Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 645 - Laws Relating to Lulav

Shulchan Aruch: Chapter 645 - Laws Relating to Lulav

 Email
Show content in:

SECTION 645 Laws Relating to the Lulav. (1–21)

סימן תרמה דִּינֵי לוּלָב וּבוֹ כ"א סְעִיפִים:

1.

[It is written:] “And on the first day, you shall take for yourselves the fruit of a beautiful tree, fronds of a date-palm, a branch of a braided tree, and willows of the brook.”1

From the words “the fruit of a tree,”2 the Sages extrapolated3 that the verse alludes to a tree whose wood has the same flavor as its fruit. Which [species] is that? A citron (esrog), for its wood and its fruit share the same taste.4

א "וּלְקַחְתֶּםא לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וגו'",ב,1 וְדָרְשׁוּ3 חֲכָמִיםג,3 "פְּרִי עֵץ"2 – שֶׁהָעֵץ כְּפִרְיוֹ בְּטַעַם שָׁוֶה,ד וְאֵיזֶה? זֶה אֶתְרוֹג שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה:4

2 The word “beautiful”5 implies that [this fruit] must be attractive6 and comely in its appearance and shape, as will be explained in sec. 648. And, since all of the four species7 appear in the same verse, they are likened to one another by a textual association,8 and the characteristics of one are also applied to the others. Hence all these Four Species must be attractive and comely in their appearance and shape, as will be explained.

ב "הָדָר"5 – שֶׁיִּהְיֶה נָאֶה,ה,6 וְ"הָדָר" בְּתָאֳרוֹ וּבְגִדּוּלוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ"ח.

וּלְפִי שֶׁכָּל אַרְבָּעָה מִינִים7 אֵלּוּ כְּתוּבִים בְּפָסוּק אֶחָדו – הֲרֵי הֻקְּשׁוּ זֶה לָזֶה8 וּלְמֵדִין זֶה מִזֶּה, לְפִיכָךְ כָּל ד' מִינִים אֵלּוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת נָאִים וּמְהֻדָּרִיםז בְּתָאֳרָם וּבְגִדּוּלָם, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

3 The term “fronds of a date-palm” denotes a lulav that grows on a date-palm.9 Since the Torah used the term כַּפֹּת [תְּמָרִים] — kapos [tmarim] — instead of the “leaves of a date-palm” (alei tmarim), we learn that the leaves must be such that can be brought together and bound together10 with the shidrah (the spine),11 because they are still pliable. [This concept is derived,] because vowel points12 are not written in the Torah, and the term כַּפֹּת (kapos) could be interpreted as if it was written כָּפוּת (kafus), meaning “bound.”13

If, however, the lulav remains on the date-palm until its leaves became as stiff as wood and they spread out and became separated from the spine, [difficulties arise]. The stiffer they become, the more do they spread away from the spine. If they have become so firm that they can no longer be bound together with the spine, [the lulav] is invalid.13

ג "כַּפֹּת תְּמָרִים" – זֶה לוּלָב שֶׁהוּא גָּדֵל עַל אִילָן שֶׁל תְּמָרִים,9 וּמִתּוֹךְ שֶׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה לְשׁוֹן "כַּפֹּת" וְלֹא כָּתְבָה "עֲלֵי תְּמָרִים", מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אוֹתָן עָלִים הָרְאוּיִין לְאָגְדָן וְלִכְפּוֹתָן10 עִם הַשִּׁדְרָהח,11 מֵחֲמַת שֶׁהֵן עֲדַיִן רַכִּים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְתְּבוּ נְקֻדּוֹת בַּתּוֹרָה,12 וּפֵרוּשׁוֹ הוּא "כָּפוּת."ט,13 אֲבָל אִם שָׁהָה הַלּוּלָב עַל הַדֶּקֶל עַד שֶׁנִּתְקַשּׁוּ עָלָיו כְּעֵץ וְנִתְרַחֲקוּ וְנִתְפָּרְדוּ מֵהַשִּׁדְרָה, שֶׁכֵּן הוּא דַּרְכָּן שֶׁכָּל מַה שֶּׁהֵן מוֹסִיפִים לְהִתְקַשּׁוֹת הֵן מִתְרַחֲקִים מֵהַשִּׁדְרָה, וְאִם נִתְקַשּׁוּ כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְפּוֹתָן וּלְאָגְדָן עִם הַשִּׁדְרָהי – הֲרֵי זֶה פָּסוּל:יא,13

4 If [the leaves] have not stiffened to that extent, [the lulav] is valid, even if when they are not bound together they would stand separate and apart from each other.13 [See fig. 19.] Indeed, [it is valid] even if they are not actually bound together,14 because the Torah required only that they be capable of being bound together, not that they actually be bound together — for [in fact] we do not read the term asכָּפוּת (kafus — “bound”), but as כַּפּוֹת (kapos — “fronds”).

ד אֲבָל אִם לֹא נִתְקַשּׁוּ כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינָן כְּפוּתִין הֵן עוֹמְדִין מְפֹרָדִין וּמְרֻחָקִין זֶה מִזֶּה13 – אַף עַל פִּי כֵן הוּא כָּשֵׁריב אֲפִלּוּ אִם לֹא כָּפְתוּ כְּלָל,יג,14 שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁיְּהֵא רָאוּי לִכְפּוֹתָהּ אֲבָל לֹא שֶׁיְּהֵא כָּפוּת מַמָּשׁ,יד שֶׁהֲרֵי אֵין אָנוּ קוֹרִין "כָּפוּת" אֶלָּא "כַּפּוֹת":

Fig. 19: See sec. 645:4.
Fig. 19: See sec. 645:4.

5 Nevertheless, the preferred way to perform the mitzvah is not to take a lulav whose leaves are separated from each other, even if they have not stiffened at all. [Indeed, a lulav should not be taken] even if its leaves have become somewhat detached from the point at which they are connected to the spine and hence have separated slightly — even though they are not [bent over and] hanging downward at all, but point upward together with the spine.

ה וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב שֶׁעָלָיו פְּרוּדוֹת זֶה מִזֶּהטו אֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְקַשּׁוּ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנֶּעֶקְרוּ מְעַט בִּמְקוֹם חִבּוּרָם בַּשִּׁדְרָה נִתְפָּרְדוּ זֶה מִזֶּה מְעַט, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּלוּיִין לְמַטָּה כְּלָל אֶלָּא הֵן עוֹלִין לְמַעְלָה עִם הַשִּׁדְרָה:טז

6 If, by contrast, [the leaves] are hanging [downward] and do not point upward together with the spine unless they are bound together, this lulav is invalid according to Scriptural Law.15 [See fig. 20.] [This applies] even if the leaves were not entirely detached from the spine but remained connected to it slightly, and even if one bound them together with the spine, [because such a lulav] is not considered “beautiful.”

ו אֲבָל אִם הֵן תְּלוּיִין וְאֵינָן עוֹלִין עִם הַשִּׁדְרָהיז אֶלָּא אִם כֵּן אוֹגְדִין אוֹתָן עִמּוֹ – הֲרֵי לוּלָב זֶה פָּסוּל מִן הַתּוֹרָה,יח,15 אֲפִלּוּ אִם לֹא נֶעֶקְרוּ הֶעָלִים לְגַמְרֵייט מֵהַשִּׁדְרָה אֶלָּא הֵן מְחֻבָּרִים עִמּוֹ מְעַט, וַאֲפִלּוּ אָגַד אוֹתָן עִם הַשִּׁדְרָהכ – אֵין זֶה הִדּוּר:כא

Fig. 20: See sec. 645:6.
Fig. 20: See sec. 645:6.

7 The factors explained above that disqualify [a lulav] because of its leaves do not apply unless they characterize the majority of the leaves. If a minority of the leaves were affected in this way, but the majority of the leaves remained connected to the spine and covered most of it in the manner to be explained,16 [the lulav] is valid, for everything depends on the majority.17

ז פְּסוּלִים הַלָּלוּ שֶׁבֶּעָלִין שֶׁבֵּאַרְנוּ – אֵינָן פּוֹסְלִין אֶלָּא אִם כֵּן הֵן רֹב הֶעָלִין שֶׁל הַלּוּלָב,כב אֲבָל אִם מִעוּט הֶעָלִין נַעֲשׂוּ כָּךְ וְרֹב הֶעָלִין נִשְׁאֲרוּ מְחֻבָּרִין בַּשִּׁדְרָה וּמְכַסִּין אֶת רֹב הַשִּׁדְרָהכג וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵרכד,16 – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָרֹב:,17

8 [A lulav] is valid [even] if the spine itself was broken in the middle — not broken in two, but bent over [so that now it appears] as two because the upper part hangs downward. Nevertheless, it must be bound up at the point at which it is bent over so that its top will not be hanging downward.

ח אִם הַשִּׁדְרָה עַצְמָהּ נִשְׁבְּרָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְלֹא נִשְׁבְּרָה לְגַמְרֵי לִשְׁנֵי חֲלָקִים אֶלָּא נִתְקַפְּלָה לִשְׁנַיִם שֶׁחֵלֶק הָעֶלְיוֹן תָּלוּי לְמַטָּה – כָּשֵׁר, וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לְאַגְּדוֹ שָׁם בִּמְקוֹם הַקֵּפֶל שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֹאשׁוֹ תָּלוּי לְמַטָּה:כה

9 The normal pattern of growth for the leaves of a lulav is as follows: As the leaves grow, they grow in pairs, one opposite the other on either side of the spine. Each leaf is in fact a double leaf, connected at the back and open at the front.

If most of the leaves of a lulav become split in two along most of their length — i.e., most of the leaves of the lulav become split along the crease at the back and thus each leaf is divided in two for most of its length — this lulav is invalid, because it is not considered “beautiful.”13

Similarly, if [a lulav] naturally grew in such a way that most of its leaves were not double over most of their length, it is not valid.

ט דֶּרֶךְ בְּרִיַּת הֶעָלִין שֶׁל לוּלָב כָּךְ הִיא, כְּשֶׁהֵן גְּדֵלִים גְּדֵלִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם זֶה לְעֻמַּת זֶה מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַשִּׁדְרָה, וְכָל עָלֶה וְעָלֶה כָּפוּל לִשְׁנַיִם, וְהוּא דָּבוּק מִגַּבּוֹ וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו,כו וְאִם נֶחְלְקוּכז רֹב הֶעָלִיןכח שֶׁל הַלּוּלָב לִשְׁנַיִם בְּרֹב אָרְכָּן,כט דְּהַיְנוּ שֶׁרֹב עֲלֵי הַלּוּלָב נִסְדְּקוּ מִגַּבָּן בִּמְקוֹם הַקֵּפֶל, בְּעִנְיָן שֶׁכָּל עָלֶה מֵהֶן נֶחְלַק בְּרֹב אָרְכּוֹ לִשְׁנַיִם – הֲרֵי לוּלָב זֶה פָּסוּל, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְהֻדָּר.ל,13 וְכֵן אִם מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹלא לֹא הָיוּ רֹב עָלָיולב כְּפוּלִים לִשְׁנַיִם בְּרֹב אָרְכָּן – הֲרֵי זֶה פָּסוּל:

10 The above applies to all the leaves other than the topmost, middle leaf,18 which is the tallest of the leaves and is called “the head of the lulav.” This leaf is normally double, like the other leaves of the lulav. If it did not grow as a double leaf, [the lulav] is invalid, even if all the other leaves are double.

So, too, [the lulav] is invalid if [this leaf] was double at the outset, and then became split over its entire length, i.e., from its tip until the place from which the leaves emerge. (From this place downward, it is no longer called the “middle leaf”; it is the spine proper.)

In the above instances involving the topmost leaf, the lulav is not disqualified because it is not considered “beautiful,” but because of the [interpretation of the verb in the above-quoted] verse: ולקחתם — “And you shall take.” From this word the Sages learned that [what is taken] should be perfect and complete.19 Now, the middle leaf is the essential component of the lulav, for it is seen at first glance, and it is normally double. Hence, if it is split in half, it is obvious and apparent that it is not “perfect and complete” in the place where it is split.20

י וְכָל זֶה בִּשְׁאָר עֲלֵי הַלּוּלָב חוּץ מֵעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי,18 אֲבָל עָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִכָּל הֶעָלִין,לג וְהוּא נִקְרָא רֹאשׁ הַלּוּלָב,לד וְדֶרֶךְ עָלֶה זֶה לִהְיוֹת כָּפוּל כִּשְׁאָר עֲלֵי הַלּוּלָב,לה וְאִם לֹא הָיָה כָּפוּל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ – הֲרֵי זֶה פָּסוּל,לו אֲפִלּוּ אִם כָּל הֶעָלִין חוּץ מִזֶּה הֵן כְּפוּלִין. וְכֵן אִם הָיָה כָּפוּל מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ נֶחְלַק לִשְׁנַיִם בְּכָל אָרְכּוֹ, דְּהַיְנוּ מֵרֹאשׁוֹ עַד מָקוֹם שֶׁעָלִין יוֹצְאִין מִשָּׁםלז (שֶׁמִּמָּקוֹם זֶה וּלְמַטָּה אֵינוֹ נִקְרָא עָלֶה הָאֶמְצָעִי אֶלָּא גּוּף הַשִּׁדְרָהלח) – פָּסוּל.

וּפְסוּלִים אֵלּוּ שֶׁבֶּעָלֶה הָעֶלְיוֹן אֵינוֹ מִשּׁוּם הִדּוּר הַלּוּלָב,לט אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְקַחְתֶּם", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִיםמ לְקִיחָה תַּמָּה וּשְׁלֵמָה,מא,19 וְזֶה הֶעָלֶה שֶׁהוּא עִקַּר הַלּוּלָב שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה אוֹתוֹ בִּתְחִלַּת הַשְׁקָפָתוֹ,מב וְדַרְכּוֹ לִהְיוֹת כָּפוּל בְּכָל הַלּוּלָבִין, וְאִם הוּא חָלוּק לִשְׁנַיִם – הֲרֵי נִכָּר וְנִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ תָּם וְשָׁלֵם בִּמְקוֹם הַסֶּדֶק:20

11 When does the above apply? When it is split along its entire length. If only part of it is split, [the lulav] is valid.

All the above applies only after the fact21 or when one does not have another lulav; in such a case one does not have to recite the blessing over a lulav belonging to a friend on the first day of Sukkos. As the initial and preferred option,22 the optimal way of performing the mitzvah23 is to seek a lulav whose topmost leaf is not split at all, but which is double from its tip until the place [on the spine] from which the leaves emerge — for some authorities disqualify [a lulav] even if only a [small] part of this middle leaf is split. Though the halachah does not follow their opinion, it is desirable to respect it if possible.

יא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנֶחְלַק בְּכָל אָרְכּוֹ,מג אֲבָל אִם לֹא נֶחְלַק אֶלָּא מִקְצָתוֹמד – כָּשֵׁר.

וְכָל זֶה בְּדִיעֲבַד,21 אוֹ שֶׁאֵין לוֹ לוּלָב אַחֵר – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל לוּלָב שֶׁל חֲבֵרוֹ בְּיוֹם א' שֶׁל סֻכּוֹת, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה22 מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר23 לְחַזֵּרמה אַחַר לוּלָב שֶׁלֹּא נֶחְלַק עָלֶה הָעֶלְיוֹן שֶׁלּוֹ כְּלָל אֶלָּא הוּא כָּפוּל מֵרֹאשׁוֹ עַד מָקוֹם שֶׁעָלִין יוֹצְאִין מִשָּׁם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ פּוֹסְלִין אֲפִלּוּ אִם לֹא נֶחְלַק אֶלָּא מִקְצָת עָלֶה זֶה הָעֶלְיוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כְּדִבְרֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם טוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם אִם אֶפְשָׁר:מו

12 If the spine is split from below this topmost leaf, i.e., from the point the leaves emerge and downward, [the lulav] is invalid.24 This applies if the two sides of the crack become separated to the extent that they appear as two entities, for then the fault is apparent, and it is obvious that [the lulav] is not perfect and complete.

יב וְאִם נִסְדְּקָה הַשִּׁדְרָהמז תַּחַת עָלֶה זֶה הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ מִמָּקוֹם שֶׁעָלֶיהָ יוֹצְאִים וּלְמַטָּה,מח אִם נִתְרַחֲקוּ שְׁנֵי צִדֵּי הַסֶּדֶק זֶה מִזֶּה עַד שֶׁיֵּרָאוּ כִּשְׁנַיִם – פָּסוּל,מט,24 לְפִי שֶׁחֶסְרוֹנוֹ נִרְאֶה וְנִכָּר שֶׁאֵינוֹ תָּם וְשָׁלֵם:נ

13 A lulav normally grows in the following manner: After one leaf emerges from the spine, another emerges close by, at a distance of about two fingerbreadths. Similarly, many follow, one above the other, until the entire [lulav] is covered with leaves on both sides. If one side is entirely covered with leaves and the other side is bare, without leaves, [the lulav] is invalid, because it is not considered “beautiful.”20

יג דֶּרֶךְ גִּדּוּל הַלּוּלָב כָּךְ הוּא:נא לְאַחַר שֶׁיּוֹצֵא עָלֶה אֶחָד מֵהַשִּׁדְרָה מִיָּד כְּשִׁעוּר שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת עוֹלֶה עוֹד אֶחָד וְכֵן הַרְבֵּה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה עַד שֶׁמִּתְכַּסֶּה כֻּלּוֹ בְּעָלִיןנב מִצַּד אֶחָד, וְכֵן מִצַּד הַשֵּׁנִי, וְאִם מִצַּד אֶחָד הוּא מְכֻסֶּה כֻּלּוֹ בְּעָלִין וְצַד הַשֵּׁנִי הוּא עָרֹם בְּלֹא עָלִין – פָּסוּל,נג לְפִי שֶׁאֵינוֹ מְהֻדָּר:נד,20

14 Similarly, if [a lulav] does not have many leaves above each other, but on either side one leaf emerges from near the base [of the lulav] and ascends until its tip, [the lulav] is invalid, for this, too, is not considered “beautiful.”20

יד וְכֵן אִם אֵין לוֹ עָלִין הַרְבֵּה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, אֶלָּא מִכָּל צַד יוֹצֵא עָלֶה אֶחָד לְמַטָּה סָמוּךְ לְעִקָּרוֹ וְעוֹלֶה עַד רֹאשׁוֹ – פָּסוּל,נה שֶׁגַּם זֶה אֵינוֹ הִדּוּר:נו,20

15 Similarly, [difficulties can arise] if [a lulav] has many leaves, but they do not [lie] on top of each other; [the base of] one leaf is so much lower [on the spine] than [the base of] the leaf above it that the [outer] leaf does not lie at all on the leaf [that should be covered by it].25 If the tip of the leaf [that is lower on the spine] reaches the base of the leaf that is higher than it and thus the entire spine of the lulav is covered with leaves, [the lulav] is valid. [See fig. 21.] If the tip of the [lower] leaf does not reach the base of the leaf [above it], [the lulav] is invalid,14 for this is not considered “beautiful.” [See fig. 22.]

טו וְכֵן אִם הָיוּ לוֹ הַרְבֵּה עָלִין וְלֹא הָיוּ מֻנָּחִין זֶה עַל גַּבֵּי זֶה אֶלָּא זֶה תַּחַת זֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵן מְרֻחָקִין זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה הַרְבֵּה בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הָעֶלְיוֹן מֻנָּח כְּלָל עַל גַּבֵּי הַתַּחְתּוֹן שֶׁלְּמַטָּה מִמֶּנּוּ,25 אִם רֹאשׁ עָלֶה זֶה מַגִּיעַ לְעִקַּר עָלֶה זֶה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּמְצָא כָּל הַשִּׁדְרָה שֶׁל לוּלָב מְכֻסָּה בְּעָלִין – כָּשֵׁר, אֲבָל אִם אֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה מַגִּיעַ לְעִקָּרוֹ שֶׁל זֶה – פָּסוּל,נז,14 שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר:נח

Fig. 21: A valid lulav.
Fig. 21: A valid lulav.
Fig. 22: An invalid lulav.
Fig. 22: An invalid lulav.

16 When the majority of the spine of a lulav or most of its leaves become dried out, [the lulav] is invalid, because it is not considered “beautiful.”14

What degree of dryness invalidates a lulav? Some authorities hold [that it must become so dry that] it crumbles when fingered by one’s nail. Others hold that once [the lulav] entirely loses its greenish color and becomes white, it is considered as dried out even if it will not crumble when touched with a nail, for this is a sign that all of its [natural] moisture has been drained.

The halachah follows the latter opinion. Nevertheless, in a pressing situation — such as in these countries, where palm fronds are not common — one may rely on the first opinion (if it is impossible to find another lulav;26 see the gloss of Beis Yosef to sec. 649).27

טז לוּלָב שֶׁיָּבְשָׁהנט רֹב שִׁדְרָתוֹס אוֹ שֶׁיָּבְשׁוּ רֹב עָלָיוסא – פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה נִקְרָא הִדּוּר.סב,14

וְכַמָּה שִׁעוּר יְבֵשׁוּת הַפּוֹסֵלסג? יֵשׁ אוֹמְרִיםסד מִשֶּׁנִּפְרָךְ בַּצִּפֹּרֶן כְּשֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין בּוֹ.סה וְיֵשׁ אוֹמְרִיםסו מִשֶּׁיִּכְלֶה כָּל מַרְאֵה יַרְקוּת שֶׁבּוֹ וְהִלְבִּינוּ פָּנָיו – הֲרֵי הוּא נִקְרָא יָבֵשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִפְרָךְ בַּצִּפֹּרֶן, לְפִי שֶׁזֶּהוּ סִימָן שֶׁכָּלָה הַלַּחְלוּחִית שֶׁבּוֹ. וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.סז וּמִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁעַת הַדְּחָק כְּגוֹן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין לוּלָבִין מְצוּיִּין – יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָהסח (אִם אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר,26 עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף סִימָן תרמ"טסט,27):

17 If the tip [of the lulav] has been clipped off, [the lulav] is invalid,14 for it is not considered “beautiful.”

What is meant by its tip? The tallest, middle leaf, which is higher than all the other leaves. If even the smallest amount of this leaf is clipped off, [the lulav] is invalid.

Some authorities maintain that [a lulav] is not disqualified unless most of the length of this tallest leaf has been cut off. One should be stringent and follow the first opinion, but in a pressing situation, when no other lulav can be found, one may rely on the latter opinion, and use such a lulav, reciting a blessing over it, even though less than half of its tallest leaf has been cut off. If, however, the majority of this leaf has been cut off, a blessing should not be recited over such [a lulav], even in a pressing situation. [The only exception] is a place where it is customary to recite a blessing [over the Four Species] even though they are entirely invalid even in a pressing situation, as will be explained in sec. 649[:22-23].28

יז נִקְטַם רֹאשׁוֹ – פָּסוּל,ע,14 לְפִי שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר.עא וְאֵיזֶהוּ רֹאשׁוֹ? זֶה עָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מִכָּל הֶעָלִין,עב וְאִם עָלֶה זֶה נִקְטַם בְּרֹאשׁוֹ אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּאעג – פָּסוּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִיםעד שֶׁאֵינוֹ פָּסוּל אֶלָּא אִם כֵּן נִקְטַם רֹב אָרְכּוֹ שֶׁל עָלֶה זֶה הָעֶלְיוֹן. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר – יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וּמֻתָּר לְבָרֵךְ עַל לוּלָב שֶׁנִּקְטַם מִעוּט שֶׁל עָלֶה הָעֶלְיוֹן,עה אֲבָל אִם נִקְטַם רֻבּוֹ – אֵין לְבָרֵךְ עָלָיו אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַדְּחָק,עו אֶלָּא אִם כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְבָרֵךְ עַל כָּל הַפְּסוּלִין גְּמוּרִים בִּשְׁעַת הַדְּחָק, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרמ"ט,עז עַיֵּן שָׁם:28

18 [A lulav] is invalid if it has thorn-like projections emerging from its spine,29 or if it is contracted or shrunk,13 or if it is bent over frontward, i.e., the side opposite the spine is bent over until the spine appears like a hunchback30 — for [such lulavim] are not considered “beautiful.” Similarly, [a lulav] is invalid if it is bent over to either side.

יח אִם יֵשׁ לוֹ כְּמִין קוֹצִים יוֹצְאִים מִשִּׁדְרָתוֹ,עח,29 וְכֵן אִם נִצְמַת וּנִכְוַץ,עט,13 וְכֵן אִם נֶעֱקַם לְפָנָיו,פ דְּהַיְנוּ הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד הַשִּׁדְרָה נֶעֱקַם וְנִכְפַּףפא עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית שִׁדְרָתוֹ כְּגַב בַּעַל חֲטוֹטָרוֹת30 – פָּסוּל,פב שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר.פג וְכֵן אִם נֶעֱקַם לְאֶחָד מִצְּדָדָיו – פָּסוּל:פד

19 If [the lulav] is bent back, so that the middle of the spine bends inward, it is valid, for this is the way it grows and is considered “beautiful.”30

When does the above apply? When the middle of the spine is bent over. If, however, the top [of the spine] is bent over like a bullrush31 whose head is bent over and bowed downward, [the lulav] is invalid.32 [This applies] whether it is bent forward or backward, for this is not considered “beautiful.”

יט אֲבָל אִם נֶעֱקַם לַאֲחוֹרָיו,פה דְּהַיְנוּ שֶׁשִּׁדְרָתוֹ נֶעֶקְמָה וְנִכְפְּפָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ לְצַד פָּנָיופו – כָּשֵׁר, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹפז וַהֲדָרוֹ.פח,30

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנֶּעֶקְמָה וְנִכְפְּפָה בְּאֶמְצָעִיתָהּ,פט אֲבָל אִם נִכְפְּפָה בְּרֹאשׁוֹצ כְּאַגְמוֹן31 שֶׁרֹאשׁוֹ כָּפוּף וְשָׁחוּחַ לְמַטָּה,צא בֵּין שֶׁנִּכְפְּפָה לְצַד פָּנָיו בֵּין שֶׁנִּכְפְּפָה לְצַד אֲחוֹרָיו – פָּסוּל,צב,32 שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר:צג

20 The above [disqualifications] apply when the spine itself is bent over. If, however, only the leaves are bent over — even if the topmost, middle leaf is also bent over — [the lulav] is valid, for this is the way many lulavim grow, with their leaves bent over.

Some authorities disqualify a lulav if the tops of most of its leaves are even slightly bent over. One should be stringent and follow their ruling.33 In a pressing situation when another lulav cannot be found, one may rely on the first opinion and recite a blessing on such a lulav, even if all its leaves are bent over.

Similarly, from the second day of the festival onward, when the obligation to take a lulav in hand34 is not of Scriptural authority, but is a Rabbinic ordinance,35 one may be lenient and follow the first opinion if another lulav cannot readily be found, as stated in sec. 646[:10].

כ וְכָל זֶה כְּשֶׁהַשִּׁדְרָה בְּעַצְמָהּ הִיא כְּפוּפָה, אֲבָל אִם הֶעָלִין בִּלְבַד הֵן כְּפוּפִים, אֲפִלּוּ נִכְפַּף גַּם הֶעָלֶה הָעֶלְיוֹן הָאֶמְצָעִי – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַרְבֵּה לוּלָבִין שֶׁעֲלֵיהֶן הֵן כְּפוּפִים.צד וְיֵשׁ פּוֹסְלִיןצה אִם רֹב עֲלֵי הַלּוּלָב הֵן כְּפוּפִין בְּרָאשֵׁיהֶן אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר כְּדִבְרֵיהֶם.33 אֲבָל אִם הוּא שְׁעַת הַדְּחָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא לוּלָב אַחֵר – יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה,צו וּמֻתָּר לְבָרֵךְ עַל לוּלָב זֶהצז אֲפִלּוּ אִם כָּל עָלָיו הֵן כְּפוּפִין. וְכֵן מִיּוֹם שֵׁנִי שֶׁל חַג וְאֵילָךְ שֶׁאֵין חִיּוּב נְטִילַת לוּלָב34 בָּהֶן מִדִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִיםצח,35 – יֵשׁ לְהָקֵל כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצֹא בְּקַל לוּלָב אַחֵר. עַיֵּן סִימָן תרמ"ו:צט

21 The above applies when only the tops of the leaves were bent over and the major part of the leaves remained unbent. If, however, the body of the leaves is so bent over towards the middle that it appears that [they are] bent in half, [the lulav] is invalid, for this is not at all “beautiful.”

כא וְכָל זֶה כְּשֶׁלֹּא נִכְפְּפוּ אֶלָּא רָאשֵׁי הֶעָלִין וְנִשְׁאַר הַגּוּף גָּדוֹל מֵהֶעָלִין בְּלִי כְּפִיפָה, אֲבָל אִם גּוּף הֶעָלִין נִכְפְּפוּ הַרְבֵּה מְאֹד לְאֶמְצָעָן וְנִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁנִּכְפַּף הֶעָלֶה לִשְׁנַיִם – פָּסוּל, שֶׁאֵין זֶה הִדּוּר כְּלָל:ק

Footnotes
1.
Vayikra 23:40. As will be explained in the forthcoming sections, the last four phrases allude respectively to the esrog (a citron), the lulav (a closed palm frond), the hadassim (myrtle twigs), and the aravos (willow twigs).
2.
In the original, pri etz.
3.
Sukkah 35a.
4.
Commenting on Sukkah 35a, the source for this statement, the Chasam Sofer (Orach Chayim, Responsum 207) cites the following explanation in the name of Maharam Chaviv: The sap of any other citrus tree — the flavor of the tree — tastes the same as the peel of its fruit; the fruit itself has a different flavor. In the case of the esrog, the actual flesh of its fruit — i.e., the innermost clusters of juice-bearing sacs among which the seeds are embedded — is so minimal as to be insignificant. These clusters (or fruity seed compartments) are surrounded by an extremely thick mass of white, pulpy material. (Fig. 28 on p. 186 below shows an esrog in cross-section.) Since it is this mass that is edible, it can certainly be called “the fruit” of the esrog tree. And its taste is the same as that of the sap.
5.
In the original, hadar.
6.
Sukkah 31a.
7.
In the original, daled minim (often: arbaah minim).
8.
I.e., by a hekesh.
9.
Hence the debate in Minchas Elazar (Vol. 5, Responsum 8) on the status of a lulav taken from a date-palm that itself does not bear dates (e.g., due to the climate). A more recent debate revolves around lulavim taken from a Canary palm, which is readily distinguishable because its leaves emerge from the spine of each branch at much closer intervals than those of the date-palm. Igros Moshe (Orach Chayim, Vol. 4, Responsum 123) and other sources maintain that this is a totally different species and cannot be used for the mitzvah at all. Other contemporary authorities rule that such lulavim are perfectly acceptable (see Piskei Teshuvos 645, footnote 3). Common practice today is to use lulavim from palms that produce edible dates.
10.
In the original, kafus (“bound”). This requirement relates not to the present state of the leaves, but to their potential state.
11.
The smooth central shaft is so called, for just as one’s ribs fan out from either side of the spine, the leaves of the lulav branch out from either side of the shidrah.
12.
In the original, nekudos (lit., “dots”).
13.
Sukkah 32a.
14.
op. cit., 29b.
15.
Ibid. The Alter Rebbe’s ruling is based on his interpretation of the gloss by Turei Zahav on sec. 645:1. Some authorities interpret that gloss differently.
16.
See subsection. 13.
17.
At present, the prevailing custom is not to use a lulav whose leaves are separated at all.
18.
This leaf is the continuation of the spine. All the other leaves grow in pairs, each having an identical counterpart on the other side of the spine. This leaf, uniquely, has no partner.
19.
The first four Hebrew letters (ולקח) denote taking; the last two Hebrew letters (תם) spell the word tam — “perfect.” See Sukkah 34b.
20.
There are thus two main reasons for disqualifying any of the Four Species: (a) lack of beauty, and (b) incompleteness. The latter objection applies only on the first day; the former applies throughout the festival. See sec. 649:17ff.
21.
In the original Aramaic, bediavad (popularly mispronounced bedieved).
22.
In the original Hebrew, lechat’chilah.
23.
In the original Hebrew, mitzvah min hamuvchar.
24.
Sukkah 32b.
25.
In a kosher lulav, every leaf that emerges from a lower point on the shaft of the lulav should overlap [part of] the leaf that emerges from a higher point on the shaft of the lulav. Here, therefore, “the [outer] leaf” (lit., “the upper leaf”) does not signify a leaf that emerges from a higher rung on the shaft, but a leaf that should lie on top of — and partly cover — another leaf which is closer to the shaft.
26.
In Eastern Europe, before the modern advances in travel and communications, this law had far greater relevance than at present. In those times lulavim were sometimes saved for months, even for years. Today, when a lulav can be shipped anywhere in the world with relative ease, there is less room for leniency.
27.
That gloss cites authorities who maintain that greater leniency is granted with regard to a lulav that has become dried out than with regard to other disqualifying factors.
28.
As explained there, this opinion is not accepted.
29.
The Gemara supports this objection by quoting a verse from the Book of Mishlei (3:17) that extols the Torah: “Its ways are pleasant ways, and all its paths are peace” (Sukkah 32a).
30.
Ordinarily, the fronds of a palm emerge from its trunk with the central shaft (the spine) facing downward. The spine is commonly arched, with a slight concave curve. Hence, such a lulav is valid. A convex curve is abnormal, and invalidates the lulav.
31.
Cf. Yeshayahu 58:5.
32.
Sukkah 31b.
33.
The contemporary Chabad practice is to seek lulavim that have no bent leaves (Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 140).
34.
The word lulav is often used to indicate all of the Four Species (see sec. 651:17 below).
35.
Vayikra 23:40 states: “And on the first day, you shall take for yourselves the fruit of a beautiful tree, fronds of a date-palm, a branch of a braided tree, and willows of the brook, and you shall rejoice before G‑d, your L‑rd, for seven days.” As explained by the commentaries to Sukkah 3:12, this verse reflects two requirements of the mitzvah:

(a) To take a lulav in hand on the first day of the festival, as it is written, “On the first day, you shall take....” This obligation applies wherever a Jew lives.

(b) To take a lulav in hand for seven days in the Beis HaMikdash, as it is written, “And you shall rejoice before G‑d [i.e., in the Beis HaMikdash] for seven days.”

After the destruction of the Second Beis HaMikdash, Rabban Yochanan ben Zakkai ordained that even outside that holy site, the lulav should be taken in hand during all seven days of the holiday (with the exception of Shabbos). The authority for this requirement is thus midivrei sofrim, a Rabbinic ordinance.
Sources
א.
לכללות הסימנים תרמה-תרנא, ראה ארבעת המינים ע"פ שו"ע אדמו"ר הזקן (ויינר).
ב.
ויקרא כג, מ.
ג.
גמרא [ברייתא] לה, א. רי"ף שם (יז, א). רא"ש פ"ג סי' טו.
ד.
רש"י שם ד"ה פרי.
ה.
גמרא לא, א (בעי הדר). לבוש ס"א (הדר ויפה).
ו.
תוס' שם ד"ה ור"י סבר. לבוש שם.
ז.
רבא שם לרבי יהודה (לענין לולב). ר"ן (יג, ב) ד"ה לולב (וילפינן שאר מינין מאתרוג). לבוש שם.
ח.
ראה ארבעת המינים (ויינר) ע' מד.
ט.
גמרא לב, א (כפות אם היה פרוד יכפתנו. והיינו לרבי יהודה. ולת"ק במשנה כט, ב סגי בראויין, כדלקמן ס"ד). לבוש שם.
י.
גמרא שם (חרותא בעינא כפות וליכא). רש"י ד"ה חרות וד"ה חרותא וד"ה בעינן כפות (לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש אבל). טור ורמ"א ס"ב. וראה דברי נחמיה סי' מז (מח, ג ואילך).
יא.
גמרא [ברייתא] שם (חרות פסול). טור ורמ"א שם.
יב.
גמרא [ברייתא] שם. רש"י שם ד"ה דומה לחרות (התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ). טור (שדוקא נעשה כעץ פסול). ט"ז ס"ק ג.
יג.
משנה כט, ב וכת"ק. טור ושו"ע ס"א.
יד.
ריטב"א ור"ן במשנה שם ד"ה נפרדו. ב"ח ריש הסי'.
טו.
מגיד משנה פ"ח ה"ג, בשם הגאונים. רמ"א ס"א. ב"י ריש הסי'.
טז.
מגיד משנה שם (דמיירי בעולין למעלה מאליהן). רמ"א שם (שלא יהיו פרודות לגמרי). נהר שלום ס"ק א. וראה דברי נחמיה סי' מז (מט, סע"ד ואילך). מ"מ וציונים.
יז.
משנה שם, לפירוש הרי"ף (טו, א: שנתרו מן השדרה והן תלויין בה), והרמב"ם שם (שידלדלו משדרו), לפי' המ"מ שם (ואפילו לא נדלדלו מעיקר חבוריהן כיון שתלויות למטה פסול). שו"ע ס"ב (כלשון הרמב"ם) ורמ"א שם (כפירוש המ"מ).
יח.
ראה מ"מ וציונים.
יט.
רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נ, ד) בדעת הרי"ף שם. וראה דברי נחמיה שם. ארבעת המינים (ויינר) ע' מו ואילך.
כ.
ריטב"א לב, א ד"ה אמר רב פפא.
כא.
רש"י במשנה שם ד"ה נפרצו. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ד). עטרת צבי ס"ק א. מ"א ס"ק ו. וראה גם לקמן ס"ט.
כב.
תוספתא פ"ב ה"ח. הובא בתוס' כט, ב ד"ה נפרצו. ר"ן (יד, ב דיבור הראשון). רמ"א שם (אף לפירוש הנ"ל בנפרצו). וראה גם לקמן ס"ט. סי' תרמז ס"ו (לענין ערבה).
כג.
ראה עד"ז לקמן סי' תרמו ס"ג־ד, לענין הדס.
כד.
לקמן סי"ג ואילך — אופן כיסוי השדרה.
כה.
מ"א ס"ק ב.
כו.
רמב"ם שם פ"ח ה"ד. שו"ע ס"ג. לבוש ס"ג.
כז.
גמרא לב, א (נחלקה התיומת), לפי' הרי"ף שם (טו, א). רמב"ם פ"ח ה"ד. סמ"ג עשין מד (קכא, א), וסמ"ק סי' קצג (ע' קנט), בשם רבנו חננאל שם. מ"מ שם, בשם הרמב"ן ד"ה ענין נפרצו, ממשמעות הירושלמי פ"ג ה"א. שו"ע שם.
כח.
תוס' כט, ב ד"ה נפרצו (לפירושו שמפרש כן נפרצו). רא"ש פ"ג סי' ו, וטור (בדעת הרי"ף). רמ"א ס"ג. וכדלעיל ס"ז מהתוספתא פ"ב ה"ח.
כט.
רא"ש שם וטור (בדעת הרי"ף). מ"מ שם. לבוש ס"ג. מ"א ס"ק ג.
ל.
רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ד). מ"א ס"ק ו. וכדלעיל ס"ו.
לא.
רבא שם (לולבא דסליק בחד הוצא), לפירוש הרמב"ם שם, כפירוש הרא"ש פ"ג סי' ה. טור ושו"ע שם.
לב.
ר"ן (טו, א) ד"ה תניא. ריטב"א שם ד"ה אמר רבא. לבוש שם.
לג.
רש"י ב"ק צו, א ד"ה התיומת. ר"ן (טו, רע"א). ריטב"א לא, ב ד"ה אמר ר"ה. מ"מ פ"ח ה"ד, בשם יש מי שפירש.
לד.
כדלקמן סי"ז (לענין נקטם) וש"נ.
לה.
פירוש אחר ברש"י (ראה רש"י שם), שהובא בהגהת סמ"ק סי' קצג (ע' קנט) אות ג. תרומת הדשן סי' צו. דרכי משה ס"ק ה. מ"א ס"ק ד. וראה העו"ב תתס ע' 57.
לו.
כל בו סי' עב (מ, ג), לדעת רש"י. רמ"א ס"ג.
לז.
רש"י לב, א ד"ה נחלקה (בפירושו הא', דמיירי בשני עלין: עד העלין שלמטה מהם). הגהת סמ"ק שם (שפירש כן אף בפירוש הב' של רש"י). אור זרוע ח"ב סוס"י שו (על פרש"י אני סומך למעשה). תרומת הדשן שם. דרכי משה שם. רמ"א שם (והכי נוהגין).
לח.
ראה לקמן סי' תרנ ס"א.
לט.
רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ד). מ"א ס"ק ו. וכ"ה לקמן סי"ב.
מ.
גמרא לד, ב (לענין שד' המינים מעכבין זא"ז). וראה גם לקמן סי' תרמח סי"ד (לענין אתרוג).
מא.
רש"י שם ד"ה תמה. וראה לקמן סי' תרמט סי"ז-ט, שמטעם זה (בלבד) פסול ביום הראשון בלבד.
מב.
כדלקמן סי' תרמח סכ"א (לענין חוטמו של אתרוג, וש"נ). ר"ן (יד, סע"א), וריטב"א כט, ב, סד"ה נקטם ראשו (שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג).
מג.
כדלעיל ס"י בדעת רש"י.
מד.
ולא רובו. ר"ן (טו, רע"א), וריטב"א לא, ב ד"ה אמר ר"ה, בתי' הא'. מגיד משנה פ"ח ה"ד (לב' הדעות).
מה.
ראה לעיל סי' תעג ס"ל (לקנותו בדמים יקרים).
מו.
ריטב"א ור"ן שם. רמ"א ס"ג.
מז.
ברייתא לב, א (סדוק כו' פסול). גמרא שם (דעביד כהימנק), לפי' הראב"ד בתמים דעים סי' רלא. הובא ברא"ש פ"ג ס"ב (על שדרה קאמר).
מח.
רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ג: ושני העלין האמצעיים לא נחלקו). רמ"א ס"ז.
מט.
רמב"ם פ"ח ה"ג. שו"ע ס"ז.
נ.
רבנו ירוחם שם (נח, ד). מ"א ס"ק ו. וכדלעיל ס"י וש"נ.
נא.
ראה גמרא שם.
נב.
טור ולבוש ס"ד.
נג.
רבא בגמרא שם (לולבא דסליק בחד הוצא), לפירוש רש"י שם ד"ה דסליק. רא"ש פ"ג ס"ה בשמו. טור ושו"ע ס"ג.
נד.
רבנו ירוחם נתיב ח (נח, ד). לבוש ס"ד. מ"א ס"ק ו. לבוש ס"ג. וראה ר"ן (טו, ב) ד"ה תניא בשם י"א.
נה.
רבא בגמרא שם (לולבא דסליק בחד הוצא), לפירוש הרא"ש שם בשם רב שר שלום (שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' שו). טור ושו"ע ס"ד.
נו.
לבוש ס"ד. עטרת צבי ס"ק ז.
נז.
משנה כט, ב (ציני הר הברזל). כאוקימתא דאביי לב, א. רש"י שם ד"ה ציני. טור ושו"ע שם.
נח.
לבוש שם. עטרת צבי שם.
נט.
משנה כט, ב. טור ושו"ע ס"ה.
ס.
טור ורמ"א ס"ה.
סא.
רא"ש פ"ג סוף ס"ב. טור ושו"ע שם.
סב.
גמרא כט, ב. לא, א. לבוש ס"ה.
סג.
לענין הדס, ראה לקמן סי' תרמו ס"ח. ולענין ערבה, לקמן סי' תרמז ס"ו. ולענין אתרוג, לקמן סי' תרמח ס"א.
סד.
תוס’ כט, ב ד"ה לולב. פירוש הא' ברא"ש שם סי' א, ובטור. דרכי משה ס"ק ג, בשם הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ח ה"ד. רמ"א שם.
סה.
רש"י בכורות לז, א ד"ה נפרכת (לענין בכור). וראה גם לקמן סי' תרמו ס"ח (לענין הדס).
סו.
ראב"ד בתמים דעים סי' רלב. רא"ש שם בשמו. ריטב"א כט, ב ד"ה והיבש. ר"ן (יג, ב) ד"ה לולב. מגיד משנה פ"ח ה"א. טור ושו"ע שם.
סז.
טור (וכן עיקר). ט"ז ס"ק ה.
סח.
הגהות מיימוניות שם. רמ"א שם. ט"ז שם.
סט.
ד"ה וכל הפסולים בשם המרדכי רמז תשנ. רמ"א סי' תרמט ס"ו. לקמן שם סכ"ג־ד.
ע.
משנה כט, ב. טור ושו"ע ס"ו.
עא.
ירושלמי פ"ג ה"א. הובא ברא"ש פ"ג ס"ב. מ"א ס"ק ו.
עב.
ריטב"א כט, ב סד"ה נקטם ראשו. מ"מ פ"ח ה"ג. וראה גם לעיל ס"י.
עג.
תוס’ כט, ב ד"ה נקטם (בשני עלים האמצעיים). רא"ש שם (כנ"ל, וראה טור וב"י סד"ה ומ"ש ופי'). ריטב"א שם. ר"ן (יד, א) ד"ה נקטם. מגיד משנה פ"ח ה"ג.
עד.
ריטב"א שם בשם רבנו יונה. ר"ן ומ"מ שם בשם י"א. ב"י שם בדעת הטור (אופן הא'). עטרת צבי ס"ק ט.
עה.
מנהגים (טירנא) ריש הל' סוכות (לגירסת הדפוסים שלנו, שהתיר רק בנקטם כל שהוא). וגם בריטב"א ומ"א לא כתבו אלא לחשוש לדעת הפוסלים בכל שהוא. וראה גם לקמן סי' תרמו סי"א. תרמח ס"ו וס"ח וסי"ח וס"כ. סי' תרמט סי"ט.
עו.
ב"י שם. ב"ח סד"ה ומ"ש בשם. מ"א ס"ק ו (שלא התירו בזה אלא בהדס, כדלקמן סי' תרמו סי"א).
עז.
סכ"ב־ג.
עח.
גמרא [ברייתא] לב, רע"א, לגירסת ופירוש רש"י שם ד"ה קווץ. טור ושו"ע ס"ח.
עט.
ברייתא שם לגירסת ר"ח ורי"ף (טו, א: כווץ). ערוך ערך קווץ הא'. הובא בתוס' ד"ה קווץ. רא"ש פ"ג ס"ד, בשם הערוך (ערך קווץ הא'). טור ושו"ע שם.
פ.
ברייתא שם, כאוקימתא דרבא שם. טור ושו"ע שם.
פא.
רש"י שם ד"ה מלפניו.
פב.
רמב"ם פ"ח ה"ג. שו"ע שם.
פג.
לבוש ס"ח. וראה גם מ"א ס"ק ו.
פד.
רב נחמן שם וכלישנא קמא. רי"ף שם. רא"ש פ"ג סי' ד. טור ושו"ע שם.
פה.
רבא בגמרא שם. טור ושו"ע שם.
פו.
ראה ב"י סד"ה יש לו (שיש מפרשים דפניו היינו צד השדרה).
פז.
רבא שם. שו"ע ולבוש שם.
פח.
לבוש שם.
פט.
טור ולבוש שם.
צ.
ברייתא לא, ב (כפוף). רש"י שם ד"ה כפוף (ראשו). טור ושו"ע ס"ט.
צא.
רש"י שם.
צב.
לבוש ס"ט.
צג.
ריטב"א כט, ב סד"ה נקטם. לבוש שם.
צד.
רא"ש כלל כד סי' י. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ג). טור ושו"ע ס"ט. דרכי משה ס"ק ו (שכן נוהגין).
צה.
לבוש ס"ט. מ"א ס"ק ח. וראה ספר המנהגים — חב"ד עמ' 65: לוקחין לולב שאין עליו כפופין (הנק' כפתורים־קנעפלאך).
צו.
ט"ז ס"ק י.
צז.
ראה לעיל סי"ז וש"נ.
צח.
כדלקמן סי' תרמט ס"ב.
צט.
סעיף י (לענין הדס). וראה גם לקמן סי' תרמט סי"ט (נכפפו רוב ראשי העלין שבלולב).
ק.
ט"ז שם. אליה רבה ס"ק ט.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining