Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 32

Shemot - Exodus - Chapter 32

Print
E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 32

1. When the people saw that Moses was late in coming down from the mountain, the people gathered against Aaron, and they said to him: "Come on! Make us gods that will go before us, because this man Moses, who brought us up from the land of Egypt we don't know what has become of him."   א. וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם | עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה | משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
that Moses was late: Heb. בשֵׁשׁ, as the Targum [Onkelos] renders אוֹחַר, an expression for lateness. Likewise, [in the verse] “is his chariot late (בֹּשֵׁשׁ) ” (Jud. 5:28); “and they waited until it was late (בּוֹשׁ) ” (Jud. 3:25). When Moses went up the mountain, he said to them [the Israelites], “At the end of forty days I will come, within six hours” [from sunrise of the fortieth day]. They thought that the day he went up was included in the number [of the forty days], but [in fact] he had said to them, “forty days,” [meaning] complete [days], including the night. But the day of his ascent did not have its night included with it [because Moses ascended in the morning], for on the seventh of Sivan he ascended. Thus, the fortieth day [of Moses’ absence] was the seventeenth of Tammuz. On the sixteenth [of Tammuz], Satan came and brought confusion into the world and showed a semblance of darkness, [even] pitch darkness, and confusion, [as if] indicating [that] Moses had surely died and therefore, confusion had come upon the world. He [Satan] said to them, “Moses has died, for six [additional] hours have already passed, and he has not come, etc.,” as is found in tractate Shabbath (89a). We cannot say that their [the Israelites’] only error was that on a cloudy day [they were confused] between before noon and after noon, because Moses did not descend until the next day, as it is said: “On the next day, they arose early, offered up burnt offerings…” (verse 6).   כי בשש משה: כתרגומו, לשון איחור, וכן בשש רכבו, (שופטים ה כח), ויחילו עד בוש (שם ג כה) כי כשעלה משה להר אמר להם לסוף ארבעים יום אני בא בתוך שש שעות. כסבורים הם, שאותו יום שעלה מן המנין הוא, והוא אמר להם שלימים, ארבעים יום ולילו עמו, ויום עלייתו אין לילו עמו, שהרי בשבעה בסיון עלה, נמצא יום ארבעים בשבעה עשר בתמוז. בששה עשר בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חשך ואפילה וערבוביא לומר ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם. אמר להם מת משה, שכבר באו שש שעות ולא בא וכו', כדאיתא במסכת שבת (דף פט). ואי אפשר לומר שלא טעו אלא ביום המעונן בין קודם חצות בין לאחר חצות, שהרי לא ירד משה עד יום המחרת, שנאמר וישכימו ממחרת ויעלו עולות:
that will go before us: אִשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ [The word יֵלְכוּ is in the plural form.] They desired many deities for themselves. -[from Sanh. 63a]   אשר ילכו לפנינו: אלהות הרבה איוו להם:
because this man Moses: Satan showed them something resembling Moses, being carried in the air, high above in the sky. -[from Shab. 89a, Midrash Tanchuma 19]   כי זה משה האיש: כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים:
who brought us up from the land of Egypt: And directed us the way we should go up [from Egypt]. Now we need gods who will go before us [instead of Moses].   אשר העלנו מארץ מצרים: והיה מורה לנו דרך, אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלהות, אשר ילכו לפנינו:
2. Aaron said to them, "Remove the golden earrings that are on the ears of your wives, your sons, and your daughters and bring them [those earrings] to me."   ב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי:
that are on the ears of your wives…: Aaron said to himself, “The women and children are fond of their jewelry. Perhaps the matter will be delayed, and in the meantime, Moses will arrive.” But they did not wait [for their wives and children to give them their earrings], and they took off their own [earrings]. -[from Midrash Tanchuma 21]   באזני נשיכם: אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים על תכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן:
Remove: Heb. פָּרְקוּ, an imperative expression, from the same root as פָּרֵק in the singular. [This is] like בָּרְכוּ, bless, [which is] from the same root as בָּרֵ.   פרקו: לשון צווי, מגזרת פרק ליחיד, כמו ברכו, מגזרת ברך:
3. And all the people stripped themselves of the golden earrings that were on their ears and brought them to Aaron.   ג. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן:
stripped themselves: Heb. וַיִתְפָּרְקוּ, an expression [used for] unloading a burden. When they removed them [the earrings] from their ears, they were found to be unloaded of their earrings, descharyer in Old French [decharger in modern French], to unload.   ויתפרקו: לשון פריקת משא, כשנטלום מאזניהם נמצאו הם מפורקים מנזמיהם, דישקריי"ר בלעז (לפרוק):
of the golden earrings: Heb. אֶת-נִזְמֵי, like מִנַּזְמֵי, similar to “When I leave the city (אֶת-הָעִיר) ” (Exod. 9:29), [like] מִן-הָעִיר, [lit., when I go out of the city].   את נזמי: כמו מנזמי, כמו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר:
4. He took [them] from their hand[s], fashioned it with an engraving tool, and made it into a molten calf, upon which they said: "These are your gods, O Israel, who have brought you up from the land of Egypt!"   ד. וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
fashioned it with an engraving tool: Heb. וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט. This [clause] can be rendered in two ways: One is [that] וַיָָּצַר is an expression of tying, and בַּחֶרֶט is an expression meaning a kerchief, similar to “and the tablecloths and the purses (וְהַחִרִיטִים) ” (Isa. 3:22); “and he tied two talents of silver in two purses (חִרִטִים) ” (II Kings 5:23). The second [way of rendering it] is [that] וַיָּצַר is an expression meaning a form, and בַּחֶרֶט is the tool of the smiths, with which they cut out and engrave (חוֹרְטִין) forms in gold. [The tool is] like a scribe’s stylus, which engraves letters on tablets and wax-covered tablets, as “and inscribe on it with a common pen (בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ) ” (Isa. 8:1). This [second interpretation] is what Onkelos rendered: וְצַר יָתֵיהּ בְּזִיפָא, an expression of זִיוּף, a tool with which people engrave letters and designs, known in French as nielle, niello work. With it, signets are engraved.   ויצר אותו בחרט: יש לתרגמו בשני פנים האחד, ויצר לשון קשירה, בחרט לשון סודר, כמו (ישעיה ג כא) והמטפחות והחריטים, (מלכים ב ה כג) ויצר ככרים כסף בשני חריטים. והשני, ויצר לשון צורה, בחרט כלי אומנות הצורפין, שחורצין וחורטין בו צורות בזהב כעט סופר החורט אותיות בלוחות ופנקסין, כמו (ישעיה ח א) וכתוב עליו בחרט אנוש. וזהו שתרגם אונקלוס וצר יתיה בזיפא, לשון זיוף הוא כלי אומנות שחורצין בו בזהב אותיות ושקדים, שקורין בלעז ניאי"ל [תצריב שחור] ומזייפין על ידו חותמות:
a molten calf -: As soon as they had cast it into the fire of the crucible, the sorcerers of the mixed multitude who had gone up with them from Egypt came and made it with sorcery. [See commentary on Exod. 12:38.] Others say that Micah was there, who had emerged from the layer of the building where he had been crushed in Egypt. (Sanh. 101b). In his hand was a plate upon which Moses had inscribed “Ascend, O ox; ascend, O ox,” to [miraculously] bring up Joseph’s coffin from the Nile. They cast it [the plate] into the crucible, and the calf emerged. -[from Midrash Tanchuma 19]   עגל מסכה: כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל:
molten: Heb. מַסֵּכָה, an expression related to מַךְתֶּכֶת, metal, [both derived from roots meaning to pour]. Another interpretation: One hundred and twenty-five centenaria of gold were in it, like the gematria of מַסֵּכָה. 40= מ, 60= ס, 20= כ, 5= ה, totaling 125] -[from Midrash Tanchuma 19]   מסכה: לשון מתכת. דבר אחר מאה עשרים וחמשה קנטרין זהב היה בו, כגימטריא של מסכה:
These are your gods: But it does not say, “These are our gods.” -[from here [we learn] that the mixed multitude who had come up from Egypt were the ones who gathered against Aaron, and they were the ones who made it [the calf]. Afterwards, they caused the Israelites to stray after it. -[from Midrash Tanchuma 19]   אלה אלהיך: ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים, הם שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו:
5. When Aaron saw [this], he built an altar in front of it, and Aaron proclaimed and said: "Tomorrow shall be a festival to the Lord."   ה. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהֹוָה מָחָר:
When Aaron saw: that it was alive, as it is said: “for the likeness of an ox eating grass” (Ps. 106:20), and he saw that Satan’s work had succeeded, and he had no words to stall them completely [i.e., to keep the Israelites from worshipping the calf, so then]   וירא אהרן: שהיה בו רוח חיים, שנאמר (תהלים קו כ) בתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי:
he built an altar: to stall them.   ויבן מזבח: לדחותם:
and said: “Tomorrow shall be a festival to the Lord.”: But [it will] not [be] today. Perhaps Moses would come before they would worship it. This is its simple meaning. Its midrashic meaning in Leviticus Rabbah (10:3) is [as follows]: Aaron saw many things. He saw his sister’s son Hur, who had reproved them [the Israelites], and they assassinated him. That is [the meaning of] וַיִּבֶן, [an expression of בִּינָה, understanding]. מִזְבֵּח לְפָנָיו [should be understood as if it were written] וַיִבֶן מִזָָּבוּחַ לְפָנָיו, [meaning] he understood from the slaughtered one in front of him. Moreover, he saw [the situation] and said, “Better I should be blamed and not they.” He also “saw” another thing and said, “If they build the altar [themselves], one will bring pebbles and [another] one will bring a stone. Thus, their work will be done all at once. Since I will build it, and I will neglect my work, in the meantime Moses will arrive.”   ויאמר חג לה' מחר: ולא היום, שמא יבא משה קודם שיעבדוהו, זהו פשוטו. ומדרשו בויקרא רבה (ה /י/, ג) דברים הרבה ראה אהרן, ראה חור בן אחותו, שהיה מוכיחם והרגוהו, וזהו ויבן מזבח לפניו - ויבן מזבוח לפניו. ועוד ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסירחון ולא בהם, ועוד ראה ואמר אם הם בונים אותו המזבח, זה מביא צרור וזה מביא אבן, ונמצאת מלאכתן נעשית בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי, בין כך ובין כך משה בא:
a festival to the Lord: In his heart, he meant Heaven. He was confident that Moses would come, and they would worship the Omnipresent. -[from Lev. Rabbah 10:3]   חג לה': בלבו היה לשמים, בטוח היה שיבא משה, ויעבדו את המקום:
6. On the next day they arose early, offered up burnt offerings, and brought peace offerings, and the people sat down to eat and to drink, and they got up to make merry.   ו. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק:
they arose early: Satan roused them so that they would sin.   וישכימו: השטן זרזם כדי שיחטאו:
to make merry: Heb. לְצַחֵק. In this word, there is [also] a connotation of sexual immorality, as it is said: “to mock (לְצַחֶק) me” (Gen. 39:17), and bloodshed, as it is said: “Let the boys get up now and play (וִישַׂחִקוּ) before us” (II Sam. 2:14). Here too, Hur was slain. -[from Midrash Tanchuma 20]   לצחק: יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט יז) לצחק בי, ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב' ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, אף כאן נהרג חור:
7. And the Lord said to Moses: "Go, descend, for your people that you have brought up from the land of Egypt have acted corruptly.   ז. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
And…said: Heb. וַיְדַבֵּר. [This is] an expression of harshness, like “and he spoke (וַיְדַבֵּר) to them harshly” (Gen. 42:7).   וידבר: לשון קושי הוא, כמו (בראשית מב ז) וידבר אתם קשות:
Go, descend: Descend from your high position. I gave you this high position only for their sake (Ber. 32a). At that time, Moses was banished by a decree of the heavenly tribunal (Midrash Tanchuma 22, Exod. Rabbah 42:3).   לך רד: מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה:
your people…have acted corruptly: Heb. שִׁחֵתעַמְ. It does not say, “The people have acted corruptly,” but “your people.” Those are the mixed multitude whom you accepted on your own initiative, and whom you converted without consulting Me. You said, “It is good that converts cleave to the Shechinah.” They have acted corruptly and have corrupted [others]. -[from Exod. Rabbah 42:6]   שחת עמך: שחת העם לא נאמר אלא עמך, ערב רב שקבלת מעצמך וגיירתם ולא נמלכת בי, ואמרת טוב שידבקו גרים בשכינה, הם שחתו והשחיתו:
8. They have quickly turned away from the path that I have commanded them; they have made themselves a molten calf! And they have prostrated themselves before it, slaughtered sacrifices to it, and said: 'These are your gods, O Israel, who have brought you up from the land of Egypt.' "   ח. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
9. And the Lord said to Moses: "I have seen this people and behold! they are a stiff necked people.   ט. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
stiff-necked: Heb. קְשֵׁה-עֹרֶף. [This is a description of stubbornness, meaning] they turned the hardness of the backs of their necks toward those who reproved them, and they refused to listen.   קשה ערף: מחזרין קשי ערפם לנגד מוכיחיהם, וממאנים לשמוע:
10. Now leave Me alone, and My anger will be kindled against them so that I will annihilate them, and I will make you into a great nation."   י. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
leave Me alone: [It is unclear why God is saying this-which implies that Moses has made a demand-since] we have not yet heard that Moses prayed for them, and yet He [God] said, “Leave Me alone” ? But here, He opened a door for him and informed him that the matter [indeed] depended upon him [Moses], that if he [Moses] would pray for them, He [God] would not destroy them. [Therefore, God implores Moses to leave Him alone so that He can destroy Israel.] -[from Exod. Rabbah 42:9]   הניחה לי: עדיין לא שמענו, שהתפלל משה עליהם, והוא אומר הניחה לי, אלא כאן פתח לו פתח והודיעו, שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם:
11. Moses pleaded before the Lord, his God, and said: "Why, O Lord, should Your anger be kindled against Your people whom You have brought up from the land of Egypt with great power and with a strong hand?   יא. וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְהֹוָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:
Why, O Lord: Is anyone jealous of another, except a wise man of a wise man, or a strong man of a strong man? -[from Exod. Rabbah 43:6]   למה ה' יחרה אפך: כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גבור בגבור:
12. Why should the Egyptians say: 'He brought them out with evil [intent] to kill them in the mountains and to annihilate them from upon the face of the earth'? Retreat from the heat of Your anger and reconsider the evil [intended] for Your people.   יב. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ:
and reconsider: Heb. וְהִנָּחֵם, [i.e.,] formulate another thought to do good to them.   והנחם: התעשת מחשבה אחרת להטיב להם:
the evil: that You thought for them.   על הרעה: אשר חשבת להם:
13. Remember Abraham, Isaac, and Israel, Your servants, to whom You swore by Your very Self, and to whom You said: 'I will multiply your seed like the stars of the heavens, and all this land which I said that I would give to your seed, they shall keep it as their possession forever.' "   יג. זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם:
Remember Abraham: If [You argue that] they have transgressed the Ten Commandments, [let me remind You that] their [fore]father Abraham was tested with ten tests and has not yet received his reward. Give this [reward] to him [Abraham] so that the ten will cancel out the ten. -[from Midrash Tanchuma 24, Exod. Rabbah 44:4]   זכר לאברהם: אם עברו על עשרת הדברות, אברהם אביהם נתנסה בעשרה נסיונות ועדיין לא קבל שכרו, תנהו לו, ויצאו עשרה בעשרה:
Abraham, Isaac, and Israel: If they are condemned to be burnt [in a fire], remember Abraham, who gave himself over to be burned for Your sake in Ur of the Chaldees; if they are condemned to be killed by the sword, remember Isaac, who stretched out his neck when he was bound; if they are condemned to exile, remember Jacob, who was exiled to Haran (Midrash Tanchuma 24, Exod. Rabbah 44:5). If they [the children of Israel] will not be saved in their [the Patriarchs’] merit, why do You say to me, “and I will make you into a great nation” ? If a chair with three legs cannot stand up before You when You are angry, how much less will a chair with one leg (Ber. 32a) ?   לאברהם ליצחק ולישראל: אם לשרפה הם, זכור לאברהם שמסר עצמו לישרף עליך באור כשדים. אם להריגה, זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה. אם לגלות, זכור ליעקב שגלה לחרן, ואם אינן נצולין בזכותן, מה אתה אומר לי (פסוק י) ואעשה אותך לגוי גדול, ואם כסא של שלוש רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך, קל וחומר לכסא של רגל אחת:
to whom You swore by Your very Self: You did not swear to them by something finite-not by the heavens and not by the earth, not by the mountains and not by the hills, but by Your very Self [You swore], for You exist, and Your oath exists forever, as it was said [to Abraham]: “By Myself I have sworn, says the Lord” (Gen. 22:16). To Isaac was said: “and I will establish the oath that I swore to Abraham, your father” (Gen. 26:3). To Jacob was said: “I am the Almighty God; be fruitful and multiply” (Gen. 35:11). Here He swore to him [Jacob] by the [Name] Almighty God. -[from Ber. 32a, Midrash Tanchuma 24, Exod. Rabbah 44:10]   אשר נשבעת להם בך: לא נשבעת להם בדבר שהוא כלה, לא בשמים ולא בארץ לא בהרים ולא בגבעות, אלא בך, שאתה קיים ושבעותך קיימת לעולם, שנאמר (בראשית כב טז) בי נשבעתי נאם ה', וליצחק נאמר (שם כו ג) והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, וליעקב נאמר (שם לה יא) אני אל שדי פרה ורבה, נשבע לו באל שדי:
14. The Lord [then] reconsidered the evil He had said He would do to His people.   יד. וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ:
15. Now Moses turned and went down from the mountain [bearing] the two tablets of the testimony in his hand, tablets inscribed from both their sides; on one side and on the other side they were inscribed.   טו. וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים:
from both their sides: the letters could be read. This was a miraculous phenomenon. -[from Shab. 104a, Meg. 2b]   משני עבריהם: היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה:
16. Now the tablets were God's work, and the inscription was God's inscription, engraved on the tablets.   טז. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת:
were God’s work: This is to be interpreted according to its apparent meaning, [i.e.,] that He personally made them. Another interpretation: Like a person who says to his friend, “All so-and-so’s activities are in such-and-such [a kind of] work.” So too, all the delight of the Holy One, blessed is He, is with the Torah. -[from Midrash Tanchuma 16]   מעשה א-להים המה: כמשמעו הוא בכבודו עשאן. דבר אחר כאדם האומר לחבירו כל עסקיו של פלוני במלאכת פלונית, כך כל שעשועיו של הקב"ה בתורה:
engraved: Heb. חָרוּת. The terms חָרֹת and חָרֹט are one [and the same]. Both are an expression of engraving, entalyer in Old French, [entailler in modern French, meaning] to engrave.   חרות: לשון חרת וחרט אחד הוא, שניהם לשון חיקוק אנטייליי"ר בלעז [לחתוך]:
17. When Joshua heard the voice of the people in their shouting, he said to Moses: "There is a voice of battle in the camp!"   יז. וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה:
in their shouting: Heb. בְּרֵעֹה, in their shouting, for they were shouting, rejoicing, and laughing.[The Israelites were so loud that they could be heard even from a distance.]   ברעה: בהריעו, שהיו מריעים ושמחים וצוחקים:
18. But [Moses] said: "[It is] neither a voice shouting victory, nor a voice shouting defeat; a voice of blasphemy I hear."   יח. וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:
[It is] neither a voice shouting victory: This voice does not appear to be a voice of the shouting of heroes crying “Victory!” or the voice of weak [soldiers] crying “Woe!” or “Flee!”   אין קול ענות גבורה: אין הקול הזה נראה קול עניית גבורים הצועקים נצחון ולא קול חלשים שצועקים וי או ניסה:
a voice of blasphemy: Heb. קוֹל עָנּוֹת. A voice of blasphemy and reviling, which distresses (הַמְעַנִין) the soul of the one who hears them when they are said to him.   קול ענות: קול חרופין וגדופין המענין את נפש שומען כשנאמרין לו:
19. Now it came to pass when he drew closer to the camp and saw the calf and the dances, that Moses' anger was kindled, and he flung the tablets from his hands, shattering them at the foot of the mountain.   יט. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר:
and he flung… from his hands: He said [to himself]: If [in regard to] the Passover sacrifice, which is [merely] one of the commandments, the Torah said: “No estranged one may partake of it” (Exod. 12:43), [now that] the entire Torah is here [i.e., the Ten Commandments includes the whole Torah], and all the Israelites are apostates, shall I give it to them? -[from Shab. 87a]   וישלך מידיו וגו': אמר מה פסח שהיא אחת מן המצות, אמרה תורה (שמות יב מג) כל בן נכר לא יאכל בו, התורה כלה כאן, וכל ישראל משומדים ואתננה להם:
at the foot of the mountain: Heb. ךְתַּחַתהָהָר, lit., under the mountain, [meaning:] at the foot of the mountain.   תחת ההר: לרגלי ההר:
20. Then he took the calf they had made, burned it in fire, ground it to fine powder, scattered [it] upon the surface of the water, and gave [it to] the children of Israel to drink.   כ. וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
scattered: Heb. וַיִּזֶר, an expression of scattering. Similarly, “Brimstone shall be scattered (יְזֹרֶה) on his dwelling” (Job 18:15), and similarly, “For the net is scattered (מְזֹרָה) without cause” (Prov. 1:17), for they scatter corn and beans on it [the net].   ויזר: לשון נפוץ, וכן (איוב יח טו) יזרה על נוהו גפרית, וכן (משלי א יז) כי חנם מזורה הרשת, שזורין בה דגן וקטנית:וישק את בני ישראל נתכוין לבדקן כסוטות. שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:
and gave [it to] the children of Israel to drink: He intended to test them like women suspected of adultery [are tested, as prescribed in Num. 5:11-31] (A.Z. 44a). Three [different] death penalties were meted out there: (1) If there were witnesses [to the worship] and warning [had been issued to the sinners, they were punished] by the sword, according to the law (Deut. 13:13-18) that applies to the people of a city that has been led astray who are many [people involved]. (2) [Those who practiced idolatry with] witnesses but without warning [died] from a plague, as it is said: “Then the Lord struck the people with a plague” (verse 35). (3) [Those who practiced idolatry both] without witnesses and without warning [died] from dropsy, for the water tested them and their stomachs swelled up (Yoma 66b).  
21. Moses said to Aaron: "What did this people do to you that you brought [such] a grave sin upon them?"   כא. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן מֶה עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדֹלָה:
What did this people do to you: How many tortures did you [Aaron] endure, that they tortured you until you brought this sin upon them?   מה עשה לך העם הזה: כמה יסורים (סבלת) שיסרוך [סבלת], עד שלא תביא עליהם חטא זה:
22. Aaron replied: "Let not my lord's anger grow hot! You know the people, that they are disposed toward evil.   כב. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם כִּי בְרָע הוּא:
that they are disposed toward evil: They are always going in a bad direction and testing the Omnipresent.   כי ברע הוא: בדרך רע הם הולכין תמיד ובנסיונות לפני המקום:
23. They said to me, 'Make us gods who will go before us, because this man Moses, who brought us up from the land of Egypt we do not know what has become of him.'   כג. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה | משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:
24. I said to them, 'Who has gold?' So they took it [the gold] off and gave it to me; I threw it into the fire and out came this calf."   כד. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה:
I said to them: one word only: “Who has gold?” [and not “give me your gold”], but they hurried and stripped themselves and gave it to me.   ואמר להם: אמרתי להם דבר אחד למי זהב לבד, והם מהרו והתפרקו ויתנו לי:
I threw it into the fire: I did not know that this calf would come out, but out it came.   ואשלכהו באש: ולא ידעתי שיצא העגל הזה ויצא:
25. And Moses saw the people, that they were exposed, for Aaron had exposed them to be disgraced before their adversaries.   כה. וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם:
exposed: Heb. פָרֻעַ, uncovered. Their shame and disgrace was revealed, as in “and he shall uncover (וּפָרַע) the woman’s head” (Num. 5:18).   פרוע: מגולה, נתגלה שמצו וקלונו, כמו (במדבר ה יח) ופרע את ראש האשה:
to be disgraced before their adversaries: Heb. לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם, that this thing should be a disgrace for them in the mouths of all who rise up against them.   לשמצה בקמיהם: להיות להם הדבר הזה לגנות בפי כל הקמים עליהם:
26. So Moses stood in the gate of the camp and said: "Whoever is for the Lord, [let him come] to me!" And all the sons of Levi gathered around him.   כו. וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהֹוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:
“Whoever is for the Lord… to me!”: Let him come to me.   מי לה' אלי: יבא אלי:כל בני לוי מכאן שכל השבט כשר:
all the sons of Levi: From here [we learn] that the entire tribe was righteous. -[from Yoma 66b]  
27. He said to them: "So said the Lord, the God of Israel: 'Let every man place his sword upon his thigh and pass back and forth from one gate to the other in the camp, and let every man kill his brother, every man his friend, every man his kinsman.' "   כז. וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:
So said the Lord, the God of Israel: Now, where did He say [this]? “He who slaughters [a sacrifice] to the gods shall be destroyed” (Exod. 22:19). So it was taught in the Mechilta.   כה אמר וגו': והיכן אמר, (שמות כב יט) זובח לא-להים יחרם, כך שנויה במכילתא:
his brother: [i.e.,] from his mother, who was an [ordinary] Israelite [and not a Levite]. -[from Yoma 66b]   אחיו: מאמו והוא מישראל:
28. The sons of Levi did according to Moses' word; on that day some three thousand men fell from among the people.   כח. וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:
29. And Moses said: "Initiate yourselves today for the Lord for each man with his son and with his brother so that He may bestow a blessing upon you this day. "   כט. וַיֹּאמֶר משֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:
Initiate yourselves: You who kill them, with this thing [act] you will initiate yourselves to be servants [i.e., kohanim] of the Omnipresent.   מלאו ידכם: אתם ההורגים אותם, בדבר זה תתחנכו להיות כהנים למקום:
for each man: Among you will initiate himself through his son and through his brother.   כי איש: מכם ימלא ידו בבנו ובאחיו:
30. It came to pass on the next day that Moses said to the people: "You have committed a grave sin. And now I will go up to the Lord; perhaps I will obtain atonement for your sin."   ל. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְהֹוָה אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:
I will obtain atonement for your sin: Heb. אִכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם. [This means] I will place a cleansing, a wiping away, and a barrier opposite your sin to separate you from your sin.   אכפרה בעד חטאתכם: אשים כופר וקנוח וסתימה לנגד חטאתכם, להבדיל ביניכם ובין החטא:
31. And Moses returned to the Lord and said: "Please! This people has committed a grave sin. They have made themselves a god of gold.   לא. וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:
a god of gold: [Moses is saying to God:] It was You Who caused them [to sin], for You lavished upon them gold and whatever they desired. What should they have done so as not to sin? [This may be illustrated by] a parable of a king who gave his son to eat and drink, dressed him up, hung a coin purse on his neck, and stationed him at the entrance of a brothel. What can the son do so as not to sin? -[from Ber. 32a]   אלהי זהב: אתה הוא שגרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטאו? משל למלך שהיה מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו,ותולה לו כיס בצוארו,ומעמידו בפתח בית זונות,מה יעשה הבן שלא יחטא?:
32. And now, if You forgive their sin But if not, erase me now from Your book, which You have written."   לב. וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
And now, if You forgive their sin…: good, I will not ask You to erase me, but if not, erase me. This is an elliptical verse, and there are many like it.   ועתה אם תשא חטאתם: הרי טוב, איני אומר לך מחני. ואם אין, מחני, וזה מקרא קצר, וכן הרבה:מספרך מכל התורה כולה, שלא יאמרו עלי, שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים:
from Your book: From the entire Torah, so that they will not say about me that I was unworthy to beg mercy for them [the Israelites].  
33. And the Lord said to Moses: "Whoever has sinned against Me, him I will erase from My book!"   לג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:
34. And now go, lead the people to [the place] of which I have spoken to you. Behold My angel will go before you. But on the day I make an accounting [of sins upon them], I will bring their sin to account against them."   לד. וְעַתָּה לֵךְ | נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם:
to [the place] of which I have spoken to you: Heb. דִּבַּרְךְתִּי לָ Here [we find] לָ [used] along with דִּבּוּר, speech, instead of אֵלֶי. Similarly [in the verse] “to speak to him (לְדַבֶּר לוֹ) for Adoniahu” (I Kings 2:19).   אל אשר דברתי לך: יש כאן לך אצל דבור במקום אליך, וכן (מלכים א ב יט) לדבר לו על אדוניהו:
Behold My angel: But not I.   הנה מלאכי: ולא אני:
But on the day I make an accounting, etc.: Now I have listened to you not to destroy them all at once, but always, always, when I take an accounting of their sins, I will also account a little of this sin with the other sins. [This means that] no punishment befalls Israel in which there is not part of the punishment for the sin of the [golden] calf. -[from Sanh. 102a]   וביום פקדי וגו': עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל:
35. Then the Lord struck the people with a plague, because they had made the calf that Aaron had made.   לה. וַיִּגֹּף יְהֹוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן:
Then the Lord struck the people with a plague: [This was] death by the hands of Heaven for [those who sinned in the presence of] witnesses without warning. -[from Yoma 66b. See commentary above on verse 20.]   ויגף ה' את העם: מיתה בידי שמים, לעדים בלא התראה:
Print
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG