Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 158 - Rules Governing Washing One’s Hands for a Meal

Shulchan Aruch: Chapter 158 - Rules Governing Washing One’s Hands for a Meal

 Email
Show content in:

SECTION 158 The Rules Governing Washing One’s Hands for a Meal. (1–19)

קנח דִּינֵי נְטִילַת יָדַיִם לַסְּעוּדָה, וּבוֹ י"ט סְעִיפִים:

1 Anyone who eats bread over which the blessing HaMotzi is recited must first wash1 his hands, even though they are not soiled and he is unaware of their having contracted ritual impurity.2 [The rationale is that], when a person diverts his attention from watching his hands, they are given the status of second degree derivatives of impurity.3 [Touching] produce which is terumah4[with such hands] would disqualify it according to Rabbinic decree,5 unless his hands are washed with water as required by law. As an extension [of the restrictions that involve] terumah, [our Sages] ordained such a washing even for ordinary produce,6 so that people would accustom themselves to washing their hands whenever they eat and thus would not forget to wash for terumah. [Our Sages made this decree universal, since] they did not wish to differentiate between kohanim and Israelites who may not partake of terumah.

At present, kohanim may not partake of terumah because of ritual impurity.7 Nevertheless this ordinance was not nullified, so that the Children of Israel will be habituated to eat in a state of ritual purity when the Beis HaMikdash will be rebuilt; may this take place speedily, in our days.8

This ordinance was instituted only for bread.9 The rationale is that the majority of terumah [that is eaten] is bread. For according to Scriptural Law, the obligation of terumah applies only to grain, wine, and oil,10 as it is written:11 “The first of your grain (degancha), your wine (tiroshcha), and your oil (yitzharecha)… [shall you give him].” The Hebrew term dagan refers to the five species of grain;12 and the manner in which they are eaten is by making bread from them. The terms tirosh and yitzhar refer to wine and oil. The manner in which one drinks them is with a container. Thus a person is not likely to touch them with his hands. Therefore, washing one’s hands [before drinking wine or oil] was not required even for terumah. Needless to say, [washing is not required before partaking of] ordinary [wine and oil].

Even with regard to bread made from ordinary produce, [washing one’s hands] was required only for bread that is commonly used as the mainstay of a meal. Washing one’s hands, however, is not required [before partaking of] filled loaves,13 or thin loaves over which the blessing HaMotzi is not recited, as stated in sec. 168[:8ff.], just as washing is not required when one partakes of grain before it is baked into bread. Although terumah must be separated from such grain according to Scriptural Law,14 it is not frequently found in people’s homes.15 Hence, [our Sages] did not decree [that it was necessary to wash before partaking of such products] made from ordinary produce.16 Nevertheless, if one made filled loaves or thin loaves the mainstay of one’s meal, just as doing so requires the recitation of the blessing HaMotzi,17so too, it requires the washing of hands. A distinction should not be made between them and actual bread, since one is making them the mainstay of his meal, just as he does with actual bread. [In this instance,] the blessing …Al netilas yadayim should also be recited.

א כָּל הָאוֹכֵל פַּת א שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו "הַמּוֹצִיא" ב – צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו1 תְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְלֻכְלָכוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם טֻמְאָה,ג,2 לְפִי שֶׁסְּתָם יָדַיִם ד שֶׁהִסִּיחַ מֵהֶם דַּעְתּוֹ מִשְּׁמִירָתָן ה הֵן שְׁנִיּוֹת לְטֻמְאָה,3 וּפוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה ו,4 מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים,ז,5 עַד שֶׁיִּרְחֲצֵם בַּמַּיִם כְּהִלְכָתָן. וְתִקְּנוּ אַף בַּאֲכִילַת חֻלִּין6 מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמָה,ח שֶׁיַּרְגִּילוּ לִטֹּל יְדֵיהֶם בְּכָל אֲכִילָה וְלֹא יִשְׁכְּחוּ לִטֹּל לִתְרוּמָה,ט וְלֹא רָצוּ לְחַלֵּק בֵּין כֹּהֲנִים לְיִשְׂרְאֵלִים שֶׁאֵין אוֹכְלִים תְּרוּמָה.

וְגַם עַכְשָׁו שֶׁאֵין הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִין תְּרוּמָה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה י,7 – לֹא בָּטְלָה תַּקָּנָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לֶאֱכֹל בְּטָהֳרָה.יא,8

וְלֹא תִּקְנוּ אֶלָּא בְּפַת, לְפִי שֶׁרֹב הַתְּרוּמוֹת הֵן בְּפַת,יב,9 שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין תְּרוּמָה נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּדָגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר,יג,10 שֶׁנֶּאֱמַר,יד,11 "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְגוֹ'", וְהַדָּגָן, שֶׁהוּא ה' מִינֵי תְּבוּאָה,טו,12 דֶּרֶךְ אֲכִילָתוֹ הוּא לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ פַּת,טז וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר, הֵם יַיִן וָשֶׁמֶן, דֶּרֶךְ שְׁתִיָּתָן הֵם בִּכְלִי, וְאֵין אָדָם עָשׂוּי לִגַּע בָּהֶם בְּיָדָיו, לְפִיכָךְ,יז לֹא הִצְרִיכוּ בָּהֶם נְטִילַת יָדַיִם יח אֲפִלּוּ בִּתְרוּמָה,יט וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּחֻלִּין.

וְגַם בְּפַת חֻלִּין לֹא הִצְרִיכוּ אֶלָּא בְּפַת שֶׁרְגִילִין בָּהּ תָּדִיר לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם, אֲבָל פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין13 וְלַחְמָנִיּוֹת דַּקּוֹת שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם "הַמּוֹצִיא", לְפִי שֶׁאֵין רְגִילִין לִקְבֹּעַ סְעוּדָה עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ח כ – אֵין צְרִיכִים נְטִילַת יָדַיִם,כא כְּמוֹ שֶׁאֵין צְרִיכִים לְדָגָן קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה פַּת, אַף עַל פִּי שֶׁתְּרוּמָתוֹ הִיא מִן הַתּוֹרָה,כב,14 אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה וּמְצוּיָה כָּל כָּךְ בַּבַּיִת,15 לְפִיכָךְ לֹא גָּזְרוּ כג בִּשְׁבִילָהּ בְּחֻלִּין.כד,16

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם קָבַע סְעוּדָתוֹ עַל פַּת הַבָּאָה בְּכִיסָנִין וְלַחְמָנִיּוֹת דַּקּוֹת, כְּשֵׁם שֶׁמּוֹעֶלֶת קְבִיעוּת זוֹ לְעִנְיַן "הַמּוֹצִיא" כה,17 – כָּךְ מוֹעֶלֶת לְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם,כו שֶׁלֹּא לַחֲלֹק בֵּינֵיהֶם לְפַת גְּמוּרָה, כֵּיוָן שֶׁקּוֹבֵעַ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ עַל פַּת גְּמוּרָה, וִיבָרֵךְ גַּם כֵּן בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם": כז

2 There is an unresolved question whether one is required to wash his hands even before partaking of actual bread if he partakes of a portion smaller than a shelled egg.18 The rationale is that a measure of food smaller than an egg is not considered as food with regard to the impurity of food.19 For this reason, it does not impart ritual impurity to other liquids or foods that come into contact with it, as [derived from] the verse:20 “For all food that will be eaten.” Now, the Sages required washing one’s hands as an extension [of the restrictions that involve] terumah only with regarding to eating, not with regard to touching.21 Since a portion of food smaller than an egg is not considered as food with regard to ritual impurity, [it could be said that] eating such a portion is not considered as eating with regard to [the obligation of] washing one’s hands. [Because of the doubt involved,22 when eating a portion of bread less than this size,] one should wash his hands, but not recite a blessing.23 [Washing is required] even if one eats the smallest morsel of bread.

If, however, a person eats a quantity of bread equal to the size of a [shelled] egg, even [if this quantity is made up] of small crumbs, he is obligated to recite a blessing over washing his hands. True, these crumbs are not considered as a single entity with regard to ritual impurity.24 Nevertheless, since the person eats and ingests a quantity of food that is considered as food even with regard to ritual impurity, his eating [this amount of bread] is considered as eating with regard to [his obligation to] wash his hands. If, however, one holds a large piece of bread that exceeds the size of an egg, but eats less than an egg-sized portion, he should wash his hands without a blessing since he does not partake of an amount [of bread] that would be called food with regard to the impurity of foods.

ב אֲפִלּוּ פַּת גְּמוּרָה, אִם אֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה בְּלֹא קְלִפָּתָהּ כח,18 – יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק כט אִם צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, לְפִי ל שֶׁפָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה אֵינוֹ נִקְרָא אֹכֶל לְעִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין,לא,19 שֶׁמִּפְּנֵי זֶה אֵינוֹ מְטַמֵּא מַשְׁקִים וָאֳכָלִים אֲחֵרִים שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר לב,20 "מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְגוֹ'", וַחֲכָמִים לֹא הִצְרִיכוּ נְטִילַת יָדַיִם בְּחֻלִּין מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמָה אֶלָּא בַּאֲכִילָה וְלֹא בִּנְגִיעָה,לג,21 וּפָחוֹת מִכַּבֵּיצָה כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא אֹכֶל לְעִנְיַן טֻמְאָה – אֵין אֲכִילָתוֹ חֲשׁוּבָה אֲכִילָה לְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם.22 לְפִיכָךְ, יִטֹּל יָדָיו וְלֹא יְבָרֵךְ.לד,23 וַאֲפִלּוּ אוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא – צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם בְּלֹא בְּרָכָה.לה

אֲבָל אִם אוֹכֵל כַּבֵּיצָה, אֲפִלּוּ מִפֵּרוּרִין דַּקִּין – יְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם",לו שֶׁאַף שֶׁאֵינָן מִצְטָרְפִין לְכַבֵּיצָה לְטֻמְאַת אֳכָלִין,לז,24 מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאוֹכֵל וּמַכְנִיס לְתוֹךְ מֵעָיו שִׁעוּר הַנִּקְרָא אֹכֶל אַף לְעִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין – אֲכִילָתוֹ חֲשׁוּבָה אֲכִילָה לְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם. אֲבָל אִם אוֹחֵז חֲתִיכָה גְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּבֵּיצָה וְיוֹתֵר וְאוֹכֵל מִמֶּנָּה פָּחוֹת מִכַּבֵּיצָה – יִטֹּל בְּלֹא בְּרָכָה, הוֹאִיל וְאֵינוֹ אוֹכֵל כְּשִׁעוּר הַנִּקְרָא אֹכֶל לְעִנְיַן טֻמְאַת אֳכָלִין:

3 One who drinks is not required to wash his hands [prior to drinking].25 Nevertheless, if a person eats food that was dipped in liquids26 — whether he dips it in liquids at the time he is partaking of the food or the food was dipped [in liquid] beforehand, and he is eating it while it is moist and liquid is still on it because it was not dried off — he must wash his hands first.27 [The rationale is] that liquids are more likely to contract impurity, because there is no requirement that they first be made fit to contract impurity.28 Moreover, even ordinary liquids that were touched by hands over which a person was not mindful are considered as ritually impure. They become a primary derivative of impurity (rishon letuma’ah) and impart impurity to foods and other liquids, even if only the slightest amount [of the impure liquid] touches them.29 Therefore, [our Sages] showed greater stringency with regard to them as an extension [of the restrictions that involve] terumah,and required washing one’s hands for every food that is moist with liquid. As an extension [of the restrictions that involve] the terumah of wine and oil, [they applied this ruling] even with regard to a liquid for which there is no obligation to separate terumah, e.g., water or honey.

[This obligation applies] even if one dips only the tip of a vegetable in liquid and his hands do not touch the liquid at all. [This is] a decree, [enacted] lest onetouch it.30 [Moreover,] even if one partakes [of such food] with a spoon, he must wash his hands beforehand if there is water available within a mil31or four millin, as will be explained in sec. 163[:1]. Since [this particular food] is ordinarily eaten by hand, [our Sages enacted this] decree, lest one dip the food [in liquid] with his hands as is his ordinary practice, or eat it with his hands after it has been dipped into liquids and his hands are still moist from them.

Conversely, [our Sages] did not decree [that washing one’s hands is required for] foods that are usually eaten with a spoon.32 They were not concerned that one would touch them with his hands. Therefore, even if, by chance, one touched [food] in a spoon with his hands, he is not required to wash his hands. [To exemplify this concept:] one is not required to wash before drinking liquids, since it is not common to touch them while they are in one’s cup. Accordingly, even if one seeks to touch them in a cup, he is not required to wash his hands. Moreover, even if one drinks water from a river with his hands or dips his finger in oil, honey, or other liquids, and sucks it afterward, he is not required to wash his hands, because the washing of hands was not ordained for liquids at all, only when one dips food in them and in no other instance. [The rationale is that] the common way of drinking liquids is via a container.33

[There is an exception:] Thick honey that is fit to be eaten — and at times is eaten — by hand, without a utensil (it is, however, moist to the extent that it would become attached to the hand of one who touches it34 and thus is defined as a liquid according to all opinions, as will be explained).35 One should be stringent and not take some to eat with his finger without washing his hands.36 [The rationale is that] there is reason to say that since our Sages ordained that one must wash his hands before partaking of foods that are dipped in liquid, how much more so should this apply when one partakes of the liquids themselves by hand in a manner that is an accepted form of eating. Only liquids that one always drinks — by hand or with a container — were excluded from this ordinance.

In these countries, the majority of the populace do not follow the practice of washing their hands before partaking of food dipped into liquids.37 There are authorities who defend their conduct, explaining that they rely on the opinion of several of the Rishonim38 who stated that the Sages required washing before partaking of food dipped in liquid only in their era, when people would eat their food39 in ritual purity. By contrast, in the present era, we are all ritually impure7 [and there is no need for such stringencies].40 Therefore these people should not be rebuked, because they have authorities on whom they rely. Primacy, however, should be given to the first opinion. Nevertheless, one should not recite a blessing over this washing, because when the obligation to recite a blessing is a matter of doubt, one should adopt the lenient view.41

ג אַף עַל פִּי שֶׁהַשּׁוֹתֶה אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם,לח,25 מִכָּל מָקוֹם, אִם אוֹכֵל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה,לט,26 בֵּין שֶׁמְּטַבְּלוֹ עַתָּה, בֵּין שֶׁהָיָה מְטֻבָּל מִקֹּדֶם מ וְאוֹכֵל כְּשֶׁהוּא מְטֻבָּל וּמְלֻחְלָח שֶׁלֹּא נִתְנַגֵּב מא – צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו תְּחִלָּה,27 לְפִי שֶׁהַמַּשְׁקִים עֲלוּלִים לְקַבֵּל טֻמְאָה יוֹתֵר,מב שֶׁאֵין צְרִיכִים הֶכְשֵׁר.מג,28 וְעוֹד, שֶׁאַף מַשְׁקֶה חֻלִּין שֶׁנָּגְעוּ בּוֹ סְתָם יָדַיִם – נִטְמָא וְנַעֲשָׂה רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה,מד וּמְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים מה בְּכָל שֶׁהוּא,מו,29 לְפִיכָךְ הֶחְמִירוּ בָּהּ יוֹתֵר מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמָה, וְהִצְרִיכוּ נְטִילַת יָדַיִם לְכָל דָּבָר שֶׁמְּלֻחְלָח בְּמַשְׁקֶה,מז אֲפִלּוּ הוּא מַשְׁקֶה שֶׁאֵין בְּמִינוֹ תְּרוּמָה כְּלָל, כְּגוֹן מַיִם וּדְבַשׁ, מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמַת יַיִן וָשֶׁמֶן.מח

וַאֲפִלּוּ אֵין מְטַבֵּל אֶלָּא רֹאשׁ הַיָּרָק וְאֵין יָדָיו נוֹגְעוֹת בַּמַּשְׁקֶה כְּלָל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגְּעוּ בּוֹ.מט,30 וַאֲפִלּוּ לֶאֱכֹל עַל יְדֵי כַּף צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם,נ אִם מַיִם מְצוּיִין לְפָנָיו בְּתוֹךְ מִיל31 אוֹ ד' מִילִין,נא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ג,נב גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטְבְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ יֹאכְלֶנּוּ בְּיָדוֹ כְּשֶׁהוּא מְטֻבָּל וּמְלֻחְלָח בְּמַשְׁקֶה,נג כֵּיוָן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהֵאָכֵל בַּיָּד.

אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל עַל יְדֵי כַּף32 – לֹא גָּזְרוּ שֶׁמָּא יִגַּע בּוֹ בְּיָדָיו.נד וּלְפִיכָךְ, אַף אִם נָגַע בְּיָדָיו דֶּרֶךְ מִקְרֶה בְּתוֹךְ הַכַּף – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם,נה כְּמוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִשְׁתִיַּת מַשְׁקִין, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּם לִגַּע בָּהֶם בְּתוֹךְ הַכּוֹס,נו וְלָכֵן אַף אִם בָּא לִגַּע בָּהֶם בְּתוֹךְ הַכּוֹס – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַשּׁוֹתֶה מַיִם בְּיָדוֹ מִן הַנָּהָר,נז וְכֵן הַטּוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וּשְׁאָר מַשְׁקִין וּמוֹצֵץ אַחַר כָּךְ – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, לְפִי שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ כְּלָל נְטִילַת יָדַיִם לְמַשְׁקִין אֶלָּא עַל יְדֵי טִבּוּל אֳכָלִין, וְלֹא בְּעִנְיָן אַחֵר, הוֹאִיל וְעִקַּר דֶּרֶךְ שְׁתִיַּת הַמַּשְׁקִים הוּא בִּכְלִי.נח,33

וּמִכָּל מָקוֹם, בִּדְבַשׁ נט עָב וְרָאוּי לַאֲכִילָה,ס שֶׁרְגִילִים לִפְעָמִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ בַּיָּד בְּלֹא כְּלִי (אֶלָּא שֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ,34 שֶׁקָּרוּי מַשְׁקֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר) סא,35 – יֵשׁ לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא לִקַּח מִמֶּנּוּ בְּאֶצְבַּע לֶאֱכֹל בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם,36 כִּי יֵשׁ לוֹמַר: מֵאַחַר שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים נְטִילַת יָדַיִם לָאֳכָלִין שֶׁטִּבּוּלָן בְּמַשְׁקֶה – כָּל שֶׁכֵּן לַמַּשְׁקִים עַצְמָן אִם אוֹכְלָם בְּיָדוֹ סב בְּדֶרֶךְ אֲכִילָה, וְלֹא הוֹצִיאוּ מִכְּלַל תַּקָּנָה זוֹ אֶלָּא הַשּׁוֹתֶה בְּיָדוֹ אוֹ בִּכְלִי לְעוֹלָם.

וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ לֹא נָהֲגוּ רֹב הֲמוֹן עַם לִטֹּל יְדֵיהֶם לְכָל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלָם בְּמַשְׁקֶה.37 וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת סג לוֹמַר, שֶׁסָּמְכוּ עַל דַּעַת מִקְצָת הָרִאשׁוֹנִים סד,38 שֶׁאָמְרוּ, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ חֲכָמִים נְטִילַת יָדַיִם לְדָבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה אֶלָּא בִּימֵיהֶם שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּטָהֳרָה,39 מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּנוּ טְמֵאֵי מֵתִים.סה,40 וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ, אֲבָל הָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.סו וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל: סז,41

4 According to the Torah’s terminology, the term “liquid” refers only to seven liquids:42 water, wine, oil, milk, dew, bee-honey,43 and the blood44 of domesticated animals, undomesticated animals, and fowl, i.e., one dips food in their blood for medicinal purposes, because of a life-threatening illness.45 The blood of fish, by cntrast, is not considered as a liquid [in this context]. Thus one who eats fish with its blood, is not required to wash his hands.

ד אֵין נִקְרָא מַשְׁקֶה בִּלְשׁוֹן הַתּוֹרָה אֶלָּא ז' מַשְׁקִים,סח,42 שֶׁהֵם: הַמַּיִם, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן, וְהֶחָלָב, וְהַטַּל, וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים,סט,43 וְדַם44 בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, וּכְגוֹן שֶׁמְּטַבֵּל בּוֹ לִרְפוּאָה לְפִקּוּחַ נֶפֶשׁ.45 אֲבָל דַּם דָּגִים אֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁקֶה, וְהָאוֹכֵל דָּג עִם דָּמוֹ – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם: ע

5 Nor are any fruit juices considered as liquids with regard to ritual impurity.46 Thus this ruling also applies with regard to the washing of hands that was ordained as an extension of the obligation to eat terumah in a state of ritual purity.47 [This ruling applies] even in a place where it is customary to make beverages by squeezing fruits48 and thus they are considered as liquids with regard to [the prohibition against squeezing fruit on] Shabbos.49

ה וְכֵן שְׁאָר כָּל מֵי פֵּרוֹת,עא אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁרְגִילִין לַעֲשׂוֹת מַשְׁקִים לִשְׁתִיָּה מִסְּחִיטַת אֵיזֶה פֵּרוֹת,48 שֶׁהוּא חָשׁוּב כְּמַשְׁקֶה לְעִנְיַן שַׁבָּת עב,49 – אֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁקֶה לְעִנְיַן טֻמְאָה,46 וְכֵן לְעִנְיַן נְטִילַת יָדַיִם שֶׁתִּקְּנוּ מִשּׁוּם סֶרֶךְ תְּרוּמָה לְאָכְלָהּ בְּטָהֳרָה: עג,47

6 Even when one squeezes produce that was pickled, stewed,50 or cooked in one of the seven liquids mentioned above, causing the liquid absorbed in them to emerge, the liquid that emerges is not considered as a liquid,51 but rather as food, since it had been absorbed in food, as stated in sec. 320[:11]. This law applies also to meat, fish, and other foods that are pickled or stewed in one of these seven liquids.

Nevertheless, should one seek to eat pickled, stewed, or cooked food [with his hands] while the sauce or cooking liquid is still on it — i.e., it was not dried to the extent that it would not leave moisture on an object that touches it34 — he is required to wash his hands. This food is considered as dipped in liquid, for if the liquid in which the food was pickled, stewed, or cooked was one of the seven liquids, it is considered as a liquid in the complete sense. Only the liquid absorbed in the food is no longer considered as liquid; this does not apply to the liquid on its surface. This ruling applies even though the liquid is considered as food with regard to the blessing [recited after partaking of it], as stated in sec. 210.52 Therefore, [if one desires to partake of this food without washing his hands], the liquid should first be dried off the food; [in such an instance,] even if the food subsequently became moist from the liquid squeezed from it when grasped by his hand, it is of no consequence. Alternatively, he should eat it with a spoon, if it is a food that it is usually so eaten.53

ו אֲפִלּוּ פֵּרוֹת הַכְּבוּשִׁים אוֹ שְׁלוּקִים50 וּמְבֻשָּׁלִים בְּאֶחָד מִז' מַשְׁקִים אֵלּוּ (א) שֶׁסָּחַט הַמַּשְׁקֶה שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם עד – אֵין עַל הַנִּסְחָט זֶה תּוֹרַת מַשְׁקֶה51 אֶלָּא תּוֹרַת אֹכֶל, מֵאַחַר שֶׁהָיָה בָּלוּעַ בָּאֹכֶל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"כ.עה וְכֵן בְּבָשָׂר וְדָגִים וּשְׁאָר מִינֵי אֳכָלִים הַכְּבוּשִׁים אוֹ שְׁלוּקִים בְּאֶחָד מִז' מִינֵי מַשְׁקִים אֵלּוּ.

וּמִכָּל מָקוֹם, לֶאֱכֹל הָאֹכֶל זֶה הַכָּבוּשׁ אוֹ הַשָּׁלוּק וּמְבֻשָּׁל בְּעוֹד שֶׁהָרֹטֶב וְהַמָּרָק טוֹפֵחַ עָלָיו שֶׁלֹּא נִתְנַגֵּב עַד שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ – צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם,עו שֶׁהֲרֵי אֹכֶל זֶה מְטֻבָּל בְּמַשְׁקֶה, שֶׁהַמָּרָק שֶׁל הַכְּבוּשִׁים אוֹ הַשְּׁלוּקִים וּמְבֻשָּׁלִים – מַשְׁקֶה גָּמוּר הוּא כְּשֶׁהוּא מִז' מַשְׁקִים, רַק מַה שֶּׁנִּבְלַע מִמֶּנּוּ בְּתוֹךְ הָאֹכֶל בִּלְבַד יָצָא מִתּוֹרַת מַשְׁקֶה וְלֹא מַה שֶּׁטּוֹפֵחַ עַל גַּבָּיו, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְשָׁב כְּאֹכֶל לְעִנְיַן בְּרָכָה,עז כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"י,עח,52 וְלָכֵן יְנַגֵּב אוֹתוֹ תְּחִלָּה מִמַּשְׁקֶה שֶׁעַל גַּבָּיו. וְאַף שֶׁחוֹזֵר וּמִתְלַחְלֵחַ מִמַּשְׁקֶה הַנִּסְחָט מִתּוֹכוֹ כְּשֶׁנּוֹטְלוֹ בְּיָדוֹ – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אוֹ יֹאכְלֶנּוּ עַל יְדֵי כַּף, אִם הוּא דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל עַל יְדֵי כַּף: עט,53

7 Whenever a liquid congeals or coagulates to the extent that is no longer moist enough to impart moisture to an object that touches it,34 it is no longer considered as a liquid.54 This applies whether it congealed because of cooking or due to cold.

Therefore, it is not necessary to wash one’s hands before eating a confection55 [compounded from a mixture of honey, spices, and other foods] that is compounded in such a manner that no honey remains upon it that would become attached to one’s hand.34

There are, however, authorities who maintain that honey never ceases to be considered as a liquid, even if has congealed or coagulated entirely and is no longer in a liquid state at all. Weight should be given to their words.56 Nevertheless, such a confection may be eaten with a spoon or a knife if water is not easily accessible.57 Even though the usual manner of eating this confection is with one’s hands, there is no need to be so stringent in this instance and decree [that one must wash his hands] lest he touch [the confection with his hands] since there are authorities who permit him to touch [it without washing].

If, however, there is liquid honey on the surface of such a confection that would leave [honey] on the hand of one who touches it,34 one should not rule leniently and permit it to be eaten with a spoon or knife.58

If, when the honey first emerged from the beeswax, i.e., at the time one crushed the honeycomb to remove the honey, he thought of using it for food alone and not as a liquid, i.e., he planned to [use the honey to] make confections like those described above, to put the honey into a cooked food, or to mix other foods into it and to eat it with them as food, and not to drink it at all, this [initial] intention causes the honey to be considered as food. It was never categorized as a liquid at all. There are authorities who differ with this conception.59 Therefore one may be lenient in this instance [and partake of food made with such honey] with a spoon or a knife [without washing one’s hands].60

ז כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנִּקְפָּה וְנִקְרָשׁ עַד שֶׁאֵין בּוֹ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ – יָצָא מִתּוֹרַת מַשְׁקֶה,פ,54 בֵּין שֶׁנִּקְרַשׁ עַל יְדֵי בִּשּׁוּל בֵּין עַל יְדֵי צִנָּה.פא

וְלָכֵן אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו לְמִרְקַחַת פב,55 מְרֻקַּחַת הֵיטֵב עַד שֶׁאֵין עַל גַּבָּהּ דְּבַשׁ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ.פג

וְיֵשׁ אוֹמְרִים פד שֶׁהַדְּבַשׁ אֵינוֹ יוֹצֵא מִתּוֹרַת מַשְׁקֶה לְעוֹלָם, אֲפִלּוּ נִקְפָּה וְנִקְרָשׁ לְגַמְרֵי וְאֵין בּוֹ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ כְּלָל. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם.56 וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵין מַיִם מְצוּיִים בְּקַל לְפָנָיו57 – יוּכַל לֶאֱכֹל בְּכַף אוֹ בְּסַכִּין אַף אִם דֶּרֶךְ מִרְקַחַת זוֹ לְהֵאָכֵל בַּיָּד, שֶׁאֵין לְהַחְמִיר כָּל כָּךְ בָּזֶה וְלִגְזֹר שֶׁמָּא יִגַּע, מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין לִגַּע.פה

אֲבָל אִם יֵשׁ עַל הַמִּרְקַחַת דְּבַשׁ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ – אֵין לְהָקֵל כְּלָל עַל יְדֵי כַּף וְסַכִּין.פו,58

אַךְ אִם בִּתְחִלַּת יְצִיאַת הַדְּבַשׁ מֵהַשַּׁעֲוָה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁרִסֵּק הַחַלּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ כְּדֵי לְהוֹצִיא הַדְּבַשׁ מֵהֶם, חִשֵּׁב עָלָיו לָאֳכָלִין בִּלְבַד וְלֹא לְמַשְׁקִין, דְּהַיְנוּ שֶׁחִשֵּׁב כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִרְקַחַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אוֹ לִתְּנוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל, אוֹ לְעָרֵב בּוֹ אֳכָלִין אֲחֵרִים וּלְאָכְלוֹ עִמָּהֶם בְּדֶרֶךְ אֲכִילָה וְלֹא לִשְׁתּוֹתוֹ כְּלָל – נַעֲשָׂה אֹכֶל עַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ, וְלֹא יָרְדָה עָלָיו תּוֹרַת מַשְׁקֶה כְּלָל.פז וְיֵשׁ חוֹלְקִין בָּזֶה.פח,59 וְלָכֵן יֵשׁ לְהָקֵל גַּם בָּזֶה עַל יְדֵי כַּף אוֹ סַכִּין: פט,60

8 All the above applies when the honey is apparent as a distinct entity in the confection or on its surface. [A different rule applies,] however, if [the honey] is not at all a distinct entity; [it never appears separate,] without being mixed in with the other ingredients. [Instead,] the ingredients mixed into the confection are entirely dissolved and become a single entity with the honey, to the extent that no moist honey that could become attached to an object that comes in contact with it34 is apparent as a distinct entity, separate from the other ingredients. [In such a situation,] the honey ceases to be considered as a liquid at all, and is considered as a food. This ruling applies even if the mixture [remains moist, and] would become attached to an object that comes in contact with it.61 [The rationale is that the honey] became a single entity with the food that is intended to be eaten and is fit to be eaten,62 i.e., the confection is slightly thick, thus people would not ordinarily gulp it down and swallow it all at once without at least turning it over somewhat with their tongues. [Gulping it down] would be categorized as drinking. In this instance, however, the usual practice is to turn it over [this confection] with one’s tongue [at least] somewhat before it reaches the gullet. Thus this is categorized as eating. An example [of such a confection is one composed of] apples, plums, or cherries that are crushed and blended thoroughly with honey until they become thick pieces.

(If the mixture is so soft that people would usually gulp it down and swallow it without turning it over with their tongues, how much more [would the ruling be] that washing one’s hands is not necessary, just as it is not necessary when drinking liquids, even if one is drinking from one’s hands, as stated above.63

Nevertheless, if one would dip food into such a mixture, he would be required to wash his hands as is required when dipping food in actual liquid, since it is so soft. [This ruling applies] even though the crushed food is recognizable inside of it, providedthat the majority of the mixture is honey, as will be explained.)64

ח וְכָל זֶה בְּמִרְקַחַת שֶׁהַדְּבַשׁ נִכָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, אֲבָל אִם אֵינוֹ עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּלָל בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת אֹכֶל, כְּגוֹן שֶׁנִּמְחָה הָאֹכֶל הַמְרֻקָּח לְגַמְרֵי וְנַעֲשָׂה גּוּף אֶחָד מַמָּשׁ עִם הַדְּבַשׁ, בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בְּמִרְקַחַת זוֹ דְּבַשׁ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ נִכָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּלִי תַּעֲרֹבֶת אֹכֶל הַנִּמּוֹחַ – נִתְבַּטֵּל הַדְּבַשׁ מִתּוֹרַת מַשְׁקֶה לְגַמְרֵי וְנַעֲשָׂה אֹכֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, מֵאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה גּוּף אֶחָד מַמָּשׁ61 עִם הָאֹכֶל הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה וְרָאוּי לַאֲכִילָה,צ,62 דְּהַיְנוּ שֶׁהַמִּרְקַחַת עָבָה קְצָת, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְגָמְעָהּ וְלִבְלֹעַ בְּבַת אַחַת בְּלִי הִפּוּךְ בַּלָּשׁוֹן כְּלָל, שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ שְׁתִיָּה הִיא, אֶלָּא דַּרְכָּהּ לְהָפְכָהּ מְעַט בַּלָּשׁוֹן עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְבֵית הַבְּלִיעָה, שֶׁזּוֹ הִיא דֶּרֶךְ אֲכִילָה,צא כְּגוֹן תַּפּוּחִים וְגֻדְגְּדָנִיּוֹת (שֶׁקּוֹרִין פלומי"ן וקרשי"ן בִּלְשׁוֹן אַשְׁכֲּנַז) מְרֻסָּקִים וּמְרֻקָּחִים הֵיטֵב בִּדְבַשׁ וְנַעֲשׂוּ חֲתִיכוֹת עָבוֹת.צב

(וְאִם הִיא רַכָּה כָּל כָּךְ שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְגָמְעָהּ וְלִבְלֹעַ בְּלִי הִפּוּךְ בַּלָּשׁוֹן – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִשְׁתִיָּה אֲפִלּוּ שׁוֹתֶה בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.צג,63

אַךְ אִם מְטַבֵּל בָּהּ אֵיזֶה אֹכֶל – צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם כִּמְטַבֵּל בְּמַשְׁקֶה גָּמוּר, מֵאַחַר שֶׁהִיא רַכָּה כָּל כָּךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֹכֶל הַמָּחוּי נִכָּר בָּהּ. וְהוּא שֶׁהַדְּבַשׁ הוּא הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר): צד,64

9 All liquids — even if they had [once] completely congealed — are again considered as liquids if they return to a liquid state.65 Therefore, when dough is fried in butter, one must wash his hands [before partaking of the pastry produced. The rationale is that] butter is congealed milk and [in the frying process], it returned to a liquid state. If, however, dough is fried in animal fat, it is not necessary to wash one’s hands before partaking of it, for animal fat is not one of the seven liquids [mentioned in subsection 4]. Similarly, [one is not required to wash his hands] for a confection made with date-honey or with sugar.66

Nevertheless, one need not wash his hands even for pastry fried in butter, except in places where the practice is to first melt the butter separately in one utensil and then pour it, while melted and in a liquid state, into the dough that is to be fried. [In such an instance,] the butter was already considered a liquid before it was placed together with the food to be fried.67 In places where, by contrast, pieces of solid butter that would not impart moisture to another substance34 are placed in the mixture to be fried, there is no need to wash one’s hands before partaking of the pastry produced by this frying. The rationale is that congealed butter is considered food entirely [and not a liquid]. When it began to melt and liquid emerged from it, the liquid entered food, i.e., the pastry being fried. Whenever a liquid emerges directly into food as it first comes into being as a liquid, it is not considered as a liquid at all, but rather as food, as will be explained in sec. 320[:6].68

ט כָּל מַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְרַשׁ לְגַמְרֵי, אִם חוֹזֵר וְנִמּוֹחַ – חוֹזֵר לִהְיוֹת תּוֹרַת מַשְׁקֶה עָלָיו עַל הַנִּמּוֹחַ.צה,65 וְלָכֵן עִסָּה הַמְטֻגֶּנֶת בְּחֶמְאָה – צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו תְּחִלָּה, שֶׁהַחֶמְאָה הִיא חָלָב שֶׁקָּרוּשׁצו וְחָזַר וְנִמּוֹחַ.צז אֲבָל הַמְטֻגֶּנֶת בְּשֻׁמָּן – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם, שֶׁהַשֻּׁמָּן אֵינוֹ מִז' מַשְׁקִין.צח וְכֵן מִרְקַחַת בִּדְבַשׁ תְּמָרִים אוֹ דְּבַשׁ הַקָּנִים (שֶׁקּוֹרִין צוקר).צט,66

וַאֲפִלּוּ לְטִגּוּן בְּחֶמְאָה אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמַּתִּיכִין הַחֶמְאָה לְבַדָּהּ תְּחִלָּה בִּכְלִי אֶחָד וְאַחַר כָּךְ מְשִׂימִין אוֹתָהּ לְתוֹךְ הַטִּגּוּן כְּשֶׁהִיא מְהֻתֶּכֶת וְנִמּוֹחָה, שֶׁכְּבָר יָרַד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת מַשְׁקֶה קֹדֶם שֶׁנִּתְּנָה לְתוֹךְ הָאֹכֶל שֶׁהוּא הַטִּגּוּן.ק,67 אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹךְ הַטִּגּוּן חֶמְאָה קְרוּשָׁה שֶׁאֵין בָּהּ טוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ – אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם לְטִגּוּן זֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַחֶמְאָה קְרוּשָׁה הָיְתָה אֹכֶל גָּמוּר, וּכְשֶׁהִתְחִילָה לִהְיוֹת נִמּוֹחָה וְלָצֵאת מִמֶּנָּה מַשְׁקֶה – הֲרֵי יָצָא לְתוֹךְ הָאֹכֶל שֶׁהוּא מִין הַטִּגּוּן. וְכָל מַשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל מִתְּחִלַּת יְצִיאָתוֹ – אֵין עָלָיו תּוֹרַת מַשְׁקֶה כְּלָל אֶלָּא תּוֹרַת אֹכֶל,קא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"כ: קב,68

10 The fluid that emerges from roasted meat is not considered as a liquid. [This ruling applies] even if the meat was washed with water before it was roasted. [The rationale is that] the water that was originally on the meat dried during the roasting process. The liquid that emerges from the meat is from the fluids of the meat itself and is not considered a liquid [in this context].69

י מֹהַל הַיּוֹצֵא מִבְּשַׂר צָלִי – אֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁקֶה.קג וַאֲפִלּוּ הוּדַח הַבָּשָׂר בְּמַיִם קֹדֶם הַצְּלִיָּה, מִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁעַת הַצְּלִיָּה נִתְיַבֵּשׁ אוֹתוֹ לַחְלוּחִית, וּמִן הַבָּשָׂר יוֹצֵא מֹהַל, וְהוּא מִלַּחְלוּחִית הַבָּשָׂר עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁקֶה: קד,69

11 A person who washes his hands before partaking of dry produce is considered as haughty.70 This holds true even for wheat and barley, for which one is required to separate terumah according to Scriptural Law. Although one must recite a blessing [before partaking of the food], it is presumed that his hands are in a state where he is fit to recite a blessing, unless he [specifically] knows that he touched an unclean [portion of his body].71

When does the above [reproach] apply? When one washes ritually, as one does before eating bread. It is, however, permitted to wash one’s hands if one does so for the sake of cleanliness, i.e., he desires to be stringent with himself and clean his hands as an expression of respect for the blessing,72 even though he is unaware that his hands had come into contact with any impurity.

יא הַנּוֹטֵל יָדָיו לְפֵרוֹת נְגוּבִים,קה אֲפִלּוּ לְחִטִּים וּשְׂעוֹרִים שֶׁתְּרוּמָתָן מִן הַתּוֹרָה קו – הֲרֵי זֶה מִגַּסֵּי הָרוּחַ.70 וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ – סְתָם יָדַיִם כְּשֵׁרוֹת לִבְרָכָה,קז אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנָּגַע בְּמָקוֹם מְטֻנָּף.קח,71

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנּוֹטֵל בְּתוֹרַת חִיּוּב נְטִילַת יָדַיִם כְּדֶרֶךְ נְטִילָה לְפַת, אֲבָל אִם נוֹטֵל דֶּרֶךְ נְקִיּוּת,קט שֶׁרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ לְנַקּוֹת יָדָיו לִכְבוֹד הַבְּרָכָה,קי,72 אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָהֶם שׁוּם טֻמְאָה – מֻתָּר:

12 One who drinks need not even wash the hand [with which he drinks],73 unless he is drinking in the midst of a meal and his hands are not clean, as will be explained in sec. 170.74

יב הַשּׁוֹתֶה אֵין צָרִיךְ לִטֹּל אֲפִלּוּ יָדוֹ אַחַת,קיא,73 אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹתֶה בְּתוֹךְ הַסְּעוּדָה וְאֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ע: קיב,74

13 When a person washed his hands to partake of food dipped in liquid and then changed his mind and decided to eat bread, he is required to wash his hands a second time without a blessing, if he did not divert his attention from them.75 [The rationale is that] according to the authorities who maintain that, in the present era, one is not at all required to wash his hands before partaking of food that is dipped in liquid,76 it is as if he originally washed his hands for the sake of cleanliness alone, and not for the sake of the mitzvah of washing. For one must wash his hands with the intent that washing them makes them fit to eat with. Needless to say, one must wash his hands again if first, he did not wash his hands with the intent of eating, but [merely] for the sake of cleanliness, e.g., his hands were dirty, and then he changed his mind and decided to eat.

Nevertheless, [even in the latter instance,] if one did not divert his attention from his hands, he should not recite a blessing.77 [The rationale is that] there are authorities who maintain that one need not have a specific intent when washing. Whenever there is a doubt whether a blessing is required, we rule leniently.23 [Thus a blessing is not required, because] perhaps the first washing was sufficient for him. And on that first washing, it is not fitting to recite a blessing, since he did not intend to wash his hands for eating at all. To what can the matter be compared? To a woman in the nidah state who [accidentally] fell into water and, in that way, became purified from her impurity.78 She should not recite a blessing on this immersion upon her ascent from the water.

יג נָטַל יָדָיו לְדָבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכֹל לֶחֶם – יַחֲזֹר וְיִטֹּל יָדָיו קיג בְּלֹא בְּרָכָה אִם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ,קיד,75 לְפִי שֶׁלְּהָאוֹמְרִים קטו שֶׁדָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה76 אֵין צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם כְּלָל בַּזְּמַן הַזֶּה – הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נוֹטֵל לִנְקִיּוּת בְּעָלְמָא קטז וְלֹא לְשֵׁם מִצְוַת נְטִילָה,קיז וּנְטִילַת יָדַיִם צְרִיכָה כַּוָּנָה קיח לְשֵׁם נְטִילָה הַמַּכְשֶׁרֶת לַאֲכִילָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נָטַל יָדָיו שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֶלָּא מִשּׁוּם נְקִיּוּת, שֶׁהָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכֹל, שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטֹּל יָדָיו.קיט

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְבָרֵךְ אִם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם,קכ לְפִי קכא שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים קכב שֶׁנְּטִילַת יָדַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה כַּוָּנָה, וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל,77 כִּי שֶׁמָּא עָלְתָה לוֹ נְטִילָה הָרִאשׁוֹנָה, וְעַל נְטִילָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן כְּלָל לִנְטִילָה. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְנִדָּה שֶׁנָּפְלָה לַמַּיִם וְנִטְהֲרָה מִטֻּמְאָתָהּ,קכג,78 שֶׁאֵינָהּ מְבָרֶכֶת עַל טְבִילָה זוֹ בַּעֲלִיָּתָהּ: קכד

14 When a person in a desert or in [another] dangerous place lacks water and is afraid to seek it, he is exempt from the obligation to wash his hands. (He need not refrain from eating [bread], even if fasting until water is brought to him will not endanger him, or he has other foods that do not require the washing of hands. [The rationale is that] our Sages did not ordain the washing of hands at all in a place of danger. Similarly, when [the Jewish army] would go out to war as a camp, they were exempt from washing their hands [before a meal].)79

יד מִי שֶׁהוּא בַּמִּדְבָּר אוֹ בִּמְקוֹם סַכָּנָה קכה וְאֵין לוֹ מַיִם וּמְפַחֵד לַחֲזֹר אַחֲרֵיהֶם קכו – פָּטוּר מִנְּטִילַת יָדַיִם (וְאֵין צָרִיךְ לִמְנֹעַ מִלֶּאֱכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּן בְּתַעֲנִיתוֹ עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ מַיִם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶאֱכֹל דְּבָרִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים נְטִילַת יָדַיִם,קכז לְפִי שֶׁבִּמְקוֹם סַכָּנָה לֹא גָּזְרוּ כְּלָל עַל נְטִילַת יָדַיִם].קכח וְכֵן כְּשֶׁהָיוּ יוֹצְאִים בַּמַּחֲנֶה לְמִלְחָמָה – הָיוּ פְּטוּרִים מִנְּטִילַת יָדַיִם): קכט,79

15 One must be very careful with regard to the washing of hands, for anyone who treats the washing of hands disdainfully is worthy of being placed under a ban of ostracism,80 will become impoverished,81 and will be uprooted from the world.82 Even one who washes his hands, but does so only with an exact reviis of water83 will become impoverished. Instead, one should wash with an abundance of water.84 Whoever washes with full handfuls of water will be given full handfuls of goodness and blessing.80 One should not, however, do so with the intent of becoming wealthy, because then he would be serving G‑d to receive a reward.85 Instead, he should act for the glory of his Creator.

טו צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד בִּנְטִילַת יָדַיִם,קל שֶׁכָּל הַמְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם – חַיָּב נִדּוּי,קלא,80 וּבָא לִידֵי עֲנִיּוּת,קלב,81 וְנֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם.קלג,82 וַאֲפִלּוּ הַנּוֹטֵל יָדָיו בִּרְבִיעִית מְצֻמְצָם83 מְבִיאוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת,קלד אֶלָּא יוֹסִיף לִטֹּל יָדָיו בְּשֶׁפַע.84 וְכָל הַנּוֹטֵל מְלֹא חָפְנָיו מַיִם – נוֹתְנִים לוֹ מְלֹא חָפְנָיו טוֹבָה וּבְרָכָה.קלה וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְכַוֵּן לְכָךְ כְּדֵי לְהִתְעַשֵּׁר, שֶׁנִּמְצָא עוֹבֵד עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס,קלו,85 אֶלָּא יַעֲשֶׂה לִכְבוֹד קוֹנוֹ: קלז

16 Although the washing of hands was ordained by the Sages,2 we recite the blessing: “[Blessed are You…] Who sanctified us with His commandments and commanded us concerning the washing of hands.”86

Where were we commanded [by G‑d concerning this washing]?87 [In the command:] “Do not swerve from the matter that they will tell you, right or left.”88 Thus when we heed the words of the Sages, we are fulfilling G‑d’s commandment to obey them. This is the rationale for all the blessings we recite when fulfilling Rabbinic commandments.

According to halachic reasoning, it would be appropriate to recite the blessing before washing, for the blessings for the observance of all mitzvos should be recited before their observance.89 [An exception is made in this instance, however,] because, at times, a person’s hands are not clean, e.g., he had just used the lavatory. Therefore, we always recite the blessing after washing so as not to make distinctions between one washing and another. Moreover, drying the hands is also part of the mitzvah, as will be explained.90 Although, at times, it is not necessary to dry one’s hands,91 our Sages did not wish to make distinctions between one washing and another.

Nevertheless, when a person washes his hands by pouring water over them twice,92 it is fitting for him to recite the blessing after the first pouring, before pouring water on them a second time. For then, his hands are already clean and fit to recite a blessing, even if he had previously used the lavatory.93

If one forgot and did not recite the blessing until after drying his hands, he should recite the blessing afterwards. True, the general rule is that whenever one did not recite the blessing for the observance of a mitzvah before performing it, one should not recite the blessing after performing it.94 Nevertheless, [an exception is made regarding] this mitzvah. Since there are times when one may not recite the blessing before performing the mitzvah, e.g., after using the lavatory, and he must recite the blessing afterwards, a distinction should not be made between one instance and another. Thus one may always recite a blessing after [washing]. Although we are precise and are careful to recite the blessing before drying the hands95 — because [drying one’s hands] is also part of the mitzvah96 — that ismerely an initial preference. The primary aspect of the mitzvah, upon which the blessing is recited,consists of washing one’s hands, and that has already been completed. Nevertheless, if one remembers [only] after reciting the blessing HaMotzi, he should not recite the blessing for washing his hands.

(The same law applies if one washes his hands in the midst of the meal according to the authorities who maintain that one must recite a blessing when washing his hands at that time.97 If he forgot and did not recite a blessing until he partook of bread, he should not recite the blessing for washing. [The rationale is that] washing is solely for the sake of eating. Thus once one has already begun to eat, it is no longer fitting to recite a blessing for washing, because its [relevance] has already passed.

Moreover, even if one did not yet begin eating, it is appropriate to recite the blessing for washing only immediately after washing and not when there is a significant interval between them.98 For this reason, there are those who forbid making an interruption by speaking between washing and reciting the blessing, as stated in sec. 165[:1]. Moreover, if one waited a significant amount of time, even in silence, he should not recite a blessing. Although one is not able to recite the blessing for washing his hands before doing so and has no option but to recite the blessing afterwards, it is not logical to say that he should [still] be able recite this blessing no matter how much time passes [after his washing].99 Instead, onemay recite the blessing only immediately after performing [the mitzvah].)

טז אַף עַל פִּי שֶׁהַנְּטִילָה הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים קלח – מְבָרְכִין עָלֶיהָ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם".קלט,86 וְהֵיכָן צִוָּנוּ קמ?87 שֶׁנֶּאֱמַר קמא "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל".88 וּלְפִיכָךְ, כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹמְעִים לְדִבְרֵי חֲכָמִים – אָנוּ מְקַיְּמִים מִצְוַת ה' שֶׁצִּוָּנוּ לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם.קמב וְזֶהוּ טַעַם כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרְכִין עַל מִצְוֹת שֶׁל דִּבְרֵיהֶם.קמג

וּמִן הַדִּין הָיָה רָאוּי לְבָרֵךְ קֹדֶם הַנְּטִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן,קמד,89 אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת, כְּגוֹן הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא, לְכָךְ מְבָרְכִין לְעוֹלָם אַחַר הַנְּטִילָה, שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בֵּין נְטִילָה לִנְטִילָה.קמה וְעוֹד, שֶׁגַּם הַנִּגּוּב הוּא מִן הַמִּצְוָה,קמו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.קמז,90 וְאַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים אֵין צָרִיךְ נִגּוּב91 – לֹא רָצוּ לְחַלֵּק בֵּין נְטִילָה לִנְטִילָה.קמח

וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו בְּב' שְׁטִיפוֹת92 – רָאוּי לוֹ לְבָרֵךְ אַחַר שְׁטִיפָה הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, שֶׁכְּבָר יָדָיו הֵן נְקִיּוֹת וּרְאוּיוֹת לִבְרָכָה קמט אַף אִם הָיָה בְּבֵית הַכִּסֵּא.קנ,93

וְאִם שָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ עַד אַחַר הַנִּגּוּב – יְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ.קנא וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא בֵּרַךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן לְאַחַר גְּמַר עֲשִׂיָּתָן,קנב,94 מִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁלִּפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עָלֶיהָ קֹדֶם עֲשִׂיָּתָהּ, כְּגוֹן הַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא, וּמֻכְרָח לְבָרֵךְ אַחַר עֲשִׂיָּתָהּ – אֵין לְחַלֵּק בָּהּ בֵּין פַּעַם לְפַעַם, וּלְעוֹלָם יָכוֹל לְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ.קנג

אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה מְדַקְדְּקִים לְבָרֵךְ קֹדֶם הַנִּגּוּב,95 הוֹאִיל וְגַם הוּא מִן הַמִּצְוָה,96 אֲבָל עִקַּר הַנְּטִילָה שֶׁמְּבָרְכִים עָלֶיהָ הִיא הַנְּטִילָה לְבַדָּהּ שֶׁכְּבָר נַעֲשֵׂית.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁבֵּרַךְ "הַמּוֹצִיא" – שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם".קנד

(וְהוּא הַדִּין אִם הֻצְרַךְ לִטֹּל יָדָיו בְּאֶמְצַע סְעוּדָה, לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם"97 וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ עַד שֶׁאָכַל פַּת – אֵינוֹ מְבָרֵךְ עוֹד,קנה שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַנְּטִילָה אֵינָהּ אֶלָּא בִּגְלַל הָאֲכִילָה, כָּל שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל – שׁוּב לֹא שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ עַל הַנְּטִילָה, שֶׁכְּבָר חָלְפָה וְעָבְרָה.

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ לֹא הִתְחִיל לֶאֱכֹל – לֹא שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ אֶלָּא מִיָּד אַחַר הַנְּטִילָה, וְלֹא מֻפְלָג מִמֶּנָּה.98 וְלָכֵן יֵשׁ אוֹסְרִים לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין נְטִילָה לִבְרָכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קס"ה.קנו וְאִם הִפְלִיג אֲפִלּוּ בִּשְׁתִיקָה – שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ, שֶׁאַף שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְבָרֵךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָהּ וּמֻכְרָח לְבָרֵךְ אַחַר כָּךְ – אֵין סְבָרָא כְּלָל שֶׁיּוּכַל לְבָרֵךְ עָלֶיהָ לְעוֹלָם,99 אֶלָּא מִיָּד אַחַר עֲשִׂיָּתָהּ): קנז

17 Anyone who eats without drying his hands is considered as if he ate impure bread, as [can be derived from] the verse:100 “In this manner, the Children of Israel will eat their impure bread among the nations.” Our Sages stated: Do not read לחמם, “their bread,” read לח מים, “moist with water.” Moreover, לחמם טמא, “their impure bread,” is numerically equivalent to בלא ניגוב ידים, “without drying hands.”

[What is the nature of the impurity that results from eating with wet hands?]There are authorities who maintain that this impurity comes from the water of the first pouring that contracted impurity from the person’s hands if that water did not comprise a reviis.101 Although the water of the second pouring purifies the water of the first pouring, the initial preference is to entirely remove the first water from one’s hands entirely by drying them. It is not sufficient that that they dry by themselves. Instead, one must rub them with a cloth or with another object, because rubbing them will increase their purity.102 [Following this reason,] if [instead of washing,] one immerses his hands,103 washes both hands at one time and has a reviis poured upon them, or similarly, if one pours a reviis over one hand and then pours a reviis over the second hand, there is no impure water at all. Therefore, it is not necessary to dry one’s hands [before eating]. Nevertheless, there is reason to dry them, since [failure to do so] will make the bread repugnant if [eating such bread] disgusts him.

Other authorities maintain that the impurity mentioned above is the repugnancy [of wet bread], for a repugnant entity is called impure, as [implied by] the phrase: “their impure bread.”104 [According to this reason, the requirement to dry one’s hands] applies even when one pours a reviis over them at once. Leniency, [i.e., that there is no obligation to dry one’s hands,] was granted only when one immerses his hands.105 Our Sages considered obligating the drying of one’s hands to purify them from their repugnancy only when their purification involved the process instituted by the Sages: washing with a container. When, by contrast, one purifies [his hands] through immersion — which resembles the purification process established by the Torah, i.e., immersion in a mikveh — the Sages did not feel it necessary to ordain anything. One should be stringent and follow this ruling.

יז כָּל הָאוֹכֵל בְּלֹא נִגּוּב יָדַיִם – כְּאִלּוּ אוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא,קנח שֶׁנֶּאֱמַר קנט,100 "כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם", אַל תִּקְרֵי "לַחְמָם", אֶלָּא "לַח מַיִם".קס וְעוֹד, "לַחְמָם טָמֵא" בְּגִימַטְרִיָּא "בְּלֹא נִיגּוּב יָדַיִם".קסא

יֵשׁ מְפָרְשִׁים קסב שֶׁטֻּמְאָה זוֹ הִיא מִמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּטְמְאוּ מֵהַיָּדַיִם אִם אֵין בָּהֶם רְבִיעִית.קסג,101 וְאַף שֶׁמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִין אֶת הָרִאשׁוֹנִים, מִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְהַעֲבִיר אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְגַמְרֵי עַל יְדֵי נִגּוּב, וְלֹא דַּי שֶׁיִּתְנַגְּבוּ מֵאֲלֵיהֶן, אֶלָּא צָרִיךְ לְשַׁפְשְׁפָן קסד בְּמַפָּה אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, שֶׁהַשִּׁפְשׁוּף מְטַהֲרָן בְּיוֹתֵר.קסה,102 אֲבָל הַמַּטְבִּיל יָדָיו,קסו,103 וְכֵן הַנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו בְּבַת אַחַת וְשׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם רְבִיעִית בְּבַת אַחַת, וְכֵן אִם שָׁפַךְ עַל יָדוֹ אַחַת רְבִיעִית וְכֵן שָׁפַךְ עַל חֲבֶרְתָּהּ, שֶׁאֵין שָׁם מַיִם טְמֵאִים כְּלָל – אֵין צָרִיךְ לְנַגְּבָן.קסז וּמִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מִאוּס אִם דַּעְתּוֹ קָצָה עָלָיו.קסח

וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים קסט שֶׁטֻּמְאָתָן הִיא מְאִיסָתָן, שֶׁדָּבָר מָאוּס קָרוּי טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "לַחְמָם טָמֵא וְגוֹ'".104 וְהוּא הַדִּין אִם שָׁפַךְ רְבִיעִית בְּבַת אַחַת. וְלֹא הֵקֵלּוּ אֶלָּא בְּמַטְבִּיל,105 לְפִי שֶׁלֹּא חָשׁוּ חֲכָמִים לְתַקֵּן נִגּוּב לְטַהֵר הַיָּדַיִם מִמְּאִיסוּתָן אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַהֲרָן בְּטָהֳרָה שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים, שֶׁהִיא נְטִילָה בִּכְלִי, אֲבָל כְּשֶׁמְּטַהֲרָן בִּטְבִילָה, שֶׁהִיא כְּעֵין טָהֳרָה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהִיא טְבִילָה – לֹא חָשׁוּ לְתַקֵּן בָּהּ כְּלוּם. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר כְּדִבְרֵיהֶם: קע

18 One should not dry his hands on his garment, because this leads to forgetfulness.

יח אַל יְנַגֵּב יָדָיו בַּחֲלוּקוֹ, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁכְחָה: קעא

19 When one washes his hands, he should wash his right hand first and then his left hand.106 Similarly, whenever one washes his hands, he should wash his right hand first, as stated in sec. 2[:4].107

יט כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל יָדָיו – נוֹטֵל יָמִין תְּחִלָּה,קעב וְאַחַר כָּךְ יַד שְׂמֹאל.106 וְכֵן בְּכָל פַּעַם שֶׁרוֹחֵץ יָדָיו – רוֹחֵץ שֶׁל יָמִין תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ב': קעג,107

Footnotes
1.
The exact Hebrew term is “netilas yadayim.” Theuse of the term netilah for washing is explained in sec. 159:24.
2.
Chulin 105a. Shabbos 14b, 15a states that King Shlomoh ordained the practice of washing one’s hands before partaking of sacrificial offerings. Hillel and Shammai extended the practice to include washing before terumah and Rabbi Elazar ben Arach widened its scope to include even unconsecrated foods (Chulin 106a).
3.
Taharos 7:8. This is the basis of the decrees ordained by King Shlomoh, Hillel and Shammai, and Rabbi Elazar ben Arach mentioned in the previous note. Shabbos 14a-b states: “The hands are busy.” Rambam’s Commentary to the Mishnah (Taharos 7:8) interprets that phrase as meaning that a person is careless with his hands and touches various objects indiscriminately. The Sages were concerned that perhaps one would touch an impure entity and therefore deemed a person’s hands impure, unless he had been mindful of what they touched.

Rabbeinu Asher (in his gloss to Taharos, op. cit.), by contrast, follows a different approach, maintaining that we are concerned that perhaps the person’s hands touched a place of filth and it would not be fitting to partake of terumah with soiled hands. Rashi mentions both approaches in his gloss to Shabbos, loc. cit. See also sec 92:5, which quotes an opinion that requires washing before prayer, because “The hands are busy” and perhaps they touched an unclean part of the body.

The Alter Rebbe refers to both ritual impurity and contact with filth in this and subsequent sections. In sec. 162:5, the Alter Rebbe primarily follows the approach of Rabbeinu Asher. He, nevertheless, explains the connection to ritual impurity, stating: “The fundamental reason [our Sages] decreed hands as impure was because “hands are busy,” and possibly, they touched a place of filth.” Implied is that the Sages were concerned that people would eat sacrificial foods and terumah with soiled hands. To prevent that from happening, they decreed that when a person’s attention was diverted from his hands, his hands would be considered ritually impure.
4.
The portion of the grain, wine, and oil given to the kohanim that must be eaten in a state of ritual purity.
5.
Contact with a second degree derivative of impurity (sheni l’tuma’ah) disqualifies terumah according to Scriptural Law. Our Sages’ decree conveyed that status of impurity on “unattended hands” (stam yadayim).
6.
I.e., produce that is not terumah.
7.
In the present era, everyone is considered (בחזקת) impure because of the impurity resulting from contact with a human corpse. To explain: anyone who touches or carries a human corpse or is under the same roof as it, becomes ritually impure. Moreover, in the Diaspora, the very earth is deemed impure by a Rabbinic decree (see Rambam, Hilchos Tuma’as Meis, chs. 5, 11).

This type of impurity cannot be dispelled through immersion in a mikveh. Instead, one must undergo the purification process involving the ashes of the Red Heifer. Since those ashes are not available in the present era, this impurity cannot be dispelled until the coming of Mashiach when that rite will be renewed. As such, because of the likelihood of contracting ritual impurity in such a manner, from the time of the destruction of the Beis HaMikdash onward, all people are considered to be ritually impure. See sec. 457:20.
8.
Rambam concludes Hilchos Tuma’as Ochalin (16:12):

Even though it is permitted to eat impure foods and drink impure beverages, the pious men of the early generations would partake of their ordinary food in a state of ritual purity and would avoid all of the sources of impurity throughout their lives…. This is an extra measure of holiness and a path to piety.

Implied is that even in the Talmudicera, the practice of the general population was to partake of ordinary food while both they and/or the food were in a state of ritually impurity. From the Alter Rebbe’s words, it appears that our Sages maintained the practice of washing before eating to habituate not only kohanim, but all Jews so that they will be prepared to eat their food in a state of ritual purity in the future era when the Beis HaMikdash will be rebuilt.
9.
And not for other foods, even when made from grain. See subsection 3 with regard to washing for food dipped in liquids.
10.
This follows the opinion of Rashi, Berachos 36a, and most other authorities.
11.
Devarim 18:4. “Him” refers to a kohen.
12.
These five species are commonly identified as wheat, barley, rye, oats, and spelt. See Challah 1:1.
13.
This phrase translates the term pas haba bekisanin. In sec. 168:9-12, the Alter Rebbe gives three definitions for this term. We have used the first one here.
14.
See subsection 11 and the sources cited there.
15.
This was the norm in the Talmudicera. Once our Sages ordained the fundamental laws governing the washing of hands before eating, these laws remained constant despite the fact that this norm has changed.
16.
One must, however, wash before partaking of produce that is terumah, as stated in Chagigah 18b.
17.
See sec. 168:8.
18.
This measure is usually given as 53.8 cc (1.89 fluid ounces) in contemporary measure according to Shiurei Torah 3:9. Generally, when the term “the measure of an egg” is used, it refers to an egg with its shell. In contemporary measure, the figure generally given is 57 cc or 2.03 fluid ounces.

It must be emphasized, however, that these measures (and also that of a k’zayis, “an olive-sized measure”) are measures of volume, not measures of weight. Thus we are speaking of the volume of an egg (or an olive). Moreover, in sec. 486:2 (based on Uktzin 2:8), the Alter Rebbe writes that these measures should be calculated without crushing the small air pockets within the food. On this basis, depending on the size, a slice or a slice and a half of bread would generally comprise the required measure to recite a blessing when washing one’s hands.

In the present era, the social norms have changed and many no longer consider bread as the mainstay of their meal. Thus there are some who may wash their hands, partake of a tiny piece of bread over which the HaMotzi blessing is recited for ritual reasons, and then not eat any more bread. Such individuals should either habituate themselves to eat at least the minimum measure of bread or take care not to recite the blessing Al netilas yadayim when washing.

In his Seder Netilas Yadayim, sec. 18, the Alter Rebbe emphasizes that “eating” involves consuming a k’zayis, an olive-sized portion of food, in the span of k’dei achilas p’ras, the time it takes to eat half a loaf of bread. As the Alter Rebbe writes in sec. 612:4, according to some authorities, half a loaf of bread is an amount equivalent to the size of four eggs, while according to others, it is equivalent to three amply-sized eggs. The measure of time necessary to eat this amount of bread is the subject of a difference of opinion among the Rabbis. The opinions regarding this measure vary from as brief as three minutes until as long as nine minutes (see Sefer HaMinhagim, p. 45). Based on Shiurei Torah 3:15, the accepted Lubavitch practice is to consider k’dei achilas p’ras as four minutes with regard to eating the obligatory amount of matzah on Pesach, but nine minutes with regard to eating on Yom Kippur. In the instance at hand, we are speaking of eating a portion that is twice the size of an olive-sized measure. Thus, for a blessing to be required when washing one’s hands, one must intend to eat two olive-sized portions of bread, each within the shorter measure of time. There is, however, a question whether one must eat the two olive-sized portions consecutively, or whether it is possible to wait some time after eating the first olive-sized portion before eating the second. See Ketzos HaShulchan, sec. 36, fn. 5.
19.
Eruvin 83a.
20.
Vayikra 11:34, as interpreted in Yoma 80a. An egg-sized portion of food is considered the maximum amount that a person can swallow at once. Partaking of less than this amount is not regarded as “eating.” Hence, one is not required to wash before partaking of it.
21.
Chagigah 18b.
22.
For the position quoted here is not unanimous, and some authorities require netilas yadayim for any amount of bread.
23.
Lest the blessing be recited in vain.
24.
Taharos 3:2. Thus even if they are impure, they do not impart impurity to other beverages and foods with which they come in contact.
25.
See subsections 1, 12. As stated in subsection 1, this leniency applies even to wine and oil.
26.
See the following subsection, which defines the liquids to which the Alter Rebbe is referring.
27.
Pesachim 115a. The most well-known instance connected with this obligation is washing before partaking of the karpas at the Pesach Seder. See sec. 473:19.
28.
Pesachim 18b. Rambam explains what is meant by making an object fit to contract ritual impurity (hechsher) as follows (Hilchos Tuma’as Ochalin 1:1): “No [foods] are susceptible to ritual impurity unless they were first moistened with one of the seven liquids.” This concept does not apply with regard to liquids. They are susceptible to ritual impurity in all instances.
29.
Parah 8:7. Thus the laws regarding the impurity of liquids are far more stringent than those applying to impure foods, which do not impart impurity unless their volume is the size of an egg.
30.
Pesachim, loc. cit.
31.
A Talmudicmeasure of distance, equal to approximately a kilometer.
32.
Or a fork or other implement.
33.
In which instance, as stated above, one does not touch the liquids.
34.
This reflects the application of the concept, tofe’ach al menas l’hatfiach, which would be translated as “[sufficiently] moist to impart moisture [to something else that touches it].”
35.
See subsection 7. In his Seder Netilas Yadayim, sec. 20, the Alter Rebbe is even more stringent and quotes a view that maintains that even if honey has hardened entirely and is not at all moist, it should not be eaten by hand unless one first washes his hands.
36.
Nevertheless, one who eats such honey with a utensil is not required to wash his hands beforehand. See subsection 6; the Alter Rebbe’s Seder Netilas Yadayim, sec. 22.
37.
Indeed, for this reason, one of the explanations for the observance of this practice at the Pesach Seder is that doing so is a deviation from the norm and thus will prompt the children to ask questions (Chok Yaakov 473:28).
38.
Sages of the period following the era of the Geonim until the time shortly before the expulsion from Spain [approx. 4800-5160 (1040-1400)].
39.
Not only would terumah be eaten in a state of ritual purity, there were many who were stringent and would partake, of even ordinary food only in a state of ritual purity. See Rambam, Hilchos Metamei Mishkav U’Moshav, ch. 10. See also footnote 7.
40.
According to this view (Tosafos, Pesachim 115a), our Sages instructed us to wash before partaking of food dipped in liquids lest one touch the liquid, rendering it impure, and thus disqualifying it for consumption. This is not applicable nowadays, due to our current state of impurity.
41.
For according to the view which does not require this washing, the blessing would be recited in vain.
42.
Machshirin 6:4; Sifri, Vayikra 11:38.
43.
Although in the Bible, the term honey often refers to date-honey, that is not the intent here (Terumos 11:2; see also subsection 9). Machshirin, loc. cit., states that using the term “honey” also excludes hornet-honey and the like. Rav Ovadiah of Bartenura explains that such honey is always referred to as hornet-honey, not simply honey.
44.
Rambam, Hilchos Tuma’as Ochalin 10:3, states that this refers only to the blood that flows at the time an animal is slaughtered. Other blood does not have this distinction.
45.
Otherwise, partaking of their blood would be forbidden by a Scriptural prohibition.
46.
Terumos, op. cit. If fruit juice is mixed with water or any other of the liquids mentioned above, the status of the mixture depends on the ratio of substances. If the majority of the mixture is water, the mixture is given the status of a liquid. Otherwise, it is not (the Alter Rebbe’s Seder Netilas Yadayim, sec. 20).
47.
As stated above, subsections 1 and 3.
48.
As is the practice at present, when fruit juices are commonly used.
49.
See sec. 320:1, which explains that according to Scriptural Law, fruit juices other than (grape juice and olive oil) are not considered as liquids in this context. Nevertheless, according to Rabbinic Law, they are given that status if the common local practice is to produce and partake of them.
50.
“Stewed” translates the Hebrew שלוק, which in sec. 527:12, the Alter Rebbe translates as “overcooked.” As Rabbeinu Nissim writes in his gloss to Nedarim 49a, that term has two meanings in Talmudicusage: At times, it means “lightly cooked” and, at times, it means “stewed.” In our context, the same law would apply with regard to either meaning.
51.
In his Kuntreis Acharon, note 1, the Alter Rebbe states that Rabbeinu Yitzchak Alfasi and Rabbeinu Asher (Shabbos, ch. 22) rule that just as wine is considered like the substance of the grapes from which it is squeezed, the liquid squeezed from food that was pickled or cooked is considered like the substance of the food itself. This distinction can also be seen in Rashi’s statements (Berachos 52a).

In his responsa (Vol. I, responsum 76), R. Yosef of Trani (Maharit), focuses on Rashi’s statement. He interprets Rashi as stating that the liquids in which foods were cooked are considered as a food. Maharit then challenges this position, citing various sources which indicate that the liquid in which food is cooking is still considered as liquid. The Alter Rebbe resolves this apparent contradiction, based on the distinction made in the text above: liquids in which food is cooked are still considered liquids, while liquids that were absorbed into the cooked food become considered as “food” and are categorized as such even if they are squeezed out of the food.
52.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. Magen Avraham 210:1 writes that when measuring food to see whether it is of sufficient size to require a blessing after partaking of it, one should also include the liquid in which it was cooked that is on the food. It is possible that the Alter Rebbe ruled similarly in the section that is not extant. Significantly, in his Seder Birkas HaNehenin 8:8, the Alter Rebbe rules differently than Magen Avraham and maintains that the cooking liquid is considered as a liquid and should not be considered in the measure of the food. This reflects the Alter Rebbe’s distinction discussed in the previous footnote.
53.
See subsection 3 above.
54.
Taharos 3:1-2. If the substance becomes liquefied again — even partially — its status changes and reverts to that of a liquid, as stated in subsection 9.
55.
This translates the Hebrew mirkachas which, as the Alter Rebbe explains, is a candy-like mixture comprised of honey and fruit. Apparently, in most instances, it was not dry like our candies but more viscous.
56.
Thus if possible, one should wash his hands before partaking of such a confection.
57.
In his Seder Netilas Yadayim, sec. 20, the Alter Rebbe permits eating such a confection with a utensil, without specifying that the leniency applies only when water is not readily accessible.
58.
In his Seder Netilas Yadayim, secs. 21-22, the Alter Rebbe rules more leniently and permits eating such a confection with a utensil without washing one’s hands, since that is the way it is usually eaten.
59.
The latter authorities maintain that even if the honey was extracted from the honeycomb with no specific intention — neither as food nor as liquid — if later one performs an act that indicates he desire to use it as food, it is placed in that category (the Rebbe’s Igros Kodesh, Vol. 11, p. 70-71, 210-211).
60.
I.e., the initial opinion is favored and therefore, one should not eat the confection by hand unless he first washes. Nevertheless, one may give weight to the second opinion and eat the confection with a utensil.

Here, also, in his Seder Netilas Yadayim, op. cit., the Alter Rebbe rules more leniently and permits eating by hand confections made with such honey, without washing. Apparently, he considers the fact that the honey was placed in the confection as sufficient to cause it to be considered as a food.
61.
I.e., the mixture would become attached to substance that touches it, but no one would say that honey became attached to that substance because the honey is not distinct in the mixture.
62.
This ruling applies even if the honey comprises the majority of the mixture, as stated below.
63.
Subsection 3.
64.
The source to which the Alter Rebbe is referring is not extant. If the other foods comprise the majority of the mixture, it is considered as a food and not as a liquid (Seder Netilas Yadayim, sec. 20).
65.
Taharos 3:1. A parallel can be drawn between the Alter Rebbe’s ruling here and his ruling with regard to reheating foods when doing so produces liquids. See sec. 318:25-27 and the Hilchasa Rabsa LeShabata in the Alter Rebbe’s Siddur.
66.
The Alter Rebbe uses the term “honey of canes.”
67.
See also the Alter Rebbe’s Seder Netilas Yadayim, sec. 21, where he writes that even if an entity is melted with the intent to mix it with foods, it is still considered as a liquid. See Piskei Siddur, sec. 149, which notes that this ruling, though consistent with the Alter Rebbe’s ruling in his Hilchasa Rabsa LeShabata, is more stringent than his ruling in sec. 320:6. Piskei Siddur uses this ruling as an indication that Hilchos Netilas Yadayim included in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is part of his revision of that text. See the Publisher’s Foreword.
68.
In that section, similar points are raised with regard to questions of squeezing liquids into food on Shabbos. See also sec. 505:2 which emphasizes that this law applies only when the majority of the liquid is absorbed into the food. See also Tzemach Tzedek, Orach Chayim, responsum 25, which discusses this law.
69.
For it is not one of the seven liquids mentioned in subsection 4.
70.
Chulin 106a.
71.
The Mahadura Basra of this text, sec.1:7, based on Berachos 60b.
72.
See a parallel to this ruling in sec. 432:12.
73.
See subsections 1 and 3 above.
74.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the Rama, Orach Chayim 170:1, who explains that if a person relieves himself in the midst of a meal and returns with the intent of drinking, but not eating, he is required to wash his hands, lest he change his mind and desire to eat again.
75.
If, however, one diverts his attention, a blessing is required. For this reason, after washing for the karpas, if one pays attention to his hands during the recitation of the Haggadah, he should not recite a blessing before washing for the matzah at the Seder (see sec. 475:1-2).
76.
See subsection 3 above.
77.
This applies provided he washed his hands the first time with appropriate water from an appropriate container. When, by contrast, one first washes his hands with soap under a tap, when he washes later for bread, a blessing is required. See Tzemach Tzedek, Orach Chayim, responsum 25, which discusses the ruling in this subsection, maintaining that seemingly a blessing should be recited.
78.
See Chulin 31a which describes this situation.
79.
Eruvin 17a.
80.
Ediyos 5:6.
81.
Shabbos 62b.
82.
Sotah 4b.
83.
A reviis is a liquid measure equivalent to 86 cc (2.9 fl. ounces). This is the minimum amount of water necessary to wash one’s hands (sec. 160:16; 162:1).
84.
It must be emphasized that in the present era when the availability of running water is taken for granted, this — and many of the other laws in this and subsequent sections — may seem somewhat strange. Until less than a century ago, when most Jews did not have this convenience and had to draw water from wells, their relevance was far more apparent.
85.
Which is frowned upon, as stated in Avos 1:3.
86.
Eruvin 21b.
87.
For, as stated above, the washing of the hands was instituted by the Sages.
88.
Devarim 17:11. On this verse, Sifri comments: “Follow them even if they tell you that left is right.”

Sefer HaMitzvos (negative commandment 312) and Sefer HaChinuch (mitzvah 496) count this charge as one of the 613 mitzvos of the Torah. See Chulin 106a; Shabbos 23a, which speak of the obligation to recite blessings over the fulfillment of Rabbinic commandments. It is curious why the Alter Rebbe gives this explanation here and not in sec. 4 when he first mentions the obligation to recite this blessing.
89.
Pesachim 7b; see sections 6:5; 46:3 above. See also sec. 263:8 where the Alter Rebbe mentions another exception to this rule.
90.
Subsection 17.
91.
As will be discussed in the following subsection.
92.
See sec. 162 where this concept is explained.
93.
See sec. 165:1 where it is explained that, despite the above statements, the desired practice is to recite the blessing after one has completed washing his hands.
94.
See sec. 432:5 which describes similar concepts with regard to the search for chametz.
95.
The Alter Rebbe includes this point to answer a possible question: Since drying one’s hands is also part of the mitzvah, if so, even when one uses the lavatory first, if one were to have recited the blessing before drying his hands, the blessing could be considered as having been recited before the completion of the mitzvah. That seems to contradict the statement here that, when using the lavatory, the blessing for washing should be recited after the mitzvah was completed. In resolution, he explains that the washing is the primary element of the mitzvah and the blessing was ordained for it, not for drying the hands.
96.
Thus one will be reciting the blessing before completing the performance of the mitzvah. In sec. 162:8 and in his Seder Netilas Yadayim, sec. 4, the Alter Rebbe states that one should rub his hands together before drying them. It is preferable to recite the blessing before doing so. If one did not recite the blessing at that time, he may do so, before drying his hands.
97.
See sec. 164:2, which speaks about a person who used the lavatory during a meal. The conclusion there, however, is that he should wash again, but should not recite the blessing.
98.
Indeed, in his Seder Netilas Yadayim, sec. 5, the Alter Rebbe states that there should be no interruption whatsoever between the washing and the blessing; the blessing should immediately follow the washing.
99.
Note, however, the Alter Rebbe’s statement in his Kuntreis Acharon, sec. 263, note 3, that one may recite the blessing over the Shabbos candles long after lighting them. Nevertheless, a distinction can be made between that ruling and this one. In that instance, the Shabbos candles are still burning and the person is benefitting from their light. In the instance at hand, after the delay, there is no ongoing act to which the blessing will relate.
100.
Yechezkel 4:13, as interpreted by Sotah 4b.
101.
I.e., as will be explained in sec. 162, when washing, one pours water over each his hands twice (three times according to contemporary Lubavitch practice). If that water is less than a reviis, the water contracts impurity from the impurity resting on the person’s hands. If, however, one pours a reviis of water at once, that water does not contract impurity. (As explained in the notes to that section, in his Seder Netilas Yadayim, sec. 2, the Alter Rebbe rules stringently and does not accept this concept.)
102.
I.e., by removing the impure water entirely. From this statement, contemporary halachic authorities derive that drying one’s hands with a hot-air blower is not sufficient, because it does not leave one’s hands entirely dry (see Piskei Teshuvos 158:28).
103.
See sec. 159:25, 162:4.
104.
Indeed, commenting on the prooftext from Yechezkel, Rashi, Metzudos Tziyon, and others interpret the term tameh, translated above as “impure,” as meaning “repugnant.”
105.
See 159:21ff. with regard to the immersion of hands.
106.
Shabbos 61a. In his Seder Netilas Yadayim, sec. 5 (and, similarly, in his Seder Netilah, where he describes the morning washing), the Alter Rebbe writes that, according to Kabbalah, one should first pick up the container with the water with his right hand, pass it to his left hand, and then pour the water over the right hand.
107.
As stated in the responsa of the Tzemach Tzedek, Orach Chayim 4:6; 5:8, when a person is left-handed, his left hand is considered his “right hand” and is given precedence. A left-handed person should thus wash his left hand first.
Sources
א.
חולין קה, א. טור ושו"ע ס"א.
ב.
רמב"ם הל' ברכות פ"ו ה"א. שו"ע שם.
ג.
רמב"ם ושו"ע שם. עולת תמיד ס"ק ב.
ד.
רש"י שבת יג, ב ופסחים יט, ב ד"ה והידים. וראה לקמן סי' קסב ס"ה: עיקר טומאת הידים לא גזרו אלא מפני שהם עסקניות ושמא נגעו במקום מטונף, וש"נ. ולענין סתם ידים לתפלה ולשאר דברים ראה לעיל סי' צב ס"ה וש"נ.
ה.
טהרות פ"ז מ"ח.
ו.
רש"י חולין דף קו ע"א ד"ה נט"י לחולין (שאין השני עושה שלישי אלא בתרומה. טהרות פ"ב מ"ג-ד. רמב"ם הל' אבות הטומאה פי"א ה"ב-ג).
ז.
שבת שם. רמב"ם שם פ"ח ה"ב וה"ח.
ח.
גמרא חולין שם. טור בסוף הסימן. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק א. וראה גם לעיל סי' ז ס"א. לקמן סי' קסג ס"ב. סי' ריב ס"י.
ט.
רש"י שם ד"ה נט"י לחולין. ט"ז שם.
י.
כדלקמן סי' תנז ס"כ (לענין חלה) וש"נ.
יא.
לבוש ס"א.
יב.
הרב רבינו יונה פ"ח דברכות (מא, א) ד"ה כל שטיבולו.
יג.
רש"י ברכות לו, א ד"ה גבי מעשר. ראב"ד הל' מעשר פ"א ה"ט. ט"ז יו"ד סי' שלא ס"ק ה.
יד.
דברים יח, ד.
טו.
חלה פ"א מ"ב. רמב"ם הל' ברכות פ"ג ה"א.
טז.
לבוש שם.
יז.
רבינו יונה שם. ר"ן פסחים פ"י (כה, א) ד"ה והא. לבוש ס"ד. וראה גם לקמן ס"ג.
יח.
כדלקמן סי"ב וש"נ.
יט.
במשקים. וראה חקרי הלכות ח"ז ל, א. ולענין פירות תרומה ראה לקמן בסמוך.
כ.
סעיף ח ואילך.
כא.
ב"י ד"ה וכתב הרמב"ם ממשמעות הרמב"ם שם ור"ש חלה פ"ק מ"ה. וכ"ה ברשב"א ברכות מג, א ד"ה בא להן ובתורת הבית הארוך והקצר בית ו סוף שער א עפ"י הירושלמי ברכות פ"ו ה"ו. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ט.
כב.
כדלקמן סי"א וש"נ.
כג.
לבוש שם.
כד.
שרק בתרומה צריך נט"י בפירות (חגיגה יח, ב. רמב"ם הל' תרומות פי"א ה"ז).
כה.
כדלקמן סי' קסח ס"ח וש"נ.
כו.
רשב"א בתורת הבית שם. ב"י ד"ה וכתב עוד שם. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה שם.
כז.
ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ב.
כח.
עירובין פג, א (כחכמים). רמב"םהל' טומאת אוכלין פ"ד ה"א.
כט.
רוקח סי' שכח. שו"ע ס"ב.
ל.
ב"י ד"ה כתב הרוקח. מטה יהודה ס"ק ג. וראה בדי השלחן סי' לו ס"ק ד. חקרי הלכות ח"ז לב, א.
לא.
יומא פ, א.
לב.
ויקרא יא, לד. תורת כהנים שם. פרש"י שם (וראה רש"י פסחים לג, ב ד"ה בכביצה). רמב"ם שם.
לג.
חגיגה יח, ב. רש"י חולין קז, ב ד"ה דטריד. טור ושו"ע שם.
לד.
רוקח ושו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ח, ושם: והשיעור לצרף לכביצה שיאכל כל כזית בכדי אכילת פרס, וש"נ.
לה.
דברי חמודות חולין פ"ח אות עב. מ"א ס"ק ד. אליה זוטא ורבה ס"ק ג.
לו.
שו"ע סי' קסח ס"י (ולקמן סי' קסח סי"ט) לענין המוציא (ובהמ"ז) וה"ה לענין נטילת ידים דחד דינא הוא. וראה תהלה לדוד ס"ק א.
לז.
טהרות פ"ג מ"ב. רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ט ה"ה.
לח.
כדלקמן סי"ב וש"נ.
לט.
פסחים דף קטו, א. טור ושו"ע ס"ד. וראה גם לקמן סי' תעג סי"ט.
מ.
תורת הבית (בית ו שער א). ב"י ד"ה וכתב המרדכי. ט"ז ס"ק ט. שו"ת רדב"ז ח"ד סי' א'קנ (עח) וסי' א'קנד (פג).
מא.
כל בו סי' כג בשם הר"ש. ב"י ד"ה וכתב רבינו ירוחם. שו"ע שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"כ.
מב.
רא"ש חולין פ"ח ס"י. והרב רבינו יונה בפ"ח דברכות (מא, א) ד"ה כל.
מג.
פסחים יח, ב. לבוש ס"ה בהג"ה.
מד.
רש"י ור"ן פסחים שם ד"ה כל שטיבולו. רבינו יונה שם. ט"ז ס"ק ד. מ"א ס"ק ו.
מה.
פרה פ"ח מ"ז. רמב"ם הל' אבות הטומאה פ"ז ה"ה.
מו.
רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ד ה"ב. תוס' פסחים יד, א ד"ה דאיכא. שו"ת רדב"ז שם סי' א'קנ (שזהו טעם החיוב לטיבולו במשקה מקודם, אף שאינו מטבילו עתה ברביעית).
מז.
הרב רבינו יונה שם.
מח.
שו"ת רדב"ז שם. לבוש ס"ה. אליה רבה ס"ק ט.
מט.
פסחים שם. ב"י ד"ה בפרק. שו"ע ורמ"א שם. ט"ז ס"ק ז.
נ.
רמב"ם הל' טומאת אוכלין פ"ד ה"ב. תוס' פסחים יד, א ד"ה דאיכא. שו"ת רדב"ז שם סי' א'קנ (שזהו טעם החיוב לטיבולו במשקה מקודם, אף שאינו מטבילו עתה ברביעית).
נא.
משמעות רמ"א סי' קסג ס"א.
נב.
סעיף א - שהן לענין פת והן לענין טיבולו במשקה, הן לענין מפה והן לענין כף, מחלק בין תוך מיל או ד' מילין לבין יותר. ובסדר נט"י לסעודה סכ"ב החמיר בזה בכמה פרטים.
נג.
שו"ת מטה יוסף ח"ב סי' יח סי"ז. אליה רבה סי' קסג ס"ק ד.
נד.
ט"ז סוף ס"ק ט.
נה.
שו"ת בית דוד חאו"ח סוף סי' סז. הובא ביד אהרן מהדורא בתרא ס"ק א. מטה יהודה ס"ק יג.
נו.
רבינו יונה שם. ר"ן פסחים פ"י (כה, א) ד"ה והא. לבוש ס"ד. וראה גם לעיל ס"א.
נז.
שו"ת רדב"ז שם ד"ה שוב ראיתי שכתב. כנסת הגדולה בהגהות ב"י. מ"א ס"ק יא. וראה גם לקמן סוף ס"ח.
נח.
שו"ת רדב"ז שם ד"ה ולענין. כנסת הגדולה בהגהות הטור. מ"א ס"ק ה.
נט.
ט"ז ס"ק י.
ס.
לתווך בין ט"ז ומ"א הנ"ל.
סא.
סעיף ז, לענין מרקחת שהדבש שעליו קרוש. ובסדר נט"י לסעודה סוף ס"כ כתב שאפילו כשהדבש קרוש ואינו טופח על מנת להטפיח אין לאכלו אלא ע"י כף או סכין.
סב.
משא"כ כשאוכלן בכף אין צריך נט"י, אם דרכו לאכלו גם ע"י כלי. וכ"ה לקמן סוף ס"ו. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סכ"ב. וראה כעין זה בשיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ד (הובא בעולת תמיד ס"ק ה. באר היטב ס"ק יב), שהכריע במקום שיש מחלוקת, להקל באוכל בכף. וראה העו"ב תתג ע' 61. וראה דעת תורה סי' קנח סוף ס"ד ד"ה ואפילו.
סג.
לחם חמודות (דברי חמודות) חולין פ"ח אות מא. מ"א ס"ק ח.
סד.
תוס' פסחים שם ד"ה כל. ולדעתם נט"י שלנו לטיבולו במשקה הוא משום נקיות בעלמא, כדלקמן סי"ג וש"נ.
סה.
ראה גם לעיל סי' צד ס"א וש"נ.
סו.
ב"י ד"ה והתוספות בשם הרבה פוסקים (שצריך נט"י בברכה). שו"ע ס"ד (שצריך נט"י).
סז.
רבינו ירוחם נתיב טז סוף ח"ו (הביא ב' דיעות אם צריך לברך והעיקר כדעה הב'). ב"י ד"ה וכתב רבינו ירוחם (שלא יברך מספק ברכות). שו"ע שם (בלא ברכה). וכ"ה לקמן סי' תעג סי"ט. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ה"כ.
סח.
מכשירין פ"ו מ"ד. רמב"ם הל' טומאת אוכלין ה"ב. שו"ע ס"ד. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"כ.
סט.
מכשירין שם (למעוטי דבש צרעים). תרומות פי"א מ"ב (למעוטי דבש תמרים). ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ז. וראה גם לקמן ס"ט.
ע.
מ"א ס"ק ח. וראה פתחא זוטא בהשמטה שלאחר סי' קס. חקרי הלכות ח"ז לב, ב.
עא.
תרומות שם. רמב"ם פ"א מהל' טומאת אוכלין ה"ג. ט"ז שם. ובסדר נט"י לסעודה ס"כ: ואם נתערב אחד מששה משקין במי פירות הולכין אחר הרוב. וראה גם לקמן סוף ס"ח.
עב.
כדלקמן סי' שכ ס"א לענין סחיטה בשבת, שמדברי סופרים יש להם דין משקים במקום שרגילין לעשות מהם משקים לשתיה (אבל מן התורה יש להם דין אוכל, ורק שמן ויין יש להם דין משקה).
עג.
כדלעיל ס"ג וש"נ.
עד.
עי' בקונטרס אחרון.
עה.
לקמן שם סי"א, שמן התורה יש להם דין אוכל לענין סחיטה בשבת.
עו.
רשב"א בתורת הבית הארוך והקצר בית ו שער א. ט"ז ס"ק ט. מ"א ס"ק י. דלא כרש"ל בים של שלמה חולין פ"ח סי"ח. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"כ.
עז.
שו"ת מהרי"ט ח"א סי' עו.
עח.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם ס"ק א. סי' קצז ס"ב. סי' תריב ס"ב. לוח ברה"נ פ"ב ה"ח. סדר ברה"נ פ"ח ה"ח.
עט.
כדלעיל ס"ג, בדבר שדרכו לאכול לפעמים בידו ולפעמים על ידי כף, וש"נ.
פ.
משנה פ"ג דטהרות מ"א-ב, וכרבי שמעון שזורי. עי' מנחות לא, א דקאמר יין דווקא. ותוס' שם ד"ה אימא.
פא.
שו"ת רדב"ז ח"ד סי' א'קנד (פג). מ"א ס"ק ז. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"כ.
פב.
שו"ת רדב"ז שם. ברכת הזבח מנחות לא, א חדושים ד"ה תוספות. מ"א שם.
פג.
ר"ש רפ"ג דטהרות. מ"א ס"ק ז.
פד.
רמב"ם פ"ט מהל' טומאת אוכלין דאין הלכה כרבי שמעון שזורי - לפירוש הכ"מ שם. וראה גם פי' הרע"ב טהרות פ"ג מ"ב. וראה דברי נחמיה ל, א.
פה.
ראה לעיל ס"ג לענין אם מים מצויין לפניו בתוך מיל כו'. וכאן מקיל אפילו אין מים מצויים בקל לפניו, מאחר שיש מתירין ליגע. והוא עפ"י הכרעת שיירי כנסת הגדולה הגב"י אות ד (הובא בעולת תמיד ס"ק ה. באר היטב ס"ק יב), שהכריע במקום שיש מחלוקת, להקל באוכל בכף. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סוף ס"כ, לענין דבש קרוש, אלא ששם התיר על ידי כף או סכין בפשיטות (ולא רק כשאין מים מצויים בקל לפניו).
פו.
ובסדר נט"י לסעודה סכ"א: ומיני מרקחת המרוקחים בדבש ויש עליהם טופח ע"מ להטפיח צריכים נט"י לד"ה אא"כ אוכל ע"י כף או סכין. ובסכ"ב: שרגילין להאכל ע"י כף או סכין פעמים רבות. וראה גם לעיל ס"ג לענין דבש עב שטופח ע"מ להטפיח, להחמיר רק ביד (ולא על ידי כף וסכין), וש"נ.
פז.
מ"א ס"ק ז. הלכה ברורה ס"ק ה. נהר שלום ס"ק ג. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סכ"א.
פח.
ט"ז ס"ק ז. עי' אג"ק חי"א ע' ע-עא וע' רי-ריא. ומ"ש בזה בשלחן המלך ע' קמו הערה 8. העו"ב תרלז ע' 10.
פט.
ובסדר נט"י לסעודה שם התיר ע"י כף בכל אופן כנ"ל, ובנידון דידן כתב: ויש לסמוך על דבריהם במרקחת על כל פנים [היינו אפילו בידו].
צ.
היינו אף כשדבש הוא הרוב, כדלקמן בסוף הסעיף.
צא.
עי' סי' רח במ"א ס"ק ח. וראה גם לוח ברה"נ פ"א ה"ח וסדר ברה"נ פ"א ה"ט.
צב.
פסק ה"ר אברהם ן' יעיש בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' עו [שהקיל מטעם שנתערב עם האוכל עד שנעשו גוף אחד] ובאר היטב ס"ק ז בשם תשובת מטה יוסף ח"ב סי"ח סוף אות כד [שהקיל מטעם קרוש אעפ"י שאינו יבש שעדיין ניגר] ושם אות יו"ד מסיק (לענין תערובות משקים עם מי פירות) שהולכין אחר הרוב. ועפי"ז הקיל כאן אם נעשו גוף אחד וגם הוא המרקחת עבה קצת, או כשנעשו גוף אחד וגם הפירות הם הרוב. ובסדר נט"י לסעודה סכ"א פסק בזה בסתם שהולכין אחר הרוב, ולא הביא הקולא של המרקחת עבה קצת. וראה שו"ת הרדב"ז שם שאין להקל מטעם שהיא עבה.
צג.
סעיף ג.
צד.
חסר לפנינו. וראה המובא לעיל מסדר נט"י לסעודה סכ"א. ושם ס"כ כתב, שגם בתערובות א' ממשקין אלו עם מי פירות הולכין אחר הרוב.
צה.
משנה פ"ג דטהרות מ"א. וראה גם לקמן סי' שיח סכ"ה-ז וש"נ. דברי נחמי' או"ח ל, א.
צו.
ט"ז ס"ק ט. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"כ.
צז.
ט"ז שם.
צח.
שו"ת רדב"ז שם. עולת תמיד ס"ק ד. אליה רבה ס"ק ו. וראה חיבור לטהרה בסוף הל' נט"י.
צט.
אף שהתיכה על מנת לתת אותה בתוך הטיגון. וראה תהלה לדוד ס"ק ט. חקרי הלכות ח"ז לג, א. וראה דברי השואל בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' כה.
ק.
שו"ת מהרי"ט שם. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה שם.
קא.
סעיף ו.
קב.
ב"י ד"ה והיה בדעת הרשב"א חולין קו, א ד"ה הא דאמרינן. ט"ז ס"ק ח. מ"א ס"ק י.
קג.
ט"ז ס"ק [ט].
קד.
חולין קו, א. טור ושו"ע ס"ה.
קה.
מרדכי ברכות פ"ח רמז קצב (ושו"ע סוף ס"ה) דלא כמ"א ס"ק ט. וראה גם לעיל ס"א.
קו.
מ"א שם, וכדלעיל סי' א מהדו"ב ס"ז וש"נ.
קז.
רשב"א חולין שם. מ"א שם.
קח.
תוס' חגיגה יח, ב ד"ה הנוטל. הגהת סמ"ק סי' קפא ס"ג. רמ"א ס"ה.
קט.
לבוש ס"ו. וראה תוס' ברכות מג, א ד"ה כל אחד. וראה גם לקמן סי' תלב סי"ב.
קי.
רש"י יומא ל, א ד"ה לא אמרן. רבינו יונה ברכות ספ"ח (מב, ב) ד"ה דיבר. שו"ע ס"ו. והיינו אפילו ביין ושמן של תרומה, כדלעיל ס"א, ושם נתבאר הטעם. וראה גם לעיל ס"ג וסוף ס"ח. לקמן סי' רעא סכ"ג.
קיא.
סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"א.
קיב.
ב"י ד"ה מדברי, ממשמעות תוס' פסחים קטו, א ד"ה כל ושם ע"ב ד"ה אסוחי (ראה מ"א ס"ק יב). שו"ע ס"ז. ראה גם לקמן סי' תעה ס"ב. ואם התנה או כיון בפירוש מועיל, כדלקמן סי' קסד וסי' תעה שם. וראה אוצר מנהגי חב"ד (ניסן ע' קמז).
קיג.
רמ"א ס"ז.
קיד.
לעיל סוף ס"ג וש"נ.
קטו.
רבינו ירוחם נתיב טז סוף ח"ו. ט"ז ס"ק ו. וכדלעיל סי"א לענין פירות.
קטז.
מ"א ס"ק יג.
קיז.
תוספתא ידים פ"א ה"ז. רשב"א בתורת הבית בית ו שער ד. ים של שלמה חולין פ"ח סי' כד. שו"ע סי' קנט סי"ג. מ"א שם ס"ק כה. וראה גם לקמן שם ס"כ. סי' קסד ס"א.
קיח.
אגור סי' רז בשם שבלי הלקט (סי' קלה). שו"ע שם.
קיט.
רמ"א ס"ז.
קכ.
ט"ז ס"ק יא. מ"א ס"ק יג.
קכא.
בדק הבית שם. שבלי הלקט סי' קלה. ב"י סי' קנט ד"ה קוף פסול. שו"ע שם סי"ג (שרק לכתחלה צריך לכוין).
קכב.
כמבואר בחולין לא, א. טור ושו"ע יו"ד סי' קצח סמ"ח.
קכג.
מ"א שם וראה גם לקמן סי' קסד ס"א. וראה דברי השואל בשו"ת צמח צדק חאו"ח סי' כה.
קכד.
ארחות חיים הל' נט"י סי"ג. שו"ע ס"ח. ואם הוא מהלך בדרך שלא במקום סכנה ראה לקמן סי' קסג ס"א.
קכה.
מ"א ס"ק יד.
קכו.
ראה פתחא זוטא ס"ק ח.
קכז.
משמעות תוס' עירובין ריש פ"ב דף כא ע"ב ע"ש דכתבו כ"ש כו'.
קכח.
משנה סוף פ"ק דעירובין יז, א. טור. וראה גם לקמן סי' שסו ס"ב.
קכט.
טור ושו"ע ס"ט. לבוש ס"ט (מאוד).
קל.
משנה פ"ה דעדיות מ"ו. טור ושו"ע שם.
קלא.
שבת סב, ב. טור ושו"ע שם.
קלב.
סוטה ד, ב. טור ושו"ע שם.
קלג.
רש"י בשבת סב, ב ד"ה משא. טור ושו"ע שם.
קלד.
גמרא שם. טור ושו"ע ס"י. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"א.
קלה.
אבות פ"א מ"ג.
קלו.
של"ה שער האותיות, קדושה (פא, א), הגה"ה ד"ה מנהג. הובא באליה זוטא ס"ק יב. אליה רבה ס"ק כב. באר היטב ס"ק יז.
קלז.
עירובין כא, ב. תוס' חולין קה, א ד"ה מים ודף קו, א ד"ה מצוה.
קלח.
בה"ג ברכות פ"ו (ט, א). תוס' חולין קה, א ד"ה מים. טור ושו"ע סי"א. ולשון "נטילת" יתבאר לקמן סי' קנט, סכ"ד וש"נ.
קלט.
חולין קו, א (מצוה לשמוע דברי חכמים). שבת כג, א (לענין ברכת נרות חנוכה). רמב"ם הל' ברכות פי"א ה"ג (אף לענין ברכת נט"י). טור וב"י ד"ה ויברך. וראה גם לקמן סי' שיא ס"ב.
קמ.
דברים יז, יא.
קמא.
לבוש סי"א.
קמב.
רמב"ם שם. ב"י שם. לבוש שם.
קמג.
פסחים ז, ב. וכדלעיל סי' מו ס"ג וש"נ.
קמד.
תוס' ברכות נא, א ד"ה מעיקרא. פסחים ז, ב ד"ה על. רא"ש ברכות פ"ז סוף סי' לד. פסחים פ"א סוף סי' י. טור. ושו"ע סי"א. מ"א ס"ק טו. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"ד (לפי שמן הסתם אין הידים נקיות. וע' תורת מנחם שם סכ"ו. מ"מ וציונים שם). וראה גם לקמן סי' קסז סי"א. לעיל סי' ו ס"ה. וראה עד"ז לקמן סי' רסג ס"ח.
קמה.
תוס' רא"ש וטור שם. רמ"א סי"א. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"ד, אבל שם הוסיף, שלכתחלה יברך קודם שפשוף הידים זה בזה, לפי שהוא מכלל מצות נטילת ידים (כדלקמן סי' קסב ס"ח), ואם לא בירך קודם השפשוף יברך אחר כך קודם הניגוב.
קמו.
סעיף יז.
קמז.
מ"א שם. והיינו בנט"י לסעודה, משא"כ בנט"י שחרית, שא"צ ניגוב כדלעיל סי' ד מהדו"ק ס"ז. ומנהג חב"ד לברך כשהידים מנוגבות (עי' ס' המנהגים - חב"ד ע' 2).
קמח.
רבינו ירוחם נתיב טז ח"ו בשם רבותיו. ב"י ד"ה ומ"ש ועוד כיון. שו"ע שם. וראה לקמן סי' קסב ס"ב דזהו רק כששטיפה הראשונה היתה מרובה כשתים. ובסדר נט"י לסעודה פסק ליטול ב"פ רצופים על כל יד ולכן לא כתב שם אפשריות זו. ע' תורת מנחם שם סכ"ג.
קמט.
עי' לקמן סי' קסה ס"א.
קנ.
רמ"א שם.
קנא.
כדלקמן סי' תלב ס"ה וש"נ.
קנב.
מ"א ס"ק טז (ע"ש דכוונתו כמו שכתבתי).
קנג.
רש"ל בים של שלמה חולין פ"ח סי' לט. ט"ז ס"ק יב. מ"א שם.
קנד.
שבלי הלקט סי' קלח בשם רב חנינאי. תניא רבתי סוף סי' כב בשם רב נטרונאי. מ"א שם.
קנה.
עי' במה שכתבתי סי' קסה.
קנו.
ראה סדר נט"י לסעודה ס"ה "כי אין להפסיק בין נטילה לברכה כלל וכלל וצריך לתכפן בכל מה דאפשר" (ולא כתב לענין דיעבד). וראה תורת מנחם שם ס"ק לא. ועי' לקמן סי' רסג קו"א ס"ק ג "י"ל שאף שהפסיק הרבה יכול לברך דאיזה גבול יש לדבר". ולעיל סי' ו ס"ג-ה (לענין נט"י שחרית): "אבל אסור להפסיק בין נטילה לברכה בלימוד או בשום תפלה וכל שכן בדברים אחרים ... הוי הפסק מרובה ולא נכון לעשות כן ... כל מה דאפשר לקרב הברכה שתהא סמוכה להנטילה צריך לקרב ולא להפסיק בינתים" (ולא כתב לאסור בשתיקה ובדיעבד). וראה תהלה לדוד סי' ו ס"ק א. סי' קנח ס"ק יב. העו"ב תשפז ע' 61.
קנז.
סוטה ד, ב. טור ושו"ע סי"ב.
קנח.
יחזקאל ד, יג.
קנט.
טור.
קס.
מרדכי ברכות רמז קצב. טור.
קסא.
ב"י ד"ה כתב המרדכי.
קסב.
כדלקמן רס"י קסב.
קסג.
תוספתא ידים פ"א ה"ב, לפירוש הר"ש שם פ"ב מ"ב (וראה לקמן סי' קסב ס"ח).
קסד.
וכ"ה לקמן סי' קסב ס"א "משום טהרה יתירה". ומכ"ש אם שפך על כל יד שטיפה אחת מרובה כשתים, שחייב לנגבן (ולא רק לטהרה יתירה), כדלקמן שם ס"ד.
קסה.
תוספתא ידים פ"ב ה"א. מרדכי ברכות רמז רב. שו"ע סי"ג. וכ"ה לקמן סי' קנט סכ"ה. סי' קסב ס"ד.
קסו.
ב"י שם.
קסז.
מ"א ס"ק יח.
קסח.
רש"ל בים של שלמה חולין פ"ח סי' לט. ט"ז ס"ק יג.
קסט.
ט"ז ומ"א שם.
קע.
תשב"ץ סי' רפז. מ"א ס"ק יז.
קעא.
שבת סא, א. ריקאנטי פרשת עקב ד"ה ואכלת. מ"א ריש הסימן. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה ס"ה (וראה תורת מנחם שם. העו"ב תשסט ע' 13. תשע ע' 18 וע' 22), ושם: אך ע"פ הקבלה יקח הכלי עם המים ביד ימינו תחלה כו'. וכ"ה בסדר נטילה ד"ה לכתחלה. לעיל סי' ד מהדו"ק ס"י.
קעב.
מהדו"ב ס"ד וש"נ.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining