Contact Us

Shulchan Aruch: Chapter 1 - Laws Relating to Rising in Morning

Shulchan Aruch: Chapter 1 - Laws Relating to Rising in Morning

 Email
Show content in:

SECTION 1 Laws Relating to Rising in the Morning. (1–9)

סימן א דִּין הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר, וּבוֹ ט סְעִיפִים:

1 Yehudah ben Teima says: “Be bold as a leopard, swift as an eagle, fleet as a deer and strong as a lion, to fulfill the will of your Father in Heaven.”1

To be “bold as a leopard”2 means that one should not to be embarrassed when confronted by scoffers. “Strong as a lion” — strength is mainly lodged in the heart,3 enabling one to overcome his [evil] inclination and conquer it, like a mighty man who overcomes his adversary, vanquishing him and throwing him to the ground.

Similarly, like a lion, every individual should overcome his inclination in the morning and rise from sleep before dawn to serve his Creator. Thus he will rouse the morning,4 as it is written,5 “I will wake the dawn,” which implies: I will wake the dawn; the dawn will not wake me.6 This is an intermediate standard of conduct.7

א "יְהוּדָא א בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי – לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם".3 "עַז כַּנָּמֵר",ב, 4 הוּא, שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּלְעִיגִים.ג "וְגִבּוֹר כָּאֲרִי", עִקַּר הַגְּבוּרָה הוּא בַּלֵּב,ד, 5 לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ לְנַצְּחוֹ, כְּגִבּוֹר הַמִּתְגַּבֵּר עַל שׂוֹנְאוֹ לְנַצְּחוֹ וּלְהַפִּילוֹ לָאָרֶץ.

וְכֵן צָרִיךְ כָּל אָדָם בַּבֹּקֶר לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כָּאֲרִי,ה לָקוּם מִשְּׁנָתוֹ קֹדֶם אוֹר הַבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ,ו כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר,ז, 6 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ח, 7 "אָעִירָה שָּׁחַר" – אֲנִי מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר וְאֵין הַשַּׁחַר מֵעִיר אוֹתִי,ט, 8 וְזוֹ מִדָּה בֵּינוֹנִית.י, 9

2 It is, however, appropriate for any G‑d-fearing person,8 any man of valor whose heart G‑d has touched,9 to rise at midnight10 and to devote a little time to mourning for the destruction of the Beis HaMikdash and the exile of the Divine Presence.11 One should recite the psalm beginning, “By the waters of Babylon”12 and the like13 (as printed in various Siddurim14). For thus it is written,15 “Arise, cry out in the night, at the beginning of the watches” — just as the Holy One, blessed be He, Himself mourns at this time, saying, “Woe is Me, that I have destroyed My House...”16 And a modest measure recited with genuine intent is preferable to a greater quantity with less earnest feelings.17

Afterwards, one should engage in the study18 of the Oral Law19 until daybreak.

ב אֲבָל רָאוּי לְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יא, 10 וְכָל הַחַיִל אֲשֶׁר נָגַע ה' בְּלִבּוֹ,יב, 11 לָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה יג, 12 וּלְקוֹנֵן מְעַט יד בְּמִזְמוֹר "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל" טו, 14 וְכַיּוֹצֵא בּוֹ טז, 15 (כְּמוֹ שֶׁנִּדְפַּס בַּסִּדּוּרִים),יז, 16 עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּת הַשְּׁכִינָה,יח, 13 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: יט, 17 "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת וגו'", וּכְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקוֹנֵן בָּעֵת הַהִיא וְאוֹמֵר: כ "אוֹי לִי שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי כו'".18 וְטוֹב מְעַט בְּכַוָּנָה מֵהַרְבּוֹת שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה.כא, 19 וְאַחַר־כָּךְ כב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה כג, 20 שֶׁבְּעַל פֶּה כד, 21 עַד אוֹר הַיּוֹם.כה

3 The praises which the Zohar20 lavishes on this practice are well known. Similarly, the Talmud21 states that midnight is a time of Divine favor; this is reflected in the fact that22 “it came to pass at midnight that G‑d smote all the firstborn [in the land of Egypt].” [Our Sages] also said:23 “Whenever a person engages in Torah study at night, the Divine Presence is before him. This is implied by the verse, ‘Arise, cry out in the night, at the beginning of the watches; pour out your heart like water, facing the Presence of G‑d.’ ” That is to say, the Divine Presence abides with the individual “at the beginning of the watches,”24 which means midnight.25

(If a person cannot rise at midnight, he should rise at the beginning of the third watch.26)

If one engages in Torah study at night, a thread of Divine favor is extended over him during the day,27 as it is written,28 “By day G‑d ordains His lovingkindness, and at night His song is with me.” Moreover, such a person is called a servant of G‑d,29 as in the verse that addresses30 “all the servants of G‑d who stand in the House of G‑d by night.”

It is advisable to prepare a rooster,31 as R. Akiva did, to wake one at midnight. Even when on a journey he would take a rooster with him to wake him at midnight.32 If a rooster will not wake [its owner], he should hire someone to wake him.

ג וְנוֹדַע כְּבָר מַה שֶּׁהִפְלִיגוּ בְּמַעֲלָה זוֹ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר,כו, 22 וְכֵן אָמְרוּ בַּגְּמָרָא כז, 32 שֶׁחֲצוֹת לַיְלָה הִיא "עֵת רָצוֹן", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: כח, 24 "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר וגו'". וְגַם אָמְרוּ: כט, 25 "כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה – שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ", שֶׁנֶּאֱמַר: ל "קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה'", כְּלוֹמַר שְׁכִינָה שְׁרוּיָה אֶצְלֵךְ,לא, 26 וְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת הוּא חֲצוֹת הַלַּיְלָה.לב, 27

(וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לָקוּם בַּחֲצוֹת לג – יָקוּם בְּרֹאשׁ הָאַשְׁמוּרָה הַשְּׁלִישִׁית) לד, 28 וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה – חוּט שֶׁל חֶסֶד מָשׁוּךְ עָלָיו בַּיּוֹם,לה, 29 שֶׁנֶּאֱמַר: לו, 30 "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". וְזֶה הַנִּקְרָא "עֶבֶד ה'",לז, 31 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לח, 32 "כָּל עַבְדֵי ה' הָעוֹמְדִים בְּבֵית ה' בַּלֵּילוֹת".

וְנָכוֹן לְהָכִין תַּרְנְגוֹל לט, 33 לַהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ מ בַּחֲצוֹת,מא וּכְמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי עֲקִיבָא,מב שֶׁהָיָה מוֹלִיךְ עִמּוֹ תַּרְנְגוֹל גַּם כְּשֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ כְּדֵי לַהֲקִיצוֹ בַּחֲצוֹת.מג, 34 וְאִם אֵין הַתַּרְנְגוֹל מְקִיצוֹ – יִשְׂכֹּר לוֹ אָדָם שֶׁיְּקִיצֶנּוּ.

4 As soon as a person wakes up,33 in order that he should be able to overcome his inclination and rise energetically — at midnight, or before dawn as in the intermediate standard of conduct — he should contemplate in his heart before Whom he is lying. He should be aware that the King of kings is hovering over him, as it is written,34 “The entire earth is filled with His glory.” Were he to lie before a king of flesh and blood who was standing over him, he would be liable for his life. How much more does this apply with regard to the King of kings, the Holy One, blessed be He!

ד וּמִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ מד, 35 כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ לָקוּם בִּזְרִיזוּת בַּחֲצוֹת, אוֹ קֹדֶם עַמּוּד הַשַּׁחַר בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית מה – יַחְשֹׁב בְּלִבּוֹ לִפְנֵי מִי הוּא שׁוֹכֵב,מו וְיֵדַע שֶׁמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חוֹפֵף עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: מז, 36 "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וְאִלּוּ הָיָה שׁוֹכֵב לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הָעוֹמֵד עָלָיו – הָיָה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, קַל וָחֹמֶר לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

5 A cardinal principle in the Torah35 and one of the attributes of the righteous who walk before G‑d is reflected by the verse,36 “I have placed G‑d before me at all times.” For the manner in which a person sits, moves about, and conducts his affairs is not the same when he is alone at home as when he is in the presence of a great king.37 Similarly, the way he speaks freely in the company of members of his household is not the same as the way he speaks in the dwelling of a king.

How much more does this apply when one earnestly considers that the great King — the King of kings, the Holy One, blessed be He — is standing over him and observing his deeds. As it is written,38 “‘If a man hides himself in secret places, will I not see him?’ says G‑d. ‘For I fill both heaven and earth!’ ” [When one earnestly considers this,] he will immediately be affected by awe39 and submissiveness, with a constant fear of G‑d and bashfulness before Him.

If he is not immediately affected in this manner, he should ponder deeply upon this concept until he is affected.40 Moreover, he should repent with wholehearted teshuvah for all his sins, for it is they that prevent the awe from affecting him,41 as it is written,42 “Your sins have separated [you from your G‑d].”

ה וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה מח, 37 וּבְמַעֲלוֹת הַצַּדִּיקִים הַהוֹלְכִים לִפְנֵי הָאֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מט, 38 "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד", כִּי אֵין יְשִׁיבַת הָאָדָם וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לְבַדּוֹ בְּבֵיתוֹ כִּישִׁיבָתוֹ וּתְנוּעוֹתָיו וַעֲסָקָיו וְהוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל,נ, 39 וְאֵין דִּבּוּרוֹ וְהַרְחָבַת פִּיו כִּרְצוֹנוֹ וְהוּא עִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ כְּדִבּוּרוֹ בְּמוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ, כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל, מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, עוֹמֵד עָלָיו וְרוֹאֶה בְּמַעֲשָׂיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: נא, 40 "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה', הַלֹּא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא" – מִיָּד יַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה נב, 41 וְהַהַכְנָעָה בְּפַחַד ה' וּבָשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ תָּמִיד.

וְאִם לֹא יַגִּיעַ אֵלָיו מִיָּד – יַעֲמִיק הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֵלָיו,נג, 42 וְגַם יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהֵם הַמּוֹנְעִים מֵהַגִּיעַ אֵלָיו הַיִּרְאָה,נד, 43 כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: נה, 44 "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים וגו'".

6 It is proper for one to habituate himself immediately upon waking43 to say Modeh Ani...: “I offer thanks to You, living and eternal King, for You have mercifully restored my soul within me; great is Your faithfulness.”44 This will remind him of G‑d Who is standing over him and he will then rise energetically. Nevertheless, he should not rise and stand up suddenly, but should wait a little until he has completed this sentence while still lying or sitting, as will be explained in the laws of proper conduct.45

Since this statement does not include any of the seven Divine names46 that may not be erased,47 one is not forbidden to recite it before washing his hands.48 [This applies] even when he slept naked and his hands presumably touched unclean parts of his body, as will be explained in sec. 4.49

By contrast, it is forbidden to utter words of Torah with unclean hands, though it is permissible to think about words of Torah.50 Nevertheless,51 a person should not speak — nor even think — words of Torah while he is still lying in bed, even if he has already washed his hands. Instead, he should arise and stand up or sit in awe, in the spirit of the verse,52 “Prepare to greet your G‑d, O Israel.”

ו וְטוֹב לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לוֹמַר מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ נו, 45 ("מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ"),46 וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר אֶת ה' הָעוֹמֵד עָלָיו וְיָקוּם בִּזְרִיזוּת.נז אַךְ לֹא יָקוּם וְיַעֲמֹד בְּפֶתַע פִּתְאֹם,נח אֶלָּא יִשְׁהֶה מְעַט,נט עַד שֶׁיִּגְמֹר נֻסָּח זֶה בְּעוֹדוֹ שׁוֹכֵב אוֹ יוֹשֵׁב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ.ס, 47

וּלְפִי שֶׁבְּנֻסָּח זֶה אֵין בּוֹ שׁוּם שֵׁם סאמִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת48 שֶׁאֵינָם נִמְחָקִין סב, 49 – אֵין אִסּוּר לְאָמְרוֹ קֹדֶם שֶׁנָּטַל יָדָיו,50 אַף אִם יָשַׁן עַל מִטָּתוֹ עָרֹם וּמִסְּתָּמָא נָגְעוּ יָדָיו בִּמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים שֶׁבְּגוּפוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד.סג, 51

אֲבָל אָסוּר לְהוֹצִיא דִּבְרֵי תּוֹרָה מִפִּיו בְּיָדַיִם מְטֻנָּפוֹת,סד אֲבָל לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה – מֻתָּר.סה, 52 וְאַף־עַל־פִּי־כֵן סו, 53 [אֵין לוֹ לְדַבֵּר וְלֹא אֲפִלּוּ לְהַרְהֵר] סז בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בְּעוֹדוֹ מֻשְׁכָּב עַל מִטָּתוֹ גַּם אִם נָטַל יָדָיו, אֶלָּא יָקוּם וְיַעֲמֹד אוֹ יֵשֵׁב בְּאֵימָה, שֶׁנֶּאֱמַר: סח, 54 "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל".

7 As explained below in sec. 4, the Talmud53 and the subsequent halachic authorities54 rule that when a person sleeps in his clothes,55 it is possible that his hands did not touch the unclean parts of his body;56 hence his hands are presumably in a state that allows him to mention G‑d’s name that appears in the blessings and to speak words of Torah.57 Needless to say, [according to this ruling,] he may touch his clothes, even though a spirit of impurity rests upon [his hands];58 he should merely refrain from touching food59 or drink, as explained there.

Nevertheless, the Zohar60 rules very stringently that one should neither recite blessings, nor study, nor touch one’s garments,61 nor walk62 four cubits, while the spirit of impurity still rests on one’s hands before they are washed in the morning.63 A person who walks four cubits [before washing] is liable for his life,64 for by allowing this impurity to rest upon his hands, he desecrates the sanctity of G‑d which rests upon him — as it rests upon all of G‑d’s servants who sanctify themselves with the holiness of the Omnipresent and His holy Torah to a higher degree of sanctity and purity than that of the people at large who have not attained this level.

Nonetheless, if it happens that a person does not have sufficient water to wash his hands three times properly in order to remove the spirit of impurity when he rises at night, Heaven forbid that he should desist from studying Torah until daybreak when he will be able to wash his hands three times. Instead, he should wash his hands in a lesser manner or clean them with any other substance. He should then recite the blessings and proceed with his study, in accordance with the ruling of the Talmud and the halachic authorities.65

ז וּמִי שֶׁיָּשַׁן בְּמַלְבּוּשָׁיו,סט, 57 מֵאַחַר שֶׁיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא נָגְעוּ יָדָיו בִּמְקוֹמוֹת מְטֻנָּפִים ע שֶׁבְּגוּפוֹ58 – הֲרֵי סְתָם יָדַיִם אֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת לְהַזְכִּיר הַשֵּׁם בִּבְרָכוֹת  וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה עב, 59 מִדִּין הַתַּלְמוּד עג, 55 וְהַפּוֹסְקִים עד, 56 (כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד).עה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו עו קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם, אַף־עַל־פִּי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן.עז, 60 רַק שֶׁלֹּא לִגַּע בָּאֳכָלִין עח וּמַשְׁקֵין עט, 61 בִּלְבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם.פ

אַךְ בַּזֹּהַר פא, 62 הֶחְמִירוּ מְאֹד שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ, וְלֹא לִלְמֹד, וְכֵן שֶׁלֹּא לִגַּע בְּמַלְבּוּשָׁיו,פב, 63 וְכֵן שֶׁלֹּא לֵילֵךְ פג, 64 אַרְבַּע אַמּוֹת, בְּעוֹד רוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עַל הַיָּדַיִם, קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית.65 וְהַמְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת – חַיָּב מִיתָה,פד, 66 כִּי בְּהַשְׁרָאַת טֻמְאָה זוֹ עַל יָדָיו – חִלֵּל קְדֻשַּׁת ה' אֲשֶׁר עָלָיו, כְּעַל כָּל עַבְדֵי ה' הַמִּתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מָקוֹם בָּרוּךְ־הוּא וְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה יְתֵרָה, עַל טָהֳרַת הֲמוֹן עַם אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ לְמִדָּה זוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֵרַע מִקְרֶה שֶׁאֵין לוֹ מַיִם לִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים פה כָּרָאוּי, לְהַעֲבִיר רוּחַ הַטֻּמְאָה, כְּשֶׁמַּשְׁכִּים בַּלַּיְלָה – חָלִילָה לוֹ לִבָּטֵל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה עַד שֶׁיָּאִיר הַיּוֹם וְיִטֹּל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, אֶלָּא יִטֹּל מְעַט אוֹ יְנַקֶּה בְּכָל מִידִי דִּמְנַקֵּי, וִיבָרֵךְ וְיִלְמֹד כְּדִין הַתַּלְמוּד וְהַפּוֹסְקִים.פו, 67

8 The time of midnight is always [calculated] in the same manner in summer and winter66 — twelve hours after noon. This is the actual midpoint of the night, and a time of Divine favor above, at all times and in all places. Although the length of the days and the nights varies according to the climates [i.e., the various latitudes] and the longitudinal distances between one country and another, that does not change the above.67 This resembles the times for reciting Shema and Shemoneh Esreh and the times at which the Shabbos or the festivals commence, which are also [calculated] for each country according to the times of its own day and night.

(For the time of Divine favor above, and the Supernal Unions effected by the recitation of Shema and Shemoneh Esreh, and the sanctity of Shabbos and the festivals — all transcend the limits of space and time, though they radiate “downward” into the physical realms to each and every place at the time appropriate for it. This also explains why a sublime holiness pervades in the Diaspora on the second day of a festival; hence inhabitants of Eretz Yisrael who are temporarily in the Diaspora are obliged to observe the holiness of that day, even though they intend to return [to Eretz Yisrael].68 This will be explained in the laws pertaining to the festivals.69)

ח וּזְמַן חֲצוֹת לַיְלָה פז הוּא שָׁוֶה בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף,68 לְעוֹלָם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת אַחַר חֲצִי הַיּוֹם, שֶׁהוּא אֶמְצַע הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, וְהִיא "עֵת רָצוֹן" לְמַעְלָה,פח בְּכָל זְמַן וּבְכָל מָקוֹם.

וְאַף שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת מִשְׁתַּנִּים לְפִי הָאַקְלִימִים וְרִחוּק הַמְּדִינוֹת זוֹ מִזּוֹ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם.69 וּכְמוֹ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּזְמַן כְּנִיסַת שַׁבָּת פט וְיוֹם־טוֹב, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה לְפִי זְמַן הַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שֶׁלָּהּ. (כִּי "עֵת רָצוֹן" שֶׁלְּמַעְלָה, וְיִחוּדִים עֶלְיוֹנִים שֶׁבִּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה, וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיוֹם־טוֹב – הוּא לְמַעְלָה מִגֶּדֶר הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן, רַק שֶׁמֵּאִיר לְמַטָּה לְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם בִּזְמַנּוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְזֶהוּ גַּם כֵּן הַטַּעַם שֶׁשּׁוֹרָה קְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה בְּחוּץ לָאָרֶץ בְּיוֹם־טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת. וְלָכֵן גַּם בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְחוּץ לָאָרֶץ חַיָּבִים בִּקְדֻשַּׁת הַיּוֹם אַף שֶׁדַּעְתָּם לַחֲזֹר,70 כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת יוֹם־טוֹב).צ, 71

9 It is proper to recite70 every day the passage of the Akeidah (the Binding of Yitzchak) to recall the merit of the Patriarchs, the passage concerning the manna [to spur] one’s trust in G‑d Who provides every man with his daily bread, and the Ten Commandments.71

In addition, it is very advisable to recite the passages pertaining to the various sacrifices72 — the daily burnt-offering, the peace-offering, the thanksgiving-offering, the sin-offering, the definite guilt-offering and the provisional guilt-offering, the adjustable guilt-offering, the libations, and all the meal offerings — as reproduced in the Maamados.73 This recitation fulfills the intent of the verse,74 “We will render [the prayer of] our lips in place of [the sacrifice of] bulls.” Likewise it is written,75 “This is the law of the burnt-offering, the meal-offering, the sin-offering...,” and on this verse the Sages comment:76 “Whoever studies the laws of the burnt-offering [is considered to have brought a burnt-offering].”

Nevertheless, a person who has the capacity to study and to understand [the Oral Law] should not recite daily even the passages describing the sacrifices. This he should do only from time to time, and for him it is sufficient every day to recite the chapter beginning Eizehu Mekoman77 — for “Torah study is superior because it leads to action,”78 as well as to a knowledge of the Torah (as is stated in Hilchos Talmud Torah).79

If a person knows that he is obligated to offer a particular sacrifice80 — e.g., a burnt-offering because he neglected a positive commandment or [willfully] contemplated transgressing a prohibitive commandment, or a thanksgiving-offering if he finds himself in one of the four categories of those who are obligated to express their gratitude in this way81 — he should recite the passage dealing with that sacrifice as soon as he becomes obligated.

[This] he should do by day,82 for this is the time at which the relevant sacrifices were offered, and not at night. However, he does not have to recite these passages while standing,83 as a kohen was required to offer the sacrifices while standing, for in fact he is not a kohen offering sacrifices; it is only that his study is accounted as equivalent to the service of a priest who brought an offering on his behalf.

On Shabbos, it is proper to recite the passage describing the offering of the Showbread.84

ט טוֹב לוֹמַר צא, 72 בְּכָל יוֹם צב פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה – לִזְכֹּר זְכוּת אָבוֹת,צג וּפָרָשַׁת הַמָּן – לִבְטֹחַ בַּה' נוֹתֵן לֶחֶם "דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ", וַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.73 וְיֶתֶר עַל כֵּן, טוֹב מְאֹד לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת,74 שֶׁהֵן: צד עוֹלָה, וּשְׁלָמִים, וְתוֹדָה, וְחַטָּאת, וְאָשָׁם וַדַּאי וְתָלוּי,צה וְקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וּפָרָשַׁת נְסָכִים, וּשְׁאָר כָּל הַמְּנָחוֹת, כַּכָּתוּב בַּמַּעֲמָדוֹת,צו, 75 לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: צז, 76 "וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ". וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים צח, 78 עַל פָּסוּק: צט, 77 "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וגו'" – "כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כו'". וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב לִלְמֹד וּלְהָבִין ק – אֵין לוֹמַר אֲפִלּוּ פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת בְּכָל יוֹם, אֶלָּא לִפְרָקִים,קא וְדַי לוֹ בַּאֲמִירַת פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן",79 כִּי גָּדוֹל תַּלְמוּד הַמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה קב, 80 וְלִידֵי יְדִיעַת הַתּוֹרָה (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה).קג, 81

וְאִם יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְחַיֵּב בְּאֵיזֶה קָרְבָּן,קד, 82 כְּגוֹן: עוֹלָה עַל בִּטּוּל מִצְוַת עֲשֵׂה, אוֹ עַל הִרְהוּר הַלֵּב בְּלֹא תַּעֲשֶׂה, וְתוֹדָה לְאַרְבָּעָה הַצְּרִיכִים לְהוֹדוֹת83 – יֹאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּן מִיָּד שֶׁנִּתְחַיֵּב בּוֹ.

וּכְשֶׁיֹּאמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת – יֹאמַר בַּיּוֹם,קה, 84 שֶׁהוּא זְמַן הַקְרָבָתָם, וְלֹא בַּלַּיְלָה. אֲבָל אֵין צָרִיךְ לוֹמַר מְעֻמָּד קו,  כְּמוֹ הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה עוֹבֵד מְעֻמָּד, מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינֶנּוּ כֹּהֵן הָעוֹבֵד, אֶלָּא שֶׁבִּקְרִיאָתוֹ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הִקְרִיב לוֹ הַכֹּהֵן.

וְטוֹב לוֹמַר בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת לֶחֶם הַפָּנִים.קז, 

Footnotes
1.
Avos 5:20. Similar concepts appear in Mahadura Kama (“The First Edition”; see sec. 1:1 below), though the explanation differs. The ramifications of this directive in one’s Divine service are discussed in Likkutei Sichos, Vol. 21, p. 282, and Vol. 26, p. 29, et al.
2.
Tur. See also Likkutei Sichos, Vol. 15, p. 255, and Vol. 21, p. 283.
3.
Taz 1:1. See also Tanya, ch. 25.
4.
Tur and Shulchan Aruch 1:1.
5.
Tehillim 57:9.
6.
Talmud Yerushalmi, Berachos 1:1; Midrash Eichah, sec. 2; Zohar I, 23a.
7.
In Likkutei Sichos, Vol. 16, p. 361ff., the Rebbe notes that only here, in (the later) Mahadura Basra, though not in (the earlier) Mahadura Kama, the Alter Rebbe completes the quotation: “the dawn will not wake me.”

This phrase is also omitted by the Shulchan Aruch of Rav Yosef Caro. In Taz 1:2 this omission is explained as follows: The dawn alludes to the spiritual influence from above that stirs a person to Divine service. King David was stating that even without its help he was able to spur himself to Divine service on his own initiative. And since such a rung is beyond the reach of most people it is omitted by the Shulchan Aruch.

If so, the Alter Rebbe’s inclusion of the phrase would appear problematic, for his Shulchan Aruch, too, is a halachic text applicable to everyone — and can such a level be demanded of everyone? To resolve this, the Rebbe explains how from the mystical perspective of pnimiyus haTorah, on which basis Mahadura Basra was written, even this elevated rung of Divine service is within the potential of every Jew.
8.
Rosh, Berachos ch. 1, sec. 2; Tur and Shulchan Aruch 1:3.
9.
Cf. I Shmuel 10:26. See also Seder Tikkun Chatzos in the Alter Rebbe’s Siddur. (See p. 15, note 43.)
10.
Zohar II, 195b; Kisvei HaAriZal, et al. In Seder Tefillos MiKol HaShanah (i.e., Siddur Im Dach), p. 303, the Alter Rebbe writes (citing the Zohar) that though the preferred time for Tikkun Chatzos is true midnight, it may be recited as early as from the beginning of the second watch (see footnote 28 below). This is two hours before true midnight in both summer and winter. Midnight is midway between sunset and sunrise; see subsection 8 below and footnotes there.
11.
Kisvei HaAriZal, et al.; see Tanya — Iggeres HaTeshuvah, ch. 7.
12.
Tehillim 137.
13.
E.g., Tehillim 15; see Tanya, ch. 26.
14.
Including the Alter Rebbe’s Siddur.
15.
Eichah 2:19.
16.
Berachos 3a. This quotation is taken verbatim from early manuscripts of the Talmud. Ever since the invention of printing, most editions of the Talmud have perpetuated the emendation of medieval ecclesiastical censors: “Woe to the sons on account of whose sins I destroyed My House...”
17.
Tur. This devotional exercise, known as Tikkun Chatzos, has in practice become restricted to individuals of rare spiritual stature, though in Tanya — Iggeres HaTeshuvah, ch. 10, the Alter Rebbe urges that it be practiced more widely, at least every Thursday night. See also Kuntreis HaTefillah, ch. 11.

In defense of those who do not practice Tikkun Chatzos, R. Avraham of Butshash argues that for some people, being awake at that time may hinder the next day’s energetic pursuit of meticulous observance. (See his Eshel Avraham.)
18.
In Mahadura Kama 1:8 the Alter Rebbe stipulates that “this study and prayer must be undertaken joyously.” See also Tanya, ch. 26.
19.
The subjects to be studied and the differences between before and after midnight are extensively discussed by the Kabbalists. See also Sefer HaMinhagim: The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 41; Likkutei Sichos, Vol. 34, p. 45.
20.
See Zohar II, 195b.
21.
Yevamos 72a; in the original, eis ratzon.
22.
Shmos 12:29.
23.
Tamid 32b. See also the Alter Rebbe’s Hilchos Talmud Torah 4:8, and sources there.
24.
Rashi on Tamid, loc. cit.
25.
According to R. Yehudah HaNasi in Berachos 3b.
26.
The beginning of the third watch is also called “the beginning of the watches” (ibid.).

The night (say from 6:00 p.m. to 6:00 a.m.) is divided into three watches of four hours each. Thus the beginning of the third watch is 2:00 a.m. This time, however, must be adjusted according to the principle of shaos zemaniyos, seasonal “hours.” To explain: The night is exactly twelve hours long only at the time of the spring and fall equinox, while at other times of year it is either longer or shorter. A shaah zemanis, seasonal “hour,” is one-twelfth of the actual time from nightfall to daybreak.

Thus to arrive at the real equivalent of 2:00 a.m. on any particular night (such as a northern winter’s night of 4:30 p.m. to 7:30 a.m.), one must first calculate the length of a shaah zemanis at that time of year by dividing that night’s 15 hours by twelve. The equivalent of 2:00 a.m. that night will be eight such “hours” (8 x 1 hr. 25 mins. = 10 hrs.) after nightfall (4:30 p.m. plus 10 hrs. = 2:30 a.m.).

As to the end of the third watch, the Alter Rebbe writes in Siddur Im Dach, p. 303 (citing Pri Etz Chayim), that for those who could not manage to recite Tikkun Chatzos earlier, it may be recited until daybreak.
27.
Chagigah 12b.
28.
Tehillim 42:9.
29.
Zohar I, 136a; III, 13a.
30.
Tehillim 134:1.
31.
Reishis Chochmah, Shaar HaKedushah, ch. 7.
32.
Berachos 60b, and Rashi there.
33.
Cf. Rambam, Moreh Nevuchim III, sec. 52.
34.
Yeshayahu 6:3. In Mahadura Kama 1:1 and elsewhere, the Alter Rebbe cites a different verse.
35.
Rama 1:1; Moreh Nevuchim, loc. cit.; see also Tanya, ch. 42.
36.
Tehillim 16:8; see the interpretation of this verse at the beginning of Tzavaas HaRivash.
37.
Moreh Nevuchim, loc. cit.
38.
Yirmeyahu 23:24.
39.
On this paragraph, see Tanya, loc. cit.
40.
Rabbeinu Yonah, Shaarei Teshuvah and Sefer HaYirah.
41.
Sefer Chassidim, sec. 35.
42.
Yeshayahu 59:2.
43.
Seder HaYom, as cited in Magen Avraham, end of sec. 4, and in Eliyah Zuta, sec. 102.
44.
The Rebbe Rayatz directed that when saying this, one should place one hand against the other, and lower the head. (See Sefer HaMaamarim 5710, p. 244; Sefer HaMinhagim — The Book of Chabad-Lubavitch Customs, p. 3.) Many chassidim understand this to mean that one should say Modeh Ani while lying on his side with his hands held palm to palm above his chest, inclined slightly toward his head, and with the head bent towards his hands. Others understand the beginning of the instruction to mean that one should place his left hand flat on his chest and place his right hand upon it.
45.
See Hilchos Shemiras Guf VeNefesh, subsection 5. Gittin 70b states that a person who rises immediately after sleep is “closer to death than life”; by waiting the time it takes to recite this phrase, one avoids that danger.
46.
The Rebbe points out in Inyanah shel Toras HaChassidus (translated as On the Essence of Chassidus; Kehot, N.Y., 1978) that the recitation of Modeh Ani was instituted after the Talmudic era. In Talmudic times, people recited the blessing that begins Elokai Neshamah (see sec. 6:7 below) immediately upon rising, because at that time they “were holy and could recite a blessing in purity immediately upon rising” (Rabbeinu Yonah, gloss to Berachos 60b).

In later and less spiritual generations this became impossible, for the Divine name (an integral element of the blessing) may not be mentioned while a spirit of impurity rests upon one’s hands. The recitation of Modeh Ani (which includes no Divine names) was thus instituted as an expression of gratitude that would — to some degree — compensate for the absence of Elokai Neshamah.
47.
See 85:3 below.
48.
The spiritual rationale underlying this ruling is clarified in Inyanah shel Toras HaChassidus. As the Rebbe explains there, Modeh Ani emanates from a level within a Jew’s soul that cannot be affected by ritual impurity.
49.
The conclusion of sec. 4 is not extant, but see Mahadura Kama 4:3.
50.
Rabbeinu Yonah on Berachos, ch. 2. See also 85:1 below.
51.
Cf. Zohar I, 72a.
52.
Amos 4:12.
53.
Berachos 60b.
54.
See: Rambam, Hilchos Tefillah 3:3, 4:1; Rosh (on Berachos, ch. 9), sec. 23.
55.
Responsa of Rashba, Part I, sec. 153; Shulchan Aruch 4:23.
56.
I.e., as the Alter Rebbe writes in his Siddur, the parts of the body which are usually covered (see 92:7).
57.
Rama 47:13.
58.
Shabbos 109a.
59.
Rashi on Yoma 77b.
60.
In the Introduction, p. 10b, and in Parshas Vayeishev, p. 184b.
61.
I, 53b; et al.
62.
Sources based on Zohar I, 10b. Eshel Avraham 4:1 writes that one should not step down onto the floor before washing Netilas Yadayim. On this practice, see Likkutei Sippurim by R. Chaim Mordechai Perlow, p. 287.
63.
When the closest place to wash is more than four cubits from one’s bed, Ketzos HaShulchan 2:1 counsels walking less than four cubits at a time until one reaches it.
64.
Sources based on the Zohar; Shelah, Tractate Chullin.
65.
After mentioning this leniency in Piskei HaSiddur (s.v. Lefi), the Alter Rebbe adds that in the meantime “one should be careful not to touch his eyes, ears, [or other organs, etc.], and most certainly not to touch any food or drink, in order not to render them impure.”
66.
I.e., although the time for midnight will fluctuate slightly throughout the year, the manner in which that hour is determined — finding midday by dividing the time between sunrise and sunset, and then taking that same hour at night — remains the same throughout the year. (The Alter Rebbe’s sources here include responsa that cite Rashi on Eruvin 56a.)
67.
I.e., there is no difficulty in midnight being a time of Divine favor in both New York and Jerusalem, even though there is a seven-hour difference between them. (The Alter Rebbe’s sources here are mainly based on the Zohar.)
68.
This statement provides an example of the cases in which the Alter Rebbe revised his ruling in Mahadura Basra to conform with the ruling of the Kabbalists, even though according to the accepted understanding of the Talmud one might rule otherwise.

To explain: In Hilchos Yom-Tov 496:8, the Alter Rebbe rules that people from Eretz Yisrael who visit the Diaspora for a festival with the intent of later returning to Eretz Yisrael should not observe the second day of the festival (Yom-Tov Sheini shel Galuyos) as a holiday; i.e., they must recite the weekday prayers and put on tefillin. Although they may not perform forbidden labors, that is only because this might lead to a dispute if they were seen by the local residents. This ruling is also rendered by most later halachic authorities.

The rationale: Being an inhabitant of Eretz Yisrael, such an individual is required to observe the festival as it is observed in his home. True, he must take precautions not to cause strife in the locale in which he is found during the festival — but for him, its second day is not a holy day.

In his ruling here in Mahadura Basra the Alter Rebbe adopts a new position (though this is also reflected in the responsa of certain Geonim in the post-Talmudic period): a festival is celebrated for two days in the Diaspora, not because of a technical reason, but because at that time its distinctive spiritual light is diffused. The place of a person’s origin is thus of no significance. Since on the festival he is located in a place in which its distinctive light is diffused for two days, he must observe it appropriately.

R. Avraham David Lavut, the Rebbe’s great-greatgrandfather, urges (in Shaar HaKollel 1:2) that the later ruling — of Mahadura Basra — should be followed. In support of this position he cites sources in the literature of Chassidus (Likkutei Torah on Shemini Atzeres, p. 92c; Toras Chayim on Shmos, p. 349b).

Nevertheless, it was not until recently that the overwhelming majority of Chabad Rabbinic authorities would rule according to this understanding. Indeed, even within the Rebbe’s correspondence we find passages which follow the Alter Rebbe’s initial conception. (See letters in Igros Kodesh, Vol. 4, p. 244, dating from 5711 (1951), and Vol. 7, p. 168, dating from 5713 (1953).) However, the last extant letter by the Rebbe on this subject states: “Our custom in fact — and this is straightforward — is that one should conduct himself according to local practice.” (The letter is dated 24 Nissan, 5718 (1958), and appears in Igros Kodesh, Vol. 17, p. 46.)
69.
These are not extant, since only the first four sections of Mahadura Basra were ever published.
70.
Tur; Beis Yosef.
71.
Rama (Orach Chayim 1:5) states that though it is desirable for an individual to recite the Ten Commandments, they should not be recited communally.

Significantly, the Alter Rebbe’s Siddur includes the passage of the Akeidah, but neither the passage concerning the manna nor the Ten Commandments, though they are included in many other Siddurim.

In Likkutei Sichos, Vol. 26, p. 95ff., the Rebbe examines the differences in wording between the above passage and the parallel passage in Mahadura Kama 1:10 below.
72.
Of these readings, the Alter Rebbe’s Siddur includes only the Biblical passage concerning the daily burnt-offering, as well as the Talmudic passage beginning Eizehu Mekoman which mentions all the offerings enumerated above.
73.
A compilation first published in Venice, 1545, echoing the Biblical readings and prayers which accompanied the offering of sacrifices in the Beis HaMikdash; see Taanis 27a.
74.
Hoshea 14:3.
75.
Vayikra 7:37.
76.
Menachos 110a.
77.
I.e., Zevachim 5:1-8, which describes a variety of communal and individual offerings. In practice, the Alter Rebbe’s Siddur includes, in addition, readings from the Torah on the removal of the ashes from the Altar, on the daily burnt-offering, and on the incense-offering. It also includes a Talmudic passage concerning the incense-offering and another on the sequence of the daily priestly functions.
78.
Kiddushin 40b.
79.
4:2 and 4:4, where the Alter Rebbe encourages the study of the laws that apply to one’s day-to-day conduct.
80.
Cf. Shelah, Maseches Taanis. See also Igros Kodesh (Letters) of the Rebbe, Vol. 24, p. 268.
81.
Berachos 54b.
82.
Tur and Shulchan Aruch 1:6.
83.
Cf. the Alter Rebbe’s position in Mahadura Kama 1:14.
84.
This passage appears in the Alter Rebbe’s Siddur after Mussaf.
Sources
א.
משנה פ"ה דאבות משנה כ. וראה לקו"ש חכ"א עמ' 282. חכ"ו עמ' 29. התוועדויות תשד"מ עמ' 787.
ב.
טור. וראה לקו"ש חט"ו ע' 255. חכ"א עמ' 283. בדה"ש סי' א סק"ג. הערות בשו"ע אדה"ז ע' 7.
ג.
וכ"ה במהדו"ק ס"ג. ועי' לקמן סי' ח סי"ט. סי' נו ס"ב.
ד.
ט"ז ס"ק א. וראה גם תניא פכ"ה (לא, ב).
ה.
טור. וכ"ה במהדו"ק ס"א.
ו.
לבוש סעיף א. וראה טור.
ז.
טור ושו"ע סעיף א. וכ"ה במהדו"ק ס"א. סידור סדר השכמת הבוקר.
ח.
תהלים נז, ט.
ט.
ירושלמי ברכות פ"א ה"א. מדרש איכה פ"ב. זח"א כג, א. רש"י תהלים שם. רש"י ברכות ד, א.
י.
עי' לקו"ש חט"ז עמ' 361 ואילך.
יא.
רא"ש ברכות פ"א סי' ב. טור ושו"ע סעיף ג. וראה פירוש רב האי גאון ברכות ג, א (הובא בס' הנר).
יב.
ע"פ ש"א י, כו. וראה גם בסידור סדר תיקון חצות.
יג.
זוהר ח"ב קצה, ב. כתבי האריז"ל (פע"ח שער תיקון חצות, שער הכוונות דרושי לילה). מ"א סק"ד (מרקנטי פרשת בראשית). ראה גם מהדו"ק סי' א ס"ח. סידור (בסדר השכמת הבוקר ובסדר תיקון חצות). קובץ ד"ת חי"ג עמ' נב.
יד.
ראה מקור חיים לר' יאיר חיים בכרך סעיף ג. ובמהדו"ק ס"ח: להתחנן ... ולשפוך תחנונים.
טו.
תהלים קלז.
טז.
כמו מזמור למנצח בבוא (תהלים נא). ראה תניא פכ"ו.
יז.
וגם בסידור רבינו.
יח.
כתבי האריז"ל שם. עטרת זקנים ס"ק ג. וראה סדור (הערה לתיקון חצות). אגה"ת פ"ז.
יט.
איכה ב, יט.
כ.
ברכות דף ג, א בדפוסים ישנים (ומקצת כת"י) נשמט תיבת לי. בדפוסים שלנו נשתבש ע"י הצנזורה: או להם לבנים שבעונותיהם החרבתי כו'. הנוסח שלפנינו בכת"י מינכן. תוס' רבינו יהודה. מנורת המאור נר ג כלל ג ח"א פ"ה. שבלי הלקט סי' ח בשם רש"י. כלבו סי' ז.
כא.
טור שם. וכ"ה במהדו"ק סעיף ט.
כב.
כתבי האריז"ל שם. סדה"י. עטרת זקנים שם.
כג.
ובמהדו"ק ס"ח: התורה והתפלה צ"ל בשמחה. וראה תניא פכ"ו.
כד.
עולת תמיד ס"ק א ואלי' זוטא ס"ק ב בשם לבנת הספיר. ראשית חכמה שער הקדושה פ"ז. וכ"ה במהדו"ק ס"ח. וראה גם לקמן סי' תצד ס"ג. וראה באר היטב סי' רלח סק"ב. מ"ח מסכת שכיבה. ס' המנהגים – חב"ד עמ' 20. ובסידור (סדר תיקון חצות): אם קודם חצות ילמוד פרק אחד משניות כו' ואם אחר חצות ילמוד בזוה"ק. וראה גם מ"ש בלקו"ש חל"ד עמ' 45. ולענין החילוק בין קודם חצות לאחר חצות ראה ס' המנהגים – חב"ד שם. ועי' קובץ העו"ב תשעז ע' 98. תשעח ע' 61. וראה שער המצות פ' ואתחנן.
כה.
כתבי האריז"ל שם. ר"ח שם.
כו.
ראה זח"ב קצה, ב.
כז.
יבמות עב, א.
כח.
שמות יב, כט.
כט.
סוף תמיד (לב, ב). וראה גם הל' ת"ת פ"ד ה"ח וש"נ. ועי' קובץ ד"ת חי"ג ע' נג.
ל.
איכה ב, יט.
לא.
רש"י תמיד שם.
לב.
ברכות ג, ב לדעת רבי. וראה מ"מ וציונים. ועי' מהדו"ק ס"ח ובסידור בסדר תיקון חצות. ועי' בדה"ש סי' א סק"ו.
לג.
ובסידור כ' שמי שאינו יכול לקום כל לילה עכ"פ באיזה לילה שיכול כו'. ובאגה"ת ספ"י כ' שעכ"פ לא יפחות מפעם אחת בשבוע לפני יום השבת. וראה גם קונ' התפלה ע' 52.
לד.
ראה ברכות ג, א. ר"ח שם. ובסידור פסק דתחלת זמנה מתחלת האשמורה התיכונה וסוף זמנה עד אור היום למי שלא הי' יכול להקדים כמ"ש בפע"ח [שער תיקון חצות ספ"ד]. ועי' מהדו"ק ס"ח.
לה.
חגיגה יב, ב.
לו.
תהלים מב, ט.
לז.
זהר ח"א קלו, א. ח"ג יג, א.
לח.
תהלים קלד, א.
לט.
ראשית חכמה שער הקדושה פ"ז.
מ.
רש"י ברכות ס, ב.
מא.
ראשית חכמה שם. וראה קובץ ד"ת חי"ב עמ' נד.
מב.
ברכות ס, ב.
מג.
ראשית חכמה שם.
מד.
דרכי משה בשם הרמב"ם במורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב. וכ"ה בסידור סדר השכמת הבוקר.
מה.
כדלעיל ס"א.
מו.
דרכי משה בשם הרמב"ם שם. וכ"ה במהדו"ק ס"א.
מז.
ישעיה ו, ג. וכ"ה בדרכי משה שם (לקמן סי' ב ס"א. ובמהדו"ק שם ס"א). אבל לקמן ס"ה, במהדו"ק ובסידור שם הביא את הפסוק (ירמיה כג, כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא.
מח.
רמ"א סי' א סעיף א. מו"נ שם. וכ"ה במהדו"ק ס"ב. וראה גם תניא פמ"ב (נט, ב).
מט.
תהלים טז, ח.
נ.
רמב"ם במורה נבוכים שם.
נא.
ירמי' כג, כד.
נב.
ראה גם תניא שם.
נג.
הרב רבינו יונה בשערי תשובה. וראה גם ס' היראה שלו.
נד.
ס' חסידים סי' לה.
נה.
ישעיה נט, ב.
נו.
סדר היום בתחלתו הובא במ"א סי' ד בסופו ובאלי' זוטא סק"ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ה. סידור סדר השכמת הבוקר.
נז.
ספר היראה. רמ"א סעיף א. וכ"ה בסידור ובמהדו"ק ס"א.
נח.
לחם חמודות פ"ט דברכות אות סט. עטרת זקנים סי' א ס"ק ב.
נט.
לחם חמודות שם. מ"א ס"ק ג. וראה גם מהדו"ק ס"ו.
ס.
ע' בהל' שמירת גוף ונפש סעיף ה.
סא.
סדר היום הובא במ"א סי' ד בסופו ובאליה זוטא ס"ק ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ה. סידור ד"ה לפי. ולכן אומרים אותו אף שמברכין אח"כ ברכת אלקי נשמה. עי' קונ' ענינה של תורת החסידות.
.
עי' לקמן סי' פה ס"ג.
סב.
סיום סי' זה במהדו"ב לא הגיע לידינו, ועי' מהדו"ק שם ס"ג.
סג.
אליה זוטא סי' ד ס"ק יא. אליה רבה שם ס"ק טז. וכ"ה במהדו"ק ס"ה ובסידור שם.
סד.
הרב רבינו יונה ברכות פ"ב (מובא בב"י סי' פה. ט"ז סי' סב). וכ"ה במהדו"ק ובסידור שם. ועי' לקמן סי' פה ס"א וש"נ.
סה.
עולת תמיד ס"ק ב (ממשמעות הזוהר ח"א עב, א). אלי' זוטא ס"ק ב. אלי' רבה ס"ק א. וכ"ה במהדו"ק ס"א.
סו.
בדפוס ראשון: אין לו להרהר ולא אפילו לדבר. וראה מ"מ וציונים.
סז.
עמוס ד, יב.
סח.
שו"ת רשב"א ח"א סי' קנג. שו"ע סי' ד סעיף כג. וכ"ה בסידור ד"ה לפי.
סט.
ובסידור שם: במקומות המכוסים שבגופו שדרכן להיות מכוסים לעולם (עי' לקמן סי' צב ס"ז).
ע.
ראה גם לקמן סי' צב ס"ה.
עב.
רמ"א סי' מז סעיף יג.
עג.
ברכות ס, ב.
עד.
ראה רמב"ם הל' תפלה פ"ג ה"ג. פ"ד ה"א. רא"ש ברכות פ"ט סי' כג.
עה.
ראה לקמן מהדו"ק סי' ד ס"ג.
עו.
מ"א סי' ד סק"א. וכ"ה במהדו"ק ס"ז. וראה גם לקמן סי' מו ס"ב.
עז.
שבת קט, א.
עח.
רש"י יומא עז, ב.
עט.
ט"ז סי' ד ס"ק ד.
פ.
 סעיף ב.
פא.
בהקדמה דף י, ב. פ' וישב קפד, ב. וכ"ה במהדו"ק ס"ז. ובסידור שם. ועי' קובץ העו"ב תשעז ע' 69.
פב.
זהר ח"א נג, ב. סדר היום. אבל לקמן סי' ד ס"ב ובמהדו"ק שם ס"ה־ו לא הובאה חומרה זו. ובסידור שם כ' שאם אין לו מים כו' יזהר בדברים אלו הנזכרים בתלמוד.
פג.
יש שכר ממשמעות הזהר ח"א י, ב (וכן הוא באור הלבנה לזהר שם בשם נ"א). פרי עץ חיים שער הברכות פ"ה בשם זוהר ע"פ לאשר הביא אלוה בידו. ובאשל אברהם סי' ד סעיף א כתב שלא להציב רגליו על הארץ קודם נט"י. וראה לקוטי סיפורים (פרלוב) ע' רפז. קובץ העו"ב תשעה ע' 77.
פד.
תולעת יעקב בשם הזהר (הובא בב"ח סי' ד) ובזהר שלפנינו אינו, אבל באור הלבנה לזח"א י, ב בשם נ"א: דאתחייב לשמיא ... ווי לדא דאתחייב מיתה לשמים (הובא בברכי יוסף סי' א אות א. ושם הובא גם נוסח מכת"י: על דא אתחייב מיתא לשמיא. נעתק בשערי תשובה שם אות ב). של"ה מסכת חולין.
פה.
שבת קט, א. ראה לקמן סי' ד ס"ב.
פו.
ראה לקמן סי' כה סעיף כח [מ"מ וציונים].
פז.
תשובת שב יעקב סי' א (וכ"כ בשאלות הר' מיישטרלין בשו"ת מהרי"ל סימן קמב (הב') (בדפוס האנווא ש"ע) מפירש"י בעירובין נו, א). ובכור שור ברכות ג, א בשם ס' ליקוטי האור, ושכן הוא משמעות הראשית חכמה (דלא כמג"א סק"ד. ראה מחצה"ש. סידור בסדר תיקון חצות).
פח.
אור החמה לזח"ב קצה, ב בשם רמ"ק (הובא בברכי יוסף סי' א אות ה). וראה מ"מ וציונים.
פט.
ראה צפנת פענח לר"י בן המבי"ט פר' בראשית עה"פ ויכל אלקים. משנת חכמים אות תקמב.
צ.
ראה לקו"ת שמע"צ צב, ג. תו"ח שמות שמט, ב. ועי' לקמן סי' תסח ס"י. סי' תצו סעיף ח. וראה שער הכולל פ"א סק"ב. משמרת שלום סי' לב סק"ד. אג"ק ח"ד ע' רמד. ח"ז ע' קסט. כינוס תורה ח"ח ע' סא. קובץ ד"ת (צפת) ח"ג ע' 56. באגרות מלך ע' סו ואילך. קונ' יו"ט שני (לונדון תשנ"ה).
צא.
טור. וב"י. וכ"ה במהדו"ק ס"י. וראה לקו"ש חכ"ו עמ' 59 ואילך אודות שינוי הלשון שביניהם. ואינן בנוסח הסידור, רק פרשת העקידה בלבד.
צב.
המנהיג הל' שבת סי' מד בשם ירושלמי. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 59 בשוה"ג להע' 2. שם ע' 89 הע' 23. וראה מ"מ וציונים.
צג.
במהדו"ק שם כתב טעם נוסף. וראה אג"ק ח"ג ע' רסג.
צד.
וכ"ה במהדו"ק סי"א ואילך. ואינן בנוסח הסידור, רק פרשת התמיד וכו' ואיזהו מקומן (שנתבארו לקמן סי' מח וסי' נ). וראה פסקי הסדור סי' ח.
צה.
של"ה מסכת תענית. מ"א ס"ק ח.
צו.
נדפסו בויניציאה שה ואילך.
צז.
הושע יד, ג.
צח.
 מנחות קי, א. וראה גם הל' ת"ת פ"ב הי"א. תניא קו"א (קנו, סע"ב). וראה לקו"ש ח"ה ע' 834. ח"ז ע' 05. חי"ח ע' 314 בשוה"ג. חל"ב ע' 73.
צט.
 ויקרא ז, לז.
ק.
לחם חמודות פ"ט דברכות ס"ק פד. ועי' מהדו"ק ס"ט.
קא.
שמלה חדשה אות ו.
קב.
קידושין מ, ב.
קג.
 פרק ד ה"ב וה"ד.
קד.
הגהות יש נוחלין אות ט. הועתק בשל"ה מסכת תענית. וראה אג"ק חכ"ד ע' רסח.
קה.
טור ושו"ע סי' א סעיף ו. וכ"ה במהדו"ק סי"ג. סי' מז ס"ט. סי' מח ס"א.
קו.
תבואות שור שם ס"ק יב. ועי' מהדו"ק סי"ד. סי' מח ס"א. אוה"ת (דרושים לחה"ש) ע' קנט. לקו"ש חי"ב ע' 82. חכ"ט ע' 404. פסקי הסידור אות י.
קז.
שמלה חדשה אות י. ובנוסח הסידור הוא אחרי תפלת מוסף. ועי' לקמן סי' מח ס"ב.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email
Start a Discussion
1000 characters remaining