Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 247 - Laws Applying to Non-Jews Who Transport Documents on Shabbos

Shulchan Aruch: Chapter 247 - Laws Applying to Non-Jews Who Transport Documents on Shabbos

Show content in:

SECTION 247 Laws Applying to Non-Jews Who Transport Documents on Shabbos (1-12)

סימן רמז דִּין נָכְרִים הַמְּבִיאִים כְּתָבִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"ב סְעִיפִים:

1It is permitted to send a letter or other articles and utensils via a non-Jew [although he will transport what he is given on Shabbos],1 even on Friday close to nightfall, as long as the non-Jew leaves the entrance of the Jew’s home while it is still day.2 [This license] applies only if [the Jew] establishes a fixed price3 as a fee for transporting [the object]. In such an instance, [the non-Jew] is not acting for the sake of the Jew, but for his own sake — to receive the fee established for him. He thus does not appear as the Jew’s agent.

[The above applies] as long as [the Jew] does not tell [the non-Jew] to travel on Shabbos, for giving instructions to a non-Jew [to perform labor on Shabbos] is [forbidden as] a shvus,4 even when he gives these instructions before Shabbos.5Similarly, [the Jew] should not tell [the non-Jew]: “Be sure that it arrives on Sunday,” “…Monday,” or the like, if he knows that it is impossible for the non-Jew to arrive there on that day unless he travels on Shabbos, for that is equivalent to instructing him to travel on Shabbos.6

א מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת א אוֹ שְׁאָר חֲפָצִים וְכֵלִים ב בְּיַד נָכְרִי1 אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה כָּל שֶׁיּוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִבְּעוֹד יוֹם ג,2 וְהוּא שֶׁקָּצַץ לוֹ דָּמִים3 בִּשְׂכַר הוֹלָכָתוֹ ד,1 שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ ה לְקַבֵּל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל ו וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת ז שֶׁאֲמִירָה לְנָכְרִי שְׁבוּת4 אַף שֶׁאוֹמֵר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת ח,5 וְכֵן לֹא יֹאמַר לוֹ רְאֵה שֶׁתְּהֵא שָׁם בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת אוֹ בַּשֵּׁנִי וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת אָז שָׁם אִם לֹא שֶׁיֵּלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר לוֹ לֵךְ בְּשַׁבָּת: ט,6

2 If he did not establish a fixed fee for the transport, the non-Jew [is considered to be] undertaking this effort on behalf of the Jew.7 Therefore, it is forbidden to send him [on such a journey] even on Sunday, unless there is time for him to reach the house nearest the wall of the town to which he was sent before [the commencement of] Shabbos. In that instance, even if he delays and also travels on Shabbos, it is of no consequence, for he is not traveling at that time because of the Jew, but for his own [convenience]. Although it may be necessary for him to walk on Shabbos from the house nearest the town’s wall to the house of the person to whom he must deliver the letter, nevertheless, since only a Rabbinic prohibition is involved,8 we make a lenient assumption, saying that the person to whom he must deliver the letter lives in the house closest to the wall.

ב וְאִם לֹא קָצַץ לוֹ שְׂכַר הַהֲלִיכָה י הֲרֵי הַנָּכְרִי טוֹרֵחַ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל יא,7 לְפִיכָךְ אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן יב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ קֹדֶם הַשַּׁבָּת לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה יג שֶׁבָּעִיר שֶׁנִּשְׁתַּלַּח לְשָׁם יד שֶׁאָז אַף אִם אֵחַר דַּרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ גַּם בְּשַׁבָּת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם שֶׁהֲלִיכָה זוֹ אֵינָהּ מֵחֲמַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא מֵחֲמַת עַצְמוֹ וְאַף שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת מִבַּיִת הָרִאשׁוֹן הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר עַד בַּיִת שֶׁל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין כַּאן אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים8 תּוֹלִין לְהָקֵל לוֹמַר שֶׁאוֹתוֹ אָדָם שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ הוּא דָר בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה: טו

3 When does [the leniency mentioned at the end of the previous subsection] apply? When one sends the letter to a designated person in that town who receives all the letters sent there, accepts them, and sends each letter via his messenger to the people to whom they were written. Such a person [functions] as a post office;9 all documents [sent to the town] are brought to him. When such an institution functions in a town, then it is permitted to send a letter with a non-Jew, even on Friday, and even if a fixed fee was not established, as long as there is time for [the non-Jew] to reach that [post office] while it is still day.

If, however, there is no established post office to which letters are sent in that town, and the non-Jew must personally deliver the letter to the person to whom it was addressed, it is forbidden to send him [for that purpose] even on Sunday [if a fixed fee was not established]. Even when there is time for him to reach that town well before Shabbos, [the Rabbis] nevertheless [ruled stringently], out of concern that [the non-Jew] would not find the person [to whom the letter was addressed] at home and he would have to follow after him, traveling [to another place], and this might require that he follow him on Shabbos.

Nevertheless, if [only] a short distance, e.g., a one-day journey, is involved, and [the Jew] sends [the non-Jew] on Monday or Tuesday, license may be granted, for he has ample time to travel [and locate the person] before Shabbos even if he initially does not find him at home,.

ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁמְּשַׁלֵּחַ הָאִגֶּרֶת לְאָדָם קָבוּעַ שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתָהּ עִיר שֶׁהוּא מְקַבֵּץ כָּל הָאִגְּרוֹת הַשְּׁלוּחוֹת לְשָׁם וְנוֹטְלָן וְשׁוֹלְחָן עַל יְדֵי שְׁלוּחוֹ כָּל אִגֶּרֶת לְמִי שֶׁנִּכְתְּבָה אֵלָיו טז וְזֶהוּ הַנִּקְרָא בֵּי דֹאַר9 שֶׁכָּל כְּתָב אֵלָיו יוּבַל יז וּכְשֶׁהוּא קָבוּעַ בָּעִיר אֲזַי מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אֵלָיו אִגֶּרֶת אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי שֶׁלֹּא קָצַץ לוֹ שָׂכָר כֹּל שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ אֵלָיו מִבְּעוֹד יוֹם אֲבָל אִם אֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁשּׁוֹלֵחַ לְשָׁם וְצָרִיךְ הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ לְהַגִּיעַ הָאִגֶּרֶת לְיַד מִי שֶׁנִּכְתְּבָה אֵלָיו יח אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ יט אֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן כ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ הָעִיר הַרְבֵּה קֹדֶם הַשַּׁבָּת כא מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא אוֹתוֹ אָדָם בְּבֵיתוֹ וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו וְשֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו גַּם בְּשַׁבָּת. כב

וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא דֶרֶךְ קָרוֹב כְּגוֹן מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וּמְשַׁלְּחוֹ בְּיוֹם ב' אוֹ ג' יֵשׁ לְהַתִּיר שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ יֵשׁ לוֹ שָׁהוּת הַרְבֵּה לָלֶכֶת קֹדֶם הַשַּׁבָּת: כג

4 All the above stringencies apply when [the Jew] did not establish a fixed fee [for the non-Jew]. If, however, he established a fixed fee,10 it is permitted to send him even to a town that does not have a post office, even if it is very far away, and even when [the non-Jew] left [the Jew’s] home [on Friday] just before nightfall.11

ד וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא קָצַץ אֲבָל אִם קָצַץ10 מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְעִיר שֶׁאֵין שָׁם בֵּי דֹאַר וַאֲפִלּוּ הִיא דֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: כד,11

5 There are authorities who maintain that even if [the Jew] did not establish a fixed fee, there is no prohibition against sending [the non-Jew with a letter], except on Friday. Since [the Jew] sent [the letter] close to Shabbos, it appears as if he instructed [the non-Jew] to travel on Shabbos. Therefore, if there is a post office [in that town], there must be enough time during the day for [the non-Jew] to reach the house nearest the wall of that town while it is still day. If there is no post office located there, it is forbidden to send him [with a letter] on Friday unless a fixed fee is established. If, however, he sends the letter on Wednesday, Thursday, or earlier, since it is well before Shabbos, it does not appear as if he instructed [the non-Jew] to travel on Shabbos. Therefore, even though he did not establish a fixed fee, it is permitted to send [the non-Jew] even on a very distant journey and even if there is no post office established in that town.12 One may rely on their words if necessary.13

ה וְיֵשׁ אוֹמְרִים כה שֶׁאֲפִלּוּ לֹא קָצַץ אֵין אִסּוּר לְשַׁלְּחוֹ אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת דְּכֵיוָן שֶׁמְּשַׁלְּחוֹ סָמוּךְ לְשַׁבָּת הֲרֵי נִרְאֶה כְּאִלּוּ אוֹמֵר לוֹ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת כו לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ מִבְּעוֹד יוֹם לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר אִם קָבוּעַ שָׁם בֵּי דֹאַר וְאִם לֹא קָבוּעַ שָׁם בֵּי דֹאַר אָסוּר לְשַׁלְּחוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן קָצַץ כז אֲבָל כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ בְּד' וְה' אוֹ קֹדֶם לָכֵן כֵּיוָן שֶׁהוּא מֻפְלָג לִפְנֵי הַשַּׁבָּת אֵין נִרְאֶה כְּאוֹמֵר לוֹ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת כח וּלְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ מֻתָּר לְשַׁלְּחוֹ אֲפִלּוּ לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ בְּאוֹתָהּ הָעִיר כט,12 וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם אִם צְרִיכִים לְכָךְ: ל,13

6 There is no difference whether or not a post office exists in that town except with regard to a letter written with Hebrew letters, in which instance it is obvious to everyone that it was [sent by] a Jew.14 [Hence,] if the non-Jew transports it on Shabbos to the person to whom it was sent, there is some concern regarding the impression it creates, for an observer may say that a Jew gave it to him on Shabbos to transport. Nevertheless, according to the second approach that was explained,15 when he sent it well before Shabbos, [the Rabbis] did not impose their stringency to the extent that they were concerned about the creation of such an impression. And when a fixed fee was established, all authorities agree that they did not impose a stringency.16

If, however, the letter was written using foreign letters17 and similar laws apply to objects that are not obvious to everyone that they belong to a Jew — it is permitted according to all opinions to be sent, even on Friday, as long as there is time to reach the house nearest the wall of the town to which it was sent while it is still day.18 [In such an instance,] even if [the non-Jewish messenger] will not find [the intended recipient] at home and will have to journey after him on Shabbos, it is of no consequence. For, at the time the Jew sent [the messenger], it was not known that he would not find [the intended recipient] at home, and he sent him on a mission that was possible to be completed during the day [on Friday. Hence,] when [the non-Jew] travels on Shabbos as well, he does not appear as the Jew’s agent, since at the time [the Jew] delegated the task to him, it was not known that [the non-Jew] would have to travel on Shabbos.

ו אֵין חִלּוּק בֵּין שֶׁקָּבוּעַ בֵּי דֹאַר בְּאוֹתָהּ הָעִיר לְשֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אֶלָּא בְּאִגֶּרֶת שֶׁהִיא כְּתַב יַד יִשְׂרָאֵל לא שֶׁנִּכָּר לַכֹּל שֶׁהִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל 14 וּכְשֶׁהַנָּכְרִי מוֹלִיכָהּ בְּשַׁבָּת אַחַר הָאִישׁ שֶׁנִּשְׁלְחָה אֵלָיו יֵשׁ קְצָת מַרְאִית הָעַיִן שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁבְּשַׁבָּת נְתָנָהּ לוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכָהּ לב וְאַף עַל פִּי כֵן15 (א) כְּשֶׁמְּשַׁלְּחוֹ מֻפְלָג לִפְנֵי הַשַּׁבָּת לֹא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן כְּזֶה לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר וּכְשֶׁקָּצַץ לֹא הֶחֱמִירוּ לְדִבְרֵי הַכֹּל. לג,16

אֲבָל אִם הִיא כְּתַב יַד נָכְרִי,17 וְהוּא הַדִּין שְׁאָר חֲפָצִים שֶׁאֵינָם נִכָּרִים לַכֹּל שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לְשַׁלְּחָם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְדִבְרֵי הַכֹּל כֹּל שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁיּוּכַל לְהַגִּיעַ מִבְּעוֹד יוֹם לד לַבַּיִת הַסָּמוּךְ לַחוֹמָה שֶׁבְּאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁשּׁוֹלְחָם לְשָׁם,18 שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ וְיִצְטָרֵך לֵילֵךְ אַחֲרָיו בְּשַׁבָּת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מְשַׁלְּחוֹ אֵין הַדָּבָר יָדוּעַ לוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא בְּבֵיתוֹ וַהֲרֵי מְשַׁלְּחוֹ בִּשְׁלִיחוּת שֶׁאֶפְשָׁר לְגָמְרָהּ מִבְּעוֹד יוֹם וּכְשֶׁהוֹלֵךְ אַחַר כָּךְ גַּם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשְּׁלָחוֹ לֹא הָיָה יָדוּעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת:

7 If [the Jew] hires [the non-Jew] for a fixed fee for each day of his journey and return, but does not stipulate when [the non-Jew] should travel, it is forbidden to hire him and give him the letter on Friday, lest he depart on Shabbos and it will appear that he instructed him to travel on Shabbos, since he is hiring him by the day and hires him close to Shabbos. On Wednesday or Thursday, by contrast, it is permitted to hire him by the day and give him the letter at that time. Since he does not stipulate on which day [the non-Jew] should travel, if he does travel on Shabbos, he does not appear as his agent. Although he hires him by the day, he does not resemble a day-worker. [Instead,] since he accepts the entire task of delivering the letter, he resembles a contractor.19 (See sec. 243[:4] and 244[:1, 11].)20

ז אִם שְׂכָרוֹ לְיָמִים דָּבָר קָצוּב לְכָל יוֹם בַּהֲלִיכָתוֹ וַחֲזִירָתוֹ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ מָתַי יֵלֵךְ אָסוּר לְשָׂכְרוֹ וְלִתֵּן הָאִגֶּרֶת לְיָדוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת לה דְּשֶׁמָּא יֵצֵא בְּשַׁבָּת וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ צִוָּהוּ לֵילֵךְ בְּשַׁבָּת לו כֵּיוָן שֶׁשְּׂכָרוֹ לְיָמִים וּשְׂכָרוֹ סָמוּךְ לְשַׁבָּת אֲבָל בְּד' וְה' מֻתָּר לְשָׂכְרוֹ לְיָמִים וְלִתֵּן לוֹ אָז הָאִגֶּרֶת הוֹאִיל וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עִמּוֹ בְּאֵיזֶה יוֹם יֵלֵךְ לז כְּשֶׁיֵּלֵךְ בְּשַׁבָּת אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ וְאַף שֶׁשְּׂכָרוֹ לְיָמִים לח אֵינוֹ דוֹמֶה לִשְׂכִיר יוֹם הוֹאִיל וְקִבֵּל עָלָיו כָּל מְלֶאכֶת הוֹלָכַת הָאִגֶּרֶת הֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְקַבְּלָן לט,19 (עַיֵּן סִמָּן רמ"ג מ וְרמ"ד מא):20

8 If [the Jew] tells the non-Jew that he will pay him a fee — even though he did not specify how much he will pay him — it is considered as if he established a fixed and specific fee. For the non-Jew relies [on the Jew’s promise] that he will definitely pay him a fee for a sum that they will negotiate afterwards. Thus, [the non-Jew] is working for his own sake.

If, however, [the Jew] does not explicitly tell [the non-Jew] that he will pay him a fee, but the non-Jew understands on his own that he will be remunerated, [his expectation] has no halachic significance. For the non-Jew does not rely with certainty on [receiving] that fee; a doubt remains in his heart whether [the Jew] will pay him.21 Thus [it is considered that] he is working for the sake of the Jew.

ח אִם אָמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ כַּמָּה יִתֵּן לוֹ הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ קָצַץ וְקָצַב לוֹ שֶׁדַּעַת הַנָּכְרִי סְמוּכָה שֶׁבְּוַדַּאי יִתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפִי מַה שֶּׁיִּתְפַּשֵּׁר עִמּוֹ אַחַר כָּךְ וּבִשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ הוּא טוֹרֵחַ אֲבָל אִם לֹא אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ אֶלָּא שֶׁהַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ אֵין זֶה כְּלוּם שֶׁאֵין דַּעַת הַנָּכְרִי סְמוּכָה מב בְּוַדַּאי עַל הַשָּׂכָר הַהוּא שֶׁיֵּשׁ סָפֵק בְּלִבּוֹ שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לוֹ מג,21 וּבִשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל הוּא טוֹרֵחַ:

9 When does the above [stringency] apply? When [the non-Jew] looks forward to and expects payment of a fee, but he is not absolutely certain that he will receive it. [A different principle applies,] however, if [the non-Jew] does not expect payment of a fee at all, but [delivers the letter] without charge. It can be assumed that he is doing so to repay the Jew for some benefit that he received from him in the past. Hence, it is as if he is doing so in return for payment.22

There are authorities who differ with [this ruling], unless the non-Jew on his own initiative offers to travel for the Jew without charge. In such a situation, he is certainly doing so in return for the benefit that he previously received from [the Jew. Otherwise, however, these authorities maintain that allowing him to deliver the letter is forbidden.] It is desirable to follow their directives and be stringent.

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהוּא מְצַפֶּה וּמַמְתִּין לְתַשְׁלוּם שָׂכָר וְאֵין דַּעְתּוֹ סְמוּכָה עָלָיו בְּוַדַּאי אֲבָל אִם אֵינוֹ מְצַפֶּה כְּלָל לְתַשְׁלוּם שָׂכָר אֶלָּא עוֹשֶׂה בְּחִנָּם מִן הַסְּתָם עוֹשֶׂה כֵּן לְשַׁלֵּם גְּמוּל לְיִשְׂרָאֵל עַל הַטּוֹבָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּבָר וַהֲרֵי זֶה כְּעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל שָׂכָר מד,22

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה מה אִם לֹא שֶׁהַנָּכְרִי מֵאֵלָיו מַתְחִיל לוֹמַר לְהַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ בְּחִנָּם שֶׁאָז בְּוַדַּאי דַּעְתּוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ כְּבָר וְטוֹב לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם: מו

10 All authorities agree, however, that it is forbidden on Friday to send a letter without paying [for delivery] via a [non-Jewish] servant23 whom one has hired for a year or two to perform any and all tasks required over the duration of that period, as explained in sec. 244[:11]. Fundamentally, the halachah follows the opinion of the authorities who forbid such conduct. Note the rationale given there.24

Nevertheless, on Wednesday or Thursday, [one may be lenient and] permit sending [such a letter even if there is not a [pressing] need, since there are authorities who grant permission for a [non-Jewish] servant hired for a year to perform labor for the sake of a Jew, as explained in sec. 244[:op. cit.].25 Although fundamentally, the halachah does not follow their opinion, [in this instance] their opinion can be combined with the words of the authorities who maintain that it is permitted to send a letter on Wednesday or Thursday in any instance, even if one did not establish a fixed fee. One may rely on [the cumulative strength of their rulings] and follow an entirely lenient approach, [sending a letter on Wednesday or Thursday] even when there is no [pressing] need.

י אֲבָל לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּחִנָּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּיַד עַבְדּוֹ 23 הַשָּׂכוּר לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׂכִירוּתוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּל אָסוּר מז כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד מח שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹסְרִין בְּזֶה עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם.24

וּמִכָּל מָקוֹם בְּד' וְה' יֵשׁ לְהַתִּיר לִשְׁלוֹחַ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים בִּשְׂכִיר שָׁנָה שֶׁעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל מט כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד נ,25 וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם עִקָּר מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְצָרֵף דִּבְרֵיהֶם לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁבְּד' וְה' מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ אִגֶּרֶת בְּכָל עִנְיָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָצַץ כְּלָל וְלִסְמוֹךְ עַל זֶה לְהָקֵל לְגַמְרֵי אַף שֶׁלֹּא בְּעֵת הַצֹּרֶךְ: נא

11 If, however, the non-Jew is not hired by [his Jewish employer] to perform all necessary tasks, but rather [just] to deliver letters whenever needed for the duration of his hire, it is permitted to send a letter with him even on Friday according to [the principles] mentioned in sec. 244[:9]. Note the rationale mentioned there.26

יא אֲבָל אִם אֵין הַנָּכְרִי שָׂכוּר לוֹ לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֶלָּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אִגְּרוֹת בִּלְבָד בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִשְׁלוֹחַ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ הַזְּמַן שְׂכִירותוֹ מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת נב עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד נג עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם:26

12 In all instances where it is forbidden to send [a letter with a non-Jew] because a set fee was not established, one should be stringent and not send [a letter] with [the non-Jew] without setting a fee, even if he is going to the town [to where the letter is being sent] on his own initiative and it is on his way.27 [The rationale:] Even though he is not exerting himself at all for the sake of the Jew in making the journey, nevertheless, by transferring the letter from one domain to another and transferring it four cubits in the public domain or even in a karmelis, he [is considered to be] performing these labors for the sake of the Jew unless a fixed fee was established.

Nevertheless, if it is possible for him to reach his destination before Shabbos, it is permitted to send [a letter] with him, even though there is no established post office there. For even if he does not find [the intended recipient] at home, he will not search for him, because it is out of his way28 and [the non-Jew is willing] to bring this letter without a fixed fee only because delivering the letter is on his way.

יב כָּל מָקוֹם שֶׁאָסוּר לִשְׁלוֹחַ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קָצַץ אַף אִם הַנָּכְרִי הוֹלֵךְ מֵעַצְמוֹ לְאוֹתָהּ הָעִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם (ב) יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ כְּשֶׁלֹּא קָצַץ נד,27 שֶׁאַף שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵחַ כְּלוּם בַּהֲלִיכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁהוּא מוֹצִיא הָאִגֶּרֶת מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּמַעֲבִירָהּ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֵלּוּ בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁלֹּא קָצַץ נה וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ שָׁהוּת לְהַגִּיעַ לְשָׁם קֹדֶם הַשַּׁבָּת מֻתָּר לִשְׁלוֹחַ בְּיָדוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בֵּי דֹאַר קָבוּעַ שָׁם נו לְפִי שֶׁאַף אִם לֹא יִמְצָא הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ לֹא יֵלֵךְ אַחֲרָיו כְּלָל כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם28 וְהוּא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אִגֶּרֶת זוֹ בְּלֹא קְצִיצָה אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֶרֶךְ לְשָׁם:

See Shabbos 19a.
See similar rulings in sec. 246:4 and sec. 252:3. The non-Jew must leave the Jew’s home before the onset of Shabbos, lest the impression be created that the Jew gave him the letter on Shabbos.
Once the fee is established, even if the non-Jew performs the task on Shabbos, it is not the Jew’s responsibility, because the non-Jew is acting for his own sake and he is not obligated to keep Shabbos.
An activity that is forbidden by Rabbinic decree because it resembles a forbidden labor, or lest it lead one to commit a forbidden labor (Rambam, Hilchos Shabbos 21:1).
In which case, the Jew does not violate the commandment that one’s speech on Shabbos should be different from one’s speech during the week (see sec. 307:1).
See footnote 10.
Shabbos, loc. cit. Even if the non-Jew expects to be reimbursed for his trouble later, he has no contractual obligation to deliver the letter. Why is he doing it? As a favor for the Jew who sent him. Hence, he appears to be his agent.

See sec. 252:6. Note, however, Kuntreis Acharon (note 1, explained in footnote 16 below), which explains that even according to this perspective, the non-Jew is not considered entirely like the Jew’s agent and — to a certain extent — the prohibition exists because of maris ayin, the impression that may be created.
I.e., the prohibition against instructing a non-Jew (see 243:1).
This concept would apply equally to privately established firms (e.g., FedEx, UPS, etc.), as well as post offices established by the government. Indeed, the individuals about whom the Alter Rebbe writes may well have functioned in a private, non-governmental capacity.
Sending a letter with a stamp via the post office is permitted. That is considered as sending it after establishing a fixed fee. Nevertheless, there is a difficulty with sending an express or special delivery letter that will be delivered on Shabbos or must be transported on Shabbos in order to be delivered on time. A Rav must be consulted as to whether, and under what conditions, it may be allowed. (See Minchas Yitzchak, Vol. 6, responsum 18; Piskei Teshuvos 3:247:2.)
As stated in subsection 1.
According to this opinion, this leniency applies even if the journey will take more than a week and one knows that the non-Jew will travel on Shabbos. The rationale is that it is unlikely the matter will become public knowledge. See the Kuntreis Acharon (note 7) to sec. 252.
As an initial preference, however, one should be stringent, since it appears as if one instructed the non-Jew to travel on Shabbos (sec. 252:6).

This stringency applies only with regard to the delivery of a letter and not to the performance of other tasks when a fee was established and the non-Jew was charged with the performance of the task before Shabbos. The rationale for the distinction is that with regard to delivering a letter, it is as if one told the non-Jew to travel every day until he delivers the letter (ibid.). See also Mahadura Basra 243,the section beginning with v’hashta, where the Alter Rebbe gives an alternative explanation for this distinction.
The words used by the Alter Rebbe, כתב יד ישראל, literally mean “the handwriting of a Jew.” Our translation “written with Hebrew letters” was chosen, because only then would it be obvious that the letter was sent by a Jew. If a Jew sent a letter that he wrote with letters of other languages, there is no way that it would be evident that it was sent by a Jew.
I.e., according to the more lenient approach explained in subsection 5.
In his Kuntreis Acharon (note 1), the Alter Rebbe explains that the leniency mentioned in this subsection applies according to both opinions mentioned previously (the more stringent opinion mentioned in subsection 2 and the more lenient opinion mentioned in subsection 5). For the Alter Rebbe explains that the prohibition is not because the non-Jew is acting as the agent of the person who sent the letter, but only because of the impression that might be created. Hence, even according to the more stringent opinion, there is no prohibition when it is not obvious that a Jew’s article is involved.
I.e., it was not obvious that it was written by a Jew.
If the letter is given to the non-Jew before Friday, it is permitted even if the non-Jew would not be able to reach his destination before Shabbos. See 252:6
I.e., the task of delivering the letter is equivalent to any other task that a non-Jew agrees to perform for a set fee without specifying the day on which it is to be performed.
The difference between a contractor and a day-worker is explained in the Kuntreis Acharon to sec. 243, note 1, and sec. 244:1: A day-worker can retract his commitment and cease working in the middle of the day. A contractor, by contrast, may not retract his commitment.

See also the Mahadura Basra to sec. 243; Tzemach Tzedek, Orach Chayim, responsum 29:6.
Nevertheless, as stated in sec. 252:6, if the price for a specific task is known, it is considered as if a price was established beforehand, even if no explicit agreement was made.
Therefore, it is even permitted to give him the letter on Friday. Nevertheless, if the Jew sees the non-Jew delivering the letter on Shabbos, he is obligated to admonish him, even if it was given earlier in the week (see sec. 252:7 and the Kuntreis Acharon there).
Obviously it would be prohibited to use a Jewish servant. Even if the servant is not Jewish and he is paid, it is nevertheless prohibited to have him deliver a letter in such a situation.
In that source, the Alter Rebbe explains that it cannot be said that the non-Jew is acting for his own sake by performing this task on Shabbos, because he gains nothing if he performs this task on Shabbos, for he will have to perform other tasks after Shabbos.
It is possible that this leniency would not be acceptable according to the position of the Alter Rebbe in his Mahadura Basra to sec. 243, where he explains that there is no fundamental halachic difference between a day-worker and a worker hired for a year, unless he is hired for a specific task, as in the next subsection. See Biurei Halachah 247:27(37); Biurei HaShulchan, pp. 479-480.
In that source, the Alter Rebbe explains that since the non-Jew is hired only for this specific task, it is his choice when to perform it. He may desire to deliver the letter on Shabbos so that he will not be required to deliver it on Sunday. He is therefore acting for his own self-interest, not as a favor to the Jew.
Thus, it is a favor that does not require any significant effort.

In his Kuntreis Acharon (note 2), the Alter Rebbe offers support for the stringency he mentions in the main text. He states that the stringency is based on the ruling of Magen Avraham and explains that it is also found in an earlier source, Rabbeinu Meir of Rothenburg (Vol. 4, responsum 4). Although the ruling of that responsum was not followed by Rav Yosef Caro, nevertheless, the Alter Rebbe postulates that it should be followed based on the following principle: If later authorities offer a more lenient ruling than that of a Rishon, but they do not cite the stringency stated by the Rishon, we can assume that they did not see that ruling. Hence, we can assume that Rav Yosef Caro was not aware of the ruling of Rabbeinu Meir of Rothenburg. Accordingly, the stringency he recommends should be followed.
See subsection 3 above which mentions the fact that the non-Jewish courier may have to follow after the intended recipient as a reason for prohibiting the Jew from sending a letter with him.
ברייתא שבת יט, א. טור ושו”ע ס"א.
שו"ת מהר"ם אלאשקר סי' מא. מ"א סוסק"א.
כדלעיל סי' רמו ס"ד. ולקמן סי' רנב ס"ג.
ברייתא שם. טור ושו”ע שם.
רש"י שבת יט, א ד"ה אלא א"כ קצץ. ט"ז סק"א.
ב"י רס"י רנב ד"ה ומה שהתנה. וראה קו"א ס"ק א שאפשר זהו הטעם לדברי הכל.
רא"ש פ"א סוף סל"ו. מהר"י אבוהב ד"ה וכתוב עוד במרדכי, בשם הרשב"א. שו"ע שם. וכדלעיל רמג ס"א וש"נ. וכ"ה לעיל שם ס"ז (אפילו באריס). קו"א שם ס"ק א (קבלנות). סי' רמד ס"א. סי' רמה ס"ט (אריס). סי' רמו ס"ה. לקמן סי' רנב ס"ד. סי' רעו ס"א. סי' שז ס"ו וס"ט. וראה גם קו"א ס"ק א.
כדלעיל סי' רמג ס"א.
מ"א סוסק"ב. וראה לעיל סי' רמד קו"א סק"א.
גמרא שם. טור ושו”ע שם.
כפירוש הא' בקו"א ס"ק א, לדעת הרי"ף והרמב"ם דלקמן. וראה לקמן ס"ו, כפירוש הב' בקו"א שם, דלכו"ע טעם האיסור בלא קצץ משום דמחזי כשלוח (ראה ביאורי השולחן ע' עה וע' רח ואילך). והטעם שלא חיישינן מה שהוא טורח בשביל ישראל בשבת, ואפילו אם יודע הישראל שהנכרי עושה זאת בשבת, יתבאר לקמן סי' רנב קו"א ס"ק ז ד"ה ומיהו, דאף דלא עביד עיקר המלאכה אדעתא דנפשיה, מ"מ מה שעושה בשבת הוא כדי להשלים קבלנותו שנתחייב לעשות.
רי"ף שם. רמב"ם פ"ו ה"כ. שו"ע ס"א. וכ"ה לקמן סי' רנב ס"ו בדעה הא'.
כב"ה בברייתא שם. רי"ף ורמב"ם שם. טור ושו”ע שם.
טור ומ"א ס"ק ג.
שו"ת הרלב"ח סי' קה. כ"מ שם. לבוש סוס"א.
גמרא שם. טור ושו”ע שם.
רי"ף שם. רא"ש שבת שם סי' לז. הג"ה ס"א. מ"א ס"ק ב.
רש"י שם ד"ה שכיחא במתא. רמב"ם שם. ב"ח ד"ה ואם אין אדם ידוע.
גמרא שבת שם. טור ושו”ע שם.
רי"ף רמב"ם ושו"ע שם.
מ"א סק"ב. וראה גם מ"א סי' רנב סוסק"ח.
מ"א סי' רנב שם. וראה גם ט"ז ומ"א סק"ב.
מ"א סק"ד.
כדלעיל ס"א.
רא"ש שם סוס"י לו. טור ורמ"א ס"א.
רא"ש שם.
רא"ש שם סי' לז.
רא"ש שם סי' לו.
מ"א סק"ד. וראה לקמן סי' רנב קו"א ס"ק ז, דהיינו אפילו יודע ודאי שילך בשבת (ואין תולין שלא יעשה בשבת).
רמ"א שם. וראה לקמן סי' רנב סוף ס"ו הטעם שמחמירין כאן לכתחלה.
ס' התרומה סי' רכב. מרדכי שם סי' רנו. לפירוש מ"א סק"ב. אמנם במהדו"ב לסי' רמג ד"ה ומכל מקום וד"ה והשתא אתי שפיר מוכיח, שס' התרומה וסייעתו שיטה אחרת להם, שרק באגרת שבכתב ישראל צריך קצץ משא"כ בשאר דברים שסגי קבלנות בלא קצץ (כמו בדינים דלקמן סעיף ח-ט). ולא קיי"ל כוותיה, אלא כדי לצרף דעתו להיתר, ולכן כשמשלחו בד' וה' מותר אף לכתחלה, וכדלקמן סי' רנב סוף ס"ו.
ס' התרומה ומרדכי שם.
ראה ביאורי השולחן ע' ריד.
מ"א שם. וכדלקמן סי' רנב ס"ו.
ר"ן שבת שם ד"ה גרסינן בגמרא. שו"ע ס"ג.
לבוש סוס"ב.
ר"ן שם. לבוש שם.
תמיהת אליה זוטא סק"ב. תוספת שבת סק"ז.
טעם זה לחלק בין קבלן לשכיר יום מבואר לעיל סי' רמג קו"א ס"ק א, ובסי' רמד ס"א. אבל ראה מהדו"ב שם ד"ה ושאני שכיר, שתלוי אם כל יום מתחשב לבדו. וראה שם ד"ה והנה לפי, שבימים גופא תלוי אם שכרו משתלם לפי סכום המלאכה. וראה צ"צ או"ח סי' כט, ו.
סעיף ד וקו"א ס"ק א.
ראה שם סעיף א וסי"ב.
ב"י ד"ה וז"ל הרשב"א, בשם תשובת רשב"א ח"ג סי' שסח. שו"ע ס"ב. וכ"ה לקמן סי' רנב ס"ו.
מנחת כהן משמרת השבת שער א פ"ה סד"ה אחר שביארתי.
ב"י בשם מהרי"א. שו"ע ס"ד. וראה מ"א סוף סק"ז שכ"נ דעת הב"י בסי' רנב ד"ה כתוב בשבלי הלקט, דהכל שרי. וכן פירש דבריו בדרכי משה שם סק"ב.
דרכי משה שם בדעת כמה פוסקים. רמ"א ס"ד. וראה לקמן סי' רנב קו"א ס"ק ז, דהיינו אפילו יודע ודאי שילך בשבת (ואין תולין שלא יעשה בשבת).
ראה לקמן סי' רנב ס"ו וס"ח, שמתיר בחנם בסתם. וראה העו"ב תתכו ע' 48.
ב"י סוף הסי' בשם מהרי"א. שו"ע ס"ו.
סעיף יא.
מ"א ס"ק ט. וראה לקמן סי' רנב קו"א ס"ק ז ד"ה ואפילו, שבכל שכיר שנה אסור אפילו כששכרו בד' וה' ואפילו בכל שבתות השנה, והכא שאני, כי מה שעושה בשבת הוא כדי להשלים קבלנותו שנתחייב לעשות, וכיון שמצד הישראל היתה יכולה להעשות בחול א"כ עשיית השבת אינה בשבילו. וראה מהדו"ב לסי' רמג רד"ה והשתא אתי שפיר.
סעיף יא.
עולת שבת סק"ה. אליה רבה סק"י.
רמ"א ס"ו.
סעיף ט.
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג סי' רב. רמ"א ס"ד.
מ"א סק"ח.
מ"א שם בדעת מהרי"א. שו"ע ס"ה.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining