Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 25 - Laws of Tefillin in Detail

Shulchan Aruch: Chapter 25 - Laws of Tefillin in Detail

 Email
Show content in:

SECTION 25 The Laws of Tefillin in Detail. (1–42)

סימן כה דִּין תְּפִלִּין בִּפְרָטוּת, וּבוֹ מב סְעִיפִים:

1 Immediately after putting on a tallis with tzitzis1 one should put on tefillin, so that he will be wearing them while reciting the Shema and Shemoneh Esreh. Whoever recites the Shema without wearing tefillin is considered as if he were giving false testimony concerning himself.2 For [in the Shema] he says,3 “And you shall bind them as a sign” — and he is not fulfilling this.4

א "וְאַחַר שֶׁלָּבַשׁ טַלִּית מְצֻיֶּצֶת1 – יָנִיחַ תְּפִלִּיןא מִיָּד,ב כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ עָלָיוג בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה,ד שֶׁכָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלֹא תְּפִלִּין – כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר עַל עַצְמוֹ,ה,2 שֶׁהוּא אוֹמֵר:ו,3 "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת כו'", וְאֵינוֹ מְקַיֵּם:ז,4

2 One who places a tallis and a tefillin satchel in a single container should be careful from the outset not to place the satchel of the tefillin above the tallis so that he not encounter the tefillin before the tallis. [Otherwise,] he would have to bypass a mitzvah in order to enwrap himself in tzi­tzis before putting on tefillin.5

[The mitzvah of tzitzis takes precedence over the mitzvah of tefillin] because it is observed more frequently — both on weekdays and on Shabbos and festivals — whereas the mitzvah of tefillin does not apply on Shabbos and festivals. [And the rule is that6] a mitzvah which is observed more frequently takes precedence over [one which is observed] less frequently.

ב הַמַּנִּיחִין הַטַּלִּית וְכִיס הַתְּפִלִּין לְתוֹךְ כִּיס אֶחָדח – יִזָּהֲרוּ לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ כִּיס הַתְּפִלִּין לְמַעְלָה מִן הַטַּלִּית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגַּע בְּהַתְּפִלִּין קֹדֶם שֶׁיִּפְגַּע בְּהַטַּלִּית, וְיִצְטָרֵךְ לְהַעֲבִיר עַל הַמִּצְוֹת, כְּדֵי לְהִתְעַטֵּף בְּהַצִּיצִית קֹדֶם הֲנָחַת הַתְּפִלִּין,5 שֶׁהֲרֵי מִצְוַת צִיצִית הִיא תְּדִירָהט שֶׁנּוֹהֶגֶת בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַּׁבָּת וְיוֹם־טוֹב וּתְפִלִּין אֵינָן נוֹהֲגִין בְּשַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב, וְתָדִיר קוֹדֵם לְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר:י,6

3 If one was not careful regarding this and placed the tefillin satchel above the tallis [in the same container], he should nevertheless put on the tallis before he puts on the tefillin. He is not considered to be bypassing a mitzvah because the tefillin are covered and still resting in their satchel.7

If, however, the tefillin above the tallis are uncovered, not being in their satchel, it is forbidden to bypass the mitzvah that was first encountered. In such a case one should put on the tefillin before enwrapping himself in the tallis.

ג וְאִם לֹא נִזְהַר בָּזֶה וְהִנִּיחַ כִּיס הַתְּפִלִּין לְמַעְלָה מִן הַטַּלִּית – אַף־עַל־פִּי־כֵן יִתְעַטֵּף תְּחִלָּה בְּהַטַּלִּית קֹדֶם שֶׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין,יא וְאֵין זֶה כְּמַעֲבִיר עַל הַמִּצְוֹת, כֵּיוָן שֶׁהַתְּפִלִּין הֵם מְכֻסִּים וּמֻנָּחִים עֲדַיִן בְּתוֹךְ כִּיסָם.7 אֲבָל אִם הַתְּפִלִּין הֵם בְּגִלּוּי וּמֻנָּחִין בְּלֹא כִּיסָן לְמַעְלָה מִן הַטַּלִּית – אָסוּר לְהַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לְיָדוֹ, וְצָרִיךְ שֶׁיָּנִיחַ הַתְּפִלִּין קֹדֶם עֲטִיפַת הַטַּלִּית:יב

4 Similarly, one who has tefillin at hand, but does not yet have a tallis at hand, does not have to wait for a tallis to put on before putting on tefillin. Instead, since [the observance of] a mitzvah should not be delayed,8 he should put on the tefillin immediately, and when a tallis is brought to him he should put it on. Though it might be argued that [one should wait and] fulfill the mitzvah in a superior manner at a later time, a mitzvah at its earliest appropriate opportunity9 is more precious.10

ד וְכֵן אִם תְּפִלִּין מְזֻמָּנִים בְּיָדוֹיג וְאֵין מְזֻמָּן עֲדַיִן לְפָנָיו הַטַּלִּית – אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַל הַטַּלִּית כְּדֵי לְהַקְדִּימוֹ לַהֲנָחַת תְּפִלִּין, אֶלָּא יָנִיחַ תְּפִלִּין מִיָּד וּכְשֶׁיָּבִיאוּ לוֹ טַלִּית – יִתְעַטֵּף בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַשְׁהִין אֶת הַמִּצְוָה,יד,8 אַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה אַחַר־כָּךְ הַמִּצְוָה יוֹתֵר מִן הַמֻּבְחָרטו – מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ9 חֲבִיבָה:טז,10

5 Other authorities maintain that [in all instances] one should put on tefillin before wrapping oneself in tzitzis, for tefillin have a higher degree of holiness11 and involve the acceptance of the yoke of Heaven.12

ה וְיֵשׁ אוֹמְרִיםיז שֶׁהֲנָחַת תְּפִלִּין צָרִיךְ לְהַקְדִּים לַעֲטִיפַת הַצִּיצִית, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּפִלִּין יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשָּׁה יְתֵרָהיח,11 וְקִבּוּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם:יט,12

6 One who desires to satisfy the requirements of all these views should put on a tallis katan and immediately thereafter put on tefillin while still at home, before going to the synagogue. He should then go to the synagogue wearing tzitzis and crowned with tefillin, for the reason explained in the Zohar.13 Once [there], he should enwrap himself in a tallis gadol.

Even if one happens to be holding a tallis gadol at home before he puts on tefillin, he does not have to put it on at home. [Such a deferment] is not considered to be “bypassing a mitzvah which becomes available,” since he had not at all intended to wear it there.

ו וְהָרוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי כֻּלָּםכ – יִלְבּשׁ טַלִּית קָטָן בְּבֵיתוֹ קֹדֶם הֲלִיכָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאַחַר־כָּךְ יָנִיחַ הַתְּפִלִּין מִיָּד גַּם כֵּן בְּבֵיתוֹ קֹדֶם הֲלִיכָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאָז יֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לָבוּשׁ בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין כַּמְבֹאָר הַטַּעַם בַּזֹּהַר,כא,13 וְשָׁם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יִתְעַטֵּף בְּטַלִּית גָּדוֹל. וְאַף אִם נִזְדַּמֵּן לְיָדוֹ הַטַּלִּית גָּדוֹל בְּעוֹדוֹ בְּבֵיתוֹ קֹדֶם שֶׁהֵנִיחַ תְּפִלִּיןכב – אֵין צָרִיךְ לְהִתְעַטֵּף בּוֹ בְּבֵיתוֹ, וְאֵינוֹ כְּמַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לְיָדוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ כְּלָל לְלָבְשׁוֹ כָּאן:כג

7 People customarily put on [not only their tallis katan but] also their tallis gadol at home before putting on tefillin. They then put on tefillin and go to the synagogue.14

In places where gentiles are commonly present in the streets, the tallis gadol is not worn before one reaches the synagogue courtyard.

ז וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ לְהִתְעַטֵּף אַף בְּטַלִּית גָּדוֹל בְּבֵיתוֹ קֹדֶם הֲנָחַת הַתְּפִלִּין,כד וְאַחַר־כָּךְ מֵנִיחַ תְּפִלִּין וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.14 וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁנָּכְרִיםכה מְצוּיִים בָּרְחוֹב – אֵין מִתְעַטְּפִים בְּטַלִּית גָּדוֹל עַד בּוֹאוֹ לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת:

8 According to Talmudic law,15 it is permitted for a person wearing uncovered tefillin to walk past alleys that contain [excrement] even if it is obvious.16 Nevertheless, if one is certain that he must pass through such alleys, he should not put on tefillin until he reaches the synagogue courtyard. There he should put on tefillin before entering the synagogue in fulfillment of the instruction of the Zohar.17

Some people put on tefillin at home and cover them when they pass through filthy alleys. This is a correct practice.

ח אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּינָאכו דִּגְמָרָאכז,15 מֻתָּר לֵילֵךְ בִּתְפִלִּין מְגֻלִּין בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹתכח אֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁם טִנּוּף לְהֶדְיָא,16 מִכָּל מָקוֹם אִם יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁיֵּלֵךְ דֶּרֶךְ מְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת – לֹא יָנִיחַ תְּפִלִּין עַד בּוֹאוֹ לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת,כט וְשָׁם יָנִיחַ תְּפִלִּין קֹדֶם כְּנִיסָתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַזֹּהַר.ל,17 וְיֵשׁ נוֹהֲגִיןלא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בַּבַּיִת וּלְכַסּוֹתָם בִּשְׁעַת הֲלִיכָה בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת.לב וְכֵן נָכוֹן:לג

9 Rabbeinu Asher, of blessed memory, would recite the Morning Blessings until the blessing Oter Yisrael BeSifarah [which praises G‑d for “crowning Israel with glory”].18 [At this point] he would put on tefillin and then recite that blessing, thereby simultaneously offering praise and thanks for the mitzvah of tefillin. [This blessing is associated with tefillin, for] they are referred to as “glory,” as it is written,19 “Bind your glory upon yourself.”

ט הָרָא"שׁ זַ"ללד הָיָה מְבָרֵךְ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר עַד "עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה",18 וְהָיָה מֵנִיחַ תְּפִלִּין וְאַחַר־כָּךְ מְבָרֵךְ "עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה", כְּדֵי לִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה בִּבְרָכָה זוֹ גַּם עַל הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם נִקְרָאִים "פְּאֵר",לה שֶׁנֶּאֱמַר:לו,19 "פְּאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ":לז

10 If one undertook a vow — which he associated with the payment of a fine — to recite Tehillim [in the synagogue] before daybreak, but seeks to retract his commitment, because doing so would prevent him from going to the synagogue wearing tzitzis and tefillin,20 he is permitted to retract and is not obligated to pay the fine.21 He must nevertheless [formally] nullify his vow (see Yoreh Deah, sec. 23222 and 21323).

י אִם אֶחָד הִתְקַשֵּׁר אֶת עַצְמוֹ בִּקְנָס לֵילֵךְ לַאֲמִירַת תְּהִלִּים קֹדֶם אוֹר הַבֹּקֶר,לח וְאַחַר־כָּךְ רוֹצֶה לַחֲזֹר בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְלֻבָּשׁ בְּצִיצִית וּתְפִלִּין20 – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לַחֲזֹר בּוֹ וּפָטוּר מִקְּנָס.21 וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הַתָּרָה לְנִדְרוֹ (עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רלבלט,22 וְסִימָן ריג):מ,23

11 When putting on tefillin, one should keep in mind that the Holy One, blessed be He, commanded us to write24 these four passages which speak of the Unity of [G‑d]25 and the Exodus from Egypt, and to place them on the arm, opposite the heart, and on the head, over the brain.26

[This we should do] in order to remember the miracles and wonders which He wrought on our behalf and which reflect His Unity, [demonstrating] that He has the power and the sovereignty to do as He desires in the upper realms and in the lower realms. One should [therefore] subjugate his soul, which abides in his brain, to the Holy One, blessed be He, and the desires and thoughts of his heart to His service. Thus, by putting on tefillin, he will remember the Creator, blessed be He, and minimize his pleasure-seeking.

יא יְכַוֵּן בַּהֲנָחַת הַתְּפִלִּיןמא שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִכְתֹּב24 אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ,מב שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִחוּד שְׁמוֹ25 וִיצִיאַת מִצְרַיִם,מג וְלַהֲנִיחָן עַל הַזְּרוֹעַ כְּנֶגֶד הַלֵּב וְעַל הָרֹאשׁ כְּנֶגֶד הַמֹּחַ,26 כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ, שֶׁהֵם מוֹרִים עַל יִחוּדוֹ, וַאֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ וְהַמֶּמְשָׁלָה לַעֲשׂוֹת בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים כִּרְצוֹנוֹ. וִישַׁעְבֵּד לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּאמד הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּמֹּחַמה וְגַם תַּאֲווֹת וּמַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, וְעַל יְדֵי הֲנָחַת תְּפִלִּין יִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ וְיַמְעִיט הֲנָאוֹתָיו:

12 One should first put on the arm-tefillin [tefillin shel yad] and then the head-tefillin [the tefillin shel rosh].27 [Even] if [his hand] encounters the head-tefillin first, he should bypass that mitzvah and put on the arm-tefillin first.28

[The rationale is that] the Torah itself [specifies] that the arm-tefillin should precede the head-tefillin, as it is written,29 “And you shall bind them as a sign on your arm,” and then, “they shall be a reminder30 [between your eyes].”31 For this reason, we overlook the fact that in this instance the performance of a mitzvah32 is being bypassed.33

יב בַּתְּחִלָּה יָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד,מו וְאַחַר־כָּךְ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.27 וְאִם פָּגַע בְּשֶׁל רֹאשׁ תְּחִלָּהמז – יַעֲבֹר עַל אוֹתָהּ מִצְוָה וְיָנִיחַ שֶׁל יָד תְּחִלָּה,מח,28 כֵּיוָן שֶׁקְּדִימַת שֶׁל יָד לְשֶׁל רֹאשׁ הוּא מִן הַתּוֹרָה,מט שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה נֶאֱמַר:נ,29 "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" וְאַחַר־כָּךְ "וְהָיוּ לְטוֹטָפוֹת30 וגו'",31 לְפִיכָךְ אֵין מַשְׁגִּיחִין עַל הַעֲבָרַת33 הַמִּצְוָה32 בָּזֶה:נא

13 [Wearing] the arm-tefillin and the head-tefillin is not a single mitzvah;34 rather, they are two [separate] mitzvos [whose observance] is not dependent on each other, as will be explained in sec. 26[:1]. Each of them therefore requires a separate blessing.35 [Nevertheless,] since it is forbidden to recite a blessing unnecessarily, one should not recite two blessings if he can discharge his obligation by reciting one.

For this reason, the Sages36 ordained that one put on the head-tefillin directly after putting on the arm-tefillin without making any interruption by speaking in the interim. In this way, the blessing recited for the arm-tefillin applies also to the head-tefillin.

יג תְּפִלִּין שֶׁל יָד וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – אֵינָן מִצְוָה אַחַת,34 אֶלָּא הֵן שְׁתֵּי מִצְוֹת שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כו, וּלְפִיכָךְ כָּל אַחַת וְאַחַת טְעוּנָה בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.נב,35 וּמִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה,נג אִם אֶפְשָׁר לִפְטֹר אֶת עַצְמוֹ בִּבְרָכָה אַחַת – אֵין לְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת. וּלְפִיכָךְ תִּקְּנוּ חֲכָמִיםנד,36 שֶׁיִּסְמֹךְ הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לַהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק דִּבּוּר בֵּינְתַיִם,נה כְּדֵי שֶׁתַּעֲלֶה הַבְּרָכָהנו שֶׁיְּבָרֵךְ עַל שֶׁל יָד גַּם לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ:נז

14 [Nevertheless,] our Sages ordained that we recite an additional, different blessing on the head-tefillin because of its importance as the essence of the mitzvah. Moreover, it has a greater measure of holiness, for it comprises four compartments and has [the letter] shin [embossed upon it]. Thus, because of its prominence, it warrants a separate blessing.37

יד וְתִקְּנוּ חֲכָמִיםנח לְבָרֵךְ עוֹד בְּרָכָה אַחֶרֶת עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, לְפִי שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה וְהִיא עִקַּר הַמִּצְוָה,נט וְיֵשׁ בָּהּ יוֹתֵר קְדֻשָּׁהס שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אַרְבָּעָה בָּתִּים וְהַשִּׁי"ן,סא לָכֵן מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתָהּ קָבְעָה בְּרָכָה לְעַצְמָהּ:סב,37

15 [The wording of] the blessing for the arm-tefillin is ...asher kidshanu bemitzvosav vetzivanu lehaniach tefillin — [“...Who has sanctified us with His commandments and commanded us to put on tefillin”].38

[The wording of] the blessing for the head-tefillin is asher kidshanu bemitzvosav vetzivanu al mitzvas tefillin — [“...Who has sanctified us with His commandments and commanded us concerning the mitzvah of tefillin”].

The verb lehaniach (להניח) should be pronounced with a kamatz under the hei, and not with a patach, for this would imply abandoning [the tefillin], as in the verse,39 “Leave (hanichu) one of your brothers with me.”

The lamed of the word tefillin is vocalized with a dagesh that replaces a [hypothetical] second lamed, since the root of the word tefillin (תפלין is related to pelilah (פלילה, meaning “testimony.” For the tefillin serve to testify and confirm that the Divine Presence rests upon us, as it is written,40 “All the nations of the world will see that the name of G‑d is proclaimed over you,” and our Sages comment,41 “This alludes to the head-tefillin.”

טו נֹסַח בִּרְכַּת תְּפִלִּין שֶׁל יָד:סג "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין".סד,38 וְנֹסַח בִּרְכַּת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין". וְיֹאמַר: "לְהָנִיחַ"סה – בְּקָמַץ הה"א, וְלֹא בְּפַתָּח שֶׁהוּא לְשׁוֹן עֲזִיבָה,סו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:סז,39 "אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי", "תְּפִלִּין" – הַלָמֶ"ד בְּדָגֵשׁ,סח לְהוֹרוֹת עַל חֶסְרוֹן לָמֶ"ד הַשְּׁנִיָּה,סט לְפִי שֶׁהַתְּפִלִּין הוּא לְשׁוֹן פְּלִילָהע וְהוֹכָחָה, שֶׁהַתְּפִלִּין הֵן עֵדוּת וְהוֹכָחָה שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:עא,40 "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הוי"ה נִקְרָא עָלֶיךָ", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים:עב,41 אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ:

16 [In the second blessing] one should say al mitzvas (מצות) [tefillin], with a patach under the vav, using the singular [i.e., “concerning the commandment of tefillin”], and not pronounce the vav with a cholam, in the plural form, [for al mitzvos tefillin would mean “concerning the commandments of tefillin”]. For, as will be explained in sec. 26[:4], this blessing was instituted only for the head-tefillin.

טז יֹאמַר: "עַל מִצְוַת"עג – בְּפַתָּח תַּחַת הַוָּא"ו,עד שֶׁהוּא לְשׁוֹן יָחִיד, וְלֹא יֹאמַר בְּחוֹלָם, שֶׁהוּא לְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתַּקְּנָה בְּרָכָה זוֹ אֶלָּא לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בִּלְבַד,עה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כו:עו

17 The blessings over the performance of mitzvos should always be recited before the observance is begun. One should therefore recite the blessing for the arm-tefillin after placing it on the biceps, [but] before tying it,42 for this is what constitutes the beginning of the fulfillment [of the mitzvah].43

The blessing for the head-tefillin should be recited after placing it on his head, [but] before he fits it tightly in place. For fitting it tightly in place constitutes the beginning of the fulfillment of [the mitzvah].

One should not, however, recite the blessing before he places the tefillin on the biceps or on the head, because one must recite the blessing in closest possible proximity to the observance of the mitzvah.

יז כָּל בִּרְכוֹת הַמִצְוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָן קֹדֶם הַתְחָלַת עֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה,עז לְפִיכָךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד יְבָרֵךְ אַחַר הֲנָחָה עַל הַקִּבֹּרֶת קֹדֶם הַקְּשִׁירָה,עח,42 שֶׁקְּשִׁירָתָהּ זוֹ הִיא הַתְחָלַת עֲשִׂיָּתָהּ,43 וְעַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ יְבָרֵךְ אַחַר הֲנָחָה עַל הָרֹאשׁ קֹדֶם שֶׁיְּהַדְּקֶנָּה הֵיטֵב עַל רֹאשׁוֹ,עט שֶׁהַהִדּוּק הוּא הַתְחָלַת עֲשִׂיָּתָהּ. אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ קֹדֶם הֲנָחָה עַל הַקִּבֹּרֶת אוֹ עַל הָרֹאשׁ,פ מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְקָרֵב הַבְּרָכָה לַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּלְסָמְכָן זוֹ לְזוֹ בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר:

18 As explained, it is forbidden to make an interruption by speaking between [putting on] the arm-tefillin and [putting on] the head-tefillin. If one did make an interruption,44 then the blessing recited for the arm-tefillin does not apply to the head-tefillin and he must recite two blessings for the head-tefillin: lehaniach tefillin and al mitzvas tefillin.

יח כְּבָר בֵּאַרְנוּפא שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.פב וְאִם הִפְסִיק44 – אֲזַי אֵין בִּרְכַּת תְּפִלִּין שֶׁל יָד עוֹלָה לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ,פג וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת: "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין" וְ"עַל מִצְוַת תְּפִלִּין":פד

19 When is this the case? When he spoke about matters that are not necessary for putting on the tefillin. If, however, he spoke about matters that he needs in order to put on tefillin,45 this is not considered an interruption and only the blessing al mitzvas tefillin should be recited for the head-tefillin.

יט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁדִּבֵּר מֵעִנְיָנִים שֶׁאֵינָם לְצֹרֶךְ הֲנָחַת תְּפִלִּין,פה אֲבָל אִם הִפְסִיק בְּעִנְיָנִים שֶׁהֵם נִצְרָכִים לוֹ לַהֲנָחַת הַתְּפִלִּין45 – אֵין זֶה הֶפְסֵק,פו וְאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ אֶלָּא "עַל מִצְוַת תְּפִלִּין" בִּלְבַד:

20 Initially, however, it is forbidden to make an interruption between [the recitation of] the blessing for the arm-tefillin and putting on the head-tefillin, even for matters that are needed for putting on tefillin, unless one cannot manage otherwise. Moreover, between [putting on] the arm-tefillin and the head-tefillin it is forbidden even to signal by winking or pointing.46

כ אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין בִּרְכַּת תְּפִלִּין שֶׁל יָד לַהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁפז אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הֲנָחַת תְּפִלִּין,פח אֶלָּא אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר. וַאֲפִלּוּ לִקְרֹץ בְּעֵינָיו וְלִרְמֹז בְּאֶצְבְּעוֹתָיו – אָסוּר בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ:פט,46

21 If one hears Kaddish, Barchu, or Kedushah between [putting on] the arm-tefillin and the head-tefillin, he should not interrupt in order to respond together with the congregation.47 Instead, he should remain silent, listen, and focus his attention on what the congregation is saying, as will be explained in sec. 104[:5].48 If he interrupts and responds [verbally to these prayers], this is considered a break between the recitation of the blessing for the arm-tefillin and putting on the head-tefillin, and two blessings must then be recited over the head-tefillin.49

כא אִם שָׁמַע קַדִּישׁצ אוֹ בָּרְכוּ אוֹ קְדֻשָּׁה בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – לֹא יַפְסִיק לַעֲנוֹת עִם הַצִּבּוּר,צא,47 אֶלָּא שׁוֹתֵק וְשׁוֹמֵעַ וּמְכַוֵּן לְמַה שֶּׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר הַטַּעַם בְּסִימָן (ק"ט) [ק"ד].צב,48 וְאִם פָּסַק וְעָנָהצג – הֲוֵי הֶפְסֵק בֵּין בִּרְכַּת תְּפִלִּין שֶׁל יָד לַהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת:צד,49

22 It is forbidden to make an interruption between [putting on] the arm-tefillin and the head-tefillin, even in an instance that does not cause one to recite two blessings on the head-tefillin. To cite examples: those who put on tefillin during Chol HaMoed, without reciting a blessing,50 and those who put on [an additional pair of] tefillin [whose passages are positioned according to the opinion] of Rabbeinu Tam.51 [Even in such a situation,] one should put on the head-tefillin directly after the arm-tefillin without making any interruption by speaking in between.

[This concept is derived from the verse,]52 “And it shall be a sign for you on your arm, and a reminder between your eyes.” The verb vehayah (“and it shall be”) is not stated in the plural, implying that it applies both to [the head-tefillin and the arm-tefillin]. [Wearing them] is one act, because they should be put on in direct succession without any interruption.

[A different rule applies] if one is putting on tefillin [whose passages are positioned according to the opinion] of Rabbeinu Tam or if one is putting on [ordinary] tefillin on Chol HaMoed and does not recite a blessing over them. In such a case he is permitted — between putting on the arm-tefillin and the head-tefillin — to make an interruption by responding to Kaddish, Kedushah, and Barchu, and by responding Amen to any blessing. The reason: [since blessings are not being recited in any case,] his response is not causing a blessing to be recited unnecessarily on the head-tefillin.

כב אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁצה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין גּוֹרֵם לְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ,צו כְּגוֹן אוֹתָם הַמַנִיחִין תְּפִלִּין בְּחֹל הַמּוֹעֵד בְּלֹא בְּרָכָה,צז,50 וְכֵן הַמְּנִיחִין תְּפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּםצח,51 – צְרִיכִים לִתְכֹּף וְלִסְמֹךְ תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּלִי שׁוּם הֶפְסֵק שִׂיחָה בֵּינְתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר:צט,52 "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ", וְלֹא נֶאֱמַר "וְהָיוּ לְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ", אֶלָּא מַשְׁמָע שֶׁשְׁתֵּיהֶם נֶחְשָׁבִים לַהֲוָיָה וַעֲשִׂיָּה אַחַת,ק מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לְתָכְפָן זוֹ אַחַר זוֹ בְּלֹא שׁוּם הֶפְסֵק.

אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לַעֲנוֹתקא קַדִּישׁ וּקְדֻשָּׁה וּבָרְכוּ וְאָמֵן עַל כָּל הַבְּרָכוֹת בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בִּתְפִלִּין דְּרַבֵּנוּ תָּם, אוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד מִי שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ גּוֹרֵם לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁאֵינָה צְרִיכָה עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ:

23 Some authorities maintain that the head-tefillin never require two blessings, but only one, as with all other mitzvos. [According to this view,] the blessing al mitzvas tefillin for the head-tefillin was instituted only when one makes an interruption by speaking between the recitation of the blessing for the arm-tefillin and putting on the head-tefillin. If, however, one does not interrupt, the blessing lehaniach tefillin recited on the arm-tefillin applies to the head-tefillin as well.

The custom in these countries53 is to follow the first opinion.54 Nevertheless, as an additional safeguard, it is proper to say Baruch shem kevod malchuso leolam vaed after the blessing al mitzvas tefillin, as is done whenever a blessing has been recited in vain, as will be explained in sec. 206[:13].

Similarly, if one recites two blessings on the head-tefillin because he spoke between [putting on] the arm-tefillin and the head-tefillin, he should say Baruch shem kevod malchuso leolam vaed after the second blessing. For according to the second opinion mentioned above, the first blessing was recited in vain. Also, while reciting this first blessing (lehaniach tefillin) on the head-tefillin, he should touch the arm-tefillin. This is regarded as if he were now placing it on his biceps, and thus there is reason to recite the blessing lehaniach tefillin.55

כג וְיֵשׁ אוֹמְרִיםקב שֶׁלְּעוֹלָם אֵין תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ טְעוּנָה שְׁתֵּי בְּרָכוֹת, כִּי אִם בְּרָכָה אַחַת כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת, וְלֹא נִתַּקְּנָה בִּרְכַּת "עַל מִצְוַת תְּפִלִּין" לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן הִפְסִיק בְּדִבּוּר בֵּין בִּרְכַּת תְּפִלִּין שֶׁל יָד לַהֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, אֲבָל אִם לֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם – אֲזַי עוֹלָה בִּרְכַּת "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין" שֶׁבֵּרַךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד גַּם לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ.

וְהַמִּנְהָג בְּאֵלּוּ הָאֲרָצוֹתקג,53 כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.קד,54 וּמִכָּל מָקוֹם לְרַוְחָא דְּמִלְּתָאקה – טוֹב לוֹמַר אַחַר בִּרְכַּת "עַל מִצְוַת תְּפִלִּין": "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", שֶׁכֵּן צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר כָּל בְּרָכָה לְבַטָּלָה,קו כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רו.קז

וְכֵן אִם הוּא מְבָרֵךְ שְׁתֵּי בְּרָכוֹת עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ,קח כְּגוֹן שֶׁהֵשִׂיחַ בֵּין תְּפִלִּין שֶׁל יָד לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – יֹאמַר אַחַר בְּרָכָה הַשְּׁנִיָּה: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", שֶׁלְּפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ הָיְתָה בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לְבַטָּלָה. וּבְעֵת שֶׁמְּבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה עַל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁהִיא בִּרְכַּת "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין" – טוֹב לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בִּשְׁעַת בְּרָכָה,קט מִשּׁוּם שֶׁהַמִּשְׁמוּשׁ הוּא חָשׁוּב כְּאִלּוּ מְנִיחָהּ עַכְשָׁו עַל הַקִּבֹּרֶת,קי וְעַל זֶה שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין":55

24 As explained,56 the blessing lehaniach tefillin [which is recited before putting on the arm-tefillin] also applies to the head-tefillin. Therefore one should minimize the interval between the two to the greatest degree possible. Accordingly, one should not wind the strap [of the arm-tefillin] around his forearm until after he has put on the head-tefillin. Since this winding is only a custom and is not an integral part of the mitzvah, it is preferable to delay it.

The AriZal, however, would [complete] this winding [of the strap around his forearm] before putting on the head-tefillin, because he maintained that this is an integral part of the mitzvah, and hence no interruption at all.57

כד כְּבָר בֵּאַרְנוּקיא,56 דְּבִרְכַּת "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין" עוֹלָה גַּם כֵּן לְשֶׁל רֹאשׁ,קיב עַל כֵּן יֵשׁ לְמַעֵט הַהֶפְסֵק בֵּינֵיהֶם בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר,קיג וְלָכֵן לֹא יִכְרֹךְ הָרְצוּעָה סְבִיב הַזְּרוֹעַ עַד לְאַחַר שֶׁיָּנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ,קיד כֵּיוָן שֶׁכְּרִיכָה זוֹ אֵינָהּ רַק מִנְהָג בְּעָלְמָא וְאֵינָהּ בִּכְלַל הַמִּצְוָה, עַל כֵּן טוֹב לְאַחֵר אוֹתָהּ.

וְהָאֲרִ"י זַ"ל הָיָה נוֹהֵגקטו לִכְרֹךְ כְּרִיכָה זוֹ קֹדֶם הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁכְּרִיכָה זוֹ הִיא מִכְּלַל הַמִּצְוָה,קטז וּלְפִיכָךְ אֵין זוֹ הֶפְסֵק כְּלָל:קיז,57

25 There is an opinion which maintains that for a reason known to those who are knowledgeable [in esoteric wisdom], it is forbidden to remove the head-tefillin from the satchel until the arm-tefillin is placed on the biceps.

כה יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרקיח שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מֵהַתִּיק עַד שֶׁתְּהֵא הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מוּנַחַת כְּבַר עַל הַקִּבֹּרֶת, מֵהַטַּעַם הַיָּדוּעַ לַמַּשְׂכִּילִים:

26 Even if both [tefillin] have been removed from their satchel and are in front of the worshiper, he should not prepare and unwind the head-tefillin until after he has put on the arm-tefillin. For if he takes the head-tefillin in his hand to unwind [its straps], but does not put it on at once, he is considered to have bypassed a mitzvah.

כו וְאַף אִם שְׁתֵּיהֶן מֻנָּחוֹת לְפָנָיו חוּץ לַתִּיקקיט – לֹא יְתַקֵּן לִפְתֹּחַ אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד אַחַר הֲנָחַת תְּפִלִּין שֶׁל יָד, דִּכְשֶׁנּוֹטֵל אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ בְּיָדוֹ כְּדֵי לְפָתְחָהּ וְאֵינוֹ מְנִיחָהּ מִיָּד – הֲרֵי הוּא מַעֲבִיר עַל הַמִּצְוָה:קכ

27 There are those who maintain that one should put on the arm-tefillin while seated, and the head-tefillin while standing, for the reason stated in the Zohar.58 In these countries, however, the custom is to put on both tefillin while standing.

(A G‑d-fearing person should satisfy both opinions.)59 Preferably, [therefore,] one should place [the arm-tefillin] on the biceps while seated, but should recite the blessing and tie it to the biceps while standing.60 For, as explained in sec. 8[:3], all the blessings recited over the observance of mitzvos should be recited while standing.

כז יֵשׁ אוֹמְרִיםקכא שֶׁיָּנִיחַ הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מְיֻשָּׁבקכב וּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ מְעֻמָּד, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בַּזֹּהַר.קכג,58 אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין לְהָנִיחַ שְׁתֵּיהֶן מְעֻמָּד. (וִירֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא אֶת כֻּלָּם)קכד,59 וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִנְהֹגקכה שֶׁתְּהֵא הַהֲנָחָה עַל הַקִּבֹּרֶת מְיֻשָּׁב, וְהַבְּרָכָה וְהַקְּשִׁירָה עַל הַקִּבֹּרֶת יִהְיֶה מְעֻמָּד,קכו,60 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן חקכז שֶׁכָּל בִּרְכוֹת הַמִצְוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ מְעֻמָּד:

28 Whenever the masters of the Kabbalah and the Zohar differ from the Talmud or from the halachic authorities who base their decisions upon it, one must follow the Talmud or those halachic authorities. If, however, the masters of the Kabbalah give a more stringent ruling, that stringency should be accepted. We may not, however, compel the community at large to accept this stringency.

Similarly, if any particular practice is not cited at all by the Talmud and the halachic authorities but is mentioned in the Kabbalah, we may not compel the community at large to accept it.61

כח כָּל דָּבָר שֶׁבַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה וְהַזֹּהַר חוֹלְקִים עִם הַגְּמָרָאקכח אוֹ הַפּוֹסְקִים הַנִּמְשָׁכִים אַחַר הַגְּמָרָא – הַלֵּךְ אַחַר הַגְּמָרָא אוֹ הַפּוֹסְקִים הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֶיהָ.קכט וּמִכָּל מָקוֹם, אִם בַּעֲלֵי הַקַּבָּלָה מַחְמִירִים – יֵשׁ לְהַחְמִיר גַּם כֵּן, אֲבָל אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָכֹף אֶת הַצִּבּוּר לְהַחְמִיר. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא הֻזְכַּר כְּלָל בַּגְּמָרָא וּפוֹסְקִים אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּזְכַּר בַּקַּבָּלָה – אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לָכֹף אֶת הַצִּבּוּר לִנְהֹג כֵּן:61

29 If one removes his tefillin with the intention of not putting them on again until after [the passage of] an extended time, such as two to three hours,62 and then changes his mind and desires to put them on immediately, he must recite the blessing[s] over them again.63

[Different rules apply] if, however, when he removed the tefillin, he intended to put them on again immediately thereafter.64 If he does put them on immediately, he does not have to recite a blessing over them again,65 because [wearing them at this time] is covered by the blessing that he recited over them the first time he put them on.

כט מִי שֶׁחָלַץ אֶת תְּפִלָּיו וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לַהֲנִיחָן עַד לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה,קל כְּמוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,קלא,62 וְאַחַר־כָּךְ נִמְלַךְ לַחֲזֹר וְלַהֲנִיחָן מִיָּד – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.63 אֲבָל אִם בִּשְׁעַת חֲלִיצַת הַתְּפִלִּין הָיָה דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלַהֲנִיחָם מִיַּד,64 וְחוֹזֵר וּמְנִיחָן מִיָּד – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,קלב,65 מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ בִּבְרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהֱנִיחָן בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה:

30 When does this apply? When he did not relieve himself after having removed his tefillin and before putting them on again. If, however, he relieved himself in the interim, he is required to recite a blessing [when] putting them on again, as if he had removed them without intending to put them on again immediately. Since he could not wear tefillin66 [while relieving himself], the fact that he had in mind to put them on again immediately is of no consequence.67

ל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא עָשָׂה צְרָכָיו בֵּין חֲלִיצַת הַתְּפִלִּין לַהֲנָחָתָן פַּעַם שְׁנִיָּה, אֲבָל אִם עָשָׂה צְרָכָיו בֵּינְתַיִם,קלג כֵּיוָן שֶׁבָּעֵת הַהִיא לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָנִיחַ תְּפִלִּיןקלד,66 – אִם כֵּן אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם מַה שֶּׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלַהֲנִיחָן מִיָּד, וְלָכֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל הַנָחָה שְׁנִיָּה כְּאִלּוּ לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל בִּשְׁעַת חֲלִיצָתָן לַחֲזֹר וְלַהֲנִיחָן מִיָּד:קלה,67

31 If tefillin slip from the place where they should be positioned, which will be clarified in sec. 27[:2, 14], when one then handles them to move them back in place he is required to recite a blessing.68 Since they slipped from their proper place unintentionally, the fact that he [would] intend to put them back in place is not significant.69

If he returns only one of the tefillin [to its place], he should recite a blessing as if he were putting on only one of the tefillin, as will be explained in sec. 26[:1].

If, however, one purposely moved the tefillin from their proper place with the intention of returning them to their place immediately, when he returns them to their place immediately he is not required to recite another blessing.

לא אִם נִשְׁמְטוּ הַתְּפִלִּין מִמְּקוֹם הֲנָחָתָן,קלו שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כז,קלז וּמְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶן לְהַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן,68 דְּכֵיוָן שֶׁנִּשְׁמְטוּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ – אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם מַה שֶּׁבְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלַהֲנִיחָן עַל מְקוֹמָן.קלח,69 וְאִם אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא אַחַת מֵהֶןקלט – מְבָרֵךְ כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ אֶלָּא תְּפִלָּה אַחַת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן כו.קמ

אֲבָל אִם הוּא בְּעַצְמוֹ הֱזִיזָן מִמְּקוֹמָן וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלַהֲנִיחָן עַל מְקוֹמָן מִיָּד, וּמַחֲזִירָן עַל מְקוֹמוֹ מִיָּד – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:קמא

32 In the present era, the prevailing custom is that even if the tefillin slip from their place unintentionally, a blessing is not recited when they are returned to their place.

Some have explained this custom as follows: The recitation of a second blessing was required only in the case of someone who wore tefillin throughout the entire day and they slipped from their place when he was not praying, at which time his attention was not focused on them at all. We, by contrast, wear tefillin only during prayer. Thus we can assume that one would not divert his attention from them. He will become aware when they slip from their place, and therefore this is considered as if he himself moved them from their place with the intention of immediately returning them to their place. In that instance a second blessing is not required, as was explained above.70

לב עַכְשָׁו נָהֲגוּ הָעוֹלָםקמב שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִשְׁמְטוּ הַתְּפִלִּין מִמְּקוֹמָן שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה וּמַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן – אַף־עַל־פִּי כֵּן אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם.

וְיֵשׁ שֶׁנָּתְנוּ טַעַם לְמִנְהָגָם,קמג שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אֶלָּא בְּלוֹבֵשׁ תְּפִלִּין כָּל הַיּוֹם וְנִשְׁמְטוּ מִמְּקוֹמָן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא הָיָה דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן כְּלָל, אֲבָל אָנוּ שֶׁאֵין לוֹבְשִׁים אוֹתָן אֶלָּא בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וְאָז מִסְּתָמָא אֵינוֹ מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם,קמד וְהוּא מַרְגִּישׁ בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁמָטִין מִמְּקוֹמָן, וַהֲוֵי לֵיהּ כִּמְזִיזָן בְּעַצְמוֹ מִמְּקוֹמָן עַל מְנָת לְהַחֲזִירָן מִיָּד לִמְקוֹמָן, שֶׁכְּבָר נִתְבָּאֵרקמה דְּאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ:70

33 [The following principles apply if] one placed the arm-tefillin on his biceps and recited a blessing, then the knot of the arm-tefillin became untied and he had to tie another knot. [As long as] his attention was not diverted from putting on tefillin, he is not required to recite another blessing on the arm-tefillin.

[Moreover, this applies] regardless of whether the knot became untied before he tightened the tefillin on the biceps, or after he tightened the arm-tefillin but before tightening the head-tefillin around the head. Since the blessing he recited on the arm-tefillin also covers the head-tefillin, as explained above,71 as long as he has not put on the head-tefillin he is still considered to be involved in the mitzvah associated with that blessing. The fact that he tied the knot of the arm-tefillin is also part of the completion of the mitzvah associated with that blessing, since he cannot put on the head-tefillin before putting on the arm-tefillin. Hence he must first fix the knot of the arm-tefillin and then put them both on in the proper manner. Thus, at the time that the knot of the arm-tefillin became untied, the mitzvah associated with the blessing he recited over the arm-tefillin had not been completed.

Accordingly, this situation does not resemble an instance in which the tefillin slipped from their place, in which case another blessing is [theoretically] required when they are put back in place. For in that instance, before [the tefillin] slipped from their place, the mitzvah associated with the blessing recited originally had been completed. When one now returns them to their place, he is fulfilling the mitzvah of tefillin a second time, and therefore he is required to recite a blessing again. In this instance, by contrast, by fixing the knot and putting on the arm-tefillin again in the proper manner, the individual is not fulfilling the mitzvah of tefillin a second time, but rather completing the mitzvah associated with the blessing he recited originally.

לג מִי שֶׁהֵנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת וּבֵרַךְ עָלֶיהָ,קמו וְאַחַר־כָּךְ נִפְסַק הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד וְהֻצְרַךְ לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר אַחֵר, אָמְנָם לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֲנָחַת הַתְּפִלִּין – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד, בֵּין שֶׁנִּפְסַק הַקֶּשֶׁר קֹדֶם שֶׁהִדֵּק הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת, בֵּין אַחַר הַהִדּוּק, קֹדֶם שֶׁהִדֵּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל רֹאשׁוֹ,קמז דְּכֵיוָן שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד עוֹלָה גַּם כֵּן לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר,קמח,71 וְאִם כֵּן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הֵנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – עֲדַיִן הוּא עָסוּק בַּמִּצְוָה שֶׁשַּׁיָּכָה לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, וּמַה שֶּׁעָשָׂה הַקֶּשֶׁר שֶׁל יָד הוּא גַּם כֵּן מִתִּקּוּן הַמִּצְוָה שֶׁשַּׁיָּכָה לְאוֹתָהּ בְּרָכָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ קֹדֶם תְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְעַל כֵּן הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד, וְאַחַר־כָּךְ יָנִיחַ שְׁתֵּיהֶן כָּרָאוּי, וְנִמְצָא דִּבְשָׁעָה שֶׁנִּפְסַק הַקֶּשֶׁר עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה הַמִּצְוָה שֶׁשַּׁיָּכָה לְאוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עַל תְּפִלִּין שֶׁל יָד.

לְפִיכָךְ אֵינוֹ דּוֹמֶה לְנִשְׁמְטוּ הַתְּפִלִּין מִמְּקוֹמָם דְּצָרִיך לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁמַּחֲזִירָן לִמְקוֹמָן, דְּשָׁם קֹדֶם שֶׁנִּשְׁמְטוּ מִמְּקוֹמָן כְּבָר נִגְמְרָה הַמִּצְוָה הַשַּׁיָּכָה לַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וּכְשֶׁמַּחֲזִירָן לִמְקוֹמָן – מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין פַּעַם שְׁנִיָּה, וְלָכֵן צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, אֲבָל כָּאן מַה שֶּׁמְּתַקֵּן הַקֶּשֶׁר וְחוֹזֵר וּמֵנִיחַ הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד כָּרָאוּי – אֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוַת תְּפִלִּין פַּעַם שְׁנִיָּה, אֶלָּא גּוֹמֵר אֶת הַמִּצְוָה הַשַּׁיָּכָה לַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ בַּתְּחִלָּה:

34 The same law applies if the binding of the arm-tefillin becomes loose and the arm-tefillin slips from its place before one tightens his head-tefillin [in place]. He is not required to recite a blessing again when he tightens the arm-tefillin on the biceps a second time, for the reason explained above.

It is, however, necessary to recite a blessing again when tightening the arm-tefillin on the biceps [in the following situations]: After tightening the head-tefillin on his head, the knot of the arm-tefillin became untied, even if the tefillin did not slip from its place; or the binding of the arm-tefillin became loose, even though it did not slip from its place.72

לד וְכֵן הַדִּין אִם הֻתַּר הַהִדּוּק שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָדקמט וְנִשְׁמַט הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מִמְּקוֹמָהּקנ קֹדֶם שֶׁהִדֵּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ כְּשֶׁחוֹזֵר וּמְהַדֵּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.

אֲבָל אִם לְאַחַר שֶׁהִדֵּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַל רֹאשׁוֹ נִפְסַק הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָדקנא אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁמְטָה הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד מִמְּקוֹמָהּ, אוֹ שֶׁהֻתַּר הַהִדּוּק שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁמְטָה מִמְּקוֹמָהּ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בְּשָׁעָה שֶׁמְּהַדֵּק אֶת הַתְּפִלִּין שֶׁל יָד עַל הַקִּבֹּרֶת:72

35 It is permitted to recite a blessing73 on borrowed tefillin, because one can fulfill his obligation with tefillin which belong to a friend.74

[Moreover,] according to Scriptural Law one may fulfill his obligation even with tefillin that were stolen,75 and even when the owners have not [yet] despaired of their return.76 For there is no obligation that tefillin be the private property of the person [wearing them].

Nevertheless, our Sages disqualified stolen tefillin as long as they are in the possession of the thief, even if the owners have already despaired of their return. For this is a mitzvah made possible by a transgression, and it is an abomination in the sight of the Holy One, blessed be He.

If one puts on such tefillin, he should not recite a blessing over them, for this is not deemed a mitzvah at all.77 To such a blessing our Sages applied the verse,78 “A robber blesses — and blasphemes G‑d.”

לה מֻתָּר לְבָרֵךְ73 עַל תְּפִלִּין שְׁאוּלִין,קנב מִפְּנֵי שֶׁאָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּתְפִלִּין שֶׁל חֲבֵרוֹ.קנג,74

וּמִן הַתּוֹרָה אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ אֲפִלּוּ בִּתְפִלִּין גְּזוּלִין,75 אֲפִלּוּ עֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם,קנד,76 שֶׁאֵין הַתְּפִלִּין צְרִיכִין לִהְיוֹת מִשֶּׁלּוֹ דַּוְקָא.קנה

אֲבָל חֲכָמִים פָּסְלוּ תְּפִלִּין גְּזוּלִין כָּל זְמַן שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן, אֲפִלּוּ כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה הַבָּאָה עַל יְדֵי עֲבֵרָה,קנו וְהִיא מְאוּסָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְאִם מְנִיחָן – לֹא יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,קנז כֵּיוָן שֶׁאֵין כָּאן מִצְוָה כְּלָל,קנח,77 וְעַל בְּרָכָה זוקנט נֶאֱמַר:קס,78 "וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה'":

36 When does the above apply? When the tefillin are still in the possession of the thief. [A different rule applies, however,] if the thief sold the tefillin to another person. If the owner already despaired of their return [before the purchaser acquired them], it is permitted to recite a blessing over them.79 Since the purchaser has already acquired them due to the owner’s despair and the [consequent] transfer of ownership, they are considered actually his in every respect, as explained in [the Shulchan Aruch,] Choshen Mishpat 353:3 and 356:3. The performance of the mitzvah was thus not made possible by a transgression, for before the mitzvah was performed the tefillin had already been acquired by the purchaser and were no longer termed stolen articles.

לו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֵן עֲדַיִן בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן,קסא אֲבָל אִם מָכַר הַגַּזְלָן אֶת הַתְּפִלִּין לְאָדָם אַחֵר,קסב אִם כְּבָר נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מֵהֶם – מֻתָּר לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם,79 כֵּיוָן שֶׁכְּבָר קָנָה אוֹתָם הַלּוֹקֵחַ עַל יְדֵי יֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת, וַהֲרֵי הֵן כְּשֶׁלּוֹ מַמָּשׁ לְכָל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּחשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן שנג סָעִיף ג ו־שנו סָעִיף ג, אִם כֵּן לֹא נַעֲשֵׂית הַמִּצְוָה עַל יְדֵי עֲבֵרָה, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם עֲשִׂיָּתָהּ כְּבָר הָיוּ הַתְּפִלִּין קְנוּיִין לַלּוֹקֵחַ, וְלֹא הָיָה עֲלֵיהֶן שֵׁם גָּזֵל:

37 It has become common practice not to remove one’s tefillin until after the recitation of Kedushah in the passage beginning U’Va LeTziyon. Some authorities maintain that according to the Kabbalah one must [respond to] three Kaddishim while wearing tefillin. Therefore one should not remove his tefillin until after the Kaddish which follows the passage beginning U’Va LeTziyon.80

The AriZal would not remove his tefillin until after [Ve]Al Kein Nekaveh Lecha.81 Some people do not remove them until after the Mourners’ Kaddish.82

לז נָהֲגוּ הָעוֹלָםקסג שֶׁלֹּא לַחֲלֹץ הַתְּפִלִּין עַד לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן".

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵרקסד עַל דֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בָּהֶן שְׁלֹשָׁה קַדִּישִׁים,קסה וְלָכֵן אֵין לְחָלְצָם עַד לְאַחַר קַדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן".80 וְהָאֲרִ"י זַ"לקסו לֹא הָיָה חוֹלֵץ עַד לְאַחַר "עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ".81 וְיֵשקסז שֶׁאֵין חוֹלְצִים אוֹתָם עַד לְאַחַר קַדִּישׁ יָתוֹם:קסח,82

38 On a day when there is a circumcision [after the Morning Prayers], tefillin should not be removed until after the circumcision.

לח בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִילָה – אֵין לַחֲלֹץ עַד לְאַחַר הַמִּילָה:קסט

39 On a day when the Torah is read, in a congregation in which the Torah scroll is returned to the Ark after the recitation of Kedushah in the passage beginning U’Va LeTziyon,83 it is customary not to remove one’s tefillin until the Torah scroll has been returned to the Ark.84

לט בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קְרִיאַת הַתּוֹרָה,קע וְהוּא מָקוֹם שֶׁמַּחֲזִירִין הַסֵּפֶר תּוֹרָה לַהֵיכָל אַחַר קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן"83 – נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְחָלְצָן עַד לְאַחַר שֶׁהֶחֱזִירוּ הַסֵּפֶר תּוֹרָה לַהֵיכָל:84

40 On Chol HaMoed, tefillin85 should be removed [by congregants] before the recitation of Hallel, while the sheliach tzibbur is repeating Shemoneh Esreh. The sheliach tzibbur should remove them after Hallel.

On Chol HaMoed Sukkos, since there is an interval before the recitation of Hallel while the [communal] esrog is being sold,86 the sheliach tzibbur should also remove his tefillin before Hallel.

מ בְּחֹל הַמּוֹעֵד חוֹלְצִין אוֹתָן85 קֹדֶם קְרִיאַת הַלֵּל,קעא בְּעוֹד שֶׁהַשָּׁלִיחַ צִבּוּר מַחֲזִיר אֶת הַתְּפִלָּה, וְהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹלֵץ אַחַר הַלֵּל. וּבְחֹל הַמּוֹעֵד שֶׁל סֻכּוֹת, שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת קֹדֶם הַהַלֵּל בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹכְרִין הָאֶתְרוֹגקעב,86 – גַּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר יַחֲלֹץ קֹדֶם הַלֵּל:קעג

41 On Rosh Chodesh, in congregations which customarily recite Keser in the Kedushah of the Mussaf service,87 the tefillin should be removed before the silent recitation of the Mussaf prayer, after the recitation of Kedushah in the passage U’Va LeTziyon.88 For it is not proper to say “a crown is given to You” while crowned with [one’s own] tefillin.89

Even in congregations which do not recite Keser in the Kedushah for Mussaf,90 it is customary to remove the tefillin before Mussaf.91

מא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ,קעד בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים בְּמוּסָף קְדֻשַּׁת "כֶּתֶר"קעה,87 – חוֹלְצִין קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף בְּלַחַשׁ אַחַר קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן",קעו,88 לְפִי שֶׁאֵין רָאוּי לִהְיוֹת מֻכְתָּר בִּתְפִלִּין בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר "כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ".קעז,89 וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אוֹמְרִים קְדֻשַּׁת "כֶּתֶר" בְּמוּסָף90 – אַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹהֲגִין לְחָלְצָן קֹדֶם תְּפִלַּת מוּסָף:קעח,91

42 One who takes off his tefillin before the Torah scroll is returned to the Ark should not do so in the presence of the Torah scroll, but should turn aside. For the reverence with which a Torah scroll is treated should not be less than the reverence shown by a student to his mentor — and a (student) should not take off his tefillin in his [mentor’s] presence, for the reason stated in sec. 38:10.

מב הַחוֹלֵץ תְּפִלָּיו קֹדֶם שֶׁהֶחֱזִירוּ הַסֵּפֶר תּוֹרָה לַהֵיכָל – לֹא יַחֲלֹץ בִּפְנֵי הַסֵּפֶר תּוֹרָה,קעט אֶלָּא יַהֲפֹךְ לְצַד אַחֵר, דְּלֹא יִהְיֶה כְּבוֹד הַסֵּפֶר תּוֹרָה גָּרוּעַ מִכְּבוֹד רַבּוֹ, שֶׁאֵין (תַּלְמִיד) חוֹלֵץ תְּפִלִּין בְּפָנָיו, מֵהַטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן לח סָעִיף י:

Footnotes
1.
Subsections 5-7 discuss when the tallis should be put on.
2.
Berachos 14b. This applies only if one does not intend to put on tefillin later that day. (See the Rebbe’s explanation in Toras Menachem, Vol. 6, p. 15ff.)

Nevertheless, reciting the Shema while wearing tefillin is considered a more complete acceptance of the yoke of Heaven (sec. 38:7). Accordingly, when one does not have tefillin available, it is preferable to delay one’s prayers until after the congregation has completed the service so that he can borrow tefillin, instead of reciting the Shema and praying with the congregation but without tefillin. See Piskei HaSiddur, s.v. Mi SheEin Lo; see also sec. 66:11 below.
3.
Devarim 6:8.
4.
I.e., although wearing tefillin fulfills two mitzvos of the Torah that are not dependent on the recitation of the prayer service, our Sages associated them with prayer for the above reason.
5.
This is considered disrespectful to the mitzvah whose performance is being deferred (see the Responsa entitled Divrei Malkiel, Orach Chayim, sec. 15).
6.
Berachos 51b.
7.
This is not the initially preferred course of action, for though the tefillin are covered, bypassing them shows a certain lack of respect. Nevertheless, since they are covered, it is preferable to put the tallis on first and thus fulfill the two mitzvos in their proper order.

The term kis in the original signifies a receptacle. Thus it refers not only to a tefillin satchel, but also to any plastic or cardboard or other container in which tefillin are kept. Hence the tefillin are considered to be covered, regardless of whether they are in their satchel or only in their protective boxes.
8.
See Yevamos 39a.
9.
Pesachim 68b illustrates this principle as follows: Though the sacrificial fats and organs that remained on the altar could be burned until midnight, the Kohanim would not wait for nightfall but would burn them by day, even on Shabbos.
10.
In Likkutei Sichos, Vol. 19, p. 76, note 73, the Rebbe contrasts this law with the ruling (sec. 94:5) that if someone is traveling on a donkey it is preferable that he wait until he arrives at his destination to pray while standing, rather than pray while riding the donkey. There it is explained that waiting to pray is itself an act of preparation that expresses the manner in which this individual cherishes the mitzvah. Hence, he is considered as being already involved in the mitzvah, not merely waiting passively.
11.
Accordingly, tefillin are considered tashmishei kedushah, “sacred articles.” For this reason they may not be worn in a bathroom, and when they are no longer fit for use they must be entombed (see secs. 40, 43). Tzitzis, by contrast, are considered tashmishei mitzvah, “articles used for a mitzvah,” and are not bound by the above requirements (see sec. 21). See Baer Heiteiv 25:1.
12.
See subsection 11 below, and sec. 38:7.
13.
The Zohar (Vol. III, p. 265a, quoted in Magen Avraham 25:2) states that one should not leave his house [in the morning] without wearing tzitzis and tefillin. Indeed, a spirit of holiness rests upon a person who does wear both and proclaims [before him, in G‑d’s name], “Israel in whom I take pride” (Yeshayahu 49:3).
14.
The Rebbe would always put on his tallis and tefillin in his study before entering the synagogue. The practice of Lubavitcher chassidim at large is to put on the tallis and the tefillin in the synagogue itself.
15.
Berachos 24a.
16.
However, it is recommended that the tefillin be covered with a hat (sec. 43:7).
17.
I.e., to put on tefillin before entering the synagogue.
18.
The Tur and the Shulchan Aruch cite this practice as a token of respect to Rabbeinu Asher, but it never became widespread. Lubavitch custom is to recite the Morning Blessings and the following passages, prepare for prayer, and then to put on the tallis and the tefillin before reciting Eizehu Mekoman. See He’aros VeTziyunim LaSiddur Im Dach by R. Yehudah Leib Groner, in Seder Tefillos MiKol HaShanah (Kehot, N.Y., 5725/1965), p. 98 [718].
19.
Yechezkel 24:17.
20.
For one may not recite the blessing over the tallis at night, nor may one put on tefillin.
21.
I.e., the importance of wearing tallis and tefillin while going to the synagogue is considered sufficient reason to retract his commitment. It is considered as a vow made in error (Magen Avraham 25:2).
22.
I.e., the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, sec. 232:10; note also the commentary of Turei Zahav on 232:16. That law deals with a person who took an oath under the misconception that a certain matter involved a severe prohibition. See also Machatzis HaShekel 25:3.
23.
I.e., the Shulchan Aruch of R. Yosef Caro, sec. 213:1. This law states that even vows of this nature require a formal retraction.
24.
Writing the tefillin is considered a component of the mitzvah itself and not merely a preparatory act. (See the footnotes to Likkutei Sichos, Vol. 17, p. 188.)
25.
Lit., “of His name.”
26.
In this instance, one’s intent when performing the mitzvah is an integral element of its observance. (See: the gloss of the Bach to the Tur, Orach Chayim, sec. 25; Likkutei Sichos, Vol. 14, p. 152.)
27.
Menachos 36a; Yoma 33b.
28.
If, by mistake, one put on the head-tefillin first, one need not remove it before putting on the arm-tefillin (Ketzos HaShulchan 8:6; Mishnah Berurah 25:22). See also Likkutei Sichos, Vol. 19, p. 50.
29.
Devarim 6:8.
30.
There is no English equivalent for the Hebrew totafos, which in this context signifies a fourfold head ornament that serves as a reminder. (See Shabbos 57b and Sanhedrin 4b.)
31.
See sec. 28:3 and footnotes there.
32.
I.e., putting on the head-tefillin.
33.
Initially, however, in order that the mitzvah that presents itself should not be bypassed even temporarily, one should place his tefillin in their satchel in such a way that he will encounter the arm-tefillin first. See sec. 28:8.
34.
This statement follows the opinion of Rambam (Sefer Ha­Mitzvos, Positive Commandments 12 and 13) and Sefer HaChinuch (Mitzvos 421 and 422). Significantly, the Zohar (Vol. II, p. 91a) considers the two as a single commandment. See Likkutei Sichos, Vol. 19, p. 52.
35.
I.e., theoretically one would be required to recite the blessing lehaniach tefillin twice.
36.
Menachos 36a.
37.
The prevailing Chabad custom is described below in subsection 23 and its footnotes.
38.
Berachos 60b; Menachos 36a.
39.
Bereishis 42:33.
40.
Devarim 28:10.
41.
Berachos 6a.
42.
If, by mistake, one did not recite the blessing when putting on tefillin, he should touch his tefillin when he recalls this and recite the blessing at that time (Pri Megadim: Eshel Avraham 25:12). Sec. 30:3 below demonstrates similar reasoning.
43.
In his Piskei HaSiddur, the Alter Rebbe writes that immediately after reciting the blessing, one should tighten the slipknot around the strap that is bound around the arm and that holds the tefillin in place.
44.
I.e., by speaking (Piskei HaSiddur).
45.
E.g., one had to inquire whether the arm-tefillin were placed in the proper position. Note a parallel ruling in sec. 206:3.
46.
The Alter Rebbe’s wording implies that a hand motion or facial gesture, though forbidden, does not call for a second blessing (Ketzos HaShulchan 8:11).
47.
I.e., even though these prayers share the status of devarim shebikedushah — “sanctified statements.” See Siddur Torah Or (Kehot, N.Y.), p. 15, s.v. KesheMafsik.
48.
That section deals with someone who is in the midst of reciting Shemoneh Esreh. Listening intently to a prayer may be considered a recitation, yet a passive recitation of this nature is not considered an interruption.
49.
In his Piskei HaSiddur (s.v. Af-al-pi-chen) the Alter Rebbe rules differently: although responding to these prayers is an interruption that warrants the recitation of a blessing (al mitzvas tefillin), one may certainly respond and thereby become obligated to recite the blessing. The rationale is that since there are authorities who require such a blessing to be recited regardless, their opinion may be relied upon in this instance. The ruling in Piskei HaSiddur is based on the assumption that ordinarily, when there is no interruption, one blessing covers both tefillin.

In Igros Kodesh (Letters), Vol. 15, p. 185, the Rebbe understands the above statement of the Alter Rebbe to mean that one is not only permitted, but in fact required to make such an interruption by responding between putting on the two tefillin. (The Alter Rebbe discusses this subject again at the end of note 4 in Kuntreis Acharon to sec. 249.)
50.
See sec. 31:2.
51.
See sec. 34:3. A blessing is never recited when putting on these tefillin.
52.
Shmos 13:10.
53.
I.e., in the Ashkenazic community, based on the ruling of Rama (Orach Chayim 25:5). The Sephardic community follows the opinion of the Shulchan Aruch (ibid.), which requires only one blessing.
54.
I.e., as stated in subsection 14, a blessing should be recited when putting on the head-tefillin.

In his Piskei HaSiddur, the Alter Rebbe states that ordinarily only one blessing should be recited, lehaniach tefillin, for both the arm-tefillin and the head-tefillin. Only when one has spoken in the interim should the blessing al mitzvas tefillin be recited. And in such an instance, only that one blessing should be recited.
55.
Merely touching or handling the tefillin would not normally justify reciting a blessing. In this instance, however, it becomes an auxiliary support to warrant it. See also sec. 30:3.
56.
See subsection 13.
57.
The practice of the AriZal has become universal. Winding the strap around the hand and middle finger, by contrast, is not an integral part of the mitzvah and should not be done until after putting on the head-tefillin (Piskei HaSiddur).
58.
The Zohar (I, 132b, and III, 120b) explains that the arm-tefillin is associated with the Sefirah of Malchus, which descends into the lower realms. Hence it is appropriate that it be put on while seated. The head-tefillin is associated with Z’eir Anpin, a more elevated spiritual realm. Hence, it should be put on while standing.
59.
The parentheses are part of the original text. In a letter that appears in Igros Kodesh, Vol. 2, p. 140, the Rebbe writes that parentheses in this work possibly indicate a matter which the Alter Rebbe desired to reconsider at a later date. Cf. She’eris Yehudah, Responsum 363, and Shaar HaKollel 1:2.
60.
Some people do this for the mystical reasons given by the Zohar. Nevertheless, the Lubavitch custom is to put on both tefillin while standing, as is done throughout the Ashkenazic community. See: Rama, Orach Chayim 25:11; Reshimos (of the Rebbe; Kehot, N.Y.), Booklet #156, p. 10.
61.
This passage — taken from Knesses HaGedolah, and cited by Magen Avraham 25:20 in connection with the preceding law — reflects the Alter Rebbe’s approach in composing his Shulchan Aruch. Though he took Kabbalistic practices into account, when stances conflicted he would rule according to the Talmud.

Shaar HaKollel 1:2 maintains that when revising his Shulchan Aruch (in Mahadura Basra, only four sections of which are extant) and in composing his Piskei HaSiddur, the Alter Rebbe altered his perspective, and in such differences of opinion he accepted the position of the Kabbalah.

The story is told that an elder chassid once observed the Alter Rebbe conducting himself in accordance with the rulings of the Kabbalists and not the Talmudists. He asked, “In your Shulchan Aruch, didn’t you say that one should follow the Talmudists?”

The Alter Rebbe answered: “The Shulchan Aruch was written according to the Talmudists, and that is their perspective. According to the Kabbalists, it is the Kabbalah that should be followed.” (See Likkutei Sichos, Vol. 33, p. 98.)

The Rebbe explains that in a case of conflict the Alter Rebbe did not simply accept the position of the Kabbalah over that of the Talmud. Rather, navigating by the rulings of the Kabbalists as a guiding light, he labored until he found an explanation in nigleh (the revealed levels of the Torah) that would vindicate their position.
62.
As the Alter Rebbe goes on to explain, one may remove his tefillin briefly without having to recite another blessing, because he is not considered to have diverted his attention from them. When, however, he does not wear them for an extended period, we assume that his attention has been diverted, and another blessing is required. (see sec. 8:23 regarding a tallis.)
63.
For he is considered to have diverted his attention from them as soon as he removed them.
64.
More precisely, shortly thereafter; i.e., within two hours.
65.
This applies when the person puts on the same tefillin that were removed. If he puts on other tefillin, another blessing is required (Kaf HaChayim 32:79).
66.
See sec. 43.
67.
The laws regarding the recitation of a blessing for the tallis or the tefillin in the course of the prayers appear in sec. 53:3 and in sec. 66:3, 11.
68.
This implies that tefillin incorrectly positioned are reckoned as not having been worn. (On the repetition of the blessing, see also subsection 32 below.)
69.
We do not say that since he desired to continue wearing tefillin, the fact that they were in the wrong place for a short time is of no consequence. In subsection 29, by contrast, the person consciously removed his tefillin; hence it can be said that he intended to put them on again. In the instance described in subsection 31, since the individual did not intend to remove his tefillin, it cannot be said that he intended to put them on again. (See also the end of subsection 32, which explains that in practice the blessing is not recited. Compare also sec. 8:26 regarding a tallis that falls.)
70.
Subsection 31.
71.
Subsection 13.
72.
According to the opinion cited in subsection 32, a second blessing is not required if this occurs during prayer (Magen Avraham 25:23). Nevertheless, Eliyah Rabbah, Shaarei Teshuvah 25:14, and others (see Biur Halachah) differ. Perhaps it is for this reason that the Alter Rebbe does not cite the opinion of Magen Avraham.
73.
Indeed, a blessing is required.
74.
This represents a difference between a tallis and tefillin. As stated in sec. 14, the mitzvah of tzitzis applies to the garment on which the tzitzis are placed. Thus a blessing is not required on a borrowed garment, and indeed only under certain conditions may a blessing be recited for such a garment.

Tefillin, by contrast, are an obligation incumbent on each man. It makes no difference whether he uses his own tefillin or those belonging to a friend to fulfill the mitzvah. As stated in sec. 14:12, one may borrow tefillin belonging to a friend without his permission, provided he returns them in the same manner as he found them and does not remove them from the domain in which they were found.
75.
Lit., “taken by robbery.” The original uses this term as if interchangeable with theft.
76.
As long as the owner of a lost or stolen object does not despair of recovering it, it is considered as still belonging to him.
77.
According to Chikrei Halachos (Vol. 5, p. 31b) such a person has fulfilled a mitzvah, though not in the proper manner.
78.
Tehillim 10:3.
79.
See parallels in sec. 11:11 and sec. 196:4.
80.
The Kaddish before Barchu is counted as the first of these Kaddishim and the Kaddish after Shemoneh Esreh (or after Tachanun) as the second. The Kaddish recited after the Torah Reading is not counted, because it is not directly related to the prayer service. It is, however, problematic that the Kaddish before Hodu is not included. (See Igros Kodesh [Letters] of the Rebbe, Vol. 2, pp. 51-54.)
81.
I.e., the concluding passage of Aleinu.
82.
Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs (p. 14) states that one should wear tefillin until the verse beginning Ach Tzaddikim at the conclusion of the Morning Service. Moreover, the prevailing Lubavitch custom is to continue wearing the tefillin of Rashi for the daily reading of Tehillim. (Cf. HaYom Yom, entry for 19 Menachem Av; reprinted in Sefer HaMinhagim, loc. cit., and in sec. 34, footnote 28 below.)
83.
In congregations that follow Nussach Sephard and Nussach HaAri, the Torah scroll is not returned until the Kaddish following U’Va LeTziyon has been recited. In congregations that follow Nussach Ashkenaz, the prevailing custom is to return the Torah scroll directly after it is raised up and enveloped in its mantle.
84.
See subsection 42.
85.
According to Chabad custom, tefillin are never put on during Chol HaMoed; see the discussion in sec. 31:2.
86.
This wording is found in Magen Avraham 25:31. In contrast to the Chabad practice of fulfilling the mitzvah in the sukkah before prayer, the blessing over the lulav and esrog is commonly recited before Hallel. At this point, after the fulfillment of the mitzvah, it was apparently customary in certain synagogues to auction the right to the lulavim and esrogim that had been bought for the use of the whole community. See: sec. 306:17 below; Magen Avraham 306:15, and Machatzis HaShekel there.
87.
As is the standard Sephardic and chassidic practice.
88.
In this instance, the Mourners’ Kaddish recited after the Psalm of the Day and the psalm Barchi Nafshi serves as the third Kaddish (Igros Kodesh, loc. cit., and see subsection 37 above).
89.
It is Lubavitch custom to put on the tefillin of Rabbeinu Tam before Mussaf as well (HaYom Yom, entry for 1 Teves; Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 69). Since this entails a significant interruption between U’Va LeTziyon and the Kaddish which follows it and precedes the Mussaf service, it is advisable that the sheliach tzibbur [quietly] recite a psalm before that Kaddish. (See Igros Kodesh [Letters] of the Rebbe, Vol. 20, p. 283.)
90.
This is the standard Ashkenazic practice.
91.
If one is still in the midst of his Shacharis prayers — and hence is wearing tefillin — while the congregation has reached Mussaf, he should cover his tefillin with his tallis during the recitation of Keser (Me’asef LeChol HaMachanos 25:136).
Sources
א.
טור ושו"ע סעיף א. וכ"ה בסדור ד"ה אחר שלבש. וראה לקמן סעיפים ב, ה־ז.
ב.
טור. ראה ב"ח. ובסדור שם לא כתב "מיד". ובסדור נדפס סדר הנחת תפילין לאחר ברכות השחר והתורה. ומנהג חב"ד להניח לפני אמירת "איזהו מקומן" (ראה ס' המנהגים – חב"ד ע' 5).
ג.
טור ושו"ע סעיף ד.
ד.
וכ"ה בסדור ד"ה אחר שלבש. ונהגו שלא להניחם כל היום כדלקמן סעיף לב. סי' לז ס"ב.
ה.
ברכות יד, ב. טור.
ו.
תלמידי רבינו יונה ברכות שם (ד"ה כל הקורא). לבוש סעיף א.
ז.
אף שאח"כ יניח תפילין. וראה גם לקמן סי' סו ס"ג. ועי' לקמן סי' לד ס"ה. סי' נח סוף ס"ד. ולענין ציצית ראה לעיל רס"י ח. ולענין ק"ש קטנה עי' אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ח"י ע' ב וש"נ. תורת מנחם ח"ו ע' 15 ואילך.
ח.
שו"ע שם.
ט.
נימוקי יוסף הל' ציצית בשם הריטב"א. ב"י.
י.
ברכות כח, א. נא, ב. וש"נ. וראה גם לעיל סי' ז ס"ז. לקמן סי' קסה ס"ב. סי' רפו ס"ה. סי' תלא ס"ו. סי' תפג ס"א. סי' תפט ס"ז. ועי' חקרי הלכות ח"ה כח,א. העו"ב תרו ע' 35. תשפב ע' 70.
יא.
מ"א ס"ק א. ועי' חקרי הלכות ח"א ו, א. ח"ב נא, א.
יב.
שו"ע שם וט"ז ס"ק א.
יג.
רמ"א סעיף א.
יד.
יבמות לט, א. מ"א ס"ק ב.
טו.
מ"א שם.
טז.
עי' לקמן סי' צד ס"ה. וראה מ"ש בזה לקו"ש חי"ט ע' 76 בהערה. קובץ ד"ת ג ע' כט.
יז.
נימוקי יוסף שם בשם הריטב"א. וראה שער הכוונות דרושי הציצית דרוש ב בשם קצת המקובלים ובשם אחרים.
יח.
לבוש סוף סעיף א.
יט.
כדלקמן סי' לח ס"ז. סי' סו ס"ג וסי"א. ועי' לעיל סי' ח סי"ז וש"נ.
כ.
ב"י. שו"ע ולבוש סעיף ב. ובסידור (ד"ה אחר שלבש) פסק כמנהג העולם דלקמן סעיף ז. וכן הוא בשער הכוונות שם ובעולת תמיד ס"ק ג מלשון הזוהר סוף פרשת במדבר ופרשת ואתחנן.
כא.
פ' ואתחנן רסה, א.
כב.
מ"א ס"ק ד.
כג.
ראה קובץ ד"ת יח ע' א.
כד.
רמ"א סעיף ב. נגיד ומצוה עניני בית הכנסת הובא במ"א ס"ק ה.
כה.
עולת תמיד ס"ק ג. מ"א ס"ק ה.
כו.
מ"א סי' מג ס"ק יא.
כז.
ברכות כד, א.
כח.
כדלקמן סי' מג ס"ז.
כט.
עולת תמיד ס"ק ג. אלי' זוטא ס"ק ג בשם כנסת הגדולה (הגהות טור ד"ה יש נוהגין). באר היטב סי' מג ס"ק י.
ל.
עולת תמיד שם.
לא.
עמק הברכה דיני תפילין סי' טו. הובא במ"א שם.
לב.
וכ"ה בסדור ד"ה המהלך. ושם: והוא הדין לענין שאר ספרים.
לג.
אלי' רבה ס"ק ו.
לד.
טור. שו"ע סעיף ג.
לה.
טור. לבוש סעיף ג. ט"ז ס"ק ג.
לו.
יחזקאל כד, יז.
לז.
ראה גם לקמן סי' לח ס"ה.
לח.
מ"א ס"ק ג.
לט.
סעיף י וט"ז ס"ק טז.
מ.
סעיף א.
מא.
טור. שו"ע סעיף ה. וראה אהלי שם ח"ו ע' קפח.
מב.
כדלקמן רס"י לב. וראה שיחת י' שבט תשכ"ח סעיף ה. לקו"ש חי"ז ע' 188 בשוה"ג.
מג.
וכ"ה בסדור ד"ה אחר שלבש עיי"ש. וראה העו"ב תשפב ע' 70.
מד.
תלמידי רבינו יונה ברכות יד, ב (ד"ה הרוצה). שו"ע שם. וראה העו"ב רטז ע' כ. רכ ע' יב.
מה.
ראה תניא פ"ט.
מו.
מנחות לו, א. טור ושו"ע סעיף ה.
מז.
שו"ע סעיף ו.
מח.
ראה לקמן סי' כח ס"ח.
מט.
לבוש סעיף א. ט"ז ס"ק ה.
נ.
דברים ו, ח.
נא.
ראה קובץ כינוס תורה ג ע' סא.
נב.
לבוש סעיף ו.
נג.
רא"ש הלכות תפילין סי' טו. עולת תמיד ס"ק יב בשם תוס' (מנחות לו, א ד"ה סח) ורבינו ירוחם נתיב יט ח"ה. מ"א ס"ק יד.
נד.
מנחות לו, א.
נה.
וראה לקמן סעיף יח וסעיף כד.
נו.
רא"ש הלכות תפילין סי' יד־טו. שו"ת הרא"ש כלל ג סי' ב (הובא בב"י). ב"ח.
נז.
ראה גם סדור ד"ה ואחר הנחת, ושם: ויכוין לפטור גם את של ראש".
נח.
רא"ש שם הלכות תפילין סי' יד. רא"ש פ"ק דפסחים סי' י.
נט.
תוס' ברכות דף ס ע"ב ד"ה אשר קדשנו.
ס.
ראה גם לקמן סי' כח ס"ח. סי' לב ס"א. סי' מב ס"א.
סא.
כדלקמן סי' לב סס"ד.
סב.
ראה לקו"ש ואתחנן תנש"א ס"ה. שלחן המלך ח"א ע' ס־סב. העו"ב תקצה ע' 20.
סג.
ברכות ס, ב. מנחות לו, א. טור.
סד.
וכ"ה בסדור.
סה.
שו"ע סעיף ז.
סו.
לבוש סעיף ז.
סז.
בראשית מב, לג.
סח.
מ"א ס"ק ח. לחם חמודות הלכות תפילין אות נד.
סט.
לחם חמודות שם (ועי' מחצית השקל שם).
ע.
רא"ש הלכות תפילין סי' ב. טור.
עא.
דברים כח, י.
עב.
ברכות ו, א. וש"נ.
עג.
מ"א ס"ק ט. לחם חמודות הלכות תפילין ס"ק נה.
עד.
וכ"ה בסדור.
עה.
עי' לעיל סעיף יד.
עו.
סעיף ד.
עז.
רמב"ם הלכות תפילין פ"ד ה"ז. שו"ע סעיף ח. וראה קובץ אהלי שם ט ע' צט.
עח.
וכ"ה בסדור: ואחר הנחת התפלה של יד על הקיבורת קודם שמהדקה יברך כו'. ואח"כ יהדק הרצועה בתוך הקשר כדי לקיים מצות וקשרתם לאות על ידך שהוא מצות ההידוק על היד עצמו בקשר זה שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר. ואופן הקשירה עי' קצוה"ש סי' ח ס"ח.
עט.
רמ"א ולבוש סעיף ח ומ"א ס"ק יג. עמק הברכה ח"ב סי' טו.
פ.
מ"א ס"ק יב וס"ק יג. ט"ז ס"ק ז. ב"י.
פא.
לעיל סעיף יג.
פב.
שו"ע סעיף ט.
פג.
שו"ע שם.
פד.
רמ"א סעיף ט.
פה.
שו"ע ולבוש סעיף י.
פו.
וכ"ה בסדור ד"ה במה דברים אמורים.
פז.
מ"א ס"ק טז.
פח.
וכ"ה בסדור שם.
פט.
באר היטב ס"ק ח בשם הלכות קטנות ח"א סי' נז.
צ.
שו"ע סעיף י.
צא.
כדי שלא יצטרך לברך על תש"ר ב' ברכות. ובסדור ד"ה ואם שח פסק שלא יצטרך לברך על תש"ר רק ברכה אחת, כיון שפסק כדיעה השניה שבסעיף כג דלקמן. ועפי"ז פסק בד"ה אעפ"כ: "מותר להפסיק ולענות עם הצבור כו' לפי שי"א שמברכים לעולם על של ראש על מצות תפילין אף אם לא שח בינתים כו' כדאי הם לסמוך עליהם שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה". ומשמע שחובה להפסיק ולענות (אג"ק חט"ו ע' קפה). ועי' אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ חי"ג ע' רפט. וראה לקמן סי' רמט קו"א סק"ד בסופו. וראה אהלי שם ז ע' רלה. העו"ב תשלב ע' 42.
צב.
סעיף ה.
צג.
מ"א ס"ק יז. אלי' רבה ס"ק יד.
צד.
כדלעיל סעיף יח.
צה.
מ"א ס"ק יד. לבוש סעיף ט.
צו.
וכ"ה בסדור ד"ה כל אשר.
צז.
עי' לקמן סי' לא ס"ב וש"נ.
צח.
כדלקמן סי' לד ס"ד־ה.
צט.
שמות יג, יט.
ק.
בעל המאור פ"ד דר"ה הובא בר"ן שם (ד"ה שאלו מקמי ריש מתיבתא). לבוש שם.
קא.
מ"א ס"ק יז.
קב.
ב"י. שו"ע סעיף ה וסעיף ט.
קג.
רמ"א סעיף ה.
קד.
אבל בסדור ד"ה ואם שח וד"ה אעפ"כ פסק כדיעה השניה "דספק ברכות להקל". וכ"ה מנהג חב"ד (ראה ס' המנהגים – חב"ד ע' 5).
קה.
דרכי משה. רמ"א שם. לחם חמודות הלכות תפילין ס"ק נז.
קו.
מ"א ס"ק י.
קז.
סעיף יג.
קח.
לחם חמודות שם. אלי' זוטא ס"ק ה. אלי' רבה ס"ק י.
קט.
בעל המאור שם הובא בר"ן שם. ט"ז ס"ק ד ומ"א ס"ק טו.
קי.
רש"י מנחות לו, א ד"ה ממשמש בהן. כדלקמן סי' ל ס"ג. סי' סו סי"א. וכ"ה לענין ציצית כדלעיל סי' ח ס"כ וש"נ.
קיא.
לעיל סעיף יג.
קיב.
שו"ת הרא"ש כלל ג סי' ב. ט"ז ס"ק ט.
קיג.
טור בשם הרא"ש (הובא בט"ז שם). לבוש סעיף יא.
קיד.
שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע ולבוש סעיף יא.
קטו.
שער הכוונות עניני תפילין דרוש ה. ט"ז שם ומ"א ס"ק יח (וראה מחצית השקל שם). אלי' זוטא ס"ק ט.
קטז.
עי' לקמן סי' כז סי"ט.
קיז.
וכ"ה בסדור ד"ה במה דברים אמורים. והיינו כריכת הרצועה סביב הזרוע, אמנם הכריכות שעל האצבע מבואר בסדור ד"ה אחר שהניח, שלא יכרוך עד אחר הנחת תש"ר. וראה אשכבתא דרבי הערה כא.
קיח.
שו"ע סעיף יא. ב"י בשם תשובת ר"י גיקטילא.
קיט.
רמ"א סעיף יא.
קכ.
מ"א ס"ק יט.
קכא.
רמ"א שם.
קכב.
וכ"ה בסדור ד"ה יש נוהגין. ולענין שאר מצוות ראה לעיל סי' ח ס"ג וש"נ.
קכג.
ח"ג קכ, ב. וראה ח"א קלב, ב.
קכד.
ראה חקרי הלכות ח"ה ל, ב.
קכה.
מ"א ס"ק כ.
קכו.
ובסדור שם: ומברכין ג"כ מיושב.
קכז.
סעיף ג וש"נ.
קכח.
מ"א שם בשם כנסת הגדולה (כללי הפוסקים אות א־ב).
קכט.
וראה שער הכולל פ"א אות א, שיש בזה הפרש בין מהדו"ק למהדו"ב ולסידור, ששם הכריע כהמקובלים. ומביא שם מכ"מ שיש לפסוק כהסידור נגד השו"ע שלו. ראה גם לקו"ש חי"א ע' 246 וחל"ג ע' 98.
קל.
מ"א ס"ק כג.
קלא.
עי' לעיל סי' ח סכ"ג וש"נ.
קלב.
רמ"א סעיף יב.
קלג.
ט"ז ס"ק יא. לחם חמודות הלכות תפילין אות נט. דרכי משה סי' ח. ב"ח. עולת תמיד ס"ק יח. אלי' זוטא ס"ק יב. אלי' רבה ס"ק כ. וראה חקרי הלכות ח"א ו, א.
קלד.
כדלקמן סי' מג. משא"כ בציצית דלעיל סי' כא ס"ג. ולענין ברכת התורה עי' לקמן סי' מז ס"ז. לקו"ש חי"ד ע' 150 ואילך.
קלה.
עי' העו"ב תקה ע' 16.
קלו.
רבינו יונה בספר היראה בשם ר' שמואל בר שניאור. שו"ע סעיף יב.
קלז.
סעיף ב וסעיף יד.
קלח.
ראה גם לעיל סי' ח סכ"ו לענין טלית וש"נ. וראה לקמן סל"ג.
קלט.
רמ"א סעיף יב.
קמ.
סעיף א.
קמא.
רמ"א שם. כדלעיל סעיף כט.
קמב.
מ"א ס"ק כא. ולענין תש"י עי' לקמן סל"ד.
קמג.
של"ה מסכת חולין (קיג, א) (מהגהתו בעמק הברכה ח"ב סי' טו) בשם מהר"ש מלובלין.
קמד.
מ"א שם. וראה יגדי"ת (נ.י.) ח"ו ע' נא.
קמה.
לעיל סעיף לא.
קמו.
שו"ע סעיף יב.
קמז.
ט"ז ס"ק יב־יג.
קמח.
לעיל סעיף יג.
קמט.
ארחות חיים הלכות תפילין סי' טז בשם הראב"י (אב"ד נרבונה) בתשובה. שו"ע סעיף יב.
קנ.
ממשמעות ט"ז שם.
קנא.
ארחות חיים ושו"ע שם. ט"ז שם.
קנב.
שו"ע סעיף יב.
קנג.
כדלעיל סי' יד סי"ב וש"נ.
קנד.
ראה עולת תמיד ס"ק כא.
קנה.
לבוש סעיף יב. עולת תמיד שם.
קנו.
מ"א ס"ק כו.
קנז.
ראה גם לעיל סי' יא סי"ב וש"נ. לקמן סי' קצו ס"ב.
קנח.
עי' חקרי הלכות ח"ה לא, ב.
קנט.
ב"י (הובא בט"ז ס"ק יד). לבוש סעיף יב.
קס.
תהלים י, יג.
קסא.
מ"א סי' יא ס"ק י (ובמחצית השקל שם). ב"י בשם ארחות חיים בשם בעל העיטור. לבוש סעיף יב.
קסב.
ראה גם לעיל סי' יא סי"א ובקו"א שם סק"ג וש"נ. לקמן סי' קצו ס"ד.
קסג.
שו"ע סעיף יג.
קסד.
ספר המוסר פ"ד בהג"ה. נעתק במטה משה סימן כב ושל"ה מסכת חולין (קטז, א). עולת תמיד ס"ק כב. אלי' זוטא ס"ק טו. מ"א ס"ק כח (וראה רמ"א סעיף יג).
קסה.
ראה אג"ק ח"ב ע' נא־ב דהיינו קדיש שלפני ברכו, שלאחר שמונה עשרה (ותחנונים) ושלאחר ובא לציון. ואין מונין קדיש שלאחר קריאת התורה כי אינו שייך לתפלה. וראה שם ע' נד צ"ע שאין מונין קדיש שלפני הודו.
קסו.
שער הכוונות עניני תפילין סוף דרוש ה. מ"א שם. וראה בדה"ש סי' ח ס"ק נה.
קסז.
רמ"א סעיף יג.
קסח.
ומנהג חב"ד לחלוץ אחר "אך צדיקים" ואמירת תהלים של השיעור היומי (ראה ס' המנהגים — חב"ד ע' 5).
קסט.
מ"א ס"ק כח. ש"ך יו"ד סוף סי' רסה.
קע.
שו"ע ורמ"א ולבוש סעיף יג.
קעא.
מ"א ס"ק לא.
קעב.
ראה גם לקמן סי' שו סי"ז.
קעג.
ומנהג חב"ד שאין מניחין תפילין בחול המועד כלל (ראה לקמן סי' לא ס"ב).
קעד.
ב"י. שו"ע ורמ"א סעיף יג.
קעה.
וכ"ה הנוסח בסדור. וראה גם לקמן סי' תרכג ס"ז.
קעו.
מ"א ס"ק ל. אלי' רבה ס"ק כה. ובסדור (אחר סדר הלל): "ומסירין התפילין בר"ח קודם הקדיש". וכן הוא באלי' רבה שם. ונשלם מספר הג' קדשים ע"י קדיש יתום שלאחר שיר של יום ו"ברכי נפשי". עי' אג"ק ח"ב ע' נא־ד. ועי' שלחן המלך ח"א ע' סה הערה 8. ומנהג חב"ד להניח גם תפילין דר"ת קודם מוסף (ס' המנהגים — חב"ד ע' 63). וכיון שעי"ז יש הפסק גדול בין "ובא לציון" לבין הקדיש שלאחריו, יש להנהיג שהש"ץ יאמר איזה מזמור לפני הקדיש של תפלת מוסף (אג"ק ח"כ ע' רפג).
קעז.
ב"י. מ"א ס"ק לב.
קעח.
רמ"א ולבוש סעיף יג.
קעט.
מטה משה סי' כה בשם רש"ל. מ"א ס"ק כט.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining