Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 212 - [Blessing Over Food of] Primary Importance Covers [Food of] Secondary Importance

Shulchan Aruch: Chapter 212 - [Blessing Over Food of] Primary Importance Covers [Food of] Secondary Importance

 Email
Show content in:

SECTION 212 [The Blessing Over Food of] Primary Importance Covers [Food of] Secondary Importance. (1–11)

ריב שֶׁהָעִקָּר פּוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל, וּבוֹ י"א סְעִיפִים:

1 Whenever [one partakes of a food that is of] primary importance together with a food of secondary importance, he should recite the blessing over the food that is of primary importance and [with that blessing], cover the food of secondary importance.1 [This applies] both with regard to the blessing recited before partaking of the food (berachah rishonah) and the blessing recited after partaking of it (berachah acharonah).

Needless to say, [this applies] if the secondary food is mixed together with the primary food, for example: a) any mixture of two foods, when one is of primary importance and the other comes only to improve and enhance it,2 b) they are both of primary importance, but there is a larger amount of one and a smaller amount of the other, in which instance, the food that constitutes the majority [of the mixture] is considered of primary importance, and the other of secondary importance, or c) when the actual substance of grain3 is part of a mixture, in which instance, even if there is only a small amount of grain, it is considered to be of primary importance.4

[Moreover,] even if [the primary food] is not actually mixed together with the secondary food, but was prepared with the intent that the two be eaten together — for example, a dough that was filled with fruit5 — [one should recite the blessing only on the primary food. Indeed,] even when one eats the secondary food by itself after reciting the blessing over the primary food, there is no need to recite a second blessing.6

[Furthermore,]even if [the two types of food] are not mixed together at all, but rather, one is primarily partaking of one type of food and partakes of the second only because of the first7 — i.e., were he not to partake of the first, he would not partake of the second at this time at all — [the second type of food] is considered as auxiliary to the first and is covered by its blessing. [This rule applies] even if [the second food] is bread, which is the most prestigious of all foods. For example, a person desires to eat salted fish [or other salted food] and eats bread with it so that [the salted fish] will not harm his throat. [The bread] thus becomes secondary to the fish and is covered by its blessing.

[The above ruling applies,] provided the person is not hungry and does not desire to partake of the bread at all, and would definitely not eat it now, were [he] not [to partake of] the salted food. If, however, he also desires to partake of bread, even if he eats it together with the salted food, it is not secondary to [the salted food], even if he desires [the salted food] more [than the bread]. One must recite the blessing HaMotzi over [the bread] and cover the salted food with that blessing,8 since [salted products] are foods commonly served in the midst of a meal and which are [therefore] always covered by the blessing over bread, even though they are not served because of it, as explained in sec. 177[:1].

א כָּל שֶׁהוּא עִקָּרא וְעִמּוֹ טְפֵלָה – מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה,ב,1 בֵּין מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בֵּין מִבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה.ג

אֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הַטְּפֵלָה מְעֹרֶבֶת עִם הָעִקָּר, כְּגוֹן כָּל תַּעֲרֹבֶת שְׁנֵי מִינִים שֶׁהָאֶחָד הוּא עִקָּר וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ אֶלָּא לְתַקְּנוֹ וּלְהַכְשִׁירוֹ,ד,2 אוֹ אֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם עִקָּר אֶלָּא שֶׁהָאֶחָד מְרֻבֶּה וְהָאֶחָד מוּעָט, שֶׁהָרֹב נֶחְשָׁב עִקָּר וְהַמּוּעָט טָפֵל,ה אוֹ בְּתַעֲרֹבֶת מַמָּשׁוּתו דָּגָן,3 שֶׁאֲפִלּוּ הוּא מוּעָט נֶחְשָׁב עִקָּר.ז,4

וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְעֹרָב מַמָּשׁ עִם הַטָּפֵל, אֶלָּא שֶׁנַּעֲשָׂה עַל דַּעַת לֶאֱכֹל שְׁנֵיהֶם יַחַד, כְּגוֹן עִסָּה מְמֻלֵּאת בְּפֵרוֹת,ח,5 וְאָז אֲפִלּוּ אוֹכֵל הַטָּפֵל לְבַדּוֹ אַחַר שֶׁבֵּרַךְ עַל הָעִקָּר – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.ט,6

אֶלָּא אֲפִלּוּ אֵינָן מְעֹרָבִין כְּלָל זֶה עִם זֶה,י אֶלָּא שֶׁעִקַּר הָאֲכִילָה הוּא מִמִּין אֶחָד וְהַשֵּׁנִי אֵינוֹ בָּא אֶלָּא מֵחֲמַת הָרִאשׁוֹן,יא,7 שֶׁאִם לֹא הָיָה אוֹכֵל הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה אוֹכְלוֹ כְּלָל עַתָּה,יב הֲרֵי הוּא טָפֵל אֵלָיו וְנִפְטָר בְּבִרְכָתוֹ, אֲפִלּוּ הוּא לֶחֶם, שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכָּל הַמִּינִים, כְּגוֹן מִי שֶׁחָפֵץ לֶאֱכֹל דָּג מָלוּחַ וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּגְרוֹנוֹ אוֹכֵל עִמּוֹ פַּת – הֲרֵי הוּא טְפֵלָה לַדָּג וְנִפְטֶרֶת בְּבִרְכָתוֹ.יג,1

וְהוּא שֶׁאֵינוֹ רָעֵב וְאֵינוֹ תָּאֵב כְּלָל לַאֲכִילַת הַפַּת, וְלֹא הָיָה אוֹכְלוֹ כְּלָל עַכְשָׁו אִם לֹא הַמָּלִיחַ, אֲבָל אִם הוּא תָּאֵב גַּם לַאֲכִילַת פַּת, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלוֹ עִם הַמָּלִיחַ – אֵינָהּ טְפֵלָה אֵלָיו, אֲפִלּוּ אִם תָּאֵב לוֹ יוֹתֵר, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ "הַמּוֹצִיא" וּפוֹטֵר אֶת הַמָּלִיחַ,יד,8 הוֹאִיל וְהוּא מִדְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לָבוֹא תּוֹךְ הַסְּעוּדָה, שֶׁהֵם נִפְטָרִים לְעוֹלָם בְּבִרְכַּת הַפַּת, אַף שֶׁאֵינָם בָּאִים מֵחֲמָתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ז: טו

2 Similarly, if one ate bread dipped in an alcoholic beverage before his meal, he must recite the blessing HaMotzi over the bread and cover the alcoholic beverage [with that blessing].9 True, his primary intent is for the alcoholic beverage and he soaks the bread in it and eats it only because the alcoholic beverage is potent and difficult for him to drink by itself. Nevertheless, since he is eating it before his meal, his intent is certainly also to satiate his heart [with the bread]. Therefore, the bread is not considered as secondary to the alcoholic beverage. Accordingly, he must recite the blessing HaMotzi over the bread10 and [thereby] cover thealcoholic beverage [with that blessing].11 [This ruling applies] even if his intent is not to whet his appetite, in which instance, the alcoholic beverage would not be covered by the blessing over the bread if one would drink it by itself, as stated in sec. 174[:3].

Moreover, even if one soaked bread in wine — which would require the recitation of the blessing Borei pri hagafen12 even during a meal — there is no need to recite a blessing over the wine the bread absorbs when soaked in it. Since he also intends to satisfy his heart, the bread is considered of primary importance and the wine, of secondary import. For whenever there is a mixture of a grain product with another food, as long as one also intends to partake of the grain product [for its own sake], the grain product is considered of primary importance, even when one’s fundamental intent is for the other food, as stated in sec. 208.13

ב וְכֵן מִי שֶׁאוֹכֵל לִפְנֵי סְעוּדָה פַּת שְׁרוּיָה בְּיֵין שָׂרָף,9 אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בָּזֶה עַל הַיֵּין שָׂרָף, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָזָק וְקָשֶׁה לוֹ לִשְׁתּוֹתוֹ לְבַדּוֹ שׁוֹרֶה בּוֹ פַּת וְאוֹכְלוֹ, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהוּא לִפְנֵי הַסְּעוּדָה וַדַּאי כַּוָּנָתוֹ גַּם כֵּן לִסְעֹד הַלֵּב, וּלְפִיכָךְ אֵין הַפַּת טְפֵלָה לְהַיֵּין שָׂרָף, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ "הַמּוֹצִיא",טז,10 וּפוֹטֵר אֶת הַיֵּין שָׂרָףיז,11 אֲפִלּוּ אֵין כַּוָּנָתוֹ בּוֹ כְּדֵי לְעוֹרֵר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל, שֶׁלֹּא הָיָה נִפְטַר בְּבִרְכַּת הַפַּת אִם הָיָה שׁוֹתֵהוּ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ד.יח

וְכֵן אֲפִלּוּ אִם שׁוֹרֶה פַּת בְּיַיִן שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן"12 אַף בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָהיט – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבָּלוּעַ בַּפַּת הַשְּׁרוּיָה בּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ גַּם כֵּן לִסְעֹד הַלֵּב – הַפַּת עִקָּר וְהַיַּיִן טָפֵל,כ שֶׁכָּל תַּעֲרֹבֶת מִין דָּגָן עִם מִין אַחֵר – הַדָּגָן עִקָּר לְעוֹלָם, כָּל שֶׁמִּתְכַּוְּנִין גַּם כֵּן לַאֲכִילָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר הַכַּוָּנָה הוּא בִּשְׁבִיל מִין הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ח: כא,13

3 Therefore, even when a type of baked goods referred to as pas haba bekisanin,14 over which the blessing Borei minei mezonos is recited, is soaked in wine, in another alcoholic beverage, or in other beverages, there is no need to recite a blessing over the liquid absorbed in it, nor on the liquid upon it, e.g., it was dipped into honey. [This rule applies] even if his primary intent is to partake of the liquid. (Since [the baked goods] are [made] from [one of] the five species of grain, they [and not the liquid] are considered of primary importance.)

The only exceptions are when he has no intent to eat [the pastry] at all, for example: a) when the purpose [of the pastry] is solely to protect his hands from becoming soiled from the honey, as stated in sec. 168[:9], or b) when one soaks the baked product in an alcoholic beverage and one’s intent is to partake only of the alcoholic beverage, and merely because of its potency — and [consequently the] difficulty for him to drink it by itself — does he soak the baked product in it and eat it, even though he has no desire for it at all. An example of this would be a person who, following a meal, soaks a small amount of bread in an alcoholic beverage and partakes of it to help him digest his food. In such a situation, the bread becomes secondary to the alcoholic beverage and the blessing Shehakol [nih’yah bidvaro] should be recited over it, as is the law when one drinks an alcoholic beverage in order to facilitate the digestion of food, as stated in sec. 174[:3].15

(If one soaks a food that he desires to eat, but which does not come from the five species of grain, the ruling is subject to the difference of opinion mentioned in sec. 202[:10]: There are authorities who maintain that when there is a mixture of two types of food — one of which the person would eat even by itself and the second which he would not eat by itself — even though one now intends to partake of both, the second is considered as ancillary to the first, since he is eating it only because it is mixed together with the other. There are others who differ with this opinion [and require that a separate blessing be recited over each of the foods]. As explained there, whenever there is a question whether one is obligated to recite a blessing or not, leniency is recommended [and the additional blessing is not recited].

ג וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִיןכב,14 שֶׁמְּבָרֵךְ עָלֶיהָ "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", אִם שׁוֹרֶה אוֹתָהּ בְּיַיִן אוֹ יֵין שָׂרָף וּשְׁאָר מַשְׁקִין – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל מַשְׁקֶה הַבָּלוּעַ בָּהּ,כג וְלֹא עַל מַשְׁקֶה שֶׁעַל גַּבָּהּ, כְּגוֹן שֶׁמְּטַבֵּל בִּדְבַשׁ וְאוֹכֵל,כד וַאֲפִלּוּ אִם עִקַּר כַּוָּנָתוֹ עַל הַמַּשְׁקֶה (שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא מֵה' מִינִים הִיא עִקָּר).

אֶלָּא אִם כֵּן אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַאֲכִילָתָם כְּלָל, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטַנְּפוּ אֶת הַיָּדַיִם מֵהַדְּבַשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ח,כה אוֹ שׁוֹרֶה בְּיֵין שָׂרָף וְכַוָּנָתוֹ עַל הַיֵּין שָׂרָף בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהוּא חָזָק וְקָשֶׁה לוֹ לִשְׁתּוֹתוֹ לְבַדּוֹ הוּא שׁוֹרֶה בּוֹ פַּת וְאוֹכְלָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לָהּ כְּלָל, כְּגוֹן מִי שֶׁשּׁוֹרֶה אַחַר הַסְּעוּדָה מְעַט פַּת בְּיֵין שָׂרָף וְאוֹכְלָהּ לְעַכֵּל הַמַּאֲכָל, שֶׁאָז נַעֲשֵׂית הַפַּת טְפֵלָה לַיֵּין שָׂרָף,כו וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ "שֶׁהַכֹּל", כְּדִין יֵין שָׂרָף הַבָּא לְעַכֵּל הַמַּאֲכָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ד.כז,15

(וְאִם שׁוֹרֶה בּוֹ מַאֲכָל שֶׁמִּתְאַוֶּה לוֹ וְאֵינוֹ מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים – בָּאנוּ לַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ב,כח שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל תַּעֲרֹבֶת ב' מִינִים שֶׁאֶחָד מֵהֶם הָיָה אוֹכְלוֹ גַּם אִלּוּ הָיָה לְבַדּוֹ וְהַשֵּׁנִי לֹא הָיָה אוֹכְלוֹ לְבַדּוֹ – נַעֲשָׂה זֶה טָפֵל לָזֶה הוֹאִיל וְאֵינוֹ אוֹכְלוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁמְּעֹרָב [בָּ]זֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁכַּוָּנָתוֹ עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה. וְיֵשׁ חוֹלְקִים בָּזֶה. וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם):

4 Even if the person seeks and desires the flavor of the bread soaked in the beverage, but prepares [the bread] in a manner that makes it fit only to drink, not to eat — e.g., he crumbles bread into very fine crumbs and places them in hot beer to flavor it — since the bread does not have any substance and [is thus] not an important entity, the beer is considered of primary importance. (The principle that whenever a mixture contains a grain product, the grain is of primary importance, applies only when [it contains] the actual substance of the grain product, but not when one mixed it with a large amount of liquid to the extent that it became soft and fit to drink. [Instead, to be considered of primary importance,] it must be thick and fit to be eaten, as stated in sec. 208.)16

ד וַאֲפִלּוּ אִם מִתְכַּוֵּן וּמִתְאַוֶּה לִטְעֹם הַפַּת הַשְּׁרוּיָה בַּמַּשְׁקֶה, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לַאֲכִילָה אֶלָּא לִשְׁתִיָּה, כְּגוֹן שֶׁמְּפָרֵר לֶחֶם דַּק דַּק וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שֵׁכָר חַם כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן בּוֹ טַעַם, כֵּיוָן שֶׁאֵין בַּלֶּחֶם מַמָּשׁוּת וְדָבָר חָשׁוּב – הַשֵּׁכָר עִקָּרכט (שֶׁלֹּא אָמְרוּ שֶׁכָּל תַּעֲרֹבֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּגָן הַדָּגָן עִקָּר, אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁוּת הַדָּגָן, וְלֹא רִבָּה בּוֹ מַשְׁקֶה הַרְבֵּה עַד שֶׁנַּעֲשָׂה רַךְ וְרָאוּי לִשְׁתִיָּה אֶלָּא הוּא עָב וְרָאוּי לַאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ח) ל:16

5 All the above applies to bread or other foods of which one partakes together with salted foods or an alcoholic beverage. One is, however, obligated to recite a blessingboth before and after partaking of [bread or other food] that he eats by itself after [partaking of a salted food or a strong alcoholic beverage]. For at this [time], it is not being eaten as an auxiliary [to the salted food or the alcoholic beverage] at all. Moreover, even initially, this food is considered secondary [to the salted food or the alcoholic beverage] only when they were eaten together. They were, however, neither baked nor cooked together, in which instance they would actually become one entity with regard to the blessing, and the blessing over the primary food would cover the secondary food even when he later partakes of it by itself.17 (Nevertheless, even in that instance,18 the secondary food is not [considered ancillary] to the extent that the blessing of the primary food should be recited over the secondary food if one initially eats it on its own, for the reason to be explained.)19

If, even when one eats the secondary food by itself after the primary food, it is [only] eaten as an auxiliary to the primary food, e.g., one ate bread to offset the taste of [a strong alcoholic beverage] that he previously drank, there is no need to recite a blessing over it. It is [still considered entirely] secondary to the [alcoholic] beverage and included in its blessing.

ה וְכָל זֶה בְּפַת אוֹ מַאֲכָל אַחֵר שֶׁאוֹכֵל עִם הַמָּלִיחַ אוֹ עִם הַיֵּין שָׂרָף בְּיַחַד, אֲבָל מַה שֶּׁאוֹכֵל אַחַר כָּךְ לְבַדּוֹ – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה וָסוֹף, כֵּיוָן שֶׁבַּאֲכִילָה זוֹ אֵינֶנּוּ טָפֵל כְּלָל,לא וְגַם מִתְּחִלָּה לֹא נַעֲשָׂה טָפֵל אֶלָּא בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ אוֹתָם יַחַד, וְלֹא מִתְּחִלַּת עֲשִׂיָּתָםלב יַחַד בַּאֲפִיָּה אוֹ בִּשּׁוּל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נַעֲשׂוּ כְּדָבָר אֶחָד מַמָּשׁ לִבְרָכָה, לְעִנְיָן שֶׁהָעִקָּר פּוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל אַף אִם אוֹכְלוֹ אַחַר כָּךְ לְבַדלג,17 (אֲבָל לֹא לְעִנְיָן18 שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַטָּפֵל בִּרְכַּת הָעִקָּר אִם בָּא לְאָכְלוֹ לְבַדּוֹ מִתְּחִלָּה,לד מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר).19

וְאִם גַּם בַּאֲכִילָה זוֹ הוּא טָפֵל – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאוֹכְלוֹ לְבַדּוֹ, כְּגוֹן מִי שֶׁאוֹכֵל פַּת לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה שֶׁשָּׁתָה כְּבָר – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ, שֶׁהִיא טְפֵלָה לַמַּשְׁקֶה וְנִפְטֶרֶת בְּבִרְכָתוֹ: לה

6 Whenever bread is considered as a secondary food with regard to the recitation of a blessing, it is also considered secondary with regard to washing one’s hands [before eating it. In such a situation,] one need not wash his hands even if he eats an egg-sized portion20 [of bread].21

It is preferable to refrain from eating bread to offset the taste of a beverage. For who can distinguish whether he is partaking of it [merely] to offset the taste of the beverage or [also] to satisfy his appetite? In the latter instance, he would be required to recite the blessing HaMotzi.

ו וְכָל פַּת שֶׁהִיא טְפֵלָה לְעִנְיַן בְּרָכָה – הִיא טְפֵלָה גַּם כֵּן לְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם,לו וְאֵין צָרִיךְ לִטּוֹל יָדָיו, אֲפִלּוּ אוֹכֵל כַּבֵּיצָה.לז,20 ,21

וְטוֹב לִמְנֹעַ מִלֶּאֱכֹל פַּת לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה, כִּי מִי יוּכַל לְהַבְחִין אִם אוֹכְלָהּ לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה אוֹ לְמִלּוּי כֶּרֶס, שֶׁאָז צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ "הַמּוֹצִיא": לח

7 All the above applies with regard to offsetting the taste of a beverage one has already drunk. [Different rules apply] if, by contrast, [before drinking,] one partakes of clover seeds22 or the like to offset the taste of a beverage that one will [soon] drink. Eating them increases one’s desire to drink. Thus they are considered as secondary to the beverage and they would be covered by its blessing if he ate them after reciting a blessing over the beverage. Nevertheless, since he partook of them before drinking the beverage, they cannot be covered by the blessing recited for the beverage of which he will drink after eating them, because it is forbidden to derive benefit from this world without [first] reciting a blessing.23 He must therefore recite the appropriate blessing [for the seeds].24

Similar [laws apply] if one desires to drink [an alcoholic beverage] in the morning or after taking an afternoon nap, but desires to eat something beforehand, so that he will not be drinking on an empty stomach.25 Although he is eating for the sake of drinking [the alcoholic beverage] and thus the food is secondary to it, he must recite the blessing appropriate for that particular food, so that he will not derive benefit from this world without a blessing.26

ז וְכָל זֶה בְּמִתּוּק הַשְּׁתִיָּה שֶׁשָּׁתָה כְּבָר, אֲבָל הָאוֹכֵל גַּרְעִינֵי גֻּדְגְּ[דָ]נִיּוֹת22 וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה שֶׁיִּשְׁתֶּה,לט שֶׁאֲכִילָתָם גּוֹרֶרֶת לוֹ תַּאֲוָה לִשְׁתִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲכִילָתָם טְפֵלָה לְהַשְּׁתִיָּה וְהָיְתָה נִפְטֶרֶת בְּבִרְכָתָהּ אִם הָיָה אוֹכֵל אַחַר שֶׁבֵּרַךְ עַל הַשְּׁתִיָּה, מִכָּל מָקוֹם, כְּשֶׁאוֹכֵל קֹדֶם הַשְּׁתִיָּה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּפָּטֵר בְּבִרְכַּת הַשְּׁתִיָּה שֶׁיְּבָרֵךְ אַחַר אֲכִילָתוֹ, כִּי אָסוּר לֵהָנוֹת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָהמ,23 בַּתְּחִלָּה, לָכֵן צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לָהֶם.מא,24

וְכֵן הָרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת בַּבֹּקֶר אוֹ אַחַר שֵׁנַת צָהֳרַיִם, וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל מְעַט תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה עַל לֵב רֵיקָן,25 אַף עַל פִּי שֶׁאֲכִילָה זוֹ הִיא צֹרֶךְ הַשְּׁתִיָּה וּטְפֵלָה אֵלֶיהָ – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה: מב,26

8 When does the above apply? When the person drinks wine, over which the blessing Borei pri hagafen is recited, since this blessing cannot be recited over [any type of] food. When, however, one partakes of a beverage over which the blessing Shehakol nih’yah bidvaro is recited, there are authorities who maintain that one should recite the blessing Shehakol nih’yah bidvaro before partaking of the food and not the blessing appropriate for it.27 Since he is eating only for the sake of the beverage, in a manner that is auxiliary to it, one should recite the blessing for the beverage, for it is of primary importance.28

[Different laws apply,] however, to any secondary food that is only considered as auxiliary to the primary food when one eats them both together or partakes of the secondary food after the primary food. When, by contrast, he partakes of the secondary food before the primary food, then, his partaking of it is not considered as auxiliary to the primary food at all. For example, bread or another food was brought to him to eat with a salted food, so that the salted food would not harm his throat, or to offset the sharp taste of a beverage. When, by contrast, one desires to partake of the auxiliary food before partaking of the salted food or the beverage, the food is not considered as secondary to it at all. He must recite the blessing appropriate for the food, and not the blessing for the salted food or the beverage, even though that blessing is Shehakol.29

Therefore, it is preferable to eat a bit of [the other food] before reciting the blessing for the salted food or the beverage, so that one will be able to recite the appropriate blessing for that food and not have it covered by the other blessing as a secondary food.30

According to the letter of the law, one need not be concerned about this matter. True, the blessing over the primary food is Shehakol nih’yah bidvaro, which is an inclusive blessing, and the blessing over the secondary food is a more specific and distinct blessing.31 [Generally, in such a situation, the blessing over the secondary food] should not be given precedence over [that of] the primary food, since he is partaking of the secondary food only for the sake of the primary food. Thus, before he begins partaking of the primary food — at which point, he does not desire to partake of the secondary food — he is not obligated to partake of the secondary food in order to recite its blessing first, as stated in sec. 211.32

[Nevertheless, in this instance, there is reason to deviate from that rule, because] there are different blessings ordained for the primary and secondary foods. Were he to recite the blessing over the primary food first, a blessing over the secondary food would not be required at all. [Conversely,] if he were to first recite the blessing over the secondary food, he would still be required to recite a blessing over the primary food. Hence, it is preferable for him to follow the latter course of action, so that he increases the number of blessings [that he recites]. For a person should always add to the number of required blessings that he recites, while reducing the amount of blessings that are not required.33 [In this particular instance,] the blessing is required, because it is specific to the secondary food and not to the primary food. Moreover, the blessing over the primary food is not specific for the secondary food, it merely covers it, [because it is ancillary to it. Our Rabbis] instructed that one should reduce [the number of unrequired blessings he recites] only when he can cover both foods with a [single] blessing that is specific for both.

ח בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁשּׁוֹתֶה יַיִן שֶׁבִּרְכָתוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ עַל הַמַּאֲכָל, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקֶה שֶׁבִּרְכָתוֹ "שֶׁהַכֹּל" – יֵשׁ אוֹמְרִיםמג שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַמַּאֲכָל שֶׁאוֹכֵל תְּחִלָּה "שֶׁהַכֹּל" וְלֹא בִּרְכָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת לוֹ,27 שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֲכִילָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַשְּׁתִיָּה וּטְפֵלָה אֵלֶיהָ – מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּרְכַּת הַשְּׁתִיָּה שֶׁהִיא עִקָּר.28

אֲבָל כָּל טָפֵל שֶׁאֵין אֲכִילָתוֹ טְפֵלָה אֶל הָעִקָּר אֶלָּא כְּשֶׁאוֹכֵל שְׁנֵיהֶם יַחַד אוֹ הַטָּפֵל אַחַר הָעִקָּר, וּכְשֶׁאוֹכְלוֹ קֹדֶם הָעִקָּר אֵין אֲכִילָתוֹ טְפֵלָה אֵלָיו כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהֵבִיאוּ אֵלָיו פַּת אוֹ מַאֲכָל אַחֵר לֶאֱכֹל עִם הַמָּלִיחַ שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּגְרוֹנוֹ אוֹ לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה אַחַר שֶׁיִּשְׁתֶּה, וּכְשֶׁבָּא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לִפְנֵי הַמָּלִיחַ אוֹ לִפְנֵי הַשְּׁתִיָּה אֵין אֲכִילָה זוֹ טְפֵלָה אֵלֶיהָ כְּלָל – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לָהּ וְלֹא בִּרְכַּת הַמָּלִיחַ אוֹ הַמַּשְׁקֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא "שֶׁהַכֹּל".מד,29

לְפִיכָךְ, טוֹב שֶׁיֹּאכַל מִמֶּנּוּ מְעַט קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּלִיחַ אוֹ הַמַּשְׁקֶה, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה הַמְיֻחֶדֶת לוֹ, וְלֹא יִפְטְרֶנּוּ בִּבְרָכָה אַחֶרֶת בְּתוֹרַת טְפֵלָה.מה,30

וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין אֵין לָחֹשׁ לְכָךְ, שֶׁאַף שֶׁבִּרְכַּת הָעִקָּר הִיא "שֶׁהַכֹּל" שֶׁהִיא בְּרָכָה כּוֹלֶלֶת וּבִרְכַּת הַטְּפֵלָה הִיא בְּרָכָה מְבֹרֶרֶת וּפוֹרֶטֶת31 – אֵין לָהּ דִּין קְדִימָה עַל הָעִקָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל עַתָּה הַטָּפֵל אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֲכִילַת הָעִקָּר, אִם כֵּן קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בַּאֲכִילַת הָעִקָּר שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכֹל הַטָּפֵל – אֵינוֹ מְחֻיָּב לְאָכְלוֹ בִּשְׁבִיל קְדִימַת בִּרְכָתוֹ,מו כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"א,מז,32 מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהָעִקָּר וְהַטָּפֵל אֵין בִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, וְאִם יְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר תְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ כְּלָל עַל הַטָּפֵל, וְאִם יְבָרֵךְ עַל הַטָּפֵל תְּחִלָּה יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ עַל הָעִקָּר – טוֹב יוֹתֵר לַעֲשׂוֹת כֵּן, לְהַרְבּוֹת בַּבְּרָכוֹת, כִּי לְעוֹלָם יַרְבֶּה הָאָדָם בַּבְּרָכוֹת הַצְּרִיכוֹת וִימַעֵט בְּשֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת,מח,33 וְזוֹ הִיא בְּרָכָה הַצְּרִיכָה, שֶׁהֲרֵי הִיא מְיֻחֶדֶת לְהַטָּפֵל וְלֹא לְהָעִקָּר, וְגַם (בְּ)בִרְכַּת הָעִקָּר אֵינָהּ מְיֻחֶדֶת אֶל הַטָּפֵל אֶלָּא כּוֹלֶלֶת גַּם אֶת הַטָּפֵל, וְלֹא צִוּוּ לְמַעֵט אֶלָּא כְּשֶׁיָּכוֹל לִפְטֹר שְׁנֵי דְּבָרִים בִּבְרָכָה אַחַת הַמְיֻחֶדֶת לִשְׁנֵיהֶם: מט

9 When does the above apply? When the primary food is not relished by the person more than the secondary food and it is mere circumstance that dictates that one be considered as the primary food. For example, a person previously ate very sweet fruit and then he had a need to partake of a salted food to decrease the [harmful] moistness that collected in his stomach. He then partakes of another food together with [the salted food], so that it will not harm his throat. [In truth,] however, he does not [particularly] relish the salted food and does not desire it [now] at all, just as he has no particular desire to partake of the other food at present, were it not for the salted food.34

Alternatively, [this ruling would apply] if the primary food is relished by him more at this time, but, generally, he relishes the secondary food more. Accordingly, [even at this time] the primary food is not given precedence over the secondary food, as stated in sec. 211.35

Needless to say, [a blessing should be recited over the secondary food] when even now he relishes the secondary food more, it is just that he would not have partaken of it had he not needed to partake of the salted food and, therefore, it is considered secondary to it. True, he is not required to give precedence to the secondary food according to law. For even though he relishes it more than the primary food, he would not partake of it at all [at this time] were it not for the primary food. Nevertheless, it is preferable to give the secondary food precedence, so as to increase the number of blessings one will recite, since the primary food does not deserve precedence in and of itself.

Moreover, even when because of its own blessing, the primary food deserves precedence, e.g., its blessing is Borei pri haadamah or Borei pri haetz, and the blessing of the secondary food is Shehakol nih’yah bidvaro, [the blessing over the secondary food should,] nevertheless, [be recited first]. For if he were to first recite the blessing Borei pri haetz or the blessing Borei pri haadamah, he would not at all recite the blessing Shehakol nih’yah bidvaro,which is appropriate for the secondary food. Hence, [in such an instance] it is not at all appropriate to speak of precedence and it is preferable to recite more blessings, as explained.

If, however, the person always relishes the primary food more than the secondary food, he must recite the blessing over it first. Since it is more important than the other food and its blessing deserves precedence because it is relished more and not because of its blessing, it is appropriate to recite the blessing over it and cover the secondary food with its blessing, because the secondary food [truly is] of an auxiliary nature. For this is the fundamental reflection of a food’s importance, that it covers another food with its blessing. Precedence alone [with regard to the recitation of a blessing] does not reflect primacy with regard to entities that possess inherent importance, as explained in sec. 211.36

Even if the blessing over the primary food is Shehakol nih’yah bidvaro and the blessing over the secondary food is more specific and more distinct, that is not sufficient to have precedence awarded to the secondary food, because the person would not have eaten it at all had he not eaten the primary food.37

[Moreover,] even if at the time he partakes of the secondary food together with the primary food, he relishes the secondary food more, but when he partakes of it by itself, he does not relish it as much as the primary food, he should not recite a blessing over it at all. [The rationale:] When he partakes of it by itself, he does not relish it as much as the primary food, and when he eats [the two] together, it is considered as secondary to the primary food. Now, whenever [one partakes of both] a primary food and a secondary food, he should recite the blessing over the primary food and cover the secondary food that is eaten together with — or after — it, even though he relishes the secondary food more.38

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין הָעִקָּר חָבִיב לוֹ יוֹתֵר מֵהַטָּפֵל,נ אֶלָּא שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ עִקָּר, כְּגוֹן שֶׁאָכַל כְּבָר פֵּרוֹת מְתוּקִין בְּיוֹתֵר וְהֻצְרַךְ לֶאֱכֹל אַחֲרֵיהֶם מָלִיחַ לְחַתֵּךְ הַלֵּחוֹת הַנִּקְבָּצוֹת בָּאִצְטוֹמְכָא, וְאוֹכֵל עִמּוֹ אֵיזֶה מַאֲכָל שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּגְרוֹנוֹ,נא אֲבָל אֵין הַמָּלִיחַ חָבִיב עָלָיו וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לוֹ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְהַמַּאֲכָל עַכְשָׁו אִם לֹא הַמָּלִיחַ.נב,34

אוֹ אֲפִלּוּ אִם הָעִקָּר חָבִיב עָלָיו עַכְשָׁו, אֶלָּא שֶׁבְּרֹב הַפְּעָמִים הַטָּפֵל חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר, וְאִם כֵּן אֵין קְדִימָהנג לְהָעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"א.נד,35

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם גַּם עַכְשָׁו הַטָּפֵל חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה אוֹכְלוֹ אִם לֹא שֶׁהֻצְרַךְ לֶאֱכֹל הַמָּלִיחַ, וּמִפְּנֵי זֶה הוּא טָפֵל אֵלָיו. וְאַף שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֵין צָרִיךְ לְהַקְדִּים הַטָּפֵל מִן הַדִּין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָבִיב, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה אוֹכְלוֹ כְּלָל אִם לֹא הָעִקָּר,נה מִכָּל מָקוֹם, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בַּבְּרָכוֹת – טוֹב לְהַקְדִּימוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לְהָעִקָּר דִּין קְדִימָה מִצַּד עַצְמוֹ.

וְאַף אִם מִצַּד בִּרְכָתוֹ יֵשׁ לוֹ דִּין קְדִימָה, כְּגוֹן שֶׁבִּרְכָתוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" אוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" וּבִרְכַּת הַטָּפֵל הִיא "שֶׁהַכֹּל",נו מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאִם יְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר תְּחִלָּה "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" אוֹ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" לֹא יְבָרֵךְ כְּלָל עַל הַטָּפֵל שֶׁבִּרְכָתוֹ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" – לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל בָּזֶה קְדִימָה, וְיוֹתֵר טוֹב לְהַרְבּוֹת בַּבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

אֲבָל אִם הָעִקָּר חָבִיב עָלָיו לְעוֹלָם יוֹתֵר מִן הַטָּפֵל – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא חָשׁוּב מִמֶּנּוּ וּמֻקְדָּם לִבְרָכָה מֵחֲמַת חֲבִיבוּתנז עַצְמוֹ וְלֹא מֵחֲמַת בִּרְכָתוֹ – רָאוּי הוּא לְבָרֵךְ עָלָיו וְלִפְטֹר הַטָּפֵל בְּבִרְכָתוֹ מֵחֲמַת טְפֵלָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר מַעֲלַת חֲשִׁיבוּתוֹ כְּשֶׁפּוֹטֵר דָּבָר אַחֵר בְּבִרְכָתוֹ, וְלֹא קְדִימָה לְבַדָּהּ, שֶׁאֵין בָּהּ מַעֲלָה כָּל כָּךְ לַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים מִצַּד עַצְמָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"א.נח,36

וְאַף אִם בִּרְכַּת הָעִקָּר הִיא "שֶׁהַכֹּל" וּבִרְכַּת הַטָּפֵל הִיא מְבֹרֶרֶת וּפְרָטִית – אֵין זֶה מוֹעִיל לְהַקְדִּימוֹ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה אוֹכְלוֹ כְּלָל אִם לֹא הָעִקָּר.נט,37

וַאֲפִלּוּ אִם עַכְשָׁו כְּשֶׁאוֹכֵל הַטָּפֵל עִם הָעִקָּר הַטָּפֵל חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר אֶלָּא שֶׁכְּשֶׁאוֹכְלוֹ לְבַדּוֹ אֵינוֹ חָבִיב לוֹ כְּמוֹ הָעִקָּר – אֵין לוֹ לְבָרֵךְ עָלָיו כְּלָל,ס כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁבָּא לְאָכְלוֹ לְבַדּוֹ הֲרֵי אֵינוֹ חָבִיב עָלָיו כְּמוֹ הָעִקָּר, וּכְשֶׁבָּא לְאָכְלוֹ עִם הָעִקָּר הֲרֵי הוּא טָפֵל אֵלָיו, וְכָל עִקָּר וְטָפֵל אַף עַל פִּי שֶׁהַטָּפֵל חָבִיב – מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטָּפֵל הַנֶּאֱכָל עִמּוֹ אוֹ אַחֲרָיו: סא,38

10 A secondary food, even one that shares the same blessing [as the primary food], is never covered by the blessing over the primary food, unless the secondary food is in the person’s presence — or he specifically had it in mind — at the time he recited the blessing over the primary food. If, however, [the secondary food] was brought to him after he recited the blessing [over the primary food] and he did not specifically have it in mind in a manner that, were it not secondary, he would be required to recite a blessing over it,39 the fact that it is a secondary food is of no consequence [and it is not] covered by the blessing over the primary food. [This rule applies] both to the blessing recited before eating (berachah rishonah) — even when the same blessing is recited over both foods, following the principles explained in sec. 206[:9] — and also to the blessing recited after eating (berachah acharonah) when the blessings for these two foods are not the same,40 unless one sat down in a fixed setting to partake41 of the primary food.42 [Moreover, this leniency applies] only with regard to a type of food that serves as the basis for an established setting, e.g., bread or wine, as stated in sec. 206[:9].43 Similar laws apply to beer and mead in these countries, as stated in sec. 213[:1].

Nevertheless, if one partakes of bread or another food to offset the taste [of an alcoholic beverage] and this is his common practice on most occasions, it is considered as if he specifically intended to do so.44

If this is not a person’s common practice, he should recite the blessing Shehakol nih’yah bidvaro — the blessing for [the alcoholic beverage] — over the bread, because it is secondary to it.45 (He need not, however, wash his hands before [partaking of the bread].46 [This leniency applies] even in an instance where he would have to recite the blessing HaMotzi [over the bread], i.e., the bread is secondary to a food over which one recites a blessing other than Shehakol.47For with regard to washing one’s hands, it is not appropriate to make a distinction between whether one had the intent to partake of the secondary food at the time he recited the blessing over the primary food, or he changed his mind [and decided to partake of it] after [reciting] the blessing. Instead, since he is partaking of the bread as an auxiliary to another food, he is exempt from washing. For [washing] was ordained for bread only when one partakes of it to satisfy one’s heart. For a meal [based on bread] is a common and frequent occurrence. Hence, concern should be shown for an extension [of the restrictions that involve] terumah, as stated in sec. 168[:1]).

י לְעוֹלָם אֵין הַטָּפֵל נִפְטָר בְּבִרְכַּת הָעִקָּר, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם שְׁנֵי מִינִים שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה הַטָּפֵל לְפָנָיו,סב אוֹ שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלָיו בְּבֵרוּרסג בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרַךְ עַל הָעִקָּר, אֲבָל אִם אַחַר הַבְּרָכָה הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו וְלֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלָיו בְּבֵרוּר, בְּעִנְיָן שֶׁאִם לֹא הָיָה טָפֵל הָיָה צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ39 – אֵין טְפֵלָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם לְפָטְרוֹ בְּבִרְכַּת הָעִקָּר, לֹא מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת, וְעַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ו,סד וְלֹא מִבְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּשֶׁאֵין בִּרְכוֹתֵיהֶם [הָאַחֲרוֹנוֹת] שָׁווֹת,סה,40 אֶלָּא אִם כֵּן קָבַע41 עַצְמוֹ עַל הָעִקָּר,42 וְהוּא דָּבָר שֶׁקְּבִיעוּת מוֹעֶלֶת בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכּוֹ בְּכָךְ, כְּגוֹן פַּת,סו וְכֵן יַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ו,סז,43 וְכֵן שֵׁכָר וּדְבַשׁ בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"ג.סח

וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁאוֹכֵל פַּת אוֹ מַאֲכָל אַחֵר לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה וְדַרְכּוֹ בְּכָךְ בְּרֹב הַפְּעָמִים – הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלָיו.סט,44

וְאִם אֵין דַּרְכּוֹ בְּכָךְ – מְבָרֵךְ עַל הַפַּת "שֶׁהַכֹּל" כְּבִרְכַּת הַמַּשְׁקֶה שֶׁהִיא טְפֵלָה אֵלָיו.ע,45

(אֲבָל אֵין צָרִיךְ לִטּוֹל יָדָיו תְּחִלָּה,עא,46 אַף אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ "הַמּוֹצִיא", כְּגוֹן שֶׁהִיא טְפֵלָה לְדָבָר שֶׁאֵין בִּרְכָתוֹ "שֶׁהַכֹּל",47 וּלְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם לֹא שַׁיָּךְ לְחַלֵּק בֵּין אִם הָיְתָה דַּעְתּוֹ עַל הַטָּפֵל בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הָעִקָּר אוֹ שֶׁנִּמְלַךְ עָלָיו אַחַר הַבְּרָכָה,עב אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאוֹכְלָהּ בְּתוֹרַת טְפֵלָה לְדָבָר אַחֵר – פָּטוּר מִנְּטִילַת יָדַיִם, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לַפַּת אֶלָּא כְּשֶׁאוֹכְלָהּ לִסְעֹד הַלֵּב, שֶׁסְּעוּדָתָהּ רְגִילָה וּמְצוּיָה תָּמִיד, וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְסֶרֶךְ תְּרוּמָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קנ"ח) עג:

11 A secondary food eaten after a primary food is covered by the blessing over the primary food only when it is eaten in the same place where one ate the primary food, without the person changing his location, [even] from room to room, in the interim. Indeed, even if it were not a secondary food, [but was of the same type as the original food,] it would not be covered [if the person moved locations]. For arising from one’s place is considered as the conclusion of his [original] meal and what he eats afterwards is considered as another meal, as stated in sec. 178[:1. There is an exception to this rule] only when the food is secondary to a food requiring that the blessing after it (berachah acharonah) be recited in its place. In such an instance, the fact that the person stands up from his place is not considered as the end of his meal, as long as he did not recite the blessing after [the primary food], as stated in that source.48

יא וְכָל טְפֵלָה הַנֶּאֱכֶלֶת אַחַר אֲכִילַת הָעִקָּר אֵינָהּ נִפְטֶרֶת בְּבִרְכָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן אוֹכְלָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַל הָעִקָּר וְלֹא שִׁנָּה מְקוֹמוֹ בֵּינְתַיִם מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,עד כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה נִפְטֶרֶת אִם לֹא הָיְתָה טְפֵלָה, מִפְּנֵי שֶׁעֲמִידָתוֹ מִמְּקוֹמוֹ הוּא גְּמַר סְעוּדָתוֹ, וּמַה שֶּׁאוֹכֵל אַחַר כָּךְ – סְעוּדָה אַחֶרֶת הִיא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ח.עה

אֶלָּא אִם כֵּן הִיא טְפֵלָה לְדָבָר הַטָּעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁאָז אֵין עֲמִידָתוֹ גְּמַר סְעוּדָתוֹ כָּל שֶׁלֹּא בֵּרַךְ בְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר: עו,48

Footnotes
1.
Berachos 44a.
2.
See above sec. 202:10, 18; sec. 204:16–17.
3.
By referring to “the actual substance of grain,” the Alter Rebbe is excluding instances similar to the one described in subsection 4, i.e., when grain has been crumbled to the extent that it is no longer a distinct entity, or like that described in his Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 2, where the flavor of the grain is present in another food, but not its actual substance.
4.
See Berachos 36b.
5.
See sec. 168:9, which states that such a pastry is considered as one of the interpretations of the term pas haba bekisanin. These laws apply to an open-faced pie as well.
6.
See sec. 168:14 above. If, however, one were to partake of the secondary food by itself first, it would be necessary to recite a blessing over it — see subsection 5.
7.
See Berachos 41a.
8.
See sec. 202:10 and subsection 2 below.
9.
See sec. 168:21.
10.
Needless to say, he must also perform the ritual washing before eating.
11.
See sec. 174:3 and sec. 168:21.
12.
See sec. 174:1.
13.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the Alter Rebbe’s Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 2.
14.
See sec. 168:9–12 for definitions of this term.
15.
See also sec. 202:10.
16.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See sec. 202:13, sec. 204:4, and his Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 10, where similar concepts are explained.
17.
As stated in subsection 1; see also sec. 204:17.
18.
I.e., the third situation described in subsection 1.
19.
The source to which the Alter Rebbe refers is a matter of question. See sec. 168:10, sec. 202:11, and the Alter Rebbe’s Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 7, where this subject matter is discussed.
20.
This measure is usually given as 53.8 cc (1.89 fluid ounces) in contemporary measure according to Shiurei Torah 3:9. Generally, when the term “the measure of an egg” is used, it refers to an egg with its shell. In contemporary measure, the figure generally given is 57.6 cc or 2.03 fluid ounces. As mentioned previously, “the measure of an egg,” is, however a measure of volume and not of weight.
21.
Under ordinary circumstances, a portion of bread this size requires one to wash before eating and recite the blessing HaMotzi, according to all authorities, as stated in sec. 158:2. See Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 12, which states that even in the above circumstances, a person should be careful to eat less than an egg-sized portion of bread. The rationale: There are authorities who maintain that the obligation to wash netilas yadayim applies only when partaking of a measure of bread equivalent to the volume of an egg or more. Thus, according to these authorities, eating less than this measure will remove all doubts whether washing is required. See sec.158:2.
22.
Clover is used to translate the term gudganis. That same term is used in sec. 158:8 and in Seder Birkas HaNehenin, ch. 11, law 14, to refer to cherries (see the Metargem to Rashi, Berachos 57b). That interpretation is obviously inappropriate here, because cherry pits are inedible. Nevertheless, Baal HaItur (whose citation of the law serves as the basis for much of the later discussion of the matter) speaks about reciting the blessing Borei pri haetz on the seeds. Apparently, he understands the term as referring to a tree whose fruit has edible pits. Our translation is taken from the Jastrow Dictionary (see also Even Shoshan Dictionary) whose translation is based on Eruvin 28a.
23.
As stated in sec. 167:1.
24.
To explain this ruling: Rama, however, maintains that since one is partaking of the seeds primarily for the purpose of offsetting the taste of the beverage, he should recite the blessing Shehakol over the seeds and not the blessing Borei pri haadamah that would otherwise be appropriate for them. Magen Avraham 212:4 and Turei Zahav 212:7 maintain that even though the seeds are considered ancillary to the alcoholic beverages, they do not forfeit their unique blessing.

See the Kuntreis Acharon to sec. 174 (note 8), which refers to this ruling.
25.
See the following subsection for more particulars regarding this law.
26.
If one partakes of bread in preparation for drinking such beverages, he should wash his hands — without reciting a blessing — before eating (Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 13.)
27.
See the opinion of Rama, mentioned in footnote 24 above. There is an advantage to reciting the blessing Shehakol, because it covers all foods after the fact.
28.
The Alter Rebbe does not mention this opinion in his Seder Birkas HaNehenin. See also sec. 174:2 and the Kuntreis Acharon to sec. 174, note 8.
29.
Needless to say, this principle applies if the strong beverage is wine, for its blessing is not applicable to food.
30.
In his Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 14, the Alter Rebbe describes this course of action as “pious conduct.”

This, indeed, is standard practice at chassidic farbrengens (and on other occasions when one partakes of strong drink and wishes to use food to offset the strength of the drink). First, one recites the appropriate blessing for the food he desires to eat, e.g., Borei minei mezonos on a piece of pastry, and partakes of it. Afterwards, he recites the blessing Shehakol on the alcoholic beverage, drinks the beverage, and toasts his friends Lechayim. Although he then eats more pastry to offset the strong taste of the alcoholic beverage, he need not recite the blessing Borei minei mezonos again.
31.
And under ordinary circumstances, the more specific blessing should be recited first. See Seder Birkas HaNehenin, ch. 10, law 7.
32.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See sec. 168:2 and more extensively, Seder Birkas HaNehenin, loc. cit., where a similar concept is explained.
33.
On one hand, our Sages strongly emphasized the obligation to recite 100 blessings every day (see sec. 46:1). Nevertheless, they also took precautions that a blessing should not be recited needlessly, for that is similar to mentioning G‑d’s name in vain. See the commentaries to Yoma 68b who discuss this issue. See also Encyclopedia Talmudis, Vol. IV, erech berachah she’eina tzricha.
34.
Therefore, he should partake of the other food and recite a blessing on it before partaking of the salted food and reciting a blessing on it.

Tosafos (Berachos 44a, s.v. Be’ohchlei) asks the obvious question: Since the salted food is eaten to offset the effect of the sweet food, why is a blessing recited on the salted food? Two answers are given: a) the sweet fruit was eaten in a different location; b) at the time the person partook of the sweet fruit, the salted food and the bread were not present, because the person did not anticipate his body’s reaction to eating the fruit (see also subsections 10 and 11).
35.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See Seder Birkas HaNehenin, ch. 10, law 15, where this concept is explained.
36.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch.
37.
See subsection 8.
38.
In his Seder Birkas HaNehenin, ch. 3, law 15, the Alter Rebbe quotes an opinion that maintains that in this instance, one should also recite the blessing on the secondary food. He adds that, on Shabbos and festivals, when it may be difficult for a person to reach the quota of 100 blessings a day (see sec. 46:1), he may rely on this opinion with that goal in mind. See another example of the application of such logic in sec. 215:5.
39.
For it is forbidden to benefit from this world without reciting a blessing.
40.
See subsection 1.
41.
Here, the translation does not fully communicate the intent of the original. קבע implies sitting down to eat or drink in a significant and prolonged setting.
42.
When a significant and prolonged setting is established, all secondary foods are covered by the blessing recited over the primary food, even if the secondary foods were neither present nor in the person’s mind at the moment he recited the blessing upon the primary food.
43.
See also sec. 213:1.
44.
Hence, he should not recite a separate blessing for the bread.
45.
See subsection 8. I.e., since he is partaking of the bread after partaking of the beverage and he did not have it in mind at the time he recited the blessing over the alcoholic beverage, he must recite a blessing over it. Nevertheless, since he is partaking of it only to offset the taste of the beverage, he does not recite the blessing HaMotzi, the blessing for bread, but rather the blessing Shehakol nih’yah bidvaro, the blessing for an alcoholic beverage. As noted above in footnote 28, this ruling is not mentioned in Seder Birkas HaNehenin.
46.
As in subsection 6 above.
47.
I.e., when bread is secondary to a food over which the blessing Shehakol nih’yah bdvaro is recited, that blessing can be recited over bread, because the blessing Shehakol covers bread after the fact. Other blessings, e.g., Borei pri hagafen, do not cover bread even after the fact. Hence, they may not be recited over bread when it is secondary to such foods.

Some authorities maintain that, after the fact, the blessing Borei pri haadamah covers bread as well (Tzemach Tzedek, Chiddushei HaShas 11a). Accordingly if the blessing for the primary food is Borei pri haadamah, the same laws as mentioned regarding the blessing Shehakol nih’yah bidvaro also apply.
48.
Sec. 178:3. There, it is explained, that since the person is required to return to his original place to recite the blessing after the food, it is not considered as if he departed that place. Until he recites that blessing, any food he eats is considered as being eaten in connection with the primary food.

When quoting this law in his Seder Birkas HaNehenin, ch. 4, law 16 (see also sec. 178:8), the Alter Rebbe mentions another exception: When one sat down to partake of the primary food in a fixed setting. This relates to the ruling above (subsection 10), that usually a person should have the secondary food in mind when he partakes of the primary food, but that an exception is made when he partakes of the primary food in a fixed setting. In such an instance, he need not have the secondary food in mind when reciting the blessing over the primary food.
Sources
א.
בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' קטז יש כמה ציונים ומכל מקום לסימנים ריב-רטו, ובתחלתם: "מראה מקום מאדמו"ר", ומועתקות לקמן בצורה מודגשת, כהציונים שבדפוס ראשון.
ב.
משנה ברכות מד, א. טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"א. סדר ברה"נ פ"ג ה"א.
ג.
ב"י ד"ה כתב הכל בו. דרכי משה ס"ק א. שו"ע שם.
ד.
כדלעיל סי' רב ס"י וסי"ח. סי' רד סט"ז וסי"ז. וראה פס"ד צמח צדק ח, ב-ג.
ה.
טור ושו"ע סי' רח ס"ז. מ"א ס"ק א ובסי' רד ס"ק כה. וכדלעיל סי' רב סי"ג וסכ"ג. סי' רד ס"ח וסי"ז.
ו.
למעט פירורי לחם שאין בו ממשות שנותן בשכר חם (כדלקמן ס"ד), ולמעט כשאין בו ממשות רק טעם הדגן (כמבואר בסדר ברה"נ פ"ג ה"ב וש"נ).
ז.
רב כהנא ברכות לו, ב. רא"ש ברכות פ"ו ס"ז-ח. טור ושו"ע סי' רח ס"ב. מ"א סי' ריב ס"ק א. וראה גם לקמן ס"ב-ג. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"ג ה"ב וש"נ.
ח.
וכדלעיל סי' קסח ס"ט וש"נ.
ט.
כדלעיל סי' קסח סוף סי"ד וש"נ. לקמן ס"ה. משא"כ כשאוכל הטפל לפני שבירך על העיקר, כדלקמן ס"ה וש"נ. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ה. סדר ברה"נ פ"ג ה"ז.
י.
רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"ה. טור ושו"ע ס"א. וראה פס"ד צמח צדק ז, ד.
יא.
ברכות מא, א לענין צנון וזית. רא"ש שם סי' כו לענין דברים הבאים בתוך הסעודה. טור ושו"ע ס"א. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ו. סדר ברה"נ פ"ג ה"ח.
יב.
רש"י ברכות שם ד"ה שהיה צנון. ב"ח ד"ה ומ"ש ואפילו פת.
יג.
משנה מד, א. טור ושו"ע שם. ט"ז ס"ק ב. אליה רבה ס"ק ב. וכדלעיל סי' רב ס"י. וראה פס"ד צמח צדק ח, א-ב.
יד.
ט"ז סוף ס"ק ג. מ"א סוף ס"ק ג. וכדלעיל סי' רב ס"י. לקמן ס"ב.
טו.
סעיף א. וראה מ"מ וציונים.
טז.
מ"א ס"ק ג. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ז. סדר ברה"נ פ"ג ה"ט. ושם (בסדר ברה"נ: מן הסתם כוונתו).
יז.
כדלעיל סי' קסח סכ"א וש"נ.
יח.
סעיף ג. ובלוח ברה"נ שם: ואם כוונתו לעורר תאות המאכל פוטר את היי"ש ששותה בפני עצמו גם כן.
יט.
כדלעיל סי' קעד ס"א וש"נ.
כ.
מ"א סי' קסח סוף ס"ק ל, וכדלעיל סי' קסח סכ"א וש"נ. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ז. סדר ברה"נ פ"ג ה"ט.
כא.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה סדר ברה"נ פ"ג ה"ב וש"נ.
כב.
דלעיל סי' קסח ס"ט-יב.
כג.
מ"א סי' קסח ס"ק ל. וכ"ה לעיל סי' קסח סכ"א. לוח ברה"נ פ"ד ה"ז. סדר ברה"נ פ"ג ה"ט.
כד.
משא"כ כשאינו שורה בתוכן רק מערבן, כדעיל סי' רב סי"ג.
כה.
סעיף ט וש"נ.
כו.
מ"א ס"ק ג. וכדלעיל סי' רב ס"י. וכ"ה לוח ברה"נ פ"ד ה"ח. סדר ברה"נ פ"ג ה"ט. וראה פס"ד צמח צדק ח, ד.
כז.
סעיף ג.
כח.
סעיף י וסכ"ג.
כט.
מ"א ס"ק א ובסי' קסח ס"ק ל. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ח. סדר ברה"נ פ"ג ה"י.
ל.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה סדר ברה"נ פ"א ה"ט. וראה גם לעיל סי' רב סי"ג. סי' רד ס"ד. סדר ברה"נ פ"ג ה"י. פ"ז הי"ט.
לא.
וכדלקמן סוף ס"ו. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ט. סדר ברה"נ פ"ג הי"א.
לב.
בכת"י: עשייתם כמו בטפילה המעורבת שנעשים טפילה מתחלת עשייתם יחד.
לג.
כדלעיל ס"א וש"נ. וכן לענין תערובת שכ"א עומד בעינו, כדלעיל סי' רד סי"ז וש"נ.
לד.
מ"א סי' קסח ס"ק טו. וכדלעיל סי' קסח ריש ס"י. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ה. סדר ברה"נ פ"ג ה"ז. ועי' לעיל סי' רב סי"א לענין מרק הטפל לירקות ובא לשתותן בפני עצמן.
לה.
תרומת הדשן סי' לא. שו"ת רמ"א סי' א. מטה משה סי' שסד בשם הרש"ל. רמ"א ס"א. ט"ז ס"ק ד. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד ה"ט. סדר ברה"נ פ"ג הי"א. סדר נט"י סי"ח. וכ"כ בתרומת הדשן שם בשם הרא"ש ברכות פ"ו סי' כו לענין צנון וזית. וראה העו"ב תשצז ע' 43.
לו.
שו"ת רמ"א סי' א. מטה משה סי' שסד בשם הרש"ל. מ"א ס"ק ג. וכדלעיל סי' רב ס"י. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ח. לוח ברה"נ פ"ד ה"י. סדר ברה"נ פ"ג הי"ב. וראה גם לקמן סעיף י.
לז.
בסדר ברה"נ שם: ומכל מקום יש ליזהר שלא לאכול כ"א פחות מכביצה.
לח.
של"ה שער האותיות אות ק, סוף דיני ברה"נ (צז, א) סוף כלל ז. מ"א ס"ק ג. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.
לט.
כן הגיה בקוה"ש וכ"ה בכת"י.
מ.
כדלעיל סי' קסז ס"א וש"נ.
מא.
תרומת הדשן סי' לא בשם שו"ת מהר"ח אור זרוע סי' לח. רמ"א ס"א. ט"ז ס"ק ה-ו. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ח. לוח ברה"נ פ"ד הי"א. סדר ברה"נ פ"ג הי"ג.
מב.
תרומת הדשן ורמ"א שם. ובסדר ברה"נ שם: ואם אוכל מעט פת תחלה צריך ליטול ידיו כהלכה. ובסדר נט"י לסעודה שם: אלא שלא יברך ענט"י.
מג.
שו"ת מהר"ח אור זרוע סי' לח לפירוש המ"א ס"ק ד. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הי"א, אבל בסדר ברה"נ פ"ג הי"ג השמיט י"א אלו [ועד"ז לקמן ס"י, ולעיל סי' קעד ס"ב, וגם שם ושם השמיטו בסדר ברה"נ]. וראה לעיל סי' קעד קו"א ס"ק ח.
מד.
דבזה מיירי האור זרוע דלקמן, שלא יחלוק על שו"ת מהר"ח אור זרוע דלעיל (כקושית הפרי חדש). וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הי"ב.
מה.
אגור סי' רחצ בשם אור זרוע ח"א סי' קעו בשם הרי"ף. רמ"א ס"א. ט"ז ס"ק ג. אבן העוזר. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הי"ג. ובסדר ברה"נ פ"ג הי"ד כ' שזוהי מדת חסידות. וראה לקמן סי' רמט קו"א ס"ק ד שהאריך לדון במחלוקת זו שבין מ"א ואבן העוזר. וראה גם לקמן סי' רטו ס"ה. וראה פס"ד צמח צדק ח, ג.
מו.
אליה רבה סי' ריא ס"ק ו.
מז.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה לעיל סי' קסח ס"ב וש"נ.
מח.
כדלקמן סי' רטו ס"ד וש"נ.
מט.
ט"ז ואבן העוזר שם. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.
נ.
וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הי"ד. סדר ברה"נ פ"ג הט"ו.
נא.
כאוקימתא דגמרא ברכות מד, א. לפירוש התוס' שם ד"ה באוכלי. פירוש המשניות להרמב"ם שם.
נב.
ביאור דברי האו"ז הנ"ל, ליישבו מקושית המ"א ס"ק ג. וראה חי' צמח צדק טו, ב.
נג.
בכת"י: דין קדימה.
נד.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה סדר ברה"נ פ"י הט"ו.
נה.
אליה רבה סי' ריא ס"ק ו.
נו.
כמבואר בטור ושו"ע סי' ריא ס"ג. לוח ברה"נ פ"ג ה"ז. סדר ברה"נ פ"י ה"ז.
נז.
בכת"י: חשיבות.
נח.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועי' מ"א שם סק"ב. לוח ברה"נ פ"ג ה"ז. סדר ברה"נ פ"י ה"ז.
נט.
כדלעיל ס"ח וש"נ.
ס.
ט"ז ס"ק ג.
סא.
וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הי"ד. ובסדר ברה"נ פ"ג הט"ו סיים: ויש חולקים בזה ויש לסמוך עליהם בשבת ויום טוב כדי להשלים מנין מאה ברכות. וראה גם לקמן סי' רטו ס"ה. לעיל סי' מו ס"א וש"נ.
סב.
תוספות ברכות מד, א ד"ה באוכלי. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק ב. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הט"ו. סדר ברה"נ פ"ג הט"ז.
סג.
של"ה שער האותיות אות ק, סוף דיני ברה"נ (צו, ב) כלל ז ד"ה ונלע"ד. ט"ז ומ"א שם.
סד.
סעיף ט. והיינו כשאין שתיהן ממין הדומה זה לזה (אף שברכותיהן שוות), או לדעה הב' דלעיל שם - בכל אופן.
סה.
כדלעיל ריש ס"א וש"נ. וראה בדי השלחן סי' נח ס"ק כ.
סו.
בעל המאור ברכות מא, ב ד"ה אמר רב פפא. מ"א שם.
סז.
ס"ט, לחלק בין סעודה לפירות. ולענין יין ראה לקמן סי' ריג ס"א.
סח.
סעיף א. ואוצ"ל: ומי דבש (וכן בלוח ברה"נ ובסדר ברה"נ שם).
סט.
של"ה שם ד"ה או לא היה. מ"א שם.
ע.
מ"א שם. כדלעיל ס"ח וש"נ. וכ"ה בלוח ברה"נ שם. ובסדר ברה"נ שם השמיט פרט זה שיברך על הפת שהכל (בהלכה זו ובהלכה דלעיל שם ודלעיל סי' קעד ס"ב). וראה חקרי הלכות ח"ג יד, א.
עא.
כדלעיל סעיף ו וש"נ.
עב.
של"ה שם ד"ה אמנם בענין הנטילה (אלא שמן הספק מצריך נט"י בשניהם בלא ברכה). וכ"ה בלוח ברה"נ שם (במוסגר, ככל הלכה דלא ברירה ליה). ובסדר ברה"נ שם השמיטה.
עג.
סעיף א.
עד.
תוס' ברכות מד, א ד"ה באוכלי. מ"א ס"ק ב. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ד הט"ז. סדר ברה"נ פ"ג הי"ז.
עה.
סעיף א.
עו.
לעיל שם ס"ג וש"נ. ובסדר ברה"נ שם: או שקבע עצמו על העיקר [כדלעיל שם ס"ח]. וראה מ"א ס"ק ב.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining