Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us
Friday, 8 Tevet 5777 / January 6, 2017

Chumash with Rashi

Chumash with Rashi

Parshat Vayigash 

Video & Audio Classes
Featured Content
Select a portion:
Show content in:

Genesis Chapter 46

28He sent Judah ahead of him to Joseph, to direct him to Goshen, and they came to the land of Goshen.   כחוְאֶת־יְהוּדָ֞ה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף לְהוֹרֹ֥ת לְפָנָ֖יו גּ֑שְׁנָה וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה גּֽשֶׁן:
to direct him: Heb. לְהוֹרֹת לְפָנָיו, as the Targum renders (לְפַנָאָה קֳדָמוֹהִי), to clear a place for him and to show him how to settle in it.   להורות לפניו: כתרגומו, לפנות לו מקום ולהורות האיך יתיישב בה:
him: [Lit., ahead of him.] Before he would arrive there. The Aggadic interpretation of [לְהוֹרֹת] is [that there should be teaching]: to establish for him a house of study, from which teaching would emanate. [From Tanchuma Vayigash 11]   לפניו: קודם שיגיע לשם. ומדרש אגדה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה:
29And Joseph harnessed his chariot, and he went up to meet Israel his father, to Goshen, and he appeared to him, and he fell on his neck, and he wept on his neck for a long time.   כטוַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד:
And Joseph harnessed his chariot: He personally harnessed the horses to the chariot to hasten to honor his father. [From Mechilta, Beshallach section 1]   ויאסור יוסף מרכבתו: הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה להזדרז לכבוד אביו:
and he appeared to him: Joseph presented himself to his father.   וירא אליו: יוסף נראה אל אביו:
and he wept on his neck for a long time: Heb. עוֹד וַיֵב‏ְ, an expression of profuse weeping, and likewise, “For He will not place additional [guilt] on a man” (Job 34:23), an expression of profusion. He (God) does not place upon him additional accusations over [and above] his sins. Here too he wept greatly and continuously, more than was usual. Jacob, however, neither fell on Joseph’s neck nor kissed him. Our Sages said that he was reciting the Shema. [From Derech Eretz Zuta 1:10, ed. Hager, p. 62; quoted in Bereishith Zuta ; Yichusei Tannaim va’Amoraim , p. 180, Teshuvoth Hageonim, ch. 45]   ויבך על צואריו עוד: לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד כג) כי לא על איש ישים עוד, לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו, אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע:
30And Israel said to Joseph, "I will die this time, since I have seen your face, that you are still alive."   לוַיֹּ֧אמֶר יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־יוֹסֵ֖ף אָמ֣וּתָה הַפָּ֑עַם אַֽחֲרֵי֙ רְאוֹתִ֣י אֶת־פָּנֶ֔יךָ כִּ֥י עֽוֹדְךָ֖ חָֽי:
I will die this time: Its simple meaning is as the Targum renders. [If I should die this time, I would be consoled.] Its midrashic interpretation is, however: I thought that I would die two deaths, in this world and in the next world, because the Shechinah had left me, and I thought that the Holy One, blessed be He, would hold me responsible for your death. Now that you are still alive, I will die but once. [From Tanchuma Vayigash 9]   אמותה הפעם: פשוטו כתרגומו, ומדרשו סבור הייתי למות שתי מיתות בעולם הזה ובעולם הבא, שנסתלקה שכינה ממני, והייתי אומר שיתבעני הקב"ה מיתתך, עכשיו שעודך חי לא אמות אלא פעם אחת:
31Joseph said to his brothers and to his father's household, "I will go up and tell Pharaoh, and I will say to him, 'My brothers and my father's household who were in the land of Canaan have come to me.   לאוַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ וְאֶל־בֵּ֣ית אָבִ֔יו אֶֽעֱלֶ֖ה וְאַגִּ֣ידָה לְפַרְעֹ֑ה וְאֹֽמְרָ֣ה אֵלָ֔יו אַחַ֧י וּבֵֽית־אָבִ֛י אֲשֶׁ֥ר בְּאֶֽרֶץ־כְּנַ֖עַן בָּ֥אוּ אֵלָֽי:
and I will say to him: , ‘My brothers, etc.’-and I will further say to him, ‘The men are shepherds, etc.’   ואמרה אליו אחי וגו': ועוד אומר לו (פסוק לב) והאנשים רועי צאן וגו':  (לד)
32The men are shepherds, for they were [always] owners of livestock, and their flocks and their cattle and all they have they have brought.'   לבוְהָֽאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ:
33And if it comes to pass that Pharaoh calls you and asks, 'What is your occupation?'   לגוְהָיָ֕ה כִּֽי־יִקְרָ֥א לָכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה וְאָמַ֖ר מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶֽם:
34You shall say, 'Your servants have been owners of livestock from our youth until now, both we and our ancestors,' so that you may dwell in the land of Goshen, because all shepherds are abhorrent to the Egyptians."   לדוַֽאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֨יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּֽעֲב֗וּר תֵּֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן כִּי־תֽוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן:
so that you may dwell in the land of Goshen: which you need, for it is a land of pasture, and when you tell him that you are not skilled at any other work, he will send you away from him and settle you there.   בעבור תשבו בארץ גשן: והיא צריכה לכם שהיא ארץ מרעה, וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאין במלאכה אחרת ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם:
are abhorrent to the Egyptians: Because they (the sheep) are their gods.   כי תועבת מצרים כל רעה צאן: לפי שהם להם אלהות:

Genesis Chapter 47

1Joseph came and told Pharaoh, and he said, "My father and my brothers and their flocks and their cattle and all that is theirs, have come from the land of Canaan, and behold, they are in the land of Goshen."   אוַיָּבֹ֣א יוֹסֵף֘ וַיַּגֵּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיֹּ֗אמֶר אָבִ֨י וְאַחַ֜י וְצֹאנָ֤ם וּבְקָרָם֙ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם בָּ֖אוּ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְהִנָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ גּֽשֶׁן:
2And from among his brothers he took five men, and he presented them before Pharaoh.   בוּמִקְצֵ֣ה אֶחָ֔יו לָקַ֖ח חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֑ים וַיַּצִּגֵ֖ם לִפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
And from among his brothers: From the most inferior of them in regards to physical strength, [i.e., those] who did not appear strong, for if he [Pharaoh] recognized them as being strong, he would make them his warriors. They are the following: Reuben, Simeon, Levi, Issachar, and Benjamin, those whose names Moses did not double when he blessed them (Deut. 33), but the names of the strong ones he doubled, [as follows:] “And this is for Judah…Hear, O Lord, the voice of Judah” (Deut. 33:7). “And regarding Gad he said, ‘Blessed be He Who granted space to Gad’ ” (ibid. 20). “And regarding Naphtali he said, ‘Naphtali’s wishes shall be well satisfied’ ” (ibid. 23). “And regarding Dan, he said, ‘Dan is a young lion’ ” (ibid. 22). And so on for Zebulun (ibid. 18), and for Asher (ibid. 24). This is a quotation from Genesis Rabbah (95:4), which is the Aggadah of Eretz Israel. In our Babylonian Talmud, however, we find that those whose names Moses doubled were the weak ones, and it was they whom he brought before Pharaoh. As for Judah (the sixth one), whose name was doubled, however, it was not doubled because of weakness, but there is a[nother] reason for it, as is stated in Baba Kamma (92a). In the Baraitha of Sifrei , in “Vezoth Haberachah” (354) we learn as in our Talmud. [I.e., the Sifrei identifies the five brothers as does the Talmud, namely that the five brothers were Gad, Naphtali, Dan, Zebulun, and Asher.]   ומקצה אחיו: מן הפחותים שבהם לגבורה שאין נראים גבורים, שאם יראה אותם גבורים יעשה אותם אנשי מלחמתו. ואלה הם ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין, אותם שלא כפל משה שמותם כשברכם, אבל שמות הגבורים כפל (דברים לג ז) וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה, (דברים לג כ) ולגד אמר ברוך מרחיב גד, (שם כג) ולנפתלי אמר נפתלי, (שם כב) ולדן אמר דן, (שם יח) וכן לזבולן, (שם כד) וכן לאשר. זהו לשון בראשית רבה (צה ד) שהיא אגדת ארץ ישראל. אבל בתלמוד בבלית שלנו מצינו שאותם שכפל משה שמותם הם החלשים ואותן הביא לפני פרעה, ויהודה שהוכפל שמו לא הוכפל משום חלשות, אלא טעם יש בדבר כדאיתא בבבא קמא (צב א), ובברייתא דספרי שנינו בה בוזאת הברכה (ספרי שנד) כמו תלמוד שלנו: 
3And Pharaoh said to his brothers, "What is your occupation?" And they said to Pharaoh, "Your servants are shepherds, both we and our forefathers."   גוַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־אֶחָ֖יו מַה־מַּֽעֲשֵׂיכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה רֹעֵ֥ה צֹאן֙ עֲבָדֶ֔יךָ גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבוֹתֵֽינוּ:
4And they said to Pharaoh, "We have come to sojourn in the land, for your servants' flocks have no pasture, for the famine is severe in the land of Canaan. Now, please let your servants dwell in the land of Goshen."   דוַיֹּֽאמְר֣וּ אֶל־פַּרְעֹ֗ה לָג֣וּר בָּאָ֘רֶץ֘ בָּ֒אנוּ֒ כִּי־אֵ֣ין מִרְעֶ֗ה לַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לַֽעֲבָדֶ֔יךָ כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְעַתָּ֛ה יֵֽשְׁבוּ־נָ֥א עֲבָדֶ֖יךָ בְּאֶ֥רֶץ גּֽשֶׁן:
5And Pharaoh spoke to Joseph, saying, "Your father and your brothers have come to you.   הוַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה אֶל־יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר אָבִ֥יךָ וְאַחֶ֖יךָ בָּ֥אוּ אֵלֶֽיךָ:
6The land of Egypt is [open] before you; in the best of the land settle your father and your brothers. Let them dwell in the land of Goshen, and if you know that there are capable men among them, make them livestock officers over what is mine."   ואֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ לְפָנֶ֣יךָ הִ֔וא בְּמֵיטַ֣ב הָאָ֔רֶץ הוֹשֵׁ֥ב אֶת־אָבִ֖יךָ וְאֶת־אַחֶ֑יךָ יֵֽשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן וְאִם־יָדַ֗עְתָּ וְיֶשׁ־בָּם֙ אַנְשֵׁי־חַ֔יִל וְשַׂמְתָּ֛ם שָׂרֵ֥י מִקְנֶ֖ה עַל־אֲשֶׁר־לִֽי:
capable men: Skillful in their occupation of pasturing sheep.   אנשי חיל: בקיאין באומנותן לרעות צאן:
over what is mine: Over my flocks.   על אשר לי: על צאן שלי:
7So Joseph brought his father Jacob and stood him before Pharaoh, and Jacob greeted Pharaoh.   זוַיָּבֵ֤א יוֹסֵף֙ אֶת־יַֽעֲקֹ֣ב אָבִ֔יו וַיַּֽעֲמִדֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְבָ֥רֶךְ יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹֽה:
and Jacob greeted: Heb. וַיְבָר‏ֶ. This is a greeting, as is customary for all who occasionally present themselves before monarchs, saluder in Old French. [From Tanchuma Nasso 26]   ויברך יעקב: היא שאילת שלום כדרך כל הנראים לפני המלכים לפרקים, שלודי"ר בלע"ז [לשאול לשלום]:
8And Pharaoh said to Jacob, "How many are the days of the years of your life?"   חוַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יַֽעֲקֹ֑ב כַּמָּ֕ה יְמֵ֖י שְׁנֵ֥י חַיֶּיֽךָ:
9And Jacob said to Pharaoh, "The days of the years of my sojournings are one hundred thirty years. The days of the years of my life have been few and miserable, and they have not reached the days of the years of the lives of my forefathers in the days of their sojournings."   טוַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י מְגוּרַ֔י שְׁלשִׁ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָ֑ה מְעַ֣ט וְרָעִ֗ים הָיוּ֙ יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י וְלֹ֣א הִשִּׂ֗יגוּ אֶת־יְמֵי֙ שְׁנֵי֙ חַיֵּי֣ אֲבֹתַ֔י בִּימֵ֖י מְגֽוּרֵיהֶֽם:
the years of my sojournings: The days of my being a stranger. All my days, I have been a stranger in the land.   שני מגורי: ימי גרותי, כל ימי הייתי גר בארץ אחרים:
and they have not reached: in goodness.   ולא השיגו: בטובה:
10So Jacob blessed Pharaoh and left Pharaoh's presence.   יוַיְבָ֥רֶךְ יַֽעֲקֹ֖ב אֶת־פַּרְעֹ֑ה וַיֵּצֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י פַרְעֹֽה:
So Jacob blessed: According to the custom of all those who leave the presence of princes, that they bless them and take their leave. Now what blessing did he bless him? That the Nile should rise at his approach, because Egypt does not drink rain water, but the Nile rises and waters it, and since Jacob’s blessing, Pharaoh would come to the Nile, and it would rise to greet him and water the land. [From Tanchuma, Nasso 26]   ויברך יעקב: כדרך כל הנפטרים מלפני שרים, מברכים אותם ונוטלים רשות. ומה ברכה ברכו, שיעלה נילוס לרגליו, לפי שאין ארץ מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא [עומד] על נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ:
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
Select a portion: