Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary

Bereishit - Genesis - Chapter 14

Bereishit - Genesis - Chapter 14

 Email
Rashi's Commentary:
Show content in:

Chapter 14

1Now it came to pass in the days of Amraphel the king of Shinar, Arioch the king of Ellasar, Chedorlaomer the king of Elam, and Tidal the king of Goyim.   אוַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר אַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם:
Amraphel: This is Nimrod, who said (אָמַר) to Abram, “Fall (פּוֹל) into the fiery furnace.” (Gen. Rabbah) [from Mid. Tan., Lech Lecha 6; Er. 53a, Targum Jonathan]   אמרפל: הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש:
the king of Goyim: There is a place named Goyim, because [people] from many nations (גּוֹיִם) and places assembled there, and they crowned over them a man named Tidal (Gen. Rabbah 42:4).   מלך גוים: מקום יש ששמו גוים, על שם שנתקבצו שמה מכמה אומות ומקומות והמליכו איש עליהם ושמו תדעל:
2That they waged war with Bera the king of Sodom and with Birsha the king of Gomorrah, Shineab the king of Admah, and Shemeber the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar.   בעָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם וְאֶת בִּרְשַׁע מֶלֶךְ עֲמֹרָה שִׁנְאָב | מֶלֶךְ אַדְמָה וְשֶׁמְאֵבֶר מֶלֶךְ צְבוֹיִם (כתיב צביים) וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִיא צֹעַר:
Bera: He was evil (רַע) to Heaven and evil to people. [from Tan. Lech Lecha 8]   ברע: רע לשמים ורע לבריות:
Birsha: He was elevated in wickedness (רֶשַׁע). [cf. Tan. Lech Lecha 8]   ברשע: שנתעלה ברשעו:
Shineab: He hated (שׂוֹנֵא) his Father (אָב) in Heaven. [from Tan. ad loc.]   שנאב: שונא אביו שבשמים:
Shemeber: He made (שָׂם) wings (אֵבֶר) to fly and to spring and to rebel against the Holy One, blessed be He. [from Tan. ad loc.]   שמאבר: שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה:
Bela: the name of the city.   בלע: שם העיר:
3All these joined in the valley of Siddim, which is the Dead Sea.   גכָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח:
the valley of Siddim: This was its name because there were many fields (שָׂדוֹת) in it, and there are many Aggadic midrashim. [from Targum Onkelos]   עמק השדים: כך שמו, על שם שהיו בו שדות הרבה:
which is the Dead Sea: Afterwards, the sea flowed into it, and it became the Dead Sea. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 42:6), however, states that the rocks around it split, and rivers flowed into it.   הוא ים המלח: לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח. ומדרש אגדה אומר שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו:
4For twelve years they served Chedorlaomer, and for thirteen years they rebelled.   דשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ:
For twelve years they served: These five kings [served] Chedorlaomer.   שתים עשרה שנה עבדו: חמשה מלכים הללו את כדרלעומר:
5And in the fourteenth year, Chedorlaomer came, and the kings who were with him, and they smote the Rephaim in Ashteroth Karnaim and the Zuzim in Ham, and the Emim in Shaveh Kiriathaim.   הוּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם:
And in the fourteenth year: of their rebellion, Chedorlaomer came. Since the matter concerned him, he bore “the heavier side of the beam” [i.e., he bore a major part of the responsibility]. [from Gen. Rabbah 42:6]   ובארבע עשרה שנה: למרדן, בא כדרלעומר, לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה:
and the kings: These are the three kings.   והמלכים: אלה שלשה מלכים:
and the Zuzim: These are the Zamzumim. See Deut. 2:20.   הזוזים: הם זמזומים:
6And the Horites in their mountain Seir, until the plain of Paran, which is alongside the desert.   ווְאֶת הַחֹרִי בְּהַרֲרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר:
in their mountain: Heb. בְּהַרְרָם, in their mountain. [from Targum Onkelos]   בהררם: בהר שלהם:
the plain of Paran: Heb. אֵיל. According to its Aramaic translation, it means a plain. I say, however, that אֵיל does not mean a plain, but rather, that the plain of Paran was named Eil, and that [the plain] of Mamre was named Elonei, and that [the plain] of the Jordan was named Kikkar, and that [the plain] of Shittim was named Abel, אָבֵל הַשִּׁטִּים (Num. 33:49). And similarly, Baal-gad [was a plain] named Baal. [Though] they are all translated מִישׁוֹר, a plain, each one has its name accompanying it.   איל פארן: כתרגומו מישור. ואומר אני שאין איל לשון מישור, אלא מישור של פארן איל שמו, ושל ממרא אלוני שמו, ושל ירדן ככר שמו, ושל שטים אבל שמו אבל השטים, וכן בעל גד בעל שמו, וכולם מתורגמין מישור, וכל אחד שמו עליו:
alongside the desert: Heb. עַל, alongside the desert, like (Num. 2:20): “and alongside them (וְעָלָיו) was the tribe of Manasseh.” - [from Targum Onkelos]   על המדבר: אצל המדבר, כמו (במדבר ב כ) ועליו מטה מנשה:
7And they returned and came to Ein Mishpat, which is Kadesh, and they smote the entire field of the Amalekites, and also the Amorites who dwelt in Hazezon Tamar.   זוַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיּשֵׁב בְּחַצֲצֹן תָּמָר:
Ein Mishpat, which is Kadesh: lit. the fountain of judgment. [It was thus called] because of the future, for Moses and Aaron were destined to be judged there concerning matters [that would occur at] that fountain, viz. the waters of Meribah (Tan. Lech Lecha 8). Onkelos, however, rendered it according to its simple meaning, the place where the people of the province would assemble for all litigation.   עין משפט הוא קדש: על שם העתיד, שעתידין משה ואהרן להשפט שם על עסקי אותו העין, והם מי מריבה. ואונקלוס תרגמו כפשוטו, מקום שהיו בני המדינה מתקבצים שם לכל משפט:
field of the Amalekites: Amalek had not yet been born, but it was given this appellation because of the [name it would bear] in the future. [from Tan. ad loc.]   שדה העמלקי: עדיין לא נולד עמלק ונקרא על שם העתיד:
in Hazezon Tamar: This is Ein-Gedi. This is an explicit verse in (II) Chronicles (20:2) concerning Jehoshaphat.   בחצצון תמר: הוא עין גדי, מקרא מלא (דה"י ב' כ ב) ביהושפט:
8And the king of Sodom and the king of Gomorrah and the king of Admah and the king of Zeboiim, and the king of Bela, which is Zoar, came forth, and they engaged them in battle in the valley of Siddim.   חוַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה וּמֶלֶךְ אַדְמָה וּמֶלֶךְ צְבוֹיִם (כתיב צביים) וּמֶלֶךְ בֶּלַע הִוא צֹעַר וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים:
9With Chedorlaomer the king of Elam and Tidal the king of Goyim and Amraphel the king of Shinar and Arioch the king of Ellasar, four kings against the five.   טאֵת כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם וְתִדְעָל מֶלֶךְ גּוֹיִם וְאַמְרָפֶל מֶלֶךְ שִׁנְעָר וְאַרְיוֹךְ מֶלֶךְ אֶלָּסָר אַרְבָּעָה מְלָכִים אֶת הַחֲמִשָּׁה:
four kings against the five: Nevertheless, the few were victorious. This is to inform you that they were mighty men. Despite this, Abram did not hesitate to pursue them. [from Gen. Rabbah 42:7]   ארבעה מלכים את החמשה: ואף על פי כן נצחו המועטים, להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם:
10Now the valley of Siddim was [composed of] many clay pits, and the kings of Sodom and Gomorrah fled and they fell there, and the survivors fled to a mountain.   יוְעֵמֶק הַשִּׂדִּים בֶּאֱרֹת בֶּאֱרֹת חֵמָר וַיָּנֻסוּ מֶלֶךְ סְדֹם וַעֲמֹרָה וַיִּפְּלוּ שָׁמָּה וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ:
many clay pits: There were many pits there from which they took earth for the clay for building (Targum Onkelos). The Midrashic explanation (Gen. Rabbah ad loc.) is that the clay was kneaded in them [i.e., in the pits], and a miracle was wrought for the king of Sodom that he escaped from there, because some of the nations did not believe that Abraham had been saved from Ur of the Chaldees, from the fiery furnace, but since this one escaped from the clay, they believed in Abraham retroactively.   בארת בארת חמר: בארות הרבה היו שם שנוטלין משם אדמה לטיט של בנין. ומדרש אגדה שהיה הטיט מוגבל בהם, ונעשה נס למלך סדום שיצא משם, לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינין שניצל אברהם מאור כשדים מכבשן האש, וכיון שיצא זה מן החמר האמינו באברהם למפרע:
fled to a mountain: [Meaning]: They fled to a mountain. The word הֶרָה is the same as לְהַר. Any word that requires a lamed at the beginning, may have a hey added to it at the end [instead]. But there is a difference between הֶרָה and הָהָרָה, for the hey at the end of the word takes the place of the lamed at the beginning [of the word], but it does not take the place of a lamed vowelized with a pattach under it. Now הֶרָה is like לְהַר or like אֶל הַר, [to a mountain,] but it does not specify to which mountain, for each one fled to whichever mountain he found first. But when the letter hey is placed at the beginning, by writing הָהָרָה, or הַמִּדְבָּרָה, it is to be interpreted as אֶל הָהָר, or like לְהָהָר, [to the mountain], and it refers to that mountain that is known and specified in the chapter.   הרה נסו: להר נסו. הרה כמו להר, כל תיבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה. ויש חילוק בין הרה לההרה שה"א שבסוף התיבה עומדת במקום למ"ד שבראשה, אבל אינה עומדת במקום למ"ד ונקודה פת"ח תחתיה, והרי הרה כמו להר, או כמו אל הר, ואינו מפרש לאיזה הר, אלא שכל אחד נס כאשר מצא הר תחלה, וכשהוא נותן ה"א בראשה לכתוב ההרה או המדברה, פתרונו כמו אל ההר או כמו לההר, ומשמע לאותו הר הידוע ומפורש בפרשה:
11And they took all the possessions of Sodom and Gomorrah and all their food, and they departed.   יאוַיִּקְחוּ אֶת כָּל רְכֻשׁ סְדֹם וַעֲמֹרָה וְאֶת כָּל אָכְלָם וַיֵּלֵכוּ:
12And they took Lot and his possessions, the son of Abram's brother, and they departed, and he was living in Sodom.   יבוַיִּקְחוּ אֶת לוֹט וְאֶת רְכֻשׁוֹ בֶּן אֲחִי אַבְרָם וַיֵּלֵכוּ וְהוּא ישֵׁב בִּסְדֹם:
and he was living in Sodom: What brought this about to him [that he was taken captive]? His living in Sodom. [from Gen. Rabbah ad loc.]   והוא יושב בסדום: מי גרם לו זאת, ישיבתו בסדום:
13And the fugitive came and he told Abram the Hebrew, and he was living in the plain of Mamre the Amorite, the brother of Eshkol and the brother of Aner, who were Abram's confederates.   יגוַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם:
And the fugitive came: According to its simple meaning, this was Og, who escaped from the battle, and that is what is referred to (in Deut. 3:11): “Only Og survived from the rest of the Rephaim.” And that is the meaning of “survived,” that Amraphel and his allies did not kill him when they smote the Rephaim in Ashteroth-Karnaim [Midrash Tanchuma (Chukkath 25)]. The Midrash Gen. Rabbah [explains]: This is Og, who escaped from the Generation of the Flood, and this is the meaning of “from the rest of the Rephaim,” as it is said: (above 6:4): “The Nephilim were on the earth, etc.” And he [Og] intended that Abram should be killed and he would marry Sarah (Gen. Rabbah 42:8).   ויבא הפליט: [מדרשו] לפי פשוטו זה עוג שפלט מן המלחמה, והוא שכתוב (דברים ג יא) כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים, וזהו נשאר שלא הרגוהו אמרפל וחבריו כשהכו את הרפאים בעשתרות קרנים, תנחומא (חקת כה). ומדרש בראשית רבה (מב ח) זה עוג שפלט מדור המבול, וזהו מיתר הרפאים שנאמר (ו ד) הנפלים היו בארץ וגו' ומתכוין שיהרג אברהם וישא את שרה:
the Hebrew: Heb. הָעִבְרִי. [So called] because he came from the other side (מֵעֵבֶר) of the [Euphrates] river (Gen. Rabbah 42:8).   העברי: שבא מעבר הנהר:
Abram’s confederates: lit. the masters of Abram’s covenant. Because they made a covenant with him. (Other editions add: Another explanation of [בַּעֲלֵי בְּרִית]: They gave him advice concerning circumcision (Aggadath Bereishith 19:3), as is explained elsewhere) (below 18:1). [According to Aggadath Bereishith, the covenant mentioned is that of circumcision.]   בעלי ברית אברם: שכרתו עמו ברית (דבר אחר שהשיאו לו עצה על המילה כמו שמפורש במקום אחר):
14And Abram heard that his kinsman had been taken captive, and he armed his trained men, those born in his house, three hundred and eighteen, and he pursued [them] until Dan.   ידוַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן:
and he armed: Heb. וַיָּרֶק, like its Aramaic translation: וְזָרֵיז, [and he armed], and similarly (Lev. 26:33): וַהִרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב [which Onkelos renders]: “and I will arm Myself with My sword against you,” and similarly (Exod. 15:9): “I will arm myself (אָרִיק) with my sword,” and similarly (Ps. 35:3): “And arm Yourself (וְהָרֵק) with a spear and ax.” - [from Gen. Rabbah 43:2]   וירק: כתרגומו וזריז, וכן (ויקרא כו לג) והריקותי אחריכם חרב, אזדיין בחרבי עליכם, וכן (שמות טו ט) אריק חרבי, וכן (תהלים לה ג) והרק חנית וסגור:
his trained men: Heb. חֲנִיכָיו. It is written חֲנִיכוֹ [in the singular], his trained man (other editions: It is read). This is Eliezer, whom he had trained to [perform the] commandments, and it [חֲנִיכָיו] is an expression of the initiation (lit. the beginning of the entrance) of a person or a utensil to the craft with which he [or it] is destined to remain, and similarly (Prov. 22: 6): “Train (חֲנֹךְ) a child”; (Num. 7:10): “the dedication of (חֲנֻכַּת) the altar”; (Ps. 30:1): “the dedication of of (חֲנֻכַּת) the Temple,” and in Old French it is called enseigner [to instruct, train].   חניכיו: חנכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה, וכן (משלי כב ו) חנוך לנער, (במדבר ז יא) חנכת המזבח, (תהלים ל א) חנכת הבית ובלע"ז קורין לו אנציניי"ר [לחנוך]:
three hundred and eighteen: Our Sages said (Gen. Rabbah 43:2, Ned. 32a): It was Eliezer alone, and it [the number 318] is the numerical value of his name.   שמונה עשר ושלש מאות: רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה, והוא מנין גימטריא של שמו:
until Dan: There he became weak, for he saw that his children were destined to erect a calf there (Sanh. 96a). The reference is to I Kings 12:29: “And he (Jeroboam) placed one in Beth-el, and the other he placed in Dan.”   עד דן: שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל:
15And he divided himself against them at night, he and his servants, and smote them, and pursued them until Hobah, which is to the left of Damascus.   טווַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם | לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק:
And he divided himself against them: According to its simple meaning, transpose the verse:“And he divided himself, he and his servants, upon them at night,” as is customary for pursuers, who divide themselves after the pursued when they flee, one here and one there.   ויחלק עליהם: לפי פשוטו, סרס המקרא, ויחלק הוא ועבדיו עליהם לילה כדרך הרודפים שמתפלגים אחר הנרדפים כשבורחים זה לכאן וזה לכאן:
at night: i.e., after nightfall he did not refrain from pursuing them. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 43:3) states, however, that the night was divided, and in its first half, a miracle was wrought for him, and its second half was preserved for the [miracle of] midnight in Egypt.   לילה: כלומר אחר שחשכה לא נמנעו מלרדפם. ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו הראשון נעשה לו נס, וחציו השני נשמר ובא לו לחצות לילה של מצרים:
until Hobah: There is no place named Hobah, but Dan is called Hobah [culpable] because of the idolatry which would be practiced there [in the future]. [from Tan. Lech Lecha 13]   עד חובה: אין מקום ששמו חובה, אלא דן קורא חובה על שם עבודה זרה שעתידה להיות שם:
16And he restored all the possessions, and also Lot his brother and his possessions he restored, and also the women and the people.   טזוַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם:
17And the king of Sodom came out toward him, after his return from smiting Chedorlaomer and the kings who were with him, to the valley of Shaveh, which is the valley of the king.   יזוַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:
to the valley of Shaveh: That is its name, and the Targum renders: to the clear plain. It was clear of trees and of every obstacle.   עמק שוה: כך שמו כתרגומו למישר מפנא, פנוי מאילנות ומכל מכשול:
the valley of the king: [Onkelos renders:] the king’s race course; one race course was thirty rods long, which was designated for the king to play there. The Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 42:5, 43:5), however, [explains that it was] a valley where all the nations concurred (הֻשְׁווּ) and crowned Abram over them as a prince of God and as an officer.   עמק המלך: בית ריסא דמלכא, בית ריס אחד שהוא שלשים קנים, שהיה מיוחד למלך לשחק שם. ומדרש אגדה עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא א-להים ולקצין:
18And Malchizedek the king of Salem brought out bread and wine, and he was a priest to the Most High God.   יחוּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:
And Malchizedek: The Midrash Aggadah (Targum Jonathan, Ned. 32b, Mid. Ps. 76:3) states that he was Shem, the son of Noah.   ומלכי צדק: מדרש אגדה הוא שם בן נח:
bread and wine: This is done for those weary from battle, and he [Malchizedek] demonstrated that he bore no grudge against him [Abram] for slaying his sons (Tan. Lech Lecha 15). And according to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 43:6), he hinted to him about the meal offerings and the libations, which his [Abraham’s] children would offer up there.   לחם ויין: כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו:
19And he blessed him, and he said, "Blessed be Abram to the Most High God, Who possesses heaven and earth.   יטוַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
Who possesses heaven and earth: Heb. קֹנֶה, like (Ps. 115:15): the Maker of heaven and earth. By making them, He acquired them to be His.   קונה שמים וארץ: כמו (תהלים קלד ג) עושה שמים וארץ, על ידי עשייתן קנאן להיות שלו:
20And blessed be the Most High God, Who has delivered your adversaries into your hand," and he gave him a tithe from all.   כוּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:
Who has delivered: Heb. מִגֵּן, Who has delivered, and likewise, (Hosea 11:8): “I shall deliver you (אֲמַגֶּנְךָ), O Israel.”   אשר מגן: אשר הסגיר, וכן (הושע יא ח) אמגנך ישראל:
and he gave him: [i.e.,] Abram [gave Malchizedek] a tithe from all that was his because he was a priest. [from Gen. Rabbah 44:7]   ויתן לו: אברם, מעשר מכל אשר לו לפי שהיה כהן:
21And the king of Sodom said to Abram, "Give me the souls, and the possessions take for yourself."   כאוַיֹּאמֶר מֶלֶךְ סְדֹם אֶל אַבְרָם תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ:
Give me the souls: Of that which was captured that belonged to me, which you rescued, give me back the people only.   תן לי הנפש: מן השבי שלי שהצלת, החזר לי הגופים לבדם:
22And Abram said to the king of Sodom, "I raise my hand to the Lord, the Most High God, Who possesses heaven and earth.   כבוַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל מֶלֶךְ סְדֹם הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יְהֹוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:
I raise my hand: Heb. הֲרִימֹתִי, lit. I raised. This is an expression of an oath: “I raise my hand to the Most High God.” And similarly (Gen. 22:16): בִּי נִשְׁבַּעְתִּי [means] “I swear by Myself,” and similarly (Gen. 23:13): נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי [means] “I am giving you the price of the field, take it from me.” - [from Gen. Rabbah 43:9]   הרימותי ידי: לשון שבועה, מרים אני את ידי לאל עליון וכן (בראשית כב טז) בי נשבעתי, נשבע אני, וכן (שם כג יג) נתתי כסף השדה קח ממני, נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני:
23Neither from a thread to a shoe strap, nor will I take from whatever is yours, that you should not say, 'I have made Abram wealthy.'   כגאִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:
Neither from a thread to a shoe strap: will I keep for myself of the captured possessions.   אם מחוט ועד שרוך נעל: אעכב לעצמי מן השבי:
nor will I take from whatever is yours: And if you offer [lit. say] to give me reward from your treasuries, I will not take [it].   ואם אקח מכל אשר לך: ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך, לא אקח:
that you should not say, etc: The Holy One, blessed be He, promised to make me rich, as it is said (above 12:2): “and I will bless you, etc.”   ולא תאמר אני העשרתי את אברם: שהקב"ה הבטיחני לעשרני, שנאמר לעיל (יב ב) ואברכך וגו':
24Exclusive of what the lads ate, and the share of the men who went with me; Aner, Eshkol, and Mamre they shall take their share."   כדבִּלְעָדַי רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים וְחֵלֶק הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ אִתִּי עָנֵר אֶשְׁכֹּל וּמַמְרֵא הֵם יִקְחוּ חֶלְקָם:
the lads: My servants who went with me, and additionally, Aner, Eshkol, and Mamre, etc. Although my servants entered the battle, as it is stated (above verse 14): “he and his servants, and smote them,” while Aner and his companions stayed with the luggage to guard [it], nevertheless, “they shall take their share.” And from him, David learned, as he said (I Sam. 30:24): “for as the share of him who goes down into battle, so is the share of him who stays with the luggage; they shall share alike.” Therefore, it says (ibid. verse 25):“And it was so from that day (and had been so) from before, that he made it a statute and an ordinance.” It does not say וָהָלְאָה [and onwards], because that statute had already been enacted in the days of Abram. [from Gen. Rabbah 43:9]   הנערים: עבדי אשר הלכו אתי, ועוד ענר אשכול וממרא וגו'. ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה, שנאמר לעיל (פסוק טו) הוא ועבדיו ויכם, וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, אפילו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד שאמר (ש"א ל כד) כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו. ולכך נאמר (שם פסוק כה) ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט, ולא נאמר והלאה לפי שכבר ניתן החוק בימי אברהם:
 Email
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.