Here's a great tip:
Enter your email address and we'll send you our weekly magazine by email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life, week after week. And it's free.
Oh, and don't forget to like our facebook page too!
Contact Us
Friday, 1 Sivan 5777 / May 26, 2017

Rambam - 1 Chapter a Day

Rambam - 1 Chapter a Day

Malveh veLoveh - Chapter 12

 Email
Video & Audio Classes
Show content in:

Malveh veLoveh - Chapter 12

1

We do not expropriate payment from heirs unless they are past majority. When the heirs are below majority, by contrast, we do not collect a debt supported by a promissory note from them.

א

אין נפרעין מן היורשין אלא א"כ היו גדולים אבל יורשין קטנים אין נפרעין מהן ש"ח =שטר חוב=. 1

2

Even if the promissory note contains all the stipulations in the world, the creditor may not use it to collect the debt until the heirs attain majority, lest they have proof that would disavow the promissory note.

ב

ואפילו היה בו כל תנאי שבעולם לא יפרע בו המלוה כלום עד שיגדילו היתומים שמא יש להן ראיה ששוברין בו את השטר.

3

If the loan was a debt at interest owed to a gentile, we appoint a guardian, attach the property that the minor inherited, sell it, and pay the debt. The rationale is that the interest consumes the estate.

Similarly, if a woman demands payment of the money due her by virtue of her ketubah - whether she is the deceased's widow or divorcee - we appoint a guardian for the heirs and attach the deceased's property, so that the woman will gain favor in the eyes of others; i.e., so that she will have a minimum of property so that she will remarry. Hence, if the woman hurried and remarried and then came to demand payment of the money due her by virtue of her ketubah from the estate acquired by the heirs, we do not pay heed to her until the heirs come of age." The rationale is that she is no longer entitled to receive her sustenance from the estate of the deceased, and she has remarried.

ג

היתה המלוה רבית של עכו"ם שהרי הרבית אוכלת בנכסיהן מעמידין להם אפוטרופוס ונזקקין לנכסיהן ומוכרין ופורעין החוב, וכן אשה שתבעה כתובתה בין אלמנה בין גרושה מעמידים להם אפוטרופוס ונזקקין משום חן האשה כדי שיהיה לה כלום שתנשא בו האשה לאחר, לפיכך אם קפצה האשה ונשאת ואחר כך באת לתבוע כתובתה מנכסי יתומים אין נזקקין לה עד שיגדלו היתומים שהרי אין לה מזונות והרי נשאת.

4

Several of the Geonim have ruled that if the estate left to the heirs does not have more than the money due the woman because of her ketubah, or it contains less than that amount, we do not pay heed to her. For the heirs will have no benefit from paying the money due the woman because of her ketubah.

According to this opinion, our Sages said: "We attach the estate left to heirs to pay a woman the money due her by virtue of her ketubah from it," only so that the estate would not become devalued because of the need to pay for the widow's sustenance." And in this instance, since the woman takes everything, of what value is it to the heirs who are below majority that the property is attached? These views were not concerned with increasing the favor of the woman in the eyes of others.

ד

הורו מקצת הגאונים שאם היו הנכסים כנגד הכתובה בלבד או פחותים ממנה אין נזקקין לה שהרי אין כאן זכות ליתומים שלא אמרו נזקקין לנכסי יתומים להפרע מהן הכתובה אלא כדי שלא יפחתו הנכסים מחמת המזונות וזאת הואיל והיא נוטלת הכל מה זכות יש ליתומים הקטנים בדבר זה עד שנזקקין להן ולא חשו לחן האשה. 2

5

If the testator gave a command, saying: "Give a maneh to so-and-so," we pay heed to the claim, after appointing a guardian for the heirs to advance arguments on behalf of the interests of the heirs. If the testator says: "Give this maneh to so-and-so" or "... this field to so-and-so," we make the endowment; there is no need to appoint a guardian for the heirs.

ה

צוה המורישן ואמר תנו מנה לפלוני נזקקין אחר שמעמידין להן אפוטרופוס לטעון טענתם, אמר תנו מנה זה לפלוני או שדה זו לפלוני נותנין ואין צריכים להעמיד להן אפוטרופוס.

6

If it is discovered that land in the estate does not rightfully belong to the heirs, but instead, the plaintiff claims that the property was stolen by the person whose property they inherited, we pay heed to the claim and appoint a guardian to argue and enter into litigation on their behalf. If it is discovered that the property was in fact stolen, we return it to its owners.

Similarly, if a minor had his servants mount an attack and enter property belonging to a colleague and take control of it, we do not say that we will wait until he attains majority before the matter is adjudicated. Instead, we expropriate the property from him immediately. When he attains majority, if he has witnesses who support his claim, he should bring his witnesses.

ו

נמצאת קרקע שאינה שלהן אלא טען הטוען שהיא גזל ביד מורישיו נזקקין להן ומעמידים להן אפוטרופוס לטעון ולדון, אם נמצאת גזולה מחזירים אותה לבעליה, וכן קטן שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו וכבשה אין אומרין נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו ולכשיגדיל אם יש לו עדים יביא עדיו.

7

When land is presumed to be the property of minors, the land is not expropriated from them until they attain majority even in the following situation. Another person comes and claims that he had purchased that land from the person from whom they inherited it, and the purchaser has witnesses who will testify that he established his possession of this land and benefited from it for three years in the lifetime of the deceased. The rationale is that we accept the testimony of witnesses only when delivered in the presence of the litigant against whom they are testifying. And the minor is considered as if he is not present.

If, however, the plaintiff produced a deed of sale that states that the field is property that he purchased, he must validate the authenticity of the deed of sale. Afterwards, he may expropriate the property from the heirs after a guardian is appointed for them.

ז

קרקע שהיתה בחזקת קטנים ובא אחר וטען שהיא לקוחה ממורישן ויש לו עדים שהחזיק בה ואכלה שני חזקה בחיי אביהן אין מוציאין אותה מידן עד שיגדילו שאין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והקטן כאילו אינו עומד כאן הוא חשוב, אבל אם הוציא שטר שהיא לקוחה בידו הרי זה מקיים את השטר ומוציאין אותה מידן אחר שמעמידים להם אפוטרופוס.

8

When the court attaches property belonging to heirs for the purpose of selling it, they evaluate the property and then announce the sale for 30 consecutive days or on Mondays and Thursdays over the span of 60 consecutive days. Announcements are made in the morning and the evening, when workers enter the city, and when workers are sent out to their tasks. Whoever desires to purchase the property can bring his workers there to investigate it.

When an announcement is made, the borders of the field are clarified. They make known its yield, the evaluation given by the court and the reason it is being sold - to repay a creditor or to pay a woman the money due her by virtue of her ketubah. For there are some people who desire to repay a creditor and others who desire to pay a woman the money due her by virtue of her ketubah.

ח

כשנזקקין ב"ד לנכסי יתומים למכור שמין את הקרקע ואח"כ מכריזין עליה שלשים יום רצופין או ששים יום שני וחמישי ומכריזים בבקר ובערב בשעת הכנסת פועלים ובשעת הוצאת פועלין וכל מי שרוצה לקנות יוליך הפועלין לבקר לו, ובשעה שמכריזין מסיימים את השדה במצריה ומודיעין כמה יפה ובכמה הוא שומה ומפני מה רוצים למכרה אם להגבות לב"ח או לכתובת אשה לפי שיש מי שרוצה ליתן לב"ח ויש מי שרוצה להגבות לאשה.

9

When an adrachta is written with regard to property belonging to heirs -whether they are above majority or below majority - the court must write: "And we identified the property as belonging to so-and-so, the deceased." If they did not write this, the adrachta is invalid, and a purchaser may not benefit from the proceeds of the property even though the announcements of the property's sale were completed.

ט

וכשכותבין האדרכתא על נכסי יתומים בין גדולים בין קטנים כותבין בה והכרנו שהנכסים האלו הן של פלוני המת, ואם לא כתבו כך הרי אדרכתא זו פסולה ואין אוכלין בה פירות אפילו לאחר ששלמו ההכרזות.

10

When a court sells property without announcing its sale beforehand, it is considered as if they erred in a matter explicitly stated in the Mishnah. The sale is nullified, and the property is sold again after announcements are made.

When a court sells property, the financial responsibility for it is incumbent on the heirs.

י

בית דין שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרים ומוכרין בהכרזה, וב"ד שמכרו האחריות על היתומים.

11

When a court made announcements in the proper manner, investigated the matter thoroughly and carefully evaluated the property, their sale is binding even though they erred and sold property worth a maneh for 200, or property worth 200 for a maneh.

The following rules apply when, by contrast, the court was not careful in evaluating the property or did not compose a notice of evaluation, which details its assessment and the announcement of the sale of the property, and it erred in its appraisal. If they evaluated it at a sixth more than its value or at a sixth less than its value, the sale is nullified. If the error was less than a sixth, the sale is binding.

Similar concepts apply if a court sold landed property at a time when it was not necessary to announce its sale beforehand. If it erred and devalued the property by a sixth or overvalued it by a sixth, their sale is nullified. This applies even if it announced the sale beforehand. If their error was less than a sixth, its sale is binding even though it did not announce the sale. For an announcement was not necessary in these situations.

In which situations is it not necessary to make announcements before the sale of property? When land is sold to bury the deceased, for the sustenance of his wife and his daughters, or to pay the head-tax to the king, it is not necessary to announce the sale, because the matter is pressing.

Similar concepts apply if a court sold types of property whose sale need not be announced beforehand. If it erred and devalued the property by a sixth or overvalued it by a sixth, the sale is nullified. If the error was less than a sixth, the sale is binding.

These are the types of property whose sale need not be announced beforehand: servants, promissory notes and movable property; servants, because they may flee; promissory notes and movable property, because they may be stolen. Instead, these articles should be evaluated by the court and sold immediately. If the market place is close to the city, they should be taken to the market place and sold there.

יא

ובית דין שהכריזו כראוי ובדקו יפה יפה ודקדקו בשומא אע"פ שטעו ומכרו שוה מנה במאתים או מאתים במנה הרי מכרן קיים, אבל אם לא בדקו בשומא ולא כתבו אגרת בקורת שהיא דקדוק השומא וההכרזה וטעו והותירו שתות או פחתו שתות מכרן בטל פחות משתות מכרן קיים, וכן אם מכרו קרקע בעת שאינן צריכין להכריז עליה וטעו שתות או הותירו שתות מכרן בטל אע"פ שהכריזו, פחות משתות מכרן קיים אע"פ שלא הכריזו שאינן צריכין הכרזה באותו העת, איזהו העת שאינן צריכין הכרזה בעת שימכרו קרקע לקבורה או למזון האשה והבנות או ליתן מנת המלך אין צריכין הכרזה לפי שהדבר נחוץ, וכן ב"ד שמכרו דברים שאינן טעונין הכרזה וטעו בשתות מכרן בטל פחות משתות מכרן קיים, ואלו הן הדברים שאין מכריזין עליהם העבדים והשטרות והמטלטלין, העבדים שמא ישמעו ויברחו, והשטרות והמטלטלין שמא יגנבו, לפיכך שמין אותן בבית דין ומוכרין אותן מיד, ואם השוק קרוב למדינה מוליכין אותן לשוק.

Footnotes
1.
אין נפרעין מן היורשין וכו' עד את השטר. א"א הרב ז"ל אומר שאם האמינו עליו ועל יורשיו שמועיל בו נאמנות ואם כתב בו שיהא נאמן אפילו על שובר ואפילו על מאה עדים למה אינו גובה אלא לפי הקושיות שהקשו על רב אשי במס' ערכין ולא תירצו זה התירוץ בשטר שיש בו נאמנות ש"מ אין שום נאמנות מועיל לקטנים עכ"ל.
2.
הורו מקצת הגאונים וכו' עד שנזקקין להן שלא חשו לחן האשה. א"א הם לא חשו ומרימר דהוא בתרא וכן עולא חששו עכ"ל.
Published and copyright by Moznaim Publications, all rights reserved.
To purchase this book or the entire series, please click here.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
 Email