להלן יסביר רבנו הזקן השייכות למיתת צדיקים, שגם במיתת צדיקים נמשך אור נעלה כזה ה"פועל" ומשפיע בעולם להפוך חושך לאור ומכפרת על עון הדור. ובלשון רבנו הזקן:

והנה, מודעת זאת, -

והרי ידוע הדבר, ד"אבא" -

"חכמה", יונק ממזל השמיני כו' -

שבי"ג מדות הרחמים הנקראות "מזלות" (שכן ההמשכה משם יכולה להיות רק באופן של "מזל" ו"שערות"), והוא תקון "נוצר חסד", -

כפי שכתוב בי"ג מדות הרחמים: "נוצר חסד לאלפים", "נוצר" - אותיות "רצון", והיא עת רצון המתגלה ומאיר בבחינת גלוי מלמעלה למטה, בעת פטירת צדיקי עליון, עובדי ה' באהבה, במסירת נפשם לה' בחייהם ערבית ושחרית בקריאת שמע, שעל ידי זה היו מעלים "מין נוקבין" ל"אבא" ו"אמא" -

("חכמה" ו"בינה") בקריאת שמע, כידוע -

שמסירות הנפש של קריאת שמע, היא "העלאת מ"ן" לחכמה ולבינה, (וכן בתלמוד תורה ד -

תורה מחכמה נפקא), -

התורה באה מ"חכמה", הרי בלימודם תורה יש בו גם מן "העלאת מ"ן" ל"חכמה", ועל ידי זה היו נמשכים ויורדים בחינת "מין דכורין" -

(המשכה מלמעלה), מתקון "נוצר חסד", -

שכאמור יונקת ומקבלת "חכמה" ממנו, והם הם המאירים בבחינת גלוי בפטירתם, -

ההמשכות שהיו נמשכות על ידי מסירות נפשם בקריאת שמע ובלימוד התורה - מאירות באופן גלוי בשעת פטירתם, כנודע שכל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו -

ו"פעל" למעלה בבחינת העלם והסתר -

שזה נשאר נעלם ומוסתר למעלה, מתגלה ומאיר בבחינת גלוי מלמעלה למטה בעת פטירתו. -

הרי לכן, כל ההמשכות שפעלו "העלאת מ"ן" של קריאת שמע ולימוד התורה שלהם, שהיו לפני זה באופן של העלם והסתר למעלה - מתגלות ומאירות למטה בגילוי בשעת פטירתם. והנה, על ידי גילוי הארת תיקון "נוצר חסד" בפטירתן -

של צדיקי עליון, מאיר "חסד ה' מעולם -

מ"עלמא דאתכסיא" (העולם המכוסה), עד עולם -

ל"עלמא דאתגליא" (העולם המגולה), על יראיו", ו"פועל ישועות בקרב הארץ", לכפר על עון הדור, אף גם על הזדונות -

עבירות שנעשו במזיד, שהן מג' קלפות הטמאות שלמטה מנגה, -

שמ"נוגה" באות העבירות בשוגג שעליהן מכפרים קרבנות, לפי שמזל ד"נוצר חסד" -

בא מ"מחא סתימאה" -

"חכמה שבכתר" ד"אריך אנפין" מקור הברורים, -

משם בא הכוח לענין הבירורים, לברר ולתקן את החושך של שבירת הכלים, ואתהפכא חשוכא -

ומתהפך החושך - דשבירת הכלים לנהורא -

לאור, דעולם התקון. -

לכן זה מכפר על הזדונות הבאים משלש קליפות הטמאות, שהן המדריגה התחתונה ביותר שנעשתה על ידי שבירת הכלים. מה שאין כן בקרבנות שעל גבי המזבח, שאינן מכפרים אלא על השגגות, -

על העבירות שנעשו בשוגג, שהן -

באות, מהתגברות נפש הבהמית ש - חיותה היא מנוגה, כמו שכתוב בלקוטי תורה -

להאריז"ל, פרשת ויקרא. ולכן נסמכה -

פרשת מרים, לפרשת פרה -

אדומה, דוקא -

ללמד אותנו: "מה פרה וכו'". -

מכפרת, כך גם מיתת צדיקים מכפרת, שכן אופן הכפרה של מיתת צדיקים הוא כאופן הפעולה של פרה אדומה, כמוסבר לעיל. ובילקוט -

שמעוני, פרשת שמיני הגיה "מי חטאת וכו'": -

שם מובא אותו מאמר, אלא שבמקום "פרה" ("מה פרה מכפרת") כתוב שם "מי חטאת", זה מתאים יותר למה שהוסבר לעיל, שכן, ענין הפרה המכפרת ופועלת על שלש קליפות הטמאות - הוא הרי ענין "קידוש מי חטאת" שבפרה (לא שריפת הפרה, שברוחניות הענינים היא ענין של העלאה - כי אם "קידוש מי חטאת" שהוא המשכה מ"קדש העליון" עד "חכמה סתימאה" מקור הבירורים).