Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 37

Bereishit - Genesis - Chapter 37

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 37

1. Jacob dwelt in the land of his father's sojournings, in the land of Canaan.   א. וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
Jacob dwelt: Scripture described Esau’s settlements and his generations, [but only] briefly, because they were not distinguished nor important enough to elaborate on [in detail] how they settled and the order of their wars, [or] how they drove out the Horites. [In contrast] it (Scripture) elaborates at length on the settlements of Jacob and his generations, and all the events that brought these about, since they were [considered] important [enough] to the Omnipresent to dwell upon at length. Similarly, you find regarding the ten generations from Adam to Noah: So-and-so begot so-and-so, but when it (Scripture) reached Noah, it dwelt upon him at length. Likewise, with the ten generations from Noah to Abraham, it dealt [only] briefly with them, but when it reached Abraham, it dwelt upon him at length. This can be compared to a pearl that falls into the sand: A person searches in the sand and sifts it with a sieve until he finds the pearl, and when he finds it, he casts the pebbles from his hand and keeps the pearl. (Another interpretation of “Jacob dwelt” -The camels of a flax dealer [once] entered [a town], laden with flax. The blacksmith wondered, “Where will all this flax go?” One clever fellow answered him, “One spark will come out of your bellows, which will burn it all.” So did Jacob see all the chieftains [of Esau] mentioned above (36:15-19, 40-43). He wondered and said, “Who can conquer them all?” What is written below? “These are the generations of Jacob: Joseph” (verse 2), only, and it is written: “And the house of Jacob shall be fire, and the house of Joseph a flame, and the house of Esau shall become stubble” (Obadiah 1:18). One spark will emerge from Joseph, which will destroy and consume them all. From an old Rashi.) [From Tanchuma Vayeshev 1]   וישב יעקב וגו': אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים [הגונים] וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורים, פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה כל גלגולי סבתם, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם. וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח, פלוני הוליד פלוני, וכשבא לנח האריך בו. וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם, ומשהגיע אצל אברהם האריך בו. משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית. (דבר אחר וישב יעקב הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה, היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו, כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן, מה כתיב למטה (פסוק ב) אלה תולדות יעקב יוסף, דכתיב (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם):
2. These are the generations of Jacob: when Joseph was seventeen years old, being a shepherd, he was with his brothers with the flocks, and he was a lad, [and was] with the sons of Bilhah and with the sons of Zilpah, his father's wives; and Joseph brought evil tales about them to their father.   ב. אֵלֶּה | תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם:
These are the generations of Jacob: And these are those of the generations of Jacob. These are their settlements and their wanderings until they came to settle. The first cause [of their wanderings]: when Joseph was seventeen years old, etc. Through this [the events that unfolded], they wandered and descended to Egypt. This is according to the plain explanation of the verse, putting everything in its proper perspective. The Midrash Aggadah, however, interprets [the passage as follows]: Scripture bases the generations of Jacob on Joseph because of many things: one is that, with his entire being, Jacob served Laban only for Rachel [and Rachel bore Joseph]. In addition, Joseph’s features resembled his (Jacob’s), and whatever happened to Jacob happened to Joseph. This one (Jacob) was hated, and that one (Joseph) was hated. This one-his brother (Esau) sought to kill him, and that one his brothers sought to kill him, and likewise many [other similarities related] in Genesis Rabbah (84:6). It is further expounded upon [as follows]: “dwelt” (verse 1) When Jacob sought to dwell in tranquility, the troubles of Joseph sprang upon him. The righteous seek to dwell in tranquility. Said the Holy One, blessed be He, “What is prepared for the righteous in the world to come is not sufficient for them, but they seek [also] to dwell in tranquility in this world!”   אלה תולדות יעקב: אלה של תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב. סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה וגו' על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים. זהו אחר פשוטו של מקרא להיות [דבר] דבור על אופניו. ומדרש אגדה דורש, תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל, ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, זה נשטם וזה נשטם, זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בבראשית רבה (סד ו). ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה:
and he was a lad: He behaved childishly, fixing his hair and touching up his eyes so that he would appear handsome. [From Gen. Rabbah 84:7]   והוא נער: שהיה עושה מעשה נערות, מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה:
with the sons of Bilhah: That is to say, he was frequently with the sons of Bilhah, because his [other] brothers would demean them, while he acted friendly toward them. [From Tanchuma Vayeshev 7]   את בני בלהה: כלומר ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן:
evil tales about them: Any evil he saw in his brothers, the sons of Leah, he would tell his father: 1) that they ate limbs from living animals, 2) that they demeaned the sons of the handmaids by calling them slaves, and 3) that they were suspected of illicit sexual relationships. For these three [tales] he was punished: For [the report that his brothers ate] limbs from living animals, “they slaughtered a kid” (Gen. 37:31) when they sold him, and did not eat it alive. For the report that he told about them that they called their brothers slaves, “Joseph was sold as a slave” (Ps. 105:17), and concerning the illicit sexual relationships that he told about them, “his master’s wife lifted her eyes, etc.” (Gen. 39:7).   את דבתם רעה: כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות. ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולא אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו':
tales about them: Heb. דִּבָּתָם Every expression of דִּבָּה denotes parlediz in Old French, gossip, slander. Whatever evil he could tell about them he told. דִּבָּה is an expression of making the lips of the sleeping speak (דוֹבֵב).   דבתם: כל לשון דבה פרלידי"ץ בלע"ז [רכילות] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר:
3. And Israel loved Joseph more than all his sons, because he was a son of his old age; and he made him a fine woolen coat.   ג. וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים:
a son of his old age: Heb. - בֶן זְקֻנִים, for he was born to him in his old age (Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 38). Onkelos rendered: for he was a wise son to him. Whatever he had learned from Shem and Eber he gave over to him. Another explanation: for his (Joseph’s) features (זִיו אִיקוֹנִין) resembled his own (those of Jacob). [From Gen. Rabbah 84:8]   בן זקונים: שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. דבר אחר שהיה זיו איקונין שלו דומה לו:
fine woolen: Heb. פַּסִים, a term meaning fine woolen garments, like“green wool (כַּרְפַּס) and blue wool” (Esther 1:6), and like the fine woolen coat (כְתֹנֶת פַּסִים) of Tamar and Amnon (II Sam. 13:18). The Midrash Aggadah, however, explains that it was called פַּסִים because of his (Joseph’s) troubles, namely, that he was sold to Potiphar (פּוֹטִפַר), to the merchants (סוֹחֲרִים), to the Ishmaelites (יִשְׁמְעִאלִים), and to the Midianites (מִדְיָנִים). [From Gen. Rabbah 84:8]   פסים: לשון כלי מלת, כמו (אסתר א ו) כרפס ותכלת, וכמו (שמואל ב' יג יח) כתונת הפסים, דתמר ואמנון. ומדרש אגדה על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים:
4. And his brothers saw that their father loved him more than all his brothers, so they hated him, and they could not speak with him peacefully.   ד. וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:
and they could not speak with him peacefully: From what is stated to their discredit, we may learn something to their credit, that they did not say one thing with their mouth and think differently in their heart. [From Gen. Rabbah 84:9]   ולא יכלו דברו לשלום: מתוך גנותם למדנו שבחם, שלא דברו אחת בפה ואחת בלב:
speak with him: Heb. דַבְּרוֹ, [the equivalent of] לְדַבֵּר עִמוֹ, to speak with him. [From Targum Onkelos]   דברו: לדבר עמו:  
5. And Joseph dreamed a dream and told his brothers, and they continued to hate him.   ה. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:
6. And he said to them, "Listen now to this dream, which I have dreamed:   ו. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:
7. Behold, we were binding sheaves in the midst of the field, and behold, my sheaf arose and also stood upright, and behold, your sheaves encircled [it] and prostrated themselves to my sheaf."   ז. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי:
binding sheaves: Heb. מְאַלְּמִים אִלֻמִים, as the Targum renders: מְאַסְרִין אֱסָרִין, sheaves, and likewise, carrying his sheaves (אִלֻמוֹתָיו) (Ps. 126:6). The same is found in the Mishnah: But [if one finds] large sheaves (וְהָאִלֻמוֹת) , one must take [them] and announce [them] (Baba Mezia 22b).   מאלמים אלומים: כתרגומו מאסרין אסרין, עמרין, וכן (תהלים קכו ו) נושא אלומותיו, וכמוהו בלשון משנה (בבא מציעא כב ב) והאלומות נוטל ומכריז:
my sheaf arose: It stood erect.   קמה אלומתי: נזקפה:
and also stood upright: It remained standing erect in its place.   וגם נצבה: לעמוד על עמדה בזקיפה:
8. So his brothers said to him, "Will you reign over us, or will you govern us?" And they continued further to hate him on account of his dreams and on account of his words.   ח. וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו:
and on account of his words: Because of the evil tales that he would bring to their father.   ועל דבריו: על דבתם רעה שהיה מביא לאביהם:
9. And he again dreamed another dream, and he related it to his brothers, and he said, "Behold, I have dreamed another dream, and behold, the sun, the moon, and eleven stars were prostrating themselves to me."   ט. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי:
10. And he told [it] to his father and to his brothers, and his father rebuked him and said to him, "What is this dream that you have dreamed? Will we come I, your mother, and your brothers to prostrate ourselves to you to the ground?"   י. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:
And he told [it] to his father and to his brothers: After he told it to his brothers, he told it again to his father in their presence.   ויספר אל אביו ואל אחיו: לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם:
his father rebuked him: because he was bringing hatred upon himself.   ויגער בו: לפי שהיה מטיל שנאה עליו:
Will we come: Isn’t your mother (Rachel) already dead? But he (Jacob) did not know that the matters referred to Bilhah, who had raised him (Joseph) as [if she were] his mother (Gen. Rabbah 84:11). Our Rabbis, however, derived from here that there is no dream without meaningless components (Ber. 55a/b). Jacob, however, intended to make his sons forget the whole matter, so that they would not envy him (Joseph). Therefore, he said,“Will we come, etc.” Just as it is impossible for your mother, so is the rest meaningless.   הבוא נבוא: והלא אמך כבר מתה. והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה, שגדלתו כאמו. ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים. ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו, לכך אמר לו הבוא נבוא וגו', כשם שאי אפשר באמך כך השאר הוא בטל:
11. So his brothers envied him, but his father awaited the matter.   יא. וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר:
awaited the matter: Heb. שָׁמַר. He was waiting and looking forward in expectation of when it (the fulfillment) would come. Similarly,“awaiting (שׁוֹמֵר) the realization [of God’s promise]” (Isa. 26:2), [and]“You do not wait (תִשְׁמוֹר) for my sin” (Job 14:16). You do not wait. [From Gen. Rabbah 84:12]   שמר את הדבר: היה ממתין ומצפה מתי יבא, וכן (ישעיה כו ב) שומר אמונים וכן (איוב יד טז) לא תשמור על חטאתי, לא תמתין:
12. And his brothers went to pasture their father's flocks in Shechem.   יב. וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:
to pasture their father’s flocks: Heb. לִרְעוֹת אֶת-צֹאן. There are dots over the word אֶת, for they went only to “pasture” [i.e., feed] themselves. [From Gen. Rabbah 84:13]   לרעות את צאן: נקוד על את, שלא הלכו אלא לרעות את עצמן:
13. And Israel said to Joseph, "Are your brothers not pasturing in Shechem? Come, and I will send you to them." And he said to him, "Here I am."   יג. וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:
“Here I am.”: An expression of modesty and eagerness. He went with alacrity to fulfill his father’s command although he knew that his brothers hated him. [From Mechilta Beshallach , second treatise, introduction]   הנני: לשון ענוה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע באחיו ששונאין אותו:
14. So he said to him, "Go now and see to your brothers' welfare and the welfare of the flocks, and bring me back word." So he sent him from the valley of Hebron, and he came to Shechem.   יד. וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה:
from…Hebron: But is not Hebron on a mountain? It is stated: “And they ascended in the south, and he came as far as Hebron” (Num. 13:22). But [it is to be understood that he sent him] from the deep counsel of the righteous man who is buried in Hebron (i.e., Abraham), to fulfill what was said to Abraham between the parts (Gen. 15:13). [From Gen. Rabbah 84:13]   מעמק חברון: והלא חברון בהר, שנאמר (במדבר יג כב) ויעלו בנגב ויבא עד חברון, אלא מעצה עמוקה של [אותו] צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו יג) כי גר יהיה זרעך:
and he came to Shechem: a place destined for misfortune. There the tribes sinned, there Dinah was violated, there the kingdom of the house of David was divided, as it is said: “And Rehoboam went to Shechem” (I Kings 12:1). [From Sanh. 102a]   ויבא שכמה: מקום מוכן לפורענות, שם קלקלו השבטים, שם ענו את דינה, שם נחלקה מלכות בית דוד, שנאמר (מ"א י"ב א) וילך רחבעם שכמה וגו':
15. Then a man found him, and behold, he was straying in the field, and the man asked him, saying, "What are you looking for?"   טו. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ:
Then a man found him: This is [the angel] Gabriel, as it is said:“And the man Gabriel” (Dan. 9:21). [From Tanchuma Vayeshev 2]   וימצאהו איש: זה גבריאל [שנאמר (דניאל ט כא) והאיש גבריאל]:
16. And he said, "I am looking for my brothers. Tell me now, where are they pasturing?"   טז. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:
17. And the man said, "They have traveled away from here, for I overheard them say, 'Let us go to Dothan.' " So Joseph went after his brothers, and he found them in Dothan.   יז. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:
They have traveled away from here: They removed themselves from brotherhood.   נסעו מזה: הסיעו עצמן מן האחוה:
‘Let us go to Dothan.’: Heb. נֵלְכָה דֹתָינָה, to seek regarding you legal pretexts (נִכְלֵי דָתוֹת), by which they could put you to death. According to its simple meaning, however, it is a place-name, and a Biblical verse never loses its simple sense.   נלכה דתינה: לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם. ולפי פשוטו שם מקום הוא, ואין מקרא יוצא מדי פשוטו:
18. And they saw him from afar, and when he had not yet drawn near to them, they plotted against him to put him to death.   יח. וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:
they plotted: Heb. וַיִתְנַכְּלוּ. They were filled with plots and cunning.   ויתנכלו: נתמלאו נכלים וערמומיות:
against him: Heb. אֹתוֹ, similar to אִתּוֹ or עִמוֹ, i.e. אֵלָיו, to him.   אתו: כמו אתו, עמו, כלומר אליו:
19. So they said one to the other, "Behold, that dreamer is coming.   יט. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא:
20. So now, let us kill him, and we will cast him into one of the pits, and we will say, 'A wild beast devoured him,' and we will see what will become of his dreams."   כ. וְעַתָּה | לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:
and we will see what will become of his dreams: Rabbi Isaac said, This verse says: “Expound on me.” [I.e., this verse demands a midrashic interpretation.] The Holy Spirit says thus: They (the brothers) say, “Let us kill him,” but the verse concludes: “and we will see what will become of his dreams.” Let us see whose word will stand up, yours or Mine. It is impossible that they (the brothers) are saying,“and we will see what will become of his dreams,” because, since they will kill him, his dreams will come to nought. [From Tan. Buber, Vayeshev 13]   ונראה מה יהיו חלומותיו: אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו:
21. But Reuben heard, and he saved him from their hand[s], and he said, "Let us not deal him a deadly blow."   כא. וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ:
“Let us not deal him a deadly blow.”: Heb. לֹא נַכֶּנוּ נָפֶשׁ. Literally, let us not smite him the soul. [This is equivalent to] מַכַּת נֶפֶשׁ, [let us not deal him] a deadly blow, which means death. [From Targum Onkelos]   לא נכנו נפש: מכת נפש זו היא מיתה:
22. And Reuben said to them, "Do not shed blood! Cast him into this pit, which is in the desert, but do not lay a hand upon him," in order to save him from their hand[s], to return him to his father.   כב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם | רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:
to save him: The Holy Spirit testifies for Reuben that he said this only to save him, so that he would [be able to] come and take him out of there. He said, “I am the firstborn and the eldest of them all. The sin will be attributed only to me.” [from Gen. Rabbah 84:15]   למען הציל אותו: רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכולן, לא יתלה הסרחון אלא בי:
23. Now it came to pass when Joseph came to his brothers, that they stripped Joseph of his shirt, of the fine woolen coat which was upon him.   כג. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
that they stripped Joseph of his shirt: This is the shirt.   את כתנתו: זה חלוק:
of the fine woolen coat which was upon him: This is what his father gave to him, more than his brothers. [From Gen. Rabbah 84:16]   את כתונת הפסים: הוא שהוסיף לו אביו יותר על אחיו:
24. And they took him and cast him into the pit; now the pit was empty there was no water in it.   כד. וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם:
now the pit was empty-there was no water in it: Since it says: “now the pit was empty,” do I not know that there was no water in it? For what purpose did the Torah write,“there was no water in it” ? [To inform us that] there was no water in it, but there were snakes and scorpions in it. [From Shab. 22a, Chag. 3a]   והבור רק אין בו מים: ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו:
25. And they sat down to eat a meal, and they lifted their eyes and saw, and behold, a caravan of Ishmaelites was coming from Gilead, and their camels were carrying spices, balm, and lotus, going to take [it] down to Egypt.   כה. וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה:
a caravan: Heb. אֹרְחַת, as the Targum renders שְׁיָרַת, [אֹרְחַת] because of those who travel on the way (אֹרַח).   ארחת: כתרגומו שיירת, על שם הולכי ארח:
and their camels were carrying, etc.: Why did Scripture publicize their burden? To let you know the reward of the righteous, for it is customary for Arabs to carry only naphtha and tar, whose odor is foul, but for this one (Joseph) it was arranged [that they should be carrying] spices, so that he should not be afflicted by a foul odor. [Mechilta Beshallach, treatise 2, section 5]   וגמליהם נושאים וגו': למה פרסם הכתוב את משאם, להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע:
spices: Heb. נְכֹאת. Any collection of many spices is called נְכֹאת. Similarly,“and he showed them his entire storeroom of spices (בֵּית נְכֹתֹה)” (II Kings 20:13), the compounding of his spices. Onkelos, however, renders it as a word meaning wax.   נכאת: כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת וכן (מ"ב כ יג) ויראם את כל בית נכתה, מרקחת בשמיו, ואונקלוס תרגמו לשון שעוה:
balm: Heb. וּצְרִי, a sap that drips from balsam trees, and this is נָטָתּ, sap, which is enumerated with the ingredients of the incense [used in the Temple] (Exod. 30:34-38).   וצרי: שרף הנוטף מעצי הקטף, והוא (שמות ל לד) נטף, הנמנה עם סמני הקטורת:
and lotus: Heb. וָלֹט. This is called לוֹטִיתָא in the language of the Mishnah (Shevi’ith 7:6). Our Sages defined it as a root of an herb, called aristolochie, birthwort, in Tractate Niddah (8a).   ולט: לוטס שמו בלשון משנה (שביעית ז ו). ורבותינו פירשוהו לשון שרש עשב ושמו אשטורוזי"א [ספלול] במסכת נידה (ח א):
26. And Judah said to his brothers, "What is the gain if we slay our brother and cover up his blood?   כו. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ:
What is the gain: What money [will we profit]? As the Targum renders.   מה בצע: מה ממון, כתרגומו:
and cover up his blood: And conceal his death.   וכסינו את דמו: ונעלים את מיתתו:
27. Come, let us sell him to the Ishmaelites, but our hand shall not be upon him, for he is our brother, our flesh." And his brothers hearkened.   כז. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו:
And… hearkened: Heb. וַיִשְׁמְעוּ, [which the Targum renders:] מִינֵיהּ וְקַבִּילוּ, and they accepted from him. Every instance of שְׁמִיעָה that signifies acceptance, such as this one and such as“And Jacob listened (וַיִשְׁמַע) to his father” (Gen. 28:7),“We will do, and we will listen (וְנִשְׁמָע)” (Exod. 24:7), is translated נְקַבֵּל. Every instance that means the hearing of the ear, [however,] such as“And they heard (וַיִשְׁמְעוּ) the voice of the Lord God going in the garden” (Gen. 3:8),“But Rebecca overheard (שׁוֹמַעַת)” (ibid. 27:5),“and Israel heard (וַיִשְׁמַע) [of it]” (ibid. 35:22),“I have heard (שָׁמַעְתִּי) the complaints” (Exod. 16:12), are all rendered [respectively]: וּשְׁמַע, וּשְׁמָעַת, וּשְׁמָעוּ, שְׁמִיע ַקֳדָמַי.   וישמעו: וקבילו מניה. וכל שמיעה שהיא קבלת דברים כגון זה וכגון (לעיל כח ז) וישמע יעקב אל אביו, (שמות כד ז) נעשה ונשמע, מתרגם נקבל, וכל שהוא שמיעת האוזן, כגון (בראשית ג ח) וישמעו את קול ה' א-להים מתהלך בגן, (שם כז ה) ורבקה שומעת, (שם לה כב) וישמע ישראל, (שמות טז יב) שמעתי את תלונות, כולן מתרגם ושמעו, ושמעת, ושמע, שמיע קדמי:
28. Then Midianite men, merchants, passed by, and they pulled and lifted Joseph from the pit, and they sold Joseph to the Ishmaelites for twenty silver [pieces], and they brought Joseph to Egypt.   כח. וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:
Then Midianite men, merchants, passed by: This is another caravan, and Scripture informs you that he was sold many times. [From Tanchuma Buber, Vayeshev 13]   ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה:
and they pulled: The sons of Jacob [pulled] Joseph out the pit and sold him to the Ishmaelites, and the Ishmaelites to the Midianites, and the Midianites to Egypt. [From Midrash Asarah Harugei Malchuth]   וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים:
29. And Reuben returned to the pit, and behold, Joseph was not in the pit; so he rent his garments.   כט. וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:
And Reuben returned: But when he (Joseph) was sold, he (Reuben) was not there, for his day to go and serve his father had arrived (Gen. Rabbah 84:15). Another explanation: He was busy with his sackcloth and his fasting for disarranging his father’s bed (Peskikta d’Rav Kahana ch. 25.   וישב ראובן: ובמכירתו לא היה שם, שהגיע יומו לילך ולשמש את אביו. דבר אחר עסוק היה בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו:
30. And he returned to his brothers and said, "The boy is gone! And I where will I go?"   ל. וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא:
…where will I go?: Where will I flee from Father’s pain?   אנה אני בא: אנה אברח מצערו של אבא:
31. And they took Joseph's coat, and they slaughtered a kid, and they dipped the coat in the blood.   לא. וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:
and they slaughtered a kid: Its blood resembles that of a human. [From Gen. Rabbah 84:19, Targum Jonathan]   שעיר עזים: דמו דומה לשל אדם:
the coat: Heb. הַכֻּתֹּנֶת. This is its name. [I.e. this is the absolute state.] But when it is connected to another word [i.e. in the construct state], as in“Joseph’s coat” (כְּתֹנֶת יוֹסֵף) ,“a fine woolen coat” (כְּתֹנֶת פַּסִים) (above, verse 3), [and]“a linen shirt” (כְּתֹנֶת בַּד) (Lev. 16:4), it is vowelized כְּתֹנֶת.   הכתנת: זה שמה, וכשהיא דבוקה לתיבה אחרת כגון (פסוק לא) כתנת יוסף, (פסוק ג) כתנת פסים, (ויקרא טז ד) כתנת בד, נקוד כתנת:
32. And they sent the fine woolen coat, and they brought [it] to their father, and they said, "We have found this; now recognize whether it is your son's coat or not."   לב. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:
33. He recognized it, and he said, "[It is] my son's coat; a wild beast has devoured him; Joseph has surely been torn up."   לג. וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
and he said, “[It is] my son’s coat…”: It is [my son’s coat]. [From targumim]   ויאמר כתנת בני: היא זו:
a wild beast has devoured him: [This means that] the Holy Spirit flickered within him: Potiphar’s wife will ultimately provoke him (Gen. Rabbah 84:19). Now why did the Holy One, blessed be He, not reveal it (the truth) to him? Because they (the brothers) excommunicated and cursed anyone who would reveal [it], and they included the Holy One, blessed be He, with them, but Isaac, however, knew that he was alive [but] he said, “How can I reveal it if the Holy One, blessed be He, does not wish to reveal it to him?” [from Tanchuma Miketz]   חיה רעה אכלתהו: נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר. ולמה לא גלה לו הקב"ה, לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עמהם, אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו:
34. And Jacob rent his garments, and he put sackcloth on his loins, and he mourned for his son many days.   לד. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים:
many days: Twenty-two years from the time he (Joseph) left him until Jacob went down to Egypt, as it is said: “Joseph was seventeen years old, etc.” (verse 2), and he was 30 years old when he stood before Pharaoh, and the seven years of plenty, “For this is already two years of the famine” (Gen. 45:6) when Jacob came to Egypt. Here are 22 years corresponding to the 22 years that Jacob did not fulfill [the mitzvah] to honor his father and mother: 20 years that he was in Laban’s house, and two years that he was on the road when he returned from Laban’s house, one and a half years in Succoth and six months in Beth-el. This is what he [meant when he] said to Laban, “This is twenty years for me in your house” (Gen. 31:41). They are for me, upon me, and I will ultimately suffer [for twenty years], corresponding to them. [From Gen. Rabbah 84:20, Meg. 16b-17a]   ימים רבים: עשרים ושתים שנה משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (פסוק ב) יוסף בן שבע עשרה שנה וגו' ובן שלשים שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השובע ושנתים הרעב כשבא יעקב למצרים הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם. עשרים שנה שהיה בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסכות וששה חדשים בבית אל וזהו שאמר ללבן לעיל (לא מא) זה לי עשרים שנה בביתך, לי הן, עלי הן, וסופי ללקות כנגדן:
35. And all his sons and all his daughters arose to console him, but he refused to be consoled, for he said, "Because I will descend on account of my son as a mourner to the grave"; and his father wept for him.   לה. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו:
and all his daughters: Rabbi Judah says: Twin sisters were born with every tribe, and they married them. Rabbi Nehemiah says: They were Canaanite women. But what is the meaning of“and all his daughters” ? A person does not hesitate to call his son-in-law his son and his daughter-in-law his daughter. [From Gen. Rabbah 84:21]   וכל בנתיו: רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום. רבי נחמיה אומר כנעניות היו, אלא מהו וכל בנותיו, כלותיו, שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו:
but he refused to be consoled: No one accepts consolation for a person who is really alive but believed to be dead, for it is decreed that a dead person should be forgotten from the heart, but not a living person. [From Gen. Rabbah 84:21, Pes. 54b]   וימאן להתנחם: אין אדם יכול לקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי:
I will descend on account of my son: Heb. אֶל-בְּנִי. There are many instances of אֶל that serve as an expression of עַל, “on account of,” e.g.“on account of (אֶל) Saul and on account of (וְאֶל) the bloody house” (II Sam. 21:1);“because (אֶל) the Ark of God had been taken and because of (וְאֶל) (the death of) (sic) her father-in-law and her husband” (I Sam. 4:21).   ארד אל בני: כמו על בני, והרבה אל משמשין בלשון על, (ש"ב כא א) אל שאול ואל בית הדמים, (ש"א ד כא) אל הלקח ארון הא-להים ואל מות חמיה ואישה:
as a mourner to the grave: Heb. שְׁאֹלָה. According to its simple meaning, it is a term denoting the grave. In my mourning I will be buried, and I will not be consoled all my days (Targum Jonathan ben Uzziel). [According to] its midrashic interpretation, however, [שְׁאוֹל means] Gehinom. This sign was given into my hand from God, that if none of my sons dies within my lifetime, I am assured that I will not see the face of Gehinnom. [From Tanchuma Vayigash 9, Midrash Yelammedenu]   אבל שאולה: כפשוטו לשון קבר הוא, באבלי אקבר, ולא אתנחם כל ימי. ומדרשו גיהנם, סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות אחד מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם:
and his father wept for him: This refers to Isaac. He was weeping over Jacob’s distress, but he did not mourn [for Joseph], for he knew that he was alive. [From Gen. Rabbah 84:21]   ויבך אתו אביו: יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב, אבל לא היה מתאבל, שהיה יודע שהוא חי:
36. And the Midianites sold him to Egypt, to Potiphar, Pharaoh's chamberlain, chief of the slaughterers.   לו. וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים:
chief of the slaughterers: Those who slaughter the king’s animals.   הטבחים: שוחטי בהמות המלך:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG