Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 49

Bereishit - Genesis - Chapter 49

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 49

1. Jacob called for his sons and said, "Gather and I will tell you what will happen to you at the end of days.   א. וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
and I will tell you, etc.: He attempted to reveal the End, but the Shechinah withdrew from him. So he began to say other things. — [from Pesachim 56a, Gen. Rabbah 89:5]   ואגידה לכם: בקש לגלות את הקץ ונסתלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים:
2. Gather and listen, sons of Jacob, and listen to Israel, your father.   ב. הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:
3. Reuben, you are my firstborn, my strength and the first of my might. [You should have been] superior in rank and superior in power.   ג. רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז:
and the first of my might: That is, his first drop [of semen], for he had never experienced a nocturnal emission. — [from Yeb. 76a]   וראשית אוני: היא טפה ראשונה שלו, שלא ראה קרי מימיו:
my might: Heb. אוֹנִי, my strength, similar to:“I have found power (אוֹן) for myself” (Hos. 12:9);“because of His great might (אוֹנִים)” (Isa. 40:26);“and to him who has no strength (אוֹנִים)” (ibid. 29). - [from Targum Onkelos]   אוני: כוחי, כמו (הושע יב ט) מצאתי און לי, (ישעיה מ כו) מרוב אונים, (שם כט) ולאין אונים:
superior in rank: Heb. שְׂאֵת יֶתֶר. You were fit to be superior over your brothers with the priesthood, an expression of raising up the hands (נְשִׂיאוּת כַּפַיִם) [to recite the priestly blessing]. — [from Gen. Rabbah 99:6]   יתר שאת: ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים:
and superior in power: Heb. וְיֶתֶר עָז, [i.e. superior] with kingship, like“And He will grant strength (עֹז) to His king” (I Sam. 2:10). - [from Gen. Rabbah 99:6]   ויתר עז: במלכות, כמו (ש"א ב י) ויתן עז למלכו. ומי גרם לך להפסיד כל אלה:
4. [You have] the restlessness of water; [therefore,] you shall not have superiority, for you ascended upon your father's couch; then you profaned [Him Who] ascended upon my bed.   ד. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:
[You have] the restlessness of water: The restlessness and the haste with which you hastened to display your anger, similar to water which hastens on its course. Therefore-   פחז כמים: הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם, לכך
you shall not have superiority: You shall no longer receive all these superior positions that were fit for you. Now what was the restlessness that you exhibited?   אל תותר: .אל תתרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך. ומהו הפחז אשר פחזת
the restlessness: that Name that ascended my couch. That is the Shechinah, which was accustomed to going up on my bed. — [from Shab. 55b]   כי עלית משכבי אביך אז חללת: - אותו שעלה על יצועי, שם שכינה שדרכו להיות עולה על יצועי:
for you ascended upon your father’s couch; then you profaned: Heb. פַּחַז. This is a noun; therefore, it is accented on the first syllable, and the entire word is vowelized with the “pattach.” [I.e., each syllable is vowelized with a“pattach.”] If it were a [verb in] past tense, [meaning: he was restless,] it would be vowelized פָּחַז, half with a “kamatz” and half with a“pattach,” and it would be accented on the latter syllable (פָּחַז).   פחז: שם דבר הוא לפיכך טעמו למעלה וכולו נקוד פת"ח, ואלו היה לשון עבר היה נקוד חציו קמ"ץ וחציו פת"ח וטעמו למטה:
my bed: Heb. יְצוּעִי, a term denoting a bed, because it is spread (מַצִּיעִים) with mattresses and sheets. There are many similar occurrences:“I shall not go up on the bed that was spread for me (יְצוּעָי)” (Ps. 132:3);“when I remember You on my couch (יְצוּעָי)” (ibid. 63:7). - [from Targum Onkelos]   יצועי: לשון משכב על שם שמציעים אותו על ידי לבדין וסדינין, והרבה דומים לו (תהלים קלב ג) אם אעלה על ערש יצועי, (תהלים סג ז) אם זכרתיך על יצועי:
5. Simeon and Levi are brothers; stolen instruments are their weapons.   ה. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:
Simeon and Levi are brothers: [They were] of one [accord in their] plot against Shechem and against Joseph: “So they said one to the other, ‘…So now, let us kill him…’ ” (Gen. 37:19f). Who were “they” ? If you say [that it was] Reuben or Judah, [that cannot be because] they did not agree to kill him. If you say [that it was] the sons of the maidservants, [that cannot be because] their hatred [toward him] was not [so] unmitigated [that they would want to kill him], for it is stated: “and he was a lad [and was] with the sons of Bilhah” (Gen. 37:2). [It could not have been] Issachar and Zebulun [because they] would not have spoken before their older brothers. [Thus,] by necessity [we must say that] they were Simeon and Levi, whom their father called “brothers.” - [from Gen. Rabbah, Shitah Chadashah]   שמעון ולוי אחים: בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (לעיל לז יט - כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים:
stolen instruments: This craft of murder is in their hands wrongfully, [for] it is [part] of Esau’s blessing. It is his craft, and you (Simeon and Levi) have stolen it from him. — [from Tanchuma Vayechi 9]   כלי חמס: אומנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא, זו אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו:
their weapons: Heb. מְכֵרֹתֵיהֶם, a term denoting weapons. In Greek, the word for sword is“machir” (Tanchuma Vayechi 9). Another explanation: מְכֵרֹתֵיהֶם means: In the land of their dwelling (מְגוּרָתָם) they conducted themselves with implements of violence, like“Your dwelling place (מְכֹרֹתַי‏ִ) and your birthplace (וּמוֹלְדֹתַי‏ִ)” (Ezek. 16:3). This is Onkelos’s translation. — [from Tanchuma Vayechi 9]   מכרתיהם: לשון כלי זיין, הסייף בלשון יוני מכי"ר. דבר אחר מכרתיהם. בארץ מגורתם נהגו עצמן בכלי חמס, כמו (יחזקאל טז ג) מכורותיך ומולדתיך, וזה תרגום של אונקלוס בארע תותבותהון:
6. Let my soul not enter their counsel; my honor, you shall not join their assembly, for in their wrath they killed a man, and with their will they hamstrung a bull.   ו. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:
Let my soul not enter their counsel: This is the [future] incident of Zimri [that Jacob is referring to], when the tribe of Simeon gathered to bring the Midianitess before Moses, and they said to him, “Is this one forbidden or permitted? If you say she is forbidden, who permitted you to marry Jethro’s daughter?” Let my name not be mentioned in connection with that affair. [Therefore, the Torah depicts Zimri as] “Zimri the son of Salu, the prince of a father’s house of the Simeonites” (Num. 25:14), but [Scripture] did not write, “the son of Jacob.” - [from Sanh. 82a, Gen. Rabbah 99:6]   בסודם אל תבא נפשי: זה מעשה זמרי, כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה, ואמרו לו זו אסורה או מותרת, אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, אל יזכר שמי בדבר, שנאמר (במדבר כה יד) זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, ולא כתב בן יעקב:
their assembly: When Korah, who is of the tribe of Levi, assembles the whole congregation against Moses and against Aaron. — [From Tanchuma Vayechi 10]   בקהלם: כשיקהיל קרח שהוא משבטו של לוי את כל העדה על משה ועל אהרן:
my honor, you shall not join: My name shall not join them there, as it is said: “Korah the son of Izhar the son of Kehath the son of Levi” (Num. 16:1), but it does not say, “the son of Jacob.” In (I) Chronicles (7:22f.), however, it says,“the son of Korah the son of Izhar the son of Kehath the son of Levi the son of Israel.” - [from Tanchuma Vayechi   אל תחד כבודי: שם, אל יתיחד עמהם שמי, שנאמר (במדבר טז א) קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, ולא נאמר בן יעקב אבל בדברי הימים כשנתייחסו בני קרח על הדוכן, נאמר (דה"א ו כב) בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל:
my honor, you shall not join: כָּבוֹד, honor, is a masculine noun. [Therefore,] you must explain [this passage] as if he (Jacob) is speaking to the honor and saying, “You, my honor, shall not join them,” like“You shall not join (תֵחַד) them in burial” (Isa. 14:20). [Since the word (תֵּחַד) includes a prefixed“tav,” it can be either the second person masculine or the third person feminine. Since כָּבוֹד is a masculine noun, the verb must be second person.]   אל תחד כבודי: כבוד לשון זכר הוא, ועל כרחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר אתה כבודי אל תתיחד עמם, כמו (ישעיה יד כ) לא תחד אתם בקבורה:
for in their wrath they killed a man: These are Hamor and the men of Shechem, and all of them are considered as no more than one man. And so [Scripture] says regarding Gideon, “And you shall smite Midian as one man” (Jud. 6:16), and similarly regarding the Egyptians, “a horse and its rider He cast into the sea” (Exod. 15:1). This is its midrashic interpretation (Gen. Rabbah 99:6), but its simple meaning is that many men are called “a man,” each one individually. In their wrath they (Simeon and Levi) killed every man with whom they were angry. Similarly,“and he learned to attack prey; he devoured men (אָדָם)” (Ezek. 19:3).   כי באפם הרגו איש: אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו טז) והכית את מדין כאיש אחד, וכן במצרים (שמות טו א) סוס ורוכבו רמה בים, זהו מדרשו. ופשוטו אנשים הרבה קורא איש, כל אחד לעצמו, באפם הרגו כל איש שכעסו עליו, וכן (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל:
and with their will they hamstrung a bull: They wanted to “uproot” Joseph, who was called “bull,” as it is said:“The firstborn of his bull-he has majesty” (Deut. 33:17). עִקְרוּ means esjareter in Old French, to hamstring, an expression similar to “You shall hamstring their horses” (Josh. 11:6). - [From Targum Yerushalmi]   וברצונם עקרו שור: רצו לעקור את יוסף שנקרא שור, שנאמר (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו. עקרו אישירוטו"ר בלע"ז [לכרות גידי השוק], לשון (יהושע יא ו) את סוסיהם תעקר:
7. Cursed be their wrath for it is mighty, and their anger because it is harsh. I will separate them throughout Jacob, and I will scatter them throughout Israel.   ז. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:
Cursed be their wrath for it is mighty: Even at the time of castigation, he cursed only their wrath. This is [in agreement with the idea behind] what Balaam said, “What shall I curse, which God did not curse?” (Num. 23:8). - [From Gen. Rabbah 99:6]   ארור אפם כי עז: אפילו בשעת תוכחה לא קלל אלא אפם, וזהו שאמר בלעם (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל:
I will separate them throughout Jacob: I will separate them from one another so that Levi will not be numbered among the tribes; hence they are separated. Another explanation: There are no [itinerant] paupers, scribes, or teachers of children except from [the tribe of] Simeon, so that they should be scattered. The tribe of Levi was made to go around to the threshing floors for heave offerings and tithes; thus he caused him to be dispersed in a respectable way. — [From Gen. Rabbah 98:5, 99:6, Shitah Chadashah]   אחלקם ביעקב: אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד:
8. Judah, [as for] you, your brothers will acknowledge you. Your hand will be at the nape of your enemies, [and] your father's sons will prostrate themselves to you.   ח. יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:
Judah, [as for] you, your brothers will acknowledge you: Since he reproved the first ones (Reuben, Simeon, and Levi) with reproach, Judah began retreating backwards [so that he (Jacob) would not reprove him for the deed involving Tamar (Gen. 38:16 ff). So Jacob called him with words of appeasement, “Judah, you are not like them.” - [From Shitah Chadashah]   יהודה אתה יודוך אחיך: לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה לסוג לאחוריו (שלא יוכיחנו על מעשה תמר) וקראו יעקב בדברי רצוי יהודה לא אתה כמותם:
Your hand will be at the nape of your enemies: In the time of David: “And of my enemies-you have given me the back of their necks” (II Sam. 22:41). - [From Gen. Rabbah 98:9] [   ידך בערף אויביך: בימי דוד, שנאמר (ש"ב כב מא) ואויבי תתה לי עורף:
your father’s sons: Since they were [born] from many wives, he did not say, “your mother’s sons,” after the manner that Isaac said (Gen. 27:29). - [From Gen. Rabbah 98:6]   בני אביך: על שם שהיו מנשים הרבה לא אמר בני אמך, כדרך שאמר יצחק (לעיל כז כט):
9. A cub [and] a grown lion is Judah. From the prey, my son, you withdrew. He crouched, rested like a lion, and like a lion, who will rouse him?   ט. גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:
A cub [and] a grown lion is Judah: He prophesied about David, who was at first like a cub:“When Saul was king over us, it was you who led Israel out and brought them in” (II Sam. 5:2), and at the end a lion, when they made him king over them. This is what Onkelos means in his translation by יְהֵא בְּשֵׁירוּיָא שִׁלְטוֹן, [he shall be a ruler] in his beginning.   גור אריה: על דוד נתנבא, בתחלה גור (שמואל ב' ה ב) בהיות שאול מלך עלינו אתה הייתה המוציא והמביא את ישראל, ולבסוף אריה כשהמליכוהו עליהם, וזהו שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרויא, בתחלתו:
from the prey: From what I suspected of you, (namely) that“Jospeh has surely been torn up; a wild beast has devoured him” (Gen. 37: 33). This referred to Judah, who was likened to a lion. - [from Tanchuma Vayigash 9]   מטרף: ממה שחשדתיך (לעיל לז לג) בטרף טרף יוסף חיה רעה אכלתהו, וזהו יהודה שנמשל לאריה:
my son, you withdrew: Heb. עָלִיתָ, you withdrew yourself and said, “What is the gain [if we slay our brother and cover up his blood]?” (Gen. 37:26) (Gen. Rabbah 99:8). Similarly, [Judah withdrew] from killing Tamar, when he confessed, “She is right, [it is] from me…” (Gen. 38: 26) (Aggadath Bereshith 83). Therefore, “he crouched, lay down, etc.” [This was fulfilled] in the time of Solomon,“every man under his vine, etc.” (I Kings 5:5) (Gen. Rabbah 98:7).   בני עלית: סלקת את עצמך, ואמרת (שם כו) מה בצע וגו'. וכן מהריגת תמר שהודה (לעיל לח כו) צדקה ממני, לפיכך כרע רבץ וגו' בימי שלמה (מ"א ה ה) איש תחת גפנו וגו':
10. The scepter shall not depart from Judah, nor the student of the law from between his feet, until Shiloh comes, and to him will be a gathering of peoples.   י. לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים:
The scepter shall not depart from Judah: from David and thereafter. These (who bear the scepter after the termination of the kingdom) are the exilarchs (princes) in Babylon, who ruled over the people with a scepter, [and] who were appointed by royal mandate. — [From Sanh. 5a]   לא יסור שבט מיהודה: מדוד ואילך, אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם בשבט שממונים על פי המלכות:
nor the student of the law from between his feet: Students. These are the princes of the land of Israel. — [From Sanh. 5a]   ומחקק מבין רגליו: תלמידים, אלו נשיאי ארץ ישראל:
until Shiloh comes: [This refers to] the King Messiah, to whom the kingdom belongs (שֶׁלוֹ) , and so did Onkelos render it: [until the Messiah comes, to whom the kingdom belongs]. According to the Midrash Aggadah, [“Shiloh” is a combination of] שַׁי לוֹ, a gift to him, as it is said:“they will bring a gift to him who is to be feared” (Ps. 76:12). - [From Gen. Rabbah ed. Theodore-Albeck p. 1210 ]   עד כי יבא שילה: מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס. ומדרש אגדה שילו, שי לו, שנאמר (תהלים עו יב) יובילו שי למורא:
and to him will be a gathering of peoples: Heb. יִקְּהַת עַמִּים denoting a gathering of peoples, for the“yud” of (יִקְּהַת) is part of the root [and not a prefix], like“with your brightness (יִפְעָת‏ֶ)” (Ezek. 28: 17), and sometimes [the “yud” is] omitted. Many letters are subject to this rule, and they are called defective roots, like the“nun” of נוֹגֵף (smite), נוֹשׁ‏ֵ (bite), and the “aleph” of“and my speech (אַחְוָתִי) in your ears” (Job 13:17); and [the “aleph”] of“the scream of (אִבְחַת) the sword” (Ezek. 21:20); and [the “aleph”] of“a jug (אָסוּ‏) of oil” (II Kings 4:2). This too, is [a noun meaning] a gathering of peoples, [meaning: a number of nations who unite to serve God and join under the banner of the King Messiah] as it is said: “to him shall the nations inquire” (Isa. 11:10). Similar to this is“The eye that mocks the father and despises the mother’s wrinkles (לְיִקְּהַת אֵם)” (Prov. 30:17), [i.e., meaning] the gathering of wrinkles in her face, due to her old age. And in the Talmud [we find]:“were sitting and gathering assemblies וּמַקְהו ֹאַקְהָתָא in the streets of Nehardea” [Pumbeditha] in Tractate Yebamtoh (110b). He (Jacob) could also have said: קְהִיּת עַמִּים [Since the“yud” of יִקְהַת is not a prefix denoting the third person masculine singular, but is a defective root, the form קְהִיּת עַמִּים would be just as appropriate.]- [From Gen. Rabbah 98:9]   ולו יקהת עמים: אסיפת עמים, שהיו"ד עיקר היא ביסוד, כמו (יחזקאל כח יז) יפעתך, ופעמים שנופלת ממנו, וכמה אותיות משמשות בלשון זה והם נקראים עיקר נופל, כגון נו"ן של נוגף ושל נושך ואל"ף (איוב יג יז) שבאחותי באזניכם, (יחזקאל כא כ) ושבאבחת חרב (מ"ב ד ב) ואסוך שמן. אף זה יקהת עמים, אסיפת עמים, שנאמר (ישעיהו יא י) אליו גוים ידרושו, ודומה לו (משלי ל יז) עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם, לקבוץ קמטים שבפנים מפני זקנתה. ובתלמוד (יבמות קו ב) דיתבי ומקהו אקהתא בשוקי דנהרדעא, ויכול היה לומר קהיית עמים:
11. He binds his foal to a vine, and to a tendril [he binds] his young donkey. [He launders] his garment with wine, and with the blood of grapes binds his raiment.   יא. אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ:
He binds his foal to a vine: He prophesied concerning the land of Judah [namely] that wine will flow like a fountain from it. One Judahite man will bind one foal to a vine and load it from one vine, and from one tendril [he will load] one young donkey. — [From Gen. Rabbah 98:9]   אסרי לגפן עירה: נתנבא על ארץ יהודה שתהא מושכת יין כמעיין, איש יהודה יאסור לגפן עיר אחד ויטעננו מגפן אחת, ומשורק אחד בן אתון אחד:
a tendril: A long branch, corjede in Old French, a vine-branch. [   שרקה: זמורה ארוכה, קורייד"א בלע"ז [עריס]:
He launders]…with wine: All this is an expression of an abundance of wine. — [From Gen. Rabbah 99:8]   כבס ביין: כל זה לשון רבוי יין:
his raiment: Heb. סוּתֹה. It is a word denoting a type of garment, and there is none like it in Scripture.   סותה: לשון מין בגד הוא, ואין לו דמיון במקרא:
binds: Heb. אֹסְרִי, equivalent to אוֹסֵר, as in the example:“He lifts (מְקִימִי) the pauper up from the dust” (Ps. 113:7) [instead of מֵקִים];“You, Who dwell (הַישְׁבִי) in heaven” (ibid. 123:1) [instead of הַישֵׁב]. Likewise,“his young donkey” (בְּנִי אִתֹנוֹ) [instead of בֶּן אִתֹנוֹ] follows this pattern. Onkelos, however, translated it [the verse] as referring to the King Messiah [i.e., the King Messiah will bind, etc.]. The vine represents Israel; עִירֹה means Jerusalem [interpreting עִירֹה as“his city,” from עִיר]. The tendril represents Israel, [referred to as such by the prophet:]“Yet I planted you a noble vine stock (שׁוֹרֵק)” (Jer. 2:21). בְּנִי אִתֹנוֹ [is translated by Onkelos as] They shall build his Temple [בְּנִי is derived from בנה, to build. אִתֹנוֹ is] an expression similar to“the entrance gate (שַׁעַר הָאִיתוֹן)” in the Book of Ezekiel (40:15). [The complete Targum reads as follows: He (the Messiah) shall bring Israel around to his city, the people shall build his Temple.] He (Onkelos) further translates it in another manner: the vine refers to the righteous, בְּנִי אִתֹנוֹ refers to those who uphold the Torah by teaching [others], from the idea [expressed by the verse]:“the riders of white donkeys (אֲתֹנֹת)” (Jud. 5:10).   אסרי: כמו אוסר, דוגמתו (תהלים קיג ז) מקימי מעפר דל, (שם קכג א) היושבי בשמים, וכן בני אתונו כענין זה. ואונקלוס תרגם במלך המשיח. גפן הם ישראל, עירה זו ירושלים. שורקה אלו ישראל (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק:
[He launders]…with wine: [Onkelos renders:] “Fine purple shall be his (the Messiah’s) garment,” whose color resembles wine. [The complete Targum reads: Fine purple shall be his garment, his raiment fine wool, crimson and colorful clothing.]“And colorful clothing” is expressed by the word סוּתֹה, [a garment] a woman wears to entice [מְסִיתָה] a male to cast his eyes on her. Our Rabbis also explained it in the Talmud as a term denoting the enticement of drunkenness, in Tractate Kethuboth (11b): And if you say about the wine, that it does not intoxicate, the Torah states: סוּתֹה [which means enticement to drunkenness. The Rabbis, however, render the passage as follows: and with the blood of grapes that entices.].   בני אתונו: יבנון היכליה, לשון שער האיתון בספר יחזקאל (מ טו). ועוד תרגמו בפנים אחרים גפן אלו צדיקים. בני אתונו עבדי אורייתא באולפן, על שם (שופטים ה י) רוכבי אתונות צחורות. [כבס ביין יהא] ארגוון טב לבושוהי, דומה ליין, וצבעונין הוא לשון סותה שהאשה לובשתן ומסיתה בהן את הזכר ליתן עיניו בה. ואף רבותינו פירשו בתלמוד לשון הסתת שכרות במסכת כתובות (דף קיא ב) ועל היין, שמא תאמר אינו מרוה, תלמוד לומר סותה:
12. [He is] red eyed from wine and white toothed from milk.   יב. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:
red-eyed from wine: Heb. חַכְלִילִי, an expression of redness, as the Targum renders, and similarly (Prov. 23:29),“Who has bloodshot eyes (עֵינַים חַכְלִלוֹת) ?” For it is common for those who drink wine to have red eyes.   חכלילי: לשון אודם כתרגומו וכן (משלי כג כט) למי חכלילות עינים, שכן דרך שותי יין עיניהם מאדימין:
from milk: Due to the abundance of milk, for in his (Judah’s) land there will be good pasture for flocks of sheep. This is the meaning of the verse: He shall be red-eyed from an abundance of wine, and he shall be white-toothed from an abundance of milk. According to the Targum, however, עֵינַיִם denotes mountains because from there one can see far away. [According to the Targum : His mountains shall be red with his vineyards.] The Targum renders it also in another manner, as an expression of fountains (as in Gen. 16:7, 24:16, 29, 30, 42, 43, 45) and the flow of the vats. [The Targum reads further: His vats (נַעִווֹהִי) shall flow with wine.] נַעִווֹהִי means “his vats.” This is Aramaic, [and] in Tractate A.Z. (74b):“Vats (נַעִוָא) are to be purged with boiling water.” [וּלְבֶן שִׁנַּיִם he renders:] יְחַוְרָן בָּקְעָתֵיהּ. He renders שִׁנַּיִם as a term denoting rocky crags. [According to this translation then, Onkelos renders: his rocky crags shall be white.]   מחלב: מרוב חלב [שיהא בארצו מרעה טוב לעדרי צאן, וכן פירוש המקרא אדום עינים יהא מרוב יין, ולבן שנים יהא מרוב חלב]. ולפי תרגומו עינים לשון הרים, שמשם צופים למרחוק. ועוד תרגמו בפנים אחרות לשון מעינות וקילוח היקבים. נעווהי, יקבים שלו, ולשון ארמי הוא במסכת עבודה זרה (דף עד ב) נעוא ארתחו. יחוורן בקעתיה, תרגם שנים לשון (ש"א יד ד) שני הסלעים:
13. Zebulun will dwell on the coast of the seas; he [will be] at the harbor of the ships, and his boundary will be at Zidon.   יג. זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן:
Zebulun will dwell on the coast of the seas: Heb. חוֹף. His land will be on the seacoast. חוֹף is as the Targum renders: סְפַר, marche in Old French, borderland. He will constantly frequent the harbor of the ships, in the place of the port, where the ships bring merchandise, for Zebulun would engage in commerce and provide food for the tribe of Issachar, and they (the tribe of Issachar) would engage in [the study of] Torah. That is [the meaning of] what Moses said,“Rejoice, O Zebulun, in your going forth, and Issachar, in your tents” (Deut. 33:18) Zebulun would go forth [to engage] in commerce, and Issachar would engage in [the study of] Torah in tents. — [From Tanchuma Vayechi 11]   לחוף ימים: על חוף ימים תהיה ארצו. חוף כתרגומו ספר, מרק"א בלע"ז [גבול], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה (דברים לג יח) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים:
and his boundary will be at Zidon: The end of his boundary will be near Zidon. יַרְכָתוֹ means: his end, similar to“and to the end of (וּלְיַרְכְּתֵי) the Tabernacle” (Exod. 26:22). - [From Targum Onkelos]   וירכתו על צידון: סוף גבולו יהיה סמוך לצידון. ירכתו, סופו, כמו (שמות כו כב) ולירכתי המשכן:
14. Issachar is a bony donkey, lying between the boundaries.   יד. יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:
Issachar is a bony donkey: Heb. חִמֹר גָרֶם, a bony donkey. He bears the yoke of the Torah, like a strong donkey which is laden with a heavy burden. — [From Gen. Rabbah 99: 9]   יששכר חמור גרם: חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד:
lying between the boundaries: like a donkey, which travels day and night and does not lodge in a house, but when it lies down to rest, it lies between the boundaries, in the boundaries of the towns where it transports merchandise. — [From Zohar vol. 1, 242a]   רבץ בין המשפתים: כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא:
15. He saw a resting place, that it was good, and the land, that it was pleasant, and he bent his shoulder to bear [burdens], and he became an indentured laborer.   טו. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:
He saw a resting place, that it was good: He saw that his territory was a blessed and good land for producing fruits. — [From Targum Onkelos , Bereshith Rabbathi]   וירא מנוחה כי טוב: ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות:
and he bent his shoulder to bear [burdens]: [I.e., the yoke of Torah.]- [From Gen. Rabbah 98:12]   ויט שכמו לסבול: עול תורה:
and he became: for all his brothers, the Israelites-   ויהי: לכל אחיו ישראל:
an indentured laborer: to decide for them instructions of Torah [law] and the sequence of leap years, as it is said: “And of the sons of Issachar, those who had an understanding of the times, to know what Israel should do: their chiefs were two hundred” (I Chron 12:33). He (Issachar) provided two hundred heads of Sanhedrin.“And all their brethren obeyed their word” (ibid. 12:32). - [From Gen. Rabbah 98: 12]   למס עובד: לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר (דה"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם:
and he bent his shoulder: Heb. וַיֵּט, he lowered his shoulder, similar to“And He bent (וַיֵּט) the heavens” (II Sam. 22:10, Ps. 18:10),“Incline your ear (הַטּוּ)” (Ps. 78:1). Onkelos, however, rendered it in a different manner: and he bent his shoulder to bear wars and to conquer regions, for they dwelled on the border; the enemy will be vanquished under him as an indentured laborer.   ויט שכמו: השפיל שכמו כמו (שמואל ב' כב י) ויט שמים (תהלים עח א) הטו אזניכם. ואונקלוס תרגמו בפנים אחרים ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר, ויהי האויב כבוש תחתיו למס עובד:
16. Dan will avenge his people, like one, the tribes of Israel.   טז. דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:
Dan will avenge his people: Heb. יָדִין, will avenge his people from the Philistines, like“When the Lord avenges (יָדִין) His people” (Deut. 32:36). - [From Targum Onkelos]   דן ידין עמו: ינקום נקמת עמו מפלשתים, כמו (דברים לב לו) כי ידין ה' עמו:
like one, the tribes of Israel: All Israel will be like one with him, and he will avenge them all. Concerning Samson he uttered this prophecy. We can also explain שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּאַחַד [as follows]: like the special one of the tribes, namely David, who came from Judah. — [From Targum Onkelos, Sotah 10a, Gen. Rabbah 99:11]   כאחד שבטי ישראל: כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון נבא נבואה זו. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה:
17. Dan will be a serpent on the road, a viper on the path, which bites the horse's heels, so its rider falls backwards.   יז. יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר:
a viper: Heb. שְׁפִיפֹן. This is a snake, and I say it is given this appellation because it bites,“and you will bite (תְּשׁוּפֶנוּ) his heel” (Gen. 3:15).   שפיפן: הוא נחש. ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף, כמו (בראשית ג טו) ואתה תשופנו עקב:
which bites the horse’s heels: So is the habit of a snake. He (Jacob) compares him (Dan) to a snake, which bites a horse’s heels, and [causes] its rider to fall backwards, although it does not touch him. We find something similar in [the story of] Samson:“And Samson grasped the two pillars of the center, etc.” (Jud. 16:29), and those on the roof died. Onkelos renders [נָחָשׁ] as כְּחִיוֵי חוּרְמָן, the name of a species of snake whose bite has no antidote, and that is the צִפְעֹנִי (adder). It is called חוּרְמָן because it destroys (חֵרֶם) everything. [Onkelos renders] וּכְפִתְנָא, and like a viper, like פֶּתֶן (Isa. 11:8, Ps. 58:5) [and he renders] יִכְמוֹן, [as] he will lie in wait.   הנשך עקבי סוס: כך דרכו של נחש, ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס, ונופל רכבו אחור שלא נגע בו. ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים טז כט) וילפת שמשון את שני עמודי התוך וגו' ושעל הגג מתו. ואונקלוס תרגם כחיוי חורמן, שם מין נחש, שאין רפואה לנשיכתו, והוא צפעוני, וקרוי חורמן על שם שעושה הכל חרם. וכפתנא, כמו פתן. יכמון, יארוב:
18. For Your salvation, I hope, O Lord!   יח. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה:
For Your salvation, I hope, O Lord!: He (Jacob) prophesied that the Philistines would gouge out his (Samson’s) eyes, and he (Samson) would ultimately say,“O Lord God, remember me now and strengthen me now only this once, etc.” (Jud. 16:28). - [From Num. Rabbah 14:9]   לישועתך קויתי ה': נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר (שופטים טז כח) זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו':
19. [As for] Gad, a troop will troop forth from him, and it will troop back in its tracks.   יט. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:
[As for] Gad, a troop will troop forth from him: Heb. גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנוּ. All [these words] are expressions of a troop (גְּדוּד) as Menachem (Machbereth Menachem p. 52) classified it. If you ask [why] there is no [expression of] גְּדוּד without two“daleths,” we answer that [indeed] the noun גְּדוּד requires two“daleths,” for that is the rule of a word with a root of two letters [in this case גד], to double the final letter, but its root [remains] only two letters. Similarly, [Scripture] says:“Like a wandering (לָנוּד) sparrow” (Prov. 26:2), which is a derivative of [the same root as]“And I was sated with restlessness (נְדוּדִים)” (Job 7:4);“there he fell down dead (שָׁדוּד)” [lit., robbed] (Jud. 5:27), which is a derivative of [the same root as]“that ravages (יָשׁוּד) at noon” (Ps. 91:6). Also, יָגֻד, יְגוּדֶנּוּ, and גְּדוּד are from the same root. When the root is used in the יִפְעַל form (the future tense of the קַל conjugation), it (the final letter) is not doubled, like יָגוּד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב, but when it is reflexive (מִתְפַּעֵל) or causative (מַפְעִיל), it is doubled, like יִתְגוֹדֵד, יִתְרוֹמֵם, יִתְבּוֹלֵל, יִתְעוֹדֵד, or causative (מַפְעִיל) , [like]“He strengthens (יְעוֹדֵד) the orphan and the widow” (ibid. 146:9);“to bring Jacob back (לְשׁוֹבֵב) to Him” (Isa. 49:5);“restorer (מְשׁוֹבֵב) of the paths” (ibid. 58:12). Also, יְגוּדֶּנוּ stated here is not an expression meaning that others will cause him to do, [because then the“daleth” would be doubled,] but it is like יָגוּד הֵימֶנּוּ, will troop forth from him, similar to“my children have left me (יְצָאוּנִי),” (Jer. 10:20), [which is equivalent to] יָצְאוּ מִמֶנִי, they went forth from me. [Hence, this form is not the causative, but the simple conjugation, which does not require the doubling of the final letter.] גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנוּ [means]: troops will troop forth from him-they will cross the Jordan with their brothers to war, every armed man, until the land is conquered.   גד גדוד יגודנו: כולם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם. ואם תאמר אין גדוד בלא שני דלתי"ן, יש לומר גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר (משלי כו ב) כצפור לנוד, מגזרת (איוב ז ד) ושבעתי נדודים, (שופטים ה כז) שם נפל שדוד, מגזרת (תהלים צא ו) ישוד צהרים, אף יגוד, יגודנו, וגדוד, מגזרה אחת הם. וכשהוא מדבר בלשון יפעל אינו כפול, כמו יגוד, ינוד, ירום, ישוד, ישוב, וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול, כמו יתגודד, יתרומם, יתבולל, יתעודד. ובלשון מפעיל (תהלים קמו ט) יתום ואלמנה יעודד, (ישעיה מט ה) לשובב יעקב אליו, (שם נח יב) משובב נתיבות. יגודנו האמור כאן אין לשון שיפעילוהו אחרים, אלא כמו יגוד הימנו, כמו (ירמיה י כ) בני יצאוני, יצאו ממני. גד גדוד יגודנו. גדודים יגודו הימנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ:
and it will troop back in its tracks: All his troops will return in their tracks to the territory that they took on the other side of the Jordan, and no one will be missing from them. — [From Targum Yerushalmi]   והוא יגוד עקב: כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש:
in its tracks: Heb. עָקֵב. In their way and in their paths upon which they went they will return, equivalent to“and your steps (וְעִקְבוֹתֶי‏) were not known” (Ps. 77:20), and similarly,“in the footsteps of (בְּעִקְבֵי) the flocks” (Song of Songs 1:8); in French, traces , [meaning] tracks or footsteps.   עקב: בדרכן ובמסלותם שהלכו ישובו, כמו (תהלים עז כ) ועקבותיך לא נודעו, וכן (שה"ש א ח) בעקבי הצאן, בלשון לע"ז תרצי"ש [עקבות]:
20. From Asher will come rich food, and he will yield regal delicacies.   כ. מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:
From Asher will come rich food: The food from Asher’s territory will be rich, for there will be many olive trees in his territory, so that oil will flow like a fountain. And thus did Moses bless him, “and dip his foot in oil” (Deut. 33:24), as we learned in Menachoth (85b): The people of Laodicea once needed oil. [So they appointed themselves a Gentile messenger (according to Rashi, or a Gentile official, according to Rashi ms. and Rabbenu Gershom, ad loc.). They said to him, “Go and bring us oil worth a million (coins).” The messenger went to Jerusalem, where they told him, “Go to Tyre.” So the messenger went to Tyre, where they told him, “Go to Giscala (a town in the territory of Asher).” The messenger went to Giscala, where they told him, “Go to so-and-so, to that field.” He went to the field and he found a man breaking up the earth around his olive trees. The messenger asked him, “Do you have a million (coins) worth of oil?” The man replied, “Yes, but wait for me until I finish my work.” The messenger waited. After the man finished working, he cast his tools over his shoulder and went on his way, removing the stones from the path as he walked. The messenger thought to himself, “Has this man really a million (coins) worth of oil? I think the Jews have played a trick on me.” As soon as the man arrived at his town, his maidservant brought him a kettle of hot water, and the man washed his hands and feet with it. She then brought him a golden cup full of oil, and he dipped his hands and feet in it, to fulfill what is stated: “and dip his foot in oil.” After they had dined, the man measured out for the messenger oil (worth) a million (coins). He asked the messenger, “Don’t you need more?” “Yes,” the messenger replied, “but I have no money.” The man said, “If you want to buy, buy, and I will come with you and collect the money for it.” The man then measured out additional oil for one hundred eighty thousand (coins). It was said that the messenger hired all the horses, mules, camels, and donkeys that he could find in the land of Israel. As soon as the messenger arrived in his home town, the townspeople came out to praise him. He said to them, “Don’t praise me! Praise this man who measured out for me oil for a million (coins), and I still owe him a hundred eighty thousand (coins).” This illustrates the verse:“There is one who feigns riches but has nothing; one who feigns poverty but has great wealth” (Prov. 13:7).]   מאשר שמנה לחמו: מאכל הבא מחלקו של אשר יהא שמן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעין. וכן ברכו משה (דברים לג כד) וטובל בשמן רגלו, כמו ששנינו במנחות (דף פה ב) פעם אחת הוצרכו אנשי לודקיא לשמן וכו':
21. Naphtali is a swift gazelle; [he is one] who utters beautiful words.   כא. נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:
a swift gazelle: This is the valley of Gennesar, which ripens its fruits swiftly, like the gazelle, which runs swiftly. אַיָלָה שְׁלֻחָה means a gazelle that runs swiftly. — [from Gen. Rabbah 99:12]   אילה שלוחה: זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה כאילה זו שהיא קלה לרוץ. אילה שלוחה. אילה משולחת לרוץ:
[he is one] who utters beautiful words: As the Targum renders. [See below.] Another explanation: A swift gazelle: He (Jacob) prophesied concerning the war with Sisera: “and take with you ten thousand men of the men of Naphtali, etc.” (Jud. 4:6), and they went there with alacrity. And so it is stated there with an expression of dispatching, “into the valley they rushed forth with their feet” (ibid. 5:15).   הנותן אמרי שפר: כתרגומו. דבר אחר על מלחמת סיסרא נתנבא (שופטים ד ו) ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי וגו', והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח (שופטים ה טו) בעמק שלח ברגליו:
[he is one] who utters beautiful words: Through them, Deborah and Barak sang a song (Gen. Rabbah 98:17). Our Rabbis [of the Talmud], however, interpreted it (the entire verse) as an allusion to the day of Jacob’s burial, when Esau contested [the ownership of] the cave, in Tractate Sotah (13a). [As soon as Jacob’s sons reached the Cave of Machpelah, Esau came and stopped them. He said to them, “Mamre, Kiriath-arba, which is Hebron” (Gen. 35:27); Rabbi Isaac said that the name Kiriath-arba alludes to the four couples interred there: Adam and Eve, Abraham and Sarah, Isaac and Rebecca, and Jacob and Leah. Jacob buried Leah in his place, and the remaining one Esau said was his. Jacob’s sons said to Esau, “You sold it.” He replied, “Although I sold my birthright, did I sell my rights as an ordinary son?” They answered,“Yes, for it is written: ‘in my grave, which I bought (כָּרִיתִי) for myself’” (Gen. 50:5). Rabbi Johanan said in the name of Rabbi Simeon the son of Jehozadak, כִּירָה means nothing but sale (מְכִירָה), for in the coastal cities, sale is known as כִּירָה. Esau replied, “Give me the deed.” They said to him, “The deed is in Egypt.” [One asked another,] “Who should go (to get it) ?” [He replied,]“Let Naphtali go because he is as fleet-footed as a gazelle, as it is written: ‘Naphtali is a swift gazelle, [he is one] who utters beautiful words (אִמְרֵי שָׁפֶר).’” Do not read אִמְרֵי שָׁפֶר, but אִמְרֵי סֵפֶר, words of a scroll.] [I. e., it was Naphtali who brought the deed to the cave to prove that Jacob had purchased Esau’s burial right there.] The Targum renders: יִתְרְמֵי עַדְבֵהּ, his lot will fall [in a good land], and he will give thanks for his territory with beautiful words and praise.   הנותן אמרי שפר: על ידם שרו דבורה וברק שירה. ורבותינו דרשוהו על יום קבורת יעקב כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (דף יג א). [ותרגומו] יתרמי עדביה יפול חבלו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח:
22. A charming son is Joseph, a son charming to the eye; [of the] women, [each one] strode along to see him.   כב. בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:
A charming son is Joseph: Heb. בֵּן פֹּרָת, a charming son. This is an Aramaism, similar to [the word used in the expression]“Let us express our favor (אַפִּרְיוֹן) to Rabbi Simeon,” [found] at the end of Baba Mezia (119a).   בן פרת: בן חן, והוא לשון ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון בסוף בבא מציעא (קיט א):
a son charming to the eye: His charm attracts the eye that beholds him.   בן פרת עלי עין: חנו נטוי על העין הרואה אותו:
of the] women, [each one] strode along to see him: Heb. עִלֵי שׁוּר. The women of Egypt strode out on the wall to gaze upon his beauty. Of the women, each one strode to a place from which she could catch a glimpse of him. עִלֵי שׁוּר, for the purpose of looking at him, similar to“I behold him (אֲשׁוּרֶנוּ), but not near” (Num. 24:17). There are many midrashic interpretations, but this is the closest to the literal sense of the verse. (Another explanation: This is how it should read, because according to the first interpretation, שׁוּר means“a wall.”)]   בנות צעדה עלי שור: בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו. ובנות הרבה צעדה, כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם. עלי שור. על ראייתו, כמו (במדבר כד יז) אשורנו ולא קרוב. ומדרשי אגדה יש רבים, וזה נוטה לישוב המקרא:
charming-: Heb. פֹּרָת. The “tav” in it is [added merely] to enhance the language, similar to“because of (עַל דִּבְרַת) the children of men” (Ecc. 3:18), (lit., concerning the matter of). שׁוּר is the equivalent of לָשׁוּר, to see. [Thus the meaning of] עִלֵי שׁוּר [is] in order to see. Onkelos, however, renders בָּנוֹת צָעִדָה עִלֵי שׁוּר : Two tribes will emerge from his children. They will [each] receive a share and an inheritance. [Scripture] writes בָּנוֹת, alluding to the daughters of Manasseh, [i.e.,] the daughters of Zelophehad, who received a share [of the land] on both sides of the Jordan. בֵּן פֹרת יוֹסֵף [is rendered] my son, who will multiply, is Joseph פֹּרָת is an expression of procreation פִּרְיָה וְרִבְיָה). There are midrashic interpretations that fit the language [of the verse, as follows]: When Esau came toward Jacob, all the other mothers went out ahead of their children to prostrate themselves. Concerning Rachel, however, it is written: “and afterwards, Joseph and Rachel drew near and prostrated themselves” (Gen. 33: 7), [denoting that Joseph preceded Rachel]. Joseph said,“This scoundrel has a haughty eye. Perhaps he will take a fancy to my mother.” So he went ahead of her, stretching his height to conceal her. His father was referring to this when he blessed him בֵּן פֹּרָת, a son who grew, [meaning] you raised yourself over Esau’s eye. Therefore, you have attained greatness. — [From Gen. Rabbah 78:10]   פרת: תי"ו שבו הוא תקון הלשון, כמו (קהלת ג יח) על דברת בני האדם:
of the] women, [each one] strode along to see him: to gaze at you when you went forth through Egypt (Gen. Rabbah 98:18). They [the Rabbis] interpreted it (עִלֵי שׁוּר) further as referring to the idea that the evil eye should have no influence over his descendants. Also, when he (Jacob) blessed Manasseh and Ephraim, he blessed them [that they should be] like fish, over which the evil eye has no influence. — [From Ber. 20a]   שור: עלי שור כמו לשור בשביל לשור. ותרגום של אונקלוס בנות צעדה עלי שור תרין שבטין יפקון מבנוהי וכו'. וכתב בנות על שם בנות מנשה בנות צלפחד שנטלו חלק בשני עברי הירדן. ברי דיסגי יוסף פורת לשון פריה ורביה. ויש מדרשי אגדה המתישבים על הלשון בשעה שבא עשו לקראת יעקב, בכולן קדמו האמהות ללכת לפני בניהם להשתחוות, וברחל כתיב (לעיל לג ז) נגש יוסף ורחל וישתחוו. אמר יוסף רשע הזה עינו רמה, שמא יתן עינו באמי, יצא לפניה ושרבב קומתו לכסותה, והוא שברכו אביו בן פורת, הגדלת עצמך יוסף עלי עין של עשו, לפיכך זכית לגדולה : בנות צעדה עלי שור להסתכל בך בצאתך על מצרים. ועוד דרשוהו לענין שלא תשלוט בזרעו עין רעה, ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם כדגים שאין עין רעה שולטת בהם:
23. They heaped bitterness upon him and became quarrelsome; yea, archers despised him.   כג. וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים:
They heaped bitterness upon him and became quarrelsome: Heb. וַיְמָרִרֻהוּ. His brothers heaped bitterness upon him (Joseph), [and] Potiphar and his wife heaped bitterness upon him by having him imprisoned. [This is] an expression similar to“And they embittered (וַיְמָרְרוּ) their lives” (Exod. 1:14). - [From Gen. Rabbah 98:19]   וימררהו ורבו: וימררוהו אחיו, וימררוהו פוטיפר ואשתו לאסרו, לשון (שמות א יד) וימררו את חייהם:
and became quarrelsome: Heb. וָרֹבּוּ. His brothers became his antagonists, (lit., men of quarrel). This verb form (וָרֹבּוּ) is not a form of פָּעִלוּ, [the simple active קַל conjugation], for if it were, it should have been vowelized like רָבוּ in“They are the waters of Meribah, where the children of Israel quarreled (רָבוּ), etc.” (Num. 20:13). Even if it (וָרֹבּוּ) denotes the shooting of (רְבִית) arrows, it would be vowelized the same way. It is [therefore] only a form of פֹּעִלוּ, the passive form, as in“The heavens were devastated (שֹׁמּוּ)” (Jer. 2:12), which is [equivalent to] הוּשַׁמּוּ Likewise,“They are taken away (רוֹמוּ) in a second” (Job 24:24), is an expression like הוּרְמוּ, except that the expressions of הוּשַׁמּוּ and הוּרְמוּ mean [to be devastated and taken away] by others, whereas the expressions שֹׁמּוּ, רוֹמוּ, [and] רֹבּוּ denote actions caused by themselves: they devastate themselves, they were taken away by themselves, they became quarrelsome. Similarly,“The island dwellers have been silenced (דֹמּוּ)” (Isa. 23:2) is like נָדַמּוּ Onkelos also renders וְנַקְמוֹהִי, and they took revenge from him.   ורבו: נעשו לו אחיו אנשי ריב. ואין הלשון הזה לשון פעלו, שאם כן היה לו לינקד ורבו, כמו (במדבר כ יג) המה מי מריבה אשר רבו וגו'. ואף אם לשון רביית חצים הוא, כך היה לו להנקד. ואינו אלא לשון פועלו, כמו שמו שמים (ירמיה ב יב), שהוא לשון הושמו, וכן (איוב כד כד) רומו מעט, שהוא לשון הורמו. אלא שלשון הורמו והושמו על ידי אחרים, ולשון שמו, רמו, רבו, מאליהם הוא, משוממים את עצמם, נתרוממו מעצמם, נעשו אנשי ריב. וכן (ישעיה כג ב) דומו יושבי אי, כמו נדמו. וכן תרגם אונקלוס ונקמוהי:
archers: Heb. בַּעִלֵי חִצִּים, [called this because their] tongues were like arrows (חִצִּים) (Gen. Rabbah 98:19). The Targum, however, renders it as מָרֵי פַלְגּוּתָא, an expression similar to“And the half (הַמֶּחֱצָה) was” (Num. 31:36), [meaning] those who were fit to share the inheritance with him, [viz., his brothers]. [I.e., Onkelos interprets בַּעִלֵי חִצִּים as those who should take half.]   בעלי חצים: שלשונם כחץ. ותרגומו לשון (במדבר לא לו) ותהי המחצה, אותן שהיו ראוים לחלוק עמו נחלה:
24. But his bow was strongly established, and his arms were gilded from the hands of the Mighty One of Jacob; from there he sustained the rock of Israel,   כד. וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:
But his bow was strongly established: It became strongly established. His bow, his strength   ותשב באיתן קשתו: נתישבה בחוזק. קשתו, חזקו:
and his arms were gilded: Heb. וַיָּפֹזּוּ. This refers to the placing of the signet ring on his (Joseph’s) hand, an expression similar to“glittering gold (זָהָב מוּפָז)” (I Kings 10:18). This [elevation] came to him from the hands of the Holy One, blessed be He, who is the Mighty One of Jacob. From there he (Joseph) was elevated to be the sustainer of the rock of Israel, the mainstay of Israel, [Be’er Yizchak] an expression of“the initial stone (הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה)” (Zech. 4:7), [which is] an expression of royalty. [Jacob, the Patriarch, was considered a royal personality.] Onkelos, too, rendered it in this way, [i.e., that וַיָּפֹזוּ is derived from פָּז, fine gold]. He rendered וַתֵּשֶׁב as וְתָבַת בְּהוֹן נְבִיאוּתֵיהּ, [meaning] his prophecy returned [and was fulfilled] upon them [thus rendering וַתֵּשֶׁב as “returning” rather than as“being established.” This refers to] the dreams he dreamed about them, עַל דְקַייֵם אוֹרַיְתָא בְּסִתְרָא, because he observed the Torah in secret. This is an addendum, and is not derived from the Hebrew of the verse. וְשַׁוִּי בְּתוּקְפָּא רוּחִצָנֵיהּ, and he placed his trust in the Mighty One. [This is] the Aramaic translation of וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, and this is how the language of the Targum follows the Hebrew: His prophecy returned because the might of the Holy One, blessed be He, was his bow and his trust. עַל דְּרָעוֹהִי בְּכֵן יִתְרְמָא דְּהַב therefore,“his arms were gilded (וַיָּפֹזוּ) ,” an expression of“fine gold (פָּז).”   ויפזו זרעי ידיו: זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון (מלכים א' י יח) זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עקרן של ישראל לשון (זכריה ד ז) האבן הראשה לשון מלכות. ואונקלוס אף הוא כך תרגמו. ותשב. ותבת בהון נביאותיה, החלומות אשר חלם להם, על דקיים אורייתא בסתרא, תוספת הוא ולא מלשון עברי שבמקרא, ושוי בתוקפא רוחצניה, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח. בכן יתרמא דהב על דרעוהי, לכך ויפזו זרעי ידיו, לשון פז:
the rock of Israel: A contraction of אָב וּבֵן, father and son, [which Onkelos renders as אַבְהָן וּבְנִין], fathers and sons.   אבן ישראל: לשון נוטריקון אב ובן, אבהן ובנין, יעקב ובניו :
25. from the God of your father, and He will help you, and with the Almighty, and He will bless you [with] the blessings of the heavens above, the blessings of the deep, lying below, the blessings of father and mother.   כה. מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם:
from the God of your father: This befell you, and He will help you.   מאל אביך: היתה לך זאת והוא יעזרך:
and with the Almighty: And your heart was with the Holy One, blessed be He, when you did not heed your mistress’s orders, and [because of this] He shall bless you.   ואת שדי: ועם הקב"ה היה לבך, כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך:
the blessings of father and mother: Heb. בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם [Onkelos renders:] בִּרְכָתָא דְאַבָּא וּדְאִמָּא, blessings of father and mother. That is to say that the ones who beget the children and the ones who bear the children will be blessed. The males will impregnate with a drop of semen that is fit for conception, and the females will not lose what is in their womb and miscarry their fetuses.   ברכות שדים ורחם: ברכתא דאבא ודאמא, כלומר יתברכו המולידים והיולדות, שיהיו הזכרים מזריעין טיפה הראויה להריון, והנקבות לא ישכלו את רחם שלהן להפיל עובריהן:
father: Heb. שָׁדַיִם. [How does שָׁדַיִם come to mean father?]“He shall be cast down (יָרֹה יִיָּרֶה)” (Exod. 19:13) is translated by the Targum as אִשְׁתְּדָאָה יִשְׁתְּדֵי Here too, [שָׁדַיִם means the father] because semen shoots (יוֹרֶה) like an arrow.   שדים: כמו (שמות יט יג) ירה יירה, דמתרגמינן אישתדאה ישתדי, אף שדים כאן על שם שהזרע יורה כחץ:
26. The blessings of your father surpassed the blessings of my parents, the ends of the everlasting hills. May they come to Joseph's head and to the crown (of the head) of the one who was separated from his brothers.   כו. בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:
The blessings of your father surpassed, etc: The blessings the Holy One, blessed be He, have blessed me, surpassed the blessings He had blessed my parents. — [From Bereshith Rabbathi]   ברכת אביך גברו וגו': הברכות שברכני הקב"ה גברו והלכו על הברכות שברך את הורי:
to the ends of the everlasting hills: Because my blessings extended until the ends of the boundaries of the everlasting hills, for He gave me a limitless blessing, without boundaries, reaching the four corners of the earth, as it is said: “and you shall spread out westward and eastward, etc.” (Gen. 28:14), which He did not say to our father Abraham or to Isaac. To Abraham He said, “Please raise your eyes and see…For all the land that you see I will give to you” (Gen. 13:14f), and He showed him only the Land of Israel. To Isaac He said, “for to you and to your seed will I give all these lands, and I will establish the oath [that I swore to Abraham, your father]” (Gen. 26:3). This is what Isaiah said, “and I will provide you with the heritage of Jacob, your father” (Isa. 58:14), but he did not say,“the heritage of Abraham.” - [From Shab. 118a]   עד תאות גבעות עולם: לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי גבעות עולם, שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם שנאמר (לעיל כח יד) ופרצת ימה וקדמה וגו', מה שלא אמר לאברהם אבינו וליצחק. לאברהם אמר (שם יג יד - טו) שא נא עיניך וראה צפנה וגו', כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, ולא הראהו אלא ארץ ישראל בלבד, ליצחק אמר (שם כו ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה וגו', זהו שאמר ישעיה (ישעיה נח יד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך, ולא אמר נחלת אברהם:
the ends: Heb. תַּאִוַת, asasomalz in Old French, the ends, bounds. Menachem ben Saruk classified it exactly the same way (Machbereth Menachem p. 183).   תאות: אשמול"ץ בלע"ז [גבול], כך חברו מנחם בן סרוק:
my parents: Heb. הוֹרַי, an expression of conception (הֵרָיוֹן), [meaning] that they caused me to be conceived (הוֹרוּנִי) in my mother’s womb, similar to“A man has impregnated (הֹרָה)” (Job 3:2).   הורי: לשון הריון, שהורוני במעי אמי, כמו (איוב ג ג) הורה גבר:
to the ends: Heb. עַד תַּאִוַת, until the ends, like“And you shall demarcate (הִתְאַוִּיתֶם) as your eastern border” (Num. 34:10); [and]“you shall draw a line (תְּתָאוּ) extending to the road leading to Hamath” (ibid. 34:8).   עד תאות: עד קצות, כמו (במדבר לד י) והתאויתם לכם לגבול קדמה (שם לד ח) תתאו לבוא חמת:
May they come: All of them to Joseph’s head- [From Targum Onkelos]   תהיין: כולם לראש יוסף:
the one who was separated from his brothers: Heb. נְזִיר אֶחָיו [Onkelos renders:] דַאִחוֹהִי פְּרִישָׁא, who was separated from his brothers, similar to“and they shall separate (וַינָּזְרוּ) from the holy things of the children of Israel” (Lev. 22:2); [and]“they drew (נָזֹרוּ) backwards” (Isa. 1:4). - [From Sifra Emor 4:1] [Returning to verse 24, Rashi continues:] Our Rabbis, however, interpreted“But his bow was strongly established” as referring to his (Joseph’s) overcoming his temptation with his master’s wife. He calls it a bow because semen shoots like an arrow. — [From Sotah 36b] וַיָּפֹזוּ זְרֹעֵי יָדָיו [וַיָּפֹזוּ is] equivalent to וַיָפֹצוּ, scattered, that the semen came out from between his fingers. — [From Sotah 36b]   נזיר אחיו: פרישא דאחוהי, שנבדל מאחיו, כמו (ויקרא כב ב) וינזרו מקדשי בני ישראל, (ישעיה א ד) נזורו אחור. ואונקלוס תרגם תאות גבעת עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות לשון (שמואל א' ב ח) מצוקי ארץ, שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלם:
the Mighty of Jacob: מִידֵי אֲבִיר יַעִקֹב [According to this interpretation, this phrase is rendered: by the hand of the might of Jacob. He was able to overcome his temptation] because his father’s image appeared to him, etc., as related in Sotah (36b). See above on 39:11. The end of the verse is explained as follows: ישְׂרָאֵל מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן -from there he merited to be the shepherd of Israel and to have a stone among the stones of the tribes of Israel [on the breastplate of the High Priest.] [Now Rashi returns to verse 26. He wishes to clarify Targum Onkelos, which renders the verse as follows: Your father’s blessings shall be added to the blessings that my fathers blessed me, which the greats of old [the righteous] desired for themselves.] Onkelos, however, renders תַּאִוַת גִבְעֹת עוֹלָם as an expression of desire and longing, and גִבְעֹת, hills, as an expression of “the pillars of the earth” (I Sam. 2:8), (meaning the righteous, in whose merit the world exists). (These are the blessings) his mother longed for and forced him to accept.   מידי אביר יעקב: שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו' ואונקלוס תרגם תאות גבעת עולם, לשון תאוה וחמדה, וגבעות לשון (שמואל א' ב ח) מצוקי ארץ, שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלם:כדאיתא בסוטה (דף לו ב):
27. Benjamin is a wolf, he will prey; in the morning he will devour plunder, and in the evening he will divide the spoil."   כז. בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:
Benjamin is a wolf, he will prey: He is a wolf for he will prey. He (Jacob) prophesied that they were destined to be “grabbers” : “and you shall grab for yourselves each man his wife” (Jud. 21:21), in [the episode of] the concubine [who happened to be] in Gibeah (ibid., chs. 19-21); and he prophesied about Saul, that he would be victorious over his enemies all around, as it is said:“And Saul took the kingdom… and he waged war…against Moab, and against the children of Ammon, and against Edom, etc., and wherever he turned, he caused them to tremble” (I Sam. 14:47). - [From Shitah Chadashah and Gen. Rabbah 98:3]   בנימין זאב יטרף: זאב הוא אשר יטרף, נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא כא) וחטפתם לכם איש אשתו, בפלגש בגבעה, ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש"א יד מז) ושאול לכד המלוכה וילחם וגו' במואב ובאדום ובכל אשר יפנה ירשיע:
in the morning he will devour plunder: Heb. עַד, an expression of plunder and spoil, translated into Aramaic as עִדָאָה. There is another example of its use in Hebrew:“Then plunder and booty (עַד שָׁלָל) were divided” (Isa. 33:23). He (Jacob) is referring to Saul, who arose at the beginning of the“morning (other editions: עַד is the blossoming) and sunrise” of Israel. — [From Esther Rabbah 10:13]   בבקר יאכל עד: לשון ביזה ושלל, המתורגם (במדבר לא יב) עדאה. ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה לג כג) אז חולק עד שלל מרבה, ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל:
and in the evening he will divide the spoil: Even when the sun will set for Israel through Nebuchadnezzar, who will exile them to Babylon, he (Benjamin) will divide the spoil. Mordecai and Esther, who were of [the tribe of] Benjamin, will divide the spoils of Haman, as it is said: “Behold, the house of Haman I have given to Esther” (Esther 8:7) (Esther Rabbah 10:13). Onkelos, however, rendered it as regarding the “spoils” of the priests, i.e., the holy things of the Temple, [namely the priests’ share of the sacrifices].   ולערב יחלק שלל: אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל, יחלק שלל. מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן, שנאמר (אסתר ח ז) הנה בית המן נתתי לאסתר. ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש:
28. All these are the twelve tribes of Israel, and this is what their father spoke to them and blessed them; each man, according to his blessing, he blessed them.   כח. כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:
and this is what their father spoke to them and blessed them: Now is it not so that some of them he did not bless, but [in fact] chided? Rather, this is what is intended: And this is what their father spoke to them-what is related in this section. One might think that he did not bless Reuben, Simeon, and Levi. Therefore, Scripture states: and he blessed them, meaning all of them. — [From Pesikta Rabbathi 7]   וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם: והלא יש מהם שלא ברכם אלא קינטרן. אלא כך פירושו וזאת אשר דבר להם אביהם מה שנאמר בענין. יכול שלא ברך לראובן שמעון ולוי, תלמוד לומר ויברך אותם, כולם במשמע:
according to his blessing: With the blessing destined to befall each of them.   איש אשר כברכתו: ברכה העתידה לבא על כל אחד ואחד:
he blessed them: Scripture should have said, “each man, according to his blessing, he blessed him.” Why does Scripture say, “he blessed them” ? Since he (Jacob) bestowed upon Judah the might of a lion, and upon Benjamin the power to seize like a wolf, and upon Naphtali the fleetness of a gazelle, I might think that he did not include all of them in all the blessings. Therefore, Scripture states:“he blessed them.” - [From Tanchuam Vayechi 16]   ברך אותם: לא היה לו לומר אלא איש אשר כברכתו ברך אותו, מה תלמוד לומר ברך אותם, לפי שנתן ליהודה גבורתו של אריה, ולבנימין חטיפתו של זאב, ולנפתלי קלותו של איל, יכול שלא כללן בכל הברכות, תלמוד לומר ברך אותם:
29. And he commanded them and said to them, "I will be brought in to my people; bury me with my fathers, in the cave that is in the field of Ephron the Hittite,   כט. וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:
I will be brought in to my people: Heb. נֶאֱסָף [The term נֶאֱסָף is utilized] because they brought souls into the place where they are concealed. There are instances of אִסִיפָה in Hebrew that mean bringing in, e.g.“but no one brought them (מְאַסֵּף) home” (Jud. 19: 15);“you shall take it (וַאִסַפְתּוֹ) into your house” (Deut. 22:2); [and]“when you bring in (בְּאָסְפְּכֶם) the produce of the land” (Lev. 23:39). It is [the produce] brought into the house because of the rains. [Another instance is:]“When you bring in (בְּאָסְפּ‏ְ) your labors” (Exod. 23:16). Likewise, every instance of אִסִיפָה mentioned in connection with death is also an expression of“bringing in.”   נאסף אל עמי: על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן, שיש אסיפה בלשון עברי שהיא לשון הכנסה, כגון (שופטים יט טו) ואין איש מאסף אותם הביתה, (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך, (ויקרא כג לט) באספכם את תבואת הארץ, הכנסתם לבית מפני הגשמים, (שמות כג טז) באספך את מעשיך. וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה:
with my fathers: Heb. אֶל, lit., to my fathers. [Here it means] with my fathers.   אל אבותי: עם אבותי: 
30. in the cave that is in the field of Machpelah, which is before Mamre in the land of Canaan, which field Abraham bought from Ephron the Hittite for burial property.   ל. בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת קָבֶר:
31. There they buried Abraham and his wife Sarah, there they buried Isaac and his wife Rebecca, and there I buried Leah.   לא. שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה:
32. The purchase of the field and the cave therein was from the sons of Heth."   לב. מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת:
33. And Jacob concluded commanding his sons, and he drew his legs [up] into the bed, and expired and was brought in to his people.   לג. וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו:
and he drew his legs: Heb. וַיֶאֱסֹף רַגְלָיו, he drew in his legs.   ויאסף רגליו: הכניס רגליו:
and expired and was brought in: But no mention is made of death in his regard, and our Rabbis of blessed memory said: Our father Jacob did not die. — [From Ta’anith 5b]   ויגוע ויאסף: ומיתה לא נאמרה בו, ואמרו רבותינו ז"ל יעקב אבינו לא מת:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG