Contact Us
Friday, 14 Cheshvan 5778 / November 3, 2017

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Vayeira 

 Email
Video & Audio Classes
Featured Content
Select a portion:
Show content in:

Genesis Chapter 21

22Now it came to pass at that time, that Abimelech and Phicol his general said to Abraham, saying, "God is with you in all that you do.   כבוַֽיְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ אֶל־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֑ר אֱלֹהִ֣ים עִמְּךָ֔ בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה:
God is with you: Because they saw that he had come out of the region of Sodom unscathed, and that he had fought with the kings and they fell into his hand, and that his wife was remembered [with a child] in his old age. — [from Gen. Rabbah 54:2]   א-להים עמך: לפי שראו שיצא משכונת סדום לשלום, ועם המלכים נלחם ונפלו בידו, ונפקדה אשתו לזקוניו:
23And now, swear to me here by God, that you will not lie to me or to my son or to my grandson; according to the kindness that I have done with you, you shall do with me, and with the land wherein you have sojourned."   כגוְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֨בְעָה לִּ֤י בֵֽאלֹהִים֙ הֵ֔נָּה אִם־תִּשְׁקֹ֣ר לִ֔י וּלְנִינִ֖י וּלְנֶכְדִּ֑י כַּחֶ֜סֶד אֲשֶׁר־עָשִׂ֤יתִי עִמְּךָ֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה עִמָּדִ֔י וְעִם־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־גַּ֥רְתָּה בָּֽהּ:
or to my son or to my grandson: Thus far is a father’s compassion for his son. — [from Gen. Rabbah 54:2]   ולניני ולנכדי: עד כאן רחמי האב על הבן:
according to the kindness that I have done with you, you shall do with me: when I said to you (above 20:15):“Here is my land before you.” - [from Gen. Rabbah 54:2]   כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי: שאמרתי לך (לעיל כ טו) הנה ארצי לפניך:
24And Abraham said, "I will swear."   כדוַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם אָֽנֹכִ֖י אִשָּׁבֵֽעַ:
25And Abraham contended with Abimelech about the well of water that the servants of Abimelech had forcibly seized.   כהוְהוֹכִ֥חַ אַבְרָהָ֖ם אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל־אֹדוֹת֙ בְּאֵ֣ר הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֥ר גָּֽזְל֖וּ עַבְדֵ֥י אֲבִימֶֽלֶךְ:
And Abraham contended with Abimelech: Heb. הוֹכִיח ַאֶת. He disputed with him concerning this. — [from Targum Jonathan]   והוכח: נתוכח עמו על כך:   
26And Abimelech said, "I do not know who did this thing, neither did you tell me, nor did I hear [of it] until today. "   כווַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי מִ֥י עָשָׂ֖ה אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וְגַם־אַתָּ֞ה לֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֗י וְגַ֧ם אָֽנֹכִ֛י לֹ֥א שָׁמַ֖עְתִּי בִּלְתִּ֥י הַיּֽוֹם:
27And Abraham took flocks and cattle, and gave them to Abimelech, and they both formed a covenant.   כזוַיִּקַּ֤ח אַבְרָהָם֙ צֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַיִּתֵּ֖ן לַֽאֲבִימֶ֑לֶךְ וַיִּכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם בְּרִֽית:
28And Abraham placed seven ewe lambs by themselves.   כחוַיַּצֵּ֣ב אַבְרָהָ֗ם אֶת־שֶׁ֛בַע כִּבְשׂ֥ת הַצֹּ֖אן לְבַדְּהֶֽן:
29And Abimelech said to Abraham, "What are these seven ewe lambs, which you have placed by themselves?"   כטוַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה הֵ֗נָּה שֶׁ֤בַע כְּבָשׂת֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר הִצַּ֖בְתָּ לְבַדָּֽנָה:
30And he said, "For these seven ewe lambs you shall take from my hand, in order that it be to me for a witness that I dug this well."   לוַיֹּ֕אמֶר כִּ֚י אֶת־שֶׁ֣בַע כְּבָשׂ֔ת תִּקַּ֖ח מִיָּדִ֑י בַּֽעֲבוּר֙ תִּֽהְיֶה־לִּ֣י לְעֵדָ֔ה כִּ֥י חָפַ֖רְתִּי אֶת־הַבְּאֵ֥ר הַזֹּֽאת:
in order that it be to me: [In order that] this [be for me].   בעבור תהיה לי: זאת:
for a witness: Heb. לְעֵדָה, an expression of testimony in the feminine form, like (below 31:52):“and the monument is a witness (וְעֵדָה).”   לעדה: לשון עדות של נקבה, כמו (להלן לא נב) ועדה המצבה:
that I dug this well: Abimelech’s shepherds were contending about it and saying,“ We dug it.” They agreed among themselves that whoever would appear beside the well and the water would rise toward him-it [the well] was his. And they [the waters] rose toward Abraham.   כי חפרתי את הבאר: מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא, ועלו לקראת אברהם:  
31Therefore, he named that place Beer sheba, for there they both swore.   לאעַל־כֵּ֗ן קָרָ֛א לַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֛י שָׁ֥ם נִשְׁבְּע֖וּ שְׁנֵיהֶֽם:
32And they formed a covenant in Beer-sheba, and Abimelech and Phicol his general arose, and they returned to the land of the Philistines.   לבוַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיָּ֣קָם אֲבִימֶ֗לֶךְ וּפִיכֹל֙ שַׂר־צְבָא֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ אֶל־אֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּֽים:
33And he planted an eishel in Beer-Sheba, and he called there in the name of the Lord, the God of the world.   לגוַיִּטַּ֥ע אֵ֖שֶׁל בִּבְאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיִּ֨קְרָא־שָׁ֔ם בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה אֵ֥ל עוֹלָֽם:
an eishel: Heb. אֵשֶׁל [There is a dispute between] Rav and Samuel. One says that it was an orchard from which to bring fruits for the guests at the meal, and one says that it was an inn for lodging, in which there were all sorts of fruits. We find the expression of planting (נְטִיעָה) used in conjunction with tents, as it is written (Dan. 11:45):“And he will pitch (וְיִטַע) his palatial tents.” - [from Sotah 10a, Gen. Rabbah 54:6]   אשל: רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות. ומצינו לשון נטיעה באהלים, שנאמר (דניאל יא מה) ויטע אהלי אפדנו:
and he called there, etc: By means of that “eishel” , the name of the Holy One, blessed be He, was called “God of the whole world.” After they would eat and drink, he would say to them, “Bless the One of Whose [food] you have eaten. Do you think that you have eaten of my [food]? [You have eaten of the food] of the One Who spoke and the world came into being!” - [from Sotah 10a, Gen. Rabbah 54:6]   ויקרא שם וגו': על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם:
34And Abraham dwelt in the land of the Philistines for many days.   לדוַיָּ֧גָר אַבְרָהָ֛ם בְּאֶ֥רֶץ פְּלִשְׁתִּ֖ים יָמִ֥ים רַבִּֽים:
for many days: more than those in Hebron. In Hebron he spent twenty-five years, and here twenty-six. For he was seventy-five years old when he left Haran. That year, (above 13:18): “and he came, and he dwelt in the plain of Mamre [in Hebron].” For we do not find prior to this that he settled anywhere but there, for everywhere, he was a wayfarer, camping and continually traveling, as it is stated (ibid. 12:6): “And Abram passed” ; (ibid. verse 8): “And he moved from there” ; (ibid. verse 10): “And there was a famine in the land, and Abram descended to Egypt.” In Egypt he spent only three months, because Pharaoh sent him away. Immediately, (ibid. 13:3): “And he went on his journeys” until (ibid. verse 18): “and he came, and he dwelt in the plain of Mamre, which is in Hebron.” There he dwelt until Sodom was overturned. Immediately, (ibid. 20:1): “Abraham traveled from there,” because of the disgrace caused by Lot, and he came to the land of the Philistines. He was ninety-nine years old, for on the third day of his circumcision, the angels came to him. This totals twenty-five years [from the year he left his father’s house and settled in Hebron until he came to the land of the Philistines]. It is written here [that he lived in the land of the Philistines]“many days” [meaning] more than the preceding [days in Hebron]. Scripture does not come to obscure but to clarify, for if they [the days in the land of the Philistines] exceeded [the days in Hebron] by two years or more, it would have stated so plainly. You must conclude that they did not exceed them by more than one year, hence twenty-six years [in the land of the Philistines]. He immediately left there and returned to Hebron, and that year preceded the binding of Isaac by twelve years. So it is explained in Seder Olam (ch. 1).   ימים רבים: מרובים על של חברון, בחברון עשה עשרים וחמש שנה וכאן עשרים ושש. שהרי בן שבעים וחמש שנה היה בצאתו מחרן, אותה שנה (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא, שלא מצינו קודם לכן שנתיישב אלא שם, שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך, שנאמר (שם יב ו) ויעבור אברם, (שם ח) ויעתק משם, (שם י) ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה, ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים שהרי שלחו פרעה, מיד (שם יג ג) וילך למסעיו, עד (לעיל יג יח) ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, שם ישב עד שנהפכה סדום, מיד (שם כ א) ויסע משם אברהם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים, ובן תשעים ותשע שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי עשרים וחמש שנה וכאן כתיב ימים רבים, מרובים על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ואם היו מרובים עליהם שתי שנים או יותר היה מפרשם, ועל כרחך אינם יתירים יותר משנה הרי עשרים ושש שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון, ואותה שנה קדמה לפני עקידתו של יצחק שתים עשרה שנים, כך שנויה בסדר עולם (פרק א):
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email