Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 3 - Conduct in Lavatory

Shulchan Aruch: Chapter 3 - Conduct in Lavatory

Show content in:

SECTION 3 Conduct in the Lavatory. (1–11)

סימן ג הַנְהָגַת בֵּית הַכִּסֵּא, וּבוֹ יא סְעִיפִים:

1 One should also conduct himself modestly when entering a lavatory,1 uncovering himself only to the extent required and not even a moment before the time required. This should be done only when he is seated,2 and only a handbreadth from behind and — to allow for urination — two handbreadths in front. The wording in some editions [of the Talmud] indicates the reverse.3 A woman should uncover nothing in front, and either a handbreadth or two handbreadths behind herself, according to the different versions [mentioned above]. In practice, one should uncover as little as possible.

א וְגַם כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא – יְהֵא צָנוּעַ,א,1 וְלֹא יְגַלֶּה בְּשָׂרוֹ אֶלָּא כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ, וּבְעֵת הַצֹּרֶךְ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן אֲפִלּוּ רֶגַע. וְלָכֵן לֹא יְגַלֶּה עַצְמוֹ עַד שֶׁיֵּשֵׁב,ב,2 וְלֹא יְגַלֶּה מִלַּאֲחוֹרָיוג כִּי אִם טֶפַח, וּמִלְּפָנָיו טְפָחַיִם, מִשּׁוּם קִלּוּחַ מֵי רַגְלַיִם הַנִּתָּז לְמֵרָחוֹק.ד וְיֵשׁ גּוֹרְסִים בְּהֵפֶךְ.ה,3 וּבְאִשָּׁה מִלְּפָנֶיהָ וְלֹא כְלוּם,ו וּמִלְּאַחֲרֶיהָ טֶפַח,ז אוֹ טְפָחַיִם לְפִי חִלּוּף הַגִּרְסָאוֹת. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה – יֵשׁ לְצַמְצֵם כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר.ח

2 Two men should never enter [a lavatory] at the same time.4 Instead, one should sit alone, closing the door behind him so that no one else will enter. If he is afraid to stay there alone another person may place his hand on his head through a window, but without conversing with him, for as an expression of modesty one does not converse in a lavatory.5 Therefore, if one cannot close the door, and another person desires to enter, they should communicate by making sounds, but should not speak.

However, the Sages ordained that women who go to a permanent public lavatory,6 e.g., of the kind that existed in the fields at those times or that exist in the courtyard of a synagogue in these regions, should enter two or even more at a time and should speak to each other so that their voices will be heard outside. Thus a man will refrain from entering and finding himself secluded with them.

ב וְלֹא יִכָּנְסוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים יַחַד,ט,4 אֶלָּא יֵשֵׁב יְחִידִי וְיִסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדוֹ, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אַחֵר לְשָׁם. וְאִם מְפַחֵד לֵישֵׁב יְחִידִי – יַנִּיחַ אַחֵר יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹן,י אַךְ לֹא יְסַפֵּר עִמּוֹ, שֶׁאֵין מְסַפְּרִים בְּבֵית הַכִּסֵּאיא מִשּׁוּם צְנִיעוּת.5 וּלְכָךְ, אִם אִי אֶפְשָׁר לִסְגֹּר הַדֶּלֶתיב וְאִישׁ אַחֵר רוֹצֶה לִכָּנֵס – יִנְחֲרוּ זֶה לְזֶה, וְלֹא יְדַבְּרוּ. רַק הַנָּשִׁים כְּשֶׁהוֹלְכוֹת לְבֵית הַכִּסֵּא הַקָּבוּעַ לָרַבִּים,יג,6 כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁבַּשָּׂדֶה בִּימֵיהֶם, אוֹ בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ – תִּקְּנוּ חֲכָמִים: לִהְיוֹת נִכְנָסוֹת שְׁתַּיִם יַחַד, אוֹ אֲפִלּוּ יוֹתֵר, וְלִהְיוֹת מְסַפְּרוֹת זוֹ עִם זוֹ שָׁם, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמַע קוֹלָן מִבַּחוּץ, וְלֹא יִכָּנֵס אִישׁ לְשָׁם וְיִתְיַחֵד עִמָּהֶן.

3 If a person relieves his bowels in an open place, such as a field, he should distance himself 7 [from others] to the extent that his uncovered body cannot be seen from the front or from behind. He does not have to distance himself so far that he cannot be seen at all; even if he can be seen from afar, this is of no consequence.

If one is behind a fence, or in a yard behind the walls of a house, there is no need to distance oneself. Even if someone hears him breaking wind, the requirements of modesty do not impose any restriction. (Though most people find this embarrassing, if one is not disturbed by it [it is of no consequence], as was the case in the Talmudic era (see sec. 103[:2] and Terumas HaDeshen, Responsum 16).)

ג וּכְשֶׁנִּפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה כְּמוֹ בַּשָּׂדֶה – צָרִיךְ לְהִתְרַחֵקיד,7 עַד שֶׁלֹּא יוּכַל חֲבֵרוֹ לִרְאוֹת אֶת פֵּרוּעוֹ, מַה שֶּׁמְּגַלֶּה מִבְּשָׂרוֹ מִלְּפָנָיו אוֹ מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר עַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ, אֶלָּא אַף־עַל־פִּי שֶׁרוֹאֵהוּ מֵרָחוֹק – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר – נִפְנֶה מִיָּד. וְכֵן בֶּחָצֵר אֲחוֹרֵי כֹּתֶל הַבַּיִת.טו וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבֵרוֹ שׁוֹמֵעַ קוֹל עִטּוּשׁוֹ שֶׁלְּמַטָּהטז – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁבְּהַשְׁמָעַת קוֹל עִטּוּשׁ שֶׁלְּמַטָּה – אֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל מִשּׁוּם צְנִיעוּת (אֶלָּא שֶׁהִיא חֶרְפָּה וּבוּשָׁה לְרֹב בְּנֵי אָדָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד – אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְכֵן בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד – [עַיֵּן סִימָן קגיז וּבִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן סִימָן טז] – לֹא הָיוּ מַקְפִּידִין עַל זֶה).

4 All the laws of modesty concerning a lavatory must be heeded at night just as during the day, except for the requirement to distance oneself in a field or the like. At night there is no need to distance oneself at all, and one may relieve oneself even in urban public places.8

If there is a [private] corner one should relieve oneself there, provided no one else is present. If, however, there is another person there, even a non-Jew,9 it is forbidden to relieve oneself in his presence — i.e., if he is close enough to be observed, even if his uncovered body cannot be seen — for it is considered immodest to be observed from nearby.

ד וּבְכָל הִלְכוֹת צְנִיעוּת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא – צָרִיךְ לִזָּהֵר בַּלַּיְלָה כְּמוֹ בַּיּוֹם,יח לְבַד מֵרִחוּק מָקוֹם בַּשָּׂדֶהיט וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁבַּלַּיְלָה – אֵין צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק כְּלָל, וְיוּכַל לִפָּנוֹת אֲפִלּוּ בִּרְחוֹב הָעִיר.8 וְאִם יֵשׁ שָׁם אֵיזוֹ קֶרֶן זָוִית – יִפָּנֶה שָׁם. וְהוּא כְּשֶׁאֵין שָׁם אָדָם, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם אָדָם אֲפִלּוּ נָכְרִיכ,9 – אָסוּר לִפָּנוֹת בְּפָנָיו, כָּל שֶׁהוּא בְּסָמוּךְ לוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת פֵּרוּעוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁרוֹאֵהוּ מִקָּרוֹב – אֵין זוֹ צְנִיעוּת.

5 The above applies to elimination. Urinating, however, is permitted10 even in public and by day, for [one who contains himself] risks sterility. Therefore, in time of need, it is forbidden to postpone [urinating] out of modesty, though one should move to the side.11 This applies even to a woman in the presence of her infant son.

ה וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם – הִתִּירוּכא,10 אֲפִלּוּ בִּפְנֵי רַבִּים וּבַיּוֹם, מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ סַכָּנָה, שֶׁלֹּא יְהֵא עָקָר.כב וְלָכֵן אָסוּר לוֹ לִנְהֹג צְנִיעוּת וּלְהַמְתִּין,כג אִם צָרִיךְ לְכָךְ.כד וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ לְהִסְתַּלֵּק לִצְדָדִים,כה,11 וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה מִבְּנָהּ הַקָּטָן.כו

6 If a person relieves himself in an open place that is not surrounded by partitions,12 he should face the south with his back to the north, or vice versa. He should not have his back to the west or to the east,13 out of reverence for the Divine Presence,14 which abides in the west, facing east.15 This is why the east is referred to as “the front” and the west, “the back,” as reflected in the verse,16 “You have hedged me behind and in front.” The south is thus called the right, or teiman.17

It is permissible to have one’s back to the southwest, the northwest, the southeast, or the northeast, provided that one’s orientation is more north-south than east-west;18 if not, this position is forbidden.

Where possible,19 it is preferable to make a point of facing south with one’s back to the north, and not the opposite, so that one will not be easing oneself in the direction of Jerusalem and the site of the Beis HaMikdash. This applies in most of these countries20 that are located more to the north of Jerusalem than to the west, and even more so in those countries which are located directly to the north of Jerusalem.

ו הַנִּפְנֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּהכז שֶׁאֵין בּוֹ מְחִצּוֹתכח,12 – צָרִיךְ לְכַוֵּן פָּנָיו לַדָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לְצָפוֹן, אוֹ לְהֶפֶךְ. אֲבָל לֹא יִפָּנֶה בַּאֲחוֹרָיו לַמַּעֲרָב וְלֹא לַמִּזְרָח,כט,13 מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה,ל,14 שֶׁהַשְּׁכִינָה בַּמַּעֲרָבלא וּפְנֵי הַשְּׁכִינָה לַמִּזְרָח,לב,15 וּלְכָךְ נִקְרָא מִזְרָח "קֶדֶם" וּמַעֲרָב "אָחוֹר", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:לג,16 "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי", וְדָרוֹם נִקְרָא "יָמִין" וְ"תֵימָן".17 וְאִם נִפְנֶה וַאֲחוֹרָיו לְקֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית אוֹ צְפוֹנִית, אוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית אוֹ צְפוֹנִית, אִם מְשׁוּכָה כְּלַפֵּי צָפוֹן אוֹ דָּרוֹם יוֹתֵר מִכְּלַפֵּי מִזְרָח אוֹ מַעֲרָב – מֻתָּר,לד,18 וְאִם לָאו – אָסוּר.

וּבְמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר19 – טוֹב לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ פָּנָיו לַדָּרוֹם וַאֲחוֹרָיו לַצָּפוֹןלה וְלֹא לְהֶפֶךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִפָּנוֹת נֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם וְהַמִּקְדָּשׁ, בְּרֹב מְדִינוֹת אֵלּוּ20 שֶׁהֵן מְשׁוּכוֹת וּנְטוּיוֹת לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם יוֹתֵר מִלְּמַעֲרָבָהּ,לו וְכָל שֶׁכֵּן בִּמְדִינוֹת הַמְכֻוָּנוֹת לִצְפוֹן יְרוּשָׁלַיִם מַמָּשׁ.לז

7 The above applies when one eases oneself in an open place.21 Where there are partitions,22 however, or even only one partition,23 [even] in the west,24 one should sit next to that partition with his back to the west, towards the partition. If the partition is to the east, he should sit next to it with his back to the east. Thus there is no need to be particular [about directions] in the lavatories25 that are built in homes or in courtyards. Even if there is no partition other than the wall of the lavatory itself, this is considered as a partition.

However, since some authorities maintain that no partition can remove the restriction against facing east or west, it is advisable to take their reservations into consideration where possible. The initial and preferred option should thus be to build a lavatory which will not require one’s back to be towards the west or the east,26 but rather to the north.27

The whole of the above discussion pertains to elimination. As to urinating, one may face any direction,28 even west or east in an open place.

ז וְכָל זֶה בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה,לח,21 אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְחִצּוֹת,לט,22 וַאֲפִלּוּ אֵין שָׁם רַק מְחִצָּה אַחַת23 בַּמַּעֲרָבמ,24 – יוֹשֵׁב בְּצַד הַמְּחִצָּה בְּסָמוּךְ לָהּמא וְנִפְנֶה וַאֲחוֹרָיו לַמַּעֲרָבמב כְּלַפֵּי הַמְּחִצָּה. וְאִם הִיא בַּמִּזְרָח – יוֹשֵׁב בְּצִדָּהּ וַאֲחוֹרָיו לַמִּזְרָח. וְעַל כֵּן אֵין לְהַקְפִּיד כְּלָל בְּבָתֵּי כִּסְאוֹתמג,25 הַבְּנוּיִים בַּבָּתִּיםמד אוֹ בַּחֲצֵרוֹת,מה וַאֲפִלּוּ אֵין מְחִצָּהמו אַחֶרֶת חוּץ לְבֵית הַכִּסֵּא רַק כֹּתֶל בֵּית הַכִּסֵּא עַצְמוֹ – נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםמז שֶׁאֵין שׁוּם מְחִצָּה מוֹעֶלֶת לְזֶה. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא לִבְנוֹת בֵּית הַכִּסֵּא תְּחִלָּה לִפָּנוֹת שָׁם לְמַעֲרָב אוֹ לְמִזְרָח,26 אֶלָּא לְצָפוֹן.27

וְכָל זֶה לִפָּנוֹת, אֲבָל לְהָטִיל מַיִם – מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן,מח,28 אֲפִלּוּ לְמַעֲרָב וּמִזְרָח בְּמָקוֹם מְגֻלֶּה:

8 Once seated, one should not eliminate hurriedly29 and forcibly open the aperture, lest he cause the anal sphincter to rupture and prolapse. For the same reason, undue pressure should not be applied. One should not clean oneself with a shard that is not smooth and the like, lest he cause a tear or a perforation. For this reason permission was granted to carry small, smooth stones on Shabbos, even though they are muktzeh,30 and even if one has a shard which is not muktzeh. [Similarly,] permission was granted [on Shabbos] to bring thin stones into a lavatory, as many as a handful, to be used in succession until the last one emerges clean. After that, one may not continue to clean with them on Shabbos. Even during the week it is not necessary to clean any further, for this indicates that there is nothing of substance left to clean at the anal opening, where it could be seen when the person sits,31 for he is cleaning himself while sitting, and the last stone emerged clean. Nevertheless, it is praiseworthy to wash that place with water.32

ח לֹא יֵשֵׁב וְיִפָּנֶה בִּמְהֵרָהמט,29 וּבְחֹזֶק,נ לְפִי שֶׁנִּפְתָּח הַנֶּקֶב בְּחָזְקָה וְנִתָּקִין שִׁנֵּי הַכַּרְכַּשְׁתָּא וְיוֹצֵאת. וְכֵן מִטַּעַם זֶה לֹא יֶאֱנֹס לִדְחֹק אֶת עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּאי.נא

וְכֵן כְּשֶׁמְּקַנֵּחַ – לֹא יְקַנַּח בַּחֲתִיכַת חֶרֶסנב שֶׁאֵינָהּ חֲלָקָהנג וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, פֶּן יְנַתֵּקנד אוֹ יְנַקֵּב הַכַּרְכַּשְׁתָּא. וּמִטַּעַם זֶה הִתִּירוּ לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת צְרוֹרוֹת,נה שֶׁהֵם אֲבָנִים דַּקִּים וַחֲלָקִים, לְקַנֵּחַ בָּהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם מֻקְצִים,30 גַּם אִם יֵשׁ לְפָנָיו חֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ מֻקְצֶה. וְהִתִּירוּ לְהַכְנִיס לְבֵית הַכִּסֵּא אֲבָנִים דַּקִּים הַרְבֵּהנו עַד כִּמְלֹא הַיָּד, לְקַנֵּחַ בָּהֶן בָּזֶה אַחַר זֶה עַד שֶׁיֵּצֵא הָאַחֲרוֹן נָקִי, וְשׁוּב אָסוּר לְקַנֵּחַ בָּהֶם יוֹתֵר בְּשַׁבָּת. וְכֵן בְּחֹל אֵין צָרִיךְ לְקַנֵּחַ יוֹתֵר, כִּי זֶהוּ סִימָן שֶׁאֵין עוֹד מַמָּשׁוּת צוֹאָה בְּפִי הַטַּבַּעַת, בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת נִרְאֵית כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב,31 מֵאַחַר שֶׁהוּא מְקַנֵּחַ עַצְמוֹ גַּם כֵּן בְּעוֹדוֹ יוֹשֵׁב, וְהַקִּנּוּחַ יָצָא נָקִי.נז אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לִרְחֹץ פִּי הַטַּבַּעַת בְּמַיִם.נח,32

9 A person who feels no inhibition about cleaning himself with his fingers should not use his right hand,33 but his left, because it is with the fingers of his right hand that he ties the tefillin on his left arm. Preferably he should make a point of not using the middle finger34 [of his left hand,] because he winds the tefillin straps around it. A left-handed person who puts tefillin on his right arm and ties them with his left hand, should clean with his right hand.

The above applies to cleaning after eli­mination. It is however permitted to brush off drops of urine even with one’s right hand, and likewise one may use that hand to kill a louse.

ט וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִסְטְנִיס וּמְקַנֵּחַ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו מַמָּשׁ – לֹא יְקַנַּח בְּיַד יָמִיןנט,33 אֶלָּא בִּשְׂמֹאל, מִפְּנֵי שֶׁבְּאֶצְבְּעוֹת יְמִינוֹ קוֹשֵׁר תְּפִלִּין עַל שְׂמֹאלוֹ. וְטוֹב לִזָּהֵר מִלְּקַנֵּחַ בְּאֶצְבַּע אֶמְצָעִית,ס,34 מִפְּנֵי שֶׁכּוֹרֵךְ עָלֶיהָ הָרְצוּעָה.סא וְאִטֵּר שֶׁמֵּנִיחַ תְּפִלִּין עַל יָמִין וְקוֹשְׁרָן עָלֶיהָ בִּשְׂמֹאל שֶׁל כָּל אָדָם – יְקַנַּח בְּיָמִין שֶׁל כָּל אָדָם.סב וְכָל זֶה לְקַנֵּחַ,סג אֲבָל לְשַׁפְשֵׁף נִיצוֹצוֹתסד שֶׁל מֵי רַגְלַיִם – מֻתָּר גַּם בְּיָמִין. וְכֵן לַהֲרֹג כִּנָּה.סה

10 When one urinates while standing,35 and many drops of urine will fall on his feet if he does not lift his organ, he is permitted to raise it by lifting his testicles. If the drops fall on his feet, he should clean them off immediately with his hands and not walk among people in this manner.36 He should not hold the organ itself to raise it, for “he who holds his organ is considered as if he brought a flood upon the world,”37 lest he become aroused and emit seed wastefully. [This stringency applies] unless he holds the organ from the corona downward, i.e., towards the ground, for this will not arouse him. Alternatively, he may hold [the organ] with a thick cloth, for this too will not arouse him.

When a person is married, and his wife is in the same city as he is, and she is ritually pure, the letter of the law permits him to hold the organ even above the corona. Since he “has a loaf in his basket,”38 he will not be stimulated to improper thoughts or to arousal. Nevertheless, pious behavior dictates stringency.39

Moreover, even according to the letter of the law, permission was granted to a married man to hold his organ only while urinating so that drops of urine will not fall on his feet, but not to scratch it, except with a thick cloth which does not cause arousal.40

י הַמֵּטִיל מַיִם מְעֻמָּדסו,35 וְאִם לֹא יַגְבִּיהַּ הָאַמָּה יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת מֵי רַגְלַיִם הַרְבֵּה עַל רַגְלָיו – מֻתָּר לוֹ לְסַיֵּעַ בַּבֵּיצִים מִלְּמַטָּה לְהַגְבִּיהוֹ.סז וְאִם נָפְלוּ עַל רַגְלָיו – צָרִיךְ לְשַׁפְשְׁפָם בְּיָדָיו מִיָּד,סח וְלֹא יֵלֵךְ כָּךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת.36 אֲבָל לֹא יֹאחַז בָּאַמָּה לְהַגְבִּיהוֹ, שֶׁכָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם,סט,37 פֶּן יִתְחַמֵּם וְיוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה.ע אִם לֹא שֶׁאוֹחֵז מֵעֲטָרָה וּלְמַטָּהעא לְצַד הָאָרֶץ,עב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ מֵבִיא לִידֵי חִמּוּם, אוֹ שֶׁאוֹחֵז בְּמַטְלִית עָבָהעג שֶׁאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת.עד

וּמִי שֶׁהוּא נָשׂוּי, וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בָּעִירעה וְהִיא טְהוֹרָה – מִן הַדִּין מֻתָּר לוֹ לֶאֱחֹז גַּם מֵעֲטָרָה וּלְמַעְלָה,עו כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ "פַּת בְּסַלּוֹ"עז,38 – אֵינוֹ בָּא לִידֵי הִרְהוּר וְחִמּוּם. אַךְ מִדַּת חֲסִידוּת לְהַחְמִיר.עח,39 וְגַם מִן הַדִּין לֹא הִתִּירוּ לְנָשׂוּיעט לֶאֱחֹז אֶלָּא לְהַשְׁתִּין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְּלוּ נִיצוֹצוֹת עַל רַגְלָיו, אֲבָל לֹא לְהִתְחַכֵּךְ, אִם לֹא בַּמַּטְלִית עָבָה שֶׁאֵינָהּ מְחַמֶּמֶת כְּלָל.פ,40

11 One who defers relieving himself41 — whether to eliminate or to urinate42 — violates the Rabbinic prohibition [based on the verse],43 “Do not make yourselves loathsome.” The Sages did not, however, require their ordinance to override considerations of public embarrassment. For example, [a person is allowed to wait] until he finds a private place to relieve himself, or until he will not be causing an interruption in Shemoneh Esreh44 or even in [the midst of] the blessings before Shema,45 as will be explained in the laws governing the recitation of Shema and Shemoneh Esreh.46

Some authorities47 hold that the prohibition “not [to] make yourselves loathsome” does not apply to deferring urination.48 This is nevertheless forbidden because of the danger [it might cause], and because it might cause sterility.49

Whenever one can contain himself, whether from urinating or from eliminating, for the length of time it takes to walk a parsah,50 all opinions agree that the prohibition “not [to] make yourselves loathsome” does not apply, nor is there any danger involved.

Some authorities51 maintain that even if a person cannot contain himself for much less than the length of time it takes to walk a parsah, the prohibition “not [to] make yourselves loathsome” does not apply — as long as he does not feel a powerful need and desire to relieve himself. (That is, as long as he is not in a state in which, were he not to hold back firmly and cause the containing force to overpower the desire to relieve himself, the desire to relieve himself would spontaneously overcome the containing force and he would relieve himself without having to strain or exert himself at all, even slightly. If, however, the desire to relieve oneself would not overcome the containing force without his exerting himself slightly, then when he restrains himself and does not exert himself [to relieve himself], he is not considered to be deferring — for he is merely remaining inactive. Thus the prohibition “not [to] make yourselves loathsome” does not apply.)

יא הַמַּשְׁהֶה אֶת נְקָבָיופא,41 בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּיםפב,42 – עוֹבֵר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִיםפג מִשּׁוּם43 "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם".פד אַךְ לֹא הֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת,פה כְּגוֹן עַד שֶׁיִּמְצָא מָקוֹם צָנוּעַ, וְכֵן בִּמְקוֹם הֶפְסֵק בַּתְּפִלָּה,פו,44 וַאֲפִלּוּ בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע,45 כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה.פז,46

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםפח,47 שֶׁבִּקְטַנִּים אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ",48 אֶלָּא שֶׁאָסְרוּ מִשּׁוּם סַכָּנָה,פט וְגַם שֶׁלֹּא יְהֵא עָקָר.צ,49

וְכָל שֶׁיָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ עַד כְּדֵי שִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָהצא,50 – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ" וְלֹא מִשּׁוּם סַכָּנָה, בֵּין בִּקְטַנִּים בֵּין בִּגְדוֹלִים, לְדִבְרֵי הַכֹּל.

וְיֵשׁ אוֹמְרִיםצב,51 שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ פָּחוֹת הַרְבֵּה מִכְּשִׁעוּר הִלּוּךְ פַּרְסָה – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ", כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ וּמִתְאַוֶּה הַרְבֵּה (בְּעִנְיָן שֶׁאִלּוּ לֹא הָיָה מַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּכֹחַ וּמַגְבִּיר כֹּחַ הַמַּחֲזִיק עַל כֹּחַ הַדּוֹחֶה – הָיָה כֹּחַ הַדּוֹחֶה גּוֹבֵר מֵאֵלָיו עַל כֹּחַ הַמַּחֲזִיק, וְעוֹשֶׂה צְרָכָיו בְּלִי שׁוּם סִיּוּעַ דֹּחַק שֶׁיִדְחֹק הָאָדָם עַצְמוֹ כְּלָל אֲפִלּוּ מְעַט מִזְּעֵר. אֲבָל אִם כֹּחַ הַדּוֹחֶה לֹא הָיָה גּוֹבֵר כָּל כָּךְ עַל כֹּחַ הַמַּחֲזִיק בְּלִי סִיּוּעַ דֹּחַק שֶׁיִּדְחֹק הָאָדָם עַצְמוֹ מְעַט, נִמְצָא כְּשֶׁמַּעֲמִיד עַל עַצְמוֹ וּמוֹנֵעַ מִלִּדְחֹק – אֵינוֹ נִקְרָא מַשְׁהֶה נְקָבָיו, כִּי אֵינוֹ אֶלָּא "שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה", וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם "בַּל תְּשַׁקְּצוּ").

Berachos 62a; Rambam, Hilchos Deos 5:6; Tur.
Beraisa cited in Berachos 62a; see also p. 23b, and Rashi there.
Rashi cites the former version of Berachos 62a; the Tur and Rabbeinu Asher and Rabbeinu Yonah cite the latter.
Tamid 1:1. See also: Or Zarua, Part I, sec. 137; Rama, subsection 2.
Berachos 62a.
Sanhedrin 19a.
Berachos, loc. cit.
Needless to say, this relates to an era in which public places were unlit.
Rashi on Avodah Zarah 47b.
Bechoros 44b, and Rashi and Tosafos there.
Cf. Sanhedrin 104b.
Talmud Yerushalmi, Berachos 9:5.
Berachos, loc. cit.; Talmud Yerushalmi, loc. cit.
Baal Halachos Gedolos, Hilchos Berachos, sec. 9.
Bava Basra 25a, and Tosafos there, s.v. Ruach Maaravis.
Tehillim 139:5.
The root of teiman (תימן — “south”) is thus yemin (ימין — “right”), for the south is to the right when one faces eastward as the Divine Presence does.
Berachos 61b, and Rashi there.
In Piskei HaSiddur the Alter Rebbe omits the phrase “where possible.”
I.e., Central and Eastern Europe.
Talmud Yerushalmi, Berachos 9:5.
The height of the partition is of no consequence, provided that it screens the line of vision (Pri Megadim: Mishbetzos Zahav 3:3).
Beis Yosef.
Rosh, Berachos 9:28.
Beis Yosef, citing Rambam (Hilchos Beis HaBechirah 7:9). Significantly, in his Piskei HaSiddur (s.v. HaNifneh), the Alter Rebbe does not mention this stringency.
The Alter Rebbe lived in Russia, where facing north means having one’s back towards Jerusalem. Hence, the orientation of someone living to the south of Jerusalem should be reversed, and (according to this stringency) one should preferably build a lavatory which faces north.
Beis Yosef, citing Rambam; Rama, subsection 5.
The source for the whole of subsection 8 is Shabbos 81b-82a, and Rashi there.
See 312:8 below.
See 76:6, which states that it is forbidden to recite the Shema or say any other words of Torah when there is matter which could be seen when one sits. This applies even when one is dressed and it cannot actually be seen.
Siddur HaAriZal.
Berachos 62a. Cf. Lechem HaPanim on Kitzur Shulchan Aruch, sec. 4, and Shaar HaKollel 1:5. From the latter source one may assume that this does not apply when toilet paper is used. (See Badei HaShulchan 4:9.)
Shelah, end of Maseches Chullin.
Berachos 40a; Niddah 13a; Yoma 30a; see also Mahadura Kama 3:20.
I.e., drops of urine on a person’s feet may arouse suspicion that he is maimed and that his children are illegitimate.
Niddah 13a and Rashi there; see also Niddah 43a, and Rashi on Shabbos 41a.
I.e., his wife is accessible to him; Yoma 18b.
Beis Yosef, citing Rabbeinu Yonah in Sefer HaYirah.
Niddah 13a; Rambam, Hilchos Issurei Biah 21:23; Shulchan Aruch 3:16.
Makkos 16b.
Rambam, Hilchos Maachalos Assuros 17:31.
Vayikra 11:43; Shulchan Aruch and Levush, sec. 17. Sec. 92:2 below also speaks of this as a Rabbinic prohibition.
Responsa of Rashba, Vol. 1, sec. 131.
Here the prohibition against interrupting is less stringent.
See 92:2, which mentions this law. In his Piskei HaSiddur the Alter Rebbe maintains that even in Pesukei DeZimrah, if a person can contain himself, he does not violate this prohibition by refraining from relieving himself.
In Mahadura Kama 3:24, the Alter Rebbe maintains that the prohibition does apply.
Bechoros 44b; see also Sefer Chareidim.
Berachos 23a. A parsah is four mil, and a mil is approximately a kilometer. Some authorities consider the length of time it takes to walk a mil as 18 minutes, while others consider it as 24 minutes. Thus the time it takes to walk a parsah will be either 72 or 96 minutes. In 459:10 the Alter Rebbe favors the latter opinion.
Rama 92:2. Piskei HaSiddur does not cite this view.
ברכות סב, א. רמב"ם הל' דעות פ"ה ה"ו. טור. וכ"ה במהדו"ק ס"ב. סידור ד"ה צריך.
ברייתא ברכות סב, א.
גמרא שם כג, ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ו. סידור ד"ה צריך (ולא הביא שם דיעה הב').
רש"י שם.
טור. וארחות חיים (בפתיחה אות ה) והרב רבינו יונה בספר היראה.
גמרא שם כג, ב.
גמרא שם. רבינו יונה שם.
ראה ב"ח.
משנה פ"ק דתמיד (כו, א). אור זרוע ח"א סי' קלז. רמ"א סעיף ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ב.
ברכות סב, א. מ"א ס"ק א.
ר' אמי ור' אסי שם. רמב"ם שם הלכה ו. אור זרוע שם. לבוש סעיף ב.
המפרש שם בגמרא דתמיד (כז, ב).
סנהדרין יט, א. מ"א ס"ק ב.
ברכות סב, א. טור ושו"ע סעיף ח. וכ"ה במהדו"ק סי"ב.
עולת תמיד ס"ק (י) [ח]. בכור שור ברכות שם.
ט"ז ס"ק ז.
סעיף ב.
ברייתא ברכות שם. וכ"ה במהדו"ק סי"ח.
גמרא שם.
ע"ז דף מז, ב ברש"י. מ"א ס"ק יב.
בכורות דף מד, ב. וכ"ה במהדו"ק סי"ח. סידור (ד"ה הנפנה).
אוצ"ל "ושלא", כדלקמן סי"א.
רש"י ותוס' שם.
מ"א ס"ק יב.
וכ"ה בסידור שם. וראה סנהדרין קד, ב.
גמרא בכורות שם. וכ"ה במהדו"ק סי"ט (עיי"ש הטעם).
 טור ושו"ע סעיף ה. וכ"ה במהדו"ק ס"ז. סידור ד"ה הנפנה.
ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה.
ברייתא ברכות סב, א. ירושלמי שם.
בה"ג הל' ברכות פ"ט. לבוש סעיף ה. ט"ז ס"ק ד.
ב"ב כה, א. וראה גם לקמן סי' צד ס"ג.
תוס' שם ד"ה רוח מערבית.
תהלים קלט, ה.
ברכות סא, ב.
רש"י ברכות סא, ב. עי' בכור שור. מ"א ס"ק ו [בשם היכל הקדש]. וכ"פ בסידור ד"ה הנפנה (ולא רק במקום שאפשר וטוב ליזהר).
כדלקמן סי' צד ס"ב.
אלי' רבה ס"ק ג [בשם נחלת צבי]. וראה לקמן סי' צד שם.
ירושלמי פ"ט דברכות ה"ה. וכ"ה בסידור שם.
ב"י. לבוש ס"ה. מ"א ס"ק ה. וכ"ה במהדו"ק ס"ח.
ט"ז ס"ק ג.
ראה מ"א שם.
רא"ש פ"ט דברכות סי' כח.
מ"א שם.
כ"מ מרא"ש שם.
ב"י בשם הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ז ה"ט). במהדו"ק ובסידור (ד"ה הנפנה) לא הביא דיעה זו להחמיר.
ב"י בשם הרמב"ם. רמ"א סעיף ה. וכ"ה במהדו"ק ס"ז.
שבת פב, א. וכ"ה במהדו"ק סי"ג. סידור ד"ה הנפנה.
רש"י שם.
גמרא שם. טור ושו"ע סעיף ט.
שבת פא, ב. וכ"ה במהדו"ק סט"ז. לקמן סי' שיב ס"ח.
שם פב, א (וברש"י ד"ה באוגני כלים).
רש"י שם פא, ב ד"ה משום סכנה.
גמרא שם פב, א (ופירש"י). וכדלקמן סי' שיב. וכ"ה בסידור ד"ה הנפנה.
שם פא, א.
ראה בזה לקמן סי' עו ס"ו.
סידור האריז"ל. וכ"ה במהדו"ק סכ"ה. סידור ד"ה הנפנה.
ברכות סב, א. וכ"ה בסידור ד"ה הנפנה. וראה גם מהדו"ק סי"ד. לקמן סי' מג ס"ג. ועי' לחם הפנים לקצשו"ע סי' ד. שער הכולל פ"א סק"ה. נימוקי או"ח סי' ג סק"י. בדה"ש סי' ד סק"ז. פסקי הסדור סי' יג. הערות שבסו"ס קצוה"ש. מאסף לכל המחנות סי' ג סקכ"ד. לקוטי מהרי"ח סדר הנהגת בה"כ. ציץ אליעזר ח"ז סי' ב.
של"ה מסכת חולין בסופו (הובא במ"א ס"ק ח). וכ"ה במהדו"ק סט"ו, ובסידור שם.
כדלקמן סי' כז סי"א.
 מ"א ס"ק ח. ט"ז ס"ק ט. וכ"ה במהדו"ק סי"ד.
אליה רבה ס"ק ח.
ב"י סי' מג.
אליה רבה שם.
ברכות מ, א.
נדה יג, א. וכ"ה במהדו"ק סכ"א.
יומא ל, א. וכ"ה במהדו"ק ס"כ, עיי"ש הטעם.
נדה שם.
רש"י שבת מא, א. נדה מג, א.
נדה יג, א.
טור. וראה גם לקמן סי' ד ס"ב.
נדה יג, א. שם מג, א.
רש"י שם.
מ"א ס"ק יד. וכ"ה במהדו"ק סכ"ב.
מסכת כלה רבתי פ"ב. ב"י בשם הרמב"ם פכ"א מהל' איסורי ביאה הכ"ג. שו"ע שם סעיף יד.
ט"ז ס"ק יג.
ב"י בשם הרב רבינו יונה בספר היראה.
רמב"ם פכ"א מהל' אסורי ביאה הכ"ג. שו"ע סי' ג סעיף טז.
נדה יג, א. ש"ך י"ד סי' קפב ס"ק ו. מ"א ס"ק טו. פרי מגדים.
מכות טז, ב. וכ"ה במהדו"ק סכ"ד. סידור ד"ה ולא ישהה.
רמב"ם פי"ז מהל' מאכלות אסורות הל"א. תרומת הדשן סי' טז.
תרומת הדשן שם. ריטב"א מכות טז, ב.
ויקרא יא, מג.
תרומת הדשן שם.
שו"ת רשב"א ח"א סי' קלא. ועי' מ"א סי' צב סק"ב.
לקמן בהלכות תפלה סי' צב סעיף ב פסק שרק לתפלה לא יפסיק, כשהגיע לאיסור בל תשקצו. ובסידור (ד"ה לא ישהה) פסק שאפי' באמצע פסוד"ז אין להפסיק כשיכול להעמיד עצמו. ועי' קובץ העו"ב תשעז ע' 98.
רשב"א. ועי' מ"א סי' צב סק"א.
בכורות מד, ב.
שם. ט"ז ס"ק יד. ועי' ס' חרדים. וראה גם לעיל ס"ה.
ברכות כג, א.
רמ"א סימן צב סעיף ב. וכ"ה בסידור (ד"ה לא ישהה). ולקמן סי' צב ס"ב הובאה רק דיעה זו.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with's copyright policy.
Start a Discussion
1000 characters remaining