Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 15

Bereishit - Genesis - Chapter 15

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 15

1. After these incidents, the word of the Lord came to Abram in a vision, saying, "Fear not, Abram; I am your Shield; your reward is exceedingly great."   א. אַחַר | הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד:
After these incidents: Wherever the term אַחַר is used, it signifies immediately afterwards; אַחֲרֵי signifies a long time afterwards (Gen. Rabbah 44:5). After this miracle had been wrought for him, that he slew the kings, he was worried and said, “Perhaps I have received reward for all my righteous deeds.” Therefore, the Omnipresent said to him, “Fear not Abram, I am your Shield” from punishment, that you will not be punished for all those souls that you have slain, and as far as your being worried about receiving reward, your reward is exceedingly great. [from Aggadath Bereishith 16:2; Tan. Buber, Lech Lecha 15; Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 27]   אחר הדברים האלה: כל מקום שנאמר אחר סמוך, אחרי מופלג. אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי, לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכרך, שכרך הרבה מאד:
2. And Abram said, "O Lord God, what will You give me, since I am going childless, and the steward of my household is Eliezer of Damascus?"   ב. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהֹוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
since I am going childless: Heb. עֲרִירִי. Menachem ben Saruk (Machbereth p. 137) explained it as meaning an heir, and a similar instance is (Mal. 2:12): “a son (עֵר) and a grandson (וְעֹנֶה).” Hence, עֲרִירִי would mean without an heir, as you would say (Job 31:12): “and it will uproot (תְשָׁרֵשׁ) all my crops,” [meaning] it will tear out its roots. Similarly עֲרִירִי means childless; in Old French, desenfantez. It appears to me, however, that עֵר וְעֹנֶה is derived from the same root as (Song of Songs 5:2): “but my heart is awake (עֵר),” whereas עֲרִירִי is an expression of destruction, as in (Ps. 137:7): “Raze it, raze it (עָרוּ עָרוּ)” and as in (Hab. 3:13): “destroying (עָרוֹת) the foundation,” and as in (Jer. 51:58): “shall be completely destroyed (עַרְעֵר תִּתְעַרְעַר),” and as in (Zeph. 2:14): “for the cedarwork will be destroyed (עֵרָה).”   הולך ערירי: מנחם בן סרוק פירשו לשון יורש, וחבר לו (מלאכי ב יב) ער ועונה, ערירי בלא יורש, כאשר תאמר (איוב לא יב) ובכל תבואתי תשרש, תעקר שרשיה, כך לשון ערירי חסר בנים, ובלע"ז דישאנפנטי"ף [חסר ילדים]. ולי נראה ער ועונה מגזרת (שיר השירים ה ב) ולבי ער, וערירי לשון חורבן, וכן (תהלים קלז ז) ערו ערו, וכן (חבקוק ג יג) ערות יסוד, וכן (ירמיה נא נח) ערער תתערער, וכן (צפניה ב יד) כי ארזה ערה:
and the steward of my household: וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי, to be interpreted like the Aramaic translation, (וּבַר פַּרְנָסָה הָדֵין דִי בְּבֵיתִי): and this sustainer who is in my house). My entire household is sustained by his orders, as (below 41:40): “and by your orders they will be sustained (יִשַּׁק).” [בֶּן מֶשֶׁק means] “my administrator,” but if I had a son, my son would be appointed over my possessions.   ובן משק ביתי: כתרגומו, שכל ביתי נזון על פיו, כמו (בראשית מא מ) ועל פיך ישק, אפוטרופס שלי, ואלו היה לי בן היה בני ממונה על שלי:
Damascus: Heb. דַּמֶּשֶׂק. According to the Targum, he was from Damascus, but according to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 44:9) [the meaning is] that he pursued the kings until Damascus. And in our Talmud (Yoma 28b), it (the word דַּמֶּשֶׂק) is interpreted as a notarikon [acrostic for דּוֹלֶה וּמַשְׁקֶה]: he drew and gave to drink from his master’s teachings to others.   דמשק: לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:
3. And Abram said, "Behold, You have given me no seed, and behold, one of my household will inherit me."   ג. וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
Behold, You have given me no seed: So of what avail is all that You will give me?   הן לי לא נתת זרע: ומה תועלת בכל אשר תתן לי:
4. And behold, the word of the Lord came to him, saying, "This one will not inherit you, but the one who will spring from your innards-he will inherit you."   ד. וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ:
5. And He took him outside, and He said, "Please look heavenward and count the stars, if you are able to count them." And He said to him, "So will be your seed."   ה. וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ:
And He took him outside: According to its simple meaning: He took him out of his tent, outdoors, to see the stars. But according to its midrashic interpretation, He said to him,“Go out of your astrology,” for you have seen in the signs of the zodiac that you are not destined to have a son. Indeed, Abram will have no son, but Abraham will have a son. Similarly, Sarai will not give birth, but Sarah will give birth. I will give you another name, and your destiny will change (Ned. 32a, Gen. Rabbah 44:10). Another explanation: He took him out of the terrestrial sphere and lifted him above the stars. This explains the expression of הַבָּטָה, looking down from above (Gen. Rabbah 44:12).   ויוצא אתו החוצה: לפי פשוטו הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים, ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד, אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים, וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה:
6. And he believed in the Lord, and He accounted it to him as righteousness.   ו. וְהֶאֱמִן בַּיהֹוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה:
And he believed in the Lord: He did not request of Him a sign regarding this, but regarding the inheritance of the land, he did request of Him a sign, and he said to Him, “How will I know?” [from Ned. 32a]   והאמין בה': לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו במה אדע:
and He accounted it to him as righteousness: The Holy One, blessed be He, accounted it to Abram as a merit and as righteousness for the faith that he believed in Him (Targum Jonathan). Another explanation for: “How will I know?” He did not ask Him for a sign, but he said before Him, “Let me know with what merit will they [my descendants] remain therein [in the Land]?” The Holy One, blessed be He, replied, “With the merit of the sacrifices.”   ויחשבה לו צדקה: הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות:  
7. And He said to him, "I am the Lord, Who brought you forth from Ur of the Chaldees, to give you this land to inherit it."   ז. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
8. And he said, "O Lord God, how will I know that I will inherit it?"   ח. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה:
9. And He said to him, "Take for Me three heifers and three goats and three rams, and a turtle dove and a young bird."   ט. וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל:
three heifers: (Gen. Rabbah 44:14) Three calves, symbolic of the three bulls: the bull of Yom Kippur, the bull brought when the interpretation of a law is hidden from the people [because of an error of the Sanhedrin], and the heifer whose neck was broken.   עגלה משלשת: שלשה עגלים, רמז לשלשה פרים פר יום הכפורים, ופר העלם דבר של צבור, ועגלה ערופה:
and three goats: Symbolic of the he-goat that is sacrificed inside, the he-goats of the additional offering of the festivals, and the he-goat that is sacrificed as a sin offering for an individual.   ועז משלשת: רמז לשעיר הנעשה בפנים, ושעירי מוספין של מועד, ושעיר חטאת יחיד:
and three rams: A guilt offering for a definite sin, a guilt offering for a doubtful sin, and a ewe lamb for a sin offering for an individual.   ואיל משולש: אשם ודאי, ואשם תלוי, וכבשה של חטאת יחיד:
and a turtle dove and a young bird: A turtle dove and a young pigeon. [These are the various species offered up for all kinds of atonement sacrifices.]   ותור וגוזל: תור ובן יונה:
10. And he took for Him all these, and he divided them in the middle, and he placed each part opposite its mate, but he did not divide the birds.   י. וַיִּקַּח לוֹ אֶת כָּל אֵלֶּה וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ וַיִּתֵּן אִישׁ בִּתְרוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר:
and he divided them: He divided each one into two parts. The verse does not lose its simple meaning, because He was forming a covenant with him to keep His promise, to cause his sons to inherit the land, as it is written (verse 18): “On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, etc.,” and it is the custom of those who form a covenant to divide an animal and to pass between its parts, as it is written (Jer. 34:19): “who passed between the parts of the calf.” Here too, “a smoking furnace and a fire brand, which passed between the parts,” was the agent of the Shechinah, which is [referred to as] fire. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28]   ויבתר אותם: חלק כל אחד לשני חלקים, ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת עמו ברית לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ, כדכתיב (פסוק יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו', ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמה שנאמר להלן (ירמיה לד יט) העוברים בין בתרי העגל, אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:
but he did not divide the birds: Since the idol-worshipping nations are likened to bulls, rams, and goats, as it is said (Ps. 22:13): “Many bulls surrounded me, etc.,” and Scripture states (Dan. 8:20): “The ram that you saw, the one with horns, represents the kings of Media and Persia,” and Scripture states (ibid. verse 21): “And the he-goat is the king of Greece.” And the Israelites are likened to young doves, as it is said (Song of Songs 2:14): “My dove, in the clefts of the rock.” Therefore, he divided the animals, as an allusion that the nations will gradually perish. “But he did not divide the bird,” as an allusion that Israel will exist forever. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 28; Targum. Ps. 22: 13]   ואת הצפור לא בתר: לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים, שנאמר (תהלים כב יג) סבבוני פרים רבים וגו', ואומר (דניאל ח כ) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ואומר (שם כא) והצפיר והשעיר מלך יון, וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שה"ש ב יד) יונתי בחגוי הסלע, לפיכך בתר הבהמות רמז על האומות שיהיו כלין והולכין, ואת הצפור לא בתר רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם:
11. And the birds of prey descended upon the carcasses, and Abram drove them away.   יא. וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם:
And the birds of prey: Heb. הָעַיִט. This is a bird, and [it is called עַיִט] because it swoops down [עָט] and seeks the carcasses. Like (Job 9:26): “to swoop upon food,” and like (I Sam. 15:19): “and you flew (וַתַּעַט) upon the spoil.”   העיט: הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות (איוב ט כו) לטוש עלי אוכל, כמו (שמואל א' טו יט) ותעט אל השלל:
upon the carcasses: upon the parts. (Other editions: הַפְּגָרִים is translated into Aramaic as פַּגְלַיָא, [meaning “carcass,” and not “parts,” as Rashi interprets]. But because they [the Targumim] were accustomed to translating אִישׁ בִּתְרוֹ [verse 10] as וִיהַב פַּלְגַּיָא [meaning: “He placed each part”], the word פַּגְלַיָא was mistakenly changed to פַּלְגַּיָא, and they therefore translated הַפְּגָרִים as פַּלְגַיָא. But whoever translates that way is in error, because we cannot equate בְּתָרִים, parts, to פְּגָרִים, carcasses, for בְּתָרִים should be translated פַּלְגַּיָא, and פְּגָרִים should be translated פַּגְלַיָא, an expression of פִּגוּל, an abominable thing, as (Lev. 19:7): “it is an abominable thing (פִּגוּל),” an expression of a carcass. (So I heard from Rabbi Judah the son of Rabbi Samuel.) And so it was emended in a Rashi ms., and in another ms. was written: So did Rabbi Meir the son of Rabbi Samuel explain.)   על הפגרים: על הבתרים (הפגרים מתרגמינן פגליא, אלא מתוך שהורגלו לתרגם (פסוק י) איש בתרו, ויהב פלגיא, נתחלף להם תיבת פגליא לפלגיא, ותרגומו הפגרים פלגיא, וכל המתרגם כן טועה, לפי שאין להקיש בתרים לפגרים, שבתרים תרגומו פלגיא, ופגרים תרגומו פגליא לשון פגול, כמו (ויקרא יט ז) פגול הוא לשון פגר):
and Abram drove them away: Heb. וַיַּשֵּׁב, an expression of blowing and causing to fly away, like (Ps. 147:18): “He causes His wind to blow (יַשֵּׁב).” This is an allusion that David the son of Jesse will come to destroy them, but they will not permit him from heaven [to do so] until the King Messiah arrives. [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]   וישב: לשון נשיבה והפרחה, כמו (תהלים קמז יח) ישב רוחו, רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם, ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:
12. Now the sun was ready to set, and a deep sleep fell upon Abram, and behold, a fright, a great darkness was falling upon him.   יב. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו:
and behold, a fright, etc.: An allusion to the troubles and darkness of the exiles. [from above mentioned source, Targum Jonathan, Targum Yerushalmi, Gen. Rabbah 42:17, and many other midrashic sources]   והנה אימה וגו': רמז לצרות וחשך של גליות:
13. And He said to Abram, "You shall surely know that your seed will be strangers in a land that is not theirs, and they will enslave them and oppress them, for four hundred years.   יג. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר | יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
that your seed will be strangers: From the time that Isaac was born until the Israelites left Egypt was four hundred years. How so? Isaac was sixty years old when Jacob was born, and Jacob, when he went down to Egypt, said, “The days of the years of my sojournings are one hundred and thirty years,” which total 190. They were in Egypt 210 years, like the numerical value of רְדוּ (see Rashi, below 42:2; ר = 200, ד = 4, ו = 6, totaling 210). Thus, the total is 400 years. Now, if you should say that they were 400 years in Egypt, [this is not so] because Kehath was one of those who descended to Egypt. If you compute the years of Kehath (133) and those of Amram (his son, 137), and the 80 years of Moses, his age when they left Egypt, you will find only 350 [years]. And you must still subtract from them all the years that Kehath lived after the birth of Amram and that Amram lived after the birth of Moses. [from Seder Olam ch. 3]   כי גר יהיה זרעך: משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה. כיצד, יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב. ויעקב כשירד למצרים אמר (להלן מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, הרי מאה ותשעים, ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רדו, הרי ארבע מאות שנה. ואם תאמר במצרים היו ארבע מאות, הרי קהת מיורדי מצרים היה, צא וחשוב שנותיו של קהת, ושל עמרם, ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים, אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים, ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם, ושחי עמרם אחר לידת משה:
in a land that is not theirs: It does not say, “in the land of Egypt,” but “[in a land] that is not theirs,” and from the time Isaac was born (below 21:34): “and Abraham sojourned, etc.” (Below 20:1): “And [Isaac] sojourned in Gerar.” (Ps. 105:23): “And Jacob sojourned in the land of Ham.” (Below 47:4): “To sojourn in the land we have come.” - [from Mid. Abchir]   בארץ לא להם: לא נאמר בארץ מצרים אלא בארץ לא להם, ומשנולד יצחק (להלן כא לד) ויגר אברהם וגו', וביצחק (שם כו ג) גור בארץ הזאת, (תהלים קה כג) ויעקב גר בארץ חם, (בראשית מז ד) לגור בארץ באנו:
14. And also the nation that they will serve will I judge, and afterwards they will go forth with great possessions.   יד. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
And also the nation: [The word] וְגַם, [and also], is to include the four kingdoms (Babylon, Persia and Media, Greece, and Edom), for they too will perish because they enslaved Israel. [from Gen. Rabbah 44:19]   וגם את הגוי: וגם לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששיעבדו את ישראל:
will I judge: with ten plagues. [from Gen. Rabbah 44:20]   דן אנכי: בעשר מכות:
with great possessions: with much money, as it is said (Exod. 12:36): “and they emptied out Egypt.”   ברכוש גדול: בממון גדול, כמו שנאמר (שמות יב לו) וינצלו את מצרים:
15. But you will come to your forefathers in peace; you will be buried in a good old age.   טו. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה:
But you will come to your forefathers in peace: And you will not witness any of this. [From Gen. Rabbah 44:20]   ואתה תבוא: ולא תראה כל אלה:
to your forefathers: His father was an idolater, and He announces to him that he will come to him? This teaches you that Terah repented. [from Tan. Shemoth 18]   אל אבותיך: אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא אליו, אלא למדך שעשה תרח תשובה:
you will be buried in a good old age: He announced to him that Ishmael would repent during his lifetime (Gen. Rabbah 30:4, 38:12), and that Esau would not embark on evil ways during his lifetime. Therefore, he died five years before his time, and on that very day, Esau rebelled (ibid. 63:12). See below 25:29f.   תקבר בשיבה טובה: בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו, ולפיכך מת חמש שנים קודם זמנו ובו ביום מרד עשו:
16. And the fourth generation will return here, for the iniquity of the Amorites will not be complete until then."   טז. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה:
And the fourth generation: After they will have been exiled to Egypt, they will be there for three generations, and the fourth will return to this land (Mishnath Rabbi Eliezer ch. 5), for in the land of Canaan He spoke with him, and formed this covenant, as it is written (above verse 7): “to give you this land to inherit it.” And so it was: Jacob descended to Egypt. Go forth and figure his generations: Judah, Perez, and Hezron, and Caleb the son of Hezron was one of those who entered the land (Sotah 11b).   ודור רביעי: לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות, והרביעי ישובו לארץ הזאת, לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו וכרת ברית זו, כדכתיב (פסוק ז) לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, וכן היה יעקב ירד למצרים. צא וחשוב דורותיו יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה:
for the iniquity of the Amorites will not be complete: that they should be sent out of their land until that time, for the Holy One, blessed be He, does not punish a nation until its measure is full, as it is said: (Isa. 27:8):“When her measure is full, when You send her away, then You will strive with her.” - [from Zohar, vol. 1, p. 113b]   כי לא שלם עון האמורי: להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה, שנאמר (ישעיה כז ח) בסאסאה בשלחה תריבנה:
17. Now it came to pass that the sun had set, and it was dark, and behold, a smoking furnace and a fire brand, which passed between these parts.   יז. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
Now it came to pass that the sun had set: Heb. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה. [The subject apparently does not agree with the predicate, because שֶׁמֶשׁ is a feminine noun, whereas וַיְהִי is a masculine verb. Therefore, Rashi explains as follows:] This is similar to (below 42:35): “And it came to pass that they were emptying their sacks”; (II Kings 13:21): “And it came to pass that they were burying a man”; meaning: this event took place. [The subject of וַיְהִי is not הַשֶּׁמֶשׁ but דָבָר זֶה (i.e., it is as if the masculine noun דָבָר זֶה (this event) were inserted after וַיְהִי.] The same is true in the two instances quoted by Rashi, in which the subject is plural, whereas the predicate is singular. There too, the subject of וַיְהִי is דָבָר זֶה.]   ויהי השמש באה: כמו (בראשית מב לה) ויהי הם מריקים שקיהם, (מ"ב יג כא) ויהי הם קוברים איש, כלומר ויהי דבר זה:
the sun had set: Heb. בָּאָה. It had set.   השמש באה: שקעה:
and it was dark: The day darkened.   ועלטה היה: חשך היום:
and behold, a smoldering furnace, etc.: He hinted to him that the kingdoms of the pagans would fall into hell. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 28]   והנה תנור עשן וגו': רמז לו שיפלו המלכיות בגיהנם.
had set: Heb. בָּאָה Its accent is on the first syllable. Therefore, it is explained that it had already set; but if its accent were at the end, on the “alef,” it would be explained to mean: as it was setting. but it is impossible to say this, for it is already written (above verse 12): “Now the sun was setting,” and the passing of the smoking furnace happened after this. It is found that it had already set. And this difference exists in every word in the feminine gender, whose radical consists of two letters, such as בא (to come), קם (to arise), שב (to return). When the accent is on the first syllable, it is in the past tense, e.g., this case and e.g., (below 29:9): “and Rachel came (בָּאָה)”; (below 37:7): “my sheaf arose (קָמָה)”; (Ruth 1:15): “Lo! Your sister-in-law has returned (שָׁבָה).” However, when the accent is on the final syllable, it is in the present tense, denoting a thing that is happening now and is continuing to happen, like (below 29:6): “She is coming בָּאָה with the flocks”; (Esther 2:14): “In the evening she would come (בָּאָה), and in the morning she would return (שָׁבָה).”   באה: באה טעמו למעלה, לכך הוא מבואר שבאה כבר, ואם היה טעמו למטה באלף היה מבואר כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן, שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבא, והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה. וזה חילוק בכל תיבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות, כמו בא, קם, שב, כשהטעם למעלה, לשון עבר הוא, כגון זה, וכגון (להלן כט ט) ורחל באה, (שם לז ז) קמה אלומתי, (רות א טו) הנה שבה יבמתך, וכשהטעם למטה הוא לשון הווה, דבר שנעשה עכשיו והולך, כמו (להלן כט ו) באה עם הצאן, (אסתר ב יד) בערב היא באה ובבקר היא שבה:
18. On that day, the Lord formed a covenant with Abram, saying, "To your seed I have given this land, from the river of Egypt until the great river, the Euphrates river.   יח. בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְהֹוָה אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
To your seed I have given: The word of the Holy One, blessed be He, is like an accomplished fact.   לזרעך נתתי: אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה:
the great river, the Euphrates river: Since it is associated with the Land of Israel, He calls it great, even though it is the last of the four rivers going forth from Eden, as it is said (above 2:14): “and the fourth river that is the Euphrates.” A common proverb states: “A king’s servant is a king; associate with a ruler, and people will bow down to you.” - [from Sifrei Devarim 6]   הנהר הגדול נהר פרת: לפי שהוא דבוק לארץ ישראל קוראהו גדול אף על פי שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן, שנאמר והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך, הדבק לשחוור וישתחוו לך:
19. The Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites,   יט. אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
The Kenites: There are ten nations [enumerated] here, but He gave them only seven nations. The [other] three are Edom, Moab, and Ammon, and they are [here referred to as] the Kenites, the Kenizzites, and the Kadmonites, which are destined to be [our] heritage in the future, as it is said (Isa. 11:14): “upon Edom and Moab shall they stretch forth their hand, and the children of Ammon shall obey them.” - [from Gen. Rabbah 44:23]   את הקיני: עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד, שנאמר (ישעיה יא יד) אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם:
20. And the Hittites and the Perizzites and the Rephaim,   כ. וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים:
and the Rephaim: the land of Og, concerning which it is said (Deut. 3: 13):“That is called the land of the Rephaim.”   ואת הרפאים: ארץ עוג, שנאמר בה (דברים ג יג) ההוא יקרא ארץ רפאים:
21. And the Amorites and the Canaanites and the Girgashites and the Jebusites."   כא. וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG