Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Shemot - Exodus - Chapter 3

Shemot - Exodus - Chapter 3

Print
E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 3

1. Moses was pasturing the flocks of Jethro, his father in law, the chief of Midian, and he led the flocks after the free pastureland, and he came to the mountain of God, to Horeb.   א. וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה:
after the free pastureland: to distance himself from [the possibility of] theft, so that they [the flocks] would not pasture in others’ fields. — [from Exodus Rabbah 2:3]   אחר המדבר: להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים:
to the mountain of God: [Mount Horeb is called “the mountain of God”] in view of the [events of the] future.   אל הר הא-להים: על שם העתיד:
2. An angel of the Lord appeared to him in a flame of fire from within the thorn bush, and behold, the thorn bush was burning with fire, but the thorn bush was not being consumed.   ב. וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל:
in a flame of fire: Heb. בִּלַבַּת אֵשׁ, in a flame of (שַׁלְהֶבֶת) fire, the heart (לִבּוֹ) of fire, like “the heart (לֵב) of the heavens” (Deut. 4:11), “in the heart (בְּלֵב) of the terebinth” (II Sam. 18:14). Do not wonder about the tav [in לִבַּת], for we have [an instance] similar to this: How degenerate is your heart (לִבָּתֵ) (Ezek. 16:30).   בלבת אש: בשלהבת אש לבו של אש, כמו (דברים ד יא) לב השמים, (שמואל ב יח יד) בלב האלה, ואל תתמה על התי"ו, שיש לנו כיוצא בו (יחזקאל טז ל) מה אמולה לבתך:
from within the thorn bush: But not from any other tree, because of “I am with him in distress” (Ps. 91:15). — [from Tanchuma, Shemoth 14]   מתוך הסנה: ולא אילן אחר, משום עמו אנכי בצרה (תהילים צא טו):
being consumed: Heb. אֻכַָּל, consumed, like “with which no work has been done (עֻבַּד)” ; (Deut. 21:3), “whence he had been taken (לֻקַח)” (Gen. 3:23).   אכל: נאכל, כמו (דברים כא ג) לא עבד בה, אשר לקח משם (בראשית ג כג):
3. So Moses said, "Let me turn now and see this great spectacle why does the thorn bush not burn up?"   ג. וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה:
Let me turn now: Let me turn away from here to draw near to there.   אסרה נא: אסורה מכאן להתקרב שם:
4. The Lord saw that he had turned to see, and God called to him from within the thorn bush, and He said, "Moses, Moses!" And he said, "Here I am!"   ד. וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי:
5. And He said, "Do not draw near here. Take your shoes off your feet, because the place upon which you stand is holy soil."   ה. וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא:
Take your shoes off: Heb. שַׁל, pull off and remove, similar to: “and the iron [axehead] will slip off (וְנָשַׁל)” (Deut. 19:5), “for your olive tree will drop (יִַַל)” [its fruit] (Deut. 28:40).   של: שלוף והוצא, כמו (דברים יט ה) ונשל הברזל, (דברים כח מ) כי ישל זיתך:
is holy soil: [Lit., it is holy soil.] The place.   אדמת קדש הוא: המקום:
6. And He said, "I am the God of your father, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob." And Moses hid his face because he was afraid to look toward God.   ו. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים:
7. And the Lord said, "I have surely seen the affliction of My people who are in Egypt, and I have heard their cry because of their slave drivers, for I know their pains.   ז. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו:
for I know their pains: This is similar to: “and God knew” (Exod. 2:25). That is to say: for I set My heart to contemplate and to know their pains, and I have not hidden My eyes, neither will I block My ears from their cry.   כי ידעתי את מכאביו: כמו (לעיל ב כה) וידע א-להים, כלומר כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם:
8. I have descended to rescue them from the hand[s] of the Egyptians and to bring them up from that land, to a good and spacious land, to a land flowing with milk and honey, to the place of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivvites, and the Jebusites.   ח. וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ | מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:
9. And now, behold, the cry of the children of Israel has come to Me, and I have also seen the oppression that the Egyptians are oppressing them.   ט. וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם:
10. So now come, and I will send you to Pharaoh, and take My people, the children of Israel, out of Egypt."   י. וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
So now come, and I will send you, etc.: And if you ask of what help will this be And take My people out? Your words will help, and you will take them out of there.   ועתה לכה ואשלחך אל פרעה: ואם תאמר מה תועיל, והוצא את עמי, יועילו דבריך ותוציאם משם:
11. But Moses said to God, "Who am I that I should go to Pharaoh, and that I should take the children of Israel out of Egypt?"   יא. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:
Who am I: Of what importance am I that I should speak with kings?   מי אנכי: מה אני חשוב לדבר עם המלכים:
and that I should take the children of Israel out: And even if I am of importance, what merit do the Israelites have that a miracle should be wrought for them, and I should take them out of Egypt?   וכי אוציא את בני ישראל: ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים:
12. And He said, "For I will be with you, and this is the sign for you that it was I Who sent you. When you take the people out of Egypt, you will worship God on this mountain."   יב. וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה:
And He said, “For I will be with you…”: He [God] answered his former [question] first, and his latter [question] last. [Concerning] what you said, “Who am I that I should go to Pharaoh?” This [mission] is not yours but Mine, “for I will be with you.” And this vision which you have seen in the thorn bush, is the sign for you that it was I who sent you and that you will succeed in My mission and that I am able to save you. Just as you saw the thorn bush performing My mission and not being harmed, so will you go on My mission and not be harmed. [Concerning] what you asked, “what merit do the Israelites have that they should go out of Egypt?” I have a great thing [dependent] on this Exodus, for at the end of three months from their Exodus from Egypt they are destined to receive the Torah on this mountain. Another explanation: For I will be with you, and this [namely] that you will succeed in your mission [on which I am sending you] is the sign for you for another promise, which I promise you, [namely,] that when you take them out of Egypt, you will serve God on this mountain, for you will receive the Torah on it, and that is the merit that will stand up for Israel. Similar to this expression [where a future event serves as a sign for a still more distant event], we find: “And this shall be the sign (הָאוֹת) for you, this year you shall eat what grows by itself, etc.” (Isa. 37:30, II Kings 19:29). Sennacherib’s downfall will be a sign for you regarding another promise, [i.e.,] that your land is desolate of fruit, and I will bless what grows by itself.   ויאמר כי אהיה עמך: השיבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, שאמרת מי אנכי כי אלך אל פרעה, לא שלך היא, כי אם משלי, כי אהיה עמך, וזה המראה אשר ראית בסנה לך האות כי אנכי שלחתיך, וכדאי אני להציל כאשר ראית הסנה עושה שליחותי ואיננו אוכל, כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק. וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף שלושה חדשים שיצאו ממצרים. דבר אחר כי אהיה עמך וזה שתצליח בשליחותך לך האות על הבטחה אחרת שאני מבטיחך, שכשתוציאם ממצרים תעבדון אותי על ההר הזה, שתקבלו התורה עליו והיא הזכות העומדת לישראל. ודוגמת לשון זה מצינו (ישעיהו לז ל) וזה לך האות אכול השנה ספיח וגו', מפלת סנחריב תהיה לך אות על הבטחה אחרת שארצכם חרבה מפירות ואני אברך הספיחים:
13. And Moses said to God, "Behold I come to the children of Israel, and I say to them, 'The God of your fathers has sent me to you,' and they say to me, 'What is His name?' what shall I say to them?"   יג. וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:
14. God said to Moses, "Ehyeh asher ehyeh (I will be what I will be)," and He said, "So shall you say to the children of Israel, 'Ehyeh (I will be) has sent me to you.'"   יד. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
“Ehyeh asher ehyeh (I will be what I will be)”: “I will be” with them in this predicament “what I will be” with them in their subjugation by other kingdoms. He [Moses] said before Him, “O Lord of the universe! Why should I mention to them another trouble? They have enough [problems] with this one.” He said to him, “You have spoken well. So shall you say, etc.” -[from Ber. 9b] (Not that Moses, God forbid, outsmarted God, but he did not understand what God meant, because originally, when God said, “I will be what I will be,” He told this to Moses alone, and He did not mean that he should tell it to Israel. That is the meaning of “You have spoken well,” for that was My original intention, that you should not tell such things to the children of Israel, only “So shall you say to the children of Israel,” ‘Ehyeh [I will be] has sent me.’” From tractate Berachoth this appears to be the correct interpretation. Give this matter your deliberation.) [Annotation to Rashi] [There appears to be no indication of this interpretation in tractate Berachoth.]   אהיה אשר אהיה: אהיה עמם בצרה זו אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות. אמר לפניו רבונו של עולם, מה אני מזכיר להם צרה אחרת דיים בצרה זו. אמר לו יפה אמרת, כה תאמר וגו':
15. And God said further to Moses, "So shall you say to the children of Israel, 'The Lord God of your forefathers, the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob, has sent me to you.' This is My name forever, and this is how I should be mentioned in every generation.   טו. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:
This is My name forever: Heb. לְעֹלָם [It is spelled] without a vav, meaning: conceal it [God’s name] תהַעִלִימֵהוּ [so] that it should not be read as it is written. — [from Pes. 50a] Since the “vav” of (לְעֹלָ ם) is missing, we are to understand it as לְעַלֵּם, to conceal, meaning that the pronunciation of the way God’s name is written (י-ה-ו-ה) is to be concealed. — [from Pes. 50a.]   זה שמי לעלם: חסר וי"ו, לומר העלימהו, שלא יקרא ככתבו:
and this is how I should be mentioned -: He [God] taught him [Moses] how it was to be read, and so does David say, “O Lord, Your name is forever; O Lord, the mention of Your name is for every generation” (Ps. 135:14). — [from Pes. 50a]   וזה זכרי: למדו היאך נקרא, וכן דוד הוא אומר (תהלים קלה יג) ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור:
16. Go and assemble the elders of Israel, and say to them, 'The Lord God of your forefathers has appeared to me, the God of Abraham, Isaac, and Jacob, saying, "I have surely remembered you and what is being done to you in Egypt." '   טז. לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:
the elders of Israel: Those devoted to study, for if you say [that it means] ordinary elderly men, how was it possible for him to gather [all] the elderly men of [a nation of] six hundred thousand? [from Yoma 28b]   את זקני ישראל: מיוחדים לישיבה. ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא:
17. And I said, 'I will bring you up out of the affliction of Egypt, to the land of the Canaanites, the Hittites, the Amorites, the Perizzites, the Hivvites, and the Jebusites, to a land flowing with milk and honey.'   יז. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
18. And they will hearken to your voice, and you shall come, you and the elders of Israel, to the king of Egypt, and you shall say to him, 'The Lord God of the Hebrews has happened upon us, and now, let us go for a three days' journey in the desert and offer up sacrifices to the Lord, our God.'   יח. וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְהֹוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
And they will hearken to your voice: As soon as you say this expression [“I have surely remembered you…," פָּקֹד פָּקַדְךְתִּי אֶתְכֶם] to them, they will hearken to your voice, for this password was transmitted to them from Jacob and from Joseph, that with this expression they will be redeemed. Jacob said to them, “and God will surely remember יִפְקֹד) (פָּקֹד you (Gen. 50:24). Joseph said to them, “God will surely remember (פָּקֹד יִפְקֹד) you” (Gen. 50:25). — [from Exod. Rabbah 3:11]   ושמעו לקלך: מאליהם, מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך, שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים. יעקב אמר (בראשית נ כב) וא-להים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם (בראשית נ כה) פקוד יפקוד א-להים אתכם:
(God of the Hebrews: Heb. הָעִבְרִיִים The “yud” is superfluous. It alludes to the ten plagues. — [From an old Rashi])   העבריים‎ אלהי: (יו"ד יתירה רמז למכות (ברשי ישן
has happened upon us: Heb. נִקְרָה, an expression of an occurrence (מִקְרֶה), and similarly, “God happened (וַיִקָר)” (Num. 23:4), “and I will be met by Him there (וְאָנֹכִי אִקָרֵה כֹּה)” (Num. 23:15).   נקרה עלינו: לשון מקרה וכן (במדבר כג ד) ויקר א-להים, (שם טו) ואנכי אקרה כה, אהא נקרה מאתו הלום:
19. However, I know that the king of Egypt will not permit you to go, except through a mighty hand.   יט. וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה:
the king of Egypt will not permit you to go: if I do not show him My mighty hand; i.e., as long as I do not show him My mighty hand, he will not let you go.   לא יתן אתכם מלך מצרים להלך: אם אין אני מראה לו ידי החזקה, כלומר כל עוד שאין אני מודיעו ידי החזקה לא יתן אתכם להלוך:
will not permit: Heb. לֹא-יִךְתֵּן, [lit., will not give. In this case, however, Onkelos renders:] לֹא יִֹשְבּוֹק, will not permit, similar to “Therefore, I did not let you (לֹא-נְתַךְתִּי)” (Gen. 20:6); but God did not let him (וְלֹא-נְתָנוֹ) harm me” (Gen. 31:7), but they all are expressions of giving. [They are basically expressions of giving, in these cases, giving permission.] Others explain וְלֹא בְּיָד חִזָקָה - and not because his hand is mighty, for as soon as I stretch forth My hand and smite the Egyptians, etc.” The Targum renders it: “and not because his strength is mighty.” This was told to me in the name of Rabbi Jacob the son of Rabbi Menachem.   לא יתן: לא ישבוק, כמו (בראשית כ ו) על כן לא נתתיך, (שם לא ז) ולא נתנו א-להים להרע עמדי, וכולן לשון נתינה הם. ויש מפרשים ולא ביד חזקה ולא בשביל שידו חזקה, כי מאז אשלח את ידי והכיתי את מצרים וגו', ומתרגמין אותו ולא מן קדם דחיליה תקיף, משמו של רבי יעקב ברבי מנחם נאמר לי:
20. And I will stretch forth My hand and smite the Egyptians with all My miracles that I will wreak in their midst, and afterwards he will send you out.   כ. וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאתָי אֲשֶׁר אֶעשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:
21. And I will put this people's favor in the eyes of the Egyptians, and it will come to pass that when you go, you will not go empty handed.   כא. וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:
22. Each woman shall borrow from her neighbor and from the dweller in her house silver and gold objects and garments, and you shall put [them] on your sons and on your daughters, and you shall empty out Egypt."   כב. וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם:
and from the dweller in her house: From the one who lives with her in the same house.   ומגרת ביתה: מאותה שהיא גרה אתה בבית:
and you shall empty out: Heb. וְנִצַּלְךְתֶּם, as the Targum renders: וּתְרוּקְנוּן, and you shall empty out. And likewise, and they emptied out (וַיְנצלוּ) Egypt (Exod. 12:36); “and the children of Israel stripped themselves (וַיִתְנַצְלוּ) of their ornaments” (Exod. 33:6). Hence, the nun is a root letter. Menachem, however, classified it in the classification of the “tzaddi” (Machbereth Menachem p. 149) with “Thus, God separated (וַיַצֵל) your father’s livestock” (Gen. 31:9); “that God separated (הִצִיל) from our father” (Gen. 31:16). His words are, however, incorrect, because if the “nun” were not part of the root, since it is vowelized with a “chirik”, the word would not be used in the active sense for the second person masculine plural, but in the passive form for the second person masculine plural, similar to: “and you shall be uprooted (וְנִסַּחְךְתֶּם) from the land” (Deut. 28:63); “and you shall be delivered (וְנִתַךְתֶּם) into the hand of the enemy” (Lev. 26:25); “and you will be beaten (וְנִגַּפְךְתֶּם) before your enemies” (Lev. 26:17); “and you will be melted (וְנִךְתַּכְךְתֶּם) in its midst” (Ezek. 22:21); and say, ‘We are saved (נִצַלְנוּ)’ ” (Jer. 7:10), a passive expression in the first person plural. Every “nun” that is sometimes in the root and [sometimes] is missing, like the “nun” of נוֹגֵף (beats), נוֹשֵׂא (carries), נוֹתֵן (gives), נוֹשֵׁ (bites), when it is used in the active second person plural, is vowelized with a vocalized “schwa,” e.g., “and you shall carry (וּנְשָׂאתֶם) your father” (Gen. 45:19); “and you shall give (וּנְמַלְךְתֶּם) them” (Num. 32:29); “And you shall circumcise (וּנְתַךְתֶּם) the flesh of your foreskin” (Gen. 17:11). Therefore, I say that this [nun], which is vowelized with a “chirik”, is part of the root, and the noun is נִצּוּל, which is a heavy expression [with a “dagesh” in the second letter], like דִבּוּר (speech), כִּפּוּר (atonement), לִמוּד (teaching), and when one speaks in the second person plural, it (the first root letter of the verb) is vowelized with a “chirik”, like: “And you shall speak (וְדִבַּרְךְתֶּם) to the rock” (Num. 20:8); “and expiate (וְכִפַּרְךְתֶּם) the House” (Ezek. 45:20); “And you shall teach (וְלִמַּדְךְתֶּם) them to your sons” (Deut. 11:19).   ונצלתם: כתרגומו ותרוקנון. וכן (שמות יב לו) וינצלו את מצרים, (שמות לג ו) ויתנצלו בני ישראל את עדים, והנו"ן בו יסוד. ומנחם חברו במחברת צד"י עם (בראשית לא ט) ויצל א-להים את מקנה אביכם, (שם טז) אשר הציל א-להים מאבינו. ולא יאמנו דבריו, כי אם לא היתה הנו"ן יסוד והיא נקודה בחיר"ק, לא תהא משמשת בלשון ופעלתם אלא בלשון ונפעלתם, כמו (דברים כח סג) ונסחתם מן האדמה, (ויקרא כו כה) ונתתם ביד אויב, (שם יז) ונגפתם לפני אויביכם, (יחזקאל כב כא) ונתכתם בתוכה, (ירמיהו ז י) ואמרתם נצלנו, לשון נפעלנו. וכל נו"ן שהיא באה בתיבה לפרקים ונופלת ממנה, כנו"ן של נוגף, נושא, נותן, נושך, כשהיא מדברת לשון ופעלתם תנקד בשו"א בחטף, כגון (בראשית מה יט) ונשאתם את אביכם, (במדבר לב כט) ונתתם להם את ארץ הגלעד, (בראשית יז יא) ונמלתם את בשר ערלתכם. לכן אני אומר שזאת הנקודה בחיר"ק מן היסוד היא, ויסוד שם דבר נצול, והוא מן הלשונות הכבדים, כמו דבור, כפור, למוד, כשידבר בלשון ופעלתם ינקד בחיר"ק, כמו (במדבר כ ח) ודברתם אל הסלע, (יחזקאל מה כ) וכפרתם את הבית, (דברים יא יט) ולמדתם אותם את בניכם:
Print
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG