Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 14

Shemot - Exodus - Chapter 14

Print
E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 14

1. The Lord spoke to Moses, saying,   א. וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה לֵּאמֹר:
2. Speak to the children of Israel, and let them turn back and encamp in front of Pi hahiroth, between Migdol and the sea; in front of Baal Zephon, you shall encamp opposite it, by the sea.   ב. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם:
and let them turn back: to their rear. They approached nearer to Egypt during the entire third day in order to mislead Pharaoh, so that he would say, “They are astray on the road,” as it is said: “And Pharaoh will say about the children of Israel…” (Exod. 14:3).   וישבו: לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך, כמו שנאמר (פסוק ג) ואמר פרעה לבני ישראל וגו':
and encamp in front of Pi-hahiroth: That is Pithom [one of the cities built by the Israelites, Exod 1:11], but now it was called Pi-hahiroth, since there they [the Israelites] became free men (בְּנֵי חוֹרִין). They [the Hiroth] are two high upright rocks, and [because there is] the valley between them [this] is called the mouth (פִּי) of the rocks. — [from Mechilta]   ויחנו לפני פי החירת: הוא פיתום, ועכשיו נקרא פי החירות על שם שנעשו בני חורין, והם שני סלעים גבוהים וזקופים, והגיא שביניהם קרוי פי הסלעים:
in front of Ba’al Zephon: [Only] this was left from all the Egyptian deities in order to mislead them [the Egyptians], so they would say that their deity is powerful. Concerning this [tactic] Job explained: “He misleads nations and destroys them” (Job 12:23). — [from Mechilta]   לפני בעל צפן: הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן. ועליו פירש איוב (איוב יב כג) משגיא לגוים ויאבדם:
3. And Pharaoh will say about the children of Israel, They are trapped in the land. The desert has closed in upon them.   ג. וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר:
And Pharaoh will say: when he hears that they [the Israelites] are turning back.   ואמר פרעה: כשישמע שהם שבים לאחוריהם:
about the children of Israel: Heb. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, concerning the children of Israel. And so [the “lammed” is understood similarly in the phrase] "The Lord will fight for you (לָכֶם) (verse 14), on your behalf; [and similarly,] “say about me (לִי)” (Gen. 20:13), [which signifies] concerning me.   לבני ישראל: על בני ישראל. וכן (פסוק יד) ה' ילחם לכם - עליכם, (בראשית כ יג) אמרי לי אחי הוא - אמרי עלי:
They are trapped: Heb. נְבֻכִים, locked in and sunk, and in French serrer, [meaning] press, tighten, or squeeze, like “in the deep (הַבָּכָא) valley” (Ps. 84:7); [and like] “the depths of (מִבְּכִי) the rivers” (Job 28:11); [and likewise] “the locks of (נִבְכֵי) the sea” (Job 38:16). [In his commentary on this verse, Rashi follows Menachem (Machbereth Menachem, p. 45). Rashi on Psalms and Job 28:11, however, interprets those verses as expressions of weeping, from the root בכה. See Judaica Press commentary digest on Job 28:11.]   נבכים הם: כלואים ומשוקעים ובלעז שירי"ץ [לחוצים], כמו (תהלים פד ז) בעמק הבכא, (איוב כח יא) מבכי נהרות, (שם לח טז) נבכי ים. נבוכים הם כלואים הם במדבר, שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו:
They are trapped: They are locked in the desert, for they do not know how to get out of it and where to go.  
4. And I will harden Pharaoh's heart, and he will pursue them, and I will be glorified through Pharaoh and through his entire force, and the Egyptians will know that I am the Lord And they did so.   ד. וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
and I will be glorified through Pharaoh: When the Holy One blessed be He wreaks vengeance upon the wicked, His name becomes magnified and glorified. So it [Scripture] says: “And I will judge against him, etc.” and afterwards [the prophet says], “And I will magnify and sanctify Myself and I will be known, etc.” (Ezek 38:22, 23) And [Scripture similarly] says: “There he broke the arrows of the bow,” [which refers to Sennacherib’s defeat,] and afterwards [i.e., the result of that], “God is known in Judah” (Ps. 76:2,4) And [Scripture similarly] says: “The Lord is known for the judgement that He performed” (Ps. 9:17). — [from Mechilta]   ואכבדה בפרעה: כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד. וכן הוא אומר (יחזקאל לח כב) ונשפטתי אתו וגו', ואחר כך (שם כג) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו', ואומר (תהלים עו ד) שמה שבר רשפי קשת, ואחר כך (שם פסוק ב) נודע ביהודה א-להים, ואומר (שם ט יז) נודע ה' משפט עשה:
through Pharaoh and through his entire force: He [Pharaoh] initiated the sinful behavior, and [thus] the retribution started with him. — [from Mechilta]   בפרעה ובכל חילו: הוא התחיל בעבירה וממנו התחילה הפורענות:
And they did so: [This is stated] to tell their praise, that they obeyed Moses and did not say, “How will we draw near to our enemies [by returning in the direction of Egypt]? We have to escape.” Instead they said, “All we have are the words of [Moses] the son of Amram.” [I.e., we have no other plan to follow, only the words of the son of Amram.]-[from Mechilta]   ויעשו כן: להגיד שבחן ששמעו לקול משה, ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפינו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם:
5. It was reported to Pharaoh that the people had fled; and Pharaoh and his servants had a change of heart toward the people, and they said, What is this that we have done, that we have released Israel from serving us?   ה. וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:
It was reported to Pharaoh: He [Pharaoh] sent officers with them, and as soon as the three days they [the Israelites] had set to go [into the desert] and return had elapsed, and they [the officers] saw that they were not returning to Egypt, they came and informed Pharaoh on the fourth day. On the fifth and the sixth [days after the Israelites’ departure], they pursued them. On the night preceding the seventh, they went down into the sea. In the morning [of the seventh day], they [the Israelites] recited the Song [of the Sea (Exod. 15:1-18)]. Therefore, we read [in the Torah] the Song on the seventh day, that is the seventh day of Passover.   ויגד למלך מצרים: איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. בחמישי ובששי רדפו אחריהם, וליל שביעי ירדו לים, בשחרית אמרו שירה, והוא יום שביעי של פסח, לכן אנו קורין השירה ביום השביעי:
had a change: He [Pharaoh] had a change of heart from how he had felt [previously], for he had said to them [the Israelites], “Get up and get out from among my people” (Exod. 12:31). His servants [also] had a change of heart, for previously they had said to him, “How long will this one be a stumbling block to us?” (Exod. 10:7). Now they had a change of heart to pursue them [the Israelites] on account of the money that they had lent them. — [based on Mechilta]   ויהפך: נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם (שמות יב לא) קומו צאו מתוך עמי, ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו (שם י ז) עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום:
from serving us: Heb. מֵעָבְדֵנוּ, from serving us.   מעבדנו: מעבוד אותנו:
6. So he [Pharaoh] harnessed his chariot, and took his people with him.   ו. וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ:
So he [Pharaoh] harnessed his chariot: He [did so] personally. — [from Mechilta]   ויאסר את רכבו: הוא בעצמו:
and took his people with him: He attracted them with [his] words, "We suffered, they took our money, and [then] we let them go! Come with me, and I will not behave with you as do other kings. With other kings, it is customary that their servants precede them in battle, but I will precede you," as [indeed] it is said: “Pharaoh drew near” (Exod. 14:10). [This means that Pharaoh] himself drew near and hastened before his armies. "It is customary for other kings to take plunder at the beginning, as much as he [the king] chooses. [But] I will share equally with you," as it is said: “I will share the booty” (Exod. 15:9).   ואת עמו לקח עמו: משכם בדברים לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום, בואו עמי ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים, דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה, ואני אקדים לפניכם, שנאמר (פסוק י) ופרעה הקריב, הקריב עצמו ומיהר לפני חיילותיו. דרך שאר מלכים ליטול ביזה בראש כמו שיבחר, אני אשוה עמכם בחלק, שנאמר (שמות טו ט) אחלק שלל:
7. He took six hundred select chariots and all the chariots of Egypt, with officers over them all.   ז. וַיִּקַּח שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר וְכֹל רֶכֶב מִצְרָיִם וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ:
select: Heb. בָּחוּר, chosen. [This is] a singular expression, [meaning that] every single chariot in this number was [a] chosen [chariot].   בחור: נבחרים, בחור לשון יחיד כל רכב ורכב שבמנין זה היה בחור:
and all the chariots of Egypt: And with them, all the rest of the chariots. Now where did all these animals come from? If you say [that they belonged] to the Egyptians, it says already: “and all the livestock of the Egyptians died” (Exod. 9:6). And if [you say that they belonged] to the Israelites, does it not say: “also our cattle will go with us” (Exod. 10:26). Whose were they [from if that was the case]? They [belonged] to those who feared the word of the Lord [i.e., to those who drove their servants and their livestock into the houses as in Exod. 9:20]. From here Rabbi Simeon would say, "[Even] the best of the Egyptians --[you must] kill; [even] the best of the serpents-[you must] crush its head."-[from Mechilta]   וכל רכב מצרים: ועמהם כל שאר הרכב ומהיכן היו הבהמות הללו, אם תאמר משל מצרים, הרי נאמר (שמות ט ו) וימת כל מקנה מצרים, ואם תאמר משל ישראל, והלא נאמר (שם י כו) וגם מקננו ילך עמנו. משל מי היו, מן הירא את דבר ה' (שם ט כ). מכאן היה רבי שמעון אומר כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו:
with officers over them all: Heb. וְשָׁלִשִׁם, officers over the legions, as the Targum [Onkelos] renders.   ושלשם על כלו: שרי צבאות כתרגומו:
8. And the Lord hardened the heart of Pharaoh, the king of Egypt, and he chased after the children of Israel, and the children of Israel were marching out triumphantly.   ח. וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה:
And the Lord hardened the heart of Pharaoh: Because he vacillated about whether to pursue [the Israelites] or not. [So] He hardened his heart to pursue [them]. — [from Mechilta]   ויחזק ה' את לב פרעה: שהיה תולה אם לרדוף אם לאו. וחזק את לבו לרדוף:
and the children of Israel were marching out triumphantly: Heb. בְּיָד רָמָה, lit., with a high hand. With lofty and openly displayed might.   ביד רמה: גבורה גבוהה ומפורסמת:
9. The Egyptians chased after them and overtook them encamped by the sea every horse of Pharaoh's chariots, his horsemen, and his force beside Pi hahiroth, in front of Ba'al Zephon.   ט. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן:
10. Pharaoh drew near, and the children of Israel lifted up their eyes, and behold! the Egyptians were advancing after them. They were very frightened, and the children of Israel cried out to the Lord.   י. וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם | נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל יְהֹוָה:
Pharaoh drew near: Heb. וּפַרְעֹה הִקְרִיב, lit., and Pharaoh brought near. It [the verse] should have said: קָרַב. What is the meaning of הִקְרִיב ? He [Pharaoh] drew himself near and strove to go before them [his army], as he had stipulated with them. —   ופרעה הקריב: היה לו לכתוב ופרעה קרב, מהו הקריב, הקריב עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם, כמו שהתנה עמהם:
the Egyptians were advancing after them: Heb. נֹסֵעַ [in the singular]. With one accord, like one man. Alternatively, [in the singular it means that] and behold, Egypt was advancing after them, [denoting that] they [the Israelites] saw the heavenly prince of Egypt advancing from heaven to aid the Egyptians. [From] Tanchuma.   נסע אחריהם: בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים. תנחומא:
cried out: They seized the art of their ancestors [i.e., they prayed]. Concerning Abraham, it [Scripture] says: “to the place where he had stood before the Lord” (Gen. 19:27). 2 Concerning Isaac, [it is stated] “to pray in the field” (Gen. 24:63). Concerning Jacob, “And he entreated the Omnipresent” (Gen. 28:11). (See Judaica Press comm. digest on that verse.)-[from Mechilta; Tanchuma Beshallach 9]   ויצעקו: תפשו אומנות אבותם. באברהם הוא אומר (בראשית יט כז) אל המקום אשר עמד שם, ביצחק (שם כד סג) לשוח בשדה, ביעקב (שם כח יא) ויפגע במקום:
11. They said to Moses, Is it because there are no graves in Egypt that you have taken us to die in the desert? What is this that you have done to us to take us out of Egypt?   יא. וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם:
Is it because there are no graves: Heb. הִמִבְּלִי אֵין קְבָרִים. Is it because of the want? Namely that there are no graves in Egypt in which to be buried, that you have taken us out of there? Si por falyanze de non fosses in Old French [i.e., Is it for lack, that there are no graves?].   המבלי אין קברים: וכי מחמת חסרון קברים שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם. ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש בלעז [האם בגלל מחסור של לא קברים]:
12. Isn't this the thing [about] which we spoke to you in Egypt, saying, Leave us alone, and we will serve the Egyptians, because we would rather serve the Egyptians than die in the desert   יב. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:
Isn’t this the thing [about] which we spoke to you in Egypt: When had they said [this]? "And they said to them, “May the Lord look upon you and judge’ ” (Exod. 5:21). [from Mechilta]   אשר דברנו אליך במצרים: והיכן דברו, (שמות ה כא) ירא ה' עליכם וישפוט:
than die: Heb. מִמֻּתֵנוּ, than we should die. If it [מִמֻּתֵנוּ] were vowelized with a “melupum” (i.e., a “cholam,” [מִמּוֹתֵנוּ] as it is known that the grammarians called a “cholam” a “melupum.” See Rashi below on Exod. 19:24), it would be explained as: “than our death.” Now that it is vowelized with a “shuruk” [מִמֻּתֵנוּ], it is explained as “than we should die.” Likewise [in the verse], “If only we had died (מּוּתֵנוּ)” (Exod. 16:3), [means] that we would die. [Similarly,] “If only I had died (מּוּתֵי) instead of you” (II Sam. 19:1), referring to Absalom [means, I should have died]; [And מּוּתִי is similar to (קוּמִי) in the verse:] “for the day that I will rise up (קוּמִי)” (Zeph. 3:8); [and also similar to (ֹשוּבִי) in the verse] “until I return (ֹשוּבִי) in peace” (II Chron. 18:26), [which mean respectively] that I rise up, that I return.   ממתנו: מאשר נמות, ואם היה נקוד מלאפו"ם היה נבאר ממיתתנו, עכשיו שנקוד בשור"ק נבאר מאשר נמות, וכן (להלן טז ג) מי יתן מותנו - שנמות, וכן (שמואל ב' יט א) מי יתן מותי, דאבשלום - שאמות, כמו (צפניה ג ח) ליום קומי לעד, (דברי הימים ב' יח כו) עד שובי בשלום, שאקום שאשוב:
13. Moses said to the people, Don't be afraid! Stand firm and see the Lord's salvation that He will wreak for you today, for the way you have seen the Egyptians is [only] today, [but] you shall no longer continue to see them for eternity.   יג. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם:
for the way you have seen the Egyptians, etc.: The way you have seen them-that is only today. It is [only] today that you have seen them, but you shall no longer continue [to see them].   כי אשר ראיתם את מצרים וגו': מה שראיתם אותם אינו אלא היום, היום הוא שראיתם אותם ולא תוסיפו עוד:
14. The Lord will fight for you, but you shall remain silent.   יד. יְהֹוָה יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן:
The Lord will fight for you: Heb. לָכֶם, for you, and similarly [the “lammed” in the verse], “because the Lord is fighting for them (לָהֶם)” (verse 25), and similarly [in the verse] “Will you contend for God (לָאֵל) ?” (Job 13:8). And similarly, "and Who spoke about me (לִי) (Gen. 24:7), and similarly, “Will you contend for the Baal (לַבַּעַל) ?” (Jud. 6:31).   ה' ילחם לכם: בשבילכם. וכן (פסוק כה) כי ה' נלחם להם, וכן (איוב יג ח) אם לאל תריבון, וכן (בראשית כד ז) ואשר דבר לי וכן (שופטים ו לא) האתם תריבון לבעל:
15. The Lord said to Moses, Why do you cry out to Me? Speak to the children of Israel and let them travel.   טו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ:
Why do you cry out to Me: [This verse] teaches us that Moses was standing and praying. The Holy One, blessed be He, said to him, “This is no time to pray at length, when Israel is in distress.” Another explanation [of God’s question (Why do you cry out to me?) implies]: “The matter depends on Me and not on you,” as it is said further [in Scripture]: “Concerning My children and the work of My hands do you command Me?” (Isa. 45:11). — [from Mechilta, Exod. Rabbah 21:8]   מה תצעק אלי: למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה לא עת עתה להאריך בתפלה שישראל נתונין בצרה. דבר אחר מה תצעק אלי עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שנאמר להלן (ישעיה מה יא) על בני ועל פועל ידי תצוני:
Speak to the children of Israel and let them travel: They have nothing to do but to travel, for the sea will not stand in their way. The merit of their forefathers and their own [merit], and the faith they had in Me when they came out [of Egypt] are sufficient to split the sea for them. — [from Mechilta, Exod. Rabbah 21:8]   דבר אל בני ישראל ויסעו: אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים:
16. And you raise your staff and stretch out your hand over the sea and split it, and the children of Israel shall come in the midst of the sea on dry land.   טז. וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה:
17. And I, behold! I shall harden the hearts of the Egyptians, and they will come after you, and I will be glorified through Pharaoh, and through all his force, through his chariots, and through his horsemen.   יז. וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:
18. And the Egyptians shall know that I am the Lord, when I will be glorified through Pharaoh, through his chariots, and through his horsemen   יח. וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו:
19. Then the angel of God, who had been going in front of the Israelite camp, moved and went behind them, and the pillar of cloud moved away from in front of them and stood behind them.   יט. וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם:
and went behind them: to separate between the Egyptians’ camp and the Israelites’ camp and to catch the arrows and the catapult stones of the Egyptians. Everywhere it says: “the angel of the Lord (ה),” but here [it says]: “the angel of God (אֱלֹהִים).” Everywhere [in Scripture] אֱלֹהִים denotes [God’s attribute of] judgment. This teaches that at that moment, the Israelites were being judged whether to be saved or to perish with the Egyptians.   וילך מאחריהם: להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל, ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים. בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך הא-להים, אין א-להים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים:
and the pillar of cloud moved away: When it became dark, and the pillar of cloud delivered the camp to the pillar of fire, the cloud did not go away as it would customarily go away completely in the evening, but it moved away and went behind them [the Israelites] to make it dark for the Egyptians.   ויסע עמוד הענן: כשחשיכה והשלים עמוד הענן את המחנה לעמוד האש, לא נסתלק הענן כמו שהיה רגיל להסתלק ערבית לגמרי, אלא נסע והלך לו מאחריהם להחשיך למצרים:
20. And he came between the camp of Egypt and the camp of Israel, and there were the cloud and the darkness, and it illuminated the night, and one did not draw near the other all night long.   כ. וַיָּבֹא בֵּין | מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה:
And he came between the camp of Egypt: This can be compared to a person walking along the road with his son walking in front of him. [When] bandits came to capture him [the son], he [the father] took him from in front of him and placed him behind him. A wolf came behind him; so he put him [his son] in front of him. [When] bandits came in front of him and wolves behind him, he put him [his son] on his arms and fought them off. Similarly [the prophet depicts the angel protecting Israel when they drew near to the Red Sea], “But I sent to train Ephraim, he took them on his arms” (Hos. 11:3). — [from Mechilta]   ויבא בין מחנה מצרים: משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו. באו לסטים לשבותו, נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו, נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו, נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:
and there were the cloud and the darkness: for the Egyptians.   ויהי הענן והחשך: למצרים:
and it illuminated: [I.e.,] the pillar of fire [illuminated] the night for the Israelites, and it went before them as it usually went all night long, and the thick darkness [from the cloud] was toward the Egyptians.   ויאר: עמוד האש את הלילה לישראל, והולך לפניהם כדרכו ללכת כל הלילה, והחשך של ערפל לצד מצרים:
and one did not draw near the other: [I.e., one] camp to [the other] camp. — [from Mechilta, Jonathan]   ולא קרב זה אל זה: מחנה אל מחנה:
21. And Moses stretched out his hand over the sea, and the Lord led the sea with the strong east wind all night, and He made the sea into dry land and the waters split.   כא. וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיּוֹלֶךְ יְהֹוָה | אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:
with the strong east wind: [I.e.,] with the east wind, which is the strongest of the winds. That is the wind with which the Holy One, blessed be He, visits retribution upon the wicked, as it is said [in the following verses]: “With an east wind I will scatter them” (Jer. 18:17); “an east wind shall come, a wind of the Lord” (Hos. 13:15); “the east wind broke you in the heart of the seas” (Ezek. 27:26); “He spoke with His harsh wind on the day of the east wind” (Isa. 27:8). — [from Mechilta]   ברוח קדים עזה: ברוח קדים שהיא עזה שברוחות, היא הרוח שהקב"ה נפרע בה מן הרשעים, שנאמר (ירמי' יח יז) ברוח קדים אפיצם, (הושע יג טו) יבא קדים רוח ה', (יחזקאל כז כו) רוח הקדים שברך בלב ימים, (ישעי' כז ח) הגה ברוחו הקשה ביום קדים:
and the waters split: All the water in the world. — [from Mechilta Exod. Rabbah 21:6]   ויבקעו המים: כל מים שבעולם:
22. Then the children of Israel came into the midst of the sea on dry land, and the waters were to them as a wall from their right and from their left.   כב. וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:
23. The Egyptians pursued and came after them all Pharaoh s horses, his chariots, and his horsemen, into the midst of the sea.   כג. וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם:
all Pharaoh’s horses: Heb. כֹּל סוּס פַּרְעֹה, lit., in the singular. Now was there only one horse? This informs us that they [the horses] are all considered by the Omnipresent as one horse. — [from Mechilta Shirah 2]   כל סוס פרעה: וכי סוס אחד היה אלא מגיד שאין כולם חשובין לפני המקום אלא כסוס אחד:
24. It came about in the morning watch that the Lord looked down over the Egyptian camp through a pillar of fire and cloud, and He threw the Egyptian camp into confusion.   כד. וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף יְהֹוָה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהָם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם:
It came about in the morning watch: Heb. בְּאַֹשְמֹרֶת. The three parts of the night are called, אַשְׁמוּרוּת, watches (Ber. 3b), and the one [watch] before morning is called אַשְׁמֹרֶתהַבֹּקֶר, the morning watch. I say that because the night is divided into the watches of the songs of the ministering angels, one group after another into three parts, it is called אַשְׁמֹרֶת, watch. This is what Onkelos [means when he] renders מַטְּרַת.   באשמרת הבקר: שלשת חלקי הלילה קרויין אשמורות, ואותה שלפני הבקר קורא אשמורת הבקר. ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמרות שיר של מלאכי השרת, כת אחר כת לשלשה חלקים, לכך קרוי אשמורת, וזהו שתרגם אונקלוס במטרת:
looked down: Heb. וַיַּשְׁקֵף, looked, that is to say that He turned toward them to destroy them, and the Targum [Onkelos] renders: וְאִסְךְתְּכֵי. This too is an expression of looking, like “to the field of seers” (Num. 23:14), [which Onkelos renders:] לַחִקַל סָכוּתָא   וישקף: ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם, ותרגומו ואסתכי, אף הוא לשון הבטה, כמו (במדבר כג יד) שדה צופים - חקל סכותא:
through a pillar of fire and cloud: The pillar of cloud descends and makes it [the earth] like mud, and the pillar of fire boils it [the earth], and the hoofs of their horses slip. — [from Mechilta]   בעמוד אש וענן: עמוד ענן יורד ועושה אותו כטיט ועמוד אש מרתיחו, וטלפי סוסיהם משתמטות:
and He threw the Egyptian camp into confusion: Heb. וַיָּהָם, an expression of confusion, estordison in Old French. He confused them; He took away their intelligence. We learned in the chapters of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Yose the Galilean [not found in our edition] [that] wherever it says מְהוּמָה [confusion], it means a tumultuous noise. And the “father” of them all, [the best example of the use of מְהוּמָה, is [in the verse:] “and the Lord thundered with a loud noise, etc., on the Philistines and threw them into confusion (וַיְהוּמֵּם)” (I Sam. 7:10).   ויהם: לשון מהומה, אישטורדישו"ן בלעז [מבוכה] ערבבם, נטל סגניות שלהם. ושנינו בפרקי רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי כל מקום שנאמר בו מהומה, הרעמת קול הוא, וזה אב לכולן (שמואל א' ז י) וירעם ה' בקול גדול וגו' על פלשתים ויהומם:
25. And He removed the wheels of their chariots, and He led them with heaviness, and the Egyptians said, Let me run away from the Israelites because the Lord is fighting for them against the Egyptians   כה. וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהֹוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם:
And He removed the wheels of their chariots: With the fire the wheels were burned, and the chariots dragged, and those sitting in them were moved to and fro, and their limbs were wrenched apart. — [from an unknown source, similar to Mechilta]   ויסר את אפן מרכבתיו: מכח האש נשרפו הגלגלים והמרכבות נגררות, והיושבים בהם נעים ואיבריהן מתפרקין:
and He led them with heaviness: In a manner that was heavy and difficult for them. [This punishment was] in the measure that they [the Egyptians had] measured [to the Israelites], namely “and he made his heart heavy, he and his servants” (Exod. 9:34). Here too, “He led them with heaviness.” -[from an unknown source, similar to Mechilta]   וינהגהו בכבדת: בהנהגה שהיא כבדה וקשה להם, במדה שמדדו (שמות ט לד) ויכבד לבו הוא ועבדיו, אף כאן וינהגהו בכבדות:
is fighting for them against the Egyptians: Heb. בְּמִצְרָיִם, [is like] against the Egyptians. Alternatively: בְּמִצְרָיִם [means] in the land of Egypt, for just as these [Egyptians] were being smitten in the sea, so were those remaining in Egypt being smitten. — [from Mechilta]   נלחם להם במצרים: במצריים. דבר אחר במצרים, בארץ מצרים, שכשם שאלו לוקים על הים, כך לוקים אותם שנשארו במצרים:
26. Thereupon, the Lord said to Moses, Stretch out your hand over the sea, and let the water return upon the Egyptians, upon their chariots, and upon their horsemen   כו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וְיָשֻׁבוּ הַמַּיִם עַל מִצְרַיִם עַל רִכְבּוֹ וְעַל פָּרָשָׁיו:
and let the water return: [I.e., the water] that is standing upright like a wall [will] return to its place and cover up the Egyptians.   וישבו המים: שזקופים ועומדים כחומה, ישובו למקומם ויכסו על מצרים:
27. So Moses stretched out his hand over the sea, and toward morning the sea returned to its strength, as the Egyptians were fleeing toward it, and the Lord stirred the Egyptians into the sea.   כז. וַיֵּט משֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְהֹוָה אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם:
toward morning: Heb. לִפְנוֹתבֹּקֶר, at the time the morning approaches [lit., turns (פּוֹנֶה) to come].   לפנות בקר: לעת שהבוקר פונה לבא:
to its strength: Heb. לְאֵיתָנוֹ. To its original strength. — [from Mechilta]   לאיתנו: לתקפו הראשון:
were fleeing toward it: Because they were confused and crazed and running toward the water.   נסים לקראתו: שהיו מהוממים ומטורפים ורצין לקראת המים:
and the Lord stirred: Heb. וַיְנַעֵר. As a person stirs (מְנַעֵר) a pot [of food] and turns what is on the top to the bottom and what is on the bottom to the top, so were they [the Egyptians] bobbing up and down and being smashed in the sea, and the Holy One, blessed be He, kept them alive to bear their tortures. — [from Mechilta]   וינער ה': כאדם שמנער את הקדירה והופך העליון למטה והתחתון למעלה, כך היו עולין ויורדין ומשתברין בים, ונתן הקב"ה בהם חיות לקבל היסורין:
stirred: Heb. וַיְנַעֵר. [Onkelos renders it] וְֹשַנִּיק, which means stirring in the Aramaic language, and there are many [examples of this word] in aggadic midrashim.   וינער: ושניק, והוא לשון טרוף בלשון ארמי והרבה יש במדרשי אגדה:
28. And the waters returned and covered the chariots and the horsemen, the entire force of Pharaoh coming after them into the sea; not even one of them survived.   כח. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּם לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד:
and covered the chariots…the entire force of Pharaoh: Heb. לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה So is the custom of Scriptural verses to write a superfluous “lammed,” such as in “all (לְכָל) its utensils you shall make copper” (Exod. 27:3); and similarly, “all (לְכֹל) the utensils of the Tabernacle for all its services” (Exod. 27:19); [and in the phrase] “their stakes and their ropes, along with all (לְכָל) their utensils” (Num. 4:32), and it [the “lammed”] is [used] merely to enhance the language.   ויכסו את הרכב וגו' לכל חיל פרעה: כך דרך המקראות לכתוב למ"ד יתירה, כמו (להלן כג) לכל כליו תעשה נחשת, וכן (שם יט) לכל כלי המשכן בכל עבודתו, (במדבר ד לב) ויתדותם ומיתריהם לכל כליהם, ואינה אלא תיקון לשון:
29. But the children of Israel went on dry land in the midst of the sea, and the water was to them like a wall from their right and from their left.   כט. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:
30. On that day the Lord saved Israel from the hand[s] of the Egyptians, and Israel saw the Egyptians dying on the seashore.   ל. וַיּוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם:
and Israel saw the Egyptians dying on the seashore: For the sea spewed them out on its shore, so that the Israelites would not say, "Just as we are coming up on this side [of the sea], so are they coming up on another side, far from us, and they will pursue us."-[from Mechilta and Pes. 118b]   וירא ישראל את מצרים מת: שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו:
31. And Israel saw the great hand, which the Lord had used upon the Egyptians, and the people feared the Lord, and they believed in the Lord and in Moses, His servant.   לא. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהֹוָה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:
the great hand: The great mighty deed that the hand of the Holy One, blessed be He, had performed. Many meanings fit the term יָד, and they are all expressions derived from an actual hand, and he who interprets it must adjust the wording according to the context.   את היד הגדלה: את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה. והרבה לשונות נופלין על לשון יד, וכולן לשון יד ממש הן, והמפרשו יתקן הלשון אחר ענין הדבור:
Print
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG