Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 62 - Laws Relating to One who Recited Shema Imprecisely or Inaudibly

Shulchan Aruch: Chapter 62 - Laws Relating to One who Recited Shema Imprecisely or Inaudibly

 Email
Show content in:

SECTION 62 Laws Relating to One who Recited the Shema Imprecisely or Inaudibly. (1–3)

סימן סב דִּין מִי שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בִּקְרִיאַת שְׁמַע אוֹ לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

1 Though one should pronounce the letters [of the Shema] precisely, if he recited them without such precision, he has [after the fact] fulfilled his obligation.1

א אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ,א קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בָּהֶן – יָצָא:ב,1

2 The Shema may be recited in any language. [Our Sages interpret2 the word] Shema — “hear” [as implying that the passage may be recited] “in any language that you hear” [i.e., that you understand]. [When reciting the Shema in another language,] one should vigilantly avoid unfaithful translations in that language and should pronounce its letters precisely, as he would in the Holy Tongue.3

[This leniency is granted] provided he understands the language [in which he recites the Shema]. The same applies to Shemoneh Esreh and the Grace after Meals.4 However, with regard to Kiddush, the blessings recited over the performance of mitzvos, and Hallel, one fulfills his obligation even if he does not understand the language [in which he is reciting these prayers].5

ב יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר:ג,2 "שְׁמַע" – בְּכָל לְשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ.ד וְיִזָּהֵר מִדִּבְרֵי שִׁבּוּשׁ שֶׁבְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, וִידַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתָיו כְּמוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.ה,3 וְהוּא שֶׁמֵּבִין הַלָשׁוֹן.ו וְהוּא הַדִּין לִתְפִלָּהז וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.ח,4 אֲבָל קִדּוּשׁט וּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹתי וְהַלֵּל – יוֹצֵא אֲפִלּוּ אֵינוֹ מֵבִין הַלָּשׁוֹן:5

3 One should make [the words] he utters audible to himself. [This, too, is implied by the word] Shema — “hear,” [which is interpreted,]1 “Make [your words] heard by your [own] ears.” If one did not make [his words] audible, he has [after the fact] fulfilled his obligation, provided he enunciated the words with his lips. If, however, he read [the Shema] in his heart [alone, without enunciating the words], he has not fulfilled his obligation, for “thought is not equivalent to speech.”6

However, one should think over [these words] if an unavoidable predicament prevents him from enunciating them — if, for example, he cannot speak [words of Torah] because the place he is in is unclean,7 but not entirely filthy.8 Although he does not fulfill his obligation unless he actually says the words, he should nevertheless think them over in his heart. G‑d will see into his heart and reward him for his thoughts. As the Midrash comments9 on the verse,10 “Lend Your ear to my words, O G‑d; understand my meditations;” King David was saying: “Master of the Universe! When I can speak, ‘lend Your ear to my words’; when I cannot speak, ‘understand my meditations.’” The last word (hagigi) refers to thought, for if it were to refer to speech, [a request to] “understand” would be inappropriate even if addressed to a mortal listener. Since, however, the subject at hand is in the realm of thought, the term “understand” is used. This is also apparent from the verse,11 “When I meditate a fire burns; [so, too,] when I spoke with my tongue.” This implies that speech is one thing and thought, another.

ג צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו מַה שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁמַע"1 – הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ.יא וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו – יָצָא,יב וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. אֲבָל אִם קְרָאָהּ בְּלִבּוֹ – לֹא יָצָא, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר.יג,6

וּמִכָּל מָקוֹם אִם הוּא אָנוּס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, כְּגוֹןיד שֶׁאֵין הַמָּקוֹם נָקִי7 בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הַמָּקוֹם מְטֻנָּף לְגַמְרֵי8 – יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר.טו וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָה אֶלָּא בַּאֲמִירָה – יֵשׁ לוֹ לְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ,טז וַה' יִרְאֶה לְבָבוֹ וְיִתֵּן לוֹ שְׂכַר הַמַּחֲשָׁבָה. דְּאֲמְרִינַן הָכֵי בַּמִּדְרָשׁ:יז, 9 "אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה'",יח, 10 אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְדַבֵּר – "אֲמָרַי הַאֲזִינָה", וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְדַבֵּר – "בִּינָה הֲגִיגִי". וַ"הֲגִיגִי" רָצָה לוֹמַר הֲמַּחְשָׁבָה, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה לוֹמַר דִּבּוּר – אֲפִלּוּ לְבָשָׂר וָדָם אֵין לוֹמַר "בִּינָה" בְּדָבָר שֶׁשּׁוֹמֵעַ, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בְּמַחֲשָׁבָה אָמַר לְשׁוֹן "בִּינָה". וְכֵן נִרְאֶה מֵהַפָּסוּק שֶׁאוֹמֵריט, 11 "בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ דִּבַּרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי", דְּמַשְׁמָע שֶׁהַדִּבּוּר דָּבָר אֶחָד וְהַמַּחֲשָׁבָה דָּבָר אַחֵר:

Footnotes
1.
Berachos 15a-b.
2.
Ibid. 13a.
3.
In the original, Lashon HaKodesh.
4.
See sec. 101:5, 124:2, and 185:2.
5.
I.e., even if it is not the Holy Tongue.
6.
Berachos 20b. This principle is also applied in other contexts.
7.
E.g., excrement is present; see sec. 83:1, 84:1, and 85:1.
8.
Generally, wherever the presence of filth prevents one from saying words of Torah, thinking of such words is also forbidden. Here, however, the Alter Rebbe draws a distinction. His source for this is Rama (Orach Chayim 52:4), who refers to an intermediate situation such as the inner anteroom of a bathhouse (Magen Avraham 62:2). The same distinction applies if a person finds himself in the presence of nakedness: speaking words of Torah is forbidden, but thinking such words is permitted. (See sec. 84:1.)
9.
Midrash Tehillim on the verse to be cited.
10.
Tehillim 5:2.
11.
Ibid. 39:4.
Sources
א.
כדלעיל סימן סא סט"ו־כב.
ב.
משנה ברכות טו, א. וגמרא שם טו, ב. טור ושו"ע ס"א.
ג.
דברים ו, ד.
ד.
ברייתא שם יג, א. טור ושו"ע ולבוש ס"ב.
ה.
רמב"ם פ"ב מהל' קריאת שמע ה"י. טור ושו"ע שם.
ו.
תוס' סוטה לב, א ד"ה קרית. מ"א סק"א. וראה לקמן סימן קפה ס"ב דכשאינו מבין אינו יוצא אף בלה"ק, ושזה רק בפסוק ראשון שעד כאן מצוות כוונה (עיין לעיל סימן ס ס"ה). ועיין שם לענין ברכות קריאת שמע.
ז.
ראה לקמן סימן קא ס"ה. סימן קכד ס"ב. סימן קפה ס"ב.
ח.
ע' תוספות שם. ולקמן סימן קפה ס"א די"א שכשאינו מבין אינו יוצא אף בלה"ק.
ט.
וכ"ה לקמן סימן קפה ס"ב. ועיין לקמן סימן רעא ס"ז, שאם אינה מבינה תאמר בעצמה ולא תצא מבעלה.
י.
לקמן סימן קפה ס"ב מזכיר ברה"נ וברכת המצוה, ומביא ב' דיעות אם דינם כבהמ"ז. וראה גם סימן רו ס"ד (לענין ברה"נ). סימן תפט ס"י (ספירת העומר).
יא.
ברייתא טו, א. וכר' אלעזר בן עזרי'. טור ושו"ע ולבוש ס"ג. וראה גם לקמן סימן קפה ס"ג, ושם: שנאמר בה ודברת בם והרהור אינו כדיבור.
יב.
משנה שם. וגמ' שם טו, ב. טור ושו"ע שם.
יג.
רב חסדא שם כ, ב. תוס' שם ד"ה ורב חסדא בשם ר"ח. רא"ש פ"ג דברכות סימן יד. טור ושו"ע שם. ולענין ת"ת עיין לעיל סימן מז ס"ב וש"נ. ולענין הרהור בידים מטונפות עיין לעיל סימן א' מהדו"ק ס"ה ומהדו"ב ס"ו ובסידור סדר השכמת הבוקר ד"ה לפי. ולענין הרהור במקום ערוה עיין לקמן סימן עג ס"א. סימן עה ס"י. סימן פד ס"א. ולענין הרהור במקומות המטונפים עיין לקמן רס"י פג רס"י פד ורס"י פה. ולענין אם חשיב הפסק בתפלה ראה לקמן סימן סח ס"א. ולענין תפלה ראה לקמן סימן קא ס"ד. ולענין בהמ"ז ושאר ברכות ראה לקמן סימן קפה ס"ג. הל' שחיטה סימן א ס"ק מד־ה. וראה תניא פל"ז (מז, א) ורפל"ח (מט, ב). ידהרב רבינו יונה ברכות טו, ב. ורמ"א סעיףד.
יד.
ראה גם לקמן סימן קפה ס"ג. ועיין לקמן סימן עג ס"א ובסימן ע"ה ס"י ובסימן פד ס"א שבמקום ערוה אסור לדבר ד"ת ומותר להרהר.
טו.
ראה פר"ח ס"ד. אליה רבה ס"ק ב וס"ק ד. וראה גם לקמן סימן צד ס"ז, לענין תפלה. סימן קפה ס"ג, לענין בהמ"ז ושאר ברכות. ועיין תהל"ד. בדה"ש סמ"ד סק"ח. קובץ כינוס תורה יח, קד.
טז.
מדרש תהלים מזמור ה. הובא ברבינו יונה שם. ועיין לקמן סימן צד ס"ז וסימן קפה ס"ג שלמדו כן מהפסוק אמרו בלבבכם גו'.
יז.
תהלים ה, ב.
יח.
תהלים לט, ד.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining