Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 47

Bereishit - Genesis - Chapter 47

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 47

1. Joseph came and told Pharaoh, and he said, "My father and my brothers and their flocks and their cattle and all that is theirs, have come from the land of Canaan, and behold, they are in the land of Goshen."   א. וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן:
2. And from among his brothers he took five men, and he presented them before Pharaoh.   ב. וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה:
And from among his brothers: From the most inferior of them in regards to physical strength, [i.e., those] who did not appear strong, for if he [Pharaoh] recognized them as being strong, he would make them his warriors. They are the following: Reuben, Simeon, Levi, Issachar, and Benjamin, those whose names Moses did not double when he blessed them (Deut. 33), but the names of the strong ones he doubled, [as follows:] “And this is for Judah…Hear, O Lord, the voice of Judah” (Deut. 33:7). “And regarding Gad he said, ‘Blessed be He Who granted space to Gad’ ” (ibid. 20). “And regarding Naphtali he said, ‘Naphtali’s wishes shall be well satisfied’ ” (ibid. 23). “And regarding Dan, he said, ‘Dan is a young lion’ ” (ibid. 22). And so on for Zebulun (ibid. 18), and for Asher (ibid. 24). This is a quotation from Genesis Rabbah (95:4), which is the Aggadah of Eretz Israel. In our Babylonian Talmud, however, we find that those whose names Moses doubled were the weak ones, and it was they whom he brought before Pharaoh. As for Judah (the sixth one), whose name was doubled, however, it was not doubled because of weakness, but there is a[nother] reason for it, as is stated in Baba Kamma (92a). In the Baraitha of Sifrei , in “Vezoth Haberachah” (354) we learn as in our Talmud. [I.e., the Sifrei identifies the five brothers as does the Talmud, namely that the five brothers were Gad, Naphtali, Dan, Zebulun, and Asher.]   ומקצה אחיו: מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים, שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין, אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם, אבל שמות הגבורים כפל (דברים לג ז) וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה, (דברים לג כ) ולגד אמר ברוך מרחיב גד, (שם כג) ולנפתלי אמר נפתלי, (שם כב) ולדן אמר דן, (שם יח) וכן לזבולן, (שם כד) וכן לאשר. זהו לשון בראשית רבה (צה ד) שהיא אגדת ארץ ישראל. אבל בתלמוד בבלית שלנו מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה, ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות, אלא טעם יש בדבר כדאיתא בבבא קמא (צב א), ובברייתא דספרי שנינו בה בוזאת הברכה (ספרי שנד) כמו תלמוד שלנו: 
3. And Pharaoh said to his brothers, "What is your occupation?" And they said to Pharaoh, "Your servants are shepherds, both we and our forefathers."   ג. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ:
4. And they said to Pharaoh, "We have come to sojourn in the land, for your servants' flocks have no pasture, for the famine is severe in the land of Canaan. Now, please let your servants dwell in the land of Goshen."   ד. וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן:
5. And Pharaoh spoke to Joseph, saying, "Your father and your brothers have come to you.   ה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ:
6. The land of Egypt is [open] before you; in the best of the land settle your father and your brothers. Let them dwell in the land of Goshen, and if you know that there are capable men among them, make them livestock officers over what is mine."   ו. אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי:
capable men: Skillful in their occupation of pasturing sheep.   אנשי חיל: בקיאין באומנותן לרעות צאן:
over what is mine: Over my flocks.   על אשר לי: על צאן שלי:
7. So Joseph brought his father Jacob and stood him before Pharaoh, and Jacob greeted Pharaoh.   ז. וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה:
and Jacob greeted: Heb. וַיְבָר‏ֶ. This is a greeting, as is customary for all who occasionally present themselves before monarchs, saluder in Old French. [From Tanchuma Nasso 26]   ויברך יעקב: היא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים, שלודי"ר בלע"ז [לשאול לשלום]:
8. And Pharaoh said to Jacob, "How many are the days of the years of your life?"   ח. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ:
9. And Jacob said to Pharaoh, "The days of the years of my sojournings are one hundred thirty years. The days of the years of my life have been few and miserable, and they have not reached the days of the years of the lives of my forefathers in the days of their sojournings."   ט. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם:
the years of my sojournings: The days of my being a stranger. All my days, I have been a stranger in the land.   שני מגורי: ימי גרותי, כל ימי הייתי גר בארץ אחרים:
and they have not reached: in goodness.   ולא השיגו: בטובה:
10. So Jacob blessed Pharaoh and left Pharaoh's presence.   י. וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה:
So Jacob blessed: According to the custom of all those who leave the presence of princes, that they bless them and take their leave. Now what blessing did he bless him? That the Nile should rise at his approach, because Egypt does not drink rain water, but the Nile rises and waters it, and since Jacob’s blessing, Pharaoh would come to the Nile, and it would rise to greet him and water the land. [From Tanchuma, Nasso 26]   ויברך יעקב: כדרך כל הנפטרים מלפני שרים, מברכים אותם ונוטלים רשות. ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא [עומד] על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ:
11. Joseph settled his father and his brothers, and he gave them property in the land of Egypt, in the best of the land, in the land of Rameses, as Pharaoh had mandated.   יא. וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה:
Rameses: That is [part] of the land of Goshen.   רעמסס: מארץ גושן היא:
12. And Joseph sustained his father and his brothers and his father's entire household [with] bread according to the young children.   יב. וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף:
[with] bread according to the young children: According to what was required for all the members of their household.   לפי הטף: לפי הצריך לכל בני ביתם:
13. Now there was no food in the entire land, for the famine had grown exceedingly severe, and the land of Egypt and the land of Canaan were exhausted because of the famine.   יג. וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב:
Now there was no food in the entire land: It (Scripture) returns to the earlier topic, to the beginning of the famine years. [From Gen. Rabbah 89:9]   ולחם אין בכל הארץ: חוזר לענין הראשון לתחלת שני הרעב:
were exhausted: An expression of exhaustion, as the Targum renders ואשתלהי, and similar to this is“Like one who wearies himself shooting firebrands” (Prov. 26:18).   ותלה: כמו ותלאה לשון עייפות, כתרגומו, ודומה לו (משלי כו יח) כמתלהלה היורה זיקים:
14. And Joseph collected all the money that was found in the land of Egypt and in the land of Canaan with the grain that they were buying, and Joseph brought the money into Pharaoh's house.   יד. וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה:
with the grain that they were buying: they gave him the money.   בשבר אשר הם שוברים: נותנין לו את הכסף:
15. Now the money was depleted from the land of Egypt and from the land of Canaan, and all the Egyptians came to Joseph, saying, "Give us food; why should we die in your presence, since the money has been used up?"   טו. וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף:
has been used up: Heb. אָפֵס, as the Targum renders: שְׁלִים, [meaning] is ended. — [Rashi]   אפס: כתרגומו שלים:
16. And Joseph said, "Give [me] your livestock, and I will give you [food in return] for your livestock, if the money has been used up."   טז. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף:
17. So they brought their livestock to Joseph, and Joseph gave them food [in return] for the horses and for the livestock in flocks and in cattle and in donkeys, and he provided them with food [in return] for all their livestock in that year.   יז. וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא:
and he provided them: Heb. וַיְנַהִלֵם, similar to וַיְנַהִגֵם, and he guided them, and similar to this is“She has no guide (מְנַהֵל)” (Isa. 51:18),“ He leads me (יְנַהִלֵנִי) beside still waters” (Ps. 23:2).   וינהלם: כמו וינהגם, ודומה לו (ישעיה נא יח) אין מנהל לה, (תהלים כג ב) על מי מנוחות ינהלני:
18. That year ended, and they came to him in the second year, and they said to him, "We will not hide from my lord, for insofar as the money and the property in animals have been forfeited to my lord, nothing remains before my lord, except our bodies and our farmland.   יח. וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ:
in the second year: The second of the famine years.   בשנה השנית: שנית לשני הרעב:
for insofar as the money and the property in animals have been forfeited, etc: Heb. כִּי אִם. For insofar as the money and the property have been forfeited and everything has come into my lord’s possession.   כי אם תם הכסף וגו': כי אשר תם הכסף והמקנה ובא הכל אל יד אדוני:
except our bodies: Heb. בִּלְתִּי, like אִם לֹא גְוִיָתֵנוּ, if not our bodies.   בלתי אם גויתנו: כמו אם לא גויתנו:
19. Why should we die before your eyes, both we and our farmland? Buy us and our farmland for food, so that we and our farmland will be slaves to Pharaoh, and give [us] seed, so that we live and not die, and the soil will not lie fallow."   יט. לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם:
and give [us] seed-: [with which] to sow the soil. Although Joseph said,“and [for] another five years there will be neither plowing nor harvest” (Gen. 45:6), as soon as Jacob came to Egypt, blessing came with his arrival, and they started to sow, and the famine ended. So we learned in the Tosefta of Sotah (10:1-3).   ותן זרע: לזרוע האדמה. ואף על פי שאמר יוסף (לעיל מה ו) ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב, וכן שנינו בתוספתא דסוטה:
will not lie fallow: Heb. לֹא תֵּשָׁם, will not be desolate, [and Onkelos renders:] לָא תְבוּר, an expression denoting a fallow field (שָׂדֶה בוּר), which is not plowed.   לא תשם: לא תהא שממה, לא תבור, לשון שדה בור, שאינו חרוש:
20. So Joseph bought all the farmland of the Egyptians for Pharaoh, for the Egyptians sold, each one his field, for the famine had become too strong for them, and the land became Pharaoh's.   כ. וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה:
and the land became Pharaoh’s: I.e., it was acquired by him.   ותהי הארץ לפרעה: קנויה לו:
21. And he transferred the populace to the cities, from [one] end of the boundary of Egypt to its [other] end.   כא. וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ:
And he transferred the populace: Joseph [transferred them] from city to city so that they would remember that they have no more share in the land, and he settled those of one city in another (Targum Onkelos). Scripture did not have to write this except to let you know Joseph’s praise, that he intended to remove the stigma from his brothers, so that they (the Egyptians) would not call them exiles. [From Gen. Rabbah 89:9, Chul. 60b]   ואת העם העביר: יוסף מעיר לעיר, לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים:
from [one] end of the boundary of Egypt, etc.: So he did with all the cities in the kingdom of Egypt, from one end of its boundary to the other end of its boundary.   מקצה גבול מצרים וגו': כן עשה לכל הערים אשר במלכות מצרים מקצה גבולה ועד קצה גבולה:
22. Only the farmland of the priests he did not buy, for the priests had an allotment from Pharaoh, and they ate their allotment that Pharaoh had given them; therefore, they did not sell their farmland.   כב. רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם:
the priests: Heb. הַכֹּהִנִים, the priests. Every instance of כֹּהֵן means a minister to deities, except those that are an expression of high rank, like“the governor (כֹּהֵן) of Midian” (Exod. 2: 16),“the governor (כֹּהֵן) of On” (Gen. 41:45). [From targumim]   הכהנים: הכומרים, כל לשון כהן משרת לאלהות הוא, חוץ מאותן שהם לשון גדולה, כמו (שמות ב טז) כהן מדין, (לעיל מא מה) כהן און:
the priests had an allotment: An allotment of so much bread per day.   חק לכהנים: חק כך וכך לחם ליום:
23. Joseph said to the people, "Behold, I have bought you and your farmland today for Pharaoh. Behold, you have seed, so sow the soil.   כג. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:
Behold: Heb. הֵא, equivalent to הִנֵה, as in:“behold (הֵא) I have laid your way on [your] head” (Ezek. 16:43). [From targumim]   הא: כמו הנה, כמו (יחזקאל טז מג) וגם אני הא דרכך בראש נתתי:
24. And it shall be concerning the crops, that you shall give a fifth to Pharaoh, and the [remaining] four parts shall be yours: for seed for [your] field[s], for your food, for those in your houses, and for your young children to eat."   כד. וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:
for seed for [your] field[s]: Every year.   לזרע השדה: שבכל שנה:
for those in your houses: For food for the manservants and maidservants who are in your houses.   ולאשר בבתיכם: ולאכול העבדים והשפחות אשר בבתיכם:
your young children: Heb. טַפְּכֶם, young children.   טפכם: בנים קטנים:
25. They replied, "You have saved our lives! Let us find favor in my lord's eyes, and we will be slaves to Pharaoh."   כה. וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:
Let us find favor: that you should do this for us, as you have said.   נמצא חן: לעשות לנו זאת כמו שאמרת:
and we will be slaves to Pharaoh: to pay him this tribute every year as a statute that will not be repealed.   והיינו עבדים לפרעה: להעלות לו המס הזה בכל שנה:
26. So Joseph made it a statute to this day concerning the farmland of Egypt for the one fifth. Only the farmland of the priests alone did not become Pharaoh's.   כו. וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה:
27. And Israel dwelt in the land of Egypt in the land of Goshen, and they acquired property in it, and they were prolific and multiplied greatly.   כז. וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:
And Israel dwelt in the land of Egypt: Where? In the land of Goshen, which is [part] of the land of Egypt.   וישב ישראל בארץ מצרים: והיכן, בארץ גושן, שהיא מארץ מצרים:
and they acquired property in it: Heb. וַיֵאָחִזוּ בָהּ, [which is] an expression of אִחֻזָה, holding.   ויאחזו בה: לשון אחוזה:
28. And Jacob lived in the land of Egypt for seventeen years, and Jacob's days, the years of his life, were a hundred and forty seven years.   כח. וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:
And Jacob lived: Why is this section [completely] closed? Because, as soon as our father Jacob passed away, the eyes and the heart of Israel were “closed,” (i.e., it became “dark” for them) because of the misery of the slavery, for they (the Egyptians) commenced to subjugate them. Another explanation: That he (Jacob) attempted to reveal the End [of the exile] to his sons, but it was“closed off” (concealed) from him. [This appears] in Gen. Rabbah (91:1).   ויחי יעקב: למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם. דבר אחר שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו:
29. When the time drew near for Israel to die, he called his son Joseph and said to him, "If I have now found favor in your eyes, now place your hand beneath my thigh, and you shall deal with me with lovingkindness and truth; do not bury me now in Egypt.   כט. וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא | לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:
When the time drew near for Israel to die: Everyone of whom it is stated [that his days] drew near to die, did not attain the life span of his forefathers. [Isaac lived 180 years, and Jacob lived only 147 years. In connection with David, the expression of drawing near is mentioned (I Kings 2:1). His father lived 400 years, and he lived 70.]- [from Gen. Rabbah 96:4]   ויקרבו ימי ישראל למות: כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע לימי אבותיו. [יצחק חי מאה ושמונים ויעקב מאה ארבעים ושבע. בדוד נאמר קריבה, אביו חי ארבע מאות שנים והוא חי שבעים]:
he called his son Joseph: The one who had the ability to do it. - [from Gen. Rabbah] 96:5.   ויקרא לבנו ליוסף: למי שהיה יכולת בידו לעשות:
now place your hand beneath my thigh: And swear. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 39] As explained in the narrative of Abraham and Eliezer (Gen. 24:2), he meant that Joseph should swear by covenant of the circumcision.   שים נא ידך: והשבע:
lovingkindness and truth: Lovingkindness that is done with the dead is true lovingkindness, for one does not expect any payment or reward. — [from Gen. Rabbah 96:5]   חסד ואמת: חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:
do not bury me now in Egypt: [Because] its soil is destined to become lice (which will crawl under my body), and because those who die outside the [Holy] Land will not be resurrected except with the pain of rolling through underground passages. [Also] so that the Egyptians will not deify me. — [from Gen. Rabbah 96:5, Keth. 111a]   אל נא תקברני במצרים: סופה להיות עפרה כנים (ומרחשין תחת גופי) ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים עבודה זרה:
30. I will lie with my forefathers, and you shall carry me out of Egypt, and you shall bury me in their grave." And he said, "I will do as you say."   ל. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
I will lie with my forefathers: Heb. וְשָׁכַבְתִּי, lit., and I will lie. This“vav” (of וְשָׁכַבְתִּי) is connected to the beginning of the previous verse: “Place now your hand beneath my thigh and swear to me, for I am destined to lie with my forefathers, and you shall carry me out of Egypt.” We cannot say, however, that “I will lie with my forefathers” means: Lay me to rest with my forefathers in the cave, because afterwards it is written: “and you shall carry me out of Egypt, and you shall bury me in their grave.” Moreover, we find everywhere that the expression “lying with one’s forefathers” denotes expiration, not burial, as in “And David lay with his forefathers,” and afterwards, “and he was buried in the city of David” (I Kings 2:10).   ושכבתי עם אבותי: וי"ו זו מחובר למעלה לתחילת המקרא (פסוק כט) שים נא ידך תחת ירכי והשבע לי, ואני סופי לשכב עם אבותי, ואתה תשאני ממצרים. ואין לומר ושכבתי עם אבותי, השכיבני עם אבותי במערה, שהרי כתיב אחריו ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. ועוד, מצינו בכמה מקומות לשון שכיבה עם אבותיו היא הגויעה, ולא הקבורה, כמו (מ"א ב י) וישכב דוד עם אבותיו, ואחר כך ויקבר בעיר דוד:
31. And he said, "Swear to me. " So he swore to him, and Israel prostrated himself on the head of the bed.   לא. וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:
and Israel prostrated himself: [Although the lion is king] when it is the time of the fox, bow down to him. — [from Meg. 16b]   וישתחו ישראל: תעלא בעידניה סגיד ליה:
on the head of the bed: He turned around to the side of the Shechinah (Gen. Rabbah, Vatican ms. no. 60). From here [the Sages] deduced that the Shechinah is at the head of a sick person (Shab. 12b). Another explanation: עַל רֹאשׁ הַמִטָה - [He prostrated himself to God] because his offspring were perfect, insofar as not one of them was wicked, as is evidenced by the fact that Joseph was a king, and furthermore, that [even though] he was captured among the heathens, he remained steadfast in his righteousness. — [from Sifrei Va’ethannan 31, Sifrei Ha’azinu 334]   על ראש המטה: הפך עצמו לצד השכינה, מכאן אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. דבר אחר על ראש המטה, על שהיתה מטתו שלמה שאין בה רשע, שהרי יוסף מלך הוא, ועוד שנשבה לבין הגוים, והרי הוא עומד בצדקו:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG