Contact Us
Shabbat, 24 Tishrei 5778 / October 14, 2017

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Bereishit 

 Email
Video & Audio Classes
Featured Content
Select a portion:
Show content in:

Genesis Chapter 5

25And Methuselah lived a hundred and eighty seven years, and he begot Lamech.   כהוַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח שֶׁ֧בַע וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד אֶת־לָֽמֶךְ:
26And Methuselah lived after he had begotten Lamech, seven hundred and eighty two years, and he begot sons and daughters.   כווַיְחִ֣י מְתוּשֶׁ֗לַח אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־לֶ֔מֶךְ שְׁתַּ֤יִם וּשְׁמוֹנִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
27And all the days of Methuselah were nine hundred and sixty nine years, and he died.   כזוַיִּֽהְיוּ֙ כָּל־יְמֵ֣י מְתוּשֶׁ֔לַח תֵּ֤שַׁע וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת:
28And Lamech lived a hundred and eighty two years, and he begot a son.   כחוַֽיְחִי־לֶ֕מֶךְ שְׁתַּ֧יִם וּשְׁמֹנִ֛ים שָׁנָ֖ה וּמְאַ֣ת שָׁנָ֑ה וַיּ֖וֹלֶד בֵּֽן:
and he begot a son: Heb. בֵּן, from whom the world was built (נִבְנָה). - [from Tanchuma Bereishith 11]   ויולד בן: שממנו נבנה העולם:
29And he named him Noah, saying, "This one will give us rest from our work and from the toil of our hands from the ground, which the Lord has cursed."   כטוַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֞ה יְנַֽחֲמֵ֤נוּ מִמַּֽעֲשֵׂ֨נוּ֙ וּמֵֽעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרֲרָ֖הּ יְהֹוָֽה:
This one will give us rest: Heb. יְנַחֲמֵנוּ. He will give us rest (יָנַח מִמֶּנּוּ) from the toil of our hands. Before Noah came, they did not have plowshares, and he prepared [these tools] for them. And the land was producing thorns and thistles when they sowed wheat, because of the curse of the first man (Adam), but in Noah’s time, it [the curse] subsided. This is the meaning of יְנַחֲמֵנוּ. If you do not explain it that way, however (but from the root (נחם), the sense of the word does not fit the name, [נֹחַ], and you would have to name him Menachem. — [See Gen. Rabbah 25:2] [i.e., If we explain the word according to its apparent meaning, “this one will console us,” the child should have been called Menachem, the consoler.]   זה ינחמנו: ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה, וזהו ינחמנו, ינח ממנו. ואם לא תפרשהו כך, אין טעם הלשון נופל על השם, ואתה צריך לקרות שמו מנחם:  
30And Lamech lived after he had begotten Noah, five hundred and ninety five years, and he begot sons and daughters.   לוַֽיְחִי־לֶ֗מֶךְ אַֽחֲרֵי֙ הֽוֹלִיד֣וֹ אֶת־נֹ֔חַ חָמֵ֤שׁ וְתִשְׁעִים֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמֵ֥שׁ מֵאֹ֖ת שָׁנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד בָּנִ֖ים וּבָנֽוֹת:
31And all the days of Lamech were seven hundred and seventy seven years, and he died.   לאוַֽיְהִי֙ כָּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת:
32And Noah was five hundred years old, and Noah begot Shem, Ham, and Japheth.   לבוַֽיְהִי־נֹ֕חַ בֶּן־חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיּ֣וֹלֶד נֹ֔חַ אֶת־שֵׁ֖ם אֶת־חָ֥ם וְאֶת־יָֽפֶת:
five hundred years old: Said Rabbi Judan: What is the reason that all the generations begot children at [the age of approximately] one hundred years and this one [Noah, had children] at [the age of] five hundred years? Said the Holy One, blessed be He, “If they [his children] are wicked, they will perish in the [flood] water, and it will be bad for this righteous man, and if they are righteous, I will have to burden him with making many arks.” He closed his fountain, and he did not beget [children] until the age of five hundred years, so that Japheth, his eldest son, should not be liable for punishment before the Flood, as it is written (Isa. 65:20):“For the youth who is one hundred years old shall die.” [This means: at the age when he] will be liable for punishment in the future, and so it was before the giving of the Torah. — [from Gen. Rabbah 26:2]   בן חמש מאות שנה: אמר רבי יודן מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות, אמר הקב"ה אם רשעים הם יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה, כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב (ישעיה סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות, וראוי לעונש לעתיד, וכן לפני מתן תורה:
Shem, Ham, and Japheth: Now was not Japheth the eldest? [i.e., Why is he mentioned last?] But first you talk about the one who was righteous, born circumcised, and from whom Abraham was descended, etc. — [from Gen. Rabbah 26:3]   את שם ואת חם ואת יפת: והלא יפת הוא הגדול, אלא בתחלה אתה דורש את שם שהוא צדיק, ונולד כשהוא מהול, ושאברהם יצא ממנו וכו':

Genesis Chapter 6

1And it came to pass when man commenced to multiply upon the face of the earth, and daughters were born to them.   אוַֽיְהִי֙ כִּֽי־הֵחֵ֣ל הָֽאָדָ֔ם לָרֹ֖ב עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וּבָנ֖וֹת יֻלְּד֥וּ לָהֶֽם:
2That the sons of the nobles saw the daughters of man when they were beautifying themselves, and they took for themselves wives from whomever they chose.   בוַיִּרְא֤וּ בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ:
the sons of the nobles: Heb. בְּנֵי הָאֱלֹהִים, the sons of the princes (Targumim) and the judges (Gen. Rabbah 26:5). Another explanation: בְּנֵי הָאֱלֹהִים are the princes who go as messengers of the Omnipresent. They too mingled with them (Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 22). Every אֱלֹהִים in Scripture is an expression of authority, and the following proves it (Exod. 4:16): “And you shall be to him as a lord (לֵאלֹהִים)”; (ibid. 7:1): “See, I have made you a lord (אֶלֹהִים).”   בני הא-להים: בני השרים והשופטים. (דבר אחר בני הא-להים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום, אף הם היו מתערבים בהם). כל א-להים שבמקרא לשון מרות, וזה יוכיח (שמות ד טז) ואתה תהיה לו לא-להים, (שם ז א) ראה נתתיך א-להים:
when they were beautifying themselves: Heb., טֹבֹת. Said Rabbi Judan: It is written טבת [i.e., instead of טובות. Thus it can be read טָבַת, meaning to beautify.] When they would beautify her, adorned to enter the nuptial canopy, a noble would enter and have relations with her first (Gen. Rabbah 26:5).   כי טבת הנה: אמר רבי יודן טבת כתיב, כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה, היה גדול נכנס ובועלה תחלה:
from whomever they chose: Even a married woman, even males and animals (Gen. Rabbah ad loc.).   מכל אשר בחרו: אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה:
3And the Lord said, "Let My spirit not quarrel forever concerning man, because he is also flesh, and his days shall be a hundred and twenty years."   גוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא־יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגָּ֖ם ה֣וּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה:
Let My spirit not quarrel forever: Let My spirit not complain and quarrel because of man.   לא ידון רוחי באדם: לא יתרעם ויריב רוחי עלי בשביל האדם:
forever: for a long time. Behold My spirit is quarreling within Me whether to destroy or to have mercy. Let this quarrel in My spirit not endure forever, i.e., for a long time.   לעולם: לאורך ימים, הנה רוחי נדון בקרבי אם להשחית ואם לרחם, לא יהיה מדון זה ברוחי לעולם, כלומר לאורך ימים:
because he is also flesh: Heb. בְּשַׁגָּם, like בְּשֶׁגַּם, i.e., because this is also in him that he is [only] flesh, and nevertheless, he does not subordinate himself before Me. What if he were fire or a hard substance? [i.e., How much greater would his insubordination be!] Similar to this, (Jud. 5:7): “Until I Deborah arose (שַׁקַּמְתִּי)”, as if it were written שֶׁקַּמְתִּי, and similarly, (ibid. 6:17): “that You (שָׁאַתָּה) are speaking with me,” as if it were written שֶׁאַתָּה. So too, בְּשַׁגָּם is like בְּשֶׁגַּם.   בשגם הוא בשר: כמו בשגם, כלומר בשביל שגם זאת בו שהוא בשר, ואף על פי כן אינו נכנע לפני, ומה אם יהיה אש או דבר קשה, כיוצא בו (שופטים ה ז) עד שקמתי דבורה, כמו שקמתי. וכן (שם ו יז) שאתה מדבר עמי, כמו שאתה, אף בשגם כמו בשגם:
and his days shall be: Until a hundred and twenty years I will delay My wrath towards them, but if they do not repent, I will bring a flood upon them. Now if you ask: from the time that Japheth was born until the Flood are only a hundred years, [I will answer that] there is no [sequence of] earlier and later events in the Torah. This decree had already been issued twenty years before Noah begot children, and so we find in Seder Olam (ch. 28). There are many Aggadic midrashim on the words לֹא יָדוֹן, but this is its clear, simple explanation.   והיו ימיו וגו': עד מאה ועשרים שנה אאריך להם אפי ואם לא ישובו אביא עליהם מבול. ואם תאמר משנולד יפת עד המבול אינו אלא מאה שנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה, כבר היתה הגזירה גזורה עשרים שנה קודם שהוליד נח תולדות, וכן מצינו בסדר עולם (פרק כח). יש מדרשי אגדה רבים בלא ידון, אבל זה הוא צחצוח פשוטו:
4The Nephilim were on the earth in those days, and also afterward, when the sons of the nobles would come to the daughters of man, and they would bear for them; they are the mighty men, who were of old, the men of renown.   דהַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָ֘רֶץ֘ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי־כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם:
The Nephilim: [They were called נְפִילִים because they fell (נָפְלוּ) and caused the world to fall (הִפִּילוּ) (Gen. Rabbah 26:7), and in the Hebrew language it means giants (Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 22 and Targum Jonathan).   הנפלים: על שם שנפלו והפילו את העולם, ובלשון עברית לשון ענקים הוא:
in those days: in the days of the generation of Enosh and the children of Cain.   בימים ההם: בימי דור אנוש ובני קין:
and also afterward: Although they had seen the destruction of the generation of Enosh, when the ocean rose up and inundated a third of the world, the generation of the Flood did not humble themselves to learn from them. — [from Mechilta Yithro, Massechta Bachodesh 6; Sifrei Ekev 743]   וגם אחרי כן: אף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם, לא נכנע דור המבול ללמוד מהם:
when…would come: They [the mothers] would bear giants like them [the fathers]. — [from Gen. Rabbah 26:7]   אשר יבאו: היו יולדות ענקים כמותם:
mighty men: to rebel against the Omnipresent. — [Yelammednu, Batei Midrashoth, p. 148]   הגבורים: למרוד במקום:
the men of renown: Heb. אַנְשֵׁי הַשֵּׁם Those who were called by name: Irad, Mechujael, Methushael, who were so named because of their destruction, for they were wiped out (מְחוּיָאֵל from נִמּוֹחוּ) and uprooted; (מְתוּשָׁאֵל from הֻתָּשׁוּ). Another explanation: men of desolation (שִׁמָּמוֹן), who made the world desolate. — [from Gen. Rabbah 26:7]   אנשי השם: אותן שנקבו בשמות עירד, מחויאל, מתושאל, שנקראו על שם אבדן שנמוחו והותשו. דבר אחר אנשי שממון, ששממו את העולם:
5And the Lord saw that the evil of man was great in the earth, and every imagination of his heart was only evil all the time.   הוַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם:
6And the Lord regretted that He had made man upon the earth, and He became grieved in His heart.   ווַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ:
And the Lord regretted that He had made: Heb. וַיִנָּחֶם. It was a consolation to Him that He had created him [man] of the earthly beings, for had he been one of the heavenly beings, he would have caused them to rebel. [This appears in Genesis Rabbah (27:40).   וינחם ה' כי עשה: נחמה היתה לפניו שבראו בתחתונים, שאלו היה מן העליונים היה ממרידן:
and He became grieved: [I.e.,] man [became grieved],   ויתעצב: האדם:
in His heart: [the heart] of the Omnipresent. It entered the thought of God to cause him [man] grief. This is the translation of Onkelos [i.e., Onkelos supports the view that וַיִּתְעַצֵּב refers to man]. Another explanation of וַיִּנָּחֶם: The thought of the Omnipresent turned from the standard of clemency to the standard of justice. It entered His thoughts to reconsider what to do with man, whom He had made upon the earth. And similarly, every expression of נִחוּם in Scripture is an expression of reconsidering what to do. [For example] (Num. 23:19): “Nor the son of man that He should change His mind (וְיִתְנֶחָם)”; (Deut. 32:36): “And concerning His servants He will change His mind (יִתְנֶחָם)”; (Exod. 32:14): “And the Lord changed His intent concerning the evil (וַיִּנָּחֶם)”; (I Sam. 15:11): “I regret (נִחַמְתִּי) that I made [Saul] king.” These are all an expression of having second thoughts.   אל לבו: של מקום, עלה במחשבתו של מקום להעציבו, זהו תרגום אונקלוס. דבר אחר וינחם, נהפכה מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין, עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ, וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות (במדבר כג יט) ובן אדם ויתנחם, (דברים לב לו) ועל עבדיו יתנחם, (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה, (שמואל א' טו יא) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם:
and He became grieved: Heb. וַיִּתְעַצֵּב, He mourned over the destruction of His handiwork [i.e., according to this second view, וַיִּתְעַצֵּב refers to God], like (II Sam. 19:3): “The king is saddened (נֶעֱצַב) over his son.” This I wrote to refute the heretics: A gentile asked Rabbi Joshua ben Korchah, “Do you not admit that the Holy One, blessed be He, foresees the future?” He [Rabbi Joshua] replied to him, “Yes.” He retorted, “But it is written: and He became grieved in His heart!” He [Rabbi Joshua] replied, “Was a son ever born to you?” “Yes,” he [the gentile] replied. “And what did you do?” he [Rabbi Joshua] asked. He replied, “I rejoiced and made everyone rejoice.” “But did you not know that he was destined to die?” he asked. He [the gentile] replied, “At the time of joy, joy; at the time of mourning, mourning.” He [Rabbi Joshua] said to him, “So is it with the work of the Holy One, blessed be He; even though it was revealed before Him that they would ultimately sin, and He would destroy them, He did not refrain from creating them, for the sake of the righteous men who were destined to arise from them.” - [from Gen. Rabbah 27:4]   ויתעצב אל לבו: נתאבל על אבדן מעשה ידיו, כמו (ש"ב יט ג) נעצב המלך על בנו. וזו כתבתי לתשובת המינים, גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד, אמר לו הן. אמר לו והא כתיב ויתעצב אל לבו, אמר לו נולד לך בן זכר מימיך, אמר לו הן. אמר לו ומה עשית, אמר לו שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו ולא היית יודע שסופו למות, אמר לו בשעת חדותא חדותא, בשעת אבלא אבלא. אמר לו כך מעשה הקב"ה, אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם:
7And the Lord said, "I will blot out man, whom I created, from upon the face of the earth, from man to cattle to creeping thing, to the fowl of the heavens, for I regret that I made them."   זוַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֨ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם:
And the Lord said,"I will blot out man: He is dust, and I will bring water upon him, and I will blot him out. Therefore, the expression מִחוּי is used. — [from Tan. Buber, Noah 4]   ויאמר ה' אמחה את האדם: הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מחוי:
from man to cattle: They too corrupted their way (Gen. Rabbah 28:8). Another explanation: Everything was created for man’s sake, and since he will be annihilated, what need is there for these [the animals]? (Sanh. 108a).   מאדם עד בהמה: אף הם השחיתו דרכם. דבר אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו:
for I regret that I made them: I am thinking what to do about having made them.   כי נחמתי כי עשיתים: חשבתי מה לעשות להם על אשר עשיתים:
8But Noah found favor in the eyes of the Lord.   חוְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email