Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 18

Bereishit - Genesis - Chapter 18

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 18

1. Now the Lord appeared to him in the plains of Mamre, and he was sitting at the entrance of the tent when the day was hot.   א. וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם:
And [the Lord] appeared to him: to visit the sick (Tan. Buber, Vayera 1). Said Rabbi Chama the son of Chanina: It was the third day from his circumcision, and the Holy One, blessed be He, came and inquired about his welfare (B. M. 86b).   וירא אליו: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו:
in the plains of Mamre: He [Mamre] was the one who counseled him about circumcision. Therefore, He appeared to him [Abraham] in his [Mamre’s] territory. — [from Tan. Vayera 3]   באלוני ממרא: הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו:
was sitting: It is written יֹשֵׁב [without a “vav,” and may therefore be read: “he sat”]. He wished to stand. The Holy One, blessed be He, said to him, “Sit and I will stand, and you will be a sign for your children that I am destined to stand in the congregation of the judges, and they will sit,” as it is said (Ps. 82: 1): “God stands in the Divine assembly.” - [from Gen. Rabbah 48:7]   ישב: ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד, ואתה סימן לבניך, שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינין והן יושבין, שנאמר (תהלים פב א) א-להים נצב בעדת אל:
at the entrance of the tent: to see whether there were any passersby whom he would bring into his house. — [from B. M. 86b]   פתח האהל: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:
when the day was hot: (B.M. 86b) The Holy One, blessed be He, took the sun out of its sheath so as not to trouble him with wayfarers, but since He saw that he was troubled that no wayfarers were coming, He brought the angels to him in the likeness of men. — [from Gen. Rabbah 48:9, Exod. Rabbah 25:2]   כחום היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים:
2. And he lifted his eyes and saw, and behold, three men were standing beside him, and he saw and he ran toward them from the entrance of the tent, and he prostrated himself to the ground.   ב. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה:
and behold, three men: One to bring the news [of Isaac’s birth] to Sarah, and one to overturn Sodom, and one to heal Abraham, for one angel does not perform two errands (Gen. Rabbah 50:2). You should know that [this is true] because throughout the entire chapter, Scripture mentions them in the plural, e.g., (below verse 8): “and they ate” ; (ibid. verse 9): “and they said to him.” Concerning the announcement, however, it says (ibid. verse 10): “And he said: I will surely return to you.” And concerning the overturning of Sodom, it says (below 19:22): “For I will not be able to do anything”; (ibid. verse 21): “I will not overturn” (Gen. Rabbah 50:11). And Raphael, who healed Abraham, went from there to save Lot. This is what is stated: “And it came to pass when they took them outside, that he [the angel] said, ‘Flee for your life.’” You learn that only one acted as a deliverer.   והנה שלשה אנשים: אחד לבשר את שרה ואחד להפוך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. תדע לך שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים (פסוק ח) ויאכלו, (פסוק ט) ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר (שם י) ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר (יט כב) כי לא אוכל לעשות דבר, (שם כא), לבלתי הפכי. ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט, הוא שנאמר (שם יז) ויהי כהוציאם אותם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל:
were standing beside him: Heb. עָלָיו, lit. over him. Before him, like (Num. 2:20): “And next to him (וְעָלָיו), the tribe of Manasseh,” but it is a euphemism in reference to the angels.   נצבים עליו: לפניו, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה. אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:
and he saw: Why is וַיַרְא written twice [in this verse?] The first is to be understood according to its apparent meaning [i.e., and he saw], and the second means “understanding.” He observed that they were standing in one place, and he understood that they did not wish to burden him. And although they knew that he would come out toward them, they stood in their place out of respect for him, to show him that they did not wish to trouble him, and he went out first and ran toward them. (This is the reading in an old Rashi ms.) In Bava Metzia (ad loc.) it is written: “standing beside him,” and then it is written: “and he ran toward them!” When they saw that he was untying and tying [his bandages], they separated from him. Immediately, “he ran toward them.”   וירא: מהו וירא וירא שני פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם, עמדו במקומם לכבודו ולהראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם. בבבא מציעא (פו ב) כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוה דהוה שרי ואסר פירשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:
3. And he said, "My lords, if only I have found favor in your eyes, please do not pass on from beside your servant.   ג. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
And he said, “My lords, if only I have, etc.”: To the chief one he said this, and he called them all lords, and to the chief one he said, “Please do not pass by,” because if he would not pass by, his companions would stay with him. According to this version, it (אֲדֹנָי) is profane (Shev. 35b) (i.e., it does not refer to God). Another explanation: It (אֲדֹנָי) is holy, and he was telling the Holy One, blessed be He, to wait for him until he would run and bring in the wayfarers. And although this [“Do not pass by”] is written after “and ran toward them,” the statement [to God, “do not pass by”] preceded it. It is customary for the verses to speak in this manner, as I explained in reference to (above 6:3) “Let My spirit not quarrel forever concerning man” [the decree that God would wait 120 years before bringing the Flood] which was written after (5:32): “And Noah begot.” But it is impossible to say otherwise than that the decree preceded the birth [of Japheth] by 120 years. And the two interpretations [of אֲדֹנָי as being profane and holy in this context] are in Genesis Rabbah.   ויאמר א-דני אם נא וגו': לגדול שבהם אמר, וקראם כולם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבור, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חול. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. ואף על פי שכתוב אחר (פסוק ב) וירץ לקראתם, האמירה קודם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפירשתי אצל (ו ג) לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר (ה לב) ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא אם כן קודם גזירת מאה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבה (מח י):
4. Please let a little water be taken, and bathe your feet, and recline under the tree.   ד. יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:
Please let…be taken: through a messenger, and the Holy One, blessed be He, rewarded his [Abraham’s] children through a messenger, as it is said (Num. 20:11): “And Moses raised his hand, and he struck the rock.” - [from B.M. 86b]   יקח נא: על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח שנאמר (במדבר כ יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע:
and bathe your feet: He thought that they were Arabs, who prostrate themselves to the dust of their feet, and he was strict not to allow any idolatry into his house. But Lot, who was not strict, mentioned lodging before washing, as it is said (below 19:2): “and lodge and bathe your feet.” - [from Gen. Rabbah 54:4]   ורחצו רגליכם: כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכם:
under the tree: under the tree. [Heb. עֵץ can mean either “tree” or detached “wood”; the Targum clarifies this ambiguity by translating as Aram. אִילָן, meaning specifically “tree.”] — [from Targumim]   תחת העץ: תחת האילן:
5. And I will take a morsel of bread, and sustain your hearts; after[wards] you shall pass on, because you have passed by your servant." And they said, "So shall you do, as you have spoken."   ה. וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:
and sustain your hearts: In the Torah, in the Prophets, and in the Hagiographa, we find that bread is the sustenance of the heart. In the Torah — “and sustain your hearts” ; in the Prophets — (Jud. 19:5) “Sustain your heart with a morsel of bread”; in the Hagiographa — (Ps. 104:15) “and bread sustains man’s heart.” Said Rabbi Chama: לְבַבְכֶם is not written here, but לִבָּכֶם. This teaches us that the evil inclination does not rule over the angels. — [from Gen. Rabbah 48:11]   וסעדו לבכם: בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא. בתורה סעדו לבכם. בנביאים (שופטים יט ה) סעד לבך פת לחם. בכתובים (תהלים קד טו) ולחם לבב אנוש יסעד. אמר רבי חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים:
after[wards] you shall pass on: Afterwards, you shall go.   אחר תעבורו: אחר כן תלכו:
because you have passed by: For I request this from you [i.e., to sustain your hearts] because you have passed by me [i.e., have stopped in my home] to honor me.   כי על כן עברתם: כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:
because: כִּי עַל כֵּן is like עַל אֲשֶׁר, because, and so is every כִּי עַל כֵּן in Scripture, e.g., (below 19:8): “because (כִּי עַל כֵּן) they have come in the shadow of my roof”; (below 33:10): “because (כִּי עַל כֵּן) I have seen your countenance”; (below 38:26): “because (כִּי עַל כֵּן) I have not given her”; (Num. 10:31): “because (כִּי עַל כֵּן) you know our encamping.”   כי על כן: כמו על אשר, וכן כל כי על כן שבמקרא (לקמן יט ח) כי על כן באו בצל קורתי, (לקמן לג י) כי על כן ראיתי פניך, (שם לח כו) כי על כן לא נתתיה, (במדבר י לא) כי על כן ידעת חנותנו:
6. And Abraham hastened to the tent to Sarah, and he said, "Hasten three seah of meal [and] fine flour; knead and make cakes."   ו. וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת:
meal [and] fine flour: The fine flour for the cakes [and] the meal for the starch used by cooks to cover the pot, to draw out the scum. — [from B.M. 86b]   קמח סלת: סלת לעוגות, קמח לעמלן של טבחים, לכסות את הקדרה, ולשאוב את הזוהמא:
7. And to the cattle did Abraham run, and he took a calf, tender and good, and he gave it to the youth, and he hastened to prepare it.   ז. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ:
a calf, tender and good: There were three calves, in order to feed them three tongues with mustard. — [from B.M. 86b]   בן בקר רך וטוב: שלשה פרים היו כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל:
to the youth: This was Ishmael, to train him to perform mitzvoth. — [from Aboth d’Rabbi Nathan, ch. 13]   אל הנער: זה ישמעאל לחנכו במצות:
8. And he took cream and milk and the calf that he had prepared, and he placed [them] before them, and he was standing over them under the tree, and they ate.   ח. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:
And he took cream and milk, etc.: But he did not bring bread, because Sarah became menstruous, for the manner of the women returned to her on that day, and the dough became ritually unclean. — [from B.M. 87a]   ויקח חמאה וגו': ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה, שחזר לה אורח כנשים אותו היום, ונטמאת העיסה:
cream: the fat of the milk that is skimmed off the top.   חמאה: שומן החלב שקולטין מעל פניו:
and the calf that he had prepared: that he had prepared. Each one that he prepared, he took and brought before them. — [from B.M. 86b]   ובן הבקר אשר עשה: אשר תקן, קמא קמא שתקן, אמטי ואייתי קמייהו:
and they ate: They appeared to be eating. From here we learn that a person should not deviate from custom. — [from B.M. ad loc., Gen. Rabbah 48:14, Targum Jonathan]   ויאכלו: נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג:
9. And they said to him, "Where is Sarah your wife?" And he said, "Behold in the tent."   ט. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:
And they said to him: Heb. אֵלָיו. There are dots over the letters איו in the word אֵלָיו. And we learned: Rabbi Simeon the son of Eleazar says: “Wherever the [undotted] letters are more than the dotted ones, you must expound on the [undotted] letters, etc.” And here, the dotted letters are more than the [undotted] letters, and you must expound on the dotted [letters]. [The meaning is that] they also asked Sarah,“Where (אַיוֹ) is Abraham?” (Gen. Rabbah 48:15) We learn that a person should ask in his lodging place of the husband about the wife, and of the wife about the husband (B.M. 87a). In Bava Metzia (ad loc.) it is said: The ministering angels knew where our mother Sarah was, but [they asked in order] to make known that she was modest, in order to endear her to her husband. Said Rabbi Joseph the son of Chanina: In order to send her a cup of blessing (i.e., the cup of wine upon which the Grace after Meals is recited).   ויאמרו אליו: נקוד על אי"ו שבאליו, ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו', וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. בבבא מציעא (פז א) אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא כדי לשגר לה כוס של ברכה:
Behold in the tent: She is modest. — [from B.M. ad loc., Mid. Ps. 128:3]   הנה באהל: צנועה היא:
10. And he said, "I will surely return to you at this time next year, and behold, your wife Sarah will have a son." And Sarah heard from the entrance of the tent, and it was behind him.   י. וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:
at this time next year: At this time in the coming year. It was Passover, and on the following Passover, Isaac was born, since we do not read כְּעֵת [at “a” time], but כָּעֵת [at “this” time]. כָּעֵת חַיָּה means: at this time, when there will be life for you, when you will all be alive and well. — [from Targum Yerushalmi, Targum Jonathan]   כעת חיה: כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים:
I will surely return: The angel did not announce that he [himself] would return to him, but he was speaking to him as an emissary of the Omnipresent. Similarly (above 16:10): “And the angel said to her: I will greatly multiply [your seed],” but he [the angel] did not have the power to multiply [her children], but he spoke as an emissary of the Omnipresent. Here too, it was as an emissary of the Omnipresent that he said this to him. (Elisha said to the Shunamite woman (II Kings 4:16): “At this season, at this time next year, you will be embracing a son.” And she said, “No my lord, O man of God, do not fail your maidservant. Those angels who announced to Sarah said (below verse 14): ‘At the appointed time, I will return,’” [but Elisha did not promise to return]. Elisha replied, “Those angels, who live and endure forever, said, ‘At the appointed time, I will return.’ But I am flesh and blood, alive today and dead tomorrow. Whether I shall be alive or dead, ‘At this time, etc. [you will embrace a son.’”] (Gen. Rabbah 53:2).   שוב אשוב: לא בשרו המלאך שישוב אליו אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו (טז י) ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן. אלישע אמר לשונמית (מלכים ב' ד טז) למועד הזה כעת חיה את חובקת בן ותאמר אל אדוני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב. אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקיימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו':
and it was behind him: The entrance was behind the angel.   והוא אחריו: הפתח היה אחר המלאך:
11. Now Abraham and Sarah were old, coming on in years; Sarah had ceased to have the way of the women.   יא. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים:
ceased to have: It had ceased from her. — [from Gen Rabbah 48:16]   חדל להיות: פסק ממנה:
the way of the women: the menstrual cycle.   ארח כנשים: אורח נדות:
12. And Sarah laughed within herself, saying, "After I have become worn out, will I have smooth flesh? And also, my master is old."   יב. וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן:
within herself: She looked at her insides and said, “Is it possible that these insides will carry a child; that these breasts, which have dried up, will give forth milk?” - [from Tan. Shoftim 18]   בקרבה: מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא (שופטים יח):
smooth flesh: Heb. עֶדְנָה, smoothness of flesh, and in the language of the Mishnah (Meg. 13a, Men. 86a): “It causes the hair to fall out and smoothes (מְעַדֵּן) the flesh.” Another explanation: an expression of time (עִדָּן), the time of the menstrual period. — [from Gen. Rabbah 48:17]   עדנה: צחצוח בשר, ולשון משנה (מנחות פו א) משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר לשון עידן, זמן וסת נדות:
13. And the Lord said to Abraham, "Why did Sarah laugh, saying, 'Is it really true that I will give birth, although I am old?'   יג. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי:
Is it really true: Is it really true that I will give birth?-   האף אמנם: הגם אמת אלד:
although I am old: Scripture altered [her statement] for the sake of peace, for she had said,“and my master is old.” - [from B.M. 87a]   ואני זקנתי: שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן:
14. Is anything hidden from the Lord? At the appointed time, I will return to you, at this time next year and Sarah will have a son."   יד. הֲיִפָּלֵא מֵיהֹוָה דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן:
Is…hidden: Heb. הֲיִפָּלֵא, as the Targum renders: הַיִתְכַּסֵי. Is anything too hidden and separated and concealed from Me [to prevent Me] from doing My will?   היפלא: כתרגומו היתכסי, וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני:
At the appointed time: At that time that was appointed, that I set for you yesterday, [when I said] (17:21): “at this time next year.”   למועד: לאותו מועד המיוחד שקבעתי לך אתמול למועד הזה בשנה האחרת:
15. And Sarah denied, saying, "I did not laugh," because she was afraid. And He said, "No, but you laughed."   טו. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה | לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי | יָרֵאָה וַיֹּאמֶר | לֹא כִּי צָחָקְתְּ:
because she was afraid… but you laughed: The first כִּי serves as an expression of “because,” for it gives the reason for the matter:“And Sarah denied…because she was afraid,” and the second כִּי serves as an expression of “but.” And He said,“It is not as you say, but you did laugh.” For our Sages said: כִּי has four different meanings: if, perhaps, but, and because. — [from R.H. 3a]   כי יראה וגו' כי צחקת: הראשון משמש לשון דהא שנותן טעם לדבר ותכחש שרה לפי שיראה, והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדבריך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות אי, דילמא, אלא, דהא:
16. And the men arose from there, and they looked upon Sodom, and Abraham went with them to escort them,   טז. וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם:
and they looked: Heb. וַיַשְׁקִיפוּ. Whenever the word הַשְׁקָפָה occurs in Scripture, it denotes evil, except (Deut. 26:15) “Look (הַשְׁקִיפָה) from Your holy dwelling,” for the power of gifts to the poor is so great that it converts the Divine attribute of wrath to mercy. — [from Tan. Ki Thissa 14]   וישקיפו על פני סדום: כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים:
to escort them: Heb. לְשַׁלְּחָם, to escort them. He thought that they were wayfarers. — [from Zohar, vol. 1, 104a]   לשלחם: ללוותם, כסבור אורחים הם:
17. And the Lord said, "Shall I conceal from Abraham what I am doing?   יז. וַיהֹוָה אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:
Shall I conceal: Heb. הַמְכַסֶה ? This is a question.[i. e., The “hey” is not the definite article but the interrogative “hey.”]   המכסה אני: בתמיה:
what I am doing: in Sodom? It would be improper for Me to do this thing without his knowledge. I gave him this land, and these five cities are his, as it is said (10:19): “And the border of the Canaanite was from Sidon…, as you come to Sodom and Gomorrah, etc.” I called him Abraham, the father of a multitude of nations. Now, can I destroy the sons without informing the father, who loves Me?- [from Gen. Rabbah 49:2, Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 25]   אשר אני עושה: בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:
18. And Abraham will become a great and powerful nation, and all the nations of the world will be blessed in him.   יח. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
And Abraham will become: [According to] a Midrash Aggadah (Yoma 38b) (Prov. 10:7):“The mention of a righteous man is for a blessing.” Since He mentioned him, He blessed him. Its simple meaning is, however: Shall I conceal this from him? He is so dear to Me as to become a great nation, and through him will be blessed all the nations of the earth.   ואברהם היו יהיה: מדרש אגדה (משלי י ז) זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו ברכו. ופשוטו וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ:
19. For I have known him because he commands his sons and his household after him, that they should keep the way of the Lord to perform righteousness and justice, in order that the Lord bring upon Abraham that which He spoke concerning him."   יט. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:
For I have known him: Heb. יְדַעְתִּיו, an expression of love, like (Ruth 2:1) “a kinsman (מוֹדַע) of her husband”; (ibid. 3:2) “And now, Boaz our kinsman (מֹדַעְתָּנוּ)”; (Exod. 33:17): “and I shall know you (וָאֵדָעֲךָ) by name.” But, in fact, the primary meaning of them all is none other than an expression of knowing, for if one loves a person, he draws him near to himself and knows him and is familiar with him. Now why do I love him? “Because he commands” … for he commands his sons concerning Me, to keep My ways. But if you explain it as the Targum renders: “I know about him that he will command his sons, etc.,” the word לְמַעַן does not fit into the sense [of the verse].   כי ידעתיו: לשון חיבה, כמו (רות ב א) מודע לאישה, (שם ג ב) הלא בועז מודעתנו, (שמות לג יז) ואדעך בשם, ואמנם עיקר לשון כולם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו. ולמה ידעתיו, למען אשר יצוה לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמור דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:
because he commands: Heb. יְצַוֶּה, a present tense (i.e., a habitual action), like (Job 1:5) “So would Job do (יַעֲשֶׂה)”; [(Num. 9:20) “in accordance to the utterance of the Lord they would camp” (יַחֲנוּ)].   יצוה: לשון הווה, כמו (איוב א ה) ככה יעשה איוב:
in order that [the Lord] bring: So would he command his sons, “Keep the way of the Lord in order that the Lord bring upon Abraham, etc.” It does not say “upon the house of Abraham” but “upon Abraham.” We learn from this that whoever raises a righteous son is considered as though he does not die. — [from Gen. Rabbah 49:4]   למען הביא: כך הוא מצוה לבניו שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר, אלא על אברהם, למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת:
20. And the Lord said, "Since the cry of Sodom and Gomorrah has become great, and since their sin has become very grave,   כ. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:
And the Lord said: to Abraham, for He did as He had said, that He would not conceal from him.   ויאמר ה': אל אברהם, שעשה כאשר אמר שלא יכסה ממנו:
since [it] has become great: Wherever רָבָּה appears in Scripture, the accent is on the last syllable, on the “beth,” because they are translated: “great” , or “becoming great.” But this one has its accent on the first syllable, on the “resh,” because it is to be translated: “has already become great,” as I have explained regarding (above 15:17):“Now it came to pass that the sun had set (בָּאָה)” ; (Ruth 1:15):“Lo, your sister-in-law has returned (שָׁבָה) .”   כי רבה: כל רבה שבמקרא הטעם למטה בבי"ת, לפי שהן מתורגמין גדולה, או גדלה והולכת, אבל זה טעמו למעלה ברי"ש, לפי שמתורגם גדלה כבר, כמו שפירשתי לעיל (טו יז) ויהי השמש באה, (רות א טו) הנה שבה יבמתך:
21. I will descend now and see, whether according to her cry, which has come to Me, they have done; [I will wreak] destruction [upon them]; and if not, I will know."   כא. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ | כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה:
I will descend now: This teaches judges that they should not decide capital punishment cases unless they see it [i.e., they must go to the site of the crime and investigate the matter.]- [Divrei David] Everything is as I explained in the chapter dealing with the dispersion (Tan. Noah 18). Another explanation: I will descend to the end of their deeds (to fathom the results thereof). - [Be’er Mayim Chayim]).   ארדה נא ואראה: למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כמו שפירשתי בפרשת הפלגה (לעיל יא ז). דבר אחר ארדה נא לסוף מעשיהם:
whether according to her cry: [i.e., the cry] of the land.   הכצעקתה: של מדינה:
which has come to Me, they have done: And [if] they remain in their state of rebellion, I will wreak destruction upon them, but if they do not remain in their state of rebellion, I will know what I will do, to punish them with suffering, but I will not destroy them. Similar to this we find elsewhere (Exod. 33:5): “But now, leave off your ornament from yourself, so that I may know what to do to you.” Therefore, there is a pause marked by the cantillation sign of a פְּסִיק between עָשׂוּ and כָּלָה, in order to separate one word from another. Our Sages, however, interpreted הַכְּצַעֲקָתָה to refer to the cry of a certain girl, whom they killed with an unusual death because she gave food to a poor man, as is delineated in [chapter] Chelek (Sanh. 109b).   הבאה אלי עשו: ואם עומדים במרדם כלה אני עושה בהם. ואם לא יעמדו במרדן, אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן. וכיוצא בו מצינו במקום אחר (שמות לג ה) ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך, ולפיכך יש הפסק נקודת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תיבה מחברתה. ורבותינו דרשו הכצעקתה, צעקת ריבה אחת שהרגוה מיתה משונה על שנתנה מזון לעני, כמפורש בחלק (סנהדרין קט ב):
22. And the men turned from there and went to Sodom, and Abraham was still standing before the Lord.   כב. וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהֹוָה:
And [the men] turned from there: from the place to which Abraham had escorted them.   ויפנו משם: ממקום שאברהם ליוום שם:
and Abraham was still standing, etc.: But is it not so that he did not go to stand before Him, but the Holy One, blessed be He, came to him and said to him (above verse 20): “Because the cry of Sodom and Gomorrah has become great, etc.,” and it should have been written here: “and the Lord was still standing beside Abraham?” But this is a scribal emendation (Gen. Rabbah 49:7).   ואברהם עודנו עומד לפני ה': והלא לא הלך לעמוד לפניו אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו (פסוק כ) זעקת סדום ועמורה כי רבה, והיה לו לכתוב וה' עודנו עומד לפני אברהם, אלא תיקון סופרים הוא זה (אשר הפכוהו ז"ל לכתוב כן):
23. And Abraham approached and said, "Will You even destroy the righteous with the wicked?   כג. וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע:
And Abraham approached and said: We find [the expression]“ approaching” for war (II Sam. 10:13): “And Joab drew forward, etc.” ; and “approaching” for placating (below 44:8): “And Judah approached him” ; and “approaching” for prayer (I Kings 18:36):“And Elijah the prophet came near.” For all these, Abraham approached: to speak harshly [i.e., when he requested justice], to placate, and to pray. — [from Gen. Rabbah 49:8]   ויגש אברהם: מצינו הגשה למלחמה (ש"ב י יג) ויגש יואב וגו', הגשה לפיוס (להלן מד יח) ויגש אליו יהודה, והגשה לתפלה (מלכים א' יח לו) ויגש אליהו הנביא, ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפלה:
Will You even destroy: Heb. הַאַף. Will You also destroy? And according to the translation of Onkelos, who rendered אַף as an expression of wrath, this is its interpretation: Will wrath entice You that You should destroy the righteous with the wicked?   האף תספה: הגם תספה. ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז, כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע:
24. Perhaps there are fifty righteous men in the midst of the city; will You even destroy and not forgive the place for the sake of the fifty righteous men who are in its midst?   כד. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ:
Perhaps there are fifty righteous men: ten righteous men for each city, because there were five places. — [from Targum Jonathan]   אולי יש חמשים צדיקים: עשרה צדיקים לכל כרך וכרך, כי חמשה מקומות יש:
25. Far be it from You to do a thing such as this, to put to death the righteous with the wicked so that the righteous should be like the wicked. Far be it from You! Will the Judge of the entire earth not perform justice?"   כה. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת | כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:
Far be it from You: And if You say that the righteous will not save the wicked, why should You kill the righteous?- [from Gen. Rabbah 49:8]   חלילה לך: ואם תאמר לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים:
Far be it from You: Heb. חָלִילָה. It is profane (חוּלִין) , [i.e., unfitting] for You. They will say, “So is His craft. He inundates everyone, righteous and wicked.” So You did to the Generation of the Flood and to the Generation of the Dispersion. — [from Tan. Vayera 8]   חלילה לך: חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה:
a thing such as this: Neither this nor anything similar to it. —   כדבר הזה: לא הוא ולא כיוצא בו:
Far be it from You: for the World to Come. — [from Tan. Buber]   חלילה לך: לעולם הבא:
Will the Judge of the entire earth: The “hey” of הֲשֹׁפֵט is vowelized with a “chataf pattach,” as an expression of wonder: Will He Who judges not perform true justice?!   השופט כל הארץ: נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת:
26. And the Lord said, "If I find in Sodom fifty righteous men within the city, I will forgive the entire place for their sake."   כו. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם:
"If I find in Sodom, etc., the entire place”: [Sodom refers to] all the cities, but because Sodom was the metropolis and the most important of them all, Scripture ascribes [the fifty righteous men] to it.   אם אמצא בסדום וגו' לכל המקום: לכל הכרכים, לפי שסדום היתה מטרפולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב:
27. And Abraham answered and said, "Behold now I have commenced to speak to the Lord, although I am dust and ashes.   כז. וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר:
although I am dust and ashes: I was already fit to be dust at the hands of the kings and ashes at the hands of Nimrod, were it not for Your mercies that stood by me.   ואנכי עפר ואפר: וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי:
28. Perhaps the fifty righteous men will be missing five. Will You destroy the entire city because of five?" And He said, "I will not destroy if I find there forty-five."   כח. אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:
Will You destroy because of five: Will there not be nine for each city? And You, the Righteous One of the world, will be counted with them. — [from Gen. Rabbah 49:9]   התשחית בחמשה: והלא הן תשעה לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם:
29. And he continued further to speak to Him, and he said, "Perhaps forty will be found there." And He said, "I will not do it for the sake of the forty."   כט. וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים:
Perhaps forty will be found there: And four cities will be saved, and so thirty will save three of them, or twenty will save two of them, or ten will save one of them. — [from Zohar, vol. 1, omissions, 255b]   אולי ימצאון שם ארבעים: וימלטו ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלשה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם:
30. And he said, "Please, let the Lord's wrath not be kindled, and I will speak. Perhaps thirty will be found there." And He said, "I will not do it if I find thirty there."   ל. וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלשִׁים:
31. And he said, "Behold now I have desired to speak to the Lord, perhaps twenty will be found there." And He said, "I will not destroy for the sake of the twenty."   לא. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים:
Behold now I have desired: Heb. הוֹאַלְתִּי. I have desired, as in (Exod. 2:21):“And Moses was willing (וַיוֹאֶל) .”   הואלתי: רציתי כמו (שמות ב כא) ויואל משה:
32. And he said, "Please, let the Lord's wrath not be kindled, and I will speak yet this time, perhaps ten will be found there." And He said, "I will not destroy for the sake of the ten."   לב. וַיֹּאמֶר אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה:
perhaps ten will be found there: For fewer [than ten] he did not ask. He said, “In the Generation of the Flood, there were eight: Noah and his sons, and their wives, but they did not save their generation.” And for nine, together with counting [God] he had already asked, but did not find.   אולי ימצאון שם עשרה: על פחות לא בקש. אמר דור המבול היו שמונה, נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה על ידי צירוף כבר בקש ולא מצא:
33. And the Lord departed when He finished speaking to Abraham, and Abraham returned to his place.   לג. וַיֵּלֶךְ יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ:
And the Lord departed, etc.: Since the defender was silent, the Judge left.   וילך ה' וגו': כיון שנשתתק הסניגור הלך לו הדיין:
and Abraham returned to his place: The Judge left, the defender left, and the prosecutor is accusing. Therefore: “And the two angels came to Sodom,” to destroy (Gen. Rabbah 49:14). One to destroy Sodom and one to save Lot, and he [the latter] is the same one who came to heal Abraham, but the third one, who came to announce [Isaac’s birth] to Sarah, since he had performed his mission, he departed (Tan. Vayera 8).   ואברהם שב למקומו: נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג, ולפיכך (יט א) ויבאו שני המלאכים סדומה [בערב] להשחית. אחד להשחית את סדום ואחד להציל את לוט, והוא אותו שבא לרפאות את אברהם. והשלישי שבא לבשר את שרה, כיון שעשה שליחותו נסתלק לו:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG