Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 206 - Laws Governing Interruptions and Errors in Blessings Recited over Produce

Shulchan Aruch: Chapter 206 - Laws Governing Interruptions and Errors in Blessings Recited over Produce

Show content in:

SECTION 206 The Laws Governing Interruptions and Errors in Blessings Recited over Produce. (1–15)

רו דִּין הֶפְסֵק וְטָעוּת בְּבִרְכַּת הַפֵּרוֹת, וּבוֹ ט"ו סְעִיפִים:

1 One who recited the blessing Borei pri ha­adamah over fruit that grows on trees fulfills his obligation, since the tree grows primarily from the earth1 [and derives its nurture from it]. If, by contrast, one recites the blessing Borei pri haetz on the produce of the earth, he does not fulfill his obligation. Therefore, if one is in doubt whether a specific type of produce is “the fruit of the trees” or “the fruit of the earth,” he should recite the blessing Borei pri haadamah, [since, by doing so,] he will fulfill his obligation in any case. If one recites the blessing Shehakol nih’yah bidvaro on any food, even on bread or wine, he fulfills his obligation.2 All the above applies after the fact. As an initial preference, however, one should recite the blessing specific to each food, unless he is still in doubt despite having studied [the laws of blessings], as stated in sec. 202[:24].

א בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" – יָצָא,א הוֹאִיל וְעִקַּר הָאִילָן הוּא מִן הָאָרֶץ.ב,1 אֲבָל אִם בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" – לֹא יָצָא.ג,1 לְפִיכָךְ, אִם הוּא מְסֻפָּק בִּפְרִי אִם הוּא פְּרִי עֵץ אוֹ פְּרִי הָאֲדָמָה – יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה", וְיֵצֵא מִמַּה נַּפְשָׁךְ.ד וְעַל הַכֹּל אִם בֵּרַךְ "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ" – יָצָא,ה,2 וַאֲפִלּוּ עַל פַּת וְיַיִן.ו

וְכָל זֶה בְּדִיעֲבַד, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר בִּרְכָתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹלַד לוֹ סָפֵק אַחַר שֶׁלָּמַדז כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן [ר"ב]: ח

2 If both produce from “the fruit of the trees” and “the fruit of the earth” were in front of a person and he first recited the blessing on the fruit of the earth, he must recite a second blessing on the fruit of the trees. Such fruit is covered by the blessing Borei pri haadamah only when one recites the blessing on it and not when that blessing was recited on “the fruit of the earth.”

When does the above apply? When one recited the blessing without a specific intent. If, however, he specifically intended to cover the fruit of the trees as well, he fulfills his obligation. [This ruling applies] even when the fruit of the trees was not yet in his presence when he recited the blessing, but was brought to him [only] afterwards.3

ב הָיוּ לְפָנָיו פְּרִי הָאֲדָמָה וּפְרִי הָעֵץ וּבֵרַךְ תְּחִלָּה עַל פְּרִי הָאֲדָמָה – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל פְּרִי הָעֵץ, כִּי לֹא נִפְטַר בְּבִרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" אֶלָּא כְּשֶׁבֵּרַךְ עָלָיו וְלֹא כְּשֶׁבֵּרַךְ עַל פְּרִי הָאֲדָמָה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְבָרֵךְ בִּסְתָם, אֲבָל אִם נִתְכַּוֵּן לִפְטֹר בְּבִרְכָתוֹ גַּם פְּרִי הָעֵץ – יָצָא,ט וַאֲפִלּוּ לֹא הָיוּ פְּרִי הָעֵץ עֲדַיִן לְפָנָיו כְּשֶׁבֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו: י,3

3 With regard to all these blessings, one must not interrupt between the blessing and partaking [of the food over which the blessing was recited]. [This stringency applies even to initiating and responding to greetings to and from] one who commands fear and one who is to be honored.4 If a person made an interruption by speaking about a matter that does not concern [what he is] eating, he must repeat the blessing, as explained in sec. 167[:9].

It is even forbidden to interrupt by pausing silently for more than [the brief time span called] kdei dibbur, i.e., the time it takes for a student to greet his mentor [by saying] the three words, Shalom alecha, rabi (“Peace upon you, my teacher!”).5 If he paused longer, however, he is not required to repeat the blessing.

Even as an initial preference, pausing for a purpose associated with [the food he is] eating is not considered an interruption at all.6 Therefore, when a person recites a blessing over a fruit, cuts it, and partakes of it, he should not cut it until after [he recites] the blessing, so that he will be able to recite a blessing over [the fruit while it is still] whole, for that is the optimum manner of fulfilling the mitzvah, as explained in sec. 168[:11]. There is no concern over the interruption and the delay between the blessing and eating that cutting [the fruit] caused, because it is necessary for eating. Nevertheless, one who eats a nut or the like should break [the shell] open and recite the blessing afterwards. [The rationale:] It might have become wormy or rotten inside [and thus unfit to eat,] in which case he would have recited the blessing in vain.

ג כָּל אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה לַאֲכִילָה,יא,1 אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וְהַיִּרְאָה.יב,4 וְאִם הִפְסִיק וְדִבֵּר דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הָאֲכִילָה – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ז.יג

וַאֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה אָסוּר לְהַפְסִיק יוֹתֵר מִכְּדֵי דִּבּוּר,יד שֶׁהוּא כְּדֵי שְׁאֵלַת שָׁלוֹם תַּלְמִיד לָרַב, שֶׁהֵן ג' תֵּבוֹת אֵלּוּ: "שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי".טו,5 וְאִם שָׁהָה יוֹתֵר – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.טז וּשְׁהִיָּה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה – אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק כְּלָל אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה.יז,6 לְפִיכָךְ, הַמְבָרֵךְ עַל הַפְּרִי וְחוֹתֵךְ מִמֶּנּוּ וְאוֹכֵל – לֹא יַחְתֹּךְ עַד אַחַר הַבְּרָכָה, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַשָּׁלֵם לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר,יח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ח.יט וְאֵין לָחֹשׁ לְהֶפְסֵק שְׁהִיַּת הַחִתּוּךְ בֵּין הַבְּרָכָה לַאֲכִילָה, הוֹאִיל וְהוּא צֹרֶךְ אֲכִילָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, הָאוֹכֵל אֱגוֹז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ – יִשְׁבְּרֶנּוּ וְאַחַר כָּךְ יְבָרֵךְ, כִּי שֶׁמָּא הִתְלִיעַ בְּתוֹכוֹ אוֹ נִרְקַב, וְנִמְצָא בֵּרַךְ לְבַטָּלָה: כ

4 All the blessings may be recited in any language.7 Whether it is necessary to understand the blessings [or not] is discussed in sec. 185[:2].8

ד כָּל הַבְּרָכוֹת נֶאֱמָרוֹת בְּכָל לָשׁוֹן.כא,7 וְאִם צָרִיךְ לְהָבִין הַבְּרָכוֹת – נִתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ה: כב,8

5 A person must recite [a blessing] in an audible tone. Nevertheless, if he did not recite it audibly, he fulfills his obligation, provided he verbalizes the words with his lips, as explained in sec. 185[:3].9

ה וְצָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו. וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ – יָצָא,כג וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קפ"ה: כד,9

6 A person must be careful with regard to [factors that invalidate a blessing, for example, the presence of] feces,10 urine,11 revealed nakedness,12 or the fact that his heart sees his nakedness,13 as [is stated] with regard to the recitation of theShema. A woman is permitted to sit naked and recite a blessing,14 because when she is sitting, her private parts are covered by the earth or the bench on which she is sitting,15 and [also] by her legs when she straightens them and holds them closely together. This [leniency] does not apply with regard to a man, because his member and his testicles project outward and are visible.

ו וְצָרִיךְ לִזָּהֵר מִצּוֹאָה10 וּמֵי רַגְלַיִם11 וְגִלּוּי עֶרְוָה12 וְלִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה,13 כְּמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע.כה וְהָאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לֵישֵׁב עֲרֻמָּה וּלְבָרֵךְ,כו,14 מִפְּנֵי שֶׁבִּישִׁיבָתָהּ פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה מְכֻסִּים בַּקַּרְקַעכז אוֹ בַּסַּפְסָל שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עָלָיו,כח,15 וּבְיַרְכוֹתֶיהָ כְּשֶׁתַּשְׁוֶה רַגְלֶיהָ וְתֶאֱסֹף אוֹתָן זוֹ לָזוֹ,כט מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאִישׁל שֶׁהַגִּיד וְהַבֵּיצִים בּוֹלְטִים וְנִרְאִים: לא

7 A blessing should not be recited while one’s head is uncovered, as stated in sec. 91[:3].16

ז אֵין לְבָרֵךְ בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"א: לב,16

8 Whenever one recites a blessing over an object, whether to partake of it,17 to enjoy its fragrance,18 or to perform a mitzvah with it,19 he must hold it in his right hand while reciting the [appropriate] blessing.20

There is an authority who states that, according to Kabbalah, one should not stick a knife into the fruit over which a blessing is being recited and hold the knife in his right hand [while reciting the blessing], for this is combining two opposites in a single matter. For the right hand produces effects associated with life,21 while a knife represents the power of Esav22 that shortens life, as explained in sec. 180[:6].

ח כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו לְאָכְלוֹלג,17 אוֹ לְהָרִיחַלד,18 בּוֹ אוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָהלה,19 – צָרִיךְ לֶאֱחֹז בִּימִינוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ.20

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר,לו שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה אֵין לִתְחֹב הַפְּרִי שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו בְּסַכִּין וְלֶאֱחֹז הַסַּכִּין בִּימִינוֹ, כִּי הֵם ב' הֲפָכִים בְּנוֹשֵׂא אֶחָד, שֶׁהַיָּמִין מִמֶּנָּה "תּוֹצְאוֹת חַיִּים",21 וְהַסַּכִּין הוּא כֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו22 הַמְקַצֵּר חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"פ: לז

9 If the person did not hold [the food over which he was reciting the blessing], but the food was in his presence when he recited the blessing, he fulfills his obligation. If he recited the blessing and the food was only brought to him afterwards, he must recite the blessing again,23 even if during the recitation of the blessing he had in mind [the food that would be brought to him later].

If, however, one recited a blessing on fruit that was in his presence and then he was brought other fruits of that same species or [even] of another type, but which were covered by the blessing recited over the first [fruit] — [either] because both [species] share the same blessing, or because the first was of primary importance (ikar) and the other was secondary (tafel) to it24 — he need not recite a second blessing. [This ruling applies] even if the second type of fruit was brought to him after nothing remained of the first type, because he had consumed it entirely.

[The above applies] provided that, when reciting the blessing, one had in mind to also partake of the second type of fruit even if he did not specifically intend to cover it with this blessing. If, however, he did not think of eating the second type of fruit when he recited the blessing, he must recite a blessing over the second fruit if he had consumed the first fruit entirely before the second type was brought to him.

If, however, some of the type of food [over which he recited the blessing] remained before him when a second type that resembled the first25 — i.e., they are both types of fruit or both types of beverages — was brought to him, there is no need to recite a blessing over the second. [The rationale:] As long as he is occupied with eating or drinking the first [type of food or beverage], it can be assumed that he did not divert his attention [from eating or drinking further] unless he actually [decided to stop eating and then] changed his mind [and desired to eat again]. For this is man’s ordinary pattern when he is occupied with eating or drinking — to continue and be drawn from eating one food to another and from drinking one beverage to another.

If, however, he was drinking beer, and fish was bought to him to offset [the sharp taste of the beer], even though they both share the same blessing and [moreover,] the fish is secondary (tafel) to the beer, because [after partaking of the fish] he will then drink more [beer, the fish] is not covered by the original blessing [that he recited over the beer], unless he had the fish in mind, or it was in his presence at the time he recited the blessing [over the beer], as explained in sec. 212[:10].

(If, [however,] the exact same food was [later] brought to him, even if he had already entirely consumed the first [serving], he is not required to recite a second blessing, unless he [had consciously decided to stop eating and then] changed his mind [and decided to eat again]. Ordinarily, however, it can be assumed that one does not divert his attention from eating more of the same type of food that was before him when he recited the blessing if [more] were to be brought to him, because it is a person’s common pattern to be drawn after his food and to eat more of it, once he has begun eating.)

There are authorities who maintain that the above principles were stated only with regard to a meal at which a person sits down26 to eat. When, by contrast, he eats fruits or the like, even if he sits down in a fixed setting to partake of them, his sitting down is of no consequence, because there is no concept of establishing a fixed setting [when it comes] to partaking of fruit. [Thus,] since [during his recitation of the blessing], he did not have in mind the fruit that would be brought to him after his recitation of the blessing, even though his decision to eat further is not a total change of mind, he must recite a second blessing in all instances. [This rule applies] even if [others] later brought him the exact same type of fruit [over which he already recited the blessing at first], and even if he had not yet [finished] eating the original fruit.

[In this instance, we rule according to the former opinion and an additional blessing should not be recited, since we follow the principle:] When there is uncertainty with regard to a blessing, we rule leniently. Nevertheless, as an initial preference, [while reciting the blessing], it is desirable to be careful to have in mind to partake of everything [covered by this blessing] that one might be served.

When guests are invited [by their host] to partake of fruits, since they rely on their host who invited them, it is as if they had in mind everything that he would bring them, as stated in sec. 179[:7]. Even if he brought them a different type of fruit after the first type was consumed entirely, they need not recite a second blessing.

ט וְאִם לֹא אֲחָזוֹ כְּלָל, אִם הָיָה לְפָנָיו כְּשֶׁבֵּרַךְ עָלָיו – יָצָא.לח וְאִם בֵּרַךְ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לְפָנָיו,לט אַף שֶׁבֵּרַךְ עַל דַּעַת כֵּן – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.מ,23

אֲבָל מִי שֶׁבֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת שֶׁלְּפָנָיו וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לוֹ יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין,מא אוֹ מִמִּין אַחֵר שֶׁנִּפְטַר בַּבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה, כְּגוֹן שֶׁבִּרְכוֹתֵיהֶם שָׁווֹת,מב אוֹ שֶׁהָרִאשׁוֹן עִקָּר וְהַשֵּׁנִי טָפֵלמג,24 – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, אֲפִלּוּ הֵבִיאוּ לְפָנָיו מִין הָאַחֵר אַחַר שֶׁכָּלָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁכְּבָר אֲכָלוֹ כֻּלּוֹ.מד

וְהוּא שֶׁכְּשֶׁבֵּרַךְ הָיָה דַּעְתּוֹ גַּם עַל הַשֵּׁנִי לְאָכְלוֹ, אֲפִלּוּ לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ לְפָטְרוֹ בִּבְרָכָה זוֹ,מה אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, אִם כְּבָר אָכַל הָרִאשׁוֹן קֹדֶם שֶׁהֵבִיאוּ מִין הָאַחֵר לְפָנָיו. אֲבָל אִם יֵשׁ עֲדַיִן לְפָנָיו מִמִּין הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁהֵבִיאוּ לְפָנָיו מִין אַחֵר הַדּוֹמֶה לְהָרִאשׁוֹן,25 כְּגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִינֵי פֵּרוֹת, אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶם מִינֵי מַשְׁקִין – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּאֲכִילַת אוֹ שְׁתִיַּת הָרִאשׁוֹן – אֵינוֹ עוֹשֶׂה הֶסַּח הַדַּעַת מִן הַסְּתָם, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלַךְ מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם כְּשֶׁהוּא עוֹסֵק בַּאֲכִילָה אוֹ בִּשְׁתִיָּה, לְהִמָּשֵׁךְ בָּהּ וְלִגְרֹר מֵאֲכִילָה לַאֲכִילָה וּמִשְּׁתִיָּה לִשְׁתִיָּה.מו

אֲבָל אִם שׁוֹתֶה שֵׁכָר וְהֵבִיאוּ לוֹ דָּגִים לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּל בְּרָכָה אַחַת, וְגַם הַדָּגִים הֵם טְפֵלִים לְהַשֵּׁכָר, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ שׁוֹתֶה יוֹתֵר – אֵינָם נִפְטָרִים בִּבְרָכָה אַחַת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶם, אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו בִּשְׁעַת בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"ב.מז

(וְאִם הֵבִיאוּ לְפָנָיו מֵאוֹתוֹ הַמִּין מַמָּשׁ, אַף אִם כְּבָר אָכַל הָרִאשׁוֹן כֻּלּוֹ – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא נִמְלַךְ מַמָּשׁ. אֲבָל בִּסְתָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה הֶסַּח הַדַּעַת מִמִּין זֶה שֶׁהָיָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה לִהְיוֹת נִמְנָע מִלְּאָכְלוֹ עוֹד כְּשֶׁיָּבִיאוּ לְפָנָיו, לְפִי שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְהִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה וּלְהַרְבּוֹת בָּהּ מֵאַחַר שֶׁהִתְחִיל בָּהּ) מח.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים,מט שֶׁלֹּא אָמְרוּ כֵּן אֶלָּא בִּסְעוּדָה שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ עַצְמוֹ בָּהּ,26 אֲבָל בְּפֵרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אַף אִם קוֹבֵעַ עַצְמוֹ בָּהֶם – אֵין קְבִיעָתוֹ כְּלוּם, שֶׁאֵין קֶבַע לְפֵרוֹת, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עַל מַה שֶּׁהֵבִיאוּ לְפָנָיו אַחַר הַבְּרָכָה, אַף שֶׁאֵינוֹ נִמְלַךְ מַמָּשׁ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בְּכָל עִנְיָן, אַף אִם הֵבִיאוּ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין מַמָּשׁ, וְלֹא אָכַל עֲדַיִן הָרִאשׁוֹן.

וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר לִהְיוֹת דַּעְתּוֹ עַל כָּל מַה שֶּׁיָּבִיאוּ לוֹ.נ

וְאוֹרְחִים הַקְּרוּאִים לֶאֱכֹל מִינֵי פֵּרוֹת, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתָּם עַל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁזִּמְּנָם – הֲרֵי דַּעְתָּם עַל כָּל מַה שֶּׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶם,נא כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ט.נב וַאֲפִלּוּ הֵבִיא לִפְנֵיהֶם מִין אַחֵר אַחַר שֶׁכָּלָה הָרִאשׁוֹן – אֵין צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:

10 All the above applies when the first and the second types of fruit are of equal importance and one would not take precedence over the other if both were in the person’s presence [at the time he recited the blessing]. If, however, the second is more important than the first because it is one of the seven species [for which Eretz Yisrael was praised],27 or it is [personally] cherished more in the manner explained in sec. 211,28 it is not covered by the blessing recited over the first fruit. [This ruling applies] even if the second fruit was also in his presence at the time he recited the blessing over the first, but he recited the blessing without any specific intent and he did not have in mind to cover the second type of fruit with this blessing. Even though it can be assumed that he had it in mind [when reciting the blessing], it is not appropriate for [the blessing over] an entity that is not as important to incidentally cover an entity that is more important. [The more important fruit is covered by the blessing recited over the less important one,] only when he specifically intended to cover it, but not when one does not have that specific intent, (as stated in sec. 176).29 If the person intended to cover [the second food with the blessing recited over the first], it is covered [by that blessing], even if it was not in his presence at the time the blessing was recited. If [the second, more important fruit] was brought before the person while he was reciting the blessing, even though it is more desirable than the first and cherished more by him, and [even if it was] also one of the seven species, he should partake of the first initially (because he began to recite the blessing with it in mind).

י וְכָל זֶה כְּשֶׁהָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי הֵם שָׁוִים בַּחֲשִׁיבוּת, שֶׁאֵין לָזֶה קְדִימָה עַל זֶה אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם לְפָנָיו, אֲבָל אִם הַשֵּׁנִי חָשׁוּב מֵהָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין ז',27 אוֹ שֶׁהוּא חָבִיב, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"אנג,28 – אֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן, אֲפִלּוּ אִם הוּא גַּם כֵּן לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה אֶלָּא שֶׁבֵּרַךְ בִּסְתָם וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִפְטֹר הַשֵּׁנִי בִּבְרָכָה זוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַסְּתָם דַּעְתּוֹ עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיִּפְטֹר שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב אֶת הֶחָשׁוּב בְּדֶרֶךְ גְּרָרָא, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְפָטְרוֹ בְּפֵרוּשׁ, אֲבָל לֹא בִּסְתָםנד (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קע"ו) נה.29 וּכְשֶׁנִּתְכַּוֵּן לְפָטְרוֹ – פּוֹטְרוֹ אֲפִלּוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת בְּרָכָה.נו וְאִם הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו בְּעוֹדוֹ מְבָרֵךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָפֶה מִן הָרִאשׁוֹן וְחָבִיב עָלָיו וְגַם הוּא מִין ז' – יֹאכַל תְּחִלָּה מִן הָרִאשׁוֹן (כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל עָלָיו הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו) נז:

11 If a person took a fruit in his hand with the intent of partaking of it and recited a blessing over it, but it fell from his hand and was lost, or it became so repugnant that it was no longer fit to be eaten, [even] if there was more of this type of fruit in his presence, he must recite another blessing on [the other fruit].30 [This ruling applies] even if he had [this additional fruit] in mind when he recited the blessing. [The rationale:] The blessing applies to [the fruit] that he held in his hand at the time he recited the blessing and [through] that, it covers all the other fruit. Thus, if he did not partake of [the fruit he was holding while reciting the blessing, the other fruit] is not covered by the blessing he recited on the one [he had held during the recitation].

Nevertheless, a person standing near a [flowing] water canal may recite a blessing and drink, even though the water that was before him at the time he recited the blessing has already flowed further. [The rationale]: His original intent was not to drink the water that was before him [at the time of the blessing], but to drink the water that would flow before him after [concluding] his blessing. [When he now drinks], it is to this water that his blessing applied.

There are authorities who maintain that a blessing covers all the food that is ready [to be eaten] and in a person’s presence that he had in mind [to eat at the time he recited the blessing. Therefore,] he need not recite a second blessing if the fruit over which he recited the blessing fell from his hand. Similarly, he need not recite another blessing, if he recited a blessing over a cup [filled with liquid, the cup spilled before he drank from it,] and he refilled it from the pitcher that was before him on the table or on the bench next to him that was prepared [to provide him] with drink. This view should be given primacy, [because] one should follow a lenient approach when there is an uncertainty with regard to blessings.31

[The above applies] provided he clearly intended to eat and drink [from the other food and/or drink] in his presence, even if [the food or drink] over which he recited the blessing had not fallen from his hand. If, however, he did not have any specific intent, the blessing covers only what was in the person’s hand at the time he recited the blessing.

Even if his intent was specifically to eat and drink more[food or drink], the blessing does not cover them unless they were in his presence at the time he recited the blessing. If, by contrast, [the other food or drink] was brought before him [only afterwards], he must recite a second blessing on it if the food in his hand fell from it, even in a situation where, had he eaten or drunk from what was in his hand, he would not have had to recite a blessing on [the other food or drink].

(The water in a water canal [represents a different situation]. Since all the water in the canal is intermingled and joined together, [it is like] a single body. Therefore, the blessing covers the entire body of water, including also the water that was not in the person’s presence at the time he recited the blessing.)

יא נָטַל בְּיָדוֹ פְּרִי לְאָכְלוֹ וּבֵרַךְ עָלָיו וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנֶאֱבַדנח אוֹ נִמְאַס עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָהנט וְיֵשׁ מִמִּין זֶה לְפָנָיו עוֹד – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,30 אֲפִלּוּ הָיְתָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁבֵּרַךְ,ס לְפִי שֶׁהַבְּרָכָה חָלָה עַל זֶה שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ כְּשֶׁבֵּרַךְ, וְזֶה פּוֹטֵר אֶת כֻּלָּם, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא אָכַל אֶת זֶה – לֹא נִפְטַר בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל זֶה.סא

וּמִכָּל מָקוֹם, הָעוֹמֵד עַל אַמַּת הַמַּיִם – מְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהָיוּ לְפָנָיו כְּשֶׁבֵּרַךְ חָלְפוּ וְהָלְכוּ, לְפִי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת מַיִם אֵלּוּ אֶלָּא מַה שֶׁיָּבֹאוּ אַחַר בִּרְכָתוֹ, וַעֲלֵיהֶם חָלָה בִּרְכָתוֹ.סב,30

וְיֵשׁ אוֹמְרִים,סג שֶׁהַבְּרָכָה חָלָה עַל כָּל מַה שֶּׁמּוּכָן לְפָנָיו וְדַעְתּוֹ עָלָיו, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו אִם נָפַל מִיָּדוֹ הַפְּרִי שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו. וְכֵן אִם בֵּרַךְ עַל הַכּוֹס וְנִשְׁפַּךְ וְחוֹזֵר וּמְמַלְּאוֹ מִן הַקַּנְקַן שֶׁעוֹמֵד לְפָנָיו עַל הַשֻּׁלְחָן אוֹ עַל הַסַּפְסָל שֶׁאֶצְלוֹ מוּכָן לִשְׁתִיָּה – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו. וְכֵן עִקָּר, לְהָקֵל בִּסְפֵק בְּרָכוֹת.31

וְהוּא שֶׁהָיְתָה דַּעְתּוֹ בְּבֵרוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מִמַּה שֶּׁלְּפָנָיו, אַף אִם לֹא הָיָה נוֹפֵל מִיָּדוֹ מַה שֶּׁבֵּרַךְ עָלָיו, אֲבָל בִּסְתָם אֵין הַבְּרָכָה חָלָה אֶלָּא עַל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה.סד

וַאֲפִלּוּ אִם הָיְתָה דַּעְתּוֹ בְּבֵרוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עוֹד – אֵין הַבְּרָכָה חָלָה עַל זֶה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, אֲבָל אִם אַחַר כָּךְ הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עָלָיו אִם נָפַל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ מִמֶּנּוּ, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו אִם הָיָה אוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה מִמַּה שֶּׁבְּיָדוֹ כְּשֶׁבֵּרַךְ.סה

(וּבַמַּיִם שֶׁבְּאַמַּת הַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁהֵם מְעֹרָבִים וּמְחֻבָּרִים וְגוּף אֶחָד הֵם – הַבְּרָכָה עַל כֻּלָּם, אַף עַל מַה שֶּׁלֹּא הָיָה לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה) סו:

12 All the above applies when the person eats or drinks alone. [Different rules apply] if there are others with him and he is reciting the blessing for them as well, to enable them to fulfill their obligation. If the object fell from his hand after he recited the blessing, there are authorities who maintain that there is no need for him to recite a blessing again when the others partake of [the food or drink] after his blessing [and then more is brought to him]. For the blessing [he recited] also covers the food that was in the hands of others — and, indeed, even if it was not held in their hands, but merely present before them. For his blessing applies to the food that was placed before them [as well]. Therefore, he too is not required to recite another blessing on what is brought to him afterwards. He should, however, be careful not to [needlessly] interrupt by speaking in the interim.32

יב וְכָל זֶה כְּשֶׁאוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה לְבַדּוֹ, אֲבָל אִם יֵשׁ אֲחֵרִים עִמּוֹ וְהוּא מְבָרֵךְ גַּם לָהֶם לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן וְנָפַל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ אַחַר הַבְּרָכָה – יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, כִּי הַבְּרָכָה חָלָה גַּם עַל מַה שֶּׁבְּיַד אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ לֹא אָחֲזוּ בְּיָדָם אֶלָּא הָיָה לִפְנֵיהֶם – הַבְּרָכָה חָלָה עַל מַה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם כְּשֶׁהֵם טוֹעֲמִים אַחַר בִּרְכָתוֹ, וְלָכֵן גַּם הוּא אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל מַה שֶּׁמְּבִיאִים לוֹ אַחַר כָּךְ,סז רַק שֶׁלֹּא יַפְסִיק בֵּינְתַיִם בְּשִׂיחָה: סח,32

13 Whenever a person must recite another blessing [because] his first blessing was recited in vain, afterwards he must recite the phrase,33 Baruch shem k’vod malchuso leolam va’ed, “Blessed be the name of His glorious kingdom forever and ever.”34 This also applies whenever one utters G‑d’s name in vain.35

If the food fell from his hand or the cup spilled36 before he said [the word] “our G‑d” in the blessing, he should continue [and conclude] lamdeini chukecha. Thus it will appear that he is reading a [Scriptural] verse37 and G‑d’s name will not have been recited in vain. This also applies whenever one [inadvertently begins reciting] a blessing in vain and remembers before he mentions the term Elokeinu.

יג וְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ וּבִרְכָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הִיא לְבַטָּלָה – צָרִיךְ לוֹמַר אַחֲרֶיהָ:33 "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".34 וְכֵן כָּל מִי שֶׁמַּזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה.סט,35

וְאִם נָפַל מִיָּדוֹ הָאֹכֶל אוֹ נִשְׁפַּךְ הַכּוֹס36 קֹדֶם שֶׁאָמַר "אֱלֹהֵינוּ" – יְסַיֵּם וְיֹאמַר: "לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ",ע שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּקוֹרֵא פָּסוּק,37 וְאֵין כָּאן הַזְכָּרַת שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה. וְכֵן כָּל בְּרָכָה לְבַטָּלָה שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁיֹּאמַר "אֱלֹהֵינוּ": עא

14 [A person should act in the following manner if] he recited a blessing over water and then heard that a person in the neighborhood had died. [At such a time,] it is customary to pour out all the water in the neighborhood that had been drawn.38 [Nevertheless,] he should drink a small amount of the water so that his blessing will not have been recited in vain and then he should pour out the remainder. [This holds true] even according to those who say that the reason for theabove custom is that the Angel of Death places a drop of the blood of death in the water and one who drinks from it endangers himself. Nevertheless, “one who upholds a commandment will not know any evil matter.”39 Once he drinks a little and thus his blessing is no longer in vain, he should pour out the rest because of concern for the danger.

If [after reciting a blessing for water,] one hears that the present momentis the exact moment of the equinox or the solstice,40 he should wait a bit, so that the [exact] moment of the equinox or solstice passes and [only] then drink. For some authorities maintain that it is only dangerous to partake of this water at the [actual] time of the equinox. Even according to the authorities who maintain that it is dangerous to drink the water afterwards, if a piece of iron had not been placed in it at the time of the equinox, [one may,] nevertheless, [rest assured that] “one who upholds a commandment will not know any evil matter.”41

יד בֵּרַךְ עַל הַמַּיִם וְשָׁמַע שֶׁיֵּשׁ מֵת בַּשְּׁכוּנָה,עב וּמִנְהָג לִשְׁפֹּךְ כָּל מַיִם שְׁאוּבִין38 שֶׁבִּשְׁכוּנַת הַמֵּתעג – יִשְׁתֶּה מְעַט מִן הַמַּיִם שֶׁלֹּא תְּהֵא בִּרְכָתוֹ לְבַטָּלָה וְאַחַר כָּךְ יִשְׁפֹּךְ הַשְּׁאָר.עד וְאַף לְהָאוֹמְרִיםעה שֶׁטַּעַם הַמִּנְהָג הוּא מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מַטִּיל טִפַּת דַּם הַמָּוֶת בַּמַּיִם וְהַשּׁוֹתֶה מֵהֶן מִסְתַּכֵּן, מִכָּל מָקוֹם "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע",עו,39 וּמֵאַחַר שֶׁשָּׁתָה מְעַט שֶׁאֵין בִּרְכָתוֹ לְבַטָּלָה – יִשְׁפֹּךְ הַשְּׁאָר מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה.עז

וְאִם שָׁמַע שֶׁהַתְּקוּפָה נוֹפֶלֶת40 – יַמְתִּין מְעַט עַד שֶׁעָבְרָה הַתְּקוּפָה וְיִשְׁתֶּה, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין סַכָּנָה בָּהֶם אֶלָּא לִשְׁתּוֹת בִּשְׁעַת הַתְּקוּפָה.עח וְאַף הָאוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם בַּרְזֶל בִּשְׁעַת הַתְּקוּפָה יֵשׁ סַכָּנָה לִשְׁתּוֹת מֵהֶם גַּם אַחַר כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע": עט,41

15 A person who pours off a little bit of water before drinking out of concern for harmful water,42 should pour the water off before he recites the blessing and not afterwards, [so as not to] denigrate the blessing.

טו הַשּׁוֹתֶה מַיִם וְשׁוֹפֵךְ מְעַט קֹדֶם שְׁתִיָּתוֹ מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ מַיִם הָרָעִיםפ,42 – יִשְׁפֹּךְ קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל לְבָרֵךְ וְלֹא אַחַר הַבְּרָכָה,פא מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַבְּרָכָה: פב

Berachos 40a.
Ibid. See sec. 202:10 where this concept is discussed.
In his Seder Birkas HaNehenin, ch. 1, law 6, the Alter Rebbe quotes a second opinion: that the blessing Borei pri haadamah covers “the fruit of the trees” only when one intended to eat a fruit that grows on a tree, but erred and recited the blessing Borei pri haadamah before partaking of it. After the fact, to prevent the blessing Borei pri haadamah from having been recited in vain, it is considered to have covered the tree fruit.

When, however, one intended to partake both of a fruit that requires the blessing Borei pri haetz (e.g., apples) and another that requires the blessing Borei pri haadamah (e.g., bananas), if he only recited the blessing Borei pri haadamah, he may not partake of the apples. Since the blessing is valid for the bananas and therefore has not been recited in vain, it does not apply to the apples.

In that source, the Alter Rebbe does not state which of the opinions is favored. Instead, he cautions never to recite the blessing Borei pri haadamah with the intent to cover tree fruit.
Although leniencies were granted for these purposes when reciting the Shema and its blessings (see sec. 66:1), stringency is required in this instance.
Bava Kama 73b.
See sec. 167:3, 8–9, with regard to not making an interruption between reciting the blessing Ha­Motzi and eating.
Sotah 32b.
There, the Alter Rebbe mentions one opinion that maintains: “If one does not understand the words that are the essential elements of the blessing, or if one’s heart is turned to other matters when reciting them, he is not considered to be reciting a blessing at all.” Nevertheless, he also mentions a more lenient opinion that does not require that one understand the words of the blessings.
Merely thinking of the words or reading them without vocalizing them at all, however, is not sufficient.
As stated in sec. 79:1–2: “If human feces are located behind a person, he must move four cubits away from them [before reciting the Shema], even if they have no odor…. If the feces are malodorous, it is necessary that their odor not be discernible within [a range of] four cubits behind or to the side of [the person praying].” And sec. 76:4–6 speaks about restrictions when there are feces on a person’s skin.” See also footnote 12 below.
As stated in sec. 76:9 and sec. 77:1, it is forbidden to recite the Shema in the presence of urine.
Sec. 74:1 states: “It is written in the Torah (Devarim 23:14–15): ‘You shall sit and cover… because G‑d, your L‑rd, proceeds in the midst of your camp…. Your camp shall be holy so that He see no nakedness among you.’ From the above verse, our Sages (Berachos 25b) derive that wherever G‑d, our L‑rd, accompanies us, i.e., whenever we are engaged in sacred matters, such as the recitation of the Shema or the Shemoneh Esreh or involved in Torah study, our camp must be holy. [This implies that] feces should not be in view and that G‑d should not see any nakedness among us.” See also sec. 75 for specific definitions as to what constitutes “nakedness.”
Sec. 74:1 continues: “If one was sleeping naked, but covered with a garment — even though he saw to it that his head was not covered by the garment so that it would not be under the same covering as his nakedness — he may not recite the Shema until he makes a separation with his garment over his heart, to interpose between his heart and his nakedness. For [the Shema may not be read] when his heart sees his nakedness.”
Challah 2:3; see also sec. 74:5 and sec. 75:2.
Berachos 24a.
There the Alter Rebbe states: “It is forbidden to utter G‑d’s name bareheaded.”
Berachos 43b; see sec. 167:7 with regard to the recitation of the blessing HaMotzi.
See sec. 296:16, which speaks about reciting the blessing for fragrance when reciting Havdalah.
See examples of this principle with regard to the cup of blessing for Grace (sec. 183:7), the cup of wine over which Kiddush and Havdalah are recited (sec. 271:18 and sec. 296:16), and the taking of the lulav (sec. 651:13).
A left-hand person should hold it in his left hand, because his left hand is considered as his “right hand.”
The right hand is associated with chesed, kindness, benevolence, and life.
Who was told (Bereishis 27:40): “You shall live by your sword.”
Talmud Yerushalmi, Berachos 6:1.
See sec. 212:10 for more particulars regarding such a situation.
I.e., the same blessing is recited over them.
As mentioned in previous sections, here the translation does not fully communicate the intent of the original. קובע implies sitting down to eat or drink in a significant and prolonged setting.
Devarim 8:8 describes Eretz Yisrael as “a land of wheat, barley, vines….” The Shulchan Aruch of Rav Yosef Caro (Orach Chayim, sec. 211) states that fruit from these seven species are given precedence over other fruit. That section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. The concepts mentioned in that section of the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro are discussed in the Alter Rebbe’s Seder Birkas HaNehenin, ch. 10, laws 1, 9.
As mentioned, this section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the Alter Rebbe’s Seder Birkas HaNehenin, op. cit., law 6.
This section is also not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the Alter Rebbe’s Seder Birkas HaNehenin, ch. 9, law 7.
Talmud Yerushalmi, Berachos 6:1.
Lest one be reciting G‑d’s name in vain.
Although the Alter Rebbe prefaces this ruling with the words “There are authorities who maintain,” which at times indicates a minority ruling that is not followed, in this instance, the halachah follows this view, because whenever there is a doubt regarding the recitation of a blessing, the more lenient approach is followed.
Cf. Pesachim 56a, et al.
Talmud Yerushalmi, Berachos 6:1.
Rambam, Hilchos Sh’vuos 12:11 states: “Therefore if because of a slip of the tongue, one mentions [G‑d’s] name in vain, he should immediately hurry to praise, glorify, and venerate it so that it will not have been mentioned [entirely] in vain.”
I.e. in a situation where the food or drink is spoiled, and he cannot pick it up and partake of it.
Tehillim 119:12 reads Baruch Atah A-donai lamdeini chukecha; “Blessed are You, G‑d, Who teaches me Your statutes.” Thus, by concluding the phrase in this manner, the person will have recited a Scriptural verse.
Shulchan Aruch, Yoreh Deah 339:5; see sec. 455:15 of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. I.e., in that era, water had to be drawn from a well. If someone in the neighborhood died, all the water that had been drawn was poured out.
Koheles 8:5; i.e., because he keeps the mitzvah not to use G‑d’s name in vain, he will be protected.
As stated in sec. 445:15, partaking of water that was drawn at the time of the equinox or solstice is dangerous.
Indeed, as stated in sec.445:16, if one does not partake of the water, it appears that he is treating lightly the assurance granted by the verse.
See the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch, Choshen Mishpat, Hilchos Shemiras Guf VeNefesh, subsection 4.
משנה ברכות מ, א. טור ושו"ע ס"א.
גמרא שם כר' יהודה. לבוש ס"א.
משנה שם. טור ושו"ע שם.
טור ושו"ע שם. וכ"ה בלוח ברה"נ ובסדר ברה"נ פ"א ה"ד.
משנה שם. טור ושו"ע שם.
גמרא שם ע"ב כר' יוחנן. רי"ף ברכות שם. רא"ש ברכות פ"ו סי' כג. שו"ע שם. ואם בירך בפה"ע על היין ובפה"א על הפת עי' לעיל סי' רב ס"י וש"נ.
רבינו יונה ברכות לה, א ד"ה מאי תקנתיה. מ"א סי' רב ס"ק לו.
סעיף כד. וראה גם שם ס"ט. לוח וסדר ברה"נ פ"א ה"ה.
הרב רבינו יונה ברכות מא, א ד"ה אבל כשאין. רשב"א ברכות מא, א ד"ה מתיבי. הובאו בארחות חיים הל' ברכות ס"כ. שו"ע ס"ב. פרי חדש שם. וכ"ה בסדר ברה"נ פ"א ה"ו. ושם הביא יש חולקים דלא יצא. וראה חי' צמח צדק י, א-ב. יב, א.
ט"ז ס"ק ב. אליה רבה ס"ק ב. וראה לקמן ס"ט-י.
ברכות מ, א. טור ושו"ע ס"ג. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"א. סדר ברה"נ פ"ט ה"א. וכ"ה לענין ברכת המצות, כדלעיל סי' כה סי"ח-כ. לקמן סי' תלב ס"ו.
שהתירו בקריאת שמע, כדלעיל סי' סו ס"א. כסף משנה הל' ק"ש פ"ב הי"ז בשם רבינו יונה. מ"א ס"ק ד.
סעיף ט.
שבלי הלקט סי' קסו. רמ"א ס"ג. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"ב. סדר ברה"נ פ"ט ה"ב. ולענין שיעור הפסק שהיה בין נט"י לסעודה עי' לעיל סי' קסו.
ב"ק עג, ב. שבלי הלקט שם. שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ה. מ"א ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ה.
אבודרהם הלכות ברכות שער ראשון בשם רבינו גרשון. מ"א שם. אליה רבה ס"ק ד. ט"ז. וראה גם לעיל סי' ח קו"א ס"ק ה.
עי' לעיל סי' קסז ס"ג ס"ח ס"ט לענין לחם (ועי' ב"ח שם ד"ה וכתב הרא"ש). וסי' קסו לענין הפסק בין נט"י לסעודה.
מדלא החמיר בס' חסידים סי' תתמט (ובהגהות ברכות מהר"ם בתחלתו) אלא באגוז מטעם דלקמן. וראה של"ה שער האותיות אות ק, דיני ברה"נ כלל ה אות ד. אליה רבה סי' רב ס"ק א.
סעיף א.
ס' חסידים ושל"ה ואליה רבה שם. ב"ח סוף הסימן. מ"א ס"ק ד.
משנה סוטה לב, א. תוס' שם ד"ה קרית. טור ושו"ע ס"ג.
סעיף ב וש"נ. וראה גם סדר ברה"נ פ"ט ה"ג.
ברכות טו, ב. רש"י שם ד"ה בשאר מצות. טור ושו"ע ס"ג.
סעיף ג. וראה גם לקמן הל' שחיטה סי' א ס"ק מד-ה.
דלעיל סי' עד ואילך. וראה לעיל סי' קפה ס"ה.
חלה פ"ב מ"ג. ראה גם לעיל סי' עד ס"ה. סי' עה ס"ב.
רב נחמן בר יצחק ברכות כד, א. טור ושו"ע ס"ג.
רמ"א סי' עד ס"ד.
ר"ש חלה שם. וראה חי' צמח צדק ד, ג.
משנה שם.
רש"י ברכות שם ד"ה אבל לא האיש.
סעיף ג.
ברכות מג, ב. טור ושו"ע ס"ד. ראה גם לעיל סי' קסז ס"ז. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"ד. סדר ברה"נ פ"ט ה"ד.
ראה גם לקמן סי' רצו סט"ז.
ראבי"ה ברכות סי' קכ. מרדכי ברכות רמז קמט. עטרת זקנים. ראה גם לעיל סי' קפג ס"ז. לקמן סי' רעא סי"ח. סי' רצו סט"ז. סי' תרנא סי"ג.
סדר ברכות ד"ה לאחוז דבר המברך עליו בימינו. מ"א ס"ק ו. סולת בלולה ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ו.
סעיף ו. וראה גם לעיל סי' יחס כ"ד.
רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"י. לבוש ס"ד. שיירי כנסת הגדולה (הגה"ט אות ד). וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"ד. סדר ברה"נ פ"ט ה"ד. וראה גם לעיל סי' קסז ס"ו. לקמן סי"א.
ירושלמי ברכות פ"ו ה"א (לט, ב). רמב"ם שם. טור ושו"ע ס"ה.
לבוש ס"ה. מ"א ס"ק ז. ט"ז ס"ק ט לדעת הרא"ש (ברכות פ"ו סי' כ) והטור. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם. ולענין שותה מאמת המים ראה לקמן סי"א וש"נ. ועי' לקמן סי' רעא סכ"ח ובקו"א שם ס"ק ח שכשבירך ע"ד כן א"צ לחזור ולברך (כר"ת בהגהות מיימוניות ברכות פ"ד אות ז לפירוש הט"ז שם). וראה תהלה לדוד ס"ק א.
טור ושו"ע שם. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"ה. סדר ברה"נ פ"ט ה"ה.
ב"י ושו"ע שם.
כדלקמן סי' ריב ס"י וש"נ.
שו"ע יו"ד סי' יט ס"ז - אפילו לענין שחיטה.
תבואות שור סי' יט ס"ק לג.
מ"א ס"ק ז.
סעיף י וש"נ.
טור חיו"ד סי' יט בשם בעל העיטור. רמ"א שם ס"ו - אפילו לענין שחיטה. ובט"ז שם ס"ק יא - שבפירות גם הרא"ש יודה. ושם ס"ק יב דהיינו אפילו כבר אין לפניו הראשונים. לבוש ס"ה. ב"ח ד"ה ומ"ש אבל מי שבירך. עולת תמיד ס"ד. אליה זוטא ס"ק ז. אליה רבה ס"ק ט. וראה משנה ברורה שער הציון ס"ק כ. חקרי הלכות ח"ח מו, ב.
תשב"ץ סי' שי. כל בו סי' כד הל' סעודה (יז, ג). מ"א שם.
רמ"א שם. שו"ע יו"ד סי' יט ס"ז.
תוס' ברכות מב, א ד"ה אתכא (הב'). הגהת הר"ף בתשב"ץ שם.
סעיף ז וש"נ.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועי' סדר ברה"נ פ"י ה"ו.
רשב"א מא, א סוף ד"ה ולענין. רמ"א סי' ריא ס"ה. מ"א ס"ק ח ושם ס"ק יא. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"ו. סדר ברה"נ פ"ט ה"ו. ושם ה"ז מביא יש חולקים על כל זה. ולענין יין ראה לעיל סי' קעד ס"ט.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועי' סדר ברה"נ פ"ט ה"ז וש"נ.
ט"ז ס"ק ב.
ס' חסידים סי' תתמז. מטה משה סי' שנג. מ"א ס"ק ח.
ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רמב"ם הל' ברכות פ"ד ה"י. רא"ש ברכות פ"ו סי' כ. טור ושו"ע ס"ו.
ס' המנוחה הל' ברכות פ"ד ה"י. שו"ע שם.
רא"ש שם. ט"ז ס"ק ח.
אליה רבה ס"ק י.
ירושלמי שם. טור ושו"ע שם.
ר"ת בהגהות מיימוניות ברכות פ"ד אות ז. ב"י ד"ה וכתב ה"ר מנוח (דמיירי בשהיה דעתו עליו). אבודרהם סדר הלכות המוציא ופירושה בשם הראב"ד. רמ"א ס"ו. ט"ז שם. אליה רבה סי' רב ס"ק א (לענין אגוז). וכדעה זו פסק בלוח ברה"נ פ"ו ה"ח ובסדר ברה"נ פ"ט ה"ח.
מ"א ס"ק ח.
כדלעיל ריש ס"ט וש"נ. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"ט. סדר ברה"נ פ"ט ה"ט.
ובסדר ברה"נ שם: לפי שמתחלה כשברך ידע שהמים שלפניו יחלופו ויעברו.
שו"ת מהרי"ל סי' צב, לפירוש פרישה ס"ק ט ודרכי משה סי' רט ס"ק א. רמ"א שם ס"ב, לפירוש עולת תמיד שם ואליה רבה שם ס"ק ג, דהיינו אף אם לא היה דעתו בבירור לשתות עוד. וראה מ"א שם ס"ק ה. סי' ריג ס"ק ז. לקמן סי' ריג ס"ג.
ראה לעיל סי' קסז ס"י.
ירושלמי ברכות פ"ו ה"א. רמב"ם הל' שבועות פי"ב הי"א. טור ושו"ע ס"ו. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"ו ה"י. סדר ברה"נ פ"ט ה"י. וראה העו"ב תתיז ע' 66.
תהלים קיט, יב.
רבינו יונה ברכות לט, א ד"ה ובירושלמי בשם גאון. רא"ש ברכות פ"ו סי' כ. טור ושו"ע שם.
ראה גם לקמן סי' תנה סט"ו.
ראה שו"ע יו"ד סי' שלט ס"ה.
ס' חסידים סי' תתנא. מ"א ס"ק ח.
כל בו סי' קיד פ"ב בשם י"א. ט"ז יו"ד סי' שלט ס"ק ד. ש"ך שם ס"ק ח.
קהלת ח, ה.
כנסת הגדולה סי' רד בהגה"ט. מ"א שם. אליה רבה סי' רב ס"ק א. וראה גם לקמן שם.
ס' חסידים שם. מ"א שם. סי' תנה ס"ק ח.
כדלקמן שם סט"ו-ז וש"נ.
כדלקמן הל' שמירת גוף ונפש ס"ד.
ס' חסידים סי' קיא וסי' תתנב.
אליה רבה שם. וראה גם לקמן סי' רצו ס"ה וש"נ.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining