Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary

Bamidbar - Numbers - Chapter 21

Bamidbar - Numbers - Chapter 21

 Email
Rashi's Commentary:
Show content in:

Chapter 21

1The Canaanite king of Arad, who lived in the south, heard that Israel had come by the route of the spies, and he waged war against Israel and took from them a captive.   אוַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ | מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:
The Canaanite… heard: He heard that Aaron had died and that the clouds of glory had departed… as is stated in [Tractate] Rosh Hashanah (3a). Amalek was always a chastising whip for Israel, ready at any time to mete out punishment. — [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Num. Rabbah 19:20]   וישמע הכנעני: שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:
who lived in the south: This refers to Amalek, as it says, “The Amalekites dwell in the south land” (13:29). They changed their language to speak in the language of Canaan so that the Israelites would pray to the Holy One, blessed is He, to deliver the Canaanites into their hands, and [since] they were not Canaanites [their prayers would have no effect]. But Israel saw that they were dressed like Amalekites though they spoke in a Canaanite tongue. So they said, “We will pray generally [for success],” as it says, “If You deliver his people into my hand….” - [Midrash Aggadah , Yalkut Shimoni from Midrash Yelammedenu . Note that in these sources, the Amalekites changed their dress as well, and that version is found also in the Reggio edition of Rashi . The Yemenite manuscript, however, conforms with our reading. See Chavel fn. 87, Yosef Hallel , Leket Bahir fn. ד. See also Num. Rabbah 19:20.]   יושב הנגב: זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי:
the route of the spies: Heb. דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים, the southern route, taken by the spies (הַתָּרִים), as it says,“They went up in the south” (13:22). Another interpretation: The route of the great guide [the ark] (הַתַּיָּר) which went ahead of them, as it says, “traveled three days ahead of them to seek for them a place to settle” (10:33). - [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Num. Rabbah 19:20]   דרך האתרים: דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (במדבר יג, כב) ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר (במדבר י, לג) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה:
and took from them a captive: It was only a single maidservant. — [Midrash Aggadah , Yalkut Shimoni from Midrash Yelammedenu]   וישב ממנו שבי: אינה אלא שפחה אחת:
2Israel made a vow to the Lord, and said, "If You deliver this people into my hand, I shall consecrate their cities."   בוַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהֹוָה וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם:
I shall consecrate: I shall consecrate their spoils to Heaven.   והחרמתי: אקדיש שללם לגבוה:
3The Lord heard Israel's voice and delivered the Canaanite. He destroyed them and [consecrated] their cities, and he called the place Hormah.   גוַיִּשְׁמַע יְהֹוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה:
He destroyed them: By execution.   ויחרם אתהם: בהריגה:
and their cities: He consecrated them to Heaven.   ואת עריהם: חרמי גבוה:
4They journeyed from Mount Hor by way of the Red Sea to circle the land of Edom, and the people became disheartened because of the way.   דוַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ:
by way of the Red Sea: Since Aaron had died, and this war had come upon them, they turned back to the Red Sea route, which is the route they returned to after the decree [because of the sin] of the spies had been issued against them, as it says, “and journey into the desert by way of the Red Sea” (Deut. 1:40). Here they went back seven stations, as it says, “The children of Israel journeyed from the wells of Benei Yaakan to Moserah; there Aaron died” (ibid. 10:6). Did he really die in Moserah? Did he not die at Mount Hor? However, there [in Moserah] they again mourned for him and eulogized him, as if he had died in their presence. Go and study the stations, and you will find that there were seven stations between Moserah and Mount Hor. — [Midrash Tanchuma Chukkath 18, Seder Olam ch. 9]   דרך ים סוף: כיון שמת אהרן ובאה עליהם מלחמה זו חזרו לאחוריהם דרך ים סוף, הוא הדרך שחזרו להם כשנגזר עליהם גזירת מרגלים, שנאמר (דברים א, מ) ויסעו המדברה דרך ים סוף. וכאן חזרו לאחוריהם שבע מסעות, שנאמר (שם י, ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי במוסרה מת, והלא בהר ההר מת, אלא שם חזרו והתאבלו עליו והספידוהו כאילו הוא בפניהם. וצא ובדוק במסעות ותמצא שבע מסעות מן מוסרה עד הר ההר:
to circle the land of Edom: since they did not allow them to pass through their land.   לסבב את ארץ אדום: שלא נתנם לעבור בארצו:
and the people became disheartened because of the way: Because of the hardship of traveling, which was hard for them. They said, “Now we were so close to entering the Land, and we are turning back. So did our fathers turn back and remain for thirty-eight years, until today.” Therefore, they became disheartened by the hardship of traveling. In old French, encrote lor , or encrut lor, it discouraged them. It is, however, incorrect to say that the people became disheartened בַּדָּרֶךְ, meaning “while on the way,” without explaining what caused them to become disheartened, for whenever קִצּוּר נֶפֶשׁ [literally, shortness of spirit] is mentioned in Scripture, the cause of the discouragement is specified, as in, “I could not tolerate them (וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם)” (Zech. 11:8), and as in, “He felt distressed because of the misery of Israel (וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל)” (Jud. 10:16). Anything difficult for a person to bear is called קִצּוּר נֶפֶשׁ, like a person who is beset with trouble, and his mind is not composed enough to accept it. There is no place in his heart for the distress to settle. The thing causing the distress is described as ‘large’ since it is too large for him and weighs heavily on him, as in, “and their souls also loathed Me (בָּחֲלָה בִי)” (Zech. 11:8); they were too much for Me. [And also,] “And it is so great (וְיִגְאֶה) that you hunt me like a lion” (Job 10:16). In summary, the expression shortness of spirit (קִצּוּר נֶפֶשׁ) for a thing, means that it is intolerable, and the mind cannot bear it.   ותקצר נפש העם בדרך: בטורח הדרך שהוקשה להם. אמרו עכשיו היינו קרובים להכנס לארץ ואנו חוזרים לאחורינו כך חזרו אבותינו ונשתהו שלשים ושמונה שנה עד היום, לפיכך קצרה נפשם בעינוי הדרך. ובלשון לע"ז אינקרו"ט לו"ר [נמאס להם] ולא יתכן לומר ותקצר נפש העם בדרך בהיותו בדרך. ולא פירש בו במה קצרה, שכל מקום שתמצא קצור נפש במקרא מפורש שם במה קצרה, כגון (זכריה יא, ח) ותקצר נפשי בהם, וכגון (שופטים י, טז) ותקצר נפשו בעמל ישראל, וכל דבר הקשה על אדם נופל בו לשון קצור נפש, כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר, ואין לו מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער, ובדבר המטריח נופל לשון גודל, שגדול הוא וכבד על האדם, כגון (זכריה יא, ח) וגם נפשם בחלה בי, גדלה עלי, (איוב י, טז) ויגאה כשחל תצודני, כללו של פירוש כל לשון קצור נפש בדבר, לשון שאין יכול לסובלו הוא, שאין הדעת סובלתו:
5The people spoke against God and against Moses, "Why have you brought us up out of Egypt to die in this desert, for there is no bread and no water, and we are disgusted with this rotten bread."   הוַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:
against God and against Moses: They equated the servant with his Master. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:21]   בא-להים ובמשה: השוו עבד לקונו:
Why have you brought us up: Both of them [were considered] equal.   למה העליתנו: שניהם שוים:
and we are disgusted: Heb. וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה. This too denotes intolerance and loathing.   ונפשנו קצה: אף זה לשון קצור נפש ומאוס:
with this rotten bread: Since the manna was absorbed into their limbs [and not excreted from their bowels], they called it rotten (Mizrachi , or cursed , according to Gur Aryeh.) They said,“This manna will eventually swell up in our stomachs.” Is there any mortal who ingests but does not excrete?- [Yoma 75b, see Rashi there]   בלחם הקלוקל: לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו קלוקל. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא:
6The Lord sent against the people the venomous snakes, and they bit the people, and many people of Israel died.   ווַיְשַׁלַּח יְהֹוָה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:
the venomous snakes: Heb. הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, lit. the burning snakes, [so named] because they ‘burn’ a person with the venom of their fangs. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:22]   את הנחשים השרפים: ששורפים את האדם בארס שיניהם:
and they bit the people: Let the snake, which was smitten for speaking evil [to Eve] come and punish those who spread slander [about the manna]. Let the snake, for which all types of food taste the same, come and punish those ingrates, for whom one thing [the manna] changes into various tastes. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:22]   וינשכו את העם: יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד ויפרע מכפויי טובה, שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים:
7The people came to Moses and said, "We have sinned, for we have spoken against the Lord and against you. Pray to the Lord that He remove the snakes from us." So Moses prayed on behalf of the people.   זוַיָּבֹא הָעָם אֶל משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהֹוָה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם:
So Moses prayed: From here [we learn] that someone who is asked to forgive, should not be so cruel so as not to forgive. — [Midrash Tanchuma Chukkath 19, Num. Rabbah 19:23]   ויתפלל משה: מכאן למי שמבקשים ממנו מחילה שלא יהא אכזרי מלמחול:
8The Lord said to Moses, "Make yourself a serpent and put it on a pole, and let whoever is bitten look at it and live.   חוַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:
on a pole: Heb. עַל נֵס, on a post, perche in French. Similarly,“and like a flagpole (וְכַנֵּס) on a hill” (Isa. 30:17);“will I raise My standard (נִסִּי) ” (ibid. 49:22);“raise a banner” (נֵס) (ibid. 13:2). Since it stands high, and serves as a signal and is to be seen, it is called נֵס (a sign).   על נס: על כלונס שקורים פירק"א בלע"ז [מוט] וכן (ישעיה ל, יז) וכנס על הגבעה, (שם מט, כב) ארים נסי, (שם יג, ב) שאו נס, ולפי שהוא גבוה לאות ולראיה קוראו נס:
whoever is bitten: Even if a dog or a donkey bit him, he would suffer injury and steadily deteriorate, but a snake bite would kill quickly. That is why it says here [regarding other bites], “will look at it”-a mere glance. But regarding the snake bite it says “he would gaze”-“and whenever a snake bit [a man], he would gaze” (verse 9), for the snake bite would not heal unless one gazed at it [the copper snake] intently (Yer. R.H. 3:9). Our Rabbis said, Does a snake cause death or life? However, when Israel looked heavenward and subjected their hearts to their Father in heaven, they would be healed, but if not, they would waste away. — [R.H. 29a]   כל הנשוך: אפילו כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך, אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית, לכך נאמר כאן וראה אותו ראיה בעלמא, ובנשיכת הנחש נאמר והביט, והיה אם נשך הנחש את איש והביט וגו', שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא אם כן מביט בו בכוונה. ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה, אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נמוקים:
9Moses made a copper snake and put it on a pole, and whenever a snake bit a man, he would gaze upon the copper snake and live.   טוַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי:
a copper snake: He was not told to make it of copper, but Moses said,"The Holy One, blessed is He, called it a snake (נָחָשׁ), so I will make it of copper, (נְחשֶׁת), one term similar to the other term. — [Mid. Gen. Rabbah 19:31:8]   נחש נחשת: לא נאמר לו לעשותו של נחשת, אלא אמר משה הקב"ה קוראו נחש, ואני אעשנו של נחושת, לשון נופל על לשון:
10The children of Israel journeyed on and camped in Oboth.   יוַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת:
11They journeyed from Oboth and camped in the wasteland passes in the wilderness, which faced Moab, toward the rising sun.   יאוַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מוֹאָב מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁ:
the wasteland passes: Heb. בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים. I do not know why they were called עִיּים, wastelands. The word עִי denotes a ruin; something swept aside with a broom. Only the letter ‘ayin’ in it belongs to the root; it derives from the word עִי“shovels” (Exod. 27:3), [and as in] וְיָעָה בָרָד,“and hail shall sweep away” (Isa. 28:17). - [Machbereth Menachem p. 135]   בעיי העברים: לא ידעתי למה נקרא שמם עיים. ועי לשון חורבה הוא דבר הטאוט במטאטא, והעי"ן בו יסוד לבדה והוא מלשון יעים, (ישעיה כח, יז) ויעה ברד:
passes: This was the route for those crossing Mount Nebo on the way to the Land of Canaan, which separates the land of Moab from the land of Amorites.   העברים: דרך מעבר העוברים שם את הר נבו אל ארץ כנען, שהוא מפסיק בין ארץ מואב לארץ אמורי:
facing Moab toward the rising sun: To the east of the land of Moab.   על פני מואב ממזרח השמש: במזרחה של ארץ מואב:
12From there they journeyed, and they encamped along the stream of Zered.   יבמִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד:
13From there they journeyed, and they encamped on the other side of the Arnon, which was in the desert, extending from the Amorite border, for Arnon was the Moabite border between Moab and the Amorites.   יגמִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי:
from the Amorite border: Heb. מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי, the boundary at the edge of their territory. Similarly,“the border of Moab (גְּבוּל מוֹאָב),” a term denoting an edge and an end.   מגבול האמורי: תחום סוף מצר שלהם, וכן (דברים ב, יח) גבול מואב, לשון קצה וסוף:
on the other side of the Arnon: They circled the southern and eastern [sides] of the land of Moab, until they came to the other side of the Arnon [river] in the middle of the Amorite territory, to the north of the land of Moab.   מעבר ארנון: הקיפו ארץ מואב כל דרומה ומזרחה עד שבאו מעבר השני לארנון בתוך ארץ האמורי בצפונה של ארץ מואב:
extending from the Amorite border: A strip of Amorite territory protrudes from the Amorite border into Moabite territory [reaching] until Arnon, which is the Moabite border. The Israelites camped there, without entering the border of Moab, (for Arnon was the Moabite border, and they did not allow them to pass through their land. Even though Moses did not state this explicitly, Jephthah did explain it), as Jephthah said, “Also to the king of Moab he sent, but he was unwilling” (Jud. 11:17). Moses, however, alludes to it: “Just as the children of Esau who dwell in Seir, and the Moabites who dwell in Ar, did for me” (Deut. 2:29). [He meant to say:] Just as these [children of Esau] did not permit them to pass through their lands, but they circled around them, so did Moab too.   היוצא מגבול האמורי: רצועה יוצאה מגבול האמורי והיא של אמוריים ונכנסת לגבול מואב עד ארנון, שהוא גבול מואב ושם חנו ישראל, ולא באו לגבול מואב, כי ארנון גבול מואב, והם לא נתנו להם רשות לעבור בארצם. ואף על פי שלא פירשה משה, פירשה יפתח, כמו שאמר יפתח (שופטים יא, יז) וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה. ומשה רמזה (דברים ב, כט) כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער, מה אלו לא נתנום לעבור בתוך ארצם אלא הקיפום סביב, אף מואב כן:
14Concerning this it is told in the account of the Wars of the Lord, "What He gave at the [Sea of] Reeds and the streams of Arnon.   ידעַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת יְהֹוָה אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן:
Concerning this it is told: Concerning this encampment, and the miracles that happened there, “it is told in the account of the wars of the Lord”: when they relate the miracles that happened to our forefathers, they will relate: “What He gave….”   על כן: על חניה זו ונסים שנעשו בה יאמר בספר מלחמות ה', כשמספרים נסים שנעשו לאבותינו יספרו את והב וגו':
What He gave: Heb. אֶת וָהֵב, like אֶת יָהֵב [which is the Aramaic root meaning to give]. Just as from [the root] יעד we say ועד so from יהב ‘to give’ [we get] והב, and the “vav” is [part of] the root. That is to say, what He gave (יהב) them and wrought many miracles at the Red Sea. — [Onkelos]   את והב: כמו את יהב, כמו שיאמר מן יעד ועד, כן יאמר מן יהב והב. והוי"ו יסוד הוא, כלומר את אשר יהב להם הרבה נסים בים סוף:
and the streams of Arnon: Just as we recount the miracles of the Red Sea, so should we recount the miracles that happened at the streams of Arnon, for here too, many great miracles were performed. What were those miracles?…- [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   ואת הנחלים ארנון: כשם שמספרים בנסי ים סוף, כך יש לספר בנסי נחלי ארנון, שאף כאן נעשו נסים גדולים. ומה הם הנסים:
15And the spilling of the streams that turned to settle at Ar and leaned toward the border of Moab.   טווְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב:
The spilling of the streams: The Aramaic translation of שֶׁפֶךְ,“spilling,” is אֶשֶׁד -the spilling of the streams, for [there] the blood of the Amorites who were hidden there was spilled. The mountains were high and the gorge deep and narrow, and the mountains were so close to each other, that a man standing on the mountain on one side [of the gorge] could speak to his fellow standing on the mountain on the other side. A road passed along [the floor of] the gorge. The Amorites said, “When the Israelites enter the land by passing through the gorge, we will come out of the caves in the mountains above them and kill them with arrows and stones shot from catapults.” There were clefts in the rock on the Moabite side [of the canyon], and directly opposite those clefts, on the mountain on the Amorite side, there were protrusions, [appearing] like horns and breasts. When the Israelites prepared to pass through, the mountain of the Land of Israel trembled, like a maidservant going out to greet her mistress, and moved toward the mountain of Moab. Then those breastlike protrusions entered the clefts, killing them [the Amorites]. This is the meaning of, “that turned to settle at Ar.” The mountain swung from its place and moved toward the side of the Moabite border, and attached itself to it. Thus, “[it] leaned on the border of Moab.” - [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   ואשד הנחלים: תרגום של שפך אשד. שפך הנחלים שנשפך שם דם אמוריים שהיו נחבאים שם, לפי שהיו ההרים גבוהים והנחל עמוק וקצר וההרים סמוכים זה לזה, אדם עומד על ההר מזה ומדבר עם חבירו בהר מזה, והדרך עובר תוך הנחל. אמרו אמוריים כשיכנסו ישראל לתוך הנחל לעבור, נצא מן המערות בהרים שלמעלה מהם ונהרגם בחצים ואבני בליסטראות. והיו אותן הנקעים בהר של צד מואב ובהר של צד אמוריים היו כנגד אותן נקעים כמין קרנות ושדים בולטין לחוץ, כיון שבאו ישראל לעבור נזעדזע ההר של ארץ ישראל, כשפחה היוצאת להקביל פני גבירתה, ונתקרב לצד הר של מואב ונכנסו אותן השדים לתוך אותן נקעים והרגום. וזהו אשר נטה לשבת ער, שההר נטה ממקומו ונתקרב לצד גבול מואב ונדבק בו, וזהו ונשען לגבול מואב:
16From there to the well; that is the well of which the Lord said to Moses, 'Gather the people, and I will give them water.'"   טזוּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לְמשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם:
From there to the well: From there the flow [of blood] came to the well. How? The Holy One, blessed is He, said, “Who will inform My children of these miracles?” The proverb goes, “If you give a child bread, inform his mother” (Shab. 10b). After they passed through, the mountains returned to their places, and the well descended into the stream, and brought up the blood of the slain, their arms, and their limbs, and carried them around the camp. The Israelites saw them and sang a song. — [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   ומשם בארה: משם בא האשד אל הבאר. כיצד, אמר הקב"ה מי מודיע לבני הנסים הללו. המשל אומר נתת פת לתינוק הודיע לאמו. לאחר שעברו חזרו ההרים למקומם והבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל, ראו ואמרו שירה:
17Then Israel sang this song: "'Ascend, O well,' sing to it!   יזאָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:
Ascend, O well: from the stream, and bring up what you are to bring up. How do we know that the well informed them? For it says, “From there… the well.” Was it [really] from there? Was not [the well] with them since the beginning of the forty years? However, it descended to proclaim the miracles. Similarly, “Then Israel sang this song,” was said at the end of forty [years], but the well was given to them at the beginning of the forty [years]. Why was it [the song] written here [instead of earlier]? Because the subject [of the song] is explained in connection to what precedes it in the above text. — [Midrash Tanchuma Chukkath 20, Num. Rabbah 19:25]   עלי באר: מתוך הנחל והעלי מה שאת מעלה. ומנין שהבאר הודיעה להם, שנאמר ומשם בארה. וכי משם היתה, והלא מתחלת ארבעים שנה היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים, וכן אז ישיר ישראל. השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחלת ארבעים, ומה ראה ליכתב כאן, אלא הענין הזה נדרש למעלה הימנו:
18A well dug by princes, carved out by nobles of the people, through the lawgiver with their staffs, and from the desert, a gift.   יחבְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:
A well dug out: this is the well dug out by princes, Moses and Aaron. — [See Mid. Lekach Tov, Mid. Hagadol, Mid. Aggadah]   באר חפרוה: זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן:
with their staffs: Heb. בְּמִשְׁעֲנֹתָם, with the staff [upon which the Explicit Name was engraved (Reggio edition)]. — [See Targum Jonathan, Exod. 4:20]   במשענותם: במטה:
from the desert: it was given to them [as a gift]. — [Onkelos]   וממדבר: נתנה להם:
19From the gift, to the streams, and from the streams to the heights.   יטוּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת:
From the gift, to the streams: As the Targum renders it [since it was given to them, it descended with them to the streams].   וממתנה נחליאל: כתרגומו:
20From the heights to the valley in the field of Moab, at the top of the peak, that overlooks the wastelands."   כוּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
From the heights to the valley in the field of Moab: For there Moses died and the well ceased. Another interpretation: A well dug out by princes - When they encamped each tribal chieftain took his staff and drew it toward his division and his camp. The waters of the well were drawn after that mark, and came in front of the camping place of each tribe - [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:25].   ומבמות הגיא אשר בשדה מואב: כי שם מת משה ושם בטלה הבאר. דבר אחר כרוה נדיבי העם כל נשיא ונשיא כשהיו חונים נוטל מקלו ומושך אצל דגלו ומחנהו ומי הבאר נמשכין דרך אותו סימן ובאין לפני חניית כל שבט ושבט:
through the lawgiver: Through Moses, who was called lawgiver, as it says, “for there the portion of the lawgiver is concealed” (Deut. 33:21). But why is Moses not explicitly mentioned in this song? Because he was smitten through the well. And because Moses’ name is not mentioned, the Name of the Holy One, blessed is He, is not mentioned. This can be compared to a king who was invited to a banquet. He said,“If my friend is there, I will be there, but if not, I am not going.” - [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:26]   במחקק: על פי משה שנקרא מחוקק, שנאמר (דברים לג, כא) כי שם חלקת מחוקק ספון. ולמה לא נזכר משה בשירה זו, לפי שלקה ע"י הבאר. וכיון שלא נזכר שמו של משה לא נזכר שמו של הקב"ה. משל למלך שהיו מזמנין אותו לסעודה, אמר אם אוהבי שם אני שם, ואם לאו איני הולך:
at the top of the peak: Heb. רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, as the Targum [Onkelos] renders,“the top of the height.”   ראש הפסגה: כתרגומו ריש רמתא:
the peak: Heb. פִּסְגָּה, a term denoting height. Similarly, פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ (Ps. 48:14), raise high its palaces.   פסגה: לשון גובה, וכן (תהלים מח, יד) פסגו ארמנותיה, הגביהו ארמנותיה:
that overlooks: That peak [overlooks] a place called Jeshimon, a word which describes a desert, which is a desolate place (שָׁמֵם). Another interpretation: The well can be seen from the Jeshimon, for the well was hidden in the Sea of Tiberias [Kinnereth], and anyone standing on the wastelands [above the sea] can look down and see a kind of sieve in the sea, and that is the well. In this manner R. Tanchuma explained it. — [Midrash Tanchuma Chukkath 21, Num. Rabbah 19:25]   ונשקפה: אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון, והוא לשון מדבר שהוא שמם. דבר אחר ונשקפה הבאר על פני הישימון שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר, כך דרש רבי תנחומא:
21Israel sent messengers to Sihon the king of the Amorites, saying:   כאוַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר:
Israel sent messengers: Elsewhere, the sending [of messengers] is ascribed to Moses, as it says, “So I sent messengers from the desert of Kedemoth” (Deut. 2:26). Similarly, “Moses sent messengers to the king of Edom…” (above. 20: 14), but concerning Jephthah it says, “Israel sent messengers to the king of Edom…” (Jud. 11:17). These verses supplement each other; one holds back [information by not informing us who authorized the sending of the messengers] and the other reveals [that Moses sent them]. Moses is Israel, and Israel is Moses, to teach you that the leader of the generation is equal to the entire generation, because the leader is everything. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:28]   וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה, שנאמר (דברים ב, כו) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, וכן (במדבר כ, יד) וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, וביפתח הוא אומר (שופטים יא, יז) וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום וגו', הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל:
22"Let me pass through your land. We will not turn into fields or vineyards, nor drink well water. We shall walk along the king's road, until we have passed through your territory."   כבאֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:
Let me pass through your land: Even though they were not commanded to offer them peace, they nevertheless sought peace from them. — [Midrash Tanchuma Chukkath 22, Num. Rabbah 19:27]   אעברה בארצך: אף על פי שלא נצטוו לפתוח להם בשלום בקשו מהם שלום:
23But Sihon did not permit Israel to pass through his territory, and Sihon gathered all his people and went out to the desert toward Israel. He arrived at Jahaz and fought against Israel.   כגוְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:
But Sihon did not permit: Since all the Canaanite kings paid him tribute for protecting them against marauding armies, when Israel said to him, “Let me pass through your land,” he said to them, “My very presence is only to protect them from you, so how can you suggest such a thing?” - [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]   ולא נתן סיחון וגו': לפי שכל מלכי כנען היו מעלין לו מס שהיה שומרם שלא יעברו עליהם גייסות, כיון שאמרו לו ישראל אעברה בארצך אמר להם כל עצמי איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם ואתם אומרים כך:
went out… toward Israel: Had Heshbon been full of gnats, no creature could have conquered it, and had Sihon been [living in] a weak village, no man could have conquered it. How much more so [was it invincible] since he [Sihon] was in Heshbon. The Holy One, blessed is He, said, “Why should I trouble My children to besiege every city?” He gave all the warriors the idea to leave the cities, and they all gathered in one place, where they were slain. From there Israel proceeded to the cities, where there met with no opposition, since only women and children were [left] there. — [Midrash Tanchuma Chukkath 23, Num. Rabbah 19:29]   ויצא לקראת ישראל: אילו היתה חשבון מלאה יתושין, אין כל בריה יכולה לכבשה, ואם היה סיחון בכפר חלש אין כל אדם יכול לכבשו, וכל שכן אלו שהיה בחשבון. אמר הקב"ה מה אני מטריח על בני כל זאת לצור על כל עיר ועיר, נתן בלב כל אנשי המלחמה לצאת מן העיירות ונתקבצו כולם למקום אחד, ושם נפלו. ומשם הלכו ישראל אל הערים ואין עומד לנגדם כי אין שם איש, אלא נשים וטף:
24Israel smote him with the sword, and took possession of his land from Arnon to Jabbok, as far as the children of Ammon, for the border of the children of Ammon was strong.   כדוַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
for…strong: What was its strength? The warning of the Holy One, blessed is He, Who said to them [Israel],“neither distress them [Ammon]” (Deut. 2:19). - [Mid. Aggadah]   כי עז: ומהו חזקו, התראתו של הקב"ה, שאמר להם (דברים ב, יט) אל תצורם וגו':
25Israel took all these cities, and the Israelites dwelt in all the cities of the Amorites, in Heshbon and all its villages.   כהוַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ:
its villages: Heb. בְּנֹתֶיהָ, lit. her daughters, the villages near it.   בנתיה: כפרים הסמוכים לה:
26For Heshbon was the city of Sihon, king of the Amorites, and he had fought against the first king of Moab, taking all his land from his possession, as far as Arnon.   כוכִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן:
and he had fought: Why was it necessary to write this? For it says,“Do not distress the Moabites” (Deut. 2:9), and Heshbon belonged to Moab, Scripture writes that Sihon had taken it from them, and through him it was made permissible for Israel. — [Chul. 60b]   והוא נלחם: למה הוצרך להכתב, לפי שנאמר (דברים ב, ט) אל תצר את מואב, וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל:
from his possession: Heb. מִיָּדוֹ, lit. from his hand, [meaning] from his possession. — [B.M. 56b]   מידו: מרשותו:
27Concerning this, those who speak in parables say, "Come to Heshbon, may it be built and established as the city of Sihon.   כזעַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן:
Concerning this: Concerning that war, which Sihon waged against Moab.   על כן: על אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב:
those who speak in parables say: [This refers to] Balaam, about whom it says, “He took up his parable” (23:7).   יאמרו המשלים: בלעם, שנאמר בו (במדבר כג, ז) וישא משלו:
those who tell parables: Balaam and [his father] Beor. They said…. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]   המשלים: בלעם ובעור. והם אמרו:
Come to Heshbon: because Sihon could not conquer it. So he went and hired Balaam to curse it. This is what Balak [meant when he] said to him,“For I know that whoever you bless is blessed” (22:6). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Balak 4, Num. Rabbah 19:30, 20:7, Mid. Aggadah]   באו חשבון: שלא היה סיחון יכול לכבשה והלך ושכר את בלעם לקללו, וזהו שאמר לו בלק (שם כב, ו) כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו':
built and established: Heshbon under the name of Sihon, to be his city.   תבנה ותכונן: חשבון בשם סיחון להיות עירו:
28For fire went forth from Heshbon, a flame from the city of Sihon; it consumed Ar of Moab, the masters of the high places of Arnon.   כחכִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן:
For a fire went forth from Heshbon: After Sihon had conquered it.   כי אש יצאה מחשבון: משכבשה סיחון:
it consumed Ar of Moab: The name of that country was called Ar in Hebrew, and Lechayath in Aramaic. — [Onkelos]   אכלה ער מואב: שם אותה המדינה קרוי ער בלשון עברי, ולחיית בלשון ארמי:
Ar of Moab: Heb. עָר מוֹאָב, Ar, which belonged to Moab. — [Onkelos]   ער מואב: ער של מואב:
29Woe is to you, Moab; you are lost, people of Chemosh. His sons he has given over as refugees and his daughters into captivity, to Sihon, king of the Amorites.   כטאוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
Woe is to you, Moab: [Meaning] that they cursed Moab that it be delivered into his hand. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:30]   אוי לך מואב: שקללו את מואב שימסרו בידו:
Chemosh: The name of Moab’s god. — [I Kings 11:7]   כמוש: שם אלהי מואב:
He has given over: The one who has given over his sons, that is, [not his own sons but] the sons of Moab.   נתן: הנותן את בניו של מואב:
refugees: who flee and escape the sword, and his daughters into captivity, etc.   פליטם: נסים ופליטים מחרב ואת בנותיו בשבית וגו':
30Their kingdom is destroyed from Heshbon; it has been removed from Dibon; we laid them waste as far as Nophah which is near Medeba."   לוַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
Their kingdom: Heb. וַנִּירָם, their kingdom.   ונירם: מלכות שלהם:
is destroyed from Heshbon, it has been removed from Dibon: The kingdom and dominion that Moab had over Heshbon terminated from there. Similarly, עַד דִּיבֹן -the Targum of סַר ‘removed’ is עַד, that is to say, the kingdom was removed from Dibon. [The word] נִיר is a term denoting kingship and dominion [resulting from] the rule of man, as in “so that there be dominion for David My servant” (I Kings 11:36). - [Onkelos]   אבד חשבון עד דיבון: מלכות ועול שהיה למואב בחשבון אבד משם, וכן עד דיבון. תרגום של סר עד, כלומר סר ניר מדיבון. ניר לשון מלכות ועול וממשלת איש, כמו (מלכים א' יא, לו) למען היות ניר לדוד עבדי:
we laid them waste: Heb. וַנַּשִּׁים. The [letter] Heb. שׁ is punctuated with a dagesh [thus indicating a missing “mem,”], denoting ‘waste’ Heb. (שְׁמָמָה). Thus say those who tell parables: וַנַּשִּׁים אוֹתָם עַד נֹפַח, “we laid them waste as far as Nophah.”   ונשים: שי"ן דגושה לשון שממה, כך יאמר המושלים ונשים אותם:
31Israel settled in the land of the Amorites.   לאוַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
32Moses sent [men] to spy out Jaazer and they captured its villages, driving out the Amorites who lived there.   לבוַיִּשְׁלַח משֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹרֶשׁ (כתיב ויירש) אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
Moses sent [men] to spy out Jaazer: The spies captured it. They said, We shall not do like the first group. We have [such] confidence in the power of Moses’ prayer that we are able to do battle. — [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:31]   וישלח משה לרגל את יעזר: המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכח תפלתו של משה להלחם:
33Then they turned and headed north toward the Bashan. Og, the king of Bashan, came out toward them with all his people, to wage war at Edrei.   לגוַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי:
34The Lord said to Moses, "Do not fear him, for I have delivered him, his people, and his land into your hand. You shall do to him as you did to Sihon the king of the Amorites who dwells in Heshbon.   לדוַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
Do not fear him: Moses was afraid to fight [against him] lest the merit of Abraham advocate for him, as it says, “The refugee came” (Gen. 14:13) -this was Og who had escaped from the Rephaim, who were smitten by Chedorlaomer and his allies at Ashteroth Karnaim, as it says, “only Og, the king of Bashan, was left of the remnant of the Rephaim” (Deut. 3:11). - [Midrash Tanchuma Chukkath 24, Num. Rabbah 19:32]   אל תירא אותו: שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד, יג) ויבא הפליט, הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג, יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים:
35They smote him, his sons and all his people, until there was no survivor, and they took possession of his land.   להוַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
They smote him: Moses slew him, as it says in [Tractate] Berachoth, in [the chapter beginning] Haroeh (54b): He uprooted a mountain of three parasangs [intending to throw it at the Israelites and crush them]….   ויכו אותו: משה הרגו, כדאיתא בברכות בהרואה (דף נד ב) עקר טורא בת תלתא פרסי וכו':
 Email
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.