SECTION 588 The Time for the Sounding of the Shofar. (1–9)

סימן תקפח זְמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

1 The time for the sounding of the shofar is during the day,1 as it is written,2 “It shall be a day of sounding [the shofar]”; i.e., [the shofar] should be sounded by day and not at night. The entire day is acceptable for the sounding of the shofar, from dawn3 until the appearance of the stars.4

Our Sages, nevertheless, required that we wait until sunrise, in order to remove any doubt as to whether it is [still] night, for not everyone is knowledgeable with regard to [the time of] dawn. However, if a person transgressed and sounded the shofar after dawn, before sunrise, he has fulfilled his obligation and is not obligated to sound it a second time.

א זְמַן תְּקִיעַת שׁוֹפָר בַּיּוֹם,א,1 שֶׁנֶּאֱמַר ב,2 "יוֹם תְּרוּעָה וגו'" – בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה.ג וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִתְקִיעַת שׁוֹפָר ד מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר ה,3 עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים,ו,4 אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים הִצְרִיכוּ לְהַמְתִּין עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה ז שֶׁיָּצָא מִכְּלַל סְפֵק לַיְלָה,ח שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר.ט וּמִכָּל מָקוֹם אִם עָבַר וְתָקַע מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה – יָצָא,י וְאֵין צָרִיךְ לִתְקֹעַ שֵׁנִית:

2 [The law governing a situation] in which one heard part of a tekiah before dawn and part after dawn is explained in sec. 587[:4].

ב אִם שָׁמַע מִקְצָת תְּקִיעָה קֹדֶם עַמּוּד הַשַּׁחַר וּמִקְצָתָהּ אַחַר עַמּוּד הַשַּׁחַר – נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"ז:יא

3 [The law governing a situation] in which one heard nine shofar blasts over [the course of] nine hours during the day or from nine men who sounded [the shofar] simultaneously is explained in sec. 590[:13-14].5

ג שָׁמַע תֵּשַׁע תְּקִיעוֹת בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בַּיּוֹם אוֹ מִתֵּשַׁע בְּנֵי אָדָם שֶׁתָּקְעוּ כְּאֶחָד – נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"צ:יב,5

4 When the festival of Rosh HaShanah falls on Shabbos, the shofar is not sounded.6 Sounding the shofar does not involve a forbidden labor; it is forbidden on Shabbos and festivals only as a result of a Rabbinic decree,7 [because] it is considered a mundane activity.8 Why then does [the performance of] a Scriptural commandment not override such a light prohibition, as it does on every Rosh HaShanah?9 It is not [even] designated as a shvus10 in a complete sense.

[The prohibition was enacted, because] “everyone is obligated to hear the sounding of the shofar but not everyone knows how to sound the blasts [correctly. The Sages therefore] decreed [that the shofar should not be sounded], lest someone take the shofar in hand and go to an expert to learn [how to sound it], and thus carry it four cubits in the public domain.”11

ד יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – אֵין תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר,יג,6 אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה בַּשּׁוֹפָר אֵינָהּ מְלָאכָה יד וְאֵינָהּ אֲסוּרָה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,טו,7 מִשּׁוּם עוּבְדִּין דְּחֹל.טז,8 וְלָמָה אֵין דּוֹחִין אִסּוּר קַל כָּזֶה יז מִפְּנֵי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה יח כְּמוֹ שֶׁדּוֹחִין אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה יט,9 הוֹאִיל וְאֵין בּוֹ שְׁבוּת10 גָּמוּר, לְפִי שֶׁהַכֹּל חַיָּבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְאֵין הַכֹּל בְּקִיאִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵלֵךְ אֵצֶל הַבָּקִי לִלְמֹד וְיַעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:כ,11

5 The laws pertaining to moving12 the shofar on [Rosh HaShanah that falls on] a Shabbos are the same as those that apply on all other Shabbosos throughout the year; i.e., a shofar may be moved only because its place is needed or because it itself is needed for some purpose [which is not forbidden on Shabbos], e.g., to support a dish or the like.

When does the above apply? On Shabbos. If, however, [Rosh HaShanah] falls during the week, [different rules apply]. It is permitted to move the shofar, even if it is not needed for some purpose and even its place is not required. [The rationale is that] since it is sounded that day, it is governed by the laws applying to a utensil employed for a permitted purpose, which are described in sec. 308[:16].13

Nevertheless, on the day [of Rosh HaShanah] one may not use it or derive benefit from it, e.g., to use it to support a dish or the like, because it was set aside to be used only for its mitzvah, as will be clarified in sec. 665; see that source.14

ה וְדִין טִלְטוּל12 הַשּׁוֹפָר בְּשַׁבָּת זוֹ כְּדִין טִלְטוּלוֹ בְּכָל שַׁבְּתוֹת הַשָּׁנָה, שֶׁאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ כִּי אִם לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ,כא דְּהַיְנוּ לִסְמֹךְ בּוֹ אֶת הַקְּעָרָה וּכַיּוֹצֵא בָּזֶה.כב

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשַׁבָּת, אֲבָל אִם חָל בְּחֹל אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ כג אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ בַּיּוֹם, וְדִינוֹ כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ח,כד,13 מִכָּל מָקוֹם אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כה וְלֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ כו בּוֹ בַּיּוֹם כז כְּגוֹן לִסְמֹךְ בּוֹ אֶת הַקְּעָרָה וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה, שֶׁהֲרֵי הֻקְצָה לְמִצְוָתוֹ,כח וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרס"ה,כט עַיֵּן שָׁם:14

6 If a child sounded the shofar [on Rosh HaShanah that fell] on Shabbos, the rabbinic court15 is required to restrain him from doing so, as clarified in sec. 343[:1]; see that source.16 [This applies] even if he has not reached the age at which he should be trained [to observe the mitzvos.]17

(Even18 though the essence of the mitzvah of hearing the shofar is hearing its sound alone,)19 if the person sounding the shofar is exempt from this mitzvah, his shofar blasts cannot enable others to discharge their obligation thereby.

The following individuals are exempt: women and bondmen, because this is a positive mitzvah whose observance is associated with a specific time;20 and deaf-mutes, mentally and emotionally incompetent individuals,21 and minors.22

[Hence, even if a minor] reaches an educable age, he cannot enable adults to discharge their obligation, for it is mandated by Scriptural Law.23

ו קָטָן הַתּוֹקֵעַ בְּשַׁבָּת זוֹ – בֵּית דִּין15 מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ ל,17 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שמ"ג,לא עַיֵּן שָׁם.16

(אַף לב עַל פִּי 18 שֶׁעִקַּר מִצְוַת שְׁמִיעַת שׁוֹפָר לג הִיא שְׁמִיעַת קוֹלוֹ בִּלְבַד,לד,19 מִכָּל מָקוֹם) אִם הַתּוֹקֵעַ הוּא פָּטוּר מִמִּצְוָה זוֹ – אֵינוֹ מוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּתְקִיעָתוֹ.לה וְאֵלּוּ הֵן הַפְּטוּרִים: נָשִׁים לו וַעֲבָדִים לז מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא,לח,20 וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה21 וְקָטָן לט,22 אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְחִנּוּךְ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הַגְּדוֹלִים יְדֵי חוֹבָתָן שֶׁחַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה:מ,23

7 One who is mute who can hear but cannot speak is considered mentally competent and is obligated to hear the sounding of the shofar.24 He can therefore fulfill the mitzvah on behalf of others; one of the listeners should recite the blessing and he should sound the shofar.

If a person can speak but cannot hear, he cannot fulfill the mitzvah on behalf of others, for since he cannot hear he is not obligated by the mitzvah, which is not to sound [the shofar], but to hear it.

ז חֵרֵשׁ הַשּׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר הֲרֵי הוּא כְּפִקֵּחַ מא וְחַיָּב בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר,24 וּלְפִיכָךְ הוּא מוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן,מב וְאֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִין מְבָרֵךְ וְהוּא תּוֹקֵעַ.מג אֲבָל הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֵינוֹ מוֹצִיא, דְּכֵיוָן דְּאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא,מד דְּאֵין הַמִּצְוָה בַּתְּקִיעָה אֶלָּא בַּשְּׁמִיעָה:מה

8 A blind man is obligated to hear the shofar being sounded. If a blind man held the position of sounding the shofar every year and was then replaced because [the congregation] gave weight to the view that a blind person is exempt from all the mitzvos stated in the Torah,25 he should be reinstated if no one else is equally capable. Initially, however, he should not have been displaced, even though there is someone equally capable, for we follow the principle that a blind person is obligated to observe all the mitzvos of the Torah.

ח סוּמָא חַיָּב בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר. וְאִם הָיָה מֻחְזָק לִתְקֹעַ בְּכָל שָׁנָה וְסִלְּקוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁחָשְׁשׁוּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מו דְּסוּמָא פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה,25 אִם אֵין בָּקִי בִּתְקִיעָה כָּמוֹהוּ – יַחֲזִירוּהוּ לְמִנּוּיוֹ, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אֵין לְסַלְּקוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא בָּקִי כָּמוֹהוּ,מז לְפִי שֶׁהָעִקָּר אֶצְלֵנוּ דְּסוּמָא חַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה:מח

9 A tumtum26 and a hermaphrodite27 are obligated [to hear the shofar] only because of the doubt as to whether they are males. Therefore they cannot act on behalf of others whose obligation [in the performance of this mitzvah] is definite. One hermaphrodite may, however, fulfill the obligation on behalf of another hermaphrodite, who like himself is obligated only because of a doubt.

[A hermaphrodite] cannot fulfill the obligation on behalf of a tumtum. Indeed, even a tumtum cannot fulfill the obligation on behalf of a tumtum like himself, because though [both parties] are obligated by reason of a doubt, [the reasons for the doubt are different]: surgery may prove one tumtum to be a male and the other, a female. 28

ט טֻמְטוּם26 וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מט,27 אֵין חַיָּבִין אֶלָּא מִסָּפֵק שֶׁמָּא הֵן זְכָרִים,נ לְפִיכָךְ אֵינָן מוֹצִיאִין אֶת אֲחֵרִים שֶׁחַיָּבִים בְּוַדַּאי,נא אֲבָל מוֹצִיא הוּא הָאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֶת הָאַנְדְּרוֹגִינוֹס כְּמוֹתוֹ נב שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִסָּפֵק, אֲבָל אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הַטֻּמְטוּם,נג וַאֲפִלּוּ טֻמְטוּם כְּמוֹתוֹ אֵינוֹ מוֹצִיא נד אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם סָפֵק, דְּשֶׁמָּא לִכְשֶׁיִּקָּרַע טֻמְטוּם זֶה יִמָּצֵא זָכָר וְלִכְשֶׁתִּקָּרַע זוֹ תִּמָּצֵא נְקֵבָה:נה,28