Contact Us
Tuesday, 11 Cheshvan 5778 / October 31, 2017

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Vayeira 

 Email
Video & Audio Classes
Featured Content
Select a portion:
Show content in:

Genesis Chapter 19

1And the two angels came to Sodom in the evening, and Lot was sitting in the gate of Sodom, and Lot saw and arose toward them, and he prostrated himself on his face to the ground.   אוַ֠יָּבֹ֠אוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֨מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט ישֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־סְדֹ֑ם וַיַּרְא־לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
the…angels: But elsewhere (18:2) Scripture calls them men! When the Shechinah was with them, it calls them men. Another explanation: In connection with Abraham, whose power was great, and the angels were as frequently with him as men, it calls them men, but in connection with Lot, it calls them angels. — [from Gen. Rabbah 52; Tan. Buber, Vayera 20]   המלאכים: ולהלן קראם אנשים, כשהיתה שכינה עמהם קראם אנשים. דבר אחר אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים קראם אנשים, ואצל לוט קראם מלאכים:
in the evening: Now did the angels tarry so long from Hebron to Sodom? But they were angels of mercy, and they were waiting, perhaps Abraham would succeed in his defense for them [the cities]. — [from Gen. Rabbah 50:1]   בערב: וכי כל כך שהו המלאכים מחברון לסדום, אלא מלאכי רחמים היו, וממתינים שמא יוכל אברהם ללמד עליהם סניגוריא:
and Lot was sitting in the gate of Sodom: [The word יֹשֵׁב is written without a“vav” so that it can be read יָשַׁב “he sat,” in the past tense]. On that very day, they had appointed him judge over them. — [from Gen. Rabbah 50:3]   ולוט ישב בשער סדום: ישב כתיב אותו היום מינוהו שופט עליהם:
and Lot saw: From Abraham’s house he learned to look for wayfarers. — [from Tan. Buber, Vayera 15]   וירא לוט וגו': מבית אברהם למד לחזור על האורחים:
2And he said, "Behold now my lords, please turn to your servant's house and stay overnight and wash your feet, and you shall arise early and go on your way." And they said, "No, but we will stay overnight in the street."   בוַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּֽא־אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֨ינוּ֙ וְרַֽחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַֽהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין:
Behold now, my lords: “ Behold you are now lords to me since you have passed beside me.” Another explanation: “Behold now you must pay heed to these wicked men, that they should not recognize you,” and this is sound advice.   הנה נא א-דני: הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. דבר אחר הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם. וזו היא עצה נכונה:
please turn: Take a circuitous path to my house, in a roundabout way, that they should not recognize that you are entering there. That is why it says: “turn.” (Gen. Rabbah 50:4).   סורו נא: עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון, שלא יכירו שאתם נכנסין שם לכך נאמר סורו, בבראשית רבה (נ ז):
and stay overnight and wash your feet: Now is it customary for people to first stay overnight and afterwards to wash? Moreover, Abraham said to them first, “and wash your feet!” But so did Lot say (i.e., he reasoned), “If, when the people of Sodom come, they will see that they have already washed their feet, they will invent false accusations against me and say, ‘Two or three days have already passed since they came to your house, and you did not let us know!’” Therefore, he said, “It is better that they remain here with the dust on their feet, so that they should appear as though they had just arrived now.” Therefore he said, “Stay overnight” first and afterwards, “wash.” - [from Gen. Rabbah 50:4]   ולינו ורחצו רגליכם: וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ, ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה (יח ד) ורחצו רגליכם. אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו, לפיכך אמר לינו תחלה ואחר כך רחצו:
And they said, “No…”: But to Abraham they said,“So shall you do…” From here [we learn] that one may refuse an offer by a person of lesser importance, but should not refuse an offer by a great man (Gen. Rabbah 50:4).   ויאמרו לא: לאברהם אמרו (יח ה) כן תעשה, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול:
but we will stay overnight in the street: Heb. כִּי. This כִּי is used to mean “but,” for they said, “We will not turn in to your house, but we will stay overnight in the street of the city.”   כי ברחוב נלין: הרי כי משמש בלשון אלא, שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין:
3And he urged them strongly, and they turned in to him, and came into his house, and he made them a feast, and he baked unleavened cakes, and they ate.   גוַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:
and they turned in to him: They took a circuitous path toward his house. — [from Gen. Rabbah 50:4]   ויסרו אליו: עקמו את הדרך לצד ביתו:
and he baked unleavened cakes: It was Passover.   ומצות אפה: פסח היה:
4When they had not yet retired, and the people of the city, the people of Sodom, surrounded the house, both young and old, the entire populace from every end[of the city].   דטֶ֘רֶם֘ יִשְׁכָּ֒בוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־זָקֵ֑ן כָּל־הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה:
When they had not yet retired, the people of the city, the people of Sodom: It is interpreted in Gen. Rabbah (50:5) as follows: When they had not yet retired, the people of the city were the topic of conversation of the angels, for they were asking Lot about their character and their deeds, and he told them that most of them were wicked. While they were still speaking about them, “And the people of the city,” etc. The simple meaning of the verse, however, is: “and the people of the city, people of wickedness, surrounded the house.” Because they were wicked, they are called people of Sodom, as Scripture states (above 13:13): “And the people of Sodom were very evil and sinful…”   טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום: כך נדרש בבראשית רבה (נ ה) טרם ישכבו ואנשי העיר היו בפיהם של מלאכים, שהיו שואלים ללוט מה טיבם ומעשיהם, והוא אומר להם רובם רשעים. עודם מדברים בהם ואנשי סדום וגו'. ופשוטו של מקרא ואנשי העיר, אנשי רשע, נסבו על הבית. על שהיו רשעים נקראים אנשי סדום, כמו שאמר הכתוב (יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים:
the entire populace from every end: From one end of the city to the other, for not one of them protested, because there was not even one righteous man among them. — [from Gen. Rabbah 50:5]   כל העם מקצה: מקצה העיר עד הקצה, שאין אחד מהם מוחה בידם, שאפילו צדיק אחד אין בהם:
5And they called to Lot and said to him, "Where are the men who came to you tonight? Bring them out to us, and let us be intimate with them."   הוַיִּקְרְא֤וּ אֶל־לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הֽוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵֽדְעָ֖ה אֹתָֽם:
and let us be intimate with them: homosexually, as in (verse 8):“who were not intimate with a man.” - [from Gen. Rabbah 55:5]   ונדעה אתם: במשכב זכר, כמו (פסוק ח) אשר לא ידעו איש:  
6And Lot came out to them to the entrance, and he shut the door behind him.   ווַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַֽחֲרָֽיו:
7And he said, "My brethren, please do not do evil.   זוַיֹּאמַ֑ר אַל־נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ:
8Behold now I have two daughters who were not intimate with a man. I will bring them out to you, and do to them as you see fit; only to these men do nothing, because they have come under the shadow of my roof."   חהִנֵּה־נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹא־יָֽדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַֽעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי:
these: Heb. הָאֵל, like הָאֵלֶּה. [from Targumim]   האל: כמו האלה:
because they have come: Heb. כִּי עַל כֵּן. Do this favor in my honor, because they have come into the shade of my roof [lit. my beam]. The Targum renders: בִּטְלֵל שָׁרִיתִי, in the shade of my beam. The Targum of קוֹרָה, beam, is שָׁרוּתָא.   כי על כן באו: כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי, תרגום בטלל שרותי, תרגום של קורה שרותא:
9But they said, "Back away." And they said, "This one came to sojourn, and he is judging! Now, we will deal even worse with you than with them." And they pressed hard upon the man Lot, and they drew near to break the door.   טוַיֹּֽאמְר֣וּ | גֶּשׁ־הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָֽאֶחָ֤ד בָּֽא־לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת:
But they said, “Back away.”: Heb. גֶּשׁ הָלְאָה, “Get yourself away over there”; i.e.,“Draw near to the sides and distance yourself from us.” And similarly every [instance of] הָלְאָה in Scripture is an expression of distancing, as in (Num. 17:2) “Scatter away (הָלְאָה)”; (I Sam. 20:22, 37) “Behold, the arrows are beyond you (וָהָלְאָה).” Thus, גֶּשׁ הָלְאָה, means “Back away,” in Old French: trete de nos, go away from us. This is a word of rebuke, as if to say. “We don’t care about you,” and similar to it is (Isa. 65:5) “Keep (קְרַב) to yourself; do not come near me”; and so (ibid. 49:20): “Move aside (גְּשָׁה) so that I may dwell,” meaning, “Draw aside for my sake so that I will dwell beside you.” [The Sodomites were saying as follows]: “You intercede for the wayfarers? How dare you?!” In response to what he said to them about his daughters, they said to him, “Go away,” a mild expression, but in response to what he said in defense of the wayfarers, they said, “This one has come to sojourn.” You are the only stranger among us, for you have come to sojourn here, “and he is judging,” [meaning] and you have become our chastiser!?   ויאמרו גש הלאה: קרב להלאה, כלומר התקרב לצדדין והתרחק ממנו, וכן כל הלאה שבמקרא לשון רחוק, כמו (במדבר יז ב) זרה הלאה, (ש"א כ כב) הנה החצי ממך והלאה. גש הלאה המשך להלן, בלשון לע"ז טרי"י טי"י ד"י נו"ש [משוך את עצמך ממנו], ודבר נזיפה הוא לומר אין אנו חוששין לך, ודומה לו (ישעיה סה ה) קרב אליך אל תגש בי, וכן (ישעיה מט כ) גשה לי ואשבה, המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך. אתה מליץ על האורחין, איך מלאך לבך. על שאמר להם על הבנות, אמרו לו גש הלאה, לשון נחת, ועל שהיה מליץ על האורחים אמרו האחד בא לגור, אדם נכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור, וישפוט שפוט ונעשית מוכיח אותנו:
the door: Heb. הַדֶּלֶת. The door, which swings to lock and to open.   הדלת: דלת הסובבת לנעול ולפתוח:
10And the men stretched forth their hands, and they brought Lot to them to the house, and they shut the door.   יוַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ:
11And the men who were at the entrance of the house they struck with blindness, both small and great, and they toiled in vain to find the entrance.   יאוְאֶת־הָֽאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח:
the entrance: That is the space through which they enter and exit.   פתח: הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין:
with blindness: Heb. בַּסַּנְוֵרִים, a plague of blindness. — [from Pirkei d’Rabbi Eliezer, ch. 25]   בסנורים: מכת עורון:
both small and great: (Gen. Rabbah 50:8) The young ones started to sin first, as it is said (above verse 4): “both young and old”; therefore, the punishment began with them.   מקטן ועד גדול: הקטנים התחילו בעבירה תחלה, שנאמר (פסוק ד) מנער ועד זקן, לפיכך התחילה הפורענות מהם:
12And the men said to Lot, "Whom else do you have here? A son-in-law, your sons, and your daughters, and whomever you have in the city, take out of the place.   יבוַיֹּֽאמְר֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־הַמָּקֽוֹם:
Whom else do you have here?: The simple meaning of the verse is: Whom else do you have in this city besides your wife and your daughters who are at home?   עוד מי לך פה: פשוטו של מקרא מי לך עוד בעיר הזאת חוץ מאשתך ובנותיך שבבית:
A son-in-law, your sons, and your daughters: If you have a son-in-law or sons and daughters, take them out of this place.   חתן ובניך ובנותיך: אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום:
your sons: The sons of your married daughters. According to the Midrash Aggadah (Gen. Rabbah 50:5) the interpretation of עֹד is: “Still, after they have committed such a disgraceful deed, do you still have an excuse to defend them?” For the whole night he [Lot] was speaking in their favor. This may be read עֹד מִי לְךָ פֶּה: Do you still have a mouth? (i.e., Do you still have anything to say to justify them?)   ובניך: בני בנותיך הנשואות. ומדרש אגדה עוד מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון פה ללמד סניגוריא עליהם, שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות, קרי ביה מי לך פה:
13For we are destroying this place, because their cry has become great before the Lord, and the Lord has sent us to destroy it."   יגכִּֽי־מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּי־גָֽדְלָ֤ה צַֽעֲקָתָם֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהֹוָ֖ה לְשַֽׁחֲתָֽהּ:
14So Lot went forth and spoke to his sons-in-law, the suitors of his daughters, and he said, "Arise, go forth from this place, for the Lord is destroying the city," but he seemed like a comedian in the eyes of his sons-in-law.   ידוַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר | אֶל־חֲתָנָ֣יו | לֹֽקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־מַשְׁחִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶת־הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו:
his sons-in-law: He had two married daughters in the city.   חתניו: שתי בנות נשואות היו לו בעיר:
the suitors of his daughters: to whom those in the house were betrothed. — [from Gen. Rabbah 50:9]   לוקחי בנותיו: שאותן שבבית היו ארוסות להם:
15And as the dawn rose, the angels pressed Lot, saying, "Get up, take your wife and your two daughters who are here, lest you perish because of the iniquity of the city."   טווּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶת־אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲוֹ֥ן הָעִֽיר:
pressed: Heb. וַיָאִיצוּ, as the Targum renders: “and they pressed” [meaning] “they rushed him.”   ויאיצו: כתרגומו ודחיקו, מהרוהו:
who are here: who are ready at hand in the house for you to save them. There is also a midrashic explanation, but this is the proper way to explain the verse.   הנמצאות: המזומנות לך בבית להצילם. ומדרש אגדה יש, וזה ישובו של מקרא:
perish: You will be destroyed. [The verse] “until all the generation expires” (Deut. 2:14) is rendered by Targum as,“until the entire generation perished.”   תספה: תהיה כלה. (דברים ב יד) עד תום כל הדור, מתורגם עד דסף כל דרא:
16But he tarried, and the men took hold of his hand and his wife's hand, and the hand of his two daughters, out of the Lord's pity for him, and they took him out and placed him outside the city.   טזוַיִּתְמַהְמָ֓הּ | וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָ֣דוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר:
But he tarried: in order to save his possessions. — [from Gen. Rabbah 50:11]   ויתמהמה: כדי להציל את ממונו:
took hold: Heb. וַיַחִזִיקוּ [in the plural form] (Gen. Rabbah 50:11). One of them was an emissary to save him and his companion was to overturn Sodom; therefore, it is stated: “and he said: Flee…,” and it is not stated, “and they said.”   ויחזיקו: אחד מהם היה שליח להצילו, וחבירו להפוך את סדום, לכך נאמר (פסוק יז) ויאמר המלט, ולא נאמר ויאמרו:
17And it came to pass, when they took them outside, that he said, "Flee for your life, do not look behind you, and do not stand in the entire plain. Flee to the mountain, lest you perish."   יזוַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל־תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל־הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־תִּסָּפֶֽה:
Flee for your life: Let it suffice for you to save lives. Do not worry about possessions. — [from Tosefta Sanh. 14:1]   המלט על נפשך: דייך להציל נפשות, אל תחוס על הממון:
do not look behind you: You dealt wickedly together with them, but in Abraham’s merit you are saved. You do not deserve to see their punishment while you are being saved. — [from obscure midrashic source]   אל תביט אחריך: אתה הרשעת עמהם, ובזכות אברהם אתה ניצול, אינך כדאי לראות בפורענותם ואתה ניצול:
in the entire plain: the plain of the Jordan.   בכל הככר: ככר הירדן:
Flee to the mountain: Flee to Abraham, who dwells on the mountain, as it is said (above 12:8): “And he moved from there to the mountain.” And even now, he was dwelling there, as it is said (above 13:3): “until the place where his tent had previously been.” And although it says (ibid. verse 18): “And Abram pitched his tents, etc.,” he had many tents, and they extended until Hebron.   ההרה המלט: אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר לעיל (יב ח) ויעתק משם ההרה. ואף עכשיו היה יושב שם, שנאמר (יג ג) אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, ואף על פי שכתוב (שם יח) ויאהל אברם וגו', אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון:
Flee: Heb. הִמָּלֵט. An expression of slipping away, and so is every [instance of] הַמְלָטָה in Scripture, asmuzer in Old French, to escape, slip away. And so (Isa. 66:7): “She delivered (וְהִמְלִיטָה) a male child,” meaning that the fetus was released from the womb; (Ps. 124:7): “escaped (נִמְלְטָה) like a bird”; (Isa. 46:2): “they could not deliver (מַלֵּט) the burden,” i.e., to release the burden of the excrement in their orifices.   המלט: לשון השמטה, וכן כל המלטה שבמקרא אישמוציי"ר [להינצל] בלע"ז וכן (ישעיה סו ז) והמליטה זכר, שנשמט העובר מן הרחם, (תהלים קכד ז) כצפור נמלטה, (ישעיה מו ב) ולא יכלו מלט משא, להשמיט משא הרעי שבנקביהם:
18And Lot said to them, "Please, do not, O Lord.   יחוַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־נָ֖א אֲדֹנָֽי:
“Please do not, O Lord”: Our Sages said (Shev. 35b) that this name is holy (referring to God), because it is stated in its context (verse 19): “to sustain my soul,” referring to He Who has the power to cause to die and to cause to live. And the Targum [similarly] renders: Please now, my Lord.   אל נא א-דני: רבותינו אמרו שם זה קדש, שנאמר בו להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות. ותרגומו בבעו כען ה':
Please, do not: Do not tell me to flee to the mountain.   אל נא: אל נא תאמר אלי להמלט ההרה:
Please: Heb. נָא, an expression of request.   נא: לשון בקשה:
19Behold now, Your servant has found favor in Your eyes, and You have increased Your kindness, which You have done with me, to sustain my soul. But I cannot flee to the mountain, lest the evil overtake me, and I die.   יטהִנֵּה־נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶ֒יךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי:
lest the evil overtake me: When I was among the people of Sodom, the Holy One, blessed be He, saw my deeds and the deeds of the people of the city, and I appeared righteous and worthy of being saved. But when I shall come alongside a righteous man, I shall be considered a wicked man. And so did the woman of Zarephath say to Elijah (I Kings 17: 18): “Have you come to me to cause my sins to be remembered?” Before you came to me, the Holy One, blessed be He, would see my deeds and the deeds of my people, and I was a righteous woman among them, but since you have come to me, compared to your deeds, I am wicked. — [from Gen. Rabbah 50:11]   פן תדבקני הרעה: כשהייתי אצל אנשי סדום היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי בני העיר, והייתי נראה צדיק וכדאי להנצל, וכשאבא אצל צדיק אני כרשע. וכן אמרה הצרפית לאליהו (מ"א יז יח) כי באת אלי להזכיר את עוני, עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשי עמי ואני צדקת ביניהם, ומשבאת אצלי לפי מעשיך אני רשעה:
20Behold now, this city is near to flee there, and it is small. Let me please flee there. Is it not small? And my soul will survive."   כהִנֵּה־נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּֽלְטָ֨ה נָ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי:
this city is near: (Shab. ch. 1, 10b) Its settlement is near [in time], meaning that it was recently settled. Therefore, its measure is not yet full. And how recently was it settled? From the Generation of the Dispersion, when the people commenced to disperse, and they started to settle, each one in his place, and that took place in the year of Peleg’s death. And from then until now, there were 52 years, for Peleg died when Abraham was 48 years old. How so? Peleg lived after he had begotten Reu, 209 years (above 11:19). Subtract from them 32 [years] when Serug was born, and 30 years from [the birth of] Serug until Nahor was born, totaling 62 years. And from [the birth of] Nahor until Terah was born were 29 years, totaling 91 years. And from then until Abraham was born were 70 years, totaling 161 years. Add 48 years to them, and the total is 209 years, and that was the year of the Dispersion. (See above 10:25). When Sodom was destroyed, Abraham was 99 years old. Hence, from the Generation of the Dispersion until now were 52 years. The settlement of Zoar took place after the settlement of Sodom and its companions by one year. That is the meaning of“Let me please (נָא) flee there.” נָא has the numerical value of 51.   העיר הזאת קרובה: קרובה ישיבתה נתיישבה מקרוב, לפיכך לא נתמלאה סאתה עדיין. ומה היא קריבתה, מדור הפלגה שנתפלגו האנשים והתחילו להתישב איש איש במקומו, והיא היתה בשנת מות פלג, ומשם ועד כאן חמשים ושתים שנה, שפלג מת בשנת ארבעים ושמונה לאברהם. כיצד, פלג חי (לעיל יא יט) אחרי הולידו את רעו מאתים ותשע שנה, צא מהם שלשים ושתים כשנולד שרוג, ומשרוג עד שנולד נחור שלשים, הרי ששים ושתים, ומנחור עד שנולד תרח עשרים ותשע, הרי תשעים ואחת, ומשם עד שנולד אברהם שבעים, הרי מאה ששים ואחת, תן להם ארבעים ושמונה הרי מאתים ותשע, ואותה שנה היתה שנת הפלגה, וכשנחרבה סדום היה אברהם בן תשעים ותשע שנה, הרי מדור הפלגה עד כאן חמשים ושתים שנה, וצוער איחרה ישיבתה אחרי ישיבת סדום וחברותיה שנה אחת, הוא שנאמר אמלטה נא, נא בגימטריא חמשים ואחת:
Is it not small?: Are not its iniquities few? Therefore, you can leave it alone.   הלא מצער היא: והלא עונותיה מועטין, ויכול אתה להניחה:
And my soul will survive: therein. This is its midrashic interpretation. But the simple meaning is [as follows]: It is a small city with a small population. You do not have to care if you spare it and my soul survives therein. — [from Targum Onkelos]   ותחי נפשי: בה, זה מדרשו. ופשוטו של מקרא הלא עיר קטנה היא, ואנשים בה מעט, אין לך להקפיד אם תניחנה ותחי נפשי בה:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion:
 Email