Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 21

Bereishit - Genesis - Chapter 21

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 21

1. And the Lord remembered Sarah as He had said, and the Lord did to Sarah as He had spoken.   א. וַיהֹוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
And the Lord remembered Sarah, etc.: (B.K 92a) This section was placed next to [the preceding section] to teach you that whoever begs for mercy for his friend, when he needs the same thing, he is answered first, for it is said (verse 17) “And Abraham prayed, etc.,” and immediately following it, “And the Lord remembered Sarah,” i.e., He had already remembered her before He healed Abimelech. —   וה' פקד את שרה וגו': סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך:
remembered Sarah as He had said: Concerning [the promise of] conception. —   פקד את שרה כאשר אמר: בהריון:
as He had spoken: Concerning [the promise of] birth. Now where is [the expression] “saying” and where is [the expression] “speaking” ? “Saying” (אִמִירה) is mentioned (above 17:19):“And God said (וַיֹאמֶר) : Indeed, your wife Sarah, etc…”“Speaking” (דִבוּר) [is mentioned] (above 15:1):“The word of (דְבַר) the Lord came to Abram,” in the Covenant Between the Parts, where it is stated (ibid. 4):“This one [Eliezer] will not inherit you, etc.” and He brought forth the heir from Sarah.   כאשר דבר: בלידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור, אמירה (לעיל יז יט) ויאמר א-להים אבל שרה אשתך וגו', דבור (שם טו א) היה דבר ה' אל אברם, בברית בין הבתרים, ושם נאמר (שם ד) לא יירשך זה וגו', והביא היורש משרה:
and the Lord did to Sarah as He had spoken: to Abraham.   ויעש ה' לשרה כאשר דבר: לאברהם:
2. And Sarah conceived and bore a son to Abraham in his old age, at the time of which God had spoken to him.   ב. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:
at the time of which [He] had spoken: Rabbi Yudan and Rabbi Chama dispute. Rabbi Yudan says: This teaches us that he was born after nine months, so that it should not be said that he was [conceived] in Abimelech’s household, and Rabbi Chama says: After seven months. — [from Gen. Rabbah 53:6]   למועד אשר דבר: ר' יודן ורבי חמא. רבי יודן אומר מלמד שנולד לט' חדשים שלא יאמרו מביתו של אבימלך הוא ור' חמא אומר לשבעה חדשים:
at the time of which God had spoken: Heb. אֹתוֹ. [Onkelos and Jonathan render:] דְמַלֵיל יָתֵי, i.e., the time that He had spoken and fixed, when he [the angel] said to him (18:14):“At the appointed time, I will return to you.” He made a scratch on the wall, and said to him,“ When the sun reaches this scratch next year, she will give birth.” - [from Tan. Buber, Vayera 36]   למועד אשר דבר אתו: דמליל יתיה. את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו (לעיל יח יד) למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד: 
in his old age: לִזְקֻנָיו means that his [Isaac’s] facial features were like his. — [from Gen. Rabbah 53:6]   לזקוניו: שהיה זיו אקונין שלו דומה לו:
3. And Abraham named his son who had been born to him, whom Sarah had borne to him, Isaac.   ג. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק:
4. And Abraham circumcised his son Isaac when he was eight days old, as God had commanded him.   ד. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:
5. And Abraham was a hundred years old, when his son Isaac was born to him.   ה. וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ:
6. And Sarah said, "God has made joy for me; whoever hears will rejoice over me."   ו. וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי:
will rejoice over me: Heb. יִצְחַק will rejoice for me (Targum Onkelos). And the Midrashic interpretation (Gen. Rabbah 53:8) is: Many barren women were remembered with her; many sick people were healed on that very day; many prayers were answered with hers, and there was much joy in the world.   יצחק לי: ישמח עלי. ומדרש אגדה הרבה עקרות נפקדו עמה, הרבה חולים נתרפאו בו ביום, הרבה תפלות נענו עמה, ורב שחוק היה בעולם:
7. And she said, "Who would have said to Abraham that Sarah would nurse children, for I have borne a son to his old age!"   ז. וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו:
Who would have said to Abraham: An expression of praise and esteem, as in (Isa. 41:4): “Who has wrought and done?” ; (ibid. 40:26):“Who has created these?” See what He is and Who He is (and how great He is), He Who keeps His promise! The Holy One, blessed be He, promises and does. — [based on Targum Onkelos]   מי מלל לאברהם: לשון שבח וחשיבות, ראו מי הוא ומה הוא, שומר הבטחתו, הקב"ה מבטיח ועושה:
said: Heb. מִלֵל. Scripture uses an unusual word and does not say דִבֶּר because its numerical value [of מִלֵל] is 100, i.e., at the end of one hundred [years] of Abraham. — [from Gen. Rabbah 53:3]   מלל: שינה הכתוב ולא אמר דבר, גימטריה שלו מאה, כלומר לסוף מאה לאברהם:
Sarah would nurse children: Why is “children” in the plural? On the day of the feast, the princesses brought their children with them, and she nursed them, for they were saying,“Sarah did not give birth, but brought in a foundling from the street.” - [from B.M. 87a] See above 17:16.   היניקה בנים שרה: ומהו בנים לשון רבים, ביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והיניקה אותם שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא אסופי הביאה מן השוק:
8. And the child grew and was weaned, and Abraham made a great feast on the day that Isaac was weaned.   ח. וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:
and was weaned: At the end of twenty-four months. — [from Gen. Rabbah 53:10, Keth. 60a]   ויגמל: לסוף עשרים וארבע חדש:
a great feast: for all the prominent people of the generation were there: Shem, Eber, and Abimelech. — [from Tan. Buber, Vayishlach 23] Cf. Gen. Rabbah 53:10.   משתה גדול: שהיו שם גדולי הדור, שם ועבר ואבימלך:
9. And Sarah saw the son of Hagar the Egyptian, whom she had borne to Abraham, making merry.   ט. וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
making merry: Heb. מְצַחֵק. An expression of idolatry, as it is said (Exod. 32:6):“and they rose up to make merry” (לְצַחֵק) . Another explanation: An expression of illicit sexual relations, as it is said (below 39:17):“to mock (לְצַחֶק) me.” Another explanation: An expression of murder, as it is said (II Sam. 2:14):“Let the boys get up now and sport (וַיִשַׂחֲקוּ) before us, etc.” - [from Gen. Rabbah 53:11]   מצחק: לשון עבודה זרה, כמו שנאמר (שמות לב ו) ויקומו לצחק. דבר אחר לשון גילוי עריות, כמה דתימא (להלן לט יז) לצחק בי. דבר אחר לשון רציחה כמו (ש"ב ב יד) יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו וגו':
10. And Sarah said to Abraham, "Drive out this handmaid and her son, for the son of this handmaid shall not inherit with my son, with Isaac."   י. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:
with my son, etc.: From Sarah’s reply, “For the son of this handmaid shall not inherit with my son,” you learn that he would quarrel with Isaac regarding the inheritance and say,“ I am the firstborn and should take two portions,” and they would go out to the field, and he would take his bow and shoot arrows at him, as it is said (Prov. 26:18f.): “Like one who wearies himself shooting firebrands, etc. and says: Am I not joking?” - [from above source]   עם בני וגו': מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר (משלי כו יח - יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני:
with my son, with Isaac: (Gen. Rabbah 53:11) Just because he is my son, even if he were not as deserving as Isaac, or [if he were] as deserving as Isaac, even if he were not my son, this one [Ishmael] does not deserve to inherit with him. How much more so [does he not deserve to inherit] with my son, with Isaac, who has both qualities!-   עם בני עם יצחק: מכיון שהוא בני אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אם אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר עם בני עם יצחק ששתיהן בו:
11. But the matter greatly displeased Abraham, concerning his son.   יא. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:
concerning his son: Because he heard that he had fallen to wicked ways (Tan. Shemoth 1). According to its simple meaning, however, [it means] because she told him to send him away.   על אודות בנו: ששמע שיצא לתרבות רעה. ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:
12. And God said to Abraham, "Be not displeased concerning the lad and concerning your handmaid; whatever Sarah tells you, hearken to her voice, for in Isaac will be called your seed.   יב. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
hearken to her voice: (to the voice of the holy spirit within her.) We learn from here that Abraham was inferior to Sarah in prophecy. — [from Exod. Rabbah 1:1, Tan. Shemoth 1]   שמע בקולה: למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:
13. But also the son of the handmaid I will make into a nation, because he is your seed."   יג. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
14. And Abraham arose early in the morning, and he took bread and a leather pouch of water, and he gave [them] to Hagar, he placed [them] on her shoulder, and the child, and he sent her away; and she went and wandered in the desert of Beer sheba.   יד. וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם | בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:
bread and a leather pouch of water: But not silver and gold, because he hated him for falling to evil ways. — [from Tan. Shemoth 1]   לחם וחמת מים: ולא כסף וזהב, לפי שהיה שונאו על שיצא לתרבות רעה:
and the child: (Gen. Rabbah 53:13) He also placed the child on her shoulder, because Sarah had cast an evil eye upon him, and he was seized by a fever so that he could not walk on his feet.   ואת הילד: אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:
and she went and wandered: She reverted to the idols of her father’s house. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 30]   ותלך ותתע: חזרה לגלולי בית אביה:
15. And the water was depleted from the leather pouch, and she cast the child under one of the bushes.   טו. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:
And the water was depleted: Because sick people habitually drink great amounts. — [from Gen. Rabbah 53:13]   ויכלו המים: לפי שדרך חולים לשתות הרבה:
16. And she went and sat down from afar, at about the distance of two bowshots, for she said, "Let me not see the child's death." And she sat from afar, and she raised her voice and wept.   טז. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:
from afar: Heb. מִנֶגֶד, from afar. — [from Gen. Rabbah 53:13]   מנגד: מרחוק:
the distance of two bowshots: As far as two bowshots, and it is an expression of shooting an arrow. [It is used so] in the language of the Mishnah (Yev. 90b, Sanh. 46a):“who cohabited (הֵטִיח) with his wife,” because the semen shoots like an arrow. Now if you ask: it should have been כִּמְטַחֵי קֶשֶׁת, [I will answer you that] it is grammatically correct to insert a “vav” here, as in (Song 2:14):“in the clefts of (בְּחַגְוָי) the rock,” from the [same] root as (Isa. 19:17):“And the land of Judah will be to Egypt for a breach (לְחָגָא) ,” and from the [same] root as (Ps. 107:27):“They reeled (יָחוֹגוּ) and staggered like a drunkard.” Similarly (ibid. 65:6):“the ends of (קַצְוָי) the earth,” being derived from קָצֶה (end).   כמטחוי קשת: כשתי טיחות והוא לשון יריית חץ, בלשון משנה שהטיח באשתו, על שם שהזרע יורה כחץ. ואם תאמר היה לו לכתוב כמטחי קשת, משפט הוי"ו ליכנס לכאן, כמו (שה"ש ב יד) בחגוי הסלע, מגזרת (ישעיה יט יז) והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, ומגזרת (תהלים קז כז) יחוגו וינועו כשכור, וכן (שם סה ו) קצוי ארץ, מגזרת קצה:
And she sat from afar: When he drew near death, she went further away.   ותשב מנגד: כיון שקרב למות הוסיפה להתרחק:
17. And God heard the lad's voice, and an angel of God called to Hagar from heaven, and said to her, "What is troubling you, Hagar? Fear not, for God has heard the lad's voice in the place where he is.   יז. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים | אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:
the lad’s voice: From here [we learn] that the sick person’s prayer is more effective than the prayer of others on his behalf, and is the first to be accepted. — [from Gen. Rabbah 53:14]   את קול הנער: מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל:
where he is: According to the deeds that he does now he is judged and not according to what he is destined to do (Rosh Hashanah 16b). For the ministering angels were accusing and saying,“ O Lord of the Universe, for one who is destined to kill Your children with thirst, You are bringing up a well?!” And He answered them, “What is he now, righteous or wicked?” They replied, “Righteous.” He said to them, “According to his present deeds I judge him” (Gen. Rabbah 53:14). And that is the meaning of “where he is.” Now where did he kill the Israelites with thirst? When Nebuchadnezzar exiled them, as it is stated (Isa. 21: 13f.): “The harsh prophecy concerning Arabia, etc. Toward the thirsty bring ye water, etc.” When they led them beside the Arabs, the Israelites said to their captors, “Please lead us beside the children of our uncle Ishmael, and they will have mercy on us,” as it is stated:“the caravans of the Dedanites.” Do not read דְדָנִים (Dedanites) but דְוֹדִים (uncles). And these [Ishmaelites] went forth toward them and brought them salted meat and fish and inflated skins. The Israelites thought that they were full of water, but when one would place it into one’s mouth and open it, the air would enter his body and he would die (Tan. Yithro 5).   באשר הוא שם: לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות, לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר. והוא משיבם עכשיו מה הוא, צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו וזהו באשר הוא שם. והיכן המית את ישראל בצמא, כשהגלם נבוכדנצר, שנאמר (ישעיה כא יג - יד) משא בערב וגו' לקראת צמא התיו מים וגו' כשהיו מוליכין אותם אצל ערביים היו ישראל אומרים לשוביהם בבקשה מכם, הוליכונו אצל בני דודנו ישמעאל וירחמו עלינו, שנאמר (שם שם) אורחות דודנים [אל תקרי דודנים אלא דודים] ואלו יוצאים לקראתם ומביאין להם בשר ודג מלוח ונודות נפוחים, כסבורים ישראל שמלאים מים, וכשמכניסו לתוך פיו ופותחו, הרוח נכנס בגופו ומת:  
18. Rise, pick up the lad and grasp your hand upon him, for I shall make him into a great nation."   יח. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:
19. And God opened her eyes, and she saw a well of water, and she went and filled the pouch with water and gave the lad to drink.   יט. וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:
20. And God was with the lad, and he grew, and he dwelt in the desert, and he became an archer.   כ. וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת:
..and he became an archer: Heb. רֹבֶה קַשָׁת, one who shoots arrows with a bow.   רובה קשת: יורה חצים בקשת:
Heb. קַשָׁת: [He is so designated] because of his occupation, like חַמָר, donkey driver, גַמָל, camel driver, צַיָד, hunter. Therefore, the “shin” is punctuated with a “dagesh.” He would dwell in the desert and waylay the passers-by. That is what is meant by (above 16: 12): “his hand will be upon all, etc.”   קשת: על שם האומנות כמו חמר, גמל, ציד לפיכך השי"ן מודגשת. היה יושב במדבר ומלסטם את העוברים, הוא שנאמר (לעיל טז יב) ידו בכל וגו':
21. And he dwelt in the desert of Paran, and his mother took for him a wife from the land of Egypt.   כא. וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
from the land of Egypt: from the place where she grew up, as it is stated (above 16:1): “and she had an Egyptian handmaid, etc.” That is what people say, “Throw a stick into the air, and it will land on its place of origin (the ground).” - [from Gen. Rabbah 53:15]   מארץ מצרים: ממקום גדוליה, שנאמר (שם א) ולה שפחה מצרית וגו'. היינו דאמרי אינשי זרוק חוטרא לאוירא, אעיקריה קאי:
22. Now it came to pass at that time, that Abimelech and Phicol his general said to Abraham, saying, "God is with you in all that you do.   כב. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה:
God is with you: Because they saw that he had come out of the region of Sodom unscathed, and that he had fought with the kings and they fell into his hand, and that his wife was remembered [with a child] in his old age. — [from Gen. Rabbah 54:2]   א-להים עמך: לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו:
23. And now, swear to me here by God, that you will not lie to me or to my son or to my grandson; according to the kindness that I have done with you, you shall do with me, and with the land wherein you have sojourned."   כג. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ:
or to my son or to my grandson: Thus far is a father’s compassion for his son. — [from Gen. Rabbah 54:2]   ולניני ולנכדי: עד כאן רחמי האב על הבן:
according to the kindness that I have done with you, you shall do with me: when I said to you (above 20:15):“Here is my land before you.” - [from Gen. Rabbah 54:2]   כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי: שאמרתי לך (לעיל כ טו) הנה ארצי לפניך:
24. And Abraham said, "I will swear."   כד. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ:
25. And Abraham contended with Abimelech about the well of water that the servants of Abimelech had forcibly seized.   כה. וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ:
And Abraham contended with Abimelech: Heb. הוֹכִיח ַאֶת. He disputed with him concerning this. — [from Targum Jonathan]   והוכח: נתוכח עמו על כך:   
26. And Abimelech said, "I do not know who did this thing, neither did you tell me, nor did I hear [of it] until today. "   כו. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם:
27. And Abraham took flocks and cattle, and gave them to Abimelech, and they both formed a covenant.   כז. וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית:
28. And Abraham placed seven ewe lambs by themselves.   כח. וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן:
29. And Abimelech said to Abraham, "What are these seven ewe lambs, which you have placed by themselves?"   כט. וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה:
30. And he said, "For these seven ewe lambs you shall take from my hand, in order that it be to me for a witness that I dug this well."   ל. וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת:
in order that it be to me: [In order that] this [be for me].   בעבור תהיה לי: זאת:
for a witness: Heb. לְעֵדָה, an expression of testimony in the feminine form, like (below 31:52):“and the monument is a witness (וְעֵדָה).”   לעדה: לשון עדות של נקבה, כמו (להלן לא נב) ועדה המצבה:
that I dug this well: Abimelech’s shepherds were contending about it and saying,“ We dug it.” They agreed among themselves that whoever would appear beside the well and the water would rise toward him-it [the well] was his. And they [the waters] rose toward Abraham.   כי חפרתי את הבאר: מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא, ועלו לקראת אברהם:  
31. Therefore, he named that place Beer sheba, for there they both swore.   לא. עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם:
32. And they formed a covenant in Beer-sheba, and Abimelech and Phicol his general arose, and they returned to the land of the Philistines.   לב. וַיִּכְרְתוּ בְרִית בִּבְאֵר שָׁבַע וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ וַיָּשֻׁבוּ אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים:
33. And he planted an eishel in Beer-Sheba, and he called there in the name of the Lord, the God of the world.   לג. וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהֹוָה אֵל עוֹלָם:
an eishel: Heb. אֵשֶׁל [There is a dispute between] Rav and Samuel. One says that it was an orchard from which to bring fruits for the guests at the meal, and one says that it was an inn for lodging, in which there were all sorts of fruits. We find the expression of planting (נְטִיעָה) used in conjunction with tents, as it is written (Dan. 11:45):“And he will pitch (וְיִטַע) his palatial tents.” - [from Sotah 10a, Gen. Rabbah 54:6]   אשל: רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות. ומצינו לשון נטיעה באהלים, שנאמר (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו:
and he called there, etc: By means of that “eishel” , the name of the Holy One, blessed be He, was called “God of the whole world.” After they would eat and drink, he would say to them, “Bless the One of Whose [food] you have eaten. Do you think that you have eaten of my [food]? [You have eaten of the food] of the One Who spoke and the world came into being!” - [from Sotah 10a, Gen. Rabbah 54:6]   ויקרא שם וגו': על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:
34. And Abraham dwelt in the land of the Philistines for many days.   לד. וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים:
for many days: more than those in Hebron. In Hebron he spent twenty-five years, and here twenty-six. For he was seventy-five years old when he left Haran. That year, (above 13:18): “and he came, and he dwelt in the plain of Mamre [in Hebron].” For we do not find prior to this that he settled anywhere but there, for everywhere, he was a wayfarer, camping and continually traveling, as it is stated (ibid. 12:6): “And Abram passed” ; (ibid. verse 8): “And he moved from there” ; (ibid. verse 10): “And there was a famine in the land, and Abram descended to Egypt.” In Egypt he spent only three months, because Pharaoh sent him away. Immediately, (ibid. 13:3): “And he went on his journeys” until (ibid. verse 18): “and he came, and he dwelt in the plain of Mamre, which is in Hebron.” There he dwelt until Sodom was overturned. Immediately, (ibid. 20:1): “Abraham traveled from there,” because of the disgrace caused by Lot, and he came to the land of the Philistines. He was ninety-nine years old, for on the third day of his circumcision, the angels came to him. This totals twenty-five years [from the year he left his father’s house and settled in Hebron until he came to the land of the Philistines]. It is written here [that he lived in the land of the Philistines]“many days” [meaning] more than the preceding [days in Hebron]. Scripture does not come to obscure but to clarify, for if they [the days in the land of the Philistines] exceeded [the days in Hebron] by two years or more, it would have stated so plainly. You must conclude that they did not exceed them by more than one year, hence twenty-six years [in the land of the Philistines]. He immediately left there and returned to Hebron, and that year preceded the binding of Isaac by twelve years. So it is explained in Seder Olam (ch. 1).   ימים רבים: מרובים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש. שהרי בן שבעים וחמש שנה היה בצאתו מחרן, אותה שנה (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא, שלא מצינו קודם לכן שנתיישב אלא שם, שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר (שם יב ו) ויעבור אברם, (שם ח) ויעתק משם, (שם י) ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים שהרי שלחו פרעה, מיד (שם יג ג) וילך למסעיו, עד (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד (שם כ א) ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן תשעים ותשע שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי עשרים וחמש שנה וכאן כתיב ימים רבים, מרובים על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ואם היו מרובים עליהם שתי שנים או יותר היה מפרשם, ועל כרחך אינם יתירים יותר משנה הרי עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים, כך שנויה בסדר עולם (פרק א):
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.