הלכות מעשה הקרבנות פרק חמשה עשר
א. האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה אם לכך נתכוון דבריו קיימים ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שתהיה שלמים חזר בו ואמר וולדה עולה אע"פ שחזר בו בתוך כדי דבור הרי ולדה שלמים שאין חזרה בהקדש ואפילו בתוך כדי דבור:
ב. האומר ידה של זו עולה או רגלה של זו עולה תמכר לחייבי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר והוא שיהיה זה המחוייב עולה שקנה אותה נדר עולה בדמים קצובים האומר לבה או ראשה של זו עולה הואיל ודבר שהנשמה תלויה בו הוא כולה עולה הקדיש אבר אחד מן העוף הרי זה ספק אם נתקדש כולו או לא נתקדש:
ג. האומר בהמה זו חצייה עולה וחצייה שלמים קדשה ואינה קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בחצי דמיה עולה ובחצי דמיה שלמים היה מחוייב חטאת ואמר חצייה חטאת וחצייה עולה או שלמים או שאמר חצייה עולה או שלמים וחצייה חטאת הרי היא תמות כמו שיתבאר בחטאות המתות:
ד. בהמת השותפין שהקדיש אחד מהן חצייה שלו וחזר ולקח חצייה האחר והקדישו הרי זה קדשה וקריבה אף על פי שמתחילתה דחויה היתה כשהקדיש חציה אין הדחוי מעיקרו דחוי ואע"פ שהוא קדושת דמים הואיל והיא בעלי חיים אין בעלי חיים נדחים והרי נראית כולה להקרבה לפיכך תקרב ועושה תמורה:
ה. האומר דמי בהמה זו עולה או הרי זו לעולה אם היתה ראויה ליקרב עולה נתקדשה קדושת הגוף והיא עצמה תקרב עולה ואם אינה ראויה תמכר ויביא בדמיה עולה:
ו. אמר על בהמה טמאה וכיוצא בה מאסורי קרבן שאין קדושה חלה עליהן הרי אלו עולה לא אמר כלום כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח אמר הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה:
ז. האומר דמי פרה זו לעולה כל שלשים יום ולאחר שלשים יום לשלמים או שאמר דמיה לשלמים כל שלשים יום ולאחר שלשים יום לעולה דבריו קיימים ואם הקריב דמיה בתוך שלשים יום מביא בהן כמו שנדר ואם הקריבו לאחר שלשים יום מביא כמו שנדר:
ח. היתה לו בהמה מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי הוא עולה ואם היא נקבה זבחי שלמים ילדה זכר יקרב עולה ילדה נקבה תקרב זבחי שלמים ילדה זכר ונקבה הזכר יקרב עולה והנקבה זבחי שלמים ילדה שני זכרים אחד יקרב עולה והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין וכן אם ילדה שתי נקבות אחת תקרב שלמים ושניה תמכר לצרכי שלמים ודמיה חולין ילדה טומטום ואנדרוגינוס אינן קדשים והרי הן חולין כמו שביארנו והמקדיש עובר במעי בעלת מום וכיוצא בה הרי זה קדוש:
LOGIN
ASK THE RABBI
