1

There is a sixth present1 [awarded] to the poor from the land's produce: the tithe given to the poor. It is called the tithe for the poor.

א

מתנה אחרת ששית יש לעניים בזרע הארץ והוא המעשר שנותנין לעניים והוא הנקרא מעשר עני:

2

This is the order of [the separation of] the terumot and the tithes. After one harvests produce from the earth or fruit from the tree and completes all the necessary work,2 he separates one fiftieth of the produce.3 This is called the great terumah4 and should be given to the priest. Concerning this the Torah states [Deuteronomy 18:4]: "The first of your grain, your wine, and your oil." Afterwards, he separates one tenth from the remainder.5 This is called the first tithe and must be given to the Levite.6 Concerning this, the Torah states [Numbers 18:24]: "For the tithes of the children of Israel..." and [ibid.:24] states: "To the descendants of Levi have I given all the tithes within Israel."

ב

וזהו סדר תרומות ומעשרות: אחר שקוצר זרע הארץ או אוסף פרי העץ ותגמר מלאכתו מפריש ממנו אחד מן החמשים וזהו הנקרא תרומה גדולה ונותנה לכהן ועל זה נאמר בתורה ראשית דגנך תירושך ויצהרך ואחר כך מפריש מן השאר אחד מעשרה וזהו הנקרא מעשר ראשון ונותנו ללוי ועל זה נאמר בתורה כי את מעשר בני ישראל וגו' ונאמר ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל:

3

Afterwards, he separates one tenth from the remainder. This is called "the second tithe." This belongs to the owners and is eaten in Jerusalem.7 Concerning this, it is stated [Leviticus 27:31]: "If a person shall redeem his tithes and [Deuteronomy 14:22-23] states: "You shall surely tithe.... And you shall partake of it before God your Lord in the place that He will choose."

ג

ואח"כ מפריש מן השאר אחד מעשרה והוא הנקרא מעשר שני והוא לבעליו ואוכלין אותו בירושלים ועליו נאמר ואם גאל יגאל איש ממעשרו ועליו נאמר עשר תעשר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר:

4

These portions should be separated in this order8 in the first, second, fourth, and fifth years of the Sabbatical cycle. In the third and sixth years of that cycle, by contrast, after the first tithe is separated, a different tithe9 is separated from the remainder and it is given to the poor. It is called the tithe for the poor. In these two years, the second tithe is not separated, only the tithe for the poor. Concerning it is written [Deuteronomy 14:28-29]: "At the conclusion of three years, you shall bring out the tithe of all your grain in that year and deposit it in your gates and the Levite10... [and the stranger, the orphan...] shall come." And concerning it, it is written [ibid. 26:12]: "When you will complete your tithing [in the third year]...."

ד

על הסדר הזה מפרישין בשנה ראשונה מן השבוע ובשניה וברביעית ובחמישית אבל בשלישית ובששית מן השבוע אחר שמפרישים מעשר ראשון מפריש מן השאר מעשר אחר ונותנו לעניים והוא הנקרא מעשר עני ואין בשתי שנים אלו מעשר שני אלא מעשר עני ועליו נאמר מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך ובא הלוי ועליו נאמר כי תכלה לעשר:

5

In the seventh year, all [the produce] is ownerless. There is no [obligation to separate] terumah, not tithes at all, not the first tithe, nor the second tithe, nor the tithe for the poor.11 In the Diaspora12 where [the requirement to] let the land lie fallow does not apply,13 [in the seventh year, in Egypt, Ammon, and Moab,14 we separate the first tithe15 and the tithe for the poor,16 because these lands are close to Eretz Yisrael and in this way, the poor people in Eretz Yisrael can rely on [the produce of these other lands] in the Sabbatical year.

It is a halachah conveyed to Moses at Sinai that the tithe for the poor should be separated in the lands of Ammon and Moab in the Sabbatical year. In Babylonia, the second tithe should be separated in the Sabbatical year as is the practice in most years.17

ה

שנת השמטה כולה הפקר ואין בה לא תרומה ולא מעשרות כלל לא ראשון ולא שני ולא מעשר עני ובחוצה לארץ שאין בה שמטת קרקע מפרישין בארץ מצרים ובעמון ובמואב מעשר ראשון ומעשר עני מפני שהארצות אלו קרובות לארץ ישראל כדי שיהיו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית והלכה למשה מסיני שיהיו מפרישים בארץ עמון ומואב מעשר עני בשביעית אבל בארץ שנער מפרישין בשביעית מעשר שני כסדר רוב השנים:

6

[After] taking the first tithe, a Levite should separate one tenth and give it to a priest. It is called terumat ma'aser.18 Concerning this, [Numbers 18:26] states: "To the Levites, say...."

ו

מעשר ראשון שלקח הלוי מפריש ממנו אחד מעשרה ונותנו לכהן והוא הנקרא תרומת מעשר ועליו נאמר ואל הלוים תדבר:

7

When poor people pass by the owner of the field while he is [in his field]19and in possession of the tithe for the poor, he should give each poor person who passes by him [a portion] of the tithe that will satisfy him,20 [as implied by Deuteronomy 26:12]: "And they shall eat in your gates and be satisfied."21

ז

בעל השדה שעברו עליו עניים והיה לו שם מעשר עני נותן לכל עני שיעבור עליו מן המעשר כדי שבעו שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו:

8

How much is "[a portion] that will satisfy him? If from wheat, he should give him no less than half a kab.22 If from barley, he should give him no less than a kab. If from spelt, he should give him no less than a kab.23 If from dried figs, he should give him no less than a kab. If from a mass of figs, he should give him no less than the weight24 of 25 selaim.25 If from wine, he should give him no less than half a log.26 If from oil, he should give him no less than a fourth [of a log]. If from rice, he should give him no less than a fourth of a kab. If he gives him vegetables, he should give him a liter weight, i.e., the weight of 35 dinarim. From carobs, [he should give him] three kabbim; from nuts,27 ten, from peaches, five; from pomegranates, two; an esrog, one. If he gives him from other produce, he should not give him less than would enable him to sell them and to buy food for two meals with the proceeds.

ח

כדי שבעו כמה אם מן החטים נותן לא יפחות מחצי קב ואם מן השעורים לא יפחות מקב ואם מן הכוסמין לא יפחות מקב ומן הגרוגרות לא יפחות מקב ואם מן הדבלה לא יפחות ממשקל חמש ועשרים סלע ואם מן היין לא יפחות מחצי לוג ואם מן השמן לא יפחות מרביעית ואם מן האורז רובע הקב נתן לו ירק נותן לו משקל ליטרא והוא משקל חמשה ושלשים דינר מן החרובין שלשה קבין מן האגוזים עשרה מן האפרסקין חמשה מן הרמונים שנים אתרוג אחד ואם נתן לו משאר הפירות לא יפחות מכדי שימכרם ויקח בדמיהן מזון שתי סעודות:

9

If one only has a small amount of produce and there are many poor people so that he does not have enough to give each one the appropriate measure, he should place [the entire quantity] before them and they should divide it among themselves.28

ט

היה לו דבר מועט והעניים מרובין ואין בו כדי ליתן לכל אחד ואחד כשיעור נותן לפניהם והן מחלקין ביניהם:

10

The owners do not have the right to apportion the tithe for the poor that is given away at the grainheap at their discretion.29 Instead, the poor come and take it against their will. Even the poor among the Jewish people can expropriate from them. When, by contrast, one gives out the tithe of the poor in his home, he may give it to any poor man to whom he desires.30

י

ומעשר עני המתחלק בגורן אין בו טובת הנאה לבעלים אלא העניים באים ונוטלין על כרחו ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו אבל המתחלק בבית יש לו טובת הנאה לבעלים ונותנו לכל עני שירצה:

11

When a person has [a quantity of] the tithe for the poor in his grainheap and he desires to give it to a poor person who is his relative or acquaintance, he should set aside half of it to give it to him and half to give to all the poor who pass by according to the measures mentioned above.

יא

היה לו מעשר בגורן ורצה ליתנו לעני קרובו או מיודעו יש להפריש מחצה ליתנו לו והחצי מחלקו לכל עני שיעבור כשיעור שאמרנו:

12

When does the concept that one must give a poor person enough to satisfy him apply? In the field. If, however, he has tithes in his home, he may divide it among all the poor people, giving each one even only an olive-sized portion,31 for he is not commanded to give him an amount necessary to satisfy him except in a field, for there are no others there from whom to take, as [implied by] the verse: "And they shall eat in your gates and be satisfied."

יב

בד"א שאינו נותן לעני אלא כדי שבעו בשדה אבל אם היה המעשר בבית מחלקו לכל העניים אפילו כזית כזית שאינו מצווה ליתן כדי שבעו אלא בשדה שהרי אינו מוצא שם ליקח שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו:

13

If a man and a woman come to [a person possessing tithes] at home,32 we give to the woman first33 and allow her to depart and then give to the man. [In the situations, when one] of the pair - a father and his son, a person and his relative, two brothers, or two partners - was poor, the other may give him the tithe for the poor which he possesses.34

יג

באו איש ואשה לבית נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה ואחר כך נותנין לאיש אב ובנו איש וקרובו שני אחין שני שותפין שהיה אחד מהן עני נותן לו האחר מעשר עני שלו:

14

When two poor people receive a field under a sharecropping agreement, one may separate the tithe for the poor from his portion and give it to his colleague. And his colleague may separate the tithe for the poor from his portion and give it to him.35

יד

שתי עניים שקבלו שדה באריסות זה מפריש מעשר עני מחלקו ונותנו לחבירו וכן חבירו מפריש מחלקו ונותן לו:

15

When a person receives [the right] to harvest a field,36 he is forbidden to collect leket, shichichah, pe'ah, and the tithe for the poor.

When does the above apply? When he accepted a field [with the proviso] that he receive a portion of the produce of the entire field, e.g., he was given a third or a fourth [of the harvest] as his wage. If, however, the owner of the field told: "You will receive only a third of what you harvest," or "...a fourth of what you will harvest," [the harvester of the field] does not have a right to anything until he harvests it. Hence, at the time of the harvest, he is a poor man.37 Therefore he is permitted [to collect] leket, shichichah, and pe'ah, but he is forbidden [to take] the tithe for the poor. [The rationale is that] the tithe for the poor is separated only after the harvest is completed and [at that time,] he has already acquired the portion he harvested.38

טו

המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופאה ומעשר עני אימתי בזמן שקבלה ממנו ליקח חלק בכל השדה כגון שנתן לו שלישה או רביעה בשכרו אבל אם אמר לו בעל השדה שליש מה שאתה קוצר בלבד הוא שלך או רביע מה שתקצור הרי זה אין לו כלום עד שיקצור ובשעת הקציר הוא עני לפיכך מותר בלקט שכחה ופאה ואסור במעשר עני שאין מפרישין מעשר עני אלא אחר שקצר והרי זכה בחלקו שקצר:

16

When a person sells his field - both the land and the produce39 - and becomes impoverished, he is permitted [to collect] leket, shichichah, pe'ah, and tithe for the poor from it. The purchaser is forbidden [to collect] these presents even though he has not paid the money [for the field] yet.40 Even if he borrowed the money and purchased it, he can no longer collect the presents for the poor.

טז

המוכר את שדהו קרקע ופירות והעני הרי זה מותר בלקט שכחה ופאה ומעשר עני שלה והלוקח אסור בהן אע"פ שעדיין לא נתן דמים ואפילו לוה הדמים ולקחה הרי זה אסור במתנות עניים:

17

The tithe for the poor may not be used as payment for a loan,41 nor can it be given in exchange for favors.42 It may be used for an act of kindness,43 but one must tell the recipient that it is the tithe for the poor.44 It should not be used to redeem captives,45 given as shushbinut,46 nor given as a specific gift to charity. It can be given to the sage of a city for his benefit47 and it may not be taken from Eretz Yisrael into the Diaspora, as [Deuteronomy 14:28] states: "And you shall place it in your gates,"48and it is written [ibid. 26:22]: "And they shall eat in your gates and be satiated."

יז

מעשר עני אין פורעין ממנו מלוה ואין משלמין ממנו את התגמולין אבל משלמין ממנו דבר של גמילות חסדים וצריך להודיעו שהוא מעשר עני ואין פודין בו שבויים ואין עושין בו שושבינות ואין נותנין ממנו דבר לצדקה ונותנין אותו לחבר עיר בטובת הנאה ואין מוציאין אותו מהארץ לחוץ לארץ שנאמר והנחת בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך ושבעו: