1

The only testimony that is acceptable with regard to [the sighting of] the new [moon] is that of two1 adult males2 who are fit to testify regarding all matters.3 Women and slaves,4 by contrast, are like other unacceptable witnesses and may not testify.

When a father and a son both see the new moon, they should both go the court to testify. Not because testimony regarding the [the sighting of] the new [moon] is acceptable [from witnesses who are] related, but because one of them may be disqualified because he is a thief or for other reasons, and the other will be able to join with another person and give testimony.

A person who is disqualified from serving as a witness by Rabbinical decree,5 although he is acceptable according to the law of the Torah itself, may not serve as a witness with regard to [the sighting of] the new [moon].

א

אין כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראויין להעיד בכל דבר ודבר. אבל נשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. אב ובנו שראו את הירח ילכו לבית דין להעיד. לא מפני שעדות החדש כשרה בקרובים אלא שאם ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיצא בו משאר הפסלנות יצטרף השני עם אחר ויעידו. וכל הפסול לעדות מדברי סופרים אע"פ שהוא כשר מן התורה פסול לעדות החדש:

2

According to the law of the Torah, there is no need to be precise regarding testimony about [the sighting of] the new [moon]. For even if the new moon was sanctified on the basis of the testimony of witnesses, and later it was discovered that those witnesses had perjured themselves,6 [the new moon] remains sanctified.7

Accordingly, in the early generations, testimony regarding [the sighting of] the new [moon] was accepted from any Jew [without further enquiry], for any Jew can be presumed to be an acceptable witness unless one knows with certainty that he is unacceptable. When the followers of Baithos8 began conducting themselves in a debased manner and would hire people9 to testify that they had seen the moon when in fact they had not, the court decreed that it would accept testimony regarding [the sighting of] the new [moon] only from witnesses whom the court knew to be acceptable. Moreover, they would examine and question their testimony.

ב

דין תורה שאין מדקדקין בעדות החדש. שאפילו קדשו את החדש על פי עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש. לפיכך היו בראשונה מקבלין עדות החדש מכל אדם מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שזה פסול. משקלקלו הבייתוסים והיו שוכרין אנשים להעיד שראו והם לא ראו התקינו שלא יקבלו בית דין עדות החדש אלא מעדים שמכירין בית דין אותן שהם כשרים ושיהיו דורשין וחוקרים בעדות:

3

Therefore, if the [High] Court did not know [the character of] the witnesses who sighted the moon, the inhabitants of the city where the moon was sighted would send other witnesses10 together with the witnesses who saw the moon to substantiate their character to the court, and inform [the judges] that they are acceptable [witnesses]. [Only] afterwards would the court accept their [testimony].

ג

לפיכך אם לא יהיו בית דין יודעים את העדים שראו את הירח משלחין אנשי העיר שנראה בה עם העדים שראו עדים אחרים שמזכין אותן לבית דין ומודיעין אותן שאלו כשרים הם ואחר כך מקבלין מהם:

4

The court would make calculations in a manner resembling the calculations of the astronomers, and would know whether the position of the moon - when it would be sighted - would be to the north of the sun, or to its south,11 if its [crescent] would be wide or narrow,12 and the direction in which its corners would be pointed.13

When the witnesses came to testify, they would ask them: "Where did you see [the moon]: to the north or to the south [of the sun]?", "In which direction were its corners pointed?", "How high and how wide did it appear to you?" If their replies were suitable, their testimony was accepted. If their replies were not suitable, their testimony was not accepted.

ד

בית דין מחשבין בדרכים שהאיצטגנינין מחשבין בהם ויודעין הלבנה כשתראה בחדש זה אם תהיה בצפון השמש או בדרומה ואם תהיה רחבה או קצרה ולהיכן יהיו ראשי קרניה נוטין. וכשיבאו העדים להעיד בודקין אותם כיצד ראיתם אותה בצפון או בדרום. להיכן היו קרניה נוטות. כמה היתה גבוהה בראיית עיניכם וכמה היתה רחבה. אם נמצאו דבריהם מכוונין למה שנודע בחשבון מקבלין אותם ואם לא נמצאו דבריהם מכוונין אין מקבלין אותם:

5

If the witnesses say, "We saw [the reflection of the moon] in water," or "...[its form] behind the clouds," or "...[its reflection] in a mirror," [what they] saw is of no [consequence], and this sighting cannot be used as the basis for sanctifying [the new moon].14 [The same law applies if the witnesses say,] "We saw a portion [of the moon] in the heavens, and a portion of [its form] behind the clouds," "...a portion [reflected] in water," or "...a portion [reflected] in a mirror."

If one [potential witness says,] "I saw it and it appeared to me approximately two storeys high," and another [potential witness] says, "It was three storeys high," their testimonies may be combined15 [and the moon sanctified on this basis]. If, however, one says "It was approximately three storeys high," and the other says, "It was approximately five storeys high," their testimonies may not be joined together.16 Either one of them, however, may join together with another witness who gives identical testimony, or [who gives testimony] involving a discrepancy of merely one storey.

ה

אמרו העדים ראינוהו במים או בעבים או בעששית. או שראו מקצתו ברקיע ומקצתו בעבים או במים או בעששית אין זו ראייה ואין מקדשין על ראייה זאת. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כמו שתי קומות ואמר השני כמו שלש קומות היה גבוה מצטרפין. אמר האחד כמו שלש קומות והשני אמר כמו חמש אין מצטרפין. ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהן קומה אחת:

6

If witnesses say, "We saw [the moon] without concentrating our attention, and, afterwards, when we concentrated our attention with the intent of sighting it so that we could testify, we did not see it," this is not considered [valid] testimony, and it cannot serve as the basis for sanctifying [the new moon]. Perhaps clouds came together, and appeared like the moon, and afterwards became dispersed.17

If witnesses say, "We saw [the moon] on the twenty-ninth [day] in the morning in the east before sunrise, and [afterwards,] in the evening, we saw it in the west on the thirtieth night," their testimony is believed, and the moon can be sanctified on this basis. [The rationale is] that they saw [the moon] at its appropriate time. [Their testimony] about [what they thought] they saw in the morning is disregarded. We need not pay any attention to what they saw in the morning, for it is obvious that it was the conjunction of clouds that appeared to them as the moon.18

Similarly, if [witnesses claim] to have seen the moon at its appropriate time, but it was not seen on the thirty-first night, their [testimony] is believed. For what is significant for us is only the sighting [of the moon] on the thirtieth night.19

ו

אמרו ראינוהו בלא כוונה וכיון שהתבוננו בו ונתכוננו לראותו להעיד שוב לא ראינוהו אין זו עדות ואין מקדשין עליה. שמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה וכלו והלכו להם. אמרו עדים ראינוהו ביום תשעה ועשרים שחרית במזרח קודם שתעלה השמש וראינוהו ערבית במערב בליל שלשים הרי אלו נאמנים ומקדשין על ראייה זו שהרי ראוהו בזמנו. אבל הראייה שאמרו שראוהו בשחרית אין נזקקין לה שאין אנו אחראין לראיית שחרית ובידוע שהעבים הם שנתקשרו ונראה להם כלבנה. וכן אם ראוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה הרי אלו נאמנין שאין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים בלבד:

7

What is the process through which the testimony regarding the sighting of the moon is accepted? Anyone who saw the moon and is fit to testify20 should come to the court. The [judges] should bring them all to a single place,21 and should make a large feast for them, so that people will come regularly. The pair [of witnesses] who arrive first are examined first according to the questions mentioned previously.22 The one of greater stature is invited [into a private chamber] first and asked these questions. If his testimony is accurate according to [the data that the court arrives at through] calculations, they invite his colleague in. If their statements are comparable,23 their testimony is substantiated.

[Afterwards,] the remaining pairs are asked questions of a broader nature. [In truth,] their testimony is not required at all, [and they are being asked] only so they will not depart disheartened, so that they will come frequently [in the future].24

ז

כיצד מקבלין עדות החדש. כל מי שראוי להעיד שראה את הירח בא לבית דין. ובית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא. וזוג שבא ראשון בודקין אותן ראשון בבדיקות שאמרנו. מכניסין את הגדול ושואלין אותו נמצאו דבריו מכוונים לחשבון מכניסים את חברו. נמצאו דבריהם מכוונין עדותן קיימת. ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים לא שצריכים להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש כדי שיהיו רגילין לבא:

8

Afterwards - i.e., after [the witnesses'] testimony is substantiated - the head of the court declares, "It has been sanctified." And all the people respond, "It has been sanctified. It has been sanctified."

A minimum of three judges is required to sanctify the new moon.25 Similarly, the calculations [regarding the moon's position] must be made by three judges. The new moon is sanctified only when it is sighted at its appropriate time.26 Moreover, the moon is sanctified only during the day.27 If it was sanctified at night, the sanctification is of no consequence.

Furthermore, even if the court and the entire Jewish people saw the moon, but the court did not declare that "It has been sanctified"28 before the nightfall beginning the thirty-first day, or if the witnesses were cross-examined, but afterwards the court was not able to declare that "It has been sanctified" before the nightfall beginning the thirty-first day,29 it should not be sanctified,30 and the month should be full. Despite the fact that the moon was sighted on the thirtieth night, it is the thirty- first day that will be Rosh Chodesh. For [the sanctification of the new month] is not established by the sighting of the moon, but by the court that declares, "It has been sanctified."31

ח

ואחר כך אחר שתתקיים העדות ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ואין מקדשין את החדש אלא בשלשה. ואין מחשבין אלא בשלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו. ואין מקדשין אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש. ואפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים. או שנחקרו העדים ולא הספיקו בית דין לומר מקודש עד שחשכה ליל אחד ושלשים. אין מקדשין אותו ויהיה החדש מעובר ולא יהיה ראש חדש אלא יום אחד ושלשים אע"פ שנראית בליל שלשים. שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין:

9

If the court themselves see [the new moon] at the conclusion of the twenty-ninth day, before a star has emerged on the thirtieth night, the court may declare, "It has been sanctified; it has been sanctified,"32 for it is still day.33

If [the judges] sight the moon on the night of the thirtieth day after two stars have appeared,34 [they should adhere to the following procedure]. On the morrow, two other judges join one of the three [to form a court]. The other two [judges] then testify before [this court] of three, who then [sanctify the new month].

ט

ראוהו בית דין עצמן בסוף יום תשעה ועשרים. אם עדיין לא יצא כוכב ליל שלשים. בית דין אומרים מקודש שעדיין יום הוא. ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצאו שני כוכבים. למחר מושיבין שני דיינין אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה ויקדשוהו השלשה:

10

Once the court sanctifies the new month, it remains sanctified regardless of whether they erred unwittingly, they were led astray [by false witnesses], or they were forced [to sanctify it].35 We are required to calculate [the dates of] the festivals based on the day that they sanctified [as the beginning of the new month].

Even if [a person] knows that [the court] erred, he is obligated to rely on them,36 for the matter is entrusted to them alone. The One who commanded us to observe the festivals is the One who commanded [us] to rely on them, as [implied by Leviticus 23:2]: "Which you will pronounce as days of holy convocation."37

י

בית דין שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסים הרי זה מקודש וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו. אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אתם וגו'