Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 90 - Laws Relating to a Fit Place for Prayer and to Praying while Traveling

Shulchan Aruch: Chapter 90 - Laws Relating to a Fit Place for Prayer and to Praying while Traveling

Show content in:

SECTION 90 Laws Relating to a Fit Place for Prayer and to Praying while Traveling. (1-25)

סימן צ דִּין מָקוֹם הָרָאוּי לְהִתְפַּלֵּל וְהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים:

1 A person [who is about to pray] should prepare a fit place to pray and should also prepare his clothing,1 his body,2 and his thoughts3 for prayer.

What is meant by [an appropriate] place [for prayer]? One should not stand on a bed, a chair, a bench, or on any elevated place and pray.4 Rather, [one should pray] in a low place, for loftiness is out of place before the Omnipresent, as [implied by] the verse,5 “From out of the depths I call to You, O G‑d.”

If one is elderly or sick and has difficulty in climbing down from [his] bed, he may stand on it if it is possible for him to stand.6 Similarly, a sheliach tzibbur7 who must make [his prayers] heard by the congregation is permitted to stand on a high place, even on a chair or a bench. This height gives no cause for concern, since his intent is to make his prayers heard by the congregation.

In the present era, it is customary that the place where the sheliach tzibbur stands is lower than the remainder of the synagogue, in the spirit of the verse, “From out of the depths I call to You, O G‑d.” This is why the sheliach tzibbur is universally referred to as “the one who descends before the ark.”8

א הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיָּכִיןא מָקוֹם רָאוּי לִתְפִלָּתוֹ,ב וְשֶׁיָּכִין לָהּ בְּגָדָיוג,1 וְגוּפוֹד,2 וּמַחֲשַׁבְתּוֹ.ה,3

מָקוֹם כֵּיצַד? לֹא יַעֲמֹד לֹא עַל גַּבֵּי מִטָּה, וְלֹא עַל גַּבֵּי כִּסֵּא, וְלֹא עַל גַּבֵּי סַפְסָל, וְלֹא עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל,ו,4 אֶלָּא בְּמָקוֹם נָמוּךְ, לְפִי שֶׁאֵין גַּבְהוּת לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר:ז,5 "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'". וְאִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶהח שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לֵירֵד מִן הַמִּטָּהט– מֻתָּר לַעֲמֹד עָלֶיהָ אִם אֶפְשָׁר לוֹ לַעֲמֹד.י,6 וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר7 שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לַצִּבּוּר – מֻתָּר לוֹ לַעֲמֹד עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ,יא אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי כִּסֵּא וְסַפְסָל,יב וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם גַּבְהוּת, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ בָּזֶה כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ לַצִּבּוּר. וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד עָלָיו הוּא עָמֹק מִשְּׁאָר בֵּית הַכְּנֶסֶת,יג מִשּׁוּם "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'".יד וְלָכֵן נִקְרָא הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּכָל מָקוֹם "יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה":טו,8

2 The height of the elevated place spoken of is [at least] three handbreadths,9 for anything lower is not distinctly high. If [that place] was [at least] three handbreadths high, but was four cubits by four cubits in area, it is like a loft and one may pray while standing there. Similarly, if [a surface] was surrounded by barriers, one may pray while standing on it even if its area is less than four cubits by four cubits. [The rationale is] that its height is not noticeable, since it is set off as a separate domain.

ב שִׁעוּר מָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁאָמְרוּ הוּא ג' טְפָחִים,טז,9 שֶׁפָּחוֹת מִכֵּן אֵין גָּבְהוֹ נִכָּר.יז הָיָה גָּבוֹהַּ ג' וְיֵשׁ בּוֹ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת – הֲרֵי הוּא כַּעֲלִיָּה וּמֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ.יח וְכֵן אִם הָיָה מֻקָּף מְחִצּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ ד' אַמּוֹת עַל ד' אַמּוֹת – מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ, שֶׁאֵין גָּבְהוֹ נִכָּר כֵּיוָן שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ:

3 When the time of prayer arrives, workers10 who have climbed to the top of an olive tree or a fig tree to perform work for their employer should stand and pray there.11 The prohibition that “one should not stand on an elevated place and pray” does not apply. Since they climbed there to perform their work, it is as if they climbed up to a loft. With regard to other trees, by contrast, they must climb down and pray.

Why do [the rules applying to] an olive tree and a fig tree differ from [those applying to] other trees? Because they have many more branches than other trees, climbing up and down is very burdensome and would make the workers lose time from work. Hence [the Sages] said that they should pray there.12 With other trees, by contrast, less working time is lost, so [the workers] should climb down.

An employer,11 by contrast, being independent, is not dutybound to work [at all times]. Hence, he is obligated to descend even from the top of an olive tree or a fig tree. [The rationale is that] his mind is not settled when he is standing at the top of a tree, since he is afraid that he will fall and he will not be able to concentrate thoroughly [on his prayers]. Though [the Sages] ruled leniently with regard to workers because of the loss of working time, they did not show such leniency toward an employer.

ג הָאֻמָּנִים10 שֶׁעָלוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְבַעַל הַבַּיִת בְּרֹאשׁ הַזַּיִת אוֹ בְּרֹאשׁ הַתְּאֵנָהיט וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה – עוֹמְדִין שָׁם וּמִתְפַּלְלִין,11 וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם "לֹא יַעֲמֹד אָדָם עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְיִתְפַּלֵּל",כ שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָלוּ לַעֲשׂוֹת שָׁם מְלַאכְתָּם – הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁעָלוּ לַעֲלִיָּה. אֲבָל בִּשְׁאָר אִילָנוֹת צְרִיכִים לֵירֵד לְמַטָּה וּלְהִתְפַּלֵּל.כא וְלָמָּה נִשְׁתַּנּוּ הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה מִשְּׁאָר אִילָנוֹת? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֲנָפִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִילָנוֹת וְיֵשׁ טֹרַח גָּדוֹל בַּעֲלִיָּתָם וִירִידָתָםכב וְיִתְבַּטְּלוּ מִמְּלַאכְתָּם,כג וְלָכֵן אָמְרוּ שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ שָׁם,12 אֲבָל שְׁאָר אִילָנוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן בִּטּוּל מְלָאכָה כָּל כָּךְ – יֵרְדוּ.

אֲבָל בַּעַל הַבַּיִתכד,11 כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְשֻׁעְבָּד לַמְּלָאכָה, שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ – צָרִיךְ לֵירֵד אֲפִלּוּ מֵרֹאשׁ הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיוכה כְּשֶׁעוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאִילָן, שֶׁמִּתְיָרֵא שֶׁלֹּא יִפֹּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן הֵיטֵב, וְאִם הֵקֵלּוּ אֵצֶל פּוֹעֲלִים מִשּׁוּם בִּטּוּל מְלָאכָה – לֹא הֵקֵלּוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת:

4 A synagogue should have entrances or windows facing Jerusalem so that one can face [them] while praying,13 as it is written,14 “He had open windows in his loft, in the direction of Jerusalem.” This fosters the devout intent of one’s heart,15 for one gazes heavenward and his heart is humbled. Although one should look downward when praying, as stated in sec. 95[:3], when he sees that his concentration has been distracted, he should raise his eyes heavenward to arouse his concentration.16

Similarly, when one prays in a building other than a synagogue, he should pray in a building with windows. It is desirable that a synagogue have twelve windows.17 They need not all be in the east;18 it is preferable that there be openings on all sides.

ד צָרִיךְ לִפְתֹּחַ פְּתָחִיםכו אוֹ חַלּוֹנוֹתכז בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדוֹ,כח,13 שֶׁנֶּאֱמַר:כט,14 "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם", לְפִי שֶׁגּוֹרְמִין לוֹ לְכַוֵּן לִבּוֹ,ל,15 שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי שָׁמַיִם וְלִבּוֹ נִכְנָע. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּהלא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ה,לב מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁנִּתְבַּטְּלָה כַּוָּנָתוֹ – יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם לְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה.לג,16 וְכֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבַיִת אַחֵר שֶׁלֹּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶתלד – צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת. וְטוֹב שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִהְיוּ י"ב חַלּוֹנוֹת.לה,17 וְאֵין צָרִיךְ שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ בַּמִּזְרָח,לו,18 אֶלָּא יוֹתֵר טוֹב שֶׁכָּל הַצְּדָדִים יִהְיוּ פְּתוּחִים:

5 One should only pray within a building13 and not in an open place such as a field, unless he is on a journey, because when he is in a private place, the awe of the King will fall upon him and his heart will be humbled.

Nevertheless, he should not enter a ruin in order to pray in a private place,19 lest suspicion be aroused that he has a prostitute posted there, or lest [the building] collapse, or lest demons [beset him]. If the ruin is located in a field, there is no need to be concerned about suspicion being aroused, for it is not common for a prostitute to be in a field. If the ruin is sturdy and strong, one need not be concerned about its possible collapse. And if two people enter [at once], there is no need to be concerned about demons — for demons may appear to one person and cause harm; to two, they may appear, but will do no harm; and to three, they will not appear at all,20 except in a place which demons are known to frequent. When [one carries] a torch, it is as if two people are present, and if the moon [is shining], it is as if three are present.21

Accordingly, if there are two people, they may enter [a ruin] that is sturdy and strong and located in a field. If that is not the case, it is preferable to pray on the road than to enter [the ruin]. If one is afraid lest passersby interrupt him, he should recite the encapsulated Shemoneh Esreh, i.e., the blessing that begins Havineinu,19 as will be explained in sec. 110[:1].

ה לֹא יִתְפַּלֵּל אֶלָּא בְּבַיִת,13 וְלֹא בְּמָקוֹם פָּרוּץ כְּמוֹ בַּשָּׂדֶה,לז אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בַּדֶּרֶךְ,לח מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהוּא בִּמְקוֹם צְנִיעוּת – חָלָה עָלָיו אֵימַת מֶלֶךְלט וְלִבּוֹ נִשְׁבָּר.מ

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יִכָּנֵס לְחֻרְבָּהמא כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם צְנִיעוּת,19 מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁיַּחְשְׁדוּהוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ זוֹנָה מְיֻחֶדֶת שָׁם, וּמִפְּנֵי הַמַּפֹּלֶת וּמִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין.מב וְאִם הַחֻרְבָּה עוֹמֶדֶת בַּשָּׂדֶה – אֵין לָחוּשׁ בָּהּ לַחֲשָׁד,מג שֶׁאֵין זוֹנָה מְצוּיָה בַּשָּׂדֶה. וְאִם הִיא חֻרְבָּה בְּרִיאָה וַחֲזָקָה – אֵין לָחוּשׁ בָּהּ לְמַפֹּלֶת. וְאִם שְׁנַיִם נִכְנָסִין בָּהּ – אֵין לָחוּשׁ לְמַזִּיקִין,מד שֶׁלְּאֶחָד נִרְאֶה וּמַזִּיק, וְלִשְׁנַיִם נִרְאֶה וְאֵינוֹ מַזִּיק, וְלִשְׁלֹשָׁה אֵינוֹ נִרְאֶה כָּל עִקָּר,מה,20 אִם לֹא בְּמָקוֹם שֶׁיָּדוּעַ שֶׁרְגִילִין שָׁם מַזִּיקִים, וַאֲבוּקָה כִּשְׁנַיִם, וְיָרֵחַ כִּשְׁלֹשָׁה.מו,21 לְפִיכָךְ, אִם הֵם שְׁנַיִם – מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ, אִם הִיא בְּרִיאָה וַחֲזָקָה וְעוֹמֶדֶת בַּשָּׂדֶה. וְאִם לָאו – מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ מִלִכָּנֵס בָּהּ.מז

וְאִם מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יַפְסִיקוּהוּ עוֹבְרֵי דְּרָכִיםמח – יִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה שֶׁהִיא "הֲבִינֵנוּ",19 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"י:מט

6 [The Sages teach:} One who recites She­moneh Esreh “behind a synagogue” and does not turn around to face it is termed “wicked.”22

There are those who explain that “behind a synagogue” means [“with his back to the rear of the synagogue,” which is] the side at which the entrance is located, i.e., the west.18 Thus when one prays on that side outside the synagogue and turns his back to the synagogue, he is called wicked, because it appears that he is denying the existence of the One to Whom the congregants are praying, for they are praying while facing east and he is praying while facing west. It thus appears that there are two authorities [in Heaven]. If, however, he is standing outside the eastern wall [of the synagogue] and facing east, he does not appear to be denying [G‑d] and is not called a wicked man even though his back is toward the synagogue, since he is praying eastward as the congregation does.

Others explain that “behind a synagogue” means “behind the eastern wall.” If a person stands there and faces east when praying, he is called wicked, because his back is to the synagogue. If, however, he faces the synagogue, even though he will then be praying westward while the congregation will be praying eastward, there is no difficulty since all the congregants are facing the eastern wall and he is also facing that same wall.

It is proper to respect both views and not pray outside the eastern wall, whether one faces the synagogue or whether he faces east and has his back to the synagogue. Similarly, one should not pray outside the western wall facing west with his back to the synagogue, (for such a person is considered wicked according to all opinions). If, however, he is [standing outside the synagogue’s western wall, but] facing the synagogue, all authorities agree that there is no difficulty [with his conduct] even though he is standing outside, since he is facing east as the congregation is. Nevertheless, as an initial preference, the optimal way to fulfill the mitzvah is to pray in the synagogue with the congregation, as will be explained.23

ו הַמִּתְפַּלֵּל י"ח אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶתנ וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת – נִקְרָא רָשָׁע.22

יֵשׁ מְפָרְשִׁיםנא שֶׁאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא הַצַּד שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ בּוֹ, דְּהַיְנוּ מַעֲרָב,18 וּכְשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאוֹתוֹ צַד חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהוֹפֵךְ אֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת – נִקְרָא רָשָׁע, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּכוֹפֶר בְּמִי שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין לְפָנָיו, שֶׁהֵם מִתְפַּלְלִים כְּלַפֵּי מִזְרָחנב וְהוּא מִתְפַּלֵּל כְּלַפֵּי מַעֲרָבנג וְנִרְאֶה כִּשְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת.נד אֲבָל אִם הָיָה עוֹמֵדנה מִבַּחוּץ לְכֹתֶל מִזְרָחִי וּפָנָיו כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח אַף עַל פִּי שֶׁאֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל לַמִּזְרָח כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין – אֵינוֹ נִרְאֶה כְּכוֹפֵר וְאֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע.

וְיֵשׁ מְפָרְשִׁיםנו שֶׁאֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת הוּא אֲחוֹרֵי כֹּתֶל מִזְרָחִי, וְאִם עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל שָׁם וּפָנָיו כְּלַפֵּי הַמִּזְרָח – נִקְרָא רָשָׁע, הוֹאִיל וַאֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל כְּשֶׁמַּחֲזִיר פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְפַּלֵּל כְּלַפֵּי מַעֲרָב וְהַצִּבּוּר כְּלַפֵּי מִזְרָח – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁפְּנֵי כָּל הַקָּהָל כְּלַפֵּי כֹּתֶל מִזְרָחִי וּפָנָיו גַּם כֵּן כְּלַפֵּי אוֹתוֹ כֹּתֶל.

וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶםנז שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל מִבַּחוּץ לְכֹתֶל מִזְרָחִי, בֵּין שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, בֵּין שֶׁהוֹפֵךְ פָּנָיו לַמִּזְרָח וַאֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְשֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל מִבַּחוּץ לְכֹתֶל מַעֲרָבִי וּפָנָיו כְּלַפֵּי מַעֲרָב וַאֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת (כִּי זֶה נִקְרָא רָשָׁע לְדִבְרֵי הַכֹּל). אֲבָל אִם פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת,נח כֵּיוָן שֶׁמִּתְפַּלֵּל כְּלַפֵּי מִזְרָח כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד מִבַּחוּץ – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם לְדִבְרֵי הַכֹּל. אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַצִּבּוּר,נט כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:ס,23

7 According to all authorities, a person standing outside [the synagogue] to its north or south [and praying] with his back to the synagogue is also called wicked, because he is not praying in the direction the congregation is praying and his back is to the synagogue. If, however, he turns to face the synagogue, all authorities agree that he is not called wicked. Even though he is not facing eastward as the congregation is praying, there is no need for concern since he is not facing westward, which would be opposite the direction the congregation is facing. Moreover, he is facing the synagogue. (Nevertheless, it is preferable that he pray facing the east as the congregation does. Though he will not be facing the synagogue, this is of no consequence since he has not turned his back on the synagogue.)

ז וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אִם עוֹמֵד מִבַּחוּץ לְצַד צָפוֹן אוֹ דָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת – נִקְרָא גַּם כֵּן רָשָׁע,סא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל לָרוּחַ שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין, וְגַם אֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאִם הוֹפֵךְ פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶתסב – לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ נִקְרָא רָשָׁע. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל לְרוּחַ מִזְרָח כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין – אֵין לָחוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל לְמַעֲרָב הֵפֶךְ מִמַּה שֶּׁמִתְפַּלְלִין הַצִּבּוּר, וְגַם פָּנָיו הוּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת (אֲבָל יוֹתֵר טוֹב שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְמִזְרָח כְּמוֹ הַצִּבּוּר,סג וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאֵין אֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת):

8 All of the above applies when the synagogue stands like a tower surrounded by open space and the person praying is standing next to one of its walls outside, in the synagogue’s courtyard. If he stands there with his back to the synagogue, the fact that he is facing the opposite direction is obvious and it is a sign of derision. He is [like] those of whom it was said,24 “Their backs were toward the Sanctuary of G‑d.” If, however, one prays in a building or in a courtyard next to the synagogue and he faces Eretz Yisrael as is appropriate,25 he may stand with his back to the wall of the courtyard [even though] it is the eastern wall of the synagogue. It is not noticeable that he is standing with his back to the synagogue since he is located in a separate domain.26

ח וְכָל זֶה כְּשֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד כְּמִגְדָּל בְּמָקוֹם שֶׁפָּנוּי כָּל סְבִיבָיו,סד וְהַמִּתְפַּלֵּל עוֹמֵד אֵצֶל אֶחָד מִכְּתָלָיו בַּחוּץ בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁכְּשֶׁהוּא הוֹפֵךְ אֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת – הֲפִיכָתוֹ נִכֶּרֶת וּמְזַלְזֵל בָּהּ, וַהֲרֵי (הוּא) מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶםסה,24 "אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה'". אֲבָל אִם הוּא מִתְפַּלֵּל בְּבַיִת אוֹ בַּעֲזָרָה הַסְּמוּכִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּפָנָיו כְּנֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּיסו,25 וַאֲחוֹרָיו לְכֹתֶל הָעֲזָרָה שֶׁהוּא כֹּתֶל מִזְרָחִי שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת – מֻתָּר, שֶׁאֵינוֹ נִכָּר שֶׁמַּחֲזִיר אֲחוֹרָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כֵּיוָן שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ:26

9 It is forbidden to pass by the open entrance of a synagogue while the congregation is praying, for it appears that he is casting off the yoke [of Heaven] and disparaging the synagogue by passing its entrance without entering.27

However, if he is wearing tefillin, [passing by the open entrance] is permitted, because it is apparent to everyone that he is not one of those who cast off the yoke [of the Torah]. [Similarly,] if he was carrying a burden he is permitted [to pass by], for his burden makes it obvious that this was the reason that he did not enter, not that he was casting off the yoke [of Heaven]. Likewise, if he was riding an animal he is permitted [to pass by], for everyone can see that the reason he does not enter is that he is busy guarding his animal.27 Thus this does not constitute a disparagement of the synagogue. Similarly, if there is another synagogue in the town or if this synagogue has another entrance, one is permitted [to walk by without entering]:27 this does not constitute a disparagement [of the synagogue], because an observer will assume that [the passerby] will enter another synagogue or enter this synagogue through another entrance.

Even though some may not make this assumption, this is of no consequence, for the prohibition was not instituted [to avert] suspicion, but [to avert] disparagement of the synagogue. As long as it is not obvious and apparent to anyone who sees [this person] pass by that he does not want to enter the synagogue at all, he is not [considered to be] showing disrespect to the synagogue in their presence, for it is possible that he will enter another synagogue or [enter this one] through another entrance.

ט אָסוּר לַעֲבֹר חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶתסז בְּצַד שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין, מִפְּנֵי שֶׁנִרְאֶה כְּפוֹרֵק עֹל וּמְבַזֶּה בֵּית הַכְּנֶסֶת,סח כֵּיוָן שֶׁעוֹבֵר אֵצֶלסט הַפֶּתַח וְאֵינוֹ נִכְנָס.27 וְאִם הָיָה לָבוּשׁ תְּפִלִּין – מֻתָּר,ע מִפְּנֵי שֶׁנִרְאֶה לַכֹּל שֶׁאֵינוֹ מִפּוֹרְקֵי עֹל.עא וְאִם הָיָה נוֹשֵׂא מַשָּׂא – מֻתָּר, שֶׁמַּשָּׂאוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁזֶּה שֶׁלֹּא נִכְנָס הוּא מִפְּנֵי הַמַּשְׂאוּיעב וְלֹא מִשּׁוּם פְּרִיקַת עֹל. וְכֵן אִם הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה – מֻתָּר,עג לְפִי שֶׁנִרְאֶה לַכֹּל שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהוּא טָרוּד בִּשְׁמִירַת בְּהֶמְתּוֹ27 אֵינוֹ נִכְנָס,עד וְאֵין בָּזֶה בִּזּוּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְכֵן אִם יֵשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֵר בָּעִיר,עה אוֹ שֶׁלְּבֵית הַכְּנֶסֶת זֶה יֵשׁ פֶּתַח אַחֵר – מֻתָּר,27 שֶׁאֵין כָּאן בִּזּוּי, שֶׁהָרוֹאֶה יֹאמַר שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת זֶה בְּפֶתַח אַחֵר, אַף אִם קְצָת לֹא יֹאמְרוּ כָּךְ – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין טַעַם הָאִסּוּר מִשּׁוּם חֲשָׁדעו אֶלָּא מִשּׁוּם בִּזּוּי בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ נִכָּר וְנִרְאֶה לְכָל רוֹאֵהוּ עוֹבֵר כָּאן שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִכָּנֵס כְּלָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת – אֵין כָּאן בִּזּוּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּפְנֵיהֶם, כִּי שֶׁמָּא יִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחֵר אוֹ בְּפֶתַח אַחֵר:

10 One should always endeavor to pray in a synagogue together with a congregation even though he can pray in his own home with [a quorum of] ten,28 for “the King’s glory abides amidst a multitude.”29 Moreover, “a person’s prayers are heeded only in the synagogue,”30 as [implied by] the verse,31 “to listen to the songs of praise and prayer.” [For from the juxtaposition of “song” and “prayer” the Sages taught:32] “Prayer should be [recited] in a place of songs of praise” — i.e., “in a synagogue, where the congregation sings songs and praises in sweet and pleasant tones.”32 It is there that prayer will be heeded.

If one is prevented from coming to the synagogue by forces beyond his control — e.g., he is weak, even though he is not sick — should he be unable to gather ten people [in his home],33 he should aim to pray at the time the congregation is praying in the synagogue.34 For that is a time of [Divine] favor35 and his prayer will not be rejected, though it will not be received with [the same degree of] favor as [it would have been had it been offered] in the synagogue together with the congregation.

One who recites Mussaf when the congregation is reciting Shacharis or vice versa is not considered as [praying] at the time the congregation is praying.

Similarly, people who live in [outlying] settlements where there are no minyanim should recite the Morning and Afternoon Prayers at the time that other Jewish congregations pray. They must, however, wait until the appearance of the stars36 to recite the Evening Service.37 The leniency of allowing [that service] to be recited before nightfall38 was granted only in consideration of communal difficulty: that it would be impossible to assemble [the congregation] again for the Evening Service at night if they would go their own ways after the Afternoon Service, as will be explained in sec. 235.39 Those who pray alone,40 by contrast, must recite that service at its appropriate time.

The same applies to the Morning Service which a congregation may delay in the summer41 — although they do not delay beyond the time for the Shema and She­moneh Esreh.42 Since one who prays alone is forbidden [to do anything,] even to study, until he prays, as stated in sec. 89[:7], he should not wait at all for the time the congregation prays in the synagogue. Instead, he should pray immediately at sunrise.

A person who is located in a town and due to forces beyond his control did not pray with the congregation, but instead, prays by himself after the entire congregation completed their prayers in the synagogue, should nonetheless pray in the synagogue, because it is established and designated as a place for communal prayer, and “a person’s prayers are heeded” there, as stated above. Also, “the Holy One, blessed be He, is to be found in the synagogue,”30 as [implied] by the verse,43 “G‑d stands in the congregation of the Almighty,” i.e., in the meeting place in which people congregate before Him.44

י לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַצִּבּוּר,עז וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ בַּעֲשָׂרָה,עח,28 מִכָּל מָקוֹם בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ,עט,29 וְגַם אֵין תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,פ,30 שֶׁנֶּאֱמַר:פא,31 "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה", בִּמְקוֹם30 רִנָּה שָׁם (תְּהֵא תְּפִלָּה), דְּהַיְנוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁשָּׁם אוֹמְרִים הַצִּבּוּר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בִּנְעִימוֹת קוֹל עָרֵב32 – שָׁם תְּהֵא הַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת.

וְאִם הוּא אָנוּס שֶׁאֵין יָכוֹל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת,פב כְּגוֹן שֶׁתַּשׁ כֹּחוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֶה,פג אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱסֹף עֲשָׂרָה אֵלָיופד,33 – יֵשׁ לוֹ לְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,34 שֶׁהִיא עֵת רָצוֹן,פה,6 וְאֵין תְּפִלָּתוֹ נִדְחֵית, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת בְּרָצוֹן כְּמוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַצִּבּוּר.פו וְאִם מִתְפַּלֵּל מוּסָף בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין שַׁחֲרִית, אוֹ לְהֵפֶךְ – אֵינוֹ נִקְרָא בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין.פז וְהוּא הַדִּין בְּנֵי אָדָם הַדָּרִים בְּיִשּׁוּבִים וְאֵין לָהֶם מִנְיָןפח – יֵשׁ לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּשָׁעָה שֶׁקְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְלִין.

אֲבָל עַרְבִית37 צְרִיכִים לְהַמְתִּין עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים,פט,36 שֶׁלֹּא הֵקֵלּוּ לְהִתְפַּלֵּל מִבְּעוֹד יוֹם38 אֶלָּא מִשּׁוּם טוֹרַח הַצִּבּוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר וּלְאָסְפָם לִתְפִלַּת עַרְבִית בַּלַּיְלָה אִם יִפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה.צ,39 אֲבָל הַמִתְפַּלְלִין בְּיָחִיד40 צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל בִּזְמַנָּהּ.

וְאַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית בִּימוֹת הַקַּיִץ שֶׁהַצִּבּוּר מְאַחֲרִין אוֹתָהּ,צא,41 אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עוֹבְרִין זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה,42 מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד אָסוּר אֲפִלּוּ לִלְמֹד עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סי' פ"טצב – אֵין לוֹ לְהַמְתִּין כְּלָל עַד שָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל מִיָּד בְּנֵץ הַחַמָּה.

וּמִי שֶׁהוּא בָּעִיר וְנֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּרצג וְהוּא מִתְפַּלֵּל בְּיָחִיד לְאַחַר שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ כָּל הַצִּבּוּר תְּפִלָּתָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָקוֹם קָבוּעַ וּמְיֻחָד לִתְפִלַּת צִבּוּרצד וּתְפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמַעַת שָׁם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל, וְגַם מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָצוּי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת,צה,30 שֶׁנֶּאֱמַר:צו,43 "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל", כְּלוֹמַר בְּבֵית מוֹעֵד שֶׁלּוֹ שֶׁנּוֹעָדִים שָׁם לְפָנָיו:44

11 Although one who is weak and cannot come to the synagogue should aim [to] pray at the time the congregation is praying, that is [not an indispensable requirement, but] merely the optimum way to perform the mitzvah,45 for this is a time of [Divine] favor. If he wishes to pray earlier than the congregation, there is no prohibition according to law. Therefore, if his constitution is weak and it is difficult for him to delay eating until after the communal prayers have ended, it is permitted for him to pray earlier at home so that he can eat immediately.46

A person who came to the synagogue, by contrast, is forbidden to pray before the prayers of the congregation,46 whether [he remains] in the synagogue or desires to leave it. Instead, he should wait to pray with the congregation — for the prayers of the multitude are more desirable before the Omnipresent — unless he sees that the time for prayer is passing and the congregation is not reciting Shemoneh Esreh because they are reciting lyrical hymns47 at length or for another reason. In such a situation, he should pray individually so that he can recite She­moneh Esreh at the proper time. If, however, the time for Shemoneh Esreh is not passing, one should not pray before the congregation even though they are taking their time over the recitation of lyrical hymns. Instead, he should follow the guidelines set out in sec. 68[:1].48

If one is ill or under pressure due to other factors beyond his control and cannot wait for the congregation to pray, he may pray earlier, even in the synagogue. If, however, he is not ill, it is merely that his constitution is weak and he needs to eat, he is permitted [to pray] earlier only if he remained home (and did not come to the synagogue at all. If he did come, he is forbidden [to pray earlier] even if he desires to leave the synagogue and pray before the congregation does).

יא אַף עַל פִּי שְׁמִי שֶׁתַּשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶתצז יֵשׁ לוֹ לְכַוֵּן וּלְהִתְפַּלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים, מִכָּל מָקוֹם זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר,45 לְפִי שֶׁהוּא עֵת רָצוֹן. אֲבָל אִם בָּא לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר – אֵין בָּזֶה אִסּוּר מִן הַדִּין. לְפִיכָךְ אִם חַלָּשׁ לִבּוֹ וְקָשֶׁה עָלָיו לְהַמְתִּין מִלֶּאֱכֹל עַד אַחַר גְּמַר תְּפִלַּת הַצִּבּוּר – מֻתָּר לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ בְּבֵיתוֹ כְּדֵי לֶאֱכֹל מִיָּד.46

אֲבָל מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת – אָסוּר לוֹ לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר,צח,46 בֵּין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,צט אֶלָּא יַמְתִּין כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, שֶׁתְּפִלַּת הָרַבִּים הִיא רְצוּיָה יוֹתֵר לִפְנֵי הַמָּקוֹם,ק אֶלָּא אִם כֵּן רוֹאֶה שֶׁזְּמַן הַתְּפִלָּה עוֹבֵר וְאֵין הַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִים,קא לְפִי שֶׁמַּאֲרִיכִים בְּפִיּוּטִים47 אוֹ לְסִבָּה אַחֶרֶת – מִתְפַּלֵּל הוּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בְּעוֹנָתָהּ. אֲבָל אִם אֵין זְמַן תְּפִלָּה עוֹבֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מַאֲרִיכִים בְּפִיּוּטִים – לֹא יַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ לִתְפִלַּת הַצִּבּוּר בִּשְׁבִיל כָּךְ,קב אֶלָּא יִנְהֹג כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סִימָן ס"ח.קג,48

וְאִם הוּא חוֹלֶה אוֹ אָנוּס אֹנֶס אַחֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַמְתִּין עַל הַצִּבּוּר – יָכוֹל לְהַקְדִּים תְּפִלָּתוֹ אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.קד אֲבָל אִם אֵינוֹ חוֹלֶה אֶלָּא שֶׁחַלָּשׁ לִבּוֹ וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַקְדִּים אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְּבֵיתוֹ (שֶׁלֹּא בָּא כְּלָל לְבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל אִם בָּא – אָסוּר אֲפִלּוּ רוֹצֶה לָצֵאת חוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם הַצִּבּוּרקה):

12 When there is a synagogue located in a person’s town and he does not enter it to pray, he is considered as a “wicked neighbor” and brings exile upon himself and his children,49 as it is written,50 “So says G‑d: ‘With regard to all My wicked neighbors who touch the inheritance that I have given as a heritage to My nation... behold, I shall uproot them from their land.’ ”

[Conversely,] anyone who comes to the synagogue early and leaves late will merit long life,49 as it is written,51 “Fortunate is the man who listens to Me, who diligently attends My doors.... He who finds Me has found life.”

If there are two synagogues in a town, it is preferable to go to the more distant one, because one is rewarded for the [additional] paces.52

יב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ נִכְנָס בּוֹ לְהִתְפַּלֵּלקו – נִקְרָא "שָׁכֵן רַע" וְגוֹרֵם גָּלוּת לוֹ וּלְבָנָיו,49 שֶׁנֶּאֱמַר:קז,50 "כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי וגו' הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וגו'".

וְכָל הַמַּשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת – זוֹכֶה לַאֲרִיכוּת יָמִים,קח,49 שֶׁנֶּאֱמַר:קט,51 "אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי וגו'", וּכְתִיב אַחֲרָיו: "כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וגו'". וְאִם יֵשׁ שְׁנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּעִירוֹ – טוֹב לֵילֵךְ לְהָרְחוֹקָה,קי כִּי שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ:קיא,52

13 It is a mitzvah to run to the synagogue and to any other activity involving a mitzvah,22 as it is written,53 “Let us run in pursuit of the knowledge of G‑d.”54 Nevertheless, one should run only as far as the entrance of the synagogue. In the synagogue itself, by contrast, one should proceed with awe and fear. Even on Shabbos, when it is forbidden to take large strides,55 and also during the week, when taking large strides causes one to lose 1/500th of his sight,56 one should nevertheless run to any matter connected with a mitzvah.

By contrast, when one leaves the synagogue, it is forbidden to run or to take large steps, because this implies that tarrying in the synagogue is a burden for him. When does the above apply? When he is going to his business concerns. If, however, he is departing and intends to return, it is a mitzvah for him to run so that he will return speedily. The same applies when one leaves the synagogue to go to the house of study.

יג מִצְוָה לָרוּץ לְבֵית הַכְּנֶסֶת,קיב וְכֵן לְכָל דְּבַר מִצְוָה,קיג,22 שֶׁנֶּאֱמַר:קיד,53 "נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה' וְגו'".54 וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לוֹ לָרוּץ אֶלָּא עַד פֶּתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַצְמָהּ יֵלֵךְ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה.קטו וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּתקטז שֶׁאָסוּר לִפְסֹעַ פְּסִיעָה גַּסָּה,55 וְגַם בְּחֹל נוֹטֶלֶת אֶחָד מִת"ק מִמְּאוֹר עֵינָיוקיז,56 – אַף עַל פִּי כֵן יָרוּץ לְכָל דְּבַר מִצְוָה.

אֲבָל כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת – אָסוּר לָרוּץ וְלֹא לִפְסֹעַ פְּסִיעָה גַּסָּה,קיח לְפִי שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁעִכּוּב בֵּית הַכְּנֶסֶת דּוֹמֶה עָלָיו לְמַשְׂאוּי.קיט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוֹלֵךְ לַעֲסָקָיו, אֲבָל אִם יוֹצֵא עַל מְנָת לַחֲזֹר – מִצְוָה לָרוּץ כְּדֵי לַחֲזֹר מַהֵר.קכ וְכֵן אִם יוֹצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵית הַמִּדְרָשׁ:קכא

14 It is permitted to spit in the synagogue,57 even though it was forbidden to do so in the Mikdash.58 However, out of reverence for the synagogue, one must rub away the spittle with his shoe so that it will not be left exposed there. If there are straw or reeds [covering the floor] in the synagogue, one may spit on them; then it is unnecessary to rub away the spittle, for the reeds cover it. Whether or not it is permitted to spit in the midst of Shemoneh Esreh will be spoken of in sec. 97[:2].

A person who desires to refrain from constantly spitting in the synagogue should chew a sweet root (licorice) before entering. On the eve of Yom Kippur and the eve of Tishah BeAv, however, this is forbidden [lest] the sweetness remain in his mouth59 and when he swallows his saliva, he will swallow this sweetness. (Swallowing saliva itself is not forbidden [on a fast day], as will be explained in sec. 567.60)

יד מֻתָּר לָרֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶתקכב,57 אַף שֶׁהָיָה אָסוּר בַּמִּקְדָּשׁ,קכג,58 וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁפְשְׁפֶנּוּ בְּרַגְלָיוקכד שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְגֻלֶּה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וְאִם יֵשׁ תֶּבֶן אוֹ גֶּמִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – רוֹקֵק עָלָיו וְאֵין צָרִיךְ לְשַׁפְשֵׁף,קכה שֶׁהֲרֵי הָרְקִיקָה מְכֻסָה בְּגֶמִי. וְאִם מֻתָּר לָרֹק בִּתְפִלַּת י"ח – יִתְבָּאֵר בְּסִימָן צ"ז.קכו

וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא לָרֹק תָּדִיר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – יִלְעֹס קֹדֶם כְּנִיסָתוֹ שֹׁרֶשׁ מָתוֹק (שֶׁקּוֹרִין לאקרי"ץ).קכז אֲבָל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וּבְעֶרֶב ט' בְּאָב – אָסוּר שֶׁיִּשָּׁאֵר הַמְּתִיקוּת בְּפִיו59 וּכְשֶׁבּוֹלֵעַ הָרֹק בּוֹלֵעַ הַמְּתִיקוּתקכח (אֲבָל מִשּׁוּם בְּלִיעַת הָרֹק לְבַדּוֹ – אֵין אִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (תקמ"ו) [תקס"ז]קכט):60

15 One should always rise early to attend the synagogue so that he will merit being one of the first ten [to arrive],61 provided he prays there together with them. [If that is the case,] even when a hundred men come afterwards, he is granted a reward equivalent to the reward of them all.

It is desirable that ten men gather together and come to the synagogue as a group.62

טו לְעוֹלָם יַשְׁכִּים אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה וְיִמָּנֶה מֵעֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים.קל,61 וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל שָׁם עִמָּהֶם,קלא שֶׁאֲפִלּוּ מֵאָה בָּאִין אַחֲרָיו – נוֹתְנִים לוֹ שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

וְטוֹב שֶׁיֵּאָסְפוּ עֲשָׂרָה וְיָבוֹאוּ בְּיַחַד62 לְבֵית הַכְּנֶסֶת:קלב

16 When two people remained alone as the last ones in the synagogue and one of them hurried and completed his prayers before the other, he is required to perform a kindness for his friend and wait for him63 if [(a)] the synagogue is located in the fields [outside a town], where there is a concern that demons will harm [an isolated individual],64 or even if [(b)] it is located in a town, but they recited the Evening Service at night, and his friend will be afraid to remain there alone and this will distract him while he is praying.

If, however, his friend entered the synagogue alone and began to pray at a time at which it would be impossible for him to finish his prayers together with the congregation, he has made it apparent that he does not fear to remain there alone. Therefore, according to law, there is no necessity to wait for him. Nevertheless, it is pious conduct65 to wait for him, even in such a situation, even when the synagogue is located in a town, and even after the Morning and Afternoon Services.

The above applies when one’s friend prolongs the recitation of the prayers that are commonly recited by the entire congregation. If, however, he prolongs [his prayers by reciting additional] requests and supplications, there is no necessity to wait for him.

טז שְׁנַיִם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַדָּם אַחֲרוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּמִהֵר אֶחָד וְסִיֵּם תְּפִלָּתוֹ קֹדֶם חֲבֵרוֹקלג – חַיָּב לִגְמֹל חֶסֶדקלד עִם חֲבֵרוֹ וּלְהַמְתִּין עָלָיו,63 אִם הוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבַּשָּׂדוֹתקלה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֲשַׁשׁ מַזִּיקִין,קלו,64 אוֹ אֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבָּעִיר אֶלָּא שֶׁהִיא תְּפִלַּת עַרְבִיתקלז שֶׁמִּתְפַּלְלִים בַּלַּיְלָה, וּמְפַחֵד חֲבֵרוֹ לְהִשָּׁאֵר שָׁם יְחִידִי וְעַל יְדֵי כָּךְ מִתְבַּלְבֶּלֶת תְּפִלָּתוֹ.קלח וְאִם חֲבֵרוֹ נִכְנָס יְחִידִי בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא יוּכַל לְסַיֵּם עִמָּהֶם תְּפִלָּתוֹ וְאַף עַל פִּי כֵן עָמַד לְהִתְפַּלֵּלקלט – הֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ מְפַחֵד לִשָּׁאֵר יְחִידִי, לְפִיכָךְ אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עָלָיו מִן הַדִּין. אֲבָל מִדַּת חֲסִידוּתקמ,65 לְהַמְתִּין עָלָיו אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן זֶה, וַאֲפִלּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבָּעִיר,קמא וַאֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. וְכָל זֶהקמב כְּשֶׁחֲבֵרוֹ מַאֲרִיךְ בְּסֵדֶר הַתְּפִלּוֹת שֶׁדֶּרֶךְ כָּל הַצִּבּוּר לְאָמְרָם,קמג אֲבָל אִם מַאֲרִיךְ בְּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים – אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עָלָיו:

17 [The following rules apply if one] is traveling on a journey and, while it is still day, he reaches an inn where he desires to spend the night. If there is a place where ten people pray together [as a minyan] within four mils66 ahead [on his route], he must proceed to that place and spend the night there, provided he will be able to arrive there while there is still ample time during the day and he will not have to travel alone.67 (The Sages) did not, however, trouble him to travel more than four mils.

If it would be necessary for him to retrace his steps, he is required to return no more than a mil in order to pray with [a quorum of] ten. (Similarly, a person who lives in a residential area within a mil of a place where ten people pray [as a quorum] is obligated to go there every morning and evening to pray with [a quorum of] ten.)

It goes without saying that one should not rise early in order to travel from a town where they pray with [a quorum of] ten [to deal with] a private concern68 if it is possible after prayer for him to reach his destination while there is still ample time during the day and he would not have to travel alone. ([This applies] even if he desires to rise early and set out before the time for prayer arrives.)

[The rationale is that] the status of communal prayer, although it is a Rabbinic commandment,69 surpasses that of a positive Scriptural commandment,70 since [in such prayer] G‑d’s name is sanctified in public.71 [This is reflected by the fact that] it is permitted to violate a positive Scriptural commandment and free one’s bondman to enable [a quorum of] ten to be formed,72 as explained in Yoreh Deah, sec. 267.73

Nevertheless, Torah study is greater than all [of the mitzvos]. (Thus the Sages included concentration during prayer among the many [praiseworthy deeds] for which a person derives benefit in This World and the principal remains for him in the World to Come. They nevertheless said that “Torah study is equivalent to all [these activities].”)74 Accordingly, one whose Torah study is his [continuous] occupation without ceasing (except to [obtain] the necessities for his physical needs and his studies) should not suspend his studies and go to the synagogue to pray. Instead, he should pray at home with [a quorum of] ten. If he cannot find ten [among whom he can pray], it is preferable that he pray alone [at home] rather than suspend his study while he is walking to the synagogue.

Nevertheless, one should not accustom himself to such conduct, lest the common people learn from him and neglect [their attendance of] the synagogue, for they will not give him the benefit of the doubt [and assume] that it was for the sake of his studies that he did not come to the synagogue.75 For this reason, too, [a Torah scholar] should not engage in study in a synagogue while the congregation is reciting prayers for atonement or supplications (or during the Reading of the Torah). See sec. 146.76

If, however, he can gather ten people to his home, it is a greater mitzvah for him to pray in the place established for study in his home than for him to leave off his studies and go to the synagogue — even though more people are present there, [thus enhancing] the glory of the King.77 Needless to say, [there is a preference that one pray in] a house of study designated for the public, for its holiness exceeds that of a synagogue, (as will be explained in sec. 153).78 It is a mitzvah (even for someone whose Torah study is not his constant occupation to pray there rather than in a synagogue, even if there are not as many people [praying there] as in the synagogue, provided he prays there with [a quorum of] ten).79

יז הַהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ לְמָלוֹן מִבְּעוֹד יוֹםקמד וְרוֹצֶה לָלוּן שָׁם,קמה אִם יֵשׁ לְפָנָיו עַד ד' מִילִין66 וְעַד בִּכְלָל מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְלִין בַּעֲשָׂרָהקמו – צָרִיךְ לֵילֵךְ לָלוּן שָׁם,קמז אִם יָכוֹל לָבוֹא שָׁם בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל [וְ]שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ לָלֶכֶת יְחִידִי,קמח,67 אֲבָל יוֹתֵר מִד' מִילִין – לֹא הִטְרִיחוּהוּ (חֲכָמִים). וּלְאַחֲרָיו – צָרִיךְ לַחֲזֹר עַד מִיל וְלֹא עַד בִּכְלָלקמט כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲשָׂרָה (וְהוּא הַדִּין הַדָּר בְּיִשּׁוּב תּוֹךְ מִיל לְמָקוֹם שֶׁמִתְפַּלְלִין שָׁם בַּעֲשָׂרָה – חַיָּב לֵילֵךְ בְּכָל יוֹם בֹּקֶר וְעֶרֶב לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲשָׂרָהקנ).

וּמִכָּל שֶׁכֵּןקנא שֶׁלֹּא יַשְׁכִּים אָדָם לֵילֵךְקנב לִדְבַר הָרְשׁוּתקנג,68 מֵעִיר שֶׁמִתְפַּלְלִין שָׁם בַּעֲשָׂרָה, אִם יָכוֹל לָבוֹא לִמְחוֹז חֶפְצוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְשֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ לָלֶכֶת יְחִידִי אַחַר הַתְּפִלָּה (וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹצֶה לְהַשְׁכִּים וְלֵילֵךְ קֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּהקנד), שֶׁתְּפִלַּת הַצִּבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְוָה מִדִּבְרֵיהֶםקנה,69 הִיא גְּדוֹלָה מִמִּצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה,70 הוֹאִיל וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ ה' בָּרַבִּים,קנו,71 שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לַעֲבֹר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה וּלְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה,72 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סי' (רמ"ז) [רס"ז].קנז,73

וּמִכָּל מָקוֹם, תַּלְמוּד תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֻּלָּםקנח (שֶׁהֲרֵי מָנוּ עִיּוּן תְּפִלָּה עִם הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ "וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם"קנט).74 לְפִיכָךְ מִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ וְאֵינוֹ מִתְבַּטֵּל כְּלָלקס (כִּי אִם לִדְּבָרִים הֶכְרֵחִיים לְצָרְכֵי גּוּפוֹ וְלִמּוּדוֹ) – אֵין לוֹ לְבַטֵּל מִלִּמּוּדוֹ וְלֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא יִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ בַּעֲשָׂרָה, וְאִם לֹא יִמְצָא עֲשָׂרָה – טוֹב לוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל יְחִידִי מִשֶּׁיִּתְבַּטֵּל מִלִּמּוּדוֹ בִּשְׁעַת הֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת.

וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּכָךְ, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ וְיִתְבַּטְּלוּ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת,קסא כִּי לֹא יָדוּנוּ אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת שֶׁבִּשְׁבִיל לִמּוּדוֹ אֵינוֹ בָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת.75 וּמִטַּעַם זֶה אֵין לוֹ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים סְלִיחוֹת וְתַחֲנוּנִיםקסב (אוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָהקסג), עַיֵּן סִימָן קמ"ו.קסד,76

אֲבָל אִם יָכוֹל לֶאֱסֹף אֵלָיו עֲשָׂרָה לְבֵיתוֹ – מִצְוָה יוֹתֵר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם מִדְרָשׁוֹ הַקָּבוּעַ לוֹ בְּבֵיתוֹקסה מִשֶּׁיְּבַטֵּל לִמּוּדוֹ וְיֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם רֹב עַם שֶׁהוּא הַדְרַת מֶלֶךְ.קסו,77 וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַקָּבוּעַ לָרַבִּיםקסז שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ גְּדוֹלָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶתקסח (כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן (קצ"ג) [קנ"גקסט]).78 וּמִצְוָה (אַף לְמִי שֶׁאֵין תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ לְהִתְפַּלֵּל שָׁם יוֹתֵר מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ רֹב עַם כְּמוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל בּוֹ בַּעֲשָׂרָה):79

18 One should determine a fixed place in which to pray, and not change it80 unless there is a great necessity. Indeed, “whoever establishes a fixed place for prayer will have the G‑d of Avraham assist him.”22 Thus we find that Avraham established a fixed place for prayer, as it is written, “And Avraham rose early in the morning, [going] to the place where he stood.”81

It is not sufficient that one designate a specific synagogue in the town in which to pray; within that regular synagogue he must also have a fixed place. Anywhere within a radius of four cubits is considered as one place,82 for it is impossible to be exact.

Even when one prays at home he should designate a fixed place [for prayer], where the members of his household will not disturb him.

יח יִקְבַּע מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא יְשַׁנֵּהוּ,קע,80 אִם לֹא לְצֹרֶךְ גָּדוֹל.קעא וְכָל מִי שֶׁקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ – אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ,קעב,22 שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם שֶׁקָּבַע מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:קעג "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם כו'".81

וְאֵין דַּי בְּמַה שֶּׁיִּקְבַּע לוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶחָד בָּעִיר לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ,קעד אֶלָּא גַּם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁקָּבוּעַ בּוֹ – צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לוֹ מָקוֹם קָבוּעַ. וְכָל תּוֹךְ ד' אַמּוֹת חָשׁוּב מָקוֹם אֶחָד,82 שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם.קעה וְגַם כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ – יִקְבַּע לוֹ מָקוֹם, שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ בְּנֵי הַבַּיִת:קעו

19 One should always enter the synagogue as far as “the width of two entrances” and then pray,49 as [implied by] the phrase,83 “to watch the doorposts of My entrances.”

There are some who interpret “the width of two entrances” as meaning that one should proceed inward a space of eight handbreadths and not sit directly near the entrance, because this makes it appear that he regards [the time spent] tarrying in the synagogue as a burden and he [seeks] to be close to the door, ready to depart. Nowadays, according to this interpretation, when everyone “knows his place”84 [in the synagogue], it is of no consequence if one has a fixed place near the entrance, for it is known that he is sitting there only because this is his seat.85

Others explain that the reason [for the above directive] is that [a person sitting by the entrance] will look outside and will not be able to concentrate. According to this [explanation], if [the entrance] is not open to the public domain,86 there is no difficulty.

Yet others interpret [the directive to mean] that one should not hurry and begin to pray immediately after he enters. Instead, he should pause for as long as it takes to walk “the width of two entrances,” i.e., eight handbreadths. It is appropriate to take all the above interpretations into consideration.

Some authorities87 maintain that one who prays should enter through two doorways, as implied by [the plural form of] the phrase,88 “who diligently attends My doors.” This is why a synagogue customarily has a foyer.

יט לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם שִׁעוּר ב' פְּתָחִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל,קעז,49 שֶׁנֶּאֱמַר:קעח,83 "לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי".

יֵשׁ מְפָרְשִׁיםקעט שִׁעוּר ב' פְּתָחִים, דְּהַיְנוּ רֹחַב ח' טְפָחִיםקפ יִכָּנֵס לִפְנִים, שֶׁלֹּא יֵשֵׁב אֵצֶל הַפֶּתַח, לְפִי שֶׁנִרְאֶה עָלָיו כְּמַשּׂאוֹי עִכּוּב בֵּית הַכְּנֶסֶתקפא וְיִהְיֶה מְזֻמָּן סָמוּךְ לַפֶּתַח לָצֵאת. וּלְפִי זֶה עַכְשָׁו שֶׁכָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ,קפב,84 אִם יֵשׁ לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד אֵצֶל הַפֶּתַח – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹשֵׁב שָׁם אֶלָּא דֶּרֶךְ קְבִיעוּת.85

וְיֵשׁ מְפָרְשִׁיםקפג הַטַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁמַּבִּיט לַחוּץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן. וּלְפִי זֶה אִם אֵינוֹ פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים86 – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.

וְיֵשׁ מְפָרְשִׁיםקפד שֶׁלֹּא יְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד כְּשֶׁיִּכָּנֵס, אֶלָּא יִשְׁהֶה כְּדֵי הִלּוּךְ שִׁעוּר ב' פְּתָחִים, דְּהַיְנוּ ח' טְפָחִים.

וְנָכוֹן לָחוּשׁ לְכָל הַפֵּרוּשִׁים.קפה

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקפו,87 שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ לִכָּנֵס לִפְנִים מִב' דְּלָתוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר:קפז,88 "לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי וגו'". וְלָכֵן נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת אַכְסַדְרָה לִפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת:קפח

20 Nothing may intervene89 between a person reciting Shemoneh Esreh and the wall [in front of him],90 as [indicated by] the verse,91 “And Chizkiyahu92 turned his face to the wall and prayed.” An object that is fixed in place, e.g., a large ark or a small ark, is not considered as intervening. Similarly, the beds in our era, which are made to lie upon and are not normally moved about,93 are considered as fixtures and do not intervene.

Only an object as high as ten handbreadths and as wide as four handbreadths square is considered as intervening; a small object is not considered as intervening between [the worshiper] and the wall. Moreover, any object that is needed for prayer — even if it is very large, such as a table at home on which a Siddur is placed — is not considered as intervening. It has therefore become common for every congregant in the synagogue to have in front of him a small table (a shtender) on which Siddurim are placed, even though it may be ten handbreadths high and four handbreadths wide.

All of the above represents the optimum manner in which to perform the mitzvah. If, however, it is not easy to pray communally without having an object [of these dimensions] interposing between oneself and the wall — such as sometimes, when ten men are praying in a room, and it is impossible for every man to stand without something interposing between himself and the wall — one should not refrain from praying communally for this reason, for no prohibition is entailed when this situation is dictated by crowded conditions. Nevertheless, one should close his eyes or pray from a Siddur94 and not look outside it so that his concentration will not be distracted by the intervening object in front of him.

כ הַמִּתְפַּלֵּל י"חקפט צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ89 בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר,קצ,90 שֶׁנֶּאֱמַר:קצא "וַיַּסֵּב חִזְּקִיָּהוּ92 פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל". וְדָבָר קָבוּעַ כְּגוֹן אָרוֹן וְתֵבָה – אֵינָם חוֹצְצִין.קצב וְכֵן מִטּוֹת שֶׁלָּנוּ הָעֲשׂוּיִים לִשְׁכִיבָה וְאֵין דֶּרֶךְ לְטַלְטְלָן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם93 – נִקְרֵאת דָּבָר קָבוּעַ וְאֵינָן חוֹצְצוֹתץקצג וְאֵינוֹ חוֹצֵץ אֶלָּא דָּבָר גָּדוֹל שֶׁגָּבְהוֹ י' טְפָחִים וְרָחֳבּוֹ ד' טְפָחִים עַל ד' טְפָחִים,קצד אֲבָל דָּבָר קָטָן אֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק בֵּינוֹ לַקִּיר. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא צֹרֶךְ הַתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל הַרְבֵּה – אֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק,קצה כְּגוֹן הַשֻּׁלְחָן שֶׁבַּבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין עָלָיו הַסִּדּוּר. וְלָכֵן נָהֲגוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁיֵּשׁ לִפְנֵי כָּל אֶחָד שֻׁלְחָן קָטָן (שֶׁקּוֹרִין שטענדי"ר) שֶׁמַּנִּיחִין עָלָיו הַסִּדּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁגָּבוֹהַּ י' וְרָחָב ד'.

וְכָל זֶה לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר, אֲבָל אִם אִי אֶפְשָׁר בְּקַלּוּת לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר שֶׁגָּבוֹהַּ י' וְרָחָב ד' חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר,קצו כְּגוֹן לִפְעָמִים שֶׁמִּתְפַּלְלִים בַּעֲשָׂרָה בְּאֵיזוֹ חֶדֶר וְאִי אֶפְשָׁר לְכָל אָדָם לַעֲמֹד בְּלֹא חֲצִיצָה בֵּינוֹ לַכֹּתֶל – אַל יִמָּנַע מִתְּפִלַּת הַצִּבּוּר בִּשְׁבִיל זֶה, כִּי אֵין בָּזֶה אִסּוּר כְּשֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ מִצַּד דֹּחַק הַמָּקוֹם. וּמִכָּל מָקוֹם יַעֲצִים עֵינָיוקצז אוֹ יִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּרקצח,94 וְלֹא יַבִּיט לַחוּץ, וְלֹא יָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כַּוָּנָה עַל יְדֵי דָּבָר הַחוֹצֵץ שֶׁלְּפָנָיו:

21 Animals are considered as intervening entities; people are not, for they are of the same type as [the worshiper himself].95 There is an authority who maintains that one should not pray behind any person. It is proper to give weight to his words, but according to law, it is only forbidden to pray behind one’s mentor,96 as will be explained below.97

כא בַּעֲלֵי חַיִּים חוֹצְצִין.קצט וְאָדָם אֵינוֹ חוֹצֵץ,ר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ.95 וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵררא שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר מִלְּהִתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי שׁוּם אָדָם. וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.רב אֲבָל מִן הַדִּין אֵין אִסּוּר אֶלָּא בַּאֲחוֹרֵי רַבּוֹ,רג,96 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן:רד,97

22 According to law, tapestries that are hung on synagogue walls as decorations are not considered as intervening objects. [Nevertheless,] it is not proper to pray in front of them, lest one gaze at their design and not focus his attention on his prayers. If it happens that one is praying in front of [such tapestries], he should close his eyes. Likewise, if the synagogue walls are [to be] decorated with drawings, it is proper that they should not be painted at eye level, but over a man’s height. For this reason, it is also not right to have pictures in prayer books, lest they distract one’s attention.

Tapestries that depict nonsensical images98 are forbidden — even to be sat upon — in the synagogue. Instead, they should be removed, so that no trace of them remains in the synagogue — for why should we leave something that is designated for their99 rites in our synagogue? (Outside a synagogue, by contrast, even if forbidden images are depicted upon them as explained in Yoreh Deah, sec. 141,100 they can be made permissible for use by means of bittul, as explained in Yoreh Deah, sec. 139 and 146.101)

כב בְּגָדִים הַמְּצֻיָּרִים שֶׁתּוֹלִים בְּכָתְלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת לְנוֹי,רה אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַדִּין אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם חֲצִיצָה – אֵין נָכוֹן לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא מַבִּיט בְּצִיּוּרָם וְלֹא יְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ. וְאִם יִקְרֶה לוֹ לְהִתְפַּלֵּל נֶגְדָּם – יַעֲצִים עֵינָיו.רו וְגַם כְּשֶׁמְּצַיְּרִים כָּתְלֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת – נָכוֹן שֶׁלֹּא לְצַיֵּר צִיּוּרִים נֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם,רז אֶלָּא לְמַעְלָה מִקּוֹמַת אִישׁ. וְלָכֵן אֵין נָכוֹן גַּם כֵּן לְצַיֵּר צִיּוּרִים בַּסְּפָרִים שֶׁמִּתְפַּלְלִין בָּהֶם,רח שֶׁלֹּא תִּתְבַּטֵּל הַכַּוָּנָה.

אֲבָל בְּגָדִים שֶׁמְּצֻיָּר עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי תִּפְלוּת98 – אֲפִלּוּ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אָסוּר,רט וְצָרִיךְ לְהוֹצִיאָם מִבֵּית הַכְּנֶסֶת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לָנוּ שׁוּם דָּבָר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, כִּי מַה לָּנוּ לְהַנִּיחַ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ דָּבָר שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְתִפְלָתָם99 (אֲבָל שֶׁלֹּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲפִלּוּ מְצֻיָּר עֲלֵיהֶן צוּרוֹת הָאֲסוּרִים כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קמ"א100 – יֵשׁ לָהֶן תַּקָּנָה עַל יְדֵי בִּטּוּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן קל"ט (וְקמ"ה) [וְקמ"ו]רי):101

23 One should not pray beside his mentor102 or behind his mentor unless he moves four cubits away, because by standing in prayer beside [him] he is creating the impression that they are of equal status, and [standing directly] behind [him] is also an expression of conceit. It goes without saying that one should not pray [while standing] in front of one’s teacher, with one’s back toward him, unless he distances himself by four cubits.

Some authorities maintain that all [the above] applies [only] when they are praying without a quorum.103 In a synagogue, by contrast, if this is the manner in which they are seated, there is no need for concern if one prays while standing before or behind [his teacher]. Although it is desirable to be stringent, the custom is to be lenient. At the very least, one should be careful to distance oneself behind one’s mentor so that he will be able to step back three steps [after completing She­moneh Esreh]104 without having to wait for him to finish his own prayers, for this would inconvenience and delay his mentor.

If one is both a colleague and a student [of a mentor], it is permitted [to pray while standing behind him],105 but it is forbidden to pray in front of him even [in such a situation] unless [one distances himself], as explained above.

כג לֹא יִתְפַּלֵּל בְּצַד רַבּוֹ102 וְלֹא אֲחוֹרֵי רַבּוֹריא עַד שֶׁיַּרְחִיק ד' אַמּוֹת,ריב מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה מִצַּד רַבּוֹ – מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הֵם שָׁוִים,ריג וַאֲחוֹרֵי רַבּוֹ גַּם כֵּן יוּהֲרָא הוּא. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו וַאֲחוֹרָיו לְרַבּוֹ,ריד אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק ד' אַמּוֹת.רטו

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםרטז שֶׁכָּל זֶה כְּשֶׁמִּתְפַּלְלִין בְּיָחִיד,103 אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אִם כָּךְ הוּא סֵדֶר יְשִׁיבָתוֹ – אֵין לָחוּשׁ אִם מִתְפַּלֵּל לְפָנָיו אוֹ לְאַחֲרָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁטּוֹב לְהַחְמִיר – הַמִּנְהָג לְהָקֵל.ריז וְעַל כָּל פָּנִים צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיַּרְחִיק מֵאֲחוֹרֵי רַבּוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל רַבּוֹ לִפְסֹעַ ג' פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו,ריח,104 וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין עָלָיו עַד שֶׁיְּסַיֵּם הוּא אֶת תְּפִלָּתוֹ,ריט וְנִמְצָא גּוֹרֵם טֹרַח וְעִכּוּב לְרַבּוֹ. וְאִם הוּא תַּלְמִיד חָבֵר – מֻתָּר.רכ,105 אֲבָל לִפְנֵי רַבּוֹ אָסוּר אֲפִלּוּ בְּתַלְמִיד חָבֵר,רכא אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

24 Shemoneh Esreh may not be recited in any place in which it is forbidden to recite the Shema.106 Just as for the recitation of the Shema one must distance oneself from feces,107 urine,108 a foul odor,109 a corpse,110 and the sight of nakedness,111 so too, must one distance himself for the recitation of Shemoneh Esreh.

כד כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיאַת שְׁמַע – אֵין מִתְפַּלְלִין בּוֹ.רכב,106 וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִין מִצּוֹאָהרכג,107 וּמֵי רַגְלַיִםרכד,108 וְרֵיחַ רַערכה,109 וּמִן הַמֵּתרכו,110 וּמֵרְאִיַּת הָעֶרְוָהרכז,111 לִקְרִיאַת שְׁמַע – כָּךְ מַרְחִיקִין לִתְפִלָּה:

25 If a person was standing and reciting Shemoneh Esreh and a child urinated in the synagogue,112 he should remain silent until someone brings water to pour over the urine.113 Alternatively, [while in the midst of Shemoneh Esreh,] he should either walk forward until the urine is four cubits behind him, or walk to the side if he cannot walk forward, or leave the synagogue, and complete Shemoneh Esreh.

It is better to move than to remain silent [until water is brought], for he may have to wait the amount of time it takes to complete [She­moneh Esreh] in its entirety, [in which instance] he would be required to begin it anew.114 Thus, [by waiting,] he would be bringing about the unnecessary recitation of a blessing.

כה הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְהִשְׁתִּין תִּינוֹק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת112 – יִשְׁתֹּק עַד שֶׁיָּבִיאוּ מַיִם לְהָטִיל עַל הַמֵּי רַגְלַיִם,רכח,113 אוֹ יְהַלֵּךְ לְפָנָיו עַד שֶׁיִּהְיוּ מֵי רַגְלַיִם לְאַחֲרָיו ד' אַמּוֹת, אוֹ יֵלֵךְ לִצְדָדָיו אִם אִי אֶפְשָׁר לְפָנָיו, אוֹ יֵצֵא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְיִגְמֹר תְּפִלָּתוֹ. וְיוֹתֵר טוֹב לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵררכט וְלֹא לִשְׁתֹּק, כִּי שֶׁמָּא יִשְׁהֶה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ וְיִצְטָרֵךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ,רל,114 וְנִמְצָא גּוֹרֵם בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה:רלא

See sec. 91.
See sec. 92.
See sec. 98.
Berachos 10b.
Tehillim 130:1
For the laws that apply when he cannot stand, see sec. 94:7.
Lit., “the emissary of the congregation,” who leads them in prayer.
In Talmudic times, in addition to the fixed Aron Kodesh in which the Torah scrolls were permanently housed, a movable ark was placed at the front of the synagogue. Before it, not on a podium, but in a slight depression in the floor, stood the sheliach tzibbur. (See Rambam, Hilchos Tefillah 11:3, and commentaries there.) Today such a depression is seen only rarely, as in the medieval Altneuschul in Prague. Nevertheless, the phrase “descend before the Ark” is still in use.
A handbreadth (tefach) is a little over three inches (i.e., 8 cm, according to Shiurei Torah 3:25; see also Shiurei Mikveh, p. 182).
Lit., “craftsmen.”
Berachos 16a.
The fact that our Sages made allowances of this nature demonstrates how seriously a worker should take his commitment to his employer. (See Rambam, end of Hilchos Sechirus (Laws of Hiring) and the Alter Rebbe’s Hilchos She’ilah U’Sechirus, subsection 20.) Today, when workers are not required to labor on behalf of their employers from sunrise to sunset as was the norm in the Talmudic era, employees normally pray before reporting to work so that these allowances need not be taken. (See R. Yaakov Yeshayahu Blau, Pis’chei Choshen, Vol. 3, ch. 7, note 25.)
Berachos 34b.
Daniel 6:11. The verse continues, “...and three times a day he would kneel and pray and give thanks to G‑d.”
In the Holy Tongue, etymological affinity is not arbitrary. Interestingly, the Aram. word כַּוִּין (“windows”) shares a root in the Holy Tongue with כִּוּוּן (“direction”) and כַּוָּנָה (“devout intent”).

Throughout these sections, depending on each context, kavanah is variously translated as “concentration,” “devout intent,” “focusing one’s thoughts,” and the like.
This custom is not currently widespread. (See the end of subsection 20 below.)

For instructive insights on the subject of concentration during prayer, see ch. 28 (particularly its latter passages) in the Alter Rebbe’s Likkutei Amarim — Tanya (see Vol. 1 of Lessons In Tanya, Kehot, N.Y., 5742/1982).
This recommendation springs from the metaphor of the Zohar (Vol. II, p. 251a) that speaks of the twelve “windows” — sublime angels — that open the way for the ascent of our prayers.

Incidentally, synagogue windows are customarily large (see sec. 433:37 in the present work).
The Alter Rebbe is echoing the scholars who lived in Western Europe where the synagogues faced east, more or less in the direction of Jerusalem. See sec. 94:2 below.
Berachos 3a.
Loc. cit., 43b.
On the subject of demons, see R. Avraham Yitzchak Sperling-Danzig, Taamei HaMinhagim (Lvov, 5656/1896), p. 522, citing Nishmas Chayim by Menasheh Ben Yisrael.
Berachos 6b.
See subsection 10.
Yechezkel 8:16, where the Prophet Ezekiel is shown a gathering of people in the Courtyard of the Beis HaMikdash with their backs to that holy edifice, prostrating themselves to the sun.
See sec. 94:1.
In the original, reshus.
Berachos 8b.
And thus he will not forfeit the superior value of communal prayer.
Mishlei 14:28. I.e., there will be more people praying in the synagogue. This principle is applied in several halachic contexts; e.g., sec. 59:4, sec. 213:6.
Berachos 6a.
Malachi 1:8.
Rashi on Berachos 6a.
A minyan at home would not have to coincide with the prayers in the synagogue.
Berachos 7b.
In the original, es ratzon (Berachos 8a); see also sec. 591:14.
The halachic definition of the beginning of night.
In contrast to congregations that may recite that service during the daytime, as the Alter Rebbe proceeds to explain. This was — and still is — the custom in certain communities, particularly in extreme northerly or southerly latitudes during the summer, when night falls very late. (In such cases, the Shema is recited again after nightfall.)
In the original, mibeod yom — lit., “while it is yet day.”
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. (Note, however, sec. 267:2 and sec. 489:12. At the end of his Responsum 7, the Alter Rebbe states that despite this leniency that was common in that part of the world in earlier generations, the stringent approach is more widespread today. See also sec. 235:1 in the Tur and in the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro.)
Here this means “without a minyan.”
I.e., since the sun rises very early in the summer, it is possible that the congregation will gather relatively late for communal prayer.
For the Shema must be recited before the end of the third seasonal hour of the day, and Shemoneh Esreh, before the end of the fourth, as stated in sec. 58:3 and sec. 89:1, respectively.
Tehillim 82:1, translated here in the spirit of the present context.
In Likkutei Sichos (Vol. 14, p. 77, footnote 42) the Rebbe discusses the question of whether this concept applies to the performance of other mitzvos besides prayer. Seemingly, since G‑d’s Presence is manifest in the synagogue, that should augment the spiritual dimension of any positive act. Nevertheless, the halachic authorities mention this point only with regard to prayer.
In the original, mitzvah min hamuvchar.
Berachos 28b.
In the original, piyyutim.
In that source, after a lengthy discussion of the issues involved, the Alter Rebbe concludes: “In a place where it is customary to recite [such hymns], a person should not separate himself from the community and should recite the hymns together with them.”
Berachos 8a.
Yirmeyahu 12:14.
Mishlei 8:34-35.
Bava Metzia 107a. This refers to walking by foot, not to traveling by coach (Responsa Torah Lishmah). A Torah scholar should not undertake such efforts at the expense of his Torah study (Responsa Yechaveh Daas).
Hoshea 6:3.
Running — i.e., actively endeavoring — to perform a mitzvah will lead to a knowledge of G‑d. The Gemara (Berachos, loc. cit.) cites a separate prooftext for each of the above two teachings — about running to the synagogue, and running for other activities involving a mitzvah. Here, both teachings are quoted in one sequence, because running to the synagogue and eagerly pursuing other mitzvos are both conducive to a greater awareness of G‑d. (See Likkutei Sichos, Vol. 17, p. 373ff.)
Berachos 6b; see sec. 301:1.
Shabbos 113b; see sec. 271:19
Berachos 62b.
And a synagogue is called mikdash me’at — “a miniature Sanctuary” (Megillah 29a).

The above prohibition applies in fact to the entire Temple Mount, since the term Mikdash (“Sanctuary”) in the Alter Rebbe’s text signifies — as in his source, Berachos 62b — not only the actual edifice of the Beis HaMikdash but also the entire holy compound.
See sec. 612:7.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See Magen Avraham 567:8.
Who constitute a minyan, the quorum necessary for communal prayer. See Berachos 47b and sec. 55:2.
Zohar, Vol. III, p. 126a. However, this practice is not commonly encountered.
Berachos 5b.
See subsection 5 above; see also sec. 43:3 and sec. 268:13.
In the original, middas chassidus.
A mil is approximately a kilometer. The measure of four mils appears in additional instances of the requirement to go out of one’s way to fulfill a mitzvah; see sec. 92:4 and 163:1.
Pesachim 46a.
In the original, dvar hareshus — lit., “a permitted matter”; i.e., something that is optional, as opposed to a religious obligation.
In the original, mitzvah midivreihem — lit., “a commandment from their words,” where the implied antecedent of “their” is “the Talmudic Sages.”
And therefore certainly warrants going out of one’s way to fulfill it.
The public sanctification of G‑d’s name is considered as one of the positive Scriptural commandments (Sefer HaMitzvos, positive commandment 9; Sefer HaChinuch, mitzvah 296). Though this mitzvah primarily concerns martyrdom, it also relates to other ways in which the Divine name is sanctified in public (see Rambam, Hilchos Yesodei HaTorah, end of ch. 5). By extension, it can also be applied to communal prayer, for through certain prayers (such as Kaddish and Kedushah) G‑d’s name is sanctified in public, by the quorum of ten worshipers.
Berachos 47b.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See sec. 267:79 in the Tur and in the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro. Rambam (Sefer HaMitzvos, positive commandment 235) and Sefer HaChinuch (mitzvah 347) consider the charge (Va­yikra 25:46), “And you shall have them (i.e., Canaanite bondmen) work for you forever,” as one of the Torah’s 613 mitzvos.
Peah 1:1; Shabbos 127a; Hilchos Talmud Torah in the present Bilingual Edition, sec. 4:5.
Indeed, they may emulate his seeming laxity.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro 146:2 and commentaries there.
See subsection 10 above.
This section of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not extant. See sec. 153:1 in the Tur and in the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro. See also Hilchos Talmud Torah, loc. cit.
On the various meanings of parentheses in the original text, see sec. 89, footnote 35 above.
Nor depart from it temporarily.
Bereishis 19:27, where “stood” implies “stood in prayer” (see Berachos 6b).
Hence if someone occupies one’s place in the synagogue, this halachah is no reason to ask him to move. One may stand or sit nearby.
Mishlei 8:34. See also sec. 372:5.
An idiom borrowed from Avos 6:6.
And not out of unseemly haste.
Because there is (e.g.) a foyer intervening.
Talmud Yerushalmi, Berachos 5:1.
Mishlei 8:34.
In the original, the recurring verb is chotzetz; the corresponding noun is chatzitzah.
Berachos 5b. For an additional explanation, see sec. 98:4.
Yeshayahu 38:2.
Hezekiah, King of Judea.
In contrast to the movable couches of Talmudic times (see Turei Zahav 90:5, and Magen Avraham 90:36).
This is recommended as an aid to concentration at any time. See also sec. 93:1.
This is an instance of the halachic principle that min bemino eino chotzetz: a substance of one type is never considered as an intervention relative to a substance of the same type. (For other instances, see Sukkah 37b and Zevachim 110a.)
I.e., the teacher from whom one received most of his learning (see Rambam, Hilchos Talmud Torah 5:9). One is required to honor other teachers and Torah scholars also, but not to the same degree. (See Pri Megadim: Eshel Avraham 90:39.)
See subsection 23 below.
The Alter Rebbe’s source, the Responsa of Rabbeinu Asher (sec. 5:2), relates to a query about hanging Arab prayer mats in a synagogue, which were decorated with images recalling Mecca or even a pagan divinity.
I.e., pagan.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the corresponding section in the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro.
These sections are not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. See the corresponding sections in the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro. As explained there, bittul signifies the nullification of an object’s connection with idolatry by having a non-Jew deprecate it in some manner before it comes into the possession of a Jew. If an idolatrous object is owned by a Jew, that connection cannot be nullified through bittul.
Berachos 27a, b.
Lit., “individually.”
This applies only if by stepping back, one would be approaching within four cubits of someone who has not yet completed Shemoneh Esreh. See sec. 102:5 below, and Mishnah Berurah, sec. 102.
Berachos 27b.
See sec. 74:1.
See sec. 79:1.
See sec. 76:9; sec. 78:2.
See sec. 79:2, 11.
See sec. 71:6.
See sec. 74.
As stated in sec. 78:2, one may not recite the Shema or Shemoneh Esreh within four cubits of urine.
If the urine is diluted by a revi’is (86 cc) of water, there is no prohibition against reciting the Shema or Shemoneh Esreh (sec. 77:1).
See sec. 65:1.
טור. לבוש ס"א.
כדלקמן בסמוך.
כדלקמן סי' צא.
כדלקמן סי' צב.
כדלקמן סי' צח.
ברייתא ברכות י, ב. תוספתא שם פ"ג, יז. טור ושו"ע ס"א. עו"ת ס"ק א. עי' ב"ח וט"ז ס"ק א. וראה ראבי"ה ברכות סי' כט. וראה לקמן סי' תריד ס"ד, ושם לענין עמידה על כרים וכסתות. וראה בדי השלחן סי' כ ס"ק י. חקרי הלכות ח"ו נא, א. לקט ציונים והערות.
תהלים קל, א.
תוספתא שם. שו"ע שם.
מ"א ס"ק ב.
וכשאינו יכול עי' לקמן סי' צד ס"ז.
רבינו ירוחם נתיב ג ח"ד, וכל בו סי' יא בשם הגאונים. שו"ע ס"א.
רבינו מנוח הל' תפלה פ"ה הרי זה, הובא בב"י.
מ"א ס"ק ג. אגודה ברכות פ"א סי' כא.
תהלים קל, א.
מ"א שם. ראה שבת כד, ב. ר"ה לד, ב ורש"י ד"ה ירד.
רמב"ם פ"ה מהל' תפלה הרי זה, הובא בטור. שו"ע ס"ב.
ראה ב"י, ולבוש ס"ב.
רמב"ם שם. טור ושו"ע שם.
ברייתא ברכות טז, א. טור ושו"ע ס"ג. וראה לעיל סי' סג ס"ט. לקמן סי' קי ס"ב. סי' קצא.
תוס' ברכות שם ד"ה לפי. רא"ש ברכות פ"ב סי' יג. טור ושו"ע שם.
ברכות שם. טור ושו"ע שם.
ירושלמי ברכות פ"ב ה"ה. הובא ברא"ש שם ובטור. וראה רמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ח.
הרב רבינו יונה ברכות שם (ט, א ד"ה גמ'). שו"ע שם.
ברכות שם ורש"י ד"ה יורד. טור ושו"ע ס"ג. אבל לא לק"ש, כדלעיל סי' סג ס"ט.
בברייתא שם ורש"י ד"ה לפי. שו"ע ולבוש ס"ג.
רמב"ם פ"ה מהל' תפלה ה"ו. שו"ע ס"ד.
רבי יוחנן ברכות לד, ב. טור ושו"ע שם.
רמב"ם שם. הרב רבינו יונה ברכות שם (כד, ב ד"ה בבית). שו"ע ולבוש ס"ד. וראה לקמן סי' צד ס"א ואילך. וראה לקו"ש חי"ד ע' 128 הערה 11. חקרי הלכות ח"ו נב, ב.
דניאל ו, יא.
רש"י ברכות שם ד"ה חלונות. לבוש שם.
מ"א ס"ק ד.
ס"ג וש"נ.
ראה לקמן סי' צה שם.
מ"א שם (מהג"מ) [מהגמ'] ברכות לד, ב.
שו"ע ס"ד עפ"י הזוהר ח"ב רנא, א. וראה לקמן סי' תלג סל"ז.
עטרת זקנים אות ג בשם הזוהר. וראה דברי חמודות סוף פ"ה דברכות.
רב כהנא שם ברכות לד, ב. טור ושו"ע ס"ה. וראה מ"א ס"ק ו בשם הזוהר ח"ב ס, א. וראה חקרי הלכות ח"ו נג, א.
מ"א שם. וראה לקמן סי' צד ס"י.
ראה לקמן סי' צה ס"ד וש"נ.
רש"י שם ד"ה דמצלי. שו"ע שם.
ברייתא ברכות ג, א ורש"י ד"ה מפני. טור ושו"ע ס"ו. מ"א ס"ק ח. וראה להלן דיני שמירת גו"נ ס"ו.
ראה לקמן סט"ז וש"נ.
גמרא שם סע"א ורע"ב ורש"י ותוס'. מ"א שם.
ראה לקמן סי' קי סוף ס"ט.
ברכות מג, ב.
ברכות שם. מ"א שם. עי' בקונטרס אחרון (לא הגיע לידינו).
מ"א מברייתא שם ברכות ג, א. ראה חקרי הלכות ח"ו נג, ב.
מ"א שם.
ס"א וש"נ.
רב הונא ברכות ו, ב. אביי שם. טור. ראה מ"מ וציונים.
הרב רבינו יונה ברכות שם (ג, ב ד"ה כל המתפלל) בשם רש"י (ראה רש"י שם ד"ה אחורי). תוס' ברכות שם ע"א ד"ה אחורי (וראה תוס' עירובין יח, ב ד"ה ולא). טור. דעה הא' בשו"ע ס"ז.
ראה לקמן סי' צד ס"ב וש"נ.
הרב רבינו יונה שם (ד"ה והא). מ"א ס"ק ט.
רש"י שם ד"ה כדו. טור.
הרב רבינו יונה שם (ד"ה כל). מ"א שם.
הרב רבינו יונה שם (ד"ה ורבינו) בשם ר"י. תוס' שם בדעת רש"י. שו"ע שם בשם יש מפרשים. מ"א שם.
הגהות מיימוניות ד"ק פ"ה מהל' תפלה ה"ו בשם הגהות סמ"ק סי' יא (אות קל). שו"ע סעיף ז.
דרכי משה אות א. מ"א ס"ק י. וראה ב"י מארחות חיים בשם רב האי. ב"ח (סוד"ה ועיין), ודרישה אות א. וראה סוף סעיף הבא.
לבוש ס"ז.
בסעיף י.
הרב רבינו יונה פ"ק דברכות (ג, א ד"ה ורבינו).
הרב רבינו יונה שם. שו"ע ס"ז. מ"א ס"ק יא.
עי' לבוש ס"ז. וראה תהלה לדוד ס"ק ג.
רמב"ם בתשובה (מהדורת בלאו סי' רצ). שו"ע ס"ז. מ"א ס"ק יב־יג.
יחזקאל ח, טז.
כדלקמן סי' צד ס"א וש"נ.
רבי יהושע בן לוי ברכות ח, ב. ר' יוחנן שם סא, א. הרב רבינו יונה פ"ק דברכות (ג, ב ד"ה אמר רבי). טור ושו"ע ס"ח.
רש"י שם סא, א ד"ה בשעה. עי' מ"א סי' (תר"ע) תרע"א ס"ק יב.
בדפו"ר: על.
גמרא שם. טור ושו"ע שם.
ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ו ה"א.
רש"י שם ד"ה ואי דרי.
ברכות ח, ב. סא, א. רי"ף ורא"ש סוף ברכות סי' כו (וראה רא"ש שם פ"ק סי' ז). רמ"א ס"ח.
ראה רא"ה ברכות ח, ב וסא, א.
ברכות שם ורש"י סא, א ד"ה ואי איכא (וראה רא"ה ח, ב). טור ושו"ע שם.
מ"א סי' (תע) תרעא ס"ק יב.
שו"ע ולבוש ס"ט. עי' לעיל סי' ח סי"ב וסט"ו. סי' נב. סי' נה סכ"ג ואילך. סי' סו סי"א. להלן סי"ז וס"כ. סי' קא ס"ה. סי' קט ס"ד. סי' קי ס"ב. סי' קיא ס"ד. סי' קעח ס"ו. סי' תקצא סי"ד.
מ"א ס"ק טו.
משלי יד, כח. וראה לקמן סי"ז, ולעיל סי' נט ס"ד (לענין ברכות ק"ש ועוד), ולענין שאר ברכות ראה לקמן סי' ריג ס"ו וש"נ. וראה אג"ק חי"ח ע' תנו.
ברייתא ברכות ו, א ורש"י ד"ה במקום.
מלאכי א, ח.
רבי יצחק שם ז, סע"ב. טור ושו"ע ס"ט.
מ"א ס"ק טז. וראה רש"י ברכות שם ד"ה לא. וראה חקרי הלכות ח"ו נד, א.
ברכות שם. מ"א ס"ק יז.
שם ח, א. טור. וראה גם לקמן סי' תקצא סי"ד.
תוס' ע"ז ד, ב ד"ה כיון. מ"א שם.
מ"א שם, עפ"י ע"ז שם.
סמ"ג עשין יט. רמ"א סעיף ט ומ"א ס"ק יט. וראה לקמן סי' קיד סוף ס"א.
של"ה מסכת חולין פרק תוכחת מוסר. מ"א ס"ק יט.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם בטור (מרא"ש פ"ק דברכות סי' א) ושו"ע ס"א. וראה לקמן סי' רסז ס"ב. סי' תפט סוף סי"ב. וראה שו"ת רבינו סוף סי' ז: ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר כמו ... תפלת ערבית בזמנה.
מ"א ס"ק יח.
ס"ז וש"נ.
שו"ע ס"ט.
הרב רבינו יונה פ"ק דברכות (ד, א ד"ה אימתי) בשם הגאונים. וראה רמב"ם (וכס"מ ולח"מ) פ"ח מהל' תפלה ה"א.
ר' יצחק ברכות ו, א ורש"י ד"ה בעדת. וראה לבוש ס"ט. וראה לקו"ש חי"ד ע' 77 הע' 42.
תהלים פב, א.
אביי ברכות כח, ב. מ"א ס"ק כא. עי' בקונטרס אחרון (לא הגיע לידינו).
ר' יוחנן שם (ורש"י ד"ה בצבור). טור ושו"ע ס"י.
שו"ת ריב"ש סי' עה הובא במ"א ס"ק כ.
הרב רבינו יונה ברכות שם (יט, א ד"ה ובצבור). ב"י. וראה לעיל סי' נב ריש ס"א.
הרב רבינו יונה שם. טור סי' תרכ בשם הרא"ש. כל בו סי' יא. שו"ע ס"י.
רמ"א שם. וראה שו"ת הריב"ש שם.
ס"א וש"נ.
ב"ח סי' קיד. מ"א ס"ק כא. וראה לקמן סי' קיד ס"א וש"נ.
עי' בקונטרס אחרון (לא הגיע לידינו). וראה חקרי הלכות ח"ו נו, ב.
ריש לקיש ברכות ח, א. טור ושו"ע סי"א. מ"א ס"ק כג.
ירמי' יב, יד.
רי יהושע בן לוי שם. טור.
משלי ח, לד־לה.
מ"א ס"ק כב.
בבא מציעא (קו) קז, א.
אביי ברכות ו, ב. רמב"ם פ"ח מהל' תפלה ה"ב. טור ושו"ע סי"ב.
רבי יהושע בן לוי שם לגי' הרי"ף והרא"ש סי' ז. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' נו ס"א.
הושע ו, ג. וראה לקו"ש חי"ז ע' 373 ואילך.
שבילי אמונה נתיב ז (הובא בעמק ברכה ח"ב אות מא). מ"א ס"ק כד. וראה לקמן סי' קכד ס"י.
ר' יהושע בן לוי שם ורש"י ד"ה מחליין. טור ושו"ע שם. וראה לקמן ריש סי' שא בהשלמה מכת"י וש"נ.
שבת קיג, ב. מ"א ס"ק כה. וראה לקמן סי' רעא סי"ט. סי' שא שם.
רב הונא שם ברכות ו, ב. רמב"ם פ"ב מהל' תפלה ה"ב. טור ושו"ע סי"ב.
רש"י ברכות שם ד"ה אל. וראה עד"ז לקמן סי"ט.
פירוש הריא"ף לעין יעקב ברכות שם, הובא במעדני יו"ט פ"ק דברכות סי' ז אות ר. של"ה שער האותיות, קדושה (ד"ה ברגלים). מ"א ס"ק כו.
של"ה שם, הובא במ"א שם. מהרש"א חדא"ג ברכות שם. וראה לקמן סי' קנה ס"א.
רבא ברכות סב, ב. טור ושו"ע סי"ג. וראה לקמן סי' צז ס"ג.
ברכות שם. רמב"ם פ"ז מהל' בית הבחירה ה"ב.
ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה. רשב"א ברכות כד, ב בשם הראב"ד. הרב רבינו יונה פ"ג דברכות (טו, ב ד"ה ואי), ושם בסוף המס'. טור ושו"ע שם.
הרב רבינו יונה פ"ג דברכות שם. רשב"א שם.
ספר חסידים סי' רנג. מ"א ס"ק כז.
ראה לקמן סי' תריב ס"ז.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו וראה שם במ"א ס"ק ח.
רבי יהושע בן לוי ברכות מז, ב. טור ושו"ע סי"ד. וראה לבוש סי"ד. וראה לעיל סי' נג ס"ז.
מ"א ס"ק כח, בשם שער הכוונות ענין בית הכנסת.
זהר ח"ג קכו, א. מ"א שם.
ברייתא ברכות ה, סע"ב. הרב רבינו יונה ברכות שם (ג, א ד"ה שנים). טור ושו"ע סט"ו.
רש"י ברכות ו, רע"א ד"ה למצותי.
רבינו חננאל, הביאו הרב רבינו יונה שם (ד"ה הא), וטור. ר"ת בתוס' ברכות ו, א ד"ה המתפלל. שו"ע שם. וראה לעיל סי' ל ס"ד. לקמן סי' רסו סכ"ז. סי' רסח סי"ג. הל' ת"ת פ"ג ה"ג.
ראה לעיל ס"ה. סי' מג ס"ג. סי' רסח שם.
רב האי גאון (הובא בספר הנר ברכות שם). רי"ף ברכות שם (ג, א). טור ושו"ע שם.
הרב רבינו יונה שם. לבוש סט"ו.
הרב רבינו יונה שם (ד"ה שנים). ב"ח. ט"ז ס"ק ד.
עי' ב"י מ"ש ללשון התוס' ו, א ד"ה המתפלל והמרדכי רמז י וכ"ה לשון רמ"א סט"ו. עולת תמיד ס"ק טז. מ"א ס"ק כט. באר היטב ס"ק כג.
ר"י בתוס' שם. מרדכי שם.
הרב רבינו יונה שם. שו"ע שם.
לבוש סט"ו.
ריש לקיש פסחים מו, א ורש"י ד"ה לגבל ותוס' ד"ה ולתפלה. טור ושו"ע סט"ז. וראה לקמן סי' צב ס"ד (לענין רחיצת ידיו). סי' קסג ס"א (לענין נט"י).
רש"י בחולין קכב, סע"ב ד"ה ולתפלה.
ראה לעיל ריש ס"י וש"נ.
ראה רש"י פסחים שם.
לחם חמודות דברי חמודות ברכות פ"ב אות לט. מ"א ס"ק ל. וראה עד"ז לקמן סי' צב ס"ד.
פסחים שם. חולין קכג, א. ועד"ז לקמן סי' קסג שם, אבל ראה לקמן סי' צב שם. וראה תהלה לדוד ס"ק סק"ד.
ראה תהלה לדוד ס"ק ו, בדי השלחן סי' יג ס"ק ד, מחשבת חיים ע' עו.
ריב"ש שם.
אגודה חולין סי' קמט. שו"ע סי"ז.
ראה מ"א ס"ק לא.
כן משמע מפירוש רש"י פסחים מו, א ד"ה לגבל גבי ערבית שלא הגיע זמנה. וראה תהלה לדוד ס"ק ח.
שו"ע יו"ד סי' רסז סעיף עט. ראה מ"א ס"ק ל.
תוס' רבינו יהודה ברכות מז, ב. רא"ש ברכות פ"ז סי' כ.
טור ושו"ע סע"ט, מברכות מז, ב. וראה חקרי הלכות ח"ו נו, ב. העו"ב תשפב ע' 77.
ראה גם לעיל סי' נג סל"א.
שבת קכז סע"א. וראה לעיל מהדו"ק סי' א ס"ט. ועי' הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ה וש"נ.
הרב רבינו יונה פ"ק דברכות (ד, א ד"ה אימתי וד"ה אלא ביני). רמ"א סי"ח. ועי' לקמן סי' קו ס"ד שמי שתורתו אומנתו פטור מתפלה.
רמ"א שם מתשובת הרא"ש כלל ד סי' יא (הובא בטור). וראה עד"ז לקמן סי' קכד ס"ו (ושם בשוה"ג). סי' תסח סט"ז וש"נ.
שלטי הגבורים ברכות שם (ד, א אות ד). רמ"א שם. וראה גם לעיל סי' סח ס"א. לקמן סי' תרכא סי"ז.
ראה סדר היום (סדר קריה"ת בשבת). של"ה מסכת שבת (ד"ה כשהחזן מתחיל). וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א ע' קעז־ח.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.
טור מהא דאביי ברכות ח, א. וראה מ"א סי' קנג ס"ק א, ואליה רבה שם ס"ק א.
מ"א ס"ק לב. וראה לעיל ס"י וש"נ.
עי' סי' קנא (סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו וראה בשו"ע שם ס"ב).
רמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"ג, ופי' תר"י פ"ק דברכות (ד, א ד"ה אלא ביני) בדעתו. שו"ע ולבוש סי"ח.
סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א. וראה לקמן הל' ת"ת פ"ד ה"י.
רב הונא ברכות ו, ב. טור ושו"ע סי"ט. וראה לקמן סי' צח ס"ד.
טור. שו"ע שם. לבוש סי"ט.
ברכות שם. טור. לבוש שם.
בראשית יט, כז.
רא"ש פ"ק דברכות סי' ז, והג"מ פ"ה מהל' תפלה ה"י, עפ"י ירושלמי ברכות פ"ד ה"ד. טור ושו"ע סי"ט.
מ"א ס"ק לד.
הרב רבינו יונה ברכות שם (ג, ב ד"ה כל הקובע). מ"א ס"ק לג.
רב חסדא ברכות ח, א. טור ושו"ע ולבוש ס"כ.
משלי ח, לד.
רש"י ברכות שם ד"ה שיעור. הובא בטור ושו"ע ולבוש שם.
ב"י בשם ארחות חיים. שו"ע שם.
ראה עד"ז לעיל סי"ג.
הרב רבינו יונה ברכות שם (ד, א ד"ה לעולם). שו"ע ולבוש שם.
טור בשם מהר"ם. ראבי"ה סי' יט הובא בהגהות מיימוניות הלכות תפלה פ"ח אות ג. המכתם ברכות שם (בשם יש מפרשים). דעה הב' בשו"ע ס"כ.
תוס' רבינו יהודה ברכות שם. רא"ש פ"ק דברכות סי' ז. הובא בטור. דעה הג' בשו"ע שם. וראה לקמן סי' צג ס"א.
שו"ע שם.
ירושלמי ברכות פ"ה ה"א, הובא ברא"ש שם וטור. מ"א ס"ק לה.
משלי ח, לד.
מ"א שם.
ראה מ"מ וציונים. חקרי הלכות ח"ו סא, א.
רב ברכות ה, ב. טור ושו"ע ולבוש סכ"א. וראה לקמן סי' צח ס"ד.
ישעי' לח, ב.
תוספות ברכות שם ד"ה שלא. סמ"ק סי' יא. טור ושו"ע שם.
ב"י. מ"א ס"ק לו. עי' בקונטרס אחרון (לא הגיע לידינו).
ראב"ד הובא בארחות חיים דיני תפלה סי' ה. רמ"א סכ"א.
ט"ז ס"ק ה. ומ"א בשם רשב"א בתשובה ח"א סי' צו (עי' שם ברשב"א (שמדבר בהפסק לענין צירוף וכדלעיל סי' נה סכ"א) ובב"י בשם מרדכי ברכות סי' ט).
ט"ז שם. וראה חקרי הלכות ח"ו סא, ב.
ראה להלן סכ"ב.
ראה לקמן סי' צג ס"א וש"נ.
טור. רמ"א סכ"א.
אור זרוע הל' ק"ש סי' ה. מרדכי ברכות רמז ט. מהר"י אבוהב (הובא בב"י). רמ"א שם.
ספר הפליאה (הובא בב"י).
שו"ע סכ"ב.
סעיף כג.
רמב"ם בתשובה (מהדורת בלאו סי' רטו), הובא באבודרהם וב"י. שו"ע סכ"ג. וראה אג"ק אדמו"ר ח"י ע' קלו.
ראה לעיל ס"כ.
מ"א ס"ק לז.
מרדכי ע"ז רמז תתמ בשם ר"מ. רמ"א סכ"ג. וראה תוס' יומא נד, א.
רא"ש בתשובה כלל ה סי' ב. רמ"א שם.
סי' אלו בשוע"ר לא הגיעו לידינו, וראה לקמן סי' תלה קו"א ב. סי' תקפו ס"ו. סי' תרמט סי"א ואילך.
רב ברכות כז, סע"א ורע"ב, ורש"י רע"ב ד"ה כנגד. טור ושו"ע סכ"ד.
הרב רבינו יונה ברכות שם (יח, ב ד"ה אל). רא"ש ברכות פ"ד סי' ה. טור ושו"ע שם.
רש"י ברכות שם ד"ה כנגד וד"ה אחורי.
רי"ף ברכות שם. טור ושו"ע שם.
דרכי משה אות ה. ט"ז ס"ק ז. מ"א ס"ק לח. וראה ב"ח. ש"ך יו"ד סי' רמב ס"ק ל.
אוהל מועד שער התפלה דרך ג נתיב ז. מהר"י אבוהב הובא בב"י, בשם המאורות ברכות שם. וראה רב האי הובא בשבה"ל סי' מג. האשכול עמ' 89.
רמ"א סעיף כד.
ב"י. אוהל מועד שם. עטרת זקנים ס"ק יב. וראה רב האי הובא בספר הנר ברכות כז, א. רא"ה ברכות שם. תר"י פ"ד דברכות (יח, ב ד"ה אל). לבוש סכ"ה. וראה תהלה לדוד ס"ק ט.
ראה לקמן סי' קב ס"ה וש"נ.
גמרא שם ברכות כז, ב. טור ושו"ע סכ"ה.
ב"י (ד"ה ואמרינן). מ"א ס"ק לט. ש"ך יו"ד סי' רמב ס"ק כט.
רמב"ם פ"ד מהלכות תפלה ה"ח. טור ושו"ע סכ"ו. וראה גם לעיל סי' עד ס"א.
כדלעיל סי' עט ס"א.
כדלעיל סי' עו ס"ט וסי' עח ס"ב.
כדלעיל סי' עט ס"ב וסי"א וש"נ.
כדלעיל סי' עא ס"ו.
כדלעיל סי' עד.
שו"ע סכ"ז.
רוקח סי' שכד בשם רש"י. ב"י. רמ"א שם. ועי' לקמן סי' קד ס"ב וש"נ.
כדלעיל רס"י סה.
ראה לעיל סי' עח ס"ב. ואם ראה צואה כנגדו עי' לעיל סי' פא ס"ג.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Uri Kaploun.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining