Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 9

Shemot - Exodus - Chapter 9

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 9

1. The Lord said to Moses, "Come to Pharaoh and speak to him, 'So said the Lord, God of the Hebrews, "Let My people go, that they may serve Me.   א. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
2. For if you refuse to let them go, and you still hold on to them,   ב. כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ וְעוֹדְךָ מַחֲזִיק בָּם:
hold on to them: Heb. מַחִזִיק בָּם, hold on to them, similar to “and take hold (וְהֶחֱזִיקָה) of his private parts” (Deut. 25:11).   מחזיק בם: אוחז בם, כמו (דברים כה יא) והחזיקה במבושיו:
3. behold, the hand of the Lord will be upon your livestock that is in the field, upon the horses, upon the donkeys, upon the camels, upon the cattle, and upon the sheep, a very severe pestilence.   ג. הִנֵּה יַד יְהֹוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד:
behold, the hand of the Lord will be: Heb. הוֹיָה. This is the present tense, for so it is said in the feminine gender: in the past הָיְתָה, in the future ךְתִּהְיֶה, and in the present הוֹיָה, like עוֹשָֹה (does), רוֹצָה (wants), רוֹעָה (pastures).   הנה יד ה' הויה: לשון הוה, כי כן יאמר בלשון נקבה על שעבר היתה ועל העתיד תהיה ועל העומד הויה, כמו עושה, רוצה, רועה:
4. And the Lord will make a separation between the livestock of Israel and the livestock of Egypt, and nothing of the children of Israel will die. " ' "   ד. וְהִפְלָה יְהֹוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר:
will make a separation: Heb. וְהִפְלָה, will set apart.   והפלה: והבדיל:
5. The Lord set an appointed time, saying, "Tomorrow, God will do this thing in the land."   ה. וַיָּשֶׂם יְהֹוָה מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יְהֹוָה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ:
6. God did this thing on the morrow, and all the livestock of the Egyptians died, but of the livestock of the children of Israel not one died.   ו. וַיַּעַשׂ יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד:
7. And Pharaoh sent, and behold, not even one of the livestock of Israel died, but Pharaoh's heart became hardened, and he did not let the people out.   ז. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם:
8. The Lord said to Moses and to Aaron, "Take yourselves handfuls of furnace soot, and Moses shall cast it heavenward before Pharaoh's eyes.   ח. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ משֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה:
handfuls-: Jaloynes in Old French, double handfuls.   מלא חפניכם: ילויני"ש בלעז [גלונים]:
furnace soot: Heb. פִּיחַ, a substance blown (נִפָּח) from dying embers that were burned in a furnace, and in Old French [it is called] olbes, cinders from a furnace. פִּיחַ is an expression of blowing (הֲפָחָה), that the wind blows them (מְפִיחָן) and makes them fly.   פיח כבשן: דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן, ובלעז אולבי"ש [אפר]. פיח לשון הפחה, שהרוח מפיחן ומפריחן:
and Moses shall cast it: And anything cast with strength can be cast only with one hand. Hence there are many miracles [here], one that Moses [single] handful held his own double handfuls and those of Aaron, and [another miracle was] that the dust went over the entire land of Egypt. — [from Tanchuma Va’era 14]   וזרקו משה: כל דבר הנזרק בכח אינו נזרק אלא ביד אחת. הרי נסים הרבה, אחד שהחזיק קומצו של משה מלא חפנים שלו ושל אהרן. ואחד שהלך האבק על כל ארץ מצרים:
9. And it will become dust upon the entire land of Egypt, and it will become boils, breaking out into blisters upon man and upon beast throughout the entire land of Egypt."   ט. וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָיָה עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
boils, breaking out into blisters: As the Targum [Onkelos] renders: שִׁיחִנָא סַגִי אִבַעְבּוּעִין, through which blisters break out.   לשחין פרח אבעבעת: כתרגומו לשחין סגי אבעבועין, שעל ידו צומחין בהן בועות:
boils: Heb. שְׁחִין, an expression of heat. There are many [examples of this word] in the language of the Mishnah: “a hot (שְחוּנַה) year” (Yoma 53b, Ta’anith 24b).   שחין: לשון חמימות. והרבה יש בלשון משנה (יומא נג ב) שנה שחונה:
10. So they took furnace soot, and they stood before Pharaoh, and Moses cast it heavenward, and it became boils breaking out into blisters upon man and upon beast.   י. וַיִּקְחוּ אֶת פִּיחַ הַכִּבְשָׁן וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיִּזְרֹק אֹתוֹ משֶׁה הַשָּׁמָיְמָה וַיְהִי שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת פֹּרֵחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
upon man and upon beast: Now if you ask, “From where did they have beasts? Does it not say already, ‘and all the livestock of the Egyptians died’ (above, verse 6) ?” [I will answer that] the decree was leveled only upon those in the field, as it is said: “upon your livestock that is in the field” (above, verse 3), but he who feared the word of the Lord brought all his livestock into the houses, and so it is taught in the Mechilta (Beshallach 1) regarding “He took six hundred chosen chariots” (Exod. 14:7). — [See Rashi on that verse.]   באדם ובבהמה: ואם תאמר מאין היו להם הבהמות והלא כבר נאמר (פסוק ו) וימת כל מקנה מצרים, אלא לא נגזרה גזרה אלא על אותן שבשדות בלבד, שנאמר (פסוק ג) במקנך אשר בשדה והירא את דבר ה' הניס את מקנהו אל הבתים. וכן שנויה במכילתא אצל (יד ז) ויקח שש מאות רכב בחור:
11. And the necromancers could not stand before Moses because of the boils, for the boils were upon the necromancers and upon all Egypt.   יא. וְלֹא יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי משֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל מִצְרָיִם:
12. But the Lord strengthened Pharaoh's heart, and he did not hearken to them, as the Lord spoke to Moses.   יב. וַיְחַזֵּק יְהֹוָה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל משֶׁה:
13. The Lord said to Moses, "Rise early in the morning and stand erect before Pharaoh, and say to him, 'So said the Lord, the God of the Hebrews, "Let My people go so that they may worship Me.   יג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
14. Because this time, I am sending all My plagues into your heart and into your servants and into your people, in order that you know that there is none like Me in the entire earth.   יד. כִּי | בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ:
all My plagues: We learn from here that the plague of the firstborn (מַכַּתבְּכוֹרוֹת) is equivalent to all the plagues.   את כל מגפתי: למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות:
15. For if now I had stretched forth My hand, and I had smitten you and your people with pestilence, you would have been annihilated from the earth.   טו. כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ:
For if now I had stretched forth My hand, etc.: For if I had so desired, when My hand was upon your livestock, when I smote them with pestilence, I could have stretched it forth and smitten you and your people along with the beasts, and you would have been annihilated from the earth; “but for this [reason] I have allowed you to stand, etc.”   כי עתה שלחתי את ידי וגו': כי אלו רציתי כשהיתה ידי במקנך שהכיתים בדבר שלחתיה והכיתי אותך ואת עמך עם הבהמות ותכחד מן הארץ, אבל בעבור זאת העמדתיך וגו':
16. But, for this [reason] I have allowed you to stand, in order to show you My strength and in order to declare My name all over the earth.   טז. וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ:
17. If you still tread upon My people, not letting them out,   יז. עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם:
If you still tread upon My people: Heb. מִסְךְתּוֹלֵל, as the Targum [Onkelos] renders: כְּבִישַׁתבֵּיהּ בְּעַמִי. This is an expression of a highway (מְסִלָה) (Num. 20:19), rendered by the Targum אֹרַח כְּבִישָׁא, a trodden road, and in Old French, calcher, to trample underfoot. I already explained at the end of [the section entitled] וַיְהִי מִקֵץ (Gen. 44:16) that in every word of which the first root letter is “sammech,” when used in the “hithpa’el” form, the “tav” of the prefix is placed in the middle of the root letters, such as here, and such as “and the grasshopper will drag itself along (וְיִסְךְתַּבֵל) ” (Eccl. 12:5) from the root סבל “that you rule (תִשְךְתָּרֵר) over us” (Num. 16:13), an expression of a prince (שַֹר) and a ruler; “I looked (מִסְךְתַּכַּל)” (Dan. 7:8). [Actually, the word is מִשְֹךְתַּכַּל, but the same rule applies for a “sin” as for a “sammech.”]   עודך מסתולל בעמי: כתרגומו כבישת ביה בעמי, והוא מגזרת (ישעיהו יא טז) מסלה, דמתרגמינן אורח כבישא, ובלעז קלקיי"ר [לכבוש]. וכבר פירשתי בסוף ויהי מקץ כל תיבה שתחלת יסודה סמ"ך והיא באה לדבר בלשון מתפעל, נותן התי"ו של שמוש באמצע אותיות של עיקר, כגון זו וכגון (קהלת יב ה) ויסתבל החגב, מגזרת סבל, (במדבר טז יג) כי תשתרר עלינו, מגזרת שר ונגיד, (דניאל ז ח) משתכל הוית:
18. behold, I am going to rain down at this time tomorrow a very heavy hail, the likes of which has never been in Egypt from the day of its being founded until now.   יח. הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם לְמִן הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד עָתָּה:
at this time tomorrow: [Heb. כָּעֵתמָחָר lit., at the time tomorrow, meaning] at this time tomorrow. He made a scratch on the wall [to demonstrate that] “Tomorrow, when the sun reaches here, the hail will come down.” -[from Tanchuma, Va’era 16]   כעת מחר: כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד:
its being founded: Heb. הִוָּסְדָה, when it was founded (נִסְיַסְּדָה). Every word whose first root letter is “yud,” like יסד to found, ילד, to bear, ידע, to know, [and] יסר, to chastise, when it is used in the passive voice, a “vav” replaces the yud, like “its being founded הִוָסְדָה ” ; “she was born (הִוָלְדָה) ” (Hos. 2:5); “And… became known (וַיִוָדַע) ” (Esther 2: 22); “And to Joseph were born (וַיִוָלֵד) ” (Gen. 46:20); “A slave cannot be chastised ((יִוָּסֶר with words” (Prov. 29: 19).   הוסדה: שנתיסדה וכל תיבה שתחלת יסודה יו"ד כגון יסד, ילד, ידע, יסר, כשהיא מתפעלת תבא הוי"ו במקום היו"ד, כמו הוסדה (הושע ב ה) הולדה (אסתר ב כה) ויודע (בראשית מו כ) ויולד ליוסף, בדברים לא יוסר עבד (משלי כט יט):
19. And now, send, gather in your livestock and all that you have in the field, any man or beast that is found in the field and not brought into the house the hail shall fall on them, and they will die." ' "   יט. וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְךָ בַּשָּׂדֶה כָּל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד וָמֵתוּ:
send, gather in: Heb. הָעֵז, as the Targum [Onkelos] renders: שְׁלַח כְּנוֹֹש send, gather in. Likewise, “the inhabitants gathered הֵעִיזוּ ” (Isa. 10:31); “Gather (הָעִזוּ) the sons of Benjamin” (Jer. 6:1).   שלח העז: כתרגומו שלח כנוש. וכן (ישעיהו י לא) יושבי הגבים העיזו, (ירמיהו ו א) העיזו בני בנימן:
and not brought into the house: Heb. יֵאָסֵף, an expression of bringing in.   ולא יאסף הביתה: לשון הכנסה הוא:
20. He who feared the word of the Lord of Pharaoh's servants drove his servants and his livestock into the houses.   כ. הַיָּרֵא אֶת דְּבַר יְהֹוָה מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים:
drove: Heb. הֵנִיס, caused to flee, an expression derived from “and fled (וַיָנָס) ” (Exod. 4:3).   הניס: הבריח לשון (שמות ד ג) וינס משה:
21. But he who did not pay attention to the word of the Lord left his servants and his livestock in the field.   כא. וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר יְהֹוָה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה:
22. The Lord said to Moses, "Stretch forth your hand heavenward, and hail will be upon the entire land of Egypt, upon man and upon beast and upon all the vegetation of the field in the land of Egypt."   כב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה נְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי בָרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
heavenward: Heb. עַל-הַֹשָמַיִם, lit., over the heavens. Toward the heavens. According to the Midrash Aggadah (Tanchuma, Va’era 15), however, [it means that] the Holy One, blessed be He, raised Moses above the heavens.   על השמים: לצד השמים, ומדרש אגדה הגביהו הקב"ה למשה למעלה מן השמים:
23. So Moses stretched forth his staff heavenward, and the Lord gave forth thunder and hail, and fire came down to the earth, and the Lord rained down hail upon the land of Egypt.   כג. וַיֵּט משֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וַיהֹוָה נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר יְהֹוָה בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
24. And there was hail, and fire flaming within the hail, very heavy, the likes of which had never been throughout the entire land of Egypt since it had become a nation.   כד. וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי:
flaming within the hail: [This was] a miracle within a miracle. The fire and hail intermingled. Although hail is water, to perform the will of their Maker they made peace between themselves [that the hail did not extinguish the fire nor did the fire melt the hail]. — [from Tanchuma, Va’era 14]   מתלקחת בתוך הברד: נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם:
25. The hail struck throughout the entire land of Egypt, all that was in the field, both man and beast, and the hail struck all the vegetation of the field, and it broke all the trees of the field.   כה. וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם אֵת כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְאֵת כָּל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד וְאֶת כָּל עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר:
26. Only in the land of Goshen, where the children of Israel were, there was no hail.   כו. רַק בְּאֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד:
27. So Pharaoh sent and summoned Moses and Aaron and said to them, "I have sinned this time. The Lord is the righteous One, and I and my people are the guilty ones.   כז. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם יְהֹוָה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים:
28. Entreat the Lord, and let it be enough of God's thunder and hail, and I will let you go, and you shall not continue to stand."   כח. הַעְתִּירוּ אֶל יְהֹוָה וְרַב מִהְיֹת קֹלֹת אֱלֹהִים וּבָרָד וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם וְלֹא תֹסִפוּן לַעֲמֹד:
and let it be enough: It is enough for Him what He has already brought down. — [after Jonathan ben Uzziel]   ורב: די לו במה שהוריד כבר:
29. And Moses said to him, "When I leave the city, I will spread my hands to the Lord. The thunder will cease, and there will be no more hail, in order that you know that the land is the Lord's.   כט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו משֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל יְהֹוָה הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַיהֹוָה הָאָרֶץ:
When I leave the city: Heb. כְּצֵאתִי אֶת-הָעִיר, [equivalent to] מִן-הָעִיר, [lit., when I go out] from the city, but within the city he did not pray, because it was full of idols. — [from Exod. Rabbah 12:5]   כצאתי את העיר: מן העיר, אבל בתוך העיר לא התפלל, לפי שהיתה מלאה גלולים:
30. But you and your servants I know that you still do not fear the Lord God,   ל. וְאַתָּה וַעֲבָדֶיךָ יָדַעְתִּי כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן מִפְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהִים:
you still do not fear: Heb. טֶרֶם ךְתִּירְאוּן, you do not yet fear, and so every [instance of] טֶרֶם in the Scriptures means “not yet,” and it is not a term meaning “before.” [This is] like טֶרֶם יִֹשְכָּבוּ, [which Onkelos renders:] עַד לֹא שְׁכִיבוּ, “They had not yet retired” (Gen. 19:4); טֶרֶם יִצְמָח, [which Onkelos renders:] עַד לֹא צְמָח, “neither did…yet grow” (Gen. 2:5). This too means the same. [I.e.,] I know that you still do not fear [God], and as soon as relief comes, you will continue in your corruption. — [from Onkelos]   טרם תיראון: עדין לא תיראון. וכן כל טרם שבמקרא עדיין לא הוא, ואינו לשון קודם, כמו (בראשית יט ד) טרם ישכבו, עד לא שכיבו (שם ב ה) טרם יצמח, עד לא צמח, אף זה כן הוא ידעתי כי עדיין אינכם יראים ומשתהיה הרוחה תעמדו בקלקולכם:
31. though the flax and the barley have been broken, for the barley is in the ear, and the flax is in the stalk.   לא. וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל:
though the flax and the barley have been broken: Heb. נֻכָּתָה, has been broken, an expression similar to “Pharaoh-Neco (פַּרְעֹה נְכֹה) ” [the lame Pharaoh] (II Kings 23: 29); “broken-hearted (נְכָאִים) ” (Isa. 16:7); and likewise, “have not been broken (נֵכּוּ)” (below, verse 32). It is incorrect to interpret it as an expression of smiting (הַכָּאָה), because a “nun” does not come in place of a “hey,” that נֻכָּתָה should be explained like הֻכָּתָה, smitten, and נֻכּוּ like הֻכּוּ, smitten. The “nun” is, however, a root letter in the word, and it is of the same form as “and his bones are dislocated (ֹשֻפּוּ) ” (Job 33:21).   והפשתה והשערה נכתה: נשברה לשון (מלכים ב כג כט) פרעה נכה, (ישעיהו טז ז) נכאים, וכן (פסוק לב) לא נכו. ולא יתכן לפרשו לשון הכאה, שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הוכתה, נכו כמו הכו, אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג כא) ושפו עצמותיו:
for the barley is in the ear: It has already ripened and is standing in its stalks, and they have been broken and have fallen. Likewise, the flax has already grown and has become hardened [enough] to stand in its stalks.   כי השערה אביב: כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו. וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה:
the barley is in the ear: Heb. אָבִיב, it has stood in its stalks, an expression like “the green plants of (בְּאִבֵּי) the valley ” (Song of Songs 6:11).   השעורה אביב: עמדה באביה, לשון (שיר השירים ו יא) באבי הנחל:
32. The wheat and the spelt, however, have not been broken because they ripen late."   לב. וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה:
because they ripen late: Heb. אִפִילֹת, late, and they were still tender and were able to withstand the hard [hail]. Although it says: “and the hail struck all the vegetation of the field” (verse 25), the simple meaning of the verse may be explained as referring to the herbs that were standing in their stalks, which could be smitten by the hail. In the Midrash of Rabbi Tanchuma (Va’era 16), some of our Rabbis differed with this and interpreted כִּי אִפִילֹת to mean that “wonders of wonders (פִּלְאֵי פְלָאוֹת) ” were wrought for them, that they were not smitten.   כי אפילת הנה: מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. ואף על פי שנאמר (פסוק כה) ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד. ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם, שלא לקו:
33. Moses went away from Pharaoh, out of the city, and he spread out his hands to the Lord, and the thunder and the hail ceased, and rain did not come down to earth.   לג. וַיֵּצֵא משֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה אֶת הָעִיר וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל יְהֹוָה וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה:
did not come down: Heb. לֹא נִךְתַּ, did not reach. Even those [hailstones] that were in the air did not reach the ground. Similarly: וַךְתִּךְתַּ עָלֵינוּ, “the curse and the oath” of Ezra (sic) (Dan. 9:11), [which means they] have befallen us. Menachem (Machbereth Menachem, p. 184), however, classified it (נִךְתַּ) in the group headed by “As silver is melted (כְּהִךְתּוּ) ” (Ezek. 22:22), an expression of pouring [molten] metal, and I approve of his words, as the Targum renders וַיִצֹק (Exod. 38:5) as וְאַךְתִּי, “And he cast,” [and], לָדֶקֶת (Exod. 38:27) as לְאַךְתָּכָא, “to cast.” This too, לֹא נִךְתַּ אָרְצָה, means: was not poured to earth.   לא נתך: לא הגיע, ואף אותן שהיו באויר לא הגיעו לארץ, ודומה לו (דניאל ט יא) ותתך עלינו האלה והשבועה, דעזרא, ותגיע עלינו. ומנחם בן סרוק חברו בחלק (יחזקאל כב כב) כהתוך כסף, לשון יציקת מתכת, ורואה אני את דבריו, כתרגומו ויצק (שמות לח ה) ואתיך, (שם כז) לצקת לאתכא, אף זה לא נתך לארץ לא הוצק לארץ:
34. And Pharaoh saw that the rain, the hail, and the thunder had ceased; so he continued to sin, and he strengthened his heart, he and his servants.   לד. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו:
35. And Pharaoh's heart was hardened, and he did not let the children of Israel go out, as the Lord had spoken through the hand of Moses.   לה. וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG