Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 51 - Laws Relating to Prayers from Baruch SheAmar until Yishtabach

Shulchan Aruch: Chapter 51 - Laws Relating to Prayers from Baruch SheAmar until Yishtabach

Show content in:

SECTION 51 Laws Relating to the Prayers from Baruch SheAmar until Yishtabach. (1-13)

סימן נא דִּינֵי תְּפִלָּה מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד "יִשְׁתַּבַּח" וּבוֹ י"ג סְעִיפִים:

1 [Our Sages]1 ordained that Pesukei DeZimrah2 be recited every day, from Tehillah LeDavid3 until Kol HaNeshamah TeHallel,4 in order to make the praises of the Omnipresent precede the prayer [proper].5 [This emulates] the example of Moshe Rabbeinu, of blessed memory, when he was at prayer. First he said,6 “You have begun to show Your servant Your greatness...,” and then [he made his request]:7 “Let me, please, cross over....” Moreover, [this sequence] enables one to stand up and pray with the joy [that stems from] a mitzvah.

Why did they choose these verses? Because [, as] the Sages declared:8 “Whoever recites Tehillah LeDavid three times every day is assured of a portion in the World to Come.” Since [they instituted the recitation of] that psalm, they [also] ordained that one continue to the end of the Book of Tehillim, for the term Halleluya-h appears [in the following psalms] ten times, corresponding to the ten terms expressing praise in the Book of Tehillim: “musical arrangement,” “melody,” “song,” and so on.9 They ordained that a blessing, Baruch SheAmar, be recited beforehand, and [a second blessing,] Yishtabach, be recited afterwards.

There are communities10 which customarily add the passage Hodu L’A-donai Kiru BiShmo as it is found in Divrei HaYamim,11 because [King] David ordained that it be recited every day before the [Holy] Ark.12 Similarly, [they add] the psalm Mizmor LeTodah, because “in the time to come, all the songs of praise will be abrogated with the exception of Mizmor LeTodah.”13 Accordingly, [its recitation] should be prolonged melodiously.

In these countries,14 it has become customary not to recite [Mizmor LeTodah] on Shabbos and festivals, because the Todah offering was not brought on those days. Similarly, throughout Pesach [this psalm is not recited because] the Todah offering would not be brought [then], since [some of the loaves offered with it] were leavened. Nor [would this offering be brought nor is this psalm recited] on the day preceding Pesach, as stated in sec. 429.15 Likewise, [this applies to] the day preceding Yom Kippur, as stated in sec. 604[:6]. It is, however, recited on Tishah BeAv, because during the time the Beis HaMikdash was standing, the Todah offering was brought on Tishah BeAv as on other days.

There are those who add [the recitation of] other verses, and each region should follow its own [established] custom. There are those whose custom is to recite all the additional verses and psalms before Baruch SheAmar.16 In these countries, it is customary to recite them after Baruch SheAmar so that a blessing will have been recited before and after each of them.

Before the blessing Yishtabach, it is customary to add the passage Vayivarech David until U’Mehalelim LeShem Tifartecha from Divrei HaYamim,17 the verses Viyvarchu Shem Kevodecha until [the description of the wonders preceding] the Song of the Sea from Nechemiah18 and then the Song of the Sea.19 [The reason for these additions is that] the fifteen expressions of praise enumerated in the blessing Yishtabach are all derived by the Sages20 from the Song of the Sea and from the above verses beginning with Vayivarech David.

א תִּקְּנוּ1 לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה2 בְּכָל יוֹם,א דְּהַיְנוּ מִ"תְּהִלָּה לְדָוִד"3 עַד "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל וְגו",ב,4 כְּדֵי לְסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל,ג,5 כִּי כֵן עָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּתְפִלָּתוֹ,ד שֶׁאָמַר תְּחִלָּה6 "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְגו'ה" וְאַחַר כָּךְ7 "אֶעְבְּרָה נָא וְגו'",ו וּכְדֵי לַעֲמֹד בִּתְפִלָּה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה.ז וְלָמָּה בָּחֲרוּ בְּמִזְמוֹרִים אֵלּוּח? לְפִיט שֶׁאָמְרוּ:י,8 כָּל הָאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד ג' פְּעָמִיםיא בְּכָל יוֹם – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא, וְאַגַּב אוֹתוֹ מִזְמוֹר תִּקְּנוּ לוֹמַר עַד סִיּוּם תְּהִלִּים שֶׁיֵּשׁ שָׁם י' פְּעָמִים "הַלְלוּיָּהּ"יב כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִלּוּלִים שֶׁבְּסֵפֶר תְּהִלִּים:יג נִצּוּחַ, נִגּוּן, שִׁיר וְכו'.9 וְתִקְּנוּ בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם,יד לִפְנֵיהֶם – "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר", וְאַחֲרֵיהֶם – "יִשְׁתַּבַּח".

וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת10 שֶׁנּוֹהֲגִין לְהוֹסִיף "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ"טו כַּאֲשֶׁר הוּא כָּתוּב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים,טז,11 לְפִייז שֶׁדָּוִד קְבָעוֹ לְאַמְרָהּ בְּכָל יוֹם לִפְנֵי הָאָרוֹן.יח,12

וּ"מִזְמוֹר לְתוֹדָה",יט לְפִיכ שֶׁכָּל הַשִּׁירוֹת עֲתִידִין לְהִבָּטֵל חוּץ מִ"מִזְמוֹר לְתוֹדָה",כא,13 וְלָכֵן יֵשׁ לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ בִּנְגִינָה.כב וְנּוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ14 שֶׁלֹּא לְאָמְרָהּ בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב,כג מִפְּנֵי שֶׁאֵין תּוֹדָה קְרֵבָה בָּהֶן.כד וְכֵן בִּימֵי הַפֶּסַחכה אֵין תּוֹדָה קְרֵבָהכו מִשּׁוּם חָמֵץ שֶׁבָּהּ. וְכֵן בְּעֶרֶב פֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ט.כז,15 וְכֵן בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תר"ד.כח אֲבָל בְּט' בְּאָב אוֹמְרִים אוֹתוֹ,כט שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם הָיוּ מַקְרִיבִין תּוֹדָה גַּם בְּט' בְּאָב.

וְיֵשׁ שֶׁמּוֹסִיפִין עוֹד פְּסוּקִים אֲחֵרִים,ל וְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. וְיֵשׁ נּוֹהֲגִין לוֹמַר כָּל הַפְּסוּקִים וְהַמִּזְמוֹרִים שֶׁמּוֹסִיפִים קֹדֶם "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר".לא,16 וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נּוֹהֲגִין לְאָמְרָם אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר", כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְכֻלָּם בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.לב

וְנּוֹהֲגִין לְהוֹסִיף קֹדֶם בִּרְכַּת "יִשְׁתַּבַּח": "וַיְבָרֶךְ דָוִיד" עַד "מְהַלְלִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ"לג כַּאֲשֶׁר הוּא בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים,לד,17 "וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ" עַד שִׁירַת הַיָּםלה כַּאֲשֶׁר הוּא בְּסֵפֶר נְחֶמְיָה,לו,18 וְשִׁירַת הַיָּם,לז,19 לְפִי שֶׁכָּל אוֹתָם ט"ו לְשׁוֹנוֹת שֶׁל שֶׁבַח הַסְּדוּרוֹת דְּבִרְכוֹת יִשְׁתַּבַּח דְּרָשׁוּם חֲכָמִים20 מִתּוֹךְ שִׁירַת הַיָּם וּמִתּוֹךְ אוֹתָן פְּסוּקִים שֶׁל "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד":לח

2 Baruch SheAmar should be recited in melodious tones for it is a beautiful and cherished song. It was ordained by the Men of the Great Assembly on the basis of a letter that fell from Heaven, on which it was found inscribed.

It comprises 87 words,21 in allusion to [the verse],22 “His head is of finest gold.” The tradition was received that it should be recited while standing, even when [recited when praying] alone.

According to the mystical tradition, one should say befeh amo and not befi amo,23 and the word batishbachos should be vocalized with a chirik under the taf.24 While reciting Baruch SheAmar, one should hold the two tzitzis of the tallis that hang in front of him.25

ב יֵשׁ לוֹמַר "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" בְּנִגּוּןלט וּבִנְעִימָה, כִּי הוּא שִׁיר נָאֶה וְנֶחְמָד.מ וְתִקְּנוּהוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָהמא עַל יְדֵי אִגֶּרֶת שֶׁנָּפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם וּמְצָאוּהוּ כָּתוּב בּוֹ, וְיֵשׁ בָּהּ פ"ז תֵּבוֹת,מב,21 וְסִימָנוֹ22 "רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז".מג וְקִבְּלוּ לְאָמְרוֹ מְעֻמָּד אֲפִלּוּ בְּיָחִיד.מד וְעַל פִּי הַסּוֹדמה יֵשׁ לוֹמַר: "בְּפֶה עַמּוֹ" וְלֹא "בְּפִי עַמּוֹ",מו,23 "בַּתִּשְׁבָּחוֹת" בְּחיר"ק הַתי"ו.24 וְיֶאֱחֹז בְּב' צִיצִית שֶׁבַּטַּלִּית שֶׁהֵן כְּנֶגֶד פָּנָיו25 בִּשְׁעַת אֲמִירַת "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר":מז

3 If one completes the recitation of Baruch SheAmar before the sheliach tzibbur does, he should respond Amen to his blessing. [Reciting] Amen at this point is not considered an interruption between Pesukei DeZimrah and the blessing which precedes it, because Amen is also praise [of G‑d] and is akin to [these] songs [of praise]. (If, however, one has not yet completed the blessing, he should not respond. For one should not make an interruption in the middle of a blessing, even to answer Amen, except for Amen in response to the blessings HaE-l HaKadosh and Shomeia Tefillah, as will be explained in sec. 66[:5, 9].) There are, however, authorities who maintain that since the blessing Baruch SheAmar is not mentioned in the Talmud,26 one should make an interruption within it for every response of Amen.27

In the case of a person who concluded the blessing at the same time as the sheliach tzibbur, there are those who hold that he should not respond Amen, for it is considered reprehensible to respond Amen to one’s own blessings.28 Though there is room to make a distinction and explain that this is not a case of responding Amen to one’s own blessings, for this individual is, after all, responding Amen to the blessing recited by the sheliach tzibbur, the [above-cited] view should be respected.

Nevertheless, [different rules apply] if one concluded Yishtabach or any of the other, similar blessings concerning which it is customary in some communities to respond Amen even to one’s own blessing, as will be explained in the appropriate place.29 In these countries the custom [even in these instances] is not to respond Amen to one’s own blessings. Nevertheless, if one finishes together with the sheliach tzibbur, one may respond Amen [to the latter’s blessing]. The same law applies if the sheliach tzibbur finishes one blessing and he finishes another blessing. [Indeed,] he may respond to the blessing recited by the sheliach tzibbur even if [his own] blessing is one which all authorities place in the category of blessings to which the person reciting does not respond Amen.

ג אִם סִיֵּם "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר – עוֹנֶה אַחֲרָיו אָמֵן.מח וְאֵין אָמֵן זֶה חָשׁוּב הֶפְסֵק בֵּין פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה לִבְרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם, לְפִי שֶׁגַּם אָמֵן שֶׁבַח הוּא וּכְעֵין זִמְרָהמט (אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא סִיֵּם הַבְּרָכָה – לֹא יַעֲנֶה, שֶׁאֵין מַפְסִיקִין בְּאֶמְצַע שׁוּם בְּרָכָה אֲפִלּוּ בַּעֲנִיַּת אָמֵן, אֶלָּא בְּאָמֵן שֶׁל "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ" וְשֶׁל "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה" בִּלְבַד,נ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו).נא וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרנב שֶׁבְּרָכָה זוֹ שֶׁל "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" הוֹאִיל וְאֵינָהּ מֻזְכֶּרֶת בַּתַּלְמוּד26 – מַפְסִיקִין בָּהּ לְכָל אָמֵן.27

וְאִם סִיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר בְּבַת אַחַת – יֵשׁ אוֹמְרִיםנג שֶׁלֹּא יַעֲנֶה אָמֵן, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו – הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה.נד,28 וְאַף שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לַחֲלֹק וְלוֹמַר שֶׁאֵין זֶה עוֹנֶה אָמֵן אַחַר בִּרְכוֹתָיו, שֶׁעַל כָּל פָּנִים הוּא עוֹנֶה אַחַר בִּרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּרנה – אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם סִיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר בְּבַת אַחַת בִּרְכַּת "יִשְׁתַּבַּח" וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מֵהַבְּרָכוֹת שֶׁיֵּשׁ מְקוֹמוֹת נּוֹהֲגִין לַעֲנוֹת בָּהּ אָמֵן אֲפִלּוּ אַחַר בִּרְכוֹת עַצְמוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמָן,נו,29 אַף שֶׁבִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נּוֹהֲגִין כֵןנז לַעֲנוֹת אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמְּסַיֵּם עִם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר בְּבַת אַחַת – יָכוֹל לַעֲנוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר סִיֵּם בְּרָכָה אַחַת וְהוּא סִיֵּם בְּרָכָה אַחֶרֶת – יָכוֹל לַעֲנוֹת אַחַר בִּרְכַּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, אֲפִלּוּ סִיֵּם הוּא בְּרָכָה שֶׁאֵין עוֹנִין עָלָיו אַחַר בִּרְכַּת עַצְמוֹ לְדִבְרֵי הַכֹּל:

4 One must take care not to make an interruption by speaking from the time one begins Baruch SheAmar30 until the conclusion of Shemoneh Esreh.31 [The rationale is] that Baruch SheAmar is the blessing preceding Pesukei DeZimrah and Yishtabach is the blessing following Pesukei DeZimrah and it is forbidden to make an interruption between them even for the sake of a purpose associated with a mitzvah, just as it is forbidden to make an interruption during the recitation of the Shema and its blessings.32

Also, one may not make an interruption between [the blessing] Yishtabach and [the blessing] Yotzer Or. [Indeed,] one who makes [such] an interruption is considered to have committed a transgression that would oblige him [in earlier times] to return from the battle lines.33 [The rationale is that] Pesukei DeZimrah was instituted in order to make the praises of the Omnipresent precede the prayers [proper]. Accordingly, it is not fitting to speak between the enumeration of [His] praises and the [subsequent] prayers except for the purpose of a mitzvah, as will be explained in sec. 54[:3-4]. Between the blessings of the Shema and Shemoneh Esreh, by contrast, it is forbidden to make an interruption even for the purpose of a mitzvah, because [the expression of gratitude for] the redemption [from Egypt] must be linked to [the requests of] Shemoneh Esreh.34

ד צָרִיךְ לִזָּהֵר מִלְּהַפְסִיק בְּדִבּוּר מִשֶּׁיַּתְחִיל "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר"30 עַד סוֹף י"ח,נח,31 לְפִינט שֶׁ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" הִיא בְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵי פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה וְ"יִשְׁתַּבַּח" בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶםס וְאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶםסא אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה,סב כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ.סג,32

וּבֵין "יִשְׁתַּבַּח" לְ"יוֹצֵר אוֹר" – גַּם כֵן אֵין לְהַפְסִיק,סד וְהַמַּפְסִיק – עֲבֵרָה הִיא בְּיָדוֹ, וְחוֹזֵר עָלָיו מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה,סה,33 לְפִי שֶׁפְּסוּקֵי דְּזִמְרָה נִתְקְנוּ לְהַסְדִּיר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ הוּא קוֹדֶם הַתְּפִלָּה,סו וְכֵיוָן שֶׁכֵן הוּא – אֵינוֹ בְּדִין לְדַבֵּר בֵּין סִדּוּר הַשֶּׁבַח וְהַתְּפִלָּה,סז אֶלָּא אִם כֵן לְצֹרֶךְ מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ד.סח

וּבֵין בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לִתְפִלָּה – אָסוּר לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה:סט,34

5 The laws pertaining to greeting [a friend] between Baruch SheAmar and Yishtabach are the same as those that apply during the recitation of the Shema and its blessings. Between the passages, one may initiate greetings to someone who ought to be honored and respond to greetings from anyone.35 In the midst of any of the passages, one may initiate greetings to someone who commands fear and respond to greetings from someone who ought to be honored, as explained in sec. 66[:1].

[In this context, the term] “between the passages” refers to the point between Baruch SheAmar and the beginning of the psalms, between one psalm and the next, and between the conclusion of the psalms and Yishtabach. With regard to the brackets of verses that are not complete psalms,36 one authority states that every two or three verses [in these passages] that are recited in the order in which they are written in their source are considered as if constituting an entire psalm. Thus, if one makes an interruption between one [such verse] and the next, this is like interrupting in the midst of a passage. [Likewise, an interruption made] between the end [of such a bracket of verses] and the beginning of the next verse is considered as having been made “between the passages.”

Examples [of such brackets of verses according to the practice followed] in these countries: The verses from Hodu until Amen VeHallel L’A-donai are considered as one whole chapter even though they do not constitute a complete hymn [in their source] in Divrei HaYamim.37 Similarly, the two verses beginning Tenu Oz and Nora E-lohim until Baruch E-lohim38 are also considered as one chapter, because they adjoin each other in [the Book of] Tehillim. The same applies with regard to the two verses beginning E-l Nekamos and Hinaseh until Al Ge’im,39 the three verses beginning Nafsheinu Chiksah, Ki Vo, and Yehi Chasdecha,40 and the three verses beginning Yehi Shem A‑donai, MiMizrach, and Ram.41 [The same laws also apply] to the two verses Baruch A-donai E-lohim and U’Varuch Shem,42 to the passage beginning Vayvarech David until LeShem Tifartecha,43 to the passage beginning Atah Hu until BeMayim Azim,44 and to the passage from VaYosha until the end of the Song [of the Sea].45

[By contrast, interruptions] between verses [in the Siddur] that do not follow each other in Tehillim are governed by the laws [that apply to interruptions] between the passages. (However, [interruptions] within a verse itself are governed by the laws [that apply to interruptions] within a verse of the Shema, as will be explained in sec. 66[:2].)46

All the above applies to greeting [a friend], but with regard to interrupting in order to respond Amen, [the laws governing] Pesukei DeZimrah and its blessings do not resemble [those governing] the Shema and its blessings. It is permitted to respond Amen to all blessings [while praying] from Baruch SheAmar until Yishtabach, even in the midst of a psalm, and certainly between the psalms and the blessings that precede or follow them. ([The rationale is that] since Amen also expresses praise and thus is comparable to a psalm, it is not considered an interruption during Pesukei DeZimrah.)47

There is an opinion that one may respond Amen even in the midst of the blessing that precedes [Pesukei DeZimrah].48 Even though [that blessing] begins with Baruch and concludes with Baruch, one need not be concerned that responding Amen may constitute an interruption between the beginning and the conclusion, since this blessing is not mentioned in the Talmud.49

If one must make an interruption in the midst of Pesukei DeZimrah, it is advisable to recite [the bracket of verses beginning] Baruch A-donai LeOlam until Vayvarech David50 before speaking.51 And when he returns to the point at which he made an interruption he should repeat these verses, because they are comparable to a blessing.52

ה וּשְׁאִילַת שָׁלוֹם מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד "יִשְׁתַּבַּח" – דִּינָהּ כְּמוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ,ע שֶׁבֵּין הַפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם,35 וּבָאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו.עא

וְאֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" לְהַתְחָלַת הַמִּזְמוֹרִים, וּבֵין כָּל מִזְמוֹר לַחֲבֵרוֹ, וּבֵין סוֹף הַמִּזְמוֹרִים לְ"יִשְׁתַּבַּח". וּפְסוּקִים הַמְלֻקָּטִים שֶׁאֵינָם מִזְמוֹר שָׁלֵםעב,36 – יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרעג שֶׁכָּל שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים הַנֶּאֱמָרִים כָּאן כְּסֵדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בִּמְקוֹמָם – דִּינָם כְּמִזְמוֹר שָׁלֵם. וּכְשֶׁמַּפְסִיק בֵּין אֶחָד לַחֲבֵרוֹ – דִּינוֹ כְּמַפְסִיק בְּאֶמְצַע מִזְמוֹר. וּבֵין סוֹפָם לִתְחִלַּת פָּסוּק אַחֵר – דִּינוֹ כְּבֵין הַפְּרָקִים, כְּגוֹן בִּמְדִינוֹת אֵלּוּעד מֵ"הוֹדוּ" עַד "אָמֵן וְהַלֵּל לַה'", הוּא פֶּרֶק אֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מִזְמוֹר שָׁלֵם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים.עה,37 וְכֵן ב' פְּסוּקִים "תְּנוּ עֹז וְגו' נוֹרָא אֱלֹהִים וְגו'" עַד "בָּרוּךְ אֱלֹהִים"38 – הֵם גַּם כֵן פֶּרֶק אֶחָד, הוֹאִיל וְהֵם סְמוּכִים זֶה לָזֶה בִּתְהִלִּים.עו וְכֵן ב' פְּסוּקִים "אֵל נְקָמוֹת וְגו' הִנֲשֵׂא וְגו'" עַד "עַל גֵּאִים".עז,39 וְכֵן ג' פְּסוּקִים: "נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה וְגו' כִּי בוֹ וְגו' יְהִי חַסְדְּךָ וְגו'עח".40 וְכֵן ג' פְּסוּקִים: "יְהִי שֵׁם ה' וְגו' מִמִּזְרָח וְגו' רָם וְגו'עט".41 וְכֵן ב' פְּסוּקִים: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים וְגו' וּבָרוּךְ שֵׁם וְגו'".פ,42 וְכֵן מִ"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד" עַד "לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ",פא,43 וּמֵ"אַתָּה הוּא" עַד "בְּמַיִם עַזִּים",פב,44 וּמִ"וַיּוֹשַׁע" עַד סוֹף הַשִּׁירָה.פג,45 אֲבָל בֵּין הַפְּסוּקִים שֶׁאֵינָם סְמוּכִים זֶה לָזֶה בִּתְהִלִּים – דִּינָם כְּבֵין הַפְּרָקִים (אֲבָל בְּאֶמְצַע פָּסוּק – דִּינוֹ כְּאֶמְצַע פָּסוּק שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו).פד,46

וְכָל זֶה לְעִנְיַן שְׁאִילַת שָׁלוֹם, אֲבָל לְעִנְיַן לְהַפְסִיק לַעֲנִיַּת אָמֵןפה – אֵין פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה וּבִרְכוֹתֶיהָ דּוֹמִין לִקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ,פו וּמֻתָּר לַעֲנוֹת אָמֵן עַל כָּל הַבְּרָכוֹתפז מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד "יִשְׁתַּבַּח" אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַמִּזְמוֹר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בֵּין הַמִּזְמוֹרִים לַבְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם אוֹ שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם (לְפִי שֶׁאָמֵן הוּא גַּם כֵן שֶׁבַח וּכְעֵין זִמְרָה – אֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה).פח,47

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרפט שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵיהֶם48 מֻתָּר לַעֲנוֹת אָמֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ וְחוֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ – אֵין לָחוּשׁ בְּמַה שֶּׁמַּפְסִיק בֵּין פְּתִיחָה לַחֲתִימָה בַּעֲנִיַּת אָמֵן, הוֹאִיל וּבְרָכָה זוֹ אֵינָהּ מֻזְכֶּרֶת בַּתַּלְמוּד.צ,49

וְאִם הוּא צָרִיךְ לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה – טוֹב שֶׁיֹּאמַר "בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם" עַד "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד"50 קֹדֶם שֶׁיְּדַבֵּר.צא,51 וּכְשֶׁיַּחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק – יֹאמַר גַּם כֵן אֵלּוּ הַפְּסוּקִים, לְפִי שֶׁהֵם כְּמוֹ בְּרָכָה:52

6 After completing Baruch SheAmar and before beginning Hodu,53 it is forbidden to recite the verse,54 “Who can recount the mighty acts of G‑d [and proclaim all His praise?]” For it would appear as if one were saying, “Whoever desires to recount the mighty acts of G‑d and proclaim all His praise should say Hodu L’A-donai.” This would amount to disparaging Him.55

ו אָסוּר לוֹמַר פָּסוּקצב,54 "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'"צג אַחַר "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" קֹדֶם "הוֹדוּ",53 מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹמֵר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' וּלְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ – יֹאמַר "הוֹדוּ לַה' וְגו'", וַהֲרֵי זֶה חֵרוּף:צד,55

7 [In the passage beginning Hodu] one must pause briefly between the word elilim56 and V’A-donai Shamayim Asah,57 so that this last phrase not appear to refer to the preceding phrase. Similarly, [in the same verse,] there is a cantillation mark indicating a brief pause between the words ki and kol; hence the second word is spelled with a kaf.58 Likewise, between the adjoining words haamim and elilim and between shamayim and asah, one must pause slightly so that the final mem not be lost. One must take such caution whenever a word concludes with a mem and the following word begins with an alef or an ayin, as stated in sec. 61[:20-21].59

ז צָרִיךְ לְהַפְסִיק מְעַט בֵּין "אֱלִילִים"56 וּבֵין "וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה",צה,57 שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּחוֹזֵר לְמַעְלָה. וְגַם בֵּין "כִּי" לְ"כָּל" יֵשׁ פְּסִיק,צו וְלָכֵן הַכּ"ף דְּגוּשָׁה.58 וּבֵין "הָעַמִּים" לֶ"אֱלִילִים" וּבֵין "שָׁמַיִם" לְ"עָשָׂה" – צָרִיךְ גַּם כֵן לְהַפְסִיק קְצָת שֶׁלֹּא תִּבָּלַע הַמ"ם. וְכֵן בְּכָל מ"ם שֶׁבְּסוֹף תֵּבָה וְתֵבָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ מֻתְחֶלֶת בְּאל"ף אוֹ בְּעי"ן – צָרִיךְ לִזָּהֵר כֵּן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"א:צז,59

8 One must concentrate on the meaning of the words he utters [when reciting the verse],60 “You open Your hand....”61 If he did not do so, he must go back and repeat [the phrase] with focused intent. For the fundamental reason that [our Sages] ordained the daily recitation of [the psalm] Tehillah LeDavid was the content of this verse, which praises the Holy One, blessed be He, Who watches over His creatures to provide them with their livelihood.62 In the present era, we [generally] do not repeat [our prayers] when concentration is lacking because, as explained in sec. 101[:1], it is likely that the repetition, too, will not be focused. Nevertheless, in this instance, since we are speaking about only one verse, it should be repeated, for one will easily be able to concentrate on it if he so desires.

ח צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּ"פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ"60 פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת הַמּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו,צח וְאִם לֹא כִּיוֵּן – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלוֹמַר בְּכַוָּנָה,צט לְפִי שֶׁעִקַּר מַה שֶּׁקָּבְעוּ לוֹמַר "תְּהִלָּה לְדָוִד" בְּכָל יוֹםק הוּא מִפְּנֵי שֶׁבַח שֶׁבְּפָסוּק זֶה,קא,61 שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל בִּרְיוֹתָיו לְפַרְנֵס.קב,62 וְאַף עַכְשָׁו שֶׁאֵין אָנוּ חוֹזְרִין בִּשְׁבִיל חֶסְרוֹן כַּוָּנָהקג לְפִי שֶׁקָּרוֹב שֶׁאַף כְּשֶׁיַּחֲזֹר לֹא יְכַוֵּן כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"א,קד מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פָּסוּק אֶחָד – חוֹזֵר, שֶׁבְּקַל יוּכַל לְכַוֵּן כְּשֶׁיִּרְצֶה:קה

9 It is customary to recite the verse beginning VaAnachnu Nevarech Ya-h63 after the psalm beginning Tehillah LeDavid in order to conclude with the term Halleluya-h, and in that way to create a chain with one Halleluya-h after another, for all the following psalms begin with Halleluya-h and end with Halleluya-h. Moreover, since “whoever recites Tehillah LeDavid [three times every day] is assured of a portion in the World to Come,”62 we append a verse [which expresses the trust] that we will be found worthy of continuing to praise G‑d in the World to Come. For this reason we recite this [verse after Tehillah LeDavid] in the Afternoon Service as well, even though it is not followed by a psalm [beginning and ending] with Halleluya-h.

ט נּוֹהֲגִין לוֹמַר פָּסוּק "וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ"63 אַחַר "תְּהִלָּה לְדָוִד"קו לְסַיֵּם בְּ"הַלְלוּיָהּ", כְּדֵי לְשַׁלְשֵׁל "הַלְלוּיָהּ" אַחַר "הַלְלוּיָהּ", שֶׁכָּל הַמִּזְמוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ פּוֹתְחוֹת בְּ"הַלְלוּיָהּ" וּמִסְתַּיְּמוֹת בְּ"הַלְלוּיָהּ". וְעוֹד, לְפִיקז שֶׁכָּל הָאוֹמֵר "תְּהִלָּה לְדָוִד" מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא,קח,62 לָכֵן אוֹמְרִים אַחֲרָיו: וַאֲנַחְנוּ נִזְכֶּה לְבָרֵךְ יָהּ גַּם לָעוֹלָם הַבָּא. וּמִטַּעַם זֶה אוֹמְרִים אוֹתוֹ גַּם בְּמִנְחָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אַחֲרָיו מִזְמוֹר הַלְלוּיָהּ:

10 It is customary to repeat the verse64 beginning Kol HaNeshamah Tehalel Ya-h, because it concludes [the series of psalms recited in] Pesukei DeZimrah. Similarly, [we repeat] the verse,65 A-donai Yimloch LeOlam Vaed, because it concludes the Song of the Sea.66 There are those who add the verse67 beginning Ki Va Sus Paroh because it is also part of the Song of the Sea. See Yoreh Deah, sec. 275.68

י נּוֹהֲגִין לִכְפֹּל64 "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ",קט לְפִי שֶׁהוּא סוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה. וְכֵן פָּסוּק65 "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד",קי שֶׁהוּא סוֹף הַשִּׁירָה.66 וְיֵשׁ מוֹסִיפִין פָּסוּק67 "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה וְגו'",קיא שֶׁגַּם הוּא מֵהַשִּׁירָה, עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן ער"ה:קיב,68

11 When one reaches [the words]69 VeAtah E-loheinu Modim Anachnu Lach, or [the phrase]70 VeChol Komah Lefanecha Tishtachaveh, he should not [respectively] bow down or prostrate himself, as stated in sec. 113[:3].

It has become customary to stand from [the verse] Vayvarech David until the word tifartecha.17 [In] some [congregations] people continue to stand until they have recited the phrase Atah Hu A-donai HaE-lohim, whose initial letters spell [the Divine name] E-hyeh, and then they sit.71

When reciting the phrase,72 VeAtah Moshel BaKol, one gives charity73 while standing.

יא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִ"וְעַתָּה69 אֱלֹהֵינוּ מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ" אוֹ לִ"וְכָל70 קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה"קיג – אֵין לִשְׁחוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם,קיד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ג.קטו

וְנָהֲגוּ לַעֲמֹד לְ"וַיְבָרֶךְ דָּוִיד" עַד "תִּפְאַרְתֶּךָ".קטז,17 וְיֵשׁ מוֹסִיפִין לַעֲמֹד עַד שֶׁאוֹמְרִים "אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים"קיז – רָאשֵׁי תֵּבוֹת "אֶהְיֶה", וְאַחַר כָּךְ יוֹשְׁבִין.71 וּכְשֶׁאוֹמְרִים72 "וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל" – נוֹתְנִים צְדָקָהקיח,73 מְעֻמָּד:

12 In the phrase74 beginning Mi Kamochah Nedar, the initial letter of the second word is vocalized with a dagesh [and pronounced kaf],75 even though in the [preceding] phrase Mi Chamochah BaEilim — and similarly in the phrase76 Kol Atzmosai Tomarnah, A‑donai, Mi Chamocha — the initial letter of the same word has no dagesh [and is pronounced chaf]. In the phrase Yidmu KaAven,77 the same letter is vocalized with a dagesh [and pronounced kaf]. In the phrase78 Am Zu Gaalta, the gimmel is vocalized with a dagesh. [These are the pronunciations to be followed, for these spellings] have been transmitted by the Masoretic tradition. Similarly, whenever a letter is vocalized by a dagesh or not so vocalized, one must make a point of articulating it in the manner transmitted by that tradition. One should not pronounce a letter weakly [as if it lacks a dagesh] if it is accentuated by one, nor should one accentuate it intensively [as if with a dagesh] if it lacks one,79 as stated in sec. 61[:22].

יב "מִי74 כָּמֹכָה נֶאְדָּר וְגו'" – הַכּ"ף דְּגוּשָׁה,קיט,75 אֲבָל "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִים" וְכֵן76 "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" – הַכ"ף רְפוּיָה, "יִדְּמוּ כָּאָבֶן"77 – הַכ"ף דְּגוּשָׁה, "עַם זוּ גָּאַלְתָּ"78 – הַג' דְּגוּשָׁה, שֶׁכָּךְ הוּא בַּמְּסוֹרוֹת. וְכֵן בִּשְׁאָר דָּגוּשׁ וְרָפֶה – צָרִיךְ לִזָּהֵר וְלִקְרוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר בַּמְּסוֹרוֹת. וְלֹא יְרַפֶּה הֶחָזָק וְלֹא יְחַזֵּק הָרָפֶה,79 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"א:קכ

13 The psalms should not be recited hurriedly, but with composure, word by word, so that one will be able to focus his attention on them as is befitting.80 Those who recite them hurriedly (when there is a minyan present)81 are not acting properly. They are abbreviating the praise of the Omnipresent in order to ask that their needs be satisfied. Is there a ruler who would find this acceptable? The same applies to worshipers who concentrate during the blessings that [include] supplications and requests for physical needs,82 but not during the blessings that express praise and thanksgiving to the Omnipresent, blessed be He.

יג אֵין אוֹמְרִים הַזְּמִירוֹת בִּמְרוּצָה, כִּי אִם בְּנַחַתקכא מִלָּה בְּמִלָּהקכב כְּדֵי לְכַוֵּן בָּהֶם יָפֶה.80 וְאוֹתָן שֶׁאוֹמְרִים אוֹתָם בִּמְרוּצָהקכג (כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם מִנְיָן)קכד,81 – לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים שֶׁמְּקַצְּרִים בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם בִּשְׁבִיל שְׁאִילַת צָרְכָּם, הֲיֵּשׁ מוֹשֵׁל שֶׁיִּתְרַצֶּה בְּכָךְ? וְהוּא הַדִּין לְאוֹתָם שֶׁמְּכַוְּנִים בַּתְּפִלָּה בִּבְרָכוֹת שֶׁהֵן תְּחִנָּה וּבַקָּשַׁת צָרְכֵי הַגּוּף82 וְלֹא בַּבְּרָכוֹת שֶׁהֵן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא:קכה

The recitation of Pesukei DeZimrah was ordained by the Men of the Great Assembly. These Sages instituted the daily prayer services when the people returned to Eretz Yisrael after the Babylonian exile that followed the destruction of the First Beis HaMikdash. See Shabbos 118b (as explained by Rashi and Rif); Rambam, Hilchos Tefillah 7:12 (and footnote 12 there, in the Rambam LaAm edition); subsection 2 below; and footnote 49 below.
The term Pesukei DeZimrah literally means “verses of song.” As will be explained, it refers to a bracket of joyous hymns of praise from the Book of Tehillim and other Scriptural readings.
Psalm 145. The passage as a whole in the form in which it appears in the Siddur is commonly known as Ashrei, the initial word of the two verses that introduce Psalm 145 wherever it appears there.
I.e., until the end of Psalm 150, whose last verse begins with these words.
In the language of the Sages, the term tefillah (“prayer”) when unqualified commonly refers to the prayer par excellence, i.e., Shemoneh Esreh.
Devarim 3:24, as quoted by Berachos 32a.
I.e., to cross the Jordan River and enter the Holy Land; Devarim 3:25.
Berachos 4b.
Pesachim 117a.
The inclusion of these passages has become universal. Their sequence, however, varies. The custom of the Sephardic community (and of the prayer rite called Nussach Ari as defined by the Alter Rebbe in his Siddur) is to recite this passage (popularly known as Hodu) before Baruch SheAmar, while the Ashkenazic custom is to recite it afterwards.

To briefly clarify the terms: Sephardim are Jews originating from Spain (“Sepharad”) or the Orient, as distinct from Ashkenazim (“Ashkenaz” being the classical Hebrew word for Germany), who originate from other European countries. However, the prayer rites known as Nussach Sephard and Nussach Ashkenaz do not coincide with these “ethnic” categories. True, Nussach Ashkenaz is the prayer rite that developed in German-speaking and other European lands. But most of the worshipers whose Siddurim follow Nussach Sephard are not of Spanish or Oriental origin; they include many chassidim and non-chassidim of Ashkenazic background, both in Eretz Yisrael and the Diaspora. And the prayer rite followed by the Sephardim proper, basically of North African origin, is different again.

The prayer rite sometimes referred to in these footnotes as “the Lubavitch custom” is the version laid down by the AriZal — a variant of Nussach Sephard — as defined by the Alter Rebbe in his Siddur.
I Divrei HaYamim 16:8-36. In all Siddurim, several verses from Tehillim are appended to it.
Seder Olam Rabba, sec. 14, as quoted by Beis Yosef (Orach Chayim 50).
Cf. Vayikra Rabbah 9:7, 27:12; Midrash Tanchuma, Parshas Emor, sec. 14. In Likkutei Sichos, Vol. 12, pp. 28-29, the Rebbe juxtaposes this rationale for the recitation of this psalm with the fact that it recalls the Todah (“thanksgiving”) sacrifice. (On the above transliteration, see sec. 46, footnote 18 above.)
This practice is in fact universal.
In sec. 429:13, the Alter Rebbe states that we do not recite Mizmor LeTodah on the day preceding Pesach, but does not specify the reason.

The Todah offering was not offered on the day preceding Pesach (nor on the day preceding Yom Kippur). The rationale is that sacrifices are not offered when it is known that it will not be permitted to partake of them throughout the time granted by the Torah. For it is possible that the sacrifice will not be consumed entirely and thus sacrificial food will become disqualified unnecessarily.

Ordinarily, a thanksgiving offering can be eaten on the day it was offered and the following night, until midnight. Were the sacrifice to be offered on the day preceding Pesach, it would be impossible to partake of all the bread that accompanied the offering past midday, because several of the loaves were chametz. (As to the day preceding Yom Kippur, it is forbidden to eat at all from the approach of sunset.) In Igros Kodesh, Vol. 3, p. 71, the Rebbe discusses related concepts.
As mentioned above, this is the Sephardic (and chassidic) custom, and it is followed in the Alter Rebbe’s Siddur.
I Divrei HaYamim 29:10-13.
Nechemiah 9:5-11.
In the Siddur, the Song of the Sea (Shmos 15:1-19) is framed by related verses.
See Mechilta, Parshas Beshalach, Parshas HaShirah.
According to the Ashkenazic version. The Sephardic version contains several more.
Shir HaShirim 5:11. The numerical equivalent of פז (“finest gold”) is 87, intimating that the beginning, or head, of the Morning Service (i.e., the blessing Baruch SheAmar) comprises 87 words (Mishnah Berurah 51:1).
The latter form is normally used whenever this noun appears in the construct state (bismichus), as in 187:9.
In the original, tav; the above transliteration reflects the more common pronunciation.
Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs (p. 22) states: “While saying Baruch SheAmar one holds the two front tzitzis with the left hand. At the conclusion of the blessing one passes them over the eyes and kisses them.”
See subsection 5 and footnote 49 below.
See subsection 5 and footnote 48 below.
Berachos 45b.
I.e., when a number of blessings are recited in sequence, some have the custom of concluding with Amen. In sec. 54:1 the Alter Rebbe cites both of the above-cited opinions and states that “in these countries” it is customary to conclude with Amen only at the end of the third blessing of the Grace after Meals, in order to distinguish between the three blessings prescribed by Scripture and the fourth blessing which was ordained by the Sages. This would not apply to a different series of blessings, all of which were ordained by the Sages.
Pri Megadim: Eshel Avraham (51:3-4) mentions the possibility that a person who made an interruption by speaking between Baruch SheAmar and Yishtabach may be required to repeat Baruch SheAmar. This requirement is not implied by the Alter Rebbe’s wording.
On days when Tachanun is recited, one should refrain from talking until the end of Tachanun. (See sec. 131:1.) Needless to say, what is permitted thereafter is not conversation, but a few words in time of necessity. In Tanya — Iggeres HaKodesh, Epistle 24, the Alter Rebbe writes that one should refrain from idle talk until the end of the final Kaddish at each of the three daily prayer services.
See sec. 53:3 and sec. 66.
Devarim 20:8 states that before the Jewish army would enter into battle, the officers would declare: “Whoever is fearful and faint of heart let him go and return home.” According to one view (Sotah 44a), this verse relates not to a soldier who fears the battlefield simply for physical reasons, but to one who fears that retribution will be visited upon him for his transgressions. Our Sages state that speaking between Yishtabach and Yotzer Or is one of the transgressions that would warrant such fear.

The Tur (Orach Chayim 51) quotes this statement in the name of the Talmud Yerushalmi, but it is not found in the standard text. Hashmatos Yerushalmi, which supplies the passages deleted by ecclesiastical and other censors, cites it in Tractate Berachos, ch. 5.
See sec. 66:9 and 111:1 below, based on Berachos 4b and 9b and Rashi there.
As the Alter Rebbe writes in sec. 66:1, when failure to respond to greetings would not irritate a person, one should not respond (nor greet him if he is a person who commands honor). In the present age, it is generally assumed that people will not be irritated by a failure to extend or respond to greetings.
As the Alter Rebbe proceeds to explain, certain passages in Pesukei DeZimrah are collections of verses assembled from various sources.
As mentioned above, it is Ashkenazic custom to recite these verses after Baruch SheAmar.
Tehillim 68:35-36; they are included in the long series of verses beginning Hodu L’A-donai.
Ibid. 94:1-2; they, too, are included in the above series.
Ibid. 33:20-22; as above.
Ibid. 113:2-4; they are included in the series of verses beginning Yehi Chevod.
Ibid. 72:18-19; they are included in the brief bracket of verses beginning Baruch A-donai LeOlam that are recited after the last of the psalms.
I Divrei HaYamim 29:10-13.
Nechemiah 9:5-11.
Shmos 14:30-31; 15:1-18.
That subsection states that it is forbidden to make an interruption during the recitation of a verse of the Shema, except at the end of a concept within that verse. If one does make an interruption, when he returns to his prayers he should recommence the interrupted verse from the beginning, for otherwise the remaining words will be meaningless.
The same applies to responding to the full text of Kedushah and of Modim. In the case of Kaddish, however, one does not respond to any Amen beyond the one that follows DaAmiran BeAlma. (See Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 9.)
I.e., Baruch SheAmar. As Badei HaShulchan 18:5 points out, (a) though it would appear that Yishtabach ought to be in the same category as Baruch SheAmar (and other authorities rule accordingly), the wording of the Alter Rebbe in our text indicates that this ruling does not apply to Yishtabach; (b) the wording of the Alter Rebbe’s later ruling in Piskei HaSiddur implies that one should not interrupt the recitation of Baruch SheAmar to respond Amen even during Baruch SheAmar.
A marginal note appended (apparently by the Tzemach Tzedek) to the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch questions this statement. It observes that Baruch SheAmar was commonly recited in the Talmudic era, as is apparent from the Zohar, Vol. II, p. 132a and p. 215b) and Sefer Heichalos. Moreover, other classical sources state that the daily recitation of Baruch SheAmar — like the blessings in general — was ordained by the Men of the Great Assembly, the last of whom lived in the early Mishnaic era.
Tehillim 89:53; 135:21; 72:18-19. These are the four verses normally recited after the last of the psalms in Pesukei DeZimrah.
This applies when the interruption is addressed to another individual, but not when it consists of a response to the prayers of the sheliach tzibbur (Maamar Mordechai 51:3).
Hence, despite its disruption, his earlier recitation of Pesukei DeZimrah may still be considered to have been closed by a blessing, and his resumed recitation may be still considered as having been introduced by a blessing.
Regarding this sequence, see footnote 10 above.
Tehillim 106:2.
For it implies that the verses beginning Hodu L’A-donai exhaust His praises.
I.e., the last word of the opening phrase of the verse: “For all the gods of the nations are naught....”
I.e., the latter half of the verse: “...but G‑d made the heavens.”
Rather than a chaf; since this initial consonant begins a new phrase, it is vocalized with a dagesh.
In light of the Alter Rebbe’s explicit reference to sec. 61, it could be argued that the end of the second-last sentence of our text (lit., “so that the final mem will not be swallowed”) means to say, “so that the final mem not swallow [the alef that follows it].”
Tehillim 145:16; it is included in the passage of Pesukei DeZimrah beginning Ashrei.
Needless to say, one should preferably concentrate on the meaning of all the words of prayer. Nevertheless, if one failed to do so, his recitation of the remainder of Pesukei DeZimrah is acceptable after the fact. This verse, however, is an exception, as the Alter Rebbe proceeds to explain.

In Igros Kodesh, Vol. 18, p. 265, the Rebbe writes that one should touch his arm-tefillin when reciting the phrase Poseiach Es Yadecha, and his head-tefillin when reciting the phrase U’Masbia LeChol Chai Ratzon, and adds that the custom of some chassidim in each case is to touch the tefillin with the tefillin straps and then to kiss the straps. The Rebbe’s custom was to touch both tefillin with his fingers. (See Kovetz Minhagei Melech, p. 16.)
See Berachos 4b and subsection 1 above.
“And we will praise G‑d from now to eternity; praise G‑d” (Tehillim 115:18).
Ibid. 150:6.
Shmos 15:18.
Based on the teachings of the AriZal, we also recite that verse in its Aramaic paraphrase.
Shmos 15:19. This addition in fact is almost universal. For a detailed discussion of other additions, see Siddur Otzar HaTefillos, p. 247.
This section is not extant in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch. The Shulchan Aruch of R. Yosef Caro (sec. 275:3-4) describes the unique manner in which the Song of the Sea should be set out in a Torah scroll. From the gloss of Rama (loc. cit., subsection 6), it is evident that this verse, too, is part of the Song. See also Rambam, Hilchos Sefer Torah 8:4.
This phrase (“And now, our G‑d, we give thanks to You...”; I Divrei HaYamim 29:13) is incorporated in the daily passage beginning Vayvarech David. Though it does not mention bowing down, one does bow while reciting the same phrase (Modim Anachnu Lach — “we give thanks to You”) when it appears in Shemoneh Esreh. Hence the above statement that here one should not bow down.
This phrase (“all who stand erect shall prostrate themselves before You”) appears in the passage beginning Nishmas which is added to the Morning Service on Shabbos and festivals.
Common practice is to remain standing from Vayvarech David until having responded to Barchu. (Derech HaChayim and Kitzur Shulchan Aruch, cited in Ketzos HaShulchan 18:4, write that one should stand while reciting the Song of the Sea.)
I Divrei HaYamim 29:12.
In sec. 92:10 the Alter Rebbe quotes Bava Basra 10a: “It is desirable to give charity before prayer, as [alluded to] in the verse, ‘I will behold Your countenance with righteousness’ ” (tzedek — “righteousness,” cf. tzedakah — “charity”). Pri Megadim: Mishbetzos Zahav (92:30), on the authority of the AriZal, associates this gift with the charity given before Vayvarech David, and indeed, Vayvarech David may be considered as appearing “before prayer,” i.e., before Shemoneh Esreh (see footnote 5 above).

Nevertheless, the Alter Rebbe speaks of this practice in two separate sections (viz., here and in sec. 92) without cross-referencing them. This distinction indicates that there should be two separate donations: one before prayer (at the very beginning of the Morning Service, not directly before Shemoneh Esreh) and one when reciting the phrase VeAtah Moshel BaKol. See Igros Kodesh of the Rebbe, Vol. 19, p. 71.
This phrase and the next are both found in Shmos 15:11 as part of the Song of the Sea.
Grammatically, whenever a word beginning with the letter kaf follows in direct semantic sequence after a word (like Mi above) which ends with the letter yud, the initial letter of the second word should lose its dagesh kal and thus be pronounced as a chaf. In the above case, exceptionally, this rule is broken. In explanation, Machatzis HaShekel 51:8 points out that the two words Mi Chamochah (“Who is like unto You?”) when read in sequence would produce the Biblical name Michah. The above change was therefore introduced in order to avoid the possible implication that Michah is being likened to the A-lmighty. (This Michah, not to be confused with the prophet of a later generation bearing the same name, was personally saved by Moshe Rabbeinu during the Egyptian oppression, and later promoted idolatry. See Shoftim, ch. 17.)
Tehillim 35:10; it is included in the passage Nishmas added to the prayers on Shabbos and festivals.
Shmos 15:16, which is part of the Song of the Sea.
Shmos 15:13; this, too, is part of the Song of the Sea.
In the case of a few of the consonants, as with the above example of kaf/chaf (and so, too, with beis/veis or pei/fei), the presence of a dot (dagesh kal) within a letter substantially alters the resultant sound. This alteration applies, regardless of differences between regional accents. In the case of most of the other consonants, the presence of a dot (known in such cases as a dagesh chazak) leaves the phonetic value of the letter unaffected; it only intensifies its articulation. The latter distinction is respected in careful Sephardic pronunciation, especially in the prayers and in the Reading of the Torah; in Ashkenazic pronunciation it is generally overlooked.

Some of the distinctions made here in subsection 12 are thus merely of academic interest for the vast majority of Jews today — including those who employ the pronunciation commonly used today in Eretz Yisrael known as havarah Sephardit. There are exceptions. For example, when the letter gimmel is vocalized with a dagesh, traditional Yemenite Jews call it a jimmel and pronounce it accordingly.
In sec. 53:3 the Alter Rebbe states that the recitation of Pesukei DeZimrah should take half an hour.
I.e., in order to catch up with the minyan. As the Alter Rebbe writes in sec. 52:1, it is preferable to skip some of the passages (with the intention of reciting them later) than to hurry through them all. However, see sec. 52, footnote 3 below.
I.e., during Shemoneh Esreh.
שבת קיח, ב. טור. לבוש ס"א.
מס' סופרים פי"ז הי"א. רי"ף פ"ה דברכות (כג, א) ופט"ז דשבת (מד, א). רא"ש ברכות שם סימן ה. רמב"ם (ראה כס"מ) פ"ז מהל' תפלה הי"ב. טור. לבוש שם.
שו"ת ר' נטרונאי סימן יב. טור. לבוש ס"א. ב"ח. וראה גם לקמן ס"ד. רס"י נב. ועי' סימן קיב ס"א.
ר' שמלאי ברכות לב, א.
דברים ג, כד.
שם ג, כה.
תוספו' ברכות לא, א ד"ה רבנן. רא"ש ברכות פ"ד סימן ב. טור סימן צג. וראה גם לקמן סימן צג ס"ב וש"נ.
ב"ח בפירוש הטור. לבוש שם.
סדר רב עמרם. הובא ברא"ש ברכות פ"ה סימן ו. וראה גם שם פ"א סימן ו. וראה הרב רבינו יונה ברכות לב, א ד"ה ותקינו.
ר' אבינא ברכות ד, ב. וראה גם לקמן ס"ח, ס"ט. סימן נב ס"א. סימן נה ס"א.
כ"ה גם בסימן נה שם. ולקמן ס"ט השמיט "ג"פ". וראה לקו"ש חי"ח ע' 352 הערה 14. העו"ב נח ע' ז.
כל בו סימן ד. ארחות חיים הלכות מאה ברכות סימן ל. ב"י.
פסחים קיז, א.
סדור רס"ג עמ' לב ואילך. רי"ף ורא"ש ברכות פ"ה סימן ה. רמב"ם הלכות תפלה פ"ז הי"ב. טור ושו"ע ס"א. וראה גם לקמן ס"ד. סימן נג ס"ב. סימן נד ס"א.
מסכת סופרים פי"ז הי"א. סדר רב עמרם גאון (בתפלת שבת). סדור הר"ש מגרמייזא עמ' כב (בשבת). מחזור ויטרי עמ' 61.
א. טז, ח ואילך.
סדור הר"ש מגרמייזא. ספר האשכול הלכות פסוקי דזמרה. הובא בארחות חיים הלכות מאה ברכות סימן יח. טור. לבוש ס"ה.
סדר עולם רבא פי"ד.
סדור רש"י סימן תיז. מחזור ויטרי עמ' 62. המנהיג דיני תפלה סימן כא. טור ושו"ע ס"ט. עי' לעיל סימן א מהדו"ק סי"ד שצ"ל מעומד.
ר' נתן בר' יהודה בספר המחכים. ארחות חיים הלכות מאה ברכות סימן כו. ב"י. שו"ע שם.
ויק"ר ט, ז.
ראה גם לקמן ס"ב. סימן רפא ס"ג־ד.
שבלי הלקט סימן עו בשם רש"י בסדור רש"י סימן תיז וסימן תצד. מחזור ויטרי שם ובסימן קיח. טור. רמ"א ס"ט. וכ"ה בסידור. וראה גם לעיל סימן א מהדו"ק סי"ז. ועי' לקו"ש חי"ח ע' 29.
תמורה יד, א. רמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ד ה"ט (לענין שבת). ביצה יט, א־ב. רמב"ם הל' חגיגה פ"א ה"ח (לענין יו"ט).
מנהגים הלכות ערב פסח.
ביצה שם. פסחים יג, ב.
סעיף י"ג וש"נ.
סעיף ו וש"נ. וראה חי' צ"צ רח, ב. אג"ק ח"ג ע' עא־ב.
רש"ל בתשובה סימן סד. מ"א ס"ק יא.
סדר רב עמרם (בתפלת שבת).
טור. וכ"ה במחזור ויטרי. וראה על הכל סימן א בשם מהר"ם. וראה גם לקמן ס"ה. ובסימן נב ס"א. ובנוסח הסידור, הודו ועוד פסוקים לפני ברוך שאמר ומזמור לתודה ועוד פסוקים לאחריו. וכ"ה בכל בו סוף סימן ד. שער הכוונות ענין תפלת השחר.
סדור רס"ג עמ' לג. רמב"ם סדר התפלה בתחילתו. מחזור ויטרי ע' 64. טור בשם תקון הגאונים. רמ"א ס"ז.
א כט, י־יג.
רוקח סימן שכ (לאחר מיכן תקנו).
ט, ה־יא.
מחזור ויטרי סימן רסה ומנהיג סימן כד בשם הגאונים ומנהג כל הקהלות. ראה גם לעיל רס"י מט.
טור. לבוש סו"ס ט.
ראה גם בסעיף הקודם וש"נ.
טור. מנורת המאור כלל צג. לבוש ס"א.
תולעת יעקב (סוד פסוקי דזמרה) בשם אור זרוע (לר' משה די ליאון). ב"ח סימן נג. ט"ז ס"ק א. וראה לקמן סוס"ה בהערה בשוה"ג.
רוקח סימן שכ. תשב"ץ סימן ריח וטור ומנורת המאור שם בשם ס' היכלות. לבוש שם.
שיר השירים ה, יא.
תולעת יעקב שם בשם אור זרוע. הובא בב"ח שם. רמ"א ס"ז. מ"א ס"ק א. ט"ז שם. וראה מהר"ם מרוטנבורג ח"א סימן כט. וראה גם מ"א סימן נג ס"ק א.
מ"א שם. האר"י. וכ"ה הנוסח בסידור.
וראה לקמן סימן קפז ס"ט.
ס' הכוונות (כב, א). שער הכוונות ענין תפלה השחר. מ"א שם. ובס' המנהגים — חב"ד ע' 9: אוחזים ב' הציצית שלפניו ביד שמאל, ובסיום הברכה מעבירים אותם על עיניו ואחר כך נושקים אותם. ועי' מנהגי מלך ע' 15.
טור. שו"ע ס"ב.
ב"י. לבוש ס"ב בהגהה. וכדלקמן סימן קכד ס"ט. ועי' דברי נחמי' סה, ב. וראה גם לקמן ס"ה.
עי' הלכה ברורה סימן סו ס"ק ד דלא כמ"א שם ס"ק י"א וכ"מ בב"י סימן נ"ט. וראה גם קו"א שם סק"א.
סוף ס"ט. ועי' בדי השולחן סימן יח סק"ה.
מ"א ס"ק ג (ואם טעמו משום שאינו חובה כ"כ תפלה ערבית תוכיח (ראה לקמן סימן קד ס"ה) ואי משום שכל אמן לגבה כקדושה לגבי ברכות ק"ש (ראה לקמן סימן סו ס"ד) באמן דידה ל"ל הכי (ראה לקמן סימן סו סוף ס"ט ובקו"א שם סק"א) והמ"א לשטתו בסימן סו ס"ק יא אזל וצ"ע). וראה גם לקמן ס"ה ובהערה בשוה"ג. וכ"ז בברוך שאמר, מה שאין כן באמצע שאר ברכות הקצרות והארוכות ראה קצות השלחן סימן ה סי"א. לענין הפסק בברכת ישתבח ראה בדי השלחן סימן יח סק"ה. לענין עניית אמן באמצע בהמ"ז ראה לקו"ש חכ"ד ע' 380.
רא"ש כלל ד סימן יט. טור סימן נ"ט וב"י שם ד"ה כתב א"א. לבוש ס"ב.
ברכות מה, ב. רמב"ם פ"א מהל' ברכות ה' טז. וראה גם לקמן סימן נד ס"א וש"נ.
מ"א ס"ק ב.
לקמן שם וש"נ.
כדלקמן שם וש"נ.
רי"ף ורא"ש בפרק אין עומדין סימן ה. טור ושו"ע ס"ד. מ"א ס"ק ג. ולאחר תפלת י"ח — ראה להלן רס"י קלא.
מ"א סק"ג.
כדלעיל ס"א וש"נ.
ראבי"ה ברכות סימן לב וסוף סימן קסח בשם הגאונים. תוס' ברכות מו, א ד"ה כל. הרב רבינו יונה ברכות לב, א סוד"ה ותקינו. שבלי הלקט סימן ז.
ב"י ד"ה לכן צריך ממשמעות הכל בו סימן ד. רמ"א ס"ד. לבוש ס"ה. וראה לקמן סימן נג ס"ג.
דלקמן סימן סו. וראה לקמן ס"ה. סימן נג ס"ג.
כדלקמן סימן נד ס"ג וש"נ.
ירושלמי הובא במנהיג סימן ד והגהות מיימוניות פ"ז מהלכות תפלה אות ע וטור. שו"ע סימן נד ס"ג.
כדלעיל ס"א.
ארחות חיים הלכות מאה ברכות סימן כג בשם האשכול הלכות פסוקי דזמרה. כל בו סי' ד. ב"י סימן נד. וראה לבוש שם.
סעיף ג.
כדלקמן סימן סו ס"ט. רס"י קיא.
תשב"ץ סימן רד. ספר המחכים לר' נתן בר' יהודה. טור ושו"ע ס"ה.
סעיף א וש"נ.
ראה לקמן סימן נב ס"א.
אלי' זוטא ס"ק ב.
כדלעיל ס"א. מה שאין כן לנוסח סידור רבינו לאמרו לפני ברוך שאמר
א. טז, ח ואילך.
תהלים סח, לה־לו.
תהלים צד, א־ב.
תהלים לג, כ־כב.
תהלים קיג, ב־ד.
תהלים עב, יח־יט.
דברי הימים א כט, י־יג.
נחמיה ט, ה־יא.
שמות יד, ל — טו, יט.
סעיף ב.
האר"י בשער הכונות ענין ברכת השחר. מ"א ס"ק ג.
דלקמן סימן סו ס"ד־ה.
וכ"ה בסידור ד"ה ועל ברכת ולענין קדושה ואמן של קדיש ועוד ראה אג"ק ח"ג ע' קמח. ס' המנהגים — חב"ד עמ' 9-10. וראה יגדי"ת (נ.י.) חל"ה ע' רמא־ג. ולענין ב"ה וב"ש ראה לקמן סימן קכד ס"ח. ולענין פסוק ראשון של ק"ש עם הצבור עי' לקמן סימן ס"ה ס"ב. ולענין לבישת וברכת טלית עי' לקמן סימן נג ס"ג. ולענין לבישת וברכת תפילין עי' קצוה"ש סימן יח ס"ו.
ב"י. וראה גם לעיל ס"ג וש"נ.
מ"א שם. וראה גם לעיל ס"ג ובהערה בשוה"ג.
צ"ע הא עכ"פ היה מנהג פשוט גם בימיהם כמבואר בספר הזהר פ' תרומה [רטו סע"ב] וכן בטור בשם ס' היכלות דר"י כה"ג וכן בתולעת יעקב [סוד פסוקי דזמרא] בשם אור זרוע [לר' משה די ליאון] שתיקנוה אנשי כנסת הגדולה והם תיקנו גם כן כל הברכות [כדלקמן רס"י פט ורס"י רצד].
תשב"ץ סימן רד. הרב דוד אבודרהם הובא בב"י. לבוש ס"ה. ב"ח. ט"ז ס"ק ב. מ"א ס"ק ד.
רש"ל בשו"ת סימן סד הובא במ"א ס"ק ג. לבוש ס"ה הובא בט"ז ס"ק ב.
תהלים קו, ב.
לבוש שם. וראה גם לקמן סימן קיג ס"ח.
תשב"ץ סימן רכ. טור ושו"ע ס"ו.
של"ה עניני תפלה. מ"א ס"ק ה.
סעיף כא. וראה גם לקמן סי"ב. סימן קסז ס"ה.
עי' טור.
הרב רבינו יונה ברכות לב, א בשם הגאונים. טור. שו"ע ס"ז. ומנהג חב"ד למשמש בתש"י באמירת פותח גו' ובתש"ר באמירת ומשביע גו'. ראה ס' המנהגים — חב"ד עמ' 9.
ראה לעיל ס"א
עי' לקמן סימן צג ס"ב.
טור. וראה ברכות ד, ב.
מ"א ס"ק ו.
סעיף א.
וראה גם סימן קא שם.
טור בשם רב עמרם גאון בסידורו. רמ"א ס"ז. לבוש ס"ט.
ספר האשכול הלכות פסוקי דזמרה בשם ר' יצחק בן מרון לוי. הובא בארחות חיים הל' מאה ברכות סימן כט. כל בו סימן ד. לבוש שם. מ"א ס"ק ז. וראה לעיל ס"א.
כדלעיל ס"א וש"נ.
טור. רמ"א ס"ז.
הרב דוד אבודרהם. הובא בב"י. רמ"א שם. לבוש ס"ט. וראה מחזור ויטרי עמ' 6. מנהגי מהרי"ל הל' תפלה עמ' תמג.
האר"י (שער הכונות נוסח תפלת שחרית). מ"א ס"ק ט.
ראה רמ"א שם ס"ו. וראה יגדיל תורה (ירות"ו) ח"ה ע' 2390.
בתפלת נשמת.
דרכי משה בשם הרב רבינו יונה ס"פ אין עומדין. רבינו ירוחם נתיב יא ח"ג. רמ"א ס"ז. שו"ע סימן קיג ס"ג.
סעיף ג. וראה גם לקמן סימן רפא ס"ה.
דרכי משה. רמ"א ס"ז. וראה שו"ת מהרי"ל החדשות סוף סימן יז (יש נוהגים).
האר"י בספר הכונות. שער הכונות סוף ענין תפלת השחר. מ"א ס"ק ט.
פרי עץ חיים שער הזמירות פ"ה. מ"א ס"ק ז. ועי' לקמן סימן צב ס"י. ולישב ביניהם עי' אג"ק חי"א ע' שכד. חי"ט ע' עב.
ארחות חיים הלכות מאה ברכות סימן לב. ב"י. לבוש ס"ט. מ"א ס"ק ז.
סעיף כב. ועי' לעיל ס"ז.
ארחות חיים הלכות מאה ברכות סימן לג בשם ס' המחכים. שו"ע ס"ח. וראה אור זרוע ח"ב סימן מב ס"ו הובא במטה משה ח"א סימן מו.
לבוש ס"ט.
ארחות חיים שם. לבוש שם.
עיין סימן נ"ב ס"א וצ"ע. ועי' בדי השלחן סימן יח ס"ק יב. חקרי הלכות ח"ו יב, ב. ח"ט לז, ב.
ראה סמ"ק ריש סימן יא.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Uri Kaploun.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining