Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 18

Shemot - Exodus - Chapter 18

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 18

1. Now Moses' father in law, Jethro, the chieftain of Midian, heard all that God had done for Moses and for Israel, His people that the Lord had taken Israel out of Egypt.   א. וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָֹה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
Now…Jethro…heard: What news did he hear that [made such an impression that] he came? The splitting of the Red Sea and the war with Amalek. — [from Zev. 116a, and Mechilta, combining the views of Rabbi Joshua and Rabbi Eliezer]   וישמע יתרו: מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:
Jethro: He was called by seven names: Reuel, Jether, Jethro [i.e., Yithro], Hobab, Heber, Keni, [and] Putiel (Mechilta). [He was called] Jether (יֶתֶר) because he [caused] a section to be added (יִתֵּר) to the Torah [namely]: “But you shall choose” (below verse 21). [He was called] Jethro (יִתְרוֹ) [to indicate that] when he converted and fulfilled the commandments, a letter was added to his name. [He was called] Hobab (חוֹבָב) [which means lover] because he loved (חִבָּב) the Torah. Hobab was indeed Jethro, as it is said: “of the children of Hobab, Moses’ father-in-law” (Jud. 4:11). Others say that Reuel was Jethro’s father. [If so,] what [is the meaning of] what it [Scripture] says [referring to the daughters of Jethro]: “They came to their father Reuel” (Exod. 2:18)? Because [young] children call their grandfather “Father.” [This appears] in Sifrei (Beha’alothecha 10:29).   יתרו: שבע שמות נקראו לו רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה. יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו. חובב שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו, שנאמר (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה. ויש אומרים רעואל אביו של יתרו היה, ומה הוא אומר (שמות ב יח) ותבאנה אל רעואל אביהן, שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא. בספרי:
Moses’ father-in-law: Here Jethro prides himself on [his relationship to] Moses, [saying,] “I am the king’s father-in-law.” In the past, Moses attributed the greatness to his father-in-law, as it is said: “Moses went and returned to Jether, his father-in-law” (Exod. 4:18). [from Mechilta]   חתן משה: כאן היה יתרו מתכבד במשה, אני חותן המלך ולשעבר היה משה תולה הגדולה בחמיו, שנאמר (שמות ד יח) וישב אל יתר חותנו:
for Moses and for Israel: Moses was equal to all of Israel. [Mechilta]   למשה ולישראל: שקול משה כנגד כל ישראל:
all that…had done: for them with the descent of the manna, with the well, and with Amalek.   את כל אשר עשה: להם בירידת המן ובבאר ובעמלק:
that the Lord had taken Israel out…: This was the greatest of them all. — [from Mechilta]   כי הוציא ה' וגו': זו גדולה על כולם:
2. So Moses' father in law, Jethro, took Zipporah, Moses' wife, after she had been sent away,   ב. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת משֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ:
after she had been sent away: When the Holy One, blessed be He, said to him in Midian, “Go, return to Egypt” (Exod. 4: 19), “and Moses took his wife and his sons, etc.” (Exod. 4:20), and Aaron went forth “and met him on the mount of God” (Exod. 4:27), he [Aaron] said to him [Moses], “Who are these?” He [Moses] replied, “This is my wife, whom I married in Midian, and these are my sons.” "And where are you taking them?" he [Aaron] asked. “To Egypt,” he replied. He [Aaron] retorted, “We are suffering with the first ones, and you come to add to them?” He [Moses] said to her [Zipporah], “Go home to your father.” She took her two sons and went away. — [from Mechilta]   אחר שלוחיה: כשאמר לו הקב"ה במדין (שמות ד יט) לך שוב מצרימה, (שם כ) ויקח משה את אשתו ואת בניו גו' ויצא אהרן לקראתו, (שם כז) ויפגשהו בהר הא-להים. אמר לו מי הם הללו. אמר לו זו היא אשתי שנשאתי במדין ואלו בני. אמר לו והיכן אתה מוליכן. אמר לו למצרים. אמר לו על הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם. אמר לה לכי אל בית אביך, נטלה שני בניה והלכה לה:
3. and her two sons, one of whom was named Gershom, because he [Moses] said, "I was a stranger in a foreign land,"   ג. וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:
4. and one who was named Eliezer, because [Moses said,] "The God of my father came to my aid and rescued me from Pharaoh's sword."   ד. וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה:
and rescued me from Pharaoh’s sword: When Dathan and Abiram informed [Pharaoh] about the incident of the Egyptian [whom Moses had slain], and he [Pharaoh] sought to slay Moses, his [Moses’] neck became [as hard] as a marble pillar. — [from Exod. Rabbah 1:31, Deut. Rabbah 2:27]   ויצלני מחרב פרעה: כשגילו דתן ואבירם על דבר המצרי ובקש להרוג את משה, נעשה צוארו כעמוד של שיש:
5. Now Moses' father in law, Jethro, and his [Moses'] sons and his wife came to Moses, to the desert where he was encamped, to the mountain of God.   ה. וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל משֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים:
to the desert: [We too know that he was in the desert [without the text stating it explicitly], but the text is speaking of Jethro’s praise, that he lived amidst the greatest honor of the world, but his heart prompted him to go forth to the desert wasteland to hear words of Torah. — [from Mechilta]   אל המדבר: אף אנו יודעין שבמדבר היו, אלא בשבחו של יתרו דבר הכתוב, שהיה יושב בכבודו של עולם ונדבו לבו לצאת אל המדבר, מקום תהו, לשמוע דברי תורה:
6. And he said to Moses, "I, Jethro, your father in law, am coming to you, and [so is] your wife and her two sons with her. "   ו. וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ:
And he said to Moses: through a messenger. — [from Mechilta, view of Rabbi Eleazar the Modite]   ויאמר אל משה: על ידי שליח:
I, Jethro, your father-in-law…: If you will not come out for my sake, come out for your wife’s sake, and if you will not come out for your wife’s sake, come out for the sake of her two sons. — [from Mechilta]   אני חתנך יתרו וגו': אם אין אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה:
7. So Moses went out toward Jethro, prostrated himself and kissed him, and they greeted one another, and they entered the tent.   ז. וַיֵּצֵא משֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה:
So Moses went out: Jethro was afforded great honor at that time. Since Moses went out, Aaron, Nadab, and Abihu also went out, and who [was it who] saw these [men] going out and did not go out? [Thus, everyone went out to greet Jethro.]-[from unknown midrashic source similar to Mechilta and Tanchuma Yithro 6]   ויצא משה: כבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהוא, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא:
prostrated himself and kissed him: I do not know who prostrated himself to whom. [But] when it says, “one another (אִישׁ לְרֵעֵהוּ),” [lit., a man to his friend,] who is called "a man"? This is Moses, as it is said: “But the man (וְהָאִישׁ) Moses” (Num. 12:3). [from Mechilta]   וישתחו וישק לו: איני יודע מי השתחוה למי, כשהוא אומר איש לרעהו, מי הקרוי איש, זה משה, שנאמר (במדבר יב ג) והאיש משה:
8. Moses told his father in law [about] all that the Lord had done to Pharaoh and to the Egyptians on account of Israel, [and about] all the hardships that had befallen them on the way, and [that] the Lord had saved them.   ח. וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָֹה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְהוָֹה:
Moses told his father-in-law: to attract his heart, to draw him near to the Torah. — [from Mechilta]   ויספר משה לחתנו: למשוך את לבו לקרבו לתורה:
all the hardships: By the sea and [the hardship] of Amalek. — [from Mechilta]   את כל התלאה: שעל הים ושל עמלק:
the hardships: Heb. הַתְּלָאָה. “Lammed aleph” comprise the root of the word. The “tav” is both formative and basic and sometimes is omitted from it. Similarly, separation (תְּרוּמָה), waving (תְּנוּפָה), rising (תְּקוּמָה), removing (תְּנוּאָה).‭   התלאה: למ"ד אל"ף מן היסוד של התיבה והתי"ו הוא תיקון ויסוד הנופל ממנו לפרקים, וכן תרומה, תנופה, תקומה, תנואה:
9. Jethro was happy about all the good that the Lord had done for Israel, that He had rescued them from the hands of the Egyptians.   ט. וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָֹה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם:
Jethro was happy: Heb. וַיִחַדּ, and Jethro rejoiced. This is its simple meaning. The Aggadic midrash, however, [explains that] his flesh became prickly [i.e., gooseflesh (חִדּוּדִין חִדּוּדִּין)] [because] he was upset about the destruction of the Egyptians. This is [the source of] the popular saying: Do not disgrace a gentile in the presence of a convert, [even] up to the tenth generation [after the conversion]. — [from Sanh. 94a]   ויחד יתרו: וישמח יתרו, זהו פשוטו ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה:
about all the good: The good of the manna, the well [of water that went with them], and the Torah, and above all, that He rescued them from the hands of the Egyptians. Until now, no slave had been able to escape from Egypt because the [border of the] land was locked, but these [people] fled six hundred thousand strong. — [from Mechilta]   על כל הטובה: טובת המן והבאר והתורה. ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים, עד עכשיו לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה הארץ מסוגרת, ואלו יצאו ששים רבוא:
10. [Thereupon,] Jethro said, "Blessed is the Lord, Who has rescued you from the hands of the Egyptians and from the hand of Pharaoh, Who has rescued the people from beneath the hand of the Egyptians.   י. וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם:
Who has rescued you from the hands of the Egyptians: A strong nation.   אשר הציל אתכם מיד מצרים: אומה קשה:
and from the hand of Pharaoh: A strong king.   ומיד פרעה: מלך קשה:
from beneath the hand of the Egyptians: As the Targum [Onkelos] renders: [from beneath the control of the Egyptians,] an expression of tyrannization and domination. [The verse is referring to] the hand, which they [the Egyptians] laid heavily upon you [the Israelites]; the slavery.   מתחת יד מצרים: כתרגומו לשון רידוי ומרות היד שהיו מכבידים עליהם, היא העבודה:
11. Now I know that the Lord is greater than all the deities, for with the thing that they plotted, [He came] upon them."   יא. עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָֹה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם:
Now I know: I recognized Him in the past, but now [I recognize Him] even more. — [from Mechilta]   עתה ידעתי: מכירו הייתי לשעבר ועכשיו ביותר:
than all the deities: This teaches us that he [Jethro] was knowledgeable about every type of idolatry in the world, and there was no pagan deity that he did not worship. — [from Mechilta]   מכל הא-להים: מלמד שהיה מכיר בכל עבודה זרה שבעולם שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה:
for with the thing that they plotted, [He came] upon them: Heb. זָדוּ. [To be explained] according to its [Aramaic] translation. [Onkelos renders: For with the thing that the Egyptians plotted to judge Israel, with that He judged them.] With water, they planned to destroy them, and they [themselves] were destroyed with water.   כי בדבר אשר זדו עליהם: כתרגומו במים דמו לאבדם והם נאבדו במים:
that they plotted: That they planned wickedly. Our Rabbis, however, interpreted it [זָדוּ] as an expression related to “Now Jacob cooked (וַיָזֶר)” (Gen. 25:29) [and thus to infer that] in the very pot in which they cooked, they themselves were cooked. [from Sotah 11a]   אשר זדו: אשר הרשיעו. ורבותינו דרשוהו לשון (בראשית כה כט) ויזד יעקב נזיד, בקדרה אשר בשלו בה, נתבשלו:
12. Then Moses' father in law, Jethro, sacrificed burnt offering[s] and [peace] offerings to God, and Aaron and all the elders of Israel came to dine with Moses' father in law before God.   יב. וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל | זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן משֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים:
burnt offering[s]: Heb. עֹלָה. As its apparent meaning, because it [the offering] was completely (כֻּלָּה) burned [on the altar].   עלה: כמשמעה שהיא עולה כליל:
and [peace] offerings: Peace offerings.   וזבחים: שלמים:
And Aaron came: And where did Moses go? [Why is he not mentioned here as partaking of the feast?] He was standing and serving them. — [from Mechilta, Jonathan]   ויבא אהרן וגו': ומשה היכן הלך, והלא הוא שיצא לקראתו וגרם לו את כל הכבוד, אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם:
before God: From here [we learn] that if one derives pleasure from a feast at which Torah scholars are seated, it is as if he has derived pleasure from the splendor of the Shechinah. — [from Ber. 64a, Mechilta]   לפני הא-להים: מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאלו נהנה מזיו השכינה:
13. It came about on the next day that Moses sat down to judge the people, and the people stood before Moses from the morning until the evening.   יג. וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל משֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב:
It came about on the next day: This was the day after Yom Kippur. This is what we learned in Sifrei [actually in the Mechilta]. Now what is meant by "on the next day"? On the day after his [Moses’] descent from the mountain [which took place on Yom Kippur]. You must admit that it is impossible to say [that the next day means] anything but that [Moses sat down to judge the people] on the day after Yom Kippur. Before the giving of the Torah it was impossible to say (verse 15), “and I make known the statutes, etc.,” [since the statutes had not yet been given]. And from the time that the Torah was given, until Yom Kippur, Moses did not [have the chance to] sit down to judge the people, for on the seventeenth of Tammuz he descended [Mount Sinai] and broke the tablets. On the next day he ascended early in the morning and stayed for eighty days and descended on Yom Kippur. Hence, this section is not written in [chronological] order, for “It came about on the next day,” was not said until the second year. Even according to the one [Tanna] who says that Jethro arrived before the giving of the Torah, he was not sent away to his land until the second year, for it says here (verse 27), “Moses saw his father-in-law off,” and we find in the journey of the divisions [of the tribes, which took place in the second year,] that Moses said to him [Jethro], “We are journeying to the place…Please, do not leave us” (Num. 10:29-31). Now if this [incident] had taken place before the giving of the Torah, where do we find [i.e., where is it mentioned] that he returned? If you say that there [Num. 10:29] Jethro is not mentioned, but Hobab [is mentioned], and he was Jethro’s son, [that is not so since] Hobab is identical with Jethro, for so it is written: “of the children of Hobab, Moses’ father-in-law” (Jud. 4:11). -[based on Mechilta]   ויהי ממחרת: מוצאי יום הכיפורים היה, כך שנינו בספרי, ומהו ממחרת, למחרת רדתו מן ההר. ועל כרחך אי אפשר לומר אלא ממחרת יום הכיפורים, שהרי קודם מתן תורה אי אפשר לומר (פסוק טז) והודעתי את חקי וגו', ומשנתנה תורה עד יום הכיפורים לא ישב משה לשפוט את העם, שהרי בשבעה עשר בתמוז ירד ושבר את הלוחות, ולמחר עלה בהשכמה ושהה שמונים יום וירד ביום הכיפורים. ואין פרשה זו כתובה כסדר, שלא נאמר ויהי ממחרת עד שנה שניה, אף לדברי האומר יתרו קודם מתן תורה בא, שילוחו אל ארצו לא היה אלא עד שנה שניה, שהרי נאמר כאן (פסוק כז) וישלח משה את חותנו ומצינו במסע הדגלים שאמר לו משה (במדבר י כט) נוסעים אנחנו אל המקום וגו', (שם לא) אל נא תעזוב אותנו, ואם זו קודם מתן תורה, מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואם תאמר שם לא נאמר יתרו אלא חובב, ובנו של יתרו היה, הוא חובב הוא יתרו, שהרי כתיב (שופטים ד יא) מבני חובב חותן משה:
that Moses sat down…, and the people stood: He sat like a king, and they [everyone who came to be judged] all stood. The matter displeased Jethro, that he [Moses] belittled the respect due [the people of] Israel, and he reproved him about it, as it is said: “Why do you sit by yourself, and they are all standing?” [from Mechilta]   וישב משה וגו' ויעמד העם: יושב כמלך וכולן עומדים, והוקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוכיחו על כך, שנאמר (פסוק יד) מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים:
from the morning until the evening: Is it possible to say this [that Moses actually sat in judgment from morning until evening]? But this [teaches us that] any judge who issues a true verdict-as truth demands it-even [if he spends only] one hour [reaching his judgment], Scripture deems it as if he had engaged in [the study of] the Torah for the entire day, and as if he were a partner with the Holy One, blessed is He, in the [act of] Creation, in which it says: “and it was evening, [and it was morning…]” (Gen. 1:5). [from Mechilta, Shab. 10a]   מן הבקר עד הערב: אפשר לומר כן, אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת, מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר בו (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:
14. When Moses' father in law saw what he was doing to the people, he said, "What is this thing that you are doing to the people? Why do you sit by yourself, while all the people stand before you from morning till evening?"   יד. וַיַּרְא חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב:
15. Moses said to his father in law, "For the people come to me to seek God.   טו. וַיֹּאמֶר משֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרשׁ אֱלֹהִים:
For…come: Heb. כִּי-יָבֹא, the present tense. [Although, strictly speaking, יָבֹא is the future tense, in this case it is used as the present, i.e., the people of Israel had already come to be judged.]   כי יבא: כמו כי בא, לשון הווה:
to seek God: [To be understood] as its Aramaic translation (Onkelos): לְמִתְבַָּע אוּלְפַן, to seek teaching from before the Lord.   לדרש א-להים: כתרגומו למתבע אולפן, לשאול תלמוד מפי הגבורה:
16. If any of them has a case, he comes to me, and I judge between a man and his neighbor, and I make known the statutes of God and His teachings."   טז. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו:
If any of them has a case, he comes to me: The one who has the case comes to me.   כי יהיה להם דבר בא: מי שיהיה לו דבר בא אלי:
17. Moses' father in law said to him, "The thing you are doing is not good.   יז. וַיֹּאמֶר חֹתֵן משֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
Moses’ father-in-law said: As a token of honor, Scripture refers to him as the king’s father-in-law [and not by his name].   ויאמר חתן משה: דרך כבוד קוראו הכתוב חותנו של מלך:
18. You will surely wear yourself out both you and these people who are with you for the matter is too heavy for you; you cannot do it alone.   יח. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשׂהוּ לְבַדֶּךָ:
You will surely wear yourself out: Heb. נָבֹל ךְתִּבָֹּל. As the Targum renders: [You will surely wear yourself out,] but the expression is an expression of withering, fleistre in Old French, like [these examples:] “even the leaves will be withered (נָבֵל)” (Jer. 8:13); “as a leaf withers (כִּנְבֵל עָלֶה) from a vine, etc.” (Isa. 34:4), which withers both from the heat and from the cold, and its strength weakens, and it is worn out.   נבל תבל: כתרגומו. ולשונו לשון כמישה פליישטרי"ר בלעז [לכמוש]. כמו (ירמיה ח יג) והעלה נבל, (ישעיה לד ד) כנבול עלה מגפן וגו', שהוא כמוש על ידי חמה ועל ידי קרח, וכחו תש ונלאה:
both you: גַּם-אַךְתָּה lit., also you. [This comes] to include Aaron, Hur, and the 70 elders.   גם אתה: לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים:
is too heavy for you: Its weight is greater than your strength.   כי כבד ממך: כובדו רב יותר מכחך:
19. Now listen to me. I will advise you, and may the Lord be with you. [You] represent the people before God, and you shall bring the matters to God.   יט. עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים:
I will advise you, and may the Lord be with you: in [this] counsel. He [Jethro] said to him [Moses], “Go, consult the Lord [as to whether my advice is sound].” -[from Mechilta]   איעצך ויהי א-להים עמך: בעצה, אמר לו צא המלך בגבורה:
[You] represent the people before God: [as a] messenger and an intermediary between them and the Omnipresent, and one who inquires of Him concerning the ordinances. — [from Onkelos]   היה אתה לעם מול הא-להים: שליח ומליץ בינותם למקום, ושואל משפטים מאתו:
the matters: The matters of their quarrels. — [from Jonathan]   את הדברים: דברי ריבותם:
20. And you shall admonish them concerning the statutes and the teachings, and you shall make known to them the way they shall go and the deed[s] they shall do.   כ. וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:
21. But you shall choose out of the entire nation men of substance, God fearers, men of truth, who hate monetary gain, and you shall appoint over them [Israel] leaders over thousands, leaders over hundreds, leaders over fifties, and leaders over tens.   כא. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
But you shall choose: with the holy spirit that is upon you. — [from Mechilta]   ואתה תחזה: ברוח הקודש שעליך:
men of substance: Heb. אַנְשֵׁי-חַיִל, wealthy men, who do not have to flatter or show favoritism. — [from Mechilta] [   אנשי חיל: עשירים, שאין צריכין להחניף ולהכיר פנים:
men of truth: These are people who keep their promises, upon whose words one may rely, and thereby, their commands will be obeyed. — [from Mechilta]   אנשי אמת: אלו בעלי הבטחה, שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שעל ידי כן יהיו דבריהם נשמעין:
who hate monetary gain: Who hate [to have] their own property in litigation, like [the Talmudic adage] that we say: Any judge from whom money is exacted through litigation is not [fit to be] a judge. — [based on Mechilta and B.B. 58b]   שנאי בצע: ששונאין את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין ממונא מיניה בדינא לאו דיינא הוא:
leaders over thousands: They were six hundred officers for six hundred thousand [men]. — [from Mechilta, Sanh. 18a]   שרי אלפים: הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף:
leaders over hundreds: They were six thousand. — [from Mechilta, Sanh. 18a]   שרי מאות: ששת אלפים היו:
leaders over fifties: Twelve thousand. — [from Mechilta, Sanh. 18a]   שרי חמשים: שנים עשר אלף:
and leaders over tens: Sixty thousand. — [from Mechilta, Sanh. 18a] [Rashi lists the number of each category of judges, which appears to be superfluous, because the Torah should start with the lowest denomination and ascend to the highest instead of starting with the highest and descending to the lowest. Rashi answers that it starts with the highest officers because they are the lowest number.]   שרי עשרת: ששים אלף:
22. And they shall judge the people at all times, and it shall be that any major matter they shall bring to you, and they themselves shall judge every minor matter, thereby making it easier for you, and they shall bear [the burden] with you.   כב. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ:
And they shall judge: Heb. וְשָׁפְטוּ. [Onkelos renders:] וִִידוּנוּן, an imperative expression.]   ושפטו: וידונון, לשון צווי:
thereby making it easier for you: Heb. וְהָקֵל. This thing [i.e., this arrangement will serve] to make it easier for you. וְהָקֵל is like הַכְבֵָּד in “he hardened (וְהַכְבֵָּד) his heart” (Exod. 8: 11) [lit., making heavy his heart]; “and slew (וְהַכּוֹת) the Moabites” (II Kings 3:24) [lit., and slaying the Moabites], a present tense.   והקל מעליך: דבר זה להקל מעליך. והקל, כמו (שמות ח יא) והכבד את לבו, (מלכים ב ג כד) והכות את מואב, לשון הווה:
23. If you do this thing, and the Lord commands you, you will be able to survive, and also, all this people will come upon their place in peace."   כג. אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם:
and the Lord commands you, you will be able to survive: Consult God; if He commands you to do this, you will be able to endure, but if He prevents you [from doing it], you will be unable to endure. — [from Mechilta]   וצוך א-להים ויכלת עמד: המלך בגבורה אם יצוה אותך לעשות כך תוכל עמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד:
and also, all this people: Aaron, Nadab, and Abihu, and the 70 elders who now accompany you. — [from Mechilta]   וגם כל העם הזה: אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים הנלוים עתה עמך:
24. Moses obeyed his father in law, and he did all that he said.   כד. וַיִּשְׁמַע משֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר:
25. Moses chose men of substance out of all Israel and appointed them as heads of the people, leaders of thousands, leaders of hundreds, leaders of fifties, and leaders of tens.   כה. וַיִּבְחַר משֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:
26. And they would judge the people at all times; the difficult case they would bring to Moses, but any minor case they themselves would judge.   כו. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל משֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:
And they would judge: וְֹשָפְטוּ. [Onkelos renders:], וְדַייְנִין יַתעַמָּא, And they judge the people. [Unlike this word in verse 22, which denotes the imperative, this denotes the present.]   ושפטו: ודיינין ית עמא:
they would bring: Heb. יְבִיאוּן. [Onkelos renders:] מַייְתִין, they bring [in the present tense and not in the future tense].   יביאון: מייתין:
they themselves would judge: Heb. יִשְׁפּוּטוּ, same as יִשְׁפֹּטוּ, and similarly [we find the verb תעבורי,], “neither shall you go away (לֹא תַעִבוּרִי)” (Ruth 2:8), like לֹא תַעֲבוֹרִי. The Targum [Onkelos] renders: דַּייְנִין אִינוּן, they judge. The earlier passages(verse 22) were in the imperative form. Therefore, they are rendered: וִִידוּנוּן, יַיְתוּן, יְדוּנוּן, but these passages [here in verse 26] are expressions of doing [and are not imperative].   ישפוטו הם: כמו ישפוטו וכן (רות ב ח) לא תעבורי, כמו לא תעברי ותרגומו דיינין אינון. מקראות העליונים הם לשון צווי, לכך מתורגמין וידונון ייתון, ידונון, ומקראות הללו לשון עשייה:
27. Moses saw his father in law off, and he went away to his land.   כז. וַיְשַׁלַּח משֶׁה אֶת חֹתְנוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל אַרְצוֹ:
and he went away to his land: to convert the members of his family. — [from Mechilta]   וילך לו אל ארצו: לגייר בני משפחתו:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG