Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 8

Shemot - Exodus - Chapter 8

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 8

1. The Lord said to Moses, "Say to Aaron, stretch forth your hand with your staff over the rivers, over the canals, and over the ponds, and bring up the frogs on the land of Egypt."   א. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
2. And Aaron stretched forth his hand over the waters of Egypt, and the frogs came up and covered the land of Egypt.   ב. וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם:
and the frogs came up: Heb. וַתַּעַל הַצְפַרְדֵעַ, literally, and the frog came up. It was one frog, and they [the Egyptians] hit it, and it split into many swarms of frogs. This is its midrashic interpretation (Tanchuma, Va’era 14); for its simple meaning, it can be said that the swarming of the frogs is referred to as singular, and likewise, “and the lice were (וַתְּהִי הַכִּנָם) ” (verse 13), the swarming, pedoiliyere in Old French, swarming of lice, and also וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּע, grenoylede in Old French, swarming of frogs.   ותעל הצפרדע: צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים זהו מדרשו. ופשוטו יש לומר שרוץ הצפרדעים קורא לשון יחידות. וכן (להלן יד) ותהי הכנם, הרחישה דוילייר"א בלעז [רחישת כנים] ואף ותעל הצפרדע גרינוילייר"א בלעז [רחישת צפרדעים]:
3. And the necromancers did likewise with their secret rites, and they brought up the frogs on the land of Egypt.   ג. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
4. Thereupon, Pharaoh summoned Moses and Aaron, and said, "Entreat the Lord that He remove the frogs from me and from my people, and I will let out the people [of Israel] so that they may sacrifice to the Lord."   ד. וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל יְהֹוָה וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַיהֹוָה:
5. And Moses said to Pharaoh, "Boast [of your superiority] over me. For when shall I entreat for you, for your servants, and for your people, to destroy the frogs from you and from your houses, [that] they should remain only in the Nile? "   ה. וַיֹּאמֶר משֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי | אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:
Boast [of your superiority] over me: Heb. הִתְפָּאֵר עָלַי, similar to “Shall the axe boast (הִיִתְפָּאֵר) over the one who hews with it” (Isa. 10:15). It praises itself, saying, “I am greater than you,” vanter in Old French. Similarly, הִתְפָּאֵר עָלַי, [Moses says to Pharaoh,] “you praise yourself by acting cleverly and asking a difficult thing and saying that I will be unable to do it.”   התפאר עלי: כמו (ישעיהו י טו) היתפאר הגרזן על החוצב בו, משתבח לומר אני גדול ממך ונט"ר בלעז [להתפאר]. וכן התפאר עלי, השתבח להתחכם ולשאול דבר גדול ולומר שלא אוכל לעשותו:
For when shall I entreat for you: Heb. לְמָתַי. That which I will entreat for you today regarding the extermination of the frogs [tell me,] when do you wish them to be exterminated? And you will see whether I fulfill my words for the time that you set for me. If it were stated, מָתַי אַעְתִּיר it would mean “When shall I pray?” Now that it says, לְמָתַי [and thus it means:] Today I will pray for you that the frogs will be exterminated at the time that you set for me. Tell me, on which day do you want them to be exterminated? [The Torah uses three words:] אַעְתִּיר, I will entreat; הַעְתִּירוּ ((verse 4), entreat (command form); וְהַעְתַּרְתִּי (verse 25), and I will entreat [all in the “hiph’il,” causative conjugation], and it does not say, אֶעְתַּר, עִתְרוּ, and וְעָתַרְתִּי [in the “kal,” simple conjugation], because every expression of עתר means to pray very much, and just as one says אַרְבֶּה, I will increase, הַרְבּוּ, increase [command form], וְהִרְבֵּיתִי, and I will increase, in the “hiph’il” conjugation, so does one say: אַעְתִּיר, I will increase, הַעְךְתִּירוּ (verse 4), increase [command form] וְהַעְתַּרְתִּי (verse 25), and I will increase words, and the “father” [i.e., the main proof] of them all is: “ הַעְתַּרְתֶּם your words” (Ezek. 35:13), you have multiplied.   למתי אעתיר לך: את אשר אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים, למתי תרצה שיכרתו, ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי. אלו נאמר מתי אעתיר, היה משמע מתי אתפלל, עכשיו שנאמר למתי משמע אני היום אתפלל עליך שיכרתו הצפרדעים לזמן שתקבע עלי, אמור לאיזה יום תרצה שיכרתו. אעתיר, העתירו, והעתרתי, ולא נאמר אעתר עתרו ועתרתי, מפני שכל לשון עתר הרבות פלל הוא, וכאשר יאמר הרבו, ארבה, והרביתי לשון מפעיל, כך יאמר, אעתיר, העתירו, והעתרתי דברים, ואב לכולם העתרתם עלי דבריכם (יחזקאל לה יג), הרביתם:
6. And he [Pharaoh] said, "For tomorrow." And he [Moses] said, "As you say, in order that you should know that there is none like the Lord, our God.   ו. וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
And he [Pharaoh] said, “For tomorrow”: Pray today that they should be exterminated tomorrow.   ויאמר למחר: התפלל היום שיכרתו למחר:
7. And the frogs will depart from you and from your houses and from your servants and from your people; only in the Nile will they remain."   ז. וְסָרוּ הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ וּמֵעֲבָדֶיךָ וּמֵעַמֶּךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה:
8. And Moses and Aaron went away from Pharaoh, and Moses cried out to the Lord concerning the frogs that He had brought upon Pharaoh.   ח. וַיֵּצֵא משֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעִם פַּרְעֹה וַיִּצְעַק משֶׁה אֶל יְהֹוָה עַל דְּבַר הַצְפַרְדְּעִים אֲשֶׁר שָׂם לְפַרְעֹה:
And Moses and Aaron went away from Pharaoh, and Moses cried out: immediately that they be destroyed on the morrow.   ויצא ויצעק: מיד שיכרתו למחר:
9. And the Lord did according to Moses' word, and the frogs died from the houses, from the courtyards, and from the fields.   ט. וַיַּעַשׂ יְהֹוָה כִּדְבַר משֶׁה וַיָּמֻתוּ הַצְפַרְדְּעִים מִן הַבָּתִּים מִן הַחֲצֵרֹת וּמִן הַשָּׂדֹת:
10. They gathered them into many heaps, and the land stank.   י. וַיִּצְבְּרוּ אֹתָם חֳמָרִם חֳמָרִם וַתִּבְאַשׁ הָאָרֶץ:
many heaps: Heb. חֳמָרִם חֳמָרִם, many piles, as the Targum [Onkelos] renders: דְּגוֹרִין, heaps.   חמרם חמרם: צבורים צבורים כתרגומו דגורין גלין:
11. When Pharaoh saw that there was relief, he hardened his heart, and he did not hearken to them, as the Lord had spoken.   יא. וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:
he hardened his heart: Heb. וְהַכְבֵּד. It is the infinitive form, like “continually traveling” (הָלוֹ וְנָסוֹעַ) (Gen. 12:9); “and similarly, and slew (וְהַכּוֹת) the Moabites” (II Kings 3:24); “and by inquiring (וְשָׁאוֹל) of God on his behalf” (I Sam. 22:13); “striking and wounding (הכֵּה וּפָצֹעַ)” (I Kings 20:37).   והכבד את לבו: לשון פעול הוא, כמו (בראשית יב ט) הלוך ונסוע, וכן (מלכים ב' ג כד) והכות את מואב, (שמואל א' כב יג) ושאול לו בא-להים, (מלכים א' כ לז) הכה ופצוע:
as the Lord had spoken: Now at what point did He speak? “But Pharaoh will not hearken to you” (Exod. 7:4).   כאשר דבר ה': והיכן דבר (שמות ז ד) ולא ישמע אליכם פרעה:
12. The Lord said to Moses, "Say to Aaron, 'Stretch forth your staff and strike the dust of the earth, and it shall become lice throughout the entire land of Egypt.' "   יב. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
Say to Aaron: It was inappropriate for the dust to be smitten through Moses since it had protected him when he slew the Egyptian and had hidden him in the sand. [Therefore,] it was smitten through Aaron [instead]. — [from Tanchuma, Va’era 14, Exod. Rabbah 10:7]   אמר אל אהרן: לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן:
13. They did so, and Aaron stretched forth his hand with his staff and struck the dust of the earth, and the lice were upon man and beast; all the dust of the earth became lice throughout the entire land of Egypt.   יג. וַיַּעֲשׂוּ כֵן וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ וַיַּךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
and the lice were: The swarming, pedoiliee in Old French, the swarming of lice. [This accounts for the singular verb form.]   ותהי הכנם: הרחישה דולייר"א בלעז [רחישת כינים]:
14. And the necromancers did likewise with their secret rites to bring out the lice, but they could not, and the lice were upon man and beast.   יד. וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה:
to bring out the lice: To create them (another version: to bring them out) from someplace else.   להוציא את הכנים: לבראותם ממקום אחר:
but they could not: Because a demon has no power over a creature smaller than a barleycorn. — [from Sanh. 67b, Tanchuma, Va’era 14, Exod. Rabbah 10:7]   ולא יכלו: שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:
15. So the necromancers said to Pharaoh, "It is the finger of God," but Pharaoh's heart remained steadfast, and he did not hearken to them, as the Lord had spoken.   טו. וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה:
It is the finger of God: This plague is not through sorcery; it is from the Omnipresent. — [from Exod. Rabbah 10:7]   אצבע א-להים הוא: מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום :
as the Lord had spoken: “But Pharaoh will not hearken to you” (Exod. 7:4).   כאשר דבר ה': . (ולא ישמע אליכם פרעה (ז ד
16. And the Lord said to Moses, "Arise early in the morning and stand before Pharaoh, behold, he is going out to the water, and you shall say to him, 'So said the Lord, "Let My people go out and serve Me.   טז. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהֹוָה שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי:
17. For if you do not let My people go, behold, I will incite against you and against your servants and against your people and in your houses a mixture of noxious creatures, and the houses of Egypt will be filled with the mixture of noxious creatures, as well as the land upon which they are.   יז. כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מַשְׁלִיחַ בְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמְּךָ וּבְבָתֶּיךָ אֶת הֶעָרֹב וּמָלְאוּ בָּתֵּי מִצְרַיִם אֶת הֶעָרֹב וְגַם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֵם עָלֶיהָ:
incite against you: Heb. מַשְׁלִיחַ בְּ, incite against you. Similarly, “and the tooth of beasts I will incite (אִשַׁלַּח) against them” (Deut. 32:24), an expression of inciting, antiziyer in Old French, to incite, to set upon. — [from Jonathan]   משליח בך: מגרה בך, וכן (דברים לב כד) ושן בהמות אשלח בם, לשון שסוי אינציטי"ר בלעז [לשסות]:
a mixture of noxious creatures: [which includes] all species of wild beasts, snakes, and scorpions in a mixture, and they were destroying among them [i.e., among the Egyptians]. There is a reason [given] for this matter in the Aggadah, [i.e.,] for each plague, why this one and why that one. Following a king’s war strategy did He come upon them [the Egyptians], according to the order of a kingdom when it besieges a city. First they [the King’s army] destroy its [the city’s] springs, and then they blow and sound rams’ horns to frighten them and confuse them; thus did the frogs croak and make noise, etc., as is stated in the Midrash of Rabbi Tanchuma (Bo 4).   את הערב: כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא והיו משחיתים בהם. ויש טעם בדבר באגדה בכל מכה ומכה למה זו ולמה זו. בטכסיסי מלחמות מלכים בא עליהם, כסדר מלכות כשצרה על עיר, בתחלה מקלקל מעיינותיה, ואחר כך תוקעין עליהם ומריעין בשופרות ליראם ולבהלם, וכן הצפרדעים מקרקרים והומים וכו'. כדאיתא במדרש רבי תנחומא:
18. And I will separate on that day the land of Goshen, upon which My people stand, that there will be no mixture of noxious creatures there, in order that you know that I am the Lord in the midst of the earth.   יח. וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
And I will separate: Heb. וְהִפְלֵיתִי, and I will set apart. Similarly, “And the Lord will set apart (וְהִפְלָה) ” (Exod. 9:4), and similarly, “it is not separated (נִפְלֵאת) from you” (Deut. 30:11); it is [not] set apart and separated from you. — [from Onkelos]   והפליתי: והפרשתי, וכן (שמות ט ד) והפלה ה', וכן (דברים ל יא) לא נפלאת היא ממך. לא מובדלת ומופרשת היא ממך:
in order that you know that I am the Lord in the midst of the earth: Although My Shechinah is in heaven, My decree is fulfilled in the lower worlds. — [from Onkelos]   למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ: אף על פי ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים:
19. And I will make a redemption between My people and your people; this sign will come about tomorrow." ' "   יט. וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה:
And I will make a redemption: which will set apart My people from your people.   ושמתי פדת: שיבדיל בין עמי ובין עמך:
20. The Lord did so, and a heavy mixture of noxious creatures came to Pharaoh's house and his servants' house, and throughout the entire land of Egypt, the land was destroyed because of the mixture of noxious creatures.   כ. וַיַּעַשׂ יְהֹוָה כֵּן וַיָּבֹא עָרֹב כָּבֵד בֵּיתָה פַרְעֹה וּבֵית עֲבָדָיו וּבְכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם תִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ מִפְּנֵי הֶעָרֹב:
The land was destroyed: the land was destroyed [as Onkelos translates] the land was destroyed   תשחת הארץ: נשחתה הארץ אתחבלת ארעא:
21. Thereupon, Pharaoh summoned Moses and Aaron, and he said, "Go, sacrifice to your God in the land."   כא. וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל משֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ:
Go, sacrifice… in the land: in your place, and do not go into the desert.   זבחו לאלהיכם בארץ: במקומכם, ולא תלכו במדבר:
22. But Moses said, "It is improper to do that, for we will sacrifice the abomination of the Egyptians to our God. Will we sacrifice the deity of the Egyptians before their eyes, and they will not stone us?   כב. וַיֹּאמֶר משֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ:
the abomination of the Egyptians: Heb. ךְתּוֹעִבַתמִצְרַיִם, the deity of the Egyptians, like “and for Milcom, the abomination of the children of Ammon” (II Kings 23:13), but for the Jews, [Scripture] calls it an abomination. It may also be explained in another manner:   תועבת מצרים: יראת מצרים, כמו (מלכים ב' כג יג) ולמלכום תועבת בני עמון, ואצל ישראל קורא אותה תועבה. ועוד יש לומר בלשון אחר תועבת מצרים, דבר שנאוי הוא למצרים זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים:
the abomination of the Egyptians: Our slaughtering is a hateful thing to the Egyptians, for we are slaughtering their deity.   ולא יסקלנו: בתמיה:
and they will not stone us: This is a question.  
23. Let us go [for] a three day journey in the desert and sacrifice to the Lord, our God, as He will say to us."   כג. דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר יֹאמַר אֵלֵינוּ:
24. Pharaoh said, "I will let you go out, and you will sacrifice to the Lord, your God, in the desert, but do not go far away; entreat [Him] on my behalf."   כד. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אָנֹכִי אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וּזְבַחְתֶּם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בַּמִּדְבָּר רַק הַרְחֵק לֹא תַרְחִיקוּ לָלֶכֶת הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי:
25. Moses said, "Behold, I am going away from you, and I will entreat the Lord, and the mixture of noxious creatures will depart from Pharaoh, from his servants, and from his people tomorrow. Only let Pharaoh not tease anymore, by not letting the people go to sacrifice to the Lord."   כה. וַיֹּאמֶר משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ וְהַעְתַּרְתִּי אֶל יְהֹוָה וְסָר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ מָחָר רַק אַל יֹסֵף פַּרְעֹה הָתֵל לְבִלְתִּי שַׁלַּח אֶת הָעָם לִזְבֹּחַ לַיהֹוָה:
tease: Heb. הָתֵל, [like] לְהָתֵל, to tease. [The literal translation is: let Pharaoh stop teasing.]   התל: כמו להתל:
26. So Moses went away from Pharaoh and entreated the Lord.   כו. וַיֵּצֵא משֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל יְהֹוָה:
and entreated the Lord: Heb. וַיֶעְתַּר, he exerted himself in prayer. Similarly, if [Scripture] meant to say וַיַעְתִּיר, it could have said it, and that would mean that he increased [words] in prayer. Now, however, because it uses the וַיִפְעַל form, it means that he exerted himself to pray [devoutly].   ויעתר אל ה': נתאמץ בתפלה, וכן אם בא לומר, ויעתיר היה יכול לומר ומשמע וירבה בתפלה, וכשהוא אומר בלשון ויפעל משמע וירבה להתפלל:
27. And the Lord did according to Moses' word, and He removed the mixture of noxious creatures from Pharaoh, from his servants, and from his people; not one was left.   כז. וַיַּעַשׂ יְהֹוָה כִּדְבַר משֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ לֹא נִשְׁאַר אֶחָד:
and He removed the mixture of noxious creatures: But they did not die as the frogs had died, for had they [the creatures] died, they [the Egyptians] would have derived benefit from the [animals’] hides. — [from Tanchuma, Va’era 14]   ויסר הערב: ולא מתו כמו שמתו הצפרדעים, שאם מתו היה להם הנאה בעורות:
28. But Pharaoh hardened his heart this time also, and he did not let the people go.   כח. וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם:
this time also: Although he said, “I will let you go out,” he did not keep his promise.   גם בפעם הזאת: אף על פי שאמר (פסוק כד) אנכי אשלח אתכם, לא קיים הבטחתו:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG