Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 16

Shemot - Exodus - Chapter 16

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 16

1. They journeyed from Elim, and the entire community of the children of Israel came to the desert of Sin, which is between Elim and Sinai, on the fifteenth day of the second month after their departure from the land of Egypt.   א. וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
on the fifteenth day: The day of this encampment is stated because on that day the cakes that they had taken out of Egypt were depleted, and they needed manna. We learn [from this] that they ate of the remaining dough (or from the remaining matzoth) sixty- one meals. And the manna fell for them on the sixteenth of Iyar, which was a Sunday, as appears in tractate Shabbath (87b). — [from Mechilta]   בחמשה עשר יום: נתפרש היום של חנייה זו, לפי שבו ביום כלתה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן, למדנו שאכלו משירי הבצק [משירי המצה] ששים ואחת סעודות, וירד להם מן בששה עשר באייר ויום ראשון בשבת היה, כדאיתא במסכת שבת (דף פז ב):
2. The entire community of the children of Israel complained against Moses and against Aaron in the desert.   ב. וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר:
complained: Because the bread [they had taken out of Egypt] was depleted.   וילונו: לפי שכלה הלחם:
3. The children of Israel said to them, If only we had died by the hand of the Lord in the land of Egypt, when we sat by pots of meat, when we ate bread to our fill! For you have brought us out into this desert, to starve this entire congregation to death   ג. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהֹוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:
If only we had died: Heb. מוּתֵנוּ, that we would have died, but it is not a noun like מוֹתֵנוּ, our death, but like עִשׂוֹתֵנוּ, חִנוֹתֵנוּ, שׁוּבֵנוּ, that we do, that we encamp, [that we return,] that we die. [Literally, this would be translated: Who would grant that we die.] Its targum [Onkelos, however,] is: לְוַי דְמִיתְנָא, like “If only we had died לוּ מָתְנוּ” (Num. 14:2), if only we would have died.   מי יתן מותנו: שנמות, ואינו שם דבר כמו מותנו אלא כמו עשותנו, חנותנו, שובנו, לעשות אנחנו, לחנות אנחנו, למות אנחנו. ותרגומו לוי דמיתנא, כמו (במדבר יד ב) לו מתנו, הלואי והיינו מתים:
4. So the Lord said to Moses, Behold! I am going to rain down for you bread from heaven, and the people shall go out and gather what is needed for the day, so that I can test them, whether or not they will follow My teaching.   ד. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:
what is needed for the day: Heb. דְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, lit., the thing of a day in its day. What is needed for a day’s eating they will gather on its day, but they will not gather today for the needs of tomorrow. — [from Mechilta]   דבר יום ביומו: צורך אכילת יום ילקטו ביומו, ולא ילקטו היום לצורך מחר:
so that I can test them, whether…they will follow My teaching: [Through giving the manna I will test] whether they will keep the commandments contingent upon it, [i.e.,] that they will not leave any of it over, and that they will not go out on the Sabbath to gather [the manna].   למען אנסנו הילך בתורתי: אם ישמרו מצות התלויות בו, שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט:
5. And it shall be on the sixth day that when they prepare what they will bring, it will be double of what they gather every day   ה. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם | יוֹם:
and it will be double: For that day and for the morrow.   והיה משנה: ליום ולמחרת:
double: of what they were accustomed to gather each day of the rest of the days of the week. I believe that [the meaning of] “what they will bring, and it will be double” is that after they bring it [the manna], by measuring [it], they will find it [to be] double of what they gather and measure every day. That is [the meaning of] “they gathered a double portion of bread” (verse 22). Their gathering was found to be a double portion of bread. That is [the meaning of] “Therefore, on the sixth day, He gives you bread for two days” (verse 29). He gives you a blessing (foison [in French, meaning plenty, abundance]) in the house to fill the omer twice for two days of bread.   משנה: על שהיו רגילים ללקוט יום יום של שאר ימות השבוע. ואומר אני אשר יביאו והיה משנה, לאחר שיביאו ימצאו משנה במדידה על אשר ילקטו וימודו יום יום וזהו (להלן פסוק כב) לקטו לחם משנה, בלקיטתו היה נמצא לחם משנה. וזהו (להלן פסוק כט) על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, נותן לכם ברכה פוישו"ן [שפע] בבית למלאות העומר פעמים ללחם יומים:
6. [Thereupon,] Moses and Aaron said to all the children of Israel, [In the] evening, you shall know that the Lord brought you out of the land of Egypt.   ו. וַיֹּאמֶר משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהֹוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
evening: Heb. עֶרֶב. Like בָּעֶרֶב, toward evening. [According to Sifthei Chachamim, the correct reading is בָּעֶרֶב, in the evening.] [from Onkelos and Jonathan]   ערב: כמו לערב:
you shall know that the Lord brought you out of the land of Egypt: Since you [the people of Israel] said to us [Moses and Aaron], “For you have brought us out” (verse 3), you shall know that we are not the ones who brought [you] out, but [it was] the Lord [Who] brought you out, for He will cause the quail to fly to you.[See commentary on verse 13]   וידעתם כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים: לפי שאמרתם לנו כי הוצאתם אותנו, תדעו כי לא אנחנו המוציאים אלא ה' הוציא אתכם, שיגיז לכם את השליו:
7. And [in the] morning, you shall see the glory of the Lord when He hears your complaints against the Lord but [of] what [significance] are we, that you make [the people] complain against us?   ז. וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְהֹוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְהֹוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ:
And [in the] morning, you shall see: This was not stated in reference to “and behold, the glory of the Lord appeared in the cloud” (verse 10), but this is what he [Moses] said to them: In the evening you shall know that He has the ability to grant your desire, and He will give [you] meat; but He will not give it to you with a smiling countenance, because you requested it inappropriately and with a full stomach. As for the bread, which you requested out of necessity, however, when it comes down in the morning, you shall see the glory of the radiance of His countenance. For He will bring it down to you lovingly, in the morning, when there is time to prepare it, and with dew over it and dew under it as if it were lying in a box. — [from Mechilta Yoma 75a,b]   ובקר וראיתם: לא על הכבוד שנאמר (להלן פסוק י) והנה כבוד ה' נראה בענן, נאמר, אלא כך אמר להם ערב וידעתם כי היכולת בידו ליתן תאותכם ובשר יתן, אך לא בפנים מאירות יתננה לכם, כי שלא כהוגן שאלתם אותו ומכרס מלאה, והלחם ששאלתם לצורך, בירידתו לבקר תראו את כבוד אור פניו שיורידהו לכם דרך חיבה בבקר, שיש שהות להכינו וטל מלמעלה וטל מלמטה כמונח בקופסא:
your complaints against the Lord: As [if it would say]: "your complaints, which are against the Lord."   את תלנתיכם על ה': כמו אשר על ה':
but [of] what [significance] are we: Of what importance are we? -[from Jonathan Mechilta]   ונחנו מה: מה אנחנו חשובין:
that you make [the people] complain: Heb. תַלִּינוּ, that you make everyone complain against us: your sons, your wives, your daughters, and the mixed multitude. Perforce, I must interpret תַלִּינוּ, in the sense of “you make do something,” [i.e., the hiph’il conjugation] because of its [the “lammed’s”] “dagesh” and the way it is read [i.e., the keri as opposed to the kethiv]; because if it were weak [i.e., not punctuated with a “dagesh”], I would interpret it as “you do something,” [i.e., in the kal conjugation,] like “and the people complained (וַיָלֶן) against Moses” (Exod. 17:3), or if it [the “lammed”] were punctuated with a “dagesh” and it did not have a “yud” [after it], and read תִלּוֹנוּ, [as it is written], I would explain it as meaning “you complain.” Now, however, it means: “you cause others to complain,” like [the verse written in reference to] the spies: “and they caused the entire congregation to complain (וַיַלִינוּ) against him” (Num. 14:36).   כי תלינו עלינו: שתרעימו עלינו את הכל, את בניכם ונשיכם ובנותיכם וערב רב, ועל כרחי אני זקוק לפרש תלינו בלשון תפעילו מפני דגשותו וקרייתו, שאלו היה רפה הייתי מפרשו בלשון תפעלו, כמו (שמות יז ג) וילן העם על משה, או אם היה דגוש ואין בו יו"ד ונקרא תלונו, הייתי מפרשו לשון תתלוננו, עכשיו הוא משמע תלינו את אחרים, כמו במרגלים (במדבר יד לו) וילינו עליו את כל העדה:
8. And Moses said, When the Lord gives you in the evening meat to eat and bread in the morning [with which] to become sated, when the Lord hears your complaints, which you are making [the people] complain against Him, but [of] what [significance] are we? Not against us are your complaints, but against the Lord   ח. וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יְהֹוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהֹוָה אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְהֹוָה:
meat to eat: But not to be satiated. The Torah [here] teaches us a rule of behavior we should not eat meat to satiety. What did He see [what reason did He have] to bring down bread in the morning and meat in the evening? Because they requested bread appropriately, since it is impossible for a person to get along without bread, but they requested meat inappropriately, because they had many animals, and furthermore, it was possible for them to get along without meat. Therefore, He gave it to them at a time when it would be a burden for them to prepare it, [at an] inappropriate [time]. — [from Mechilta Yoma 75b]   בשר לאכל: ולא לשובע, למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע. ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב, לפי שהלחם שאלו כהוגן, שאי אפשר לו לאדם בלא לחם, אבל בשר שאלו שלא כהוגן, שהרבה בהמות היו להם. ועוד, שהיה אפשר להם בלא בשר, לפיכך נתן להם בשעת טורח, שלא כהוגן:
which you are making [the people] complain against Him: [You are making] others who hear you complaining [complain].   אשר אתם מלינם עליו: את האחרים השומעים אתכם מתלוננים:
9. And Moses said to Aaron, Say to the entire community of the children of Israel, Draw near before the Lord, for He has heard your complaints.   ט. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם:
Draw near: to the place where the cloud has descended.   קרבו: למקום שהענן ירד:
10. And it came to pass when Aaron spoke to the entire community of the children of Israel, that they turned toward the desert, and behold! the glory of the Lord appeared in the cloud.   י. וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהֹוָה נִרְאָה בֶּעָנָן:
11. The Lord spoke to Moses, saying,   יא. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
12. I have heard the complaints of the children of Israel. Speak to them, saying, In the afternoon you shall eat meat, and in the morning you shall be sated with bread, and you shall know that I am the Lord, your God.   יב. שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם:
13. It came to pass in the evening that the quails went up and covered the camp, and in the morning there was a layer of dew around the camp.   יג. וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:
the quails: Heb. הַשְׂלָיו, a species of bird that is very fat. -[from Yoma 75b]   השלו: מין עוף ושמן מאד:
there was a layer of dew: The dew lay on the manna. But elsewhere it states: “When the dew descended [on the camp at night, the manna would descend upon it]” (Num. 11:9). [The explanation of the matter is that] the dew would descend on the earth, then the manna would descend upon it, and then [more] dew would descend upon the manna, and it was as if [the manna] was stored in a box.   היתה שכבת הטל: הטל שוכב על המן ובמקום אחר הוא אומר (במדבר יא ט) וברדת הטל וגו' הטל יורד על הארץ והמן יורד עליו, וחוזר ויורד טל עליו והרי הוא כמונח בקופסא:
14. The layer of dew went up, and behold, on the surface of the desert, a fine, bare [substance] as fine as frost on the ground.   יד. וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ:
The layer of dew went up, etc.: When the sun would shine, the dew upon the manna would rise toward the sun, as it is natural for dew to rise toward the sun. [This is similar to] even if you fill an egg shell with dew, close up its opening, and place it in the sun, it [the egg shell] will rise by itself in the air (Yoma 75b, Rashi s.v. כתיב ). Our Rabbis, however, explained that the dew would rise from the earth (into the air) (Mechilta verse 4; Tanchuma, Beshallach 20; Exod. Rabbah 38:4), and when the layer of dew rose, the manna was revealed, “and they saw, and behold, on the surface of the desert, etc.”   ותעל שכבת הטל וגו': כשהחמה זורחת עולה הטל שעל המן לקראת החמה, כדרך טל עולה לקראת החמה, אף אם תמלא שפופרת של ביצה טל, ותסתום את פיה ותניחה בחמה, היא עולה מאליה באויר. ורבותינו דרשו שהטל עולה מן הארץ באויר, וכעלות שכבת הטל נתגלה המן וראו והנה על פני המדבר וגו':
fine: Something thin.   דק: דבר דק:
bare: Heb. מְחֻסְפָּס, [which means bare] but there is no similarity to it [this word] in the Bible. It may be said that מְחֻסְפָּס is an expression related to חִפִיסָה “a leather bag and a case דְּלֻסְקְמָא” [found] in the language of the Mishnah (B.M. 1:8). When it [the manna] was uncovered [by the ascension] of the layer of dew, they saw that there was something thin encased in its midst [as a leather bag encases something] between the two layers of dew. Onkelos, however, rendered: מְקַלַּף, peeled, an expression derived from “baring (מַחְשׂף) the white” (Gen. 30:37).   מחספס: מגולה, ואין דומה לו במקרא. ויש לפרש מחוספס לשון חפיסא ודלוסקמא שבלשון משנה. כשנתגלה משכבת הטל ראו שהיה דבר דק מחוספס בתוכו בין שתי שכבות הטל. ואונקלוס תרגם מקלף, לשון (בראשית ל לז) מחשוף הלבן:
as fine as frost: Heb. כַּכְּפֹר. כְּפֹר means gelede in Old French [meaning frost]. [Onkelos renders:] [hoarfrost] which was as fine as “gir,” [as in the phrase:] “like stones of gir” (Isa. 27:9). That is a type of black dye, as we say [in the Talmud] regarding covering the blood [of a slaughtered fowl or beast, i.e., the substances that we may use are:] “Gir and orpiment” (Chul. 88b). Which was thin as “gir,” like hoarfrost on the earth. [Onkelos explains:] it [the manna] was as fine as “gir” and lay congealed like frost on the earth. This is its meaning: It was as fine as hoarfrost, spread out thin, and joined together like hoarfrost. דַּק means tenves in Old French, [meaning thin] for it had a thin crust on the top. The words “like gir’” that Onkelos translated are added to the Hebrew text, but they have no [corresponding] word in the verse.   ככפר: כפור ייליד"ה בלעז [שכבה קפואה] דעדק כגיר (ישעיהו כז ט) כאבני גיר והוא מין צבע שחור, כדאמרינן גבי כסוי הדם (חולין פח ב) הגיר והזרניך. דעדק כגיר כגלידא על ארעא, דק היה כגיר ושוכב מוגלד כקרח על הארץ. וכן פירוש דק ככפור, שטוח קלוש ומחובר כגליד. דק טינבי"ש בלעז [דק], שהיה מגליד גלד דק מלמעלה. וכגיר שתרגם אונקלוס, תוספת הוא על לשון העברית, ואין לו תיבה בפסוק:
15. When the children of Israel saw [it], they said to one another, It is manna, because they did not know what it was, and Moses said to them, It is the bread that the Lord has given you to eat.   טו. וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָכֶם לְאָכְלָה:
It is manna: Heb. מָן הוּא. It is a preparation of food, like “The king allotted (וַיְמַן) them” (Dan. 1:5).   מן הוא: הכנת מזון הוא, כמו (דניאל א ה) וימן להם המלך:
because they did not know what it was: that they were able to call it by its name.   כי לא ידעו מה הוא: שיקראוהו בשמו:
16. This is the thing that the Lord has commanded, Gather of it each one according to his eating capacity, an omer for each person, according to the number of persons, each one for those in his tent you shall take.   טז. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
an omer: The name of a measure.   עמר: שם מדה:
according to the number of persons: According to the number of people that a person has in his tent, they should take one omer per person.   מספר נפשתיכם: כפי מנין נפשות שיש לאיש באהלו תקחו עומר לכל גולגולת:
17. And the children of Israel did so: they gathered, both the one who gathered much and the one who gathered little.   יז. וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:
both the one who gathered much and the one who gathered little: Some gathered [too] much [manna] and some gathered [too] little, but when they came home, they measured with an omer, each one what he had gathered, and they found that the one who had gathered [too] much had not exceeded an omer for each person who was in his tent, and the one who had gathered [too] little did not find less than an omer for each person. This was a great miracle that occurred with it [the manna].   המרבה והממעיט: יש שלקטו הרבה ויש שלקטו מעט וכשבאו לביתם ומדדו בעומר, איש איש מה שלקטו, ומצאו שהמרבה ללקוט לא העדיף על עומר לגולגולת אשר באהלו, והממעיט ללקוט לא מצא חסר מעומר לגולגולת, וזהו נס גדול שנעשה בו:
18. And they measured [it] with an omer, and whoever gathered much did not have more, and whoever gathered little did not have less; each one according to his eating capacity, they gathered.   יח. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:
19. And Moses said to them, Let no one leave over [any] of it until morning   יט. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:
20. But [some] men did not obey Moses and left over [some] of it until morning, and it bred worms and became putrid, and Moses became angry with them.   כ. וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל משֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם משֶׁה:
men: [Specifically these were] Dathan and Abiram. -[from Jonathan and Exod. Rabbah 25:10]   ויותרו אנשים: דתן ואבירם:
and it bred worms: Heb. וַיָּרֻם ךְתּוֹלָעִים, an expression derived from רִמָה, worm. — [from Onkelos, Jonathan]   וירם תולעים: לשון רמה:
and became putrid: This verse is transposed, because first it became putrid and later it bred worms, as it says: “and it did not become putrid, and not a worm was in it” (verse 24), and such is the nature of all things that become wormy. — [from Mechilta]   ויבאש: הרי זה מקרא הפוך, שתחלה הבאיש ולבסוף התליע, כענין שנאמר (פסוק כד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו, וכן דרך כל המתליעים:
21. They gathered it morning by morning, each one according to his eating capacity, and [when] the sun grew hot, it melted.   כא. וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:
and [when] the sun grew hot, it melted: What remained [of the manna] in the field melted and became streams from which deer and gazelles drank. And the nations of the world would hunt some of them [these animals] and taste in them the flavor of manna and know how great Israel’s praise was. — [from Mechilta]. [Onkelos renders:] פָּשָׁר, an expression of lukewarm water (פּוֹשְׁרִים). Through the sun, it [the manna] would warm up and melt.   וחם השמש ונמס: הנשאר בשדה נמוח ונעשה נחלים, ושותין ממנו אילים וצבאים, ואומות העולם צדין מהם וטועמין בהם טעם מן, ויודעין מה שבחן של ישראל. ותרגומו של נמס פשר, לשון פושרין, על ידי השמש מתחמם ומפשיר דישטיפרי"ר [להפשיר] ודוגמתו בסנהדרין בסוף ארבע מיתות [סז]:
it melted: Heb. וְנָמָס, [French] destemprer, [meaning] to melt, thaw out. There is a similarity to it [the word פָּשָׁר] in [tractate] Sanhedrin, at the end of [the chapter beginning with the words:] “Four death penalties” (67b).   ונמס: דישטיפרי"ר [להפשיר] ודוגמתו בסנהדרין בסוף ארבע מיתות [סז:
22. It came to pass on the sixth day that they gathered a double portion of bread, two omers for [each] one, and all the princes of the community came and reported [it] to Moses.   כב. וַיְהִי | בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמשֶׁה:
they gathered a double portion of bread: When they measured in their tents what they had gathered, they discovered [it was] double, two omers for [each] one. The aggadic midrash, [however, explains it as] לֶחֶם מְֹשֻנֶּה, unusual bread. That day it was favorably different in its aroma and its flavor (Mechilta on verse 5). [Because if it [the Torah] means only to inform us that there were two [measures], is it not written "two omers for each one"? Rather, it means “different” in flavor and aroma.]-[also form Tanchuma Buber, Beshallach 24, and Mechilta d’Rabbi Shimon ben Yochai on verse 5]   לקטו לחם משנה: כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד. ומדרש אגדה לחם משנה משונה. אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו:
and reported [it] to Moses: They asked him, “Why is this day different from other days?” From here we can deduce that Moses had not yet told them the section regarding the Sabbath that he was commanded to tell them, [namely:] “And it will come about on the sixth day that they shall prepare, etc.” (verse 5) until they asked him this [question]. [At that point] he said to them, “That is what the Lord spoke,” (verse 23) which I was commanded to tell you. Therefore, [because Moses had waited to convey this commandment,] Scripture punished him that He said to him “How long will you refuse [to observe My commandments…]” (verse 28) and [in saying this He] did not exclude him [Moses] from the general community [of sinners]. — [from Exod. Rabbah 25:17]   ויגידו למשה: שאלוהו מה היום מיומים, ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם (פסוק ה) והיה ביום הששי והכינו וגו', עד ששאלו את זאת, אמר להם (פסוק כג) הוא אשר דבר ה', שנצטויתי לומר לכם, ולכך ענשו הכתוב, שאמר לו (פסוק כח) עד אנה מאנתם, ולא הוציאו מן הכלל:
23. So he said to them, That is what the Lord spoke, Tomorrow is a rest day, a holy Sabbath to the Lord. Bake whatever you wish to bake, and cook whatever you wish to cook, and all the rest leave over to keep until morning.   כג. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהֹוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:
Bake whatever you wish to bake: Whatever you wish to bake in an oven, bake everything today for two days, and whatever [amount] of it you need to cook in water, cook today. [The word] אִפִיָה, baking applies to bread and the expression בִּשׁוּל to cooked dishes.   את אשר תאפו אפו: מה שאתם רוצים לאפות בתנור, אפו היום, הכל לשני ימים, ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים, בשלו היום. לשון אפייה נופל בלחם, ולשון בישול בתבשיל:
to keep: for storage.   למשמרת: לגניזה:
24. So they left it over until morning, as Moses had commanded, and it did not become putrid, and not a worm was in it.   כד. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:
25. And Moses said, Eat it today, for today is a Sabbath to the Lord; today you will not find it in the field.   כה. וַיֹּאמֶר משֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהֹוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:
And Moses said, “Eat it today, etc.”: In the morning, when they were accustomed to go out and gather, they came to ask, “Shall we go out or not?” He [Moses] said to them, “What you have in your possession eat.” In the evening, they came before him again and asked him whether they could go out. He said to them, “Today is the Sabbath.” He saw that they were concerned that perhaps the manna had ceased, and would no longer come down. [So] he said to them, “Today you will not find it.” What is the meaning of "today"? [This implies that] today you will not find it, but tomorrow you will find it. — [from Mechilta]   ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום: שחרית שהיו רגילים לצאת וללקוט, באו לשאול אם נצא אם לאו, אמר להם את שבידכם אכלו. לערב חזרו לפניו ושאלוהו מהו לצאת, אמר להם שבת היום. ראה אותם דואגים שמא פסק המן ולא ירד עוד, אמר להם היום לא תמצאוהו. מה תלמוד לומר היום, היום לא תמצאוהו אבל מחר תמצאוהו:
26. Six days you shall gather it, but on the seventh day [which is the] Sabbath on it there will be none   כו. שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:
but on the seventh day [which is the] Sabbath: It is a Sabbath; on it [this day] there will be no manna. This verse comes only to include Yom Kippur and [the] festivals [that no manna will fall on those days as well]. — [from Mechilta]   וביום השביעי שבת: שבת הוא, המן לא יהיה בו, ולא בא הכתוב אלא לרבות יום הכיפורים וימים טובים:
27. It came about that on the seventh day, [some] of the people went out to gather [manna], but they did not find [any].   כז. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ:
28. The Lord said to Moses, How long will you refuse to observe My commandments and My teachings?   כח. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וְתוֹרֹתָי:
How long will you refuse: It is a common proverb: Along with the thorn, the cabbage is torn. Through the wicked, the good suffer disgrace. [from B.K. 92a]   עד אנה מאנתם: משל הדיוט הוא, בהדי הוצא לקי כרבא, על ידי הרשעים מתגנין הכשרין:
29. See that the Lord has given you the Sabbath. Therefore, on the sixth day, He gives you bread for two days. Let each man remain in his place; let no man leave his place on the seventh day   כט. רְאוּ כִּי יְהֹוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ | אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
See: with your own eyes that the Lord in His glory warns you about the Sabbath, for this miracle was performed every Sabbath eve, to give you bread for two days.   ראו: בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת, שהרי נס נעשה בכל ערב שבת לתת לכם לחם יומים:
Let each man remain in his place: From here the Sages supported [the law of] four cubits for one who leaves the Sabbath limits [i.e., the 2,000 cubits from one’s city that one is permitted to walk and no more than four cubits from one’s place], three [cubits] for his body and one [cubit] to stretch his hands and feet. — [from Er. 51b]   שבו איש תחתיו: מכאן סמכו חכמים ארבע אמות ליוצא חוץ לתחום:
let no man leave, etc.: These are the 2,000 cubits of the Sabbath limits (Mechilta), but this is not explicit, for [the laws of Sabbath] limits are only Rabbinic enactments [lit., from the words of the scribes] (Sotah 30b), and the essence of the verse was stated regarding those who gathered the manna.   אל יצא איש ממקמו: אלו אלפים אמה של תחום שבת, ולא במפורש, שאין תחומין אלא מדברי סופרים, ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר:
30. So the people rested on the seventh day.   ל. וַיִשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:
31. The house of Israel named it manna, and it was like coriander seed, [it was] white, and it tasted like a wafer with honey.   לא. וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:
and it was like coriander seed, [it was] white: Heb. גַּד, an herb named coliyandre [in Old French]. Its seed is round but it is not white. The manna, however, was white, and it is not compared to coriander seed except for its roundness. It was like coriander seed, and it was white (Yoma 75a).   והוא כזרע גד לבן: עשב ששמו אליינדר"א [כוסבר] וזרע שלו עגול ואינו לבן, והמן היה לבן, ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה, והוא לבן:
like a wafer: Dough that is fried in honey, and it is called “iskeritin” in the language of the Mishnah (Challah 1:4), and that is the translation of Onkelos.   כצפיחת: בצק שמטגנין אותו בדבש וקורין לו אסקריטין בלשון משנה והוא תרגום של אונקלוס:
32. Moses said, This is the thing that the Lord commanded: Let one omerful of it be preserved for your generations, in order that they see the bread that I fed you in the desert when I took you out of the land of Egypt.   לב. וַיֹּאמֶר משֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן | יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
preserved: for safekeeping.   למשמרת: לגניזה:
for your generations: In the days of Jeremiah, when Jeremiah rebuked them, [saying] “ Why do you not engage in the Torah?” They would say, “Shall we leave our work and engage in the Torah? From what will we support ourselves?” He brought out to them the jug of manna. He said to them, “You see the word of the Lord” (Jer. 2:31). It does not say ‘hear’ but ‘see.’ With this, your ancestors supported themselves. The Omnipresent has many agents to prepare food for those who fear Him."-[from Mechilta]   לדרותיכם: בימי ירמיהו כשהיה ירמיהו מוכיחם, למה אין אתם עוסקים בתורה והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס, הוציא להם צנצנת המן ואמר להם (ירמיהו ב לא) הדור אתם ראו דבר ה', שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו:
33. And Moses said to Aaron, Take one jug and put there an omerful of manna, and deposit it before the Lord to be preserved for your generations   לג. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהֹוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:
jug: Heb. צִּנְצֶנֶת, an earthenware jug, as the Targum [Onkelos] renders. — [from Mechilta]   צנצנת: צלוחית של חרס, כתרגומו:
and deposit it before the Lord: Before the Ark. This verse was not said until the Tent of Meeting was built, but it was written here in the section dealing with the manna. —   והנח אתו לפני ה': לפני הארון, ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד, אלא שנכתב כאן בפרשת המן:
34. As the Lord had commanded Moses, Aaron deposited it before the testimony to be preserved.   לד. כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶל משֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:
35. And the children of Israel ate the manna for forty years until they came to an inhabited land. They ate the manna until they came to the border of the land of Canaan.   לה. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:
forty years: Now were not thirty days missing? The manna first fell on the fifteenth of Iyar, and on the fifteenth of Nissan it stopped, as it is said: “And the manna ceased on the morrow” (Josh. 5:12). Rather [this] tells [us] that in the cakes the Israelites took out of Egypt they tasted the flavor of manna. — [from Kid. 38a]   ארבעים שנה: והלא חסר שלושים יום, שהרי בחמישה עשר באייר ירד להם המן תחלה, ובחמישה עשר בניסן פסק, שנאמר (יהושע ה יב) וישבות המן ממחרת, אלא מגיד שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן:
to an inhabited land: After they crossed the Jordan (Other editions: For that [land] on the other side of the Jordan was inhabited and good, as it is said: “Let me now cross and see the good land on the other side of the Jordan” (Deut. 3:25). The Targum of נוֹשָׁבֶת is יָתְבָתא, inhabited, Old Rashi). — [from Kid. 38a]   אל ארץ נושבת: לאחר שעברו את הירדן שאותה שבעבר הירדן מיושבת וטובה, שנאמר (דברים ג כה) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ותרגום של נושבת יתבתא, רצה לומר מיושבת:
to the border of the land of Canaan: At the beginning of the border, before they crossed the Jordan, which is the plains of Moab. We find [the two clauses] contradicting each other. Rather, [it means that] in the plains of Moab, when Moses died on the seventh of Adar, the manna stopped coming down. They supplied themselves with the manna that they had gathered on that day until they sacrificed the omer on the sixteenth of Nissan, as it is said: “And they ate of the grain of the land on the morrow of the Passover” (Josh. 5:11). — [from Kid. 38a]   אל קצה ארץ כנען: בתחלת הגבול, קודם שעברו את הירדן, והוא ערבות מואב. נמצאו מכחישין זה את זה, אלא בערבות מואב כשמת משה בשבעה באדר פסק המן מלירד, ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן, שנאמר (יהושע ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח:
36. The omer is one tenth of an ephah.   לו. וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא:
one tenth of an ephah: The ephah equals three se’ahs, and the se’ah equals six kavs, and the kav equals four logs, and the log equals six eggs. [Hence, an ephah equals 3 x 6 x 4 x 6 = 432 eggs. I.e., the space displaced by 432 eggs.] We find that a tenth of an ephah equals forty-three and a fifth [43.2] eggs. This is the amount for challah [the minimum amount of flour that requires the separation of challah] and for meal offerings. — [from Eruvin 38b]   עשרית האיפה: האיפה שלש סאין, והסאה ששה קבין והקב ארבעה לוגין והלוג שש ביצים נמצא עשירית האיפה ארבעים ושלוש ביצים וחומש ביצה והוא שיעור לחלה ולמנחות:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG