Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
All Departments
Jewish Holidays
TheRebbe.org
Jewish.TV - Video
Jewish Audio
News
Kabbalah Online
JewishWoman.org
Kids Zone
Contact Us
Visit us on Facebook
The Complete Jewish Bible with Rashi Commentary
   

Bereishit - Genesis - Chapter 2

Bereishit - Genesis - Chapter 2

E-mail
Rashi's Commentary:

Chapter 2

1. Now the heavens and the earth were completed and all their host.   א. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם:
2. And God completed on the seventh day His work that He did, and He abstained on the seventh day from all His work that He did.   ב. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה:
And God completed on the seventh day: Rabbi Shimon said: [A human being of] flesh and blood, who cannot [exactly] know his times and his moments, must add from the profane to the holy [i.e., he must add some time to the Sabbath.] The Holy One, blessed be He, Who knows His times and His moments [exactly], entered it [the Sabbath] within a hairbreadth, and it therefore appeared as if He completed it [His work] on that day. Another explanation: What was the world lacking? Rest. The Sabbath came, and so came rest. The work was completed and finished. — [from Gen. Rabbah 10:9]   ויכל א-להים ביום השביעי: רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום. דבר אחר מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה:
3. And God blessed the seventh day and He hallowed it, for thereon He abstained from all His work that God created to do.   ג. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת:
And…blessed…and hallowed: He blessed it with manna, for on all the days of the week, it descended for them [in the amount of] an omer per person, whereas on the sixth day,[each one received] a double portion. And He hallowed it with manna, that it did not descend at all on the Sabbath. This verse is written with reference to the future. — [from Gen. Rabbah 11:2]   ויברך ויקדש: ברכו במן שכל ימות השבת היה יורד להם עומר לגלגלת ובששי לחם משנה, וקדשו במן שלא ירד בו מן כלל והמקרא כתוב על שם העתיד:
that God created to do: The work that was fit to be done on the Sabbath, He doubled up and did it on the sixth [day], as is explained in Genesis Rabbah (11:9).   אשר ברא א-להים לעשות: המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשאה בששי, כמו שמפורש בבראשית רבה (יא ט):
4. These are the generations of the heavens and the earth when they were created, on the day that the Lord God made earth and heaven.   ד. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
These: mentioned above.   אלה: האמורים למעלה:
when they were created, on the day that the Lord…made: This teaches you that they were all created on the first day (Gen. Rabbah 12:4). Another explanation of the word בְּהִבָּרְאָם He created them with the letter “hey,” as it is written (Isa. 26:4): “for in Yah (יָהּ), the Lord, is the Rock of eternity.” With these two letters [“yud” and “hey”] of the Name, He fashioned two worlds, and it teaches you here that this world was created with a “hey” (Men. 29b). (Other editions: It intimates that just as the “hey” is open at the bottom, so is the world open for the repentant. The World to Come was created with a “yud,” to tell you that the righteous at that [future] time, will be few as a “yud,” which is the smallest of the letters.) This intimates that the wicked will descend below to see the netherworld, like the [letter] “hey,” which is closed on all sides and open at the bottom, for them [the wicked] to descend through there. — [from Gen. Rabbah 12:10]   תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה': למדך שכלם נבראו ביום ראשון. דבר אחר בהבראם, בה' בראם שנאמר (ישעיה כו ד) ביה ה' צור עולמים בשני אותיות הללו של השם יצר שני עולמים, ולמדך כאן שהעולם הזה נברא בה"א (רמז כמו שה"א פתוחה למטה, כך העולם פתוח לשבים בתשובה. ועולם הבא נברא ביו"ד לומר שצדיקים שבאותו זמן מועטים כמו י' שהיא קטנה באותיות). רמז שירדו הרשעים למטה לראות שחת כה"א זאת שסתומה מכל צדדים ופתוחה למטה לרדת דרך שם:
5. Now no tree of the field was yet on the earth, neither did any herb of the field yet grow, because the Lord God had not brought rain upon the earth, and there was no man to work the soil.   ה. וְכֹל | שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:
was yet on the earth: Every טֶרֶם in Scripture has the meaning of “not yet,” and it does not mean“before,” and it cannot be made into a verb form, to say הִטְרִים, as one says הִקְדִּים This verse proves this, as well as another verse (Exod. 9:30): “כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן, You will not yet fear.” This verse too should be explained to mean that [no tree] was yet on the earth (Targum Onkelos) when the creation of the world was completed on the sixth day, before man was created.   טרם יהיה בארץ: כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא, ואינו לשון קודם, ואינו נפעל לומר הטרים כאשר יאמר הקדים, וזה מוכיח, ועוד אחר (שמות ט ל) כי טרם תיראון, עדיין לא תיראון. ואף זה תפרש עדיין לא היה בארץ כשנגמרה בריאת העולם בששי קודם שנברא אדם:
neither did any herb of the field yet grow: [I.e.,] had not yet grown. And on the third [day], where it is written: “Let the earth bring forth,” they [the plants] had not yet emerged, but they stood at the entrance of the ground until the sixth day. And why?   וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי:
Because… not caused it to rain: Because there was no man to work the soil, and no one recognized the benefit of rain, but when man came and understood that they were essential to the world, he prayed for them, and they fell, and the trees and the herbs sprouted. — [from Chul. 60b]   כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים:
the Lord God: יהוה is His name. אֱלֹהִים [means] that He is the Ruler and Judge over the entire world, and so is this defined everywhere according to its simple meaning: the Lord (יהוה ), Who is Ruler and Judge (אֱלֹהִים).   ה' א-להים: ה' הוא שמו, א-להים שהוא שופט ושליט על כל, וכן פירוש זה בכל מקום לפי פשוטו, ה' שהוא א-להים:
6. And a mist ascended from the earth and watered the entire surface of the ground.   ו. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
And a mist ascended: Concerning the creation of man, He brought up the [waters of the] deep and watered the clouds to soak the earth, and man was created; like the baker, who puts water [into the flour] and afterwards kneads the dough. Here too, “He watered,” and afterwards, “He formed” [man]. — [from Exod. Rabbah 30:113; Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 5]   ואד יעלה: לענין בריאתו של אדם, העלה את התהום והשקה העננים לשרות העפר ונברא אדם, כגבל זה שנותן מים ואחר כך לש את העיסה, אף כאן והשקה ואחר כך וייצר:
7. And the Lord God formed man of dust from the ground, and He breathed into his nostrils the soul of life, and man became a living soul.   ז. וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:
formed: [וַיִּיצֶר, with two “yuds,” hints at] two creations, a creation for this world and a creation for the [time of the] resurrection of the dead, but in connection with the animals, which do not stand in judgment, two“yuds” are not written in [the word וַיִּצֶר describing their creation. — [from Tan. Tazria 1]   וייצר: שתי יצירות, יצירה לעולם הזה ויצירה לתחיית המתים, אבל בבהמה שאינה עומדת לדין לא נכתב ביצירה שני יודי"ן:
dust from the ground: He gathered dust from the entire earth, from the four directions, so that wherever he [man] would die, it [the earth] would accept him for burial (Tan. Pekudei 3). Another explanation: He took his dust from the place of which it is said (Exod. 20:21): “You shall make Me an altar of earth.” If only it would be an atonement for him, so that he might endure! (Gen. Rabbah 14:8)   עפר מן האדמה: צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות, שכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה. דבר אחר נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ כא) מזבח אדמה תעשה לי, אמר הלואי תהיה לו כפרה ויוכל לעמוד:
and He breathed into his nostrils: He made him of earthly matter and of heavenly matter: the body of earthly matter the soul of heavenly matter. Because on the first day, heaven and earth were created. On the second day, He created the firmament for the heavenly beings; on the third day [He commanded], “and let the dry land appear,” for the earthly beings; on the fourth day, He created luminaries for the heavenly beings; on the fifth day, [He commanded],“Let the waters swarm,” for the earthly beings; on the sixth day, it became necessary to create for both the heavenly and the earthly beings, for if not, there would be jealousy in the Creation, for these would exceed those by the creation of one day. — [from Gen. Rabbah 12:8]   ויפח באפיו: עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ. בשני ברא רקיע לעליונים. בשלישי תראה היבשה לתחתונים. ברביעי ברא מאורות לעליונים. בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הוזקק הששי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד:
a living soul: Cattle and beasts were also called living souls, but this one of man is the most alive of them all, because he was additionally given intelligence and speech.   לנפש חיה: אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור:
8. And the Lord God planted a garden in Eden from the east, and He placed there the man whom He had formed.   ח. וַיִּטַּע יְהֹוָה אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר:
from the east: Heb. מִקֶּדֶם. In the east of Eden, He planted the garden (Midrash Konen). Now if you ask: It has already been stated (above 1:27): “And He created man, etc.!” I saw in the Baraitha of Rabbi Eliezer the son of Rabbi Jose the Galilean concerning the thirty-two principles by which the Torah is expounded, and this is one of them [method 13]: A general statement followed by a specific act, the latter constitutes a specific [clarification] of the first [general statement]. “And He created man.” This is a general statement. It left obscure whence he was created, and it left His deeds obscure [i.e., how God created man]. The text repeats and explains: “And the Lord God formed, etc.,” and He made the Garden of Eden grow for him, and He placed him in the Garden of Eden, and He caused a deep sleep to fall upon him. The listener may think that this is another story, but it is only the detailed account of the former. Likewise, in the case of the animal, Scripture repeats and writes (below verse 19): “And the Lord God formed from the ground all the beasts of the field,” in order to explain, “and He brought [them] to man” to name them, and to teach about the fowl, that they were created from the mud.   מקדם: במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב (לעיל א כז) ויברא א-להים את האדם וגו'. ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי משלושים ושתים מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. ויברא את האדם זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש וייצר ה' א-להים וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון. וכן אצל הבהמה חזר וכתב ויצר ה' א-להים מן האדמה כל חית השדה (ב יט), כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק:
9. And the Lord God caused to sprout from the ground every tree pleasant to see and good to eat, and the Tree of Life in the midst of the garden, and the Tree of Knowledge of good and evil.   ט. וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע:
And…caused to sprout: Scripture speaks about the Garden. — [from Gen. Rabbah 13:1]   ויצמח: לענין הגן הכתוב מדבר:
in the midst of the garden: i.e., in the middle of the Garden. — [from Targumim]   בתוך הגן: באמצע:
10. And a river flowed out of Eden to water the garden, and from there it separated and became four heads.   י. וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים:
11. The name of one is Pishon; that is the one that encompasses all the land of Havilah, where there is gold.   יא. שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב:
Pishon: This is the Nile, the river of Egypt, and because its waters are blessed, and they rise and water the land, it is called Pishon, like (Hab. 1:8):“and their riders shall increase (וּפָשׁוּ) .” (Unknown midrash, quoted by Zeror Hamor, below 41:1, Letters of Rabbi Akiva). Another explanation: [It is called] Pishon because it causes flax (פִשְׁתָן) to grow, as is stated in reference to Egypt (Isa. 19:9):“And those who work at flax (פִּשְׁתִּים)…shall be ashamed” (Gen. Rabbah 16:2).   פישון: הוא נילוס נהר מצרים ועל שם שמימיו מתברכין ועולין ומשקין את הארץ נקרא פישון, כמו ופשו פרשיו. דבר אחר פישון שהוא מגדל פשתן שנאמר על מצרים (ישעיה יט ט) ובושו עובדי פשתים:
12. And the gold of that land is good; there is the crystal and the onyx stone.   יב. וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם:
13. And the name of the second river is Gihon; that is the one that encompasses all the land of Cush.   יג. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ:
Gihon: [It is named thus because] it flowed and roared, and its roaring was very great, like (Exod. 21: 28):“If an [ox] gore (יִגַח),” for he gores and goes along and roars.   גיחון: שהיה הולך והומה והמייתו גדולה מאד, כמו (שמות כא כח) כי יגח, שמנגח והולך והומה:
14. And the name of the third river is Tigris; that is the one that flows to the east of Assyria, and the fourth river that is the Euphrates.   יד. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת:
Tigris: Heb. חִדֶּקֶל, [thus called] because its waters are sharp (חַד) and light (קַל). - [from Ber. 59b.]   חדקל: שמימיו חדין וקלין:
Euphrates: Heb. פְרָת [thus called] because its waters are fruitful (פָרִין) and increase abundantly, and make people healthy (Bech. 55b, Keth. 77b).   פרת: שמימיו פרין ורבין ומברין את האדם:
Cush and Assyria: These did not exist as yet, and Scripture wrote [their names] based on [the fact that they will exist in] the future. — [from Keth. 10b]   כוש ואשור: עדיין לא היו, וכתב המקרא על שם העתיד:
to the east of Assyria: Heb. קִדְמַת To the east of Assyria. — [from Targum Onkelos]   קדמת אשור: למזרחה של אשור:
that is the Euphrates: The most important of all [the rivers] (Gen. Rabbah 16:3), [because it is] mentioned in conjunction with the Land of Israel (Shev. 47b).   הוא פרת: החשוב על כולם, הנזכר על שם ארץ ישראל:
15. Now the Lord God took the man, and He placed him in the Garden of Eden to work it and to guard it.   טו. וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
took: He took him with pleasant words and enticed him to enter. — [Gen. Rabbah 16:5]   ויקח: לקחו בדברים נאים ופתהו ליכנס:  
16. And the Lord God commanded man, saying, "Of every tree of the garden you may freely eat.   טז. וַיְצַו יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:
17. But of the Tree of Knowledge of good and evil you shall not eat of it, for on the day that you eat thereof, you shall surely die."   יז. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:
18. And the Lord God said, "It is not good that man is alone; I shall make him a helpmate opposite him."   יח. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
It is not good, etc.: [Gen. Rabbah] Lest they [people] say, “There are two dominions: the Holy One, blessed be He, is alone among the heavenly beings, and He has no mate, and this one [man] among the earthly creatures, has no mate.”   לא טוב היות וגו': שלא יאמרו שתי רשויות הן הקב"ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:
a helpmate opposite him: If he is worthy, she will be a helpmate. If he is not worthy, she will be against him, to fight him. — [from Gen. Rabbah 17:3, Pirkei d’Rabbi Eliezer , ch. 12. See also Yev. 63a]   עזר כנגדו: זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם:
19. And the Lord God formed from the earth every beast of the field and every fowl of the heavens, and He brought [it] to man to see what he would call it, and whatever the man called each living thing, that was its name.   יט. וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:
And God formed from the earth: This “forming” is identical with the “making” mentioned above (1:25): “And God made the beasts of the earth, etc.” But it comes here to explain that the fowl were created from the mud, because it stated above that they were created from the water, and here it states that they were created from the earth (Chul. 27b). It also teaches you here that at the time of their forming, immediately on that day, He brought them to man to name them (Avoth d’Rabbi Nathan, ch. 1). And in the words of the Aggadah [Gen. Rabbah 17:4], this יְצִירה has the meaning of domination and conquest, like (Deut. 20:19):“When you besiege (תָצוּר) a city,” meaning that He subjugated them under man’s dominion.   ויצר וגו' מן האדמה: היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה (לעיל א כה) ויעש א-להים את חית הארץ וגו', אלא בא ופירש שהעופות מן הרקק נבראו, לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן הארץ נבראו. ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם. ובדברי אגדה יצירה זו לשון רידוי וכבוש, כמו (דברים כ יט) כי תצור אל עיר, שכבשן תחת ידו של אדם:
and whatever the man called each living thing.: Transpose it and explain it: Every living creature to which man would give a name-that was to be its name forever.   וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו': סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם:
20. And man named all the cattle and the fowl of the heavens and all the beasts of the field, but for man, he did not find a helpmate opposite him.   כ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
21. And the Lord God caused a deep sleep to fall upon man, and he slept, and He took one of his sides, and He closed the flesh in its place.   כא. וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים | תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה:
And the Lord God caused a deep sleep to fall: [Gen. Rabbah 17:4] When He brought them [the animals], He brought before him of every species, male and female. He (Adam) said, “Everyone has a mate, but I have no mate.” Immediately,“And God caused to fall.”   ולאדם לא מצא עזר. ויפל ה' א-להים תרדמה: כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה, אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג, מיד ויפל:
of his sides: Heb. מִצַּלְעֹתיו, of his sides, like (Exod. 26:20):“And for the side (וּלְצֶלַע) of the Tabernacle.” This coincides with what they [the Rabbis] said: They were created with two faces. — [from Gen. Rabbah 8:1] See also Eruvin 18a, Ber. 61a.   מצלעותיו: מסטריו, כמו (שמות כו כ) ולצלע המשכן, זהו שאמרו שני פרצופים נבראו:
and He closed: the place of the incision. — [from Ber. 61a, Eruv. 18a]   ויסגר: מקום החתך:
and he slept, and He took: So that he should not see the piece of flesh from which she was created, lest she be repulsive to him. — [from Sanh. 39a]   ויישן ויקח: שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת ותתבזה עליו:
22. And the Lord God built the side that He had taken from man into a woman, and He brought her to man.   כב. וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים | אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
[And He] built: [He made her] like a building, broad at the bottom and narrow at the top, so that she can carry a fetus, like a storehouse of wheat, which is broad at the bottom and narrow on top, so that its burden should not weigh on its walls. — [from Ber. 61a, Eruv. 18a]   ויבן: כבנין, רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה לקבל הולד, כאוצר של חטים שהוא רחב מלמטה וקצר מלמעלה, שלא יכביד משאו על קירותיו:
[And He] built the side…into a woman: lit. to a woman, to become a woman, like (Jud. 8:27):“and Gideon made it into an ephod,” to be an ephod.   ויבן וגו' את הצלע וגו' לאשה: להיות אשה, כמו (שופטים ח כז) ויעש אותו גדעון לאפוד, להיות אפוד:
23. And man said, "This time, it is bone of my bones and flesh of my flesh. This one shall be called ishah (woman) because this one was taken from ish (man)."   כג. וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:
This time: This teaches us that Adam came to all the animals and the beasts [in search of a mate], but he was not satisfied until he found Eve. — [from Yev. 63a]   זאת הפעם: מלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה:
This one shall be called ishah because, from ish: One expression coincides with the other [i. e., the words אִישׁ and words אִשָּׁה have the same root]. From here is derived that the world was created with the Holy Tongue. — [from Gen. Rabbah 18:4]   לזאת יקרא אשה כי מאיש וגו': לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקדש:
24. Therefore, a man shall leave his father and his mother, and cleave to his wife, and they shall become one flesh.   כד. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:
Therefore, a man shall leave: The Divine Spirit says this, to prohibit forbidden unions to the Noahides. — [from Sanh. 58a]   על כן יעזב איש: רוח הקודש אומרת כן, לאסור על בני נח את העריות:
one flesh: The fetus is formed by them both, and there [in the child] their flesh becomes one. — [from Sanh. 58a]   לבשר אחד: הולד נוצר על ידי שניהם, ושם נעשה בשרם אחד:
25. Now they were both naked, the man and his wife, but they were not ashamed.   כה. וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ:
but they were not ashamed: for they did not know the way of modesty, to distinguish between good and evil (Gen. Rabbah) (Targum Yerushalmi), and even though knowledge was granted him to call [all the creatures] names, he was not imbued with the evil inclination until he ate of the tree, and the evil inclination entered into him, and he knew the difference between good and evil (Gen. Rabbah) (Zohar, vol. 1, 36b; Mid. Tadshei 7).   ולא יתבוששו: שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואף על פי שנתנה בו דעה לקרות שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע:
E-mail
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
FEATURED ON CHABAD.ORG