Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 33

Shemot - Exodus - Chapter 33

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 33

1. The Lord spoke to Moses: "Go, ascend from here, you and the people you have brought up from the land of Egypt, to the land that I swore to Abraham, Isaac, and Jacob, saying: 'I will give it to your descendants.'   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה:
Go, ascend from here: The land of Israel is higher than all [other] lands (Zev. 54b). That is why it says: “ascend.” Another explanation: [This is] in contrast to what He said to him [Moses] in time of anger, “Go, descend,” (Exod. 32:7). In time of good will He said to him, Go, ascend (Midrash Tanchuma 26).   לך עלה מזה: ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, לכך נאמר עלה, דבר אחר כלפי שאמר לו בשעת הכעס (שמות לב ז) לך רד, אמר לו בשעת רצון לך עלה:
you and the people: Here He did not say “Your people” [as He had said previously in Exod. 32:7 “for your people… have acted corruptly”].   אתה והעם: כאן לא נאמר ועמך:
2. I will send an angel before you, and I will drive out the Canaanites, the Amorites, the Hittites, the Perizzites, the Hivvites, and the Jebusites   ב. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:
and I will drive out the Canaanites: They are six nations [listed here, although seven nations were mentioned in Gen. 15], and [this is because] the Girgashites got up and emigrated because of them [the Israelites] of their own accord. -[from Lev. Rabbah 17:6, Yerushalmi Shevi’ith 6:1].   וגרשתי את הכנעני וגו': שש אומות הן, והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו:
3. to a land flowing with milk and honey; because I will not go up in your midst since you are a stiff necked people, lest I destroy you on the way."   ג. אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ:
to a land flowing with milk and honey: I tell you to take them [the Israelites] up.   אל ארץ זבת חלב ודבש: אני אומר לך להעלותם:
because I will not go up in your midst: Therefore, I tell you, “I will send an angel before you.”   כי לא אעלה בקרבך: לכך אני אומר לך ושלחתי לפניך מלאך:
since you are a stiff-necked people: And when My Shechinah is in your midst and you rebel against Me, I will increase My fury against you.   כי עם קשה ערף אתה: וכששכינתי בקרבכם ואתם ממרים בי מרבה אני עליכם זעם:
I destroy you: Heb. אִכֶלְ, an expression of destruction (כִּלָיוֹן).   אכלך: לשון כליון:
4. [When] the people heard this bad news, they mourned, and no one put on his finery.   ד. וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו:
this bad news: that the Shechinah would not rest [upon them] or go with them.   הדבר הרע: שאין השכינה שורה ומהלכת עמם:איש עדיו כתרים שניתנו להם בחורב, כשאמרו נעשה ונשמע:
and no one… his finery: [I.e.,] the crowns given to them in Horeb when they said, “…we will do and we will hear” (Exod. 24:7) (Shab. 88a).  
5. And the Lord said to Moses: "Say to the children of Israel: 'You are a stiff necked people; if I go up into your midst for one moment, I will destroy you; but now, leave off your finery, and I will know what to do to you.' "   ה. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ:
if I go up into your midst for one moment, I will destroy you: If I go up into your midst and you rebel against Me with stubbornness [again], I will be furious with you for one moment, which is the measure of My wrath (Ber. 7a), as it is said: “Hide for but a moment until the wrath passes” (Isa. 26: 20), and I will destroy you. Therefore, it is better for you that I send an angel [in My place].   רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך: אם אעלה בקרבך, ואתם ממרים בי בקשיות ערפכם, אזעום עליכם רגע אחד, שהוא שיעור זעמו, שנאמר (ישעיה כו כ) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואכלה אתכם, לפיכך טוב לכם שאשלח מלאך:
but now: this punishment you will suffer immediately, that you shall take off your finery.   ועתה: פורענות זו תלקו מיד, שתורידו עדיכם מעליכם:
and I will know what to do to you: with the visitation of the rest of the sin. I know what is in My heart to do to you.   ואדעה מה אעשה לך: בפקודת שאר העון. אני יודע מה שבלבי לעשות לך:
6. So the children of Israel divested themselves of their finery from Mount Horeb.   ו. וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב:
their finery from Mount Horeb: The finery that was in their possession from Mount Horeb. -[from Shab. 88a]   את עדים מהר חורב: את העדי שהיה בידם מהר חורב:
7. And Moses took the tent and pitched it for himself outside the camp, distancing [it] from the camp, and he called it the tent of meeting, and it would be that anyone seeking the Lord would go out to the tent of meeting, which was outside the camp.   ז. וּמשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ | מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהֹוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
And Moses: from [the moment of] that sin [and] on.   ומשה: מאותו עון והלאה:
took the tent: Heb. יִקַּח. This is a present tense, [meaning that] he would take his tent and pitch it outside the camp. He said, “One who is banished from the master is banished from the disciple.” -[from Tanchuma 27]   יקח את האהל: לשון הווה הוא, לוקח אהלו ונוטהו מחוץ למחנה, אמר מנודה לרב, מנודה לתלמיד:
distancing [it]: two thousand cubits, like the matter that is stated: “But there shall be a distance between you and it just two thousand cubits by measure” (Josh. 3:4). -[from Midrash Tanchuma 27]   הרחק: אלפים אמה, כענין שנאמר (יהושע ג ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה:
and he called it: And he would call it the tent of meeting. That is the meeting house of those seeking the Torah.   וקרא לו: והיה קורא לו אהל מועד, הוא בית ועד למבקשי תורה:
anyone seeking the Lord: From here [we deduce] that one who seeks the presence of a sage is tantamount to one who seeks the presence of the Shechinah. -[from Tanchuma 27]   כל מבקש ה': מכאן למבקש פני זקן כמקבל פני השכינה:
would go out to the tent of meeting: Heb. יֵצֵא, lit., will go out, like יוֹצֵא, would go out. Another interpretation: and it would be that anyone seeking the Lord-even the ministering angels-when they would ask for the place of the Shechinah, their companions would say to them, “Behold, it is in Moses’ tent” -[from Tanchuma 27]   יצא אל אהל מועד: כמו יוצא. דבר אחר והיה כל מבקש ה' אפילו מלאכי השרת כשהיו שואלים מקום שכינה, חבריהם אומרים להם הרי הוא באהלו של משה:
8. And it would be that when Moses would go out to the tent, all the people would rise and stand, each one at the entrance of his tent, and they would gaze after Moses until he went into the tent.   ח. וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה:
And it would be: Heb. וְהָיָה, a present tense.   והיה: לשון הווה:
when Moses would go out: of the camp to go to the tent.   כצאת משה מן המחנה: ללכת אל האהל:
all the people would rise: They would stand before him and not sit down until he was concealed from them.   יקומו כל העם: עומדים מפניו ואין יושבין עד שנתכסה מהם:
and they would gaze after Moses: in admiration. [They would say,] “Fortunate is one born of woman who is so assured [by God] that the Shechinah follows him to the entrance of his tent.” -[from Kid. 33b, Shekalim 5:2. See also Tanchuma 27, Exod. Rabbah 45:4, 51:6]   והביטו אחרי משה: לשבח, אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו:
9. And it would be that when Moses entered the tent, the pillar of cloud would descend and stand at the entrance of the tent, and He would speak with Moses.   ט. וְהָיָה כְּבֹא משֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם משֶׁה:
and He would speak with Moses: Heb. וְדִבֶּר, like וּמְדַבֵּר, and He would speak [in the present tense]. Its Aramaic translation is וּמִתְמַלֵל עִם משֶׁה, and He would speak to Himself with Moses, which is [denoting] respect for the Shechinah, like [in the verse] “he heard the voice speaking (מְדַּבֵּר) to him” (Num. 7: 89), but one does not read וּמְדַבֵּר אֵלָיו. When one reads מְדַּבֵּר, it means that the voice would speak to itself and the commoner would hear by himself. But when one reads מְדַבֵּר, it means that the king speaks with the commoner.   ודבר עם משה: כמו ומדבר עם משה. תרגומו ומתמלל עם משה שהוא כבוד שכינה, כמו (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו, ואינו קורא מדבר אליו. כשהוא קורא מדבר פתרונו הקול מדבר בינו לבין עצמו, וההדיוט שומע מאליו, וכשהוא קורא מדבר משמע שהמלך מדבר עם ההדיוט:
10. When all the people would see the pillar of cloud standing at the entrance of the tent, all the people would rise and prostrate themselves, each one at the entrance of his tent.   י. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ:
and prostrate themselves: to the Shechinah.   והשתחוו: לשכינה:
11. Then the Lord would speak to Moses face to face, as a man would speak to his companion, and he would return to the camp, but his attendant, Joshua, the son of Nun, a lad, would not depart from the tent.   יא. וְדִבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל:
Then the Lord would speak to Moses face to face: [The targumim render:] וּמִתְמַלֵּל עִם משֶׁה, [as explained on verse 9].   ודבר ה' אל משה פנים אל פנים: ומתמלל עם משה:
and he would return to the camp: After He spoke with him, Moses would return to the camp and teach the elders what he had learned. Moses conducted himself in this way from Yom Kippur until the Mishkan was erected, but no more [than that]. For on the seventeenth of Tammuz the tablets were broken, and on the eighteenth he burned the calf and judged the sinners, and on the nineteenth he went up [Mount Sinai], as it is said: “It came to pass on the next day that Moses said to the people, etc.” (Exod. 32:30). He spent forty days there and begged for mercy, as it is said: “And I cast myself down before the Lord, etc.” (Deut. 9:18). On Rosh Chodesh Elul it was said to him, “And in the morning you shall ascend Mount Sinai” (Exod. 34:2) to receive the second tablets, and he spent forty days there, as it is said concerning them, “And I remained upon the mountain just as the first days” (Deut. 10:10). Just as the first ones [days] were with good will [from the seventh of Sivan to the seventeenth of Tammuz], so were the last ones [days] with good will. [We may] deduce from this that the intermediate ones were with wrath. On the tenth of Tishri the Holy One, blessed is He, was appeased to Israel joyfully and wholeheartedly, and He said to Moses, “I have forgiven, as you have spoken.” He [God] gave over to him the second tablets, and he [Moses] descended, and He [God] began commanding him concerning the work of the Mishkan. They constructed it until the first of Nissan, and once it was erected, He no longer spoke with him except from the Tent of Meeting. -[from Midrash Tanchuma 31, Seder Olam ch. 6]   ושב אל המחנה: לאחר שנדבר עמו, היה משה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר, שהרי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובשמונה עשר שרף את העגל ודן את החוטאים, ובתשעה עשר עלה, שנאמר (שמות לב ל) ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם וגו', עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט יח) ואתנפל לפני ה' וגו', ובראש חדש אלול נאמר לו (שמות לד ב) ועלית בבקר אל הר סיני, לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר בהם (דברים י י) ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים וגו', מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה אמצעיים היו בכעס. בעשרה בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלם, ואמר לו למשה סלחתי כדברך, ומסר לו לוחות אחרונות. וירד והתחיל לצוותם על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד:
and he would return to the camp: Its Aramaic translation is וְתָב לְמַשְׁרִיתָא [meaning] and he would return to the camp, because it is the present tense, and so is [the Aramaic translation of] the entire section: “all the people would see (וְרָאָה)” (verse 10) - וַחִזַן; and [they would] stand (וְנִצְּבוּ) (verse 8) - קַיְּימִין “and they [would] gaze (וְהִבִּיטוּ) ” (verse 8) וּמִסְךְתַּכְּלִין and [they would] prostrate themselves (וְהִשְׁךְתַּחִווּ) (verse 10) - וְסַגְדִין. [This is the simple meaning of the verses, which depict Moses’ usual conduct from after Yom Kippur until the Mishkan was erected.] Its midrashic interpretation, however, is: And the Lord spoke to Moses [saying] that he should return to the camp. He [the Lord] said to him, “I am angry, and you are angry. Who then will bring them near [to Me]?” (Midrash Tanchuma 27).   ושב אל המחנה: תרגומו ותב למשריתא, לפי שהוא לשון הווה, וכן כל הענין וראה כל העם - וחזן, ונצבו - וקיימין, והביטו - ומסתכלין, והשתחוו - וסגדין. ומדרשו ודבר ה' אל משה שישוב אל המחנה, אמר לו אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם:
12. Moses said to the Lord: "Look, You say to me: 'Bring this people up!' But You have not informed me whom You will send with me. And You said: 'I have known you by name and you have also found favor in My eyes.'   יב. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהֹוָה רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:
Look, You say to me: Heb. רְאֵה, lit., see. רְאֵה means: Direct Your eyes and Your heart on Your words. [I.e., think about what You are saying!] You say to me [“Lead”] but You have not informed me [who will come with us]. You said to me, “Behold, I am sending an angel” (Exod. 23:20), [yet] this is not considered informing because I do not want it [to occur this way]. [Reggio edition: I do not want him.] -[See Exod. Rabbah 45:4]   ראה אתה אומר אלי: ראה, תן עיניך ולבך על דבריך. אתה אומר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו', ואשר אמרת לי (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך, אין זו הודעה, שאין אני חפץ בה:
And You said: ‘I have known you by name’: [which means that God is saying:] I have recognized you from other people with a name of importance. For [God] said to me [Moses]: “Behold, I am coming to you in the thickness of the cloud… and they will also believe in you forever” (Exod. 19:9).   ואתה אמרת ידעתיך בשם: הכרתיך משאר בני אדם בשם חשיבות, שהרי אמרת לי (שמות יט ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן וגו' וגם בך יאמינו לעולם:
13. And now, if I have indeed found favor in Your eyes, pray let me know Your ways, so that I may know You, so that I may find favor in Your eyes; and consider that this nation is Your people."   יג. וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה:
And now: If it is true that I have found favor in Your eyes, pray let me know Your ways, [i.e.,] what reward You give to those who find favor in Your eyes.   ועתה: אם אמת שמצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך, מה שכר אתה נותן למוצאי חן בעיניך:
so that I may know You, so that I may find favor in Your eyes: And with this I will know the standard of Your recompense, [i.e.,] what constitutes finding favor, since I have found favor in Your eyes. The explanation of “so that I may find favor” means: in order that I may recognize how great the reward of finding favor [with You] is.   ואדעך למען אמצא חן בעיניך: ואדע בזו מדת תגמולך מה היא מציאת חן שמצאתי בעיניך, ופתרון למען אמצא חן, למען אכיר כמה שכר מציאת החן:
and consider that this nation is Your people: That You should not say, “and I will make you into a great nation” and [then] forsake these [people]. See [i.e., remember] that they are Your people from long ago, and if You reject them, I would not rely on [only] those descendants who come from my loins to survive; make known to me [now] the payment of my reward through this people. Although our Rabbis expounded on this in tractate Berachoth (7a), I have come to reconcile the verses according to their context and their sequence.   וראה כי עמך הגוי הזה: שלא תאמר ואעשה אותך לגוי גדול, ואת אלה תעזוב, ראה כי עמך הם מקדם, ואם בהם תמאס, איני סומך על היוצאים מחלצי שיתקיימו, ואת תשלום השכר שלי בעם הזה תודיעני, ורבותינו דרשוהו במסכת ברכות (דף ז א) ואני ליישב המקראות על אופניהם ועל סדרם באתי:
14. So He said, "My Presence will go, and I will give you rest."   יד. וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ:
So He said, “My Presence will go…”: Heb. פָּנַי יֵלֵכוּ, lit., My countenance will go. [This is to be understood] as the Targum [Onkelos] renders: [שְׁכִנְךְתִּי תְהַ], I will no longer send an angel; I Myself will go, similar to [the verse:] “and you personally go (הֹלְכִים וּפָנֶי) to battle” (II Sam. 17:11).   ויאמר פני ילכו: כתרגומו, לא אשלח עוד מלאך, אני בעצמי אלך, כמו (שמואל ב' יז יא) ופניך הולכים בקרב:
15. And he said to Him, "If Your Presence does not go [with us], do not take us up from here.   טו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה:
And he said to Him: This is what I want, because [I] do not [want you to] take us up from here [if it is] through an angel.   ויאמר אליו: בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה:
16. For how then will it be known that I have found favor in Your eyes, I and Your people? Is it not in that You will go with us? Then I and Your people will be distinguished from every [other] nation on the face of the earth."   טז. וּבַמֶּה | יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
For how then will it be known: [I.e., how] will the finding of favor be known? Is it not in that You will go with us? One other thing I ask of You [I ask] that Your Shechinah shall no longer rest upon heathen nations. -[from Ber. 7a]   ובמה יודע אפוא: יודע מציאות החן, הלא בלכתך עמנו. ועוד דבר אחר אני שואל ממך שלא תשרה שכינתך [עוד] על אומות העולם:
Then I and Your people will be distinguished: Heb. וְנִפְלִינוּ. In this respect, we will be separated from every [other] nation, like “And the Lord will make a separation (וְהִפְלָה) …between the livestock of Egypt” (Exod. 9:4).   ונפלינו אני ועמך: ונהיה מובדלים בדבר הזה מכל העם, כמו (שמות ט ד) והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו':
17. And the Lord said to Moses: "Even this thing that you have spoken, I will do, for you have found favor in My eyes, and I have known you by name."   יז. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם:
Even this thing: [namely] that My Shechinah should no longer rest upon heathens, I will do. Balaam’s [i.e., the gentile prophet] words did not come about through the resting of the Shechinah [on him], but [his prophecy would occur when] he would “fall and his eyes would be unveiled” (Num. 24:4); such as “Now a word was conveyed secretly to me” (Job 4:12). They [these heathen prophets] would hear [the prophecy] through a messenger.   גם את הדבר הזה: שלא יושרה שכינתי עוד על אומות העולם, אעשה, ואין דבריו של בלעם על ידי שריית שכינה, אלא נופל וגלוי עינים, כגון (איוב ד יב) ואלי דבר יגונב, שומעין על ידי שליח:
18. And he said: "Show me, now, Your glory!"   יח. וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ:
And he said: “Show me, now, Your glory!”: Moses perceived that it was a time of [God’s] good will, and his words were accepted, so he continued to ask that He show him the appearance of His glory.   ויאמר הראני נא את כבודך: ראה משה שהיה עת רצון ודבריו מקובלים, והוסיף לשאול לראותו מראית כבודו:
19. He said: "I will let all My goodness pass before you; I will proclaim the name of the Lord before you, and I will favor when I wish to favor, and I will have compassion when I wish to have compassion."   יט. וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהֹוָה לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם:
He said: “I will let… pass before you”: The time has come that you shall see some of My glory that I will permit you to see, because I want and I need to teach you the order of prayer. Because when you had to beg mercy for Israel, you begged Me to remember the merit of the Patriarchs. You think that if the merit of the Patriarchs is depleted, there is no longer any hope. I will [therefore] let all the attribute of My goodness pass before you while you are hidden in a cave.   ויאמר אני אעביר וגו': הגיעה שעה, שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות, לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת לי זכות אבות, כסבור אתה, שאם תמה זכות אבות אין עוד תקוה, אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור, ואתה צפון במערה:
I will proclaim the name of the Lord before you: to teach you the procedure for begging for compassion [i.e., praying] even if the merit of the Patriarchs is depleted. According to this procedure, [during] which you [will] see Me enwrapped [see commentary on Exod. 34:6] and proclaiming the Thirteen Attributes, teach the Israelites to do likewise. Through their mentioning before Me [the words] “Compassionate and gracious,” they will be answered, for My compassion never ends. -[from Rosh Hashanah 17b]   וקראתי בשם ה' לפניך: ללמדך סדר בקשת רחמים אף אם תכלה זכות אבות, וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף וקרא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן, ועל ידי שיזכירו לפני רחום וחנון יהיו נענין כי רחמי לא כלים:
and I will favor when I wish to favor: [At] those times that I will want to [show] favor.   וחנתי את אשר אחן: אותן פעמים שארצה לחון:
and I will have compassion: At the time I will want to have compassion. Until this point, He promised him [Moses] only that “at times I will answer, and at times I will not answer.” At the time of the deed [when God revealed to Moses the Thirteen Attributes], however, He said to him, “Behold! I will form a covenant” (Exod. 34:10). He promised him that they [the Israelites] would never return empty [i.e., without an answer to their prayers]. -[from Rosh Hashanah 17b]   ורחמתי: עת שאחפוץ לרחם. עד כאן לא הבטיחו אלא עתים אענה עתים לא אענה, אבל בשעת מעשה אמר לו (שמות לד י) הנה אנכי כורת ברית, הבטיחו שאינן חוזרות ריקם:
20. And He said, "You will not be able to see My face, for man shall not see Me and live."   כ. וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:
And He said, “You will not be able…”: Even when I let all My goodness pass before you, I [still] do not grant you permission to see My face.   ויאמר לא תוכל וגו': אף כשאעביר כל טובי על פניך איני נותן לך רשות לראות את פני:
21. And the Lord said: "Behold, there is a place with Me, and you shall stand on the rock.   כא. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:
Behold, there is a place with Me: on the mountain, where I always speak to you. I have a place prepared for your benefit, where I will hide you so that you will not be hurt, and from there you shall see what you shall see. This is its simple meaning, but its midrashic meaning is that [God] is speaking of the place where the Shechinah is, and He says: “The place is with Me,” but He does not say: “I am in the place,” for the Holy One, blessed is He, is the place of the world [i.e., the world is within Him], but the world is not His place [i.e., the world does not encompass him] (Gen. Rabbah 68:9).   הנה מקום אתי: בהר אשר אני מדבר עמך תמיד, יש מקום מוכן לי לצרכך שאטמינך שם שלא תזוק, ומשם תראה מה שתראה, זהו פשוטו. ומדרשו על מקום שהשכינה שם מדבר ואומר המקום אתי, ואיני אומר אני במקום, שהקב"ה מקומו של עולם ואין עולמו מקומו:
22. And it shall be that when My glory passes by, I will place you into the cleft of the rock, and I will cover you with My hand until I have passed by.   כב. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:
when My glory passes by: When I pass by before you.   בעבור כבודי: כשאעבור לפניך:
into the cleft of the rock: Heb. בְּנִקְרַתהַצוּר, like [the following verses:] Even if you pick out ךְתִּנַקֵּר those people’s eyes” (Num. 16:14); “May the ravens of the valley pick it out (יִקְּרוּה) ” (Prov. 30:17); [and] “I dug (קַרְךְתִּי) and drank water” (Isa. 37:25). [All] these [examples] have one root (קר). נִקְרַתהַצוּר means the digging out of the rock [i.e., the cleft].   בנקרת הצור: כמו (במדבר טז יד) העיני האנשים ההם תנקר, (משלי ל יז) יקרוה עורבי נחל, (מלכים ב' יט כד) אני קרתי ושתיתי מים, גזרה אחת להם, נקרת הצור כריית הצור:ושכתי כפי מכאן שנתנה רשות למחבלים לחבל, ותרגומו ואגין במימרי, כנוי הוא לדרך כבוד של מעלה, שאינו צריך לסוכך עליו בכף ממש:
and I will cover you with My hand: From here [we understand] that power was given to destructive forces to destroy [Moses] (Num. Rabbah 14:19). Its Aramaic translation is וְאָגֵין בְּמֵימְרִי, and I will protect with My word. This is a euphemism out of honor of the Most High, for He does not need to cover over him [Moses] with an actual hand.  
23. Then I will remove My hand, and you will see My back but My face shall not be seen."   כג. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ:
Then I will remove My hand: [Onkelos renders:] Then I will remove the guidance [i.e., My guidance] of My glory, when the guidance of My glory passes by from opposite your face, to go further from there [this means that even Moses would not be permitted to grasp the essence of God, only His attributes and His deeds (Nethinah LaGer)].   והסרותי את כפי: ואעדי ית דברת יקרי, כשאסלק הנהגת כבודי מנגד פניך ללכת משם ולהלן:
and you will see My back: [Then] He showed him the knot of the tefillin. -[from Ber. 7a]   וראית את אחורי: הראהו קשר של תפילין:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG