Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 188 - Wording of Third Blessing [of Grace]; Laws Governing [Recitation of] Grace on Shabbos and One Who Errs in its Recitation

Shulchan Aruch: Chapter 188 - Wording of Third Blessing [of Grace]; Laws Governing [Recitation of] Grace on Shabbos and One Who Errs in its Recitation

 Email
Show content in:

SECTION 188 The Wording of the Third Blessing [of Grace]; the Laws Governing the [Recitation of] Grace on Shabbos and One Who Errs in its Recitation. (1–17)

קפח נֻסַּח בְּרָכָה שְׁלִישִׁית, וְדִינֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּשַׁבָּת, וְהַטּוֹעֶה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּבוֹ י"ז סְעִיפִים:

1 After concluding [the blessing] Boneh Yerushalayim, one should recite Amen [even though this] follows his own blessing,1 because this concludes the blessings required by Scriptural Law.2 True, the custom in these countries is not to recite Amen after one’s own blessings,3 even after the conclusion [of a series] of blessings.4 Nevertheless, in this instance, one should declare Amen to differentiate between the [first] three Scriptural blessings and the fourth blessing that was ordained by the Sages.5

א אַחַר שֶׁחָתַם "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", יַעֲנֶה "אָמֵן" אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ,א,1 מִפְּנֵי שֶׁהוּא סִיּוּם הַבְּרָכוֹתב שֶׁל תּוֹרָה.ג,2 וְאַף לְפִי מִנְהַג מְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין עוֹנִין "אָמֵן" אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ3 אֲפִלּוּ בְּסִיּוּם בְּרָכוֹתד,4 – כָּאן צָרִיךְ לַעֲנוֹת, כְּדֵי לְחַלֵּקה בֵּין שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל תּוֹרָהו לָרְבִיעִית שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: ז,5

2 [In the Talmudicera, it was ordained that, here,] Amen should be recited in a hushed tone so that it will not be sensedthat, [unlike the first three,] the fourth blessing is not of Scriptural origin, lest it be treated disparagingly. In these countries, however, the custom is to recite it aloud.

There are authorities who justify the [present] custom, [explaining] that the concern [of the Sages] that the fourth blessing would be treated disparagingly applied only in [the Talmudic] era. [In that era,] laborers would return to their work after they heard the declaration Amen after the blessing Boneh Yerushalayim, because the Sages did not obligate them in [the recitation of] the fourth blessing, since this would [further] delay their work for their employer.6 Therefore Amen would be recited in a hushed tone so that the workers would not hear (and thus, not recognize that the fourth blessing is not of Scriptural origin) and, as a result, treat it disparagingly (even in a situation that does not involve a halt of their work for their employers). In the present era, by contrast, when workers also [routinely] recite the fourth blessing, as stated in sec. 191[:1], there is no need for such concern.

ב "אָמֵן" זוֹ יֹאמְרֶנָּה בְּלַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ שֶׁבְּרָכָה רְבִיעִית אֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה וִיזַלְזְלוּ בָּהּ.ח,2 וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ הַמִּנְהָג לְאָמְרוֹ בְּקוֹל רָם. וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִין הַמִּנְהָגט לוֹמַר, שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ שֶׁיְּזַלְזְלוּ בִּבְרָכָה רְבִיעִית אֶלָּא בִּימֵיהֶם, שֶׁהָיוּ הַפּוֹעֲלִים הוֹלְכִים לִמְלַאכְתָּם כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים "אָמֵן" שֶׁאַחַר "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", שֶׁלֹּא חִיְּבוּ חֲכָמִים בִּבְרָכָה רְבִיעִית מִפְּנֵי בִּטּוּל מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,י,6 לְכָךְ הָיוּ עוֹנִין "אָמֵן" בְּלַחַשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ הַפּוֹעֲלִים (וְיַכִּירוּ שֶׁבְּרָכָה רְבִיעִית אֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה) וְיָבוֹאוּ לְזַלְזֵל בָּהּ (אַף שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בִּטּוּל מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת) יא, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁגַּם הַפּוֹעֲלִים מְבָרְכִים אַרְבַּע בְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קצ"א – אֵין לָחוּשׁ לָזֶה:

3 Since the sovereignty of the House of David is mentioned in the blessing Boneh Yerushalayim,7 one should not mention G‑d’s sovereignty in that blessing, for it is not respectful to equate them. Thus one who says “Your sovereignty and the sovereignty of the House of David, Your anointed” errs. Similarly, in [this blessing], one should not say: “Our Father, our King, [our Shepherd….]”

There are authorities who maintain that one should not include the phrase “a gracious and merciful King” at the conclusion of the passage Yaaleh veyavo [when it is added to Grace].8This practice was not accepted,9 because the concern about mentioning G‑d’s sovereignty close to the sovereignty of the House of David applies only when [they are mentioned in] immediate proximity. That is to say, in the same request made for the sovereignty of the House of David, one should not mention G‑d’s sovereignty in close proximity to it (i.e., in that same request). For that reason, [in this blessing,] one should not say “Our Father, our King, [our Shepherd,...]” because this is also considered as being part of the request for the sovereignty of the House of David. For the request “...upon the great and holy house” is part of the same request as “upon the sovereignty of the House of David,” since one depends on the other. Yaaleh veyavo, by contrast,is a separate matter and is not part of this request.

ג בְּ"בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", כֵּיוָן שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ מַלְכוּת דָּוִדיב,7 – אֵין לְהַזְכִּיר בָּהּ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁאֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד לְהַשְׁווֹתָן יַחַד.יג וְהָאוֹמֵר "מַלְכוּתְךָ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ" – טוֹעֶה.יד וְכֵן אֵין לוֹמַר בָּהּ: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ".טו

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםטז שֶׁאֵין לוֹמַר גַּם כֵּן: "מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם" בְּסִיּוּם "יַעֲלֶה וְיָבֹא".8 וְלֹא נָהֲגוּ כֵּן,יז,9 כִּי לֹא חָשְׁשׁוּ מִלְּהַזְכִּיר מַלְכוּת שָׁמַיִם אֵצֶל מַלְכוּת דָּוִד אֶלָּא בְּסָמוּךְ לָהּ, דְּהַיְנוּ בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁמְּבַקֵּשׁ עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד אֵין לְהַזְכִּיר מַלְכוּת שָׁמַיִם סָמוּךְ לוֹ קְצָת (כָּל אוֹתוֹ עִנְיָן), עַל כֵּן אֵין לוֹמַר: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ", שֶׁהוּא גַּם כֵּן סָמוּךְ לוֹ, כִּי "וְעַל הַבַּיִת כוּ'" הוּא עִנְיַן אֶחָד עִם מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה, אֲבָל "יַעֲלֶה וְיָבֹא" הוּא עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ מֵעִנְיָן זֶה: יח

4 The wording of this blessing opens with “Have mercy, G‑d our L‑rd,” or “Comfort us, G‑d our L‑rd” and concludes “…Who rebuilds Jerusalem” or “…Who comforts Zion with the rebuilding of Jerusalem,”10 [since the beginning and the conclusion of a blessing must express the same theme].11 Although one [may have] begun the blessing with “Have mercy” and concluded with comforting, he need not be concerned that the [blessing’s] opening and conclusion do not [appear to] share a common theme, since the fundamental dimension of the conclusion is the same as the beginning, for [the rebuilding of Jerusalem is] entirely [an expression of G‑d’s] mercy.12

One should use the same wording on Shabbos and on weekdays, in contrast to some who, during the week, use the wording “Have mercy,” and on Shabbos, use the wording “Comfort.” [Their rationale is that] one should not ask for mercy and make supplications on Shabbos.13 This is an error on their part, because “Comfort us…,” like “Have mercy,” is a request for mercy and a supplication. Nevertheless, there is no need for concern [that a request is being made], as evidenced by the fact that, [in Grace,] we [also] say “sustain us and provide for us.” There is no concern about the prohibition against requesting one’s needs [on Shabbos], because this is part of the standard text of the blessing.14

[Extending that principle, on Shabbos,] one may recite all of [the requests] beginning Ha­Rachaman, [although they contain requests for one’s needs,] despite the fact that they are not part of the text of the blessing ordained by our Sages.15 Since it has become universal custom to recite [these requests] whenever Grace is recited, they are considered as part of the text of the blessing. [Hence,] there is no [concern about the prohibition against] requesting one’s needs on Shabbos.

ד נֻסַּח בְּרָכָה זוֹ, פּוֹתֵחַ: "רַחֵם ה' אֱלֹהֵינוּ",יט אוֹ "נַחֲמֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ",כ וְחוֹתֵם "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם",כא אוֹ "מְנַחֵם צִיּוֹן בְּבִנְיַן יְרוּשָׁלָיִם".כב,10 וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּתַח בְּ"רַחֵם" וְחוֹתֵם בִּ"מְנַחֵם" – אֵין לָחוּשׁ וְלוֹמַר שֶׁהַחֲתִימָה אֵינָהּ מֵעִנְיַן הַפְּתִיחָה,11 לְפִי שֶׁעִקַּר הַחֲתִימָה כִּפְתִיחָתָהּ מַמָּשׁ, הַכֹּל בְּרַחֲמִים.כג,12

וּבֵין בְּשַׁבָּת וּבֵין בְּחֹל יֵשׁ לוֹמַר נֻסַּח אֶחָד.כד וְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים בְּחֹל בִּלְשׁוֹן רַחֲמִים וּבְשַׁבָּת בִּלְשׁוֹן נֶחָמָה לְפִי שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁים רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים בְּשַׁבָּת,13 וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם,כה שֶׁגַּם "נַחֲמֵנוּ" הוּא בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כְּמוֹ "רַחֵם".כו וְאֵין לָחוּשׁ, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים: "פַּרְנְסֵנוּ וְכַלְכְּלֵנוּ", וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְאִסּוּר שְׁאֵלַת צְרָכָיו,כז לְפִי שֶׁטֹּפֶס הַבְּרָכָה כָּךְ הִיא.כח,14

וְגַם כָּל "הָרַחֲמָן" יָכוֹל לוֹמַר בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מִטֹּפֶס הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים,15 שֶׁכֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ הַכֹּל לְאָמְרָם בְּכָל פַּעַם שֶׁמְּבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – נַעֲשָׂה לָהֶם כְּטֹפֶס בְּרָכָה, וְאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שְׁאֵלַת צְרָכָיו בְּשַׁבָּת: כט

5 There are some who say r’aynu, with the reish vocalized with a sh’va, (meaning “tend to us,”) this being a request. Others say Ro’einu, with the reish vocalized with a cholam, [meaning “our Shepherd,”] a title, reflecting [the phrase:]16 “G‑d is my Shepherd.”17

All authorities agree that one should say zuneinu (“nurture us”), vocalizing the zayin with a melupum, sincethis is a request, as in the phrase: Shuveinu Elokei Yisheinu (“Return us, G‑d of our salvation”)18 and not Zoneinu (“our Nurturer”) with a cholam, which would be a title.19

ה יֵשׁ אוֹמְרִים "רְעֵנוּ", הָרֵי"שׁ בִּשְׁבָ"א, שֶׁהוּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה.ל וְיֵשׁ אוֹמְרִים "רוֹעֵנוּ בְּחוֹלָם", שֶׁהוּא שֵׁם הַתֹּאַר,לא,16 עַל שֵׁם "ה' רוֹעִי".לב,17

אֲבָל "זוּנֵנוּ", לְדִבְרֵי הַכֹּל אוֹמְרִים בִּמְלָאפוּ"ם הַזַּיִ"ן,לג שֶׁהוּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, כְּמוֹ "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ",לד,18 וְלֹא בְּחוֹלָ"ם: "זוֹנֵנוּ", בְּשֵׁם הַתֹּאַר: לה,19

6 On Shabbos, festivals, Chol HaMoed, and Rosh Chodesh, the sanctity of the day must be recalled in Grace.20 For even Rosh Chodesh possesses [a dimension of] holiness, as evidenced by the [supplementary] Musaf sacrifice [offered on that day].21 The wording used to recall [the sanctity of] Shabbos is [the passage beginning] Retzei vehachalitzeinu and on festivals, Chol HaMoed, and Rosh Chodesh, [the passage beginning] Yaaleh veyavo.

Since mentioning these special days [also] includes a request for mercy,22 it was ordained [that these passages be recited] in the blessing Boneh Yerushalayim, because it too is a request for mercy. [The recitation of these passages] was not ordained in the blessing for Eretz [Yisrael], as was [the recollection of] the miracles of Chanukah and Purim, for that [blessing] expresses [the theme of] thankful acknowledgement.23 If one mentioned [Shabbos, the festivals, etc.] in the blessing for Eretz [Yisrael], he does not fulfill his obligation and he must recall them again in the blessing Boneh Yerushalayim.24

If a festival, Chol HaMoed, or Rosh Cho­desh, falls on Shabbos, Retzei should be recited first and then Yaaleh veyavo, because Shabbos occurs more frequently and is also holier than they are.25

One should not mention a festival, Chol HaMoed, or Rosh Chodesh in the passage Retzei vehachalitzeinu,26nor should one mention Shabbos in the passage Yaaleh veyavo. [This applies even] according to the authorities who maintain that in prayer, one should mention Shabbos in the passage Yaaleh veyavo.27 The rationale is that the subject of Shabbos has not been completed in prayer before the passage Yaaleh veyavo, for he will [yet] mention Shabbos in the conclusion of the blessing. In Grace, by contrast, the passage Retzei vehachalitzeinu concludes the concept of Shabbos.

ו בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר קְדֻשַּׁת הַיּוֹם בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,לו,20 שֶׁגַּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ יֵשׁ בּוֹ קְדֻשָּׁה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף.לז,21 וְנֻסַּח הַהַזְכָּרָה, בְּשַׁבָּת: "רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ וְכוּ'", וּבְיוֹם טוֹב וּבְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וּבְרֹאשׁ חֹדֶשׁ: "יַעֲלֶה וְיָבֹא".לח

וּלְפִי שֶׁהַהַזְכָּרָה הִיא בַּקָּשַׁת רַחֲמִים, קְבָעוּהָ בְּבִרְכַּת "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", שֶׁהִיא גַּם כֵּן בַּקָּשַׁת רַחֲמִים,לט,22 וְלֹא בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ כְּמוֹ "עַל הַנִּסִּים" בַּחֲנֻכָּה וּפוּרִים שֶׁהִיא הוֹדָאָה.מ,23 וְאִם הִזְכִּיר בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַזְכִּיר בְּ"בוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם".מא,24

וְאִם חָל יוֹם טוֹב אוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּשַׁבָּת – אוֹמְרִים תְּחִלָּה "רְצֵה" וְאַחַר כָּךְ "יַעֲלֶה וְיָבֹא",מב מִפְּנֵי שֶׁהַשַּׁבָּת תָּדִירמג וּמְקֻדָּשׁ מֵהֶם.מד,25

וְאֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב אוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּ"רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ",מה,26 וְלֹא שֶׁל שַׁבָּת בְּ"יַעֲלֶה וְיָבֹא",מו אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִיםמז שֶׁבַּתְּפִלָּה מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּ"יַעֲלֶה וְיָבֹא",27 לְפִי שֶׁבַּתְּפִלָּה לֹא נִסְתַּיֵּם עֲדַיִן עִנְיָן שֶׁל שַׁבָּת קֹדֶם "יַעֲלֶה וְיָבֹא", שֶׁהֲרֵי עָתִיד לַחְתֹּם בְּשֶׁל שַׁבָּת, אֲבָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן כְּבָר נִסְתַּיֵּם עִנְיָן שֶׁל שַׁבָּת בִּ"רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ": מח

7 If one erred and did not mention Shabbos [in this blessing], and remembered after he concluded the blessing Boneh Yerushala­yim,butbefore he began the blessing Hatov vehameitiv [that immediately follows],28 he should say: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who lovingly gave29 Shabbasos for rest to His people Israel, as a sign and as a covenant. Blessed are You, G‑d, Who sanctifies the Shabbos.”30

ז טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְנִזְכַּר אַחַר שֶׁחָתַם בִּרְכַּת "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב"28 – אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַןמט,29 שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת": נ,30

8 If one erred and did not mention a festival, he should say: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who gave festivals to His people Israel for gladness and joy, [including] this day of (name of the festival). Blessed are You, G‑d, Who sanctifies Israel and the seasons.”

One who does not know the wording of this blessing must go back to the beginning of Grace [and recite it in its entirety], since he does not know how to correct his error. If, however, he knows the beginning and the end of the blessing, even if he does not know the remainder of the wording adequately, this is not sufficient cause to require him to go back to the beginning [of Grace. The rationale:] He is reciting the fundamental dimension of the blessing,31 which is to mention Shabbos or a festival within a blessing, [employing the established format] that mentions G‑d’s name and His sovereignty at the beginning of the blessing and [mentions] His name alone [and not His sovereignty] at its end.

If a festival falls on Shabbos [and one omitted the mention of both], he should incorporate both concepts together [in one blessing], saying: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who lovingly gave Shabbasos for rest to His people Israel, as a sign and as a covenant, and festivals for gladness and joy, [including] this day of (name of the festival). Blessed are You, G‑d, Who sanctifies the Shabbos, Israel, and the seasons.”

ח וְאִם טָעָה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל יוֹם טוֹב – אוֹמֵר: נא "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג פְּלוֹנִינב הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים".30

וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ נֻסַּח בְּרָכָה זוֹ – צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְתַקֵּן מַה שֶּׁעִוֵּת. אַךְ אִם יוֹדֵעַ הַפְּתִיחָה וְהַחֲתִימָה אַף שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שְׁאָר הַנֻּסַּח כָּרָאוּי – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בִּשְׁבִיל זֶה, כֵּיוָן שֶׁהוּא אוֹמֵר עִקַּר הַבְּרָכָה,31 שֶׁהוּא לְהַזְכִּיר שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב בַּבְּרָכָהנג בְּשֵׁם וּמַלְכוּת בַּפְּתִיחָה וּבְשֵׁם לְבַד בַּחֲתִימָה.נד

וְאִם חָל יוֹם טוֹב בְּשַׁבָּת – כּוֹלְלָן יַחַד וְאוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית, וְיָמִים טוֹבִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת יוֹם חַג פְּלוֹנִי הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים": נה

9 All of the above applies when the person recalls [his omission] before he began the blessing Hatov vehameitiv. Since he recalled the sanctity of the day immediately after the conclusion of the blessing Boneh Yerushalayim, before he began the blessing that follows it, it is as if he mentioned it before concluding: Baruch… Boneh Yerushalayim.For as long as he did not begin the following blessing, it is not considered as if he concluded the blessing with regard to [the rulesgoverning the omission of] particulars for which he is required to repeat a blessing, as explained in sec. 114[:7].32

[There is, however, a difference between the two instances]: Within the blessing Boneh Yerushalayim, all that is necessary is to mention Shabbos or the festival, without reciting a separate blessing, since one is recalling it in the midst of a blessing. When, by contrast, one recalls it after the conclusion of the blessing, it must be mentioned in a blessing with G‑d’s name. Moreover, His sovereignty must also be mentioned because this blessing is not considered as coming in sequence to the preceding blessing. [The rationale: The recitation of this blessing] is not an established [practice], nor does it always come in sequence to [the preceding one; it is recited] only occasionally — when one erred.

If one recalls the omission after he begins the blessing Hatov vehameitiv, even if he only recited the word Baruch, he cannot correct his omission by merely mentioning [the sanctity of the day] at this point, because he is doing so in an improper place. [Instead,] he must return to the beginning of Grace [and repeat all three blessings], because the three blessings of Grace are considered as one blessing,33 and wherever one makes an error in their recitation that requires the repetition of a blessing,34 he must return to the beginning of Grace [and repeat all three blessings. The law differs with] regard to the fourth blessing. [Since] it is [merely] a Rabbinic ordinance,35 it is considered as an independent blessing. If one erred in its recitationin a manner that requires its repetition, he need only return to the beginning of that blessing.

ט וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב",נו שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּיר קְדֻשַּׁת הַיּוֹם מִיָּד אַחַר סִיּוּם "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" קֹדֶם שֶׁפָּתַח בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ – הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הִזְכִּיר קֹדֶם סִיּוּם "בָּרוּךְ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם", שֶׁכָּל שֶׁלֹּא פָּתַח בַּבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ – לֹא נִקְרָא סִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן דְּבָרִים שֶׁמַּחֲזִירִים אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ד,נז,32 אֶלָּא שֶׁבְּתוֹךְ "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" דַּי בְּהַזְכָּרָה לְבַדָּהּ בְּלֹא בְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּיר בְּתוֹךְ הַבְּרָכָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמַּזְכִּיר אַחַר הַחֲתִימָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר בִּבְרָכָה בְּשֵׁםנח וְגַם בְּמַלְכוּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה וּסְמוּכָה לָהּ לְעוֹלָם, אֶלָּא בְּאַקְרַאי כְּשֶׁטָּעָה.נט

אֲבָל אִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", אֲפִלּוּ לֹא אָמַר אֶלָּא תֵּבַת "בָּרוּךְ" בִּלְבַדס – אֵין לוֹ תַּקָּנָה בְּהַזְכָּרָה כָּאן, שֶׁהִיא שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן,סא שֶׁשָּׁלֹשׁ בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן חֲשׁוּבוֹת כִּבְרָכָה אַחַת.סב,33 וּבְכָל מָקוֹם שֶׁטָּעָה בָּהֶן טָעוּת שֶׁמַּחֲזִירִים אוֹתוֹסג,34 – חוֹזֵר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. אֲבָל בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,סד,35 הִיא בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאִם טָעָה בָּהּ טָעוּת שֶׁמַּחֲזִירִים אוֹתוֹ – אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא לְרֹאשָׁהּ: סה

10 All the above applies with regard to Shabbos and the festivals of the three holidays. [Different laws apply] with regard to Chol Ha­Moed, Rosh Chodesh,36 and Rosh HaShanah. If one did not recall [his omission] until after he began the blessing Hatov vehameitiv, he should not repeat [Grace. The rationale:] The recitation of Grace on these days is a matter left to a person’s own volition. If he desires, he may eat [only] fruit and the like, so that he will not fast.37 And on Rosh HaShanah, there are authorities who permit one even to fast. Although fundamentally, the halachah does not follow their view,38 nevertheless, weight should be given to their words, lest one risk the possibility of reciting a blessing in vain were he to repeat [Grace] from the beginning.

On Shabbos and on the festivals of the three holidays, by contrast, a person is obligated to eat bread, after which Graceis recited. For with regard to Shabbos, it is written:39 “You shall proclaim the Shabbos:‘a delight.’” And with regard to the festivals, it is written:40 “You shall rejoice on your festivals.”41 There is no delight or rejoicing without partaking of bread, ([more particularly, a type of bread] that is used as the basis for a meal). For bread is the essence of a meal; thus, the entire meal is defined as such because of the bread.42 ([If one eats] types of loaves that are not used as the basis of a meal43 [as the primary element of a meal on Shabbos and the festivals],44 he must eat an amount that could serve as the basis for a meal.)45 In such an instance, he is obligated to recite Grace, as stated in sec. 168[:8].46

[Although such a distinction is made,] nevertheless, on Rosh Chodesh, if one recalled [his omission] before he began the blessing Hatov vehameitiv, he should say: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who gave Rashei Chadashim to His people Israel, as a remembrance.” There is an unresolved question whether or not he should conclude the blessing: “Blessed are You, G‑d, Who sanctifies Israel and the Rashei Chadashim.” [Hence, we follow the principle:] When there is uncertainty regarding a blessing, we rule leniently, and he should not conclude [the blessing in this manner].47 Even at night, [these rules apply. True,] if one did not recite the passage Yaaleh veyavo in the blessing Retzei while reciting the Shemoneh Esreh [at night], he should not go back and recite it, even if he reminded himself before he began the next blessing. Nevertheless, while reciting Grace, if one recalled [his omission of Yaaleh veyavo before beginning the next blessing], he must recite the blessing: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who gave Rashei Chadashim….

[The motivating principle for the distinction:] In the recitation of the Shemoneh Esreh [at night], even if one did not recall [his omission of Yaaleh veyavo]before he began the blessing Modim,48he is not required to return to the blessing Retzei to mention Rosh Chodesh in the placewhere the Sages ordained its recitation, since the new moon was not sanctified at night.49 [Therefore,] he should not mention it between the blessings Retzei and Modim, lest it be considered as an interruption in the midst of the Shemoneh Esreh.50 In Grace, by contrast, after one concludes the blessing Boneh Yerushalayim, one has completed the Scriptural requirement for Grace. Hence, there is no concern that reciting the blessing “…Who gave Rashei Chadashim…” before beginning the blessing Hatov vehameitiv will be considered as an interruption. Although a person is not required to repeat his prayers to recall Rosh Chodesh at night, [reciting] this [blessing] is not considered as a repetition of one’s prayers, but rather an additional blessing that was ordained to be recited in a place where there is no concern about an interruption.

י וְכָל זֶה בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, אֲבָל בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵדסו וְרֹאשׁ חֹדֶשׁסז,36 וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה,סח אִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" – אֵינוֹ חוֹזֵר, מִפְּנֵי שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּיָמִים אֵלּוּ הִיא רְשׁוּת, שֶׁאִם רוֹצֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה,סט,37 וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה יֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לְהִתְעַנּוֹת,ע וְאַף שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם עִקָּר,עא,38 מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא לִכְנוֹס לִסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה אִם יַחֲזֹר לְרֹאשׁ.עב

מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁל שָׁלֹשׁ רְגָלִים, שֶׁהוּא חַיָּב לֶאֱכֹלעג פַּת שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן,עד שֶׁבְּשַׁבָּת נֶאֱמַר: עה,39 "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג", וּבְיוֹם טוֹב נֶאֱמַר: עו,40 "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ",41 וְאֵין עֹנֶגעז וְשִׂמְחָהעח בְּלֹא אֲכִילַת לֶחֶם (שֶׁקּוֹבְעִים עָלָיו סְעוּדָה), שֶׁהַלֶּחֶם הוּא עִקַּר הַסְּעוּדָה,עט שֶׁכָּל סְעוּדָה נִקְרָא עַל שֵׁם הַלֶּחֶםפ,42 (וּמִינֵי לְחָמִים שֶׁאֵין קוֹבְעִין עֲלֵיהֶם43 סְעוּדָהפא,44 – צָרִיךְ לֶאֱכֹל מֵהֶם כְּשִׁעוּר קְבִיעוּת סְעוּדָה,פב,45 וְאָז הוּא חַיָּב לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"חפג[)].46

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ – אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם,פד שֶׁנָּתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן",פה,36 וְסָפֵק הוּא אִם הוּא חוֹתֵם "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים",36 אִם לָאו,פו וְסָפֵק בְּרָכָה לְהָקֵל,פז וְלֹא יַחְתֹּם.פח,47 וַאֲפִלּוּ בַּלַּיְלָה, שֶׁבִּתְפִלָּה אֵינוֹ חוֹזֵר אִם לֹא אָמַר "יַעֲלֶה וְיָבֹא" בָּעֲבוֹדָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָפט – בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן צָרִיךְ לוֹמַר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁנָּתַן וְכוּ'",צ לְפִי שֶׁבַּתְּפִלָּה כֵּיוָן שֶׁאַף שֶׁלֹּא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל "מוֹדִים"48 לֹא הִצְרִיכוּהוּ לַחֲזֹר לָעֲבוֹדָה לְהַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בְּמָקוֹם שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לְפִי שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין הַחֹדֶשׁ בַּלַּיְלָהצא,49 – אֵין לוֹ לְהַזְכִּיר גַּם כֵּן בֵּין עֲבוֹדָה לְמוֹדִים, מִשּׁוּם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה,50 אֲבָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אַחַר שֶׁחָתַם "בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם" – נִסְתַּיְּמָה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵין לָחוּשׁ לְהֶפְסֵק אִם יְבָרֵךְ: "אֲשֶׁר נָתַן כוּ'" קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב".צב וְאַף שֶׁאֵין מַחֲזִירִים אוֹתוֹ מִשּׁוּם הַזְכָּרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּלַּיְלָה, מִכָּל מָקוֹם, זוֹ אֵינָהּ חֲזָרָה אֶלָּא הוֹסָפַת בְּרָכָה, שֶׁתִּקְּנוּ לְהוֹסִיף בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ בָּהּ לְהֶפְסֵק: צג

11 Similarly, on Chol HaMoed, [if one omitted Yaaleh veyavo in Grace and recalls before beginning the blessing Hatov vehameitiv,] he should say: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who gave holidays to His people Israel for gladness and joy, [including] this day of (name of the festival).” He does not recite a concluding blessing.51

On Rosh HaShanah, [in such a situation,] he should say: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who gave festivals to His people Israel,52 [including] this Day of Remembrance.” He does not recite a concluding blessing, nor does he say “for gladness and joy.”53

A sick person who was [forced to] eat on Yom Kippur [who omitted Yaaleh ve­yavo in Grace54 and recalls before beginning the blessing Hatov vehameitiv], should say: “Blessed are You, G‑d our L‑rd, King of the universe, Who gave holy days to His people Israel, [including] this Day of Atonement.” He does not recite a concluding blessing. If he did not recall his omission until he began the blessing Hatov vehameitiv, he should not repeat [Grace. The rationale: His eating and, hence,] his recitation of Grace is not an obligation incumbent on him because of the sanctity of the day,55 but because of his illness.

There are authorities who maintain that on Rosh HaShanah and Yom Kippur, one should conclude “Blessed are You G‑d…” as [he would do] on Shabbos and festivals. On Rosh HaShanah, he should conclude: “Blessed are You, G‑d, Who sanctifies Israel and the Day of Remembrance.” [He should] not [add in the conclusion of the blessing] “King over the entire earth,” nor should he say [as the penultimate phrase], “Your word, O King, is true and enduring for all time” as one says in the Haftorah and Kiddush.56[The rationale for the distinction: In contrast to those blessings,] this blessing is not an obligation stemming from the holiness of the day. Instead, it merely comes in place of mentioning [the sanctity of the day] in the passage Yaaleh veyavo. On Yom Kippur, he should conclude: “Blessed are You, G‑d, Who sanctifies Israel and the Day of Atonement.”

(Although the recitation of Grace is not an obligation associated with these days, this factor does not prevent one from concluding the blessing in the above manner, just as — for the reason explained57 — it does not prevent one from [reciting] the beginning [of these blessings. The Sages] refrained from having [the blessing that is added] on Rosh Chodesh conclude [with the phrase “Blessed are You…] only for the following reason:58 [Rosh Chodesh] is not characterized by sanctity to the extent that work is prohibited on it, nor are other mitzvos that apply on other days that are called “holy assemblies”59 carried out on Rosh Chodesh. [Instead, on Rosh Cho­desh,] there is merely an obligation to bring an additional offering, the Musaf sacrifice.60 Therefore it is only in the Musaf Prayer61 that we conclude “…Who sanctifies Israel and the Rashei Chadashim.” [Hence, it is not necessary to conclude the blessing added to Grace in this manner]. In contrast, Rosh HaShanah and Yom Kippur are referred to as “holy assemblies,” and in all the prayers, [the blessing in which their sanctity is mentioned] concludes, “Who sanctifies….” Therefore, one should conclude this blessing in this manner in Grace as well.

Needless to say, on Shabbos, one should conclude this blessing in the above manner for the third or fourth meal, although there is no obligation to eat bread [during these meals], as will be explained.62

With regard to actual practice, although, [in general,] we follow the principle, “When there is uncertainty regarding a blessing, we rule leniently,” [in this instance,] one who relies on the latter explanation and concludes [the blessing in the above manner] is not remiss, for even on Rosh Chodesh, there are authorities who maintain that one should conclude [the blessing] in this manner. We do not follow the principle, “When there is uncertainty regarding a blessing, we rule leniently,” because it can be assumed that one should not conduct himself differently [on Rosh HaShanah and Yom Kippur] than on Shabbos or festivals.

[Moreover,] on Rosh HaShanah, it can be said that all authorities agree that one should not conduct himself differently than on other festivals. For our Sages did not differentiate with regard to the recitation of one blessing, saying that, at times, it should be recited in its entirety, and, at times, only a portion of it should be recited. For this reason, the blessing of Kiddush begins “Blessed are You…,” even though [generally] it is recited in direct sequence to the blessing over wine,63 because there are times that there is no need to recite a blessing over wine, for example, when one is dining at a meal that he began while it was still day.64 Therefore, Kiddush should always begin with a blessing so as not to make a distinction [between the recitation of the] same blessing [on different occasions]. On Rosh Chodesh, however, one does not recite the same blessing that he recites on Shabbos and on festivals, for he begins: “…Who gave Rashei Chadashim….”65 On Rosh HaShanah, by contrast, he begins: “…Who gave festivals to His people Israel…,” like on other festivals. The remainder of the blessing is not a binding obligation,66 as explained in subsection 8. Needless to say, this applies on the third or fourth meal on Shabbos and festivals, for one begins with exactly the same wording as he uses for the other meals.)

There are authorities who maintain that, even as an initial preference, a sick person who eats on Yom Kippur should not mention Yom Kippur during Grace, as will be explained in sec. 618[:18]. Weight should be given to their words so as to refrain from possibly reciting a blessing in vain. Therefore, if one forgets to recite Yaaleh veyavo [on Yom Kippur], he should not recite the blessing “…Who gave…” at all.

יא וְכֵן בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵדצד אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן מוֹעֲדִיםצה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֶת חַג פְּלוֹנִי הַזֶּה", וְאֵינוֹ חוֹתֵם.צו,51

וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,52 אֶת יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה",צז וְאֵינוֹ חוֹתֵם.49 וְאֵינוֹ אוֹמֵר: "לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה".צח,53

וְחוֹלֶה שֶׁאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר:54 "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר נָתַן יָמִים קְדוֹשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אֶת יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה", וְאֵינוֹ חוֹתֵם.51 וְאִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" – אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁהֲרֵי אֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן חוֹבָה לוֹ מֵחֲמַת קְדֻשַּׁת הַיּוֹם55 אֶלָּא מֵחֲמַת חָלְיוֹ.צט

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםק שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים חוֹתֵם כְּמוֹ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן", וְלֹא "מֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ". וְלֹא יֹאמַר: "וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד" קֹדֶם הַחֲתִימָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בַּהַפְטוֹרָה וּבַקִּדּוּשׁ,קא,56 שֶׁהֲרֵי בְּרָכָה זוֹ אֵינָהּ חוֹבָה מִשּׁוּם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם אֶלָּא בִּמְקוֹם הַזְכָּרָה בְּעָלְמָא שֶׁבְּ"יַעֲלֶה וְיָבֹא".קב וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַכִּפּוּרִים".קג

(וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן חוֹבָה לָהֶם – אֵין זֶה מוֹנֵעַ הַחֲתִימָה, כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ מוֹנֵעַ הַפְּתִיחָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.קד,57 וְלֹא מָנְעוּ הַחֲתִימָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֶלָּא מִפְּנֵי58 שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה לֶאֱסֹר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְכֵן שְׁאָר מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּכָל "מִקְרָא קֹדֶשׁ"קה,59 אֵינָן נוֹהֲגוֹת בּוֹ, אֶלָּא קָרְבַּן מוּסָף בִּלְבַדקו,60 – יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאֵין לַחְתֹּם בּוֹ "מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים" אֶלָּא בִּתְפִלַּת מוּסָף בִּלְבַד,61 אֲבָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן דַּי בְּהַזְכָּרָתוֹ לְבַד כְּמוֹ בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהֵם "מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ",קז וּבְכָל הַתְּפִלּוֹת חוֹתְמִין בָּהֶן "מְקַדֵּשׁ" – חוֹתֵם גַּם כֵּן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּסְעוּדָה ג' אוֹ ד' שֶׁל שַׁבָּת,קח שֶׁחוֹתֵם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹבָה לֶאֱכֹל פַּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.62

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, הַסּוֹמֵךְ עַל סְבָרָא אַחֲרוֹנָה וְחוֹתֵם – לֹא הִפְסִיד, שֶׁאַף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ יֵשׁ אוֹמְרִיםקט לַחְתֹּם, וְאֵין אוֹמְרִים סְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל, לְפִי שֶׁמִּן הַסְּתָם אֵין לְשַׁנּוֹתָהּ מִבְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.

וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁהַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין לְשַׁנּוֹתָהּ מִשְּׁאָר יָמִים טוֹבִים, שֶׁלֹּא חִלְקוּ חֲכָמִים בִּבְרָכָה אַחַת לוֹמַר פַּעַם כֻּלָּהּ וּפַעַם מִקְצָתָהּ, שֶׁמִּטַּעַם זֶה פּוֹתַחַת בִּרְכַּת הַקִּדּוּשׁ בְּ"בָרוּךְ" אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְבִרְכַּת הַיַּיִן,קי,63 לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, כְּגוֹן שֶׁיּוֹשֵׁב בִּסְעוּדָה מִבְּעוֹד יוֹם,קיא,64 לְכָךְ הִצְרִיכוּ לְעוֹלָם לִפְתֹּחַ הַקִּדּוּשׁ בִּבְרָכָה,קיב שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בִּבְרָכָה אַחַת. אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי פּוֹתֵחַ: "אֲשֶׁר נָתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים כוּ'",קיג,65 מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁפּוֹתֵחַ: "אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים וְכוּ'" כְּבִשְׁאָר יָמִים טוֹבִים, וּשְׁאָר הַנֻּסַּח אֵינוֹ מְעַכֵּב כְּלָל,66 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בִּסְעִיף [ח']. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּסְעוּדָה ג' אוֹ ד' שֶׁל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁפּוֹתֵחַ בְּאוֹתוֹ נֻסַּח מַמָּשׁ שֶׁבִּסְעוּדוֹת רִאשׁוֹנוֹת).

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקיד שֶׁחוֹלֶה שֶׁאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ מַזְכִּיר כְּלָל שֶׁל יוֹם כִּפּוּר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרי"ח.קטו וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, שֶׁלֹּא לִכְנוֹס לִסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה, וְלֹא יְבָרֵךְ כְּלָל בִּרְכַּת "אֲשֶׁר נָתַן כוּ'", אִם שָׁכַח לוֹמַר "יַעֲלֶה וְיָבֹא":

12 [As mentioned above,67 if one forgot to recite Yaaleh veyavo] on Rosh Chodesh or Chol HaMoed and did not remember until after he began the blessing Hatov vehameitiv, he should not repeat [the entire Grace]. Nor should he recite Yaaleh veyavo in the midst of the passages beginning HaRachaman, as is done with regard to Al hanissim.68[The rationale for the distinction:] In Yaaleh veyavo, G‑d’s names are mentioned and the Rabbis did not desire that His names be mentioned when there is no necessity to do so. [This ruling applies] even though there is no prohibition in doing so, as [evidenced by the fact that] throughout the day, we recite supplications and requests in which G‑d’s names are mentioned. Our Sages only forbade mentioning His name in vain, or [doing so] in a blessing that is unnecessary.69

יב בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ67 וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אִם לֹא נִזְכַּר עַד שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר – אֵין נוֹהֲגִין לוֹמַר "יַעֲלֶה וְיָבֹא" בְּתוֹךְ "הָרַחֲמָן" כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּ"עַל הַנִּסִּים",קטז,68 לְפִי שֶׁבְּ"יַעֲלֶה וְיָבֹא" יֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת שֵׁמוֹת, וְלֹא רָצוּ לְאָמְרָם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ,קיז אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי אוֹמְרִים כָּל הַיּוֹם תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הַזְכָּרַת שֵׁמוֹת,קיח וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם לְבַטָּלָה אוֹ בִּבְרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה: קיט,69

13 When Rosh Chodesh falls on Shabbos and one failed to mention both Shabbos and Rosh Chodesh, but remembered before beginning the blessing Hatov vehameitiv, he should include Rosh Chodesh together with Shabbos [in the same blessing], saying: “…Who gave Shabbasos for rest… and Rashei Chadashim as a remembrance” and to conclude with: “Blessed are You, G‑d, Who sanctifies the Shabbos, Israel, and the Rashei Chadashim.” [He should include Rosh Chodesh in the conclusion of the blessing. The rationale:] Even with regard to Rosh Cho­desh itself, there is an unresolved question whether one should conclude [with a blessing], and it is only because [we follow the principle,] “When there is uncertainty regarding a blessing, we rule leniently,” [and do not recite a blessing]. In this instance, when a blessing must [in any event] be recited because of Shabbos, we include Rosh Chodesh together with it [at the conclusion of the blessing]. If, however, one forgot only the Shabbos [addition], he should say: “Blessed are You… Who gave Shabbasos….” He does not include Rosh Chodesh together with it.

יג רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר לֹא שֶׁל שַׁבָּת וְלֹא שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" – כּוֹלֵל רֹאשׁ חֹדֶשׁ עִם שַׁבָּת וְאוֹמֵר: "שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְזִכָּרוֹן",קכ וְחוֹתֵם: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים", שֶׁהֲרֵי אַף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְבַד סָפֵק אִם חוֹתֵם, אֶלָּא שֶׁסְּפֵק בְּרָכָה לְהָקֵל,67 אֲבָל כָּאן שֶׁמְּבָרֵךְ בִּשְׁבִיל הַשַּׁבָּת – כּוֹלֵל עִמּוֹ גַּם רֹאשׁ חֹדֶשׁ.קכא אֲבָל אִם לֹא שָׁכַח אֶלָּא שֶׁל שַׁבָּת לְבַד – אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת כוּ'", וְאֵינוֹ כּוֹלֵל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ: קכב

14 [In the above situation,] if one recalled Shabbos, but did not recall Rosh Chodesh and did not remember until after he began the blessing Hatov vehameitiv, he should not begin [Grace] again.70 True, he is obligated to eat bread on this day, but that obligation is only because of Shabbos. On Rosh Chodesh, by contrast, there is no obligation to recall the day [in connection with a meal, i.e., to eat a meal] that would obligate one to recite Grace and recall [Rosh Chodesh]. This is comparable to the reading of the Haftorah from the Prophets on Rosh Chodesh which falls on Shabbos. [In that instance, when reciting the blessings after reading the Haftorah,] one does not mention Rosh Chodesh,71 since a Haftorah is never recited on Rosh Chodesh [alone].

If one recalled Rosh Chodesh, but did not recall Shabbos, when he repeats Grace,72 as an initial preference, he must mention Rosh Chodesh again. For whenever one recites Grace [on Rosh Chodesh], he must mention Rosh Chodesh, even though he is not reciting Grace because of Rosh Chodesh.73

However, on the Shabbos of Chanukah, if one mentioned Chanukah [in Grace], but did not mention Shabbos, when he repeats Grace, he need not mention Chanukah,74 because there is no obligation at all to mention Chanukah in Grace, as will be explained in sec. 682.75

יד אִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלֹא נִזְכַּר עַד אַחַר שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב" – אֵינוֹ חוֹזֵר לְרֹאשׁ,70 שֶׁאַף שֶׁחַיָּב לֶאֱכֹל פַּת – אֵין חִיּוּב זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם שַׁבָּת, אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֵין חִיּוּב הַזְכָּרָה לְעוֹלָם שֶׁיִּתְחַיֵּב לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּלְהַזְכִּיר,קכג וַהֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְמַפְטִיר בְּנָבִיא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ,71 הוֹאִיל וְאֵין הַפְטוֹרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְעוֹלָם.קכד

וְאִם הִזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלֹא שֶׁל שַׁבָּת, כְּשֶׁחוֹזֵר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן72 – צָרִיךְ לְהַזְכִּיר גַּם שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְכַתְּחִלָּה, שֶׁבְּכָל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַף שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל רֹאשׁ חֹדֶשׁ.קכה,73

אֲבָל בְּשַׁבָּת חֲנֻכָּה אִם הִזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְחוֹזֵר לְרֹאשׁ – אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל חֲנֻכָּה,74 מִפְּנֵי שֶׁהַזְכָּרַת חֲנֻכָּה אֵינָהּ חוֹבָה כְּלָל בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן,קכו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תרפ"ב: קכז,75

15 The laws pertaining to the third meal on Shabbos are the same as those pertaining to Rosh Chodesh. If [one failed to mention Shabbos and] began the blessing Hatov vehameitiv, he should not recite Grace again. The rationale is that there are authorities who maintain that it is not necessary to partake of bread during the third meal. Although fundamentally, the halachah does not follow their view, weight should be given to their words to refrain from entering a situation where there is a possibility that one will recite a blessing in vain.

[If one partook of] a third meal on a festival, all authorities agree that [if he forgot to mention the festival in Grace], he need not repeat it, for [such a meal] is solely an optional matter. Nevertheless, if one remembered before beginning the blessing Hatov vehameitiv — even after a fourth meal on Shabbos or [a third meal on] a festival — he should say: “Blessed are You… Who gave Shabbasos” or “…Who gave festivals,” [in the same manner] as he makes such an addition on Rosh Chodesh, although he is not required to eat bread at all on that day, and none of its meals — even the first meal — are more distinguished than a fourth meal on Shabbos.

טו סְעוּדָה שְׁלִישִׁית בְּשַׁבָּת דִּינָה כְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר אִם הִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב",קכח לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁסְּעוּדָה ג' אֵין צָרִיךְ פַּתקכט וְאַף שֶׁאֵין דִּבְרֵיהֶם עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם שֶׁלֹּא לִכְנוֹס לִסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה.קל וּבִסְעוּדָה ג' בְּיוֹם טוֹב, לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ חוֹזֵר, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ אֶלָּא רְשׁוּת.קלא וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל בִּרְכַּת "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב", אֲפִלּוּ בִּסְעוּדָה רְבִיעִית בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב – אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן שַׁבָּתוֹת כוּ'", אוֹ "שֶׁנָּתַן יָמִים טוֹבִים כוּ'", כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁקלב אַף עַל פִּי שֶׁאֵין צָרִיךְ פַּת כְּלָל בְּאוֹתוֹ יוֹם, וְכָל סְעוּדוֹתָיו, אֲפִלּוּ הָרִאשׁוֹנָה, אֵין לָהּ עִלּוּי יוֹתֵר מִסְּעוּדָה הָרְבִיעִית שֶׁל שַׁבָּת:

16 When three people ate [together] on Shabbos or on a festival and joined together in a zimun, but forgot to mention the uniqueness of the day, they must recite Grace again. [In such a situation, they should not join in a zimun again. Instead,] each one should recite Grace alone, because they have already fulfilled their obligation for zimun.

טז שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְזִמְּנוּ, וְשָׁכְחוּ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע, וְהֵם צְרִיכִים לַחֲזֹר לְרֹאשׁ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – יְבָרְכוּ כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, כִּי מִידֵי זִמּוּן כְּבָר יָצְאוּ: קלג

17 If one was eating on Shabbos76and his meal extended into the night, [indeed,] even if it lasted several hours into the night — he should mention Shabbos in Grace. The rationale: Everything depends on the beginning of the meal, for that is when the obligation to mention the uniqueness of the day becomes incumbent upon him. This obligation is not lifted with the departure of the day. The same laws also apply with regard to Rosh Chodesh, Chanukah, and Purim. There are authorities who maintain that since there is no concept of “adding from the mundane to the holy” on Rosh Chodesh, Chanukah, and Purim,77 one should not mention the uniqueness of the day after the day has already departed. This is not the accepted custom.

However, [the converse also applies]: If one [began] a meal on Friday or on the day before Rosh Chodesh and his meal extended into the night, he must mention Shabbos or Rosh Cho­desh [in Grace] if he ate an olive-sized portion [of bread]78 after nightfall. Although he was exempt from [the obligation to] mention [these days] at the beginning of the meal, the obligation to mention them became incumbent on him when he ate an olive-sized portion [of bread] after nightfall. The same laws apply with regard to Chanukah and Purim.

There are authorities who maintain that [when one started a meal on an ordinary day and it extended in Shabbos or another unique day], even if one did not eat an olive-sized portion [of bread] after nightfall, he is nevertheless required to mention the uniqueness of the day. For the holiness of the day of Shabbos — or of a festival, Rosh Chodesh, Chanukah, or Purim — has already taken effect at the time he recites Grace. [Following] the same [logic], if his meal on Shabbos, Rosh Chodesh, Chanukah, or Purim extended into the night — i.e., he ceased [eating] during the day, [but the sitting extended into] the night and he recited Grace then — he should not mention the uniqueness of the day, since the day has already passed. [In practice,] the first opinion is followed.79

The above applies provided one has not recited the Evening Service, even though the community has already prayed. If, however, he recited the Evening Service in the midst of his meal, even if he did so while it was still day,80 he should not mention the uniqueness of the day, even if he also recites Grace while it is still day. Needless to say, a person whose meal extended past nightfall on Saturday, who recited the Evening Service [during the meal], should not mention Shabbos in Grace. True, according to the first opinion, everything depends on when the meal began and thus it would be appropriate to mention [the uniqueness of the day] even after reciting the Evening Service. Nevertheless, he should not do so, because then his conduct would appear self-contradictory. For he would have first recited a prayer service from the following day and then [in Grace] mentioned [the uniqueness of] the previous day.

(Nevertheless, [when one prolonged his meal on Shabbos past nightfall] and did not recite the Evening Service, if Rosh Chodesh begins Saturday night, he should mention both Shabbos and Rosh Chodesh, provided that he partook of an olive-sized portion [of bread] after nightfall. [In this instance, his conduct is] not [considered] self-contradictory, because he mentioned Shabbos first and Rosh Chodesh afterwards. True, it cannot be said that he is accepting Rosh Chodesh only at this moment — i.e., when he mentions it, after he mentioned Shabbos — because Rosh Chodesh is [not dependent on his acceptance, but instead, as a matter of course] takes effect at sundown. Moreover, even if one would say that he is accepting Rosh Chodesh now, the obligation to mention it did not become incumbent upon him at that time, but at the time he ate, which was before he mentioned Shabbos. Nevertheless, one need not be concerned with all this. For even if he already became obligated in Rosh Chodesh, he should mention Shabbos in Grace, just as he mentions the uniqueness of the day every night following Shabbos or Rosh Chodesh, even if [his meal extends] several hours into the night and thus the day he mentions has already passed. Since he began his meal on that day, [he should mention it in Grace]. Although it is evident to all that is already night, that does not present a contradiction, because he has not carried out any self-contradictory act. The same applies on a Saturday night that is Rosh Chodesh, when he mentions Shabbos, and as of yet, he has not performed an act that contradicts that statement. Afterwards, when he mentions Rosh Chodesh, he is mentioning a true fact.)

There are authorities who maintain that such conduct is nevertheless self-contradictory. Therefore, he should mention [only] Rosh Chodesh, which is an obligation according to all opinions, and not Shabbos, because there is a difference of opinion concerning it. [According to this view, in such a situation] when Saturday night is either Chanukah or Purim, he should mention Shabbos and not Chanukah or Purim. [The rationale:] Whenever an additional offering was not brought on a specific day, the mention of that day in Grace is not an absolute obligation, as stated in sec. 682 (see subsection 14 above) and sec. 695.81 Fundamentally, the halachah follows the first opinion.82

If one did not eat an olive-sized portion of bread after nightfall, all authorities agree that as long as he did not recite the Evening Service, he should only mention Shabbos in Grace.

If he recited Havdalah duringhismeal, he is governed by the [same] laws that would apply had he recited the Evening Service, and he should no longer mention Shabbos in Grace. There is uncertainty whether saying [Baruch] HaMavdil bein kodesh lechol (“Blessed is He Who differentiates between the holy and the mundane”), as stated in sec. 299[:16],83 is equivalent to reciting the Evening Service. Therefore, it is preferable to remain passive and not to take action,84 because there are authorities who maintain that one should never mention Shabbos [in Grace] once the day is over. (According to what is written [above], there is no uncertainty, because making such a statement [Baruch HaMavdil…]is not less substantial than mentioning Rosh Chodesh.)85

יז הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת76 וְנִמְשְׁכָה סְעוּדָתוֹקלד עַד שֶׁחֲשֵׁכָה, אֲפִלּוּ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּלַּיְלָהקלה – מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, לְפִי שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתְחָלַת הַסְּעוּדָה, שֶׁאָז חָל עָלָיו חִיּוּב הַזְכָּרָה מֵעֵין הַמְּאֹרָע, וְלֹא נִפְקַע מִמֶּנּוּ חִיּוּב זֶה בִּיצִיאַת הַיּוֹם.

וְהוּא הַדִּין לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ חֲנֻכָּה וּפוּרִים.קלו וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקלז שֶׁבְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ חֲנֻכָּה וּפוּרִים הוֹאִיל וְאֵין בָּהֶם תּוֹסֶפֶת מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ77 – אֵינוֹ מַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע אַחַר שֶׁיָּצָא הַיּוֹם. וְאֵין נוֹהֲגִין כֵּן.קלח

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִמְשְׁכָה סְעוּדָתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּתקלט אוֹ בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁקמ תּוֹךְ הַלַּיְלָה – צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת אוֹ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִם אָכַל כַּזַּיִתקמא,78 מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, אַף עַל פִּי שֶׁבִּתְחִלַּת הַסְּעוּדָה הָיָה פָּטוּר מִלְּהַזְכִּיר, לְפִי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם חָל עָלָיו חִיּוּב הַהַזְכָּרָה בַּאֲכִילַת כַּזַּיִת שְׁמִשֶּׁחֲשֵיכָה. וְהוּא הַדִּין לַחֲנֻכָּה וּפוּרִים.קמב

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקמג שֶׁאֲפִלּוּ לֹא אָכַל כַּזַּיִת מִשֶּׁחֲשֵׁכָה צָרִיךְ לְהַזְכִּיר, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמְּבָרֵךְ כְּבָר קִדֵּשׁ הַיּוֹם שֶׁל שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ חֲנֻכָּה וּפוּרִים. וְכֵן אִם נִמְשְׁכָה סְעוּדָתוֹ בְּשַׁבָּת אוֹ רֹאשׁ חֹדֶשׁ חֲנֻכָּה וּפוּרִים עַד הַלַּיְלָה, אַף עַל פִּי שֶׁגָּמְרָה מִבְּעוֹד יוֹם אֶלָּא שֶׁמְּבָרֵךְ בַּלַּיְלָה – אֵינוֹ מַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע (שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם), כֵּיוָן שֶׁכְּבָר פָּנָה הַיּוֹם.קמד וְנוֹהֲגִין כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.קמה,79

וְהוּא שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית,קמו אַף עַל פִּי שֶׁהַצִּבּוּר הִתְפַּלְּלוּ כְּבָר,קמז אֲבָל אִם הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם,קמח,80 בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹ – שׁוּב אֵינוֹ מַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲפִלּוּ מְבָרֵךְ גַּם כֵּן מִבְּעוֹד יוֹם.קמט וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִי שֶׁנִּמְשְׁכָה סְעוּדָתוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, שֶׁאֵינוֹ מַזְכִּיר עוֹד שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּסְבָרָא רִאשׁוֹנָה שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתְחָלַת סְעוּדָה הָיָה רָאוּי לְהַזְכִּיר גַּם אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, מִכָּל מָקוֹם, יְהֵא נִרְאֶה שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁתְּחִלָּה הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו וְאַחַר כָּךְ מַזְכִּיר יוֹם הֶעָבָר.קנ

(מִכָּל מָקוֹם, אִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ – מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְגַם שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִם אָכַל כַּזַּיִת מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וְאֵין כָּאן סְתִירָה, כֵּיוָן שֶׁמַּזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ.קנא וְאַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁמְּקַבֵּל עָלָיו רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַכְשָׁיו כְּשֶׁמַּזְכִּירוֹ אַחַר שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מְקֻבָּל וְעוֹמֵד הִיא מִשֶּׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה, וְגַם אִם הָיָה מְקַבְּלוֹ עַכְשָׁיו לֹא חָל עָלָיו חִיּוּב הַהַזְכָּרָה עַכְשָׁיו אֶלָּא כְּשֶׁאָכַל כְּבָר קֹדֶם שֶׁהִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת – אֵין לָחוּשׁ לְכָל זֶה, שֶׁאַף שֶׁחָל עָלָיו רֹאשׁ חֹדֶשׁ כְּבָר – מַזְכִּיר הוּא שֶׁל שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאֹרָע בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמוֹצָאֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אֲפִלּוּ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, שֶׁכְּבָר חָלַף וְהָלַךְ לוֹ יוֹם שֶׁמַזְכִּיר, הוֹאִיל וְהַתְחָלַת הַסְּעוּדָה הָיְתָה בּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה לְכָל הָעוֹלָם שֶׁהוּא לַיְלָה – אֵין זוֹ סְתִירָה כָּל שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה כְּבָר דָּבָר הַסּוֹתֵר לָזֶה. וְהוּא הַדִּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּשֶׁמַּזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת לֹא עָשָׂה עֲדַיִן דָּבָר הַסּוֹתֵר לָזֶה, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ הָאֱמֶת הוּא שֶׁהוּא מַזְכִּיר).

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקנב שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זוֹ סְתִירָה הִיא, וְלָכֵן מַזְכִּיר שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהִיא חוֹבָה לְדִבְרֵי הַכֹּל וְלֹא שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהִיא מַחֲלֹקֶת. אֲבָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁל חֲנֻכָּה וּפוּרִים מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת וְלֹא שֶׁל חֲנֻכָּה וּפוּרִים, לְפִי שֶׁכָּל יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קָרְבַּן מוּסָף אֵין הַזְכָּרָתוֹ חוֹבָה בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן תרפ"ב (עַיֵּן לְעֵיל סי"ד) קנג ותרצ"ה.81 וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.קנד,82

וְאִם מִשֶּׁחֲשֵׁכָה לֹא אָכַל כַּזַּיִת פַּת, לְדִבְרֵי הַכֹּל מַזְכִּיר שַׁבָּת לְבַד,קנה כָּל שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית.

וְאִם הִבְדִּיל עַל שֻׁלְחָנוֹ – דִּינוֹ כְּהִתְפַּלֵּל עַרְבִית, וְשׁוּב אֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם אָמַר "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל" בִּלְבַד בְּלֹא כּוֹס, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ"טקנו,83 – יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק (וּלְפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר כָּאן – אֵין כָּאן סָפֵק, דְּלֹא גָּרַע מֵהַזְכָּרַת רֹאשׁ חֹדֶשׁ)85 אִם דִּינוֹ כְּהִתְפַּלֵּל עַרְבִית.קנז וּלְפִיכָךְ, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה עָדִיף,84 שֶׁהֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלְּעוֹלָם אֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת אַחַר שֶׁיָּצָא הַיּוֹם:

Footnotes
1.
Berachos 45b.
2.
See sec. 187:1.
3.
In keeping with our Sages’ statement (Berachos, loc. cit.): “One who answers Amen after his own blessings acts offensively.”
4.
The Alter Rebbe mentions that this is the custom in “these countries,” i.e., the Ashkenazic community, because in the Sephardic community, pronouncing Amen after one recited a series of blessings is actually considered praiseworthy. See sec. 54:1.
5.
See sec. 189:1.
6.
See sec. 191:1.
7.
Berachos 48b; sec. 177:4.
8.
Yaaleh veyavo is added to Grace on festivals (including Chol HaMoed), Rosh Chodesh, and Rosh HaShanah. The phrase “a gracious and merciful King” is recited when Yaaleh veyavo is added to the Shemoneh Esreh.
9.
In earlier printings of the Alter Rebbe’s Siddur, the word Melech, “King,” was omitted from this phrase in Yaaleh veyavo in Grace. In his notes to Siddur Torah Or, however, the Rebbe Rashab states that he heard from a venerable chassid who was present at a Seder conducted by the Tzemach Tzedek, that the Tzemach Tzedek mentioned G‑d’s sovereignty in Yaaleh veyavo in Grace. On that basis, the term was included in Siddur Tehillat Hashem.
10.
Berachos 48b–49a.
11.
See Rashi, Berachos 49a s.v. Pasach; Meiri, Pesachim 104a.
12.
As the Tur (Orach Chayim 188) states: “Mercy is also comfort.”
13.
Talmud Yerushalmi, Shabbos 15:3; Vayikra Rabbah 34:16; Midrash Tanchuma, Parshas Vayeira, sec. 1; see sec. 288:8–9 and sec. 294:1.
14.
Talmud Yerushalmi, loc. cit.
15.
These supplications are not mentioned in the Talmud. Nevertheless, they appear — in varying forms — in the siddurim compiled by Rav Amram Gaon and Rav Saadia Gaon, two of the earliest compilations of the prayers extant at present.
16.
Tehillim 23:1.
17.
In his Siddur, the Alter Rebbe states that during the week, one should say r’aynu, and on Shabbos, Ro’einu.
18.
Tehillim 85:5.
19.
A marginal note appended to the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch states that, in his Siddur, the Alter Rebbe used the term zoneinu with a cholam. The note explains that although this term appears to be a title, it can also be understood as a request. No distinction is made between Shabbos and weekdays. This is the established practice.
20.
Berachos 49a; Shabbos 24a.
21.
Shabbos, loc. cit.
22.
In both these passages, we make requests that are dependent on G‑d’s mercy.
23.
Thus the passage Al hanissim corresponds to the theme of that blessing, but not the passages Retzei and Yaaleh veyavo.
24.
Berachos 48b. Implied is that if the person realizes his error directly after reciting one of these passages in the blessing for Eretz [Yisrael], he can recite the appropriate passage in the blessing Boneh Yerushalayim. He need not recite the entire Grace a second time.
25.
I.e., there is a halachic principle (Berachos 51b, et al.): “When one matter [i.e., a practice or prayer] occurs more frequently than another, it is given precedence.” Also, there is an unresolved debate among the Sages (Zevachim 90b) over which is given precedence when a particular practice or prayer occurs more frequently than another, but the other is of a higher degree of sanctity — in Talmudic terminology, tadir umekudash. In this instance, however, Shabbos both occurs more frequently and is also on a higher level of holiness than the other days. Hence, there is absolutely no doubt that the prayer for Shabbos is given precedence.
26.
For their themes are of a different nature.
27.
See sec. 487:5, which states that there is an opinion — and indeed, this is the accepted practice — to mention Shabbos in the passage Yaaleh veyavo when it is recited as part of the fourth blessing of the Shemoneh Esreh when a festival falls on Shabbos, because it is necessary to mention Shabbos in the conclusion of that blessing. By contrast, when Rosh Chodesh or Chol HaMoed fall on Shabbos, Yaaleh veyavo is included in the blessing Retzei in the Shabbos Shemoneh Esreh, except during Musaf. In Musaf, Rosh Chodesh and Chol Ha­Moed are mentioned in the fourth blessing and Shabbos is also mentioned then, as on festivals. Shabbos is not mentioned in that blessing, because there will be no further mention of Shabbos in that Shemoneh Esreh.
28.
If, however, he already began reciting the fourth blessing, he cannot make the addition mentioned in this subsection, but must instead, recite the entire Grace again. See the end of subsection 9.
29.
In the Hebrew original, the Alter Rebbe writes שנתן, while in the following subsection, and in subsection 11, regarding the festivals, he uses the wording אשר נתן. Similarly, in his Siddur, he uses the wording שנתן for Shabbos and אשר נתן for the festivals.
30.
Berachos 49a-b.
31.
See parallel concepts in sec. 59:1.
32.
There is, however, a difference between the present instance and the situation described in that section. The section cited refers to the omission of mashiv haruach umorid hagashem. In that instance — and similarly, with regard to other omissions in Shemoneh Esreh —an extra blessing is not necessary. Instead, all that is necessary is to recite the phrase(s) that were omitted. In this instance, an entire blessing is required.

Eshel Avraham 188:8 questions why there is a difference between the two ways of correcting an omission, and leaves the matter unresolved.

A possible resolution: In the Shemoneh Esreh, one is adding the phrase in the midst of a sequence of blessings. Thus, it can be considered as attached to the previous blessing. In the recitation of Grace, by contrast, the Scriptural blessings are concluded at the end of the third blessing. Therefore, an added phrase would not be considered as attached to the previous blessing.
33.
Therefore, it is not sufficient to repeat only the third blessing. See a parallel in sec. 104:4 with regard to the first three blessings of the Shemoneh Esreh.
34.
See sec. 187:4.
35.
See sec. 189:1.
36.
Berachos 49b.
37.
I.e., on these days, in contrast to Shabbos and festivals, there is no obligation to eat bread, only that one not fast.
38.
See sec. 571:1. In his Siddur, the Alter Rebbe rules slightly differently, stating that if one fails to mention Rosh HaShanah during the night meal of the holiday, he must repeat Grace. If he makes such an omission in the Grace recited for the day meal, he is not required to repeat it, as stated here.
39.
Yeshayahu 58:13.
40.
Devarim 16:14.
41.
In sec. 529:1, 3, the Alter Rebbe explains that the mitzvah to eat bread on a festival stems from the fact that the festivalsare all described with the term מקרא קדש, “a holy assembly.” As such, they are bound by the same obligations that apply with regard to Shabbos, which is also called קודש in Yeshayahu, loc. cit. Hence, the obligations to delight and honor the Shabbos that are derived from that verse also apply to the festivals.

There is an advantage in associating the obligation to eat a meal of bread from that verse rather than from the verse, “And you shall rejoice on your festivals,” since the latter verse also applies to Chol HaMoed.
42.
See Rashi’s commentary to Koheles 10:19, where he interprets the term lechem, literally, “bread,” as meaning “feast.” See also I Shmuel 20:24, 27.
43.
See sec. 168:9ff.
44.
In this way, he may fulfill his obligation to partake of a festive meal. See also sec. 168, Kuntreis Acharon, note 4.
45.
A marginal note authored by the Alter Rebbe’s brother, R. Yehudah Leib, states that the Alter Rebbe retracted these words at the end of his life and did not require a person to eat an amount of baked goods that would serve as the basis for a meal to fulfill his obligation for a festive meal. As long as he eats enough to be obligated to recite the blessing Al hamichyah, in which he is required to mention the sanctity of the day, he fulfills his obligation. Nevertheless, particularly for the first and second Shabbos meals, common practice is not to conduct oneself in this manner. Indeed, the Tzemach Tzedek (Piskei Dinim, Chiddushim, p. 357c) states: “It is obvious that one does not fulfill his obligation for the evening and morning meal on Shabbos with pastry.” In that note, he brings opinions whether or not this applies on festivals as well.
46.
There the Alter Rebbe defines the amount of food on which a person bases a meal as the volume of 21.6 eggs (slightly less than 1.25 kg, or slightly less than 2.75 lbs.). In his Seder Birkas HaNehenin, ch. 2, laws 2–3, however, the Alter Rebbe writes that one who is satiated with the volume of four eggs of such loaves, should recite the blessing HaMotzi before and the full Grace afterwards, as he would do with proper bread.
47.
See also the explanation given in the parenthetic statement in subsection 11.
48.
The blessing that follows Retzei in the Shemoneh Esreh.
49.
Berachos 30b; see sec. 108:14.
50.
I.e., since the recitation of Yaaleh veyavo before Modim is not required, it is considered as an interruption.
51.
I.e., one does not conclude with the words “Blessed are you G‑d….” See the parenthetic statement below beginning “Although the recitation….” Chol HaMoed is equivalent to Rosh Chodesh in this regard.
52.
In his Siddur, the Alter Rebbe states that one should say: “Who gave festivals to His people Israel for remembrance, [including] this Day of Remembrance.”
53.
For Rosh HaShanah is “the Day of Judgment” and is not a day of joyous celebration (sec. 582:10).
54.
As stated in sec. 618:18, according to some authorities, a sick person who eats bread on Yom Kippur is obligated to add Yaaleh veyavo in Grace. See the conclusion of this subsection. In the Alter Rebbe’s Siddur, he does not mention reciting Yaaleh veyavo in Grace on Yom Kippur.
55.
In contrast to Shabbos or other festivals, when as stated in subsection 10, one is obligated to eat bread as part of the mitzvah to delight in the Shabbos or festival, on Yom Kippur, the mitzvah of the day requires fasting. One may eat only because of infirmity.
56.
Sec. 582:11.
57.
I.e., as explained in subsection 10, since one has already concluded the recitation of the blessings mandated by Scriptural Law, the addition of another blessing is not considered an interruption.
58.
I.e., the rationale is not because one is not obligated to partake of bread on these days.
59.
I.e., the mitzvos to honor these days and to delight in them, as detailed in sec. 242:1 and sec. 529:1–5.
60.
For this reason, the passage Yaaleh veyavo is added to Grace, as stated in subsection 6.
61.
But not in the Shacharis Prayer.
62.
See sec. 291:7.
63.
I.e., generally, when one blessing is recited directly after another, the second blessing need not start “Blessed are You….” (For example, the second and third blessings of Grace and the later blessings of the Shema do not begin with “Blessed are You….”) See Berachos 46a; Pesachim 104b; sec. 6:6 and sec. 60:1.
64.
In such an instance, as explained in sec. 271:11, at sunset, one should cover the bread from which he partook with a cloth and recite Kiddush. If he recited a blessing over wine during the meal, he should not recite that blessing when he recites Kiddush. Similar concepts also apply with regard to Havdalah, as explained in sec. 47:5.
65.
Similarly, on Chol HaMoed, the blessing begins with: “…Who gave holidays….”
66.
Thus the fact that the conclusion is different on Rosh HaShanah than the festivals is not of consequence.
67.
Subsection 10.
68.
Sec. 187:8.
69.
See sec. 215:3.
70.
A similar ruling applies with regard to Chol HaMoed.
71.
See 284:6.
72.
As is required when one fails to mention Shabbos.
73.
I.e., as stated above, there is no obligation to partake of a meal in connection with Rosh Chodesh.
74.
There is room to say that one may mention Chanukah when repeating Grace (see Neta Gavriel, Chanukah 48:6). However, it is also possible to interpret the Alter Rebbe’s wordings as meaning: “It is not appropriate to mention Chanukah.”
75.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See Shabbos 24a; sec. 187:8 above, subsection 17 below.
76.
From the Alter Rebbe’s wording later in the section, it is clear that the same laws also apply to festivals.
77.
I.e., in contrast to Shabbos and festivals on which one must accept the holiness of the day before its onset and extend it past nightfall (see section 261:4), no such obligation applies with regard to these days.
78.
This is the minimum amount that requires the recitation of Grace, as stated in sec. 184:2. According to this opinion, the obligation to mention the sanctity of that day is dependent upon when one had incurred the obligation to recite Grace. In the instance described above, the person did not eat bread after nightfall. Hence, even if he did eat other foods after nightfall, eating those foods did not obligate him to recite Grace. As such, he is not obligated to mention the sanctity of the day in Grace. The opinion the Alter Rebbe mentions later, by contrast, maintains that everything is dependent on when one recites Grace.
79.
Thus, to summarize: a) one who began a meal on Friday and continued into Shabbos, but did not eat an olive-sized portion of bread after nightfall, should not mention Shabbos in Grace; b) one who began a meal on Shabbos afternoon, but recited Grace after nightfall, should mention Shabbos in Grace.

On the last days of Festivals, the Rebbe would customarily partake of a meal before sunset together with all the chassidim. He would lead a Farbrengen for several hours and then lead Grace, reciting Yaaleh veyavo.
80.
Which is permissible if it is difficult to gather a minyan after nightfall (see Rama, Orach Chayim 233:1).
81.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the sources mentioned in footnote 75.
82.
Following the above principles, when a festival falls on Friday and one extends the afternoon meal into Shabbos — covering the bread and making Kiddush as required (see sec. 271:9-11) — in Grace, he should recite both Retzei and Yaaleh veyavo. The Rebbe Rayatz advised reciting these passagesin that order (Sefer HaSichos 5704, p. 40; the Rebbe’s Igros Kodesh, Vol. 14, p. 43, Letter no. 4793).
83.
Making this statement permits a person to perform labors that would be forbidden on Shabbos.
84.
I.e., not to add Retzei.
85.
Hence, just as mentioning Rosh Chodesh is not considered as contradictory to mentioning Shabbos, so too, making the statement HaMavdil does not represent a contradiction.

Nesivim BiSdeh HaShlichus, Vol. 2, p. 202ff. focuses on the irregularity of the parenthetic statement, noting that it apparently contradicts the main text. He concludes that evidently this was written as a marginal note.
Sources
א.
ברכות מה, ב. טור ושו"ע ס"א.
ב.
רש"י שם ד"ה הא בבונה.
ג.
טור ושו"ע ס"א.
ד.
כדלעיל רס"י נד וש"נ.
ה.
רבינו יונה שם סוף ד"ה הא בשם אית דבעי מימר. אבודרהם בסדר ברכת המזון. לבוש סי' רטו ס"א. ט"ז שם ס"ק א. מ"א שם ס"ק ב.
ו.
כדלעיל רס"י קפז.
ז.
כדלקמן רס"י קפט.
ח.
רב אשי שם, דכוותיה פסק בה"ג ברכות פ"ז. תוס' שם ד"ה רב אשי. טור ושו"ע ס"ב.
ט.
דרכי משה אות ב. ב"ח ד"ה ואומר אמן. מ"א ס"ק א.
י.
כדלקמן סי' קצא וש"נ.
יא.
ב"ח שם.
יב.
ברכות מח, ב. וכדלעיל סי' קפז ס"ד.
יג.
הרב רבינו יונה שם ד"ה ואיידי. רא"ש ברכות פ"ז סי' כב. שו"ע ס"ג. וראה גם לקמן רס"י קפט.
יד.
הרב רבינו יונה שם. רשב"א שם ד"ה ואיידי. טור ושו"ע שם.
טו.
היינו: אבינו מלכנו רוענו כו'. רא"ש שם. מרדכי ברכות רמז קעו. טור ושו"ע שם.
טז.
אבודרהם סדר ברכת המזון בשם ראב"[ד]. רמ"א ס"ג. וכ"ה בנוסח הסידור: כי אל חנון ורחום. אבל בס' המנהגים - חב"ד ע' 22: הנוסח: מלך חנון ורחום אתה. וראה הגהות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (סידור תורה אור ע' רמה, ב).
יז.
רמ"א ס"ג.
יח.
ט"ז ס"ק ב. וראה גם ערך לחם למהריק"ש.
יט.
שם מח, ב ברש"י ד"ה ובשבת ותוס' ד"ה מתחיל. וכ"ה בגמ' מט, א. טור ושו"ע ס"ד. וכ"ה הנוסח בסידור.
כ.
(גירסת) הרי"ף שם. רמב"ם הל' ברכות פ"ב ה"ה. וראה רש"י ותוס' שם. טור ושו"ע שם.
כא.
ברייתא מח, ב. גמרא מט, א. תוס' שם. הרב רבינו יונה שם ד"ה ובשבת. שו"ע שם. והנוסח בסידור: בונה ברחמיו ירושלים (כנוסח המרדכי סוף ברכות בשם מהר"ם. רמ"א ס"ד. עטרת זקנים ס"ק א).
כב.
רא"ש בשם הרב רבינו יונה שם. טור ושו"ע שם.
כג.
דברי חמודות ברכות פ"ז אות סד, ממשמעות הרמב"ם ורש"י. עי' בט"ז ס"ק ג, דלא הקפיד אלא אם משנה הנוסח בשבת.
כד.
שו"ע שם.
כה.
תוס' ורא"ש שם. ועי' לקמן סי' רפח ס"ט. סי' תקפד ס"ה.
כו.
רבינו יונה שם. רשב"א שם ד"ה מתחיל.
כז.
ראה גם לקמן סי' רפח ס"ח-ט. סי' רצד ס"א. סי' תקפד ס"ה.
כח.
ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. הובא בתוס' ורבינו יונה ורא"ש שם.
כט.
ב"י ד"ה כתוב בשבלי בשם שבלי לקט סי' צד. ודרכי משה ס"ק ד בשם אור זרוע ח"א סי' צה וסי' קצט. הגהת לבוש ס"ד. וראה לקמן סי' קפט ס"ז.
ל.
ב"י ד"ה גרסינן בירושלמי לפי דעת הר"ד אבודרהם בסדר ברכת המזון. דרכי משה בשם אור זרוע שם.
לא.
דרכי משה ס"ק ו בשם יש אומרים באור זרוע שם. מ"א ס"ק ג. ובסידור כ' "בשבת רוענו". ובשוע"ר כאן נדפס עה"ג: ובסידור כתב ע"פ קבלת האר"י [עי' שער הכולל פל"ו אות ב] לומר בחול רענו בשב"א תחת הרי"ש ובשבת רוענו בחולם. וכ"ה בשלטי הגבורים למרדכי סוף ברכות.
לב.
תהלים כג, א.
לג.
משמעות דרכי משה שם בשם אור זרוע שם.
לד.
תהלים פה, ה.
לה.
ב"י שם בשם הר"ד אבודרהם שם בשם הרב אבן עזרא קהלת ה, א. ובסידור הנוסח זוננו. ובשוע"ר כאן נדפס עה"ג: ובסידור כתב לומר דוקא זוננו בחול"ם (אפילו בחול) שהוא לשון בקשה ולא שם התואר.
לו.
ברכות מט, א. שבת כד, א.
לז.
שבת שם.
לח.
רמב"ם הל' ברכות פ"ב ה"ה. טור ושו"ע ס"ה.
לט.
תוס' שבת שם ד"ה בבונה.
מ.
תוס' שם ד"ה מזכיר.
מא.
ברכות מח, ב כחכמים. בה"ג ברכות פ"ז (י, א). מ"א ס"ק ה. אליה רבה ס"ק ה.
מב.
תשובת הגאונים (אוצה"ג תשובות סי' שכ). רמב"ם הל' ברכות פ"ב ה"ו. טור ושו"ע שם.
מג.
אוצה"ג שם. כל בו סי' כה. ב"י ד"ה וכתב הכל בו. לבוש ס"ה.
מד.
ראה הוריות יב, ב. זבחים פט, א.
מה.
סמ"ג עשין כז הל' ברכת המזון. טור ושו"ע שם.
מו.
טור ושו"ע שם.
מז.
לקמן סי' תפז ס"ה וש"נ.
מח.
מ"א ס"ק ו. ולקמן שם מבואר טעם נוסף לחלק ביניהם.
מט.
וכ"ה לקמן ס"י בר"ח, אבל לקמן ס"ח ביום טוב "אשר נתן". וכ"ה לקמן סי"א בחולו של מועד ובראש השנה. וכ"ה בסידור. וראה מ"מ וציונים.
נ.
גמרא שם מט, א-ב. והזכרת שם ומלכות הוא עפ"י רבינו יונה שם ד"ה לאות. רשב"א שם ד"ה ברוך. טור ושו"ע ס"ו (וראה לקמן ס"ט). וכ"ה בסידור (סדר בהמ"ז).
נא.
גמרא שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור. וראה מ"מ וציונים על דיוקי הנוסח.
נב.
טור בשם הראב"ד. שו"ע שם.
נג.
ט"ז ס"ק ד. ועי' לעיל סי' נט ס"א וש"נ.
נד.
דברי חמודות ברכות פ"ז אות עב. אליה רבה ס"ק ו.
נה.
תוס' שם ד"ה ברוך. ורא"ש ברכות פ"ז סי' כג. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.
נו.
גמרא שם. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.
נז.
ס"ז, לענין משיב הרוח ומוריד הגשם, וש"נ. וראה לקמן ס"י, שכאן אומרים כן גם בדברים שאין מחזירים אותו, מהטעם שיבואר לקמן שם.
נח.
רשב"א שם ד"ה ברוך שנתן.
נט.
תוס' שם ד"ה ברוך. רא"ש שם סי' כג. וראה גם לעיל סי' מז ס"ה וש"נ.
ס.
וכ"ה בסידור. וכ"ה לעיל סי' קיד ס"ז (כשהתחיל אתה קדוש) ולקמן סי' תקצב ס"א (לאחר שהתחיל ברכה רביעית). וראה תהלה לדוד ס"ק ד. מ"מ וציונים.
סא.
רש"י שם רע"ב ד"ה והדר. ורמב"ם הל' ברכות פ"ב הי"ב. ורא"ש שם סי' כג. טור ושו"ע שם.
סב.
רא"ש שם. מ"א ס"ק ח. וראה עד"ז לעיל סי' קד ס"ד. ועי' לעיל סי' קפג סי"א. לקמן סי' קצד ס"ג.
סג.
כעין אלו דלעיל סי' קפז ס"ד.
סד.
כדלקמן סי' קפט.
סה.
מ"א שם.
סו.
רמב"ם שם הי"ג. סמ"ג עשין כז הל' ברכת המזון. כל בו סי' כה. שו"ע ס"ז.
סז.
גמרא שם מט, ב. טור ושו"ע שם.
סח.
מ"א ס"ק ז. ובסידור: וכן בר"ה ביום, אבל בליל ר"ה חוזר. וראה שער הכולל פל"ד סי"א. ודין יום הכפורים יתבאר לקמן סי"א.
סט.
תוס' שם ד"ה אי. רבינו יונה שם ד"ה ברכת. רשב"א שם ד"ה תפלה. רא"ש שם סי' כג. טור ושו"ע שם.
ע.
עי' בטור וב"י סי' תקצז.
עא.
שו"ע שם. וכ"ה לקמן שם ס"א וש"נ.
עב.
מ"א שם. וראה גם לקמן שם ס"ז.
עג.
גמרא שם.
עד.
תוס' ורשב"א ורא"ש שם. לבוש ס"ז. מ"א ס"ק ט. וראה גם לקמן סי' עדר ס"ה. סי' רצא ס"א. סי' תעה סל"ב. סי' תרלט סיז-יט. וראה הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה מצה, אם החיוב הוא מן התורה.
עה.
ישעי' נח, יג.
עו.
דברים טז, יד.
עז.
רשב"א שם.
עח.
רא"ש שם. מעדני יום טוב שם אות ז. לבוש שם. ועי' לקמן סי' תקכט ס"ו-ז שושמחת בחגך הוא גם בחול המועד. ושם ס"ג שחיוב הסעודות הוא ממקרא קודש ומעונג שנאמר בשבת. וראה גם לקמן סי' רמב ס"א. ובסי' עדר ס"א וס"ה שחיוב הסעודות בשבת לומדים גם מאכילת המן שנאמר בה לחם.
עט.
רא"ש שם. וכ"ה לקמן סי' עדר ס"ה. סי' תקכט ס"ד.
פ.
ראה רש"י קהלת י, יט. וראה הגהת מרדכי שבת רמז שצג בשם הרמ"א.
פא.
שגם בהם יוצאים חובת סעודת יו"ט, כדלקמן סי' תעה סל"ב לענין מצה עשירה, וש"נ.
פב.
ראה גם לעיל סי' קסח קו"א ס"ק ד. הגהת מהרי"ל על הגליון: שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום. ועי' פס"ד צמח צדק שנז, ג, דאין בזה ספק שבסעודת שחרית מחויב לאכול פת ולא סגי במיני מזונות. וראה לקו"ש חכ"א ע' 85 בהערה. דרכי החיים (אכילת חובה ח"ג ס"ק א). ס' הק"ן ע' 36. מחשבת חיים ע' פז-ח. מ"מ וציונים. קיצור הלכות שבת לסי' עדר (מילואים ע' ע).
פג.
סעיף ח וש"נ.
פד.
בשם ומלכות. רוקח סי' שלט. שבלי הלקט סי' קפב. אגודה ברכות פ"ז סי' קעח. לבוש ס"ז. אליה זוטא ס"ק יא ואליה רבה ס"ק י בשם הרבה פוסקים. ובמאמר מרדכי ס"ק יג - גם בדעת הטור ושו"ע שם.
פה.
גמרא שם. טור ושו"ע שם.
פו.
גמרא שם. והטעם יתבאר לקמן סי"א במוסגר. ושם יתבאר גם שיש פוסקים לחתום אף בראש חדש.
פז.
הגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ב אות ז בשם ראבי"ה. מ"א ס"ק יד.
פח.
רי"ף שם. רמב"ם הל' ברכות פ"ב הי"ג. טור ושו"ע שם. וכ"ה בסידור.
פט.
וכן בהבדלה שבחונן הדעת, כדלעיל סי' קיד ס"ז ולקמן סי' רצד ס"ז וש"נ.
צ.
רשב"א ברכות כט, א ד"ה כתב רבינו אלחנן. מרדכי ברכות רמז קעו בשם רבינו יוסף. טור ושו"ע שם.
צא.
ברכות ל, ב. וראה גם לעיל סי' קח סי"ד.
צב.
תוס' ברכות ל, ב ד"ה מסתברא. רשב"א שם. ארחות חיים הל' תפלה סי' קג. ט"ז סי' קיד ס"ק יב.
צג.
טור לבוש ס"ז-ח.
צד.
שו"ע ס"ז. וכ"ה בסידור.
צה.
כמו בתפלת המוסף, שבחולו של מועד אומרים מועדים לשמחה כו' לששון (ולא יום טוב). וראה אליה זוטא ורבה ס"ק יד.
צו.
מטעם שיתבאר לקמן במוסגר.
צז.
ובסידור: לזכרון את יום הזכרון הזה.
צח.
מ"א ס"ק ז. באר היטב ס"ק ג בשם בני חיי. וראה גם לקמן סי' תקפב ס"י וש"נ.
צט.
מ"א שם. אליה רבה ס"ק ח. יד אהרן בהגהות הטור.
ק.
משמעות שו"ת מהרי"ל סי' קמו. כנסת הגדולה הגהות הטור. אליה זוטא ס"ק ז. נהר שלום ס"ק ד. וכ"ה בסידור.
קא.
כדלקמן סי' תקפב סי"א וש"נ.
קב.
מ"א שם.
קג.
כנסת הגדולה ואליה זוטא ונהר שלום שם.
קד.
לעיל ס"י.
קה.
שנתבארו לקמן סי' רמב ס"א. סי' תקכט ס"א-ה.
קו.
שמטעם זה צריך להזכיר קדושת היום בברכת המזון, כדלעיל ס"ו.
קז.
במדבר כט, א; ז. וכ"ה בנוסח התפלה.
קח.
נהר שלום ס"ק ט. ובסידור: אפי' בסעודה שלישית אם הוא קודם שקיעת החמה. וראה בדי השלחן סי' מז ס"ק ט.
קט.
בה"ג הל' קידוש והבדלה. רא"ש ברכות פ"ז סי' כג, בשם הר"י. הובא בטור. וראה נהר שלום שם ס"ק ד. חקרי הלכות ח"ח כא, א.
קי.
ראה לעיל וש"נ.
קיא.
כדלקמן סי' רעא סי"א.
קיב.
לבוש סי' רעא ס"י בהג"ה. וטעם זה הוא גם גבי הבדלה, כדלעיל סי' מז ס"ה וש"נ. וראה שם עוד טעם בזה לכמה פוסקים.
קיג.
וכן בחולו של מועד שפותח אשר נתן מועדים, וכנ"ל.
קיד.
שבלי הלקט סי' שיב בשם רבנו אביגדור כ"ץ, הובא במ"א סי' תריח ס"ק י. ט"ז סוף סי' תריח ס"ק י.
קטו.
שם סי"ח פסק לומר יעלה ויבא ולא הזכיר ברכה זו כששכח כו'. ובסידור לא נזכר יוהכ"פ אף ביעלה ויבא. ועי' שעה"כ פל"ד ס"ט. פסקי הסדור אות קפה.
קטז.
כדלעיל סי' קפז ס"ח וש"נ.
קיז.
רמ"א ס"ז.
קיח.
עי' מ"א ס"ק יא.
קיט.
כדלקמן סי' רטו ס"ג.
קכ.
תוס' ברכות מט, א ד"ה ברוך. ורא"ש שם. וטור שו"ע שם. וכ"ה בסידור.
קכא.
דברי חמודות שם אות עו. מ"א ס"ק יד (ומה שהקשה באבן העוזר מסי' רח סי"ח, שלא לכלול על הספק שום תוספת בברכה מעין ג'. עי' שם בט"ז ס"ק יט, שבדיעבד יכול לכלול (וכ"ה בסדר ברה"נ פ"א ס"כ), וא"כ מובן דלא קשה מידי).
קכב.
מ"א ס"ק יג ממשמעות הטור. וכן הגיה באר הגולה בשו"ע שם.
קכג.
מרדכי ברכות רמז קעו בשם רבינו יוסף. טור ושו"ע שם.
קכד.
הגהת מרדכי שבת רמז תנו (פרק במה מדליקין) בשם ר"ת. מ"א ס"ק יב. וכדלקמן סי' רפד ס"ו.
קכה.
מ"א ס"ק יג.
קכו.
מ"א שם.
קכז.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שבת כד, א. ב"י סי' קפז ד"ה ובחנוכה. לעיל שם ס"ח. לקמן סי"ז.
קכח.
טור בשם אחיו רבינו יחיאל ושו"ע ס"ח. וכ"ה בסידור.
קכט.
עי' לקמן סי' רצא ס"ז.
קל.
ב"ח ד"ה וכתב. ט"ז ס"ק ו. מ"א ס"ק טז.
קלא.
מ"א ס"ק טו.
קלב.
מ"א שם ס"ק טז. משמעות התוס' מט, ב ד"ה אי. וראה לעיל סי"א שבסעודה ג' או ד' של שבת ויו"ט חותם בשם (דלא כראש חדש).
קלג.
כל בו סי' כה. ארחות חיים הל' ברכת המזון סי' נ. שו"ע ס"ט.
קלד.
שו"ת מהרי"ל סי' נו (אות ה). שו"ע ס"י.
קלה.
שו"ת רמ"א סי' קלב (הרבה בלילה). מ"א ס"ק יח (לא רק שעה ורביעית).
קלו.
הגהות מיימוניות הל' מגילה פ"ב הי"ד אות א בשם מהר"ם מרוטנברג. ארחות חיים הל' פורים סוף סי' לה בשם הר"י מקורביל. שו"ע שם. דעה הא' בשו"ע סי' תרצ"ה ס"ג.
קלז.
תשובות רמ"א שם (שיש נוהגין כן). של"ה שער הקדושה הל' ברכת המזון (פב, ב) הג"ה ד"ה אמר לי מורי מהר"ש ז"ל מלובלין. עולת שבת ס"ק ה. הובאו במ"א ס"ק יח.
קלח.
תשובות רמ"א שם. רמ"א סי' תרצה ס"ג. מ"א ס"ק יח.
קלט.
תוספתא ברכות פ"ה ה"ד, לפירוש הא' ברא"ש פסחים פ"י ס"ז. מ"א סי' רעא ס"ק טו. וכ"ה לקמן שם סי"ג.
קמ.
מ"א ס"ק יח. סי' תיט ס"ק א.
קמא.
שיעור חיוב ברכת המזון, כדלעיל סי' קפד ס"ב.
קמב.
משמעות מ"א ס"ק יח וסי' תיט ס"ק א.
קמג.
תוספתא שם, לפירוש תשובות הרא"ש כלל כב ס"ו. מסקנת הרא"ש פסחים שם. טור ושו"ע סי' רעא ס"ו. ט"ז ס"ק ז. אליה רבה ס"ק כ.
קמד.
תשובות הרא"ש שם. טור ודעה הב' בשו"ע סי' תרצה ס"ג.
קמה.
הן בענין הא' - רמ"א סי' רעא ס"ו. והן בענין הב' - שו"ע ס"י. רמ"א סי' תרצה ס"ג. והיינו לגבי הזכרה בתחלה, אבל לענין חזרה כששכח כתב בסידור דהיינו רק אם הוא קודם שקיעת החמה.
קמו.
שו"ת מהרי"ל שם (לענין שבת). מטה משה סי' תתריא בשם מהר"א טירנא (לענין פורים).
קמז.
מ"א סי' תיט. וראה גם לעיל סי' ל ס"ה.
קמח.
מ"א ס"ק יז. וראה גם לעיל סי' יח ס"ח.
קמט.
ראה עד"ז לעיל שם ס"ה.
קנ.
מ"א שם.
קנא.
ט"ז שם. עטרת זקנים ס"ק ג.
קנב.
של"ה שם בשם מהר"ש מלובלין. מ"א ס"ק יח. סי' תיט. אליה רבה שם.
קנג.
בדפוס ראשון נשתבש כאן ציון הסעיפים (סי"ד שבדפוסים שלנו נסמן: יב, וגם כאן נסמן: סי"ב). וראה לעיל שם וש"נ.
קנד.
ראה ס' השיחות תש"ד ע' 40, ואג"ק חי"ד ע' מג, דהיינו אפילו בסעודת יו"ט שחל בערב שבת, כשפורס מפה ומקדש, ואומרים תחלה רצה (לשבת שהתחיל זה עתה) ואח"כ יעלה ויבא (ליו"ט שכבר חלף).
קנה.
עי' סי' רעא בהג"ה ס"ו, ובמ"א ס"ק טו, ובסי' תיט.
קנו.
סעיף טז.
קנז.
מ"א סוף סי' רסג.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining