Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 243 - Law Pertaining to One Who Leases a Field or a Bathhouse to a Non-Jew

Shulchan Aruch: Chapter 243 - Law Pertaining to One Who Leases a Field or a Bathhouse to a Non-Jew

 Email
Show content in:

SECTION 243 The Law Pertaining to One Who Leases a Field or a Bathhouse to a Non-Jew (1-16)

סימן רמג דִּין הַמַּשְׂכִּיר שָׂדֶה וּמֶרְחָץ לְנָכְרִי. וּבוֹ ט"ז סְעִיפִים:

1 Our Sages1 forbade instructing a non-Jew to perform work2 for us on Shabbos, whether without charge or for a fee.3 [This prohibition applies even when,] before Shabbos, one instructed the non-Jew to perform [the activity] on Shabbos,4 and [even] when [the Jew] does not need that work [performed] until after the Shabbos.5[The rationale for the prohibition:] When the non-Jew performs [the labor] on Shabbos, he is acting as an agent of the Jew.

In matters of Scriptural Law, the principle that “A person’s agent is considered like the person himself,”6 applies only to [the appointment of] a fellow Jew [as one’s agent]. For it is written with regard to terumah:7 “So too shall you also (גם) raise up the terumah of G‑d.” Our Sages8 extrapolate that the term גם (“also”) serves to include one’s agent, teaching that a person’s agent is considered as the person himself. [From that same verse, they derived the principle:] “Just as you are members of the covenant, so too, your agents must be members of the covenant.” Thus, according to Scriptural Law, the construct of agency does not apply to a non-Jew9 [and if not for the Rabbinic decree, it would be permitted to use a non-Jewish agent to perform labor on Shabbos on one’s behalf]. Nevertheless, according to Rabbinic decree, a non-Jew can be considered as acting as an agent [on a Jew’s behalf] when it results in a stringency.10

There is an allusion in the Torah to this prohibition regarding Shabbos and festivals, for it is written with regard to the festivals:11 “No work shall be performed on them.” [Seemingly, the verse should have stated, “Do not perform any work on them.” The use of the passive voice implies:] not even [on your behalf] by others who are not commanded with regard to resting on the festivals. How much more so does this apply with regard to Shabbos!12

Nevertheless, this extrapolation is no more than an asmachta13 and the primary prohibition against instructing a non-Jew [to perform work] on Shabbos or on festivals is a Rabbinic ordinance, so that people at large will not consider the Shabbos [prohibitions] a trivial matter and come to perform [forbidden labors] themselves.14 The same [principle applies] with regard to festivals,15 and even Chol HaMoed.16 The same applies with regard to all the Scriptural prohibitions,17 as explained in the relevant places.18

א אָסְרוּ חֲכָמִים א,1 לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת לָנוּ מְלָאכָה2 בְּשַׁבָּת ב בֵּין בְּחִנָּם בֵּין בְּשָׂכָר ג,3 וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר לוֹ מִקֹּדֶם הַשַּׁבָּת שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת ד,4 וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת ה,5 שֶׁכְּשֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת הוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל ו וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אוֹמְרִים שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ6 מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל הַנַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְיִשְׂרָאֵל ז שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְרוּמָה ח,7 כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה' וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים,8 גַּם לְרַבּוֹת שְׁלוּחֲכֶם מִכַּאן שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ ט וּמָה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית אֲבָל הַנָּכְרִי אֵינוֹ בְּתוֹרַת שְׁלִיחוּת מִן הַתּוֹרָה י,9 מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים יֵשׁ שְׁלִיחוּת לְנָכְרִי לְחוּמְרָא. יא,10

וְיֵשׁ רֶמֶז לְאִסּוּר זֶה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב מִן הַתּוֹרָה יב שֶׁנֶּאֱמַר בְּיוֹם טוֹב יג,11 כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם מַשְׁמָע אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים שֶׁאֵין מְצֻוִּים עַל הַשְּׁבִיתָה בְּיוֹם טוֹב וְקַל וָחֹמֶר לְשַׁבָּת12 וּמִכָּל מָקוֹם אֵין זוֹ אֶלָּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא. יד,13

וְעִקַּר טו הָאִסּוּר אֲמִירָה לְנָכְרִי בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם טז כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא שַׁבָּת קַלָּה בְּעֵינֵי הָעָם וְיָבֹאוּ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמָן יז,14 וְכֵן בְּיוֹם טוֹב יח,15 וַאֲפִלּוּ בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד יט,16 וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה17 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמָן: כ,18

2 Our Sages were extremely strict regarding this prohibition and issued decrees concerning it.19 For example, [even] if a non-Jew performs work for a Jew on his own initiative,20 it is forbidden to benefit from this work on Shabbos21and [also] on Saturday night for the time it would take to perform that task,22 lest he tell him [on another occasion] to perform it on the Shabbos.23

Similarly, if [a Jew] sees [a non-Jew] perform work on his behalf on Shabbos, there are times — for example, when the Jew will benefit from [the work],24 even [if he will derive this benefit only] after Shabbos — [the Jew] must protest and admonish [the non-Jew for performing the work].25 ([The laws that apply] if [the Jew and the non-Jew] will both profit from [the non-Jew’s] actions26 are explained in sec. 244[:1]27 and sec. 252[:5].)28

ב וְהִפְלִיגוּ חֲכָמִים בְּאִסּוּר זֶה וְגָזְרוּ בוֹ גְּזֵרוֹת כא,19 כְּגוֹן אִם עָשָׂה הַנָּכְרִי מֵעַצְמו ֹ20 בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסְרוּ לֵהָנוֹת בְּשַׁבָּת מִמְּלַאכְתּוֹ כב,22 וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה כג,22 מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת. כד,23

וְכֵן אִם רוֹאֵהוּ עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִילוֹ פְּעָמִים שֶׁצָּרִיךְ לִמְחוֹת כה,25 כְּגוֹן אִם יַגִּיעַ לְיִשְׂרָאֵל רֶוַח מִמֶּנָּה,24 אֲפִלּוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת כו (וְאִם גַּם לוֹ מַגִּיעַ רֶוַח מִמֶּנָּה26 יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד כז,27 וְרנ"ב כח):28

3 Therefore, [the following laws apply when] a person owns a bathhouse in which all wash and pay him a fee, he owns an oven in which all bake and pay him a fee,29 or he owns a mill in which all grind [flour] and pay him a fee.30 He seeks to hire a non-Jew for the entire year to perform all the tasks necessary for the bathhouse, mill, or oven, receive the fees from those who bathe, grind flour, and bake, and bring them to the Jewish [owner].31 He must admonish the non-Jew and not allow him to operate these concerns on Shabbos for the non-Jews who will bathe, grind flour, and bake there. [The rationale:] The Jew profits from the work performed by the non-Jew on Shabbos, for he is remunerated for this.32

(Even if the non-Jew need not perform any work at all [on Shabbos], because he prepared everything on Friday, nevertheless, by collecting the fees from the [other] non-Jews, the non-Jew is acting on behalf of the Jewish [owner]. Since the Jewish [owner] himself is forbidden to receive a fee [for the use of his premises] on the Shabbos day, it is also forbidden for the non-Jew to collect it for him.)

License should not be granted on the basis that the non-Jew is undertaking these efforts on his own behalf, [to earn] the wage designated for him. [The rationale:] Were the Jewish [owner] to deny himself the profit from the Shabbos and instruct the non-Jew not to be near the bathhouse, the mill, or the oven on Shabbos, he could [in any case] not reduce [the non-Jew’s] wage at all, for he did not hire him for each individual workday, but for the entire year or month as a single unit.

True, it would not occur to the non-Jew that the Jewish [owner] would not require him to work on Shabbos and yet would pay him his full wage even though he did not work on the Shabbasos at all. Thus, according to his simple understanding, he is working to carry out the contract that he accepted when hired without conditions: to work the entire year or month, so that he will be paid his full wage and the employer will have no complaints against him. Thus the non-Jew’s intent is that he is [operating the concern] for his own benefit. Nevertheless, (in truth,) the non-Jew derives no benefit or profit from his work on Shabbos, for his [Jewish employer] could not deduct anything from his wages, even if he would not work at all on Shabbos, and the Jewish [employer] does derive benefit from [the non-Jew’s work].33 As such, it appears that his activity is being carried out for the sake of the Jewish [employer] alone.

ג לְפִיכָךְ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶרְחָץ שֶׁרוֹחֲצִים בָּהּ הַכֹּל וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּנּוּר שֶׁאוֹפִין בּוֹ הַכֹּל וְנוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר29 אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵחַיִם שֶׁטּוֹחֲנִין בָּהֶן הַכֹּל וְנוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר30 וְרוֹצֶה לִשְׂכּוֹר לוֹ נָכְרִי לְכָל הַשָּׁנָה כט שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּכָל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת בַּמֶּרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר וִיקַבֵּל הַשָּׂכָר מִן הָרוֹחֲצִים וְהַטּוֹחֲנִים וְהָאוֹפִים וִיבִיאֵהוּ לְהַיִּשְׂרָאֵלל,31 צָרִיךְ הוּא לִמְחוֹת בְּהַנָּכְרִי לא וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהֶם בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל נָכְרִים שֶׁיִּרְחֲצוּ וְיִטְחֲנוּ וְיֹאפוּ שָׁם לְפִי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מַרְוִיחַ בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ שָׂכָר מִזֶּה לב,32 (וַאֲפִלּוּ אִם הַנָּכְרִי אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲבוֹד כְּלוּם שֶׁכְּבָר הֵכִין הַכֹּל מֵעֶרֶב שַׁבָּת מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁהַנָּכְרִי הַזֶּה מְקַבֵּל הַשָּׂכָר מֵהַנָּכְרִים הוּא עוֹשֶׂה זֶה בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל וּלְהַיִּשְׂרָאֵל עַצְמוֹ אָסוּר לוֹ לְקַבֵּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת לָכֵן אָסוּר גַּם כֵּן שֶׁיְּקַבֵּל הַנָּכְרִי בִּשְׁבִילוֹ). לג

וְאֵין לְהַתִּיר לְפִי שֶׁהַנָּכְרִי טוֹרֵחַ לְעַצְמוֹ בִּשְׁבִיל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה הַיִּשְׂרָאֵל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ מֵרֶוַח הַשַּׁבָּת וְהָיָה אוֹמֵר לַנָּכְרִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְלָל בְּשַׁבָּת אֵצֶל הַמֶּרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר לֹא הָיָה מְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ לד שֶׁהֲרֵי לֹא שְׂכָרוֹ לְכָל יוֹם וְיוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא לְשָׁנָה אוֹ חֹדֶשׁ בְּבַת אַחַת.

וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ מַכְרִיחוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְשֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ אַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק כְּלָל בְּשַׁבָּתוֹת אֶלָּא הוּא עוֹסֵק לְפִי תֻמּוֹ לְהַשְׁלִים קַבְּלָנוּתוֹ שֶׁקִּבֵּל עָלָיו בִּתְחִלַּת שְׂכִירוּתוֹ בִּסְתָם לְהִתְעַסֵּק כָּל הַשָּׁנָה אוֹ הַחֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ כָּל שְׂכָרוֹ מִשָּׁלֵם וְלֹא יִהְיֶה לוֹ עָלָיו שׁוּם תַּרְעוֹמוֹת וְאִם כֵּן הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן (שֶׁבֶּאֱמֶת) שֶׁאֵין לְהַנָּכְרִי טוֹבָה וְרֶוַח מֵעֵסֶק זֶה שֶׁבְּשַׁבָּת שֶׁאַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת לֹא יְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ וּלְהַיִּשְׂרָאֵל מַגִּיעַ רֶוַח מִזֶּה,33 אִם כֵּן נִרְאֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ עֵסֶק זֶה הוּא בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל בִּלְבָד: לה

4 How much more so does the above apply if the non-Jew was hired by the day, i.e., he was told: “For each individual day that you operate the bathhouse, oven, or mill, I will pay you such-and-such.”34 Even though [the Jewish employer] did not tell him to operate [the concern] on Shabbos and the non-Jew went and did so on his own initiative, it is necessary to admonish him for this and not allow him to operate [the concern] on Shabbos.35Although the non-Jew has his own self-interest in mind — i.e., he is working to earn the wage designated him for each day of work36 — nevertheless, since he does so because of the statement of the Jewish [owner] who hired him to work for a number of days,37 he is considered as working as an agent of the Jewish [owner].

True, the Jewish [owner] did not tell him to work on Shabbos; he merely hired him to work for a number of days without making any specifications. Nevertheless, the non-Jew who is operating the concern on Shabbos operates it because the Jewish [owner] hired him for a number of days and, in his mind, today [i.e., on Shabbos as well], he is the Jewish [owner’s] hired worker and he is acting as his agent. Therefore, even though he is working for his own benefit, this is of no consequence [with regard to his halachic status]. For with regard to agency, it makes no difference whether he is acting for the benefit of the principal or for his own benefit; regardless, he is his agent.

ד וְכָל לו שֶׁכֵּן (א) שֶׁאִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְיָמִים לז שֶׁאָמַר לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם שֶׁתִּתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ אוֹ תַּנּוּר אוֹ רֵחַיִם אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ לח,34 אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת לט וְהַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְעַסֵּק גַּם בְּשַׁבָּת צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ מ וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת35 שֶׁאַף שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ כְּדֵי לִטּוֹל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם36 מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵּן מֵחֲמַת דִּבּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁשְּׂכָרוֹ לְהִתְעַסֵּק אֵיזֶה יָמִים37 הֲרֵי זֶה כְּעוֹסֵק בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל מא שֶׁאַף שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא אָמַר לוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת אֶלָּא שְׂכָרוֹ לְאֵיזֶה יָמִים סְתָם מִכָּל מָקוֹם הַנָּכְרִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת מִתְעַסֵּק הוּא מֵחֲמַת הַשְּׂכִירוּת שֶׁשְּׂכָרוֹ הַיִּשְׂרָאֵל לְאֵיזֶה יָמִים מב וַהֲרֵי בְּדַעְתּוֹ הַיּוֹם שֶׁהוּא שְׂכִירוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ אַף שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם מג שֶׁלְּעִנְיַן שְׁלִיחוּת אֵין לְחַלֵּק בֵּין עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הַמְשַׁלֵּחַ בֵּין עוֹשֶׂה לְטוֹבַת הַשָּׁלִיחַ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ שְׁלוּחוֹ הוּא: מד

5 Even when [the Jewish owner] hired the non-Jew for an [entire] year,38 if he transgressed and did not admonish [the non-Jew], but instead, permitted him to operate the concern on Shabbos, and the non-Jew brought the fees to the Jewish [owner, he is forbidden to benefit from the fees collected on Shabbos. This stringency applies] even though [the non-Jew] did not bring him the fees he received for the Shabbos as a [separate and] distinct entity, but rather combined them with the fees for the other days, e.g., he brought to him the fees for four or five days combined together39 and one of those days was Shabbos. In such an instance, the money is not forbidden as"Shabbos earnings,”as will be explained in subsection 11. Even so, the Jew is forbidden to benefit from the fees collected by the non-Jew on Shabbos. This is a penalty our Sages imposed upon him.40

ה אֲפִלּוּ אִם שָׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה38 אִם עָבַר וְלֹא מִחָה בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְהֵבִיא הַנָּכְרִי אֶת הַשָּׂכָר לְהַיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵבִיא לוֹ שָׂכָר שֶׁקִּבֵּל בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא הֱבִיאוֹ בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים כְּגוֹן שֶׁהֵבִיא לוֹ בְּבַת אַחַת שְׂכַר אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה יָמִים39 וְיוֹם הַשַּׁבָּת בֵּינֵיהֶם שֶׁאֵין בָּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּסְעִיף י"א אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַיִּשְׂרָאֵל לֵהָנוֹת מִן הַשָּׂכָר שֶׁקִּבֵּל הַנָּכְרִי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מה (ב) שֶׁקְּנָסוּהוּ חֲכָמִים: מו,40

6 [Different laws apply,] however, if the Jewish [owner] desires to rent the bathhouse to the non-Jew so that the non-Jew would work there whenever he desires, but would not be required to work,41 and would take all the fees for himself, merely giving the Jewish [owner] a designated amount each year or each month, whether [the non-Jew] heats [the water of the baths] or not. [In this case,] according to the letter of the law, the arrangement would be permitted. For even if the non-Jew would operate the concern on Shabbos, he does not intend that his work benefit the Jewish [owner], but [does so] for his own benefit. For even if he does not heat [the water of the bath] on Shabbos, the Jewish [owner] will not deduct anything from the rent he is required to pay. Moreover, even if the Jewish [owner] would deduct some of the rent if [the non-Jew] did not heat [the water], nevertheless, [the non-Jew] would heat it [for his own sake], to earn money. Thus he is acting solely his own self-interest.

Nonetheless, our Sages forbade such practices,42 because of the erroneous impression that would be created (maris ayin). [The rationale:] The name of the Jewish [owner] is associated with the bathhouse, i.e., all know that the bathhouse belongs to a Jew.43 And when [other Jews] see that non-Jews are bathing in the bathhouse of the Jewish [owner] on Shabbos with a non-Jew operating it, they will say that the non-Jew is a day-worker hired by the Jewish [owner], and thus suspect the owner of violating the directives of our Sages in allowing the non-Jew to operate the concern on Shabbos. (Or perhaps they will suspect that the Jewish [owner] hired the non-Jew to operate his bathhouse on Shabbos.)

Although Jews at times also used the bathhouse during the week and they see that the non-Jew is the one who operates the bathhouse during the week as well, they will not think that the Jewish [owner] rented the bathhouse to the non-Jew with the stipulation that the non-Jew take the proceeds for himself, and operate the bathhouse as he desires, instead of acting as the agent of the Jew. [The rationale:] It is not common for most people to rent bathhouses, because the expenses are high44 and the profits are minimal.45The profits are [generally] not sufficient for the renter to pay a fixed amount to the owner of the bathhouse and for there to remain a significant amount beyond the wage he would be paid for his work and efforts. Therefore, the normal practice is that anyone who owns a bathhouse hires a worker to operate it and the profits belong entirely to the owner of the bathhouse.

ו אֲבָל אִם רוֹצֶה הַיִּשְׂרָאֵל לְהַשְׂכִּיר הַמֶּרְחָץ לַנָּכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד בּוֹ הַנָּכְרִי בְּכָל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִהְיֶה מֻכְרָח בַּעֲבוֹדָתוֹ מז,41 וְיִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב בְּכָל שָׁנָה אוֹ בְּכָל חֹדֶשׁ בֵּין שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ אוֹ לֹא יַסִּיקֶנּוּ מִן הַדִּין הָיָה מֻתָּר מח שֶׁאַף שֶׁהַנָּכְרִי יַעֲבוֹד בּוֹ בְּשַׁבָּת הֲרֵי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ לְטוֹבַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ שֶׁהֲרֵי אַף אִם לֹא יַסִּיקֶנּוּ בְּשַׁבָּת לֹא יְנַכֶּה לְהַיִּשְׂרָאֵל כְּלוּם מִשְּׂכָרוֹ מט וְאַף אִם הָיָה הַיִּשְׂרָאֵל מְנַכֶּה לוֹ אִם לֹא הָיָה מַסִּיקוֹ אַף עַל פִּי כֵן הָיָה מַסִּיקוֹ כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר נִמְצָא שֶׁעוֹשֶׂה רַק לְטוֹבַת עַצְמוֹ נ אַף עַל פִּי כֵן אָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת כֵּן נא,42 מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן נב לְפִי שֶׁשֵּׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא עַל הַמֶּרְחָץ נג שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁמֶּרְחָץ זֶה הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל נד,43 וּכְשֶׁיִּרְאוּ שֶׁנָּכְרִים רוֹחֲצִים בְּמֶרְחָצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְנָכְרִי מִתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ יֹאמְרוּ שֶׁנָּכְרִי זֶה הוּא שְׂכִיר יוֹם אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל נה וְיַחְשְׁדוּהוּ שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּמַה שֶּׁמַּנִּיחַ אֶת הַנָּכְרִי לְהִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת (אוֹ אֶפְשָׁר יַחְשְׁדוּ אֶת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא שָׂכַר לוֹ נָכְרִי זֶה שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּמֶרְחָצוֹ בְּשַׁבָּת נו) וְאַף שֶׁגַּם הַיִּשְׂרְאֵלִים רָחֲצוּ בְּתוֹכוֹ לִפְעָמִים בְּחֹל וְרָאוּ שֶׁנָּכְרִי זֶה הוּא הַמִּתְעַסֵּק גַּם בְּחֹל מִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הִשְׂכִּיר הַמֶּרְחָץ לְנָכְרִי זֶה שֶׁיִּטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ וְנָכְרִי זֶה מִתְעַסֵּק בּוֹ לְדַעַת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לִשְׂכּוֹר הַמֶּרְחָץ נז לְפִי שֶׁהוֹצָאוֹתָיו מְרֻבּוֹת,44 וּשְׂכָרוֹ מוּעָט נח,45 וְאֵין הַשָּׂכָר מַסְפִּיק לְהַשּׂוֹכֵר לִתֵּן דָּבָר קָצוּב לְבַעַל הַמֶּרְחָץ וְשֶׁיִּשְׁתַּיֵּר לוֹ סַךְ חָשׁוּב יָתֵר עַל שְׂכַר טָרְחוֹ וַעֲמָלוֹ לְפִיכָךְ דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶרְחָץ שׂוֹכֵר לוֹ פּוֹעֵל שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ וְכָל הַשָּׂכָר הוּא לְבַעַל הַמֶּרְחָץ:

7 It is, however, permitted to rent out a field to a non-Jew46 so that the non-Jew perform his work whenever he desires, but would not be required to work,47 and would take all the produce for himself, merely giving the Jewish [owner] a designated amount each year, whether money or some of the produce of the field.48

The non-Jew may work even on Shabbos. There is no fear that an [erroneous] impression might be created, i.e., that people might say that the non-Jew is a day-worker, hired by the Jewish [owner] or that [the Jewish owner] hired him to work his land on Shabbos. [The rationale:] The custom of most people is to lease out a field under a share-cropping agreement.49 [Under such an arrangement,] a person receives fields to plow, sow, and perform all necessary tasks, and receives half, a third, or a fourth of the [field’s] produce as payment for his work, and the remainder is given to the owner of the field. Therefore, it can be assumed that when people see the non-Jew working on Shabbos in the Jew’s field, they will say that he is the Jew’s share-cropper. And there is no prohibition whatsoever in giving one’s field to a non-Jew under a share-cropping agreement even though the Jewish [owner] benefits from the fact that the share-cropper works his field on Shabbos; indeed, the majority of the produce of the field belongs to the Jewish [owner].50 Nevertheless, since the non-Jew does not have the intent that he is working for the benefit of the Jewish [owner], but for his own self-interest — that he receive the share due him from the produce51 — even though as a natural consequence, the Jewish [owner] will benefit, [the Jewish owner’s benefit] is of no significance. [The Jewish owner] must, however, take care not to tell [the non-Jew] to work on Shabbos.52

ז אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר שָׂדֶה לְנָכְרִי נט,46 שֶׁיַּעֲבוֹד עֲבוֹדָתָהּ כָּל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִהְיֶה מֻכְרָח בַּעֲבוֹדָתוֹ47 וְיִטּוֹל כָּל הַפֵּרוֹת לְעַצְמוֹ רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב בְּכָל שָׁנָה ס בֵּין שֶׁיִּתֵּן לוֹ מָעוֹת בֵּין שֶׁיִּתֵּן לוֹ מִפֵּרוֹת שָׂדֶה זוֹ סא,48 וְהַנָּכְרִי עוֹבֵד אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְאֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁהַנָּכְרִי שְׂכִיר יוֹם הוּא אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁשְּׂכָרוֹ לַעֲבוֹד אַדְמָתוֹ בְּשַׁבָּת סב לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם הוּא לִתֵּן הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת לְאָרִיס סג,49 דְּהַיְנוּ אָדָם הַמְקַבֵּל הַשָּׂדוֹת לְחָרְשָׁן וּלְזָרְעָן וְלַעֲבוֹד כָּל עֲבוֹדָתָן וְנוֹטֵל בִּשְׂכַר עֲבוֹדָתוֹ מֶחֱצָה אוֹ שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ הַפֵּרוֹת וְהַשְּׁאָר לְבַעַל הַשָּׂדֶה סד לָכֵן מִן הַסְּתָם כְּשֶׁיִּרְאוּ נָכְרִי עוֹבֵד בְּשַׁבָּת בְּשָׂדֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יֹאמְרוּ שֶׁזֶּהוּ אֲרִיסוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל סה וְלִתֵּן הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת לְנָכְרִי אֵין בּוֹ שׁוּם אִסּוּר כְּלָל אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְהַיִּשְׂרָאֵל הֲנָאָה בַּמְּלָאכָה שֶׁהָאָרִיס עוֹשֶׂה בְּשָׂדֵהוּ בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי רֹב הַפֵּרוֹת שֶׁל הַשָּׂדֶה הֵם שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל50 מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּמְלַאכְתּוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבַת עַצְמוֹ שֶׁיִּטּוֹל חֵלֶק הַמַּגִּיעַ לוֹ מִפֵּרוֹת הַשָּׂדֶה,51 אַף עַל פִּי שֶׁמֵּאֵלָיו נֶהֱנֶה הַיִּשְׂרָאֵל אֵין בְּכָךְ כְּלוּם סו רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת: סז,52

8 [Different laws apply when a Jewish owner] hired a non-Jewish worker for a year [with the stipulation] that he perform all the work necessary for his field during that year. True, according to the letter of the law, it would be permitted for [the Jewish owner] to let the non-Jew work the field on Shabbos, for the non-Jew has his own self-interest in mind; [he is working] to receive the wage designated for him. Granted, the Jewish [owner] will pay him even though he does not perform that work on Shabbos. But he would have to perform it on another day, for he hired him to perform all the tasks necessary for his field throughout the year.53 Therefore, [even though] he is performing [the task] on Shabbos, [he does so for his own convenience] so that he will not have to do it on another day. (Moreover, he does not even appear to be the Jew’s agent like a day-worker does, for the reason explained in sec. 244[:1].)54

Nevertheless, because of the impression that might be created, [the Jewish owner] must admonish the non-Jew [for working on Shabbos]. For one who sees the non-Jew working on Shabbos in a field belonging to a Jew will not think that he was hired for a year, but rather that he was a day-worker.

[True, our Sages] said55 that there is no prohibition against leasing a field because of the impression it creates, because it is common for the majority of people to lease out a field under a share-cropping agreement. This [leniency], however, applies [only] when it reflects the truth — that the non-Jew who is working has a share in the produce of this field like a share-cropper does. Indeed, [his rights] are greater than those of a share-cropper, because the field is leased out to him and all the produce belongs to him. He gives the owner of the field only a designated amount. Therefore, when [other Jews] see [the non-Jew] working on Shabbos, they will assume that he is a share-cropper and he has the right to a portion of the produce of the field and hence, he is working for his own self-interest. At the time of the harvest, they will investigate whether this in fact is true, and they will discover that in fact he has a right to the produce of the field.

In contrast, when a non-Jew is [merely] hired for the year, when they investigate at the time of the harvest, they will see that he has no rights to the produce of the field. Thus, retroactively, it will become clear to them that he was not a share-cropper and they will say that he was a day-laborer.

Nevertheless, if the field is outside the town’s Shabbos limits,56 there is no reason to forbid [the non-Jew from working] because of the impression that would be created, as will be explained in sec. 244[:3].57 Consult that source.

ח אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נָכְרִי שָׂכִיר לְשָׁנָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת לְשָׂדֵהוּ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין הָיָה מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ לַעֲבוֹד שָׂדֵהוּ בְּשַׁבָּת סח שֶׁהֲרֵי הַנָּכְרִי לַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּטּוֹל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַץ לוֹ שֶׁאַף שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל יְשַׁלֵּם לוֹ אַף אִם לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם אַחֵר שֶׁהֲרֵי שְׂכָרוֹ לְכָל הַמְּלָאכוֹת הַצְּרִיכוֹת לְשָׂדֵהוּ כָּל הַשָּׁנָה53 לְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם אַחֵר סט (וְגַם אֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שְׂכִיר יוֹם מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד ע)54 מִכָּל מָקוֹם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן צָרִיךְ הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ עא שֶׁהָרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי עוֹבֵד בְּשַׁבָּת בְּשָׂדֶה שֶׁל יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא שְׂכִיר שָׁנָה אֶלָּא יִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא שְׂכִיר יוֹם. עב

וְלֹא אָמְרוּ55 שֶׁבִּשְׂכִירוּת שָׂדֶה אֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לִתֵּן הַשָּׂדֶה בַּאֲרִיסוּת אֶלָּא כְּשֶׁהָאֱמֶת כֵּן הוּא שֶׁנָּכְרִי זֶה הָעוֹבֵד יֵשׁ לוֹ זְכוּת בְּפֵרוֹת שָׂדֶה זוֹ כְּאָרִיס וְיוֹתֵר מֵאָרִיס שֶׁהֲרֵי שְׂכוּרָה הִיא אֶצְלוֹ וְכָל פֵּרוֹתֶיהָ שֶׁלּוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לְבַעַל הַשָּׂדֶה אֶלָּא דָּבָר קָצוּב לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ עוֹבֵד בְּשַׁבָּת יִתְלוּ לוֹמַר שֶׁאָרִיס הוּא וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּפֵרוֹת הַשָּׂדֶה וּלְטוֹבַת עַצְמוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְיַחְקְרוּ אַחֲרָיו בְּעֵת הַקָּצִיר אִם הָאֱמֶת הוּא כֵּן יִמְצְאוּ שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לוֹ זְכוּת בְּפֵרוֹת הַשָּׂדֶה מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנָכְרִי שֶׁהוּא שְׂכִיר שָׁנָה כְּשֶׁיַּחְקְרוּ אַחֲרָיו בְּעֵת הַקָּצִיר יִרְאוּ שֶׁאֵין לוֹ כְּלוּם בְּפֵרוֹת הַשָּׂדֶה יִתְבָּרֵר לָהֶם לְמַפְרֵעַ שֶׁלֹּא הָיָה אָרִיס וְיֹאמְרוּ שֶׁשְּׂכִיר יוֹם הָיָה עג וּמִכָּל מָקוֹם אִם הַשָּׂדֶה הִיא חוּץ לַתְּחוּם,56 אֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד עד,57 עַיֵּן שָׁם:

9 The laws applying to a mill are the same as those that apply to a field. One may rent out such a concern to a non-Jew for a year or a month with the understanding that he will operate [the mill] whenever he desires and take all the profits for himself, giving the Jewish [owner] merely a fixed amount [as rent]. The non-Jew may work, even on Shabbos. There is no concern about the [undesirable] impression that could be created, because it is common for the majority of people to lease mills out under a profit-sharing arrangement58 as is done for fields.

An oven, by contrast, is governed by the laws applying to a bathhouse, i.e., it is forbidden to lease it out to a non-Jew for more than the six weekdays, for an [undesirable] impression will be created [maris ayin] if the non-Jew will operate it on Shabbos: People will say that he is a day-worker, because it is the ordinary practice for an oven to be operated by a day-worker and not to lease it out or enter into a profit-sharing arrangement, for, like a bathhouse, the expenses are high and the profits are minimal.

Nevertheless, everything depends on the prevailing local practice: In places where the practice of most of the inhabitants of a town is to lease out an oven or a bathhouse, or to enter into a profit-sharing arrangement and not to have them operated by day-workers, it is permitted to lease them to non-Jews or enter into a profit-sharing arrangement. And in places where the practice of most of the inhabitants of a town is not to lease out a mill or to enter into a profit-sharing arrangement concerning it, but rather to have them operated by day-workers, it is forbidden to lease them to non-Jews or enter into a profit-sharing arrangement with them.

ט הָרֵחַיִם דִּינָם כְּשָׂדֶה עה שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ שֶׁיַּעֲבוֹד וְיִתְעַסֵּק בָּהֶם כָּל אֵימַת שֶׁיִּרְצֶה וְיִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב וְהַנָּכְרִי עוֹבֵד אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְאֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן לְפִי שֶׁגַּם הָרֵחַיִם דֶּרֶךְ רֹב הָעוֹלָם לִתֵּן בַּאֲרִיסוּת58 כְּמוֹ שָׂדוֹת אֲבָל הַתַּנּוּר דִּינוֹ כְּמֶרְחָץ עו שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּירוֹ לְנָכְרִי יוֹתֵר מִלְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל לְפִי שֶׁכְּשֶׁיַּעֲסוֹק בּוֹ הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁשְּׂכִיר יוֹם הוּא שֶׁכֵּן הוּא דֶּרֶךְ הַתַּנּוּר לַעֲסוֹק בּוֹ עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם וְלֹא לְהַשְׂכִּירוֹ וְלֹא לִתְּנוֹ בַּאֲרִיסוּת לְפִי שֶׁיְּצִיאוֹתָיו מְרֻבּוֹת וּשְׂכָרוֹ מוּעָט כְּמוֹ מֶרְחָץ. עז

וּמִכָּל מָקוֹם הַכֹּל לְפִי מִנְהַג הַמְּדִינָה עח שֶׁבִּמְקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר הַתַּנּוּר אוֹ הַמֶּרְחָץ אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת וְלֹא לַעֲסוֹק בָּהֶם עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם מֻתָּר לְהַשְׂכִּירָם שָׁם לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת עט וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר רֵחַיִם וְלֹא לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת אֶלָּא עוֹסְקִים בָּהֶם עַל יְדֵי שְׂכִירֵי יוֹם אָסוּר לְהַשְׂכִּירָם שָׁם לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת:

10 Even in places where the practice of most of the inhabitants of a town is not to lease out a bathhouse, an oven, or a mill, or to enter into a profit-sharing arrangement, nevertheless, if there is an individual there who does lease them out or enters into a profit-sharing arrangement year after year until it became public knowledge that his practice is not to hire workers, but rather to lease out these concerns or enter into a profit-sharing arrangement, he may lease out such a concern to a non-Jew or enter into such a profit-sharing arrangement with him.

י וְאַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לְהַשְׂכִּיר מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר אוֹ רֵחַיִם אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת מִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם שֶׁהִשְׂכִּירָם אוֹ נְתָנָם בַּאֲרִיסוּת שָׁנָה אַחַר שָׁנָה עַד שֶׁנִּתְפַּרְסֵם לָרַבִּים שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים אֶלָּא לְהַשְׂכִּירָם אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת מֻתָּר לוֹ לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת: פ

11 Even in a place where it is permitted to lease out a bathhouse, a mill, or an oven to a non-Jew for more than the six days of the week, [the Sages] permitted [the owner] to receive a fee for the Shabbos day only if he leased it to him on Shabbos together with the other days, e.g., he rented it to him for a year or a month, telling him: “Give me such-and-such an amount for every week,” or even, “Give me such-and-such an amount for every three-day period,” or “…for every two-day period.” 59 Thus he did not lease out the Shabbos day as an independent entity, but included it with other days.

Thus, when the non-Jew pays him the rent, he pays a specific amount for each week, or for each three or two-day period. Thus he does not pay him rent for the Shabbos day separately, but only as combined with another day.

יא אַף בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ וְרֵחַיִם וְתַנּוּר לְיוֹתֵר מִלְּשֵׁשֶׁת יְמֵי הַחֹל לֹא הִתִּירוּ לוֹ לִטּוֹל הַשָּׂכָר הַמַּגִּיעַ לוֹ בְּעַד יוֹם הַשַּׁבָּת פא אֶלָּא כְּשֶׁהִשְׂכִּיר לוֹ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים פב כְּגוֹן שֶׁהִשְׂכִּיר לוֹ לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ שֶׁאָמַר לוֹ בְּעַד כָּל שָׁבוּעַ תִּתֶּן לִי כָּךְ וְכָךְ אוֹ אֲפִלּוּ בְּעַד כָּל ג' יָמִים אוֹ כָּל ב' יָמִים פג,59 תִּתֶּן לִי כָּךְ וְכָךְ שֶׁנִּמְצָא שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לוֹ לְיוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם יָמִים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהַנָּכְרִי מְשַׁלֵּם לוֹ הַשָּׂכָר מְשַׁלֵּם בְּעַד כָּל שָׁבוּעַ כָּךְ וְכָךְ אוֹ בְּעַד כָּל ג' יָמִים אוֹ בְּעַד כָּל ב' יָמִים כָּךְ וְכָךְ נִמְצָא שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר שֶׁל יוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם יוֹם אַחֵר: פד

12 If, by contrast, he leased it out to him for individual days, saying: “I am leasing out [the concern] to you for a year…” or “…for a month. Pay me such-and-such [an amount] for each day,” the Shabbos day is being rented to the non-Jew as a distinct entity, for each day is considered a separate rental period (and [the contract] can be abrogated in the middle of the year or the month.) Therefore, even if the non-Jew pays [the rent] for all the days together, [the Jewish owner] is forbidden to take the rent due him for the Shabbosos. For the non-Jew makes a reckoning with him according to the individual days and pays him for each day individually. Thus [it is considered that] he is paying for Shabbos independent of the other days rather than in combination with them, and it is forbidden to take “Shabbos earnings,” when they are not combined with those of other days. [For our Sages forbade] earning money on Shabbos as a decree, lest one engage in commercial dealings [on Shabbos].60

יב אֲבָל אִם הִשְׂכִּיר לוֹ לְיָמִים נִפְרָדִים שֶׁאָמַר לוֹ אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ לְשָׁנָה אוֹ לְחֹדֶשׁ וּבְעַד כָּל יוֹם וְיוֹם תִּתֶּן לִי כָּךְ וְכָךְ פה נִמְצָא שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת מֻשְׂכָּר לְהַנָּכְרִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ פו שֶׁהֲרֵי כָּל יוֹם וְיוֹם הוּא שְׂכִירוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ (וְיוּכַל לַחֲזוֹר בּוֹ בְּאֶמְצַע שָׁנָה אוֹ חֹדֶשׁ) לְפִיכָךְ אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ מְשַׁלֵּם לוֹ הַנָּכְרִי בְּעַד כָּל הַיָּמִים בְּבַת אַחַת אָסוּר לוֹ לִטּוֹל שָׂכָר הַמַּגִּיעַ לִימֵי הַשַּׁבָּתוֹת פז שֶׁהֲרֵי הַנָּכְרִי מְחַשֵּׁב עִמּוֹ סְכוּם יָמִים נִפְרָדִים וּמְשַׁלֵּם לוֹ בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם נִמְצָא שֶׁמְּשַׁלֵּם בְּעַד יוֹם הַשַּׁבָּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה וְאָסוּר לִטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה שֶׁאֵין מִשְׂתַּכְּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם גְּזֵרַת מִקָּח וּמִמְכָּר: פח,60

13 In places where it is forbidden to lease out a bathhouse, an oven, or a mill to a non-Jew [only] because of the [mistaken] impression that will be created,61 if one transgressed and leased out such a concern, it is permitted for [the owner] to receive the entire rent from the non-Jew. Since he did not violate a prohibition forbidden by the letter of the law — only one stemming from the impression it creates — he is not penalized.

יג בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָסוּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר וְרֵחַיִם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן61 אִם עָבַר וְהִשְׂכִּיר מֻתָּר לוֹ לְקַבֵּל כָּל הַשָּׂכָר מֵהַנָּכְרִי דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא עָשָׂה אִסּוּר מֵעִקַּר הַדִּין אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ: פט

14 Even in such locales where it is permitted to lease out a bathhouse, an oven, or a mill to a non-Jew,62 one should not conclude such a rental arrangement on Friday, but [should do so] beforehand, as will be explained in sec. 246[:2]. See the rationale offered there.63

יד אַף בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי62 מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם לֹא יַשְׂכִּירֵם לוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֶלָּא קֹדֶם לְכֵן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ו צ עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם:63

15 Even in places where it is forbidden to lease out a bathhouse, an oven, or a mill to a non-Jew, the prohibition was applied only when these concerns are known to be owned by a Jew, i.e., it is well known and common knowledge that they belong to him, because they saw him working there many times during the week. If, however, a Jew bought a bathhouse, an oven, or a mill from a non-Jew and never operated the concern, but instead, immediately leased it out to another non-Jew, [the arrangement] is permitted, for it was never known that the concern was owned by a Jew. Hence, there is no concern regarding the impression that might be created.

טו אַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאָסְרוּ לְהַשְׂכִּיר מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם לְנָכְרִי לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁנִּקְרָא שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם שֶׁיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לָרַבִּים שֶׁהֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מִתְעַסֵּק בָּהֶם כַּמָּה פְעָמִים בִּימוֹת הַחֹל אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּנָה מִנָּכְרִי מֶרְחָץ תַּנּוּר וְרֵחַיִם וְלֹא הִתְעַסֵּק בָּהֶם כְּלָל אֶלָּא חָזַר וְהִשְׂכִּירוֹ מִיָּד לְנָכְרִי אַחֵר הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרָא עֲלֵיהֶם שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל וְאֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן: צא

16 Similar [laws apply] if a Jew owns a house in another courtyard in which he does not dwell and there is a bathhouse in that house. If it is not the practice of any Jews to bathe in that bathhouse during the week, only those whose homes neighbor upon that house, it is permissible for him to lease it out to a non-Jew or enter into a profit-sharing arrangement with him. There is no concern about the impression that might be created, since anyone who does not bathe there during the week is unaware that the bathhouse belongs to a Jew. For [the bathhouse] stands in the courtyard independently, no Jews dwell in that courtyard, and the neighbors of the bathhouse who bathe in it during the week know that the non-Jewish [operator] was not hired as a day-worker by the Jew, whereby all the fees paid for bathing would be given to the Jewish [owner] by the non-Jew. Instead, [the Jewish owner] either rented it to [the non-Jew] or entered into a profit-sharing arrangement with him. Thus, all the fees paid for bathing belong to the non-Jew.64

If, however, it is the practice of any Jew who is not a neighbor of the bathhouse to bathe there during the week, since he enters and departs [on a semi-frequent basis, it can be assumed that] he knows that it belongs to a Jew. Afterwards, if he sometimes passes by on Shabbos and sees non-Jews bathing there, he will have suspicions concerning the Jewish owner of the bathhouse. He may say that the non-Jew who operates the bathhouse on Shabbos is a day-worker, hired by the Jewish [owner, which is prohibited].65

טז וְכֵן אִם יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל בֵּית דִּירָה בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ דָר בְּתוֹכָהּ וְשָׁם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הַדִּירָה אִם כָּל יְמוֹת הַחֹל אֵין דֶּרֶךְ שׁוּם יִשְׂרָאֵל לִרְחוֹץ בְּאוֹתָהּ מֶרְחָץ רַק שְׁכֵנֵי הַדִּירָה מֻתָּר לוֹ לְהַשְׂכִּירוֹ לְנָכְרִי אוֹ לִתְּנוֹ לוֹ בַּאֲרִיסוּת וְאֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן צב לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹחֵץ בְּאוֹתוֹ מֶרְחָץ כְּלָל בִּימוֹת הַחֹל אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמֶּרְחָץ זֶה הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּחָצֵר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְאֵין שׁוּם יִשְׂרָאֵל דָּר בְּאוֹתָהּ חָצֵר צג וּשְׁכֵנֵי הַמֶּרְחָץ שֶׁרוֹחֲצִין בָּהּ בְּחֹל יוֹדְעִין הֵן שֶׁאֵין הַנָּכְרִי שְׂכִיר יוֹם אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹתְנִים בְּעַד הָרְחִיצָה נוֹתְנוֹ הַנָּכְרִי לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הִשְׂכִּירוֹ לוֹ אוֹ נְתָנוֹ לוֹ בַּאֲרִיסוּת וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹתְנִין בְּעַד הָרְחִיצָה הוּא לְהַנָּכְרִי,64 אֲבָל אִם דֶּרֶךְ שׁוּם יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵינוֹ מִשְּׁכֵנֵי הַמֶּרְחָץ לִרְחוֹץ בּוֹ בְּחֹל מִתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס בּוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּעֲבוֹר שָׁם לִפְעָמִים בְּשַׁבָּת וְיִרְאֶה נָכְרִים רוֹחֲצִין בּוֹ יַחְשׁוֹד אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעַל הַמֶּרְחָץ לוֹמַר שֶׁנָּכְרִי הַמִּתְעַסֵּק בַּמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת הוּא שְׂכִיר יוֹם אֵצֶל הַיִּשְׂרָאֵל: צד,65

Footnotes
1.
Shabbos 103a; see also sec. 263:25.

It can be explained that these laws are being mentioned at this point in the Shulchan Aruch because the prohibitions apply even before the onset of Shabbos (Toras Menachem, Vol. 40, p. 66ff.).
2.
This applies both to activities forbidden by Scriptural Law and those forbidden by Rabbinic Law. See Moed Kattan 12a, which states: “Whatever a person may do himself, he may instruct a non-Jew to do. Whatever he may not do himself, he may not instruct a non-Jew to do.” See sec. 3 below.
3.
See Talmud Yerushalmi, Shabbos 1:8.
4.
See sec. 306:5 and sec. 307:7, which state that giving such instructions during Shabbos itself (and even before Shabbos according to Rabbinic decree; see Toras Menachem, op. cit., page 70) also violates the additional restriction of speaking about mundane matters on Shabbos. Those sections contain many more details concerning the prohibition against instructing a non-Jew to perform work on Shabbos.
5.
Thus the Jew has no direct benefit from the fact that the work was performed on Shabbos. See also sec. 307:6.

Needless to say, the law is much stricter when a Jew needs to have the work performed on Shabbos. See subsection 3 and sec. 252:5.
6.
Kiddushin 41b. See Lekach Tov, sec. 1, which offers three different interpretations of this concept: a) that the agent’s actions are considered as if they were performed by the principal; b) that it is as if the agent is acting with the power of the principal; and c) the agent is considered, as it were, as an extension of the principal’s physical person.

The Alter Rebbe applies the concept that a person’s agent is considered as the person himself in secs. 263: Kuntreis Acharon 8; 366:12; 436: 2, 20; 527:14, and in Hilchos Metziah U’Fikadon, subsection 32.
7.
Bamidbar 18:28.
8.
Kiddushin, loc. cit.
9.
See applications of this principle in sec. 448:10; 450:27, and Hilchos Ribis, subsection 67.
10.
Bava Metzia 71b. A marginal note attached to the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch notes that there are authorities who, by and large, do not accept the stringency of considering a non-Jew as serving as an agent of a Jew. Nevertheless, it can be explained that even they would accept the principle in this instance (see Rivosh, responsum 305).
11.
Shmos 12:16; see Mechilta, Parshas Bo, sec. 9.
12.
For the prohibition against working on Shabbos is more severe than that against working on the festivals.
13.
An allusion to a Biblical verse which lends support to an enactment ordained by the Sages. Toras Menachem, op. cit., p. 70, cites the gloss of Ritva to Rosh HaShanah 16a which states that an asmachta indicates that even though it was articulated by the Sages, the given law has its source in the Torah itself. The Rebbe continues to explain that since there is a Scriptural source for the concept that a non-Jew is considered as an agent when a stringency is involved, “Our Sages were extremely strict regarding this prohibition and issued decrees concerning it,” as stated in subsection 2.
14.
The Alter Rebbe adds this reason to clarify that benefiting from the actions of a non-Jew is forbidden even in situations where the concept of agency does not apply, e.g., the non-Jew was a minor, or he acted on his own initiative (Toras Menachem, op. cit., p. 68).
15.
See sec. 495:10. Leniency was, however, granted with regard to giving instructions to a non-Jew on festivals concerning the burial of a corpse (see sec. 526:2).
16.
See Moed Kattan 12b; sec. 468:5.
17.
There is a difference of opinion regarding this matter (see Encyclopedia Talmudis, erech amirah lenochri shvus). The Alter Rebbe follows the more stringent view.
18.
Sec. 343:5 and sec. 450:20; Hilchos Ribis, subsection 72; Hilchos Shaaleh U’Sechirus, subsection 29.
19.
Generally, we follow the principle that “a decree is not issued in support of a decree” (see Bei­tzah 3a, et al.). In this instance, however, because there is an allusion to this restriction in the Torah (see subsection 1 above), an exception was made (Toras Menachem, op. cit., p. 70). See also Rambam’s Commentary to the Mishnah, Shabbos 4:1.
20.
I.e., without the Jew even hinting that he should do so.
21.
Shabbos 122a. See sec. 252:10, sec. 276:1.
22.
Beitzah 24b. See sec. 325:9, 11, sec. 252:11, sec. 318:1.
23.
As above, not only is one forbidden on Shabbos to ask the non-Jew to perform a forbidden task on his behalf, he is also forbidden to make such a request during the preceding weekdays.
24.
Moreover, as explained in the following subsection, even if the non-Jew is acting primarily for his own self-interest, there are times when the Jew is obligated to admonish him.
25.
See subsections 3-4.
26.
I.e., an instance where the non-Jew will profit from having performed the activity on Shabbos and not beforehand or afterwards.
27.
See also the Kuntreis Acharon to that section (note 1).
28.
See also the Kuntreis Acharon to that section (note 6). According to the Alter Rebbe’s revision of this law (the Mahadura Basra, sec. 243), one need only admonish the non-Jew for performing work which benefits the Jew on Shabbos itself.
29.
In previous eras, in many locales, the custom was that rather than each person having an oven in his home, there were large ovens owned by private operators who would charge a fee to the townspeople for its use.
30.
At present, these types of concerns are rarely operated in most modern countries. Nevertheless, from analyzing the principles the Alter Rebbe states (see particularly, subsections 6 and 9), we can draw parallels to business concerns which are operated today and conclude when similar types of businesses are permitted to be operated by a non-Jewish employee and when they are not.
31.
Since the non-Jew is being hired to perform specific tasks and is hired neither by the day nor by the hour, he is considered as a contractor and not as a hired worker.
32.
Even though the non-Jew is not considered as the Jew’s agent, nevertheless, the Jew is forbidden to accept the profit, since he — and the non-Jew — will benefit from the operation of the concern on Shabbos.

Subsequently, the Alter Rebbe revisited this matter, and in his Mahadura Basra ruled that in a situation such as the above, as long as the non-Jew acts on his own initiative, the non-Jew is forbidden from operating the concern on Shabbos only because of maris ayin, the impression that might be created (see subsection 8). Therefore, if the non-Jew does operate the concern on Shabbos, the Jew need not admonish him, and is permitted to derive benefit from his work, as stated in subsection 13.
33.
With regard to this issue as well, the Alter Rebbe reviewed his opinion and in his Mahadura Basra ruled that the Jewish owner may deduct an amount from the wage due the non-Jewish worker if he did not operate the concern on Shabbos.
34.
In his Kuntreis Acharon (note 1), the Alter Rebbe explains that his wording in the main text is derived from Magen Avraham 244:3 which prohibits a non-Jew working under such terms, even if it was not mentioned specifically that he work on Shabbos. As long as he was hired on a daily basis, he is considered as the Jew’s agent.

In this Kuntreis Acharon, the Alter Rebbe also clarifies that a person is considered as a day-worker only when he is required to work the entire day and is not assigned a specific task to perform. If, by contrast, he is given a specific task and after that task is concluded, he is no longer under obligation to his employer, he is considered as a contractor and not as a day-worker even if he is paid for the task by the day. Hence, it is considered as if he is working on his own behalf and not on behalf of the Jewish employer.

This leniency does not apply, however, when the non-Jew is hired to perform a task of an ongoing nature, e.g., to collect customs duty. Since he must work the entire day, he is considered as a day-worker.

All the above applies when the worker was hired on a daily basis. If, however, he was hired on a yearly basis, as long as he is not obligated to work during the entire day, greater leniency may be shown.
35.
Needless to say, it is forbidden for the Jew to tell the non-Jew to work on Shabbos,even when the non-Jew is working as a contractor. See sec. 247:1; 252:4.
36.
The previous subsection dealt with an instance where the non-Jew had no direct benefit from working the extra day, since he was being paid by the year or by the month. In this instance, by contrast, each day he works enables him to earn more.
37.
I.e., to be paid according to the number of his working days.
38.
In which instance, his activity on Shabbos is not considered as separate or distinct.
39.
Since the hire arrangement was for the entire period as one unit and the fees are combined together, the Shabbos fees are not considered as a distinct entity.
40.
In his Kuntreis Acharon (note 2), the Alter Rebbe explains the source for his ruling, stating that Rav Yosef Caro and Rama (Orach Chayim 243:2) maintain that it is forbidden for a non-Jew hired for a year to operate a bathhouse only because of the impression that might be created (maris ayin). Nevertheless, these authorities maintain that even when the prohibition is only that of maris ayin, the proceeds are still forbidden.

Magen Avraham 243:5 differs and maintains that when only the prohibition of maris ayin is involved, the proceeds are not forbidden. Nevertheless, he agrees with the conclusion of the other authorities, but for another reason. He maintains that this is not just a prohibition of maris ayin, but an actual prohibition (because the non-Jew is considered as the Jew’s agent, as explained in subsection 3); therefore the proceeds are forbidden. As mentioned, in his Mahadura Basra, loc. cit., the Alter Rebbe changed his opinion regarding this issue, and the Jewish owner is allowed to benefit from the proceeds; see note 33.
41.
I.e., he would be operating the business for himself, not as the Jewish owner’s paid manager, and he does not have to work if he so chooses.
42.
Avodah Zarah 21a.
43.
When none know that the bathhouse belongs to a Jew, there is no problem of maris ayin, and the non-Jew is permitted to operate it, as stated in subsection 15. The law that applies when some Jews know that the concern is owned by a Jew and others do not is explained in sec. 244:2 and Kuntreis Acharon, note 2, to that section.
44.
For the fuel needed to heat them is very expensive.
45.
Ran, Shabbos 46b.
46.
Avodah Zarah, op. cit.
47.
I.e., he would be renting the property as his own concern, and not as a worker hired by the Jewish owner. It is forbidden to hire him as a worker, even on a contractual basis. See 244:2.
48.
In his responsa (Orach Chayim, responsa 33 and 88), the Tzemach Tzedek responds to a question regarding a Jew who hired fishing rights in a river from a non-Jew and has non-Jewish fishermen working as contractors on Shabbos. If the Jew would pay the non-Jewish owner in cash, he would be hiring the rights for the Shabbos day individually. Therefore, the Tzemach Tzedek states that it is preferable that the Jewish operator influence the non-Jewish owner to accept the option of receiving payment in produce or receiving the value of that produce. From that responsum, we can conclude that in the case at hand, it is preferable for the Jewish owner to receive produce from his sharecropper rather than money.
49.
Avodah Zarah, op. cit.
50.
For that is generally the basis on which a sharecropping agreement works.
51.
In contrast to the manager of a bathhouse mentioned in subsection 3 who does not personally benefit from working on Shabbos, the sharecropper increases his own profits.
52.
See sec. 247:1 and Kuntreis Acharon, note 1, above.
53.
In addition to the point the Alter Rebbe mentions, there is another difference between such a worker and the manager of a bathhouse mentioned in subsection 3: With regard to the bathhouse, the profit the Jew gains is defined: this-and-this much money was made on Shabbos. With regard to a field, by contrast, the profit is not realized until the end of the harvest and is not at all associated with Shabbos or any other specific day.

In his Mahadura Basra, the Alter Rebbe rules that even without this distinction, as long as the non-Jewish worker’s tasks are specific, since the non-Jew is working for his own benefit, he is theoretically permitted to work the field. Nevertheless, even according to that more lenient view, the prohibition of maris ayin still applies.
54.
As explained there, the non-Jew who was hired as a contractor is paid by the job and is working for himself, at his discretion. In contrast, a hired worker is paid for his time and is therefore considered as the agent of his Jewish employer.
55.
I.e., the statement from Avodah Zarah, loc. cit., quoted in subsection 7.
56.
The 2000 cubits (approximately 3000 feet or .9 km) from the borders of the city beyond which it is forbidden to proceed on the Shabbos. See secs. 396-397.
57.
The rationale is obvious: Since the field is located in an area where Jews are unlikely to pass on Shabbos, the non-Jew’s work will not be noticed by other Jews.
58.
Under which the renter will give the owner a percentage of the fees paid by those who grind flour at the mill.
59.
I.e., he hired the concern out for an interval that included the Shabbos, on the condition that the rent be calculated according to the interval as a whole, rather than considering each day individually. See also sec. 306:8 where the Alter Rebbe mentions similar concepts with regard to a worker receiving wages for Shabbos.
60.
See sec. 306:8-9.
61.
Because, as mentioned above, generally, such concerns are not leased out.
62.
Because common practice in these locales is to lease out these concerns.
63.
As explained in that source, when the rental agreement is concluded on Friday, it appears that the non-Jew is acting as the Jewish owner’s agent.
64.
I.e., he is operating the property as his own concern, and not as a worker hired by the Jewish owner.
65.
Thus, even if the majority of the Jewish community are unaware of the Jewish owner’s connection to the concern, the fact that one or a few Jews know this is enough of a concern to create a prohibition of maris ayin. See sec. 244:2.
Sources
א.
לכללות הסימן ראה ביאורי השלחן ע' קכה ואילך.
ב.
שבת קנ, א (אמירה לנכרי שבות). רמב"ם פ"ו ה"א. ראה לקמן סי' רסג סכ"ה (במוסגר).
ג.
ירושלמי פ"ק ה"ח (בשכיר יום אסור). ואפילו בקבלנות וקצץ אסור כשפירש לו לעשות בשבת. רמב"ם שם הי"ב (קבלנות כשפירש) וסוף הי"ג (שכיר יום). רשב"א יט, א ד"ה הא דתנן (שכיר יום), מהרי"א וב"י סי' רמז ד"ה וכתב הגאון בשמו (קבלנות כשפירש). סמ"ג ל"ת סה (יט, ג). וסמ"ק סי' רפא. וס' התרומה סי' רכב (הובאו בב"י סי' רנב ד"ה ומה שהתנה). שו"ע ס"א וסי' רמד ס"א (שכיר יום). סי' רמז ס"א וסי' רנב ס"ב (קבלנות כשפירש). וכדלקמן ס"ד וסי' רמד ס"א (שכיר יום). סי' רמז ס"א וסי' רנב ס"ד (קבלנות כשפירש). וראה קו"א ס"ק א (ההפרש בין שני איסורים אלו). מהדו"ב לסי' רמג ד"ה ושאני.
ד.
רמב"ם שם ה"א, ומ"מ שם בשם המפרשים. וספר התרומה שם ממשנה י[ז], ב. רא"ש ב"מ פ"ז ס"ו בשם רס"ג (אפילו בקבלנות). שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' רב. טור ושו"ע סי' רמז ס"א וסי' שז ס"ב. לקמן סי' רמז ס"א (אפילו בקבלנות) וש"נ. וראה לקמן סי' שו ס"ה וסי' שז ס"ז שאם אומר לו בשבת יש בזה גם איסור של ממצוא חפצך ודבר דבר. ונתבאר לקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח.
ה.
רמב"ם שם. שו"ע סי' שז ס"ב. לקמן שם ס"ו.
ו.
רש"י ספ"ק דע"ז כא, א ד"ה מפני שנקראת. כב, א ד"ה לא יאמר ישראל. שם ד"ה שרא להו. שבת קנג, א ד"ה מ"ט. הגהות מיימוניות פ"ו אות ב. וראה ש"ך יו"ד סי' רצד ס"ק כח.
ז.
קידושין מא, ע"ב. רמב"ם פ"ב מהל' שלוחין ה"א. טור ושו"ע חו"מ סי' קפח ס"א. וראה העו"ב מח ע' ט.
ח.
במדבר יח, כח.
ט.
ראה גם לקמן סי' שסו סי"ב. סי' תלו ס"ב וס"כ. סי' תקכז סי"ד. דיני מציאה ופקדון סל"ב.
י.
ראה גם לקמן סי' תמח ס"י. סי' תנ סכ"ז. הל' רבית סס"ז.
יא.
ב"מ עא, ב. (ולהתוס’ ורא"ש שם דחולקים ע"ז צ"ל דשאני הכא כמ"ש ריב"ש סי' שה). הגהות מיימוניות פ"ו מהל' שבת אות ב'. וכ"ה לקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח. סי' שה סכ"ט. וראה שו"ת צ"צ חאו"ח סי' כט אות ג ואילך. עמק שאלה חידושי או"ח סי' א. נחלת יהושע או"ח סי' ט. לאור ההלכה ע' ריד. "התמים" ע' רד. דברי ישכר או"ח סי' כא. חקרי הלכות ח"א טו, א. אהלי שם חו' ה ע' מח ואילך. ביאורי השולחן ע' קכה. כוננת מישרים ע' יז.
יב.
סמ"ג ל"ת עה (כד, רע"ד). ממכילתא בא פ"ט (הובא בב"י סו"ס רמד). יראים השלם סי' ד"ש.
יג.
שמות יב, טז.
יד.
סמ"ג שם. ב"י סוס"י רמד.
טו.
ראה כוננת מישרים ע' כ.
טז.
רמב"ן פ' בא שם. וראה סמ"ג שם. לבוש ס"א. אליה רבה סק"א. וראה צ"צ או"ח סי' לא ס"ב.
יז.
רמב"ם פ"ו ה"א. וראה שיחת חגה"ש תשכ"ד. שלחן המלך ע' קעד (הצורך בג' הטעמים). וראה גם בס' אמירה לנכרי ע' ב הנפ"מ ביניהם.
יח.
כדלקמן סי' תצה ס"י.
יט.
מו"ק יב, א. תוס’ ב"מ צ, א ד"ה אבל הכא. טור ושו”ע סי' תקמג ס"א. וראה גם לקמן סי' תסח ס"ה. וראה כוננת מישרים ע' כא.
כ.
טור ושו"ע חו"מ סי' שלח ס"ו. אה"ע סי' ה סי"ד. לקמן סי' שמג ס"ה. סי' תנ ס"כ. הל' רבית סע"ב. הל' שאלה ושכירות סכ"ט.
כא.
ראה כוננת מישרים ע' כז.
כב.
משנה שבת קכב, א. וכדלקמן סי' רנב ס"י. סי' רעו ס"א.
כג.
ביצה כד, ב. רמב"ם פ"ו ה"ב. טור ושו”ע סי' שכה ס"ו. לקמן שם ס"ט וסי"א. וראה גם לקמן סי' רנב סי"א.
כד.
רמב"ם שם ה"ח. תוס' ביצה שם ד"ה ולערב. ובשבת קכב א ד"ה ואם. וראה גם לקמן סי' רנב ס"י. סי' רסג קו"א ס"ק ח. סי' רעו ס"א. סי' שיח ס"א. סי' שכה סעי' ט-י. סי' תקטו ס"א. ובהגה"ה שם סוף ס"א. וראה כוננת מישרים ע' ל.
כה.
ראה לקמן סי' רנב ס"י ובמצויין שם, באיזה אופן צריך למחות. ולקמן סי' רסג קו"א ס"ק ח ד"ה והענין הוא, שזה אינו אסור מטעם שמא יאמר, אלא מטעם שליחות לחומרא. וראה ביאורי השולחן ע' קכז.
כו.
כדלקמן ס"ג-ד. סי' רמד קו"א שם סק"א. סי' רנב ס"ה וקו"א שם ס"ק ו-ז. ולפי מה שחזר בו מהלכה זו במהדורא בתרא (ד"ה והשתא אתי שפיר נמי), אולי ישאר דין זה (שצריך למחות) רק כשרואהו עושה מלאכה כדי שיהנה ממנה בשבת.
כז.
ס"א וקו"א ס"ק א.
כח.
ס"ה וקו"א ס"ק ו.
כט.
דין שוכר נכרי לשנה (כשאין לישראל ריוח בעבודת הנכרי בשבת) מבואר לקמן סי' רמד ס"ט.
ל.
ב"י ד"ה ומ"ש בספרי. בשם מהר"י אבוהב שם ד"ה ומ"ש בספרים. מ"א סק"ב. ט"ז סק"ב.
לא.
כדלקמן סי' רמד סי"א, שדוקא בדליקה אמרו (קכא, א. לקמן סי' שלד סכ"ו) שאין צריך למחות בנכרי העושה מעצמו, משא"כ בשאר מלאכות (וראה גם לקמן סי' רנב ס"ה. וראה קו"א שם סק"ז ד"ה ומיהו כל זה. מ”מ וציונים). אמנם במהדורא בתרא בתחלתו הביא מ"ש רשב"א שם בשם התוס' שגם בשאר מלאכות אין צריך למחות בנכרי העושה מעצמו (שיודע שלא יפסיד או להשלים קבלנותו, שם ד"ה וה"נ ס"ל), והביא שם הרבה פוסקים הנמשכים אחר התוס' בזה, וכן מסיק להלכה שם סד"ה והנה מהר"ם.
לב.
מהר"י אבוהב שם. הובא בב"י ומ"א וט"ז שם. כדעת הראב"ד פ"ו הי"ב.
לג.
משמעות האחרונים בס' רמד גבי מכס. וכדלקמן שם סי"ב. וראה גם שו"ת סי' ב.
לד.
מ"א שם, שהוסיף ביאור לדברי מהר"י אבוהב הנ"ל, ונתבאר לקמן סי' רמד קו"א ס"ק א ד"ה ומיהו צ"ע. הגה"ה על הגליון: עי' בקונטרס אחרון מהרב (מהדורה בתרא ד"ה והשתא אתי שפיר) שחזר בו הרב והשיב על המגן אברהם (ומסיק שגם לפי האמת יכול הישראל לנכות לו בסוף השנה בעד השבתות שביטל. וגם מסיק דלא כמהר"י אבוהב וראב"ד שם שחששו ממה שמגיע ריוח לישראל מעבודת הנכרי), והסכים לדעת הב"י שם וב"ח ד"ה הלכך מותר בקבלנות והט"ז שם, דאינו אסור אלא משום מראית העין (שבכל קבלנות במחובר חוששים שיאמרו שהוא שכיר יום), כמו שכיר שנה בשדה דלקמן סעיף ח'. ולפי זה גם מה שכתב בסעיף ה' שאפילו אם שכר הנכרי לשנה אסור ליהנות מן השכר שקיבל ביום השבת אפילו הביאו בהבלעה קודם חזרה נשנית, עי' בקונטרס אחרון מהרב ס"ק ב, אבל לפי מסקנתו בקונטרס אחרון (מהדורה בתרא) שם שאינו אסור אלא משום מראית העין שכרו מותר אם הביאו בהבלעה, שלא קנסו חכמים על דבר שאין איסורו אלא משום מראית העין, כמו שיתבאר בסוף סימן זה סי"ג ובסימן רמ"ד ס"ז עיי"ש. וראה עוד בזה לקמן ס"ח. סי' רמד ס"ט-יא ובקו"א שם ס"ק א. סי' רנב ס"ה ובקו"א שם ס"ק ו-ז.
לה.
ראה ביאורי השולחן ע' קכח ואילך.
לו.
חלק מסעיף זה והקו"א נמצא בכתי"ק מהרי"ל (אחיו של רבינו) בשינוי לשון (מהדו"ק) ונדפס בס' תפארת יהודה קלמן ע' 178 ואילך. עיקרי השינויים יצויינו לקמן.
לז.
ירושלמי שבת פ"א ה"ח. הובא בתוס' יז, ב ד"ה אין נותנים. תוס' ע"ז כא, ב ד"ה אריסא. רא"ש שם פ"א סכ"ג. שו"ע ס"א ובסי' רמד ס"א. לפירוש המ"א שם ס"ק ג. ונתבאר בקו"א כאן ס"ק א. וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' כט. ביאורי השולחן ע' קלה.
לח.
פסקי ריא"ז פ"א הלכה ה אות ה. שלטי הגבורים (ז, א). מנחת כהן משמרת השבת שער ראשון פ"ג. וראה שו"ת צ"צ או"ח סכ"ט אות ב.
לט.
שאז אסור גם בקבלנות, כדלקמן סי' רמד ס"א וסי' רנב ס"ד.
מ.
כדלעיל ס"ג וש"נ.
מא.
שו"ע ס"א. וכדלעיל ס"א. ובכת"י: "מיחזי כשלוחו כשעושה בשבת כיון שלא קיבל עליו המלאכה לגמור ומלאכת ישראל הוא עושה". הטעם דמחזי כשלוחו נתבאר לקמן סי' רמו ס"ב לענין משכיר כליו לנכרי, ולקמן סי' רמז ס"ה לענין קבלנות שלא קצץ לדעת הרא"ש וסייעתו. וראה מהדו"ב ד"ה אי נמי. ההגדרה בשכיר יום כיון שלא קיבל המלאכה לגמור מבוארת בקו"א ס"ק א, ולקמן סי' רמד ס"א וסי' רמז ס"ז. אמנם במהדו"ב ד"ה ושאני שכיר יום חזר בו מביאור זה, וביאר שתלוי אם כל יום מתחשב לבדו, עיי"ש בארוכה.
מב.
משא"כ לעיל ס"ג, ששכרו להתעסק "בכל המלאכות הצריכות" נקרא קבלנות (אלא שאסור שם מטעמים אחרים כדלעיל שם), כפי שיתבאר בקו"א ס"ק א. ושם יצויין טעם החילוק לפי מה שחזר בו במהדורא בתרא.
מג.
ראה שו"ת צ"צ שם ס"ג ואילך. כוננת מישרים ע' מא ואילך.
מד.
ראה זכרון יוסף אות פה. לקו"ש ח"כ ע' 57.
מה.
ב"י ד"ה כתוב בתשובות הגאונים. רמ"א סוס"ב. וראה קו"א. וראה במצויין לעיל סוף ס"ג, שבמהדור"ב חזר בו והסיק שאינו אסור אלא משום מראית העין, ולכן אם עבר והשכיר מותר לקבל השכר מהנכרי, כדלקמן סי"ג.
מו.
לבוש ס"ב.
מז.
כדלקמן סי' רמד ס"כ. וראה ביאורי השולחן ע' קלו.
מח.
מ"א סק"א.
מט.
מהר"י אבוהב ד"ה והנה. וראה לקמן סי' רמו ס"ב, שמטעם זה אסור להשכירו בערב שבת, וכדלקמן סי"ד.
נ.
כדלקמן ס"ז בדין אריס.
נא.
משנה ע"ז כא, א. רשב"ג בברייתא שם ע"ב. טור ושו”ע ס"א.
נב.
ריטב"א ע"ז כא, רע"ב. מהר"י אבוהב שם. ב"ח סוד"ה ואיכא למידק. א"ז סק"א.
נג.
משנה וברייתא שם. טור ושו”ע שם.
נד.
דרכי משה ס"ק א. משא"כ כשאין הכל יודעים, וכדלקמן סט"ו וש"נ.
נה.
שו"ע שם, לפירוש המ"א סי' רמד ס"ק ג, וכמבואר בקו"א ריש ס"ק א. וראה גם לקמן סי' רנב ס"ה וקו"א שם ריש ס"ק ה וש"נ.
נו.
משמעות הרמב"ם פ"ו הי"ג ושו"ע סי' רמד ס"א, וכמבואר בקו"א שם ושם וש"נ. וראה מ”מ וציונים. ביאורי השולחן ע' קלח. כוננת מישרים ע' נב וע' פז.
נז.
גמרא ע"ז שם. טור ושו”ע. וראה מ"מ וציונים.
נח.
ר"ן שבת (מו, ב) ד"ה אריסותא. הובא בב"י ד"ה כתבו התוס' בספ"ק דע"ז.
נט.
גמרא ע"ז שם. טור ושו”ע.
ס.
גמרא ורש"י שם ד"ה אבל שדהו (שרי להשכיר). ר"ן בשבת שם ובע"ז שם ד"ה ומהא שמעינן. הובא בב"י סוד"ה גרסינן.
סא.
תוספתא דמאי פ"ו ה"ב (השוכר במעות והחוכר בפירות). הובא בב"ח ד"ה גרסינן. שו"ע חו"מ סי' שכ ס"א.
סב.
כשני האופנים דלעיל ס"ו וש"נ.
סג.
גמרא שם. טור ושו”ע.
סד.
רש"י שם ד"ה אבל שדהו. רמ"א ס"א. ואם הוא נוטל חלקו במעות ראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לג; פח.
סה.
רבינו חננאל ע"ז שם. רש"י ור"ן שם. לבוש שם.
סו.
ר"ן שם. רמ"א ס"א.
סז.
כדלקמן סי' רמז ס"א (לענין קבלנות) וש"נ. וראה כוננת מישרים ע' נה. כללי אמירה לנכרי ע' נז.
סח.
ר"ן שבת (מו, ב) ד"ה ולענין. ע"ז (ו, ב) ד"ה ומהא. מ"מ פ"ו הט"ו. ב"י סי' רמד ד"ה ומכלל דברי הרמב"ם.
סט.
מ"א סק"ב. מהר"י אבוהב ד"ה ומה שכתוב בספרים. הובא בב"י ד"ה ומ"ש בספרי רבינו. אמנם ראה מהדורא בתרא ד"ה והשתא אתי שפיר, שחזר בו ומסיק דלא כמ"א ומהר"י אבוהב, ומותר מדינא אף בלאו האי טעמא. ומ"מ אסור מטעם מראית העין כדלקמן. וראה גם לקמן סי' רמד ס"ט.
ע.
סעיף א.
עא.
ראה לקמן סי' רנב קו"א ס"ז ד"ה ומיהו.
עב.
רמב"ם פ"ו הי"ג-ד. רמב"ן בספר תורת האדם (ענין אבילות, במלאכה כיצד, בסופו). ר"ן שם. מהרי"א ד"ה והנה בכל. שו"ע סי' רמד ס"א. וראה מ"א סי' רמד סק"ג, דהיינו ששכרו לימים, ונתבאר לעיל ס"ד וקו"א ס"ק א.
עג.
רמב"ן שם. ר"ן שבת שם. מגיד משנה שם הט"ו. מ"א סי' רמד סק"ה. וראה גם לקמן סי' רמד קו"א סוף ס"ק ד.
עד.
סעיף ג.
עה.
רמב"ן ע"ז סוף פ"א. הובא ברא"ש שם סי' כה. טור ושו”ע סוס"א.
עו.
רמב"ן ורא"ש שם. טור ושו”ע שם.
עז.
ר"ן שבת (מו, ב) ד"ה גרסי', לענין מרחץ, וכדלעיל ס"ו.
עח.
ר"ן שם ד"ה ולענין פורני. ע"ז כא, ב ד"ה ומהא. מגיד משנה פ"ו הט"ו בדעת הרמב"ם שם. רא"ש שם. ב"י ד"ה כתב הרמב"ן.
עט.
שו"ע ס"ב.
פ.
רא"ש ע"ז שם וטור בשם רב האי. ב"י שם. ושו"ע שם.
פא.
ראה לקמן סי' שו ס"ח שהוא משום מקח וממכר.
פב.
רא"ש שם. רבינו ירוחם נתיב יב חי"ב (פב, ב). הובא בב"י ד"ה ומ"ש בספרי רבינו ובד"ה ומ"ש אבל. וכ"ה לקמן סי' רמו ס"א. סי' שו ס"ח.
פג.
ראה כוננת מישרים ע' סז.
פד.
ראה לקמן סי' שו ס"ט. צ"צ או"ח סי' מט ס"ג.
פה.
רא"ש ורבינו ירוחם שם. מ"א סק"א.
פו.
ראה לקמן סי' שו ס"ט.
פז.
מרדכי פ"ק דשבת סי' רמו. רמ"א ס"ב. וראה מ”מ וציונים. יגד"ת (נ. י.) חו' לח ע' מג.
פח.
כדלקמן סי' שו ס"ח. וראה כוננת מישרים ע' סח ואילך.
פט.
תשובת הגאונים בשם רב נטרונאי גאון. הובא בב"י ד"ה כתוב בתשובות הגאונים. ב"ח ד"ה כתב ב"י ע"ש רב נטרונאי. מ"א סק"ה.
צ.
סעיף ב.
צא.
ב"י שם (או"ז) בשם גאונים. רמ"א ס"ב. מ"א סק"ג.
צב.
מרדכי שבת בסוף פ' כל כתבי סי' תיא. ב"י ד"ה כתב הגאון. בשם מהר"י אבוהב ד"ה וכתב עוד. בשם ר"ח ע"ז יט, סע"ב. דרכי משה סק"ב. בשם אור זרוע שם. עי' מ"א סק"ד.
צג.
ראה תהלה לדוד ס"ק ג. יגד"ת (נ. י.) חו' לו ע' שח. חו' לח ע' מה. מ”מ וציונים. ביאורי השולחן ע' כט. כוננת מישרים ע' פה.
צד.
מ"א שם. וראה כוננת מישרים ע' פז.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining