Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 22

Shemot - Exodus - Chapter 22

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 22

1. If, while breaking in, the thief is discovered, and he is struck and dies, [it is as if] he has no blood.   א. אִם בַּמַּחְתֶּרֶת יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְהֻכָּה וָמֵת אֵין לוֹ דָּמִים:
If, while breaking in: [I.e.,] when he was breaking into the house.   אם במחתרת: כשהיה חותר את הבית:
he has no blood: [This signifies that] this is not [considered] murder. It is as though he [the thief] was [considered] dead from the start. Here the Torah teaches you [the lesson]: If someone comes to kill you, kill him first. And this one [the thief] has come to kill you, because he knows that no one [can] hold himself back and remain silent when he sees people taking his money. Therefore, he [the thief] has come with the acknowledgement that if the owner of the property were to stand up against him, he [the owner] would kill him [the thief]. -[From Sanh. 72a]   אין לו דמים: אין זו רציחה, הרי הוא כמת מעיקרו. כאן למדתך תורה אם בא להרגך, השכם להרגו, וזה להרגך בא שהרי יודע הוא, שאין אדם מעמיד עצמו וראה שנוטלין ממונו בפניו ושותק, לפיכך על מנת כן בא, שאם יעמוד בעל הממון כנגדו יהרגנו:
2. If the sun shone upon him, [it is as if] he has blood; he shall surely pay. If he has no [money], he shall be sold for his theft.   ב. אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ:
If the sun shone upon him: This is nothing but a metaphor [meaning] if the matter is clear to you that he [the thief] is peaceably disposed toward you-similar to the sun, which represents peace in the world-so it is obvious to you that he has not come to kill [you]. Even if the owner of the money rises against him, for instance, if a father breaks in to steal his son’s property, it is known that the father has mercy on his son, and he has not come with the idea of murdering [him]. -[From Sanh. 72a, Mechilta]   אם זרחה השמש עליו: אין זה אלא כמן משל אם ברור לך הדבר שיש לו שלום עמך, כשמש הזה שהוא שלום בעולם, כך פשוט לך שאינו בא להרוג, אפילו יעמוד בעל הממון כנגדו, כגון אב החותר לגנוב ממון הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, ואינו בא על עסקי נפשות:
he has blood: He [the thief] is considered as a live person, and it is [considered] murder if the property owner kills him.   דמים לו: כחי הוא חשוב ורציחה היא, אם יהרגהו בעל הבית:
he shall surely pay: The thief [shall pay] the money he stole, and he is not liable to death. [The thief is considered to have been sentenced to death in cases where the property owner is allowed kill him. In these cases the thief is exempt from any monetary obligation incurred when he dug into the house. In cases where the property owner may not kill him, however, the thief is not considered liable to death, and thus must pay for what he stole.] Onkelos, who rendered: “If the eye of witnesses fell upon him,” adopted another view, saying that if witnesses discovered him [the thief] before the property owner came, and when the property owner came against him, they warned him not to kill him, [the thief is considered as if] he has blood; i.e., he [the owner] is liable for him [the thief] if he kills him, because since [he has committed his crime when] people can see him, this thief has not come with the intention to murder, and he would not kill the property owner.   שלם ישלם: הגנב ממון שגנב, ואינו חייב מיתה. ואונקלוס שתרגם אם עינא דסהדיא נפלת עלוהי, לקח לו שטה אחרת, לומר שאם מצאוהו עדים קודם שבא בעל הבית, וכשבא בעל הבית נגדו, התרו בו, שלא יהרגהו, דמים לו, חייב עליו אם הרגו, שאחר שיש רואים לו, אין הגנב הזה בא על עסקי נפשות, ולא יהרוג את בעל הממון:
3. If the stolen article is found in his possession whether a bull, a donkey, or a lamb live ones he shall pay twofold.   ג. אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם:
If the stolen article is found in his possession: Heb. בְיָדוֹ, lit., in his hand, [meaning] in his possession, [meaning] that he neither slaughtered nor sold [it]. -[From Mechilta]   אם המצא תמצא בידו: ברשותו, שלא טבח ולא מכר:
whether a bull, a donkey: Everything is included in the [obligation to make a] twofold payment, whether it is a living thing or something that is not alive, for it says elsewhere (verse 8): “for a lamb, for a garment, for any lost article,… [he] shall pay twofold to his neighbor.” -[From B.K. 62b]   ומשור עד חמור: כל דבר בכלל תשלומי כפל בין שיש בו רוח חיים בין שאין בו רוח חיים, שהרי נאמר במקום אחר (פסוק ח) על שה על שלמה על כל אבדה וגו' ישלם שנים לרעהו:
live ones he shall pay twofold: And he shall not pay him dead ones, but either live ones or the value of live ones. -[From Mechilta]   חיים שנים ישלם: ולא ישלם לו מתים, אלא חיים או דמי חיים:
4. If a man leads his animals into a field or a vineyard, or lets his animal loose and it eats in another's field, the best of his field or the best of his vineyard he shall pay.   ד. כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם:
If leads his animals: These terms denote an animal as [it says] (Numbers 20:4) "we and our cattle" אנחנו ובעירנו   כי יבער. את בעירה ובער: כולם לשון בהמה, כמו (במדבר כ ד) אנחנו ובעירנו:
If leads his animals: Heb. יַבְעֶר, [i.e.,] leads his animals into his neighbor’s field or vineyard, and it damages it [the property] in one of these two [ways]: either by sending (שִׁלּוּחַ) his animal or by eating (בִּעוּר). Our Sages explained [that] וְשִׁלַח refers to the damages [made by] the treading of the foot, and וּבִעֵר refers to the damages of the tooth, which eats and destroys [someone’s property]. -[From B.K. 2b]   כי יבער: יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלה או בשלוח בעירה, או בביעור. ופירשו רבותינו שלוח הוא נזקי מדרך כף רגל, ובער הוא נזקי השן האוכלת ומבערת:
in another’s field: Heb. בִּשְׂדֵה אַחֵר, in another person’s field. The vowelization of בִּשְׂדֵה with the sheva under the “sin” denotes the construct state. Hence, it means “in the field of another,” rather than “in another field.” Since the noun is missing, Rashi explains that it means “another person’s field.” -[Mizrachi]   בשדה אחר: בשדה של איש אחר:
the best of his field… he shall pay: They [judges] assess the damage, and if he [the owner of this animal] comes to pay him [the owner of the land] the amount of his damage with land, he must pay him from the best of his fields. If his damage was [worth] a sela, he must give him the value of a sela from the best [land] that he has. Scripture teaches you that for the injured party, they assess [the damage] with the best land. -[From Mechilta, B.K. 6b]   מיטב שדהו ישלם: שמין את הנזק, ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו, ישלם לו ממיטב שדותיו אם היה נזקו סלע יתן לו שוה סלע מעידית שיש לו. למדך הכתוב, שהניזקין שמין להם בעידית:
5. If a fire goes forth and finds thorns, and a stack of grain or standing grain or the field be consumed, the one who ignited the fire shall surely pay.   ה. כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה:
If a fire goes forth: Even by itself. [From B.K. 22b]   כי תצא אש: אפילו מעצמה:
and finds thorns: Heb. קֹצִים, chardons in French, [meaning] thistles.   ומצאה קוצים: קרדונ"ש בלעז [קוצים]:
and a stack of grain… be consumed: That it [the fire] caught onto the thorns until it reached a stack of grain or standing grain still attached to the ground.   ונאכל גדיש: שליחכה בקוצים עד שהגיעה לגדיש או לקמה המחוברת לקרקע:
or the field: That it [the fire] scorched the furrow that he had plowed, and he had to plow it a second time. -[From B.K. 60a]   או השדה: שליחכה את נירו וצריך לניר אותה פעם שנייה:
the one who ignited the fire shall surely pay: Although he ignited it within his own property, and it spread by itself through thorns that it found, he is liable to pay because he did not guard his burning coal so that it would not go forth and inflict damage.   שלם ישלם המבעיר: אף על פי שהדליק בתוך שלו והיא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חייב לשלם, לפי שלא שמר את גחלתו שלא תצא ותזיק:
6. If a man gives his neighbor money or articles for safekeeping, and it is stolen from the man's house, if the thief is found, he shall pay twofold.   ו. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:
and it is stolen from the man’s house: According to his words.   וגנב מבית האיש: לפי דבריו:
if the thief is found, he shall pay twofold: The thief shall pay twofold [the value of the object] to its [original] owners. -[From B.K. 63b]   אם ימצא הגנב: ישלם הגנב שנים לבעלים:
7. If the thief is not found, the homeowner shall approach the judges, [to swear] that he has not laid his hand upon his neighbor's property.   ז. אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ:
If the thief is not found: And this custodian, who is the owner of the house, comes.   אם לא ימצא הגנב: ובא השומר הזה שהוא בעל הבית:
approaches -: the judges to litigate with this one [the owner] and to swear to him that he did not lay his hand upon his [property]. -[From B.K. 63b]   ונקרב: אל הדיינין לדון עם זה ולישבע לו שלא שלח ידו בשלו:
8. For any sinful word, for a bull, for a donkey, for a lamb, for a garment, for any lost article, concerning which he will say that this is it, the plea[s] of both parties shall come to the judges, [and] whoever the judges declare guilty shall pay twofold to his neighbor.   ח. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:
For any sinful word: [i.e.,] that he is found to be lying in his oath, for witnesses testify that he himself stole it, and the judges declare him guilty because of [the testimony of] the witnesses.   על כל דבר פשע: שימצא שקרן בשבועתו, שיעידו עדים שהוא עצמו גנבו, וירשיעוהו א-להים על פי העדים:
shall pay twofold to his neighbor: The text teaches you that if one puts forth a claim concerning an item entrusted to him, saying that it was stolen from him, and it is discovered that he himself stole it, he must make twofold restitution. When [is this so]? Only if he swore [that he did not take it] and afterwards witnesses came [and testified that he had taken it for himself,] for so have our Rabbis, of blessed memory, interpreted: “and the homeowner approaches the judges” (verse 7). This approaching means [to make] an oath [that the custodian swore that the article was stolen]. You say [that he approaches] for an oath, or perhaps it means [he approaches] only for litigation. [In this case, if] he comes to litigate and he denies [any responsibility] by saying that it [the object] was stolen, then is he immediately liable for twofold restitution if witnesses come [and testify] that it is in his possession? [The answer is that since the expression] laying a hand is mentioned here (in verse 7), and below, laying a hand is [also] mentioned: “the oath of the Lord shall be between the two of them provided that he did not lay his hand upon his neighbor’s property.” (verse 10). Just as [“lay his hand” written] further denotes an oath, so does [“laid his hand” written] here denote an oath. -[From Mechilta, B. K. 63b]   ישלם שנים לרעהו: למדך הכתוב, שהטוען בפקדון לומר נגנב הימנו, ונמצא שהוא עצמו גנבו, משלם תשלומי כפל. ואימתי בזמן שנשבע ואחר כך באו עדים, שכך דרשו רבותינו ז"ל ונקרב בעל הבית אל הא-להים, קריבה זו שבועה היא. אתה אומר לשבועה, או אינו אלא לדין, שכיון שבא לדין וכפר לומר נגנבה, מיד יתחייב כפל, אם באו עדים שהוא בידו. נאמר כאן שליחות יד, ונאמר למטה שליחות יד (פסוק י) שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו, מה להלן שבועה אף כאן שבועה:
concerning which he will say that this is it: According to its [the verse’s] simple meaning, concerning which the witness will say that this is it, [i.e., the article] about which you swore [was stolen but really] is in your possession. The pleas of both parties must be brought to the judges and they [the judges] will interrogate the witnesses, and if they [the witnesses] are acceptable and they [the judges] declare this custodian guilty, he must pay twofold [to the owner]. If they declare the witnesses guilty, namely that they were found collusive, they must pay twofold to the custodian. Our Rabbis, of blessed memory, however, interpreted כִּי הוּא זֶה, that this is it, to mean that [the judges] do not demand an oath of him [the custodian] unless he admitted part [of the claim against him], saying, “I owe you this much, but the rest was stolen from me.” -[From B.K. 106b]   אשר יאמר כי הוא זה: לפי פשוטו אשר יאמר העד כי הוא זה שנשבעת עליו הרי הוא אצלך. עד הדיינין יבא דבר שניהם ויחקרו את העדים, ואם כשרים הם וירשיעוהו לשומר זה, ישלם שנים, ואם ירשיעו את העדים, שנמצאו זוממין, ישלמו הם שנים לשומר. ורבותינו ז"ל דרשו כי הוא זה, ללמד שאין מחייבין אותו שבועה אלא אם כן הודה במקצת לומר כך וכך אני חייב לך, והמותר נגנב ממני:
9. If a man gives his neighbor a donkey, a bull, a lamb, or any animal for safekeeping, and it dies, breaks a limb, or is captured, and no one sees [it],   ט. כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה:
If a man gives his neighbor a donkey, a bull: The first section was stated concerning an unpaid custodian. Therefore, [the Torah] exempted him [the custodian] from theft, as it is written: “and it is stolen from the man’s house… If the thief is not found, the homeowner approaches the judges” (verses 6-7) for an oath. [Thus] you learn that he exempts himself with this oath. This section, [however,] is stated concerning a paid custodian. Therefore, he is not exempt if it [the deposit] was stolen, as it is written: “But if it is stolen from him, he shall pay” (verse 10). But in the case of an accident beyond his control, such as if it [the animal] died by itself or if it broke a limb, or if it was forcibly captured by bandits, and no one [was there to] see it [and] to testify concerning the matter [if he swears that this is the case, then he is exempt]. — [From B.M. 94b]   כי יתן איש אל רעהו חמור או שור: פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, לפיכך פטר בו את הגנבה, כמו שנאמר (פסוק ו) וגונב מבית האיש, אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לשבועה, למדת שפוטר עצמו בשבועה זו. ופרשה זו אמורה בשומר שכר, לפיכך אינו פטור אם נגנבה, כמו שכתוב (פסוק יא) אם גנוב יגנב מעמו ישלם, אבל על האונס, כגון מת מעצמו, או נשבר או נשבה בחזקה על ידי לסטים, ואין רואה שיעיד בדבר:
10. the oath of the Lord shall be between the two of them provided that he did not lay his hand upon his neighbor's property, and its owner shall accept [it], and he shall not pay.   י. שְׁבֻעַת יְהֹוָה תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם:
the oath of the Lord shall be: He must swear that it is so, as he says [that it was beyond his control] and that he did not lay his hand upon it to use it for himself. Because if he laid his hand upon it, and afterwards, something beyond his control happens to it, he is liable for [any damage resulting from] accidents.   שבועת ה' תהיה: ישבע שכן הוא כדבריו, והוא לא שלח בה יד להשתמש בה לעצמו, שאם שלח בה יד, ואחר כך נאנסה, חייב באונסים:
and its owner shall accept: the oath. [from B.K. 106a]   ולקח בעליו: השבועה:
and he shall not pay: The custodian [shall not pay] him anything.   ולא ישלם: לו השומר כלום:
11. But if it is stolen from him, he shall pay its owner.   יא. וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו:
12. If it is torn apart, he shall bring witness for it; [for] the torn one he shall not pay.   יב. אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם:
If it is torn: By a ferocious beast.   אם טרף יטרף: על ידי חיה רעה:
he shall bring witness for it: He shall bring witnesses [to testify] that it [the animal] was torn [apart] in a way that was beyond his control, and he is exempt. -[From B.K. 10b, 11a]   יבאהו עד: יביא עדים שנטרפה באונס, ופטור:
[for] the torn one he shall not pay: [The Torah] does not say, “[for] a torn one he shall not pay,” but, “[for]   הטרפה לא ישלם: אינו אומר טרפה לא ישלם, אלא הטרפה, יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם. טרפת חתול ושועל ונמיה משלם. טרפת זאב, ארי ודוב ונחש אינו משלם. ומי לחשך לדון כן, שהרי כתיב ומת או נשבר או נשבה, מה מיתה שאין יכול להציל, אף שבר ושביה שאין יכול להציל:
the: torn one.” For one type of torn animal he pays, and for another type of torn animal he does not pay. For an animal torn [apart] by a cat, a fox, or a marten, he must pay, but for an animal torn by a wolf, a lion, a bear, or a snake, he does not pay. Now who whispered to you to reason that way? [The proof is] that it is written: “and it dies, breaks a limb, or is captured” (verse 9). Just as with death, he cannot save it, so it is with breaking a limb and captivity, that he cannot save [it. But in the case of less ferocious beasts, like a fox, since the shepherd could have saved his charge, he is liable]. -[From Mechilta]  
13. And if a person borrows [an animal] from his neighbor and it breaks a limb or dies, if its owner is not with him, he shall surely pay.   יג. וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:
And if a person borrows: This [verse] comes to teach you concerning a borrower, that he is liable for incidents beyond his control.   וכי ישאל: בא ללמדך על השואל שחייב באונסין:
if its owner is not with him: If the owner of the bull is not with the borrower doing his work. -[From B.M. 95b]   בעליו אין עמו: אם בעליו של שור אינו עם השואל במלאכתו:
14. If its owner is with him, he shall not pay; if it is a hired [animal], it has come for its hire.   יד. אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ:
If its owner is with him: Whether he [the animal’s owner] is with him [the borrower] doing the same work, or if he was with him doing a different work. If he [the animal’s owner] was with him [the borrower] at the time of the loan, he [the owner] need not be with him at the time the limb was broken or the animal died [to make him exempt from payment]. -[From B.M. 95b]   אם בעליו עמו: בין שהוא באותה מלאכה, בין שהוא במלאכה אחרת, היה עמו בשעת שאלה, אינו צריך להיות עמו בשעת שבירה ומיתה:
if it is a hired [animal]: If the bull was not borrowed but hired, [and] it came to be hired into the hands of this hirer [for a fee] not through lending And he [the hirer] does not have complete benefit [of the animal] for he used it through its hire, and he does not have the status of a borrower to be liable for accidents beyond his control. [The Torah, however,] did not specify what his status is, whether he is judged like an unpaid custodian or like a paid custodian. Therefore, the Sages of Israel differed concerning him: How does a hirer pay [in the case of an accident]? Rabbi Meir says: Like an unpaid custodian. Rabbi Judah says: Like a paid custodian. -[From B.M. 90b]   אם שכיר הוא: אם השור אינו שאול אלא שכור, בא בשכרו ליד השוכר הזה ולא בשאלה, ואין כל הנאה שלו, שהרי על ידי שכרו נשתמש, ואין לו משפט שואל להתחייב באונסין. ולא פירש מה דינו, אם כשומר חנם או כשומר שכר, לפיכך נחלקו בו חכמי ישראל, שוכר כיצד משלם, רבי מאיר אומר כשומר חנם. רבי יוחנן אומר כשומר שכר:
15. If a man seduces a virgin who is not betrothed and lies with her, he shall provide her with a marriage contract as a wife.   טו. וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
If a man seduces: Heb. יְפַךְתֶּה, he speaks to her heart until she yields to him. And so is its Aramaic translation: וַאִרֵי יְשַׁדֵּל. שִׁדּוּל in Aramaic is the equivalent of פִּךְתּוּי in Hebrew [and both signify persuasion].   וכי יפתה: מדבר על לבה עד ששומעת לו, וכן תרגומו וארי ישדל. שדול בלשון ארמי כפתוי בלשון עברי:
he shall provide her with a marriage contract: He shall stipulate for her a dowry, as is the custom of a man to his wife, that he writes for her a kethubah, and he shall marry her. -[From Mechilta]   מהר ימהרנה: יפסוק לה מוהר כמשפט איש לאשתו, שכותב לה כתובה וישאנה:
16. If her father refuses to give her to him [in marriage], he shall weigh out money according to the dowry of the virgins.   טז. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת:
according to the dowry of the virgins: which is fixed at fifty silver shekels in the case of one who seizes a virgin and forcibly lies with her, as it is said: “The man who lay with her shall give the maiden’s father fifty silver shekels” (Deut. 22:29). -[From Keth. 10a]   כמהר הבתולות: שהוא קצוב חמשים כסף אצל התופס את הבתולה ושוכב עמה באונס שנאמר (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמשים כסף:
17. You shall not allow a sorceress to live.   יז. מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה:
You shall not allow a sorceress to live: But she shall be executed by the court. [This law applies equally to] both males and females, but the text speaks of the usual, and those who practice sorcery are usually women. -[From Mechilta, Sanh. 67a]   מכשפה לא תחיה: אלא תומת בבית דין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אלא שדבר הכתוב בהווה שהנשים מצויות מכשפות:
18. Whoever lies [carnally] with an animal shall surely be put to death.   יח. כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת:
Whoever lies [carnally] with an animal shall surely be put to death: by stoning. A male who has carnal relations with an animal [is just as liable] as a female who has carnal relations with an animal, concerning whom it is written: “their blood is upon them [meaning they will be killed]” (Lev. 20:16). -[From Sanh. 53, 54]) See Rashi on Exod. 21:17.   כל שוכב עם בהמה מות יומת: בסקילה, רובע כנרבעת, שכתוב בהן (ויקרא כ טז) דמיהם בם:
19. He who slaughters [a sacrifice] to the gods shall be destroyed, except to the Lord alone.   יט. זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם בִּלְתִּי לַיהֹוָה לְבַדּוֹ:
to the gods: Heb. לָאֱלֹהִים, to pagan deities. If it were vowelized לֵאלֹהִים [the “lammed” with a “tzeirei”], it would have to specify [which deities] and [it would need to be explained and] written אִחֵרִים, other [gods]. Now that it says לָאֱלֹהִים, it does not have to specify [which gods are meant] because every “lammed,” “beth,” and “hey” prefixed to a word, if it is vowelized with a “chataf” (meaning a “sheva” ), such as לְמֶלֶ, to a king, לְמִדְבָּר, to a desert, לְעִיר, to a city, one must specify to which king, to which desert, to which city. Similarly, [with a “beth” or “lammed”] לִמְלָכִים, to kings, and לִרְגָלִים, to festivals, punctuated with a “chirik,” must be specified to which ones. If it is not specified all kings are meant. So too, לֵאלֹהִים means all gods, even the divine, but when it is vowelized with a “pattach,” like לַמֶּלֶ, to the king, לַמִּדְבָּר, to the desert, לָעִיר, to the city, [The “pattach” and the “kamatz” are in one category in this context. There is also another way to explain this, as is written in Dikdukei Rashi. See that source.] it is known about which king he is speaking, and so לָאֱלֹהִים, to the gods, to those concerning which you were warned elsewhere. Similarly, “There is none like You among the gods” (Ps. 86:8). Since it is not specified, it had to be vowelized with a “pattach”.   לא-להים: לעבודה זרה. אלו היה נקוד לא-להים היה צריך לפרש ולכתוב אחרים, עכשיו שאמר לא-להים, אין צריך לפרש אחרים, שכל למד ובית המשמשות בראש התיבה אם נקודה בחטף, כגון למלך, למדבר, לעיר, צריך לפרש לאיזה מלך, לאיזה מדבר, לאיזה עיר, וכן למלכים, לרגלים צריך לפרש לאיזה, ואם אינו מפרש, כל מלכים במשמע, וכן לא-להים כל א-להים משמע, אפילו קדש, אבל כשהיא נוקדה פת"ח, כמו למלך, למדבר, לעיר נודע באיזה מלך, באיזו מדבר ובאיזה עיר מדבר, וכן לא-להים, לאותן שהוזהרתם עליהם במקום אחר, כיוצא בו (תהלים פו ח) אין כמוך בא-להים, לפי שלא פירש הוצרך לנקד פתח:
shall be destroyed: Shall be put to death. Now why does it say “shall be destroyed” ? Is the death penalty not mentioned elsewhere: “And you shall take that man or that woman [and you shall stone them… so that they will die], etc.” (Deut. 17:5) ? Since [there the Torah] did not specify for which type of worship he is liable to death, so that you do not say that for all types of worship one is liable to death, [the Torah] came and specified to you here: “He who slaughters [a sacrifice] to the gods shall be destroyed,” to inform you that just as slaughtering is a type of worship performed inside [the Temple] to Heaven, I also include one who burns [incense or parts of an animal] or performs libations, which are types of worship performed inside [the Temple], and [people] are liable for performing them for idolatry whether or not it is customary to worship that particular deity in that manner. However, [for] other types of worship-for example, if one sweeps, sprinkles water on the sand floor before it [the idol], embraces it or kisses it-he is not liable to death, but he is warned against it [i.e., he is liable to receive lashes]. -[From Mechilta, Sanh. 60b]   יחרם: יומת. ולמה נאמר יחרם, והלא כבר נאמר בו מיתה במקום אחר (דברים יז ה) והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו', אלא לפי שלא פירש על איזו עבודה חייב מיתה, שלא תאמר כל עבודות במיתה, בא ופירש לך כאן זובח לא-להים יחרם, לומר לך, מה זביחה עבודה הנעשית בפנים לשמים, אף אני מרבה המקטיר והמנסך והמשתחוה, שהן עבודת בפנים וחייבים עליהם לכל עבודה זרה בין שדרכה לעבדה בכך, בין שאין דרכה לעבדה בכך, אבל שאר עבודות, כגון מכבד והמרבץ והמגפף והמנשק, אינו במיתה, אלא באזהרה:
20. And you shall not mistreat a stranger, nor shall you oppress him, for you were strangers in the land of Egypt.   כ. וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
And you shall not mistreat: By taunting with words, contralier in Old French, [meaning] to vex, like “And those who taunt you (מוֹנַיִ), I will feed their flesh” (Isa. 49:26). -[From Mechilta, Jonathan]   וגר לא תונה: אונאת דברים, קונטרליי"ר בלעז [לקנטר], כמו (ישעיה מט כו) והאכלתי את מוניך את בשרם:
nor shall you oppress him: by robbing [him of his] money. -[From Mechilta, Jonathan]   ולא תלחצנו: בגזילת ממון:
for you were strangers in the land of Egypt: If you taunt him, he can also taunt you and say to you, “You too emanate from strangers.” Do not reproach your neighbor with a fault that is also yours (Mechilta, B.M. 59b). Every expression of a stranger (גֵּר) means a person who was not born in that country but has come from another country to sojourn there.   כי גרים הייתם: אם הוניתו, אף הוא יכול להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם:
21. You shall not oppress any widow or orphan.   כא. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:
You shall not oppress any widow or orphan: The same applies to all people, but the Scripture speaks of the usual situation, since they [widows and orphans] are weak and [they] are frequently oppressed. -[From Mechilta]   כל אלמנה ויתום לא תענון: הוא הדין לכל אדם, אלא שדבר הכתוב בהווה, לפי שהם תשושי כח ודבר מצוי לענותם:
22. If you oppress him, [beware,] for if he cries out to Me, I will surely hear his cry.   כב. אִם עַנֵּה תְעַנּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ:
If you oppress him: This is an elliptical verse. It threatens [punishment], but does not delineate his punishment. [This is] similar to “Therefore, whoever kills Cain…!” (Gen. 4:15). It threatens, but does not delineate his punishment. Here too, “If you oppress him” is an expression of a threat: If you oppress him [the orphan], you will ultimately receive what is coming to you. Why? “For if he cries out to Me, etc.”   אם ענה תענה אתו: הרי זה מקרא קצר, גזם ולא פירש עונשו, כמו (בראשית ד טו) לכן כל הורג קין גזם ולא פירש עונשו אף כאן אם ענה תענה אותו, לשון גזום, כלומר סופך ליטול את שלך, למה, כי צעק יצעק אלי וגו':
23. My wrath will be kindled, and I will slay you with the sword, and your wives will be widows and your children orphans.   כג. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים:
and your wives will be widows: From the implication of what is said-“and I will slay you” -do I not know that your wives will be widows and your children orphans? Rather, this is another curse, namely that the wives will be bound in living widowhood -there will be no witnesses to their husbands’ deaths, and [thus] they will be forbidden to remarry. The children will be orphans because the court will not allow them to have their fathers’ property, since they do not know whether they died or were captured. -[From Mechilta, B.M. 38b]   והיו נשיכם אלמנות: ממשמע שנאמר והרגתי אתכם, איני יודע שנשיכם אלמנות ובניכם יתומים, אלא הרי זו קללה אחרת, שיהיו הנשים צרורות כאלמנות חיות, שלא יהיו עדים למיתת בעליהן ותהיינה אסורות להנשא והבנים יהיו יתומים, שלא יניחום בית דין לירד לנכסי אביהם לפי שאין יודעים אם מתו אם נשבו:
24. When you lend money to My people, to the poor person [who is] with you, you shall not behave toward him as a lender; you shall not impose interest upon him.   כד. אִם כֶּסֶף | תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ:
When you lend money to My people: Rabbi Ishmael says: Every אִם in the Torah is optional except three, and this is one of them. -[From Mechilta] אִם usually means “if,” which refers to something optional, denoting an incident that may or may not occur. Rashi on Exod. 20:22 explains that in this case, lending money to the needy is obligatory, as in Deut. 15:8. Therefore, in this verse, אִם means “when.”]   אם כסף תלוה את עמי: רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלושה וזה אחד מהן:
to My people: [If a member of] My people [i.e., an Israelite,] and a gentile [apply for a loan], [the member of] My people takes preference; [if] a poor person and a rich person [apply for a loan], the poor person takes preference; [if] the poor of your city and the poor of another city [apply for a loan], the poor of your city take preference (Mechilta, B.M. 71a), and this is its meaning: “When you lend money,” lend it to “My people” and not to a gentile, and to which of My people? “To the poor person.” And to which poor person? To the one who is “with you.” [I.e., if you have enough money to lend to only one person, lend it to a Jew rather than to a non-Jew. Even if the gentile will pay interest, and you are not allowed to take interest from the Jew, you must lend the money to the Jew (B.M. 71a).] (Another meaning:   את עמי: עמי וגוי, עמי קודם. עני ועשיר, עני קודם. עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמין. וזה משמעו אם כסף תלוה, את עמי תלוהו, ולא לגוי ולאיזה מעמי, את העני, ולאיזה עני לאותו שעמך. דבר אחר את העני, שלא תנהג בו מנהג בזיון בהלוואה, שהוא עמי:
to My people: That you shall not behave toward him [the borrower] in a demeaning manner when you lend to him, for he is [a member of] My people. -[From Tanchuma 15]   את העני עמך: הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה העני:
to the poor person [who is] with you: Look at yourself as if you were a poor person.) -[From Tanchuma 15]   לא תהיה לו כנשה: לא תתבענו בחזקה, אם אתה יודע שאין לו, אל תהי דומה עליו כאלו הלויתו, אלא כאילו לא הלויתו, כלומר לא תכלימהו:
you shall not behave toward him as a lender: You shall not demand it of him forcibly (Tanchuma 9, Exod. Rabbah 31:6). If you know that he does not have [the money to repay you], do not appear to him as if you have lent to him, but as if you have not lent to him; i.e., do not embarrass him. -[From B.M. 75b]   נשך: רבית שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך רבית, אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה:
interest: Heb. נֶשֶׁ, lit., biting. Interest, which is like the biting of a snake, which bites by making a small wound in a person’s foot, and he [the person] does not feel [the wound], and suddenly, it spreads and swells up as far as his crown. So it is with interest. He does not feel it, and it is not noticeable until the interest accumulates and it costs him a considerable sum of money. -[From Tanchuma 9, Exod. Rabbah 31:6]  
25. If you take your neighbor's garment as security, until sunset you shall return it to him,   כה. אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ:
If you take… as security: Heb. חָבֹל ךְתַּחְבֹּל. No expression of חִבָלָה means security given at the time of the loan, but [that which] is exacted from the debtor when the debt becomes due and he [the debtor] does not pay (B.M. 114). (חָבֹל ךְתַּחְבֹּל the Torah repeats the taking of the security [implying that one may take security] even many times. The Holy One, blessed is He, said: “How much you owe Me! Yet your soul ascends to Me every night, gives an account, is found guilty before Me, and I return it to you. You too, take and return, take and return.” ) -(Tanchuma 16.)   אם חבל תחבל: כל לשון חבלה אינו משכון בשעת הלואה, אלא שממשכנין את הלוה, כשמגיע הזמן ואינו פורע. חבול תחבול כפל לך בחבלה, עד כמה פעמים, אמר הקב"ה כמה אתה חייב לי, והרי נפשך עולה אצלי כל אמש ואמש ונותנת דין וחשבון ומתחייבת לפני, ואני מחזירה לך, אף אתה טול והשב טול והשב:
until sunset you shall return it to him: [For] the entire day you shall return it to him until the sun sets, and when the sun sets you may again take it until the next morning arrives. This verse speaks of a garment worn by day, which he does not need at night. -[From Mechilta, B.M. 114b]   עד בא השמש תשיבנו לו: כל היום תשיבנו לו עד בא השמש, וכבוא השמש תחזור ותטלנו, עד שיבא בקר של מחר, ובכסות יום הכתוב מדבר, שאין צריך לה בלילה:
26. for it is his only covering; it is his garment for his skin. With what shall he lie? And it shall be [that] if he cries out to Me, I will hear because I am gracious.   כו. כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי:
for it is his only covering: This is a cloak. -[From Mechilta]   כי הוא כסותה: זו טלית:
his garment: This is a shirt. -[From Mechilta]   שמלתו: זו חלוק:
With what shall he lie?: [This comes] to include a spread. -[From Mechilta]   במה ישכב: לרבות את המצע:
27. You shall not curse a judge, neither shall you curse a prince among your people.   כז. אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר:
You shall not curse a judge: Heb. אֱלֹהִים. This is a warning against cursing God and a warning against cursing a judge. -[From Sanh. 66a]   א-להים לא תקלל: הרי זו אזהרה לברכת השם, ואזהרה לקללת דיין:
28. Your fullness offering and your heave offering you shall not delay; the firstborn of your sons you shall give Me.   כח. מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי:
Your fullness offering: The obligation that is incumbent upon you when your produce becomes fully ripe. This reference is to the first fruits (בִּכּוּרִים). -[From Onkelos, Mechilta, Temurah 4a]   מלאתך: חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם בכורים:
and your heave offering: Heb. וְדִמְעֲ. [This is] the terumah [the first offering from the produce, which is given to the kohen] (Mechilta, Temurah 4a), but I do not know the etymology of דֶּמַע [which is the noun root of דִמְעֲ].   ודמעך: התרומה, ואיני יודע מהו לשון דמע:
you shall not delay: You shall not alter the sequence of their separation by delaying what should come first and advancing what should come later, namely that one may not advance terumah before bikkurim or tithes before terumah. -[From Mechilta]   לא תאחר: לא תשנה סדר הפרשתן, לאחר את המוקדם ולהקדים את המאוחר, שלא יקדים תרומה לבכורים ומעשר לתרומה:
the firstborn of your sons you shall give Me: to redeem him from the kohen with five selas. Now did He not give the command concerning this elsewhere (Num. 18:16) ? But [it is written here] to juxtapose to it “So shall you do with your cattle and with your sheep,” [implying that] just as the firstborn of man is redeemed after thirty days, as it is said: “And his redemption, from a month old you shall redeem [him]” (Num. 18:16), so too with the firstborn of small cattle; one must care for it for thirty days and afterwards give it to the kohen. -[From Bech. 26b]   בכור בניך תתן לי: לפדותו בחמש סלעים מן הכהן. והלא כבר צוה עליו במקום אחר, אלא כדי לסמוך לו כן תעשה לשורך, מה בכור אדם לאחר שלושים יום פודהו שנאמר (במדבר יח טז) ופדויו מבן חדש תפדה, אף בכור בהמה דקה [גסה] מטפל בו שלשים יום ואחר כך נותנו לכהן:
29. So shall you do with your cattle and with your sheep: seven days it shall be with its mother, on the eighth day you may give it to Me.   כט. כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי:
seven days it shall be with its mother: This is a warning to the kohen, that if he wants to bring his sacrifice early, he may not bring it before eight [days] because it lacks the minimum time requirement.   שבעת ימים יהיה עם אמו: זו אזהרה לכהן, שאם בא למהר את הקרבתו, לא ימהר קודם שמונה, לפי שהוא מחוסר זמן:
on the eighth day you may give it to Me: We may think that is obligatory for that day, [and if so, we would render: On the eighth day you shall give it to Me. That is not so, however, because] it says here, “eighth,” and it says further (Lev. 22:27), “and from the eighth day on it will be accepted.” Just as “the eighth day” mentioned further means to make [it] fit from the eighth day on, so does the eighth day mentioned here mean to make [it] fit from the eighth day on, and this is its meaning: on the eighth day you are permitted to give it to Me. -[From Mechilta]   ביום השמיני תתנו לי: יכול יהא חובה לבו ביום, נאמר כאן שמיני, ונאמר להלן (ויקרא כב כז) ומיום השמיני והלאה ירצה, מה שמיני האמור להלן להכשיר משמיני ולהלן, אף שמיני האמור כאן להכשיר משמיני ולהלן, וכן משמעו וביום השמיני אתה רשאי ליתנו לי:
30. And you shall be holy people to Me, and flesh torn in the field you shall not eat; you shall throw it to the dog[s].   ל. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ:
And you shall be holy people to Me: If you are holy and abstain from the loathsomeness of [eating] carrion and mortally injured animals, you are Mine, but if not, you are not Mine. -[From Mechilta]   ואנשי קדש תהיון לי: אם אתם קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטרפות הרי אתם שלי, ואם לאו אינכם שלי:
and flesh torn in the field: [If the flesh was torn] in the house the law is the same, but the Scripture speaks of the usual occurrence, [i.e.,] the location where animals are usually torn. Similarly, “For he found her in the field” (Deut. 22:27), [i.e., the law is the same for any place where no one is around to rescue a betrothed woman who is violated; it is assumed that she cried out for help to no avail]. Similarly,” who will be unclean as a result of a nocturnal emission” (Deut. 23:11). The same applies to an emission that occurs during the day [that the person becomes unclean], but the Scripture speaks of the usual occurrence [Mechilta]. [Onkelos renders:] וּבְשַׂר ךְתְּלִישׁ מִן חֵיוָא חַייָא, [i.e., you cannot eat] flesh that was torn off through the tearing of a wolf or a lion from a kosher beast or from a kosher domestic animal while it was alive.   ובשר בשדה טרפה: אף בבית כן, אלא שדיבר הכתוב בהווה, מקום שדרך בהמות ליטרף, וכן (דברים כב כז) כי בשדה מצאה, וכן (שם כג יא) אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, הוא הדין מקרה יום, אלא שדיבר הכתוב בהווה. ואונקלוס תרגם ובשר תליש מן חיוא חיא, בשר שנתלש על ידי טרפת זאב או ארי, מן חיה כשרה או מבהמה כשרה בחייה:
you shall throw it to the dog[s]: He [the gentile] is also similar to a dog [in this context, namely that the treifah can be given or sold to him], or perhaps a dog is meant literally [that the treifah can be given only to a dog]? Therefore, the Torah states regarding carrion (נְבֵלָה [an animal that died without ritual slaughter]): “or sell [it] to a gentile” (Deut. 14:21). From this, we derive by a kal vachomer that from a treifah we are permitted to gain any type of benefit [except eating, of course]. If so, why does the Torah say “to the dogs” ? Because the Holy One, blessed is He, does not withhold the reward of any creature, as it is said: “But to all the children of Israel, not one dog will whet its tongue” (Exod. 11:7). Said the Holy One, blessed is He, “Give it its reward.” -[From Mechilta]   לכלב תשליכון אותו: אף הגוי ככלב, או אינו אלא כלב כמשמעו, תלמוד לומר בנבלה (דב' יד כא) או מכור לנכרי, קל וחומר לטרפה שמותרת בכל הנאות. אם כן מה תלמוד לומר לכלב, למדך הכתוב שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, שנאמר (שמות יא ז) ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, אמר הקב"ה תנו לו שכרו:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG