Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 46 - Laws Relating to Morning Blessings and Other Blessings

Shulchan Aruch: Chapter 46 - Laws Relating to Morning Blessings and Other Blessings

Show content in:

SECTION 46 Laws Relating to the Morning Blessings and Other Blessings. (1–11)

סימן מו הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת וּבוֹ י"א סְעִיפִים:

1 Our Sages ordained that the Morning Blessings be recited [in appreciation for the renewal of] the natural order and its functioning, from which the created beings derive benefit every day. For this they should bless the Holy One, blessed be He, the first time they derive such benefit every day.1

[This enables them] to complete the quota of 100 blessings that a person is required to recite every day, [beginning] in the evening and [continuing throughout the day. This obligation] was instituted by King David as a result of the following incident.2 [At that time,] 100 Jews were dying every day for no known reason. King David investigated and through Divine inspiration understood [what was necessary. In response,] he instituted [the requirement to recite] 100 blessings every day.

There is an allusion to this concept [in a verse that refers to King David]. The phrase,3 “the words of the man elevated on high” can be interpreted as meaning “the words of the man by whom 100 [blessings] were instituted,” for the numerical equivalent of על [“on high”] is 100.

There is also support for this concept from [a verse in] the Torah:4 “And now, O Israel, what does G‑d, your L‑rd, ask of you? Only to fear G‑d... [and to love Him].” [Our Sages interpret5 this non-literally:] “Do not read מה [meaning ‘what’], but rather מאה, [meaning ‘100’].” This refers to the 100 blessings whose purpose is [to remind one] “to fear G‑d... and to love Him,”6 and to remember Him at all times through the blessings that are continually recited in the evening, morning, and midday in the three prayer services, through the Morning Blessings, and through the other blessings [whose recitation is] instituted every day, at all times.

There are 100 blessings [that are recited], even on a fast day: 57 for the three Shemoneh Esreh prayers,7 two before the recitation of the Shema in the Evening Service and three afterwards when including [the blessing] Yiru Eineinu,8 bringing the total to 62. At the evening meal, eight blessings are recited: Al Netilas Yadayim, HaMotzi, the four of Grace, one before the cup of wine over which Grace is recited and one afterwards,9 bringing the total to 70. Afterwards, when going to sleep, one recites HaMapil, and in the morning Al Netilas Yadayim, Asher Yatzar, and E-lohai Neshamah, bring the total to 74. The fifteen blessings from HaNosen LaSechvi until HaGomel Chassadim Tovim bring the total to 89. The three blessings for Torah study, the two blessings recited over tefillin, the one over tzitzis, Baruch SheAmar, Yishtabach, the two blessings before the Shema, and the one after it bring the total to 100.

On Shabbos we are missing 36 [blessings] from the three Shemoneh Esreh prayers,10 the two blessings on the tefillin, and the blessing Yiru Eineinu. We do, however, add seven blessings for the Musaf [Shemoneh Esreh], 16 for the two [additional] Shabbos meals, two for the evening Kiddush when it is recited over wine, and one for the daytime Kiddush, making a total of 26. We are thus lacking thirteen [from the total of 100]. These must be compensated for by reciting blessings over fruits and various kinds of [fragrant] spices.

If [fruit or spices] are not available, one should listen attentively to the blessings recited by the people reading the Torah11 and by the maftir and respond Amen, as is stated in sec. 284[:7]. If, however, one does not hear the blessing, then even if he knows which blessing is being recited and responds Amen to it, [this blessing] is not counted towards his total of 100 blessings.

By contrast, when fruits are available [and one can reach the sum of 100 blessings by partaking of them], he cannot fulfill his obligation by listening to the [above] blessings.12

On Yom Kippur,13 one may smell fragrances and fill the quota of 100 blessings [in that manner]. Nevertheless, a blessing cannot be recited every time [one smells a fragrance] unless his attention is diverted in the interim, as stated in sec. 217.14 As to the remainder [of the blessings], one should listen attentively to the blessings in the repetition of the Shemoneh Esreh by the sheliach tzibbur. This practice should also be followed by a person who begins a fast before sunset and thus lacks the eight blessings of the evening meal.

א בִּרְכוֹת הַשַּׁחַרא תִּקְּנוּם חֲכָמִים עַל סֵדֶר הָעוֹלָם וְהַנְהָגָתוֹב מַה שֶּׁהַבְּרִיּוֹת נֶהֱנִין בְּכָל יוֹם,ג שֶׁיְּבָרְכוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל זֶה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּהֱנִין הֲנָאָה זוֹ,ד בְּכָל יוֹם וָיוֹם,1 לְהַשְׁלִים מִנְיַן הַמֵּאָה בְּרָכוֹתה שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹםו מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר,ז כְּמוֹ שֶׁתִּקֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם,ח עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה2 שֶׁהָיוּ מֵתִים בְּכָל יוֹם מֵאָה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מָה הָיוּ מֵתִים, עַד שֶׁחָקַר וְהֵבִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְתִקֵּן מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם. וְרֶמֶז לַדָּבָר3 "נְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָלט", "עָל" בְּגִימַטְרִיָּא ק'. וְסֶמֶךְ לַדָּבָר מִן הַתּוֹרָהי,4 "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה'",5 אַל תִּקְרֵי "מָה" אֶלָּא "מֵאָה".יא

וְהֵן מֵאָה בְּרָכוֹת, שֶׁהֵן לְיִרְאָה אֶת ה'יב וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ6 וּלְזָכְרוֹ תָּמִיד,יג עַל יְדֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ תָּמִיד עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם בְּג' תְּפִלּוֹת וּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת הַקְּבוּעוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְהֵן ק' בְּרָכוֹתיד אַף בְּיוֹם הַתַּעֲנִית:טו נ"ז בְּג' תְּפִלּוֹת,טז,7 וּב' לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְג' לְאַחֲרֶיהָיז עִם "יִרְאוּ עֵינֵינוּ"יח,8 – הֲרֵי ס"ב. וּבִסְעוּדַת הַלַּיְלָה מְבָרֵךְ ח' בְּרָכוֹת: "עַל נְטִילַת יָדָיִם"יט וְ"הַמּוֹצִיא"כ וְד' שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן,כא וְעַל כּוֹס שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיוכב,9 – הֲרֵי ע'. וְאַחַר כָּךְ "בִּרְכַּת הַמַּפִּיל" כְּשֶׁהוֹלֵךְ לִישֹׁן,כג וְ"עַל נְטִילַת יָדָיִם" בַּשַּׁחַר,כד וַ"אֲשֶׁר יָצַר" וֶ"אֱלֹהַי נְשָׁמָה"כה – הֲרֵי ע"ד. וְט"ו בְּרָכוֹת מֵ"הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי" עַד "הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים"כו – הֲרֵי פ"ט. וְג' בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה,כז וּב' שֶׁל תְּפִלִּין,כח וְאַחַת שֶׁל צִיצִית,כט וּ"בָרוּךְ שֶׁאָמַר", וְ"יִשְׁתַּבַּח",ל וּשְׁתַּיִם לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָלא – הֲרֵי ק'.

וּבְשַׁבָּת חָסְרוּ מִג' תְּפִלּוֹת10 – ל"ו בְּרָכוֹת,לב וּב' בְּרָכוֹת שֶׁל תְּפִלִּין,לג וּבִרְכַּת "יִרְאוּ עֵינֵינוּ".לד וְנִתּוֹסְפוּ ז' שֶׁל מוּסָף,לה וְט"ז שֶׁל ב' סְעוּדוֹת,לו וּב' שֶׁל קִדּוּשׁ הַלַּיְלָה כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס,לז וְאַחַת שֶׁל קִדּוּשׁ הַיּוֹםלח – הֲרֵי כ"ו. חָסְרוּ י"ג – צָרִיךְ לְמַלֹּאוֹתָן בְּפֵרוֹת וּמִינֵי בְּשָׂמִים.לט וְאִם אֵין לוֹמ – יְכַוֵּן וְיִשְׁמַע בִּרְכוֹת הַקּוֹרְאִין בַּתּוֹרָה11 וְהַמַּפְטִירמא וְיַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ד.מב אֲבָל אִם לֹא יִשְׁמַע הַבְּרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה בְּרָכָה מְבָרֵךְ וְעוֹנֶה אַחֲרֶיהָ אָמֵן – אֵינָהּ עוֹלָה לוֹ לְמִנְיַן ק' בְּרָכוֹת.מג אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּרוֹת – אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעַת הַבְּרָכוֹת.12

וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים13 יָכוֹל לְהָרִיחַ וּלְמַלֹּאות מִנַּיִן ק' בְּרָכוֹת,מד אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם אִם לֹא בְּהֶסַּח הַדַּעַת,מה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"ז,מו,14 וְהַשְּׁאָר יְכַוֵּן בִּשְׁמִיעַת הַבְּרָכוֹת בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִּבּוּר.מז וְכֵן יַעֲשֶׂה מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁחָסְרוּ לוֹ ח' שֶׁל סְעוּדַת הַלַּיְלָה:

2 [Initially, the Sages] ordained that each of the Morning Blessings should be recited at the time its obligation is incurred.15 Thus, when one wakes from sleep16 he should say E-lohai Neshamah.17 When he hears a rooster crow, he should recite the blessing HaNosen LaSechvi Binah.18 When he puts on his shirt, while lying down, he should recite the blessing Malbish Arumim.19 When he touches his eyes, using his shirt as a buffer, he should recite the blessing Pokeiach Ivrim.20 (If, however, he does not use his shirt as a buffer, it is forbidden [for him] to touch his eyes before washing his hands, as sec. 421 states.)22

When he sits up, he should recite the blessing Matir Asurim,23 for he is moving his limbs which were as if fettered the entire night. When he stands up, he should recite the blessing Zokeif Kefufim,24 for his body was bent over throughout the night and is now standing upright. When he places his feet on the ground, he should recite the blessing Roka HaAretz Al HaMayim.25

When he puts on his shoes, he should recite the blessing SheAsah Li Kol Tzorki.26 One should not alter the wording of the blessing and use the plural form — tzrachai, reading the chaf with a kamatz — because this blessing refers only to the wearing of shoes, which is a necessity for man. (As to the fulfillment of one’s other needs, one recites a separate blessing for each of them when he enjoys the relevant benefit.)

When one walks, he should recite the blessing HaMeichin Mitzadei Gaver.27 There are those who choose the wording Asher Heichin [Mitzadei Gaver].28 When he puts on his belt or his gartl which sets apart his private parts, he should recite the blessing Ozer Yisrael BiGevurah.29 When he puts his hat or turban on his head, he should recite the blessing Oter Yisrael BeSifarah.30

Why is the name Yisrael (“Israel”) mentioned in these two blessings and not in the others? For the belt and the hat serve a different purpose for the Jewish people than for the other nations. For other nations they are [worn] only for their bodily benefit, whereas for Jews they also serve the purpose of modesty and holiness. The belt separates the heart from the private parts,31 and by wearing a hat one averts having his head uncovered. Although according to the letter of the law [leaving one’s head uncovered] involves no prohibition, [covering it] is a characteristic of modesty and holiness, for by doing so one causes a reverence for Heaven to abide over one’s head.32

When one washes his hands, he should recite the blessing Al Netilas Yadayim.33 When he washes his face, he should recite the blessing HaMaavir Sheinah MeiEinai34 and continue ViYehi Ratzon... until the conclusion: Baruch Atah A-donai Gomel35 Chassadim Tovim LeAmo Yisrael. [A listener] should not respond Amen36 after the phrase HaMaavir Sheinah MeiEinai... before ViYehi Ratzon, for the entire passage is one long37 blessing, which begins with Baruch and concludes with Baruch. Although the conclusion of a blessing must resemble its beginning,38 it is possible to explain that “the generous kindness” [which G‑d bestows upon Israel] is the kindness that He shows by removing the cords of sleep from one’s eyes.

ב בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר נִתְקְנוּ לְבָרֵךְ כָּל אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ.מח,15 דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹמט,16 – יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה".נ,17 וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל – יְבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה".18 וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ חֲלוּקוֹ וְהוּא מֻשְׁכָּבנא – יְבָרֵךְ "מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים".19 וּכְשֶׁיַּנִּיחַ יָדוֹ עַל עֵינָיו דֶּרֶךְ חָלוּקנב (אֲבָל שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֶחָלוּק אָסוּר לְהוֹשִׁיט יָד לָעַיִן קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד'נג,21)22 – יְבָרֵךְ "פּוֹקֵחַ עִוְרִים".20 וּכְשֶׁיּוֹשֵׁב – יְבָרֵךְ "מַתִּיר אֲסוּרִים",23 מִפְּנֵי שֶׁמֵּנִיעַ עַצְמוֹתָיו שֶׁהָיוּ כָּל הַלַּיְלָה כְּמוֹ כְּפוּתִים,נד וּכְשֶׁזּוֹקֵף – יְבָרֵךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים,24 שֶׁהָיְתָה קוֹמָתוֹ כְּפוּפָה כָּל הַלַּיְלָה וְעַכְשָׁו עָמְדָה עַל מַעֲמָדָהּ.נה וּכְשֶׁיַּנִּיחַ רַגְלָיו בָּאָרֶץ – יְבָרֵךְ "רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם".25 וּכְשֶׁנּוֹעֵל מִנְעָלָיונו – יְבָרֵךְ "שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי".26 וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַנֻּסָּח וְלוֹמַר "צְרָכָי" – הַכ"ף בְּקָמַץ, שֶׁהוּא לְשׁוֹן רַבִּים,נז מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה זוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל נְעִילַת מִנְעָלִים שֶׁהוּא צֹרֶךְ הָאָדָם (וְעַל שְׁאָר צְרָכָיו – מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּשֶׁנֶּהֱנָה מֵהֶם). וּכְשֶׁהוֹלֵךְ – יְבָרֵךְ "הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר".נח,27 וְיֵשׁ נּוֹהֲגִין לוֹמַר "אֲשֶׁר הֵכִין".נט,28 וּכְשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹס אוֹ לוֹבֵשׁ הָאַבְנֵטסא הַמַּפְסִיק בֵּינוֹ לָעֶרְוָהסב – יְבָרֵךְ "אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה".29 וּכְשֶׁמֵּשִׂים כּוֹבַעסג אוֹ מִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁוֹ – יְבָרֵךְ "עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה".סד,30

וְלָמָּה הֻזְכְּרוּ שֵׁם יִשְׂרָאֵל בְּב' בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְלֹא בָּאֲחֵרוֹת? לְפִי שֶׁהַחֲגוֹרָהסה וְהַכּוֹבַע בְּיִשְׂרָאֵל אֵינָם כְּמוֹ בָּאֻמּוֹת, שֶׁבָּאֻמּוֹת אֵינָן אֶלָּא לַהֲנָאַת הַגּוּף בִּלְבַד, אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל הֵם גַּם כֵן מִשּׁוּם צְנִיעוּת וּקְדֻשָׁה, הַחֲגוֹרָה – לְהַפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה,סו,31 וְהַכּוֹבַע – שֶׁלֹּא יְהֵא בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, וְאַף שֶׁאֵין אִסּוּר בָּזֶה מִן הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם מִדַּת צְנִיעוּת וּקְדֻשָׁה הוּא,סז שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מַמְשִׁיךְ מוֹרָא שָׁמַיִם עַל רֹאשׁוֹ.סח,32

וּכְשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו – יְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם".סט,33 וּכְשֶׁנּוֹטֵל פָּנָיו – יְבָרֵךְ "הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי34 וְכו' וִיהִי רָצוֹן כו' עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹמֵלע,35 חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל". וְאֵין לַעֲנוֹת אָמֵן36 אַחַר "הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינַי" קֹדֶם "וִיהִי רָצוֹן",עא מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל בְּרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה37 – פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" וְחוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ".עב וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַחֲתִימָה מֵעֵין הַפְּתִיחָה,עג,38 יֵשׁ לוֹמַר שֶׁ"גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים" הוּא הַחֶסֶד שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָיו:

3 At present, [however,39] because our hands are not clean40 [immediately upon rising] and because there are unlettered people who do not know [how to recite the blessings], it has become customary to [recite] them in order in the synagogue.41 [The common people] respond Amen and fulfill their obligation [in this manner].42 [This delay is acceptable] because these blessings do not resemble the blessings over the mitzvos, whose recital must precede the performance of [the mitzvos],43 for the latter blessings bless Him “Who sanctified us with His commandments and commanded us to perform....” By contrast, since the [Morning] Blessings express praise and grateful acknowledgment, they can be recited afterwards.44 Even if one hears the crow of a rooster at midnight, it is possible to recite the [appropriate] blessing in the morning. [The rationale is that] since [in any case] the blessing is being recited after the fact, the Sages did not specify a measure of proximity.

ג עַכְשָׁו39 מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם נְקִיּוֹתעד,40 וְגַם מִפְּנֵי עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָן – נָהֲגוּ לְסַדְּרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת41 וְהֵם עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן,עה,42 שֶׁבְּרָכוֹת אֵלּוּ אֵינָן דּוֹמִין לְבִרְכוֹת הַמִצְווֹת שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן,עו,43 לְפִי שֶׁמְּבָרֵךְ "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת", אֲבָל בְּרָכוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה – יָכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתָן גַּם אַחַר כָּךְ.עז,44 וַאֲפִלּוּ שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹל בַּחֲצוֹת – יָכוֹל לְבָרֵךְ עָלָיו בַּשַּׁחַר, כֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר מִכֵן מְבָרֵךְ – לֹא נָתְנוּ בָּהֶם חֲכָמִים שִׁעוּר תְּכִיפָה:עח

4 There are three other blessings which a person is required to recite every day: Shelo Asani Goy [which praises G‑d “Who has not made me a non-Jew”]; Shelo Asani Aved [which praises G‑d “Who has not made me a bondman”]; and Shelo Asani Ishah [which praises G‑d “Who has not made me a woman”].45

Even a person held captive should recite the blessing Shelo Asani Aved. [Though he may now be physically enslaved,] this blessing was not instituted [to give thanks] for freedom from slavery, but rather [in thanks for our obligation to perform mitzvos,] for a bondman is obligated to fulfill only the commandments that devolve upon a woman.46

Some authorities hold that a convert47 should say, “...Who made me a convert,” for when he converted he became like a newborn infant;48 i.e., he became a newly created entity.49 He should not say, “...Who did not make me a non-Jew,” because at the outset he was indeed made as a non-Jew.

He should nevertheless recite the blessing [praising G‑d] “Who has not made me a bondman,” although he was originally a non-Jew and thus of lower status than a bondman, because he had the potential to convert and become obligated by all the mitzvos. If he were a bondman, by contrast, he would not be able to win his freedom unless his master freed him.

Other authorities hold that [a convert] should not use wording [that praises G‑d] for making [him] a convert, for he converted according to his own choice; he chose the Jewish faith. [However,] the Kabbalists teach that these blessings relate to [the return of one’s soul after] it departed at night; [they thank G‑d] that the soul of a non-Jew, servant, or woman did not attach itself to it. Accordingly, a convert, too, may recite this blessing [and use the phrase, “Who did not make me a non-Jew”].50

Women customarily recite the blessing SheAsani Kirtzono.51 This is as if one is accepting G‑d’s judgment for something undesirable.52

ד וְעוֹד ג' בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם: "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" וְ"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד" וְ"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה".עט,45 וַאֲפִלּוּ הַשָּׁבוּי יֹאמַר "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד",פ שֶׁאֵין הַבְּרָכָה עַל הַחֵרוּת מֵהָעַבְדוּת, אֶלָּא עַל שֶׁאֵין הָעֶבֶד חַיָּב אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהֶם.פא,46

וְגֵר47 – יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֹּאמַר "שֶׁעָשַׂנִי גֵּר",פב כִּי כְּשֶׁנַּעֲשָׂה גֵּר הוּא כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַדפג,48 וְנַעֲשָׂה בְּרִיָּה וַעֲשִׂיָּה חֲדָשָׁה.49 אֲבָל לֹא יֹאמַר "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי",פד שֶׁהֲרֵי הָיָה גּוֹי בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן יֹאמַר "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד".פה וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה נָכְרִי וְגָרוּעַ מֵעֶבֶד, מִכָּל מָקוֹם הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּיֵּר וּלְהִתְחַיֵּב בְּכָל הַמִצְווֹת.פו אֲבָל אִם הָיָה עֶבֶד – לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּחְרֵר, אֶלָּא אִם כֵן שִׁחְרְרוֹ רַבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִיםפז שֶׁאֵין לוֹ לְבָרֵךְ "שֶׁעָשַׂנִי גֵּר", כִּי נִתְגַּיֵּר עַל יְדֵי בְּחִירָתוֹ שֶׁבָּחַר בְּדַת יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִיםפח שֶׁבְּרָכוֹת אֵלּוּ הֵן עַל יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא נִדְבַּק בָּהּ נִשְׁמַת גּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה – גַּם הַגֵּר יָכוֹל לְבָרֵךְ כֵּן.50

וְהַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לְבָרֵךְ "שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ",פט,51 וְהוּא כְּמוֹ שֶׁמַּצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין עַל הָרָעָה:צ,52

5 When these blessings are recited in order in the synagogue, they should be recited in the order in which their respective obligations are incurred, in each place according to its local custom. For example, in places where people do not walk barefoot at all but put on shoes first and then walk, one should recite the blessing HaOseh53 Li Kol Tzorki before the blessing HaMeichin Mitzadei Gaver. In places where people sometimes walk barefoot within their homes and then put on their shoes when they go out of doors, they should recite the blessing HaMeichin Mitzadei Gaver first. (Similar concepts apply with regard to [the order of] the blessings Pokeiach Ivrim and Malbish Arumim.54)

If one erred with regard to the order of these blessings55 it is of no consequence, except with regard to the blessings Matir Asurim and Zokeif Kefufim. If one recites the blessing Zokeif Kefufim before the blessing Matir Asurim, one should one should not repeat the blessing Matir Asurim, because [thanking G‑d for the ability to] stand upright includes [thanking Him for the ability to] release one’s limbs and move them. Why then should a second blessing be recited [in acknowledgment] of this?

By contrast, if one recited the blessing Shelo Asani Aved first, he should nevertheless repeat the blessing Shelo Asani Goy. [The rationale is that] although a non-Jew is of lower status than a bondman,56 in a certain regard he is superior to the bondman. For a bondman has no recognized lineage; i.e., [a bondman’s child] is not considered [his father’s son] but only his mother’s,57 as with an animal, as it is written,58 “You abide here with the donkey,” which is interpreted as meaning, “with people59 who are comparable to a donkey.” This [disability] does not apply to gentiles.60 Moreover, a non-Jew may convert on his own initiative and become a fule-fledged Jew, whereas a bondman cannot.61

Similarly, if one first recited the blessing Shelo Asani Ishah, one should nevertheless go back and recite the blessing for not having been made a non-Jew or a bondman. For a woman does not have the option of becoming obligated by all the mitzvos, as does a non-Jew who may convert or a bondman whose master may free him. One [therefore] ought to give thanks to the Omnipresent Who did not assign him a lot like that of [even] the most elevated of these [categories], and instead [enabled him] to have the merit of serving G‑d and being closer to Him than all of them.

ה כְּשֶׁמְּסַדְּרִין אוֹתָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – יֵשׁ לְסַדְּרָן כְּסֵדֶר שֶׁמִּתְחַיְּבִין בָּהֶןצא כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ.צב כְּגוֹן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הוֹלְכִין יָחֵף כְּלָל וְנוֹעֲלִים מִנְעָלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִין – מְבָרֵךְ תְּחִלָּה "הָעוֹשֶׂהצג,53 לִי כָּל צָרְכִּי" וְאַחַר כָּךְ "הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר".צד וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁהוֹלְכִין קְצָת יָחֵף בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹעֲלִין כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַשּׁוּקצה – מְבָרְכִין "הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר תְּחִלָּה"צו (וְכֵן לְעִנְיַן "פּוֹקֵחַ עִוְרִים" וּ"מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים").צז,54

וְאִם טָעָה בְּסֵדֶר הַבְּרָכוֹת55 – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, חוּץ מִבִּרְכַּת "מַתִּיר אֲסוּרִים" וְ"זוֹקֵף כְּפוּפִים", שֶׁאִם בֵּרַךְ "זוֹקֵף כְּפוּפִים" – לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ "מַתִּיר אֲסוּרִים",צח מִפְּנֵי שֶׁבִּכְלַל זְקִיפַת הַקּוֹמָה הוּא הַתָּרַת הָאֵיבָרִים וּתְנוּעָתָם, וְלָמָּה יַחֲזֹר לְבָרֵךְ עַל זֶה שֵׁנִית.צט

אֲבָל אִם בֵּרַךְ תְּחִלָּה "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד" – יַחֲזֹר לְבָרֵךְ "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי"ק אַף שֶׁהַגּוֹי גָּרוּעַ מֵהָעֶבֶד,56 לְפִי שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה בַּגּוֹי שֶׁאֵינָהּ בָּעֶבֶד,קא שֶׁהָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס, שֶׁאֵין זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו אֶלָּא אַחֲרֵי הָאֵםקב,57 כְּמוֹ בִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר:קג,58 "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר – עַם59 הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר",קד מַה שֶּׁאֵין כֵן בְּנָכְרִי.קה,60 וְגַם, הַנָּכְרִי יָכוֹל לְהִתְגַּיֵּר מֵעַצְמוֹ וְלִהְיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל גָּמוּר, מַה שֶּׁאֵין כֵן בָּעֶבֶד.קו,61

וְכֵן אִם בֵּרַךְ תְּחִלָּה "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה" – יַחֲזֹר לְבָרֵךְ "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְעֶבֶד",קז שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְחַיֵּב בְּכָל הַמִצְווֹת כְּמוֹ נָכְרִי שֶׁיִּתְגַּיֵּר וְעֶבֶד שֶׁיְּשַׁחְרְרוֹ רַבּוֹ, וְצָרִיךְ לִתֵּן הוֹדָאָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקוֹ כַּמְעֻלֶּה שֶׁבָּהֶם,קח אֶלָּא זָכָה לַעֲבֹד ה' וְלִהְיוֹת קָרוֹב אֵלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם:

6 In these countries,62 it is customary to recite the blessing HaNosen LaYaeif Ko’ach. This was instituted by the Geonim after the completion [of the composition] of the Talmud63 because of the dissipation of vigor that took hold of the world. Every day a person’s strength is renewed, as it is written,64 “They are new every morning; great is Your faithfulness.” When a mortal entrusts an object to a friend, he returns it worn and damaged. Yet every person entrusts his weary soul to the Holy One, blessed be He, in the evening, and He returns it to him, renewed and composed. Hence the Geonim saw fit to compose a blessing [in acknowledgment] of this great kindness.

There are, however, those who question its recitation, because after the completion of the Talmud no individual has the authority to ordain [the recitation of] a blessing. This argument, [however,] is not sufficient to displace the custom instituted by the Geonim.65 (All authorities agree that a blessing which was not instituted by the Geonim or that was ordained by them but did not become widespread and was not practiced by the majority of the [Jewish] community should not be recited at all. Printers should therefore be admonished not to print “Blessed are You, G‑d...” at the conclusion of various supplications and requests, for all authorities agree that these are blessings recited in vain.) Similarly, there are those who are accustomed to recite other, additional blessings in the morning, e.g., “Blessed... Who supports the fallen,” and “Blessed... Who raises up the lowly.” This is an error; these blessings should not be recited at all.

ו בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ62 נּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ".קט וְתִקְּנוּהוּ הַגְּאוֹנִים אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד,63 מִפְּנֵי תַּשׁוּת כֹּחַ שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם,קי וּבְכָל יוֹם מִתְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ:קיא,64 "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ",קיב בָּשָׂר וָדָם מַפְקִיד פִּקָּדוֹן אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהוּא מַחֲזִירוֹ בָּלוּי וּמְקֻלְקָל, וְכָל אָדָם מַפְקִיד נִשְׁמָתוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵת עֶרֶב עֲיֵפָה וְהוּא מַחְזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה, וְרָאוּ הַגְּאוֹנִים לְתַקֵּן בְּרָכָה עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה.

וְיֵשׁ מְפַקְפְּקִים לְאָמְרָהּ,קיג מִפְּנֵי שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיַד שׁוּם אָדָם לְתַקֵּן בְּרָכָה אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד.קיד וְאֵין בָּזֶהקטו כְּדַאי לִדְחוֹת הַמִּנְהָג וְתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים65 (אֲבָל בְּרָכָה שֶׁלֹּא תִּקְּנוּהָ הַגְּאוֹנִים, אוֹ שֶׁלֹּא נִתְפַּשְּׁטָה תַּקָּנָתָם וְלֹא נָהֲגוּ בָּהּ רֹב הַצִּבּוּר – אֵין לְאָמְרָהּ כְּלָל לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְלָכֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיַד הַמַּדְפִּיסִים שֶׁלֹּא לְהַדְפִּיס "בָּרוּךְ אַתָּה ה'" בְּסוֹף כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת,קטז כִּי הֵן בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה לְדִבְרֵי הַכֹּל). וְכֵן מַה שֶּׁיֵּשׁ נּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ בַּשַּׁחַר בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת, כְּגוֹן "בָּרוּךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים"קיז בָּרוּךְ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִיםקיח טָעוּת הוּא בְּיָדָםקיט וְאֵין לְאָמְרָם כְּלָל:קכ

7 [There is a difference of opinion regarding the proper course of action when one] did not become obligated to recite one of the Morning Blessings; e.g., he did not hear a rooster crow, did not walk, did not get dressed, did not gird himself, (or remained awake the entire night and hence there was no need to “remove the cords of sleep from [his] eyes”).66 Some hold that one should not recite a blessing for which he has not become obligated.

Others maintain that all the blessings that were instituted [in appreciation of the renewal of] the natural order and its functioning, e.g., [the blessing praising G‑d for] giving the rooster the understanding to crow, or for extending the earth above the waters, should be recited even when one does not become obligated to do so. [The latter authorities hold that] nevertheless, those blessings that involve one’s individual benefit, e.g., [the blessing praising G‑d for] clothing the naked, directing the steps of man, girding Israel with strength, or crowning Israel [with splendor] should not be recited if their obligation is not incurred, as in the case of a person who remains lying in bed unclothed.

Yet other authorities maintain that even if one did not at all become obligated to recite [one of] these blessings, one should recite them all in order, because these blessings were not instituted in appreciation for one’s individual pleasure alone. Rather, we bless the Holy One, blessed be He, Who created whatever the world needs. [Even] if a particular individual does not derive [a certain] benefit, others do. This is the common practice; no one should deviate from it.67

There are those who hold that, nevertheless, a blind person should not recite the blessing [which praises G‑d] “Who opens the eyes of the blind,” because this refers to a factor which he is physically lacking. Yet [even according to this view] a deaf person may recite the blessing [praising G‑d] “Who grants the rooster the understanding [to crow at daybreak],” for the faculty of hearing is not mentioned in the blessing.

As an initial and preferred option, it is desirable that one incur the obligation to recite all the blessings if possible. (If it is impossible [to incur the obligation to recite] all of them, one should at least walk, dress, gird oneself, and put on a hat,68 before reciting the appropriate blessings, in order to show deference to the second opinion.)

ז כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר אִם לֹא נִתְחַיֵּב בְּאֶחָד מֵהֶן,קכא כְּגוֹן שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹל, אוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ, אוֹ שֶׁלֹּא לָבַשׁ, אוֹ שֶׁלֹּא חָגַר (אוֹ שֶׁהָיָה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָהקכב וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָיו),66 יֵשׁ אוֹמְרִיםקכג שֶׁאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ – לֹא יֹאמְרֶנָּה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקכד שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁהֵן עַל סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהַנְהָגָתוֹ, כְּגוֹן "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" וְ"רוֹקַע הָאָרֶץ" – מְבָרֵךְ אוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהֶן, אֲבָל הַבְּרָכוֹת שֶׁהֵן לַהֲנָאָתוֹ כְּגוֹן "מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים" וְ"הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר"קכה וְ"אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה" וְ"עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל" אִם לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן, כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ עָרֹם – לֹא יֹאמְרֵן כְּלַל.

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקכו שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן כְּלָל – יְבָרֵךְ כֻּלָּן כְּסִדְרָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת עַל הֲנָאַת עַצְמוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מְבָרְכִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא צָרְכֵי הָעוֹלָם, וְאִם הוּא אֵינוֹ נֶהֱנָה – אֲחֵרִים נֶהֱנִין.קכז וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט וְאֵין לְשַׁנּוֹת.קכח,67

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרקכט שֶׁאַף עַל פִּי כֵן סוּמָא לֹא יְבָרֵךְ "פּוֹקֵחַ עִוְרִים", כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר הֶחָסֵר בְּגוּפוֹ. אֲבָל חֵרֵשׁ יְבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה", כֵּיוָן שֶׁשְּׁמִיעַת הָאֹזֶן אֵינָהּ מֻזְכֶּרֶת בַּבְּרָכָה.

וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לְהָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי חִיּוּב כָּל הַבְּרָכוֹת, אִם אֶפְשָׁר לוֹקל (וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּכֻלָּן, עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לוֹ לֵילֵךְ וְלִלְבֹּשׁ וְלַחְגֹּר וּלְעַטֵּר68 קֹדֶם שֶׁיְּסַדֵּר בִּרְכוֹתֵיהֶן, כְּדֵי לָחוּשׁ לִסְבָרָא שְׁנִיָּה):

8 In some places people customarily recite the blessings over Torah study69 before the passage describing the daily offering. Though they thus recite many Scriptural verses before the blessings over Torah study,70 they need not be concerned about this, because they are reciting them as supplications, not as study nor as readings from the Torah.

Nevertheless, the more correct custom is to recite the blessings [for Torah study] immediately after [the blessings] Asher Yatzar and E-lohai Neshamah (or after Gomel Chassadim Tovim and Yehi Ratzon...)71 before reciting any verse from Scripture.72

During the days of Selichos,73 one should recite the blessing[s] over Torah study before Selichos and omit [them] afterwards.74 This custom should be instituted everywhere. If there is one person who did not yet recite [these blessings], he should later recite [them] from the lectern [of the sheliach tzibbur], in communities where it is customary for [them] to be recited from that lectern in order to enable those who do not know [how to recite them] to fulfill their obligation. This practice should also be followed on Rosh HaShanah and Yom Kippur.75

ח יֵשׁ מְקוֹמוֹתקלא שֶׁנּוֹהֲגִין לְסַדֵּר בִּרְכוֹת הַתּוֹרָהקלב,69 קֹדֶם פָּרָשַׁת "תָּמִיד".קלג וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים פְּסוּקִים הַרְבֵּה קֹדֶם בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה70 – אֵין חוֹשְׁשִׁין לָזֶה,קלד הוֹאִיל וְאוֹמְרִים אוֹתָן דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים וְלֹא דֶּרֶךְ לִמּוּד וּקְרִיאָה בַּתּוֹרָה.קלה אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן מִנְהַג הַנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ מִיָּד אַחַר "אֲשֶׁר יָצַר"קלו וֶ"אֱלֹהַי נְשָׁמָה"קלז (אוֹ אַחַר "גּוֹמֵלקלח חֲסָדִים טוֹבִים"קלט וִ"יהִי רָצוֹן כו'")71 קֹדֶם שֶׁאוֹמְרִים שׁוּם פָּסוּק מִן הַמִּקְרָא.קמ,72

וּבִימֵי הַסְּלִיחוֹת73 יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם הַסְּלִיחוֹתקמא וִידַלְּגֶנָּה אַחַר כָּךְ.74 וְכֵן יֵשׁ לִנְהֹג בְּכָל מָקוֹם.קמב וְאִם יֵשׁ אֶחָד שֶׁלֹּא אֲמָרָהּ עֲדַיִן – יֵרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְיֹאמְרֶנָּה אַחַר כָּךְ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְאָמְרָהּ לִפְנֵי הַתֵּבָה כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.קמג וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר:75

9 It is desirable that after [reciting the verse] Shema Yisrael... in the morning [before the prayer service], one recite the words, Baruch Shem Kevod Malchuso LeOlam Vaed.76

[The rationale for this early reading is that] sometimes the congregation recites hymns77 during the recitation of the blessing Yotzer Or and delays the recitation of the Shema, reading it [after] its appropriate time. [By reciting the verse Shema Yisrael (and its accompanying sentence) earlier,] they fulfill their obligation according to the opinion that Scriptural Law [requires the recitation of] only the first verse [of the Shema].

Nevertheless, though one recites [these two sentences before the prayer service] every day, he should not intend to fulfill his obligation thereby unless he fears that the congregation will delay the recitation of the Shema beyond the required time. When, however, they will not delay to this extent, it is preferable to fulfill [the mitzvah of] reciting the Shema together with the congregation and to recite it as required by law, [framed by] its blessings, and [thereby] linking [the blessing Gaal Yisrael]78 to She­moneh Esreh.

When one fears that the congregation will overstep the time limit for the recitation [of the Shema], he should recite the whole of its first passage, in order to fulfill his obligation according to the authorities who maintain that the Scriptural obligation is to recite the whole of the first passage. (According to the opinion that the Scriptural obligation also includes the passage VeHayah Im Shamoa, that passage should also be recited. One should have in mind that if the congregation will overstep the time limit for the recitation of the Shema, he will have fulfilled his obligation with his present recitation. If not, that [earlier] recitation will be considered [merely] as reading [verses of] the Torah.)

With regard to the remembrance of the Exodus from Egypt:79 The mitzvah is to recall it, too, at the time the Shema is recited.80 Nevertheless, [to fulfill this requirement,] one may rely on the recollection of the Exodus from Egypt in the prayers of Pesukei DeZimrah, for example: “I am G‑d, your L‑rd, Who brought you up from the Land of Egypt.”81

ט טוֹב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אַחַר "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגו'" – "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד",קמד,76 כִּי לִפְעָמִים אוֹמְרִים הַצִּבּוּר פִּיּוּטִים77 בְּ"יוֹצֵר"קמה וְשׁוֹהִין עַד קְרִיאַת שְׁמַע לִקְרוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְיוֹצֵא בָּזֶה לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִיםקמו שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא מִן הַתּוֹרָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר כֵן בְּכָל יוֹם – לֹא יִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּזֶה אֶלָּא כְּשֶׁיָּרֵא שֶׁהַצִּבּוּר יַעַבְרוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע,קמז אֲבָל כְּשֶׁלֹּא יַעַבְרוּ – מוּטָב לָצֵאת יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַצִּבּוּר וְלִקְרוֹתָהּ כְּדִינָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָקמח וְלִסְמֹךְ גְּאֻלָּה78 לִתְפִלָּה.קמט וּכְשֶׁיָּרֵא שֶׁהַצִּבּוּר יַעַבְרוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַעקנ – יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת כָּל הַפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָהקנא כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, לְהָאוֹמְרִיםקנב שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה הוּא מִן הַתּוֹרָה (וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁגַּם פָּרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ וְגו'" הוּא מִן הַתּוֹרָה – יֵשׁ לִקְרוֹתָהּ גַּם כֵּן, וִיכַוֵּן שֶׁאִם יַעַבְרוּ הַצִּבּוּר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע – יִהְיֶה יוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם לָאו – יִהְיֶה כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה).קנג

אֲבָל זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם79 אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָתָהּ גַּם כֵן בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע,קנד,80 מִכָּל מָקוֹם יוּכַל לִסְמֹךְ עַל זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה,קנה כְּגוֹן "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם":קנו,81

10 In these countries, where it is customary to recite the passage Atah Hu Ad SheLo Nivra HaOlam,82 one should not change the wording and say, Atah Hu Ad SheLo Barasa....83

(Some people follow the custom of concluding this passage with the words, “Blessed are You, G‑d, Who sanctifies [His name among the multitude].” It is proper to conclude the passage without mentioning G‑d’s name, since this blessing is not mentioned in our Talmud. (Even with regard to the Talmud Yerushalmi, some versions do not include G‑d’s name in the conclusion. Similarly, we do not find that the Geonim ordained that G‑d’s name be mentioned here, as they did ordain in the blessing HaNosen LaYaeif Ko’ach.) Nevertheless, since this custom was practiced, its practice was continued. A person who [refrains from reciting this blessing, because he] desires to be vigilant over the doubt as to whether he is reciting a blessing in vain, is therefore acting in a desirable manner.)84

י בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר "אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם כו'"קנז,82 – אֵין לְשַׁנּוֹת הַנֻּסְחָא וְלוֹמַר "אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ"קנח,83 (אֲבָל מַה שֶּׁנָּהֲגוּ לַחְתֹּם "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ כו'"קנט – מִן הָרָאוּי הָיָה שֶׁלֹּא לַחְתֹּם בְּשֵׁם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה בְּרָכָה זוֹ בַּתַּלְמוּד שֶׁלָּנוּקס (וְגַם בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִיקסא יֵשׁ שֶׁאֵין גּוֹרְסִין בּוֹ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם בַּחֲתִימָתָהּ,קסב וְגַם הַגְּאוֹנִים לֹא מָצִינוּ שֶׁתִּקְּנוּ בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁםקסג כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ בְּ"הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ"),קסד אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ – נָהֲגוּ. לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה – יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה):קסה,84

11 According to the mystical tradition one should recite the verse,85 “And I, through Your abundant kindness, [come into Your house],” before entering the synagogue.86 Upon entering, one should recite the phrase,87 “Let us walk in G‑d’s house with [inspired] feeling.” One should also [verbally] accept [the observance of] the positive commandment to “love your neighbor as yourself” before prayer.88

There is an authority who received the tradition that one should recite the first paragraph of Shema Yisrael when setting out from his home for the synagogue.

יא עַל פִּי הַסּוֹדקסו יֵשׁ לוֹמַר פָּסוּק85 "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ"קסז קֹדֶם בּוֹאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.86 וּבִכְנִיסָתוֹ יֹאמַר87 "בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ".קסח וִיקַבֵּל עָלָיוקסט מִצְוַת עֲשֵׂהקע שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ"קעא קֹדֶם תְּפִלָּה.88 וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ לוֹמַר פָּרָשָׁה "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת:קעב

Berachos 35a states that it is forbidden to derive benefit from this world without reciting a blessing in appreciation.

From sec. 71:1 it appears that the obligation to recite the Morning Blessings is incurred when one rises; reciting them later is merely compensation. (See Badei HaShulchan 5:19.) Nonetheless, this is the common practice. (See subsection 3 below.)
The Alter Rebbe’s words are based on those of the Tur (Orach Chayim, sec. 46), who in turn cites Rav Natronai Gaon, a leading scholar of the post-Talmudic era. Menachos 43b speaks of the daily requirement to recite 100 blessings, but does not mention its source.
II Shmuel 23:1.
Devarim 10:12, as interpreted by Menachos, loc. cit.
This interpretation appears in the Zohar, Vol. III, p. 179a), in Tosafos (on Menachos 43b), and in Tanya Rabbasi.
The Alter Rebbe, following the approach of Maharsha (Chiddushei Aggados on Menachos, loc. cit.), is explaining that the Sages’ interpretation does not supersede the simple meaning of the verse. Rather, the Sages are focusing on the medium that enables us to internalize the message of the verse and apply it in our daily lives. What will engender a fear and love of G‑d? The recitation of 100 blessings every day, for these blessings acknowledge His presence in the material dimensions of our lives. (See Sefer HaMaamarim — Melukat, Vol. 5, p. 341.)
For each weekday Shemoneh Esreh includes 19 blessings. (Though Shemoneh Esreh means “eighteen,” our Sages added a blessing to the original number; see sec. 89:1.)
A blessing ordained by the Geonim and commonly recited in the Ashkenazic community in the Diaspora during the weekday Evening Service. See sec. 55, footnote 8. The Alter Rebbe does not include it in his Siddur, nor is it recited by many other chassidim, by Sephardim, nor by any community in Eretz Yisrael.

“The Alter Rebbe’s Siddur” is the popular name for Seder Tefillos MiKol HaShanah al pi Nussach HaAriZal. It first appeared in Shklov in 1803, during the lifetime of the compiler, who personally corrected its earliest editions. Ever since the Kopust edition of 1816, when the Alter Rebbe’s extensive mystical commentaries were first appended to each of its component liturgies, it has also been known as the Siddur Im Dach, i.e., “the Siddur with chassidic discourses.” Its basic text, without the commentaries, is reproduced in the numerous editions of Siddur Tehillat HaShem, first published in Rostov in 1918.
Sec. 182:1 below cites three views: (a) the cup of blessing (kos shel berachah) is fundamental to the recitation of Grace, even for an individual; (b) it is required only in the presence of a mezuman, a quorum of three or more; and (c), the prevalent and most lenient view, that even in the presence of a mezuman it is optional, but the optimum way to fulfill one’s obligation (mitzvah min hamuvchar). See HaYom Yom, entry for 14 Kislev.
For each Shemoneh Esreh of Shabbos comprises only seven blessings; 19 - 7 = 12 x 3 = 36.
In earlier eras, each congregant honored with an aliyah to the Torah would read his passage from the scroll himself; this is still the practice today in many Yemenite and some Sephardic congregations. According to the prevalent Ashkenazic custom, the passages are read for everyone by a designated reader, popularly known as a baal koreh (or, more grammatically, baal keriah). The above halachah applies equally in either case.
Sec. 290:1 likewise emphasizes that reciting the blessings over fruits, delicacies, and fragrances is the most preferable way of fulfilling this requirement. (See also sec. 249 below, Kuntreis Acharon, gloss #4.)
When we do not eat, drink, or wear shoes and thus recite far fewer blessings.
This section in the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch is not extant. See the commentaries to the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, Orach Chayim, sec. 217:1.
This entire passage is based on Berachos 60b (in the version of the Rosh).
Sec. 6:8 deals with the recitation of this blessing when one intends to go back to sleep.
Which praises G‑d for returning one’s soul. Sec. 6 discusses this blessing.
Which praises G‑d for granting the rooster the understanding to crow at daybreak.

Hebrew grammar dictates that in specified situations certain consonants should be varied from their accustomed pronunciation. Nevertheless, our transliteration seeks to keep familiar Hebrew words recognizable. Hence, we have used the word Binah above, rather than Vinah.
Which praises G‑d for clothing the naked.
Which praises G‑d for opening the eyes of the blind.
See Mahadura Kama (“The First Edition” of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch), sec. 4:5, and Mahadura Basra (“The Later Edition” of the same), sec. 4:2, above.
The parentheses (here and throughout) are part of the original text. In a letter that appears in Igros Kodesh, Vol. 2, p. 140, the Rebbe writes that parentheses in this work possibly indicate a matter which the Alter Rebbe desired to reconsider at a later date. Cf. She’eris Yehudah, Responsum 363, and Shaar HaKollel 1:2.
Which praises G‑d for releasing the bound.
Which praises G‑d for enabling the bent to stand straight.
Which praises G‑d for extending the earth above the waters.
Which praises G‑d “Who has provided me with all that I need (tzorki).” The alternative version (tzrachai) is an explicitly plural form (“all my needs”).
Which praises G‑d for directing the steps of man.
The meaning is virtually identical. In his Siddur, the Alter Rebbe chooses the former version.
Which praises G‑d for girding Israel with fortitude.
Which praises G‑d for crowning Israel with splendor.
Sec. 74 and sec. 91:1-2 speak of such a requirement.
See Shabbos 156b; see also Mahadura Kama 2:7 and Mahadura Basra 2:6 above, and sec. 91:3 in volumes 2 of this edition.
Which praises G‑d for commanding us to wash our hands. Further particulars concerning the blessing Al Netilas Yadayim appear in sec. 4 in both Mahadura Kama and Mahadura Basra above. Sec. 6:1 states that the blessing Asher Yatzar is customarily recited immediately after the blessing Al Netilas Yadayim as part of the Morning Blessings.
Which praises G‑d for removing sleep from our eyes.
In his Siddur, the Alter Rebbe chooses the version HaGomel. This blessing praises G‑d “Who bestows generous kindness upon His people Israel.”
Nor should the person reciting the blessing make any interruption.
In this context, “long” in fact means “compound.” Some of the “long” blessings are shorter than some of the “short” (i.e., uncompounded) blessings. On their structure, see sec. 47, footnote 21, below.
And in this instance, the connection between the two is not readily apparent.
I.e., in contrast to the principle stated at the beginning of subsection 2 above.
I.e., during sleep the hands may have touched a part of the body that would entail washing them thereafter. Besides, during sleep, the spirit of impurity that rests upon one’s hands is not removed until he washes them in the traditional manner. See sec. 4 in both Mahadura Kama and Mahadura Basra above.
The standard Lubavitch practice reflects an intermediate path between these two approaches. We do not recite the blessings immediately upon being obligated to do so, nor do we wait until arriving in the synagogue to recite them. Instead, one dresses and prepares himself for study and/or prayer and then recites all the Morning Blessings at home. (See Igros Kodesh [Letters] of the Rebbe, Vol. 19, p. 390.)
In sec. 213:4 the Alter Rebbe writes that if one listens to an entire blessing with the intent of fulfilling his obligation, he fulfills it even if he does not respond Amen. However (see sec. 59:4 below), certain stringencies apply to these blessings in comparison to many others. Possibly here it is actually imperative to respond Amen.
In the original, “precede [their] performance” is over laasiyasan (Pesachim 7b). See also sec. 6:5, 25:17, 60:2, et al.
I.e., the fact that one does not recite them before — or immediately after — receiving the relevant benefit presents no difficulty.
Menachos 43b. For the first of these three blessings, some editions of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch use the wording Shelo Asani Nochri (lit., “an alien”) rather than goy (lit., “[a member of] one of the nations”). The Alter Rebbe explains the negative construction in Kabbalistic terms at the conclusion of this subsection.
Chagigah 4a.
Some editions of the Alter Rebbe’s Shulchan Aruch include the parenthetical phrase, “in the time of the Beis [HaMikdash].” This was apparently added to appease the censors.
Yevamos 22a.
And this change of status warrants an appropriate blessing. In the original, the phrase which is translated “became a newly created entity” echoes the verb that appears in the blessing, “...Who made me a convert.”
This is the standard practice today. (See Shaar HaKollel 1:1.)
Praising G‑d “Who has made me according to His will.” The Alter Rebbe does not include this blessing in his Siddur and practices vary within the Lubavitch community. In some households it is customary for women to recite this blessing (as stated by R. Zalman Shimon Dworkin; see Kovetz HaRazash, p. 28). In a letter in Igros Kodesh, Vol. 20, p. 63, the Rebbe refers his correspondent to “[Chabad] women who have a tradition on this matter.”
I.e., being created a male is considered more desirable, because men are obligated to perform more mitzvos than are women. On the other hand, as the teachings of Chassidus explain, the revelations in the Time to Come will uncover the innate spiritual superiority of the feminine element of creation. The Rebbe links this theme to the classic question of the relative merits of Divine service motivated by the mind and by the heart. (See Likkutei Sichos, Vol. 30, p. 144ff., and sources there.)

The concept of superior spiritual potential opens the way for a positive interpretation of the wording, “Who made me according to His will” — by nature, a woman’s spiritual makeup accords with (i.e., is attuned to) G‑d’s will. A man, being more self-concerned than a woman, must perform more mitzvos in order to transform his character and make it conform to G‑d’s will. See Halichos Bas Yisrael (by R. Yitzchak Yaakov Fuks; Jerusalem, 5744), ch. 2, footnote 13.
In his Kuntreis HaShulchan, R. Avraham Chayim Naeh states that the version should be, as it appears in the Alter Rebbe’s Siddur and in subsection 2 above, SheAsah Li Kol Tzorki.
The Alter Rebbe’s Siddur follows this order, and not the order set out in subsection 2 above.
The order of blessings in the Alter Rebbe’s Siddur is explained in Shaar HaKollel 1:8.
And since he is of lower status (see Bava Kama 15a), one would expect the appropriate blessing to be subsumed within the blessing regarding the bondman.
Yevamos 62a and Rashi there.
Bereishis 22:5, as interpreted by Yevamos, loc. cit. and Kesubbos 111a.
Lit., “a people,” i.e., here used as a collective term for bondmen at large.
Their parental line of descent is recognized; see Yevamos, loc. cit.
As stated in subsection 4.
I.e., in the Ashkenazic communities of Eastern Europe, as reflected in Rama 46:6 and in the Siddur of the Alter Rebbe.
Practices instituted by the Talmudic Sages are binding upon every Jewish community in all ages, because in their time such rulings were accepted universally. After the conclusion of the Talmud, Jews were dispersed to farflung lands; no longer did any single Rabbinic body institute practices that were embraced by Jews worldwide. Hence, the later practices do not enjoy the same degree of halachic authority (Rambam’s Introduction to Mishneh Torah).
Eichah 3:23. See Bereishis Rabbah 78:1; Eichah Rabbah on the verse; Midrash Tehillim 25:1.
Indeed, the custom of reciting the blessing HaNosen LaYaeif Ko’ach is universal.
See footnote 22 above.
The Alter Rebbe reiterates this ruling in his Piskei HaSiddur, adding that a person who remained awake all night and did not become obligated to recite all the blessings should not recite them until after dawn.
I.e., incur whatever obligations one can.
See sec. 47 below.
And one may not study Torah unless one first recites the appropriate blessings.
This is the order which the Alter Rebbe, basing himself on the AriZal, follows in his Siddur.
For this reason, according to the contemporary Lubavitch practice (see subsection 9 below and its footnotes) whereby the Shema is sometimes recited before prayer, one should make a point of first reciting the blessings over Torah study.
When it is customary in certain communities to recite these penitential prayers before daybreak.
I.e., when reciting the Morning Blessings.
When the prayers evidently used to begin before daybreak.
For the background to this universal practice, see sec. 61:13 in Vol. 2 of this edition.

As will be explained in Vol. 2, sec. 58:3, if the mitzvah of reciting the Shema is to be fulfilled, it must be carried out within a specific time frame that lasts only until the end of the third seasonal hour of the day. (This would be 9:00 AM in a locale and in a season in which the day begins at 6:00 AM and ends at 6:00 PM.) The present subsection relates to times at which it is suspected that the congregation may be delayed in its recitation of the Shema. With this possibility in mind, the Sages ordained that before the communal prayer service begins, every individual — in addition to his later full reading — should recite these two sentences (or these two sentences and the passage beginning VeAhavta, as the Alter Rebbe specifies in his Siddur; see Siddur Tehillat HaShem, p. 17).

For this reason and/or to make a point of reciting the Shema before partaking of any food or drink (as is permissible in case of need; see sec. 89:5), many have made it a daily custom — after reciting the blessings over the Torah — to recite the entire three passages of the Shema before the Morning Service proper. (See also: HaYom Yom, entry for 17 Iyar.)

Accordingly, where there is reason to suspect that the congregation is going to overstep the time limit for the recitation of Shema, the Chabad custom is for every individual to read all three passages independently, immediately after the Morning Blessings. (This is done even before one arrives at the otherwise-brief preliminary reading which appears early in the Siddur, and which is known as Kerias-Shema Ketanah — lit., “the little Recitation of the Shema.”) In such a case, at the conclusion of the passage that recalls the Exodus, the individual repeats the last three words, Ani HaShem E-loheichem. (See Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs [Kehot, N.Y., 1991], p. 25.)

As to wearing tefillin at this time, see sec. 25:1 above, and footnotes there.
In the original, piyyutim — lyrical supplements — which in some prayer rites, not including the Alter Rebbe’s Siddur, are interspersed among the obligatory prayers on special occasions.
Lit., “[the blessing concerning] redemption.”
Which figures in the third passage of the Shema.
Hence one would expect that the third passage of the Shema should also be recited on time, before the full prayer service.
Tehillim 81:11. Since this verse appears relatively early in the prayer service, it is less likely that it will be recited later than the appropriate time.
I.e., “You were [the same] before the world was created....”
I.e., “You were [the same] before You created [the world...].”
To explain: This blessing is not mentioned in Talmud Bavli (i.e., the Babylonian Talmud, referred to in the text as “our” Talmud). There is a tradition (see Yalkut Shimoni, Parshas Vaes’chanan, sec. 836; see also Tanna dvei Eliyahu Rabbah, sec. 21) that it is mentioned in the concluding chapter of Tractate Berachos in the Talmud Yerushalmi (though it is not found in its standard published text). Generally, we follow the principle that if there is a difference of opinion between the Talmud Bavli and the Talmud Yerushalmi, we follow the Talmud Bavli. Hence, since the Talmud Bavli does not recognize this blessing, it should not be recited — even though, according to tradition, it is found in the Talmud Yerushalmi. However, certain authorities (see Tosafos on Berachos 46a, s.v. Kol HaBerachos) maintain that it should be recited as a blessing and that G‑d’s name should be mentioned.

In his Siddur (see Siddur Tehillat HaShem, p. 18), the Alter Rebbe concludes this passage with the words, “Blessed is He Who sanctifies...,” without mentioning the Divine name.
Tehillim 5:8.
The Alter Rebbe includes this verse in his Siddur (see Siddur Tehillat HaShem, p. 12), though without specifying that it should be recited before entering the synagogue.
Tehillim 55:15. The Alter Rebbe did not include this phrase in his Siddur.
Basing himself on the teachings of the AriZal, the Alter Rebbe included this practice in his Siddur (see Siddur Tehillat HaShem, p. 12).

Explaining the link between this mitzvah and prayer, the Rebbe cites a teaching of the Baal Shem Tov — that loving a fellow Jew is a medium through which we can arrive at a love of G‑d. Also, one of the goals of prayer is to arouse G‑d’s blessings, and in that context we say in our prayers (Siddur Tehillat HaShem, p. 60), “Bless us, our Father, all of us as one.” I.e., only when we join together in harmony can we collectively constitute a vessel fit for G‑d’s blessings. (See: Tanya, ch. 32; the letters of the Rebbe Rayatz appended to Tehillim Ohel Yosef Yitzchak, p. 199; Sefer HaSichos 5700 [Kehot, N.Y., 1961], p. 157; Likkutei Sichos, Vol. 15, p. 373ff.; and the essay entitled “Prayers for Our Times,” in Sichos In English, Vol. 19, pp. 26-31.)
ברכות ס, ב.
טור. לבוש ס"א.
לבוש שם. וראה לקו"ש חי"ד ע' 145.
ראה ס' הפרדס לר' אשר ב"ר חיים שער ט פ"ד. וראה גם לעיל סימן ו ס"ח. לקמן סימן מז ס"ז. ולקמן ס"ב־ג יתבאר אם מברכין אותן מיד כשנהנה הנאה זו.
טור. לבוש ס"א. וראה שו"ת מן השמים סימן יב.
מנחות מג, ב. רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ד. טור ושו"ע ס"ג. וראה לקמן סימן רמט קו"א סק"ד בסופה.
סדר היום (מאה ברכות): "להתחיל ולמנות מתפלה ערבית".
ראבי"ה ברכות סימן קמו וטור בשם רב נטרונאי גאון. סדר רב עמרם גאון. לבוש ס"א. ט"ז ס"ק ג. וראה תנחומא פ' קרח. במדבר רבה פי"ח, כא.
שמואל ב כג, א.
דברים י, יב. מנחות שם. ראבי"ה טור ולבוש שם.
סדר רב עמרם סימן א. רש"י מנחות שם ד"ה מה. רי"ף ורא"ש סוף ברכות סימן כד.
לבוש שם. וראה רמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ד.
רמב"ם שם ה"ג־ד.
ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ד־טו. ב"י. סדר היום שם. מ"א ס"ק ח. התוועדויות תנש"א ח"א ע' 226.
מ"א ס"ק ח.
כדלקמן רס"י פט.
כדלקמן רס"י נט.
תשובת רב נטרונאי (סימן ט, ובאוצה"ג ברכות חלק התשובות סימן שסט). סמ"ג עשין יט. וראה טור ושו"ע סימן רלו ס"ב. מ"א כאן סק"ח. בנוסח הסידור אין ברכה זו. עי' צ"צ או"ח סימן פה. פס"ד ח, ד. ועי' ס' האשכול ליקוטים מהל' ברכות. וראה גם סדר רב עמרם סימן ג. הובא בראבי"ה שם. ספר העיטור סוף הל' ציצית.
כדלקמן רס"י קנח.
כדלקמן רס"י קסז.
כדלקמן רס"י קפז. ורס"י קפט.
כדלקמן סימן קצ ס"א וס"ז.
ראה טושו"ע סימן רלט ס"א.
כדלעיל רס"י ד.
כדלעיל סימן ו.
כדלהלן ס"ב וס"ו.
כדלהלן סימן מז ס"ד־ה.
מ"א שם. כדלעיל סימן כה. וראה סדר ר' עמרם גאון הובא בראבי"ה שם. רוקח סימן שכ. ולמנהג חב"ד (עי' לעיל סימן כה סכ"ג. סידור הל' תפילין) רק ברכה אחת. וראה גם רמב"ם שם.
כדלעיל רס"י ח.
כדלקמן רס"י נא.
כדלקמן רס"י נט.
כדלקמן סימן רסח ס"ב.
כדלעיל רס"י לא.
ראה טור סימן רסז.
כדלקמן סימן רפו.
כדלקמן סימן עדר.
כדלקמן סימן רעא.
כדלקמן סימן רפט ס"ב.
מנחות שם. וראה גם לקמן סימן רצ ס"א וש"נ. ועי' לקמן סימן רמט סי"א שיש ליזהר שלא לגרום בזה ברכה שאינה צריכה. קו"א שם ס"ק ד. סימן רטו ס"ד־ה. סדר ברה"נ פ"ג הט"ו.
המנהיג דיני תפילה סימן א. מ"א שם. וראה אליה רבה סימן רצ, לקמן סימן ריג ס"ו, שמברך בעצמו עדיף.
שבלי הלקט סימן א בשם גאון. רא"ש ברכות פ"ט סימן כד. יראים סימן רנה. מ"א שם. אבל לא בשמיעת ברכות חזרת השליח ציבור, רק בלית ברירה, כדלקמן לגבי יוהכ"פ. וראה לקמן סימן רטו ס"ה.
סעיף ז וש"נ.
מ"א שם. פרי חדש ס"ג. ועי' לקמן סימן קכד סי"א.
סדר היום (מאה ברכות). מ"א שם. וראה גם לקמן סימן תריב ס"ז.
של"ה יומא סוף עמוד התשובה ד"ה אמנם מי שעייף.
סימן זה לא הגיע לידינו בשוע"ר, וראה שו"ע שם ס"א.
של"ה מסכת תמיד ענין ס"ת וענין ביהכנ"ס (ד"ה חייב אדם) ומסכת יומא שם. כנסת הגדולה בהגהות הטור.
תשובת רב נטרונאי (סימן ט, ובאוצה"ג ברכות חלק התשובות סימן שסט). המנהיג דיני תפלה סימן א. טור.
ברכות ס, ב (וכל הפרטים שבהמשך הסעיף) לפי גירסת הרא"ש שם פ"ט סימן כג. טור ושו"ע ס"א.
רמב"ם הלכות תפלה פ"ז ה"ג. שו"ע שם. עיין לעיל סימן ו ס"ז.
עמק הברכה סדר ברכות השחר אות ט. פרישה ס"ק ד. לבוש ס"ב. דברי חמודות ברכות פ"ט אות ע. וראה לעיל רס"י ב.
עמק הברכה שם. מעדני יו"ט על הרא"ש שם אות ע. ט"ז ס"ק א. מ"א ס"ק א. וראה גם רבינו מנוח הל' תפלה פ"ז ה"ד. ס' הפרדס לר' אשר ב"ר חיים שער ט פ"ד.
מהדו"ק סעיף ה. וראה לעיל סימן א ס"ז שחכמי הזוהר החמירו שלא ליגע במלבושיו קודם נט"י. וראה חקרי הלכות ח"ו ו, א. העו"ב תשעו ע' 55. תשעז ע' 96. תשעח ע' 57. תשעט ע' 48.
ב"י. וראה לבוש ס"א.
ובסידור: בת"ב וביום הכיפורים אין אומרים ברכה זו. ובס' המנהגים — חב"ד (ע' 59): עד למחר.
מ"א ס"ק ב.
וכ"ה הנוסח בסידור.
ראבי"ה ברכות סימן קמו. אגודה ברכות סימן רי. מ"א ס"ק ג.
רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה ה"ו.
רא"ה ברכות ס, ב. מובא בב"י. רמ"א ס"א. ועי' פרישה סק"ז בדעת רבינו מנוח (הל' תפלה פ"ז ה"ו) ואבודרהם בשם הראב"ד.
ב"י בשם הרא"ה שם.
תוספות ברכות ס, ב.
עי' לעיל סימן כה ס"ט.
לבוש ס"ב. ב"ח. ט"ז שם ס"ק ב.
ב"י בשם הרא"ה שם. וכדלקמן רס"י עד.
לבוש שם. מ"א סימן צא ס"ק ג. וראה גם לעיל במהדו"ק סימן ב ס"ז. לקמן סימן צא ס"ג (ממדת חסידות). מהדו"ב סימן ב ס"ו (משום צניעות ובחקותיהם). לקמן סימן רפב ס"ו. ועי' פס"ד צ"צ סימן ב. אג"ק חי"א ע' שכו.
שבת קנו, ב.
כדלעיל רס"י ד.
כ"ה גם לקמן ס"ח אבל לעיל ס"א ולקמן סימן קי ס"ז ובנוסח הסידור: הגומל. וכ"ה בסדור האריז"ל (ר' שבתי ור' יעקב קאפיל).
טור ושו"ע ס"א.
מה שאין כן ברכה קצרה, כדלקמן סימן מז ס"ה וש"נ.
תוספו' ברכות מו, א ד"ה כל. מ"א ס"ק ה. וראה גם לקמן סימן קפח ס"ד.
שו"ת ר' נטרונאי ריש סימן ט. סדר רב עמרם גאון. רא"ש פ"ט דברכות סימן כג. טור ושו"ע ס"ב. וראה גם לעיל מהדו"ק סימן ד ס"ג וש"נ.
 סדר רב עמרם. המנהיג דיני תפלה סימן א. טור ושו"ע שם. והיינו כשיש ט' שומעין ועונין אמן, כדלקמן סימן נט ס"ד. ולענין ברכות התורה ראה לקמן ס"ח. אבל ראה לעיל סימן ו' ס"ד וס"ט. ומנהג חב"ד לאמרם בבית (אג"ק חי"ט ע' שצ). ועי' אג"ק חי"ח ע' רעז־ח אם להנהיג כך במקום חשש.
פסחים ז, ב. וראה גם לעיל סימן ו ס"ה. סימן כה סי"ז. לקמן סימן ס ס"ב. סימן קנח סט"ז. סימן קסז סי"א. סימן רסג ס"ח. סימן שסו סי"ח. סימן תלב ס"ה. סימן תרלט סט"ז. סימן תרמג ס"ב. סימן תרנא סי"ז.
רא"ש שם. ב"י. לבוש ס"א. וראה רמב"ן ור"ן פסחים שם. שו"ת מן השמים סימן יב. לקמן סימן ס ס"ב. סדר ברה"נ פי"ג סי"ז. ועי' לקמן סימן עא סוף ס"א, שאם בשעה שקם ממטתו היה פטור אין צריך להשלימן אחר כך.
רמב"ן ור"ן שם. ב"י. וראה לקמן סימן מז ס"ט. ואם לא בירך עד אחר התפלה ראה לקמן סימן נב ס"א.
מנחות מג, ב. טור ושו"ע ס"ד.
תשובת הרמ"ה הובאה באבודרהם ובארחות חיים דין מאה ברכות סימן ח ובב"י.
חגיגה ד, א וש"נ. וראה גם לעיל סימן יז ס"א. לקמן סימן קפו ס"א.
דרכי משה. רמ"א ס"ד. ט"ז ס"ק ה.
יבמות כב, א וש"נ.
תשובת הרמ"ה שם. רמ"א שם.
מ"א ס"ק י. וראה גם לקמן ס"ה.
מ"א שם בשם של"ה. ב"ח.
מ"א שם. מצת שמורים כוונת הברכות.
טור ושו"ע שם. ורבינו לא הביאה בסידורו. וראה אג"ק ח"כ ע' סג וש"נ. יגדי"ת (נ.י.) לג ע' קח. לד ע' קעו. לה ע' רמח. לו ע' שיג.
ראה ברכות נד, א. שו"ע רכב. לקמן סימן קיג ס"ט. סדר ברה"נ פי"ב ה"ח.
המנהיג דיני תפלה סימן א בשם ר' נטרונאי (שו"ת ריש סימן ט). לבוש ס"ד.
מ"א ס"ק ב.
ובקונ' השלחן הגיה "שעשה" כבסעיף ב.
רמב"ם הל' תפלה פ"ז ה"ו. רא"ש פ"ט דברכות סימן כג. טור ושו"ע ס"א.
ראה שבת קכט, א וברש"י שם ד"ה ויקח מנעלים. וראה פירוש התפלות והברכות לר' יהודה בן יקר.
ברכות ס, ב. סמ"ג עשין כז. רוקח סימן שכ. ב"ח. וכ"ה בסידור.
וכ"ה בסידור (דלא כדלעיל ס"ב). וראה ברכות שם. סדר ר' עמרם. פע"ח שער הברכות פ"ז. וראה חקרי הלכות ח"ו ו, ב.
סדר רב עמרם גאון. הובא בטור. שו"ע ס"ה.
ט"ז ס"ק ו.
ב"ק טו, א.
ראה רש"י יבמות סב, א ד"ה חייס. קידושין סט, א ד"ה עבד.
בראשית כב, ה.
יבמות שם. וראה רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ו. והל' ממרים פ"ה הי"א.
יבמות שם. רש"י שם ד"ה חייס. ולעיל "גוי" כלשון הברכה. ובכמה דפוסים שונה (על ידי הצנזור).
מ"א ס"ק י. וראה גם סעיף הקודם.
ט"ז שם.
ראה ט"ז ס"ק ד. חקרי הלכות ח"ו ו, ב. גנזי חיים סק"ה.
סמ"ג עשין כז. טור בשם סדורי אשכנז. רמ"א ס"ו. פע"ח שער הברכות פ"ז. שער הכונות ענין ברכת השחר.
סדר היום (כונות ברכת השחר). וראה ט"ז ס"ק ז. לקמן סעיף י. שער הכולל פ"א סי"א.
מדרש תהלים כה, א. הובא בטור.
איכה ג, כא.
אגור סימן פז. ב"י. שו"ע ס"ו. שו"ת רש"ל סימן סד.
רא"ש בכורות פ"ח סימן ח. לבוש ס"ז בהג"ה. סדר היום שם. וראה גם לקמן סימן נא ס"ג.
ט"ז ס"ק ז.
של"ה מסכת חולין (עמק הברכה ברכות השחר). ולענין הזכרת השם בתחינות בלא ברכה ראה לקמן סימן קפח סי"ב.
עיטור הל' ציצית שער ג ח"ב. לבוש ס"ז בהג"ה. ט"ז שם.
הלכות גדולות סוף ברכות. עיטור שם. תשו' הגאונים החדשות סימן ל. שבלי הלקט סימן ד. ב"י.
עיטור שם. אגור הל' ברכות סימן פז. שו"ע ס"ז.
ט"ז שם.
שו"ע ס"ח.
האר"י בפע"ח שער הברכות ריש פ"ד. ועי' עטרת זקנים ס"ק ד (הועתק באלי' רבה ס"ק יב).
רמב"ם פ"ז מהלכות תפלה הרי זה־ט.
רא"ש פ"ט דברכות סימן כג. טור. וראה גם תוס' ברכות ס, ב ד"ה כי שמע וד"ה כי פריס. רבנו יונה בספר היראה. לבוש ס"ח.
עי' תהלה לדוד סק"ד.
רמב"ן פסחים ז, ב. הובא בר"ן שם. שו"ת מן השמים סימן יב. ס' האשכול הל' ברכות השחר. ס' המכתם ברכות ס, ב בשם רב נטרונאי ורב עמרם ושאר גאונים. רמ"א ולבוש שם.
לבוש שם.
רמ"א שם. וכ"פ בסידור. והוסיף "אלא שאם נעור כל הלילה ולא נתחייב בהן, אינו מברך אלא לאחר שיעלה עמוד השחר". וראה גם לקמן סימן מז סוס"ז. ולענין ברכת על נט"י ואלהי נשמה ראה סדור (סדר הנטילה ד"ה אם ניעור) וש"נ.
מ"א ס"ק יד.
עמק הברכה (ברכות השחר אות ט). הובא במ"א שם.
תשובות רב נטרונאי גאון סימן ט (אוצה"ג ברכות חלק התשובות סימן שסט). טור. לבוש סוס"ח. וראה גם לקמן סימן מז ס"י וש"נ.
דלקמן רס"י מז וש"נ.
דלקמן רס"י מח וש"נ.
שו"ת מהרי"ל סימן קנ אות ט. הובא באגור סימן צב. וראה גם שבלי הלקט רס"י ה ואגור סימן א בשם מהר"ם. שו"ע ורמ"א ס"ט.
מה שאין כן פר' התמיד. ולענין ת"ת לאבל עי' לקמן סימן נ ס"ג. וראה שיח השדה סימן א.
שו"ע ורמ"א ס"ט. מ"א ס"ק טו.
טור שם. עי' לעיל סימן ו ס"ז.
ראה לעיל ס"ב.
כתבי האר"י ז"ל בפע"ח ריש פ"ד. של"ה מסכת חולין (עמק הברכה בסופו). וכ"ה הנוסח בסידור (אחרי יהי רצון הב'). וראה גם סדר רב עמרם.
אגור ושו"ת מהרי"ל שם (שכן המנהג). וראה גם אגור סימן א בשם הראב"ד. ושו"ת מהרי"ל החדשות סימן מה אות ב. ראה גם הל' ת"ת פ"ב הי"ב.
תשובת ראב"י אב"ד סוף סימן ג. שבלי הלקט סימן ה. ב"י סוף הסימן בשם ארחות חיים. מנהגי מהרי"ל הל' תפלה עמ' תמ. ושו"ת מהרי"ל סימן קנ ריש אות ט. לבוש סימן תקפא ס"א. מ"א ס"ק טו.
מ"א שם. וראה גם לעיל סימן ו ס"ד. לקמן סימן מז ס"ח.
כדעיל סעיף ג.
טור. רמ"א ס"ט. וראה לקמן סימן סא סי"ג.
ראה לקמן רס"י סח וש"נ.
שו"ת רשב"א ח"א סימן שכ. וראה לקמן רס"י נח וש"נ.
ב"ח. מ"א ס"ק טז.
כדלקמן רס"י נט וש"נ.
כדלקמן רס"י קיא וש"נ. ועי' לקמן נח, ה.
מ"א שם.
שו"ת רש"ל סימן סד הובא במ"א שם. וכ"ה הנוסח בסידור.
רבינו יונה ברכות טז, א ד"ה למימרא. וראה לקמן רס"י נח וש"נ.
פרי חדש ס"ט. וכדלקמן סימן נח ס"י. סימן סה ס"ג. סימן עח ס"ב. וראה ב"ח. חקרי הלכות ח"ו ז, ב. ח"ט לא, ב.
כדלקמן סימן נח ס"א. סימן קו ס"ד וש"נ. ועי' לקמן סימן ע ס"ד.
ראה גם לקמן סימן סז ס"א וש"נ. ומנהג חב"ד לקרות כל הג' פרשיות בק"ש קטנה במקום חשש, וגם לכפול ג' התיבות אני ה' אלקיכם (ס' המנהגים — חב"ד ע' 6).
תהלים פא, יא — שאומרים בהודו.
סדר רב עמרם גאון סימן ז. רמב"ם בסדר התפלה. ראבי"ה ברכות סימן קמו וטור בשם ירושלמי. והוא מתדא"ר פכ"א.
של"ה תולדות אדם (בית ה' בתחלתו) ובסידורו. ב"ח. ט"ז ס"ק ט. מ"א ס"ק טז. וכ"ה הנוסח בסידור.
סדר רב עמרם שם. תוס' פסחים קד, ב ד"ה כל. סמ"ג עשין כז. טור. ט"ז שם.
סדר היום (כוונת ק"ש וקטרת). ט"ז שם. וראה לעיל ס"ו.
עי' ראבי"ה שם. טור. ילקוט שמעוני ואתחנן (רמז תתלז) בשם ירושלמי פרק הרואה.
רמב"ם בסדר התפלה.
ראה העו"ב תשעו ע' 61.
דלעיל ס"ו וש"נ.
עי' מ"א ס"ק [ח]. וכ"ה הנוסח בסידור: ברוך המקדש כו'. ועד"ז בכמה מקומות כשיש חשש ברכה לבטלה, כדלעיל סימן ו ס"ח. לקמן סימן קי ס"ח. רס"י קכז. סימן קצט סט"ז־יז. סימן תלב ס"ה. סדר ברה"נ פי"א הי"ג והט"ז. פי"ב ה"ו וה"ח. פי"ג ה"ב והי"ז. סדר נט"י לסעודה סי"ז. ס' המנהגים — חב"ד עמ' 15. ובשאר ס' ברכות אין מברכין כלל. ועי' לעיל סימן כה סכ"ג.
הקדמת הזהר יא, א. כתבי האר"י (שער הכונות ענין בית הכנסת). מ"א ריש הסימן וסימן צג ס"ק א. ובנוסח הסידור רק הפסוק ואני ברוב גו'. ולא נזכר שצ"ל קודם בואו לבהכנ"ס.
תהלים ה, ח.
תהלים נה, טו. ועי' מ"א שם בשם כתבי האריז"ל (שער הכונות ענין ביהכנ"ס. פע"ח ריש שער עולם העשיה) וצ"ע. וראה שערי תשובה ס"ק א. ואינו בנוסח הסידור.
מ"א שם. פע"ח שער עולם העשי' פ"א. ספר הכונות בתחלתו. וכ"ה בסידור. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 374 וש"נ. התוועדויות תש"נ ח"ב ע' 103 הערה 29. יגדי"ת ירושלים ח"א ע' 167.
ס' המצות להרמב"ם מ"ע רו.
קדושים יט, יח.
תשב"ץ סימן רמח (קבלה מר' יהודה חסיד). מטה משה סימן כז. מ"א סימן ו ס"ק ה. באר היטב שם ס"ק ד.
Translated by Rabbi Eliyahu Touger and Uri Kaploun.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining