Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 58 - Laws Relating to Recitation of Shema and Its Blessings

Shulchan Aruch: Chapter 58 - Laws Relating to Recitation of Shema and Its Blessings

 Email
Show content in:

SECTION 58 Laws Relating to the Recitation of the Shema and Its Blessings. (1–11)

סימן נח הִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וּבוֹ י"א סְעִיפִים:

1 The recitation of the Shema in the morning and the evening is a Scriptural [obligation], as it is written,1 “[And you shall speak of them...] when you lie down and when you rise.”2

Some authorities maintain that [this] Scriptural [obligation] involves only [reciting] the first passage [of the Shema], whereas the phrase3 “when you lie down and when you rise” in the second passage relates [only] to [teaching one’s sons to study] the words of the Torah.4 Others maintain that [the recitation of] the second passage is also a Scriptural [obligation]. [Still] others maintain that only [the recitation of] the first verse, Shema Yisrael... is a Scriptural [obligation], and that the verse, “And you shall speak of them... when you lie down and when you rise” refers to the first verse alone.5

As to the passage concerning tzitzis [whose recitation] was ordained to recall the Exodus from Egypt,6 all authorities agree that it [has the status of] a Rabbinic ordinance if one [has recalled] the Exodus from Egypt independently, as will be explained in sec. 67[:1].

(Nevertheless, [since the recitation of the Shema is] a Scriptural [obligation], a person who is spiritually conscientious should be stringent in his own [conduct] with regard to all the practical consequences of these different views, as will be explained.)

א קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית הִיא מִן הַתּוֹרָה,א שֶׁנֶּאֱמַר:ב,1 "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".2

יֵשׁ אוֹמְרִיםג שֶׁפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד הִיא מִן הַתּוֹרָה, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּהד,3 "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" – בְּדִבְרֵי תּוֹרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר.ה,4 וְיֵשׁ אוֹמְרִיםו שֶׁגַּם פָּרָשָׁה ב' הִיא מִן הַתּוֹרָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִיםז שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד שֶׁהוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" הוּא מִן הַתּוֹרָה, וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַרח "וְדִבַּרְתָּ בָּם כו' וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" – הוּא מוּסָב עַל פָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד.ט,5 אֲבָל פָּרָשַׁת צִיצִית שֶׁתִּקְּנוּהָ מִשּׁוּם זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִםי,6 – לְדִבְרֵי הַכֹּל הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּשֶׁמַּזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בִּפְנֵי עַצְמוֹ,יא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"זיב (וּבַעַל נֶפֶשׁ יַחֲמִיר לְעַצְמוֹ בְּשֶׁל תּוֹרָה בְּכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְמַעֲשֶׂה בְּחִלּוּקֵי סְבָרוֹת אֵלּוּ,יג כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְפָנֵינוּ):

2 According to Scriptural Law, (the statutory time for the recitation of the morning Shema) [begins] at dawn,7 for at that time some people customarily rise from their beds.8 Though they are few in number, the Torah states “when you rise” in the singular, thereby indicating that [the time] is determined in accordance with the minority as well.9 If one recites [the Shema] before [dawn] he does not fulfill his obligation according to Scriptural Law, for though there are also some people who rise before dawn, this is an irregular occurrence and [the time] is not determined according to it.

The Sages ordained a safety margin whereby, as the initially preferred option, [the Shema]10 not be recited until the time at which most people rise from their beds, i.e., when the day is bright enough to enable one to see and recognize an acquaintance at a distance of four cubits.11 [We are speaking of an acquaintance] with whom one is slightly familiar. For if one is very familiar with him, he will recognize him even from afar, and if he is not familiar with him, he will not recognize him even if they are close. [I.e., we are speaking of someone] like an occasional visitor.

ב (זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית) מִן הַתּוֹרָהיד הוּא מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר,7 שֶׁאָז מִקְצָת בְּנֵי אָדָםטו רְגִילִים לָקוּם מִמִּטָּתָם.8 וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מוּעָטִים,טז הֲרֵי אָמְרָהּ תּוֹרָה "וּבְקוּמֶךָ"יז לְשׁוֹן יָחִיד,יח לוֹמַר שֶׁהוֹלְכִין אַף אַחַר הַמִּעוּט.9 אֲבָל הַקּוֹרֵא קֹדֶם לָכֵן – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאַף שֶׁמִּקְצָת בְּנֵי אָדָם קָמִים גַּם כֵּן קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר – מִקְרֶה הוּא,יט וְאֵין הוֹלְכִין אַחֲרָיו.

וַחֲכָמִים עָשׂוּ הַרְחָקָה וְגָדֵר, וְתִקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְרָא לְכַתְּחִלָּה10 עַד שָׁעָה שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל רֹב בְּנֵי אָדָםכ לָקוּם מִמִּטָּתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ.כא,11 וְהוּא שֶׁרָגִיל עִמּוֹ קְצָת, שֶׁאִם רָגִיל עִמּוֹ הַרְבֵּה – יַכִּירֶנּוּ אֲפִלּוּ מֵרָחוֹק הַרְבֵּה, וְאִם אֵינוֹ רָגִיל עִמּוֹ כְּלָל – לֹא יַכִּירֶנּוּ אֲפִלּוּ בְּקָרוֹב, אֶלָּא כְּמוֹ אַכְסַנְיָא שֶׁרָגִיל לָבוֹא לְקֵץ עִתִּים:כב

3 The time for [the recitation of the Shema] extends until three hours12 after the beginning of its statutory time according to Scriptural Law — dawn.13 [The rationale is that] there are a few people, such as princes, who habitually rise from their beds at the end of the third hour of the day.

These hours are “seasonal”; i.e., the day,14 whether long or short, is divided into twelve hours. Thus one fourth of the day[light hours] is always the time for the recitation of the Shema, whether the day is long or short. One should therefore be careful in the winter to recite the Shema early, for the days are short and a fourth of the day is thus a brief [period].15

ג וְנִמְשָׁךְ זְמַנָּהּכג עַד סוֹףכד ג' שָׁעוֹת12 מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַרכה שֶׁהוּא תְּחִלַּת זְמַנָּהּ מִן הַתּוֹרָה,13 לְפִי שֶׁיֵּשׁ קְצָת בְּנֵי אָדָם שֶׁרְגִילִים לָקוּם מִמִּטָּתָם בְּסוֹף ג' שָׁעוֹתכו עַל הַיּוֹם, כְּגוֹן בְּנֵי מְלָכִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.כז

וְשָׁעוֹת אֵלּוּכח הֵם זְמַנִּיּוֹת, שֶׁכָּל יוֹם14 בֵּין אָרֹךְ בֵּין קָצָר נֶחֱלָק לְי"ב שָׁעוֹת, וְנִמְצָא לְעוֹלָם רְבִיעַ הַיּוֹם הוּא זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע בֵּין בְּיוֹם אָרֹךְ בֵּין בְּיוֹם קָצָר. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵרכט בִּימוֹת הַחֹרֶף לְמַהֵר לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע, מֵאַחַר שֶׁהַיּוֹם קָצָר וּרְבִיעַ הַיּוֹם קָצָר הוּא:15

4 The superior manner of observing the mitzvah is not to recite [the Shema] as soon as the above-defined degree of daylight appears, but to follow in the steps of the vasikin, the pious men who cherished mitzvos.16 They would time17 the recitation of the Shema for slightly before sunrise18 so that they could conclude its recitation and its blessings, i.e., [to the end of the blessing] Gaal Yisrael, at the moment of sunrise — for this is the optimal time for [the recitation of] Shemoneh Esreh, as will be explained in sec. 89[:1]. They would [then] recite Shemoneh Esreh immediately in order to recite [the blessing] Gaal Yisrael in direct proximity to Shemoneh Esreh.19 If one can schedule this [recitation] precisely,17 his reward is very great and he is assured of [a portion in] the World to Come.

(20One who cannot schedule this [recitation] so precisely should not recite the Shema and Shemoneh Esreh early, before sunrise, but after sunrise, for the optimum time for [the recitation of] Shemoneh Esreh is after sunrise, whereas — [even] by initial preference — the time for the recitation of the Shema extends until a fourth of the day has elapsed. Those who cherished the mitzvos would recite it earlier not because of an obligation [associated with] the recitation of the Shema, but rather so that they could synchronize the recitation of Shemoneh Esreh with the first glimmer of sunlight, i.e., with the beginning of sunrise,21 as explained in sec. 89[:1].

(However, some authorities maintain that [those people] recited the Shema early, before sunrise, also because of an obligation [associated with] the recitation of the Shema, whose optimal time is the time at which most people rise, as explained above. Most people rise before sunrise; it is only people like princes who sleep after sunrise. Accordingly, if one cannot schedule [his recitation] so precisely as to follow in the steps of the vasikin, there is no way for him to recite [the blessing] Gaal Yisrael in direct proximity to Shemoneh Esreh in the optimal manner — unless he can see to it that his recitation of at least the first passage of the Shema definitely precede sunrise and his recitation of Shemoneh Esreh definitely follow sunrise, [even though by doing so he will lack the merit of] reciting Shemoneh Esreh at the first glimmer of sunlight.

(If he cannot be precise enough to accomplish even this, he should opt for reciting the Shema and its blessings before sunrise and then recite Shemoneh Esreh after sunrise, without directly linking [the blessing] Gaal Yisrael to Shemoneh Esreh.

(The halachah follows the first opinion. Nevertheless, it is proper to give weight to the second opinion and recite at least the first passage [of the Shema] before sunrise. [This may be done] even though one has not yet put on tzitzis and tefillin.22 Then, after sunrise, he should recite [the Shema] in its entirety with its blessings, reciting [the blessing] Gaal Yisrael in direct proximity to Shemoneh Esreh.23)

ד וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָרל שֶׁלֹּא לִקְרוֹתָהּ מִיָּד שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם כְּשִׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר,לא אֶלָּא כְּוָתִיקִיןלב,16 שֶׁהָיוּ מְכַוְּנִים17 לִקְרוֹתָהּ מְעַט קֹדֶם הָנֵּץ הַחַמָּה18 כְּדֵי שֶׁיְּסַיְּמוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ דְּהַיְנוּ "גָּאַל יִשְׂרָאֵל"לג עִם הָנֵץ הַחַמָּה, שֶׁאָז הוּא זְמַן תְּפִלָּה לְכַתְּחִלָּה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ"ט,לד וְיִתְפַּלְלוּ מִיָּד כְּדֵי לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.לה,19 וּמִי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן וְלַעֲשׂוֹת כֵּן17 – שְׂכָרוֹ מְרֻבֶּה מְאֹד,לו וּמֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא.לז

(וּמִי20 שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת כֵּן – אֵין לְהַקְדִּים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּלְהִתְפַּלֵּל קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה אֶלָּא אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, מִפְּנֵי שֶׁזְּמַן הַתְּפִלָּה לְכַתְּחִלָּה הוּא אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה, וּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע נִמְשָׁךְ עַד רְבִיעַ הַיּוֹם לְכַתְּחִלָּה, שֶׁהַוָּתִיקִין שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין לִקְרוֹת קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה מְעַט – לֹא הָיוּ מַקְדִּימִין מִשּׁוּם חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע,לח אֶלָּא כְּדֵי לְכַוֵּן לְהִתְפַּלֵּל בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּהלט דְּהַיְנוּ בִּתְחִלַּת יְצִיאָתָהּ,21 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן פ"ט.מ

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםמא שֶׁגַּם מִשּׁוּם חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע הָיוּ מַקְדִּימִין לִקְרוֹתָהּ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה, לְפִי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִקְרוֹתָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שְׁעַת קִימָה לְרֹב בְּנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר,מב וְעַד נֵץ הַחַמָּה קָמִים רֹב בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין יְשֵׁנִים אַחַר נֵץ הַחַמָּה אֶלָּא בְּנֵי מְלָכִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם.מג לְפִיכָךְ מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּוָתִיקִיןמד – אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יוּכַל לְכַוֵּן שֶׁיִּקְרָא לְפָחוֹת פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה וַדַּאי, וְיִתְפַּלֵּל אַחַר נֵץ הַחַמָּה וַדַּאי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל בְּדִמְדּוּמֵי חַמָּה.מה וְאִם גַּם זֶה לֹא יוּכַל לְכַוֵּן – יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה לְכַתְּחִלָּה, וְיִתְפַּלֵּל אַחַר הָנֵץ הַחַמָּה וְלֹא יִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה.מו

וְהָעִקָּרמז כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְאַף עַל פִּי כֵן נָכוֹן לָחוּשׁמח לַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה וְלִקְרֹא לְפָחוֹת פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לָבַשׁ צִיצִית וּתְפִלִּין,מט,22 וְאַחַר נֵץ הַחַמָּה יִקְרָאֶנָּה כֻּלָּהּ עִם בִּרְכוֹתֶיהָנ וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה):23

5 If one did not recite [the Shema] before sunrise, he should endeavor to recite it as early as possible, provided that he has tzitzis and tefillin24 (and a minyan to pray with,25 and [that he be able] to recite [the blessing] Gaal Yisrael in direct proximity to Shemoneh Esreh).

ה אִם לֹא קָרָא אוֹתָהּ קֹדֶם נֵץ הַחַמָּה – יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים לִקְרוֹתָהּ בִּמְהֵרָה כָּל מַה שֶּׁיּוּכַל,נא אִם יֵשׁ לוֹ צִיצִית וּתְפִלִּיןנב,24 (וְצִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם25 וְלִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּהנג):

6 [The following rule applies to] one who is prevented [from reciting the Shema at the desired time] because of forces beyond his control, e.g., he rose early to depart on a journey26 immediately after dawn to a place where there are bands of wild animals and robbers and he will have to proceed hurriedly. Thus he will not be able to pause in one place when the time for the recitation of the Shema arrives, nor will he be able to concentrate when reciting it, not even on the first verse alone. Similarly, [the following rule applies if] the members of a caravan are proceeding hurriedly and they will not wait at all on the way to enable him to pause and concentrate when the time for the recitation of the Shema arrives.

[In these and similar situations,] one may recite the Shema at home immediately at dawn27 and [proceed to] recite [the blessing] Gaal Yisrael in direct proximity to Shemoneh Esreh and pray, as stated in sec. 89[:9]. The rationale is that because of the factors beyond his control, [the Sages] relied on the Scriptural mandate that the time [for the recitation of the Shema begins] at dawn.28

Some authorities maintain that this law also applies when there is a funeral in town, or a circumcision,29 or it is Hoshana Rabbah when many supplications are recited after Shemoneh Esreh and people must hurry and pray — at such times the Shema may be recited from the moment of dawn.

In any case, the blessing Yotzer Or may not be recited as early as this30 — not until at least [the time at which] it becomes possible to differentiate between the techeiles and the white [threads in the tzitzis].31

ו מִי שֶׁהוּא אָנוּס, כְּגוֹן שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים לָצֵאת לַדֶּרֶךְ26 מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַרנד לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת בִּמְהֵרָה וְלֹא יוּכַל לַעֲמֹד עַל מָקוֹם אֶחָד כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא לְכַוֵּן בִּקְרִיאָתָהּנה אֲפִלּוּ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד,נו אוֹ שֶׁבְּנֵי הַשַּׁיָּרָא הוֹלְכִים בִּמְהֵרָה וְלֹא יַמְתִּינוּ כְּלָל בַּדֶּרֶךְנז כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁי[וּכַ]ל לַעֲמֹד וּלְכַוֵּן – יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ בְּבֵיתוֹ מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר27 וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וְיִתְפַּלֵּלנח כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסוֹף סִימָן פ"ט,נט לְפִי שֶׁבִּמְקוֹם אֹנֶס הֶעֱמִידוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁמִּשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר זְמַנָּהּ הוּא.ס,28 וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרסא שֶׁהוּא הַדִּין כְּשֶׁיֵּשׁ קְבוּרַת מֵת בָּעִיר, אוֹ מִילָה,29 אוֹ יוֹם עֲרָבָה שֶׁמַּרְבִּים בְּתַחֲנוּנִים אַחַר הַתְּפִלָּה, וּצְרִיכִים לְמַהֵר לְהִתְפַּלֵּל – יְכוֹלִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

מִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהַקְדִּים לוֹמַר "יוֹצֵר אוֹר" כָּל כָּךְ בַּהַשְׁכָּמָה,30 עַד שֶׁיַּכִּיר עַל כָּל פָּנִים בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן:סב,31

7 [Different rules apply,] however, if one rises early to depart on a journey in a place where there are no bands of wild animals and robbers and the members of his caravan are not so rushed on that journey and thus he will be able to pause and concentrate — at least for the first verse32 alone — when the time for the recitation of the Shema arrives. [In such a case] he should not recite the Shema at home even though it is already dawn. Instead, he should recite it in the midst of his journey when the time for the recitation of the Shema arrives. (What he should do with regard to the recitation of Shemoneh Esreh is explained at the end of sec. 89[:9].)

ז אֲבָל מִי שֶׁמַּשְׁכִּים לָצֵאת בַּדֶּרֶךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְגַם אֵין בְּנֵי הַשַּׁיָּרָא נֶחְפָּזִים כָּל כָּךְ בַּדֶּרֶךְ בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד וּלְכַוֵּןסג אֲפִלּוּ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַדסד,32 כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע – לֹא יִקְרָא בְּבֵיתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אֶלָּא בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע (וְהֵיאַךְ יִנְהַג עִם הַתְּפִלָּה – יִתְבָּאֵר בְּסוֹף סִימָן פ"טסה):

8 If one recited the Shema immediately at dawn even though he was under no compulsion to do so, he has fulfilled his obligation — for either way,33 after the fact, [the Sages] relied on the Scriptural mandate.

If he recited [the Shema] without its blessings, he should recite it again at the proper time together with its blessings, for though he already fulfilled his obligation to recite it, he does not forfeit its blessings, as will be explained in sec. 60[:2].

ח אִם קְרָאָהּ מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אָנוּס – יָצָא,סו שֶׁבְּדִיעֲבַד הֶעֱמִידוּהוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּכָל עִנְיָן.סז,33

וְאִם קָרָא בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ – יַחֲזֹר לִקְרוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ,סח שֶׁאַף שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע – לֹא הִפְסִיד בִּרְכוֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס':סט

9 [The following rule applies to] a person who was prevented from reciting the evening Shema during the night because of forces beyond his control and [therefore] should recite it after dawn, as will be stated in sec. 235.34 [This person] also rose early to depart on a journey to a place where there are bands of wild animals and robbers in circumstances that allow for [the leniency of] reciting the morning Shema immediately at dawn. [At that time, however,] he may not recite the Shema twice, once for the night and once for the day.

The rationale is that since he deemed that time night,35 he cannot reverse his stance and deem it day. Instead, he should recite the Shema for the night because the time for its recitation is passing,36 for after sunrise he may not recite it at all, as will be explained there. As to [the Shema of] the morning, he should wait for a possible opportunity to recite it at its proper statutory time.

ט מִי שֶׁהָיָה אָנוּס וְלֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע עַרְבִית בַּלַּיְלָה, שֶׁהוּא קוֹרְאָהּ אַחַר שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה,ע,34 וְהוּא מַשְׁכִּים גַּם כֵּן לָצֵאת לַדֶּרֶךְ לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית מִיָּד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַרעא – אִי אֶפְשָׁר לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע ב' פְּעָמִים, אַחַת בִּשְׁבִיל לַיְלָה וְאַחַת בִּשְׁבִיל יוֹם, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁעָשָׂה לְאוֹתָהּ שָׁעָה לַיְלָה35 – אִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר וְלַעֲשׂוֹתָהּ יוֹם,עב (א) אֶלָּא יִקְרָא בִּשְׁבִיל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָהעג שֶׁזְּמַנָּהּ עוֹבֵר,36 שֶׁאַחַר נֵץ הַחַמָּה אִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתָהּ כְּלָל כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, וְשֶׁל שַׁחֲרִית יַמְתִּין אוּלַי יִזְדַּמֵּן לוֹ לִקְרוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ כְּהִלְכָתָהּ:עד

10 The time for [the recitation of the Shema] extends until the end of the third hour.37 Nevertheless, if the third hour passed without one’s having recited it, one may recite it with its blessings until the end of the fourth hour, which is a third of the day — as is the law regarding the morning Shemoneh Esreh, which may be recited until a third of the day [has passed].

[One who recites it at this time] is rewarded for reciting it as if he were reading the Torah, but not like one who recites [the Shema] at its proper time. For the latter’s reward surpasses that of a person engaging in Torah study at any time throughout the day, even at times other than the due times for the recitation of the Shema and Shemoneh Esreh.38

If the fourth hour passed without one’s having reciting it, it may no longer be recited with its blessings.39 One may, however, recite it without its blessings [at any time] throughout the day. Indeed, it is desirable that one recite it so that he [thereby] accept the yoke of the Kingdom of Heaven.40 (Some authorities maintain that one may recite [the Shema] with its blessings throughout the entire day. The halachah, however, follows the first opinion.)

י אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנָּהּ נִמְשָׁךְ עַד סוֹף שָׁעָה ג',עה,37 אִם עָבְרָה שָׁעָה ג' וְלֹא קְרָאָהּ – קוֹרְאָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָעו כָּל שָׁעָה ד'עז שֶׁהוּא שְׁלִישׁ הַיּוֹם, כְּדִין תְּפִלַּת הַשַּׁחַר שֶׁהִיא עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם.עח וְאֵין לוֹ שָׂכָר עַל קְרִיאָתָהּ אֶלָּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה,עט אֲבָל לֹא כְּמִי שֶׁקּוֹרְאָהּ בִּזְמַנָּהּ,פ שֶׁאָז שְׂכָרוֹ גָּדוֹל מֵהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָהפא כָּל הַיּוֹם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.פב,38 וְאִם עָבְרָה שָׁעָה ד' וְלֹא קְרָאָהּ – שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ עִם בִּרְכוֹתֶיהָ.פג,39 אֲבָל בְּלֹא בִּרְכוֹתֶיהָ יָכוֹל לִקְרוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם.פד וְטוֹב שֶׁיִּקְרָאֶנָּהפה כְּדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִםפו,40 (וְיֵשׁ אוֹמְרִיםפז שֶׁיָכוֹל לִקְרוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם בְּבִרְכוֹתֶיהָ.פח וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָהפט):

11 If one did not recite it during the day, there are those who maintain that he may compensate [for that lack by reciting it twice] at night. First, he should recite [the Shema] of the evening and then [repeat it as compensation] for the morning. Similarly, [those authorities hold that] if one did not recite the Shema in the evening, he may compensate for it at the morning [recitation] — just as with Shemoneh Esreh:41 if one did not recite Shemoneh Esreh in the evening, he should recite [it] twice in the morning.

Other authorities hold that [the Shema] is not comparable to the prayer of Shemoneh Esreh, which is a request for compassion — and one may make one’s requests at any time or hour.42 In the case of the Shema, by contrast, the Torah linked one recitation to the time people lie down to sleep and the other recitation to the time people rise. How, then, can [the Shema] for [the time one] lies down be recited at the time one rises, or that for rising [be recited] at the time one lies down? Concerning this [may be applied] the verse,43 “A wrong that cannot be righted.” (The halachah follows this view.)

All the above44 applies to the Shema itself. With regard to its blessings, all agree that they may be recited only at their appropriate time. (For how could one say Yotzer Or45 in the evening or Asher BiDevaro Maariv Aravim46 during the morning? As to the blessings that follow [the Shema], they are a continuation of the initial blessings.)47

יא אִם לֹא קְרָאָהּ בַּיּוֹם, יֵשׁ אוֹמְרִיםצ שֶׁיֵּשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין בְּעַרְבִית, שֶׁיִּקְרָא תְּחִלָּה שֶׁל עַרְבִית וְאַחַר כָּךְ שֶׁל שַׁחֲרִית.צא וְכֵן אִם לֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין בְּשַׁחֲרִית, כְּמוֹ בִּתְפִלָּה41 שֶׁאִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם.צב וְיֵשׁ אוֹמְרִיםצג שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לִתְפִלָּה שֶׁהִיא בַּקָּשַׁת רַחֲמִים וְיָכוֹל לְבַקֵּשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה,צד,42 אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע תָּלָה הַכָּתוּב זוֹ בִּזְמַן שְׁכִיבָה וְזוֹ בִּזְמַן קִימָה, וְאֵיךְ יִקְרָא שֶׁל שְׁכִיבָה בִּזְמַן קִימָה אוֹ שֶׁל קִימָה בִּזְמַן שְׁכִיבָה,צה וְעַל זֶה נֶאֱמַר:צו,43 "מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן" כו' (וְכֵן עִקָּרצז).

וְכָל זֶה44 בִּקְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַדָּהּ, אֲבָל בִּרְכוֹתֶיהָ – לְדִבְרֵי הַכֹּל אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרָן אֶלָּא בִּזְמַנָּןצח (כִּי הֵיאַךְ יֹאמַר "יוֹצֵר אוֹר"45 בָּעֶרֶב וַ"אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים"46 בַּבֹּקֶר,צט וּבְרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת הֵן סְמוּכוֹת לָרִאשׁוֹנוֹתק):47

Footnotes
1.
Devarim 6:7, as interpreted by Berachos 21a.
2.
I.e., at the time people usually lie down to sleep and at the time they usually rise.
3.
Devarim 11:19.
4.
Berachos 13b.
5.
Since a Scriptural commandment is involved, a person who is unsure whether or not he recited the Shema is obligated to recite it again, as explained in sec. 67:1. In fact, however, despite the different views as to the extent of the Scriptural obligation, there is no divergence in practice on this point.
6.
Berachos 12b.
7.
Dawn (amud hashachar) is variously defined. (The divergent views are summarized in the commentary of R. Pinchas Kehati on Berachos 1:1.) Rambam describes it as the first appearance of light in the eastern horizon before the sun rises (Commentary on the Mishnah, Berachos 1:1; see also sec. 89:1 below).

Pesachim 93b-94a defines the period from dawn to sunrise as the time it takes to walk four mil (according to one opinion) or five mil (according to another). The Alter Rebbe cites the opinion of four mil (sec. 89:1). (R. Avraham Chayim Naeh defines a mil as approximately 1 km.) There are two widely held opinions regarding the time it takes to walk a mil: 18 minutes and 24 minutes. The Alter Rebbe states (sec. 459:10) that one should be stringent and respect the opinion that it takes 18 minutes to walk a mil, but that theoretically, primacy should be given to the opinion that the time it takes to walk a mil is 24 minutes. Based on Pesachim, loc. cit., the latter view apparently rests on the assumption that one can walk five mil between dawn and sunrise. Thus 72 minutes (18x4) and 2 hrs. (24x5) before sunrise are both halachic options for the moment of dawn. In Shiurei Tziyun, sec. 37, R. Avraham Chayim Naeh discusses these views, mentions other options, and states that one should observe the stringencies that result from all of them. Yagdil Torah 70:182 elaborates on 72 minutes before sunrise as being the figure to be adhered to.

Adjustments to the above times must be made according to the seasons. For the sun proceeds across the sky at different angles depending on the time of year, and the difference between the time its rays are first seen and its appearance on the horizon varies according to these angles. Similarly, adjustments must be made for differences in latitude, for the twilight of morning and evening lasts longer at northerly and southerly latitudes than nearer the equator.

The Alter Rebbe’s view on the need for adjustment, as cited above, may be inferred from Siddur Torah Or (Kehot, N.Y.), p. 367 and pp. 79-80; see also Ketzos HaShulchan, Vol. 1, third sefer, p. 67b, note 6. Certain other authorities regard the number of minutes (72, etc.) as unchanging throughout the year and throughout the world.

For a comprehensive clarification of this subject, see Endnote 27 in: R. Levi Yitzchak Raskin, Siddur Tefillos MiKol HaShanah im Tziyunei Makor VeHearos (Kehot, N.Y.).

In practical terms, the various options on the times for dawn in any particular region throughout the world may be found in any authoritative Jewish calendar published locally.
8.
Berachos 8b.
9.
Ibid. 10b.
10.
Or its blessings; see subsection 6.
11.
I.e, after dawn but before sunrise; see Berachos 9b.
12.
Ibid. As the Alter Rebbe proceeds to explain, the “hours” referred to here are “seasonal hours” (shaos zemaniyos), each lasting one twelfth of the day. Thus their length varies with the seasons.
13.
This reflects the view of Magen Avraham (58:1), who considers a day as beginning at dawn and ending with the appearance of the stars, and calculates three hours as one fourth of that time. In sec. 443:4 and in his Piskei Siddur, however, the Alter Rebbe defines a day as beginning at sunrise and ending at sunset, and these three hours are to be calculated accordingly.

The latter ruling is customarily followed in the Lubavitch community. As a result, the time for the recitation of the Shema ends somewhat later than that observed by those who follow the view of Magen Avraham. Nevertheless, considering the unreliability of clocks in his era, the Alter Rebbe in his Siddur recommends that the Shema be recited at least three-quarters of an hour before the deadline he sets. [For another application of this approach, see R. Yehoshua Mondshine (ed.), Otzar Minhagei Chabad — Nissan (Heichal Menachem, Jerusalem, 1996), p. 93.]
14.
On the Alter Rebbe’s definition of “day,” see the sources in the first paragraph of the previous footnote.
15.
In his Piskei Siddur the Alter Rebbe speaks of taking care in the summer, because then the sun rises much earlier in the day.
16.
See Rashi on Berachos 9b.
17.
The above phrase translates the verb lechaven; the same verb in other contexts signifies intention, direction, or devout concentration.
18.
In the original, hanetz hachamah (lit., “the sprouting of the sun”); popularly — and ungrammatically — known as “the netz.”
19.
In the original, lismoch geulah litefillah. The word geulah (“redemption”) alludes here to the closing words of the blessing Gaal Yisrael (“...Who redeemed Israel”); the word tefillah (“prayer”) signifies Shemoneh Esreh, the prayer par excellence. Hence, the quoted Talmudic phrase urges the worshiper to make his praises for the redemption from Egypt immediately precede his requests as set out in Shemoneh Esreh. (See Berachos 4b and Rashi there, s.v. Zeh HaSomech.)
20.
See sec. 46, footnote 22.
21.
Berachos 29b.
22.
I.e., although “Whoever recites the Shema without wearing tzitzis is giving false testimony concerning himself” (sec. 8:1) and “Whoever recites the Shema without wearing tefillin is considered as if he were giving false testimony concerning himself” (sec. 25:1), the importance of the recitation of the Shema at this time overrides those considerations.

These words of censure would not apply to an individual in the above situation because, among other reasons, he intends to put on his tallis and tefillin later that day. This is especially the case nowadays, when tefillin are not customarily worn all day. [See the Rebbe’s explanation in Toras Menachem (Kehot, N.Y., 5756), Vol. 6, p. 15ff.]
23.
As to those who pray later, after duly preparing themselves for davenen, the custom in Lubavitch — after the Morning Blessings — is first to recite all three paragraphs of the Shema within its prescribed time, without its blessings. [See Shaarei Halachah U’Minhag (Heichal Menachem, Jerusalem, 1993), Vol. 1, p. 111.] Then, in the course of the Morning Service, the Shema is recited again, this time framed by its blessings, even when the time for its initial recitation may have passed. (See subsection 10 below, the reference to Toras Menachem in the preceding footnote, and footnote 76 in sec. 46.)
24.
Lest he “give false testimony concerning himself.” See also sec. 66:11.
25.
For communal prayers are always more acceptable, as stated in sec. 52:1. See also sec. 46:9.
26.
This applies even when the journey is not associated with a mitzvah (Pis’chei Olam: Matamei HaShulchan 58:8).
27.
At that stage he should put on tefillin without reciting the blessing over them. When the time comes, he should handle them and recite the blessing, as stated in sec. 30:3.
28.
As stated in subsection 2.
29.
And it is a mitzvah to attend.
30.
A blessing praising G‑d for creating light is out of place before a significant amount of light is visible. In such an instance it should be recited after Shemoneh Esreh. See sec. 59:1.
31.
This time varies throughout the year. In his Siddur, at the end of Hilchos Tzitzis, the Alter Rebbe cites the view that the time at which it becomes possible to differentiate between these threads is identical with the time at which one is able to recognize an acquaintance at a distance of four cubits. See subsection 2 above.
32.
Accompanied by the phrase Baruch Shem... Vaed (see Ketzos HaShulchan 19:14).
33.
I.e., (a) at either time of recitation, or (b) whether or not he was under compulsion.
34.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch; see the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, Orach Chayim 235:4.
35.
By reciting the evening Shema.
36.
In his Kuntreis Acharon, gloss #1, the Alter Rebbe cites the Kitzur Piskei HaRosh (Berachos 1:9) for support. As he points out, however, this source states that in the above case, the morning Shema may be recited only after sunrise. The Alter Rebbe thereupon presents his argument that in the above case one may in fact recite the Shema earlier — at its regular optimal time, i.e., from the time at which one can recognize an acquaintance.
37.
As defined in subsection 3 above.
38.
At the times ordained for the recitation of the Shema and Shemoneh Esreh, they take precedence over Torah study (Tosafos on Berachos 10b). The present teaching emphasizes that the reward for their timely recitation surpasses the reward for Torah study at other hours.
39.
The Tzemach Tzedek (Chiddushim, p. 3c) quotes the Responsa of Mishkenos Yaakov, who maintains that the blessings for the Shema may be recited until noon.

The Chabad chassidic community has a longstanding tradition of davenen baarichus (Yid./Heb.; lit., “praying at length”), i.e., interspersing one’s prayers with prolonged and disciplined meditation on the mystical discourses which are studied by way of self-preparation. Though this mode of prayer can entail the recitation of the Shema and its blessings after the designated time, the leniency granted for this reason obviously does not imply any wholesale license to ignore the times for reciting the Shema and its blessings. Needless to say, those individuals who pray at meditative length recite the three passages of the Shema at its proper time in the morning.

See footnote 23 in this section, and references there. See also footnote 3 in sec. 52.
40.
In the original, ol malchus Shamayim; see sec. 60:5.
41.
See sec. 108.
42.
See Berachos 26a.
43.
Koheles 1:15.
44.
I.e., the laws appearing in this subsection, in contrast to those in subsection 10.
45.
Which praises G‑d for creating light.
46.
Which praises Him for bringing on the night.
47.
Thus, though the content of Emes veyatziv in its own right could be equally appropriate in the evening, and that of Emes veemunah equally appropriate in the morning, each is a continuation of its respective initial blessings and therefore should be recited only at its own statutory time.
Sources
א.
ר' אלעזר ברכות כא, א.
ב.
דברים ו, ז.
ג.
רש"י ברכות ב, א ד"ה עד סוף. הרב רבינו יונה ברכות טז, א ד"ה למימרא. ראה גם לעיל סימן מו ס"ט. לקמן סימן ס ס"ה. רס"י סז. סימן קכח סמ"ב.
ד.
דברים יא, יט.
ה.
מנחת כהן מבוא השמש מאמר שני פי"ג ד"ה הדעת השנית. ע' ברכות יג, ב. שם כא, א.
ו.
רמב"ם פ"א מהל' קריאת שמע ה"א־ב. תוס' ברכות ב, א ד"ה מאימתי. מנחת כהן שם ד"ה הדעת השלישית. וראה גם פרי חדש סימן סז.
ז.
רשב"א בשו"ת ח"א סימן שכ ובחי' לברכות כא, א. בית יוסף בסוף סימן סג. מ"א ריש סימן סז.
ח.
דברים ו, ז.
ט.
מנחת כהן שם ד"ה השנית.
י.
ברכות יב, ב.
יא.
מנחת כהן שם ד"ה ונ"ל. מ"א סוף סימן סז. פרי חדש שם.
יב.
סעיף א.
יג.
עיין העו"ב (ירות"ו) ח, יח.
יד.
רשב"א ברכות בדף ט ד"ה הכי גרסינן לעולם ליליא הוא. וראה גם לקמן ס"ו.
טו.
ברכות ח, ב.
טז.
רמב"ן במלחמות ריש פרק קמא דברכות.
יז.
דברים ו, ז. ברכות י, ב. וראה גם לקמן רס"י סג.
יח.
רמב"ן שם. מ"א ס"ק ו.
יט.
רשב"א שם.
כ.
רמב"ן במלחמות שם. רשב"א שם. וראה גם לקמן ס"ד. וראה העו"ב (ירות"ו) ח, כ.
כא.
אביי כאחרים ברכות ט, ב לפי' הרב רבינו יונה בברכות שם ד"ה תניא. טור ושו"ע סעיף א. וראה גם לעיל סימן ל ס"א. ועיין חי' צמח צדק ג, א שלפי דעת הרשב"א דלאו שיעור א' הוא עם משיכיר בין תכלת ללבן כו' דלעיל סימן יח ס"ו, זמן זה הוא לפני משיכיר בין תכלת כו'. ועיין לקמן ס"ו. ובסדור סוף הל' ציצית הביא י"א שהם זמן אחד וש"נ. ועיין העו"ב (ירות"ו) ח, כא.
כב.
ירושלמי פ"א דברכות הלכה ב (הובא בתוס' ברכות ט, ב ד"ה אחרים. רא"ש פ"ק דברכות סימן י). טור ושו"ע שם.
כג.
משנה שם. טור ושו"ע סעיף א.
כד.
רמב"ם הל' קריאת שמע פ"א הי"א. הג"מ שם אות ט. טור ושו"ע שם. וראה חי' צמח צדק (ג, ב) על המשנה.
כה.
מ"א ס"ק א. ועד"ז לקמן ריש סימן פט לגבי זמן תפלה. אבל בסידור ד"ה זמן קריאת שמע פסק שג' שעות הן מנץ החמה. ולענין סוף זמן חמץ בערב פסח עיין לקמן סימן תמג ס"ד. ועיין חי' צמח צדק ג, ג ד"ה כתב. אג"ק ח"י ע' רצד. וראה העו"ב תשפא ע' 38. הזמנים בהלכה ע' קכ הע' 23.
כו.
פי' המשניות לרמב"ם פ"א דברכות מ"ד. וראה ב"ח. פרי חדש ס"א ד"ה עד סוף.
כז.
הרב רבינו יונה שם ד"ה ר' יהושע אומר. אליה רבה ס"ק ב.
כח.
רמב"ם בפי' המשניות שם. פרי חדש סוף ס"א. וראה גם לקמן סימן סימן פט ס"א. סימן רסא ס"ה. סימן תמג שם. הל' נדה סימן קפד קו"א סק"ג.
כט.
מהר"י אבוהב. בית יוסף. ט"ז ס"ק א. וראה סידור ד"ה זמן קריאת שמע.
ל.
תוס' ברכות ט, ב ד"ה לקריאת שמע. רא"ש בברכות פ"א סימן י. רמב"ן במלחמות שם. טור ושו"ע סימן נח ס"א. וראה רמב"ם הלכות קריאת שמע פ"א הי"א. דרכי משה ס"ק א. צרור החיים הדרך הראשון משפט א סימן ח. ועיין העו"ב (ירות"ו) ח, כג.
לא.
הרב רבינו יונה ט, ב ד"ה תניא. הובא בבית יוסף ד"ה ומ"ש ומצוה.
לב.
ברייתא שם.
לג.
הרב רבינו יונה שם ד"ה תניא וד"ה וכתב. לבוש ס"א.
לד.
סעיף א.
לה.
כדלקמן סימן קיא ס"א וש"נ.
לו.
גמרא שם. טור ושו"ע ס"א. וראה תוס' שם ד"ה כל הסומך.
לז.
טור (עפ"י ר' יוחנן ברכות ט, א). לבוש ס"א.
לח.
רשב"א שם ד"ה ולענין פסק. תוס' יומא לז, ב ד"ה אמר אביי. רא"ש ברכות שם.
לט.
ברכות כט, ב. וראה תוס' יומא שם.
מ.
סעיף א וש"נ.
מא.
רמב"ן במלחמות שם. הרב רבינו יונה שם. וראה גם הל' ת"ת פ"ד קו"א סק"ב. חי' צמח צדק ד, א ד"ה ואם (הא').
מב.
לעיל ס"ב.
מג.
כדלעיל ס"ג.
מד.
רי"ף ברכות שם.
מה.
הרב רבינו יונה שם ד"ה וכתב הרי"ף בפירוש דברי הרי"ף.
מו.
ראה רבינו יונה ורמב"ן שם.
מז.
כן משמע בבית יוסף והאחרונים. ע' מ"א ס"ק ג וריש סימן פט.
מח.
בית יוסף סוף סימן מו.
מט.
לבוש ס"ב (אף גבי לאחר הנץ, ובזה חלקו עליו בסעיף הבא). וראה לקמן סימן סו סי"א וש"נ. וראה חי' צמח צדק ד, א שהוכיח כעין זה מהמשנה ברכות כב, ב ירד לטבול כו'.
נ.
ראה לקמן סימן ס ס"ב וש"נ.
נא.
הרב רבינו יונה שם ד"ה ומצינו. שו"ע ס"ב.
נב.
עולת תמיד ס"ק א. אליה רבה ס"ק ה. ועיין לעיל סימן ח ס"א. סימן כה ס"א. לקמן סימן סו סי"א.
נג.
כדלעיל סימן מו ס"ט וש"נ.
נד.
רי"ף ברכות (ב, ב). רמב"ם פ"א מהלכות קריאת שמע הי"ב. מברייתא ברכות ח, ב. טור ושו"ע ס"ג. וראה לקמן ס"ט.
נה.
רשב"א שם ט, א ד"ה ולענין פסק. שו"ע ולבוש ס"ג. וראה לקמן סימן ס ס"ה. סימן סג ס"ד.
נו.
לבוש שם (ומ"ש המ"א ס"ק ד צריך עיון עיין סוף סימן פט ס"ח בהגהת הרמ"א). ולקמן שם ס"ט.
נז.
הרב רבינו יונה ברכות (ב, ב) ד"ה אי נמי. שו"ע שם.
נח.
אלי' רבה סימן נח ס"ק ו. ועיין תהל"ד סק"ג־ה.
נט.
סעיף ט.
ס.
כדלעיל ס"ב.
סא.
כסף משנה פ"א מהל' קריאת שמע הי"ב בשם רבינו מנוח. מ"א ס"ק ג.
סב.
ברכות יב, רע"א. רמב"ן במלחמות ה' ריש פ"ק דברכות (הובא במ"א ס"ק ו). רשב"א ט, א ד"ה ולענין פסק. מ"א ס"ק ה. וראה לעיל ס"ב וש"נ. וראה לקמן סימן נט סוף ס"א שיוכל לאמרה אחר תפלה י"ח.
סג.
ברייתא ברכות ל, א. רשב"א ברכות ט, א ד"ה ולענין פסק. הרב רבינו יונה ברכות (ב, ב) ד"ה אי נמי. שו"ע ס"ג.
סד.
רמ"א סוף סימן פט.
סה.
סעיף ט.
סו.
רי"ף שם. רמב"ם פ"א מה' קריאת שמע הי"ב. טור ושו"ע ס"ד.
סז.
ראה תהל"ד ס"ק ו.
סח.
רמ"א שם. וע' דרכי משה ס"ק ג.
סט.
סעיף ב. ועיין העו"ב (ירות"ו) ח, לו.
ע.
סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועיין שו"ע שם ס"ד.
עא.
כדלעיל ס"ו.
עב.
רא"ש פ"ק דברכות סימן ט. שו"ע ס"ה.
עג.
עיין בקונטרס אחרון. טור ברמזים פרק קמא דברכות סימן ט.
עד.
בית יוסף. לבוש ס"ה. ועיין חקרי הלכות ח"ו יט, א. העו"ב (ירות"ו) ח, מד.
עה.
כדלעיל ס"ג.
עו.
ברייתא ברכות י, ב. טור ושו"ע סעיף ו.
עז.
רבינו האי הובא ברא"ש פ"ק דברכות סוף סימן י וברשב"א ברכות י, ב ד"ה הקורא.
עח.
כדלקמן סימן פט ס"א. רשב"א ורא"ש שם בשם הר"י בן גיאת.
עט.
משנה שם ט, א. רש"י שם י, ב ד"ה הקורא. רמב"ם פ"א מהל' קריאת שמע הי"ג.
פ.
טור ושו"ע שם.
פא.
ר' מני שם י, ב.
פב.
ע' תוספות שם ד"ה גדול.
פג.
הרא"ש והרשב"א שם לדעת רב האי. טור ושו"ע שם. ועיין חקרי הלכות ח"ט מד, ב.
פד.
לבוש שם.
פה.
ממשמעות השו"ע שם. וראה תהל"ד ס"ק ז. העו"ב (ירות"ו) ח, פג.
פו.
כדלקמן סימן ס ס"ה.
פז.
רמב"ם הלכות קריאת שמע פ"א הי"ג, וכסף משנה שם בשם רבינו מנוח. ורשב"א שם בשם התוס' שנסתפקו, ובתשובות המיוחסות להרמב"ן סימן קצב (לענין ברכות קריאת שמע של ערבית קודם זמנה). פר"ח ס"ו.
פח.
ע' חי' צמח צדק ג, ג ד"ה לא.
פט.
שו"ע שם.
צ.
השלמה ומאורות ברכות כו, א בשם ר' אשר ב"ר משולם מלוניל. המכתם שם בשם ר"ח. ארחות חיים הלכות קריאת שמע סימן כג. כל בו סימן י בשם רבינו חיים. שו"ע ס"ז.
צא.
מ"א שם ס"ק ח.
צב.
כדלקמן סימן קח וש"נ, וראה שם ס"ד.
צג.
השלמה ומאורות שם. המכתם שם. ארחות חיים וכל בו שם.
צד.
ברכות כו, א. השלמה ומאורות שם. לבוש סימן קח ס"ב. פר"ח ס"ו. וראה גם לקמן סימן נט ס"ד וש"נ.
צה.
לבוש ס"ז וסימן קח שם.
צו.
קהלת א, טו. ברכות שם.
צז.
לבוש סימן קח שם. וכ"מ בגמרא דף כו, א לפי הס"ד [ולהמסקנא הא דקתני בברייתא בטל דמשמע טעה לא, משום תפלה הוא דקאמר הכי, אבל לקריאת שמע הוא הדין לטעה — השלמה ומאורות שם] וגם בדברי סופרים [ראה פר"ח שם] הלך אחר המקיל שאצ"ל.
צח.
סמ"ק סימן יא הגהה אות מד הובא בבית יוסף סימן קח. פרי חדש סעיף ז.
צט.
ראה המכתם שם. ארחות חיים שם.
ק.
כדלעיל סימן נד ס"א. לקמן סימן ס ס"ג. ועיין תהל"ד סק"ט. העו"ב (ירות"ו) ח, נא־ג.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining