Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Printed from chabad.org
Contact Us
Visit us on Facebook

Mamrim - Chapter 3

Mamrim - Chapter 3

 Email
Show content in:
1

A person who does not acknowledge validity of the Oral Law is not the rebellious elder mentioned in the Torah. Instead, he is one of the heretics and he should be put to death by any person.

א

מי שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה אלא הרי זה בכלל האפיקורוסין [ומיתתו בכל אדם]:

2

Since it has become known that such a person denies the Oral Law, he may be pushed into a pit and may not be helped out. He is like all the rest of the heretics who say that the Torah is not Divine in origin, those who inform on their fellow Jews, and the apostates. All of these are not considered as members of the Jewish people. There is no need for witnesses, a warning, or judges for them to be executed. Instead, whoever kills them performs a great mitzvah and removes an obstacle from people at large.

ב

מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל האפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים [אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול]:

3

To whom does the above apply? To a person who denied the Oral Law consciously, according to his perception of things. He follows after his frivolous thoughts and his capricious heart and denies the Oral Law first, as did Tzadok and Beitus and those who erred in following them.

The children of these errant people and their grandchildren whose parents led them away and they were born among these Karaities and raised according to their conception, they are considered as a children captured and raised by them. Such a child may not be eager to follow the path of mitzvot, for it is as if he was compelled not to. Even if later, he hears that he is Jewish and saw Jews and their faith, he is still considered as one who was compelled against observance, for he was raised according to their mistaken path. This applies to those who we mentioned who follow the erroneous Karaite path of their ancestors. Therefore it is appropriate to motivate them to repent and draw them to the power of the Torah with words of peace.

ג

במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואע"פ ששמע אח"כ [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה:

4

The "rebellious elder" mentioned in the Torah, by contrast, is one of the sages of Israel who has received the tradition from previous sages and who analyzes and issues ruling with regard to the words of Torah as do all the sages of Israel. His rebellion involves an instance when he has a difference of opinion in one of the Torah's laws with the Supreme Sanhedrin and did not accept their views, but instead issued a ruling to act in a different manner. The Torah decreed that he should be executed. He should confess his sin before being executed so that he will be granted a portion in the world to come.

Even though he analyzes and they analyze; he received the tradition and they received the tradition, the Torah granted them deference. Even if the court desires to forgo their honor and allow him to live, they are not allowed so that differences of opinion will not arise within Israel.

ד

אבל זקן ממרא האמור בתורה הוא חכם אחד מחכמי ישראל שיש בידו קבלה ודן ומורה בדברי תורה כמו שידונו ויורו כל חכמי ישראל שבאת לו מחלוקת בדין מן הדינים עם בית דין הגדול ולא חזר לדבריהם אלא חלק עליהם והורה לעשות שלא כהוראתן גזרה עליו תורה מיתה ומתודה ויש לו חלק לעולם הבא אף על פי שהוא דן והן דנים הוא קבל והם קבלו הרי התורה חלקה להם כבוד ואם רצו בית דין למחול על כבודן ולהניחו אינן יכולין כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל:

5

A "rebellious elder" is not liable for execution unless he is a sage, erudite enough to issue halachic judgments who has received semichah from the Sanhedrin and who differs with that court with regard to a matter whose willful violation is punishable by kerait and whose inadvertent violation requires a sin offering or with regard to tefillin. He must direct others to act according to his ruling or act according to his ruling himself, and differ with the Sanhedrin while they hold session in the Chamber of Hewn Stone.

When, by contrast, a student who has not attained a level of erudition that enables him to issue halachic rulings, but, nevertheless, issues a ruling, he is not liable. This is derived from Deuteronomy 17:8 which states: "If a matter of judgment exceeds your grasp...." Implied is that the passage concerns only a scholar who is unable to grasp something which is exceedingly difficult to comprehend.

ה

אין זקן ממרא חייב מיתה עד שיהא חכם שהגיע להוראה סמוך בסנהדרין ויחלוק על בית דין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת או בתפילין ויורה לעשות כהוראתו או יעשה הוא על פי הוראתו ויחלוק עליהן והן יושבין בלשכת הגזית אבל אם היה תלמיד שלא הגיע להוראה והורה לעשות פטור שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט מי שלא יפלא ממנו אלא דבר מופלא:

6

If a sage was an exceedingly great scholar and a member of a court and differed with [the Supreme Sanhedrin] and he returned home and taught others according to his [original] conception, but did not direct them to act accordingly, he is not liable.1 [This is derived from ibid.:12 which] states: “And the person who acts obstinately”; [i.e., the punishment is warranted] not for speaking obstinately, but for issuing a directive for action or for acting oneself.

ו

היה חכם מופלא של בית דין וחלק ושנה ולמד לאחרים כדבריו אבל לא הורה לעשות פטור שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון לא שיאמר בזדון אלא יורה לעשות או יעשה הוא בעצמו:

7

If he found the Supreme Sanhedrin outside their place and rebelled against their ruling, he is not liable. This is derived from ibid.:8 which states: "And you shall arise and ascend to that place," implied is that the place is the cause for capital punishment.

All of the individuals mentioned above who are not executed and anyone who acts in a similar manner, although they are not liable for execution, the Supreme Sanhedrin should place them under a ban of ostracism, separate them from the community, subject them to corporal punishment, and prevent them from teaching their interpretation of the matter.

ז

מצאן חוץ למקומן והמרה עליהן פטור שנאמר וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם לו מיתה וכל אלו וכיוצא בהן שהן פטורין מן המיתה יש לבית דין הגדול לנדותם ולהפרישן ולהכותן ולמנען מללמד כפי מה שיראה להן שהדבר צריך לכך:

8

How is the law applying to a rebellious elder adjudicated? When a matter is undecided because of its difficulty and a sage who is erudite enough to issue rulings whether with regard to a matter which he arrived at through his own reasoning or which he received from his teachers. He and the sages who differ with him ascend to Jerusalem and come to the court which holds sessions at the entrance to the Temple Mount.

The court tells them: "This is the law." If the elder listens and accepts the ruling, it is desirable. If not, they all go to the court which holds sessions at the entrance to the Temple Courtyard. They also say: "This is the law." If the elder listens and accepts the ruling, they go their ways. If not, they all go to the Supreme Sanhedrin in the Chamber of Hewn Stone from which the Torah emanates to the entire Jewish people, as Deuteronomy 17:10 states: "From that place which God has chosen." The Supreme Sanhedrin tell them: "This is the law" and the all depart.

If the elder returns to his city and continues to interpret the law as he did previously and teaches this interpretation to others, he is not liable. If he gave a directive for action or acted according to his conception himself, he is liable for execution. There is no need for a warning. Even if he offers a rationale to explain his conduct, we do not heed him. Instead, once witnesses come and testify that he acted according to his own directive or that he directed others to perform a deed, we sentence him to death in his local court. We take hold of him and bring him from that place to Jerusalem. For we do not execute him in the presence of his local court, nor in the presence of the Supreme Sanhedrin who left Jerusalem, but instead, bring him to the Supreme Sanhedrin in Jerusalem. Until the next pilgrimage festival, he is kept under watch. During the pilgrimage festival, he is executed by strangulation, as implied by ibid.:13: "And all Israel shall hear and become fearful." This indicates that his execution must be announced.

There are four transgressors whose execution must be announced publicly: a rebellious elder, lying witnesses, a person who entices others to worship idols, and a wayward and rebellious son. For with regard to all of them, the Torah states: "so that they will hear and become afraid."

ח

וכיצד דנין זקן ממרא בעת שיפלא דבר ויורה בו חכם המגיע להוראה בין בדבר שיראה בעיניו בין בדבר שקבל מרבותיו הרי הוא והחולקין עמו עולין לירושלים ובאין לבית דין שעל פתח הר הבית אומרים להן בית דין כך הוא הדין אם שמע וקבל מוטב ואם לאו באין כולן לבית דין שעל פתח העזרה ואומרים להם גם הם כך הוא הדין אם קבלו ילכו להן ואם לאו כולן באין לבית דין הגדול ללשכת הגזית שמשם תורה יוצאת לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה' ובית דין אומר להם כך הוא הדין ויוצאין כולן חזר זה החכם לעירו ושנה ולמד כדרך שהוא למוד הרי זה פטור הורה לעשות או שעשה כהוראתו חייב מיתה ואינו צריך התראה אפילו נתן טעם לדבריו אין שומעין לו אלא כיון שבאו עדים שעשה כהוראתו או שהורה לאחרים לעשות גומרין דינו למיתה בבית דין שבעירו ותופסין אותו ומעלין אותו משם לירושלים ואין ממיתין אותו בבית דין שבעירו ולא בבית דין הגדול שיצא חוץ לירושלים אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים ועד הרגל משמרין אותו וחונקין אותו ברגל שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו מכלל שצריך הכרזה וארבעה צריכין הכרזה זקן ממרא ועדים זוממין והמסית ובן סורר ומורה שהרי בכולן נאמר ישמעו וייראו:

Footnotes
1.
The classic example of this principle is Akkavya ben Mahallel who received four teachings from his teachers which - though they represented the majority views at that time - were not accepted by the majority of the Sages in the following generation. Akkavya refused to change his conception of these laws, and yet, in deference to the majority, did not issue rulings for action according to his conception. Moreover, before his passing, he advised his son to accept the ruling of the majority (Ediot 5:6-7; Sanhedrin 88a)
Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
© Copyright, all rights reserved. If you enjoyed this article, we encourage you to distribute it further, provided that you comply with Chabad.org's copyright policy.
 Email