Contact Us
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary

Bereishit - Genesis - Chapter 6

Bereishit - Genesis - Chapter 6

 Email
Rashi's Commentary:
Show content in:

Chapter 6

1And it came to pass when man commenced to multiply upon the face of the earth, and daughters were born to them.   אוַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם:
2That the sons of the nobles saw the daughters of man when they were beautifying themselves, and they took for themselves wives from whomever they chose.   בוַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:
the sons of the nobles: Heb. בְּנֵי הָאֱלֹהִים, the sons of the princes (Targumim) and the judges (Gen. Rabbah 26:5). Another explanation: בְּנֵי הָאֱלֹהִים are the princes who go as messengers of the Omnipresent. They too mingled with them (Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 22). Every אֱלֹהִים in Scripture is an expression of authority, and the following proves it (Exod. 4:16): “And you shall be to him as a lord (לֵאלֹהִים)”; (ibid. 7:1): “See, I have made you a lord (אֶלֹהִים).”   בני הא-להים: בני השרים והשופטים. (דבר אחר בני הא-להים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם). כל א-להים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח (שמות ד טז) ואתה תהיה לו לא-להים, (שם ז א) ראה נתתיך א-להים:
when they were beautifying themselves: Heb., טֹבֹת. Said Rabbi Judan: It is written טבת [i.e., instead of טובות. Thus it can be read טָבַת, meaning to beautify.] When they would beautify her, adorned to enter the nuptial canopy, a noble would enter and have relations with her first (Gen. Rabbah 26:5).   כי טבת הנה: אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה:
from whomever they chose: Even a married woman, even males and animals (Gen. Rabbah ad loc.).   מכל אשר בחרו: אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה:
3And the Lord said, "Let My spirit not quarrel forever concerning man, because he is also flesh, and his days shall be a hundred and twenty years."   גוַיֹּאמֶר יְהֹוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגָּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:
Let My spirit not quarrel forever: Let My spirit not complain and quarrel because of man.   לא ידון רוחי באדם: לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם:
forever: for a long time. Behold My spirit is quarreling within Me whether to destroy or to have mercy. Let this quarrel in My spirit not endure forever, i.e., for a long time.   לעולם: לאורך ימים, הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים:
because he is also flesh: Heb. בְּשַׁגָּם, like בְּשֶׁגַּם, i.e., because this is also in him that he is [only] flesh, and nevertheless, he does not subordinate himself before Me. What if he were fire or a hard substance? [i.e., How much greater would his insubordination be!] Similar to this, (Jud. 5:7): “Until I Deborah arose (שַׁקַּמְתִּי)”, as if it were written שֶׁקַּמְתִּי, and similarly, (ibid. 6:17): “that You (שָׁאַתָּה) are speaking with me,” as if it were written שֶׁאַתָּה. So too, בְּשַׁגָּם is like בְּשֶׁגַּם.   בשגם הוא בשר: כמו בשגם, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו (שופטים ה ז) עד שקמתי דבורה, כמו שקמתי. וכן (שם ו יז) שאתה מדבר עמי, כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם:
and his days shall be: Until a hundred and twenty years I will delay My wrath towards them, but if they do not repent, I will bring a flood upon them. Now if you ask: from the time that Japheth was born until the Flood are only a hundred years, [I will answer that] there is no [sequence of] earlier and later events in the Torah. This decree had already been issued twenty years before Noah begot children, and so we find in Seder Olam (ch. 28). There are many Aggadic midrashim on the words לֹא יָדוֹן, but this is its clear, simple explanation.   והיו ימיו וגו': עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו:
4The Nephilim were on the earth in those days, and also afterward, when the sons of the nobles would come to the daughters of man, and they would bear for them; they are the mighty men, who were of old, the men of renown.   דהַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם:
The Nephilim: [They were called נְפִילִים because they fell (נָפְלוּ) and caused the world to fall (הִפִּילוּ) (Gen. Rabbah 26:7), and in the Hebrew language it means giants (Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 22 and Targum Jonathan).   הנפלים: על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא:
in those days: in the days of the generation of Enosh and the children of Cain.   בימים ההם: בימי דור אנוש ובני קין:
and also afterward: Although they had seen the destruction of the generation of Enosh, when the ocean rose up and inundated a third of the world, the generation of the Flood did not humble themselves to learn from them. — [from Mechilta Yithro, Massechta Bachodesh 6; Sifrei Ekev 743]   וגם אחרי כן: אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם:
when…would come: They [the mothers] would bear giants like them [the fathers]. — [from Gen. Rabbah 26:7]   אשר יבאו: היו יולדות ענקים כמותם:
mighty men: to rebel against the Omnipresent. — [Yelammednu, Batei Midrashoth, p. 148]   הגבורים: למרוד במקום:
the men of renown: Heb. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם Those who were called by name: Irad, Mechujael, Methushael, who were so named because of their destruction, for they were wiped out (מְחוּיָאֵל from נִמּוֹחוּ) and uprooted; (מְתוּשָׁאֵל from הֻתָּשׁוּ). Another explanation: men of desolation (שִׁמָּמוֹן), who made the world desolate. — [from Gen. Rabbah 26:7]   אנשי השם: אותן שנקבו בשמות עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנמוחו והותשו. דבר אחר אנשי שממון, ששממו את העולם:
5And the Lord saw that the evil of man was great in the earth, and every imagination of his heart was only evil all the time.   הוַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:
6And the Lord regretted that He had made man upon the earth, and He became grieved in His heart.   ווַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:
And the Lord regretted that He had made: Heb. וַיִנָּחֶם. It was a consolation to Him that He had created him [man] of the earthly beings, for had he been one of the heavenly beings, he would have caused them to rebel. [This appears in Genesis Rabbah (27:40).   וינחם ה' כי עשה: נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן:
and He became grieved: [I.e.,] man [became grieved],   ויתעצב: האדם:
in His heart: [the heart] of the Omnipresent. It entered the thought of God to cause him [man] grief. This is the translation of Onkelos [i.e., Onkelos supports the view that וַיִּתְעַצֵּב refers to man]. Another explanation of וַיִּנָּחֶם: The thought of the Omnipresent turned from the standard of clemency to the standard of justice. It entered His thoughts to reconsider what to do with man, whom He had made upon the earth. And similarly, every expression of נִחוּם in Scripture is an expression of reconsidering what to do. [For example] (Num. 23:19): “Nor the son of man that He should change His mind (וְיִתְנֶחָם)”; (Deut. 32:36): “And concerning His servants He will change His mind (יִתְנֶחָם)”; (Exod. 32:14): “And the Lord changed His intent concerning the evil (וַיִּנָּחֶם)”; (I Sam. 15:11): “I regret (נִחַמְתִּי) that I made [Saul] king.” These are all an expression of having second thoughts.   אל לבו: של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם:
and He became grieved: Heb. וַיִּתְעַצֵּב, He mourned over the destruction of His handiwork [i.e., according to this second view, וַיִּתְעַצֵּב refers to God], like (II Sam. 19:3): “The king is saddened (נֶעֱצַב) over his son.” This I wrote to refute the heretics: A gentile asked Rabbi Joshua ben Korchah, “Do you not admit that the Holy One, blessed be He, foresees the future?” He [Rabbi Joshua] replied to him, “Yes.” He retorted, “But it is written: and He became grieved in His heart!” He [Rabbi Joshua] replied, “Was a son ever born to you?” “Yes,” he [the gentile] replied. “And what did you do?” he [Rabbi Joshua] asked. He replied, “I rejoiced and made everyone rejoice.” “But did you not know that he was destined to die?” he asked. He [the gentile] replied, “At the time of joy, joy; at the time of mourning, mourning.” He [Rabbi Joshua] said to him, “So is it with the work of the Holy One, blessed be He; even though it was revealed before Him that they would ultimately sin, and He would destroy them, He did not refrain from creating them, for the sake of the righteous men who were destined to arise from them.” - [from Gen. Rabbah 27:4]   ויתעצב אל לבו: נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:
7And the Lord said, "I will blot out man, whom I created, from upon the face of the earth, from man to cattle to creeping thing, to the fowl of the heavens, for I regret that I made them."   זוַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם:
And the Lord said,"I will blot out man: He is dust, and I will bring water upon him, and I will blot him out. Therefore, the expression מִחוּי is used. — [from Tan. Buber, Noah 4]   ויאמר ה' אמחה את האדם: הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי:
from man to cattle: They too corrupted their way (Gen. Rabbah 28:8). Another explanation: Everything was created for man’s sake, and since he will be annihilated, what need is there for these [the animals]? (Sanh. 108a).   מאדם עד בהמה: אף הם השחיתו דרכם. דבר אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו:
for I regret that I made them: I am thinking what to do about having made them.   כי נחמתי כי עשיתים: חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים:
8But Noah found favor in the eyes of the Lord.   חוְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
9These are the generations of Noah, Noah was a righteous man he was perfect in his generations; Noah walked with God.   טאֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ:
These are the generations of Noah—Noah was a righteous man: Since Scripture mentions him, it tells his praise, as it is said (Prov. 10:7): “The mention of a righteous man is for a blessing.” - [Pesikta Rabbathi 12]. Another explanation [for why the names of the children are not mentioned immediately following “These are the generations of Noah”]: To teach you that the main generations [progeny] of the righteous are good deeds. — [Mid. Tan. Noah 2]   אלה תולדות נח נח איש צדיק: הואיל והזכירו ספר בשבחו, שנאמר (משלי י ז) זכר צדיק לברכה. דבר אחר ללמדך, שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים:
in his generations: Some of our Sages interpret it [the word בְּדֹרֹתָיו] favorably: How much more so if he had lived in a generation of righteous people, he would have been even more righteous. Others interpret it derogatorily: In comparison with his generation he was righteous, but if he had been in Abraham’s generation, he would not have been considered of any importance. — [Sanh. 108a, Gen. Rabbah 30:9, Tan. Noach 5]   בדורותיו: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:
Noah walked with God: But concerning Abraham, Scripture says (below 24:40): “[the Lord] before Whom I walked.” Noah required [God’s] support to uphold him [in righteousness], but Abraham strengthened himself and walked in his righteousness by himself. — [Tan. Noach 5]   את האלה ים התהלך נח: ובאברהם הוא אומר (יז א) התהלך לפני, (כד מ) אשר התהלכתי לפניו, נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו:
walked: (הִתְהַלֶּךְ) is here in the past tense. The following is the usage of the “lammed” : in the “heavy” (כָּבֵד) form [this refers to conjugations with a dagesh in one of the root letters, in this case, in the lammed], one form can be used [both] for the future [really the imperative] and the past tense. For example, (Gen. ibid. 13): “Rise, walk (הִתְהַלֵּךְ)” is the future (i.e., imperative). “Noah walked (הִתְהַלֶּךְ)” is the past. (I Sam. 12:19): “Pray (הִתְפַּלֵּל) for your servants” is future (i.e., imperative), and (I Kings 8:42) “and he will come and pray (וְהִתְפַּלֵּל) toward this house” is past, only that the “vav” at the beginning converts it to the future. — [as explained by Mizrachi]   התהלך: לשון עבר, וזהו שמושו של למד בלשון כבד, משמשת להבא ולשעבר בלשון אחד, (שם יג יז) קום התהלך להבא, התהלך נח, לשעבר, (ש"א יב יט) התפלל בעד עבדיך להבא, (מלכים א ח מב) ובא והתפלל אל הבית הזה, לשון עבר, אלא שהוי"ו שבראשו הופכו להבא:
10And Noah begot three sons: Shem, Ham, and Japheth.   יוַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:
11Now the earth was corrupt before God, and the earth became full of robbery.   יאוַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס:
was corrupt: Heb. וַתִּשָּׁחֵת is an expression of immorality and idolatry. (other editions add: immorality, “for all flesh had corrupted (הִשְׁחִית) its way,” and idolatry), as in (Deut. 4:16): “Lest you deal corruptly (תַּשְׁחִיתוּן).” - [Sanh. 56b, 57a]   ותשחת: לשון ערוה ועבודה זרה, כמו (דברים ד טז) פן תשחיתון, כי השחית כל בשר וגו':
and the earth became full of robbery: Heb. חָמָס, robbery. (other editions add: as it is said (Jonah 3:8): “and of the dishonest gain (הֶחָמָס) which is in their hands.”) - [Sanh. 108a]   ותמלא הארץ חמס: גזל:
12And God saw the earth, and behold it had become corrupted, for all flesh had corrupted its way on the earth.   יבוַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:
for all flesh had corrupted: Even cattle, beasts, and fowl would mate with those who were not of their own species. — [from Tan. Noach 12]   כי השחית כל בשר: אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:
13And God said to Noah, "The end of all flesh has come before Me, for the earth has become full of robbery because of them, and behold I am destroying them from the earth.   יגוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:
The end of all flesh: Wherever you find promiscuity (and idolatry), a pestilence comes upon the world and kills both good and bad alike. — [from Gen. Rabbah 26:5] Note that parenthetic words do not appear in Gen. Rabbah , Lev. Rabbah, or in early mss. and printed editions of Rashi. We have translated אַנְדְרוֹלוּמוּסְיָה as pestilence, following Aruch. See below.   קץ כל בשר: כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודה זרה, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים:
for the earth has become full of robbery: Their verdict was sealed only because of robbery. — [from Sanh. 108a]   כי מלאה הארץ חמס: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל:
from the earth: [אֶת הָאָרֶץ] is similar מִן הָאָרֶץ : “from the earth.” Similar to this is (Exod. 9:29): “When I go the city” [meaning] “from” the city; (I Kings 15:23): “He was stricken his feet” [meaning]“from” his feet (i.e, he suffered from a foot ailment). Another explanation: אֶת הָאָרֶץ means “together with the earth,” for even the three handbreadths of the depth of the plowshare were blotted out and obliterated.   את הארץ: כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:
14Make for yourself an ark of gopher wood; you shall make the ark with compartments, and you shall caulk it both inside and outside with pitch.   ידעֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר:
Make for yourself an ark: Many ways to bring relief and rescue are available to Him; why, then, did He burden him with this construction? In order that the people of the Generation of the Flood should see him occupying himself with it for one hundred twenty years and ask him, “For what do you need this?” And he would say to them, “The Holy One, blessed be He, is destined to bring a flood upon the world.” Perhaps they would repent. - [Aggadath Bereishith 1:2, Tan. Noach 5, Tan. Buber Bereishith 37, Gen. Rabbah 30:7]   עשה לך תבת: הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו:
gopher wood: That is its name. Now why from this species (גֹפֶר)? Because of sulphur (גָפְרִית) with which it was decreed upon them to be blotted out. — [from Bereishith Rabbathi p. 66]   עצי גפר: כך שמו. ולמה ממין זה על שם גפרית, שנגזר עליהם להמחות בו:
compartments: individual dwellings for each domestic animal and wild beast. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 23] I   קנים: מדורים מדורים לכל בהמה וחיה:
with pitch: Heb. כֹּפֶר This is זֶפֶת in Aramaic, and we find in the Talmud (Shab. 67a, b, Ned. 51a, Git. 69b, B.M. 23b, 40a, 70a, Ar. 19a) the word כּוּפְרָא [meaning pitch]. In Moses’ ark [i.e., the ark in which Moses was placed in the Nile], since the water was calm, it was enough to have mud on the inside and pitch on the outside. Another reason: so that this righteous man [Moses] should not smell the bad odor of pitch. But here, because of the force of the water, he caulked it with pitch both inside and outside. — [from Gen. Rabbah 31:10, Sotah 12a]   בכפר: זפת בלשון ארמי. ומצינו בתלמוד כופרא. בתיבתו של משה, על ידי שהיו המים תשים, דיה בחומר מבפנים וזפת מבחוץ, ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת, אבל כאן מפני חוזק המים זפתה מבית ומבחוץ:
15And this [is the size] you shall make it: three hundred cubits the length of the ark, fifty cubits its breadth, and thirty cubits its height.   טווְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ:
16You shall make a skylight for the ark, and to a cubit you shall finish it to the top, and the entrance of the ark you shall place in its side; you shall make it with bottom [compartments], second story [compartments], and third story [compartments].   טזצֹהַר | תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ:
a skylight: Heb. צֹהַר, lit. light. Some say [that it was] a window, and some say [that it was] a precious stone, which gave them light. — [Gen. Rabbah 31:11]   צהר: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם:
and to a cubit you shall finish it to the top: Its covering slanted upwards until it narrowed at the top to one cubit (Gen. Rabbah 31:11), so that the rain should run down (the following does not appear in certain editions) (from both sides) (Sanh. 108b, Maharsha).   ואל אמה תכלנה מלמעלה: כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה, כדי שיזובו המים למטה:
you shall place in its side: so that the rains should not fall into it.   בצדה תשים: שלא יפלו הגשמים בה:
bottom [compartments], second-story [compartments], and third-story [compartments]: three stories, one above the other; the upper compartments were for people, the middle ones for [animal] dwellings, and the bottom ones for waste matter. — [from Sanh. 108b]   תחתים שנים ושלשים: שלש עליות זו על גב זו, עליונים לאדם, אמצעים למדור בהמה תחתיים לזבל:
17And I, behold I am bringing the flood, water upon the earth, to destroy all flesh in which there is the spirit of life, from beneath the heavens; all that is upon the earth will perish.   יזוַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע:
And I, behold I am bringing: Behold, I am ready to agree with those [angels] who urged Me long ago (Ps. 8:5): “What is man that You should remember him?” - [Gen. Rabbah 31:12]   ואני הנני מביא: הנני מוכן להסכים עם אותם שזרזוני ואמרו לפני כבר (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו:
the flood: Heb. הַמַּבּוּל: that wore out (בִּלָּה) everything; that mixed up (בִּלְבֵּל) everything; that transported (הוֹבִיל) everything from the high [ground] to the low [ground]. This [the last interpretation] is [the basis for] the rendering of Onkelos: טוֹפָנָא, a flood [from טוּף, to float], because it caused everything to float and brought them down to Babylon, which is deep, and this is why it was called Shinar, because all those who died in the Flood were shaken out (נִנְעֲרוּ) there. — [Yer. Ber. 4:1, Gen. Rabbah 37:4]   מבול: שבלה את הכל, שבלבל את הכל, שהוביל את הכל מן הגבוה לנמוך, וזהו לשון אונקלוס שתרגם טופנא, שהציף את הכל והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול:
18And I will set up My covenant with you, and you shall come into the ark, you and your sons, and your wife and your sons' wives with you.   יחוַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ:
And I will set up My covenant with you: A covenant was necessary for the fruits, so that they should not rot and become putrid, and so that the wicked of the generation should not kill him. — [from Gen. Rabbah 31:12]   והקמותי את בריתי: ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור:
you and your sons, and your wife: the men separately and the women separately. From here, we deduce that they were prohibited to engage in marital relations [in the ark]. — [Sanh. 108b]   אתה ובניך ואשתך: האנשים לבד והנשים לבד, מכאן שנאסרו בתשמיש המטה:
19And of all living things of all flesh, two of each you shall bring into the ark to preserve alive with you; they shall be male and female.   יטוּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ:
And of all living things: Even demons. — [Gen. Rabbah 31:13]   ומכל החי: אפילו שדים:
two of each: Of the least [numerous] of them, there were no less than two, one male and one female.   שנים מכל: מן הפחות שבהם לא פחתו משנים, אחד זכר ואחד נקבה:
20Of the fowl after its kind and of the animals after their kind, of every creeping thing upon the ground after its kind; two of each shall come to you to preserve alive.   כמֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת:
Of the fowl after its kind: (Gen. Rabbah) [Note that this derash is not found in Gen. Rabbah, but in Tan. Noach 12] Those that mated with their kind, and did not corrupt their way, and came by themselves, and all that the ark accepted, [i.e., the ark repulsed the unfit animals and did not let them enter], he brought into it. — [Sanh. 108b, Tan. ad loc., Zev. 116a, Gen. Rabbah 32:8 from 7:16; Pirkei d’Rabbi Eliezer ch. 23 from ibid. 15; only Mid. Hagadol from this verse]   מהעוף למינהו: אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם, ומאליהם באו, וכל שהתיבה קולטתו הכניס בה:
21And you, take for yourself of every food that is eaten and gather it in to you, and it shall be for you and for them to eat."   כאוְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה:
22And Noah did; according to all that God had commanded him, so he did.   כבוַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה:
And Noah did: This refers to the building of the ark. — [Gen. Rabbah 31:14]   ויעש נח: זה בנין התיבה:
 Email
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.