Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 608 - Order of the Meal Preceding the Fast

Shulchan Aruch: Chapter 608 - Order of the Meal Preceding the Fast

 Email
Show content in:

SECTION 608 The Order of the Meal Preceding the Fast. (1–10)

סימן תרח סֵדֶר סְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת וּבוֹ י' סְעִיפִים:

1 It is a positive Scriptural commandment to add [time] from the mundane realm to the realm of holiness,1 both with regard to afflicting oneself2 and with regard to the prohibition against work, as it is written, “And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening; from evening to evening shall you observe your day of rest.”3

Could [the verse mean] that one should fast on the ninth of the month? [It could not, for] the verse states, “In the evening.”4 If one postulates “in the evening,” should [the fast begin] from nightfall? [It could not, for] the verse states, “On the ninth.” What, then, is implied? One should begin to fast while it is still day.5 From this we learn that we must add [time] from the mundane realm to the realm of holiness.

(Sec. 604[:1] states that from the exposition of this [same] verse it was derived that we are commanded to eat on the day preceding Yom Kippur. Nevertheless, the simple meaning of the verse is that one must actually fast [on part of that day], as explained here. It is only that the Sages commanded that one eat more [than usual] on the day preceding Yom Kippur, for the reason explained there. They found a support6 [for this practice] in the Torah, as it is written, “And you shall afflict [your souls] on the ninth of the month.” The Sages interpreted this to mean that one should prepare oneself for the affliction of the tenth by eating on the ninth.)

[The above teaches only that time must be added] before [the fast]. What source teaches that [time must also be added] after [the fast]? The verse states, “from evening to evening.” This establishes an equation between the two evenings. [Just as time must be added in the evening preceding the fast, time must be added in the evening following the fast.]

[The above refers] solely to Yom Kippur. What source teaches that [time should also be added] with regard to Shabbos? The above verse continues, “shall you observe [your day of rest].”7 What is the source that teaches that [an addition should also be made] with regard to festivals? The verse concludes, “[shall you observe] your day of rest.” [This implies that] whenever you observe a day of rest, you must add to it from the preceding [day] and the following [day].

Lest one think that [non-observance of] this addition8 is punishable by kares,9 a [preceding] verse states,10 “Any [person] who performs any work on that very day,11 I will cause to perish….” Similarly, with regard to afflicting one’s soul, it is written,12 “Any [person] who will not afflict himself on that very day will be cut off.” Thus the punishment of kares is administered for [working or eating on] “that very day,” but not for [committing these transgressions in] the additional time [appended to the holiday].

א מִצְוַת עֲשֵׂה א מִן הַתּוֹרָה ב לְהוֹסִיף מִן הַחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ,ג,1 בֵּין בְּעִנּוּי ד,2 בֵּין בְּאִסּוּר מְלָאכָה,ה שֶׁנֶּאֱמַר ו "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם",3 יָכוֹל יִתְעַנֶּה בַּתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּעֶרֶב",4 אִי בָּעֶרֶב יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּתִשְׁעָה", הָא כֵיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם,5 מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.ז

(וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּמִּקְרָא זֶה לָמַדְנוּ בְּסִימָן תר"ד ח שֶׁמִּצְוָה לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, מִכָּל מָקוֹם פְּשַׁט הַכָּתוּב מִשּׁוּם תַּעֲנִית מַמָּשׁ ט כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּאן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוַת חֲכָמִים הִיא ילְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר יא מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, וּמָצְאוּ לָהֶם סְמָךְ6 מִן הַתּוֹרָה,יב שֶׁנֶּאֱמַר "וְעִנִּיתֶם וגו' בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ", וּפֵרְשׁוּ בּוֹ חֲכָמִים שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ בַּאֲכִילַת תְּשִׁיעִי לְעִנּוּי שֶׁל עֲשִׂירִי יג).

אֵין לִי אֶלָּא מִלְּפָנָיו, מִלְּאַחֲרָיו מִנַּיִן? יד תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב",טו הֻקְּשׁוּ שְׁנֵי הָעֲרָבִים זֶה לָזֶה,טז וְאֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁבָּת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּשְׁבְּתוּ",7 יוֹם טוֹב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁבַּתְּכֶם", כָּל שְׁבוּת שָׁאַתָּה שׁוֹבֵת – אַתָּה מוֹסִיף לָהּ בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ.יז

יָכוֹל יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת9 עַל הַתּוֹסֶפֶת?8 תַּלְמוּד לוֹמַר יח,10 "וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה11 וְהַאֲבַדְתִּי וגו'", וְכֵן בְּעִנּוּי הוּא אוֹמֵר יט,12 "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה וגו'" – עַל עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם עָנוּשׁ כָּרֵת, אֲבָל אֵין עֹנֶשׁ כָּרֵת עַל הַתּוֹסֶפֶת:כ

2 This time must be added before bein hashmashos,13 for [this] period itself is a matter of question: (Is it day) or is it night? Therefore, [observing the prohibitions at this time] is not considered an addition. Indeed, even if Scripture did not forbid [partaking of food or working] at that time, one would still have to refrain because of the possibility of transgression.

ב וְתוֹסֶפֶת זֶה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,כא,13 דְּאִלּוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עַצְמוֹ (סְפֵק יוֹם) סְפֵק לַיְלָה הוּא וְאֵינוֹ נִקְרָא תּוֹסֶפֶת, וְאַף אִם לֹא הָיָה הַכָּתוּב מַזְהִיר עָלָיו – הָיָה צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִסְּפֵק עֲבֵרָה:כב

3 This additional period does not have a fixed measure. Instead, [the concept can be explained as follows]: There is a period of time [sufficient to walk] three-and-a-quarter mil from the beginning of sunset, i.e., when the sun is no longer visible on the earth, until bein hashmashos. [Bein hashmashos] itself begins from [the time it takes to walk] three-quarters of a mil before nightfall.14

If one desires, he may consider this entire time15 as the addition [to the holy day]. If he desires, he may convey this status on part of that time, provided he adds a certain amount of time that is definitely mundane to the holy [day].

ג וְתוֹסֶפֶת זֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר,כג אֶלָּא שֶׁמִּתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה עַל הָאָרֶץ עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא ג' רְבִיעֵי מִילִין קֹדֶם הַלַּיְלָה,14 וְהַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהוּא מַהֲלַךְ ג' מִילִין וּרְבִיעַ רָצָה לַעֲשׂוֹת כֻּלּוֹ15 תּוֹסֶפֶת – עוֹשֶׂה, רָצָה לַעֲשׂוֹת מִקְצָתָהּ – עוֹשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹסִיף אֵיזֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה וַדַּאי מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ:כד

4 [The following principle applies in a situation in which] women eat and drink until the actual beginning of bein hashmashos,16 unaware that it is a mitzvah to add time from the mundane realm to the realm of holiness. If [one] is certain that [his warnings] will not be heeded and they will continue willfully, he should not reprimand them.17 Better that they [transgress] unknowingly18 than knowingly.19

This principle applies to all prohibitions that are not explicitly stated in the Torah, but [(a)] were derived by the Sages through the principles of exegesis, or [(b)] were received as a tradition passed down to them as laws taught to Moshe [orally] on Mount Sinai,20 or [(c)] were ordained by the Sages themselves. If a person unwittingly violates a ruling of the Sages because he does not know of the prohibition, and even if he were to be informed he would not stand corrected, there is no obligation to reprimand him. [On the contrary,] it is preferable for him [to transgress] unknowingly than [to transgress] knowingly.

ד נָשִׁים שֶׁאוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת כה עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כו,16 מַמָּשׁ כז וְהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁמִּצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ – אֵין מְמַחִין בְּיָדָן,17 אִם הוּא יָדוּעַ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ לָנוּ כח וְיַעֲשׂוּ בְּזָדוֹן, דְּמּוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין18 וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים.כט,19

וְכֵן הַדִּין בְּכָל דְּבַר אִסּוּר שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה ל אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים לְמָדוּהוּ מִמִּדְרַשׁ הַפְּסוּקִים,לא אוֹ שֶׁהוּא קַבָּלָה בְּיָדָם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי,לב,20 אוֹ שֶׁהֵן בְּעַצְמָן אָסְרוּ דָּבָר לג וְאָדָם אֶחָד לד עוֹבֵר עַל דִּבְרֵיהֶם בִּשְׁגָגָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָאִסּוּר, וְאַף אִם יוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ לה – אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, דְּמּוּטָב שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג וְלֹא יִהְיֶה מֵזִיד:

5 With regard to a prohibition explicitly stated in the Torah,21 by contrast, one is obligated to reprimand a transgressor even if one knows that he will not accept the rebuke when he is informed of the prohibition.22 [The rationale is that] all of Israel are responsible for each other,23 and by reprimanding [the transgressor] one frees himself of this liability. Nevertheless, one should not reprimand him publicly more than once.24 One should not repeatedly reprimand [the transgressor] publicly25 once he is certain that [the transgressor] will not accept his rebuke. With regard to such matters it was said,26 “Just as it is a mitzvah to say something that will be heeded, so is it a mitzvah not to say something that will not be heeded.”

In private, by contrast, one is obligated to reprimand [the transgressor] even 100 times,27 until the transgressor berates him.28 Since he informed him of the transgression and he [continued] to willfully violate it, each and every member of the Jewish people is obligated to rebuke him, as it is written,29 hocheiach tochiach — “You shall surely rebuke.” [The dual verb implies that one must reiterate a rebuke] even 100 times.

Nevertheless, if the transgression was performed in private, the rebuke should be administered first in private.30 If, however, [the transgressor] does not amend his conduct, he should be shamed publicly until he repents.31 If, however, he transgressed overtly, he should be rebuked immediately, so as not to bring about a desecration of G‑d’s name.32

ה אֲבָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה,לו,21 אַף עַל פִּי שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁהַחוֹטֵא הַזֶּה לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אַף אִם נוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר22 – אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ,לז לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה בָּזֶה לח,23 וְעַל יְדֵי שֶׁמּוֹחֶה בְּיָדוֹ הוּא מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהָעַרְבוּת.

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יוֹכִיחֶנּוּ בָּרַבִּים אֶלָּא פַּעַם אַחַת,24 אֲבָל לֹא יַרְבֶּה בְּתוֹכָחוֹת בָּרַבִּים,25 מֵאַחַר שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ,לט וְעַל זֶה אָמְרוּ מ,26 "כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע".

אֲבָל חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ בְּיָחִיד אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים27 עַד שֶׁיִּנְזֹף בּוֹ הַחוֹטֵא,מא,28 שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר וְהוּא עוֹבֵר עָלָיו בְּזָדוֹן – חַיָּב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחוֹ,מב שֶׁנֶּאֱמַר מג,29 "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" – אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים.מד

מִכָּל מָקוֹם, אִם הִיא עֲבֵרָה שֶׁבַּסֵּתֶר – יוֹכִיחֶנּוּ בִּתְחִלָּה בַּסֵּתֶר,30 וְאִם לֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ – מַכְלִימִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים עַד שֶׁיָּשׁוּב,מה,31 אֲבָל אִם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּגָלוּי – מוֹכִיחִין אוֹתוֹ מִיָּד, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם:מו,32

6 If one rebuked a fellow Jew [for committing a transgression], and [he] berated him, he should not rebuke him again for the same transgression, as it is written,33 “Do not rebuke a mocker.”

ו מִי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ וְנָזַף בּוֹ חֲבֵרוֹ הַחוֹטֵא – לֹא יוֹכִיחֶנּוּ עוֹד מז עַל עֲבֵרָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר מח,33 "אַל תּוֹכַח לֵץ וגו'":

7 If one stopped eating while it was [obviously] still daytime, he may eat again even though he had resolved not to eat any more that day, because he did not articulate [this intent], and the designs of one’s heart are not binding.

If one did articulate [this intent] he is forbidden to eat, (not because of the prohibition of [eating on] Yom Kippur, but) because [he is considered to have taken] a vow, for he explicitly said that he would not eat again that day.34

[Different principles apply,] however, if one undertook the fast of Yom Kippur without further qualification, not stating explicitly that he would no longer eat. If it is before plag haminchah,35 his acceptance is of no consequence, and he may eat again. If, however, (for the reason, see sec. 261[:5],36) it is after plag haminchah, his acceptance is significant and the full stringency of Yom Kippur applies to him. [Besides being forbidden to eat,] he is forbidden to work, to wash, or to anoint himself. He is, however, allowed to wear shoes, as stated in sec. 553.37

There it is explained that it is advisable to be stringent and to stipulate38 at [the conclusion of] the meal preceding the fast that one will still be permitted to eat and drink after the meal.

ז אִם הִפְסִיק מֵאֲכִילָתוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל,מט אַף עַל פִּי שֶׁהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד הַיּוֹם נ – אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לוֹ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹצִיא כֵּן בִּשְׂפָתָיו, דִּדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים.נא וְאִם הוֹצִיא כֵּן בִּשְׂפָתָיו – אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל נב מִדִּין נֶדֶר נג (וְלֹא מֵחֲמַת אִסּוּר יוֹם הַכִּפּוּרִים), כֵּיוָן שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאכַל עוֹד הַיּוֹם.34

אֲבָל אִם קִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּסְתָם וְלֹא אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאכַל עוֹד, אִם הוּא עֲדַיִן קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה,35 – אֵין קַבָּלָתוֹ כְּלוּם נד וּמֻתָּר לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל, וְאִם (עַיֵּן סִימָן רס"א נה,36 טַעַם עַל זֶה) הוּא אַחַר פְּלַג הַמִּנְחָה – אֲזַי מוֹעֶלֶת קַבָּלָתוֹ וְחָל עָלָיו כָּל חֹמֶר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נו וְאָסוּר בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וְסִיכָה,נז חוּץ מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל נח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ"ג,נט,37 וְשָׁם נִתְבָּאֵר דְּטוֹב לְהַחְמִיר וּלְהַתְנוֹת38 בִּסְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת שֶׁיְּהֵא רַשַּׁאי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עוֹד אַחַר הַסְּעוּדָה:ס

8 On the day preceding Yom Kippur, even during the morning meal, one should eat only foods that are readily digestible (so that he will not be [overly] satiated),39 e.g., fowl and fish, so that he will not be satisfied and proud while praying on the day preceding Yom Kippur.

Additionally, one should not eat foods that spur [the production of] semen, e.g., garlic and eggs, even in the morning meal. Milk products and butter,40 by contrast, although they [too] spur the production of semen, are customarily eaten in the morning, since they are easily digestible. One should not, however, partake of them at the meal before the fast that is close to nightfall. Similarly, at that meal one should not partake of foods such as spices and saffron that arouse the body’s natural heat, lest that lead to a nocturnal emission.

ח בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר סא אֲפִלּוּ בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית סב – אֵין לֶאֱכֹל אֶלָּא מַאֲכָלִים קַלִּים לְהִתְעַכֵּל סג (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׂבֵעַ)39 כְּגוֹן בָּשָׂר עוֹפוֹת וְדָגִים,סד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׂבֵעַ וּמִתְגָּאֶה כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל סה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְכֵן אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים הַמַּרְבִּים זֶרַע אֲפִלּוּ בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית, כְּגוֹן שׁוּמִים וּבֵיצִים,סו אֲבָל מַאַכְלֵי חָלָב סז וְחֶמְאָה סח,40 אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַרְבִּין זֶרַע – מִכָּל מָקוֹם נוֹהֲגִין לְאָכְלָם בְּשַׁחֲרִית,סט כֵּיוָן שֶׁהֵם מַאֲכָלִים קַלִּים ע לְהִתְעַכֵּל.

אֲבָל בִּסְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת שֶׁהוּא סָמוּךְ לַלַּיְלָה – אֵין לֶאֱכֹל אוֹתָם. וְכֵן אֵין לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת דְּבָרִים הַמְחַמְּמִים אֶת הַגּוּף [כְּגוֹן] בְּשָׂמִים וְכַרְכֹּם, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי קֶרִי עא בַּלַּיְלָה:

9 One who overate on the day before Yom Kippur should not put his finger down his throat [on Yom Kippur]41 in order to vomit, lest he swallow part of his vomit.

ט אִם אָכַל הַרְבֵּה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר – לֹא יָשִׂים אֶצְבָּעוֹ בְּפִיו עב,41 לְהָקִיא, שֶׁמָּא יִבְלַע מִן הַקִּיאָה:עג

10 One should not eat sesame seeds on the day preceding Yom Kippur, [lest] they cause regurgitation on Yom Kippur.

י לֹא יֹאכַל שֻׂמְשְׂמִין בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלֶה גֵּרָה עד בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:

Footnotes
1.
In the original, lehosif min hachol al hakodesh — from Yoma 81b, which is the source of the following exposition of the verse quoted.
2.
I.e., not only fasting, but also refraining from washing, anointing oneself, marital relations, and wearing shoes. See sec. 611:2.
3.
Vayikra 23:32.
4.
Implying that the fast must start in the evening, after the ninth has passed.
5.
In the original, mibe’od yom.
6.
In the original, smach (often: asmachta) — the linkage with a Scriptural verse that lends support to a Rabbinic enactment, for verses are sometimes left to the discretionary interpretation of the Sages. (See the Talmudic Encyclopedia, Vol. 2, p. 515-522.)
7.
Lit., “shall you rest on,” in which the verb tishbesu (תשבתו) has Shabbos (שבת) as its root.

The above passage is paraphrased in sec. 261:4 in support of the same obligation — to observe Shabbos for an additional period both before and after the holy day.
8.
In the original, tosefes.
9.
Lit., “excision”; i.e., premature death at the hand of Heaven (Moed Katan 28a; Rashi on Vayikra 23:30) and childlessness (Rashi, s.v. aririm, on Vayikra 20:20). Rambam understands kares as signifying that the soul is cut off in the spiritual realms (Hilchos Teshuvah, ch. 8).
10.
Vayikra 23:30.
11.
In the original, be’etzem hayom hazeh.
12.
Loc. cit., v. 29.
13.
Bein hashmashos is the period of twilight between sunset (see subsection 3 below and its footnotes) and the appearance of three stars. As the Alter Rebbe proceeds to explain, the halachic status of this time is much discussed.
14.
In this subsection (as also in sec. 261:5 and 331:5), the Alter Rebbe follows the opinion of the Shulchan Aruch which, in this source, accepts the view of Rabbeinu Tam. Rabbeinu Tam maintains that it takes 18 minutes to walk a mil. According to his view, nightfall is 72 minutes (the time it takes to walk four mil) after sunset. The first 58 1/2 minutes is not even considered bein hashmashos, but as day. The next 13 1/2 minutes — the time it takes to walk three-quarters of a mil — are considered bein hashmashos. The addition to Yom Kippur, Shabbos, and the festivals must be made in the period that precedes the beginning of bein hashmashos. However, this can be after sunset, for according to Rabbeinu Tam, the status of the day has not yet changed.

In Seder Hachnasas Shabbos that appears in his Siddur, the Alter Rebbe notes that R. Yosef Caro in his Shulchan Aruch (Yoreh Deah 262:5) does not accept Rabbeinu Tam’s position at all. This is also evident from the statements of Sifsei Cohen 262:9. Similarly, many other Rishonim do not accept the view of Rabbeinu Tam. Moreover, the Alter Rebbe points out, by 72 minutes after nightfall the sky is filled with stars; it is not merely that three average stars first appear.

Accordingly, he explains that in Eretz Yisrael nightfall begins slightly more than 20 minutes after the disappearance of the sun on the horizon; i.e., there is a difference of four minutes between the time when the sun is no longer seen (i.e., shkiah hanireis — the “visible sunset”) and true sunset. The obligation to append time from the mundane realm to the realm of holiness relates to this four-minute margin. This is followed by the period of bein hashmashos, which last 18 minutes. (According to this view, it takes 24 minutes to walk a mil, and the time it takes to walk three-quarters of a mil is 18 minutes.)

This applies only in the months of Nissan and Tishrei. Throughout the year, the time varies slightly according to the angle of the sun’s position in relation to earth. In countries located to the north or to the south of Eretz Yisrael, the difference in latitude causes this time to be protracted slightly, and bein hashmashos lasts for approximately 30 minutes. According to this understanding, the addition for Yom Kippur and Shabbos must begin before sunset.

In this context, it is significant to mention the Lubavitch custom of fasting 26 hours on Yom Kippur. (See HaYom Yom, entry for Yom Kippur, and Sefer HaSichos 5705, p. 21.) The Rebbe writes that the 26th hour need not be complete (Igros Kodesh, Vol. 10, p. 297). Thus it is sufficient to fast slightly more than 25 hours.
15.
I.e., the time from sunset until the beginning of bein hashmashos, as indicated in subsection 2.
16.
Shabbos 148b.
17.
Magen Avraham 608:1 states that this principle applies only when one is absolutely certain that his rebuke will not be heeded. Otherwise, he should attempt to influence them.
18.
I.e., without having heard that this activity is prohibited.
19.
I.e., after having been informed and reprimanded.
20.
In the original, halachah leMoshe miSinai.
21.
In his Seder Hachnasas Shabbos, loc. cit., the Alter Rebbe cites the ruling of Magen Avraham 608:2, that if an explicit Scriptural prohibition is involved, we are commanded to rebuke others even when it is not even certain that they are violating it. For example, as stated above, there is a doubt as to whether bein hashmashos is part of the day or part of the night. Hence, if one sees a fellow Jew eating or working during bein hashmashos on Yom Kippur, one should certainly rebuke him, for it is possible that he is violating an explicit Scriptural prohibition. In such a case, the leniency stated in subsection 4 does not apply.
22.
In sec. 156:7 the Alter Rebbe specifies that this obligation applies only to a fellow Jew with whom one is familiar, for the transgressor will certainly not heed the rebuke of a stranger. Significantly, the Alter Rebbe’s ruling there is based on Magen Avraham 608:3, yet he makes the above comment in that section, not in the present section to which his source corresponds. The differences between the stances of the Alter Rebbe in these two discussions are analyzed in: R. Levi Yitzchok Raskin, Siddur Rabbeinu HaZakein im Tziyunim, Mekoros VeHe’aros, p. 699ff.
23.
In this vein, Shabbos 54b teaches that one who has the potential to rebuke a fellow Jew for a sin and fails to do so is considered responsible for it, for the transgressor may have desisted in response to a timely word of rebuke. With regard to the mutual responsibility of the Jewish people, see Shevuos 39a and Sanhedrin 27b. See also sec. 585, footnote 9 above.
24.
In sec. 156:7, the Alter Rebbe states that this restriction applies only to an individual; a Rabbinical court (beis din) must rebuke transgressors repeatedly.
25.
Arachin 16b.
26.
Yevamos 65b.
27.
I.e., repeatedly.
28.
This statement follows the view of R. Yochanan (Arachin, loc. cit.). The opposite stance — of Rav — is adopted by Rambam (Hilchos De’os 6:7), who makes this obligation extend until the offender strikes the rebuker and declares, “I will not heed!”

The Alter Rebbe quotes these words in sec. 156:8, but not here (608:5), whereas Rama (in the corresponding source, Orach Chayim 608:2) does. The Alter Rebbe’s ruling here follows Semak, who is cited in Magen Avraham, 608:3.
29.
Vayikra 19:17, as interpreted by Bava Metzia 31a.
30.
To spare the transgressor embarrassment.
31.
Cf. Rambam, loc. cit., 6:8 (also cited by the Alter Rebbe, loc. cit.).
32.
I.e., it is a desecration of the honor of G‑d’s name if a transgression is committed in the presence of people who remain silent and do not protest, thereby implying their acceptance of what they witness.
33.
Mishlei 9:8.
34.
In a situation of necessity, he can have the vow annulled by the appropriate procedure (hataras nedarim).
35.
I.e., one-and-a-quarter seasonal hours before sunset.
36.
The Alter Rebbe refers there to sec. 263:6, which states that one should not light Shabbos candles before plag haminchah, because at that early hour it is not obvious that this is being done in honor of Shabbos. Similarly, it might be said, undertaking the fast well before the approach of the holy day does not make one’s motivation evident.
37.
Sec. 553 of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not extant. In his gloss to the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, Turei Zahav 553:1 writes that since a person in this situation continues to wear his shoes, it as if he explicitly stated that he has undertaken all the restrictions of Yom Kippur except for this one.
38.
Either verbally or in thought (Machtzis HaShekel 553:2).
39.
This phrase is enclosed by parentheses in the original text, and its repetition shortly afterwards suggests that it is a printing error. Alternatively, the first phrase may refer to physical satiation, while the second may signify the smugness that glut may bring.
40.
See Yoma 18a; see also Igros Kodesh of the Rebbe, Vol. 3, p. 210.
41.
Bracketed phrase added by Kuntreis HaShulchan, following Magen Avraham.
Sources
א.
ראה רש"י סוכה כח, ב ד"ה הואיל.
ב.
ביצה ל, א. שבת קמח, ב. תוס' ר"ה ט, א ד"ה ורבי עקיבא. ב"י ומ"א ריש הסי'.
ג.
גמרא [ברייתא] פא, ב. טור ושו"ע ס"א.
ד.
ברייתא שם (מתענה). רמב"ם הל' שביתת העשור פ"א ה"ו (לצום ולהתענות). טור (באיסור אכילה). לבוש ס"א (באיסור אכילה ושתיה). וראה גם לקמן סי' תריא ס"א (כל הדברים האסורים בעיקר היום).
ה.
משמעות רי"ף (ב, ב). רא"ש פ"ח סי' ח. טור ולבוש שם. שו"ע (סי' רסא ס"א בשם יש אומרים, אף לענין שבת). וראה גם לעיל שם ס"ד (בשם יש אומרים).
ו.
ויקרא כג, לב.
ז.
ברייתא שם. הובא ברי"ף ורא"ש שם. לבוש שם. לעיל שם.
ח.
סעיף א. וכקושיית הלבוש ס"א בהג"ה.
ט.
ראה לקמן ס"ד.
י.
ב"י סי' תיח ד"ה ויחיד. שו"ע סי' תקע ס"ג.
יא.
הגהות מיימוניות סוף הל' שביתת העשור. שו"ע סי' תרד. לעיל שם ס"א (שמצוה לאכול).
יב.
ב"י סי' תיח שם, ובסימן תקסח ד"ה ומ"ש ואין צריך.
יג.
כדלעיל סי' תרד ס"א, וש"נ.
יד.
ברייתא שם, לגירסת הרי"ף ורא"ש שם. וראה לעיל סי' רסא ס"ד (כגירסה שלנו). סי' רצג ס"א (שיעור ההוספה).
טו.
ברייתא שם. רמב"ם שם.
טז.
קרבן אהרן על הספרא על הפסוק (אמור פי"ד). וראה התמים ע' 620. סופרים וספרים ע' 18. פרדס חב"ד 9 ע' 93.
יז.
ברייתא שם לגירסת הרי"ף ורא"ש שם. ולעיל שם: ימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו, שבתות מנין תלמוד לומר שבתכם, הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפים מחול על הקדש מלפניה ולאחריה.
יח.
ויקרא כג, ל.
יט.
שם כג, כט.
כ.
ברייתא פא, א. הובא ברי"ף ורא"ש שם. וראה לקו"ש חט"ז ע' 235 הערה 32.
כא.
רא"ש פ"ח סי' ח. טור ושו"ע ס"א.
כב.
רא"ש שם. וראה גם לעיל סי' רסא ס"ה (ספק לילה ואסור בו במלאכה מן התורה בלא מצות תוספת). ושם ס"א (ואם עשה חייב אשם תלוי). וקו"א שם סק"ג (בין השמשות הוא בכלל התוספת בעל כרחו אף אם הוא יום כיון שהוא סמוך לחשכה ממש, ואף שלא קבלו הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני).
כג.
רא"ש שם. טור ושו"ע ס"א.
כד.
רמב"ן בתורת האדם שער אבלות ישנה. ר"ן (ב, ב) ד"ה ת"ר ועניתם. שו"ע סי' רסא ס"ב. וכ"ה לעיל סי' רסא ס"ה. וראה בנסמן שם, שבסדר הכנסת שבת פסק כהגאונים שזמן בין השמשות הוא מתחלת השקיעה ועד צאת הכוכבים, ושיעור זמן זה תלוי לפי האקלים וזמני השנה. ועוד שם, ששקיעה האמתית היא בעת סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, וזמן תוספת שבת היא קודם שקיעה הנראית, שהיא קודם סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים.
כה.
גמרא שבת קמח, ב. ביצה ל, א. רמב"ם הל' שביתת העשור פ"א ה"ז. שו"ע ס"ב.
כו.
לבוש ס"ג. ובגמרא וברמב"ם ובשו"ע שם: עד שחשכה. ולענין בין השמשות עצמה, ראה סדר הכנסת שבת – ב' דעות, ושהעיקר להלכה להחמיר בשל תורה. וראה גם לעיל סי' קנו ס"ז (שגם דבר שאיסורו מספק דינו כודאי).
כז.
כדלעיל ס"ג, שתוספת זה אין לו שיעור.
כח.
תוס' שבת נה, א ד"ה ואע"ג. רא"ש ביצה פ"ד סי' ב. ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. וראה גם לעיל סי' קנו סוף ס"ז (לענין בית דין) וש"נ. סדר הכנסת שבת (לענין בין השמשות).
כט.
שבת קמח, ב. ביצה ל, א. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה גם לעיל שם (לענין יחיד ולענין רבים ולענין בית דין) וש"נ.
ל.
רא"ש שם בשם בעל העיטור הל' יום טוב סי"ג. ר"ן ביצה (טז, ב) ד"ה והך. רמ"א ס"ב. וכ"ה לעיל שם (לענין בית דין) וש"נ.
לא.
העיטור ורא"ש שם.
לב.
שו"ת מהר"ם אלשקר סי' לה.
לג.
שבת שם. ביצה שם.
לד.
ראה לעיל שם (חילוק בין יחיד לרבים לענין מזיד).
לה.
מ"א סק"א. וכדלעיל בתחלת הסעיף וש"נ.
לו.
רא"ש שם בשם בעל העיטור. ר"ן שם. רמ"א ס"ב.
לז.
וכיון שהודיעו דינו כמזיד, ויש בו מצות הוכחה, שבזה מיירי בהמשך הסעיף. וראה סדר הכנסת שבת (חובה של תורה למחות). תניא פ"א (מי שיש בידו למחות ולא מיחה).
לח.
שיטה מקובצת ביצה שם ד"ה והקשה, בשם ריטב"א (לענין מזיד). וכדלעיל סי' קצז ס"ו וש"נ. וראה אסוקי שמעתתא מד, ב ואילך. אבני נזר יו"ד סי' תעג ס"ק ז. חקרי הלכות ח"א לד, א. ח"ב ס, ב.
לט.
נמוקי יוסף יבמות כא, רע"ב. רמ"א שם. וראה לעיל סי' קנו ס"ז (שאינו מחלק בזה בין מוכיחו ביחיד למוכיחו ברבים, אלא בין יחיד לרבים), וס"ח (מתי יכול להוכיחנו ברבים). לקמן חו"מ הל' אונאה ס"ל. וראה אבני נזר שם ס"ק ג.
מ.
גמרא יבמות סה, ב ובנימוקי יוסף שם. וכ"ה לעיל שם.
מא.
ערכין טז, ב כבן עזאי ורבי יוחנן. סמ"ק סי' קיב. מ"א סק"ג. וכ"ה לקמן ס"ו. אבל לעיל שם (כרמ"א כאן): עד שיכנו החוטא או יקללנו, וש"נ.
מב.
ולעיל שם: ואינו מחוייב להוכיח אלא עמיתו שהוא חבירו שהוא גס בו, אבל איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אינו צריך להוכיחו כיון שבודאי לא ישמע לו, אבל חבירו אפילו אם יודע שלא ישמע לו חייב להוכיחו. וראה תניא ח"א פל"ב: הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ומצות.
מג.
ויקרא יט, יז.
מד.
ב"מ לא, א. וראה גם לעיל שם.
מה.
רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ח. סמ"ג ל"ת ו. וכ"ה לעיל שם (בדברי שמים). לקמן חו"מ שם.
מו.
סמ"ק שם. מ"א שם. וכ"ה לעיל שם.
מז.
כדלעיל ס"ה וש"נ.
מח.
משלי ט, ח. מ"א שם. וראה יבמות סה, ב.
מט.
תוס' עירובין מא, א ד"ה אי, בשם איכה רבתי (ג, ו). רא"ש פ"ח סוס"י כה. טור ושו"ע ס"ג.
נ.
מ"מ הל' תענית פ"ג ה"ג בשם ויש מן האחרונים. ב"י סי' תקנג ד"ה ומ"ש רבנו וכ"כ הרי"ף. רמ"א סי' תקנג ס"א. לבוש שם ס"א.
נא.
רמ"א שם. לבוש שם.
נב.
רי"ף תענית (ג, ב), ורמב"ם שם, לפירוש המ"מ שם. שו"ע ורמ"א שם ס"א. לבוש שם. מ"א כאן סק"ד.
נג.
משמעות מ"א שם, שלמד כן מדין שבסימן תקסב סי"א. וראה לבוש שם.
נד.
ב"י סוס"י תקנג, בשם הרמב"ן בתורת האדם (ענין אבלות ישנה ד"ה עד כאן פירשנו בשיעורי בין השמשות). רבנו ירוחם נתיב ז ח"א (נא, א). מ"א שם.
נה.
ס"ה ובקו"א סוף סק"ג.
נו.
מדין עצומו של יום ולא רק מדין תוספת (ראה לעיל קו"א שם).
נז.
ראה ב"ח סי' תקנג ד"ה ומ"ש רבנו אדברי הראב"ד. ט"ז שם ס"ק א. מ"א שם סק"ד (לענין רחיצה בתשעה באב).
נח.
ט"ז סי' תקנג שם.
נט.
סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ב"ח וט"ז ומ"א שם.
ס.
מ"א שם ס"ק ב, להחמיר לדעת הפוסקים (הובאו בב"ח כאן ושם, ובמ"א כאן ס"ק ד) שקבלה בלב הוי קבלה.
סא.
כלבו סי' סח (לג, א) בשם הר"מ (ראה תשב"ץ סי' קכז). שו"ע ס"ד.
סב.
ב"ח בסוף הסימן, ממשמעות התוס' ע"ז ה, ב ד"ה וכדברי.
סג.
כלבו שם. שו"ע שם.
סד.
תוס' שם.
סה.
כלבו שם. שו"ע שם.
סו.
ט"ז סק"ג.
סז.
מהרי"ל הל' ערב יוה"כ (ע' שיט). רמ"א ס"ד.
סח.
ראה מ"א סק"ו. וראה אג"ק ח"ג ע' רי. שלחן המלך ח"ב ע' ריב.
סט.
מהרי"ל שם. רמ"א שם.
ע.
מ"א סק"ז.
עא.
מהרי"ל שם. רמ"א שם ומ"א סק"ה.
עב.
בקונטרס השלחן הגיה: בפיו ביוה"כ להקיא.
עג.
ס' החסידים סי' תשסט. מ"א סוף סק"ז.
עד.
ס' החסידים שם. מ"א שם. וראה עוד לעיל סי' – סי"ד.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining