Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 163 - Laws Governing One Who Does Not Have Water Available & One Who Feeds Others

Shulchan Aruch: Chapter 163 - Laws Governing One Who Does Not Have Water Available & One Who Feeds Others

Show content in:

SECTION 163 The Laws Governing One Who Does Not Have Water Available and One Who Feeds Others. (1–2)

קסג דִּין מִי שֶׁאֵין לוֹ מַיִם וְהַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים, וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

1 It is forbidden to eat [bread] without [first] performing the ritual washing. [This ruling applies] even when one desires to wrap his hands in a cloth or eat with a spoon, in which instance, he does not touch the bread.1 [This is] a decree, lest he [inadvertently] touch it.

Even when one is in midst of a journey and mealtime arrives, but he does not find water, if he knows that he can obtain water four mil2 ahead of him, he must wait until he reaches that place [and wash before eating bread].3 If water is available less than a mil behind him, he must return there [to wash and eat], even if his journey is pressing.4

If water is located more than a mil behind him or more than four mil5ahead of him, he should wrap his hands in a cloth to eat bread or food dipped in a liquid,6 or he should eat [the bread or food dipped in a liquid] with a spoon. [This law] also applies if he is in doubt whether he will find water within four mil.

A watchman for a garden or orchard is considered as one who must retrace his journey,7 for it is impossible for him to abandon his post for the length of time it takes to walk a mil and return. One who resides at home, by contrast, must walk [up to] four mil [to wash] if he knows that he will find water [within that distance].8

א אָסוּר לֶאֱכֹל בְּלֹא נְטִילָה, אֲפִלּוּ אִם רוֹצֶה לִכְרֹךְ יָדָיו בְּמַפָּה א אוֹ אוֹכֵל בְּכַף ב שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּפַּת,1 גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע.ג

וַאֲפִלּוּ הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ ד וְהִגִּיעַ עֵת הָאֹכֶל ה וְלֹא מָצָא מַיִם, אִם יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מַיִם בְּרִחוּק ד' מִילִין ו,2 – צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְשָׁם.3 וְאִם יֵשׁ מַיִם לְאַחֲרָיו בְּפָחוֹת מִמִּיל – צָרִיךְ לַחֲזֹר לְשָׁם ז אַף עַל פִּי שֶׁנָּחוּץ לְדַרְכּוֹ.4

אֲבָל אִם יֵשׁ בְּרִחוּק מִיל לְאַחֲרָיו וְיוֹתֵר מִד' מִילִין5 לְפָנָיו – יִכְרֹךְ יָדָיו בְּמַפָּה וְיֹאכַל פִּתּוֹ ח אוֹ דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה,ט,6 אוֹ אוֹכֵל עַל יְדֵי כַּף.י וְכֵן אִם הוּא סָפֵק אִם יִמְצָא מַיִם בְּתוֹךְ ד' מִילִין.יא

וְשׁוֹמֵר גִּנָּה אוֹ פַּרְדֵּס – דִּינוֹ כִּלְאַחֲרָיו,7 לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲזֹב שְׁמִירָתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֵּלֵךְ מִיל וְיַחֲזֹר.יב אֲבָל הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ ד' מִילִין אִם יוֹדֵעַ שֶׁיִּמְצָא מַיִם: יג,8

2 A person who feeds others is not required to wash his hands, but the one who eats must wash his hands,1 even though the one feeding him inserts the food [directly] into his mouth and [thus] the person [being fed] does not touch the food. [This is] a decree, lest he [inadvertently] touch it. [Our Sages] did not issue a decree regarding the one feeding him, because they did not issue a decree regarding touching ordinary produce, only with regard to partaking of it, as an extension [of the restrictions involving] terumah.9 Feeding someone is not a frequent occurrence. Therefore, [our Sages] did not issue a decree concerning it.

It is forbidden to feed someone whom one knows has not washed his hands, in keeping with [the admonition]:10 “Do not place a stumbling block before the blind.” [This ruling applies] even when the bread belongs to the person eating and the other person merely passes it to him, since it is forbidden to assist transgressors, as stated in sec. 347[:3].11

ב הַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וְהָאוֹכֵל – צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם,יד,1 אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּאֲכִיל נוֹתֵן הַפַּת לְתוֹךְ פִּיו וְהוּא אֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּפַּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע.טו וְהַמַּאֲכִיל, אַף שֶׁנּוֹגֵעַ – לֹא גָּזְרוּ עָלָיו, לְפִי שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל נְגִיעַת חֻלִּין, אֶלָּא עַל אֲכִילָה מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמָה,טז,9 וּבְמַאֲכָל שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי – לֹא גָּזְרוּ.יז

וְאָסוּר לְהַאֲכִיל לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו, מִשּׁוּם10 "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".יח וַאֲפִלּוּ הַפַּת שֶׁל הָאוֹכֵל, רַק שֶׁמּוֹשִׁיטוֹ לוֹ – אָסוּר לְסַיֵּעַ יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה,יט כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שמ"ז: כ,11

Chulin 107b.
A Talmudicmeasure of distance, approximately a kilometer (a little over 3/5 of a mile) according to Shiurei Torah.
This ruling does not apply in a place of danger. In such a situation, leniency is granted and one is exempt from washing his hands, as stated in sec. 158:14.
Chulin 123a; see parallels in sec. 90:17 and sec. 92:4.
As stated in sec. 184:3, this refers to a journey of an hour and twelve minutes.
In his Seder Netilas Yadayim, sec. 22, the Alter Rebbe rules leniently, and allows one in a pressing situation to wrap his hands in a cloth to partake of food dipped in liquid even if water is within the distances mentioned above.
Talmud Yerushalmi, Berachos 8:2. Thus only if water is found within a mil of his location is he obligated to seek it out.
This text was written before the days of indoor plumbing and people had to leave their homes to get water for washing.
See sec. 158:1.
Vayikra 19:14. Our Sages interpret this charge as a prohibition against harming those who are spiritually unaware; see Rambam, Mishneh Torah, Hilchos Rotzeiach 12:14. Similarly, in this instance, by enabling a person to eat without washing, the one feeding him is assisting him, so to speak, in his transgression.

Contemporary halachic authorities discuss the question of a caterer who is concerned that some of his clients will not wash before eating bread (Piskei Teshuvos 169:4),
With regard to transferring objects on Shabbos. See also Hilchos Ribis, subsection 3; Hilchos Halvaah, subsection 6.
חולין קז, ב. לפירוש רבינו יונה ספ"ח דברכות ד"ה מהו לאכול ורא"ש חולין פ"ח סוף סי"ח. טור ושו"ע ס"א. ולעיל סי' קנט סי"ז הובאה גם דעת המתירים, וש"נ. ובסדר נט"י לסעודה סכ"ב סמך על דעה זו, להקל בשעת הדחק בטיבולו במשקה ע"י מפה לכרוך על ב' ידיו (ולא על ידי כף).
רמב"ם הל' ברכות פ"ו הי"ח. טור. הרב רבינו יונה שם ד"ה אוכל. וראה לעיל סי' קנח ס"ג לענין דבר שטיבולו במשקה.
גמ' שם. דרכי משה.
ואם הוא במדבר או במקום סכנה פטור מנט"י, כדלעיל סי' קנח סי"ד.
ראה מ"מ וציונים.
ראה לקמן סי' קפד ס"ג דהיינו שעה וחומש, וש"נ.
ומיל אינו חוזר. חולין קכג, א. וכ"ה לעיל סי' צ סי"ז (לענין תפלה בצבור). ועי' לעיל סי' צב ס"ד (לענין נט"י קודם התפלה).
ערוך ערך גבל הא'. רבינו חננאל פסחים מו, א ד"ה והני מילי. ושו"ע ס"א. ובסדר נט"י לסעודה סכ"ב: ויש חולקין והמחמיר תבוא עליו ברכה. ואפשר שע"ז קאי מה שצויין כאן על הגליון: מרדכי ברכות פ"ח סי' קצה, בשם התשב"ץ (סי' רעו). והגהות מיימוניות הל' ברכות דפוס קושטא הי"ז. ים של שלמה חולין פ"ח סי' כב ובשו"ת סי' צד (שלא התירו בזה אלא כשנטל שחרית והתנה, דלקמן סי' קסד ס"א). וראה העו"ב תתז ע' 58.
כדלעיל סי' קנח ס"ג. וכבר צויין לעיל שבסדר נט"י לסעודה סכ"ב הקיל בזה בשעת הדחק (אפילו יש מים תוך ד' מילין).
רמ"א ס"א. ובסדר נט"י לסעודה שם (אף לדעת המתירים) לא התיר אלא על ידי מפה על שתי ידיו (ולא ע"י כף).
מ"א ס"ק א.
ירושלמי ברכות פ"ח ה"ב. מ"א שם.
דרכי משה. מ"א שם. ועי' לעיל סי' צ סי"ז, שהדר בישוב חייב לילך עד מיל.
חולין קז, ב. טור ושו"ע ס"ב.
כמו באוכל בכף דלעיל ס"א.
כדלעיל רס"י קנח וש"נ.
לבוש ס"ב. עולת תמיד ס"ק ב.
הרב רבינו יונה ברכות ספ"ח ד"ה אוכל. רמ"א ס"ב.
מ"א ס"ק ב.
ס"ג. וראה גם הל' רבית ס"ג. וראה יגדי"ת (נ.י) חו' מא ע' רט.
מתוך הספר "דורש טוב לכל עמו" בהוצאת "כפר חב"ד".
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining