Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 582 - Order of Prayers During the Ten Days of Repentance and Rosh HaShanah

Shulchan Aruch: Chapter 582 - Order of Prayers During the Ten Days of Repentance and Rosh HaShanah

Show content in:

SECTION 582 The Order of Prayers During the Ten Days of Repentance and Rosh HaShanah. (1–17)

סימן תקפב סֵדֶר תְּפִלּוֹת עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבוֹ י"ז סְעִיפִים:

1 Throughout the year, one [concludes] the third blessing of Shemoneh Esreh [with the words] HaE-l hakadosh (“the holy G‑d”), and the eleventh blessing [with the words] Melech ohev tzedakah u’mishpat (“the King who loves charity and justice”).1 During the ten days from Rosh HaShanah through Yom Kippur,2 however, one must say HaMelech hakadosh (“the holy King”) and HaMelech hamishpat (“the King of judgment”), for on these days the Holy One, blessed be He, reveals His Sovereignty [by] standing in judgment over the [entire] world.

[The following principles apply] if one errs and says HaE-l hakadosh or is uncertain if he said [HaE-l hakadosh or] HaMelech hakadosh: If he became aware [of his error] only after he ended [the third] blessing — and needless to say, if he already began the fourth blessing — and the time it takes for a student to greet his teacher3 had already elapsed, he must recommence Shemoneh Esreh. [He cannot simply repeat the third blessing,] because the first three blessings [of Shemoneh Esreh] are considered as one unit.4

א כָּל הַשָּׁנָה אָדָם מִתְפַּלֵּל "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ" בִּבְרָכָה ג' וּ"מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט"1 בִּבְרָכָה י"א, חוּץ מֵעֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים2 שֶׁבָּהֶן צָרִיךְ לוֹמַר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" "הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט",א לְפִי שֶׁבַּיָּמִים הַלָּלוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה מַלְכוּתוֹ לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם.ב

וְאִם טָעָה ג וְאָמַר "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ", אוֹ שֶׁהוּא מְסֻפָּק ד אִם אָמַר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ", אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה ה כְּדֵי שְׁאִילַת שְׁלוֹם תַּלְמִיד לְרַבּוֹ ו,3 אַחַר גְּמַר הַבְּרָכָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁהִתְחִיל בְּרָכָה רְבִיעִית ז – צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּאַחַת:ח,4

2 If one became aware [of his error immediately,] before this timespan passes, he should [correct himself and] say HaMelech hakadosh; there is no need to recommence [Shemoneh Esreh].

Similar laws apply with regard to [correcting oneself if one said Melech ohev tzedakah u’mishpat instead of] HaMelech hamishpat. However, if one became aware [of his error] after this timespan, he need not return to the beginning of Shemoneh Esreh, because [by saying the former phrase, he also] mentioned G‑d’s Kingship.

Some authorities, however, maintain that if one became aware [of his error] before completing Shemoneh Esreh, he should return to [the eleventh] blessing, Hashivah [shofteinu, and repeat it and all the following blessings]. If he became aware [of his error] after completing Shemoneh Esreh, he should recommence Shemoneh Esreh, according to the principle explained in sec. 117[:3-5].5

[Their rationale is] that there is a [significant] difference between the phrases Melech ohev tzedakah u’mishpat and HaMelech hamishpat. Throughout the year, tzedakah (“charity”) is the dominant theme, and that is why [the Sages] gave it precedence over the theme of judgment. On these days, by contrast, mishpat (“judgment”) is the dominant theme, so charity is not mentioned at all. [Thus the conclusion recited throughout the year is not appropriate during these days.]

With regard to the actual ruling, [we follow the principle that] whenever there is a doubt [as to whether or not] a blessing [should be recited], we rule leniently;6 [i.e., the blessing should not be recited].7 Therefore, if one became aware of his error before completing Shemoneh Esreh, he is not required to return to the blessing Hashivah, in order that he should not recite a blessing that is possibly unwarranted. After completing Shemoneh Esreh,8 however, it is advisable to repeat Shemoneh Esreh as a freewill [prayer],9 [and this time recite the appropriate wording in the eleventh blessing]. One is not obligated to make a personal addition [to justify the repetition, as is usually required if Shemoneh Esreh is recited as a freewill prayer], because its present recitation is due to the doubt [as to whether or not he had previously fulfilled his obligation], as stated in sec. 107[:1].

ב וְאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי שִׁעוּר הַזֶּה – אוֹמֵר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ", וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ.ט

וְכֵן הַדִּין בְּ"הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט".י וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי שִׁעוּר הַזֶּה שֶׁאָמַר "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ,יא כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן מַלְכוּת.יב

וְיֵשׁ אוֹמְרִים יג דְּאִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הָשִׁיבָה, וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ז,יד,5 מִשּׁוּם דְּיֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" לְ"הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט", דִּבְכָל הַשָּׁנָה הַצְּדָקָה עִקָּר וּלְכָךְ הִקְדִּימוּהָ לְמִשְׁפָּט, אֲבָל בַּיָּמִים הַלָּלוּ הַמִּשְׁפָּט עִקָּר וּלְכָךְ אֵין מַזְכִּירִין צְדָקָה כְּלָל.טו

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה סְפֵק בְּרָכוֹת6 לְהָקֵל,טז,7 וּלְפִיכָךְ אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם תְּפִלָּתוֹ – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לְבִרְכַּת הָשִׁיבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ סְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה,יז אֲבָל לְאַחַר שֶׁעָקַר רַגְלָיו8 – טוֹב שֶׁיִּתְפַּלֵּל עוֹד פַּעַם בְּתוֹרַת נְדָבָה,יח,9 וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מֵחֲמַת הַסָּפֵק כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ז:יט

3 [The fact that] one has said Baruch Atah HaShem HaMelech hakadosh (“Blessed are You, HaShem, the holy King”) or Baruch Atah HaShem HaMelech hamishpat (“Blessed are You, HaShem, the King of judgment”) 90 times10 [is of no avail in removing the above doubt]. If one is [nevertheless] unsure as to whether he said HaMelech hakadosh in Shemoneh Esreh, all authorities agree that he must repeat Shemoneh Esreh. This situation does not resemble [the case] explained in sec. 114[:11, with regard to adding the words morid hageshem].11 In this situation, he is not permitted to pronounce G‑d’s name as it should be pronounced, because doing so would constitute the recitation of a blessing in vain. [This repetition will thus not serve to change his habit, and] therefore, when he pronounces G‑d’s name properly in the course of Shemoneh Esreh, he will [presumably] revert to his established pattern and say HaE-l hakadosh.

ג אִם אָמַר צ' פְּעָמִים10 "בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" אוֹ "בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמֶּלֶךְ הַמִּשְׁפָּט" וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק לוֹ בַּתְּפִלָּה אִם אָמַר "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ" – אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד,כ,11 דְּכָאן כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לוֹמַר הַשֵּׁם כִּקְרִיאָתוֹ מִשּׁוּם בְּרָכָה לְבַטָּלָה, וְאִם כֵּן בַּתְּפִלָּה כְּשֶׁאוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּקְרִיאָתוֹ – הוּא חוֹזֵר לְלִמּוּדוֹ לוֹמַר "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ":כא

4 On Shabbos Teshuvah,12 and similarly when either Rosh HaShanah or Yom Kippur falls on Shabbos, when the sheliach tzibbur recites the blessing [Meiein Sheva] that summarizes the seven blessings of [the Shemoneh Esreh of] Friday evening, he should say HaMelech hakadosh [instead of HaE-l hakadosh]. When concluding the blessing, however, he should mention only Shabbos and not Rosh HaShanah or Yom Kippur, for the reason explained in sec. 268[:14].13

ד בְּשַׁבַּת תְּשׁוּבָה,כב,12 וְכֵן אִם חָל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹ יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת,כג אוֹמֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת "הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ", וְחוֹתֵם בְּשֶׁל שַׁבָּת לְבַד,כד וְאֵינוֹ מַזְכִּיר לֹא רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ח:כה,13

5 There are people whose custom is to stoop somewhat while reciting Shemoneh Esreh on Rosh HaShanah and Yom Kippur.14 They must, however, stand erect at the beginning of every blessing and its conclusion, before saying Baruch Atah, so that they will not appear to be adding to the directive of our Sages who ordained that we bow [four times in Shemoneh Esreh]: at the beginning and end of the first blessing, and at the beginning and end of the blessing [that begins with the word Modim]; see sec. 113[:1].

In the first blessing [called Avos] and in the latter blessing [called Hodaah], [a person who prays while stooped] must stand upright when he comes to the last few words before the conclusion of the blessing, and then bow again when he reaches its conclusion as ordained by the Sages, for the reason explained in [the above-mentioned section].

ה יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִתְפַּלֵּל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים בִּכְרִיעָה,כו,14 וּצְרִיכִים הֵם לִזְקֹף בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה כז וּבְסוֹף כָּל בְּרָכָה כח קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר "בָּרוּךְ אַתָּה",כט כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמוֹסִיף עַל תַּקָּנַת חֲכָמִים ל שֶׁתִּקְּנוּ לִשְׁחוֹת בִּתְחִלַּת בִּרְכַּת אָבוֹת וּבְסוֹפָהּ וּבִתְחִלַּת בִּרְכַּת הוֹדָאָה וּבְסוֹפָהּ עַיֵּן בְּסִימָן קי"ג,לא וּבְבִרְכַּת אָבוֹת וּבְבִרְכַּת הוֹדָאָה צָרִיךְ לִזְקֹף כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְאֵיזֶה תֵּבוֹת קֹדֶם הַחֲתִימָה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ לְהַחֲתִימָה יִשְׁחֶה כְּתַקָּנַת חֲכָמִים לב מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:לג

6 The Geonim15 ordained that [several additions be made to Shemoneh Esreh] during the Ten Days of Repentance. In the first blessing, [one should add the phrase beginning] Zochreinu (“Remember us…”); in the second blessing, [the phrase beginning] Mi Chamocha (“Who is like You…”); in the blessing Modim, [the phrase beginning] U’Chsov (“Inscribe…”), and in the blessing Sim Shalom, [the phrase beginning] BeSefer16 (“In the book…”).

If one forgot to recite [any of] these phrases and remembered before he finished the blessing in which they should be recited, he should recite them when he remembers. If, however, one forgot to recite [any of] these phrases and [did not] remember [until] after he mentioned G‑d’s name in the conclusion of the blessing, he should not recite them when he remembers. Nor should he repeat the blessing, for it is forbidden to [recite] a blessing in vain. [This ruling is given,] because [these] additions were ordained only by the Geonim.17

ו הַגְּאוֹנִים לד,15 תִּקְּנוּ לוֹמַר בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה בְּבִרְכַּת אָבוֹת "זָכְרֵנוּ", וּבִגְבוּרוֹת "מִי כָמוֹךָ", וּבְהוֹדָאָה "וּכְתֹב", וּבְ"שִׂים שָׁלוֹם" "בְּסֵפֶר".לה,16 וְאִם שָׁכַח לְאָמְרָם וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַבְּרָכָה שֶׁשָּׁכַח בָּהּ – אוֹמְרָם בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.לו וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם שֶׁבַּחֲתִימַת הַבְּרָכָה לז – לֹא יֹאמַר בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר, וְגַם לֹא יַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִשּׁוּם אִסּוּר בְּרָכָה לְבַטָּלָה,לח כֵּיוָן דְּאֵינָן אֶלָּא תִּקּוּן הַגְּאוֹנִים:לט,17

7 [The word] lechayim (“for life”) [in the phrase Zochreinu lechayim] should be vocalized with a sheva under the lamed and not a patach, so that the word would not be sounded as “lachayim,” which could be misunderstood as lo chayim (“not life”).18 [The rationale is that] these days are days of judgment, and therefore one must be precise and articulate carefully when reciting one’s prayers. During the other days of the year, we say vehaamideinu malkeinu lachayim, with a patach.19 We are not concerned [there with the possibility of misinterpretation], for the words are understood according to the intent20 of one’s heart.

ז "לְחַיִּים" מ יֹאמַר בִּשְּׁבָ"א תַּחַת הַלָּמֶ"ד,מא וְלֹא יֹאמַר בְּפַתָּ"ח דְּלָא לִשְׁתַּמַע "לאחַיִּים", כְּלוֹמַר לֹא חַיִּים,מב,18 וּבַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁהֵן יְמֵי דִּין צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְפָרֵט הֵיטֵב תְּפִלָּתוֹ.מג אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אָנוּ אוֹמְרִים "וְהַעֲמִידֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַחַיִּים" בְּפַתָּ"ח,מד,19 וְאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין, לְפִי שֶׁאַחַר כַּוָּנַת הַלֵּב20 הֵן הֵן הַדְּבָרִים:מה

8 [In the phrase Zochreinu,] one should simply say lechayim (“for life”) and not lechayim tovim (“for good life”); only later, in the phrase U’Chsov lechayim, should one say lechayim tovim. [The rationale is that] a request should first be modest and only later should be expanded.

ח וְלֹא יֹאמַר "לְחַיִּים טוֹבִים" רַק "לְחַיִּים", עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְ"וּכְתֹב לְחַיִּים כו'" אָז יֹאמַר "לְחַיִּים טוֹבִים", כִּי הַמְבַקֵּשׁ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה דָּבָר מוּעָט וְאַחַר כָּךְ מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ:מו

9 On Rosh HaShanah, [during Shemoneh Esreh,] one should say Vatiten lanu es Yom HaZikaron hazeh (“You have granted us this Day of Remembrance”). There is no need to mention Rosh Chodesh21 by adding the words ve’es yom Rosh HaChodesh hazeh (“and this day of Rosh Chodesh”), because the phrase Yom HaZikaron includes Rosh Chodesh, which is referred to by the term zikaron, as it is written,22 “On your days of rejoicing, on your festivals, and on your Rosh Chodesh days…, they shall be a remembrance for you.”

If [Rosh HaShanah] falls during the week, in Shemoneh Esreh and in Kiddush, we say yom teruah mikra kodesh23 (“a day for sounding [the shofar], a holy convocation”). If it falls on Shabbos,24 we say zichron teruah25 (“a remembrance of sounding [the shofar]”).

ט בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מז אוֹמֵר "וַתִּתֶּן לָנוּ אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה", וְאֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ מח,21 וְלוֹמַר וְאֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה,מט דִּכְשֶׁאוֹמֵר "יוֹם הַזִּכָּרוֹן" גַּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּכְלָל, שֶׁנִּקְרָא זִכָּרוֹן,נ שֶׁנֶּאֱמַר נא,22 "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וגו' וְנִזְכַּרְתֶּם".נב

אִם חָל בְּחֹל נג אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה וּבַקִּדּוּשׁ נד "יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ",22 וְאִם חָל בְּשַׁבָּת24 אוֹמְרִים "זִכְרוֹן תְּרוּעָה":25

10 On Rosh HaShanah and on Yom Kippur, we do not say moadim lesimchah, chagim u’zmanim lesason26 (“festivals for rejoicing, holidays and seasons for gladness”), because these days were not given [to us] for rejoicing and gladness.27 Similarly, we do not say Vehasieinu… es birkas moadecha (“Grant us… the blessing of Your festivals”), because this phrase relates only to the three Pilgrim Festivals, as it is written,28 “Three times a year [all your males shall appear]… according to the blessing which G‑d your L‑rd [has granted you].” Likewise, in the Mussaf prayers [on Rosh HaShanah], we do not say ve’ein anu yecholim la’alos veleiraos… lefanecha29 (“and we are not able to go up and appear… before You”). Instead, we say: ve’ein anu yecholim30 la’asos chovoseinu…(“and we are not able to fulfill our obligations”) — for the mitzvah of re’iyah [i.e., appearing before G‑d in the Beis HaMikdash] applies only to the three Pilgrim Festivals.

י בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר אֵין אוֹמְרִים "מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן",נה,26 מִפְּנֵי שֶׁיָּמִים אֵלּוּ לֹא נִתְּנוּ לְשִׂמְחָה וּלְשָׂשׂוֹן.נו,27 וְכֵן אֵין אוֹמְרִים "וְהַשִּׂיאֵנוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ כו'",נז לְפִי שֶׁדָּבָר זֶה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים שֶׁנֶּאֱמַר נח,28 "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה וגו' כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ וגו'".נט וּבְמוּסָף אֵין אוֹמְרִים "וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת לְפָנֶיךָ",29 אֶלָּא "וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִין30 לַעֲשׂוֹת חוֹבוֹתֵינוּ",ס לְפִי שֶׁמִּצְוַת רְאִיָּה אֵינָהּ אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים:סא

11 t the conclusion of the blessing — in Shemoneh Esreh, after the haftorah, and in Kiddush — one says udvarcha emes (“And Your word is true…”); one should not say udvarcha Malkeinu emes (“And Your word, our King, is true…”).31

יא בַּחֲתִימַת הַבְּרָכָה אוֹמְרִים "וּדְבָרְךָ אֱמֶת וכו'",סב בֵּין בַּתְּפִלָּה בֵּין בַּהַפְטָרָה בֵּין בַּקִּדּוּשׁ,סג וְלֹא יֹאמַר "וּדְבָרְךָ מַלְכֵּנוּ"31 אֶלָּא "וּדְבָרְךָ אֱמֶת":סד

12 The word shehashaltan should be pronounced with a kamatz under the second shin, so that the word will mean “sovereignty.” That letter should not be pronounced with a chirik, because then the meaning would be “the ruler.”

יב "שֶׁהַשָּׁלְטָן" סה בְּקָמַ"ץ תַּחַת הַשִּׁי"ן שְׁנִיָּה סו שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הַמֶּמְשָׁלָה, וְלֹא יֹאמַר בְּחִירִי"ק שֶׁפֵּרוּשׁוֹ אָדָם הַשַּׁלִּיט:סז

13 The word veharish’ah should be pronounced with a chirik under the resh.

יג "וְהָרִשְׁעָה" סח בְּחִירִי"ק תַּחַת (הַשִּׁי"ן) [הָרֵי"שׁ]:סט

14 One does not say Ve’az tzaddikim (“And then the righteous”), but U’vechein tzaddikim (“And accordingly, the righteous”).32

יד אֵין אוֹמְרִים "וְאָז צַדִּיקִים" אֶלָּא "וּבְכֵן צַדִּיקִים":ע,32

15 We do not say be’ahavah mikra kodesh (“with love, a holy convocation”),33 but rather yom teruah mikra kodesh (“a day of sounding [the shofar], a holy convocation). On Shabbos, [one should say] zichron teruah mikra kodesh (“a remembrance of sounding [the shofar], a holy convocation”).34

טו אֵין אוֹמְרִים "בְּאַהֲבָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" עא,33 אֶלָּא "יוֹם תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ", וּבְשַׁבָּת "זִכְרוֹן תְּרוּעָה עב מִקְרָא קֹדֶשׁ":עג,34

16 In all the Kaddeishim35 that are recited from Rosh HaShanah through Yom Kippur, [instead of le’eila min kol birchasa — “beyond all the blessings…,”] one says le’eila ule’eila mikol birchasa — “sublimely beyond all the blessings.”36

טז בְּכָל הַקַּדִישִׁים35 מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמְרִים "לְעֵלָּא [וּ]לְעֵלָּא מִכָּל בִּרְכָתָא":עד,36

17 It is customary for people to wish each other LeShanah Tovah Tikaseiv37 (“May you be inscribed for a good year”). This blessing should not be given after midday on the second day, for the inscription of Rosh HaShanah has already been completed.

יז וְנוֹהֲגִין שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ "לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב",עה,37 וְאֵין לוֹמַר דָּבָר זֶה בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה עו אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם,עז לְפִי שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה הַכְּתִיבָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה:

Berachos 12b.
I.e., the days (lit., “between Rosh HaShanah and Yom Kippur”) known as Aseres Yemei Teshuvah — “the Ten Days of Repentance.”
I.e., the time it takes to say the three words, Shalom alecha rabi — “Greetings to you, my teacher” (sec. 206:3; see Makkos 6a). In the original, this timespan is called kdei she’eilas shalom.
See sec. 114:8.
That section speaks about a parallel error in the ninth blessing — requesting rain when it is inappropriate to do so, or failing to make such a request when it is required.
In the original, safek berachos — lehakel.
For fear of reciting a blessing in vain. A blessing that is not required is in fact not permitted.
Lit., “after he has moved his feet” — because one stands at attention while reciting Shemoneh Esreh.
In the original, [tefillas] nedavah; i.e., a voluntary repetition of Shemoneh Esreh (see sec. 107:1 of the present work). However, since this repetition requires uninterrupted concentration from beginning to end, it is rarely practiced (see that source, subsection 5), other than in some cases of doubt.
The three daily prayers of the Ten Days of Repentance obviously do not provide this number of opportunities to habituate oneself to any change in wording. The Alter Rebbe is thus considering an individual who endeavors to alter his habit by repeating the new phrase to himself over and over, at a time other than prayer.
There it is explained that when the change in the seasons mandates a change in the wording of the second blessing of Shemoneh Esreh, once 30 days (each with three daily prayers) have elapsed it can be assumed that one has become habituated to the new version. By extension, the same is assumed if one repeats the beginning of the second blessing with — or without — this addition 90 times.
The Shabbos between Rosh HaShanah and Yom Kippur, which frame the Ten Days of Repentance, is sometimes referred to as Shabbos Teshuvah (“the Shabbos of Repentance”). It is also referred to as Shabbos Shuvah, because the Haftorah recited on that day begins with the words Shuvah Yisrael (“Return, O Israel”). See Likkutei Sichos, Vol. 14, p. 143-144.
There the Alter Rebbe writes that the recitation of this blessing was instituted only for Shabbos and not for the festivals. Hence, even when a festival falls on Shabbos, it is not mentioned.
As an expression of submissiveness.
The Sages of the post-Talmudic period. See the Overview in Vol. 1 of the present work, pp. xv-xvi.
Here, as is his practice throughout his Shulchan Aruch, the Alter Rebbe cites the wording that appears in the Ashkenazic order of prayer (Nussach Ashkenaz). In his Siddur, by contrast, he follows the Sephardic order (Nussach Sepharad, popularly pronounced Nussach Sephard), and writes U’veSefer.

To briefly clarify the terms: Sephardim are Jews originating from Spain (“Sepharad”) or the Orient, as distinct from Ashkenazim (“Ashkenaz” being the classical Hebrew name for Germany), who originate from other European countries. However, the prayer rites known as Nussach Sephard and Nussach Ashkenaz do not coincide with these “ethnic” categories. True, Nussach Ashkenaz is the prayer rite that developed in German-speaking and other European lands. But many of the worshipers whose Siddurim follow Nussach Sephard are not of Spanish or Oriental origin; they include many chassidim and non-chassidim of Ashkenazic background, both in Eretz Yisrael and the Diaspora. And the prayer rite followed by the Sephardim proper, basically of North African origin, is different again.

The prayer rite sometimes referred to in these footnotes as “the Lubavitch custom” is the version laid down by the AriZal — a variant of Nussach Sephard — as defined by the Alter Rebbe in his Siddur.

“The Alter Rebbe’s Siddur”is the popular name for Seder Tefillos MiKol HaShanah al pi Nussach HaAriZal. It first appeared in Shklov in 1803, during the lifetime of the compiler, who personally corrected its earliest editions. Ever since the Kopust edition of 1816, when the Alter Rebbe’s extensive mystical commentaries were first appended to each of its component liturgies, it has also been known as the Siddur Im Dach, i.e., “the Siddur with chassidic discourses.” Its basic text, without the commentaries, is reproduced in the numerous editions of Siddur Tehillat HaShem, first published in Rostov in 1918.

The halachic decisions interspersed in the Alter Rebbe’s Siddur (and known as Piskei HaSiddur) were written later than his Shulchan Aruch. They thus represent his final stance — and not only for Chabad chassidim.

On the machzor of Chabad, see sec. 619, footnote 9 below.
And thus are not of the same degree of authority as are directives ordained by the Sages of the Talmud. (See the historical Overview in Vol. 1 of this work, pp. xiv-xv.)
Cf. Nedarim 1:3; see Bartenura there, and Ran there, 10b. The misunderstanding described in the text is more readily conceivable when the accent is mistakenly placed on the first syllable.
This phrase is found in the blessing Hashkiveinu, which is recited before Shemoneh Esreh in the Evening Service and before the recitation of the Shema before retiring at night (Siddur Tehillat HaShem Annotated Edition, pp. 122, 141, et al.). Significantly, in his Siddur, the Alter Rebbe chooses the pronunciation lechayim for the term in that blessing as well.
Lit., “the words follow the intent.”
I.e., even though Rosh HaShanah is also Rosh Chodesh, the beginning of the month of Tishrei (Eruvin 9a).
Bamidbar 10:10.
Ibid. 29:1.
When the shofar is not sounded.
Vayikra 23:24.
As we say in every Shemoneh Esreh of the three Pilgrim Festivals.
See Likkutei Sichos, Vol. 24, p. 304, footnote 22.
Devarim 16:16-17.
As we say in Shemoneh Esreh for the Mussaf of the three Pilgrim Festivals.
In the original, yecholin, which means the same, but with an Aramaic suffix.
This is the ruling of the Tur and Rama (Orach Chayim, sec. 582:8). Machtzis HaShekel explains that the term Malkeinu (“our King”) is not included because the blessing echoes Tehillim 119:89: “Your word, O G‑d, is always standing” — and there G‑d’s Kingship is not mentioned.

In his Siddur (see Machzor for Rosh Hashanah Annotated Edition, pp. 37, 46, et al.), the Alter Rebbe includes the term Malkeinu, because the theme of Rosh HaShanah is the acceptance of G‑d’s Kingship. In this way, the concluding blessing (chasimah) of the paragraph (i.e., Baruch atah HaShem, Melech al kol haaretz...) echoes the immediately preceding words (i.e., udvarcha Malkeinu emes...). See Shaar HaKollel 42:11. See also Likkutei Sichos, Vol. 19, pp. 293, 617.
Shaar HaKollel 42:4 cites the Zohar, Vol. II, p. 52a, which explains the differences in Kabbalistic terms.
The term be’ahavah (“with love”) is associated specifically with Shabbos, which the Jewish people accepted “with love,” i.e., on their own volition, for this mitzvah was given at Marah, before Sinai. The people were not commanded concerning the other holy days until the Giving of the Torah, when G‑d “poised the mountain over them like a barrel” (Shabbos 88a). Hence those days are not considered to have been granted “with love.” (Levush, sec. 487, quoted in the commentary of the Rebbe to the Haggadah shel Pesach, s.v. Kadesh.)
Here the Alter Rebbe appears to imply that the word be’ahavah should not be included even when Rosh HaShanah falls on Shabbos, perhaps because the theme of its Divine service is awe. Nevertheless, in his Siddur (see Machzor for Rosh HaShanah Annotated Edition, pp. 36, 46, et al.), his text for Shabbos reads: zichron teruah be’ahavah mikra kodesh.
Here transliterated according to the popular usage of Ashkenazic pronunciation; strictly speaking, Kaddishim.
According to Sefer Minhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, pp. 118 and 136, this change should be made only in the Ne’ilah service. See also: the Hagahos of the Tzemach Tzedek — R. Menachem Mendel (1789-1866), the third Rebbe of Lubavitch — to his Siddur; Otzar Minhagei Chabad: Elul-Tishrei, p. 237ff., and references there.

The number of words in the Kaddish is monitored precisely, on Kabbalistic grounds. Hence, when the word ule’eila is added, the two words min kol are contracted into the single word mikol.
In his Siddur, the Alter Rebbe writes that after the evening prayers “on the first night” people customarily exchange the following blessing: Leshanah tovah tikaseiv veseichaseim (“May you be inscribed and may [that inscription] be sealed for a good year”). See Kaf HaChayim 582:63. As explained in Sefer HaSichos 5751, Vol. 1, p. 37, note 76, the inscription is sealed to some degree even before the shofar is sounded the next morning.

Sefer HaMinhagim, p. 188, states that when expressing this wish one should make a point of using the singular form of the Hebrew verb (as transliterated above). See Likkutei Dibburim (in English translation; Kehot, N.Y., 1987), Vol. 1, p. 102.
גמרא ברכות יב, ב. טור ושו"ע ס"א. וראה לעיל סי' קיד ס"ח. סי' קיח ס"א.
רש"י שם ד"ה המלך הקדוש. והטעם להמלך המשפט יתבאר לקמן ס"ב. ופירושו נתבאר לעיל סי' קיח ס"א.
רב שם, כפירוש הרי"ף שם (ז, א) דהיינו אפילו בדיעבד. רמב"ם הל' תפלה פ"י הי"ג. תוס' שם ד"ה הלכתא. רא"ש שם פ"א סי' טז. טור ושו"ע שם.
תוס' שם. רא"ש שם. שו"ע שם. וכדלעיל סי' קיד ס"י (לענין הזכרת הגשם).
שו"ת הרשב"א ח"א סי' לה (כדי דיבור). שו"ע ס"ב. וכ"ה לעיל סי' קיד ס"ח. וראה גם לעיל סי' תפז ס"א. סי' תפט ס"ג.
ב"ק עג, ב (שלושת התיבות: שלום עליך רבי, שהוא שיעור כדי דיבור). וכדלעיל סי' רו ס"ג.
ראה גם לעיל סי' קיד ס"ז (שכשהתחיל ברכה שלאחריה נקרא סיום ברכה זו לגמרי). סי' קפח ס"ט (אין לו תקנה בהזכרה כאן שהיא שלא במקומה). וראה מ"מ וציונים.
טור. לבוש ס"ב. וכדלעיל סי' קיד ס"ח.
רשב"א שם. שו"ע ס"ב.
שו"ע שם.
רבנו יונה ברכות (ז, א) ד"ה ומיהו. ב"י ד"ה כתבו תלמידי. דרכי משה ס"ק ג. רמ"א סי' קיח ס"א.
רבנו יונה שם. ראה טור סי' קיח בשם אחיו ה"ר יחיאל.
רמב"ם הל' תפלה פ"י הי"ג. ב"י בשם ארחות חיים הל' תפלה אות קד, בשם הראב"ד, ושכן משמעות הפוסקים.
סוף ס"ה.
ט"ז סי' קיח סק"ב.
ב"ח ס"ב ד"ה כתב ב"י בשם הרשב"א.
כדלעיל סי' קסז סי"ב וש"נ. וראה תהלה לדוד סי' קח ס"ק טז. ארץ צבי ח"א סוס"י כד.
ט"ז שם וכאן סק"א.
סעיף א.
סעיף יא (ב' דעות, אם זה מועיל במוריד הטל).
מ"א ס"ק א.
ה"ר מנוח הל' תפלה פ"י. שו"ע ס"ג (ראה גם לקמן סי' תקצז ס"א: שבת תשובה. ולעיל סי' רפד סוף ס"ח וסי' תכט ס"ב: שבת שובה).
מהרי"ל הל' עשי"ת (ע' דש). רמ"א ס"ג.
גמרא שבת כד, ב (לענין יום טוב). דרכי משה ס"ק ג. רמ"א שם. וכ"ה בסידור.
סי"ד. וראה גם לקמן סי' תריט ס"י. מ"מ וציונים.
תוס' ברכות יב, ב ד"ה כרע. סמ"ק סי' יא (ע' טו). טור ושו"ע ס"ד. וראה גם לעיל סי' קיג סוף ס"ב.
ב"ח ד"ה אבל, ממשמעות סמ"ק שם. ט"ז סי' קיג ס"ק ג. וכ"ה לעיל שם.
תוס' שם. סמ"ק שם. טור ושו"ע שם.
מ"א סק"ג. ט"ז ס"ק ב.
ראה ט"ז שם, ובסימן קיג ס"ק א. לעיל סי' קיג סוף ס"ב.
סעי' א־ב.
ט"ז שם, ובסימן קיג ס"ק ג.
סעיף ב.
רא"ש ברכות סוף פ"א (שהיא תקנת הגאונים). וראה גם תוס' שם לד, א ד"ה אל, וטור, בשם רב האי גאון.
תוס' שם יב, ב ד"ה והלכתא. רא"ש שם. רמב"ם הל' תפלה פ"ב הי"ט. טור ולבוש ס"ה. וכ"ה בסידור (ובספר).
כדלעיל סי' קיד ס"ז (לענין הזכרת גשם וטל). סי' רצד סוף ס"ז (לענין הבדלה בחונן הדעת). וראה סי' רפא ס"ב. קובץ אור ישראל ח"ט ע' ריז.
תרומת הדשן סי' קמד (אפילו לא עקר רגליו). רמ"א ס"ה (שסיים אותה ברכה). וראה שו"ע סי' תרפב ס"א. לעיל סי' רצד ס"ז. סי' תעז ס"ט.
תרומת הדשן שם.
רא"ש שם. טור. תרומת הדשן שם. לבוש שם.
בנוסח זכרנו לחיים.
וכ"ה בסידור.
מהר"ם מרוטנברג בתשב"ץ סי' קיט. הובא בטור. לבוש ס"ה. מ"א סק"ד.
ראה גם לקמן סי' תקצא סוף סי"ב.
בברכת השכיבנו בערבית. מטה משה סי' תקצו. ב"ח ס"ו ד"ה והר"מ. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד (ובסידור הוא בשב"א).
ראה מ"א סי' תרז סק"ה.
מהר"ם מרוטנבורג בתשב"ץ סי' קיט. הובא בטור. לבוש ס"ה. ט"ז סוף ס"ק ב. מ"א סק"ד. וראה גם לקמן סי' תקפד ס"ג. סי' תרז ס"ו. סי' תרכא סי"ג.
בתפילה ובקידוש.
גמרא עירובין מ, א. לפירוש רש"י שם ד"ה זכרון. טור ושו"ע ס"ו. וכ"ה בסידור.
רש"י עירובין שם ד"ה אמרינן. טור ולבוש ס"ו.
גמרא ורש"י ותוס' שם ד"ה זכרון. טור ולבוש שם. מ"א סק"ה. וראה גם לקמן סי' תקצא ס"ו.
במדבר י, י.
שם י, ט. רא"ש ר"ה פ"ד סי' יד (מ, א). לבוש שם. אבל במלבושי יום טוב שם, ובאליה זוטא ס"ק ז, כתבו שצריך להיות: והיו לכם לזכרון (כברש"י ותוס' שם). וכן תוקן בשוע"ר דפוס תרס"ה ואילך.
מסכת סופרים פי"ט ה"ח. רא"ש שם (מ, ב) בשם רבי שמואל בר רבי חפני. טור ושו"ע ס"ז. וראה גם לקמן סט"ו.
תרומת הדשן סי' קמה בשם הג"ה על גליון הרמב"ם. ב"י ד"ה ומ"ש שאם חל. מ"א סק"ו.
רא"ש ר"ה פ"ד סי' יד (מ, ב), בשם רב האי גאון. טור ושו"ע ס"ח.
ב"ח סוף הסי'. וראה לעיל סי' קפח ריש סי"א. סי' תקכט ס"ו. לקמן סי' תקצט ס"א. סי' תקצז ס"א. מ"מ וציונים.
רא"ש שם (מ, א), בשם כמה גאונים. טור ושו"ע שם.
דברים טז, טז־יז.
רא"ש שם, בשם רבנו יצחק הלוי. טור ולבוש ס"ח.
רא"ש שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.
רא"ש וטור ולבוש שם.
טור. רמ"א ס"ח. וראה גם לקמן סי' תרכא ס"ב.
ב"י ד"ה ודברך. מ"א סק"ז.
מנהגים (טירנא) ר"ה (ע' צב). דרכי משה ס"ק ז. מ"א סק"ד. ובסידור הנוסח בין בתפלה בין בהפטרה בין בקידוש: ודברך מלכנו אמת. וראה שער הכולל פמ"ב אות יא.
בנוסח ובכן תן פחדך.
מנהגים (טירנא) ר"ה (ע' צב). לבוש ס"ה. ט"ז סוף סק"ב. מ"א סק"ד. וכ"ה בסידור.
ט"ז שם. וראה יגדיל תורה (נ.י.) א ע' נד.
בנוסח ובכן צדיקים.
ט"ז שם. וכ"ה בסידור.
מ"א סק"ו, בשם הזהר ח"ג ריט, ב. וכ"ה בסידור.
בתפלה ובקידוש בשבת בר"ה (אף שאומרים בשבת יום טוב, כדלעיל סי' תפז ס"ו). וראה גם לקמן סי' תריט סי"ב (ביוהכ"פ).
כדלעיל סוף ס"ט.
לבוש ס"ז. מ"א סק"ד. ובסידור (בשבת): זכרון תרועה באהבה מקרא קדש.
לבוש ס"ח. מ"א סק"ד. וראה שער הכולל פ"ד אות ט. ומנהג חב"ד לכפול רק בקדישים של תפילת נעילה (ספר המנהגים – חב"ד ע' 56).
טור סוף הסי' (תכתב בשנת טובה). רמ"א ס"ט (לשנה טובה תכתב). ובסידור: נוהגין בליל הראשון של ר"ה לומר לחבירו לשנה טובה תכתב ותחתם (ראה מ"א ס"ק ח, בשם מעגלי צדק). וראה בספר המנהגים – חב"ד ע' 56 (בלשון יחיד דוקא). התוועדויות תנש"א ח"א ע' 66 הערה 76.
ט"ז סק"ד.
מ"א סק"ח.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining