1

It is a positive commandment to count sets of seven years1 and to sanctify the fiftieth year,2 as [Leviticus 25:8-10] states: "And you shall count seven years for yourselves... and you shall sanctify the fiftieth year." These two mitzvot are entrusted to the High Court3 alone.4

א

מצות עשה לספור שבע שבע שנים ולקדש שנת החמשים שנאמר וספרת לך שבע שבתות שנים וגו' וקדשתם את שנת החמשים ושתי מצות אלו מסורין לבית דין הגדול בלבד:

2

When did the counting begin? After the fourteen years following the entry into Eretz [Yisrael]. [This is derived from Leviticus 25:3]: "Six years shall you sow your field and six years shall you trim your vineyard." [Implied is that] each person must recognize his [portion of the] land. [The people] took seven years to conquer the land and seven years to divide it.5 Thus the counting began after the 2503rd year after the creation, from Rosh HaShanah,6 after the conjunction [of the sun and the moon before the creation] of Adam, which was in the second year of the creation.7 They declared the [two thousand,] five hundred, and tenth year after the creation which was the 21st year after the entry into Eretz Yisrael as the Sabbatical year. They counted seven Sabbatical years and then sanctified the fiftieth year which was the 64th year after they entered Eretz [Yisrael].

ב

ומאימתי התחילו למנות מאחר ארבע עשרה שנה משנכנסו לארץ שנאמר שש שנים תזרע שדך ושש [שנים תזמור כרמך עד שיהיה כל אחד מכיר את ארצו ושבע שנים עשו] בכבוש הארץ ושבע שנים בחילוק נמצאת אומר בשנת שלש וחמש מאות ואלפים ליצירה מר"ה מאחר מולד אדם הראשון שהיא שנה שניה ליצירה התחילו למנות ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה שהיא שנת אחת ועשרים משנכנסו לארץ שמטה ומנו שבע שמטות וקדשו שנת החמשים שהיא שנת ארבע וששים משנכנסו לארץ:

3

The Jewish people counted 17 Jubilee years8 from the time they entered [Eretz Yisrael] until they departed.9 The year they departed, when the Temple was destroyed the first time, was the year following the Sabbatical year and the 36th year in the Jubilee cycle. For the First Temple stood for 410 years. When it was destroyed, this reckoning ceased.

After it ceased, the land remained desolate for seventy years.10 Then the Second Temple was built and it stood for 420 years. In the seventh year after it was built, Ezra ascended [to Eretz Yisrael]. This is referred to as the second entry.11 From this year, they began another reckoning. They designated the thirteenth year of the Second Temple as the Sabbatical year12 and counted seven Sabbatical years and sanctified the fiftieth year. Although the Jubilee year was not observed in [the era of] the Second Temple,13 they would count it in order to sanctify the Sabbatical years.

ג

שבעה עשר יובלים מנו ישראל משנכנסו לארץ ועד שיצאו ושנה שיצאו בה שחרב הבית בראשונה מוצאי שביעית היתה ושנת שש ושלשים ביובל היתה שארבע מאות שנה ועשר שנים עמד בית ראשון כיון שחרב הבית בטל מנין זה משבטלה נשארה הארץ חרבה שבעים שנה ונבנה בית שני וארבע מאות ועשרים שנה עמד ובשנה השביעית מבניינו עלה עזרא והיא הביאה השנייה ומשנה זו התחילו למנות מנין אחר ועשו שנת י"ג לבנין בית שני שמטה ומנו שבע שמטות וקדשו שנת החמשים אעפ"י שלא היתה שם יובל בבית שני מונין היו אותו כדי לקדש שמיטות

4

It follows that the year in which the [Second] Temple was destroyed, [more precisely, the year] beginning from Tishrei that was approximately two months after the destruction14 - for the reckoning of Sabbatical and Jubilee years begins in Tishrei - was the year following the Sabbatical year. It was the fifteenth year of the ninth Jubilee cycle.15

According to this reckoning, this year which is the 1107 year after the destruction, which is the 1487th year according to the reckoning of legal documents,16 which is 4936th year after the creation,17 is a Sabbatical year and it is the 21st year of the Jubilee cycle.18

ד

נמצאת למד שהשנה שחרב בה הבית באחרונה שתחלתה מתשרי שאחר החרבן כשני חדשים שהרי מתשרי הוא המנין לשמיטים וליובלות אותה השנה מוצאי שביעית היתה ושנת ט"ו מן היובל התשיעי היתה ולפי חשבון זה שנה זו שהיא שנת אלף ומאה ושבע לחרבן שהיא שנת שמנים ושבעה ואלף וארבע מאות למנין שטרות שהיא שנת שש ושלשים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה היא שנת שמיטה והיא שנת אחת ועשרים מן היובל:

5

Nevertheless, all of the Geonim have said that they have received a tradition, transferred from teacher to student that in the seventy years between the destruction of the First Temple and the building of the Second Temple, they counted only Sabbatical years, not the Jubilee year. Similarly, after the destruction of the Second Temple, they did not count the fiftieth year. Instead, they counted only sets of seven from the beginning of the year of the destruction. [This interpretation] is also apparent from the Talmud in Avodah Zarah.19 This reckoning is a received tradition.

ה

אבל כל הגאונים אמרו שמסורת היא בידיהם איש מפי איש שלא מנו באותן השבעים שנה שבין חרבן בית ראשון ובנין בית שני אלא שמטות בלבד בלא יובל וכן משחרב באחרונה לא מנו שנת החמשים אלא שבע שבע בלבד מתחלת שנת החרבן וכן עולה בגמרא ע"ז חשבון זה שהוא קבלה:

6

[The reckoning of] the Sabbatical year is well-known and renowned among the Geonim and the people of Eretz Yisrael. None of them make any reckoning except according to the years of the destruction.20 According to this reckoning, this year which is the 1107th year after the destruction is the year following the Sabbatical year.21

We rely on this tradition and we rule according to it22 with regard to the tithes,23the Sabbatical year, and the nullification of debts, for the received tradition and deed24 are great pillars in establishing [Halachic] rulings and it is appropriate to rely on them.

ו

ושנת השמטה ידועה היא ומפורסמת אצל הגאונים ואנשי א"י וכולן לא מנו אלא לשני חורבן משליכין אותן שבע שבע ולפי חשבון זה תהי שנה זו שהיא שנת שבע ומאה ואלף לחרבן מוצאי שביעית ועל זה אנו סומכין וכפי החשבון זה אנו מורין לענין מעשרות ושביעית והשמטת כספים שהקבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה ובהן ראוי להתלות:

7

The Jubilee year is not counted in the set of Sabbatical years.25 Instead, the 49th year is a Sabbatical year and the fiftieth year is a Jubilee year. Then the 51st year is the first of the six years of the [next] Sabbatical cycle. This is true of every Jubilee year.

ז

שנת יובל אינה עולה ממנין שני השבוע אלא שנת תשע וארבעים שמטה ושנת חמשים יובל ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל:

8

From the time the tribes of Reuven and Gad and half the tribe of Menasheh were exiled,26 [the observance] of the Jubilee year ceased, as [implied by Leviticus 25:10]: "You shall proclaim freedom throughout the land to all of its inhabitants." [One can infer that this commandment applies only] when all of its inhabitants are dwelling within it. [Moreover,] they may not be intermingled, one tribe with another, but rather each tribe is dwelling in its appropriate place.27

When the Jubilee is observed in Eretz [Yisrael], it should also be observed in the Diaspora,28 as [implied by the phrase used in the above verse:] "It is the Jubilee," [i.e.,] in every place. [This applies] whether the Temple is standing or whether the Temple is not standing.29

ח

משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה בטלו היובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולין יושבים כתקנן בזמן שהיובל [נוהג בארץ] נוהג בחו"ל שנאמר יובל היא בכל מקום בין בפני הבית בין שלא בפני הבית:

9

When [the laws of] the Jubilee year are observed, the laws of a Hebrew servant are observed,30 as are the laws of homes in a walled city, the laws of a field given as a dedication offering, and the laws of ancestral fields.31 We accept [a gentile as] a resident alien32 and the Sabbatical year is observed in Eretz [Yisrael] and debts are nullified in all places according to Scriptural Law. In the era when the Jubilee year is not observed, none of these mitzvot are observed except the Sabbatical year in Eretz [Yisrael] according to Rabbinic Law and also the nullification of debts in all places according to Rabbinic Law, as we explained.33

ט

ובזמן שהיובל נוהג נוהג דין עבד עברי ודין בתי ערי חומה ודין שדה חרמים ודין שדה אחוזה ומקבלין גר תושב ונוהגת שביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מן התורה ובזמן שאין היובל [נוהג] אינו נוהג אחד מכל אלו חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכ"מ מדבריהם כמו שביארנו:

10

It is a positive commandment to sound the shofar on the tenth of Tishrei34in the Jubilee year.35 This mitzvah is entrusted to the [High] Court first,36 as [Leviticus 25:9] states: "You shall sound a shofar blast. Each and every individual is also obligated to sound the shofar, as [the verse] continues: "and you shall sound the shofar."37

We sound nine shofar blasts in the same way as we sound them on Rosh HaShanah.38 We sound the shofar throughout the boundaries of [Eretz] Yisrael.39

י

מצות עשה לתקוע בשופר בעשירי לתשרי בשנת היובל ומצוה זו מסורה לבית דין תחלה (שנאמר והעברת שופר תרועה) וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע שנאמר תעבירו שופר ותוקעין בשופר תשע כדרך שתוקעין בר"ה ומעבירין שופר בכל גבול ישראל:

11

[The requirements] of shofar used for the Jubilee and Rosh HaShanah are the same in all matters.40 Both on Rosh HaShanah and in the Jubilee the tekiyot are sounded except in the Jubilee year, they are sounded41both in the court that sanctifies the new moon42 and in a court that does not sanctify the moon.43 [Moreover,] for the entire time the court is in session, every individual is obligated to sound [the shofar even] outside the presence of the court.

יא

שופר של יובל ושל ראש השנה אחד הוא לכל דבר ואחד ראש השנה ואחד היובל לתקיעות אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקדשו בו את החדש בין בב"ד שלא קדשו בו את החדש וכל יחיד ויחיד חייב לתקוע כל זמן שבית דין יושבין ושלא בפני בית דין:

12

When Rosh HaShanah falls on the Sabbath, by contrast, [the shofar] would be sounded only in a court that sanctified the new moon. Every individual may sound [the shofar] only in the presence of the court.44

יב

ובר"ה שחל להיות בשבת לא היו תוקעין אלא בבית דין שקדשו בו את החדש ואין כל יחיד ויחיד תוקע אלא בפני בית דין:

13

[The observance of] three matters are of critical importance with regard to the Jubilee year:45 the sounding of the shofar,46 the release of servants,47and the return of fields to their owners.48 This is referred to as "the release of land."

יג

שלשה דברים מעכבין ביובל תקיעה ושלוח עבדים והחזקת שדות לבעליהן וזו היא שמיטת קרקע:

14

From Rosh HaShanah49 until Yom Kippur, servants would not be released to their homes,50 nor would they be subjugated to their masters,51 nor would the fields return to their [original] owners.52 Instead, the servants would eat, drink, and rejoice, with crowns on their heads. When Yom Kippur arrives and the shofar is sounded in the court, the servants are released to their homes and the fields are returned to their owners.

יד

מר"ה עד יוה"כ לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא מתשעבדין לאדוניהן ולא השדות חוזרות לבעליהן אלא עבדים אוכלין ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם כיון שהגיע יום הכפורים תקעו ב"ד בשופר נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן:

15

With regard to the land being allowed to rest, the laws of the Jubilee year are the same of those of the Sabbatical year. Whatever agricultural labors53 are forbidden54 in the Sabbatical year are forbidden in the Jubilee year. Whatever is permitted in the Sabbatical year is permitted in the Jubilee. Whenever the performance of a labor is punishable by lashes in the Sabbatical year,55 it is punishable by lashes in the Jubilee year. [Similarly,] the laws governing the eating,56 sale,57 and removal58 of the produce of the Jubilee year are the same as those governing the produce of the Sabbatical year in all respects.

טו

דין היובל בשביתת הארץ ודין השמטה אחד הוא לכל דבר כל שאסור בשביעית מעבודת הארץ אסור בשנת יובל וכל שמותר בשביעית מותר ביובל ומלאכות שלוקין עליהן בשביעית לוקין עליהן ביובל ודין פירות שנת יובל באכילה ובמכירה ובביעור כדין פירות שביעית לכל דבר:

16

The Sabbatical year has an added dimension lacking in the Jubilee, for debts are nullified in the Sabbatical year,59 and they are not nullified in the Jubilee. The Jubilee year has an added dimension lacking in the Sabbatical year, for in the Jubilee, servants are released and land is released. This refers to the laws regarding the sale of land in the Torah.60 This is a positive commandment,61 as [Leviticus 25:24] states: "You shall grant redemption to the land.

The Jubilee year releases land at its beginning,62 while the Sabbatical year does not release debts until its conclusion, as explained.63

טז

יתירה שביעית על היובל שהשביעית משמטת כספים ולא יובל ויותר יובל על השביעית שהיובל מוציא עבדים ומשמיט קרקע וזהו דין מכירת שדות האמורות בתורה והיא מצות עשה שנאמר גאולה תתנו לארץ יובל משמיט קרקע בתחלתו ושביעית אינה משמטת כספים אלא בסופה כמו שבארנו: