Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 60 - Laws Relating to Blessings for Recitation of Shema and Whether this Recitation Requires Concentration

Shulchan Aruch: Chapter 60 - Laws Relating to Blessings for Recitation of Shema and Whether this Recitation Requires Concentration

 Email
Show content in:

SECTION 60 Laws Relating to the Blessings for the Recitation of the Shema and Whether this Recitation Requires Concentration. (1–5)

סימן ס דִּין בְּרָכוֹת לִקְרִיאַת שְׁמַע וְאִם צְרִיכִים כַּוָּנָה וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

1 Our Sages differed with regard to the opening phrase of the second blessing [before the Shema].1 Some say [that it should begin with the words] Ahavah Rabbah (“With abounding love”) and others say [it should begin with] Ahavas Olam Ahavtanu (“With everlasting love You have loved us”). The Geonim decided the issue: Ahavah Rabbah should be said in the morning and Ahavas Olam in the evening. This is the custom in these countries.2

Why does this blessing not begin with Baruch... (“Blessed [are You, G‑d...])? Because it follows in direct sequence to the blessing Yotzer Or, and the phrase Baruch... [which begins that blessing] is sufficient for it.3

א בְּרָכָה שְׁנִיָּה נֶחְלְקוּ חֲכָמִים בִּפְתִיחָתָהּ,1 יֵשׁ אוֹמְרִים "אַהֲבָה רַבָּה", וְיֵשׁ אוֹמְרִים "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ כו'."א וְהַגְּאוֹנִים הִכְרִיעוּב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית "אַהֲבָה רַבָּה" וּבְעַרְבִית "אַהֲבַת עוֹלָם". וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.ג,2

וְלָמָּה אֵין בְּרָכָה זוֹ פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ"? מִפְּנֵי שֶׁהִיא סְמוּכָהד לְ"יוֹצֵר אוֹר" וְדַי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבְּ"יוֹצֵר אוֹר":ה,3

2 The blessings are not indispensable elements of the Shema. If one recited it without its blessings, he has fulfilled his obligation to recite the Shema,4 [but] he should then recite the blessings later without reciting the Shema. For the blessings of the Shema do not resemble the blessings for the other mitzvos, which are recited only before the mitzvah is performed.5 [This is indicated by the fact that in these blessings,] one does not [praise G‑d] “Who sanctified us with His commandments and commanded us to recite the Shema,” as was explained in sec. 59[:4]. Nevertheless, it is desirable to recite the Shema again together with its blessings.6 If one did not recite the Shema again and did not recite its blessings, he has nevertheless fulfilled his obligation to recite the Shema. [This applies] whether it was an individual or a congregation that acted in this manner.

ב הַבְּרָכוֹת אֵינָן מְעַכְּבוֹת אֶת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁאִם קְרָאָהּ בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ – יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע,ו,4 וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא הַבְּרָכוֹת בְּלֹא קְרִיאַת שְׁמַע,ז שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָן כְּבִרְכוֹת שְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁאֵין מְבָרְכִין אוֹתָן אֶלָּא עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן,5 שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מְבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע",ח וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ט.ט וְאַף עַל פִּי כֵן טוֹב לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַבְּרָכוֹת.י,6 וְאִם לֹא חָזַר וְקָרָא לֹא הַקְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא הַבְּרָכוֹת – יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע,יא בֵּין יָחִיד שֶׁעָשָׂה כֵּן בֵּין צִבּוּר:יב

3 The order of the blessings is not an indispensable requirement. If one recited the second blessing before the first, he has [nevertheless] fulfilled his obligation [to recite] the blessings.

The second blessing does not begin with Baruch... and [thus does not mention G‑d’s sovereignty]. Although, [as a rule,] any blessing that does not recall G‑d’s sovereignty is not a blessing,7 [this case is exceptional]. Since it was ordained that it be recited in direct sequence to another blessing,8 [G‑d’s] sovereignty is not mentioned at its beginning even when it is recited independently.

ג סֵדֶר הַבְּרָכוֹת אֵינָם מְעַכְּבוֹת, שֶׁאִם הִקְדִּים שְׁנִיָּה לָרִאשׁוֹנָה – יָצָא יְדֵי חוֹבַת בְּרָכוֹת.יג וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ מַלְכוּת – אֵינָהּ בְּרָכָה,יד,7 מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁנִתַּקְנָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ,טו,8 אַף כְּשֶׁקּוֹרֵא אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – אֵין בָּהּ שֵׁם וּמַלְכוּת בִּפְתִיחָתָהּ:טז

4 The remembrance of [(a)] the [Giving of the Torah at] Mount Sinai, [(b)] the [attack] by Amalek, [(c)] Miriam’s [punishment for her criticism of Moshe] and [(d)] [the sin of] the Golden Calf are all positive commandments explicit in the Torah.9 Some authorities maintain that it is a mitzvah to recall the Shabbos every day.10 It is desirable that these [events] be recalled in proximity to the Shema; [hence they are alluded to in the blessing that precedes it.]11

When one says U’Vanu Vacharta (“and You chose us”), he should recall the Giving of the Torah;12 VeKeiravtanu (“and You drew us close”) alludes to Mount Sinai; LeShimcha HaGadol (“to Your great name”) — this alludes to the attack by Amalek, for the Divine name will not be complete until the seed [of Amalek] is obliterated;13 LeHodos Lecha (“to thankfully acknowledge You”) — this alludes to the incident involving Miriam, for the mouth was created to give thanks [to G‑d] and not to gossip.

The phrase U’Zechartem es Kol Mitzvos A‑donai (“and you shall recall all the commandments of G‑d”)14 alludes to Shabbos, which is equivalent to all the mitzvos.15

There is an authority who says that one should recall the Golden Calf while saying (LeYachedcha) BeAhavah (“to proclaim Your unity with love”),16 i.e., in contrast to those who made the Golden Calf at that time who did not [act] with love towards the Holy One, blessed be He.

ד זְכִירַת מַעֲמַד הַר סִינַייז וּמַעֲשֵׂה עֲמָלֵקיח וּמַעֲשֵּׂה מִרְיָםיט וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶלכ הֵן מִּצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה.9 וְגַם זְכִירַת שַׁבָּת יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָתָהּ בְּכָל יוֹם.כא,10 וְטוֹב לְזָכְרָן אֵצֶל קְרִיאַת שְׁמַע,כב,11 שֶׁכְּשֶׁיֹּאמַר "וּבָנוּ בָחַרְתָּ" – יִזְכֹּר מַתַּן תּוֹרָה,12 "וְקֵרַבְתָּנוּ" – לְהַר סִינַי, "לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" – מַעֲשֵׂה עֲמָלֵק, שֶׁאֵין הַשֵּׁם שָׁלֵם עַד שֶׁיִּמָּחֶה זַרְעוֹ,כג,13 "לְהוֹדוֹת לְךָ" – הַפֶּה לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהוֹדוֹת וְלֹא לְדַבֵּר לְשׁוֹן הָרָע, וְזֶהוּ זְכִירַת מַעֲשֵׂה מִרְיָם, "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִּצְווֹת ה'"14 – זוֹ הִיא שַׁבָּת שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת,כד,15 וּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל – יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרכה שֶׁיִּזְכֹּר כְּשֶׁאוֹמֵר "(לְיַחֶדְךָ) בְּאַהֲבָה",כו,16 וְלֹא כְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל שֶׁלֹּא הָיָה בְּאַהֲבָה עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

5 When observing any mitzvah, one must be intent on fulfilling his obligation17 by performing the mitzvah at hand. If one performed it without intending to fulfill his obligation, but rather in the course of acting casually, without any particular intent,18 or [if he performed it] for another intent, not for the sake of the mitzvah, then according to Scriptural law he has not fulfilled his obligation.

Some authorities, however, maintain that [after the fact] the requirement to be intent [on fulfilling one’s obligation] when observing the mitzvos is not indispensable; after the fact, even if one performed them casually, without any particular intent, he has fulfilled his obligation. The halachah follows the first opinion.19

To what does the above apply? To Scriptural commandments.20 With regard to Rabbinic commandments, some authorities maintain that the halachah rules that [after the fact, such an] intent is not indispensable. Other authorities differ, as will be explained in sec. 475[:29].21 The recitation of the Shema is a Scriptural commandment and according to all views must be observed with the required intent.

Even according to those who maintain that even with regard to Scriptural commandments, fulfilling one’s obligation is not conditional on one’s intention to do so, with regard to the recitation of the Shema [a different requirement remains]: one must understand what he is saying. The intention which [after the event] is dispensable is the intention to fulfill one’s obligation. One must, however, concentrate on the matter at hand; i.e., he should not think of other matters, so that he accept [the yoke of] the Kingdom of Heaven with full-hearted commitment. [This mitzvah] is not comparable to other mitzvos, i.e., commandments requiring action. With regard to them, as long as one performed the mitzvah, even if he did not intend [to fulfill his obligation thereby], he did do the action required by the mitzvah;22 it is only that it was not done in the choicest manner. Needless to say, if one did intend to fulfill his obligation while observing [one of those other mitzvos], all authorities agree that he has indeed fulfilled it, even if intermittently he had other things on his mind. The recitation of the Shema and Shemoneh Esreh, however, focus respectively on the acceptance of the Kingdom of Heaven and the sequential praises [of G‑d];23 hence it is inappropriate that one’s heart should be distracted towards other matters.

All the above applies with regard to the first verse of the Shema, i.e., Shema Yisrael,24 which is the main expression of one’s acceptance of the Kingdom of Heaven, and the first blessing of Shemoneh Esreh. From the verse VeAhavta onward, [a lack of] concentrated intent does not — after the fact — disqualify one’s recitation. Even if, at the time for the recitation of the Shema one was [merely] reading the Torah scroll or checking the scribal writing of these passages, he has fulfilled his obligation even though he did not have that intent, provided he concentrated while reciting the first verse.25

(The26 rationale is that the fundamental [obligation] to recite the Shema involves only the first verse, for that is a Scriptural obligation. [With regard to] the remainder, which was ordained by the Sages, concentrated intention was required only as an initial preference. [After the fact,] if one recited the remainder without intention, he need not recite it again, regardless of whether he read it without the intent to fulfill his obligation or without concentrating on the meaning.

(Even according to the authorities who maintain that even mitzvos of Rabbinic origin require that one have the intent to fulfill his obligation, the recitation of [the remainder of] the Shema [is,] nevertheless, [an exception]. For what is required here is not the performance of an action, but the acceptance of the Kingdom of Heaven and the yoke of the mitzvos — and this acceptance depends on understanding the concepts [of which those passages speak]. Therefore, since [our Sages] did not require one to recite the passages again because his concentration on the meaning was lacking, they also did not require him to repeat them because he lacked the intent to fulfill his obligation. What value could there be in repeating words spoken without any feeling? It is enough that they required him to recite them every day, for this will lead him on most occasions to accept [these concepts] in his heart. For at the outset they did require that one concentrate; it is only that if it so happened that he did not concentrate [while reciting the Shema], they did not require that he repeat it.

(By contrast, according to those27 who maintain that [reciting the passage(s) from] VeAhavta onward is also required by Scriptural Law, one must intend to fulfill one’s obligation [when reciting] everything that Scriptural Law [requires]. Nevertheless, all authorities agree that, after the fact, concentrating on the meaning is an indispensable requirement for the first verse alone.)

ה כָּל הַמִּצְווֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה17 בַּעֲשִׂיַּת אוֹתָהּ מִצְוָה.כז וְאִם עֲשָׂאָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא18 אוֹ לְכַוָּנָה אַחֶרֶת וְלֹא לְשֵׁם אוֹתָהּ מִצְוָה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה.כח וְיֵשׁ אוֹמְרִיםכט שֶׁמִּצְווֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, וְאַף הַמִּתְעַסֵּק יָצָא בְּדִיעֲבַד.ל וַהֲלָכָה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.לא,19 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה,20 אֲבָל בְּשֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים – יֵשׁ אוֹמְרִיםלב שֶׁהֲלָכָה שֶׁאֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְיֵשׁ חוֹלְקִין,לג כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ה.לד,21 וּקְרִיאַת שְׁמַע הִיא מִן הַתּוֹרָה,לה וּצְרִיכָה כַּוָּנָה לְדִבְרֵי הַכֹּל.

וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה אֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה, מִכָּל מָקוֹם בִּקְרִיאַת שְׁמַע צָרִיךְ כַּוָּנַת הַלֵּב שֶׁיָּבִין מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר בְּפִיו,לו וְלֹא אָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא בְּכַוָּנָה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה, אֲבָל צָרִיךְ כַּוָּנַת הָעִנְיָן, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּהַסְכָּמַת הַלֵּב. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לִשְׁאָר מִּצְווֹת שֶׁהֵן מִּצְווֹת עֲשִׂיָּה, וְכָל שֶׁעָשָׂה מִצְוָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לָהּ – הֲרֵי קִיֵּם מִצְוַת עֲשִׂיָּתָהּ,22 אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה מִן הַמֻּבְחָר, וְכָל שֶׁכֵּן אִם כִּוֵּן לָצֵאת אַף עַל פִּי שֶׁהִרְהֵר בָּהּ בָּאֶמְצַע בִּדְבָרִים אֲחֵרִים – יָצָא לְדִבְרֵי הַכֹּל.לז אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה שֶׁהֵן קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִםלח אוֹ סִדּוּר שְׁבָחִיםלט,23 – אֵינוֹ בְּדִין שֶׁיִּהְיֶה לְבָבוֹ פּוֹנֶה לִדְבָרִים אֲחֵרִים.מ

וְכָל זֶה בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל",מא,24 שֶׁהוּא עִקָּר קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם.מב וְכֵן בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלָּה.מג אֲבָל מִ"וְאָהַבְתָּ" וְאֵילָךְ – אֵין הַכַּוָּנָה מְעַכֶּבֶת בְּדִיעֲבַד. וַאֲפִלּוּ הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה אוֹ מַגִּיהַּ הַפָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּמד בְּעוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ.מה וְהוּא שֶׁנִתְכַוֵּן בְּפָסוּק רִאשׁוֹן25 (א) (מִפְּנֵי26 שֶׁעִקָּר קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָה אֶלָּא פָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַדמו שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה,מז וְהַשְּׁאָר שֶׁתִקְּנוּ חֲכָמִים לֹא הִצְרִיכוּ כַּוָּנָה אֶלָּא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם קָרָא הַשְּׁאָר בְּלֹא כַּוָּנָה – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, בֵּין שֶׁקָּרָא בְּלֹא כַּוָּנָה לָצֵאת בֵּין שֶׁלֹּא בְּכַוָּנַת הָעִנְיָן.

וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁאַף מִּצְווֹת שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכִים כַּוָּנָה לָצֵאת, מִכָּל מָקוֹם בִּקְרִיאַת שְׁמַע כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מִצְוַת עֲשִׂיָּה אֶלָּא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעֹל מִּצְווֹת שֶׁהוּא דָּבָר הַתָּלוּי בְּכַוָּנַת הָעִנְיָן, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת מִפְּנֵי חֶסְרוֹן כַּוָּנַת הָעִנְיָן – לֹא הִצְרִיכוּ גַּם כֵּן לַחֲזֹר מִפְּנֵי חֶסְרוֹן כַּוָּנָה לָצֵאת, כִּי מַה בֶּצַע שֶׁיַּחֲזֹר לְדַבֵּר בְּלִי לֵב, וְדַי בְּמַה שֶּׁהִצְרִיכוּהוּ לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם, שֶׁעַל יְדֵי כֵּן יָבוֹא גַּם כֵּן לְקַבָּלָה בַּלֵּב בְּרֹב הַפְּעָמִים, שֶׁהֲרֵי לְכַתְּחִלָּה הִצְרִיכוּ כַּוָּנָה, אֶלָּא שֶׁאִם אֵרַע מִקְרֶה שֶׁלֹּא נִתְכַוֵּן – לֹא הִטְרִיחוּ לַחֲזֹר.מח

אֲבָל לְהָאוֹמְרִים27 שֶׁמִּ"וְאָהַבְתָּ" וְאֵילָךְ הוּא גַּם כֵּן מִן הַתּוֹרָה – צָרִיךְ כַּוָּנָה לָצֵאת בְּכָל מַה שֶּׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל כַּוָּנַת הָעִנְיָן דַּי בְּפָסוּק רִאשׁוֹן לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּדִיעֲבַדמט):

Footnotes
1.
Berachos 11b.
2.
I.e., in the Ashkenazic community. In the Sephardic community — similarly, among chassidim who have adopted the customs of the AriZal, and this includes those using the Siddur of the Alter Rebbe — Ahavas Olam is said both in the morning and in the evening. (The various prayer rites are clarified in sec. 51, footnote 10.)

Ketzos HaShulchan 19:10 rules that if in the morning one mistakenly recited the entire blessing Ahavas Olam from the Evening Service, he has fulfilled his obligation, because this blessing, unlike the preceding one, is not time-oriented.
3.
See sec. 6:6, in Vol. 1 of the present work, and subsection 3 below.
4.
Talmud Yerushalmi, Berachos 2:1.
5.
In the original, over laasiyasan.
6.
Provided this is done within the required time; see sec. 58:10 and notes there.
7.
Sec. 214:1 discusses the first blessing of Shemoneh Esreh in this regard.
8.
In the original, semuchah lachavertah.
9.
In his Sefer HaMitzvos, positive commandment 189, Rambam lists the remembrance of Amalek’s attack as one of the 613 mitzvos, but none of the other remembrances listed here, nor that of Shabbos. Ramban, in his glosses to Sefer HaMitzvos, does consider these as mitzvos.

Badei HaShulchan 19:28 discusses whether mentally recalling the events fulfills the mitzvah or whether a verbal statement is also required. See Likkutei Sichos, Vol. 19, p. 221.
10.
See Ramban on Shmos 20:8. The Six Remembrances listed in the Alter Rebbe’s Siddur comprise verses associated with the above five subjects and another on the Exodus from Egypt.
11.
I.e., Ahavas Olam. Opinions vary as to the number and placement of these remembrances. After the morning prayers, the Siddur of the Shelah lists four remembrances and the Siddur of R. Yaakov Emden lists ten, while the Alter Rebbe’s Siddur is evidently the first to list six. Why were they moved from the position described in our text, which follows a teaching of the AriZal? In explanation, the author of Noheg KaTzon Yosef (p. 97) writes that in the present age one ought to be satisfied if only people would at least concentrate on the plain meaning of the words of Ahavas Olam, without having to think of additional allusions at the same time.
12.
For that is when G‑d chose us as His people.
13.
Midrash Tanchuma on the end of Parshas Ki Seitzei.
14.
Bamidbar 15:39. This phrase only does not appear in Ahavah Rabbah (or Ahavas Olam), but in the passage concerning tzitzis that is part of the Shema.
15.
Talmud Yerushalmi, Berachos 1:5.
16.
This is the wording in the Ashkenazic rite; in the Alter Rebbe’s Siddur: “to proclaim Your unity and to love Your name.”
17.
In the original, mitzvos tzrichos kavanah.
18.
In the original, the Heb./Aram. phrase translated by the last ten words is kemisasek be’alma.
19.
Hence, if one recited the Shema without intending to fulfill his obligation, he must recite it again. Nevertheless, a person who recited the Shema as part of his daily prayers is considered to have had this intent even if it was not in the forefront of his thoughts during his recitation. See the sources cited in Ketzos HaShulchan 19:16.
20.
Sec. 475:28 qualifies this ruling somewhat.
21.
There the Alter Rebbe states that it is desirable to be mindful of this view and to perform the mitzvah again with the intent of fulfilling one’s obligation. See also sec. 213:4 and 489:14.
22.
I.e., according to this minority view.
23.
Specifically, praise is the focus of the first three blessings of Shemoneh Esreh.
24.
Concentration is also required when reciting the sentence beginning Baruch Shem Kevod (see sec. 63:5).
25.
In his Kuntreis Acharon, gloss #1, the Alter Rebbe explains that this statement is based on R. Yosef Caro’s discussion (in his Beis Yosef, end of sec. 63) of concentration on the meaning of the words. Nevertheless, the citations chosen make it clear that the same concepts apply to the question of the intent required to fulfill one’s obligations.
26.
On the use of parentheses in this work, see sec. 64, footnote 5.
27.
See the range of views in sec. 58:1.
Sources
א.
גמרא ברכות יא, ב. ראה גם לעיל סימן מז ס"ו. סימן נט ס"א.
ב.
אוצר הגאונים ברכות חלק התשובות סימן נא־נד. תוס' ברכות שם ד"ה ורבנן. רא"ש שם פ"א סימן יב. טור סימן ס.
ג.
רא"ש וטור שם. רמ"א ס"א. אבל בסידור הנוסח הוא אהבת עולם בין בשחרית בין בערבית (גם בשבת ויו"ט) עפ"י פרי עץ חיים שער הקריאת שמע רפ"ג.
ד.
ראה לקמן ס"ג. לעיל סימן נח סוף סי"א.
ה.
טור ושו"ע סעיף א. וראה גם רש"י ברכות מו, ב ד"ה ויש מהן. וראה לעיל סימן ו ס"ו וש"נ.
ו.
ירושלמי פ"ב דברכות ה"א. רא"ש רפ"ב דברכות. רשב"א ברכות יב, א ד"ה ושמע מינה ובשו"ת ח"א סימן מז וסימן שיט. טור ושו"ע סעיף ב.
ז.
רשב"א שם. שו"ע שם. ועיין חקרי הלכות ח"א ח, א.
ח.
שו"ת רשב"א שם.
ט.
סעיף ד. וראה גם לעיל סימן מו ס"ג וש"נ.
י.
שו"ע סעיף ב. וראה תניא פמ"ט.
יא.
מ"א ס"ק א.
יב.
ט"ז ס"ק א כרשב"א ברכות שם.
יג.
ריש לקיש ברכות יב, א לפירוש רב האי. הובא ברשב"א וברא"ש שם ובטור. רמב"ם הל' קריאת שמע פ"א ה"ח. שו"ע סעיף ג. וראה גם לקמן סימן סט ס"א. סימן קפה ס"ב.
יד.
וכיון שאינה סמוכה לחברתה צריכה להתחיל בברוך (כדלעיל ס"א), וכיון שצריכה להתחיל בברוך צריך להזכיר בה מלכות (כדלקמן סימן ריד ס"א).
טו.
ראה גם לעיל סימן נד ס"א. סימן נח סוף סי"א.
טז.
כסף משנה פ"א מהלכות קריאת שמע ה"ח. מ"א ס"ק ב. וכ"כ הרב רבינו יונה ריש פרק קמא דברכות ד"ה אלא כך.
יז.
רמב"ן בהשגות ספר המצות שכחת הלאוין ב. פירוש התורה דברים ד, ט. וראה מנין המצות לבה"ג לאוין קע.
יח.
ס' המצות להרמב"ם מ"ע קפט. רמב"ן בס' המצות שכחת העשין ז.
יט.
רמב"ן בס' המצות שם. ופירוש התורה דברים כד, ט.
כ.
רמב"ן בס' המצות שם.
כא.
רמב"ן בחומש (שמות כ, ח). ועיין לקמן סימן רמב ס"י. ולכן אנו אומרים בכל יום שש זכירות אחר התפלה. ראה ספר המנהגים — חב"ד ע' 18.
כב.
אר"י (שער הכוונות ענין כוונת יוצר. פע"ח שער קריאת שמע פ"ג). מ"א ס"ק ב.
כג.
תנחומא סוף פרשת תצא. רש"י על התורה שמות יז, טז.
כד.
ירושלמי ברכות פ"א ה"ה. ירושלמי נדרים סוף פרק ג.
כה.
מ"א שם.
כו.
בסידור הנוסח: באהבה כו' וליחדך ולאהבה.
כז.
בה"ג הל' ברכות ריש פ"ב ופ"ז. וסוף הל' ר"ה (הובא בטור כאן). רי"ף ספ"ג דר"ה. רמב"ם הלכות שופר פ"ב ה"ד. רא"ש ספ"ג דר"ה סימן יא (הובאו בטור כאן ובסימן תקפט). כר' זירא ר"ה כט, א. טור ושו"ע ס"ד. וראה רש"י ברכות יג, א ד"ה ש"מ וד"ה כוון.
כח.
עיין חקרי הלכות ח"ט מט, ב.
כט.
רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע ישראל. ר"ן ספ"ג דר"ה בשם הגאונים. הובאו בב"י או"ח סימן תקפט.
ל.
היינו כשתוקע לשיר או להתלמד וכיו"ב ולא לצאת ידי חובתו, כדלקמן סימן תעה סכ"ח וסימן תקפ"ט ס"ה־ו. וראה רש"י ר"ה כח רע"ב. וראה מהרש"א שם. ועיין לקמן סימן תפט סי"ב שהמתכוון שלא לצאת אינו יוצא לד"ה. ועיין העו"ב (ירות"ו) ח, סב.
לא.
שו"ע ס"ד ובסימן תקפט ס"ח. וראה גם לקמן סימן תעה סכ"ח. סימן תקפט ס"ה.
לב.
רדב"ז (עיי"ש ח"ד סימן (כ) א'צד). הובא בכנסת הגדולה סימן תקפט הגהות הטור ובמ"א ס"ק ג ובאליה רבה ס"ק ג. משפט צדק ח"ב סימן סב. ב"ח סימן תעה ד"ה ומ"ש הרא"ש. עסימן תר"ץ ס"ט בב"י ד"ה וצריך שיכוין. וראה קונטרס אחרון בסופו.
לג.
פרי חדש סימן תעה ס"ד וסימן תפט ס"ד.
לד.
סעיף כט וש"נ. ומסיים שם: וטוב לחוש לדבריהם. ועיין לקמן סימן ריג ס"ד. סימן תפט סי"ב.
לה.
עיין סימן סז. וראה גם לעיל רס"י נח.
לו.
ראה לקמן סימן סב ס"ב. רס"י צח. סימן קפה ס"ב.
לז.
עיין חקרי הלכות ח"ט נא, א.
לח.
פסוק ראשון של קריאת שמע, כדלקמן סימן סא סי"ד וש"נ.
לט.
ברכות ראשונות של תפלה, כדלקמן רס"י קיב וש"נ.
מ.
רשב"א ברכות יג, ב ד"ה שמע. הובא בב"י סימן סג ד"ה כתב הרמב"ם. שו"ת רשב"א ח"א סימן שדמ. רדב"ז שם. מ"א סק"ד. וראה גם רא"ה והשלמה ברכות שם. וראה צמח צדק אה"ע סימן רטז אות ד.
מא.
ברייתא ברכות יג, ב כר"מ. רמב"ם הל' קריאת שמע פ"ב ה"א. שו"ע סעיף ה וסימן סג סעיף ד. וראה גם לקמן סימן סא סוס"ז. סי"ד. סימן סג ס"ה. סימן קפה ס"ב.
מב.
לבוש סעיף ה.
מג.
כדלקמן סימן קא ס"א וש"נ.
מד.
שבזה כותב רש"י ברכות יג, א ד"ה בקורא, שאין כאן אפי' כוונת קריאה. ועיין קונטרס אחרון דהיינו כדעת הרשב"א בברכות שם לדעת הרמב"ם שם. ולדעת הראב"ד והטור סגי על כל פנים בלא כוונה לצאת י"ח.
מה.
רמב"ם שם. שו"ע סעיף ה. מ"א ס"ק ד.
מו.
עיין קונטרס אחרון.
מז.
עיין לעיל סימן נח ס"א וש"נ.
מח.
עיין סימן סא שו"ע ושוע"ר ס"א ומ"א שם ס"ק יד. לקמן שם סכ"ג. וסימן סג ס"ה. לקמן שם ס"ו.
מט.
לעיל סימן נח ס"א וש"נ.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Uri Kaploun.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining